## Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Ritual Slaughter Chapter 2

###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Ritual Slaughter 2:1:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Ritual Slaughter 2:1:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Ritual%20Slaughter/r/2:1:1)

**בכל מקום וכו'.** בסוף פרק האיש מקדש (קידושין דף נ"ז:) אמרו לפי שנאמר כי ירחק ממך המקום וזבחת בריחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח במקום קרוב פרט לחולין שלא ישחוט בעזרה וכו' עוד שם יכול לא ישחוט ואם שחט ישליכנו לכלבים ת״ל לכלב תשליכון אותו אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך לכלב חולין שנשחטו בעזרה ע״כ. ובפרק כסוי הדם (חולין דף פ"ה:) הביאו ברייתא שאמרו השוחט את הטרפה וכו' (עיין בכסף משנה בד"ה וכל השוחט כו') ואמרו שם א״ל רב פפא לאביי וסבר ר״ש חולין בעזרה דאורייתא היא אמר ליה אין והתניא ר״ש אומר חולין שנשחטו בעזרה ישרפו באש וכן חיה שנשחטה בעזרה אא״ב דאורייתא היינו דגזרינן חיה אטו בהמה אלא אי אמרת דרבנן בהמה מאי טעמא דילמא אתי למיכל קדשים בחוץ היא גופה גזירה ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה וכו' ע״כ. והשתא יש לתמוה על רבינו כמאן פסק אי כמ״ד חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא כדקאמר ודברים אלו דברי קבלה הן וכ״נ ממ״ש פרק ט״ז מהלכות מאכלות אסורות שכתב שם וה״ה בחתיכה של בשר בחלב או של חולין שנשחטו בעזרה שהרי הן אסורין מדבריהם בהנאה כמו שיתבאר בהלכות שחיטה ע״כ. משמע שהם מדבריהם ואם נאמר כן קשה חדא דהיכי מייתי קרא דכי ירחק ממך המקום וכו' דדריש ליה מ״ד חולין שנב״ע דאורייתא וכ״ת אפילו למ״ד לאו דאורייתא דריש הני קראי והוא אסמכתא בעלמא אכתי קשה חדא דאי מדרבנן הא אמר שם בגמרא שהבאתי דלא גזרינן חיה אטו בהמה ורבינו כתב דבחיה ובהמה הכל אסור בהנאה. ועוד ר״ש דאמר השוחט את הטרפה וכן השוחט ונמצאת טרפה וכו' משום דשחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה קאמר בגמרא דס״ל חשב״ע דאורייתא דהכי פריך אביי וסבר ר״ש דחשב״ע דאורייתא כלומר דאי דרבנן מה לי ראויה מה לי אינה ראויה ואיהו ז״ל פסק דהשוחט ונמצאת טרפה מותרת בהנאה משום דשחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה א״כ ודאי הוי דאורייתא ועוד דבחשב״ע גבי כסוי הדם לקמן פי״ד אמר רבינו דפטור לכסות ואי לאו דאורייתא איך פוטר הכסוי שהוא מה״ת כדכתבו התוס' ואם נאמר דפסק כמ״ד חשב״ע דאורייתא ומ״ש דברי קבלה וכן במאכלות אסורות שאמר מדבריהם ר״ל שכיון שאינו מפורש בתורה דברי קבלה הוא וכמ״ש בריש הלכות אישות דכסף הוי מד״ס אע״ג דכתיב ביה כי יקח וילפינן קיחה קיחה משדה עפרון וזה נקרא ד״ס ואין זה גזירה או תקנה דלא קורא תקנת חכמים דברי קבלה אבל זה הוא הל״מ מ״מ קשה טובא דבפסחים פרק כל שעה (פסחים דף כ"א:) א״ר אבהו כ״מ שנאמר לא תאכל לא תאכלו וכו' אחד איסור הנאה וכו' עד שיפרוט לך הכתוב כדרך שפרט בנבלה וכו' והקשו שם דהניחא לר״מ אלא לר״י דאתא קרא לדברים ככתבם מאי א״ל ותירץ דמפיק לה מלכלב תשליכון אותו אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך כל איסורין שבתורה והקשו ור״מ האי אותו מאי עביד ליה ותירץ אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך לכלב חשב״ע ור״י ס״ל חשב״ע לאו דאורייתא והשתא קשה על רבינו כיון שהוא פסק כר״י בפ״י מהל' עכו״ם דאתא קרא לדברים ככתבם שכ״כ שם אבל נותן הוא לגר תושב שנאמר לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי במכירה ולא בנתינה א״כ ודאי דמפיק ליה כל איסורין שבתורה מאותו וחשב״ע ע״כ לאו דאורייתא וא״כ איהו דסבר עד דחשב״ע דאורייתא מהיכא מפיק להו מאותו א״א דאיהו פסק כר״י כדפרישית וכ״ת איהו סבר דלחולין שנשחטו בעזרה לא צריך קרא דמקבלה מפקינן ליה זה א״א דהא בגמ' מוכח דר״י ס״ל דחשב״ע לאו דאורייתא הא אי סבר דאורייתא מפקינן קרא להכי ואפילו שתדחוק בלשון ותאמר דמאי דאמר לאו דאורייתא ר״ל לא צריך קרא להכי דאינו מפורש בתורה אלא מדברי קבלה והיינו כמאן דאמר הכא בכסוי הדם דהוי דאורייתא דזה א״א מצד הלשון דאיך יאמר כוונה אחת בדברים מקבילין זה לזה, ומלבד זה קשה דמי דחקו לרבינו לפרש כך ומוציא דברי הגמ' מפשטן דהא חזינן בפ' כסוי הדם דמאן דאית ליה דאורייתא מפיק ליה מאותו. לכך נ״ל לתרץ לדעת רבינו ולומר דהוקשה לו ז״ל דמה הקשו בגמ' בפרק כל שעה דלרבי יהודה חשב״ע מנ״ל דהא אותו מיעוטא הוא וממעט כמה דברים וכמ״ש התוס' ז״ל בריש פרק הערל דבו ממעט כמה דברים הכא נמי נימא הכי לכך מפרש הוא דבגמרא ה״ה דהו״מ לתרץ הכי אלא משום דהגמרא אשכחה לר' יהודה דס״ל בפירוש דחולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא שני הכי והמקשה שהקשה היה סבור דלית לן למעוטי אלא חשב״ע לבד דלית בהו לא תאכלו אבל היכא דכתיב לא תאכלו לעולם דמותרים בהנאה דאכילה לחודה כתיבא דהכי משמע פשטיה דקרא ואף על גב דבחשב״ע נמי כתיב כי ירחק בריחוק מקום אתה אוכל אבל בקירוב מקום אי אתה אוכל דנפיק מכללא דמ״מ לא כתיב לא תאכלו בפירוש זה היה דעת המקשה והמתרץ היה יכול לתרץ דאפ״ה אותו ממעט כמה דברים חלוקים כדפרישית ולהכי רבינו ס״ל דמאותו ממעטינן כמה דברים ופסק כר' יהודה וממעט מאותו כל איסורין שבתורה וחשב״ע. א״נ סבר רבינו כההוא מדרבנן דפרק כל שעה דמפיק ליה מאותו שאר איסורין ע״ש:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Ritual Slaughter 2:8:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Ritual Slaughter 2:8:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Ritual%20Slaughter/r/2:8:1)

**נעץ את הסכין וכו'.** שם פ"ק (דף י"ז:) אמר מר נעץ סכין בכותל ושחט בו שחיטתו כשרה וכו' (עיין בכ"מ בד"ה כיצד שוחטין כו') וכי מכשרינן בסכין למעלה וצואר למטה היינו בדיעבד אבל לכתחלה לא דהוי תלוש ולבסוף חיברו. וכבר כתב רבינו בפרק ראשון דלכתחלה לא דפסק כרבי ומש"ה כתב כאן אלו הדברים בלשון בדיעבד שאמר נעץ את הסכין וכו'. ואם תאמר אם כן היכי מוקמינן בגמרא ההיא דבכל שוחטין וכו' בין שהסכין למטה וכו' לצדדין דסכין למעלה נמי לא מכשרינן במחוברת אלא בדיעבד ובברייתא תנא שוחטין לכתחלה. ויש לפרש דכבר אוקמיה לעיל ההיא ברייתא כרבי חייא דאמר אפילו לכתחלה שוחטין והך ברייתא דנעץ כרבי וכי תימא א"כ מאי פריך לרב ענן דקאמר לא שנו אלא שהסכין וכו' מההיא ברייתא דקתני בין שהסכין כו' הא ההיא אתיא כר' חייא והך כרבי י"ל דהכי פריך ע"כ לא פליג רבי חייא ורבי אלא במחובר אבל אסכין למעלה לא פליגי כלל והוא פשוט:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Ritual Slaughter 2:8:2
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Ritual Slaughter 2:8:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Ritual%20Slaughter/r/2:8:2)

**לפיכך אם היה עוף וכו'.** רבינו פסק כשני התירוצים דרב פפא לא פליג אדינא קמא ולדידיה ברייתא איירי בעוף דבכל ענין מותר ושמואל איירי בבהמה ויש חילוק בין סכין למטה וסכין למעלה ובתלוש שאחז הסכין בידו אפילו הסכין למטה בבהמה כשרה כתירוצא קמא דאמר סכין למטה וצואר בהמה למעלה בתלוש ואע"ג דבעוף אמרו בברייתא בכל שוחטין דהיינו לכתחלה כבר כתבתי דהיינו כרבי חייא אבל רבי סבירא ליה דתלוש ולבסוף חיברו לכתחלה לא והכי פסק רבינו. **ומ"ש רבינו בין שהיתה הבהמה רבוצה וכו' ואחז בערפה והסכין בידו וכו'** אע"פ שכתב לשון ושחט אפילו לכתחלה מותר דבה לא אשכחינן פלוגתא דרבי ור' חייא כלל:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Ritual Slaughter 2:9:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Ritual Slaughter 2:9:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Ritual%20Slaughter/r/2:9:1)

**השוחט והוליך את הסכין ולא הביאה וכו'.** מלשון רבינו נראה שהוא מחלק בין שוחט למתיז דכששוחט רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה לבד אז בהוליך אפילו לא הביא סגי אבל במתיז כל הראש אז בעינן הולכה והובאה או שיהיה בסכין מלא שני צוארים וכ״נ מלשונו שבשוחט לא חילק בין צואר אחד לשני צוארים ובהתיז חילק ואמר הוליך וכו' והתיז את הראש בהולכה משמע דכשהתיז את הראש אז בעינן מלא שני צוארים וכן שחט שני ראשים כאחד שחיטתו כשרה ולא הצריך שם מלא שלשה צוארים היכא שהוליך ולא הביא משמע דכשהוא בשחיטה בכל דהו סגי ובאמת שלשון המשנה היה מורה כן לכאורה בפ' השוחט (חולין דף ל':) שבתחלה אמרו שם השוחט שני ראשים כאחד שחיטתו כשרה ולא חילק שם בין שני צוארים לצואר אחד ואח״כ בדין התיז חילק בין מלא שני צוארים לצואר אחד. זה היה נראה לכאורה בפי' המשנה ודברי רבינו והוא דלא כרש״י ז״ל אבל אי אפשר לומר כן דבפרק קמא (דף י"ב) הקשו גבי זרק סכין לנועצה בכותל והא בעינן מוליך ומביא ואי בשחיטה רוב א' או רוב שנים לא בעינן הולכה והובאה מאי פריך הא התם לא התיז הראש בבת אחת אלא שחט רוב א' או רוב שנים לבד. לכך נראה ודאי לפרש כפי' רש״י ז״ל ושאר המפרשים דלא שני לן בין התיז לשוחט כלל ומאי דנקט התיז רבותא אשמעינן דאפילו התיז כל הראש כשר כשיש כמלא שני צוארים ולפי זה צ״ל מה שחילק במשנה בין מלא ב' צוארים אפילו ארישא דמתניתין דשוחט קאי וכן רבינו נמשך אחר אותו הלשון ומאי דקאמר רבינו שחט שני ראשים וכו' אם הוא בהולכה או הובאה לבד בעינן ג' צוארים ואם הוא בהולכה ובהובאה בכל דהו סגי ולא הוצרך לבאר שכבר נתבאר ממ״ש לעיל מיניה:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Ritual Slaughter 2:10:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Ritual Slaughter 2:10:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Ritual%20Slaughter/r/2:10:1)

**שנים שאחזו בסכין וכו'.** פרק כל השוחט (חולין דף ל') אמר רב יהודה אמר רב השוחט בשנים ושלשה מקומות שחיטתו כשרה כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי בעינן שחיטה מפורעת וליכא והקשו מתני' בשנים אוחזין בסכין וכו' ואוקמוה בסכין אחד ושני בני אדם אבל שני סכינים ושני בני אדם פסול ובתר הכי אמרו במסקנא דמתניתין בשני סכינים ושני בני אדם שאמרו שרבי יצחק שקל מההוא תורא דאישחט בשנים ושלשה מקומות ואמר ליה רבי זירא למדתנו רבינו כלומר בלקיחה זו דמתניתין בשני סכינים ושני בני אדם ואם כן כל שכן סכין אחד ושני בני אדם וכך פסק רבינו והוא מפרש בשנים ושלשה מקומות כפירוש רבינו חננאל שכתבו התוס' שהוא רוב הקנה למעלה ורוב הושט למטה ונתבארו דבריו:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Ritual Slaughter 2:11:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Ritual Slaughter 2:11:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Ritual%20Slaughter/r/2:11:1)

**אין שחיטת חולין צריכה כוונה וכו'.** פרק השוחט (חולין דף ל"א) משנה נפלה סכין ושחטה וכו' ואמרו שם טעמא דנפלה וכו' (עיין בכ"מ) ואם תאמר אם כן היכי קאמר רבינו לפיכך כו' דמשמע דמהדין הראשון נמשך השני והא בגמ' עבדינן צריכותא ואמרו דאע״ג דדין ראשון ליתיה משום דלא מתכוין לשום חתיכה אפילו הכי אפשר דכשמתכוון לשם חתיכה דהוי כדינא דחרש שוטה וקטן דמותר וי״ל דמאי דקאמר לפיכך אינו ר״ל דמהדין הראשון נמשך השני אלא הכי קאמר כיון שאני אמרתי ששחיטת חולין אינה צריכה כוונה דמשמע שום כוונה כלל מאלו הדברים יוצא גם הדין השני:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Ritual Slaughter 2:11:2
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Ritual Slaughter 2:11:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Ritual%20Slaughter/r/2:11:2)

**הואיל והשחיטה כראוי במקומה וכו'.** אמר כן מפני שבגמרא הקשו הא בעינן מוליך ומביא ותירצו שהלכה ובאה כדרכה וכו' לכן כתב רבינו הואיל וכו':


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Ritual Slaughter 2:12:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Ritual Slaughter 2:12:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Ritual%20Slaughter/r/2:12:1)

**ואע"פ שאינו מתכוין לשחיטה וכו'.** לאו דוקא לשחיטה דמשמע דלחתיכה מיהא בעינן כוונה דבהדיא אמרו שם כרבי נתן אפילו לחתיכה נמי לא בעי דאמרו אי לא בעינן כוונה לזביחה לחתיכה נמי לא בעי וכו':


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Ritual Slaughter 2:14:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Ritual Slaughter 2:14:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Ritual%20Slaughter/r/2:14:1)

**השוחט לשם הרים וכו'.** משנה שם (דף ל"ט:) והקשו פסולה אין זבחי מתים לא וכו' (עיין בכ"מ). וא"ת אמאי לא תירצו הא במתכוין לעובדה הא במתכוין לרפואה שיותר יש להקל במתכוין לרפואה כנראה מדברי רבינו שכתב אע"פ שלא נתכוון לעובדה אלא לרפואה. וי"ל דלהאי תירוצא דתירץ השתא איכא דייקא נמי דמיכאל שר הגדול וכו':


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Ritual Slaughter 2:20:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Ritual Slaughter 2:20:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Ritual%20Slaughter/r/2:20:1)

**האשה ששחטה וכו'.** שם אמרו זה הכלל לאתויי מאי לאתויי עולת נזיר דמהו דתימא הא לא נדר אימור נדר בצנעא ואמרינן תו שאינו נידר ונידב לאתויי עולת יולדת מהו דתימא אימור אפולי מפילה קמ"ל דאי איתא דמפיל קלא אית לה. זו היא הגירסא הנראית מדברי רבינו שגורס בגמ' והוזכרה בדברי רש"י ז"ל ותפסה עיקר ופירש בה רבינו שהאשה עצמה היא שנדרה ואומרת לשם עולתי ורש"י ז"ל פירש שהבעל הוא הנודר לשם עולת אשתו. ויש שם גירסא אחרת דפריך פשיטא לר"א דאמר דהיכא דיש לו אשה פסולה ומתניתין בדאין לו אשה ותירצו מהו דתימא אי איתא דילדה קלא הוה לה וכו' ודחאה רש"י דא"כ אמאי לא אמר מהו דתימא אכל הני לא שנו דלעיל כדאמר הכא. ויש להקשות על דבריו דנימא דמאי דפריך הכא הוא דהא שמעינן ליה לרבי אלעזר עצמו גבי תמורה הכי כדכתב רש"י לעיל ואיצטריך לר' אלעזר וכו' אע"ג דאמר לעיל גבי תמורה וכו'. וי"ל דמאי דהקשה פשיטא משמע דר"ל פשוט מצד עצמו דאל"כ היל"ל הא אמרו רבי אליעזר חדא זמנא ולכך מקשה רש"י ז"ל דא"כ אמאי לא מקשה לעיל הכי. ועוד הקשה רש"י ז"ל דאי מתני' בשאין לו אשה למה ליה למיתני זה הכלל פשיטא למאי ניחוש לה וקשה דא"כ דאין לו זבח נמי דאשמעינן מתני' לעיל וי"ל דזבח אפשר דאית ליה בצנעה אבל אשה אי אית ליה קלא אית לה ועל כן נדחית הגירסא אשר בספרינו וגירסת רבינו עיקר:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Ritual Slaughter 2:20:2
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Ritual Slaughter 2:20:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Ritual%20Slaughter/r/2:20:2)

**שעיקר הנזירות נדר מן הנדרים וכו'.** וא"ת אמאי לא קאמר דאימור נדר בצנעא כדאמרו בגמרא ויש לומר דהוקשה לו לרבינו דלמה בזבח אמרינן דהיכא דאין לו זבח מותר ואמאי לא אמרינן אימור אית ליה זבח בתוך ביתו בצנעא ורש"י ז"ל תירץ דבזבח קלא אית ליה אבל הכא אימור נדר זה שלשים יום ובשלשים יום לא מנכרא מילתא לשכניו והתוס' תירצו בענין אחר ורבינו בא לתרץ זה ואמר דשאני נזירות שעיקרו נדר מן הנדרים ולכך החמירו בו ואמרינן דסבר דילמא נדר בצנעה:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Ritual Slaughter 2:21:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Ritual Slaughter 2:21:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Ritual%20Slaughter/r/2:21:1)

**שנים אוחזין בסכין ושוחטין וכו'.** מדכתב כן רבינו משמע מלשון דאפילו אחד מתכוין לשם ע״ז ואחד לשם דבר היתר פסולה הוי אבל אינה אסורה בהנאה ונראה לתת לו טעם מפני שכיון דיש אחד שמתכוין להיתר מסתייא דאסרינן לה באכילה ולא בהנאה אבל לא ידעתי מניין לו כן שהרי במשנה סוף השוחט (חולין דף מ"א:) גבי השוחט לשם עולה אמרו זה וכן גבי שוחט לשם הר אמרו דשחיטתו פסולה ואינה אסורה בהנאה אבל בדבר שאסור בהנאה אפילו אחד מתכוין לדבר אסור ואחר מתכוין לדבר מותר אסורה בהנאה. לכך נראה דרבינו מ״ש לשם דבר שהשוחט לו וכו' אינו ר״ל ע״ז אלא לשם עולה ולשם הר שהזכיר למעלה השוחט לשם עולה וכו' שחיטתו פסולה אבל אסורה בהנאה לא הוי אע״ג דהוי קדשים משום דאין הדבר אלא מדרבנן שגזרו שהוא נראה כשוחט קדשים בחוץ:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Ritual Slaughter 2:21:2
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Ritual Slaughter 2:21:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Ritual%20Slaughter/r/2:21:2)

**שאין אדם מישראל אוסר וכו'.** אבל עכו"ם אוסר כמבואר שם דאוקימו ברייתא בשנים אוחזין בישראל ומומר:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Ritual Slaughter 2:22:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Ritual Slaughter 2:22:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Ritual%20Slaughter/r/2:22:1)

**ישראל ששחט לעכו״ם וכו'.** פרק השוחט (חולין דף ל"ח:) משנה אמר רבי יוסי דאזלינן בתר השוחט ופסקו שם בגמרא כר״י:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Ritual Slaughter 2:22:2
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Ritual Slaughter 2:22:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Ritual%20Slaughter/r/2:22:2)

**לפיכך עכו״ם וכו'.** לכאורה משמע דהכי קאמר דבעכו״ם נבלה דאזלינן בתר מחשבתו שהיה לע״ז ואי אפשר לומר כן דרבינו פסק דלא כרבי אליעזר דאמר סתם שחיטת עכו״ם לע״ז דלדידיה אסורה בהנאה הוי כדאמרו בפרק הכל שוחטין (חולין דף י"ג) דהך מתני' דשחיטת עכו״ם נבלה איתא דלא כרבי אליעזר אבל לרבנן הטעם דנבילה הוא משום דאמר קרא וקרא לך ואכלת מזבחו הא למדת שזבחו אסור כדכתב רבינו בפרק רביעי ולכך נראה דה״פ אם היינו אומרים דאזלינן בתר מחשבת בעל הבהמה היינו אומרים דמאי דקאמר קרא זבחו ר״ל בהמתו ונקרא זבחו כי היכי דבפגול אמרו בגמרא דאע״ג דאמר קרא והקריב המקריב ר״ל בעל הבהמה וא״כ עכו״ם ששחט לא מיקרי זבחו אבל השתא דאמרינן דאזלינן בתר הזובח א״כ נקרא זבחו העכו״ם הזובח אע״פ שהוא של ישראל: