## Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property Chapter 3

###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 3:5:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 3:5:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Appraisals%20and%20Devoted%20Property/r/3:5:1)

**עשיר שהעריך והעני כו'.** התוס' ז"ל בריש פ"ב דערכין הקשו מדין זה על הדין שכתב רבינו ז"ל לקמן דהיכא דהיה לו עשר סלעים ונתן תשע לשניה וסלע לראשונה יצא ידי שתיהן דאמאי נפטר כשנותן אחד לראשונה הא כיון דמתחלה היו לו י' כשהעריך הוי כהעריך עשיר והעני שנותן ערך עשיר ולא הוה ליה למיפטר אלא בי' כמו שהיה לו כשנערך ותירצו דהך דאמרינן עשיר שהעריך והעני היינו שהעריכו הכהן בעודו עשיר אבל לא העריכו הכהן בעודו עשיר אעפ"י שכשאמר ערכי עלי היה עשיר והעני לא איכפת לן דבעריכת כהן תליא מילתא ועל פי זה כתבו בבעיא דבעי כשאמר שני ערכי עלי בבת אחת דהיינו דהעריכן הכהן יחד דאי בזה אחר זה לא גרע מנתן לשניה וחזר ונתן לראשונה א"כ סבירא להו דבעריכת כהן תליא מילתא ורבינו ז"ל לא ביאר כלל מכל זה לכן נראה ודאי שאין דעתו אלא שבעריכתו תליא מילתא ואם כשאמר ערכי עלי היה עשיר אע"פ שהעני אח"כ נותן ערך עשיר. ולקושית התוספות ז"ל אפשר לתרץ דלא תלי רחמנא בעשיר והעני בתר עריכה דידיה אלא כשהיה עשיר באותה שעה שהיה ראוי לתת לו ערך שלם דאע"פ שהעני אוקמיה אדיניה אבל כשהיה לו באותה שעה י' או ה' סלעין דנפיק מתורת עשיר והוי עני דאין לו כדי לתת ערך שלם אע"פ שהעני אח"כ יתר לא איכפת לן ולא אזלינן ביה אלא בתר שעת נתינה:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 3:6:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 3:6:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Appraisals%20and%20Devoted%20Property/r/3:6:1)

**עשיר שאמר ערכי עלי כו'.** הר"א ז"ל השיג על רבינו ז"ל דלמא פסק כרבי והרב בעל כסף משנה כתב דסובר דאינם חולקים רבי ורבנן וכמ"ש בפירוש המשנה ותמה על זה דבגמרא משמע דפליגי דאמרינן התם ולרבי דאמר אומר אני אף בערכין כן אלמא בתר חיובא דגברא אזלינן וכו' ובאמת דתמיה זו גדולה דבהדיא משמע התם דפליגי וכן לקמן אמרי' התם אלא הוא למה לי לרבי כדאית ליה ולרבנן כדאית להו. ונ"ל לתרץ בדוחק ולומר דרבנן סברי דאיכא הפרש בין קרבנות לערכין דאם עשיר אחד אמר ערכי עלי ובא עני אחד ואמר ערכו עלי אינו נותן אלא ערך עני אע"פ שהוא מחוייב כבר שכבר אמר ערכי עלי אבל המצורע המחוייב קרבן והוא עשיר ובא עני אחד ואמר קרבנו עלי חייב קרבן עשיר והרי מחוייב הנערך העשיר כמו שמחוייב המצורע קרבן וכאן אמרו ערך עני ובמצורע קרבן עשיר אבל כשאמר העני מה שאמר העשיר עלי ודאי מודו רבנן דנותן ערך עשיר מפני דכיון שאמר מה שאמר זה עלי ולא ערכו עלי הוי כמפרש ואומר הרי עלי ערך נ' שקלים בהדיא דאז אפי' הוא עני חייב בנ' ואינו נדון בהשג יד כדכתב רבינו בפ' זה וסברי רבנן דאין לדמות זה לעני האומר למצורע עשיר קרבנו עלי אלא אי דמיא דמיא לעני האומר לעשיר שכבר נתחייב הוא עצמו בערכו ערכו עלי, ורבי סובר דאין הפרש ביניהם כלל דאין לדמות עני האומר על מצורע קרבנו עלי לאומר לעשיר שנתחייב ערכו עלי דכשאמר למצורע קרבנו עלי ר"ל הקרבן שנתחייב המצורע עלי להביאו וכיון שהוא עשיר חייב בקרבן עשיר אבל כשאמר לעשיר ערכו עלי אין זה אלא ערך שניו ולא אמר שהערך שנתחייב הוא שעליו לשלם ואי איכא לדמות למצורע הוא כשאמר העשיר ערכי עלי וחזר העני ואמר מה שאמר זה עלי שנתחייב במה שאמר העשיר כמו שנתחייב שם בקרבן שנתחייב המצורע ועל פי סברות אלו דרשי רבנן ורבי כל חד לדרשא דיליה דרבנן לית להו דבערכין אזלינן בתר חיובא דגברא דהא עשיר שאמר ערכי עלי אע"פ שכבר נתחייב ואמר העני ערכו עלי הוא נותן ערך עני דבתר נודר אזלינן וכשאמר מה שאמר זה עלי הוי כמפרש כדפרישית וכיון שכן ע"כ לדידהו הוא אתא לומר גבי מצורע לעני שהעריך עשיר דלא ניזיל בתר נודר אבל לרבי אית ליה דגבי ערכין בתר חיובא אזלינן דכיון שאמר מה שאמר זה עלי חייב ערך עשיר אע"פ שהוא עני א"כ אתא קרא למעוטי מצורע עני ומדירו עשיר דלא לייתי קרבן עני משום דאזלינן בתר חיובא דגברא. כנ"ל ליישב הסוגיא לדעת רבינו:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 3:9:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 3:9:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Appraisals%20and%20Devoted%20Property/r/3:9:1)

