## Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring Chapter 13

###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring 13:2:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring 13:2:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Hiring/r/13:2:1)

**אפילו חסמה בקול וכו'.** הרבה יש לתמוה על דברי ה"ה ז"ל חדא במ"ש בתחילה ורבינו כתב מימר ולקח המימרא וכו' דנראה דרצה לפרש דעת רבינו ז"ל דאית ליה דמימר נקרא לאו שיש בו מעשה משום דבדיבורא קא עביד מעשה ומאי דכתב בסנהדרין מימר משום דנקט לשון המימרא וזה אינו דבהדיא כתב רבינו ז"ל בריש ה' תמורה דאע"ג דהמימר לא עשה מעשה מפי השמועה למדו שנשבע ומימר ומקלל חבירו וכו' אע"פ שבאלו אין בהם מעשה כלל דלוקה. גם במ"ש ואפשר היה לי לומר דחילק משום דחסימה ישנה במעשה קשה דבפרק ד' מיתות הקשו וקול לרבי יוחנן מעשה הוא והא איתמר חסמה בקול וכו' ובשלמא לתירוץ שאר המפרשים פריך אעדים זוממים כדכתבו שם התוספות ז"ל דבדיבורא עבדי נמי מעשה והיכי אמרת דקול לא הוי בהו מעשה אבל לתירוץ ה"ה קשה דשאני חסימה מעדים זוממין ומגדף דאינן במעשה גם על דברי רבינו ז"ל במ"ש בריש הלכות תמורה דמימר דלקי הוא מפי השמועה קשה דאיך פליג אגמרא דאמר רבי יוחנן לתנא בריש תמורה לא תיתני מימר דבדיבורא עביד מעשה. ועוד דאי מפי השמועה למדו במימר מה הוקשה לו אח"כ ולמה לוקין על התמורה דהרי היא נתק לעשה הא גזירת הכתוב היא דלוקה דהא אע"פ שאין בה מעשה לוקה עליה משום גזירת הכתוב והך טעמא דקאמר התם רבינו ז"ל משום דאית בה תרי לאוי אמרו רב דימי לאביי שם בריש תמורה ולדידהו ניחא דאית להו דמימר אינו גזירת הכתוב אלא משום דבדיבורא קא עביד מעשה להכי הוצרכו לתרץ כן גבי מימר אבל לרבינו ז"ל קשה. גם על דברי ה"ה ז"ל בתירוצו ואפשר היל"ל שכתב קשה דמשמע דרצ"ל דרבי יוחנן דפריך לריש לקיש בפרק השוכר אית ליה דמימר לאו שאין בו מעשה הוא ומכל שכן קא פריך לר"ל וזה א"א דהא איהו גופיה אמר בריש תמורה לא תיתני מימר משום דבדיבורא עביד מעשה ועוד אפילו שנאמר דהדר ביה מאי מקשה לר"ל לדידיה נמי תקשה לאו שאין בו מעשה הוא ואמאי לוקין אלא מאי אית לך למימר גזירת הכתוב הוא דמפי השמועה למדנו כן במימר א"כ ר"ל נמי יתרץ כך. ונראה לתרץ ולומר דרבינו ז"ל פסק דלא כרבי יוחנן דאמר לא תיתני מימר משום דראה בשבועות פ"ק ובמכות פרק בתרא שהובאה המימרא והוזכר מימר משמע דאית ליה לגמרא דהא דאמר ר"י לתנא לא תיתני מימר לאו קושטא דמילתא היא ולהכי כתב בריש תמורה דמפי השמועה הוא וגזירת הכתוב הוא לומר כן ור"י דאקשי לר"ל בפרק השוכר אזיל לטעמיה דסובר דאינו מפי השמועה אלא שאני מימר דבדיבורא עביד מעשה ולא קי"ל כוותיה ולהכי פריך ממימר ומ"מ אע"פ שמימר הוי לאו שאין בו מעשה נראה לו לרבינו ז"ל דבחסימה הוי לאו שיש בו מעשה משום דישנה במעשה כמ"ש ה"ה במ"ש ואפשר וכו' והא דפריך בפ' ד' מיתות וקול לר"י וכו' אעדים זוממין פריך דלפי מ"ש רבינו ז"ל פ"ט מהלכות עדות משמע דאדם יכול להעיד בכתב כיון שהוא ראוי להגיד שכן כתב שם צריך להעיד בב"ד או שיהיה ראוי להעיד בב"ד וכן דקדק שם הרב בעל כ"מ ז"ל לפי נוסחא זאת א"כ עדים זוממין הרי יכול להיות במעשה שיכתוב עדותו בבית דין והוי כחסימה ומשום דבמימר ליתיה להך עדיפות דאיכא בחסימה אע"ג דלרבי יוחנן חשיב ליה מעשה משום דבדיבורא עביד מעשה מ"מ עדיף מיניה חסימה מהאי טעמא ולכך הוצרך ה"ה ז"ל לומר דמכ"ש קא פריך ליה זה נראה טעם לדבריו למה שכתב בריש תמורה ובהלכות סנהדרין וכל זה ביאר ה"ה במ"ש ואפשר היה לי לומר ומ"ש בתחלת דבריו ורבינו כתב מימר וכו' אינו תירוץ אחר היפך למ"ש אח"כ ואפשר וכו' אלא נ"ל דהוי כדמות קושיא ותירוץ וה"ק אלו דברי המפרשים ז"ל אבל לדעת רבינו אינו נראה כן מפני שהוא כתב מימר ולקח המימרא וכיון דלמסקנא אין צריך מימרא לא היה לו לכתוב וא"כ אי אפשר לומר שדעתו כדעתו המפרשים לכך כתב לתרץ זה דודאי דעתו הוא באופן אחר וז"ש ואפשר היה לי לומר א"כ לפי דרך זה אין להקשות מעתה על מ"ש ורבינו ז"ל כתב מימר מההיא דריש תמורה דאין זה תירוץ בפני עצמו אלא הענין כדמות קושיא ותירוץ כדכתיבנא ומה שהקשה בהלכות תמורה ולמה לוקין על לאו זה הכי קא קשיא ליה מדקאמר בגמרא כל לאו שאין בו מעשה וכו' חוץ מנשבע ומימר משמע דלא אשכחו שום גריעותא אחרינא למימר אלא דהוי לאו שאין בו מעשה ולהכי הוצרכו לומר מפי השמועה דבלאו הכי הוה ניתק לעשה ואמאי לוקה ותירץ דאיכא ביה תרי לאוי וזה דוחק ועדיין צ"ע:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring 13:3:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring 13:3:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Hiring/r/13:3:1)

**ישראל הדש בפרתו של עכו"ם כו' ועכו"ם הדש בפרתו של ישראל.** כתב ה"ה ז"ל ופירש רש"י הבעלים שאמרו חסום פרתי ודוש בה וכו' ולאו דוקא תבואה שלך דאפילו בתבואה של ישראל אינו עובר בלאו וכו' נראה מדבריו דהבין בדברי רש"י ז"ל דאם בתבואה של ישראל עובר הישראל בלאו דמ"ש ולאו דוקא וכו' הוא דפליג על רש"י כמו שביאר למטה שכתב דרש"י ז"ל הולך לשיטתו משמע דלרש"י ז"ל עובר משום בל תחסום ואע"ג דדבר זה דחוק קצת דאע"פ שישלח הישראל לעכו"ם לחסמה וידוש בה אין שליח לדבר עבירה ועוד דאין שליחות לעכו"ם ולמה יעבור הישראל אלא משום דהפרה והדישה שלו חשיב כאילו עשאו הוא בעצמו ובאמת שכן נראה מדברי רש"י דאם נאמר דאיכא איסורא לבד היכא דהדישה שלו ואינו עובר משום בל תחסום למה לא פירש"י ז"ל בברייתא דאינו עובר משום בל תחסום דאיירי אפילו בדישה של ישראל אלא ודאי דס"ל דבדישה של ישראל עובר ולפ"ז א"ש דברי הטור שכתב ישראל הדש בפרתו של עכו"ם אפילו אם הדישה של עכו"ם עובר דמהיכא נפקא ליה אלא משום דאית ליה כפירש"י כמ"ש אח"כ ופירש"י שהבעיא וכו' מפני כן יצא לו דין זה דע"כ ברייתא דקאמר ישראל הדש בפרתו של עכו"ם היינו בדישה של עכו"ם דאי בדישה של ישראל איירי אפילו בסיפא נמי דעכו"ם הדש בפרה של ישראל עובר הישראל כיון דהדישה שלו כמ"ש אלא ודאי דרישא איירי דוגמא דסיפא בדישה של עכו"ם זה נראה שהבינו הטור וה"ה בדברי רש"י אע"ג דכתב הטור ופירש"י שהבעיא היא וכו' דאפילו בזה איכא איסורא דמשמע דבדישה של ישראל נמי ליכא אלא איסורא לבד אין להבין כן מדבריו אלא ה"ק לא מיבעיא בדישה של ישראל דאיכא איסור לאו אלא אפילו בדישה של עכו"ם איסורא מיהא איכא ולפי פירוש זה בדברי רש"י א"ש מאי דפשיט בגמרא מההיא דעכו"ם דדש בפרתו וכו' מיעבר הוא דלא עבר הא איסורא איכא דאם היינו מפרשים דברי רש"י ז"ל דבדישה שלו איירי ופשיט ליה בגמרא דאיכא איסורא לבד א"כ מאי פשיט מהתם נימא דברייתא איירי בכל גווני אפילו בדישה של ישראל ולהכי קתני אינו עובר ולא קאמרה מותר משום דבדישה של ישראל איכא איסורא מיהא אבל לפי מה שפירשתי דבדישה של ישראל עובר משום בל תחסום ע"כ לא איירי ברייתא בדישה של ישראל דא"כ איך קאמרה אינו עובר. אבל מ"מ קשה לפירש"י ז"ל מאי פשיט בגמרא מהלין תורי דגנבי ארמאי וכו' שאני התם דאית ליה הנאה לישראל והוי כמו דש העכו"ם בדישה של ישראל דפשיטא ליה דאסור משום דאית ליה הנאה. וי"ל דמ"מ כיון דלא אמרו בפירוש לעכו"ם לא היה לו לאסור כיון דהיכא דליכא הנאה מותר לאומרו לעכו"ם בפירוש לעשותו רק משום דאיכא מכשול לעכו"ם מש"ה קנסוהו ואסרוהו:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring 13:3:2
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring 13:3:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Hiring/r/13:3:2)

**או שהרביץ בנה מבחוץ וכו'.** גריס כגירסא דהעמיד בנה מבחוץ כדכתבו התוס' ז"ל ומ"מ לא פריך בגמרא חסימה מעלייתא היא דאינה מנחת כל כך מלאכול ואולי בארי ג"כ לא היה גורס רבינו חסימה מעלייתא דאינה מנחת כ"כ מלאכול כמו ישב קוץ וגרסינן בדברי רבינו ז"ל בארי ג"כ הרביץ לה אבל מ"מ אין זה נכון כ"כ ולכך ראוי לגרוס בדברי רבינו רבץ לה ארי כדכתב הרב"י ז"ל ובכאן גרסינן הרביץ וכדברי התוספות:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring 13:4:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring 13:4:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Hiring/r/13:4:1)

**פרה של ישראל שהיה כהן דש בה בתרומה ובתרומת מעשר של דמאי * וכו'.** נראה דרבי' פסק כאוקימתא קמייתא דאמר כאן בתרומה כאן בגידולי תרומה כלומר דבגידולי תרומה עובר דהוו כמו חולין וכן פסק כאי בעית אימא דאמר כאן במעשר ודאי כאן במעשר דמאי כלומר דבמעשר דמאי עובר וכן פסק כמאי דקאמר לא קשיא כאן בתרומת מעשר ודאי כאן בתרומת מעשר דמאי ואע"פ שפסק כאוקימתא זאת מ"מ פסק לענין הדין כאוקימתא דלעיל דאמר כאן בתרומה כאן בגידולי תרומה משום דס"ל דהך אוקימתא ל"פ אאוקימתא קמא לענין הדין אלא כדאמרו לא צריכא להא דלעיל אלא דמוקמינן לה בתרומת מעשר דמאי דומיא דמעשר דמאי וא"כ עכ"פ צריך להגיה כאן בדברי רבינו ולומר שהיה כהן דש בה בתרומת מעשר ודאי וניחא הכל דכאן בתרומת מעשר ודאי ובמעשר ודאי כתב דאינו עובר ולמטה במעשר דמאי וגידולי תרומה וה"ה בתרומת מעשר דמאי ** ואע"פ שלא הזכירו פשיטא דהוי דומיא דמעשר דמאי דעובר משום בל תחסום ועם זה יסכימו דבריו עם אוקימתות הגמרא שהבאתי ובאו דבריו על נכון אבל אפשר ליישב גירסת ספרינו בדבריו בדוחק ולומר דאיהו פסק כתרי אוקימתות דכאן בתרומה כאן בגידולי תרומה וכאן במעשר ודאי כאן במעשר דמאי היפך האוקימתא שאמרו השתא דאתית להכי ומפני כך כתב למעלה דאפילו בתרומת מעשר דמאי אינו עובר משום בל תחסום היפך האוקימתא שאמרו בגמרא בסוף אבל זה אין לו שחר כלל דמאי שנא תרומת מעשר דמאי ממעשר דמאי ועוד כאוקימתא אחרונה ראוי לפסוק כי כן דרכו: *כן היתה הגי' לפניו:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring 13:4:2
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring 13:4:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Hiring/r/13:4:2)

******בגירסתנו איתא בהדיא:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring 13:4:3
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring 13:4:3](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Hiring/r/13:4:3)

****


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring 13:4:4
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring 13:4:4](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Hiring/r/13:4:4)

**וכן פרות הדשות וכו'.** כתב הרב בעל נימוקי יוסף ז"ל דרבינו ז"ל מפני דאית ליה דהראוי למעשר צריך שיגמר מלאכתו למעשר והראוי לחלה חלה לכך הוצרך לומר דהך מרכסות דקאמר בגמרא אינו כפירוש הר"א ז"ל דאי חטים שנשרו במים ולהסיר קליפתן אמאי אינו אוכל הרי לא נגמרה מלאכתו לחלה והוי כבורר בחטים שכתב רבינו ז"ל לעיל שאוכל כפועל ושור ופועל כי הדדי נינהו לכך הוצרך לפרש כן אבל מ"מ קשה לרש"י ז"ל שמפרש מרכסות כפירוש הר"א ז"ל ואית ליה דינא דרבינו ז"ל שהראוי לחלה חלה והראוי למעשר מעשר איך יתרץ קושיא זאת בשלמא להר"א ז"ל לית ליה דתליא מילתא בחלה אלא במעשר כדכתב לעיל וכיון שכן אינו אוכל אבל לרש"י ז"ל דאית ליה כדברי רבינו ז"ל קשה. וי"ל דהני חטים הוי לאכלם בתבשיל ולא אתו לידי חיוב חלה ולהכי מוציאין קליפתן לאכלם בקדירה:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring 13:4:5
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring 13:4:5](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Hiring/r/13:4:5)

**אבל מפני מראית העין אם היו דשות וכו'.** כלומר אבל במרכסות לא צריך להאי משום דירט להם הדרך ואינם דשות שם אבל הטור ז"ל בסימן של"ח אית ליה פירוש מרכסות כפירוש הראב"ד ז"ל דכתב דתולה בקרסטלין גבי מרכסות יע"ש:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring 13:5:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring 13:5:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Hiring/r/13:5:1)

**הדש במעשר שני של דמאי וכו'.** במעשר ראשון לא הוצרך רבינו ז"ל להזכיר דהוא ודאי חולין ומותר לזרים:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring 13:7:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring 13:7:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Hiring/r/13:7:1)

**שהרי הקפידו על ברכה רביעית וכו'.** בהלכות ברכות פ"ב כתב רבינו שלא יאמרו אלא שתי ברכות אלא שהשתים אחרונות כלל באחת והרביעית אינו אומרה כלל ולכך כתב רבינו ז"ל שברכה רביעית אינו מברך אותה אבל השלש האחרות מברך בשתים וכוללן באחת:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring 13:7:2
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring 13:7:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Hiring/r/13:7:2)

**סליקו להו הלכות שכירות**