## Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema Chapter 2

###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:1:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:1:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/2:1:1)

**הקורא את שמע.** משנה פרק היה קורא (ברכות דף י"ג) היה קורא וכו' אם כיון לבו יצא. ובגמרא (שם ע"ב) תנו רבנן שמע ישראל ע״כ צריכה כוונת הלב [דברי ר' מאיר] אמר רבא הלכה כרבי מאיר ע״כ ופסק [רבינו] כן דרבא הוא בתרא:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:2:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/2:2:1)

**כל אדם קורין כדרכן וכו'.** כבית הלל דקאמרי הכי (דף י':) ודלא כב"ש דאמרי בערב יטה ויקרא וכו':


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:2:2
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:2:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/2:2:2)

**ואסור לקרות ק״ש והוא מוטל וכו'.** שם (דף י"ג ע"ב) אמר רב [יוסף] פרקדן לא יקרא ק״ש והקשו מקרא הוא דלא קרי הא מיגנא שפיר דמי והא ר' יהושע בן לוי לייט אמאן דגני אפרקיד אמרי מיגנא כי מצלי שפיר דמי מקרא אע״ג דמצלי נמי אסור והא ר' יוחנן מצלי וקרי שאני רבי יוחנן דבעל בשר הוה ע״כ. ובפרק מי שמתו (ברכות דף כ"ד.) גבי הא דתניא ב' שהיו ישנים בטלית אחד זה מחזיר פניו לכאן וקורא וזה מחזיר וכו' הקשה ה״ר יונה בפירוש ההלכות דהיאך יכול לקרות קריאת שמע והוא שוכב מוטה על צדו דהא אמרינן מקרא אע״ג דמצלי אסור ומאי דאמר מטין וקורין זהו במיושב אבל בהטיה בשכיבה לא אמרו והיכי אמרינן הכא דשרי ואיכא דאמרי דאי אמרינן מקרא אע״ג דמצלי אסור זהו בהטיה כמו פרקדן בשוכב על קדקדו ומוטה מעט אבל זה שמוטה על צדו לגמרי מותר. והנכון יותר לתרץ דכיון דחזינן דהיכא דאיכא טירחא שרי כדאמרינן דרבי יוחנן מצלי וקרי משום דהוה בעל בשר והוה ליה טירחא הכי נמי התירו לו בהטיה משום דהוה ליה טירחא כיון שפשט את בגדיו לחזור (ללבשן) ע״כ. ומבוארים דברי רבינו ז״ל כתירוץ הראשון של רבינו יונה וקושיא זו הכריחו לרבינו לחלק בין נוטה מעט לצדו לנוטה על צדו לגמרי. ובהשגות א״א ויותר טוב הוא אם ישכב וצריך לעשות כן אם יוכל ע״כ. לכאורה נראה דכוונתו להשיג על רבינו במה שפירש דפרקדן פירוש האחד מוטל ופניו טוחות בקרקע הב' מושלך על גבו ופניו למעלה והשיג עליו דפניו טוחות בקרקע הוא יותר טוב מעל צדו בשלמא מושלך על גבו ופניו למעלה אסור משום דרך גאוה אבל בפניו טוחות אדרבה נראה דרך הכנעה וזהו שאמר ויותר טוב ר״ל שכיבה ופניו למטה אבל אין זה מספיק לפי ההשגה שלא היה לו לומר יותר טוב הוא אם ישכב דלשון שכיבה מיקרי נמי כשפניו למעלה והכי הו״ל למימר ויותר טוב שיהיו פניו למטה ולמה הזכיר לשון שכיבה דאין מורה כוונתו כלל. והיותר נכון בעיני שיש ט״ס בהשגה וצ״ל ויותר טוב הוא אם ישב וסובר הראב״ד ז״ל כתירוץ אחרון שתירץ רבינו יונה ז״ל דעיקר הקריאה הוא בישיבה אבל בשעת הדחק יהיה מוטה על צדו כמו התם שהוא ערום וכן רבי יוחנן דהוה בעל בשר ולזה השיג על רבינו דאיך כתב אבל קורא הוא והוא שוכב על צדו שזהו בשעת הדחק אבל הנכון יותר והיותר טוב שישב וכתירוץ אחרון דרבינו יונה ז״ל וזה מורה כוונתו ז״ל מפני שתפס במה שאמר רבינו אבל קורא הוא והוא שוכב על צדו וכפי מה שהובאה בספרים. וכפי פי' הראשון היה לו לתפוס על רבינו במה שאמר ופניו טוחות בקרקע וכו':


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:3:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/2:3:1)

**מי שהיה מהלך על רגליו וכו'.** שם (דף י"ג ע"ב) ורבי יוחנן אמר כל הפרשה כולה בעמידה ואזדא רבי יוחנן לטעמיה דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן הלכה כרבי אחא שאמר משום רבי יהודה כלומר דאמר כיון שכוון בפרק ראשון שוב אינו צריך מכלל דלדידן דאית לן כרבא בכוונה בפסוק ראשון גם בעמידה די בפסוק ראשון דטעם העמידה משום כוונה:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:3:2
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:3:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/2:3:2)

**היה ישן מצערין וכו'.** שם (דף י"ג ע"ב) אמר ליה רב נחמן לדרו עבדיה בפסוקא קמא צערן טפי לא תצערן. וכבר פירש הרב"י דצריך ודאי שיקרא אלא מאי דקאמר דיצא ר"ל שאע"פ שקרא מכאן ואילך מתנמנם יצא:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:4:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/2:4:1)

**מי שהיה עוסק במלאכה מפסיק עד שיקרא פרשה ראשונה כולה וכו'.** וכן האומנין בטלין ממלאכתן וכו' פרק היה קורא (ברכות דף ט"ז.) וקשה דשם אמרו הפועלים שהיו עושים מלאכה אצל בעל הבית קורין וכו' ואין מברכין לפניה אבל מברכין לאחריה וכו' בד״א כשעושין בשכרן אבל עושין בסעודתן וכו' או שהיה וכו' מברכין כתיקונה. ורבינו ודאי נראה מדלא חילק כאן בין עושין בשכרן לעושין בסעודתן כמו שחילק בהלכות תפלה משמע דסתם אומנין עושין בשכרן מיירי וא״כ אמאי מברכין ברכות קריאת שמע שהם מדרבנן היה ראוי שלא יברכו כמו שאין מברכין ברכת המוציא מפני שהיא מדרבנן וי״ל דשאני הכא דעיקר ק״ש היא מדאורייתא שאע״פ שהברכות מדרבנן ראוי לעשות המצוה שהיא מדאורייתא כתיקונה ולקרות ברכת שמע עם ברכותיה אבל ברכת המוציא אינה באה על מצוה מן התורה שאין האכילה מן התורה דאין המצוה אלא מי שיאכל שיברך באחרונה אבל אין האכילה מצוה ולהכי אינו מברך בתחילה ובהכי מתיישב שפיר מ״ש רבינו ז״ל ספק קרא ק״ש ספק לא קרא חוזר וקורא ומברך לפניה ולאחריה ואמאי מברך כיון שיש לו ספק בברכות שהם מדרבנן לא היה לו לברך אלא יש לתרץ בכה״ג דיש לו ספק בקריאת שמע שהיא מן התורה אם כן ראוי לו לברך ברכות ולקרות קריאת שמע שהיא מן התורה כתיקונה:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:5:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/2:5:1)

**היה עוסק בתלמוד תורה וכו'.** משנה בפרק קמא דשבת (דף ט':) מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפלה ואוקמוה בגמרא (דף י"א.) בדברי תורה כלומר שמי שקורא בתורה פוסק לק"ש ואינו פוסק לתפילה וכל זה במי שתורתו אומנותו אבל מי שאין תורתו אומנותו אפילו לתפלה פוסק ולהכי סתם רבינו כאן בק"ש ולא חילק בין תורתו אומנותו לאין תורתו אומנותו ולא חילק כמו שחילק בתפלה משום דכאן בכל גווני פוסק:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:5:2
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:5:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/2:5:2)

**היה עוסק בצרכי רבים וכו'.** כתב הרב"י בסי' ע' דזה יצא לו לרבינו ממאי דאמרינן בירושלמי דפרק אין עומדין העוסק בצרכי רבים כאילו עוסק בדברי תורה כלומר שרבינו מפרש כמו שכתב הטור בסימן צ"ג שיש מפרש הירושלמי לענין שא"צ לפסוק כדי להתפלל כמו שא"צ לפסוק מתלמוד תורה להתפלל מי שתורתו אומנותו ע"כ. ולא הבינותי דברי הרב"י דודאי נודה לו שמה שכתב רבינו ז"ל בפרק ששי מהלכות תפלה אבל העוסק בצרכי ציבור כעוסק בדברי תורה כלומר כעוסק בדברי תורה שתורתו אומנותו שכתב קודם שאינו מפסיק שיצא לו זה מהירושלמי הנזכר אבל מ"ש כאן בהלכות ק"ש א"א שיצא לו משם דכאן צרכי רבים עדיף מדברי תורה בתורתו אומנותו שהרי כאן בק"ש אפילו מי שתורתו אומנותו פוסק וצרכי רבים אינו פוסק ומהירושלמי ההוא לא למדנו אלא שזה כזה אבל כאן שאין ת"ת מועיל לגביה מאין למד רבינו דצרכי רבים עדיף מיניה. על כן היה נ"ל לומר שלמד כן רבינו ז"ל ממה שאמרו פ"א דשבת [שם] שבעיבור השנה לא היו מפסיקין לתפלה ולא לק"ש סובר רבינו ז"ל דהטעם מפני שהוא צרכי רבים אבל אין זה מספיק כלל דדילמא שאני התם דהוא צורך רבים שלא יתקלקלו המועדות וכמו שכתבו התוס' אבל שאר צרכי רבים מנין. ונראה דודאי למד כן מפני שראינו שכל עוסק במצוה פטור מק"ש כדאמרו בגמרא בפ"ק דברכות (דף י"א) ובלכתך בדרך בלכת דידך הוא דמיחייבת אבל דמצוה פטירת ולכן קוברים את המת פטורים מק"ש וא"כ ס"ל לרבינו ז"ל דלא גריעי צרכי רבים משאר מצות ולכך כתב דאין מפסיקין לק"ש ואפילו בדליכא שהות וזהו שכתב ויקרא אם נשאר עת כלומר דאם לא נשאר עת לא איכפת לן ולא מידי:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:6:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:6:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/2:6:1)

**היה עוסק באכילה וכו'.** פרק קמא דשבת (דף ט' ע"ב) לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה וכו' ואם התחילו אין מפסיקין. וסובר רבינו ז״ל שהוא אפילו לקריאת שמע ומה שכתוב אחר כך ומפסיקין לק״ש וכו' מילתא באנפי נפשה היא דאיירי בדברי תורה וכמו שביארתי אבל כל הני דלעיל אפילו לק״ש אין מפסיקין וכל זה איירי בדאיכא שהות כדאוקמוה בסוכה פרק לולב הגזול (סוכה דף ל"ח) וסיפא דקאמר ומפסיקין לק״ש דאיירי בדברי תורה דמפסיקין כתב הרי״א ז״ל דאיירי בדליכא שהות דאי איכא שהות וכי גרע תלמוד תורה מכל הני שהזכיר קודם דאין מפסיקין ואין נראה כן דעת רבינו ז״ל אלא דסיפא דמפסיקין לתלמוד תורה דומיא דרישא איירי בדאיכא שהות וכי תימא וכי גרע מכל הני מרחץ ותספורת וכו' יש לומר דפוסק דת״ת לא מיקרי פוסק מעניינו דק״ש נמי קריאת התורה היא ומאי שנא האי קריאה מהאי קריאה אבל הכא פוסק מענייינו לגמרי ולכן אין מפסיקין כיון שהתחיל. ובעל קרית ספר כתב דשאני תלמוד תורה דיכול לחזור אח״כ ללימודו מיד אחר שקרא אבל הכא בסעודתו שהתחיל או מלאכתו צריך שיגמרנה ואולי לא ימצא לגומרה ולכך אמרו שגומרה תחלה. ואין זה תירוץ שגם בסעודתו ומלאכתו אטו מי לא עסקינן דיכול לגומרה אח״כ אלא ודאי העיקר כדפרישית. א״נ י״ל דהקריאה בתורה מושך טפי ואפשר שישכח ולא יקרא מה שא״כ במלאכתו וסעודתו וכל הני דמתניתין. ובהשגות כתב א״א לא כי אלא מפסיק וקורא ואע״פ שיש שהות לקרות מפני שהיא מן התורה ואם אין שהות אפילו לתפלה דרבנן מפסיק ואיתא להא מילתא וכו'. והרב בית יוסף בסי' ע' פירש טעמו של הראב״ד ז״ל ופשוט הוא דהוא סובר דכתירוצא דאמר רבא הא דאורייתא הא דרבנן קי״ל דהא גם רבי זירא מוקי מתניתין ביו״ט שני דרבנן. וז״ש דדוקא ביו״ט שני דרבנן קאמר מתניתין בדליכא שהות מפסיק הא בדאורייתא אע״ג דאיכא שהות מפסיק. ונראה לתרץ דעתו של רבינו ז״ל דלפי המסקנא דאוקמה ביום טוב שני דרבנן הוא הדין בדאורייתא ומאי דנקט מתניתין דרבנן להודיענו דאפילו בדרבנן היכא דליכא שהות מפסיקין וכל שכן בדאורייתא אבל בדאיכא שהות בין מדאורייתא בין מדרבנן לא מפסיקין ומשום הכי נקט מתניתין י״ט דרבנן. והרב״י דחק עצמו לתרץ דעת רבינו ז״ל דמתני' בכל גווני איירי ונדחק במה שאמרו בגמרא דיקא נמי דקתני וכו'. ועוד תירץ תירוץ אחר דרבינו סובר כדברי הר״ן והוא מחלק בין מטא זמן חיובא ללא מטא זמן חיובא דהיכא דהתחיל קודם דמטא זמן חיובא אפילו בדאורייתא לא מפסיק אבל היכא שהתחיל אחר דמטא זמן חיובא בדאורייתא מפסיקין ובדרבנן לא מפסיקין ורבינו איירי קודם דמטא זמן חיובא ולהכי כתב דאפילו בדאורייתא לא מפסיקין. **ומ״ש ואם הפסיק הרי זה משובח** יצא לו ממה שאמר ר' זירא מצוה לאפסוקי. וקשה לי עליו טובא חדא דאם דעתו של רבינו כך למה לא ביאר דהיכא שהתחיל בתר דמטא זמן חיובא דבדאורייתא מפסיקין ובדרבנן לא ולמה סתם דבריו. ועוד איך כתב דיצא לו מדברי ר' זירא הא ר' זירא מאי דקאמר מצוה לאפסוקי הוא על מתני' דלולב ומתני' דלולב אחר דמטא זמן חיובא איירי כדכתב הר״ן ז״ל דמצפרא מטא זמן חיובא וא״כ מאין לו לרבינו דהיכא דהתחיל קודם דמטא זמן חיובא דמצוה לאפסוקי. לכן נראה ודאי דרבינו אינו מחלק בכך ודעתו דלמסקנא לא שני לן בין דאורייתא לדרבנן כדפרישית. ומ״מ קשה מאין לו מ״ש ואם היה מתירא וכו' הרי זה משובח לכך נראה לתרץ הכל ולומר דרבינו ודאי דס״ל כהראב״ד ז״ל דלמסקנא קי״ל כתירוצא דרבא דהא דאורייתא הא דרבנן ובדאורייתא אפילו בדאיכא שהות מפסיקין ומ״מ הוקשה לו על תירוץ רבא הקושיא שהקשו התוספות ז״ל שהרי קידוש היום דהוי דאורייתא ואיפסיקא הלכתא כרבי יוסי דאין מפסיקין לכך מתרץ הוא ז״ל דמאי דקאמר רבא הא מדאורייתא ר״ל מתניתין דקאמר נוטל וכו' הוי בלולב דהוי דאורייתא ואיירי למצוה כלומר מצוה לנוטלו על שלחנו אע״ג דמן הדין אין מפסיקין כר' יוסי מ״מ מצוה להפסיק אפילו בדאיכא שהות ומתני' דלפי האמת אוקמה ר' זירא בדרבנן ה״ק דוקא בדבר דרבנן בדליכא שהות מפסיקין הא בדאיכא שהות אין מפסיקין כלומר אפילו מצוה להפסיק לא הוי הא בדאורייתא אפילו דאיכא שהות מצוה להפסיק אבל מן הדין ודאי דאין מפסיקין מדרבי יוסי ומכאן יצא לו לרבינו מה שכתב הרי זה משובח וזה נראה לי נכון וברור בדעתו של רבינו ז״ל:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:7:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:7:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/2:7:1)

**מי שירד לטבול וכו'.** במשנה פרק מי שמתו (ברכות דף כ"ב ע"ב) אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה ואוקמוה בגמרא (דף כ"ה ע"ב) כותיקין שגומרין אותה עם הנץ החמה ולפיכך רבינו ז״ל שפירש גומרין גמר ממש צ״ל דמאי דקאמר כאן ולקרות רוצה לומר ולגמור אותה בברכותיה אבל לפי' של רבינו חננאל ז״ל שפי' שגומרין אותה ר״ל אומר אותה עם הנץ החמה קשה האי מתני' דלמה צריך לקרות קודם שתנץ החמה די שיקרא אותה עם הנץ החמה דהא כותיקין אוקמוה בגמרא ופירוש גומרין דותיקין ר״ל אומרים:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:7:2
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:7:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/2:7:2)

**ולא יתכסה לא במים וכו'.** שם במשנה:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:7:3
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:7:3](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/2:7:3)

**אבל מתכסה הוא וכו'.** שם אמרינן בגמרא שלא יהא לבו רואה את ערותו:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:8:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:8:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/2:8:1)

**הקורא קריאת שמע לא ירמוז בעיניו וכו'.** בפ"ק דיומא (י"ט:) הקשו לרב דהוה מחוי בק"ש דהיכי עביד הכי האמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא הקורא את שמע לא ירמוז בעיניו וכו' ותירצו לא קשיא הא בפרק ראשון הא בפרק שני ע"כ. וקשה על רבינו למה לא חלק כאן דדוקא בפרק ראשון לא יקרוץ אבל בפרק שני לית לן בה כמ"ש בגמרא. ונראה דלא הוצרך להזכירו מפני שרבינו מפרש ההיא דאומנין דלעיל דאוקמוה בגמרא (ברכות ט"ז.) בפרק היה קורא בפרק ראשון דוקא דבטלין ממלאכתן דלא הוי טעמא משום דבעינן כוונה בפרק ראשון כמ"ש התוספות דלפי זה לדידן דקי"ל דפסוק ראשון דוקא בעי כוונה לא בעי ביטול מלאכה אלא בפסוק ראשון אלא טעמא משום דלא תהא קריאתו עראי וכדכתב הרי"ף ז"ל ולהכי בפרק ראשון אע"ג דהפסוק ראשון לבדו הוא מן התורה מ"מ בעינן כל הפרק הראשון משום דלא תהא קריאתו עראי אבל בשאר הפרקים אפילו בקריאת עראי סגי וכן בהך דלא יקרוץ בשפתיו דאוקמוה בגמרא בפרק ראשון סובר רבינו דמהך טעמא הוא ודלא כפירוש התוספות דהך נמי משום כוונה הוא ולדידן דקי"ל בעי כוונה בפסוק ראשון לחוד לא יקרוץ ולא ירמוז מהאי טעמא משום דלא תהא קריאתו עראי וכמ"ש להכי לא הוצרך כאן לפרש דאיירי בפרק ראשון דכיון דכבר ביאר לנו למעלה דלא קפדינן אקריאת עראי אלא בפרק ראשון לבד ממילא משתמע דהכא דטעמא הוי משום קריאת עראי לא הוי אלא בפרק ראשון דוקא דבשאר הפרקים לא קפדינן בהכי כמו שכתב גבי אומנין:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:8:2
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:8:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/2:8:2)

**וצריך להשמיע לאזניו וכו'.** שם בפרק היה קורא (ברכות דף ט"ו.) וכן מה **שאמר צריך לדקדק באותיותיה** ותרווייהו מחלוקת ר' יוסי ורבי יהודה במשנה והלכה כתרווייהו להקל:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:9:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:9:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/2:9:1)

**כיצד ידקדק וכו'.** כבר ביאר מוהרי״ק ז״ל טעמו של רבינו ז״ל ונסתלק השגתו של הראב״ד ז״ל ועוד הוסיף הראב״ד ז״ל שצריך לשהות בין נשבע ה' מפני שלא תבלע האל״ף בעי״ן כלומר כשיאמר העי״ן יבלע בתוכה האל״ף של תחילת השם שקורא אותו בלשון אדנות ויש אל״ף בתחילת קריאתו והיא נבלעת עם העי״ן. וכל מ״ש רבינו ז״ל הוא בפרק היה קורא (ברכות ט"ו.):


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:9:2
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:9:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/2:9:2)

**וצריך להאריך וכו'.** בריש פרק היה קורא (ברכות דף י"ג ע"ב):


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:9:3
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:9:3](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/2:9:3)

**וצריך שלא יחטוף וכו'.** שם אמר רב אשי ובלבד שלא יחטוף החי"ת ופירש"י ז"ל בשביל אריכות הדל"ת לא ימהר בקריאתה שלא יקראנה בחטף בלא פת"ח ואין זה כלום ע"כ. ורבינו נראה שמפרש כן אם זה חטף החי"ת עם הדל"ת כיון שזה שהה בקריאת האל"ף יותר מהחי"ת נראה שהם ב' דברים נפרדים שאם האל"ף והחי"ת היתה אחת למה לא קרא האל"ף במהירות כמו שקרא החי"ת אלא נראה ח"ו שהאל"ף היא תיבה אחרת ולכך קוראה בהמתנה והוי כאומר אי חד. זה נראה פי' דבריו:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:10:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:10:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/2:10:1)

**קורא אדם שמע וכו'.** שם בפרק היה קורא. שמע בכל לשון שאתה שומע:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:11:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:11:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/2:11:1)

**אבל אם הקדים פרשה וכו'.** עיין בפירוש רבינו [יונה] ז"ל בהלכות שיישב מה שקשה לכאורה על רבינו ז"ל:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:11:2
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:11:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/2:11:2)

**קרא פסוק וכו'.** בפרק אין עומדין (ברכות דף ל"ג ע"ב) במשנה אמרו כל האומר מודים מודים משתקין אותו וכו' (עיין בכ"מ) ותני לה ופירש״י ז״ל מילתא וכו' כל תיבה ותיבה חוזר ושונה מגונה הוי שתוקי לא משתקינן ליה ע״כ. ורבינו ז״ל פי' בהיפך ולפירוש רש״י ז״ל אתי שפיר לשון הגמרא במאי דקאמר ל״ק וכו' דהראשון הוא בברייתא שהקשה ממנה והב' הוא במימרא דרב יהודה וכן דרך הגמרא שבתחילה מיישב הברייתא שהקשה ולפירוש רבינו ז״ל א״ש טפי לשון שמע שמע דמשמע תיבה אחת:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:12:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:12:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/2:12:1)

**קראה מתנמנם וכו'.** כבר נתבאר למעלה:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:13:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:13:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/2:13:1)

**ספק קרא וכו'.** שם (דף כ"א) בפ' מי שמתו כרבי אלעזר דק"ש דאורייתא וא"ת התינח פסוק ראשון שהוא דאורייתא חוזר וקורא אבל השאר מדרבנן למה יחזור ויקרא דהא ודאי כיון דלא בעינן כוונה מדרבנן הוי וכמ"ש הרב"י בסימן ס"ג ואפי' ה"ר יונה לא קאמר אלא דפסוק א' הוי מדאורייתא. וי"ל כיון דחוזר וקורא מקצת אטרחוהו רבנן דיגמור אותה כתקנה. ובעל קרית ספר תירץ דבקריאת ג' פרשיות קיים מצוה דאורייתא ואע"ג דבפסוק ראשון נפטר מ"מ מידי דהוה אקריאת התורה דנפטר בקביעת איזו שעה ביום ובלילה שנאמר והגית בו וגו' ור"י אמר אפילו לא קרא אלא ק"ש וכו' ומ"מ אם לומד כל היום וכל הלילה מקיים מצות ת"ת מדאורייתא:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:13:2
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:13:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/2:13:2)

**אבל אם יודע שקרא ונסתפק וכו'.** כן מוכח שם:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:13:3
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:13:3](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/2:13:3)

**קרא וטעה וכו'.** בפרק היה קורא (ברכות דף ט"ז.) x (קרא וטעה באמצע הפרק יחזור לתחילת הפרק) בין פרק לפרק יחזור לפרק ראשון בין כתיבה לכתיבה יחזור לכתיבה ראשונה א״ל רבי יוחנן לא שנו וכו'. ופירש״י ז״ל יחזור לפרק א' להפסק ראשון והיה אם שמוע עד כאן. ובודאי שהדעת מוכחת כן דכיון שידע שהשלים פרשה אחת עכ״פ כבר קרא פרשה ראשונה וא״כ ודאי שאין לחזור אלא לוהיה אם שמוע אבל הלשון קשה טובא על רש״י ז״ל דפרק ראשון לא מיקרי אלא פרשת שמע דשם באותה סוגיא גבי אומנין שתירצו כאן בפרק א' כאן בפרק ב' פירש״י ז״ל עצמו דפ״א היינו שמע וכן בריש פרק היה קורא שאמרו דכיון שכיון לבו בפרק א' יצא פירש״י ז״ל דהוי פ' שמע ובכ״מ שהוזכר פרק א' פי' כן וכאן נשתנה הפי' לדעת רש״י ז״ל מכל המקומות וכבר הרגיש רש״י ז״ל שכתב להפסק ראשון כלומר אין לשון פרק האמור כאן ככל המקומות שפירש הפרשה הראשונה אלא כאן ר״ל פרק הפסק וזה דוחק גדול בלשון. ורבינו ז״ל רצה להשמר מקושיא זו וכתב יחזור לפרשה ראשונה שהיא ואהבת וכו'. ומה מאד יש לתמוה על דבריו חדא דכיון דהוא יודע דהשלים פרשה ראשונה מה לו לחזור לשמע לא היה לו לחזור אלא לוהיה אם שמוע כדפרישית. ועוד קשה אפילו נודה דיחזור לפרשה ראשונה למה לו לחזור לואהבת היה לו לחזור לתחילת הפרשה. והרב״י ז״ל תירץ לשון זה ועיין עליו. ואצלי נ״ל לומר דכוונת רבינו ז״ל דכיון דפרשה א' בעינן דלא תהא קריאתו עראי אע״פ דלא בעינן כוונה מ״מ קצת כוונה בעינן שלא תהא המצוה קלה בעיניו וכמ״ש הרשב״א ז״ל והובא בבית יוסף וא״כ כיון שזה האיש השלים הפרשה ולא ידע מה זאת הפרשה שהשלים ודאי שקריאתו בלא כוונה כלל היה וא״כ כיון דקרא פרשה א' בלא כוונה כלל יחזור ויקרא אותה וכ״ת כשהגיע לוכתבתם למה אמרינן דיחזור לוכתבתם קמא נימא דיחזור לתחלת הפרשה כיון דקראה בלא כוונה י״ל דהתם ודאי בכוונה קראה ומה שהטעה אותו מפני שיש מקום לטעות שהפסוקים דומים וכיון דיש מקום לטעות ודאי דלא אמרינן דלא היה לו כוונה כלל אבל הכא דאין מקום לטעות דסיום פרשת שמע לא הוי כסיום פרשת והיה אם שמוע ומ״מ אינו יודע הפרשה שהשלים ודאי דלא היה לו כוונה כלל ולכך יחזור. ומה שאינו חוזר לשמע הוא מפני שסובר רבינו ז״ל דמה שאמרו האומר שמע שמע ה״ז מגונה לא נאמר אלא לפסוק ראשון כמ״ש הכלבו וכמ״ש סמ״ק הביאו ב״י ז״ל. ואע״פ שכתב הטור שכשכופל כל הפרשה אין בזה חשש כבר כתב הרב הגדול ר״י אבוהב ז״ל שיש לחוש מפני שאפשר לו שמ״ש בירושלמי ר״פ קרי ותני קרי ר״ל הפרשה זולת הפסוק הראשון אבל הפסוק הראשון אין לכופלו. ולהכי כתב רבינו ז״ל דחוזר לואהבת זה נראה לי ברור בדעת רמז״ל:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:14:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:14:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/2:14:1)

**היה קורא וכתבתם.** שם (דף ט"ז) בין כתיבה לכתיבה וכו':


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:14:2
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:14:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/2:14:2)

**ואם נסתפק וכו'.** שם לא שנו אלא שלא פתח בלמען וכו':


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:15:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:15:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/2:15:1)

**היה קורא ופגע וכו'.** מבואר במשנה בריש פרק היה קורא (ברכות דף י"ג) ופסק כר״י לגבי דר״מ: