## Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor Chapter 6

###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 6:1:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 6:1:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Creditor%20and%20Debtor/r/6:1:1)

**בתוספת כל שהוא.** אי דייקינן מלת כל שהו והוי אפילו פחות משוה פרוטה דעת רבינו כדעת הרמ"ה שכתב הטור בסימן קס"א דאפילו פחות משוה פרוטה אסור מן התורה ואפשר דלא דייקינן מלת כל שהוא ומאי כל שהוא שוה פרוטה קאמר ודעתו כדעת הר"י ז"ל:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 6:1:2
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 6:1:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Creditor%20and%20Debtor/r/6:1:2)

**וכן המלוה את חבירו והתנה.** מדברי ה"ה נראה דהרמב"ן מחלק בין הלוהו להלויני בחצר דלא קיימא לאגרא דהלויני הוי אבק רבית והלוהו אפילו אבק רבית לא הוי ואם דר כבר אין צריך להעלות לו שכר שכן כתב למטה ה"ה בד"ה לפיכך בשם הרמב"ן ז"ל גבי הלוהו וכאן גבי הלויני כתב אינו רבית קצוצה ואין מוציאין משמע דאבק רבית הוי וכ"כ הטור בדעת הרמב"ן אבל הרב הנמוקי משמע דאית ליה בדעת הרמב"ן דבתרוייהו אפילו אבק ריבית לא הוי ואם דר כבר אין צריך להעלות לו שכר דהכריח מדקאמר בגמרא הלוהו וכ"ש הלויני משמע דבדינא תרוייהו שוים דלשון כ"ש משמע דלית ליה עדיפות להלויני יותר מהלוהו בדינא ומהכרח זו שהביא משמע בהדיא דאית ליה בדעת הרמב"ן דתרוייהו שוים וכן ס"ל להרא"ש בפסקיו שכתב על לשון הרמב"ן ז"ל והא דקאמר צריך להעלות לו שכר בין בהלוהו בין בהלויני הכי קאמר אם בא לדור בחצירו לא ידור בלא שכר דמיחזי כרבית שבשביל חובו נכנס לדור בו אבל אם כבר דר בו לא מיחייב ממונא ע"כ משמע בהדיא דאית ליה כהנמוקי בדעת הרמב"ן דהלוהו והלויני שוים והתימה מהרב"י בסימן קס"ו שרצה להסכים דעת הרב הנמוקי ודעת הרא"ש עם דעת הטור ז"ל ודחק עצמו בלשון הרא"ש ז"ל דאיך לא ראה סוף לשון הרא"ש שאומר בהדיא דלא כדברי הטור אלא דעת הרב הנמוקי ודעת הרא"ש ז"ל חלוקים מדעת הטור וה"ה ז"ל בדעת הרמב"ן ז"ל. ולפי מה שהבין ה"ה ז"ל בדברי רבינו קשה לי טובא דהיכי אמרו בגמרא בריש איזהו נשך (דף ס') נשך בלא תרבית ותרבית בלא נשך היכי משכחת לה הא משכחת לה שפיר בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר דהיינו זה נהנה וזה אינו חסר והיינו תרבית בלא נשך ואי הוי איפכא בחצר דקיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר ודר בחצרו חנם היינו זה חסר וזה אינו נהנה והיינו נשך בלא תרבית ולדברי רבינו כולהו הוי רבית מן התורה לדברי הבית יוסף ז"ל איברא דקושיא זו ק"ל אליבא דכ"ע דהיכי קאמר בגמרא דהיכי משכחת לה הא משכחת לה בכי האי גוונא אלא דאליבא דהרב"י הוי אלימתא טובא משום דהוא סובר דכן הדין לפי האמת לרבינו דהוי רבית קצוצה בחדא מינייהו ומ"מ קושיא זו חזקה היא אליבא דכ"ע וצ"ע:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 6:2:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 6:2:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Creditor%20and%20Debtor/r/6:2:1)

**אע"פ שאין החצר עשויה להשכיר ואין דרך וכו'.** נראה דהוא מפרש גברא דלא עביד למיגר דלא קאי אשוכר אלא אמשכיר והוא דבר תימה דבפ"ג מהלכות גזילה פי' דקאי אשוכר כמו שמפרש רש"י שכן כתב שם שדרך זה הדר לשכור מקום לעצמו שזה נהנה וזה אינו חסר וכו' ע"כ. וכן מוכרח שם בגמרא בפרק כיצד הרגל דאמר שם אי בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר זה לא נהנה וזה אינו חסר הוא ואי קאי עביד למיגר אמשכיר היכי קאמר זה לא נהנה הא אפשר שהשוכר נהנה. ואולי דהסברא הכריחו לפרש כן דקאי אמשכיר דהוא סובר דאין סברא לאסור בענין רבית זה לא נהנה וזה אינו חסר לכך לא רצה לפרש גברא דלא עביד למיגר שאין דרך זה לשכור דא"כ אמאי אסור אלא שאין דרך זה להשכיר אע"פ שזה נהנה שמפני כן אסור ויש סעד לזה מדהקשו בפרק כיצד הרגל זה לא נהנה וזה אינו חסר הוא ואי בענין רבית זה לא נהנה וזה אינו חסר אסור איך הקשו שם פשיטא דאין צריך להעלות לו שכר הא לענין רבית הוי איסורא אלא ודאי דבהא ליכא איסורא כלל ומש"ה הקשו שם פשיטא דאפילו ברבית מותר:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 6:2:2
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 6:2:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Creditor%20and%20Debtor/r/6:2:2)

**לפי שלא התנה וכו'.** הרב"י בסי' קס"ו כתב דמלשון רבינו משמע הא אם התנה הוי רבית קצוצה אפילו בחצר דלא קיימא לאגרא דלא כהרמב"ן וא"כ תימה על הרב כי היכי שכתב גבי הלוהו שרבינו חלוק על הרמב"ן דאית ליה דהוי אבק רבית למה לא כתב ג"כ גבי הלויני שהוא חולק ואולי י"ל דלפי שלא התנה דקאמר הכי קאמר רבינו איירי בשתי חלוקות בין קיימא לאגרא בין לא קיימא דאפילו לא קיימא קאמר משמע דבתרוייהו איירי ועל דא קאמר דהוי אבק רבית כלומר בתרוייהו הא אם התנה בחדא הוי רבית קצוצה דהיינו קיימא לאגרא:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 6:2:3
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 6:2:3](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Creditor%20and%20Debtor/r/6:2:3)

**לפיכך אם עדיין וכו'.** דעת הר"א ז"ל בהשגות כדעת רבינו אפרים ז"ל דלא שייך לומר דסלוקי בלא זוזי אפוקי הוא אלא גבי משכנתא וזהו שכתב ולא נהיר שאם לא הורידו כו'. ומ"ש ה"ה ז"ל שאם הניחו לו השכר מחמת ההלואה דהוי אבק רבית כתב הרב"י ז"ל בסימן קס"א דהוי זה על דעת רבותיו של הרמב"ם ז"ל ולי נראה דאינו כן דאפילו החולקים מודו בזה דאיירי שנותן לו השכר מחמת אריכות הזמן שעבר ולא בשביל שמאריכו להבא דבהא אפילו החולקים מודו דהוי אבק רבית ואפילו לפי מ"ש הטור שם דכיון שהוא חייב לו הוי אסור ורבית קצוצה מ"מ אפשר דמה שאמר כאן ה"ה הניחו לו השכר הוי אחר שפרע לו ומה שהכריח שם הרב"י י"ל דמ"ש הטור ז"ל דכיון דהוא חייב לו אסור הוי עיקר ממאי דכתב הרא"ש ז"ל דאפילו במוסיף לו בשעת הפרעון אסור אינו הכרח דמנא ילפת מהא דהוי רבית קצוצה נימא איסורא דרבנן דווקא והטור ר"ל דרבית קצוצה הוי:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 6:3:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 6:3:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Creditor%20and%20Debtor/r/6:3:1)

**הורו רבותי.** כתב הראב"ד ז"ל חיי ראשי לא יפה הורו וכו' ובסוף ההשגה כתב וקידושין יוכיחו. ונראה דאזיל לטעמיה דהוא מפרש הא דהמקדש בהנאת מלוה מקודשת כפירוש ההלכות שמפרשים שאחר שהגיע הזמן ליפרע האריך לה הזמן וקדשה בזה ומהני הכי דבהארכת הזמן מקודשת דהוי כמתן מעות וכן הוא הסכים לזה הפירוש בהלכות אישות פ"ה בהשגות אבל רבינו אזיל לטעמיה דפירש שם הנאת מלוה שר"ל שבעת שנותן לה המעות מקדשה בשביל הארכת הזמן ודחה פירוש ההלכות כמבואר שם ולדעתו ז"ל נתבטלה הראיה:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 6:4:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 6:4:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Creditor%20and%20Debtor/r/6:4:1)

**המלוה את חבירו על השדה וכו'.** הפרש אלו השני חלוקות הוא באומר מעכשיו או לא והא דשינה רבינו ואמר חלוקת מעכשיו במוכר ולא אמרה בלוקח כשאר המפרשים שהרי אין חידוש יותר במוכר אפשר לומר משום דבגמרא אמרו קנה מעכשיו וכו' שאמר כן המוכר ובודאי דה"ה בלוקח:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 6:5:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 6:5:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Creditor%20and%20Debtor/r/6:5:1)

**המוכר בית וכו' לא קנה.** קשה דבפי"א מהלכות מכירה כתב וכן המוכר או הלוקח כו' הרי המכר קיים וי"ל דהתם איירי במטלטלין דליכא פירות ואין שם רבית ומשום הכי המכר קיים וכן נראה שם דבתר הכי קאמר מכר קרקע כו' משמע דבתחילה איירי במטלטלין:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 6:7:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 6:7:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Creditor%20and%20Debtor/r/6:7:1)

**הורו רבותי שהמלוה את חבירו וכו'.** ראה ראיתי בענין משכנתא רבו סברות הפוסקים על כן ראיתי לפרש דבריהם כפי אשר השיגה ידי ומאודי לע"ד חפשתי ומצאתי דבריהם נחלקים לה' סברות הנם כתובות בי"ד סי' קע"ב בדברי הטור ובדברי הרב בית יוסף שם. הסברא הראשונה היא סברת רש"י דמפרש ההיא מימרא דאיזהו נשך דאמרינן התם האי משכנתא באתרא דמסלקי אכל שיעור זוזי וכו' דנקט מסלקי לומר דאי לא מסלקי אפילו אכל שיעור זוזי לא מסלקינן ליה דכל אותם השנים נמכר הוא אצלו. וכתב מהר"י ן' לב ז"ל בפסקיו חלק ב' סי' מ"ב על דברי רש"י ומאי דקאמר רבינא בריש פירקין דמשכנתא בלא נכייתא בדינינו אין מחזירין ממלוה ללוה קא מיירי באתרא דמסלקי משום דהוי תרתי לריעותא חדא דמסלקי וחדא בלא נכייתא אבל היכא דאיכא חדא לריעותא וחדא לטיבותא מותר לכתחילה עכ"ל ודברים ברורים הם. עוד כתב רש"י בפרק איזהו נשך על מתני' דלא ישכור ממנו בפחות יש ללמוד מכאן שאסור להלוות על בית ולדור בו אפילו בנכייתא וכו' ולא דמי למשכונא של כרם דהתם זימנין דלא שקיל ביה מידי ואפילו הכי מנכה ליה והוה ליה קונה את הפירות בנכייתא זו על הספק אבל כאן זה נהנה תמיד ואין כאן ספק נמצא שוכרה בפחות עכ"ל ודבריו הם כדברי רבינו שסובר שיש לחלק בין משכונא של בית בנכייתא למשכונא של שדה דזה אבק רבית וזה מותר לגמרי וכן מה שחילק רבינו ז"ל בין בית לשדה כשהוא בלא נכייתא דבבית הוי רבית קצוצה ובשדה אבק רבית נתבאר בדברי רש"י ז"ל במה שפי' שם (דף ס"ב) במה שהקשה רבינא והרי משכנתא בלא נכייתא דבדיננו אין מחזירין דאיירי במשכנתא דשדה משום דזימנין אין עושין פירות שהכרמים לוקים וכו' משמע דמשום הכי הוי אבק רבית אבל אם היה בית היה רבית קצוצה כיון דהוא בלא נכייתא אלא שנראה מדברי רש"י שחלוק על רבינו דמשמע דאית ליה דאפילו בשדה אם קץ בשעת המשכונא ואמר אני ממשכן לך זה על מנת שתדור בו חנם דהוי רבית קצוצה אע"פ שהוא שדה ואינו בית שכן כתב (בדף ס"ו) גבי מאי דאמר ליה אביי לרבא משכנתא מאי ופשיט ליה רבא דכיון דלא קץ ליה הוי אבק רבית פירש"י שם משכנתא מאי משכן לו שדה ולא קצץ עמו פירות לשם רבית אבל סתם והוא ירד ועשה ואכל ע"כ משמע דאם קצץ לו לאכול פירות דהוי רבית קצוצה דהא טעמא דאמרו שם דלא הוי רבית קצוצה משום דלא קץ ליה פי' דהוי סתם שירד ועשה ואכל ובשדה איירי א"כ משמע דאפילו בשדה היכא דקצץ הוי רבית קצוצה ומדברי רבינו ז"ל לא משמע הכי שכתב או שמשכן בידו מקום שפירותיו מצויים בעת ההלואה כגון שמשכן חצרו על מנת שידור בו בחנם אינו רבית של תורה איברא דקשה על רבינו ז"ל פשטא דשמעתא דמוכחא כדברי רש"י ז"ל באמרו קץ ליה ורבינו ז"ל מפרשה בשדה ולא בבית מדהוצרך לחלק בין זביני דאסמכתא למשכנתא משמע דההיא עובדא דאת ונוולא מפרשה בשדה והדין עמו דהלשון מוכיח כן שאמר ארעא וכ"כ הנמוקי דלשון המימרא מוכיח כן וכן הריב"ש בתשובותיו סי' ש"ה יע"ש. ולהכי הוצרך לחלק בין זביני דאסמכתא למשכנתא לתרץ קושיא דרבינא ארבינא כדכתב ה"ה ז"ל דאם היה מפרשה בבית היה די לו בחילוק דבית לשדה ואיך כתב הרב המגיד ז"ל שהוצרך לחלק בכך לתרץ קושיא דרבינא אלא ודאי שהוא מפרשה בשדה וכיון שבגמרא אמר דלא הוי רבית קצוצה משום דלא קץ ליה משמע דהיכא דקץ ליה הוי רבית קצוצה ואולי מה שכתב רש"י לאכול פירות לשם רבית ר"ל שאמר בהדיא לשם רבית בשכר המתנת המעות אבל אם לא הזכיר בשכר המתנת המעות אע"פ שיאמר אני ממשכן אותו על מנת שתדור לא הוי ריבית קצוצה ועם זה יסכימו דברי רש"י ודברי רבינו ויתיישבו דברי הגמרא לדעת רבינו. איברא דק"ק על רש"י כיון דיש חילוק בין קץ ללא קץ א"כ מהיכן למד ממתני' דלא ישכור בפחות דיש לחלק בין בית לשדה נימא דאין חילוק ומאי דאמרינן דמשכנתא בנכייתא מותר הוי היכא דירד סתם ועשה ואכל בנכייתא אבל הכא מיירי דקץ לו בהדיא דבשכר המתנת המעות פחת לו וכעין זה הקשה הרב מהר"י ן' לב בפסקיו הראשונים ריש כלל ח' על רש"י אם איתא דאית ליה לרש"י החילוק שחילקו התוס' יע"ש. אלא שי"ל לקושיא דלא משמע ליה לרש"י לישנא דמתני' דלא ישכור לו בפחות דאיירי בכה"ג דסתמא קאמר נמצא דעת רבינו ורש"י שוין אלא שרבינו לא חילק בין מסלקי ללא מסלקי וכמו שאבאר לקמן בע"ה ולפ"ז ק"ק דסתם הדברים הרא"ש בפסקיו כשנתן הכלל לרש"י ולתוס' שכתבו ובנכייתא שרי כרבינא אלא שרש"י אסרה בבתים וכו' דמשמע דלא פליגי רש"י ור"ת אלא בנכייתא והי"ל לומר בחלוקה קמייתא שהזכיר באתרא דמסלקי בלא נכייתא הוי אבק רבית דבהא פליגי נמי רש"י ור"ת דלרש"י בבתים הוי רבית קצוצה בלא נכייתא וכמו שהוכחתי ממאי דכתב בריש פרק איזהו נשך על ההיא דאמר רבינא ולר"ת אין חילוק דאפילו בבתים הוי אבק רבית אלא שלא חש להאריך אבל מה שהקשה מהר"י ן' לב בח"ב סי' מ"ב על הרא"ש כשנתן הכלל לרש"י דנתן טעם למשכנתא דסורא כיון דכתב סכום השנים מיחזי כמכר דלמה איצטריך ליה לומר כן כיון דאית ליה לרש"י דכל משכנתא בנכייתא מותר נ"ל דקושיא זו ליתא דהוצרך לטעם זה לומר דאפילו בבתים מותר ולא ליהוי כמשכנתא בנכייתא דחילק רש"י בין בתים לשדות דשאני הכא כיון דכתב השנים כמכר הוא חשוב ולכך אפי' בבתים מותר. הסברא השניה היא להרי"ף בהלכות דסובר דכל משכנתא אפי' בנכייתא אסורה בין בבית בין בשדה זולת משכנתא דסורא וה"ה הבין בדבריו שלא חילק בין מסלקי ללא מסלקי לתרץ ההיא דרבינא וסובר דבלא נכייתא באתרא דמסלקי הוי רבית קצוצה והיינו הא דרבינא דחשיב ואפיק פירי והא דאמר רבינא בריש פירקא דהוי אבק רבית משכנתא בלא נכייתא הוי באתרא דלא מסלקי זהו כלל דברי הרי"ף לפי מה שפירש ה"ה דבריו ויש לתמוה בדברי הרי"ף טובא חדא מ"ש וקי"ל כרבינא וכו' אבל במשכנתא בנכייתא אליבא דרבינא שרי ורב פפי ורב אשי לא אכלי בנכייתא וכו' וקי"ל כוותייהו וליתא לדרבינא בהא אלא במאי ניכול במשכנתא דסורא דכתבי הכי במשלם שניא אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף ע"כ וקשה דאע"ג דקי"ל כרב אשי ורב פפי דלא אכלי בנכייתא מ"מ אי לא ניכול בנכייתא ניכול בקיצותא ודי לנו לפסוק כוותייהו במאי דקאמרי דלא אכלי בנכייתא מ"מ אמאי לא שרי הרי"ף למיכל בקיצותא שהיא המדרגה האמצעית ואמאי הצריך משכנתא דסורא שהיא המדרגה האחרונה והתוספות הוקשה להם זה בדברי ר"ח שכתבו על מה שהקשו דהיכי אכיל רבינא בנכייתא הא אמרינן לעיל דצורבא מרבנן לא ניכול בנכייתא ויש מפרשים דהאי נכייתא דרבינא היינו קיצותא כו' ונראה דגם ר"ח סובר כן שפסק דקי"ל כרב אשי דלא אכיל בנכייתא ולא שרי לצורבא מרבנן אלא במשכנתא דסורא א"כ ר"ל דנכייתא דהכא הוי קיצותא מדלא שרי אלא במשכנתא דסורא ע"כ א"כ גם אנו נאמר בדברי הרי"ף דהוא סובר מכח קושיית התוספות דהך נכייתא דהכא הוי קיצותא וכיון דקי"ל כר"ח דלא אכלינן בקיצותא ודאי דליכא שום צד למיכל אלא כמשכנתא דסורא אבל קשה דבשלמא ר"ח לא אמר אלא לצורבא מרבנן אסור אבל לכ"ע שרי בנכייתא אבל להרי"ף דאית ליה דלכ"ע בעי משכנתא דסורא א"כ לדידיה מאי דאפליגו בגמרא גבי קיצותא מאן דאסר אסר לכ"ע אפילו למי שאינו צורבא מרבנן וא"כ איך יתיישב סוגיית הגמרא ששאלו שם על צורבא מרבנן במאי ניכול ותירץ בקיצותא והקשו הניחא למ"ד קיצותא שריא אלא למ"ד קיצותא אסורה מאי איכא למימר דמשמע מדברי הגמרא דהקושיא לא הוי אלא לצורבא מרבנן כלומר למ"ד קיצותא אסורה הדרא קושיא לדוכתא צורבא מרבנן במאי ניכול משמע דמאן דאסר קיצותא לא אסר אלא לצורבא מרבנן דוקא כדמשמע מדברי ר"ח דאי לכ"ע אסור א"כ מאי מקשה מאי איכא למימר דמשמע צורבא מרבנן היכי ניכול ליקשי ליה כ"ע היכי ניכול. וי"ל דלדעת הרי"ף ה"נ מקשה לכ"ע והאי הניחא דקאמר ה"ק דכ"ע אכלי בנכייתא וצורבא מרבנן בקיצותא הניחא למ"ד קיצותא שרי אבל למ"ד קיצותא אסורה קשה כ"ע וצורבא מרבנן היכי ניכול ואע"ג דריהטיה דגמרא לא משמע הכי מ"מ ממאי דקאמר בתר הכי מאן דאסר בבתרייתא היכי שרי למיכל ולא קאמר היכי אכיל צורבא מרבנן משמע דלכ"ע בעי היכי אכלי זהו דעת הרי"ף ז"ל אבל מדברי רבינו חננאל שכתבו התוס' נראה דס"ל דהך פלוגתא בקיצותא לא הוי אלא לצורבא מרבנן דוקא וכן הא דמשכנתא דסורא לא הוי אלא לצורבא מרבנן ולכך פסק דצורבא מרבנן דוקא לא אכיל אלא במשכנתא דסורא אבל כ"ע אפשר דאכלי בנכייתא ואין כן דעת הרי"ף אלא דלכ"ע נמי אסור אלא במשכנתא דסורא ע"כ יש לתמוה על הטור בסי' קע"ב שכתב שר"ח והרי"ף ז"ל אמרו דבר אחד דאין נראה כן כדכתיבנא. עוד כתב הרי"ף הא דאמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא האי משכנתא באתרא דמסלקי וכו' דאיירי במשכנתא בנכייתא דבלא נכייתא קיימא לן דהוי רבית קצוצה וקשה דהא הך מימרא רב יוסף משמיה דרבא אמר לה ורבא אית ליה לעיל כרבא בר רב הונא דזביני ומשכנתא הוי אבק רבית וכמו שתירץ לאביי משום דלא קץ ליה וכיון דאית ליה דאפילו בלא נכייתא הוי אבק רבית א"כ מ"ש כאן הוי אפילו בלא נכייתא. ותו דבתר הכי הביאו בגמרא מימרא דרב יוסף עצמו גם כן משמיה דרבא האי משכנתא באתרא דמסלקי לא ניכול אלא בנכייתא א"כ משמע דהך משכנתא דהכא הוי בלא נכייתא דאי בנכייתא היכי קאמר דהוי אבק רבית ואי אכל שיעור זוזי מסלקינן ליה הא איהו גופיה אמר לקמן דבנכייתא אכיל אפי' באתרא דמסלקי וכי תימא הרי"ף גורס בההיא מימרא כאית דגרסי שכתב הרב נמוקי יוסף ז"ל דגרסי האי משכנתא באתרא דלא מסלקי לא ניכול אלא בנכייתא אבל באתרא דמסלקי יש לומר לפי גירסא זו דבנכייתא הוי אבק רבית מ"מ אפילו תאמר כן תיקשי לך על הרא"ש בפסקיו שכתב על מימרא קמא דלכאורה איירי אפילו בלא נכייתא דמדקאמר אפילו משמע דאיירי בין בנכייתא בין בלא נכייתא וזה אי אפשר דהוא גריס באידך מימרא האי משכנתא באתרא דמסלקי לא ניכול אלא בנכייתא ולפי גירסא זו ע"כ מימרא קמא לא איירי אלא בלא נכייתא דוקא כדכתיבנא. מיהו לא ראיתי להרא"ש שגורס במימרא תניינא אלא אמר רבא בריה דר"י לחוד ולא גריס משמיה דרבא וכיון דלא גריס משמיה אפשר דסבר דמימרא תניינא פליגא אקמייתא אבל מ"מ קשה הקושיא הראשונה. וי"ל דלא כתב הרי"ף ז"ל דאיירי בנכייתא אלא למאי דהודה רב אשי לרבא ואמר ואפילו אכל שיעור זוזי לא מסלקינן ליה דכיון דקי"ל כרב אשי דהוא בתראה ודאי דהוא לא אמר אלא במשכנתא בנכייתא דוקא דאילו בלא נכייתא קי"ל דהוי רבית קצוצה אבל מ"מ סובר הרי"ף דרבא דאמר מימרא דהאי משכנתא באתרא דמסלקי סתמא בכל גוונא איירי דאיהו אזיל לטעמיה דאית ליה דאפילו בלא נכייתא הוי אבק רבית אבל אין משמע כן מדברי הרא"ש שכתב ולכאורה איירי אפילו בלא נכייתא מדקאמר גמרא האי משכנתא בסתם ולא אמר האי משכנתא בנכייתא והרי"ף מוקי לה במשכנתא בנכייתא ע"כ משמע דאית ליה דהרי"ף ז"ל על מי שאמר המימרא תחלה הוא מפרש דלא איירי אלא בנכייתא דוקא ומש"ה דחיקא ליה להרא"ש ז"ל דהיה לו לפרש בנכייתא לכך נראה ודאי דלעיל גרסינן רבה גבי עובדא דאת ונוולא אחי שאמר שם דרבא אמר כרבה בר רב הונא דגרסינן רבה בה"א וכן מ"ש אביי לרבא לרבה גרסי' דהיינו רבו וכן ראיתי בפסקי הרא"ש דגריס לעיל רבה ואע"ג דבדברי הרי"ף הביאו שם רבא הגירסא הנכונה היא רבה כגירסת הרא"ש וסובר הרי"ף דרבא דהכא פליג על רבה רביה כי היכי דליתי מימריה דרבא כהלכה. עוד כתב הרי"ף הני שמעתתא דמשכנתא כולהו במשכנתא דנכייתא נינהו ואע"ג דס"ל דמשכנתא בנכייתא אסור ה"מ לכתחלה אבל אם עבר ועבד הכי דינא כי הני שמעתתא כו' וכיוצא בזה כתב רבינו בפרק שלאחר זה. ויש לתמוה על הרי"ף כיון דהוא סובר דמשכנתא דסורא אפילו במסלקי מותר וכמ"ש רבינו בסוף פרק זה והכריח הדבר כן ה"ה לדעת הרי"ף א"כ אמאי לא מוקי הרי"ף כל הני עובדי במשכנתא דסורא ובאתרא דמסלקי והוה ניחא טפי דהוי משכנתא דהיתרא ולא דאיסורא דהוא דוחק לאוקמי כל הני שמעתתא בדיעבד וכמו שהקשה עליו הרא"ש ז"ל. וי"ל דמשכנתא סתמא לא משמע ליה משכנתא דסורא דכשאמר משכנתא דסורא דרך הגמ' לפרשו. עוד יש לתמוה על הרא"ש שפירש דברי הרי"ף דפלוגתא דרבינא אכיל בנכייתא ורב אשי ורב פפי לא אכלי איירי באתרא דלא מסלקי שכן כתב כשנתן הכלל להרי"ף ז"ל ובאתרא דלא מסלקי בלא נכייתא הוי רבית לכ"ע ובנכייתא פליגי אמוראי והלכתא כמאן דאסר ע"כ וכ"כ לעיל בריש הסוגיא והראב"ד פי' דההיא דלעיל איירי באתרא דלא מסלקי וכו' ובנכייתא שרי לקמן בשמעתין כו' ועל זה כתב וכן דעת הרי"ף משמע דאית ליה דהרי"ף סובר דפלוגתא דרבינא ורב אשי הוי בלא מסלקי וזה א"א מלשון הרי"ף שכתב וקי"ל כרבינא בזביני וכ"ש משכנתא דהלואה היא ודוקא במשכנתא בלא נכייתא אבל משכנתא בנכייתא שרי אליבא דרבינא ודברי הרי"ף הם באתרא דמסלקי דעל הא כתב דכ"ש משכנתא דהוי רבית קצוצה דאי לא מסלקי אבק רבית הוי וכדאמר רבינא בריש פירקא דהרי"ף מחלק בין מסלקי ללא מסלקי לדעת הרא"ש וכיון דאיירי במסלקי על דא קאמר דוקא בלא נכייתא אבל בנכייתא אליבא דרבינא שריא בגוונא דאיירי לעיל. ועוד דדברי רבינא משמע בגמרא דהוי באתרא דמסלקי מדהביא ראיה משדה אחוזה וכמו שהכריח הרב המגיד ז"ל. הסברא השלישית היא סברת הראב"ד קרובה לדעת הרי"ף ז"ל ולא פליג עליה אלא בחדא מילתא דהיינו היכא דלא מסלקי ובנכייתא דהרי"ף פסק כמאן דאסר והראב"ד פסק כמאן דשרי ושרי לכתחלה כמ"ש הרב מהר"י ן' לב ז"ל בפסקיו הנזכר ומפרש הר"א ז"ל ההיא דרבינא אכיל בנכייתא באתרא דלא מסלקי וקשה דכיון דאיהו סובר במשכנתא דסורא באתרא דמסלקי אסור א"כ ליכא שום היתר באתרא דמסלקי וא"כ איך יפרש ההיא דפ' האומנין דאמר אי נמי דמטו ליה זוזי ופריק ליה ד' וה' שנים מקמי דלמטי יובל דהתם הוי מסלקי ולא מצי איירי בשום משכנתא דהיתרא אם לא שנאמר דאיירי במשכנתא דאיסורא בדיעבד כדכתב הרי"ף ז"ל בכל הני שמעתתא ועם זה קשה קצת על דברי ה"ה שהכריח שמשכנתא דסורא ע"כ אפילו דיכול לסלקו הוי מותר דאם לא כן ההיא דפרק האומנין לדעת הרי"ף דמחמיר היכי מוקמת לה ואמאי לא מוקמינן לה כדאוקי לה הראב"ד ז"ל בדיעבד וכן הרי"ף עצמו מוקי הכי כמה שמעתתא אלא שה"ה טורח למצוא יישוב להעמיד במשכונא דהיתרא בכל מה שיוכל ומ"מ קשה על הרב הנמוקי שכתב בשם הרשב"א דודאי בנכייתא שרי מההיא דהאומנין דאי לא היכי מוקמת וכתב שכן פירשה הראב"ד ז"ל דהא הר"א ז"ל מפרש כאן בהיפך דהוא סובר דבנכייתא באתרא דלא מסלקי דוקא שרי ולא באתרא דמסלקי א"כ איך כתב שהר"א מפרש כהרשב"א וצ"ע. הסברא הרביעית היא דעת הרשב"א שהזכיר ה"ה דסובר דכל בניכוי מותר בין בבית בין בשדה בין באתרא דמסלקי בין באתרא דלא מסלקי ובלא ניכוי היכא דמסלקי הוי רבית קצוצה והיינו דרבינא חשיב ואפיק פירי והיכא דלא מסלקי הוי אבק רבית והיינו דאמר ליה לעיל רבינא דהוי אבק רבית. הסברא החמישית היא סברת רבינו ז"ל קרובה הרבה לסברת רש"י ונראה לי לתרץ קושיית מהר"י ן' לב ז"ל שהקשה בתשובה הנזכרת דלמה הוצרך רבינו ז"ל לב' החילוקים האחד דזביני דאסמכתא למשכנתא והאחד דבית לשדה דצריכי תרוייהו לחילוק דזביני דאסמכתא למשכנתא הוצרך לתרץ קושיית דרבינא ארבינא דאינו מספיק לתרץ זה בחילוק דבית לשדה דעובדא דאת ונוולא אחי בשדה איירי מדקאמר ארעא וכמו שהוכחתי לעיל לכך הוצרך לחלק בין זביני לאסמכתא ובחילוק זה לא מספיק דעדיין יקשה לך מה שהקשה רש"י על מתניתין דלא ישכור ממנו בפחות דמאי שנא ממשכנתא בנכייתא דמותר לכן הוצרך לחלק בין בית לשדה זה נראה טעם נכון לרבינו ז"ל. אבל קשה קצת דברי הרב המגיד שכתב שמה שאמר רבינו ולפיכך נתקשו להם דברי הגמרא הוא קושיא דרבינא דאיך אפשר לומר כן הא אפילו שלא ירדו לעומק הדבר ולא יחלקו בין בית לשדה מ"מ בחילוק הראשון דזביני לאסמכתא מתורץ וחילוק זה אינו צריך אלא לתרץ מתני' דלא ישכור ממנו בפחות ואילו היה מפרש הרב המגיד דמ"ש ולפיכך נתקשו להם דברי הגמרא איירי על מה שאמרה מתני' לא ישכור ממנו בפחות עם מה שאמר בגמרא משכנתא בנכייתא שריא הוה ניחא פירוש זה דכיון דלא ירדו לחילוק זה נתקשה להם הקושיא הזאת אבל קושיא דרבינא כבר היא מתורצת ואולי כוונתו של ה"ה לומר דאילו היו מפרישים בין בית לשדה כבר היו יכולים לתרץ אע"ג דלא היה בא להם לשון הגמרא מרווח דלשון ארעא משמע שדה כדכתיבנא מ"מ הקושיא היא מתורצת דלא היה דוחק כ"כ אבל מפני שלא ירדו לחילוק זה לא מצאו ידיהם ורגליהם זה אני אומר ליישב דברי הרב המגיד אבל אם נפרש דנתקשו דברי הגמרא לא קאי אלא אקושיא דמתני' לא ישכור ממנו בפחות אתי שפיר טפי, אבל קשה לזה דבפי"א מה' מכירה קרי לארעא חצר וא"כ הדרא קושיא דיאמר חילוק זה לבד ומ"מ דעת רבינו ז"ל חלוק מדעת רש"י ז"ל שהוא אינו מחלק בין מסלקי ללא מסלקי וכבר תמה הרב מהר"י ן' לב ותירץ ב' תירוצים האחד דלא חש להנהו מימרי דאיתמר משמיה דרבא דמחלקי בין מסלקי ללא מסלקי אלא סבירא ליה דהלכתא כרבינא וכו' אי נמי אפשר לומר דס"ל דלא פליגי הני מימרי דאיתמרו משמיה דרבא אליבא דרבינא דהאי דקאמרה האי משכנתא באתרא דמסלקי דהוי אבק ריבית מיירי בלא נכייתא ומאי דנקט מסלקי לרבותא נקטיה דאפילו מסלקי אכל טפי לא מפקינן מיניה וכו' והאי דקאמרה האי משכנתא באתרא דמסלקי לא ניכול אלא בנכייתא וכו' אפשר דגריס הרמב"ם כאית דגרסי באתרא דלא מסלקי ואתא לאשמועינן דאע"ג דגריס במימרא תניינא כגירסא דידן דהוי באתרא דמסלקי א"ש דאפשר דנקט אתרא דמסלקי לומר דמשום הכי לא ניכול צורבא מרבנן אפילו בנכייתא הא אתרא דלא מסלקי אפילו צורבא מרבנן אכיל בנכייתא וכיון דקי"ל כרבינא דאכיל בנכייתא אפילו באתרא דמסלקי אע"פ שהוא צורבא מרבנן א"כ לפי המסקנא אין חילוק ולכך לא הוצרך רבינו ז"ל לחלק ועם זה יתיישב קושיא דאיתא בהרא"ש בפסקיו שכתב על מה ששאלו בגמרא גבי צורבא מרבנן במאי ניכול אע"ג דלפי' רש"י ז"ל מצי למיכל בלא סילוק אפילו בלא נכייתא מ"מ אאתרא דמסלקי קאי וכו' דלמה הוקשה לו להרא"ש ז"ל לפי פירוש רש"י הא לפשטא דמימרא קשה כיון דאמר באתרא דמסלקי לא ניכול אלא בנכייתא משמע דבלא מסלקי אפילו בלא נכייתא אכיל דכן דקדקו התוס' ז"ל בגמרא ממימרא זו ומשמע דהוא מוכרח וא"כ למה תלה הדבר ברש"י אלא ודאי דהמימרא אפשר לפרש דאפילו באתרא דלא מסלקי לא אכיל בנכייתא אלא מאי דנקט מסלקי לומר דבהא דוקא צורבא מרבנן לא ניכול כדכתיבנא:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 6:8:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 6:8:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Creditor%20and%20Debtor/r/6:8:1)

**וכן אם התנה הלוה וכו'.** הפרש זאת הבבא לשל מעלה היא דבשלמא למעלה כבר פסק עשרה זהובים בכל שנה ודומה ממש לשוכר ממנו בפחות מתחילה אבל כאן הוא שאומר מאה זהובים בעשר שנים ולא פירש כמה בכל שנה וכיון שלא ביאר בשעה ראשונה כמה בכל שנה נמצא עתה שאפילו שמחשב לו עשרה זהובים בלבד נאמר דבי"ב לשנה השכירו ועתה נותן לו הב' ברבית קא משמע לן: