## Kuntres Acharon on Shulchan Arukh HaRav, Yoreh Deah

###### Kuntres Acharon on Shulchan Arukh HaRav, Yoreh Deah 184:1
[Kuntres Acharon on Shulchan Arukh HaRav, Yoreh Deah 184:1](https://torahapp.org/share/book/Kuntres%20Acharon%20on%20Shulchan%20Arukh%20HaRav/s/Yoreh%20Deah/r/184:1)

**ולפי זה כל שכן כו'.** עיין ב"י סי' שפ"ג בשם תורת האדם להרמב"ן להחמיר אם הוא בבגדו כו' משום לך לך כו', אע"פ שהתיר בחבוק ונישוק כמ"ש ב"י בשם הרמב"ן, וכן הוא בבעלי הנפש להראב"ד (דף ד' סוף ע"ב) להדיא. וכן כתבו הרא"ש והטור (סי' שמ"ב) בשם הראב"ד אפילו באבילות דקילא ליה (דהיינו כשמת לו מת קודם החופה שהתירו לדחות ז' ימי אבילות), וכן דעת הטור וש"ע וכמ"ש הש"ך שם סק"ה, אף על גב דאסור לישן עמה אפילו הוא בבגדו כו' משום לך לך כו', במכל שכן מאבילות דחמירא ליה (שבסימן שפ"ג) כמ"ש בסימן שפ"ג. ומה שכתב רמ"א בסי' שפ"ג להחמיר בחבוק ונישוק, היינו משום לך לך כו' ולא מדינא, ומשום הכי כתב בלשון ויש להחמיר כלשון הש"ע שם גבי הוא בבגדו כו'. ואתי שפיר דלא קשה מידי מ"ש הש"ך בסי' שמ"ב סק"ה לפי דעת הש"ע, דהתם מיירי מדינא:


###### Kuntres Acharon on Shulchan Arukh HaRav, Yoreh Deah 184:2
[Kuntres Acharon on Shulchan Arukh HaRav, Yoreh Deah 184:2](https://torahapp.org/share/book/Kuntres%20Acharon%20on%20Shulchan%20Arukh%20HaRav/s/Yoreh%20Deah/r/184:2)

**ומשום הכי לא דמי כו'.** ומשום הכי נמי לא דמי ליום הכיפורים וט' באב. ומ"ש הט"ז (ראייה לאיסור) מסי' שמ"ב, צע"ג דהרא"ש (שם) לא כתב איפכא מסתברא, אלא לאסור היחוד ביום אבל בשאר פרישות מודה להראב"ד, עיין שם בטור ובדרישה ובש"ך סק"ה. ואף לפי מ"ש הש"ך שם בשם הרא"ש דכתובות, היינו משום דהתם אפילו יחוד אסור, כמבואר מלשון רבינו ירוחם שבש"ך שם, כי מאחר (שאסור לישן עמה ביחוד כ"ש שאסור למזוג כו') עיין שם. ועיין בהראב"ד דכתב להדיא (דף ד' ע"ד) דחבוק ונישוק שרי סמוך לוסתה, והסכימו עמו הרמב"ן ורשב"א ושאר פוסקים ראשונים ואחרונים. אם כן הדבר ברור דליכא איסורא מדינא, אלא דהמחמיר תבא עליו ברכה כמו שכתב הב"ח. ואם כן ביוצא לדרך אין מקום להחמיר כלל כמו שכתב הש"ך. ודברי הט"ז צ"ע:


###### Kuntres Acharon on Shulchan Arukh HaRav, Yoreh Deah 184:3
[Kuntres Acharon on Shulchan Arukh HaRav, Yoreh Deah 184:3](https://torahapp.org/share/book/Kuntres%20Acharon%20on%20Shulchan%20Arukh%20HaRav/s/Yoreh%20Deah/r/184:3)

**ולא י"ב שעות כו'.** מה שכתב הש"ך לחשוב שעות זמניות וכהאי גוונא מצינו כו' (לענין ק"ש ולענין חמץ כו' ולענין חישוב תקופות כו'), אינו מובן לכאורה, ואדרבה היינו כדעת הב"י דלעולם היום נחשב לי"ב שעות בין ארוך בין קצר כמו לענין ק"ש וחמץ, אלא דלענין חישוב תקופות אינו כן כמו שכתב הלבוש בא"ח סימן תכ"ח. ועיין ש"ך סימן קצ"ו (סוף ס"ק ד') מבואר שהבין שעות זמניות דהכא הן כמו חישוב תקופות שהיום הוא משש שעות לפני חצות היום עד שש שעות אחר חצות וכן בלילה, ומשום הכי כלל כאן חמץ וק"ש עם חישוב תקופות, זהו דעתו בבירור, והוא פלאי, וצ"ע:


###### Kuntres Acharon on Shulchan Arukh HaRav, Yoreh Deah 184:4
[Kuntres Acharon on Shulchan Arukh HaRav, Yoreh Deah 184:4](https://torahapp.org/share/book/Kuntres%20Acharon%20on%20Shulchan%20Arukh%20HaRav/s/Yoreh%20Deah/r/184:4)

**וכיון שההפלגה כו'.** עיין תוס' ב"ק (דף ל"[ז] סוף ע"ב) ובתורת הבית הארוך (דף קס"ט ע"א) ובבדק הבית ומשמרת הבית (שם) דהפלגה דמיא לסירוגין דשורים, ואם כן צריכים להיות סירוגין שוים. ומסתימת לשון הטור וש"ע, אין ראיה, שהרי לשון הרמב"ן בהלכות הוא ג"כ כלשון הטור וש"ע, והרמב"ן סבירא ליה אפילו לענין פרישת עונה שאם המשיכה ראייתה כמה ימים חוששת לכל יום בפני עצמו, שכל יום וסת בפני עצמו הוא, ואם כן פשיטא דהוא הדין לענין מנין הפלגה שאין שאר הימים טפלים לראשון. אלא אפילו הרשב"א לא נחלק אלא משום שבהסתלק העיקר כו' ולא כשלא נסתלק.
ומשום הכי פירש הרמב"ן גבי עונה בינונית, לאשמועינן דהכא דוקא מחשבים מתחלת ראייה ולא דמי לוסת ההפלגה. וטעמו ונימוקו עמו, משום דבגמרא אמרינן (גבי עונה בינונית וכמה אמר כו' שלשים יום ורבא כו') מר קחשיב ימי טהרה לבד (שהם כ"ג ימים לגירסת רבינו חננאל עיין שם בתוס'[)] ומר חשיב ימי טומאה וטהרה (ולא פליגי אהדדי). ולפ"ז משמע בהדיא דלכולי עלמא מחשבינן כל ז' ימי נדתה בטומאה אע"פ שלא ראתה בכולן, דאם לא כן פליגי אהדדי. וכן בדין, שהרי בין כך ובין כך טמאה היא, וגם מעיינה פתוח כל ז', דמשום הכי לא קבעה וסת. ומשום הכי אינה צריכה בדיקה לידע וסת ההפלגה, דאין ההפלגה מתחלת בנדתה אלא מסוף ז' ימי נדתה ששוב אין המעיין פתוח, ומתחילין ימי טהרתה לגירסת ר"ח (ואתי שפיר דלא קשה מידי מ"ש בכרתי ופלתי סי' קפ"ט (ס"ק ט"ז) להב"ח והש"ך ודו"ק). ואף האידנא שיש להם דין זבות. ועוד דאף בימי נדה קובעים וסת האידנא ולא מחזקינן לה במעיין פתוח. ולענין וסת ההפלגה מונין מראיה השנית (עיין כרתי ופלתי סי' קפ"ט ס"ק ט"ז) כדלקמן סי' קפ"ט לדעת הרמב"ן שם, דלא כרמ"א וט"ז שם. מכל מקום לענין עונה בינונית שהוא וסת לרוב הנשים שהן רואות משלשים לשלשים יום לא שייך לחלק בין זמנם לזמן הזה, שמכל מקום הן רואות בסוף ל' מתחלת ראיה כמקדם, ודו"ק: