## Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Fasts Chapter 3

###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Fasts 3:1:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Fasts 3:1:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Fasts/r/3:1:1)

**אם הגיע י"ז במרחשון וכו'.** בפ"ק דתעניות (דף י':) ת"ר לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה [והתלמידים עושים עצמם] דברי ר"מ ר' יוסי אומר עושה וזכור לטוב וכו' כך גירסת הרי"ף ז"ל. ולפ"ז אליבא דר"י כל אדם אפילו אינו ת"ח יכול להחזיק עצמו ת"ח לכך. ומפני כן כתב הרב הב"י בסימן תקע"ה דאין גירסת הטור ז"ל כן דא"כ היה לו לפסוק כר"י ולמה כתב דשאר העם אינן יכולין להחזיק עצמן תלמידים לכך כיון דהלכה כר"י לגבי דר"מ וכתב שגירסתו כגירסת רש"י ז"ל וגרסינן בלשון שני דה"ק לא כל אדם יכול לעשות עצמו יחיד וכן לא לעשות עצמו תלמיד ופליג ר"י ארישא וקאמר דיכול לעשות עצמו יחיד וקשה על זה דפשטה דברייתא משמע א"כ דר"י אפילו אשאר העם קאמר דיכול לעשות עצמו יחיד דר"מ בשאר העם קאמר דאינו יכול לעשות עצמו לא יחיד ולא תלמיד ועל דא קאמר ר"י דיכול לעשות יחיד ודוחק לומר דר' יוסי אתלמיד דוקא קאי כדכתב שם הרב"י דר"מ בכל אדם הם ועלייהו קאי מילתיה דר"י דיותר נכון בעיני לומר דגריס כגירסת הרי"ף ז"ל. ומ"מ פסק כר"מ משום דסתמא דברייתא כוותיה דאמר אלא כל התלמידים יחידים משמע אבל לא שאר העם וכן דברי רבינו הם כדברי הטור ולפ"ז אתי שפיר דאזיל בשיטת הרי"ף רביה וגם הרא"ש ז"ל נראה דגריס כגירסת הרי"ף ז"ל בפסקיו ואזיל הטור לפי זה בשיטת אביו הרא"ש ז"ל. ולהכי הביא ה"ה ז"ל הברייתא לרמוז דטעם רבינו ז"ל זהו דמשום הכי פסק כר"מ כדכתיבנא:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Fasts 3:2:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Fasts 3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Fasts/r/3:2:1)

**ומותרין בהן לאכול ולשתות בלילה וכו'.** אמרינן בגמ' בברייתא (דף י"ב) עד מתי אוכלים ושותים עד שיעלה ע"ה. וכבר כתבו רבינו ז"ל בפרק ראשון שכתב וכל תענית שאוכלים בה בלילה בין צבור בין יחיד וכו' והרב"י בסי' תקס"ד כתב דין זה בשם רבינו ז"ל ואין צורך דברייתא היא כדכתיבנא:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Fasts 3:3:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Fasts 3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Fasts/r/3:3:1)

**וכל תענית שאוכלים בה מבע"י וכו'.** בפ"ד דתעניות (דף ל') תניא כל שהוא מחמת ט' באב אסור לאכול בשר ולשתות יין ואסור לרחוץ וכו' ר' ישמעאל בר"י אומר משום אביו כל שעה שמותר לאכול וכו'. וכפי מה שמפרש הרמב"ן ז"ל ברייתא זו כדכתב הרא"ש ז"ל בפסקיו לרבנן אית להו דאכל סעודה שמפסיק בה בט' באב אסור לרחוץ משם ואילך אבל מותר לאכול ולשתות עד בה"ש ור' ישמעאל בר"י אית ליה דלרחוץ נמי מותר וכפי פי' הראב"ד ז"ל דהביא שם בפסקיו נפקא לן דבט' באב אחר שהפסיק אינו יכול לאכול בין לת"ק בין לר"י בר ר"י והרמב"ן ז"ל תמה על הרי"ף ז"ל איך לא הביאה בהלכותיו וגם על רבינו ז"ל ודאי דיש לתמוה כן שלא ראינו שחילק בין ט"ב לשאר תעניות אלא הך כללא דכייל הכא הוה לכל התעניות והשתא קשה אי מפ' ההיא ברייתא כפי' הראב"ד ז"ל דין זה ליתיה בט"ב אלא משאכל סעודה שהפסיק בה אסור לאכול ואיהו כייל הכא כללא דמותר ולא ראינו בדיני ט"ב שחילק שם שיהא אסור לאכול משמע דאית ליה דט"ב שוה לכל שאר התעניות דמותר לאכול אחר שהפסיק אא"כ קבלו בפירוש ואי מפ' כפי' הרמב"ן ז"ל מ"מ היה לו להזכיר בדיני ט' באב דאסור לרחוץ אחר שהפסיק כת"ק. וראיתי להרא"ש ז"ל שכתב בפסקיו על דברי הרמב"ן ז"ל ולא כן עמא דבר ודבר תימה הוא שיהא מותר לאכול ולשתות ויהא אסור לרחוץ ולסוך. ואיכא למידק עליה מה שמקשה להרמב"ן ז"ל הא ע"כ ת"ק סבר הכי דע"כ א"א שיפרש הוא הברייתא אלא כפירוש הרמב"ן ז"ל דלהראב"ד ז"ל נפקא דאסור לאכול אחר הפסקה ואיהו ז"ל סבר בהפך אם כן ודאי דאית ליה פירוש הרמב"ן ז"ל בברייתא וכיון שכן ת"ק ע"כ אית ליה הכי ומה שפסק כן הרמב"ן ז"ל הוא משום דר' ישמעאל בר ר' יוסי יחידאה הוא כדכתב הוא ז"ל וא"כ מה תמה עליו כיון דדברי ת"ק הכי הוי, ואפשר דהשיג עליו דאע"ג דדברי ת"ק הם מ"מ לא היה לו לפסוק אלא כר' ישמעאל דמסתבר טעמיה דדברי ת"ק הם דברי תימה דאיך אפשר שיהא מותר לאכול ולשתות ואסור לרחוץ ועם זה יצא לנו תירוץ להרי"ף ז"ל ולרבינו ז"ל דמשום הכי פסקו כר' יוסי. ולפ"ז אין חילוק בין תשעה באב לשאר תעניות דבכולהו אחר שהפסיק מותר לאכול ולרחוץ ולסוך ולכך לא הוצרכו לבאר כלל בתשעה באב. ועוד יש לתת טעם מפני דר' ישמעאל בר ר' יוסי משם אביו אמרו וקיימא לן דר' יוסי נמוקו עמו ולכך פסקו כוותיה:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Fasts 3:4:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Fasts 3:4:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Fasts/r/3:4:1)

**בשלש תעניות אלו וכו'.** כתב ה"ה ודין התפלה ר"ל שאין בהם התוספת והסדר הנזכר באחרונות ברייתא שם פ"ב. הברייתא היא דאמרו שם בריש פ"ב (דף ט"ו:) ג' תעניות ראשונות ושניות נכנסים לבה"כ ומתפללין כדרך שמתפללין בכל השנה כולה ע"כ. ומפרש כדרך שמתפללין וכו' היינו שאין מוסיפין על הסדר דאי למעוטי דאין מוציאין התיבה לרחובה של עיר הרי כבר אמרו ונכנסין לבה"כ. וקשה על זה דאם פשט הברייתא כן ללישנא קמא דפ"ב דאית ליה דאומרים כ"ד באמצעיתא קשה מהך ברייתא ולל"ב דהתם דאית ליה דלא מצלינן כ"ד באמצעיתא אמאי לא מייתי סייעתא מהך ברייתא וכבר הקשו התוס' קושיא זו בפ"ב ותירצו דלא אתא הברייתא אלא שאין מוציאין התיבה לרחובה של עיר אבל לה"ה ז"ל דסובר דאין פשט הברייתא כן קשה. וי"ל דה"ה ז"ל לא פי' כן הברייתא אלא אחר דאית לן הלכתא כל"ב דפ"ב דאית ליה דלא מצלינן באמצעיות דכן ראוי לפסוק כל"ב והשתא מפרש הברייתא בכה"ג ומ"מ אין הברייתא הכרח כל כך דיש לדחות כתירוץ התוס' ז"ל ומ"מ ק"ק דהכרח גמור הוא משום דרבינו ז"ל פסק כלישנא בתרא דבפרק שני והיה לו לה"ה להזכיר דמה שהזכיר אינו מבואר יפה אם לא נודעה לנו הסוגיא דפרקא קמא:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Fasts 3:5:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Fasts 3:5:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Fasts/r/3:5:1)

**עברו אלו ולא נענו וכו' ובאלו השבע בלבד עוברות וכו'.** רבינו ז"ל מפרש דהברייתות פליגי כדכתב ה"ה ז"ל וקרי בגמרא ראשונות לשש ראשונות והברייתא דאמרה מתענות בראשונות ולא באחרונות הוא משום דהראשונות שש והאחרונות הם ז' ואע"פ שיכולות להתענות שש שבע אין יכולות א"נ השש ראשונות יש הפסק דגוזרים שני וחמישי ושני ואח"כ מפסיקים החמישי וגוזרין השני הבא והחמישי דכבר איפסיקא הלכתא כרבי יוסי לעיל כדכתב רבינו ז"ל בפרקא קמא דאפילו התעניות שניות לא יגזרו בתחלה אלא בשני אבל הז' הם שני וחמישי ושני וה' וב' וה' וב' בלי הפסק ובכולי האי אין כח בהן לעמוד: **כתב** ה"ה ובירושלמי מפורש ג"כ שאין מתענות בז' אחרונות קשה דהרב"י ז"ל כתב בסימן תקע"ה וז"ל ובירושלמי אמרו שמתענות בראשונות ובאמצעיות ולא באחרונות ולד"ה חולק על גמרא דידן ולא קיימא לן כוותיה ע"כ וכיון דלא קיימא לן כוותיה מה ראיה מביא מהירושלמי. וי"ל דמכל מקום הוי קצת סייעתא לדידהו דמתענות באמצעיות ולא באחרונות אף על גב דבראשונות פליגי אבל לרבינו ז"ל באחרונות דקאמרה גמרא דמתענות קאמר התם דאין מתענות ובראשונות נמי פליגי דהתם קאמר דמתענות והגמרא דידן סוברת דאין מתענות כדקאמר נקוט מציעתא בידך:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Fasts 3:7:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Fasts 3:7:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Fasts/r/3:7:1)

**ואם יש לחנות אצטבא וכו'.** בגמ' (דף י"ד:) תניא מטין בשני עד הערב ובחמישי פותחין כל היום כולו מפני כבוד שבת היו לו שני פתחים פותח א' ונועל א' היה לו אצטבא כנגד פתחו פותח ונועל כדרכו ואינו חושש ע"כ. ונראה דרבינו ז"ל מפרש כך. אע"פ שאמרו בחמישי דפותחין כל היום כולו מפני כבוד השבת מ"מ אם היה לחנות שני פתחים הרי יכול לנעול אחד ולפתוח אחד ודיו. ואמר עוד דאע"פ דיש לחנות ב' פתחים אם יש לה אצטבא פותח ונועל כדרכו כלומר השני פתחים ואין צריך לפתוח א' ולנעול א' וכולה סיפא בחמישי הוי ולא בשני וכן נראה מדברי הרב ב"י ז"ל בסימן תקמ"ה:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Fasts 3:8:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Fasts 3:8:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Fasts/r/3:8:1)

**ממעטין במשא ומתן וכו'.** בתשעה באב תניא פ' החולץ (יבמות דף מ"ג) ברייתא כי האי גוונא הביאה הטור ז״ל בסימן תקנ״א, קודם לזמן הזה פירוש מר״ח עד התענית העם ממעטים בעסקים מלישא וליתן מלבנות ולנטוע ומארסין (אבל לא) כונסין וכו'. וקשה דרבינו ז״ל בדיני תשעה באב לא כתב אלא משנכנס אב ממעטין בשמחה ולא הזכיר כלל מדינים אלו. ושמא י״ל דרבינו ז״ל מפרש דמשא ומתן דאוסר כאן ברייתא זו הוי של שמחה דומיא דבנין ונטיעה של שמחה כסברא דדחו שם התוס' ז״ל בפרק החולץ. וכיון שכן כיון שכתב ממעטים בשמחה לא הוצרך להזכיר כל אלו כיון דהם ענייני שמחה ודאי דנכנס בכלל מ״ש ממעטים בשמחה אבל אי הך משא ומתן הוי כל משא ומתן אפילו אינו של שמחה היה לו לרבינו להזכיר בדיני ט' באב משנכנס אב ממעטין במשא ומתן אפילו אינו של שמחה דאין זה נכנס בכלל ממעטין בשמחה:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Fasts 3:8:2
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Fasts 3:8:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Fasts/r/3:8:2)

**ובנטיעה של שמחה וכו'.** ה"ה ז"ל הביא הירושלמי דקאמר אבל אם היה כותלו גוהה סותרו ובונהו וכתב עליו דמשם למד רבינו דלאו חתנות ממש ול"ד אבורנקי ממש וכ"כ הר"ן ז"ל בסוף פ"ק דתעניות דמשמע כן מהך ירושלמי. וטעמא דאל"כ אמאי קאמר בירושלמי כותלו גוהה אפילו אין כותלו גוהה כיון דלא הוי של חתנות מותר דמשום הך טעמא מוקי לה הטור והרא"ש אביו ז"ל הך דכותלו גוהה דאיירי אפילו בבית חתנות. אבל רבינו ז"ל סבר דלהכי נקט כותלו גוהה לומר דכל דלא הוי דומיא דכותלו גוהה כיון שיש לו דירה לדור בו ועושה זאת להרוחה בעלמא אינו עושה אלא דבר שהוא מוכרח לו כגון אם נפל כותל ביתו או אם אין לו מקום לדור יעשה אבל מילתא דעביד להרוחה לא. והוצרכתי לכתוב כן מפני שראיתי להרב ב"י ז"ל שכתב על ה"ה ז"ל ואיני יודע היאך למד כן לא מהירושלמי ולא מהגמ' דידן ובסי' תקנ"א הביא דברי הר"ן ז"ל שהם כדברי ה"ה ז"ל ולא תמה עליהם. ובסימן תקע"ה תמה ונדמה לו דבר חדש ועם מה שביארתי הוא פשוט בעיני:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Fasts 3:8:3
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Fasts 3:8:3](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Fasts/r/3:8:3)

**וממעטין באירוסין.** התוס' כתבו בפ"ק דמגילה (דף ה'. בד"ה ממעטין) דהך דממעטין באירוסין הוי דלא יארסו כלל וחמירי מתשעה באב שמארסין בו ע"כ. וכ"נ דברי רבינו ז"ל שכתב אא"כ לא קיים פ"ו משמע דאי לאו אסור ובתשעה באב תניא בההיא ברייתא דהחולץ שהבאתי שמארסין וכ"כ הטור ז"ל בסימן תקנ"א וכ"כ רבינו ז"ל בפ' עשירי מהל' אישות מותר לארס בכל יום חול אפילו בט' באב וכו' וא"כ ק"ק על ה"ה ז"ל שכתב לעיל בראש פרק זה דברי הרמב"ן ז"ל נראין עיקר לא יהו אלו חמורים מט' באב שיתבאר בפרק חמישי שאין לו תוספת ע"כ. משמע דאין ראוי להיות חמורים יותר מתשעה באב וכאן נראה דחמורין יותר כדכתיבנא. ואם כן נתבטל ק"ו דידיה וצ"ע:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Fasts 3:9:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Fasts 3:9:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Fasts/r/3:9:1)

**יצא ניסן של תקופה וכו' אין מתענין וכו'.** בסוף פ"ק דתעניות (דף י"ב:) אמרו יצא ניסן וירדו גשמים (הגשמים) סימן קללה. ובירושלמי אמרו על זה ובלבד ניסן של תקופה ע"כ. והטור ז"ל כתב בסי' תקע"ה יצא תקופת ניסן. ובאמת שאין הלשון מורה כפירושו דא"כ תקופה של ניסן מבעי ליה מאי ניסן של תקופה הדברים הפוכים. לכך נראה ודאי כפי' רבינו ז"ל שמיום תקופת ניסן מונים (מעלה מטה x) ל' יום עד שנכנס השמש בתחלת מזל שור דהתקופה של ניסן כתב רבינו ז"ל פ"ט מהל' קדוש החדש היא השעה והחלק שנכנס השמש בראש מזל טלה ובהליכת מזל שור עוברין ל' יום יותר מעט ואז נכנס למזל שור וזה הנקרא ניסן של תקופה כלומר דמנינן ניסן מיום התקופה דומה למ"ש בפ"ק דר"ה שבט דתקופה דמנינן שבט מיום התקופה של טבת הכא נמי כיוצא בזה והוא עיקר הפירוש דכשיעברו אלו הימים אחר תקופה של ניסן לא יתפללו עוד:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Fasts 3:9:2
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Fasts 3:9:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Fasts/r/3:9:2)

**אבל לא הצבור.** כתב ה"ה ז"ל מפורש פ"ק ר"י נשיאה כשגזר תעניתא וכו'. נראה דסובר דהא דר' יהודה נשיאה (דף י"ד) בתענית המטר איירי ודבריו לקוחים מדברי הרי"ף ז"ל בהלכות וכבר תמה הר"ן ז"ל על זה דאין נראה כן מדברי הגמ' דאמרו שם רבי אמי דעבד לגרמיה הוא דעבד אלא הכי א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן לא שנו וכו', ואולי י"ל ולתרץ זה דהני דהתעניות היו בשביל הגשמים אבל ממה שתלה ר' אמי הטעם מפני שאין מטריחין ולא תלה מפני שיצא זמן של רביעה משמע דאית ליה דאפילו בשאר פורעניות כן ועל זה תפס עליו רבי אבא דאינו כן אלא לעצמו דרש שלא רצה להתענות בשאר פורעניות ולכך נתן טעם זה אבל אינו כן דאינו אלא בגשמים אבל לא בשאר פורעניות ועם זה נסתלקה תמיהת הר"ן ז"ל ועל זה הדרך הלך ה"ה ז"ל:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Fasts 3:10:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Fasts 3:10:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Fasts/r/3:10:1)

**בד״א בא״י וכו'.** בפ״ק דתעניות (דף ו') איפליגו ר״מ ור' יוסי ור' יהודה בזמן ג' רביעיות ר״מ אית ליה ראשונה בג' במרחשון בינונית בשבעה בו אפילה בי״ז בו ר' יהודה אומר בשבעה ובשבעה עשר ובשלשה ועשרים ר' יוסי אומר בשבעה עשר ובעשרים ושלשה ובר״ח כסליו וכן היה ר' יוסי אומר אין היחידים מתענין עד שיגיע ר״ח כסליו ואמרו שם אמר רב חסדא הלכה כר' יוסי אמימר מתני לה להאי דרב חסדא בהא לישנא בשלשה במרחשון שואלים את הגשמים ר״ג אומר בשבעה בו אמר רב חסדא הלכה כר״ג כמאן אזלא הא דתניא רשב״ג אומר גשמים וכו' כמאן כר' יוסי אמר רב חסדא הלכה כר' יוסי. עוד אמרו שם בשלמא רביעה ראשונה לשאול שלישית להתענות שניה למאי א״ר זירא לנדרים דתנן הנודר עד הגשמים משירבו גשמים עד שתרד רביעה שניה וכו'. ובאמת קשה בלישנא בתרא דכיון דפסק ר״ח כר״ג דשואלים בז' בו א״כ איך פסק אח״כ כר' יוסי דאי הלכה כר' יוסי אין שואלים אלא בי״ז דהכי אמרו שם רביעה ראשונה לשאול ולכך שנה רש״י ז״ל הגירסא שם ואמר נראה דגרסינן אמר רב חסדא הלכה כר' יהודה דאית ליה ראשונה בז' והשתא אתי כמאן דפסק הלכה כר״ג דהוי בז' ולא היה רש״י ז״ל אפשר לו לגרוס הלכה כר' מאיר דלמאי פסק הלכה כר' מאיר ברביעה ראשונה אם לא לשאול כדאמר שם ראשונה לשאול ואיהו פסק כר״ג דהוי בשבעה לכך הוכרח רש״י ז״ל לומר דגרסינן הלכה כר' יהודה ולפ״ז היחידים מתחילין להתענות מכ״ג בו דהוי זמן רביעה שלישית לר' יהודה דהא אמרו שם שלישית להתענות והיינו יחידים. ורבינו ז״ל דפסק דמשהגיע י״ז במרחשון מתחילין להתענות הוי כר' מאיר וכסתם מתניתין דאתי כוותיה כדכתב שם רש״י ז״ל ואע״ג דפסק דשואלין בז' בכ״ג הוי משום עולי רגלים כדיהיב ר״ג טעמא במתני' ואע״ג דהשתא ליכא עולי רגלים כבר הוקשה זה בעיני הר״ן ז״ל בפ״ק דתעניות ויישב זה יעויין שם. ולפי זה צ״ל דמה שאמר רבינו ז״ל כאן מקומות שעונת גשמים קודם י״ז או אחר י״ז היינו ברביעה שלישית שהיא האפילה דאז מתחילין להתענות היחידים ומשערינן ג' רביעיות באומד כדכתב הר״ן ז״ל בפ״ק דתעניות גבי ס' יום אחר התקופה ה״נ אמרינן הכי דאחר דמשערים הג' רביעיות באומד הדעת והוי רביעה אפילה שהיא השלישית קודם י״ז או אחר י״ז אז מתחילין להתענות היחידים דאי לאו הכי הרי אמרו שלישית להתענות ומ״ש ושוהין אחרי כן כמו ה' ימים כבר נתן הטעם הרב״י ז״ל. ובכן נראין הדברים. וקשיא טובא חדא דאיך פסק כר״מ דבלישנא קמא בגמ' שהבאתי אמר רב חסדא הלכה כר' יוסי ובלישנא בתרא ע״כ גרסינן הלכה כר' יהודה וכיון שכן כיון דר' חסדא אמר הלכה כר' יוסי או כר' יהודה לא הוה ליה למפסק כר״מ אע״ג דסתם מתניתין כותיה דאיך יש לו כח לרבינו ז״ל לחלוק על גמרא ערוכה. ותו קשיא טובא דגבי נדרים הנודר מן הגשמים פסק כר' יוסי דברביעה שניה הוי מכ״ג מרחשון ואילך וכו' והיינו כלישנא קמא דאמר הלכה כר' יוסי ודבריו כחומץ לשנים וכעשן לעינים דא״כ לא היו היחידים מתחילין אלא מר״ח כסליו כדקאמר התם בגמרא בהדיא והוא פסק כאן בהפך כי באמת דעתו נראה כר״מ כדכתיבנא והולך לשון הר״ן ז״ל בפי' ההלכות מסכים לדברי כתב שם על מתני' דהגיע י״ז במרחשון וכו' וסתמא דהך מתניתין כר״מ דזמנה של רביעה ראשונה x בז' וכו' אבל ר״י פליג עליה וכו' ולר״י אין היחידים מתענים עד ר״ח כסליו ואמרינן לעיל בגמ' א״ר חסדא הלכה כר״י אמימר מתני להא שמעתא דר״ח אהא דבג' בחשון שואלין את הגשמים ר״ג אומר בז' בו ואר״ח הלכה כר״ג. ולפ״ז צ״ע אי קי״ל כסתם משנה מדאמר ר״ח הלכה כר״י אע״ג דבתר הכי אמרינן דאמימר מתני לה וכו' אפ״ה כיון דלישנא קמא הוי לישנא דגמרא ולישנא בתרא הוי מילתיה דאמימר משמע דאלישנא קמא סמכינן שבענין זה כתב הרב וכו' ובסוף דבריו כתב אבל הרב אלפסי ז״ל והרמב״ם ז״ל סמכו על סתם מתני' הרי מבואר בלשונו זה דמתני' כר״מ אבל לר' יהודה שואלין בז' ובכ״ג מתחילין היחידים להתענות בשלישית ולר״י היחידים מתחילין מר״ח כסליו ולר״מ בי״ז במרחשון כמתני' א״כ כיון דכאן פסק כר״מ איך בהל' נדרים פ״י כתב רבינו ז״ל האוסר עצמו בדבר עד הגשם וכו' ואם אמר עד הגשמים ה״ז אסור עד שירדו גשמים והוא שירדו מזמן רביעה שניה שהיא בא״י ובמקומות הסמוכים לה מכ״ג במרחשון ואילך אם אמר עד שיפסקו הגשמים וכו' הרי מבואר שם דבג' במרחשון רביעה שניה כר״י וכאן פסק כר״מ. גם יש לתמוה על הטור ז״ל דכאן בטא״ח הלכות תעניות פסק כסתם מתניתין דהיינו כר״מ כדכתיבנא ובטיו״ד סימן ר״כ פסק כר' יהודה דכ״כ שם עד שתרד רביעה שניה שהיא בא״י י״ז במרחשון וכו' וכן בטח״מ בסי' רמ״ד בהל' זכיה מההפקר כתב הולכים בשבילים שעל פני השדות עד י״ז במרחשון שהוא זמן רביעה שניה ע״כ הרי דפסק כר' יהודה והוא סותר למ״ש בהלכות תעניות. אבל מה שהקשה עליו הרב״י ז״ל סי' ר״כ ועל הרא״ש ז״ל דלמה פסקו כר״י לגבי דר' יוסי אין זו קושיא דיש לתרץ דהוא גורס כגי' רש״י ז״ל שכתב למעלה דגריס כלישנא בתרא א״ר חסדא הלכה כר״י ופסק כלישנא בתרא. אבל מה שהקשיתי אני ודאי קושיא היא. ועוד תימה על רבינו ז״ל דפסק כאן כר״מ ושם פסק כר״י בהל' נדרים ובהל' מתנות עניים לא פסק לא כזה ולא כזה דשם כתב בפ״א מאימתי מותרים כל אדם בשכחה של זיתים בא״י ה״ז מותר בה מר״ח כסליו שהיא זמן רביעה שניה בשנה אפילה ע״כ. ואי פסק כר״י הוי זמן רביעה שניה בכ״ג בחשון וכדכתב בהלכות נדרים וכבר עמד על זה שם הרב בעל כ״מ ותירץ דמדכתב רבינו ז״ל בשנה אפילה דמשמע דבשאר השנים אינו כן משמע דמפרש דר' יוסי ארביעה שניה קאי וה״ק רביעה שניה בשנה בכירה בי״ז ובשנה בינונית היא בכ״ג ובשנה אפילה בר״ח כסליו וכו' ואע״ג דבנוסחאות דידן כתוב בדברי ר״מ איזו היא רביעה ראשונה הבכירה כ״ג וכו'. ולפי זה הפי' לשון הבכירה והבינונית וכו' מתפרש דעל השנים קאמר שנה בכירה ושנה בינונית ושנה אפילה ועל דא קאי ר' יהודה וכן ר״י וא״כ משמע דבראשונה פליגי. ואפשר דלא גרסינן ראשונה דבפ' קונם יין (נדרים דף ס"ב:) כשהביאו ברייתא זו לא אמרו שם אלא איזו היא רביעה ולא הזכירו ראשונה, ואפשר דרבינו ז״ל מפרשה השניה, ובאמת פי' זה מוכיח ממ״ש רבינו ז״ל בפי' המשנה דפ״ח מפיאה ובפ״ט משביעית דשם כתב בהדיא כדברים האלו שכתב הרב״י ז״ל. אבל קשה לענ״ד דאיך יישב כל הסוגיא דאמרו שם כמאן אזלא הא דתניא רשב״ג אומר גשמים שירדו ז' ימים זה אחר זה אתה מונה בהם רביעה ראשונה ושניה בשלישית כמאן כר' יוסי. עוד אמרו שם בשלמא רביעה ראשונה לשאול שלישית להתענות שנייה למאי וכו' דמכל הני מוכרח לומר דר' יוסי מאי דקאמר בי״ז וכו' איירי בזמן הרביעיות שלשתן ולא ברביעה שניה לבד ובשניה חלוקות דלפי זה לא יתיישב מ״ש כמאן כר' ולא מה שקשה בשלמא וכו'. על כן הדברים נראים קשים בעיני ולא ירדתי לסוף דעת רבינו, ומ״מ לתרץ מה שהקשיתי על הטור ז״ל דאע״ג דאמרו בגמ' שלישית להתענות אין זה מוכרח דאע״ג דקי״ל כר' יהודה דשלישית בכ״ג מ״מ מתחילין התעניות בי״ז שהיא רביעה שניה דכיון דעברה הראשונה איכא צערא ולא אמרו כן בגמ' שלישית להתענות אלא על דברי ר״י שכ״כ במס' נדרים כשהביאו סוגיא זו אמרו ואמרינן עלה בשלמא רביעה ראשונה וכו' כלומר לר״י דאמר דשלישית להתענות שכן אמר אין היחידים מתענים עד שיגיע ר״ח כסליו וכו' משמע דס״ל שלישית להתענות ניחא ליה שלישית וניחא ליה ראשונה אבל שנייה למאי אבל אנן דקי״ל כר' יהודה משום דר״ח כלישנא בתרא קאמר הכי כדפרישית ולא אמרינן דמתני' דהגיע י״ח במרחשון דהיחידים מתענין דהוי דלא כר' יהודה דהוי הלכתא כותיה דאדרבה ראוי ליישב סתם משנה אליבא דהלכתא ונאמר דס״ל למתני' דשניה להתענות דכיון דעברה ראשונה איכא צערא ומתענין אבל מה שקשה בעיני על רבינו ז״ל קשה עד מאד אצלי וצ״ע. ומ״מ עיקר החילוק שחילק רבינו ז״ל בין א״י לשאר המקומות כתבו בפירוש המשנה ונ״ל סעד לדבריו מגמ' דידן דבפרקא קמא הביאו ברייתא גבי נינוה א״ר יהודה אימתי בזמן שהשנים כתקנן וישראל שרוים על אדמתם אבל בזמן הזה הכל לפי השנים הכל לפי המקומות הכל לפי הזמן ואע״ג דר' פליג על הא ברייתא וקי״ל כותיה דאמרינן התם היינו לענין דאומרו בשומע תפלה אבל לענין התענית ודאי דקי״ל כברייתא דיעשה כל אחד בזמנו דאין סברא שישאל שום אדם דבר בלא זמנו וכדהכריח רבינו ז״ל בפירוש המשנה ע״ש ואפשר דלראיה זאת רמז ה״ה ז״ל שאומר וגם נראה מן הגמ' שלנו:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Fasts 3:11:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Fasts 3:11:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Fasts/r/3:11:1)

**כל תעניות שגוזרין הצבור בח"ל וכו'.** כתב ה"ה ז"ל וכתב הרמב"ן ז"ל שהטעם וכו'. נראה מדברי ה"ה ז"ל דסובר רבינו ז"ל כטעמו של הרמב"ן ז"ל מפני שאין נשיא בח"ל אבל לענין הקבלה שכתב שבח"ל כל יחיד ויחיד צריך לקבלו בזה לא סבר כותיה וכדכתב הרב בית יוסף בסי' תקפ"ה בתירוץ בתרא על דברי הטור ז"ל יעויין שם. ומכל מקום נראה שדעת הרמב"ן ז"ל דאף על גב דהן כתעניות יחיד מתריעין ומוסיפין שש ברכות דהא הרב בית יוסף ז"ל בסי' תקע"ה הביא תשובה להרשב"א ז"ל שאמר לו השואל משמו של הרמב"ן ז"ל דהיכא דשנו חכמים מתריעין ומוסיפין שש ברכות באחרונות ומשמע דבח"ל היא. וקצת קשה כיון דכתעניות יחיד ממש דיינינן ליה דהא בעי קבלה לכל חד וחד אמאי מוסיפין שש ברכות כתענית צבור: