## Kli Yakar on Deuteronomy Chapter 15

###### Kli Yakar on Deuteronomy 15:4:1
[Kli Yakar on Deuteronomy 15:4:1](https://torahapp.org/share/book/Kli%20Yakar%20on%20Deuteronomy/r/15:4:1)

**אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן.** וּלְמַטָּה נֶאֱמַר ״כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ״, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי ראה קלב): הָא בִּזְמַן שֶׁעוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, הָא בִּזְמַן שֶׁאֵין עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ. וְהָעֵד עַל זֶה מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: ״אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן וְגוֹ׳ רַק אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה׳״. רָצָה לוֹמַר אַךְ וְרַק בִּתְנַאי זֶה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע. אֲבָל מַה שֶּׁאָמְרוּ בַּפָּסוּק ״כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ״, צָרִיךְ בֵּאוּר, מַאי מַשְׁמַע שֶׁפָּסוּק זֶה מְדַבֵּר בִּזְמַן שֶׁאֵין עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ. וְעוֹד קָשֶׁה, מַהוּ נְתִינַת טַעַם הוּא שֶׁאָמַר ״עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ פָּתוֹחַ תִּפְתַּח״, מַאי קָא מַשְׁמַע לָן, פְּשִׁיטָא שֶׁאִם אֵין עָנִי לְמִי יִתֵּן. וְעוֹד קָשֶׁה, לָמָּה הִתְחִיל פָּרָשַׁת ״כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן וְגוֹ׳ בְּאַרְצְךָ״, וַהֲלֹא הַצְּדָקָה חוֹבַת הַגּוּף וְנוֹהֶגֶת אֲפִלּוּ בְּחוּץ לָאָרֶץ, וְכֵן מְסַיֵּם הַפָּרָשָׁה: ״וּלְאֶבְיוֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ״, וּבְפָסוּק ״כִּי לֹא יֶחְדַּל״ אָמַר ״מִקֶּרֶב הָאָרֶץ״ וְלֹא אָמַר ״מִקֶּרֶב אַרְצְךָ״.

**Sefaria Kli Yakar, 2026 (Claude 3.7, ed. Francis Nataf) ✧:**
**“There shall be no poor among you.”** And below it says, *For the poor shall never cease out of the land*, and our Sages said (Sifrei Re’eh 132): “This [first verse refers to] when they do the will of the Omnipresent, and this [second verse refers to] when they do not do His will.” The proof of this is what is said, *There shall be no poor among you, etc., only if you listen to the voice of the Lord*. Meaning, only and exclusively on this condition *if you listen*. But what they said regarding the verse *For the poor shall never cease out of the land* requires explanation. What indicates that this verse speaks of a time when they do not do His will? Furthermore, what is the reason given [here] when it says *therefore I command you, you shall surely open [your hand]*? What is it teaching us? It is obvious that if there are no poor people, to whom would one give? Additionally, why does the passage begin with *If there be among you a needy person… in your land*, when charity is a personal obligation and applies even outside the Land [of Israel]? Similarly, it concludes the passage with *and to your needy in your land*, while in the verse *For the poor shall never cease* it says *out of the land* and not “out of your land.”


###### Kli Yakar on Deuteronomy 15:4:2
[Kli Yakar on Deuteronomy 15:4:2](https://torahapp.org/share/book/Kli%20Yakar%20on%20Deuteronomy/r/15:4:2)

אֶלָּא וַדַּאי כָּךְ פֵּרוּשׁוֹ, שֶׁכָּל עֲנִיֵּי אַרְצְךָ רָאוּי לְהַקְדִּים לַעֲנִיֵּי חוּץ לָאָרֶץ, וְכָל הַפָּרָשָׁה מְדַבֶּרֶת בִּזְמַן שֶׁעוֹשִׂין רְצוֹנוֹ, כַּמּוּבָן מִלְּשׁוֹן ״רַק אִם שָׁמוֹעַ״ וְגוֹ׳. וּכְשֶׁאָמַר ״כִּי יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ״, כָּל הָאֲחָדִים הַלָּלוּ מוֹרִים בְּאֶצְבַּע שֶׁבִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ הוּא אָז לֹא יִמָּצֵא שָׁם אֶבְיוֹן כִּי אִם אֶחָד מֵעִיר וְאֶחָד מִמִּשְׁפָּחָה, וְהוּא בִּלְתִּי שָׁכִיחַ כְּלָל. וּכְשֶׁאָמַר ״כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ״, מְדַבֵּר בְּחוּץ לָאָרֶץ, וְהוּא בִּזְמַן שֶׁאֵין עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ, מֵאַחַר שֶׁלֹּא עָלוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עִם אֲחֵיכֶם כְּמוֹ שֶׁנַּעֲשָׂה בִּימֵי עֶזְרָא שֶׁרֻבָּם לֹא עָלוּ מִבָּבֶל, וְשָׁם ״לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ״, הַיְנוּ מִכְּלַל הָאָרֶץ, וּלְכָךְ לֹא אָמַר ״אַרְצְךָ״. וְכָל פָּסוּק ״כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן״ הוּא תֵּרוּץ עַל פָּסוּק רִאשׁוֹן שֶׁאָמַר ״כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן וְגוֹ׳ בְּאַרְצְךָ״, לָמָּה נָקַט ״בְּאַרְצְךָ״, וַהֲלֹא מִצְוָה זוֹ נוֹהֶגֶת גַּם בְּחוּץ לָאָרֶץ, עַל זֶה אָמַר כִּמְתָרֵץ: ״כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ״, דְּהַיְנוּ בְּחוּץ לָאָרֶץ. וְתִטְעֶה לוֹמַר, מֵאַחַר שֶׁעֲנִיֵּי חוּץ לָאָרֶץ יָבוֹאוּ אֵלֶיךָ מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה אֵין נָכוֹן לִדְחוֹתָם וְיִהְיוּ קוֹדְמִים לַעֲנִיֵּי אַרְצְךָ, ״עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ פָּתוֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיוֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ״, רָצָה לוֹמַר לְכָךְ אָמַרְתִּי לְךָ לְמַעְלָה ״בְּאַרְצְךָ״, לִגְזוֹר אוֹמֶר שֶׁהַדִּין עִם עֲנִיֵּי אַרְצְךָ שֶׁהֵם קוֹדְמִים לַעֲנִיֵּי חוּץ לָאָרֶץ אֲשֶׁר מִקֶּרֶב הָאָרֶץ.

**Sefaria Kli Yakar, 2026 (Claude 3.7, ed. Francis Nataf) ✧:**
**But certainly this is the meaning,** that all the poor of your land should be prioritized over the poor outside the land [of Israel]. And the entire passage speaks of a time when they are doing God’s will, as understood from the language *only if you surely listen, etc.* And when it says *if there is a needy person among you, from one of your brothers, in one of your gates, in your land,* all these “ones” point with a finger that in a time when Israel is doing the will of the Omnipresent, blessed be He, then no needy person will be found there except for one from a city and one from a family, and it is not common at all.
And when it says *for the needy will not cease from the midst of the land,* it speaks of outside the land [of Israel], and this is in a time when they are not doing His will, since they did not go up to the land of Israel with their brothers, as happened in the days of Ezra when most of them did not go up from Babylon. And there, *the needy will not cease from the midst of the land,* meaning from the entirety of the land, and therefore it does not say “your land.”
And the entire verse *for the needy will not cease* is an explanation of the first verse that says *if there is a needy person among you, etc., in your land.* Why does it specify *in your land*, when this commandment applies also outside the land [of Israel]? To this it says, as if explaining, *for the needy will not cease from the midst of the land,* meaning outside the land [of Israel]. And you might err and say that since the poor from outside the land come to you from a distant land, it is not right to reject them, and they should take precedence over the poor of your land. Therefore, *I command you to surely open your hand to your poor and to your needy in your land.* That is to say, this is why I said above *in your land* to decree that the verdict is with the poor of your land, that they take precedence over the poor from outside the land who are *from the midst of the land.*


###### Kli Yakar on Deuteronomy 15:4:3
[Kli Yakar on Deuteronomy 15:4:3](https://torahapp.org/share/book/Kli%20Yakar%20on%20Deuteronomy/r/15:4:3)

וּמַה שֶּׁאָמַר ״עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר״, כִּי הָאֲמִירָה עִקָּר וְטוֹבָה מִן הַנְּתִינָה, שֶׁהֲרֵי הַנּוֹתֵן פְּרוּטָה לֶעָנִי מִתְבָּרֵךְ בְּשֵׁשׁ בְּרָכוֹת, וְהַמְפַיְּסוֹ בְּאַחַת עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת (ב״ב ט:). וְזֶהוּ ״לֵאמֹר״ לוֹ דִּבְרֵי רִצּוּי וּפִיּוּס. וְיֵשׁ אוֹמְרִים ״לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח״, שֶׁיְּזָרֵז גַּם אֲחֵרִים עַל הַצְּדָקָה וְיֹאמַר לָהֶם ״פָּתֹחַ תִּפְתַּח״ וְגוֹ׳.

**Sefaria Kli Yakar, 2026 (Claude 3.7, ed. Francis Nataf) ✧:**
**And regarding what is written “therefore I command you saying.”** Because the saying is the essence and is better than the giving, for one who gives a coin to a poor person is blessed with six blessings, but one who comforts him with words is blessed with eleven blessings (Bava Batra 9b). This is *saying* to him words of appeasement and comfort. And some interpret it as, *saying*, *you shall surely open*. That he should also encourage others regarding charity and say to them *you shall surely open*, etc.


###### Kli Yakar on Deuteronomy 15:10:1
[Kli Yakar on Deuteronomy 15:10:1](https://torahapp.org/share/book/Kli%20Yakar%20on%20Deuteronomy/r/15:10:1)

**כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה׳.** רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קנא:) לָמְדוּ מִן לְשׁוֹן ״בִּגְלַל״ שֶׁגַּלְגַּל הוּא שֶׁחוֹזֵר בָּעוֹלָם. וְרַבִּים תָּמְהוּ עַל הַלָּשׁוֹן, כִּי ״בִּגְלַל״ אֵינוֹ לְשׁוֹן גַּלְגַּל, שֶׁהֲרֵי גִּימֶ״ל אַחַת חֲסֵרָה. וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁכַּוָּנָתָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְפָרֵשׁ בִּגְלַל מִלְּשׁוֹן ״וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן״ (בראשית כט ג), וְרוֹצֶה לוֹמַר כְּשֶׁיִּתְגּוֹלֵל הָעֹנִי בֵּין הָאֲנָשִׁים מִזֶּה לָזֶה כְּמִנְהָגוֹ, אָז יְבָרֶכְךָ ה׳ וְיִגְרֹם שֶׁלֹּא יִתְגּוֹלֵל וְלֹא יִתְנַפֵּל עָלֶיךָ בְּנָפְלוֹ עַל אֲנָשִׁים. וּמִמֵּילָא שָׁמְעִינַן שֶׁהַדָּבָר מִתְגַּלְגֵּל בָּעוֹלָם כְּגַלְגַּל, שֶׁכָּל נוֹתֵן סוֹפוֹ לִהְיוֹת מְקַבֵּל, כִּי כָּךְ הַמִּדָּה בְּכָל הַנִּמְצָאִים שֶׁבְּכָל הַשְּׁלֹשָׁה עוֹלָמוֹת, שֶׁכָּל נוֹתֵן יָשׁוּב לִהְיוֹת מְקַבֵּל, כְּדֶרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ לְמַעְלָה בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית בְּפָסוּק ״יוֹם הַשִּׁשִּׁי״, שֶׁבְּכָל הַנִּמְצָאִים הוֹלֵךְ הַדָּבָר בְּסִבּוֹת כְּגַלְגַּל, שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם נוֹתֵן וּמְקַבֵּל, בִּלְתִּי ה׳ לְבַדּוֹ הוּא הַנּוֹתֵן וּבִלְתִּי מְקַבֵּל.

**Sefaria Kli Yakar, 2026 (Claude 3.7, ed. Francis Nataf) ✧:**
**“Because of this thing, God will bless you.”** The Sages (Shabbat 151b) derived from the word “*biglal*” [because] that it refers to a wheel [galgal] that turns in the world. Many have wondered about this language, because “*biglal*” is not the same as the word for wheel, as it is missing one letter gimel. I say that our Sages’ intention was to interpret “*biglal*” as related to *and they rolled the stone* (Genesis 29:3), meaning when poverty rolls among people from one to another as is its way, then God will bless you and cause it not to roll onto you when it falls upon others. From this we learn that things roll around in the world like a wheel, so that everyone who gives eventually becomes a receiver. For this is the nature of all existence in all three worlds, that every giver returns to being a receiver, as we explained above in Parashat Bereishit on the verse *the sixth day*. In all created things, matters proceed in causes like a wheel, where each one gives and receives — except for God alone, who is the Giver without receiving.


###### Kli Yakar on Deuteronomy 15:10:2
[Kli Yakar on Deuteronomy 15:10:2](https://torahapp.org/share/book/Kli%20Yakar%20on%20Deuteronomy/r/15:10:2)

וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר נִרְאֶה, שֶׁלֹּא רָצָה ה׳ שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם מִתְחַזֵּק בָּאָרֶץ הוּא וְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם, עַל דֶּרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה כג): ״וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ״. וְאִלּוּ לֹא הָיָה הָאָדָם בָּא לִכְלַל מִדָּה זוֹ לְעוֹלָם לֹא הוּא וְלֹא זַרְעוֹ, הָיָה מַחֲזִיק בָּאָרֶץ לִצְמִיתוּת וְיִשְׁכַּח כִּי לַה׳ הָאָרֶץ. עַל כֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְסַבֵּב שֶׁכָּל אָדָם בָּא לִידֵי מִדָּה זוֹ, אוֹ הוּא אוֹ זַרְעוֹ, לָדַעַת וּלְהוֹדִיעַ כִּי כֻלָּם כְּגֵרִים עַל הָאָרֶץ, וְלַה׳ תֵּבֵל וּמְלוֹאָהּ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר אַחַר פָּסוּק ״כִּי בִּגְלַל״, לָתֵת טַעַם לָמָּה הוּא מִתְגּוֹלֵל עַל אֲנָשִׁים, ״כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ״, כִּי ״קֶרֶב הָאָרֶץ״ מְחַיֵּב עִנְיָן זֶה כָּאָמוּר. ״עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לַעֲנִיֶּיךָ״, כְּדֵי שֶׁיִּתְּנוּ גַּם לְךָ אוֹ לְזַרְעֲךָ, אֲבָל לֹא לִשְׁנֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים לז כה): ״וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם״, רוֹצֶה לוֹמַר הוּא וְזַרְעוֹ, אֶלָּא אוֹ הוּא אוֹ זַרְעוֹ. וּבָזֶה אֵין פָּסוּק זֶה סוֹתֵר אֹמֶר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קנא:): אוֹ הוּא אוֹ זַרְעוֹ בָּאִים לִכְלַל מִדָּה זוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים חֶסְרוֹן גִּימֶ״ל בְּמִלַּת ״בִּגְלַל״ לוֹמַר שֶׁזֶּה נִמְשָׁךְ מֵעֲוֹן מְנִיעַת גְּמִילוּת חֶסֶד, כִּי גִּימֶ״ל דָּלֶ״ת דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם קד.) גְּמוֹל דַּלִּים. וְחֶסְרוֹן הַגִּימֶ״ל לְדַלִּים מְסַבֵּב הַגַּלְגַּל.

**Sefaria Kli Yakar, 2026 (Claude 3.7, ed. Francis Nataf) ✧:**
**The reason for this appears to be** that God did not want a person to have a permanent hold on the land, neither he nor his descendants forever, as it says *The land shall not be sold in perpetuity, for the land is Mine* (Leviticus 25:23). If a person never came to this state [of poverty], neither he nor his descendants, he would maintain a permanent hold on the land and would forget that the land belongs to God. Therefore, the Holy One, blessed be He, arranges that every person comes to this state [of poverty], either he or his descendants, to know and make known that all are like strangers on the earth and to God belongs the world and its fullness. This is why after the verse [the Torah] gives a reason for why He brings this upon people: *For the poor will never cease from the midst of the land*. For the *midst of the land* necessitates this matter, as mentioned. Therefore, *I command you saying: You shall surely open your hand to your poor*, so that they will also give to you or to your descendants, but not to both, as it says *I have not seen a righteous person abandoned, nor his children begging for bread* (Psalms 37:25). This means not both him and his children, but either him or his children. With this, this verse does not contradict what our Sages said (Shabbat 151b) “Either he or his descendants will come to this state.” Some say the absence of a [second] letter gimel in the word “*biglal*” [בגלל — because of] indicates that this follows from the sin of withholding acts of kindness, as our Sages interpreted (Shabbat 104a) “*gimmel dalet*” [ג“ד] to mean ”bestow upon [*gemol*] the poor [*dalim*].“ And the absence of the gimel [representing *gemilut chasadim* — acts of kindness] toward the poor makes the wheel — galgal [of fortune] turn.