## Kuntres Acharon on Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim

###### Kuntres Acharon on Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim 432:1
[Kuntres Acharon on Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim 432:1](https://torahapp.org/share/book/Kuntres%20Acharon%20on%20Shulchan%20Arukh%20HaRav/s/Orach%20Chayim/r/432:1)

**ויש מי שאומר כו'.** כך כתב הט"ז. ואף המג"א כתב כן, אלא דיש לומר דהמג"א מיירי מעיקר הדין דשורפין בתחלת שש, ושייך לברך וצונו שיש כאן מצוה מדבריהם, אבל למנהגנו ששורפין בסוף חמש כמו ש[י]תבאר בסי' תל"ד, איך יברך על ביעור כיון שאינו מצווה עדיין לבער, והרי זה כמברך באמצע השנה. וכן כתב הרא"ש בהדיא, אלא דסבירא ליה דמשהגיע שבע עובר עליו בבל יראה ובל ימצא מן התורה ומשהגיע שש עובר בבל יראה מדרבנן, וא"כ מן הדין צריך לבערו בסוף ה' כדי שלא יעבור כשתגיע שעה ו', ואפילו הכי כתב דאין לברך על זה, וכל שכן לדידן דאינו עובר בבל יראה עד הלילה, ומשתגיע ז' הוא מצווה להתעסק בביעור מן התורה, ומדברי סופרים משתגיע ששית, אבל קודם לכן אינו מצווה כלל ואיך יברך. שהרי המפרש בים תוך ל' יום שהוא חייב לבדוק, ואף על פי כן אינו מברך, לפי שאינו זמן ביעור לרוב העולם כמו שיתבאר בסי' תל"ו, וכל שכן המבער קודם שש, שאף לו בעצמו אינו זמן ביעור אלא מנהג בעלמא. ודוחק לחלק בין שעה מועטת לשעות הרבה, דאם כן נתת דבריך לשיעורין. ועוד כל שיעורי חכמים כך הוא ברגע שקודם זמן הברכה אם מברך הוה ליה ברכה לבטלה כיון שעדיין לא הגיע זמן המצוה איך יברך וצונו. והפרי חדש לשיטתו אזיל דבסי' תל"ו סבירא ליה דכולי שתא זמניה הוא ומברך אבל לרמ"א שם צ"ע. ואף הט"ז לא כ"כ אלא לפי מה שכתב הרא"ש דמשהגיע ז' איכא בל יראה דאורייתא*, ואם כן קודם ו' צריך לבער שלא יעבור בבל יראה דרבנן, אבל למ"ש הרמב"ם וראב"ד ומגיד משנה וכ"מ ומ"א וחק יעקב דאינו עובר בבל יראה עד הלילה, צ"ע האיך יברך. ובפרט למ"ש הרמב"ם וכל בו דאם רצה לבער בלילה הרשות בידו וא"צ להמתין למחר עד סמוך לזמן איסורו, א"כ שמע מינה דלא סבירא ליה כהרא"ש.
[* ודוק היטב בלשונו בסימן ט' ובסימן י' ותשכח דהכי הוא ועיין בכסף משנה ספ"[א].]
וכל זה למנהגנו שמבערין בסוף ה', אבל אם מבער משש ואילך פשיטא דמברך כדעת הט"ז ומ"א. ומ"ש החק יעקב קצת ראיה שלא לברך מהא דאינו חוזר ומברך על הביעור למאן דאמר דשיחה מפסקת באמצע הבדיקה ע"ש, הנה עיין מ"ש הט"ז סק"ב האיך יברך ברכה אחת ב' פעמים במצוה אחת כו' ובסק"ג כתב כל שלא גמר עדיין אותו חלק נקרא התחלה אצלו כו' ע"ש היטב ויתברר לך ביטול דברי החק יעקב ופשוט הוא למבין ודו"ק. ועיין בחק יעקב סי' תל"ה סק"ה כנראה שחזר בו ממה שכתב כאן והסכים שם לדעת הט"ז והמ"א שבכאן. ואף שבשיורי כנסת הגדולה לא סבירא ליה הכי, מכל מקום אנן נמשכים אחרי פסקי הט"ז ומ"א, ובפרט שטעמם ונימוקם עמם. ובר מן כל דין כיון דאנן קיימא לן בסי' תמ"ו המוצא חמץ בפסח ומבערו מברך על ביעורו אף על פי שבירך על הבדיקה, א"כ כל שכן כשלא בירך על הבדיקה שמברך על הביעור כשמבער משש ואילך. ובפנים סתמתי הדברים ולא חילקתי בביאור בין קודם שש לאחר שש, מאחר שחילוק זה אינו מבואר בהדיא באחרונים אף על פי שהוא מוכרח לדעת רמ"א סי' תל"ו וכל שאר האחרונים הנמשכים אחריו כמ"ש. ועיין במה שכתבתי בסי' תמ"ו בפנים:


###### Kuntres Acharon on Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim 432:2
[Kuntres Acharon on Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim 432:2](https://torahapp.org/share/book/Kuntres%20Acharon%20on%20Shulchan%20Arukh%20HaRav/s/Orach%20Chayim/r/432:2)

**וכיון שבעה"ב בעצמו אם היה בודק כו'.** כן מתבאר ממ"ש העולת שבת סימן תקפ"ה סעיף ב' וכ"כ האלי' זוטא שם*. וכן משמע לכאורה ברא"ש וטור שהביאו ראיה מתוספתא דעשרה שעושין מצוה אחד מברך לכולן, והתם אם רצו כל אחד מברך לעצמו כמבואר בש"ע סי' ח', ולמה הצריכו הרא"ש וטוש"ע להעמידם אצלו יעשו כמו שירצו, אלא על כרחך צריך לומר כמ"ש העולת שבת ואלי' זוטא וחק יעקב דאין לברך ב' פעמים וגם לפטור בלא כלום אינו נכון כמ"ש החק יעקב** ולכן צריכין לצאת בברכת בעל הבית, וע"ז הביא הרא"ש ראיה דיוצאים בברכתו ולא תימא מאי מהני ברכת בעה"ב לבני ביתו.
[*] שאם התחיל אחד לתקוע ולא יכול להשלים ישלים אחר אף על פי שלא שמע הברכה אם כבר יצא ידי חובתו בעצמו.
** ולא דמי לשופר שהתוקע כבר שמע התקיעות עם הברכה, ובברכה ההיא הוא יוצא ידי חובתו גם על תקיעות אלו שהוא חייב לתוקעם מחמת ערבות, שבאמצע המצוה לא שייך הפסק, מה שאין כן בני ביתו שלא בירכו כלל על שום בדיקה ודו"ק.]
ועי' ביו"ד סי' רס"ה ס"[ג] בהג"ה דכשחוזר על ציצין המעכבין חוזר ומברך, אלמא דמברכין על מצוה אחת ב' פעמים ויש לישב ודו"ק. ובלאו הכי לא קשי מידי, דחיוב מילה זו היא על כל ישראל ולא מדין ערבות בלבד, שהרי אפילו קטן שאין לו אב חייבין ב"ד למולו מדכתיב המול לכם כדאיתא בפ"ק דקדושין, מה שאין כן בבדיקה ושופר שזה המוציאו ידי חובתו אין עליו חיוב אלא מחמת ערבות בלבד, וכיון שהמחויב עצמו יצא ידי חובת הברכה גם המוציאו ידי חובתו לא יברך:
אבל בסי' רס"ג נתבאר שיש חולקין על זה עיין במה שכתבתי שם בס"ד: