## Kol Dodi Dofek, Six Knocks

###### Kol Dodi Dofek, Six Knocks 1
[Kol Dodi Dofek, Six Knocks 1](https://torahapp.org/share/book/Kol%20Dodi%20Dofek/s/Six%20Knocks/r/1)

לפני שמונה שנים, בעיצומו של ליל אימי מיידנק, טרבלינקה ובוכנוולד; בליל תאי הגזים והמשרפות; בליל הסתר פנים מוחלט; בליל שלטונו של שטן הספק וההרס אשר ביקש לסחוף את הרַעיה מאוהלהּ אל חיק הכנסייה הקתולית; בליל חיפושים בלתי פוסקים אחר הדוד - באותו הלילה ממש הופיע הדוד. הקדוש ברוך הוא, אשר הסתתר בהיכל תפארתו, התגלה לפתע והחל מתדפק על אוהל הרַעיה, המתפתלת על משכבה באחוזת עווית וייסורי שאול. מכוח הדפיקות והנקישות על דלת הרַעיה האבלה, נולדה מדינת ישראל.

**Kol Dodi Dofek, Joseph B. Soloveitchik, translated by David Z. Gordon, 2006:**
Eight years ago, in the midst of a night of the terrors of Majdanek, Treblinka, and Buchenwald; in ‎a ‎night of gas chambers and crematoria; in a night of total divine selfconcealment; in a night ruled ‎by ‎the devil of doubt and destruction who sought to sweep the Lover from her own tent into ‎the ‎Catholic Church; in a night of continuous searching for the Beloved — on that very night ‎the ‎Beloved appeared. The Almighty, who was hiding in His splendid sanctum, suddenly appeared ‎and ‎began to beckon at the tent of the Lover, who tossed and turned on her bed beset by ‎convulsions ‎and the agonies of hell. Because of the beating and knocking at the door of the ‎mournful Lover, ‎the State of Israel was born.‎


###### Kol Dodi Dofek, Six Knocks 2
[Kol Dodi Dofek, Six Knocks 2](https://torahapp.org/share/book/Kol%20Dodi%20Dofek/s/Six%20Knocks/r/2)

כמה פעמים דפק הדוד על דלת הרַעיה? נראה בעיניי כי ניתן למנות לפחות שש דפיקות.

**Kol Dodi Dofek, Joseph B. Soloveitchik, translated by David Z. Gordon, 2006:**
How many times did the Beloved knock on the door of the Lover? It appears to me that we ‎can ‎count at least six knocks.‎


###### Kol Dodi Dofek, Six Knocks 3
[Kol Dodi Dofek, Six Knocks 3](https://torahapp.org/share/book/Kol%20Dodi%20Dofek/s/Six%20Knocks/r/3)

ראשית, קול דפיקת הדוד נשמע בזירה המדינית. מבחינת יחסי הבינלאומיים, איש לא יכחיש כי תחיית מדינת ישראל, במובן המדיני, הייתה בבחינת התרחשות על-טבעית כמעט. הן רוסיה והן מעצמות המערב תמכו בהקמת מדינת ישראל. זו הייתה אולי ההחלטה היחידה שעליה הסכימו המזרח והמערב [בעידן המלחמה הקרה]. נוטה אני להאמין כי האומות המאוחדות נוצרו במיוחד למטרה זו - למען מילוי השליחות שהטילה עליהן ההשגחה העליונה. נדמה לי כי אין להצביע על הישג מוחשי אחר של האומות המאוחדות. חכמינו זיכרונם לברכה כבר הביעו דעה זו: "אֻמָּה שֶׁכָּל טוֹבָה שֶׁהִיא בָּאָה לָעוֹלָם אֵינָה בָּאָה אֶלָּא בִּזְכוּתָהּ" (בראשית רבה סו:ב). איני יודע את מי ראו כתבי העיתונות, בעיני בשר ודם, כיושב ראש באותה ישיבה גורלית של העצרת הכללית שבה הוחלט על הקמת מדינת ישראל, אך מי שהתבונן היטב בעין רוחו ראה את היושב ראש האמיתי שניהל את הדיונים - הדוד. הוא הכה בפטישו על הדוכן. האין אנו דורשים את הפסוק "בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ" (אסתר ו:א) כמכוון למלכו של עולם שנדדה שנתו? אילו אחשוורוש לבדו לא היה יכול לישון, לא היה בדבר חשיבות כלל ולא הייתה צומחת ישועה באותו הלילה. אך אם המלך, ריבונו של עולם, לא יכול היה לישון כביכול, הגאולה הייתה נולדת. אילו סתם אדם היה פותח את ישיבת האומות המאוחדות, מדינת ישראל לא הייתה נולדת. אך היה זה הדוד שהקיש על דוכן היושב ראש, והנס התגשם. קול דודי דופק!

**Kol Dodi Dofek, Joseph B. Soloveitchik, translated by David Z. Gordon, 2006:**
First, the knock of the Beloved was heard in the political arena. From the point of view ‎of ‎international relations, no one will deny that the rebirth of the State of Israel, in a political ‎sense, ‎was an almost supernatural occurrence. Both Russia and the Western nations supported ‎the ‎establishment of the State of Israel. This was perhaps the one resolution on which East and ‎West ‎concurred [during the Cold War era]. I am inclined to believe that the United Nations was ‎especially ‎created for this end — for the sake of fulfilling the mission that Divine Providence had ‎placed upon ‎it. It appears to me that one cannot point to any other concrete accomplishment on ‎the part of the ‎United Nations. Our Rabbis of blessed memory already expressed this view: At ‎times rain falls on ‎account of one individual and for one blade of grass (Breishit Rabbah 66:2). I do ‎not know who the ‎representatives of the press, with their human eyes, saw to be the chairman in ‎that fateful session ‎of the General Assembly in which the creation of the State of Israel was ‎decided, but he who ‎looked carefully with his spiritual eye saw the true Chairman who conducted ‎the proceedings — ‎the Beloved. He knocked with his gavel on the lectern. Do we not interpret the ‎passage “On that ‎night the *king* could not sleep” (Esther 6:1) as meaning that the *King of ‎the ‎Universe* could not sleep? If Ahasuerus alone had been sleepless, the matter would not ‎have ‎been at all important and salvation would not have arisen on that night. If, however, the King, ‎the ‎Master of the Universe, could not sleep, as it were, redemption would be born. If just ‎anyone ‎were to have opened the session of the United Nations, the State of Israel would not have ‎been ‎born. But it was the Beloved who rapped on the Chairman’s lectern, and the miracle ‎materialized. ‎Listen! My Beloved Knocks!‎


###### Kol Dodi Dofek, Six Knocks 4
[Kol Dodi Dofek, Six Knocks 4](https://torahapp.org/share/book/Kol%20Dodi%20Dofek/s/Six%20Knocks/r/4)

שנית, דפיקת הדוד נשמעה בשדה הקרב. כוחות ההגנה הזעירים של מדינת ישראל הביסו את צבאות ערב האדירים. נס "רַבִּים בְּיַד מְעַטִּים" התממש לנגד עינינו, ונס גדול עוד יותר התרחש! הקב"ה הקשה את לב ישמעאל וציווה עליו לצאת למלחמה נגד מדינת ישראל. אילו הערבים לא היו מכריזים מלחמה על ישראל ובמקום זאת היו תומכים בתוכנית החלוקה, הייתה מדינת ישראל נותרת ללא ירושלים, ללא חלק ניכר מהגליל, וללא אזורים מסוימים בנגב. אילו לפני אלפי שנים היה פרעה מאפשר לבני ישראל לצאת מיד, כפי שמשה ביקש בתחילה, היה משה מחויב לדברו לשוב תוך שלושה ימים. אולם פרעה הקשה את לבו ולא שמע למשה. "בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה" (דברים ד:לד) הוציא הקב"ה את ישראל. כתוצאה מכך, פקע תוקף ההבטחה [שבני ישראל ישובו למצרים]. שום חוזה המבוסס על הדדיות הבטחות אינו מחייב צד אחד אם הצד השני מסרב למלא את התחייבויותיו. קול דודי דופק!

**Kol Dodi Dofek, Joseph B. Soloveitchik, translated by David Z. Gordon, 2006:**
Second, the knock of the Beloved was heard on the battlefield. The tiny defense forces of ‎‎[the ‎State of] Israel defeated the mighty Arab armies. The miracle of “the many delivered into ‎the ‎hands of the few” materialized before our eyes, and an even greater miracle happened! ‎God ‎hardened the heart of Ishmael and commanded him to go into battle against the State of ‎Israel. ‎Had the Arabs not declared war on Israel and instead supported the Partition Plan, the State ‎of ‎Israel would have remained without Jerusalem, without a major portion of the Galilee, ‎and ‎without some areas of the Negev. If thousands of years ago Pharaoh had allowed the children ‎of ‎Israel to leave immediately, as Moses had originally requested, Moses would have been bound ‎by ‎his word to return in three days. Pharaoh, however, hardened his heart and did not listen ‎to ‎Moses. “The Holy One then took Israel out with a mighty hand and by an outstretched ‎arm” ‎‎(Deuteronomy 4:34). Consequently, the force of the promise [that the children of Israel ‎would ‎return to Egypt] was vitiated. No contract that is based upon mutuality of promise binds one ‎side if ‎the other party refuses to fulfill its obligations. Listen! My Beloved Knocks!‎


###### Kol Dodi Dofek, Six Knocks 5
[Kol Dodi Dofek, Six Knocks 5](https://torahapp.org/share/book/Kol%20Dodi%20Dofek/s/Six%20Knocks/r/5)

שלישית, החל הדוד לדפוק גם על דלת אוהל התיאולוגיה, ואולי זוהי הדפיקה החזקה ביותר. כבר הדגשתי מספר פעמים בדבריי אודות ארץ ישראל כי הטיעונים התיאולוגיים של תיאולוגים נוצרים, לפיהם הקב"ה נטל מכנסת ישראל את זכויותיה על ארץ ישראל, ושכל ההבטחות המקראיות הנוגעות לציון וירושלים מתייחסות כעת באופן אלגורי לנצרות ולכנסייה הנוצרית - כל אלה הוכחו כטענות שקריות וחסרות בסיס בעליל עם הקמת מדינת ישראל. נדרשת היכרות רחבה עם הספרות התיאולוגית מימי יוסטינוס מרטיר ועד לתיאולוגים בני זמננו כדי להבין את מלוא היקף הפלא הזה, שבו נופץ העיקרון המרכזי של התיאולוגיה הנוצרית. עלינו לשים לב היטב להסברו המלומד של מזכיר המדינה שלנו, מר דאלס (ששימש כשמש בכנסייה אפיסקופלית), לוועדה של הסנאט האמריקאי, שהערבים שונאים את היהודים מפני שהרגו את מייסד דתם. ל"הסבר" זה יש משמעות סמלית נסתרת ועמוקה. אינני פסיכיאטר ובוודאי לא פסיכואנליטיקאי, אך יודע אני ללמוד תלמוד, וזוכר היטב מה אמרו חז"ל על בלעם: "מברכותיו... אתה למד מה היה בלבו" (סנהדרין קה ע"ב). לעתים, כשאדם מדבר יתר על המידה, משהו מן האמת נפלט. כאשר אחד הסנאטורים שאל את מזכיר המדינה, "מדוע הערבים שונאים את היהודים?", הוא באמת רצה לענות, "אישית, גם אני, כנוצרי, איני אוהב אותם במיוחד, מפני שהרגו את המשיח שלנו ובעקבות כך איבדו את חלקם בירושת אברהם". מלאך ישב בגרונו של המזכיר, או שהושם בו חכה (כדרשת חז"ל על הפסוק "וַיָּשֶׂם ה' דָּבָר בְּפִי בִלְעָם" [במדבר כג:ה, סוטה י ע"א], "[כלומר] שם חכה בפיו"), ובמקום לומר "אדוננו" ו"בשבילי", נפלטו מפיו מילים אחרות, "הערבים" ו"מוחמד". בתת-מודע שלו הוא היה מבועת מהעובדה "הנוראה" שכנסת ישראל שולטת בציון ובירושלים. אני מוצא סיפוק בקריאה על מדינת ישראל בעיתונים הקתוליים והפרוטסטנטיים. בעל כורחם הם חייבים להזכיר את שם ישראל כשהם מדווחים על חדשות ציון וירושלים, אשר בידינו. תמיד יש לי תחושת סיפוק מיוחדת כשאני קורא בעיתון שתגובת ישראל טרם נודעה מפני שהיום שבת והמשרדים הממשלתיים סגורים, או כשאני קורא, בערב פסח, ידיעה מהיונייטד פרס ש"היהודים יישבו הלילה לשולחן הסדר בתקווה שניסי מצרים ישובו ויתרחשו גם היום". קול דודי דופק!

**Kol Dodi Dofek, Joseph B. Soloveitchik, translated by David Z. Gordon, 2006:**
Third, the Beloved also began to knock on the door of the tent of theology, and possibly this is ‎the ‎strongest beckoning. I have, on several occasions, emphasized in my remarks concerning the ‎Land ‎of Israel that the theological arguments of Christian theologians to the effect that the Holy ‎One has ‎taken away from the Community of Israel its rights to the Land of Israel, and that all of the ‎biblical ‎promises relating to Zion and Jerusalem now refer in an allegorical sense to Christianity and ‎the ‎Christian Church, were all publicly shown to be false, baseless contentions by the ‎establishment of ‎the State of Israel. One must have a broad familiarity with theological literature ‎from the time of ‎Justin Martyr down to the theologians of our own day to comprehend the full ‎extent of this marvel ‎by which the central axiom of Christian theology was shattered. We should ‎pay careful attention to ‎the learned explanation of our Secretary of State, Mr. Dulles (who served ‎as the deacon of an ‎Episcopalian Church), to a Committee of the United States Senate that the ‎Arabs hate the Jews ‎because they killed the founder of their religion. This “explanation” possesses ‎hidden and deep ‎symbolic significance. I am not a psychiatrist and surely not a psychoanalyst, but I ‎know how to ‎study Talmud, and I remember well what our Rabbis of blessed memory said about ‎Balaam: “from ‎his blessings … you may learn what was in his heart” (TB Sanhedrin 105b). ‎Sometimes, when a ‎person speaks too much, something of the truth slips out. When one of the ‎Senators asked the ‎Secretary of State, “Why do the Arabs hate the Jews?” he really wanted to ‎answer, “Personally, I ‎too, as a Christian, have no great love for them, because they killed our ‎messiah and consequently ‎forfeited their portion of Abraham’s heritage.” An angel sat in the ‎throat of the Secretary, or a ‎hook was put into it (as in the exegesis of the Rabbis of blessed ‎memory on the phrase “and God ‎put a word in Balaam’s mouth” [Numbers 23:5, TB Sotah 10a], ‎‎“[i.e.] he put a hook in his mouth”), ‎and instead of saying, “Our Lord” and “for myself,” he let other ‎words slip out, the “Arabs” and ‎‎“Mohammed.” In his subconscious he was terrified of the “awful” ‎fact that the Community of ‎Israel rules over Zion and Jerusalem. I find satisfaction in reading about ‎the State of Israel in the ‎Catholic and Protestant newspapers. Despite themselves they must ‎mention the name of Israel ‎when they report the news of Zion and Jerusalem, which we possess. I ‎always have a special sense ‎of satisfaction when I read in the paper that Israel’s reaction is not as ‎yet known because today is ‎Saturday and government offices are closed or when I read, on the ‎eve of Passover, an item from ‎the United Press that “Jews will sit down tonight to the seder table ‎in the hope that the miracles of ‎Egypt will return and recur today.” Listen! My Beloved Knocks!‎


###### Kol Dodi Dofek, Six Knocks 6
[Kol Dodi Dofek, Six Knocks 6](https://torahapp.org/share/book/Kol%20Dodi%20Dofek/s/Six%20Knocks/r/6)

רביעית, הדוד דופק בלב הנוער המתבולל והנבוך. תקופת ההסתר פנים בשנות הארבעים הביאה מבוכה בקרב ההמונים היהודיים ובמיוחד בקרב הנוער היהודי. ההתבוללות גברה, והדחף לברוח מהיהדות ומהעם היהודי הגיע לשיאו. פחד, ייאוש ובורות גרמו לרבים לנטוש את הקהילה היהודית ו"לרדת אל האנייה", לברוח תרשישה מלפני ה' (יונה א:ג), בדיוק כפי שיונה ביקש לברוח מלפני ה'. גל גואה שנראה בלתי ניתן לעצירה עמד מעלינו ואיים להשמידנו. לפתע, החל הדוד לרמוז ללבבות הנבוכים, ורמיזתו, הקמת מדינת ישראל, לכל הפחות האטה את תהליך הבריחה. רבים שהיו מנוכרים בעבר קשורים כעת למדינה היהודית בקשרי גאווה בהישגיה האדירים. יהודים אמריקאים רבים שהתבוללו חלקית מוצאים עצמם אחוזי פחד וחרדה נסתרים לנוכח כל משבר שמדינת ישראל עוברת באותה עת, והם מתפללים לשלומה ורווחתה אף שהם רחוקים מלהיות מחויבים לה לחלוטין. אפילו יהודים העוינים את מדינת ישראל חייבים להגן על עצמם מפני האשמת הנאמנות הכפולה המוזרה ולהכריז יום יום ולהצהיר שאין להם עניין בארץ הקודש. טוב ליהודי כאשר אינו יכול להתעלם מיהדותו ומחויב לענות תדיר על השאלות "מִי-אַתָּה?" ו"מַה-מְּלַאכְתְּךָ?" (יונה א:ח), גם כאשר פחד עצום אוחז בו ואין לו הכוח או האומץ לענות בגאווה אמיתית, "עִבְרִי אָנֹכִי וְאֶת-ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲנִי יָרֵא" (יונה א:ט). השאלה הבלתי פוסקת של "מי אתה?" קושרת אותו לעם היהודי.

**Kol Dodi Dofek, Joseph B. Soloveitchik, translated by David Z. Gordon, 2006:**
Fourth, the Beloved knocks in the heart of the youth which is assimilated and perplexed. ‎The ‎period of *hester panim* in the 1940’s brought confusion among the Jewish masses ‎and ‎especially Jewish youth. Assimilation increased, and the urge to flee from Judaism and the ‎Jewish ‎people reached its apex. Fear, despair, and ignorance caused many to forsake the ‎Jewish ‎community and “climb aboard the ship,” to flee to Tarshish from the presence of the Lord ‎‎(Jonah ‎‎1:3), just as Jonah sought to flee God’s presence. A seemingly unstoppable tidal wave ‎stood over ‎us and threatened to destroy us. Suddenly, the Beloved began to beckon to the hearts ‎of the ‎perplexed, and His beckoning, the establishment of the State of Israel, at least slowed the ‎process ‎of flight. Many who were once alienated are now bound to the Jewish State with ties of ‎pride in its ‎mighty accomplishments. Many American Jews who were partially assimilated find ‎themselves ‎beset by hidden fear and concern for any crisis that the State of Israel is at the time ‎passing ‎through, and they pray for its well-being and welfare even though they are far from being ‎totally ‎committed to it. Even Jews who are hostile to the State of Israel must defend themselves ‎from the ‎strange charge of dual-loyalty and proclaim daily and declare that they have no stake in ‎the Holy ‎Land. It is good for a Jew when he cannot ignore his Jewishness and is obliged to ‎perpetually ‎answer the questions “Who are you?” and “What is your occupation?” (Jonah 1:8), ‎even when ‎extraordinary fear grips him and he does not have the strength or fortitude to answer ‎with true ‎pride, “I am a Jew, and I fear the Lord, the God of heaven” (Jonah 1:9). The unrelenting ‎question ‎of, “Who are you?” ties him to the Jewish people.‎


###### Kol Dodi Dofek, Six Knocks 7
[Kol Dodi Dofek, Six Knocks 7](https://torahapp.org/share/book/Kol%20Dodi%20Dofek/s/Six%20Knocks/r/7)

עצם הזכרת השם 'ישראל' מזכירה ליהודי הנמלט כי אין ביכולתו להימלט מקהילת ישראל אשר בה הוא שזור מלידה. בכל אשר נפנה, אנו שומעים את השם "ישראל". כאשר אנו מאזינים לתחנת רדיו, כשאנו פותחים עיתון, כשאנו משתתפים בדיון על ענייני השעה - אנו נתקלים בשאלת ישראל; היא תמיד נושא לדאגה ציבורית.

**Kol Dodi Dofek, Joseph B. Soloveitchik, translated by David Z. Gordon, 2006:**
The very mention of the name Israel is a reminder to the fleeing Jew that he cannot escape ‎from ‎the community of Israel in whose midst he has been enmeshed from birth. Everywhere we ‎turn ‎we hear the name “Israel.” When we listen to a radio station, when we open a paper, when ‎we ‎participate in a debate on current events, we encounter the question of Israel; it is always a ‎topic ‎of public concern.‎


###### Kol Dodi Dofek, Six Knocks 8
[Kol Dodi Dofek, Six Knocks 8](https://torahapp.org/share/book/Kol%20Dodi%20Dofek/s/Six%20Knocks/r/8)

תופעה זו היא בעלת חשיבות עליונה עבור יהודים הלוקים בשנאה עצמית ומבקשים להתנער מיהדותם ולנוס על נפשם. הם מסתתרים, כיונה בשעתו, "בְּיַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה" (יונה א:ה) ומבקשים "לְהֵרָדֵם" (שם). ואולם, רב החובל אינו מניח להם להתעלם מגורלם. צִלה של ישראל רודף אחריהם ללא הרף. מחשבות אקראיות והרהורים פרדוקסליים עולים מתת-מודע אפילו של המתבולל המושבע ביותר. וכאשר יהודי מתחיל לחשוב, להרהר, כשאינו מסוגל לישון - אי אפשר לדעת לאן יובילוהו מחשבותיו וכיצד יתבטאו ספקותיו. הקשיבו! דודי דופק!

**Kol Dodi Dofek, Joseph B. Soloveitchik, translated by David Z. Gordon, 2006:**
This phenomenon is extremely important for Jews who are afflicted with self-hatred and want ‎to ‎turn away from Judaism and run for their lives. They hide, like Jonah in his day, in the recesses ‎of ‎the ship (Jonah 1:5) and seek to “slumber” (Jonah 1:5). The Captain, however, does not ‎permit ‎them to ignore their fate. The shadow of Israel continuously chases after them. Random ‎thoughts ‎and paradoxical reflections arise from the subconscious of even the most confirmed ‎assimilationist. ‎And when a Jew begins to think, to reflect, when he is unable to sleep, it is ‎impossible to know ‎where his thoughts will take him and how his doubts will be expressed. Listen! ‎My Beloved ‎Knocks!‎


###### Kol Dodi Dofek, Six Knocks 9
[Kol Dodi Dofek, Six Knocks 9](https://torahapp.org/share/book/Kol%20Dodi%20Dofek/s/Six%20Knocks/r/9)

הדפיקה החמישית של הדוד היא אולי החשובה מכולן. לראשונה בדברי ימי גלותנו, ההשגחה העליונה הדהימה את אויבינו בגילוי המפעים כי דם יהודי אינו הפקר! אם האנטישמים מתארים תופעה זו כ"עין תחת עין", נסכים עִמם. אם ברצוננו להגן באומץ על המשך קיומנו הלאומי וההיסטורי, עלינו, מעת לעת, לפרש את הפסוק "עין תחת עין" כפשוטו. כה רבות היו ה"עיניים" שאיבדנו במהלך גלותנו המרה מפני שלא השבנו מכה תחת מכה. הגיעה העת לקיים את פשוטו של "עין תחת עין" (שמות כ"א, כ"ד). כמובן, בטוחני שהכל מכירים כי הנני דבק בתורה שבעל פה, ומבחינתי אין ספק שהפסוק מתייחס לתשלומי ממון, כפי שנקבע בהלכה. ברם, ביחס למופתי ולנאצר הייתי תובע שנפרש את הפסוק על פי משמעותו המילולית - נטילת עין ממש! אל תשעו להצעות המתקתקות של המתבוללים הידועים ושל כמה סוציאליסטים יהודיים העומדים במרדנותם וסבורים שעודם חיים בביאליסטוק, ברסט-ליטובסק ומינסק של שנת תרס"ה, ומכריזים בגלוי כי נקמה אסורה לעם ישראל בכל מקום, בכל זמן ובכל הנסיבות. "הבל הבלים!" (קהלת א', ב'). הנקמה אסורה כאשר היא חסרת תכלית, אך אם היא מעוררת להגנה עצמית, הרי זו זכותו היסודית ביותר של האדם לנקום את נקמתו.

**Kol Dodi Dofek, Joseph B. Soloveitchik, translated by David Z. Gordon, 2006:**
The fifth knock of the Beloved is perhaps the most important. For the first time in the annals of ‎our ‎exile, Divine Providence has amazed our enemies with the astounding discovery that Jewish ‎blood ‎is not cheap! If the antisemites describe this phenomenon as being “an eye for an eye,” we ‎will ‎agree with them. If we want to courageously defend our continued national and ‎historical ‎existence, we must, from time to time, interpret the verse of an “eye for an eye” literally. ‎So many ‎‎“eyes” were lost in the course of our bitter exile because we did *not* repay hurt for ‎hurt. The ‎time has come for us to fulfill the simple meaning of “an eye for an eye.” (Exodus 21:24) ‎Of course, I ‎am sure everyone recognizes that I am an adherent of the Oral Law, and from my ‎perspective ‎there is no doubt that the verse refers to monetary restitution, as defined by ‎halakhah. However, ‎with respect to the Mufti and Nasser I would demand that we interpret the ‎verse in accordance ‎with its literal meaning — the taking of an actual eye! Pay no attention to the ‎saccharine ‎suggestions of known assimilationists and of some Jewish socialists who stand pat in ‎their ‎rebelliousness and think they are still living in Bialystok, Brest-Litovsk, and Minsk of the year ‎‎1905, ‎and openly declare that revenge is forbidden to the Jewish people in any place, at any time, ‎and ‎under all circumstances. “Vanity of vanities!” (Ecclesiastes 1:2) Revenge is forbidden when it ‎is ‎pointless, but if one is aroused thereby to self-defense, it is the most elementary right of man ‎to ‎take his revenge.‎


###### Kol Dodi Dofek, Six Knocks 10
[Kol Dodi Dofek, Six Knocks 10](https://torahapp.org/share/book/Kol%20Dodi%20Dofek/s/Six%20Knocks/r/10)

התורה לימדה מאז ומעולם כי מותר לאדם, ואף חובה קדושה מוטלת עליו, להגן על עצמו. בפסוק "אִם-בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב" (שמות כ"ב, א') קובעת התורה הלכה שמותר להגן לא רק על חייו אלא אף על רכושו. אם הגנב הבא ליטול את רכוש בעל הבית מסוגל להרוג את בעל הבית (אם לא יציית לדרישותיו), רשאי בעל הבית לקום כנגד הפושע ולהורגו. לא לחינם מספרת התורה כי שניים מגיבוריה הגדולים, אברהם ומשה, אחזו בחרב להגן על אחיהם: "וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו" (בראשית י"ד, י"ד). "וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ-עִבְרִי מֵאֶחָיו... וַיַּךְ אֶת-הַמִּצְרִי" (שמות ב', י"א-י"ב). התנהגות זו אינה סותרת את עקרון החסד והרחמים. להיפך, עמדה פסיבית, ללא הגנה עצמית, עלולה לעיתים להוביל לאכזריות הנוראה ביותר. וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל-חֵילוֹ בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו. וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי-אֲנִי ה' (שמות י"ד, י"ז-י"ח). אלוקים לא ביקש כבוד והכרה. הוא רצה שפרעה, בן דורו של משה, יֵדע שעליו לשלם מחיר גבוה על גזירתו "כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ" (שמות א', כ"ב). רצונו כעת הוא שדם הילדים היהודים שנטבחו בעת אמירת שמונה עשרה יינקם אף הוא. כשהקב"ה היכה במצרים, ביקש להראות שתמיד תהיה אחריות על שפיכת דם יהודי. כעת, הכרחי לא רק לשכנע את הרודן המצרי [נאצר], אלא גם את נהרו הצדקן, את משרד החוץ בלונדון, ואת חברי האו"ם המתחסדים, שדם יהודי אינו הפקר. לפיכך, מה מגוחך הדבר כשמנסים לשכנע אותנו להסתמך על הצהרת שלוש המעצמות המבטיחות את הסטטוס-קוו. כולנו יודעים מניסיון מה ערכן של הצהרות משרד החוץ הבריטי וה"ידידות" כביכול של פקידים מסוימים במחלקת המדינה שלנו. ככלל, מה אבסורדית היא הדרישה שעם שלם יהיה תלוי בחסדי אחרים ויישאר ללא יכולת להגן על עצמו. כבוד ציבורי ופרטי תלויים באפשרות להגן על חיים וכבוד. עם שאינו יכול להגן על חירותו ושלוותו אינו חופשי ואינו עצמאי. השלישית מלשונות הגאולה היא "וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים" (שמות ו', ו'). תודה לא-ל שזכינו לראות יום בו, בעזרת ה', יש ליהודים כוח להגן על עצמם.

**Kol Dodi Dofek, Joseph B. Soloveitchik, translated by David Z. Gordon, 2006:**
The Torah has always taught that a man is permitted, indeed, has a sacred obligation, to ‎defend ‎himself. With the verse, “If a burglar is caught in the act of breaking in” (Exodus 22:1), the ‎Torah ‎establishes the halakhah that one may defend not only one’s life but his property as well.7 If ‎the ‎thief who comes to take the property of the householder is capable of killing the ‎householder ‎‎(should the householder not comply with his demands), the householder may rise up ‎against the ‎criminal and kill him. For good reason the Torah relates that two of its great heroes, ‎Abraham and ‎Moses, took sword in hand to defend their brethren: “And when Abraham heard ‎that his kinsman ‎was taken captive, he led forth his retainers” (Genesis 14:14). “And when Moses ‎saw the Egyptian ‎smite a Jew … he struck down the Egyptian” (Exodus 2:11–12). This behavior ‎does not contradict ‎the principle of loving-kindness and compassion. On the contrary, a passive ‎position, without self-‎defense, may sometimes lead to the most awesome brutality. “And I will ‎gain honor from Pharaoh, ‎and all his hosts, his chariots, and his horsemen. And the Egyptians will ‎know that I am the Lord” ‎‎(Exodus 14:17–18). God did not seek honor and recognition. He wanted ‎Pharaoh, Moses’ ‎contemporary, to know that he must pay a high price for his edict that “Every ‎male child born shall ‎be cast into the river” (Exodus 1:22). His present desire is that the blood of ‎Jewish children who ‎were slain as they recited the eighteen benedictions of the daily [Amidah] ‎prayer shall also be ‎avenged. When God smote the Egyptians, He sought to demonstrate that ‎there will always be ‎accountability for the spilling of Jewish blood. At present, it is necessary not ‎only to convince the ‎dictator of Egypt [Nasser], but the self-righteous Nehru, the Foreign Office in ‎London, and the ‎sanctimonious members of the United Nations, that Jewish blood is not cheap. ‎Therefore, how ‎laughable it is when they try to persuade us to rely on the declaration of the three ‎Great Powers ‎guaranteeing the status quo. We all know from experience what value can be ‎attached to the ‎pronouncements of the British Foreign Office and the so-called friendship of ‎certain officials in our ‎State Department. In general, how absurd is the request that an entire ‎people be dependent on ‎the kindnesses of others and remain without the ability to defend itself. ‎Public and private honor is ‎dependent upon the possibility of defending one’s life and one’s honor. ‎A people that cannot ‎defend its freedom and tranquillity is neither free nor independent. The third ‎of the phrases of ‎Divine redemption is “And I shall redeem you with an outstretched hand and ‎with great ‎judgments” (Exodus 6:6).Thank God we have lived to see the day when, with the help ‎of God, ‎Jews have it within their power to defend themselves.‎


###### Kol Dodi Dofek, Six Knocks 11
[Kol Dodi Dofek, Six Knocks 11](https://torahapp.org/share/book/Kol%20Dodi%20Dofek/s/Six%20Knocks/r/11)

אל לנו לשכוח כי רעל האנטישמיות ההיטלריסטית (אשר הפכה את היהודים למטרה לגיטימית בעיני כל) עודנו מפעפע בדור זה, אשר הביט באדישות במחזה המחריד של חניקת מיליונים בתאי הגזים כבאירוע נורמטיבי שאין להתקומם כנגדו. התרופה לארס זה, אשר הרעיל מוחות והקהה לבבות, היא נכונותה של מדינת ישראל להגן על חיי אזרחיה. "קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק!"

**Kol Dodi Dofek, Joseph B. Soloveitchik, translated by David Z. Gordon, 2006:**
Let us not forget that the poison of Hitlerite anti-Semitism (which made Jews fair game to all) ‎still ‎permeates this generation, which looked with equanimity upon the horrible scene of ‎the ‎suffocation of millions in gas chambers as a normal event that need not be challenged. ‎The ‎antidote for this venom that poisoned minds and dulled hearts is the readiness of the State ‎of ‎Israel to defend the lives of its citizens. Listen! My Beloved Knocks!‎


###### Kol Dodi Dofek, Six Knocks 12
[Kol Dodi Dofek, Six Knocks 12](https://torahapp.org/share/book/Kol%20Dodi%20Dofek/s/Six%20Knocks/r/12)

הדפיקה השישית, אשר אף אותה אל לנו להשמיט מעינינו, נשמעה בעת פתיחת שערי ארץ ישראל. יהודי הנמלט מארץ אויב יודע כעת כי יוכל למצוא מקלט בארץ אבותיו. תופעה חדשה היא זו בדברי ימינו. עד כה, כאשר נעקרה אוכלוסייה יהודית ממקומה, נדדה היא במדבר העמים מבלי למצוא מחסה ומושב. נעילת השערים בפני הגולים הביאה לאבדן מוחלט של חלקים נרחבים מעם ישראל. עתה השתנה המצב. כאשר אומה כלשהי מגרשת את המיעוט היהודי שבקרבה, מכוונים הגולים את פעמיהם לציון, והיא, כאם רחמנייה, קולטת אותם אל חיקה. עדים אנו כולנו להתיישבות יהדות המזרח בישראל בשנים האחרונות. מי יודע מה היה עולה בגורלם של אחינו אלה בארצות מוצאם אלמלא מדינת ישראל, אשר העלתה אותם במטוסים ובאוניות? לוּ קמה ישראל טרם השואה ההיטלריסטית, ניתן היה להציל מאות אלפי יהודים מתאי הגזים והמשרפות. נס המדינה התמהמה מעט, ובעקבות עיכובו, הובלו אלפים ורבבות מישראל לטבח. ברם, עתה משחלפה שעת ההסתר פנים, קיימת האפשרות ליהודים הנעקרים ממושבותיהם להכות שורש בארץ הקודש. אל לנו להקל ראש בדבר זה. "קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק!"

**Kol Dodi Dofek, Joseph B. Soloveitchik, translated by David Z. Gordon, 2006:**
The sixth beckoning, of which we should also not lose sight, was heard at the time of the ‎opening ‎of the gates of the Land of Israel. A Jew escaping from an enemy’s land now knows that ‎he can ‎find refuge in the land of his forefathers. This is a new phenomenon in the annals of our ‎history. ‎Up to now, when a Jewish population was uprooted, it wandered in the wilderness of the ‎nations ‎without finding shelter and habitation. The shutting of the gates in the face of the exiled ‎caused ‎total destruction for much of the Jewish people. Now the situation has changed. When any ‎nation ‎expels its Jewish minority, the exiled now direct their steps to Zion, and she, as a ‎compassionate ‎mother, absorbs them. We are all witnesses to the settlement of Oriental Jewry in ‎Israel over the ‎last several years. Who knows what would have been in store for these brothers of ‎ours in the ‎lands of their origin if not for the State of Israel, which brought them to her in planes ‎and ships? ‎Had Israel been born before the Hitlerian Holocaust, hundreds of thousands of Jews ‎could have ‎been saved from the gas chambers and the crematoria. The miracle of the State tarried ‎somewhat, ‎and in the wake of its delay, thousands and tens of thousands of Jews were taken to ‎the slaughter. ‎Now that the hour of *hester panim* has passed, however, the possibility ‎exists for Jews who ‎are pried from their homes to take root in the Holy Land. This should not be ‎taken lightly. Listen! ‎My Beloved Knocks!‎