**וכן האומר דמי עלי או דמי פלוני וכו'.** כתב הרב כ"מ ז"ל דמשמע ליה לרבינו ז"ל כן משום דחייבי דמים הוי כמפרשים ואינו צריך דבהדיא ברייתא הוי בפ' השג יד אמר שם חומר בנדרים מבערכין שהנדרים חלים על בהמה חיה ועוף ואינן נדונין בהשג יד מה שאין כן בערכין כו' ובתוס' הקשו שם דכיון דאמרי' לעיל מיניה (בדף י"ח) הקשתה דמים לערכין מרגלית לקלים ולדידון בכבודו א"כ אין היקשא למחצה ונקיש ג"כ דמים לערכין לענין השג יד ותירצו דאיכא חד מיעוטא דכתיב יערכנו הכהן גבי ערכין דמשמע ליה ולא לאחר דגבי ערכין נדון בהשג יד כאשר יעריכנו הכהן ולא גבי נדרים וכמ"ש רבינו ז"ל מתורצת קושיא זאת דכיון דקי"ל דמפרש אינו נדון בהשג יד הרי זה כמפרש. אבל לטעם הר"א קשה דאמאי לא מקשינן דמים לערכין לענין השג יד אי משום דערכין קנס ואמרי' דהתם הקילה תורה ולא בדמים א"כ אמאי מקשינן להו מרגליות לקלים נימא דדוקא גבי ערכין הקילה תורה דהוי קנס אבל לא בדמים. ואולי י"ל דהך השג יד הוי קולא יתירא וכמו שכתב הר"א וגזרת הכתוב הוא ואם מך הוא וא"כ אין לך בו אלא חידושו ודוקא גבי קנס אמרי' דהקל הכתוב ולא גבי דמים אבל מרגליות לקלים אינה קולא כ"כ ולכך אמרי' ביה אין היקש למחצה:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 3:11:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 3:11:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Appraisals%20and%20Devoted%20Property/r/3:11:1)

**האומר ערכי עלי וחזר ואמר כו' שהערכין לאו כחובות הן כו'.** תימה דהא סלעים מטלטלין הם והא קיימא לן דאפילו בשאר חובות בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה במטלטלין וכמו שכתב רבינו ז"ל בפרק ב' מהלכות מלוה ולוה מיהו לזה י"ל דסלעים דנקט לאו דוקא אלא דאיירי בקרקע שהוא שוה עשר סלעים ואם כן בבעל חוב מה שגבה לא גבה לכך הודיענו דהקדש שאני. אבל מכל מקום קשה דבריש פ"ב דערכין לא אמרינן הכי דהכי אמרינן התם וכן ארבע לשניה ואחת לראשונה יצא ידי שתיהן מאי טעמא בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה משמע דהשוה הקדש לבעל חוב ואי איירי גמרא במטלטלין שפיר קאמר אליבא דהלכתא דקי"ל דבעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה במטלטלין אבל אי איירי בקרקעות וכדמשמע מדברי רבינו ז"ל א"כ רב אדא סבר כמ"ד בע"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה ולכך קאמר דיצא ידי שתיהן אבל לרבינו ז"ל דפסק בפ"כ מהלכות מלוה ולוה דבע"ח מאוחר שקדם וגבה בקרקעות מה שגבה לא גבה ליתיה להאי דינא כפי הנראה מסוגית הגמרא דאין חילוק בין הקדש לבעל חוב ורבינו ז"ל שחילק ביניהם לא ידעתי מנין לו ואולי גירסא אחרת היתה לו שם בגמרא דקאמר מאי טעמא הקדש מאוחר מה שגבה גבה:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 3:13:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 3:13:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Appraisals%20and%20Devoted%20Property/r/3:13:1)

**המפריש ערכו או דמיו ונגנבו וכו'.** בפרק שלוח הקן (דף קל"ט) אמרו שם דאע"ג דאמר הריני כערך פלוני או הריני כערכי ולא הזכיר עלי חייב באחריותן ומוכיח לה מקרא דמייתי רבינו ואע"ג דהאי קרא במקדיש שדהו כתיב כבר כתב שם רש"י ז"ל דע"כ כיון דקרא יתירא הוא אערכין מהדר:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 3:15:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 3:15:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Appraisals%20and%20Devoted%20Property/r/3:15:1)

**וכסא לישב עליו ומטה ומפץ וכו'.** זה יצא לו לרבינו ז"ל מסדור בעל חוב וכבר כתבתי על זה בפרק ראשון מהלכות מלוה ולוה:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 3:17:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 3:17:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Appraisals%20and%20Devoted%20Property/r/3:17:1)

**ומועטין ממין שני וכו'.** לאו דוקא מועטין דמשמע תרי דאם כן כיון שיש לו שנים למה היה צריך ליקח מן המועט הא אפי' היו לו רבים אין נותנים לו אלא שנים אלא האי מועטין ר"ל חד כלי לבד וקאמר דאין לוקחין לו אחר:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 3:20:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 3:20:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Appraisals%20and%20Devoted%20Property/r/3:20:1)

**בד״א במטלטלין ועבדים אבל בקרקעות וכו'.** כ״כ התוס' ז״ל בפ' שום היתומים (ערכין דף כ"ד) על מתני' דקאמרה אין להקדש אלא מקומו ושעתו דא״כ למה צריך להמתין שום ההקדש ששים יום ותירצו דהתם איירי בקרקעות. ומה שכתב רבינו ז״ל ששים יום רצופים בבקר ובערב נראה לי מוכרח מן הגמ' בריש פ' שום היתומים (ערכין דף כ"ב) דאמרי' התם ת״ר שום היתומים ל' יום ושום ההקדש ששים יום דברי ר״מ ר״י אומר שום היתומים ששים יום שום ההקדש תשעים יום כו' אמר רב חסדא אמר אבימי הלכה שום היתומים ששים יום יתיב ר' חייא בר אבין וקאמר להא שמעתא אמר ליה רב נחמן בר יצחק לר' חייא בר אבין ששים קאמרת או שלשים קאמרת א״ל ששים דיתומים או דהקדש א״ל דיתומים כר״מ או כר' יהודה א״ל כר״מ והא ר״מ ל' יום קאמר אמר ליה הכי אמר רב חסדא מאבימי קולפי טאבי בלעי עלה דהא שמעתא בא להכריז רצופין ל' בשני ובחמישי ששים כו' ע״כ. משמע דבא לתרץ קושיא דר״מ דאמר דמאי דקאמר ר״מ שלשים יום גבי יתומים הוי רצופים דוקא ומינה דששים דקאמר גבי הקדש הוי רצופים דאי אינם רצופים א״כ היינו יתומים אלא ודאי רצופים קאמר ולכך פסק רבינו ז״ל בהקדש ששים יום רצופים וסתם מתני' כר״מ אתיא. אבל לרש״י ראיתי שכתב שם והוא אמר לי להכריז רצופים ל' יום בין יתומים בין הקדש ולא ידעתי למה דלכאורה זה אי אפשר דכיון דר״מ אמר שלשים רצופים גבי יתומים ע״כ גבי הקדש ששים דקאמר רצופים הוי וכדברי רבינו ז״ל נראה פשט השמועה כדכתיבנא: