## Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Firstlings Chapter 1

###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Firstlings 1:3:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Firstlings 1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Firstlings/r/1:3:1)

**הטמא והטהור יחדיו יאכלנו כצבי וכאיל וכו'.** בפ' כל פסולי המוקדשין אמרו שם במשנה ב"ה מתירים אפילו לנכרי ובגמרא פירשו הטעם כצבי וכאיל מה צבי ואיל מותר לנכרי אף פסולי המוקדשין מותרין לנכרי ואמרו שם ואידך תלתא צבי ואיל כתיבי ומוקי לה לכדר"א הקפר ואע"ג דב"ה משמע דלא סבירי כר"א הקפר וכדכתבו שם התוס' אין זו קושיא על רבינו ז"ל דהוא פסק בפ"א מהל' שחיטה כרבי ואע"פ שדבריו שם כמעורבבים וצריכים עיון דבתחילת הפ' כתב דרשא דר"א הקפר כבר כתבו התוס' דאפשר דלא פליג ר"ע אר"א הקפר ונפיק ליה חד מצבי וחד מאיל ע"ש ומכל צד עלו דברי רבינו ז"ל כהוגן:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Firstlings 1:4:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Firstlings 1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Firstlings/r/1:4:1)

**מצוה להקדיש בכור וכו'.** רבינו ז"ל פסק כרבנן דאמרי הכי בסוף פ' המקדיש שדהו והטור ז"ל ביורה דעה סימן ש"ו כתב דהרא"ש ז"ל פליג עליו וטעמו משום דפסק כרבי ישמעאל דלעיל מיניה אוקימו דברי ר' יהודה בן בתירא דאמר סתם חרמים לבדק הבית כר' ישמעאל ואמרו שם הלכה כר' יהודה בן בתירא. וטעם רבינו ז"ל ביארתי בהל' ערכין פ"ו:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Firstlings 1:5:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Firstlings 1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Firstlings/r/1:5:1)

**שנאמר ואכלת לפני ה' אלהיך וכו'.** בסוף פ"ג דתמורה תניא ר' יוסי אומר שלשה דברים משום שלשה זקנים כו' ר' ישמעאל אומר יכול יעלה אדם מעשר שני ויאכלנו וכו' ת"ל ואכלת לפני ה' וכו' מקיש מעשר לבכור מה בכור אינו נאכל אלא לפני הבית אף מעשר וכו' ור"ע דריש להאי קרא יכול יעלה אדם בכור מחוצה לארץ ויקריבנו ת"ל כו' ממקום שאתה מעלה מעשר דגן אתה מעלה בכור כו' וכן בן עזאי דריש לה יכול יעלה אדם מעשר שני ויאכלנו בכל הרואה וכו' מקיש מעשר לבכור מה בכור אינו נאכל אלא לפנים מן החומה וכו' אחרים אומרים יכול יהא בכור שעברה שנתו כפסולי המוקדשין ויפסל ת"ל מעשר דגנך וכו' מקיש בכור למעשר מה מעשר אינו נפסל וכו' והקשו שם ולרבנן דמפקינן להו לטעמא אחרינא משנה לחברתה מנא להו נפקא להו מלפני ה' אלהיך וכו' לימד על הבכור שאינו נפסל משנה לחברתה וכו' זו היא סוגית הגמרא ונתבאר שם דר' ישמעאל ור"ע פליגי דר' ישמעאל אית ליה דאם באו מחו"ל לארץ יקרבו וסתם מתני' כוותיה ור"ע אית ליה דלא יקרבו ופסק רבינו ז"ל כר"ע אע"ג דסתם מתני' כרבי ישמעאל משום דאמרו שם דחכמים חלקו על בן אנטיגנוס שהעלה בכורות פסק רבינו ז"ל כרבי אבל מ"מ קשה לי דגבי מעשר בהמה דריש ר"ע כי האי דרשא כדאיתא בבכורות ר"פ מעשר בהמה דלא יעלה אדם מעשר בהמה מחו"ל משום דהקישו הכתוב למעשר דגן וממקום שאתה מעלה מעשר דגן אתה מעלה מעשר בהמה ולא פסק רבינו ז"ל כוותיה מדלא הזכירו לקמן בהלכות אלו גבי מעשר בהמה וכיון דחד גוונא דדרשה הוי למה כאן פסק כן ושם לא פסק כוותיה והסמ"ג כתבו בהל' מעשר בהמה ופסק כוותיה בבכור ובמעשר. ותו קשיא לי על רבינו ז"ל כיון דנתבאר בגמרא דרבי ישמעאל ור"ע פליגי איך בריש פ"ב מהלכות מעשר שני כתב לדרשא דרבי ישמעאל שם מעשר שני נאכל לבעלים לפנים מן החומה שנאמר ואכלת לפני ה' אלהיך וכו' ונוהג בפני הבית וכו' אבל אינו נאכל בירושלים וכו' הרי פסק שם דלא כבן עזאי דמפיק למעשר שני שאינו נאכל בכל הרואה מהיקשא דבכור ומפיק ליה מקרא דלפני ה' אלהיך וכמו שהקשו שם התוס' לבן עזאי ואיתא בקצת גירסאות בגמרא ופסק כר' ישמעאל דמפיק להיקשא דבכור לומר שאינו נאכל אלא לפני הבית וכאן כתב סברת ר"ע והם סותרים לפי הנראה בגמרא. ועוד איך כתב שם סברת ר' ישמעאל דבגמרא אוקמוה דסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולעתיד לבא לפי גירסת התוס' ז"ל ורבינו פסק בפ"א מהל' תרומות קדושה ראשונה אינה קדושה אלא לשעתה אבל לא לעתיד לבא ואפילו לפי גירסת רש"י ז"ל דגריס בתמורה ובפ' אלו הן הלוקין ובפ' קדשי קדשים אשר נזכרו דברי ר' ישמעאל והאי שקלא וטריא דאית ליה לר' ישמעאל במסקנא קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא לעתיד לבא היינו משום דאית ליה דדוקא קדושת בית לא קדשה לעתיד לבא אבל קדושת הארץ קדשה דאל"כ לא משכחת לה מעשר כדכתבו שם התוס' ז"ל אבל לרבינו ז"ל אית ליה בריש הל' תרומות דאפילו קדושת הארץ לא קדשה לעתיד לבא. מיהו לזה י"ל דלעולם דסבר דלא קדשה ומוקמינן ליה שגדל לפני הבית וכמ"ש התוס' ז"ל בזבחים פ' קדשי קדשים. ותו קשיא על דברי רבינו ז"ל דבתמורה משמע דכל הני רבנן דדרשי להיקשא דבכור למילתא אחריתי לא מפיק להו שאינו נפסל משנה לחבירתה הבכור מהיקשא דבכור למעשר אלא מקרא דלפני ה' אלהיך תאכלנו וכו' וכיון שכן ר' עקיבא דדריש להיקשא לומר דאין מביא בכור מח"ל לארץ מפיק ליה מקרא דלפני ה' אלהיך ורבינו ז"ל דפסק כאן כר"ע איך פסק בפרק זה היקשא דאחרים שכתב לקמן עבר ואיחר כו' שנאמר מעשר דגנך תירושך ויצהרך וכו' מקיש בכור למעשר וכו' היה לו להביא מקרא דלפני ה' אלהיך. מיהו לזה ג"כ י"ל דבפ"ק דזבחים (דף פ"ט) אמרו דבן עזאי אית ליה כאחרים והוא הפך הנאמר בסוגיא דתמורה דאית ליה דפליג בן עזאי אאחרים וכבר הקשו התוספות ז"ל קושיא זו בפ"ק דראש השנה (דף ו') ומכח קושיא זו אית ליה לרבינו ז"ל דסוגיי פליגי אהדדי ואית ליה לסוגיא דפ"ב דזבחים דמהיקשא כולהו שמעת מינה דאין היקש למחצה והשתא אתי שפיר קושיא קמייתא ג"כ שהקשינו על רבינו ז"ל שכתב בפ"ב מהלכות מעשר שני דרשא דר' ישמעאל דאית ליה דכולהו שמעינן מהיקשא כסוגיא דזבחים ורבי ישמעאל ור"ע ואחרים כולהו מצי סבר חד כחבריה ולכך כתב רבינו ז"ל לדברי כלם אלא שקשה לזה א"כ סוגיא דזבחים איך יתרץ מה שהקשו מפ"ג דתמורה על מתני' דאם באו תמימים יקרבו מברייתא דבן אנטיגנוס דלא קבלו ממנו דלא מצית תרוצי הא רבי ישמעאל והא ר"ע כיון דאמרת דלא פליגי וי"ל דסבר ליה לסוגיא דפ"ב דזבחים דפליגי ברייתא ומתני' ואע"ג דלא אשכחנא תנאי דפליגי בפירוש בכך אין חשש בזה ועוד דמשמע דהדבר מחלוקת כיון שבן אנטיגנוס הביא ולא קבלו ממנו. זה נראה לתרץ בדעת רבינו ז"ל ומ"מ כפי הנראה מסוגיא דפ"ב דתמורה לדידן דקי"ל כר"ע מפקינן הא דאינו נפסל משנה לחברתה מקרא דלפני ה' אלהיך תאכלנו שנה שנה ואחרים מפיק ליה להאי קרא לומר דנאכל לשני ימים ולילה אחד ור"ע מפיק ליה האי דנאכל לשני ימים ולילה אחד מקרא דיהיה לך. על כן יש לתמוה על רש"י ז"ל בפירוש החומש דבפ' קרח על פסוק לך יהיה כתב דמשם נלמד דנאכל לשני ימים ולילה אחד ובפרשת ראה כתב על שנה בשנה שלמד שנאכל לשני ימים ולילה אחד והם סברות חלוקות כפי הנראה בגמרא מסוגיא דפרק שלישי דתמורה ומבכורות פרק עד כמה:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Firstlings 1:6:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Firstlings 1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Firstlings/r/1:6:1)

**אין קדשי נכרים וכו'.** כתב הרב בעל כ"מ ז"ל בשם הר"י קורקוס דאפשר דרבי יוסי לא פליג על ר"ש בהא וכן בסוף פי"ח מהל' פסולי המוקדשין כתב ויש מי שאומר שרבינו ז"ל מפרש דמתניתין דקתני ורבי יוסי מחייב לא קאי אלא אשוחטין בחוץ דסמיך ליה לאין חייבים עליהם וכו'. ולא ידעתי איך אפשר לומר כן דבברייתא דהביאו בריש תמורה אחר דברי ר"ש אמרו שם אמר ר' יוסי בכולן אני רואה להחמיר משמע דאכולהו פליג לכך נראה עיקר כמו שתירץ בעל כ"מ ז"ל דפסק כר"ש אע"ג דר' יוסי נמוקו עמו משום דהבעיא דבעי בגמרא בריש תמורה בסתמא הוי אליביה. ומ"ש רבינו הנכרי מד"ס עושה תמורה וכו' כתב הרב בעל כ"מ ז"ל דנפקא ליה משום הא דאמרינן בברייתא לא נהנין ולא מועלין והדין עמו דאם אמר כן גבי תחלת הקדש כשהקדישו מתחלתו ראוי ללמוד משם לסוף הקדש דהיינו תמורה דהא חמיר סוף הקדש מתחלת הקדש לגבי הקדש בטעות כדאמרינן בפרק ב"ש בתחלתו דהקדש בטעות אינו הקדש ותמורה בטעות הוי תמורה:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Firstlings 1:6:2
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Firstlings 1:6:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Firstlings/r/1:6:2)

**והמיר בה נכרי ה"ז ספק וכו'.** וא"ת הא כתב לעיל דהמתכפר ממיר ולא המקדיש ואיך ימיר כאן הנכרי שהוא המקדיש. וי"ל דנתן לו רשות המתכפר שימיר כמה שכתב לעיל ואם אמר בעל הקרבן כל הרוצה להמיר וכו' אבל הר"א ז"ל בהשגות סובר דהא דאיבעיא לן בגמרא דהקדיש נכרי ומתכפר ישראל לא שימיר הנכרי דודאי אין הנכרי מימר אלא הבעיא הוא היכא שימיר המתכפר עצמו או ישראל אחר ברשות המתכפר אי עושה תמורה כיון דבא ההקדש מכח נכרי ולהכי השיג על רבינו ז"ל במ"ש דאם המיר הנכרי שהוא ספק דהוא שיבוש כלומר דאין הבעיא אלא כשהמיר ישראל כדכתיבנא אבל רבינו ז"ל סובר דהבעיא היא כשהמיר הנכרי עצמו וכדמשמע בלישניה דקאמר הנכרי מהו שימיר דמשמע הנכרי עצמו הוא המימר ועל דא קאמר בגמרא דבהקדיש ישראל להתכפר נכרי מבעיא ליה כלומר אע"ג דאמרה תורה דאין הנכרי עושה תמורה הוא כשהקדיש נכרי לצורך נכרי אבל כשהקדיש נכרי לצורך ישראל אפשר דהנכרי עצמו עושה תמורה אם הישראל המתכפר נותן לו רשות כדכתיבנא. זה נ"ל פשוט בכוונת הר"א ז"ל ורבינו ז"ל. והרב בעל כ"מ ז"ל כתב שדברי הר"א ז"ל מבוארים בריש תמורה. ואני אומר דאינו כן דאין פירוש הבעיא מבואר כדבריו אדרבה לשון הבעיא מורה כפירוש רבינו ז"ל. גם מה שכתב דרבינו מדרבנן קאמר לא היא דודאי הבעיא דבעי בגמרא מדאורייתא בעי דהא מקשי ליה ממאי דאמרינן אין עושין תמורה והיינו מדאורייתא ותירצו דהתם איירי בהקדיש נכרי להתכפר נכרי משמע דהבעיא מדאורייתא ומשום הכי כתב רבינו ז"ל הרי זו ספק תמורה כלומר ומחמירינן בספק קדשים דאורייתא אבל אם היה הבעיא מדרבנן ודאי דהיה לו לפסוק דאינה תמורה דספק דרבנן לקולא:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Firstlings 1:8:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Firstlings 1:8:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Firstlings/r/1:8:1)

**ואם נולד בעל מום וכו'.** נראה דעתו כדעת התוס' ז"ל שכתבו בפ"ק דראש השנה הא בבעל מום מעיקרו דתם ונעשה בעל מום כיון דלא חזי לאכילה מונים לו משעת הרצאה ע"כ. ולכך כתב נולד בעל מום כלומר דוקא בעל מום מעיקרו דחזי לאכילה משעת לידתו:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Firstlings 1:12:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Firstlings 1:12:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Firstlings/r/1:12:1)

**נולדו לו ב' טלאים וכו'.** מימרא פשוטה היא פ"ה דערכין. והטור בסי' ש"ו ביור"ד כתב דין זה בשם רבינו ז"ל ולא ידעתי למה כיון שהוא דין פשוט בגמרא:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Firstlings 1:16:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Firstlings 1:16:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Firstlings/r/1:16:1)

**כהן שאכל כזית מבכור תמים חוץ לירושלים לוקה וכו'.** פרק אלו הן הלוקין (דף ט"ז) מוקי ר"ש קרא דלא תוכל לאכול וכו' תרומת ידך אלו הבכורים ולחייבו אם אכלם עד שלא קרא עליהם שם ונדבותיך זו תודה ושלמים ולחייבו אם אכלם לפני זריקה ובכורות זה הבכור ולחייבו אפילו לאחר זריקה בקרך וצאנך זו חטאת ואשם ולחייבו לאחר זריקה חוץ לקלעים נדריך זו עולה ולחייבו לאוכל מן העולה לאחר זריקה אפילו בפנים. ורבינו ז"ל פסק כר"ש בכל דבריו דבפי"א מהל' מעשה הקרבנות כתב אזהרה לעולה מונדריך ולאוכל תודה ושלמים מנדבותיך ומבקרך ומצאנך לחטאת ואשם כמבואר שם וכאן כתב אזהרה לבכור מבכורות בקרך אלא מ"ש ר"ש דאתא קרא לחייבו כשאכל בכורים קודם קריאת שם בהא פסק דלא כוותיה בפ"ג מה' בכורים משום דרבנן פליגי עליה בהא ולרבנן אתא קרא לחייבו אם אכלם קודם הנחה בעזרה ובהנחה תליא מילתא ובהא לחודיה פליגי עליה ובכל שאר הדרשות אפשר דמודו ולכך כתב רבינו ז"ל כדברי ר"ש ואע"ג דלר"ש לא אתא הך קרא לחייבו לאוכל לבכור חוץ לירושלים דהא ק"ו ממעשר נפקא כדאמרו שם וכן גבי בכורים לא אתא קרא לחייבו מלקות היכא שאכלם חוץ לירושלים דמקרא דמעשר נפקא כדאמרו שם ואע"ג דאין מזהירין מן הדין כבר הקשו שם בגמרא לר"ש ותירצו דא"כ לכתוב קרא לא תאכלם וכו' מ"מ רבינו ז"ל כתב כאן וגבי בכורים דלוקה היכא שאכל חוץ לירושלים משום האי קרא דלא תוכל לאכול וכו' דהיא דרשה פשוטה יותר ולאפוקי מדברי הרב בעל כ"מ ז"ל שכתב בפ"ג מהל' ביכורים דטעמו של רבינו ז"ל משום דאין מזהירין מן הדין כדכתיבנא:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Firstlings 1:17:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Firstlings 1:17:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Firstlings/r/1:17:1)

**שכיון שהוא עומד לקרבן אין לכהן זכות בו וכו'.** וא"ת הרי כתב רבינו ז"ל בהל' תמורה בפרק ראשון ואין הכהנים ממירין בבכורה שאע"פ שהוא זוכה בו מחיים אינו זוכה בו מתחילה וכו' משמע דיש לו זכיה בו מחיים. וי"ל דבבעל מום איירי וכמו שתירצו בפ"ק דתמורה כד מקשו מהא לרב נחמן דאמר הכי ואע"ג דהתם דחו תירוץ זה משום דומיא דחטאת ואשם קתני קושיא זו היא קושיא בדברי המשנה ואין זו קושיא על דברי רבינו ז"ל. אי נמי י"ל דאיירי בבכור דח"ל כדאוקמוה שם וכר"ש דאמר אם באו תמימים יקרבו ואע"ג דרבינו ז"ל פסק כר"ע דלא יקרבו כבר כתבו התוס' ז"ל שם דכ"ש דאתיא כר"ע שפיר טפי ולפי זה מ"ש רבינו ז"ל שאע"פ שהוא זוכה בו מחיים ה"ק אע"פ שיהיה בכור שיזכה בו מחיים כגון בכור ח"ל מ"מ אין ממירין בו דאינו זוכה בו מתחילה וכו':