## Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor Chapter 9

###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 9:1:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 9:1:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Creditor%20and%20Debtor/r/9:1:1)

**בד"א בשלא היה לו וכו'.** כתב ה"ה ז"ל אבל אם היתה לו סאה וכו' כן כתב רבינו ז"ל בהדיא בפ"י אם יש לו חיטין כשיעור מעותיו מותר ואינו כן בלוה מפני שלוה כשלוה סאה אחד יש לו סאתים וכן לעולם וכדכתב ה"ה בריש פרק עשירי מה שאין כן במוכר:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 9:1:2
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 9:1:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Creditor%20and%20Debtor/r/9:1:2)

**ופוסק על היין משיבצור הענבים וכו'.** אע"ג דבגמרא אמרו על של ענבים אחר שנתחממו וכן בזיתים מ"מ כתב רבינו לשון המשנה וסמך על מ"ש לקמן שצריך שלא יהא מחוסר אלא ב' מלאכות ואי מחוסר חמום הרי ודאי יש שלש:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 9:8:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 9:8:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Creditor%20and%20Debtor/r/9:8:1)

**החמרים שנכנסו לעיר וכו'.** ברייתא בגמרא פרק איזהו נשך ואמרו שם מ"ט רב פפא אמר ניחא להו דמגלו להו תרעא רב אחא בריה דרב איקא אמר ניחא להו דמוזלי גבייהו מאי בינייהו תגרא חדתא ע"כ ולדברי הרי"ף ז"ל נראה שהוא מפרש שזה הנותן לו מעות ולוקח ממנו מגלה לו השער ורב פפא סובר דזה הסוחר שלוקח ממנו פעמים בא זה החמר ליקח ג"כ ממנו ואוזיל גביה ואמרו דאיכא בינייהו תגרא חדתא דלמ"ד דמגלה לו השער כשהסוחר חדש הלוקח אינו יודע לגלות לו השער אבל כשהוא לוקח ג"כ ממנו איכא לטעמא דמוזיל גביה כן נראה פירוש זה מדברי הרי"ף ואם רבינו ז"ל היה מפרש כן היה לו לכתוב דבסוחר חדש שאינו יודע השער אסור כיון דהוא פוסק כמ"ד דמגלו לה תרעא לכך נראה לומר דהוא מפרש דמוזלי גבייהו בני המקום שבא החמר ליקח שם כפירש"י הם מוזלי גבי החמר ולמ"ד דמגלו להו תרעא אפילו שהיה סוחר החמר סוחר חדש שאין מכירין לו בני המקום שהולך שם כדי שיזולו גביה מ"מ איכא טעמא דמגלה ליה תרעא שזה הלוקח ממנו הוא מגלה לו השער אבל למ"ד מוזלי גבייהו ליכא דאין מאמינים בדבריו בני המקום שהולך שם החמר וקאי תגרא חדתא לחמר ולמ"ד דמגלו תרעא איכא ומוזיל גבייהו ליכא היפך מפי' הרי"ף ומפני כן רבינו שפוסק כמ"ד דמגלו תרעא לא חילק בין שהחמר סוחר חדש או לא דאפילו סוחר חדש הא איכא גילוי השער. כתב ה"ה ועוד קשה לי וכו' מפני שרבינו משמע דהכי קאמר כשהחמרים נכנסים לעיר בחטים אשר להם ואין להם מעות לעשות צרכיהם מפני שעדיין לא מכרו מלוה להם עד אשר יפתחו שקיהם וימכרו וזהו שנתנו להם תחילה כשיכנסו לעיר עד שיפתחו שקיהם כלומר נתנו להם המעות כשהם נכנסים לעיר ומניחים אותם עד שיפתחו שקיהם ומפני זה הוקשה לו דכיון דיש לו מותר. ויש לתרץ דשאני הכא דאיכא קביעות זמן עד אשר יפתחו שקיהם ולכך אסור אפילו יש לו אבל בבבא המתחלת היו החטים נמכרות וכו' אין שם קביעות זמן ולכך מותר ורבינו מחלק בין קביעות זמן להיכא דליכא קביעות זמן בפרק עשירי גבי יש לו. וכתבו קצת המפרשים שאע"פ שאין נותן לו שכר עמלו מותר כל שאחריות הדרך על המוכר ולעיל גבי מכרה לו בשתים ואמר לו היתר על שתים יהיה שכרך אפילו שיהיה באחריות (החולק) [הלוקח] ואינו נותן לו שכר עמלו מותר דכיון דאמר לו היתר על שתים יהיה שכרך היינו שכרו ובההיא דר' חמא דאמרו דנקטי ליה שוקא וכו' אע"ג דהיה האחריות על ר' חמא אפשר דלרווחא דמילתא אמר כן אע"ג דלא צריך וכן כתב הרב"י בי"ד ואולי שזהו ג"כ טעמו של רבינו דמפרש ההיא דרבי חמא שהיה חבית של יין שהיה עתה שוה דינר וכו' דהוא פי' לטרשא דר' חמא כדכתב לעיל בפ"ח ה"ה ז"ל ולא הזכיר שכר נקטי ליה שוקא משום דסבר דלרווחא דמילתא עבד כן: