## Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Damages to Property Chapter 10

###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Damages to Property 10:1:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Damages to Property 10:1:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Damages%20to%20Property/r/10:1:1)

**ואם המית את העכו"ם פטור כדיניהם וכו'.** מ"ש כדיניהם רמז לתת טעם למה כשהרג שור של עכו"ם את ישראל חייב כופר וכשהרג שור של ישראל לעכו"ם פטור מכופר ונתן הטעם שנתן לעיל בפ"ח דבהא כדיניהן עבדינן להו ומשום הכי פטור אבל כששור של עכו"ם הרג את ישראל משלם כופר משום קנס שקנסו להם כמ"ש גבי נזיקין:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Damages to Property 10:3:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Damages to Property 10:3:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Damages%20to%20Property/r/10:3:1)

**או שהרג שלש בהמות.** כתב ה"ה ז"ל דזו קשה מן הראשונות דהא ודאי כיון דקי"ל מועד לאדם לא הוי מועד לבהמה כל שכן הא ואפי' גרסינן ליה בניחותא בגמ' אין הלכה כדברי רב זביד והרב בעל כ"מ ז"ל כתב ליישב זה דלעולם הוי בניחותא והא דאמרינן לעיל מועד לאדם לא הוי מועד לבהמה היינו לענין נזקין אבל כשהועד להרוג את הבהמה מועד להרוג את האדם. ומ"מ עדיין קשה לי דהתוס' כתבו בפ' שור שנגח ד' וה' (דף ל"ז) בד"ה רב זביד אמר וכו' וז"ל ומיהו שמא חזר בו רב זביד מההיא דלקמן כדפריך עלה התם שאם לא תאמר כן קשה ההיא דריש מכילתין ע"כ. כוונתם לומר דבריש פ"ק אמרו מ"ש גבי אדם דכתיב כי יגח ומ"ש גבי בהמה דכתיב כי יגוף אדם דאית ליה מזלא וכו' ומלתא אגב אורחיה קמ"ל דמועד לאדם הוי מועד לבהמה ומועד לבהמה לא הוי מועד לאדם ע"כ. וא"כ קשה הא לדברי רבינו ז"ל דאי רב זביד אית ליה הכי לקושטא דמלתא איך יתרץ האי קושיא דמ"ש גבי אדם וכו' דמשמע מהתם דמועד לבהמה לא הוי מועד לאדם ומשמע התם דלענין מיתה איירי. ועוד קשה לדברי רבינו ז"ל דאי אפשר ליישב ההיא שמעתא לא כרב זביד ולא כר"פ כר"ז לא אתיא כדכתיבנא וכרב פפא נמי לא אתיא דאית ליה דמועד לאדם לא הוי מועד לבהמה ואי אפשר לתרץ לדעת רבינו ז"ל מה שתירצו התוספות ליישב לרב פפא דהיכא דנגח אדם ושור וחמור הוי מועד לכל אבל נגח שור וחמור וגמל לא הוי מועד לאדם ואע"ג דלכל בהמה הוי מועד דהא לרבינו אית ליה דלא הוי מועד לכל בהמה אלא לשלשה מינים בלבד וכמ"ש לעיל בפ"ו. מיהו אפשר לומר דאליבא דר"פ אפשר ליישבה עם פירוש הר' מנחם שפירשו התוס' ז"ל התם וניישב אותו בהאי גוונא היכא דמועד לאדם והועד ג"כ לבהמה וחזר בו מבהמה לאו חזרה הוא כלל כיון דעדיין נשאר מועד לאדם אבל היכא דחזר בו האדם הוי חזרה גמורה אבל לרב זביד א"א ליישב זה כלל דאיהו אית ליה בפ' שור שנגח ד' וה' (דף ל"ז) דהיכא דהוי מועד לאדם ולבהמה וחזר בו מבהמה הוי חזרה לענין בהמה מיהא. ואולי י"ל דההיא סוגיא דרב פפא אתיא לדעת רבינו ז"ל ורב זביד יתרץ דנקט באדם נגיפה דאית ליה מזלא ובבהמה דלית לה מזלא נגיחה ואע"ג דלא הודיענו הכתוב מלתא אגב אורחיה כלל מ"מ נקט הכתוב לשון המתיישב דהוא קושטא דמלתא:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Damages to Property 10:3:2
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Damages to Property 10:3:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Damages%20to%20Property/r/10:3:2)

**וכן אם הכירו העדים את בעל השור וכו' וברביעית ראו שורו שהרג ולא היו יודעים אם זהו השור שהרג בג' פעמים הראשונות או אחר היה הואיל והועדו הבעלים וכו'.** מלשון רבינו ז"ל נראה בפירוש שאפי' בנגיחה רביעית לא הוכר השור ואע"פ שלא הוכר מ"מ משלם כופר מפני שהיה להם לבעלים לשמור בקרם. אבל רש"י ז"ל כתב דלבסוף הוכר וכ"כ התוס' ז"ל בפרק כיצד הרגל על דברי רבינא וז"ל וי"ל כגון שלאחר שהעידו כולם ראוהו והכירוהו שהיה עושה כל הנגיחות ע"כ. וה"ה כתב כפירושם ותימה דאיך פירש כן על לשון רבינו שאינו מורה כן אלא כמ"ש:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Damages to Property 10:4:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Damages to Property 10:4:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Damages%20to%20Property/r/10:4:1)

**ממשכנין מי שנתחייב בכופר וכו'.** כתב ה"ה ז"ל בשם הרשב"א שדקדק מדברי התוס' ז"ל דהבעיא לא הוי אלא ביורשי הניזק עצמו אם ממשכנין אותו דמשמע ליה להרשב"א דודאי ב"ד ממשכנין אותו אם לא רצה לשלם אלא דבעי כי היכי דהתם הגזבר עצמו הוא שממשכן ה"נ הכא יורשי הניזק ממשכנין דהם במקום הגזבר ואין צריך ב"ד. ומכל מקום קשה לי דמהטעם שנתנו בגמרא משום דכיון דכפרה בחטאת ובאשם הוי אפילו ב"ד לא יתעסקו בדבר כלל כמו בחטאת ואשם דודאי התם לא יתעסקו ב"ד דכיון דמשום כפרה הוא ודאי יביא ולא יפשע. ומה שדקדק הרשב"א מדברי התוס' אינו מוכרח כ"כ דאפשר דכוונתם לומר דבעי נמי ביורשי הניזק כלומר הבעיא הוי בכל בין בבית דין בין ביורשי הניזק אם ימשכנו אותו כמו הגזבר אותם ולצד דאמרינן דאין ממשכנין לא ימשכנו אותו לא בית דין ולא יורשי הניזק ומכל מקום כיון דרשב"א דקדק כך אין להשיב עליו ודבריו דברי אלהים חיים אבל מ"ש ה"ה ז"ל דדעת רבינו כן קשה קצת בעיני דאיך רבינו לא הזכיר כלל מהבעיא אלא הצד הפשוט הזכיר וענין הבעיא אם יכולים למשכן יורשי הניזק או לא לא הזכיר לכך נ"ל דרבינו ז"ל אית ליה דהבעיא הוי בכל גוונא בין בב"ד בין יורשי הניזק ותפיס לה רבינו האי בעיא לחומרא כי היכי דתפיס בעיא אחריתי לחומרא משום דהוי כפרה ופסק שכל אחד מהשותפין ישלם כופר ה"נ הכא אית ליה דכיון דהוי ענין כפרה ואפשר שיפשע ולא יביא משום דהוי לחבריה ולא לגבוה פסקינן לחומרא שממשכנין אותו:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Damages to Property 10:9:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Damages to Property 10:9:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Damages%20to%20Property/r/10:9:1)

**נתכוון להרוג את הבהמה וכו'.** כתב ה"ה דנראה מדברי רבינו דאם נתכוון להרוג את ראובן והרג את שמעון שהוא נסקל ואע"פ שזה דלא כר"ש ובהל' רוצח פסק כר"ש וכבר כתבתי זה בהל' חובל ומזיק:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Damages to Property 10:10:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Damages to Property 10:10:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Damages%20to%20Property/r/10:10:1)

**היה מועד ליפול על בני אדם בבורות וכו'.** כתב ה"ה ז"ל ופי' מועד שעשה כן שלש פעמים וכן עיקר וכן בפ' הפרה. קשה מה בא ללמדנו פשיטא דכל מועד הכי הוי ועוד מאי נתברר בפ' הפרה לא אמרו שם אלא כלשון רבינו ז"ל ואולי נשמר מפירוש רש"י שכתבו התוס' שם ולפיכך צ"ל דהא דקאמר הכא מועד ליפול על בני אדם בבורות לא הזכיר בני אדם אלא בשביל האחרונה דבשלש הראשונות לא חיישינן אלא שיהיה מועד ויעשה אורחיה להפיל עצמו בבור בשביל הירק ע"כ. וע"י זה אינו מוכיח בגמרא דמדמקשה שם א"ה בר קטלא הוא משמע דהבין דהרג שלש פעמים ג' בני אדם ולכך מקשה דמתחילה חייב מיתה והמתרץ שתרץ דחזא ירקא מסתמא לא הדר מהאי אלא דשני דשלא בכוונה המית דמשום דחזא ירקא נפל לבור לכך כתב ה"ה ז"ל דעיקר הפירוש הוא דהרג שלש פעמים שלשה בני אדם כמו שעשה באחרונה וכי ה"ג דלא כפירש"י ז"ל דמוכח בפרק הפרה דלא כוותיה וההוכחה היא מ"ש:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Damages to Property 10:10:2
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Damages to Property 10:10:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Damages%20to%20Property/r/10:10:2)

**ונתחכך בכותל להנאתו ונפל על האדם ומת מחמת חכוכו וכו'.** בפרק שור שנגח ד' וה' הקשו ואכתי צרורות נינהו ופירש רש"י ז"ל ואין כופר כתוב אלא בנגיחה דהוי גופו ממש ותירצו דקא אזיל מיניה ומיניה ופי' רש"י ז"ל מיניה ומיניה ע"י דחיפתו וגלגולו כל שעה עד שמפילו לתוכו ע"כ. וקשה על רבינו ז"ל למה לא הזכיר מזה כלל ואי כללו במ"ש מחמת חכוכו הרבה סתם הדברים יותר מדאי:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Damages to Property 10:11:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Damages to Property 10:11:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Damages%20to%20Property/r/10:11:1)

**הנכנס לחצר בהע"ב וכו'.** בפ' המניח אמר ת"ר פועלים שבאו לתבוע שכרן מעה"ב ונגחן שורו וכו' פטור אחרים אומרים רשאים פועלין וכו' ואמרו בגמרא ה"ד אי דשכיח במתא מ"ט דאחרים ואי דשכיח בבית מ"ט דת"ק לא צריכא דשכיח ולא שכיח וקרי אבבא ואמר להו אין מר סבר אין עול תא משמע ומ"ס אין קום אדוכתיך משמע תניא כמ"ד אין קום אדוכתיך וכו'. ויש לתמוה קצת בפשטא דשמעתתא למה הוצרך לומר דפליגי בדאמר אין מאי פירושו לימא דפליגי דשכיח ולא שכיח לבד מר סבר כיון דשכיח הוי ליה למתבעיה בשוקא ומר סבר כיון דלא שכיח טובא לא תבעו בשוקא ולכך נכנס בחצר לתובעו וברשות נכנס. וי"ל דמשום דברייתא דמייתי סייעתא קאמר אע"פ שנכנס ברשות והתם ע"כ הוי דא"ל אין ופי' אין קום אדוכתיך לכך נראה דמוקי פלוגתא בהכי. ומ"מ למדנו מפשט ההלכה וכפי מה שפירשו שם התוס' דאי שכיח בשוקא אפילו אמר לו אין חייב משום דאין קום אדוכתיך משמע ואם לא אין עול תא ודאי משמע וליכא בהני פלוגתא אלא בשכיח ולא שכיח מהו פירוש של אין. וע"כ יש לתמוה על הרא"ש ז"ל בפסקיו שלא כתב אלא פלוגתייהו דשכיח ולא שכיח לבד ולא הזכיר שאמר אין דהמחלוקת הוא בפירוש של אין וכן יש לתמוה על הטור בח"מ בסימן שפ"ט שלא כתב כלל הא דאמר אין ועוד קשה עליו מה שהקשה עליו הרב"י שם דנראה דפסק כאחרים דבעה"ב חייב. ונראה ליישב דעת הטור ז"ל דס"ל מכח הקושיא שהקשיתי בפשטה דשמעתתא ומדמוקי פלוגתא בדאמר אין הוא משום דס"ל דשכיח ולא שכיח הוי כלא שכיח כלל ולכך קאמר דמשום דאמר אין הוי טעמא דת"ק דאמר דבעה"ב פטור משום דאין עמוד במקומך משמע אע"ג דהיה יכול לפרש בהפך דשכיח ולא שכיח הוי כשכיח לגמרי ובעל הבית פטור אלא משום דאמר אין דמשמע עול תא הוי טעמא דאחרים דפטור מ"מ מסתבר ליה טפי לטור ז"ל לפרש האי פירושא דנראה לו סברא דכיון דלא שכיח הרבה בשוק דרך הוא לבקשו בביתו ואין לקרותו לפועל נכנס שלא ברשות בשביל כך והא דלא האריך בדינא ופירש דהיכא דאמר אין דפירוש עמוד במקומך והוי פטור בעל הבית משום דכבר כתב בשם אביו דהאידנא מנהג פשוט הוא להיות הפועלים נכנסים לבית בהע"ב ולעולם בעה"ב חייב לכך לא האריך בפטור בעה"ב כיון דהשתא לא הוי דינא הכי אבל רבינו ז"ל כתב דין הגמרא כדרכו. איברא דקשה עליו למה לא חילק בין שכיח ללא שכיח כמו שהקשה עליו ה"ה. ואפשר שהוא מפרש דמ"ש בגמרא דשכיח ולא שכיח ה"ק ברייתא בכל גוונא איירי בין שכיח בין לא שכיח דפלוגתא לא תלי אלא משום דאמר אין הך פירוש של אין מהו וכיון שכן בין שכיח בין לא שכיח הדין שוה:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Damages to Property 10:14:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Damages to Property 10:14:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Damages%20to%20Property/r/10:14:1)

**נראה לי שאע"פ שהתם שלא המית בכוונה וכו'.** בפרק שור שנגח אמר רבה בשור שהמית בן חורין שלא בכוונה פטור מכופר משום דכיון דאין השור בסקילה אין הבעלים משלמים כופר ואותיב ליה אביי דלאו הא בהא תליא דהא אמרי' בברייתא דכשהודה ואמר המית שורי את פלוני וכו' דמשלם כופר אע"ג דאין השור בסקילה כיון דהודה ותירץ דמשלם דקאמר בברייתא הוי דמים ולא כופר וחזר והקשה דא"כ בסיפא גבי המית עבדי דקאמר דאינו משלם אמאי אינו משלם דמים ותירץ דכיון דאיכא גוונא דע"פ עצמו גבי בן חורין שמשלם כופר וה"ד וכו' להכי היכא דליכא סהדי דליכא כופר משלם ע"פ עצמו דמים אבל בעבד דלא משכחת לה בשום צד ע"פ עצמו שישלם קנס היכא דליכא סהדי לא ישלם ע"פ עצמו דמים ורב שמואל בר יצחק חזר והקשה מברייתא דקאמרה כל שחייב בבן חורין חייב בעבד בין בכופר בין במיתה כופר בעבד מי איכא אלא לאו דמים משמע דכל שחייב דמים בבן חורין חייב בעבד ותירץ שם רבא הברייתא אליבא דרבה יעויין שם. ואחרי אשר הצענו כלל השמועה נפרש כוונת הראב"ד ז"ל שכתב זאת הסברא אינה מחוורת שהרי ע"פ עצמו דאמר רבא דאין משלם כופר בבן חורין ואפילו הכי משלם דמים ולגבי עבד דמים נמי לא משלם שלא בכוונה ואי בבן חורין לא משלם חצי דמים גבי עבד אמאי משלם חצי דמים אלא מסתברא בין בעבד בין בבן חורין דמים משלם בין ע"פ עצמו בין שלא בכוונה ע"כ. ונ"ל שיש כאן ט"ס וצ"ל אי בבן חורין בלא וא"ו ושלא בכוונה דקאמר נמשך למטה והכי פירושו זאת הסברא דאמר רבינו אינה מחוורת מפני שבסוגיא שהבאתי נראה דרבא יהיב עדיפותא לבן חורין גבי דמים היכא דליכא סהדי דמשלם ע"פ עצמו דמים ובעבד קאמר דאינו משלם דמים א"כ שלא בכוונה אי בבן חורין לא משלם חצי דמים כלומר אי שלא בכוונה אמרת גבי תם דבבן חורין לא משלם חצי דמים איך תאמר גבי עבד דמשלם חצי דמים א"כ יש עדיפותא גבי עבד מבן חורין לענין דמים הפך סברת רבא מן הקצה אל הקצה לכך סובר הוא דאנן דקי"ל דלא כרבה מפרשינן ההיא ברייתא דהביא רב שמואל בר יצחק דכל שחייב בבן חורין כו' כי היכי דהוה מפרש איהו דהוה מקשה לרבה ופירשה דכל שחייב בבן חורין לענין דמים חייב בעבד לענין דמים נמצא דבתם הוא דאיכא דמים גבי בן חורין לחוד דבמועד בכל גוונא איכא כופר בין בכוונה בין שלא בכוונה לדידן דלא קי"ל כרבה וע"פ עצמו דליכא ביה סקילה מ"מ כופר חייב אבל סתם ע"פ עצמו דליכא מיתה או שלא בכוונה דליכא ג"כ מיתה איכא דמים לגבי ב"ח וכן נמי לגבי עבד והיינו דקאמר בברייתא דמאי דאיכא דמים בבן חורין איכא גבי עבד. זו היא כוונת הר"א ז"ל במ"ש אלא מסתברא בין בבן חורין בין בעבד דמים משלם וכו' והיינו מכח ההיא ברייתא דהביא רב שמואל בר יצחק זו היא כוונת הראב"ד ז"ל. אבל רבינו ז"ל סובר דרב שמואל דהביא הברייתא לא היה מפרש בו בדמים דמאי דאיכא בבן חורין איכא בעבד אלא היה מפרש דכל חיובא דאיכא בבן חורין וכו' ואי ליכא דמים בבן חורין ליכא בעבד אבל לדידך רבה דאמרת דהיכא דאיכא דמים בבן חורין ע"כ בעבד נמי איתא כיון דחיובא דבן חורין איתא בעבד ולדידן דלא קיימא לן כרבה ליכא חיובא בדמים בבן חורין וה"ה בעבד מכח הברייתא אבל מסברא נראה לו לרבינו ז"ל חיובא דדמים בעבד מפני שהוא כשור וחמור וכמ"ש בפרק הפרה גבי שור שנגח שפחה מעוברת דמשלם דמי ולדות כמו שנגח חמורה וכתבו רבינו ז"ל בפרק שאחר זה: