## Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday Chapter 3

###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 3:1:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 3:1:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Rest%20on%20a%20Holiday/r/3:1:1)

**מי שהיה לו עפר מוכן וכו'.** לעיל סוף פרק שני כתב הרב המגיד זה לשונו מדברי רבינו ז"ל נראה בביאור שאין מותר לשחוט וכו' וקשה דמדבריו שכתב שאין מותר לשחוט על סמך וכו' משמע דאם שחט יחפור בדקר ויכסה אלא שאין שוחטין לכתחילה. ומדברי רבינו ז"ל לא נראה כן שהרי כתב ונתקו משמע דאפילו שחט לא יחפור בדקר אלא שאם נתקו בדיעבד יכסה אבל לא יחפור בדקר לכתחילה וזהו הפך מה שכתב ה"ה ז"ל שאין מותר לשחוט וכו' וכן הוא הפך מן המשנה יו"ט (דף ב') דאם שחט לא בעינן נתק בדיעבד אלא ינתקנו לכתחילה וא"כ תימה הוא מאי דקאמר ה"ה ז"ל שכך כתב ונתקו וגם מה שדקדק מ"ש כאן אינו דקדוק דמהכא לא משמע אלא שלא ישחוט על סמך דקר נעוץ אבל אם שחט שלא יכסה בדקר נעוץ לא משמע מהכא. מיהו אפשר לדחות זה דאפילו אם שחט משמע דלא יכסה דאם לא כן איך קאמר ואם שחט לא יכסה וכו' ואמאי נכסייה בדקר נעוץ ואם נאמר שהוא סבור בדברי רבינו ז"ל שמה שכתב כאן ונתקו הוא לשחוט לכתחילה ולז"א שהוציא זה רבינו ז"ל מפני שהוא ראה בגמרא דאין לשחוט על סמך דקר נעוץ אלא שאם שחט יכסה בדקר נעוץ ולכך כתב שלשחוט לכתחילה בעינן שינתק בדיעבד אבל לא ינתקנו לכתחילה אבל לעולם דאם שחט שינתק לכתחילה דהכל מקרי בדיעבד בין ששחט כבר אפילו שינתקנו לכתחילה בין שנתק מאליו אפילו שירצה לשחוט לכתחילה. ולפ"ז דקדק יפה ג"כ ממה שכתב כאן רבינו ז"ל ואמר אין לו עפר מוכן וכו' דמשמע דלשחוט לכתחילה אפילו שיהיה לו דקר נעוץ לא מהני דאם לא כן היה לו לומר ואם אין לו עפר או אפר או דקר נעוץ מ"מ קשה דא"כ דדברי רבינו ז"ל במ"ש כאן ואם אין לו וכו' הוא אפילו שיש לו דקר נעוץ א"כ איך כתב ואם עבר ושחט לא יכסה ואמאי לא יכסה בדקר נעוץ כיון דעבר ושחט הא הוי בדיעבד:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 3:1:2
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 3:1:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Rest%20on%20a%20Holiday/r/3:1:2)

**וכן בריה שהוא ספק אם היא חיה וכו' ביו"ט.** וקשה כי היכי דבשחט חיה ועוף ונתערבו דמן אע"ג דאיכא חד ודאי דטעון כסוי מ"מ לא יכסה בשתי דקירות משום דטרח טירחא יתירה הכא נמי דינא הוא דלא נכסייה אע"ג דמספקא לן אי חיה היא וטעון כסוי מ"מ דילמא בהמה היא וטרח טירחא יתירה וכי היכי דדחי טעון כסוי ודאי משום טרחה יתירה ודאי ה"נ לידחי כסוי ספק ומשום טרחא יתירה ספק דטפי אית לן למימר דלא תטרח טרחה יתירה כאן א"כ אמאי צריך להאי טעמא דגזרה משום התרת חלבו בלא טעמא דגזרה אית לן למימר משום טרחא יתירה כדפרישית וכן פירש"י ז"ל בגמ' יו"ט (דף ח'.) דטפי אית לן למימר בכוי משום טרחא יתירה מהיכא דשחט חיה ועוף ונתערבו דמן וא"כ בזה תתחזק הקושיא יותר. וי"ל דנקט בגמרא טעמא דגזרה לאסור אפי' היכא דאיכא דם צפור ושחט כוי סמוך לו ומכסה הכל בדקירה אחת דהשתא ליכא משום טעמא דטרחא לכך איצטריך טעמא דגזרה לומר דאפ"ה אסור משום גזרה שמא הרואה יראה ששחט כוי ומכסה אותו ואינו רואה שם דם צפור ואפילו רואהו אינו יודע שהוא דם צפור ששחט אלא סבור שהוא כוי או דם אחר שאינו טעון כסוי וסבור שטרח בשביל הכוי ויבא להתיר חלבו:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 3:3:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Rest%20on%20a%20Holiday/r/3:3:1)

**השוחט בהמה ביו״ט מותר לו לתלוש צמר במקום סכין.** בבכורות פרק הלוקח בהמה (בכורות דף כ"ה) אמרינן במסקנא אלא לעולם דבר שאין מתכוין אסור ותולש לאו היינו גוזז וביו״ט היינו טעמא דשרי וכו'. נראה משם דלשמואל דבר שאין מתכוין מותר ואין צריך לטעמא דעוקרו מגדולו כלאחר יד אלא אפילו שהוא אורחיה מותר משום דהוא דבר שאינו מתכוין וא״כ קשה על רבינו ז״ל שהוא פסק ריש הלכות שבת כשמואל דאמר דבר שאינו מתכוין מותר וא״כ הכא אפילו בעוף שהוא אורחיה מותר משום דהוי דבר שאינו מתכוין. וי״ל דמה שאמרו בגמרא וביום טוב היינו טעמא דשרי הוא אפילו שהוא מתכוין לתלוש מטעם דמתכוין כלאחר יד [בדבר שאינו אורחיה] כמו שכתבו התוספות ז״ל ודברי רבינו ז״ל בכאן הוא כשמתכוין ולכך נתן טעם דאורחיה אבל כשאינו מתכוין ודאי דמותר כמ״ש רבינו ז״ל בריש הלכות שבת. ומה שכתב ה״ה אבל הרמב״ן ז״ל חלק וכו' ליישב דברי הגמרא לפירוש הרמב״ן ז״ל כתב בבית יוסף ז״ל ומה שאמר שם בגמרא שאני כנף דהיינו אורחיה לאו דוקא כנף דבכל עוף הוי אורחיה אפילו הצואר אלא מאי דקאמר כנף הוא משום דאותיב ליה מכנף. ומה שלא התיר רבינו בעוף משום מלאכה שאינה צריכה לגופה דהוא מותר לכתחילה משום שמחת יו״ט כמו חופר גומא ואינו צריך אלא לעפרה יש ליתן הטעם משום דאין התלישה הכרח ליעשות קודם השחיטה כמ״ש ה״ה ז״ל ועוד עיין שם הטעם בבית יוסף:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 3:5:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 3:5:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Rest%20on%20a%20Holiday/r/3:5:1)

**בד"א במולח לצלי שאינה צריך מליחה הרבה וכו'.** מה שלא כתב רבינו ז"ל לצלי כעין קדרה הוא משום דנכלל בדבריו במה שכתב שאינו צריך מלח הרבה מפני דאינו ראוי לאכילה ואע"ג דעור לפני הדורסן אינו ראוי לאכילה הרי תירצו בגמרא דחזי למזגא עלויה ולא חשש רבינו ז"ל לתת טעם לחלק מהכא להתם:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 3:7:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 3:7:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Rest%20on%20a%20Holiday/r/3:7:1)

**כגון קונדס ועכביות בתספורת.** הטעם בגמרא (דף ל"ד) מפני שיש טורח בתיקון ועשיית מלאכה שאינה לצורך אכילה עשה ול״ת. וא״ת היכי הוי ל״ת הא מתוך שהותרה מלאכה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ונהי דעשה איכא משום לכם ולא לכותי אבל לא תעשה ליכא. ואפשר דלכם אהדריה כמו שפירש למעלה וטעמא דהואיל הדר אפקיה והכא משום דליכא טעמא דהואיל יתיב בדוכתיה לא שייך הכא לומר טעמא דהואיל משום דאסור בהנאה. ועוד אפשר לתרץ כאן דשאני שרפה דאחשבה רחמנא מלאכה דכתיב באש ישרף ואהדריה קרא. וכיוצא בזה כתב רש״י ז״ל בפרק אין צדין (ביצה דף כ"ז.) על מתני' דבהמה שמתה אין גורפין:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 3:10:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 3:10:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Rest%20on%20a%20Holiday/r/3:10:1)

**תנור וכירים.** כתב ה"ה ז"ל ורבינו לא חלק בין נפל ביו"ט וכו'. וא"כ היכא דנפל בעיו"ט אמאי שרי הא הוי מכשירין דאפשר לעשותן מעיו"ט וי"ל דדילמא היה סבור שלא יתחרך המאכל בעבור זה והשתא ראה שמתחרך:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 3:11:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 3:11:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Rest%20on%20a%20Holiday/r/3:11:1)

**אין מלבנין את הרעפים x** וכו'. כתב הרב המגיד דלדעת רבינו י"ל אין חילוק בין חדשים לישנים. ונראה דלדעתו ז"ל מה שתירצו בגמרא פרק המביא (דף ל"ד.) הכא בקדרה חדשה עסקינן ומשום לבון רעפים נגעו בה היינו ללישנא דמשום דצריך לבדקן אבל ללישנא דצריך לחסמן אפילו שלא יהיה חדשה והשתא ניחא מה שהשיג הראב"ד ז"ל על רבינו ז"ל בפ"ט מהל' שבת במ"ש אחד נתן את האור וכו' שהשיג שם עליו הראב"ד ז"ל דבגמרא מוקי לה בקדירה חדשה ואמאי לא הזכירה שלפי מ"ש ה"ה ז"ל כאן ניחא דלא הזכיר שם רבינו ז"ל קדרה חדשה משום דהוא ז"ל סבור כלישנא דצריך לחסמן ולהאי לישנא אין חילוק בין חדשים לישנים כמו שפסק כאן וה"ה ז"ל לא הליץ שם בעד רבינו ז"ל שסמך על מה שכתב כאן. ומ"ש ה"ה ז"ל אי נמי דהכי קאמר מפני שצריך ללבון כל כך וכו'. ביאור דבריו דבתחלה קאמר כל ליבון מחסם והיינו איסורא דמחסמן והשתא דקאמר דאע"ג דכל ליבון אינו מחסם מ"מ צריך לליבון גדול שיחסם והאי ליבון של רעפים דעביד השתא ליבון גדול הוא ומחסם או אפילו שלא יהיה לבון גדול כל כך אפשר דאסור מפני שמסייע לחסום:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 3:12:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 3:12:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Rest%20on%20a%20Holiday/r/3:12:1)

**אין עושין גבינה ביו״ט וכו'.** פ' ר״א דמילה (שבת דף קל"ד.) א״ל אביי לרבה וכו' מאי שנא מלישה התם אפשר הכא לא אפשר. וא״ת איך עלה בדעת ה״ה ז״ל בפרק ראשון כשהשיג על הראב״ד ז״ל שכתב שהטעם שלא הותר בתלוש אינו מספיק לברירה ובטחינה וכו' דמשמע דהוא סבור בדעתו ז״ל דאינו מחלק בין אפשר ללא אפשר דזה אי אפשר דהרי בגמרא חילקו כאן במגבן בין אפשר ללא אפשר. ועוד גבי שחיקת תבלין אמרו בגמרא בפ״ק (דף י"ד) דטעמא משום דלא אפשר לעשותן מעיו״ט דמפיגין טעמן. וי״ל דהוא ז״ל סבור בדעתו דאין חילוק בין אפשר ללא אפשר לאסור או להתיר הדבר מן התורה דמה שחלקו בגמרא בין אפשר ללא אפשר היינו מדרבנן כמו שכתב הר״ן ז״ל בר״פ אין צדין ולכך הקשה דמאחר דנראה כונתו לאסור הכל מן התורה דאין ההיתר אלא מושמרתם דהיינו לתלוש מאי שנא דכל השאר אסור מן התורה ועוד דהכי מוכח מהירושלמי כמו שכתב הר״ן ז״ל שם בר״פ אין צדין א״כ מה טעם לאסור ברירה טחינה והרקדה מן התורה. עוד אפשר לומר דאפילו שהוא ז״ל סבור דטחינה והרקדה הותרה מן התורה אלא שרבנן אסרוה משום דאפשר כמו מגבן מ״מ הקשה עליו ה״ה ז״ל דכיון דסוף סוף צריך לטעם רבינו ז״ל וטעמו לבד אינו מספיק א״כ מוטב שיאמר טעם רבינו ז״ל בכל ואין אנו צריכים לטעמו כלל. עוד אמרו שם בפרק ר״א דמילה למעלה מזה א״ל אביי לרב יוסף מאי שנא מבשרא אגומרי פירוש שצולין אותו ביו״ט אע״ג דמכבה א״ל התם לא אפשר הכא אפשר ע״כ. נמצאת מכאן תשובה גדולה לה״ה ז״ל במה שכתב פרק ראשון שדעת רבינו ז״ל שכיון שבקצירה אין הפסד אע״ג דבקצת ממנה יש הפסד לא פלוג רבנן ומשום הכי אסרו תלישת ירק אע״ג דלא אפשר שיהיה נכלל בכלל הקצירה, והשתא קשה דא״כ בשרא אגומרי אע״ג דלא היה אפשר לנו לאסור כיון שהכיבוי נאסר כמו שכתב רבינו ז״ל בפרק שלאחר זה וכשם שאין מכבין את האש כך אין מכבין את הנר ואם כבה לוקה א״כ ראוי לנו לאסור בשרא אגומרי אע״ג דאפשר כיון דמלאכת הכבוי נאסרה אע״ג דמכבה כלאחר יד הוא מ״מ ראוי לאסור כמו תלישת ירק כלאחר יד שאסור משום שנאסרה הקצירה. ועוד קשה ממה שכתב רבינו ז״ל ואם כבה לוקה כיון דהותר מלאכת הכבוי לצורך אכילה דהיינו בשרא אגומרי וגם לגרוף את התנור כמו שכתב הרשב״א ז״ל לעיל בפרק זה. א״כ נימא מתוך שהותר הכבוי לצורך הותר נמי שלא לצורך. ויש לומר דבשלמא בתלישת ירק אמרינן דכיון דנאסרה קצירה שהיא לצורך אכילה נאסר תלישת ירק אע״פ שהוא לצורך אכילה משום דלא פלוג רבנן אבל לא נאסור בעבור כן דמשום שנאסר כבוי שלא לצורך יאסר כבוי לצורך דלא שייך לומר אהא לא פלוג רבנן כיון שהם שני ענינים חלוקים דהאי לצורך והאי שלא לצורך דבשלמא בשהכל לצורך אמרינן לא פלוג וכן אין ראוי לומר מתוך שהותר כבוי דלא הותר הכבוי לגמרי אלא כבוי כלאחר יד ומשום הכי לא שייך לומר מתוך: **אחרי** כתבי [זה] ראיתי להרי״ף ז״ל בפ״ק דביצה דגריס בהך דר״א דמילה מאי שנא מבשרא אגומרי התם ליכא כבוי הא איכא כבוי. ומפני כן היה נראה לומר דרבינו ז״ל גריס כן והשתא לא קשה כלל מכל מה שהקשינו אלא שמכל מקום קשה דאם כך היא גירסת רבינו ז״ל איך כתב לקמן בפרק ד' ומותר לעשן תחת הפירות וכו' כמו שמותר לצלות בשר על האש ע״כ, ואם הוא גורס כגירסת הרי״ף ז״ל איך כתב למעלה אין מעשנים מפני שהוא מכבה וכאן כתב מידי דהוה אבשרא אגומרי משמע דסבירא ליה דבשרא אגומרי מכבה דלגירסת הרי״ף ז״ל בהא דאמרי מידי דהוה אבשרא אגומרי פליג אמאי דאמרי לעיל דאסור משום מכבה דסבירא ליה דלאו מכבה ומפני כן אמר דהוי כמו בשרא אגומרי דלא הוי מכבה כמו שמפורש כל זה שם בהר״ן ז״ל בפירוש ההלכות, ועם היות שאמר לדחות זה ואמר שמה שכתב רבינו ז״ל משום מכבה לאו כבוי ממש הוא דוחק הוא כל זה. ואם תראה פירוש הר״ן ז״ל בדעת ההלכות הנך רואה שאי אפשר לומר כן בדברי רבינו ז״ל ואין כל זה במשמע דבריו:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 3:12:2
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 3:12:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Rest%20on%20a%20Holiday/r/3:12:2)

**אבל דכין את התבלין וכו' אבל מלח אינו נדוך.** קשה דודאי האי מלח לא הוי מכשיר אוכל נפש כמו שהכריח הר״ן ז״ל בפ״ק דביצה דאל״כ כיון דאפשר לעשותו מבערב למה הותר על ידי שינוי הא לא אשכחן דמכשירי אוכל נפש שאפשר לעשותן מעיו״ט דלישתרו בשינוי וא״כ על כרחין אוכל נפש עצמו הוא וא״כ קשה כיון דשחיקת תבלין כתב ה״ה ז״ל לעיל בפרק ראשון דהוו מכשירין שהרי כתב ונ״ל שהקלו במכשירין לפי שהן נאכלין וכו' א״כ אמאי לא תירצו בפ״ק דביצה (דף י"ד) כשאמרו דכולי עלמא מלח בעיא שינוי מאי טעמא אמאי לא חלקו דתבלין הן מכשירין והקלו במכשירין ומשום הכי לא בעיא שינוי אבל מלח דהוי אוכל נפש בעיא שינוי שהקלו במכשירין טפי כמ״ש ה״ה ז״ל בפרק ראשון. ועוד קשה דהרי מצינו כאן בהפך דהקלו באוכל עצמו טפי דהא מלח (מפני) שאפשר לעשותו מבערב מותר ביו״ט ע״י שינוי אבל מכשירין דאפשר לעשותן מעיו״ט לא אשכחן דלישתרי על ידי שינוי כמ״ש הר״ן ז״ל. מיהו לזה יש לומר דהוא ז״ל סבור כהראב״ד ז״ל דס״ל דדיכת מלח הוו מכשירין ומ״מ מותר על ידי שינוי משום דכל הקדירות צריכות מלח ולא סגי בלאו הכי וכן כתב בשמו הר״ן ז״ל בפרק המביא שכתב גבי ביקוע. ותירץ הראב״ד ז״ל כיון דאי אפשר בלא עצים לאפות ולבשל עשו אותו כדיכת מלח שהתירו אותה ע״י שינוי ע״כ. אבל מ״מ קשה דאיך כתב דהקלו במכשירין יותר מבאוכל נפש עצמו דהא בגמרא בפ' אין צדין (ביצה דף כ"ח:) דרשי רבנן הוא ולא מכשיריו ואוכל נפש מותר אבל מכשירין אסור והכי קי״ל כרבנן. וא״כ קשה איך נקל יותר במכשירין מבאוכל נפש עצמו דאין סברא לומר כן וכמו שכתב הר״ן ז״ל גבי משחזת. וי״ל דמ״ש ה״ה ונראה לומר דהקלו במכשירין לאו משום דראוי להקל במכשירין יותר מבאוכל נפש דאדרבה יותר יש להקל באוכל נפש אלא דמפני שהוא הקשה שם דכי היכי דבתלישת ירק אמרינן דאע״ג דלא אפשר אסורה מפני שהיא תולדת קצירה ולא פלוג רבנן ג״כ נימא בשחיקת תבלין שהוא תולדת טחינה שיהיה אסורה משום דלא פלוג רבנן לכך תירץ דלא דמי דבשלמא בתלישת ירק כיון דהקצירה והתלישה הכל הוא אוכל כיון דהכל דבר אחד דהוא אוכל אמרינן לא פלוג רבנן בין אוכל לאוכל אבל הכא טחינה הוי כאוכל ושחיקת תבלין הוי מכשירין א״כ אין הכל דבר אחד:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 3:12:3
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 3:12:3](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Rest%20on%20a%20Holiday/r/3:12:3)

**אבל דכין את התבלין וכו'.** כתב ה"ה ז"ל וכן כל הנדוכין נדוכין כגון כרכום וכו'. ודבר תימא הוא זה שהרי בגמרא להאי טעמא דמפיגין טעמן אמרינן דמוריקא הוי כמו מלח דאינו מפיג טעמו וכבר תמה על זה הרב ב"י בטור א"ח סי' תקנ"ד ע"ש. והנראה לי לתרץ בזה דכיון דקיימא לן כשמואל דכל הנדוכין נדוכין כדרכן דמשמע אפילו מוריקא דהכי כייל לישנא דכל ומלח לא בעיא שינוי גמור אלא שינוי קצת א"כ כיון דהוא דבר קל כל כך ראוי לנו לומר דבשל סופרים הלך אחר המקל כמו שכתבו שם התוס' ונקטינן כקולא דכל חד ואפילו בקדירה קדירה דמי לבישול א"נ מוריקא נדוכין כדרכן לבד מלח לכל הטעמים אסור. וא"ת כיון דלא נפקא לן מידי בין טעם דכל הקדירות צריכות מלח וטעם דמפיגין טעמן למה כתב רבינו ז"ל טעמא דמפיגין טעמן. ויש לומר דנראה לו טעם ברור יותר דהוא דבר נראה לחוש כמו שכתב הרב ב"י ז"ל:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 3:13:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 3:13:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Rest%20on%20a%20Holiday/r/3:13:1)

**ובא"י אפילו הקטנה אסור וכו'.** וא"ת ואמאי אינו מותר על ידי שינוי כמו גבי מלח דאע"ג דאפשר לעשותו מבערב מותר על ידי שינוי ועוד בחוצה לארץ למה לי מכתשת קטנה כיון דאי אפשר לעשותו מעיו"ט לא בעי שינוי. מיהו לזה יש לומר דמכתשת גדולה מחזי כעובדי דחול ודמי לריחים של פלפלין דאסור משום האי טעמא. ולקושיא הראשונה יש לומר דאפשר דבמלח הקלו משום דכל הקדרות צריכות מלח והוא דבר מוכרח כמו שכתבנו:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 3:14:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 3:14:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Rest%20on%20a%20Holiday/r/3:14:1)

**הקמח אע"פ שרקדו וכו'.** כתב ה"ה ז"ל מדברי רבינו ז"ל אתה למד שהרקדה ראשונה אסורה ביו"ט ע"כ. וצריך לתת טעם למה אסורה ע"י שינוי וכן טחינה אמאי לא הותרה על ידי שינוי והרי בבורר התירו אפילו כדרכו בקינון ותמחוי. ומ"ש ה"ה ויתבאר לך וכו' לאו למימר דדייקינן מהתם לחודיה דאפילו בשינוי אסור מדקאמר אין מרקדין דהא אמר שם אין בוררין ובשינוי מותר וכן דשין ודש כלאחר יד מותר כגון מולל מלילות אלא הכי קאמר ומדאמר שם רבינו ז"ל דכל הרקדה אסורה וכאן לא נאמר שינוי אלא להרקדה שנייה משמע דבראשונה אסורה אפילו בשינוי. עוד כתב ה"ה ז"ל וזה נראה דעת רבינו ז"ל שלא כתב איסור הנטילה ביד עיין טעמו בבית יוסף ז"ל סימן תק"ו עוד כתב הרב ז"ל וזה המעשה נכתב בהלכות משמע לכאורה דכונתו להביא סיוע לרבינו ז"ל ממה שנכתב זה בהלכות וקשה דהלא נכתב ג"כ המעשה האחר דדביתהו דרב יוסף וכו' דאמר אנא ריפתא מעליא בעינא וזהו סיוע למפרשים ז"ל ואדתידוק מסיפא תידוק מרישא ואולי י"ל דדעת ה"ה ז"ל לתרץ דברי ההלכות כדברי הרא"ש ז"ל דנהי דשינוי גדול כמו אגבא דמהולתא לא צריך אבל אפתורא ודאי צריך ולא פליגי עובדי אהדדי וסובר ה"ה דזו היא דעת רבינו ז"ל שכתב שירקד מאחורי הנפה או שירקד כו' כלומר או לפחות שירקד על גבי השלחן. זה נראה לומר שהבין ה"ה בדברי רבינו אע"פ שהרא"ש ז"ל לא הבין כן שכתב ודלא כהרמב"ם ז"ל שדימה שניהם יחד שכתב ואם שינה וכו' ע"ש. מ"מ דעת ה"ה כך הוא:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 3:17:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 3:17:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Rest%20on%20a%20Holiday/r/3:17:1)

**אין מסננין את החרדל וכו'.** כתב ה"ה וביו"ט איירי כדמוכח במאי דאמרינן ואין ממתקין דאי בשבת פשיטא. וקשה דטפי היה לו להקשות קושיא אלימתא דאי בשבת איך אמרו שם בגחלת של מתכת מותר וכי בשבת אפשר להתיר כן אלא נראה שלא חש דהא נמי ראיה מעליתא היא: