## Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Damages to Property Chapter 4

###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Damages to Property 4:3:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Damages to Property 4:3:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Damages%20to%20Property/r/4:3:1)

**המעמיד בהמת חבירו וכו' וכן אם הכישה וכו'.** בהשגות וכ"ש קם לה באפה ע"כ. ה"ה כתב דלא ידע מאי קאמר. ול"נ שהוא מפרש מ"ש בפ' הכונס א"ל אביי לרב יוסף הכישה במקל אמרת לן לא פליג אמאי דקאמר לעיל לאוקמוה בדקם לה באפה כדפירש"י ז"ל דא"ל אביי דאין הפירוש כך אלא הכישה דוקא ולא קם לה באפה דהוי גרמא בעלמא אלא שהוא מפרש בהפך דאביי אמר לרב יוסף את אמרת לן חדוש גדול יותר מזה דלא מבעיא קם לה באפה אלא אפי' הכישה דאינה משיכה מעלייתא וגם לא גרם לו ההיזק בהחלט אפ"ה חייב וכ"ש קם לה באפה ומשמע קצת הכי פשטא דשמעתתא מדמייתי א"ל אביי וכו' על הא דלעיל בסתמא משמע דלא פליג ומ"מ דברי רבינו ז"ל כדברי רש"י ז"ל:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Damages to Property 4:4:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Damages to Property 4:4:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Damages%20to%20Property/r/4:4:1)

**בד"א בזמן שלא שמרוה כלל וכו' (עיין בפנים).** כך הוא הנוסחא בספרים דידן והיא נוסחת ה"ה ז"ל ועפ"ז כתב ומה שאמר והבעלים חייבים בששמרוה שמירה מעולה הוא בנזקי קרן בלבד רוצה לומר בדברים שהיא תמה להם שבהן הבעלים חייבים אפילו בשמירה מעולה כמו שיתבאר בפ"ז וכו'. וכל דבריו תמוהים הם אצלי מראשן ועד סופן דמ"ש דבנזקים בששמרו שמירה מעולה חייבים הבעלים זה א"א בשום צד דבין ר"מ בין ר' יהודה אית להו בספ"ד דהתם סגי ליה בשמירה מעולה דהיינו שיכולה לעמוד בפני כל רוח דלהאי קרי ליה שמירה מעולה כדכתב ה"ה עצמו ופלוגתייהו לא הוי אלא גבי מועד דלר' יהודה סגי ליה בשמירה פחותה ור"מ בעי שמירה מעולה כתם. ורבינו ז"ל פסק בריש פ"ז כר' יהודה דבמועד סגי ליה בשמירה פחותה ובתם מעולה א"כ אפילו גבי קרן שמירה מעולה מהני, וכן מ"ש שנתבאר בפ"ז לא היא דלא נתבאר בפ"ז אלא דגבי מועד סגי בפחותה כמ"ש הוא עצמו שם, גם מ"ש אבל בנזקי שן ורגל אפילו הבעלים פטורים משמע דרצה לחלק בין קרן לשן ורגל וכמו שחלקו בריש הכונס אפילו תימא ר"מ שאני שן ורגל דהתורה מיעטה בשמירתן כלומר דאע"ג דר"מ אית ליה גבי מועד דלא סגי בשמירה פחותה אלא מעולה היינו גבי קרן מועד אבל שן ורגל דמועדין מתחלתן סגי בשמירה פחותה ומדכתב ה"ה ז"ל אבל בנזקי שן ורגל וגם כתב שחילוק זה מבואר בגמרא בר"פ הכונס משמע שר"ל חילוק זה והוא תימה דהא נתבאר דלא קי"ל כר"מ ורבינו פסק כר' יהודה בפ"ז ואפילו מועד דקרן סגי ליה בשמירה פחותה וא"כ איך כתב דברים כאלה לדעת רבינו ז"ל. וראיתי בספר כתיבת יד ששאלו חכמי לוני"ל לרבינו ז"ל על זה דאיך כתב דשמירה מעולה הבעלים חייבים אפילו המית את האדם ותירץ שהוא טעות בספרים וצ"ל הך דינא דהבעלים חייבים אחר שמירה פחותה וכך היא הנוסחא אבל אם שמרוה שמירה מעולה כראוי ויצאה והזיקה השומרים פטורים שמרוה שמירה פחותה אם שומר חנם הוא פטור והבעלים חייבין אפילו המית את האדם ואם שומר שכר הוא וכו' ע"כ. ואפילו בהך נוסחא נמי איכא למידק דאמאי בשמירה פחותה הבעלים חייבים הא רבינו ז"ל פסק בפ"ז דמועד סגי ליה בשמירה פחותה. לכך נראה דרבינו ז"ל איירי בקרן תם דאפילו ר' יהודה מודה דבעי שמירה מעולה וכמ"ש הרב המגיד ז"ל לפי נוסחא דידן ואלו דברי ה"ה ז"ל היו באים על נוסחא זאת שכתב רבינו ז"ל בתשובתו היו באים דבריו על נכון אבל הדברים הנאמרים בדברי ה"ה ז"ל הם כפי נוסחא דידן ולא ירדתי לסוף דעתו ז"ל וצ"ע:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Damages to Property 4:4:2
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Damages to Property 4:4:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Damages%20to%20Property/r/4:4:2)

**ויצאה והזיקה השומרים פטורים והבעלים חייבים.** כפי הגירסא אשר לו לה"ה ז"ל בדברי רבינו ז"ל דקאי חיוב בעלים אשמירה מעולה כמ"ש כתב הראב"ד ז"ל בהשגות לא מתוקמא הא אלא בכדי שידע וכו' כלומר דק"ל הבעלים אמאי חייבים וכתב דא"א להעמידה אלא כשהבעלים ידעו אחר שיצאה קודם שהזיקה ומפני שלא שמרוה הם חייבים כמו בבור של ב' שותפין שכתב רבינו בפי"ב לקמן דהיכא שהראשון כסהו ונתגלה אח"כ ולא כסהו השני חייב השני עד שידע הראשון שהוא מגולה ולא כסהו אז חייב ג"כ הראשון ה"נ כיון שהבעלים ידעו שיצאה ולא שמרוה חייבים ומ"מ דחה זה ואמר דלא דמי להתם דהתם כיון דהשותף חייב לעולם בשמירה כשידע הראשון שהוא מגולה והוא שותף ועליו מוטל השמירה חייב לכסותו אבל כאן הבעלים אינם חייבים לשמרה כל אותו הזמן הקצוב המוטל על השומר לשומרו וכיון שכן על השומר מוטל השמירה ואם שמרו כראוי שמירה מעולה פטור ויש לחייבו בכדי שידעו כלומר אם אחר ששמרוה שמירה מעולה ויצאה ידע מהיציאה קודם שהזיקה חייב דומיא דשותף שחייב בשמירה אבל הבעלים לעולם פטורים ומ"מ הניזק גובה מהבעלים והבעלים יתבעו מהשומר, זו היא דעת הראב"ד ז"ל בהשגתו וכבר כתבתי הנוסחא האמיתית שכתב רבינו ז"ל בתשובתו ושזו משובשת היא ועדיין על האמיתית צריך פירוש כדכתיבנא:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Damages to Property 4:5:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Damages to Property 4:5:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Damages%20to%20Property/r/4:5:1)

**שכיון שהניחה בחמה הרי היא וכו'.** נראה דזהו מ"ש בגמרא בר"פ הכונס מאי טעמא דא"ל מידע ידעת דכיון דשבקה בחמה כל טצדקי דאית לה למעבד עבדה ונפקא ע"כ. וקשה דלא נאמר זה בגמרא אלא למ"ד תחלתו בפשיעה וסופו באונס פטור אבל אנן דקי"ל דחייב בלאו הכי חייב דתחלתו בפשיעה היא. וי"ל דמ"מ כתב רבינו ז"ל טעם מרווח אליבא דכולי עלמא דכולהו מודו ביה:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Damages to Property 4:8:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Damages to Property 4:8:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Damages%20to%20Property/r/4:8:1)

**שאלו בחזקת תם ונמצא מועד.** כתב ה"ה ז"ל דיש דרך לתקן דברי רבינו ז"ל דאותה הסוגיא לדעת ר' ישמעאל וכו'. ותימה דשם אמרו ונימא ליה אי תם הוה מודינא ומיפטרנא ואפילו למ"ד פלגא נזקא ממונא נימא ליה אי תם הוה מעריקנא ליה לאגמא וכו' ואפילו שתפרש דקושיא זו לדעת ר' ישמעאל דאמר ב"ח נינהו דלא הוי מזיק שעבודו של חבירו וכדכתבו שם התוס' ז"ל אבל לר"ע ינדוהו אם לא ישלם לו דגזל לו שורו מ"מ למ"ד פלגא נזקא קנסא איכא טעמא אחרינא דהוא מודה ומיפטר ורבינו ז"ל פסק בפ"ב כמ"ד פלגא נזקא קנסא שכן כתב שם וכל המשלם ח"נ הרי התשלומים קנס כו' וא"כ אמאי חייב לדידיה נימא ליה אי הוה מודינא מיפטרנא כדהקשו בגמרא. ועוד נתקשו אצלי דברי רבינו ז"ל מה שהוצרך לתת טעם לחייב חצי נזק לבעלים משום דכ"מ שהוא הולך הרי שם בעליו עליו דטעם זה אמר רב פפא שם בגמרא דאמאי אמרינן ברישא דהיכא דשאלו בחזקת תם והוא מועד והזיק בבית שואל דמשלם נזק שלם ולא אמרינן רשות משנה והוצרך שם לומר דאין שם שינוי רשות משום דשם בעליו עליו אבל לענין חיוב הבעלים ודאי דראוי לחייבם בחצי נזק מאחר דלשואל אין ראוי לחייבו אלא מה שהיה משלם כשהיה תם וכמ"ש שם סוף סוף אי תם הוה פלגא נזקא בעי שלומי. מיהא לזה י"ל דכוונת רבינו ז"ל לומר דהשואל היה ראוי שלא ישלם אלא החצי נזק בלבד והבעלים לא ישלמו כלל שאינו כמועד לזה אמר דמועד הוא שכ"מ שהוא הולך הרי שם בעליו עליו והם דברי רב פפא, אבל דברי ה"ה ז"ל צ"ע:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Damages to Property 4:10:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Damages to Property 4:10:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Damages%20to%20Property/r/4:10:1)

**שומר שקבל עליו שמירת גוף הבהמה וכו'.** כתב ה"ה ז"ל מימרא סוף הפרק. ונ"ל שאינו כן דבסוף הפרק הכי איתא אר"א מסר שורו לשומר חנם הזיק חייב הוזק פטור אמרי היכי דמי אי דקביל עליה שמירת נזקיו אפי' הוזק נמי ליחייב ואי דלא קביל עליה שמירת נזקיו אפילו הזיק נמי ליפטר אמר רבא לעולם שקבל עליו שמירת נזקיו והב"ע שהוא נגחן וכו' ומשמע התם דהיכא דקבל שמירת נזקיו חייב בכל אפילו הוזקה הבהמה ואדרבה נראה הפך מדברי רבינו ז"ל אלא שיש לתרץ בשמירת נזקיו דהתם הוי שמירה סתם כדכתב ה"ה ז"ל דמשמע דחייב בכל ולא חש הגמרא לפרש דסמך על המבין וכ"ת לוקמה דקבל שמירת נזקיו סתמא כלשון רבינו ז"ל ומפני כן אם הוזק פטור ואם הזיק חייב וי"ל דמשמע ליה לגמרא דלהא לא אתא ר' אלעזר דהא דינא ברירא ופשיטא הוא. א"כ לפי מ"ש אין מקום מוצא דין זה של רבינו ז"ל שם כדכתב ה"ה אבל מוצאו הוא בפ"ק (דף י"ג) שאמרו שם והב"ע שקבל עליו שמירת גופו ולא שמירת נזקיו והיינו דינא דכתב כאן רבינו ז"ל דשמירת גופו קבל אבל לא שמירת נזקיו והראב"ד ז"ל הבין בהשגות לכאורה מדברי רבינו ז"ל שצריך שיפרש בהדיא אבל לא שמירת נזקיו והשיג עליו דאינו כן אלא מסתמא לא קבל עליו שמירת נזקיו עד שיפרש בהדיא מדאמרו שם אי הכי אימא סיפא נפרצה בלילה או שפרצוה ליסטים וכו' הא ביום חייב הא לא קבל שמירת נזקיו ותירצו ה"ק אם קבל שמירת נזקיו חייב משמע דעל הסתם לא קבל. ואח"כ פירש דברי רבינו דאפשר דה"ק שלא פירש שמירת נזקיו כך היא הנוסחא של כתיבת יד בהשגת הר"א ז"ל:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Damages to Property 4:11:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Damages to Property 4:11:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Damages%20to%20Property/r/4:11:1)

**מסר השומר לשומר וכו'.** כתב ה"ה ז"ל שלא הבין ההשגה והטור כתב בסימן שצ"ו שהשיג על רבינו שאיך כתב שהניזק גובה מהשומר ראשון ומשמע ולא מהשני והלא מאיזה שירצה יגבה הניזק מהראשון או מהשני וכ"נ תחלת דברי הראב"ד ז"ל שכתב זה אינו מחוור אלא הניזק גובה מהשני או מאי זה שירצה ועד שאומר לשומר יאמר לבעלים למה לא שמרת אתה את שורך. והרב"י בסימן הנזכר כתב דרבינו ז"ל לא כתב שהראשון חייב לשלם לניזק לומר שאין לו דין עם השני דודאי דינו עם השני ואם אין לו לשלם או שאין נוח לו לידון עמו הראשון חייב לשלם וכו'. ועכ"ז נ"ל דעדיין השגתו של הראב"ד ז"ל היא במקומה דהוא משיג לו שיגבה מהראשון וה"ה מהבעלים דהבעלים הם חייבין לניזק והם ילכו אחרי השומרים וכ"כ לעיל בהשגה המתחלת הא לא מתוקמא וכו' אלא שיש לומר שאין הבעלים ניצולים מיד הניזק והם ידונו עם השומר וכו' וזהו מ"ש כאן שהטעם שאתה בא לומר שיכול לגבות מהראשון מפני שי"ל לו למה מסרת לשני מזה הטעם בעצמו יוכל לגבות מהבעלים דיוכל לומר להם למה מסרת לשומר, וכ"ת כוונת רבינו ז"ל ג"כ היא שיגבה מהבעלים אם לא יוכל לגבות מהשומר, לא היא דאין נראה לשונו כן אלא שילך לגבות מהשומר הראשון ולא מהבעלים ועוד שכתב אחרי כן כל שומר שנתחייב לשלם והיה המזיק תם כו' משמע דאם היה מועד דמשלם מן העליה ולא יגבה הניזק מהבעלים אלא דוקא בתם מפני שהוא משתלם מגופו והמזיק קיים וזהו שכיון הר"א ז"ל במ"ש או מאיזה שירצה כלומר אפילו מהבעלים ונתן הטעם ועד שיאמר לשומר יאמר לבעלים וכו'. ומיהו סוף דברי ההשגה שכתב וכל מ"ש בזה שלא לצורך הוא וכו' אין דבריו מובנים אצלי דאיך קאמר דשלא לצורך הוא הא בגמרא בהכונס אמרו דשומר שמסר לשומר חייב השומר הראשון בנזקים ואם אין לשומר השני לפרוע יפרע הוא ובודאי דטעמא הוי משום הא דכתב רבינו ז"ל דלמה מסרו לשומר אחר ולא שמרו בעצמו וא"כ דברי רבינו ז"ל כדברי הגמרא הם ולא הבינותי זה ונראה שעל זה אמר ה"ה ז"ל דדברי רבינו הם מבוארים בגמרא ולא מצא מקום להשגה:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Damages to Property 4:14:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Damages to Property 4:14:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Damages%20to%20Property/r/4:14:1)

**הרי שאכלה פירות דקל וכו'.** בפרק הכונס ההוא גברא דקץ קשבא מחבריה כלומר דקל אתא לקמיה דריש גלותא אמר ליה לדידי חזי לי תלתא תלתא בקיני הוה קיימו כו' אתא לקמיה דר"נ א"ל בששים א"ל רבא אם אמרו בנזקי ממונו יאמרו בנזקי גופו א"ל אביי וכו' ואמרו שם במסקנא רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עבדו עובדא כוותיה דר"נ, ל"א שמו דקלא אגב קטינא דארעא והלכתא כוותיה דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע בדקלא ארמאה והלכתא כוותיה דריש גלותא בדקלא פרסאה ע"כ. והטור ח"מ בסימן שצ"ד מפרש לה לענין קציצת הדקל וכ"נ שאמר שם דקץ קשבא וכו' ועל הך עובדא אמר הך דר"פ ורב הונא בשהיה ולישנא אחרינא אמר שמו דקלא אגב קטינא דארעא דמשמע ריהטא דשמעתא דעל קציצת הדקל קאמר אבל פירות הדקל לעולם משערין אותם בשוייהם וכמו שאמר במשנה אכלה פירות גמורים אם סאה סאה וכו' אלא שעדיין קשה קצת על דברי הטור ז"ל למה פסק כלישנא קמא דר"פ ורב הונא דאמרו בששים הא כיון דלישנא בתרא קאמר שמו דקלא אגב קטינא דארעא כוותיה היה ראוי לפסוק וכדאמרינן בגמרא דהלכתא כוותייהו בדקלא ארמאה דהיינו כלישנא בתרא דלעולם אנו רגילים לפסוק כלישנא בתרא. ואולי טעמו משום דקי"ל הלכתא כר"נ בדיני ואיהו אמר בששים לכך פסק כלישנא קמא דאתי כוותיה. ומ"מ נראה לכאורה דלא הוי הך שקלא וטריא בגמרא אלא כשקץ הוא בעצמו אבל אכלה בהמתו לכ"ע הוי בששים דהכי משמע מדברי רבא דקאמר אם אמרו בנזקי ממונו יאמרו בנזקי גופו משמע דמשום דהוי נזקי גופו קשיא להו ואהכי הוא דאמרי בגמרא בלישנא בתרא דרב פפא ורב הונא דשמו דקלא אגב קטינא דארעא וכן אהא נמי קאמר ריש גלותא דמשערין ליה באנפי נפשיה אבל נזקי ממונו כ"ע מודו דמשערין בששים וא"כ למה הטור השוה אותם וכתב דבין שהפסידה בהמתו בין שקץ הוא הדין שוה וקושיא זו איכא ג"כ על דברי רבינו ז"ל. ועוד יש להקשות עליו שנראה מדבריו שמפרש הסוגיא בענין הפירות אבל הדקל אם קצצו נראה דאית ליה דשמין אותו בפ"ע וכ"כ הרב המאירי ז"ל לדעתו ותימה הוא דפשטא דשמעתא מוכחא כדברי הטור דבקציצת הדקל איירי כדכתיבנא. ותו קשיא מאי דקא כתב דבדקלא ארמאה משערין אותו בס' ע"ג קרקע נראה כוונתו דשמין קרקע זה אם היו לו ששים דקלים כאלו היה שוה כך ואם היה לו פחות אחד היה שוה פחות דבר מועט ואותו המועט יתן לו וזה אינו נראה כלישנא בתרא דר"פ ורב הונא ולא כלישנא קמא דללישנא קמא משערין כמה היו שוים ס' דקלים בתוך קרקע זה ומה שמגיע לדקל אחד שנפחת מהס' נותן לו אבל שישומו מי שירצה לקנות כל הקרקע שיש בו אלו הששים דקלים כמ"ש רבינו ז"ל לא גם כלישנא בתרא דשמו דקלא אגב קטינא דארעא לא אתי דשם נראה דלא הוזכרו ששים מיהו לזה י"ל דכלישנא בתרא הוא פוסק ואע"ג דלא הזכירו שיעור ששים ממילא ידעת ליה דהוא השיעור ס' שהזכיר קודם ולכך לא חזר להזכירו דאי לא היה לה לגמרא להזכיר השיעור שמשערין אגב קטינא דארעא מה הוא אם הוא ששים או פחות: