## Kli Yakar on Leviticus Chapter 27

###### Kli Yakar on Leviticus 27:2:1
[Kli Yakar on Leviticus 27:2:1](https://torahapp.org/share/book/Kli%20Yakar%20on%20Leviticus/r/27:2:1)

**אִישׁ כִּי יַפְלִיא נֶדֶר וְגוֹ׳.** סָמַךְ פָּרָשָׁה זוֹ לַקְּלָלוֹת לוֹמַר שֶׁיִּשְׂרָאֵל נוֹדְרִים בְּעֵת צָרָה כְּיַעֲקֹב שֶׁהָיָה נוֹדֵר בְּעֵת צָרָה לִתֵּן מַעֲשֵׂר מִכֹּל, אֲבָל לֹא כְּיַעֲקֹב מִכֹּל וָכֹל כִּי יַעֲקֹב גַּם אַחַר שֶׁעָבְרָה הַצָּרָה לֹא סָר מִן הַדֶּרֶךְ הַטּוֹב, אֲבָל לְדוֹרוֹת זֶה דַּרְכָּם כֶּסֶל לָמוֹ שֶׁנּוֹדְרִים בְּעֵת צָרָה וּבַעֲבוֹר סוּפָהּ צָרָה וְצוּקָה הֵם מִתְחָרְטִים וְשָׁבִים לְסוֹרָם. וְזֶה כִּמְשַׁל הַקָּנֶה שֶׁקִּלֵּל בּוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי אֶת יִשְׂרָאֵל (מלכים א׳ יד טו), כִּי הַקָּנֶה הַזֶּה אֵינוֹ נִכְנָע כִּי אִם בִּזְמַן שֶׁהָרוּחַ נוֹשֵׁב בּוֹ, וּכְנוֹחַ הָרוּחַ הוּא חוֹזֵר וְעוֹמֵד בְּקוֹמָה זְקוּפָה כְּבָרִאשׁוֹנָה, כָּךְ יִשְׂרָאֵל אֵינָן נִכְנָעִים כִּי אִם בִּזְמַן שֶׁהַצָּרָה מְשַׁמֶּשֶׁת, וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה וְהַכְבֵּד אֶת לִבּוֹ, כִּי בְּסוּר הַמַּכְרִיחַ יָשׁוּבוּ לְסוֹרָם. וּמַסְכִּים לִדְבָרֵינוּ מַה שֶּׁפֵּרֵשׁ בַּעַל הַטּוּרִים (כז א) שֶׁכָּל מִסְפַּר הַשְּׁקָלִים קמ״ג כְּנֶגֶד קמ״ג קְלָלוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים וּבְמִשְׁנֵה תוֹרָה, וְכִי מִפְּנֵי שֶׁמִּסְפָּרָם שָׁוֶה נִסְמְכוּ לַהֲדָדֵי? אֶלָּא לוֹמַר לְךָ שֶׁקמ״ג קְלָלוֹת שֶׁבַּתּוֹכֵחָה גּוֹרְמִין נִדְרֵי קמ״ג שְׁקָלִים, כִּי אֵין יִשְׂרָאֵל נוֹדְרִים לִתֵּן מִן מָמוֹנָם לְשֵׁם ה׳ כִּי אִם בְּשָׁעָה שֶׁהַצָּרוֹת מַכְרִיחִין אוֹתָן, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּעֶזְרַת ה׳ לְקַמָּן פָּרָשַׁת וַיֵּלֶךְ (לא יז) עַל פָּסוּק ״וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אוֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת״, שֶׁדָּרְשׁוּ רז״ל (חגיגה ה.) עַל הַמַּלְוֶה לֶעָנִי בִּשְׁעַת דָּחְקוֹ. וּדְרָשׁ זֶה רָחוֹק לְקַבְּלוֹ, שֶׁכָּל הַצָּרוֹת לֹא יַכְרִיחוּם אֶל הַוִּדּוּי כִּי אִם צָרָה זוֹ. עַל כֵּן רְצוֹנִי לְפָרֵשׁ שֶׁזֶּה מְדַבֵּר בְּמַלְוֶה לֶעָנִי בְּבֹא הַצָּרָה דַּוְקָא, דְּהַיְינוּ בִּשְׁעַת דָּחְקוֹ שֶׁל הַמַּלְוֶה, כִּי הַצָּרוֹת דּוֹחֲקִין אוֹתוֹ לָזֶה לִדּוֹר נְדָרִים לִצְדָקָה, וְטָעוּת שֶׁל הַנּוֹדֵר עַל זֶה הָאוֹפֶן יִתְבָּאֵר בְּעֶזְרַת ה׳ לְקַמָּן פָּרָשַׁת וַיֵּלֶךְ. עַל כֵּן סָמַךְ פָּרָשַׁת כִּי יַפְלִיא לְפָרָשַׁת הַתּוֹכֵחָה, וְדִבֵּר הַכָּתוּב בַּהֹוֶה. אֲבָל כָּל מַה שֶּׁהָאָדָם עוֹשֶׂה בְּלֹא הֶכְרֵחַ מֵרָצוֹן, זֶהוּ נִקְרָא ״יוֹם רָצוֹן לַה׳״ (ישעיה נח ה), וְיָפֵק רָצוֹן מֵה׳ (משלי ח לה). 
 **תָּם סֵפֶר וַיִּקְרָא – בְּעֶזְרַת הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא.**

**Sefaria Kli Yakar, 2026 (Claude 3.7, ed. Francis Nataf) ✧:**
**When a man makes an explicit vow, etc.** This section is juxtaposed with the curses to indicate that Israelites make vows in times of trouble, like Jacob who vowed in a time of distress to give a tenth of everything. However, they are not completely like Jacob, for Jacob did not deviate from the good path even after the trouble passed. But for later generations, this becomes their foolish way: they make vows during times of distress, but when the storm of affliction passes, they regret and return to their misdeeds. This is like the parable of the reed with which Ahijah the Shilonite cursed Israel (1 Kings 14:15), for this reed only bends when the wind blows upon it, but when the wind subsides, it returns to its upright position as before. Similarly, Israel only humbles itself when distress prevails, but when Israel saw that there was relief, he hardened his heart, for when the compelling force is removed, they return to their misdeeds.
Supporting our interpretation is what the Baal HaTurim (27:1) explained: That the total number of shekels is 143 [in this section], corresponding to the 143 curses in Leviticus and Deuteronomy (see Midrash Tadsheh, Otzar HaMidrashim p. 480). And is it merely because their numbers are equal that they are juxtaposed? Rather, it is to tell you that the 143 curses in the rebuke cause the vows of 143 shekels, for Israel only vows to give of their wealth to God when troubles compel them to do so.
As will be explained, God willing, later in Parashat Vayelech (31:17) on the verse *And many evils and troubles shall befall them* (Deuteronomy 31:17), which our Sages interpreted (Chagigah 5a) as referring to one who lends to a poor person in his time of need. This interpretation is difficult to accept — that all troubles would not compel them to confess except this particular trouble. Therefore, I wish to explain that this speaks of one who lends to a poor person specifically when trouble comes, meaning in the lender’s own time of distress, for troubles press him to make vows for charity. The mistake of one who makes vows in this manner will be explained, with God’s help, later in Parashat Vayelech. Hence, the section about *when a man makes an explicit vow* is juxtaposed with the section of rebuke, and the verse speaks of what commonly occurs. But whatever a person does without compulsion, willingly, this is called *a day of favor to the Lord* (Isaiah 58:5) and *obtains favor from the Lord* (Proverbs 8:35).
**The book of Leviticus is completed — with the help of the great, mighty, and awesome God.**