## Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread Chapter 8

###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread 8:2:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread 8:2:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Leavened%20and%20Unleavened%20Bread/r/8:2:1)

**ואחר כך עוקרין השלחן מלפני קורא ההגדה לבדו.** בפרק ערבי פסחים (פסחים דף קט"ו:) אמרו ואין עוקרים השלחן אלא מלפני מי שאומר ההגדה רב הונא אמר כלהו נמי לפני מי שאומר הגדה והלכתא כרב הונא ע״כ. ורבינו ז״ל נראה דפסק דלא כרב הונא ונראה דלא היה בגירסתו והלכתא כרב הונא ולכך פסק כסברא ראשונה דאיתמרא בגמרא בסתמא:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread 8:2:2
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread 8:2:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Leavened%20and%20Unleavened%20Bread/r/8:2:2)

**שבכל הלילות אנו אוכלין וכו' והלילה הזה כלו צלי.** שם במשנה פרק ערבי פסחים (פסחים דף קט"ז) ובפרק אלו דברים (פסחים דף ע') אמרו על מתניתין דקאמרה דחגיגה נאכלת לשני ימים ולילה אחד מתניתין דלא כבן תימא דתניא [בן תימא] אומר חגיגה הבאה עם הפסח [הרי היא כפסח] ואינה נאכלת אלא ליום ולילה וכו' מ״ט דבן תימא כדמתני רב וכו' איבעיא להו לב״ת נאכלת צלי או אינה נאכלת וכו' ת״ש הלילה הזה כלו צלי ואמר רב חסדא זו דברי ב״ת ש״מ ע״כ בגמרא. והשתא יש תימה על דברי רבינו דהוא פסק בהלכות קרבן פסח פ״י כמתניתין דחגיגה נאכלת לשני ימים ולילה אחד ודלא כב״ת וא״כ לדידן ודאי אינה נאכלת צלי דלית לן היקשא דב״ת כדמשמע בגמרא ולית לן לומר הלילה הזה כלו צלי דהא בגמ' אמרו דזהו כדברי בן תימא דסבירא ליה היקשא ודחגיגה נאכלת צלי אבל לדידן דחגיגה אינה נאכלת צלי ולא מצינן למימר כלו צלי דהא איכא חגיגה וא״כ תימה הוא בדברי רבינו דכאן נראה דפסק כב״ת ושם פסק כסתם מתניתין וצ״ע:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread 8:6:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread 8:6:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Leavened%20and%20Unleavened%20Bread/r/8:6:1)

**ואם אכל מצה בפני עצמה ומרור בפני עצמו מברך וכו'.** קשה כיון דהוא חשש לדהלל ודחכמים איך כתב בזמן שביהמ"ק קיים רצה עושה זה ואם רצה עושה זה היה לו לומר דליעבד לתרוייהו מספיקא כמו בזמן הזה והתימא הזה הוא גדול יותר על דברי ה"ה ז"ל שכתב ובגמרא חששו לדברי הלל וכו' ולזה כתב רבינו וכו' דא"כ היה לו לומר דיעשה שניהם כדפרישית. עוד יש להקשות על דברי רבינו ז"ל דכיון דהוא רוצה לצאת מידי ספיקא דהלל הא הלל משמע בגמ' (דף קט"ו) דהיה כורך הפסח והמצה והמרור יחד משום דהיה מדקדק הכתוב שאמר על מצות ומרורים יאכלוהו וא"כ הך וכורך מצה ומרור היה לו לכותבו אחר אכילת החגיגה והיל"ל שם וכורך פסח מצה ומרור וכורך וכו'. ונ"ל שזהו מה שהשיגו הראב"ד ז"ל באומרו ומ"מ לא דייק זה הסדר כלומר הוא רצה לצאת ידי הלל ולא דייק שהיה לו לומר זה וכורך יחד עם הפסח אחר אכילת הזבח וכמו שזכרתי, וה"ה ז"ל כתב שלא נתבאר טעם הראב"ד, ול"נ שטעמו הוא זה. ולקושיא הראשונה יש לפרש דלעולם בעי רבינו אפילו בזמן בית המקדש שיעשה שניהם וכדכתב למטה לצאת מידי ספיקא דהלל ומאי דקאמר ואם אכל איירי רבינו לענין הברכות כלומר דאם אכל הכורך תחלה מברך על אכילת מצות ומרורים ופוטר מה שיאכל אח"כ כל אחד לבדו ואם אכל כל אחד ואחד תחלה מברך על כל אחד ואחד תחלה ופוטר הכורך שיעשה לבסוף דאם הכורך הוא בדין אינו הפסק שאכל כל אחד תחלה בין הברכה והכורך דהכל מענין אחד הוא והרי הוא כמו [ברכות מ'.] גביל לתורי וכן בהפך כשהכורך תחלה דפוטר ברכתו מה שאוכל אחר כך כל אחד לבדו:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread 8:7:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread 8:7:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Leavened%20and%20Unleavened%20Bread/r/8:7:1)

**ולא ברכת הפסח פוטרת וכו'.** נראה דהוא פסק כר״ע דאמר במשנה (דף קכ"א) לא זו פוטרת את זו ולא זו את זו ודבריו מתמיהים דבגמ' אמרו דלר' ישמעאל זריקה בכלל שפיכה כלומר דאם הנזרקים נשפכו כשרים ולהכי ברכת הפסח פוטרת הזבח ולר״ע לא הוי שפיכה בכלל זריקה ולא זריקה בכלל שפיכה כלומר דאם הנזרקים נשפכו פסולים ואם הנשפכים נזרקו ג״כ פסולים ולהכי אין ברכת הפסח פוטרת של זבח ולא של זבח של פסח וא״כ רבינו דפסק כאן כר״ע איך פסק בריש פרק כ' מהלכות פסולי המוקדשים דהנזרקים נשפכים שכתב שם וכל הניתנים בזריקה שנתנן בשפיכה יצא שנאמר ודם זבחיך ישפך וזה נראה דהוא כר' ישמעאל. ויותר יש להגדיל התימה בסוגיא דזבחים בפרק בית שמאי (זבחים דף ל"ז) בתחילתו שאמרו שם על האי קרא דודם זבחיך ישפך ואכתי להכי הוא דאתא מבעי ליה לכדתניא מנין לניתנים בזריקה שנתנן בשפיכה יצא ת״ל ודם זבחיך ישפך ומשני סבר לה כר״ע דאמר לא זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה דתנן ברך ברכת הפסח פטר את של זבח של זבח לא פטר את הפסח דברי ר' ישמעאל ר״ע אומר לא זו פוטרת את זו ולא זו פוטרת את זו והכי מבואר שם דלר״ע לית ליה בכל הני דהוי בזריקה שאם נתנן בשפיכה יצא מקרא דודם זבחיך כו' וזו היא קושיא חזקה וצ״ע:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread 8:10:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread 8:10:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Leavened%20and%20Unleavened%20Bread/r/8:10:1)

**ויש לו לגמור את ההלל וכו'.** כלומר הלל שגומרים על כוס רביעית יכול לגומרו במקום אחר. וכתב הרב המגיד כו' וע"כ לא אמרו דבשעת אכילה כו'. וקשה דלמה לי האי וע"כ הא בלאו הכי למדנו משום דיכול לומר הלל במקום אחר דהא מ"ש שם שלא בשעת אכילה פירש רש"י ז"ל התם קריאת ההלל היא לאחר אכילה כלומר ההלל קורין אותו אחר כך ומקרי שלא בשעת אכילה ולמה ליה לה"ה לומר האי ע"כ. ונראה דנשמר ה"ה שנוכל לפרש דה"ק כאן בשעת אכילה וכו' כלומר לומר ההלל על אכילתו ודאי דצריך לאומרו במקומו אבל אחר שהשלים הוא מצות ארבעה כוסות ואמר ההלל אם רצה לעקור ולומר ההלל עם חבורה אחרת רשאי ומ"ש והלילא פקע איגרא הוא שהיו מתכנסים אחר שהשלימו מצות ארבעה כוסות היו באים ומשלימים ראשונה בבתיהם ומתכנסים עם האחרים שלא השלימו והיינו דאמר הלילא פקע איגרא לזה אמר ה"ה דאפילו שהפי' הוא כך ע"כ לא אסר התם בשעת אכילה אלא משום פסח אבל היכא דליכא פסח ודאי דאפילו בשעת אכילה יכול לעקור אחר שאכל ולומר ההלל במקום אחר:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread 8:12:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread 8:12:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Leavened%20and%20Unleavened%20Bread/r/8:12:1)

**מי שאין לו ירק אלא כו'.** כתב הרב המגיד והטעם לדבריו כו'. האמת כי כפי הנראה משם משמע מדבריו דהיכא דהמצות הם חובה כמו מרור ומצה אף על פי שהעושה לו ולאחרים צריך שיאמר בלמ"ד ומפני זה כתב ה"ה וצריך עיון ושם יתבאר וכו':


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread 8:14:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread 8:14:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Leavened%20and%20Unleavened%20Bread/r/8:14:1)

**מי שישן בתוך הסעודה והקיץ אינו חוזר ואוכל.** רבינו מפרש דר' יוסי (דף ק"כ:) פליג אסיפא ומיקל וה"ק מאי דאמרת כלן לא יאכלו דמשמע בין נתנמנמו בין נרדמו אין הדבר כן אלא נתנמנמו מותרין ובמקצתן בכל גוונא מותרין. ור' שמואל פירש דקאי ארישא ור' יוסי מחמיר וה"ק מאי דאמרת בסיפא מקצתן יאכלו דמשמע אפילו נרדמו אין הדין כן אלא אם נרדמו אפילו מקצתן אסורין ולדידיה צריך לומר במעשה דאביי שאביי היה אוכל עם רבה ולהכי השיב ליה דמתנמנם היה וכר"י דאם היה נרדם היה אסור אע"פ שהוא היה מתנמנם מקצת כר"י. ורבינו נראה שיפרש שאביי לא היה אוכל עם רבה אלא רבה לבד היה אוכל ומשום הכי אמר דמתנמנם היה כר"י דאילו היה נרדם היה אסור מפני שהוא היה הכל שלא היה שם אחר. ופי' האחרון שכתב ה"ה ר"ל שרבה היה מתנמנם בבית המדרש מינם קא ניים מר ואמר לו אין והיינו הנמנום דאמרינן במתניתין ורצו להודיענו החילוק שבין הנמנום והרדימה משום דהלכה כר' יוסי: **סליקו להו הלכות חמץ ומצה בסיעתא דשמיא. .**