## Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor Chapter 2

###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 2:2:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Creditor%20and%20Debtor/r/2:2:1)

**אבל מחרימין על מי שיש לו ולא יתן לבעל חובו.** אני תמה בזה מ"ש ה"ה ז"ל דאית ליה לרבינו ז"ל דמאי דקאמר בגמרא בפרק ואלו מגלחין מנא לן דמחרמינן איירי בחרם סתם דבפרק כ"ד מהלכות סנהדרין כתב רבינו ז"ל וכן יש לדיין לנדות ולהחרים מי שאינו בן נדוי כדי לגדור פרצה כפי מה שיראה לו והשעה צריכה לכך וכו' שנא' אורו מרוז אמר מלאך ה' אורו ארור יושביה כי לא באו לעזרת ה' הרי מבואר שם דאית ליה לרבינו ז"ל דאיירי בחרם פרטי שמחרימין לאדם אחד שעשה שלא כהוגן גם קשה על דברי ה"ה ז"ל שכתב לעיל בפ"א גבי מ"ש רבינו ז"ל שמחרימין על מי שיש לו מטלטלין וכו' שהחרם הוא מתקנת הגאונים ומה לי הך חרם שכתב כאן ומה לי הך חרם שכתב לעיל וי"ל להך קושיא דאית ליה לרבינו ז"ל דהך חרם הוי מן הדין שכתב דין תורה וכו' ואח"כ כתב כשראו הגאונים משמע דאית ליה דהך חרם הוי מדין תורה ושאני הך דהכא מדלעיל דהתם היינו להחרים אם יש לו מטלטלין כדי לגבות מהם תחילה אבל כבר יש לו ממה לגבות ולכך מן הדין אין מחרימין אלא מתקנת הגאונים וכן פכ"ב שכתב רבינו ואם רצה המלוה להחרים על מי שיש לו מעות או מטלטלין וכו' הוי כה"ג שיש לו ממה לגבות ולכך כתב שם ג"כ ה"ה דהוי תקנת הגאונים אבל הכא דמיירי שאין לו לגבות כלום מן הדין מחרימין מפני שאין לו ממה לגבות ומפסיד חובו:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 2:2:2
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 2:2:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Creditor%20and%20Debtor/r/2:2:2)

**כשראו הגאונים הראשונים וכו' ושלא נתן מתנה ע"מ להחזיר וכו'.** אע"ג דאם נתן ע"מ להחזיר כשיבואו אח"כ המעות בידו [הלוה] חייב ליתנם למלוה שהרי בכלל השבועה הוא שיחזיר כל מה שירויח או יבא לידו וא"כ נראה לכאורה שאין צריך להשביעו בכך מ"מ משביעין אותו על כך כדי שיפרוש מתוך השבועה ויודה ויתן אותם למלוה שהרי הוא רואה עתה מעותיו בידו ואינו רוצה להמתין זמן רב או שמא יפסיד הלוה המעות וכיוצא. (א"ה ולפעד"נ דצורך גדול היה לתקנה כי מה שיבא לידו אח"כ רשאי ליקח לעצמו ממנה מזון שלשים יום וכסות י"ב חודש כמ"ש רבינו משא"כ כשיודה עכשיו שנתן מתנה ע"מ להחזיר לו לחצי שנה או יותר אזי תיכף משועבדין למלוה שהמקבל מתנה כשיבא הזמן יחזירהו למלוה ולא יקח הלוה אח"כ ממנו כלום לא למזון ולא לכסות כי מעכשיו משועבד למלוה מדר' נתן כמ"ש בטוש"ע ח"מ סי' קי"א סי"ט דגם במתנה ע"מ להחזיר שייך שיעבודא דר' נתן וא"כ מעכשיו משועבד למלוה ועכשיו הרי מסדרין לו למזון ולכסות ולא יצטרך ליתן אח"כ פעם אחרת מזון וכסות ונמצא מרויח בשבועה זו שפיר והיא לצורך ונסתלק קושיית ספר התרומות כנ"ל. זאב שפירא):


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 2:2:3
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 2:2:3](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Creditor%20and%20Debtor/r/2:2:3)

**ומחרימין תחילה על מי שידע לפלוני וכו'.** נראה דהך חרם תקנת הגאונים דחרם שכתב לעיל ה"ה ז"ל דהוא מדין הגמרא הוא מ"ש שם מחרימין על מי שיש לו והך הוא חרם דהוי מדין תורה אבל להחרים על מי שידע לפלוני נכסים הוי מתקנת הגאונים ומפני כן כתב רבינו ז"ל בחרם הקודם בפ' זה על מי שיש לו וכו' ובהך כתב על מי שידע וכו' אבל בפ"א שמחרימין על מי שיש לו מטלטלין או מי שידע לו מטלטלין מפני דכולהו הוה מתקנת הגאונים כדכתיבנא:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 2:2:4
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 2:2:4](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Creditor%20and%20Debtor/r/2:2:4)

**נראה לו ממון וכו'.** מה שלא הביא ראיה ה"ה ז"ל למעלה בפ"א בדבור המתחיל טען וכו' כשכתב וממה שיבא בפ"ב יראה כן מדין זה שהרי כתבו רבינו ז"ל בפירוש הטעם הוא שאין לדין זה מוצא בגמרא כלל וכוונת ה"ה ז"ל דאע"פ שאינו מבואר בגמרא כמו שכתב קודם יראה כן מדין ס"פ שני המבואר בגמרא אבל דין זה של נראה לו וכו' הוציאו רבינו ז"ל משם:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 2:3:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Creditor%20and%20Debtor/r/2:3:1)

**מי שנשבע שבועה זו וכו' ותקנת אחרונים היא ואין מדקדקין בה וכו'.** קשה דלמה לי טעמא דהוי תקנת אחרונים בלאו הכי אפילו שיהיה מן הדין הא אמרינן בפרק מי שהיה נשוי גבי ראשונה נשבעת לשניה דדוקא לשניה נשבעת ולא לשלישית משום דשבועה לאחת שבועה למאה. ויותר תימה על בעל התרומות ז"ל שכתב לשונו של הרמב"ם ז"ל דמשום דהוי תקנת הגאונים הקילו וכתב ראיה זאת בספרו וי"ל דמ"מ היינו יכולים לומר דנהי דלענין השבועה שנשבע שאין לו כלום שבועה לאחד שבועה למאה אבל מה שנשבע שיתן לבעל חובו נאמר דדוקא לב"ח שהשביע לו יתן ולכך צריך שישבע שיתן גם כן לאחר לכך אמר שאין מדקדקין בו להחמיר וכו' דכיון דעיקר השבועה שהיא שאין לו כלום נשבע די לו בכך:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 2:4:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Creditor%20and%20Debtor/r/2:4:1)

**מי שהוחזק שהוא עני וכו' יראה לי שאסור לדיין וכו'.** קשה דנהי דאין משביעין אותו שבועה שאין לו כיון שהוחזק עני וירא שמים אבל מ"מ ראוי להשביעו על השבועה האחרת שהוא מכל מה שיבא לידו וא"כ כיון שיש להשביע על זאת אמאי אין אנו כוללים ג"כ הראשונה בזאת וישבע ע"י גלגול בשבועה הראשונה מחמת השנייה כי היכי דהשנייה אנו כוללין אותה בראשונה כמו שכתב רבינו ז"ל למעלה וכולל בשבועה זאת וכו' ויש מי שתירץ דשבועה ממה שיבא לידו היא קלה ביותר ואין להשביעו על כך אלא בגלגול כשמשביעין לו הראשונה אבל כשפטור על הראשונה אין להשביע בשום אחד מהם אבל קשה ע"ז דמ"מ יש להשביעו על השניה וראיה לזה ממה שכתב למעלה בההגהה גבי וכולל בשבועה זו וכו' וכן פסק וכו' דאטרוחי בי דינא תרי זימני לא מטרחינן ואם איתא דאין משביעין אותו על השניה אלא בגלגול הראשונה אבל כשנתבטלה הראשונה נתבטלה השניה א"כ למה ליה האי טעמא בלאו הכי אין ראוי להשביעו על השניה. לכך נראה לתרץ הקושיא ולומר דאעפ"י שיש להשביעו על השניה לא מגלגלין ליה ראשונה כיון שהוא כשר ועושה זה להכעיסו ואין הלוה רוצה לישבע אע"פ שהיא אמת או אולי שאפילו על השניה אין להשביעו כיון שהוא עני והולך בתום ועם כל זה צריך עיון:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 2:4:2
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 2:4:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Creditor%20and%20Debtor/r/2:4:2)

**כללו של דבר וכו'.** כתב ה"ה ז"ל ומ"מ כתבו המפרשים האחרונים וכו'. אני תמה איך לא כתב כן בשם רבינו ז"ל עצמו שכתב בפרק כ"ד מהלכות סנהדרין אבל משרבו בתי דינין שאינם הגונים וכו' ולא ידון הדין בסמיכת דעתו וכו' דמוכח משם דאין לדיין לדון באומד הדעת בזמן הזה וכן כתב הרב בית יוסף ז"ל בפירוש דבריו בטור ח"מ סי' ט"ו דפליג רבינו ז"ל על הרי"ף והרא"ש ז"ל בהא כמבואר שם וא"כ איך כתב הרב המגיד ז"ל הדבר בשם הגאונים ולא בשם רבינו ז"ל וגם הריב"ש בסי' שצ"ד אחר שהעתיק לשון זה של רבינו ז"ל כתב אבל האחרונים כתבו וכו' דמשמע דרבינו ז"ל לא כתב כן בפירוש והרי הוא מבואר בדבריו בפרק כ"ד מהלכות סנהדרין כדכתיבנא ואם כן ודאי דמה שכתב כאן רבינו ז"ל כללו של דבר וכו' לא הוי אלא לפי דין הגמרא אבל לא בזמן הזה דסמך על מה שכתב בהלכות סנהדרין:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 2:5:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Creditor%20and%20Debtor/r/2:5:1)

**מי שנתחייב וכו' שמא קנוניא עושה וכו'.** וא"ת הרי נכלל בשבועת הגאונים הראשונים כל מין ערמה ואם כן איך נחוש לקנוניא ואפילו שנאמר שאינו נכלל בתקנתם ושהם לא תקנו להשביע על הקנוניא מ"מ קשה ליתקנו בענין שלא תהא שום מין ערמה ויהא נאמן כשיודה לאחרים. וי"ל דאין השבועה בפה אלא לתקנת המלוה ותועלתו וכל זמן שהוא מוצא מעות ביד הלוה אין להפסידו בשביל תקנת השבועה שנכללה בה הקנוניא דלא נתקנה השבועה אלא לתועלת המלוה כדי שיפרוש הלוה ויפרע ולא ישבע אבל לא לחובת המלוה להפסידו כשהוא מוצא מקום לגבות:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 2:6:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 2:6:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Creditor%20and%20Debtor/r/2:6:1)

**ראובן שהיה חייב לשמעון וכו'.** כאן פסק רבינו כר' נתן וקשה בפ"ק דקידושין (דף ט"ו) פליגי ת"ק ור' אליעזר דת"ק סבר מוכר עצמו אין מעניקין לו ור' אליעזר סבר דמעניקין ואמרו שם דטעמא דת"ק משום דאמר קרא העניק תעניק לו דמשמע ולא למוכר עצמו ור' אליעזר דריש לו ולא לבעל חובו דאע"ג דבעלמא אית ליה כר' נתן דמוציאין מזה ונותנין לזה הכא לא ות"ק בעלמא נמי לית ליה כר' נתן ורבינו ז"ל פסק בהל' עבדים פ"ג דמוכר עצמו אין מעניקים לו א"כ נראה דפסק דלא כר' נתן ומה שיש לומר בתירוץ קושיא זו הוא דרבינו ז"ל מפרש כפירוש רבינו נתנאל שפירשו שם התוספות ז"ל דאפילו ת"ק מודה גבי הלואה הך דר' נתן אלא דוקא גבי שכירות לית ליה וא"כ לפי זה רבינו ז"ל לא כתב כאן אלא לענין הלואה אבל לענין שכירות ודאי דלית ליה כר' נתן. ומ"מ הרבה סתם רבינו הדברים דלא גילה לא כאן ולא בהלכות שכירות דהך דר' נתן לא אמרינן ליה גבי שכירות. ואפשר דכיון שכתב בהלכות עבדים דהענקת עבד עברי אין בעל חוב גובה ממנו משם נלמד לשכירות דשכירות קרי להענקה וכמ"ש בעל התרומות הביאו הרב הגדול כמהר"ר יוסף קארו ז"ל בסימן פ"ז בהלכות טוען ומ"מ סתם רבינו ז"ל הרבה דכי האי גוונא צריך לאודועיה:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 2:6:2
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 2:6:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Creditor%20and%20Debtor/r/2:6:2)

**לפיכך אם אין לראובן וכו'.** כתב ה"ה ז"ל שאותה של ר' נתן בדלית ליה נכסי כדאיתא בפרק שור שנגח (דף מ') וכו' ונראה שכוונתו מה שהקשו שם גבי שאלו בחזקת תם וכו' הניחא דאית ליה נכסים היכא דלית ליה נכסים מאי איכא למימר משום דאמר ליה כי היכי דמשתעבדנא לדידך הכי נמי משתעבדנא להאיך מדר' נתן וכו' וקשה קצת דאימא דמאי דתירץ משום דאמר ליה כו' אכולה מילתא קאי אפילו דאית ליה נכסים ולא צריכנא לתירוצא דלעיל דאמר אי אהדרתיה ניהלך כו' ונימא דר' נתן אפילו בדאית ליה נכסים. וי"ל דא"כ היה לו לומר אלא ומדלא קאמר אלא משמע דלא הדר מתירוצא דלעיל לענין דאית ליה נכסים דלא אמרינן הא דר' נתן וכי איתמר הך לענין דלית ליה נכסים:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 2:6:3
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 2:6:3](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Creditor%20and%20Debtor/r/2:6:3)

**לפיכך אם אין לראובן וכו'.** כתב ה"ה ז"ל דאית ליה לרבינו *ז"ל דהא דר' נתן בדלית ליה נכסים ואין הדבר מוכרח לא בדברי רבינו ז"ל ולא בדברי הגמרא דרבינו ז"ל אם כתב שאין לו נכסים היינו לענין המודה בשטר אמנה או פרוע דאי אית ליה נכסי ודאי דנאמן דלא חב לאחריני דהרי יכול לגבות שמעון חובו ממקום אחר אבל לעולם דהיכא דאינו מודה דפרוע דאפילו אית ליה נכסי גובין מראובן וכן בגמרא בפרק שור שנגח (דף מ') אינו מוכרח כ"כ דאע"ג דשם לא תירצו הא דר' נתן אלא היכא דלית ליה נכסי הוא משום דמעיקרא תירצו שפיר טפי סוף סוף לאו מעלייה וכו' אבל השתא דקאמר לית ליה נכסי מאי איכא למימר לא מצי לתרוצי בגוונא אחרינא. ותירץ מדר' נתן והוא הדין דלעיל הוה מצי לתרוצי הכי ומ"מ לפי מה שתפס במושלם ה"ה ז"ל בדברי רבינו ז"ל דאית ליה דהא דר' נתן בדלית ליה נכסי קשה דבהלכות שמיטה ויובל פ"ט גבי פרוזבול כתב רבינו ז"ל היה לו חוב על חבירו ויש לחבירו קרקע הואיל והוא תחת שיעבודו כותב עליו פרוזבול ע"כ ובגמרא בפרק השולח אמרו דטעמא הוי משום דמשועבד למלוה ראשון מדר' נתן ואם איתא דר' נתן לא איירי אלא בדלית ליה נכסי היה לו לרבינו ז"ל לפרש שם דאיירי בדלית ליה נכסים ולא לסתום הדברים ולא עוד אלא שכתב הואיל והוא תחת שיעבודו משמע דאע"ג דאית ליה נכסי כיון שזה גם כן הוא משועבד כותבין עליו פרוזבול. גם בהלכות אישות פרק כ"ב הביא ה"ה ברייתא דהרי שהיה נושה באחיו מנה ומת והניח שומרת יבם לא יאמר הואיל ואני יורש החזקתי אלא מוציאין וכו' ואיתא בפרק האשה שנפלו (דף פ"א) דטעמא הוי משום דרבי נתן וא"כ היה לו לפרש שם דאיירי בדלית ליה נכסי אחריני וכן ההלכות שהביאוה כפשטא לא חלקו כן ונראה לתרץ דברי ה"ה ז"ל דטעמא דלר' נתן בעינן דלית ליה נכסי אע"ג דמקרא נפקא ליה וקרא בכל גוונא משמע מ"מ אית ליה דכיון דזה החוב משועבד למלוה ראשון הו"ל כנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין וכיון שיש ללוה ראשון נכסי אחריני אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין וכן נראה הטעם בדברי הר"ן ז"ל בפרק האשה שנתארמלה וכיון שכן דהוא משועבד מדר' נתן אע"ג דאית ליה נכסי אלא שאין גובין מהם כותבין עליו פרוזבול אע"ג דאית ליה נכסי מ"מ משועבד הוא וז"ש שם רבינו ז"ל הואיל ותחת שיעבודו הוא גם בההוא דנושה באחיו כיון שהוא משועבד לכתובתה אין לו כח בנכסי אחיו ליטול מהם כלל אע"פ שיש בהם יותר מכדי כתובתה כיון שהכל משועבד לכתובה וכיון שכן מוציאין ממנו אע"ג דאית ליה למת נכסי אחריני כנ"ל ליישב טעם הדברים מפני שלא ראיתי שכתבו שם המחברים דאיירי בדלית ליה נכסי ולומר שסמך רבינו על מה שכתב כאן הוא דוחק ועוד דלשון שכתב בהל' שמיטה ויובל הואיל והוא תחת שיעבודו לא משמע הכי כדכתיבנא:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 2:6:4
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 2:6:4](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Creditor%20and%20Debtor/r/2:6:4)

**וכן כל מי שיש עליו שטר חוב וכו'.** כנראה שזאת החלוקה היא מיותרת שהרי כתב רבינו ז"ל למעלה מי שנתחייב שבועה זו וכו' וכמעט שהיא כ"ש ואפשר דמ"ש למעלה הוא והשיגה ידו יתר וכו' כלומר שהוא טורח בטרחו ויגיע כפיו אפשר שמא עשה קנוניא אבל כאן הוא ממה שיש לו קודם שיטרח. א"נ שאני התם דאין לו כדי לפרוע לאחד משלם ולאחר חסר מעט אלא אי אפשר לפרוע לשום אחד מהם וכיון שכן אפשר שיעשה קנוניא להוציא ממסגר נפשו מאחר שאין לו לפרוע לאחד מהם אבל הכא איירי שיש לו לפרוע לאחד מהם משלם ולאחר חסר מעט והוי ס"ד אמינא שלא נחשדו בשביל דבר מועט קמ"ל. אי נמי דבשלמא למעלה הוא בשלא אמר שהוא חייב לאחרים בשעת השבועה וכיון שכן יש לנו לחשדו אבל כאן שאמר תיכף ומיד אימא דליכא חשד קמ"ל ולפי זה מה שאמר למעלה והודה לאחרים בחובות אחרים היינו אחר השבועה:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 2:7:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 2:7:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Creditor%20and%20Debtor/r/2:7:1)

**אסור לאדם להלוות מעותיו בלא עדים שעובר משום ולפני עור לא תתן מכשול וכו'.** פירש"י ז"ל שעולה על לבו לכפור וא"ת א"כ אף אם ילונו בעדים עובר משום ולפני עור שהרי יטעון פרעתיו והמלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים וי"ל דמאי שכתב שעולה על רוחו לכפור לאו למימרא דברשע יעשה כן דאטו ברשיעי עסקינן אלא י"ל דחיישינן שאם לא ילוהו בעדים ישכח הדבר שהלוהו וישבע ולפי דעתו הוא אמת שהרי אינו נזכר אבל כשיש עדים אע"פ שלא יזכור על כרחו יפרע ולא ישבע וראיה לזה מגוף המעשה דאמר התם בגמרא כ"ש מר דטריד בגירסיה ולאו אדעתיה ע"כ:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 2:8:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 2:8:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Creditor%20and%20Debtor/r/2:8:1)

**וכל המעות שביד האשה בחזקת בעלה וכו'.** ממ"ש רבינו ז"ל כאן את לשונו נראה שהיא חזקה אפילו לגוף המעות אבל בפ' כ"ב מהלכות אישות כתב בפירוש שאינה חזקה אלא לאכילת פירות בלבד והרבה סתם כאן רבינו ז"ל את דבריו ושם נבאר:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 2:8:2
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 2:8:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Creditor%20and%20Debtor/r/2:8:2)

**הרב שלוה מעבדו וכו'.** כבר ביארתי מה שקשה על דברי ה"ה ז"ל במ"ש כאן עם מ"ש בהלכות אישות פרק כ"ב וכן מדברי רבינו ז"ל שהאשה נאמנת לומר במנה שבידה שהם מנכסי מלוג וכן מה שקשה על מ"ש ה"ה בהלכות שאלה ופקדון במה שכתב שם בשם הרשב"א דלפי דברי רבינו ז"ל יחזיר לבעלה ג"כ דאמאי כיון שהיתה יכולה לטעון שהיה נכסי מלוג לא יחזיר אלא לה הכל ביארתי שם בהלכות אישות פרק כ"ב: