## Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring Chapter 2

###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring 2:1:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring 2:1:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Hiring/r/2:1:1)

**ואם קנו מידו וכו'.** בפרק הזהב אוקמוה לברייתא דהשוכר את הפועל וכו' אין אחריות שבת עליו בשקנו מידו ורבינו ז"ל בהלכות שבת הזכירה ולא הזכיר קנו מידו ואולי סמך על מ"ש כאן דדוקא היכא דקנו מידו חייב באחריותו. ג"ז מ"כ:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring 2:2:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring 2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Hiring/r/2:2:1)

**ותקנו חכמים שנשבעין וכו'.** בפ"ה מהלכות טוען כתב רבינו על דברים שאין נשבעין עליהם מן התורה הקרקעות וכו' ואח"כ כתב ועל כולן נשבעין שבועת היסת אבל כאן בשומרין לא כתב שנשבעין היסת מפני דהתם דאיירי במודה במקצת או עד אחד דאם יודה היה משלם אלא שהתורה לא הטילה עליו שבועה שייך שבועת היסת כדי שיודה שאם יודה ישלם אבל כאן אפילו שיודה לא ישלם כלל שהתורה פטרה אותו מכל מגניבה ואבדה ואונסין ואע"ג דחייב בפשיעה לדעת רבינו מ"מ לא הטילו עליו שבועה אפילו מדרבנן מפני כך. אבל הטור בסימן ש"א כתב בדין השומרין דעבדים ושטרות וקרקעות נשבעין עליהן מדרבנן ולא ידעתי מה שבועה שייכא בהן כיון דהוא פטור מן הכל. ואם נאמר דס"ל לטור דחייב בפשיעה כדעת הרמב"ם שייכא בה שבועה אבל בסי' צ"ה וסי' ס"ו כתב בשם הרא"ש בהיפך ונראה מלשונו שהוא מסכים להם ולא היה לו לסתום נגד סברתם והיה לו לבאר אם דעתו כדעת הרמב"ם. ואם נאמר דהך שבועה הוי שאינה ברשותו כדכתב הראב"ד בהשגות פ"א מהלכות טוען דמשבועה שאינה ברשותו לא פטרוהו גם זה אינו שהטור ז"ל בסי' צ"ה כתב על דברי הראב"ד וכתב עליו ולא נהירא וכו' וסבר דאפילו משבועה שאינה ברשותו פטרוהו. ג"ז מ"כ:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring 2:3:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring 2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Hiring/r/2:3:1)

**יראה לי שאם פשע וכו'.** התוס' ז"ל בפרק הזהב (עלה נ"ח) הקשו על זה דאם כן כד פריך הגמרא התם מברייתא דהשוכר את הפועל לשמור וכו' ואמרו שם מאי לאו לשלם לוקמה דהיינו אם פשע דישלם א"ו שאפילו פשע בהקדש פטור וה"ה באינך ונ"ל שרבינו יתרץ דהתם אע"ג דאין נותנין לו שכר שבת מ"מ ש"ח מיהא הוי כיון שלא נסתלק משמירתו בשבת דברייתא סתמא איירי משמע שלא נסתלק משמירתו בשבת וכיון שכן לפחות ש"ח הוי ואם פשע אפי' ש"ח חייב ולהכי לא מצי איירי היכא דפשע. ג"ז מ"כ:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring 2:3:2
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring 2:3:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Hiring/r/2:3:2)

**וכן הורו רבותי וכו'.** בהשגות א"א וכו' יש תימה בתירוץ ה"ה ז"ל שכתב כאן לא התנה דמה בכך הרי עשאוה כתנאי ב"ד כמו שכתב הראב"ד ז"ל וכ"כ הוא ז"ל בסוף פ"ח בבבא המתחלת המקבל שדה מחבירו ואחר שזכה בה וכו' דאע"פ שלא כתב תנאי אני אומר וכו' כמי שכתב דמי וא"כ כשלא התנה מה בכך ונראה לומר דמ"ש בפ"ח ר"ל דכשאמר על פה אע"פ שלא כתבו כמו שנכתב דמי ומ"ש כאן הוא שלא אמר כלל על פה דודאי לא מהני. ג"ז מ"כ:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring 2:4:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring 2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Hiring/r/2:4:1)

**המוסר לחבירו דבר המחובר וכו'.** בפ"א מהל' מכירה בבבא המתחלת כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע כתב ה"ה ז"ל מ"ש שם דאפילו ענבים העומדים ליבצר הרי הן כקרקע וכו' וא"נ בשבועה שאני וכן נראה דעתו בפ"ב מהלכות שכירות ע"כ נראה דהוקשה לו דאיך פסק רבינו דלא כרבנן דאמרי דענבים העומדים ליבצר הרי הם כקרקע ותירץ דלא אמר כן אלא לענין שבועה משום חומרא אבל לענין מקח וממכר לא ואתו דברי רבינו כרבנן ודבר תימה הוא זה דאיך תירץ במה שכתב דרבנן לא אמרי כן אלא לענין שבועה הא אפילו בשבועה פסק רבינו דלא כוותייהו שכן כתב פ"ה מהלכות טוען ונטען טענו ענבים העומדים ליבצר וכו' והוא שאינם צריכים לקרקע וכו' והוא דלא כרבנן דאמרי דאפילו אינם צריכים לקרקע הרי הם כקרקע א"כ איך רצה להסכים דברי רבינו עם דברי רבנן ועוד צריך לעיין מ"ש וכן נראה דעתו בפ"ב מהלכות שכירות ואיך נראה משם. ונראה לתרץ דכוונתו במ"ש דשבועה שאני ולא פליג אחילוק שאמר קודם לכן דדברי רבנן לא הוו אלא כשצריכים לקרקע קצת אלא כתב כן משום דמ"מ קשה לו דענבים העומדות ליבצר דהוזכר בדברי רבינו לא הוו דומיא דענבים העומדות ליבצר דאמר בגמרא דבדברי רבינו צריך לומר שאינן צריכים לקרקע כלל ובדברי הגמרא ר"ל שצריכים קצת וזה דוחק דלשון אחד יפורש בדברי רבינו באופן אחד ובדברי הגמרא באופן אחר לכך קאמר דאע"פ שנפרש דענבים העומדות ליבצר שהוזכר בדברי רבינו שר"ל שצריכים לקרקע קצת דומיא דגמרא מ"מ לא קשה דאע"ג דאמרינן בגמרא שצריכים קצת הוו כקרקע היינו דוקא לענין שבועה אבל לענין מקח וממכר אפילו צריכים לקרקע קצת הוו כמטלטלין אבל כשאינם צריכים לקרקע כלל אפילו לענין שבועה הוו כמטלטלין וזהו שכתב בהלכות טוען ונטען לענין שבועה דכשאינו צריך לקרקע ר"ל אין צריך לו כלל דהוו כמטלטלין וכן נראה דעתו בפ"ב מהלכות שכירות כלומר דדעתו לחלק בין דבר לדבר ששם כתב וחילק בין דין השומרים לדינים אחרים שכתב שם שענבים העומדים ליבצר הרי הם כקרקע בדין השומרים משמע דדעתו לחלק בין דבר לדבר בענין זה ה"נ אמרינן דמחלק בין שבועה לשאר עניינים, מ"כ:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring 2:4:2
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring 2:4:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Hiring/r/2:4:2)

**המוסר לחבירו דבר המחובר וכו'.** איכא לאתמוהי טובא בדברי רבינו ז"ל ובדברי ה"ה ז"ל במ"ש ה"ה שם בפ"א מהלכות מכירה דאולי מחלק רבינו בין שבועה לדבר אחר היינו החילוק דאית ליה להראב"ד ז"ל בהשגות פ"א מהלכות טוען ובודאי שממה שכתב רבינו כאן משמע הך חילוק משום דכאן לא חילק בין צריכין לאינן צריכין משמע דאית ליה כרבנן דכל המחובר לקרקע כקרקע דמי ורבנן לא קאמרי אלא לענין שבועה דוקא והכא דהוי לענין שבועה פסק רבינו כן וזהו שכתב ה"ה ז"ל שם וכ"נ דעתו בפ"ב מהלכות שכירות אבל מ"מ תימה דאיך אפשר לומר כן דהא בה' טוען בענין שבועה איירי ומ"מ חילק שם בין צריכים לאינן צריכים והרב ב"י כתב דאית ליה בהא כהר"י הלוי שכתב הטור בח"מ סי' צ"ה דמחלק בין שומרים למילי אחריני וטעמא משום דבשומרים לא יהיב ליה אדעתא למתלשינהו ולזה נראה שכיון רבינו כאן שכתב בדין השומרים וכיון שנחלק בין שומרים לדבר אחר כדברי הר"י הלוי ז"ל כן נחלק בין שבועה לדברים אחרים כדכתב הר"א ז"ל בהשגות וכמו שרצה ה"ה ז"ל לומר בדעת רבינו וקשה דהא בגמרא פ"ק דסנהדרין ובפרק השולח גבי פלוגתא דהמקדיש עבדו מועלין בו או אין מועלין בו דאמרו שם לימא הני תנאי כי הני תנאי ותלו בגמרא ההיא פלוגתא בפלוגתא דר"מ ורבנן דשער העומד ליגזז הוי כענבים העומדים ליבצר ותירצו דאפילו ר"מ מודה גבי שער משום דבענבים כל כמה דקיימי מכחשי אבל בשער כל כמה דקאי משבח ולפי החילוקים האמורים למה לן לתרוצי הא בהא אין מקום לאותה התלייה דאפילו רבנן יודו גבי שער דהתם שאני דהוי ענין שבועה כדברי הראב"ד או שאני דין שומרים כדברי הר"י הלוי. ותו קשיא במה שרצה ה"ה לומר בפ"ה מהלכות טוען דרבינו פסק כרבנן אלא דאית ליה דפלוגתא דרבנן הוי בצריכים לקרקע קצת דהיכי מצי לומר כן דהא אמרו בהשולח ובפ"ק דסנהדרין דכל כמה דקיימי מכחשי ואי צריך לקרקע היכי מכחשי ותו קשיא היכי מצי לומר דפסק כרבנן הא רבינו בפ"ה מהלכות מעילה כתב המקדיש עבדו אין מועלין בו ולא בשערו אע"פ שהוא עומד ליגזז מפני שהוא מחובר לו שכל זמן שהוא מחובר הולך ומשביח ע"כ ואם רבינו ז"ל פסק כרבנן איך כתב טעם דאשבוחי אשבח דלא נאמר טעם זה בגמרא אלא לר"מ. ולתרץ כל אלו הקושיות אני אומר דמאן דתלי פלוגתא דשער בפלוגתא דענבים בגמרא היה סבור דלעולם מעלינן דרגא בשער מבענבים דבענבים כשאינן צריכים לקרקע הם עומדים ליבצר בהכרח מפני שמכחישין אבל השער אינו מכחיש כל כמה דקאי ואע"ג דלא מסיק אדעתיה אשבוחי משבח כדתרץ לו המתרץ מ"מ היה סבור דכיון דאינו מכחיש והתם בענבים מכחשי מעלינן דרגא בשער מבענבים והשתא לפי' ה"ה ז"ל שפירש דפלוגתא דענבים הוי בצריכים קצת ובשער אע"פ שאינו צריך כלל הוי כענבים הצריכים קצת וכי היכי דפליגי בענבים בצריכין קצת ה"נ פליגי בשער באינו צריך כלל וכדתריץ גמרא דהתם מכחשי לאו דוקא דמכחשי בההיא שעתא אלא כיון דבתר דגמרי ואינם צריכים לקרקע כלל מכחשי ושער לעולם אינו מכחיש אלא אדרבה לעולם משביח מעלינן תרי דרגי בשער מבענבים דבענבים לר"מ אע"פ דצריך קצת הוי כמטלטלין ושער אע"ג דאינו צריך כלל יודה ר"מ דהוי כקרקע נמצא דהחילוק בין מקשה למתרץ הוא אם מעלינן חד דרגא בין שער לענבים העומדים ליבצר או תרי דרגי ולפירוש הר"י הלוי ולפירוש הראב"ד מחלקי בין שומרין לשאר דברים או בין שבועה לשאר דברים למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כיון דלדידהו פלוגתא דר"מ ורבנן גבי ענבים העומדות ליבצר הוי באינם צריכים לקרקע כלל וכבר אמרנו דמעלינן דרגא בשער א"כ אע"ג דהתם לא הוי כמחובר אלא לענין שבועה או לדין השומרים הכא מעלינן דרגא והוי כמחובר ואע"ג דליכא טעמא דשומרין ולא טעמא דשבועה והוצרכו לידחק בכל זה ליישב סוגיא דנערה שנתפתתה דקאמרה כל העומד ליבצר כבצור דמי וכדכתבו התוס' ומ"ש רבינו ז"ל בהלכות מעילה טעמא דאשבוחי משבח אע"ג דלא צריך הך טעמא אלא לר"מ דלרבנן אינו צריך לה"ט דאשבוחי משבח אלא כיון דאינו מכחיש אע"פ שלא ישביח מעלינן דרגא בשער כדתלי בגמרא פלוגתא הא בהא מ"מ כיון דהוצרך לחלק בין הא להא אמר הטעם היותר מרווח אע"ג דלא צריך אלא לר"מ, ולתרץ מ"ש ה"ה בפ"א מהלכות מכירה דכוונת רבינו לחלק בין שבועה לשאר דברים נ"ל לומר דאין כוונת ה"ה ז"ל לומר דהחילוק הוא משום שבועה דוקא אלא משום החילוק שחילק הרב רבו ן' מיגאש ז"ל בין שומרין לשאר דברים משום דלא יהיב ליה אדעתא למתלשינהו אע"פ שלא ראה ה"ה ז"ל דברי הרב ן' מיגאש ז"ל מ"מ עלה על דעתו חילוק זה אלא שאין נ"ל טעם נכון כדכתב בהל' טוען פ"ה שאינו נראה טעם לחלק ביניהם אבל מ"מ קצת טעם הוא ואינו נראה לו טעם מספיק אלא משום דהוי לענין שבועה דהוי תרתי משמע לו שהוא חילוק אמיתי וזהו שכתב בפ"א מהלכות מכירה שבועה שאני כלומר טעם שבועה וטעם שומרים ולא הזכיר הטעם דשומרין מפני שכבר ביארו בהלכות טוען ונטען ואע"פ שכל זה נראה דוחק מ"מ אני אומר כן ליישב דברי ה"ה ז"ל. וראיתי בדברי הטור ז"ל שכתב בח"מ סי' צ"ה על דין זה וכתב בעל העיטור דוקא גידולי קרקע אבל תלוש ולבסוף חברו כגון כותל בנין וצינור שקבעו וכו' קיי"ל כחכמים דהמחובר לקרקע לאו כקרקע ע"כ ולכאורה נראה קשה דחכמים אית להו דהמחובר לקרקע הוי כקרקע והיכי כתב קיי"ל כחכמים. ואעתיק לך לשון בעל העיטור ותראה הדבר מבואר כתב שם גבי מלוה ע"פ וז"ל ומסתברא דוקא גידולי קרקע אבל תלוש ולבסוף חברו כגון כותל בנין וכגון צינור שקבעו וכוורת דבורים קי"ל כרבנן דאמרי כל המחובר לקרקע אינו כקרקע דתנן דף של נחתומין שקבעו בכותל ר"א מטהר וחכמים מטמאים אבל ר"ח אמר מדשלח רב נחמיה לרבה כי אתיא האי איתתא קמך אגבה עישור נכסי מאצטרובלי דריחיא דאינון מטלטלי קבועין בקרקע ש"מ סוגיא דשמעתתא כר"א סלקא דאמר כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ע"כ והא דשלח רב נחמיה איתא בפרק המוכר את הבית בב"ב ושם כתב ג"כ רשב"ם ז"ל ורבינו חננאל פסק כן מהך טעמא ומכאן יתבאר לך דחכמים דהזכיר העיטור הוו חכמים דדף של נחתומים דמס' כלים פ"ח ומ"ש הטור ז"ל לעיל דרבינו חננאל פסק כר"א יפה כתב כר"א דהיינו ר"א דאית ליה אפילו בתלוש ולבסוף חיברו הוי מחובר לקרקע ולא כדהקשה הרב ב"י ז"ל דהיה לו לומר כרבנן דהוא ודאי לא ראה דברי בעל העיטור ז"ל דאילו ראהו לא היה כותב כן אבל מ"מ קשה קצת בדברי הטור ז"ל דאי ר"ח פליג על בעל העיטור למה כתב הטור ז"ל לעיל דברי ר"ח ז"ל ואח"כ דברי בעל העיטור ז"ל בסתמא ולא ביאר שהם חולקים, ע"כ:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring 2:7:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring 2:7:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Hiring/r/2:7:1)

**הורו רבותי דאין זה נשבע בטענת קטן וכו'.** קשה דבפרק שבועת הדיינים במתני' דאין נשבעין על טענת קטן שהקשו רישא לסיפא דאמרה אבל נשבעין לקטן למה לא תירצו דסיפא דקאמרה אבל נשבעין איירי בטענת שומרין ובהלכות טוען כתבתי בזה: ומ"ש הראב"ד ז"ל בהשגות גבי קטן שהפקיד ביד גדול ואפילו באבידה אינו דאבידה אתיא מכח בן דעת וכו'. הוא ממאי דאמרינן בהגוזל הטוען טענת גנב באבידה משלם תשלומי כפל והקשו בגמרא דא"כ אמאי אינו משלם על תביעת קטן תשלומי כפל ותירצו התם דאבידה אתיא מכח בן דעת וזהו שכתב הר"א ז"ל כאן דאע"ג דגבי אבידה נשבע הכא אינו נשבע דלא אתי מכח בן דעת. ועל דברי רבינו דקאמר דעל טענת קטן נשבע קשה דאמאי אמר בהגוזל דאינו משלם כפל כשטוען טענת גנב בפקדון דקטן וכבר הקשה כן בשבועות פרק שבועת הדיינין הר"ן ז"ל יע"ש:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring 2:8:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring 2:8:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Hiring/r/2:8:1)

**כדרך שתקנו וכו'.** איכא פלוגתא בין רבינו ז"ל והרא"ש ז"ל דלרבינו ז"ל אינו מתחייב השומר באונסין אלא משעה שמשכה ועל זה ג"כ אמר תקנו משיכה בשומרין אבל הרא"ש ז"ל ס"ל דלא נאמר תקנו משיכה בשומרין אלא דלא מצי למהדר ביה השומר אבל להתחייב באונסין מיד כשקיבל שמירתה חייב וכן כתב הטור בח"מ סימן רצ"ה ואע"ג דבדברי רבינו ז"ל אין כל כך הכרח לומר דס"ל דלא כהרא"ש דהוא לא כתב אלא הלשון האמור בגמרא מ"מ כתב הטור ז"ל דס"ל דהיינו לענין להתחייב באונסין משום דכתב סמוך לדין זה דין דהנח לפני דדין זה ש"ח והיינו לענין להתחייב באונסין וה"ה דין זה הסמוך לו ועוד שהוא כתב בפ"ה מהלכות שאלה בשואל בהמה חייב במזונותיה משעה שמשכה והיינו ודאי דאזיל לטעמיה דס"ל דלענין חיוב אונסין לא הוי אלא משעת משיכה אבל הטור כתב בסי' ש"מ דמשעה שנסתלקו הבעלים משמירתה חייב במזונותיה וגם הוא אזיל לטעמיה וכמ"ש שם הרב"י ז"ל ואע"ג דבפ' השוכר את הפועלים ובפרק אלו נערות אמרו משעת משיכה איחייב במזונותיה לאו דוקא משעת משיכה לדעת הטור ז"ל אלא משום דאורחא דמילתא כשנסתלקו הבעלים משמירה הוי שעת משיכה דאז מושך השומר. ודייק לסברת הטור ז"ל לישנא דגמרא דפ' השואל דאמר מ"ש פרה דמשעת שאלה מדקאמר משעת שאלה משמע שאפילו עדיין לא משכה ולדברי רבינו צ"ל דלאו דוקא ומשעת שאלה קרי לשעת משיכה:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring 2:8:2
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring 2:8:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Hiring/r/2:8:2)

**אמר לו הנח לפניך או הנח סתם כו'.** הנח סתם בעיא דלא איפשיטא וקצת תימה אמאי לא כתב כאן רבינו דאי תפס לא מפקינן מיניה כדרכו בכל תיקו האמור בגמרא וצ"ע:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring 2:11:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring 2:11:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Hiring/r/2:11:1)

**טען שהפקיד אצלו וכו'.** כתב ה"ה דבכל הטענות שהמפקיד יודע בהן כמו הנפקד אין שם חיוב שבועה מן התורה וכו' מה שתלה הדבר שהמפקיד יודע לא משמע כן מדברי רבינו בפ"ו מהלכות שאלה שכתב שם שאין כל שומר נשבע שבועת השומרין האמורה בתורה אלא בזמן שמודה בעצמו של פקדון כמו שהמפקיד אומר וכו' כללו של דבר הטוען לפטור עצמו מן התשלומין וכו' משמע שאין הדבר תלוי אלא שמודה בעצמו של פקדון אבל אינו תלוי במה שיודע המפקיד או לא אבל מה שהקשה עליו הרב ב"י ממאי שכתב שם הרב בעובדא דשומשמין דאמר החזרתי לך דנשבע בנקיטת חפץ ותירץ דהיכא דאמר החזרתי כיון שהוא מודה שנעשה שומר מתחילה חייב שבועת שומרין זה אי אפשר דבהדיא כתב הרב ז"ל כאן בחלוקה דלקמיה או שאמר כן היה אבל החזרתי לך ונסתלקה השמירה ולא נשארה בינינו תביעה הרי הנתבע נשבע שבועת היסת ונפטר. עוד בהדיא אמרו המפקיד אצל חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים וכמו שהשיגו הראב"ד בפ"ו מהלכות שאלה דבהדיא משמע בר"פ כל הנשבעין דאפילו שבועה אינו צריך גבי הא דהקשו התם גבי נאנסו דלהימניה במגו דהחזרתי לך ולא ליבעי שבועה ולא ידעתי איך כתב הרב ב"י ז"ל כן:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring 2:12:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring 2:12:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Hiring/r/2:12:1)

**אין לך מי שנשבע מתוך שיכול לומר וכו'.** קשה להר"א ממלוה על המשכון דנשבע בנקיטת חפץ מדין מגו וקצת תימה אמאי לא השיגו מרועה שטען הצלתי ע"י רועים שנתבאר בפרק שלאחר זה שנשבע בנקיטת חפץ דבמלוה על המשכון לא נתבאר בבירור בפ"ד מהלכות טוען שהשבועה היא בנקיטת חפץ ששם כתב שבועה סתם ואפשר שהיא היסת:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring 2:12:2
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Hiring 2:12:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Hiring/r/2:12:2)

**אין נשבעין אלא היסת.** השיג הר"א על רבינו מפני שהבין דאיירי אפילו בנשבעין ונוטלין דהא איכא נשבע על המשכון לדעת הגאונים דס"ל לגאונים דאף ע"ג דאיכא מגו דלקוח הוא בידי מ"מ נשבע בנקיטת חפץ דלא אמרינן מגו לאפטורי משבועה וכמו שכתב רבינו בפי"ג מהלכות מלוה ועוד נתנו טעם אחר מפני שאינו נשבע על גופו של משכון. והרא"ש בפרק שבועת הדיינים אע"ג דאית ליה דאמרי' מגו לאפטורי משבועה נראה דאית ליה דין זה מפני הטעם השני שכתבו שאינו נשבע על גופו של משכון ולהכי כתב שם סתם כדבריהם וכן כתב הטור בסימן ע"ט בח"מ סתם כדבריהם מהך טעמא אע"ג דבסי' ע"ב כתב פלוגתא דהגאונים והראב"ד מ"מ בסי' ע"ט סתם כדברי הגאונים אע"ג דלא פליג על אביו דאית ליה דאמרינן מיגו לאפטורי משבועה אלא מטעמא אחרינא כדכתיבנא. איברא דק"ל טובא דבהלכות חזקת מטלטלין סי' קל"ג כתב דנאמן עד כדי דמיו בשבועת היסת כדפרישית לעיל וכתב הרמב"ם וכו' וכתב הרב"י דהוא ממאי דכתב לעיל בסי' ע"ב דעת הראב"ד ומדכתב כדפרישית לעיל נראה שהסכים לדעת הראב"ד והוא תימה דבסימן ע"ט הסכים לדברי הגאונים וכן הוא דעת אביו הרא"ש וע"ק שהיל"ל שם בסימן קל"ג והרמב"ם כתב ולא היה לו לומר וכתב הרמב"ם ז"ל כיון דפליג אדלעיל ונ"ל לומר דמאי דכתב הטור ז"ל כדפרישית לעיל לא קאי אמאי דכתב בסימן ע"ב שנשבע שבועת היסת לדעת הר"א ז"ל אלא אמאי דכתב לעיל דנשבע עד כדי דמיו במיגו ונאמן וקאי אמאי דכתב לעיל בסימן ע"ב ובסימן ע"ט דנאמן עד כדי דמיו ולא אמאי דקאמר דהוא היסת ולא כתב היסת אלא משום דהוה משמע כן לכאורה ולכך כתב אח"כ וכתב הרמב"ם ז"ל ולא והרמב"ם כתב דכוונתו לומר אע"ג דלכאורה נראה היסת מכל מקום הרמב"ם כתב בנקיטת חפץ וכן הוא האמת כן נ"ל ליישב בדוחק לשון הטור ואם לא היינו גורסים בדברי הטור ז"ל אלא עד כדי דמיו בשבועה כדפרישית לעיל ולא היה אומר היסת הוה אתי שפיר טובא דהכוונה במה שכתב כדפרישית לעיל כדכתיבנא ועדיין לא ביאר אופן השבועה אם היא היסת או בנקיטת חפץ והביא דברי הרמב"ם ז"ל לבאר שהיא נקיטת חפץ כי כן דעתו ונמצא דהטור ז"ל מסכים לדעת הגאונים וכן הרא"ש ז"ל וכן כתב רבינו ז"ל בפרק י"ג מהלכות מלוה ולכך השיגו הרא"ש ז"ל כאן דכיון דדעתו כדעת הגאונים דנשבע בנקיטת חפץ למה כתב כאן שנשבע היסת כל נשבע מתוך שיכול אפילו נשבע ונוטל ואע"ג דהוא פליג על הגאונים מ"מ הקשה לפי סברת רבינו ז"ל ועוד הקשה לו לפי סברתו שהוא מודה לדברי הגאונים בענין עיזי דחושלא שכתב רבינו ז"ל ועוד הקשה לו לפי סברתו שהוא מודה לדברי הגאונים בענין עיזי דחושלא שכתב רבינו ז"ל בפ"י מהלכות טוען שנשבע בנקיטת חפץ ובהא מודה ודאי הר"א ז"ל משום דאין שם מיגו טוב דהוי מגו דהעזה דאם היה אומר לקוח הוא בידי היה מעיז וזהו שכתב אלא שאיני מודה אלא כעין ההיא דעיזי דחושלא דנשבע בנקיטת חפץ דאני מודה בהא: