## Kli Yakar on Exodus Chapter 27

###### Kli Yakar on Exodus 27:1:1
[Kli Yakar on Exodus 27:1:1](https://torahapp.org/share/book/Kli%20Yakar%20on%20Exodus/r/27:1:1)

**וְעָשִׂיתָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ עֲצֵי שִׁטִּים.** בְּתַנְחוּמָא (י) מַסִּיק: הֵם עָשׂוּ שְׁטוּת וְהִכְעִיסוּנִי בָּעֵגֶל, יָבוֹאוּ עֲצֵי שִׁטִּים וִיכַפְּרוּ עַל שְׁטוּתָן. וְזֶה כִּי כָל חוֹטֵא נִכְנָס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת (סוטה ג.), כִּי מִטַּעַם זֶה שְׁלֹמֹה מְכַנֶּה אֶת הָרְשָׁעִים בִּכְסִילִים. וְעַל כֵּן נֶאֱמַר בַּמִּזְבֵּחַ ״נְבוּב לוּחֹת תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ״ (שמות כז:ח), כִּי כָּל מִי שֶׁהוּא בְּלֹא דַּעַת וּתְבוּנָה נִקְרָא אִיש נָבוּב, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יא:יב) ״וְאִישׁ נָבוּב יִלָּבֵב״. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שָׁם שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא חָלוּל וְנָבוּב בְּלֹא דַּעַת וּתְבוּנָה, צָרִיךְ שֶׁיִּקַּח לוֹ לֵב לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה. ״וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת קוֹמָתוֹ״ (שמות כז:א) – כְּקוֹמַת אָדָם בֵּינוֹנִי. ״וְחָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב״ (שמות כז:א) – הֲרֵי עֶשֶׂר, כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה דְּבָרִים הַבָּאִים מִן אָב וָאֵם: בָּשָׂר וָדָם וְגִידִין כוּ׳, הַמְנוּיִין בְּמַסֶּכֶת נִדָּה (לא.). וְעַל יָדָם יִהְיֶה כָּל חַטָּאת וְכָל עָוֹן, וְהוּא מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל עֶשֶׂר גֵּרָה. ״וְעָשִׂיתָ קַרְנֹתָיו״ (שמות כז:ב) – לְכַפֵּר עַל הַחוֹטֵא שֶׁנִּמְשָׁל לְאַיִל בַּעַל קְרָנַיִם מְנַגֵּחַ כְּלַפֵּי מַעְלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים עה:ה–ו) ״וְלָרְשָׁעִים אַל תָּרִימוּ קָרֶן, אַל תָּרִימוּ לַמָּרוֹם קַרְנְכֶם״, כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה פָּרָשַׁת וַיֵּרָא בְּפָסוּק ״וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז״ (בראשית כב:יג). ״וְצִפִּיתָ אֹתוֹ נְחֹשֶׁת״ (שמות כז:ב) – פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: לְכַפֵּר עַל עַזּוּת מֵצַח, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מח:ד) ״וּמִצְחֲךָ נְחוּשָׁה״. וְזֶה מַסְכִּים לִדְבָרֵינוּ, כִּי כָּל קֶרֶן הוּא בַּמֵּצַח.

**Sefaria Kli Yakar, 2026 (Claude 3.7, ed. Francis Nataf) ✧:**
**"And you shall make the altar of acacia wood."** In the Midrash Tanchuma (10), it concludes: "They committed folly [שטות] and angered Me with the [golden] calf, so let the acacia [שטים] wood come and atone for their folly." This is because a spirit of folly [שטות] enters every sinner (Sotah 3a). For this reason, Solomon refers to the wicked as fools, and therefore it says regarding the altar, "hollow with boards shall you make it," because anyone who is without knowledge and understanding is called a hollow man [נבוב], as it is said (Job 11:12), *Let the hollow man gain understanding* - Rashi explains there that anyone who is empty and hollow without knowledge and understanding needs to acquire a heart to return in repentance.
*And its height shall be three cubits* - like the height of an average person. *And five cubits in length and five cubits in width* - making ten, corresponding to the ten things that come from a father and mother: flesh, blood, sinews, etc., as enumerated in Tractate Niddah (31a). And through these comes all sin and iniquity, and this is [also indicated by] the half-shekel of ten gerahs.
*And you shall make its horns* - to atone for the sinner who is compared to a ram with horns that gores upward, as it is written (Psalms 75:5-6), *And to the wicked, "Do not lift up the horn; do not lift up your horn on high"*, as explained above in Parshat Vayera in the verse *And behold, a ram caught afterwards*.
*And you shall overlay it with copper* - Rashi explains, to atone for brazenness, as it is said [with reference to brazenness] (Isaiah 48:4), *and your forehead is copper*. This agrees with our explanation, since every horn is on the forehead.


###### Kli Yakar on Exodus 27:4:1
[Kli Yakar on Exodus 27:4:1](https://torahapp.org/share/book/Kli%20Yakar%20on%20Exodus/r/27:4:1)

**וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִכְבָּר מַעֲשֵׂה רֶשֶׁת נְחֹשֶׁת.** כִּי הַיֵּצֶר הָרָע פּוֹרֵשׂ רֶשֶׁת לְלָכְדוֹ בִּמְצוּדָתוֹ, וְרֶשֶׁת שֶׁל הַמִּזְבֵּחַ מוֹצִיאוֹ מֵרֶשֶׁת יִצְרוֹ. וּמָצִינוּ שֶׁהָיוּ בַּמִּזְבֵּחַ מַעֲשֵׂה נִסִּים, שֶׁהָיָה נִצּוֹל מִן הָאֵשׁ, שֶׁהֲרֵי הָיָה הָאֵשׁ דּוֹלֵק בּוֹ בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וְלֹא שָׂרַף הָאֵשׁ וְלֹא נִתַּךְ נְחֻשְׁתּוֹ. וְהָיָה נִצּוֹל מִמַּיִם, כִּי לֹא כִּבּוּ הַגְּשָׁמִים הָאֵשׁ שֶׁל עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה. וְהָיָה נִצּוֹל מִן הָרוּחַ, כִּי לֹא נִצְּחָה הָרוּחַ אֶת עַמּוּד הֶעָשָׁן. וְהָיָה הַמִּזְבֵּחַ חָלוּל וּמָלֵא אֲדָמָה, אוֹ מִזְבַּח אֲבָנִים אֲשֶׁר לֹא הוּנַף עָלָיו הַחֶרֶב. וְכָל זֶה רֶמֶז לְאָדָם, שֶׁעַל יְדֵי הַמִּזְבֵּחַ הָאָדָם נִצּוֹל וְאֵינוֹ מְקַבֵּל נֶזֶק בְּכָל אַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת שֶׁבּוֹ. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים סו, יב–יג) ״בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם וַתּוֹצִיאֵנוּ לָרְוָיָה, אָבֹא בֵיתְךָ בְעוֹלוֹת״, כִּי כְּמוֹ שֶׁמִּזְבַּח הָעוֹלָה נִצּוֹל מִן אֵשׁ וּמַיִם, כָּךְ יִנָּצֵל הָאָדָם מֵהֶם עַל יָדוֹ. וְכֵן הַמִּזְבֵּחַ מַצִּילוֹ מִן כָּל אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין: מִסְּקִילָה בָּאֲבָנִים יִנָּצֵל עַל יְדֵי מִזְבַּח אֲבָנִים (דברים כז, ה); מִשְּׂרֵפַת אֵשׁ יִנָּצֵל עַל יְדֵי אֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר תּוּקַד בּוֹ (ויקרא ו, ה); מִן הֶרֶג בַּחֶרֶב יִנָּצֵל עַל יְדֵי הַמִּזְבֵּחַ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (דברים כז, ה) ״לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל״ וְגוֹ׳; מִן חֶנֶק יִנָּצֵל, עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות ל:) ״אַף עַל פִּי שֶׁבָּטְלוּ אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין, מִכָּל מָקוֹם דִּין אַרְבַּע מִיתוֹת לֹא בָּטְלוּ, מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב חֶנֶק אוֹ טוֹבֵעַ בַּנָּהָר״ כוּ׳. נִמְצָא, כְּשֵׁם שֶׁהַמִּזְבֵּחַ נִצּוֹל מִשֶּׁטֶף מֵי גְּשָׁמִים, כָּךְ הַחוֹטֵא ״לְשֶׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ״ (תהלים לב, ו).

**Sefaria Kli Yakar, 2026 (Claude 3.7, ed. Francis Nataf) ✧:**
**“And you shall make for it a grate of netting of copper.”** Because the evil inclination spreads a net to capture a person in its trap, and the net of the altar removes him from the net of his evil inclination. We find that there were miracles with the altar, for it was saved from fire, as the fire burned on it day and night yet the fire did not burn it nor melt its copper. It was saved from water, as the rains did not extinguish the fire of the arranged wood. It was saved from wind, as the wind did not overpower the column of smoke. The altar was hollow and filled with earth, or it was an altar of stones upon which no iron tool was raised. All this alludes to a person, that through the altar, a person is saved and does not receive damage in all four elements within him. As it is written: *We went through fire and through water, yet You brought us out to abundance. I will enter Your house with burnt offerings* (Psalms 66:12–13). For just as the altar of burnt offerings is saved from fire and water, so too will a person be saved from them through it.
And likewise, the altar saves him from all four death penalties of the court: from stoning with stones he is saved through the stone altar (Deuteronomy 27:5); from burning with fire he is saved through the fire of the altar which burns on it (Leviticus 6:5); from execution by sword he is saved through the altar, about which it is said (Deuteronomy 27:5), *Do not raise an iron tool on them*; from strangulation he is saved, in the way that our Sages of blessed memory said (Ketubot 30b), “Even though the four death penalties of the court have been abolished, nevertheless the judgment of the four death penalties has not been abolished. One who is liable to strangulation either drowns in a river, etc.” It follows that just as the altar is saved from the flood of rainwater, so too the sinner — *to the flood of many waters, they will not reach him* (Psalms 32:6).


###### Kli Yakar on Exodus 27:20:1
[Kli Yakar on Exodus 27:20:1](https://torahapp.org/share/book/Kli%20Yakar%20on%20Exodus/r/27:20:1)

**וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳.** יֵשׁ לְדַקְדֵּק מַהוּ ״וְאַתָּה תְּצַוֶּה״ שְׁנֵי נוֹכְחִיּוֹת, ״וְאַתָּה צַו״ מִבָּעֵי לֵיהּ לְמֵימַר. גַּם מִלַּת ״וְאַתָּה״ כֻּלָּהּ מְיֻתֶּרֶת, כִּי הָיָה לוֹ לוֹמַר ״צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, כִּי בְּלָשׁוֹן זֶה נֶאֱמַר בְּפָרָשַׁת אֱמוֹר (ויקרא כד, ב) עַל הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ. וּמַה שֶּׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ן לוֹמַר שֶׁהִקְפִּיד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה זֶה עַל יְדֵי שָׁלִיחַ כוּ׳, מִכָּל מָקוֹם הִיא גּוּפָא קַשְׁיָא, לָמָּה הִקְפִּיד בְּמִצְוָה זוֹ יוֹתֵר מִבְּכָל הַמִּצְווֹת? וְכֵן בְּסָמוּךְ נֶאֱמַר ״וְאַתָּה תְּדַבֵּר״, גַּם שָׁם הַדָּבָר צָרִיךְ יִשּׁוּב. עוֹד הִקְשׁוּ הַמְפָרְשִׁים מַה עִנְיַן מִצְוָה זוֹ לְכָאן, כִּי עִקַּר מְקוֹמָהּ אַחַר עֲשִׂיַּת הַמִּשְׁכָּן וְהַנָּחַת הַמְּנוֹרָה. וּמַהֲרִ״י אַבְּרַבַּנְאֵל פֵּרֵשׁ כִּי עִקַּר מִצְוָה זוֹ בְּפָרָשַׁת אֱמוֹר, וְכָאן נֶאֱמַר ״תְּצַוֶּה״, רוֹצֶה לוֹמַר אַתָּה עָתִיד לְצַוּוֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כוּ׳. וְלִדְבָרָיו כָּל פָּסוּק זֶה מְיֻתָּר, כִּי מַה הִגִּיד לוֹ בָּזֶה שֶׁסּוֹפוֹ לְצַוּוֹת, וּמַה יַּעֲשֶׂה הָרַב בְּפָסוּק ״וְאַתָּה תְּדַבֵּר״ הַנֶּאֱמַר בְּסָמוּךְ? וְעוֹד קָשֶׁה, ״לְהַעֲלוֹת נֵר תָּמִיד״, ״נֵרוֹת״ מִבָּעֵי לֵיהּ, שֶׁהֲרֵי שִׁבְעָה הָיוּ. וְעוֹד קָשֶׁה, הֲלֹא לֹא דָּלְקוּ כִּי אִם מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר, וְלָמָּה אָמַר ״תָּמִיד״? וְעוֹד קָשֶׁה, בְּאָמְרוֹ ״בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת״, כָּל מַרְאֵה מָקוֹם אָרֹךְ זֶה הוּא נִרְאֶה לְלֹא צֹרֶךְ, כִּי הָיָה לוֹ לוֹמַר ״עַל הַמְּנוֹרָה יַעֲרֹךְ אוֹתוֹ״, וּכְבָר יָדַעְנוּ מְקוֹם הַמְּנוֹרָה הֵיכָן הִיא. וְהִנֵּה לֹא הוּזְכַּר כִּי אִם נֵר אֶחָד, וּבְפָרָשַׁת אֱמוֹר אָמַר ״יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת״. וְעוֹד, כָּאן נֶאֱמַר ״בְּאֹהֶל מוֹעֵד״ וְאַחַר כָּךְ ״מִחוּץ לַפָּרֹכֶת״, וּבְפָרָשַׁת אֱמוֹר מֻחְלֶפֶת הַשִּׁיטָה שֶׁאָמַר תְּחִלָּה ״מִחוּץ לַפָּרֹכֶת״ וְאַחַר כָּךְ ״בְּאֹהֶל מוֹעֵד״. וְכָאן נֶאֱמַר ״מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת״, וְשָׁם נֶאֱמַר ״מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת״.

**Sefaria Kli Yakar, 2026 (Claude 3.7, ed. Francis Nataf) ✧:**
**And you shall command the children of Israel, etc.** One must analyze what is meant by *And you shall command* with two uses of the second person. It should have said “And you command.” Also, the word *And you* is entirely superfluous, as it should have said “Command the children of Israel,” for this is the language used in the portion of Emor (24:2) regarding these lamps. And what the Ramban wrote, saying that [God] insisted that this not be done through a messenger, etc., nevertheless, this itself is a question [difficult]: why was He particular about this commandment more than all other commandments? And similarly, nearby it says *And you shall speak* — there too the matter requires explanation. Furthermore, the commentators have asked what this commandment is doing here, as its main place should be after the construction of the Tabernacle and the placement of the Menorah. And Rabbi Isaac Abarbanel explained that the main commandment is in the portion of Emor, and here it says *tetzaveh* [you shall command], meaning “you will in the future command the children of Israel, etc.” But according to his words, this entire verse is superfluous, for what did He tell him with this that he will eventually command? And what will the rabbi do with the verse *And you shall speak* that appears nearby? And furthermore, it is difficult: *to kindle a lamp continually* — it should have said “lamps” since there were seven. And furthermore, they only burned from evening until morning, so why did it say *continually*? And furthermore, in saying *in the Tent of Meeting, outside the curtain that is over the Testimony* — all this lengthy description of the location seems unnecessary, for it should have said “he shall arrange it on the Menorah,” and we already know where the Menorah is located. And here only one lamp is mentioned, while in the portion of Emor it says *he shall arrange the lamps*. Additionally, here it says *in the Tent of Meeting* and afterward *outside the curtain*, while in the portion of Emor the order is reversed, as it first says *outside the curtain*, and afterward *in the Tent of Meeting*. And here it says *outside the curtain that is over the Testimony*, while there it says *outside the curtain of the Testimony*.


###### Kli Yakar on Exodus 27:20:2
[Kli Yakar on Exodus 27:20:2](https://torahapp.org/share/book/Kli%20Yakar%20on%20Exodus/r/27:20:2)

וְנִרְאֶה לְיַשֵּׁב כָּל זֶה מִמַּה שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ן כִּי מַה שֶּׁאָמַר ״לְהַעֲלוֹת נֵר תָּמִיד״, הַיְינוּ נֵר מַעֲרָבִי שֶׁהָיָה דּוֹלֵק לְעוֹלָם, אֲבָל שְׁאָר הַנֵּרוֹת לֹא הָיוּ תָּמִיד כִּי אִם מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר. בְּהַנָּחָה זוֹ יְתוֹרְצוּ כָּל הַסְּפֵקוֹת הַנִּזְכָּרִים, כִּי אָמַר שֶׁצִּוָּה ה׳ לְמֹשֶׁה עַל הַמִּשְׁכָּן וְכָל כֵּלָיו וְחִלֵּק הַמִּשְׁכָּן לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים, וְעַל כֻּלָּם אָמַר ״וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם״ (שמות כה:ח). וְהָיָה הַפָּרֹכֶת מַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, וְרָצָה מֹשֶׁה שֶׁבְּכָל חֵלֶק יִהְיֶה דָּבָר הַמּוֹרֶה עַל שֶׁהַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה בְּיִשְׂרָאֵל. וְהִנֵּה בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים הָיוּ לוּחוֹת הָעֵדוּת אֲשֶׁר יִתְּנוּ ״עֵדוּת ה׳ נֶאֱמָנָה״ (תהלים יט:ח) שֶׁהַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה שָׁם, כִּי הַלּוּחוֹת הָיוּ בָּהֶם מַעֲשֵׂה נִסִּים שֶׁהָיוּ נִקְרָאִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם, וּמֵ״ם וְסָמֶ״ךְ שֶׁבַּלּוּחוֹת בְּנֵס הָיוּ עוֹמְדִים (מגילה ג.). וְתֵינַח שֶׁכָּל הַבָּא לַמָּקוֹם הַהוּא יִרְאֶה עַיִן בְּעַיִן כִּי שֵׁם ה׳ נִקְרָא עָלָיו. אָמְנָם אַחַר שֶׁהַפָּרֹכֶת מַפְסִיק וְאֵין כָּל אָדָם רַשַּׁאי לָבֹא שָׁמָּה, פֶּן חָלִילָה יֹאמַר הַמְהַרְהֵר ״הָרוֹצֶה לְשַׁקֵּר יַרְחִיק עֵדָיו״ (הרא״ש פרק שבועת הדיינין יג), עַל כֵּן הֻצְרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת גַּם בַּהֵיכָל נֵס תְּמִידִי זֶה בְּנֵר מַעֲרָבִי, כְּדֵי שֶׁכֻּלָּם יִסְתַּכְּלוּ בּוֹ וְיִרְאוּ מִנֵּר מַעֲרָבִי שֵׁם ה׳ כִּי הוּא שׁוֹכֵן בְּתוֹכָם. וְאִלּוּ לֹא הָיָה הַפָּרֹכֶת מְכַסֶּה עַל אֲרוֹן הָעֵדוּת, לֹא הָיָה צֹרֶךְ בְּנֵס זֶה.

**Sefaria Kli Yakar, 2026 (Claude 3.7, ed. Francis Nataf) ✧:**
It seems appropriate to resolve all this based on what the Ramban wrote, that when it says to light a continuous lamp, this refers to the western lamp that was always burning, but the other lamps were not continuous except from evening until morning. With this assumption, all the aforementioned questions can be resolved, because He commanded Moses about the Tabernacle and all its vessels, and divided the Tabernacle into three parts, and regarding them all He said, *And they shall make Me a sanctuary and I will dwell among them*. The curtain separated between the Holy and the Holy of Holies, and Moses wanted each section to have something indicating that the Divine Presence dwells among Israel. In the Holy of Holies were the tablets of testimony, which would faithfully testify that the Divine Presence dwelled there, for the tablets contained miraculous elements — they could be read from both sides, and the letters mem and samech in the tablets stood miraculously in place (Megillah 3a). This was appropriate for anyone who came to that place, as they would see plainly that God’s name was associated with it. However, since the curtain separated the areas and not everyone was permitted to enter there, lest someone who doubts and wishes to deceive might say, “One who wishes to lie distances his witnesses” (Rosh, Shevuot HaDayanin 13). Therefore, the Holy One, blessed be He, needed to create a continuous miracle in the sanctuary as well through the western lamp, so that everyone could observe it and see from the western lamp that God’s name was there dwelling among them. And if the curtain had not covered the Ark of Testimony, there would have been no need for this miracle.


###### Kli Yakar on Exodus 27:20:3
[Kli Yakar on Exodus 27:20:3](https://torahapp.org/share/book/Kli%20Yakar%20on%20Exodus/r/27:20:3)

וּלְהַצָּעָה זוֹ נֹאמַר, שֶׁכָּל פָּרָשָׁה זוֹ אֵין הַכַּוָּנָה לְצַוּוֹת עַל נֵרוֹת הַמְּנוֹרָה כִּי אִם בְּפָרָשַׁת אֱמֹר, שֶׁשָּׁם עִקַּר מְקוֹם שֶׁל צִוּוּי זֶה, וְכָאן עִקַּר הַצִּוּוּי עַל נֵר מַעֲרָבִי זֶה, לְגַלּוֹת לְמֹשֶׁה כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהַפָּרֹכֶת מְכַסָּה עַל אֲרוֹן הָעֵדוּת, מִכָּל מָקוֹם יִהְיֶה גַּם בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ נֵס מַתְמִיד הַמְפַרְסֵם כִּי ה׳ שׁוֹכֵן שָׁמָּה. וּכְבָר יָדַעְתָּ שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם נֶאֱמַר בּוֹ (דברים לג כא) ״וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ״, כִּי הוּא הָיָה רֵאשִׁית וְהַתְחָלָה לְכָל הַדְּבָרִים הָעוֹמְדִים בְּנֵס, וְהוּא הָיָה כְּנֵר זֶה שֶׁמַּדְלִיקִין מִמֶּנּוּ כַּמָּה נֵרוֹת וְהַנֵּר אֵינוֹ חָסֵר. כָּךְ הוּאֲצַל מִמֶּנּוּ שֶׁפַע רוּחַ הַקֹּדֶשׁ עַל כָּל הַנְּבִיאִים שֶׁבָּאוּ אַחֲרָיו, כִּי פְּנֵי מֹשֶׁה כַּחַמָּה (ב״ב עה.), וּמִמֶּנּוּ הוּאֲצַל הָאוֹר עַל כֻּלָּם. כָּךְ נֵר מַעֲרָבִי זֶה שֶׁהָיָה אוֹרוֹ מַתְמִיד בְּדֶרֶךְ נֵס, הוּאֲצַל עָלָיו מֵאוֹרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, כִּי הוּא הָיָה אֶמְצָעִי בֵּין אוֹר ה׳ לְכָל מִינֵי אוֹרָה אֲשֶׁר עָמְדוּ בְּנֵס. וְהָיָה הַסִּימָן עַל זֶה שֶׁבְּלֵדָתוֹ נִתְמַלֵּא כָּל הַבַּיִת אוֹרָה, לְהוֹרוֹת שֶׁהוּא יִהְיֶה הַמְקַבֵּל הָרִאשׁוֹן מִן הָאוֹר הָעֶלְיוֹן, וּבְאֶמְצָעִיתוֹ הוּשְׁפַּע הָאוֹר עַל כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דָּבָר הָעוֹמֵד בְּנֵס. לָכֵן נֶאֱמַר ״וְאַתָּה תְּצַוֶּה״ שְׁנֵי נוֹכְחִיּוֹת, לוֹמַר ״וְאַתָּה״ — הַיְינוּ מִמַּהוּת עַצְמוּתְךָ וְתוֹסֶפֶת אוֹרָה שֶׁבְּךָ — ״תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן״ וְגוֹ׳, שֶׁהַשֶּׁמֶן יֻקַּח אֵלֶיךָ, רוֹצֶה לוֹמַר לְצָרְפוֹ אֵלֶיךָ כְּדֵי שֶׁתַּשְׁפִּיעַ עָלָיו מֵהוֹדְךָ, כְּדֵי ״לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד״ — זֶה נֵר מַעֲרָבִי שֶׁהָיָה תְּמִידִי בְּדֶרֶךְ נֵס.

**Sefaria Kli Yakar, 2026 (Claude 3.7, ed. Francis Nataf) ✧:**
For this possible approach, we can say that this entire passage is not intended to command about the lamps of the menorah except in the portion of Emor, which is the main place for that commandment, whereas here the main commandment is about the western lamp, to reveal to Moses that even though the curtain covers the Ark of the Testimony, nevertheless there will also be in the place of the Holy a constant miracle that publicizes that the Lord dwells there. And you already know that about Moses our teacher, peace be upon him, it is said *And he saw the first portion for himself* (Deuteronomy 33:21), because he was the first and beginning of all things that exist miraculously, and he was like this lamp from which many lamps are lit and the lamp is not diminished. So was the holy spirit that emanated from him to all the prophets who came after him, for the face of Moses was like the sun (Bava Batra 75a), and from him, the light emanated to all of them. Similarly, this western lamp, whose light was constant in a miraculous way, had light emanated to it from Moses’s light, for he was the intermediary between God’s light and all types of light that existed miraculously. And the sign of this was that at his birth, the entire house was filled with light, to indicate that he would be the first recipient of the supernal light, and through his intermediacy, the light was bestowed upon every place where there is something that exists miraculously. Therefore it is said **And you shall command** — with two forms of direct address — to say *and you*, meaning from the essence of your being and the additional light within you, *shall command the children of Israel that they bring to you pure oil, etc.* That the oil should be brought to you, meaning to join it with you so that you will emanate your glory upon it, in order *to kindle a lamp continually* — this is the western lamp that was miraculously continuous.


###### Kli Yakar on Exodus 27:20:4
[Kli Yakar on Exodus 27:20:4](https://torahapp.org/share/book/Kli%20Yakar%20on%20Exodus/r/27:20:4)

וְאַחַר כָּךְ נָתַן טַעַם לְשֶׁבַח, לָמָּה הָיָה צֹרֶךְ בְּנֵס זֶה, לְפִי שֶׁהוּא בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת, כִּי הַפָּרֹכֶת מַבְדִּיל בֵּין הַמָּקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֵדוּת עַל שֶׁהַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה בְּיִשְׂרָאֵל וּבֵין סְתָם אֹהֶל מוֹעֵד. לְפִיכָךְ ״יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר״ (שמות כז, כא), וְכִי כָּל הַלַּיְלָה הָיָה עוֹמֵד וְעוֹרֵךְ? אֶלָּא שֶׁנּוֹתֵן בּוֹ שֶׁמֶן כְּמִדַּת חַבְרוֹתֶיהָ, שֶׁאֵין בּוֹ כִּי אִם שִׁעוּר דְּלִיקָה מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר, וְאַף עַל פִּי כֵן ״יַעֲלֶה נֵר תָּמִיד״. וַעֲדַיִן לֹא פֵּרֵשׁ בְּאֵיזוֹ נֵר יַתְמִיד נֵס זֶה, עַד שֶׁאָמַר ״לִפְנֵי ה׳״ (שמות כז, כא), הַיְינוּ נֵר מַעֲרָבִי הַסָּמוּךְ לַשְּׁכִינָה שֶׁבַּמַּעֲרָב, כִּי מִצַּד הָעֵדוּת דּוֹמֶה נֵר זֶה אֶל אֲרוֹן הָעֵדוּת, וְ״עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים יָקוּם דָּבָר״ (דברים יט, טו). וּשְׁנֵיהֶם עַל יְדֵי מֹשֶׁה, כִּי גַּם הַתּוֹרָה נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ. וְלֹא הִזְכִּיר כָּאן כָּל הַנֵּרוֹת, כִּי אֵין כָּאן מְקוֹמָם, כִּי אִם בְּפָרָשַׁת אֱמוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם ״עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת״ (ויקרא כד, ד). וּלְכָךְ לֹא נֶאֱמַר שָׁם ״וְאַתָּה תְּצַוֶּה״, לְפִי שֶׁעִקַּר הַצִּוּוּי שָׁם הָיָה עַל כָּל הַנֵּרוֹת, וְאַגַּב גְּרַרָא זָכַר שָׁם גַּם נֵר מַעֲרָבִי זֶה, בְּאָמְרוֹ ״לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד יַעֲרֹךְ אֹתוֹ״ (ויקרא כד, ג-ד).

**Sefaria Kli Yakar, 2026 (Claude 3.7, ed. Francis Nataf) ✧:**
**And afterward, he gave a praiseworthy reason** why this miracle was necessary, because it is in the Tent of Meeting outside the curtain which is over the Testimony, as the curtain separates between the place that has testimony that the Divine Presence rests among Israel and the ordinary Tent of Meeting. Therefore, *Aaron shall arrange it from evening until morning* — but was he standing and arranging it all night? Rather, he would put in it oil according to the measure of its companions, which had only enough to burn from evening until morning, and nevertheless, *a lamp would continually be alit*. And it was not yet explained in which lamp this miracle would persist until it said *before the Lord*, meaning the western lamp which is adjacent to the Divine Presence in the west, because from the aspect of testimony, this lamp resembles the Ark of the Testimony, and *by two witnesses a matter shall be established*. And both were through Moses, for even the Torah is called by his name. And it does not mention here all the lamps because this is not their place, but only in the section of Emor, as it is written there, *Upon the pure Menorah he shall arrange the lamps*. Therefore, it doesn’t say there *and you shall command* because the main commandment there was regarding all the lamps, and incidentally, it also mentioned this western lamp there, saying *to light a continual lamp outside the curtain of the Testimony in the Tent of Meeting he shall arrange it*.


###### Kli Yakar on Exodus 27:20:5
[Kli Yakar on Exodus 27:20:5](https://torahapp.org/share/book/Kli%20Yakar%20on%20Exodus/r/27:20:5)

וְנִרְאֶה לִי שֶׁסֵּדֶר הַפָּסוּק שֶׁל פָּרָשַׁת אֱמֹר כָּךְ הוּא, שֶׁצָּרִיךְ לְהַפְסִיק בֵּין מִלַּת ״לְפָרֹכֶת״ לְמִלַּת ״הָעֵדֻת״, וְכָךְ פֵּרוּשׁוֹ: ״לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת״ – רָצָה ה׳ שֶׁיִּהְיֶה נֵר אֶחָד תְּמִידִי בְּדֶרֶךְ נֵס מִחוּץ לַפָּרֹכֶת, וְאַחַר כָּךְ פֵּרַשׁ מָה מְשַׁמֵּשׁ נֵס זֶה, עַל זֶה אָמַר ״הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד״, כִּי נֵס זֶה יִתֵּן עֵדוּת ה׳ נֶאֱמָנָה גַּם בְּאֹהֶל מוֹעֵד שֶׁהַכֹּל מִסְתַּכְּלִים שָׁם וְיִרְאוּ מִנֵּר מַעֲרָבִי זֶה אֶת שֵׁם ה׳ כִּי בְּקִרְבָּם הוּא, כִּי ״יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר״ וְיִהְיֶה ״לִפְנֵי ה׳ תָּמִיד״. וּלְפִי שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם ״צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁיֵּשׁ כָּאן דָּבָר הַמְיוּחָס לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיֵשׁ בּוֹ דָּבָר הַמְיוּחָס אֶל מֹשֶׁה לְבַד, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר ״אֵלֶיךָ״. עַל כֵּן הֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ שְׁנֵיהֶם: כִּי הַדָּבָר הַמְיוּחָס ״אֵלֶיךָ״ וְלֹא לָהֶם הוּא הַדָּבָר הָעוֹמֵד בְּנֵס, אֲשֶׁר עָלָיו אָמַר ״לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד... חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם״. וְאַחַר כָּךְ פֵּרַשׁ הַדָּבָר הַמְיוּחָס לְכָל יִשְׂרָאֵל, הוּא מַה שֶּׁאָמַר ״עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרֹת לִפְנֵי ה׳ תָּמִיד״, כִּי כָּל הַנֵּרֹת הָיוּ פּוֹנִין מוּל נֵר מַעֲרָבִי זֶה, עַל כֵּן נֶאֱמַר בְּכֻלָּם ״לִפְנֵי ה׳ תָּמִיד״. וּפֵרוּשׁ זֶה יָקָר.

**Sefaria Kli Yakar, 2026 (Claude 3.7, ed. Francis Nataf) ✧:**
**It seems to me that the order of the verse in Parashat Emor is as follows:** there should be a pause between the word*parochet* [curtain] and the word *ha’edut* [testimony], and this is its interpretation — *to kindle a perpetual light outside the curtain* — God wanted there to be one perpetual lamp miraculously maintained outside the curtain. Afterwards, it explains what this miracle serves as testimony for, saying *the testimony in the Tent of Meeting*, for this miracle provides faithful testimony of God even in the Tent of Meeting, where everyone looks and will see from this western lamp the name of God, that He is among them, *for Aaron shall arrange it from evening until morning*, and it will be before God perpetually.
And since it says there *Command the children of Israel that they bring to you*, this implies that there is something here that relates to all the children of Israel, and there is something that relates only to Moses, as it says *to you*. Therefore, it needed to explain both. The matter that is specific to you [Moses] and not to them is the miraculous aspect, about which it says *to kindle a perpetual light… an eternal statute throughout your generations*. Afterwards, it explains what relates to all of Israel, which is what it says: *On the pure menorah he shall arrange the lamps before God perpetually*, for all the lamps were facing toward this western lamp, therefore it says about all of them *before God perpetually*. And this interpretation is precious.


###### Kli Yakar on Exodus 27:20:6
[Kli Yakar on Exodus 27:20:6](https://torahapp.org/share/book/Kli%20Yakar%20on%20Exodus/r/27:20:6)

דָּבָר אַחֵר, לְכָךְ נָקַט מַרְאֵה מָקוֹם זֶה ״מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת״. שֶׁלֹּא יִטְעוּ לוֹמַר כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ צָרִיךְ לְאוֹרָהּ, שֶׁהֲרֵי הַפָּרֹכֶת מַפְסִיק בֵּין הַמְּנוֹרָה לִמְקוֹם הַשְׁרָאַת שְׁכִינָתוֹ. וְעוֹד, שֶׁשָּׁם הָעֵדוּת וְכֻלּוֹ אוֹרָה, אֶלָּא וַדַּאי עִקַּר קִיחָה זוֹ ״אֵלֶיךָ״ לְצָרְכְּךָ. וּבַיַּלְקוּט (שע״ח) מַסִּיק שֶׁלְּכָךְ הָיוּ חַלּוֹנוֹת שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ רְחָבוֹת מִבַּחוּץ וּצָרוֹת מִבִּפְנִים, לְהוֹרוֹת שֶׁלֹּא הָיָה הַשֶּׁמֶשׁ מֵאִיר אֶל הַמִּקְדָּשׁ, אֶלָּא אַדְרַבָּה הַמִּקְדָּשׁ הָיָה מֵאִיר לְכָל הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מ״ג ב׳) ״וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבוֹדוֹ״. וְכֵן בֵּאַרְנוּ לְמַעְלָה פָּרָשַׁת וַיֵּצֵא (בראשית כ״ח י״א) בְּפָסוּק ״וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ״. וְאוּלַי שֶׁלְּכָךְ נָקַט ״אֵלֶיךָ״ לִרְבוּתָא, כִּי אֲפִלּוּ פְּנֵי מֹשֶׁה שֶׁהוּא כִּפְנֵי חַמָּה, מִכָּל מָקוֹם אַתָּה צָרִיךְ לְאוֹר רוּחָנִי זֶה, כִּי אֵין הַשֶּׁמֶשׁ מֵאִיר אֶל הַמִּקְדָּשׁ, אֶלָּא הַמִּקְדָּשׁ מֵאִיר אֶל הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי מִמֶּנּוּ יוֹצֵא הַשֶּׁפַע אֶל כָּל צְבָא מָרוֹם.

**Sefaria Kli Yakar, 2026 (Claude 3.7, ed. Francis Nataf) ✧:**
**Another explanation for why this location is specified as “outside the curtain that is over the Testimony.”** This is so that people would not mistakenly think that the Holy One, blessed be He, needs the light, since the curtain separates between the menorah and the place of the Divine Presence’s dwelling. Furthermore, the Testimony is there, and it is all light. Rather, certainly the main purpose of this “taking” is *for you*, for your needs. And in the Yalkut (378), it concludes that this is why the windows of the Temple were wider on the outside and narrower on the inside, to indicate that the sun did not illuminate the Temple, but on the contrary, the Temple illuminated the entire world, as it is said, *And the earth shined with His glory* (Ezekiel 43:2). And similarly, we explained above in the portion of Vayetzei regarding the verse *And he encountered the place and spent the night there, for the sun had set*. And perhaps this is why it says *for you* as a notable point, because even though Moses’ face was like the face of the sun, nevertheless, you need this spiritual light, because the sun does not illuminate the Temple, but rather the Temple illuminates the sun, as from it flows the divine influence to all the heavenly hosts.


###### Kli Yakar on Exodus 27:20:7
[Kli Yakar on Exodus 27:20:7](https://torahapp.org/share/book/Kli%20Yakar%20on%20Exodus/r/27:20:7)

וְיֵשׁ בְּפָרָשָׁה זוֹ מוּסָר אֶל הַטּוֹעִים, הַנּוֹתְנִים הַחֵלֶק הַמְבֻחָר מִן מָמוֹנָם לְצֹרֶךְ הַחוֹמֶר, לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְיֶתֶר תַּעֲנוּגוֹת בְּנֵי הָאָדָם, וְכָל הַמְּלָאכָה הַנְּמִבְזָה וְהַנִּמְאָס אוֹתָהּ יִתֵּן לְצֹרֶךְ ״נֵר ה׳ נִשְׁמַת אָדָם״ (משלי כ:כז), כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה קַיִן. אֲבָל יֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ הֶבֶל, שֶׁהֵבִיא מִנְחָה לַה׳ ״מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן״ (בראשית ד:ד). כָּךְ יִתֵּן רִאשׁוֹן לַמָּאוֹר, לְצֹרֶךְ ״נֵר ה׳ נִשְׁמַת אָדָם״, אֲשֶׁר אוֹרָהּ נִצְחִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד״ (שמות כז:כ), וְהַשֵּׁנִי יִתֵּן לַמְּנָחוֹת, שֶׁהָיָה מַאֲכָל לַכֹּהֲנִים. וְדַי רֶמֶז בָּזֶה לַמְּבִינִים.

**Sefaria Kli Yakar, 2026 (Claude 3.7, ed. Francis Nataf) ✧:**
**And there is in this portion a moral lesson for those who err,** who give the choicest part of their wealth for material needs, for eating and drinking and other human pleasures, while all that is despised and rejected they give for the purpose of God’s lamp, the soul of man — as Cain did. Rather, one should follow the way of Abel, who brought an offering to God from the firstborn of his flock and from the fattest ones. Similarly, one should give first for illumination, for the purpose of God’s lamp, the soul of man, whose light is eternal, as it is written, *to kindle a lamp continually*. And the second, one should give for meal-offerings, which were food for the priests. And this hint is sufficient for those who understand.