## Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Robbery and Lost Property Chapter 11

###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Robbery and Lost Property 11:4:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Robbery and Lost Property 11:4:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Robbery%20and%20Lost%20Property/r/11:4:1)

**והוא שטעה מעצמו וכו'.** יצא לו לרבינו ז"ל זה משום דבפרק הגוזל ומאכיל אמר יכול יגלום עליו ת"ל וחשב עם קונהו ופירשו התוס' בשם הערוך יכול יגלום עליו שיטעה את העכו"ם ויתן לו פחות ממה שנתן לו ומפני שאמר שמואל שם טעותו מותרת הוצרך לחלק דטעותו היינו שהוא מטעה את עצמו אבל לא שהישראלי מטעהו וכן בהל' גנבה פ"ו כתב דאסור להטעותו מהאי קרא דוחשב עם קונהו משמע שכונתו כמ"ש. אבל בריש הל' גנבה כתב אבל טעותו כגון להטעותו בחשבון וכו' מותר ובלבד שלא יודע לו דליכא חילול השם. ונראה שדעתו כדעת התוס' שכתבו שם על פירוש זה שלא יגלום שכתבתי וז"ל אע"ג דטעות עכו"ם מותר אסור להטעותו במקום שהעכו"ם יודע שגוזל ועושה עצמו כלא יודע ע"כ, לפ"ז נמצא דאם אין העכו"ם יודע מותר אפילו להטעותו:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Robbery and Lost Property 11:9:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Robbery and Lost Property 11:9:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Robbery%20and%20Lost%20Property/r/11:9:1)

**עוף שחטף בשר וכו'.** בגמרא אמרו שאני דיו דכזוטו של ים דמי ובזוטו של ים אמרו בפ' אלו מציאות המציל מן הארי מן הדוב ומשלוליתו של נהר ומזוטו של ים וכו' הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתייאשים מהם. עוד אמרו שם מנין לאבדה ששטפה נהר שהיא מותרת שנאמר אשר תאבד ממנו ומצאתה וכו'. ומפני שהוקשה לו כיון דזוטו של ים הכתוב התירו מקרא דאשר תאבד א"כ למה לי יאוש בעלים פירוש דהאי הבעלים מתייאשים דאמרו שם בברייתא לא קאי אלא אסרטיא ופלטיא ומקום שהרבים מצויים וכו' אבל בזוטו של ים אפילו לא נתייאשו ולא איכפת לן ואחריו נמשך הטור ז"ל בסי' רנ"ט בגמ'. ולכך יש לתמוה עליו דכיון דבגמרא השוו דין זה לזוטו של ים למה כתב שם אבל עוף שחטף וכו' אפילו אם רבים מצויים שודאי נתייאשו הבעלים ממנו ואפילו לא נתייאשו נמי מותר דנעשה כצווח על ביתו שנפל וכו'. ואולי דהטור סובר דאע"פ שאמרו בגמרא כזוטו של ים דמי לא השוו אותם לגמרי אלא דאמרינן דהוא דבר אבוד ומסתמא נתייאש. אבל לרבינו ז"ל ניחא שהשוו אותם בגמ' לגמרי וכתב כאן בעוף הטעם שהרי נתייאשו הבעלים ממנו מפני דההיא דזוטו של ים דסמוך ליה כתב ג"כ הטעם ההוא משום דמסתמא אמרינן דנתייאשו ומ"מ לא כתב רבינו ז"ל כן אלא בזוטו של ים שאינו פוסק אבל זוטו של ים אחר דאפשר להציל על זה כתב מ"ש בפ"ו אם ידע בודאי שנתייאשו הרי אלו שלו כלומר דהתם לא אמרינן דודאי נתייאשו ומש"ה כתב זוטו של ים סתם אבל הכא כתב שאינו פוסק דאמרינן שנתייאשו בודאי. וזוטו של ים המוזכר באותה ברייתא דר"ש נ"ל לדעת רבינו ז"ל דהוי זוטו של ים כי הך דהכא דודאי מתייאש ממנו על הסתם דומה לרבים מצויים שם המוזכר בברייתא ומפני כן אמרו שם מפני שהבעלים מתייאשים דעל הסתם כן הוא. כך נ"ל לפרש דברי רבינו ז"ל אע"פ שלא פירש כן ה"ה ז"ל בפ"ו מהלכות אלו וכבר כתבתי שם מה שנ"ל לדקדק בדבריו:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Robbery and Lost Property 11:13:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Robbery and Lost Property 11:13:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Robbery%20and%20Lost%20Property/r/11:13:1)

**מצאן בשדה חייב להחזיר וכו'.** גירסת רבינו ז"ל בספרי דידן דצדדי הבעיא הם אם חייב לנוטלה מן השדה להחזירה עד מקומו בעיר או דילמא הוא פטור לגמרי ואינו נוטלה מן השדה כלל ופסק לחומרא. אבל הרי"ף ז"ל כתב הילכך לא יחזיר בעיר וכתב הרא"ש ז"ל דהוא גריס דבעיא הוי אם יחזיר בשדה או לא דבעיר פשיטא ליה דאינו מחזיר אלא מבעיא ליה אם נוטלה מן השדה ויוליכנה עד העיר או לא ופסק לחומרא דיוליכנה עד העיר ויטלנה בשדה. ואני תמיה על זה דאם כוונתו של הרי"ף ז"ל כך היל"ל הילכך יחזיר בשדה כלומר הילכך נקטינן לחומרא דיחזיר בשדה ומה לו להחזיר [לומר] הילכך לא יחזיר בעיר מעולם לא היתה הבעיא בעיר דפשיטא ליה דלא יחזיר בעיר. לכך נ"ל דהרי"ף ז"ל גורס דהבעיא היא בעיר ופשיטא ליה דבשדה חייב לאהדורי אלא מבעיא ליה אם יוליכנה בעיר והכי גריס מי אמרינן השבה מעליא בעינן וכיון דאיחייב ליה בעיר איחייב ליה בשדה או דילמא בשדה מיהא איחייב ליה כלומר בשדה דוקא חייב ולא בעיר. והשתא קאמר הרי"ף ז"ל דנקטינן ליה לקולא שלא לזלזל בכבוד תורתו ולכך כתב הילכך לא יחזיר בעיר:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Robbery and Lost Property 11:15:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Robbery and Lost Property 11:15:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Robbery%20and%20Lost%20Property/r/11:15:1)

**בד"א שאין בו רוח חיים וכו'.** קשה דאם חלקו בגמ' בין בעלי חיים לדברים אחרים לענין גנבה ואבדה דקאמר רבא דאע"פ דהוי שומר חנם חייב בגנבה ואבדה דגניבותא דידהו הוי פשיעותא מפני שלמודות הן לצאת אבל לענין דינא דהחזירה שחרית למקום שיראנה ושכיח דעייל ונפיק וחזר לה אע"פ שיהיו בעלי חיים כיון שהבעלים רואים אותם די לו אע"פ שאינו מקום המשתמר. ונראה דרבינו ז"ל נפקא ליה האי דינא משום דק"ל כמו שהקשו התוס' ז"ל דאמאי לא מוקי ברייתא דלעיל דנגנבה ואבדה כפשטה מביתו ולישני דשאני בעלי חיים כדשני בתר הכי אלא ודאי משום דרישא דהחזירה למקום שיראה אינו חייב ליטפל בה לא הוי דינא הכי בבעלי חיים דבע"ח אע"פ שהחזירה למקום שהבעלים רואים אותם חייב ליטפל בה להכי לא שני בבעלי חיים: