## Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure Chapter 15

###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 15:2:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 15:2:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/15:2:1)

**האומר ידה של זו עולה וכו'.** פסק כר"מ ור' יהודה מטעמא דכתב הרב בעל כ"מ ז"ל וכן נראה מדברי רש"י ז"ל בפירוש החומש שפירש שם הפסוק כן:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 15:2:2
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 15:2:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/15:2:2)

**הואיל ודבר שהנשמה תלויה בו וכו'.** קשה דבפ"ק דתמורה (דף י"א:) פליגי בהא דרב חסדא אמר מודה ר' יהודה בדבר שעושה אותה נבילה ורבה אמר בדבר שעושה אותה טרפה ורב ששת אמר בדבר שהיא מתה ואמרו שם דרב חסדא סבר טריפה אינה חיה ורבה סבר דחיה ורבה [לא] סבר כר' אליעזר דאמר נטלה ירך וחלל שלה נבילה ורב ששת סבר כר' אליעזר. וא"כ קשה על רבינו ז"ל אי סבר טריפה אינה חיה הוה ליה למפסק בדבר שעושה אותה טריפה כרב חסדא ואפילו שהיה סובר דטריפה חיה מ"מ היה לו לפסוק בדבר שעושה אותה טריפה משום דמאן דפליג על הא לית ליה דר' אליעזר ורבינו ז"ל פסק כר' אליעזר פ"ב מהל' שאר אבות הטומאות ובהל' שחיטה ואם כן היה לו לפרש דבדבר שהוא עושה אותה נבילה וצ"ע:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 15:2:3
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 15:2:3](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/15:2:3)

**הקדיש אבר אחד מן העוף וכו'.** נראה מדברי רבינו ז"ל דמפרש בעיא דרבא בפ"ק דתמורה בעוף מהו דאיירי בדבר שהנשמה תלויה בו וקשה דאם כן היכי קאמר בהמה אמר רחמנא כו' הא קרא לר' יהודה לא איירי בדבר שהנשמה תלויה אלא באינה תלויה דאיהו דריש לקרא דיהיה קדש דתמורה לצרכי עולות וזה אינו לדעתו ז"ל אלא בדבר שאין הנשמה תלויה אבל בדבר שהנשמה תלויה הוי עולה. וי"ל דמכל מקום מקרא ילפינן דבאבר אחד חייל קדושה באותו אבר כשנשמה תלויה בו יחול על כולה אבל אי לאו קרא אין לנו לומר שיחול קדושה על אבר אפילו שיהיה דבר שהנשמה תלויה בו ולכך בעיא השתא שפיר כיון דמקרא ילפינן לה:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 15:3:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 15:3:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/15:3:1)

**היה מחוייב חטאת וכו'.** התוס' ז"ל כתבו לתרץ הקושיא שהקשו על רש"י ז"ל דהאומר ה"ז חטאת אינו כלום כיון דאינו מחוייב חטאת דאיירי שאמר ה"ז תמורת חטאת ולהכי ניחא דתמורת חטאת מתה הלכה למשה מסיני. אבל לרבינו ז"ל קשה דחציה עולה וחציה חטאת אמאי לא אמרינן תרעה כמו בחטאת שנולדה בה פיסול כגון שעברה שנתה וכיוצא בזה דתרעה וכמו שכתב רבינו ז"ל בפ"ד מהל' פסולי המוקדשין ע"ש הוה מספיק מ"ש הרב בעל כ"מ ז"ל ועכ"ז צ"ע:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 15:4:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 15:4:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/15:4:1)

**בהמת השותפין וכו'.** כל מ"ש כאן הרב בכ"מ ז"ל לתת טעם לרבינו ז"ל דבריו נכונים אבל מ"ש דמתני' דמי שהיה טמא דהמפריש נקבה לפסחו וכו' אית ליה דהוי דלא כהלכתא זה אי אפשר דהוא פסק כמותה פ"ד מהל' קרבן פסח שכתב יביא בדמיה שלמים וע"כ צריך לחלק מה שחילקו התוס' פ' שני שעירי דהתם הוי דחיה גמורה דלעולם נקבה לא חזיא לקרבן וכו' וזהו טעם רבינו דאית ליה דאע"ג דקי"ל דדיחוי מעיקרו לא הוי דיחוי התם הוי דיחוי מטעמא דכתיבנא וכבר הארכתי על זה ספ"י מהלכות שגגות. ותמה כאן המאירי ז"ל על רבינו ז"ל שכתב ואע"פ שהיא קדושת דמים וכו' דאדרבה כשאין בו אלא קדושת דמים ראוי לומר שלא ידחה. וכן יש לתמוה על מ"ש לשון זה בהלכות שגגות פרק עשירי, גם יש לתמוה דכאן נראה שלא הספיק טעם דיחוי מעיקרו לבד גבי קדושת דמים שכתב ואע"פ שהיא קדושת דמים הואיל והיא בעלי חיים משמע דהוצרך לטעם דהוו בעלי חיים ובפ"י מהל' שגגות לא כתב אלא טעם דיחוי מעיקרו לבד. מיהו לזה י"ל דסמך שם על מה שכתב כאן ומ"מ צריך לתת טעם מנא ליה שצריך גם כן טעם של בעלי חיים לקדושת דמים. ולתרץ כל זה אומר דרבינו ז"ל הוקשה לו בפ' קדשי קדשים (דף נ"ט) גבי פלוגתא דרב ור' יוחנן דהקשו שם מברייתא דכל הקדשים שהיו עד שלא נבנה המזבח וכו' דהקשו שם דחויין מעיקרא נינהו משמע התם דהוי אפילו לר' יוחנן והקשו שם בתוס' ז"ל דהא ר' יוחנן אית ליה דדיחוי מעיקרו הוי דיחוי ועוד תקשי ליה מתני' דמי שהיה טמא המפריש נקבה לפסחו כו' דמשמע התם דדיחוי מעיקרו הוי דיחוי וגם קשה לו מה שהקשו התוס' ז"ל בפ"ק דקדושין (דף ז') בפרק נגמר הדין אמר ר' יוחנן אכל חלב והפריש קרבן והמיר וכו' דלמה לי הפריש קרבן הא אפילו לא הפריש נמי דדיחוי מעיקרו הוי דיחוי והתוס' ז"ל תירצו שם דלאו דוקא וה"ה המיר ואחר כך הפריש ומשמע ליה לרבינו ז"ל דהוי דוחק לכך מפרש רבינו ז"ל הפך מפירוש רש"י ז"ל והתוספות ז"ל דמאי דאמרינן בכולי גמרא יש דיחוי בדמים ה"פ בקדושת הגוף החמורה ודאי דאין דיחוי אבל בקדושת הדמים הקלה יש דיחוי והשתא יתורצו כל הקושיות דבפרק קדשי הקדשים דהוי קדושת הגוף דאיירו גבי כל הקדשים שהיו עד שלא נבנה המזבח ופריך שפיר דיחוי מעיקרא הוי ובקדושת הגוף אין דיחוי אע"ג דבקדושת דמים אית ליה לר' יוחנן דיש דיחוי וכן משמע ממתני' דמי שהיה טמא שאני התם דהוי קדושת דמים אבל קדושת הגוף לא והשתא אתיא שפיר דנקט ר' יוחנן הפריש קרבן קודם שהמיר דאז לא הוי דחוי מעיקרו וגבי קדושת הגוף אין דיחויו דיחוי ורבינו פסק דב"ח אין נדחין מטעמא דכתב הרב בעל כ"מ ז"ל כדכתיבנא ופסק דדיחוי מעיקרו לא הוי דיחוי ממה שראה שהקשה סתמא בגמרא הכי בפ' קדשי הקדשים כדכתיבנא וכמו שכתב בפ"ג מהל' פסולי המוקדשין ועתה הוקשה לו דמנין לו דדיחוי מעיקרו לא הוי דחוי בקדושת דמים נימא דאי אמרינן הכי בפרק קדשי הקדשים הוא משום דהוי קדושת הגוף אבל גבי קדושת דמים לעולם דהוי דיחוי כדכתיבנא לכך הוצרך לומר דאע"פ דאין טעם זה מספיק מפני שהוא קדושת דמים מ"מ איכא טעמא אחרינא דהוי בעלי חיים ולכך אין נדחין ובפ"י מהל' שגגות צריך ג"כ לטעם זה אלא שסמך שם על מה שכתב כאן כדכתיבנא. וא"ת א"כ קשה לו מה שהקשו התוס' ז"ל וכיון דדיחוי מעיקרו הוי דיחוי לא משכחת לה אלא בקדושת דמים למה לי תרתי והלא אי אפשר לדיחוי מעיקרו שלא יהא דיחוי בדמים והם תירצו דאיירי בקדושת הגוף ואהדרו לאשכוחי גוונא אבל רבינו ז"ל דסובר דאין דיחוי בקדושת הגוף איך יתרץ זה. וי"ל דסובר רבינו ז"ל דהני תרתי אינם שני דינים חלוקים אלא בדין אחד שני חידושין חדא דדיחוי מעיקרו הוי דיחוי והשני דיש דיחוי בדמים דהיה יכול להיות דין זה גבי מצוה וכדאמרינן בפרק לולב (דף ל"ג) דאיבעיא לן התם אם יש דיחוי אצל מצוה או לא וקמ"ל דהך דיחוי לא הוי בדבר מצוה דהתם לא הוי דיחוי אלא דיחוי זה בקדושת דמים הוא אבל בקדושת הגוף ודאי דאין דיחוי:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 15:7:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 15:7:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/15:7:1)

**האומר דמי פרה זו וכו'.** הרב בעל כ"מ ז"ל אחר שהעתיק סוגיית הגמרא כתב דאי רבינו ז"ל מפרש כפירוש רש"י ז"ל דאיתותב עולא והלכתא כבר פדא לא היה לו לרבינו ז"ל לאוקמה בדאמר לדמי אלא בדאמר מעכשיו. ואני אומר בלאו הכי בהדיא פסק רבינו ז"ל בספ"ד מהלכות מעילה כעולא שכתב שם האומר הנטיעות האלו קרבן אם אינם נקצצות כו' אבל אם אמר הנטיעות האלו קרבן כו' שבכל עת שיפדו יחזרו הקדש עד שיקצצו וכיון שנקצצו אינן צריכין פדיון אלא נהנין בהם מיד בד"א בשפדאן המקדיש כו' הרי מבואר שם דפסק כעולא וסובר דעולא לא פליג אבר פדא אלא בחדא ולא כדברי הר' משה קורטבי ז"ל שכתב הר"ן ז"ל בספ"ג דנדרים דסובר דפליג עולא על בר פדא בתרתי אלא בחדא מיהא פליג אבל בהא דאמר פדאן חוזרות וקדושות עד שיקצצו מודה ליה ובכי הא אתי שפיר דרבי יוחנן דאמר לא שאנו שפדאן הוא אפי' אליבא דעולא הוי דבהא לא פליג אבר פדא אבל לדברי הר' משה ז"ל לא אתי אלא אליבא דבר פדא והוי ר' יוחנן דלא כעולא והוא דוחק דמשמע דהלכתא כעולא מדקים רבא כותיה ואע"ג דאמרו שם יתבי וקאמרי לבר פדא דאמר פדאן חוזרות וקדושות תיפשוט דבעי ר' אושעיא וכו' דמשמע דעולא לית ליה הכי ולא היא דלא אמר לבר פדא אלא משום דהוא מריה דמימרא אבל ה"ה דעולא מודה ליה. ומ"מ יש לדקדק שם על רבינו למה לא כתב גבי אינם נקצצות היום חידושא דגמרא דאמר דאע"ג דנפישא זיקה וגבי טלית דקיימא שריפה ואולי לא הוצרך לכך דמכח הסתם משמע דהכי הוי מ"מ למדנו דפסק כעולא וכיון שכן ודאי דאינו מפרש כפירוש המפרש אלא כפירוש הר"ן ז"ל ולא כפירושו בהחלט עד שמפני כך הוצרך הרב בעל כסף משנה ז"ל לדחוק בדעת רבינו ז"ל דלא חש לקושיא דגמרא דאמר אי אמרת בשלמא כו' ואינה קושיא לפי המסקנא. ולכך נראה לי דרבינו ז"ל מפרש דלעולא פריך מעיקרא כדכתב רש"י ז"ל (דף כ"ט) וכן הקשו שם התוס' ז"ל דאמאי לא פריך לעולא והפירכא היא דע"כ עולא מחלק בין קדושת דמים לקדושת הגוף כדי לתרץ הקושיא דהיום את אשתי ולמחר אי את אשתי וסובר דקדושת הגוף לא פקעא ומהך ברייתא משמע דקדושת הגוף פקעא וקאמר בגמרא לתרץ זה מאי מקשת לעולא לימא תהוי תיובתא דבר פדא דאית ליה דאפילו קדושת דמים לא פקעא ותירץ רב פפא דאמר לך בר פדא דסיפא איירי בקדושת הגוף ורישא בקדושת דמים וכדקיימא קיימא וכדכתב שם הר"ן ז"ל דסובר בר פדא ברישא דאיירי בשפדאו ובסיפא אשמעינן דקדושת הגוף לא פקעא בכדי וטובא חידושי אשמעינן בסיפא כמו שמנה שם הר"ן ז"ל בפירושה. ולפ"ז תירוץ זה יספיק ג"כ לעולא דעולא יתרץ דרישא בקדושת דמים ואשמעינן דפקעא וסיפא בקדושת הגוף ואשמעינן דלא פקעא ולאשמועינן חידושא דהר"ן ז"ל וא"כ שפיר פסקינן כעולא דלא איתותב ולכך כתב רבינו ז"ל דינים אלו בדמים ולא בקדושת הגוף וממילא שמעינן מדבריו דדוקא דמים אבל קדושת הגוף לא פקעא וחידושא שכתב שם הר"ן ז"ל דאפילו אמר לאחר שלשים יום עולה תחילה ואחר כך אמר מעכשיו שלמים דלא פקעא קדושת שלמים אע"פ שהזכיר עולה תחילה דסד"א קדושת דמים לא משכחת רווחא אלא שלשים יום וכו' הא לא משמע לרבינו ז"ל חידושא ולכך לא הוצרך להשמיענו זה ועם זה באו דברי רבינו ז"ל על נכון ופסק כעולא דרבה כותיה. והר"א ז"ל בהשגות פסק כבר פדא לחומרא והביא הכרח דרב פפא תירץ אליביה ועם מה שכתבתי אינו הכרח דתירוץ רב פפא איצטריך לעולא כדכתיבנא ומ"מ היה לו להר"א ז"ל להשיג על רבינו ז"ל בהלכות מעילה דשם עיקר הדין אלא שאפשר שסמך על מה שכתב כאן גם מה שהקשה על הר"א ז"ל הרב בעל כסף משנה ז"ל דאמר דקי"ל דהקדיש זכר לדמיו הוא יקרב עולה א"כ מאי שני לדמי דהא קדוש קדושת הגוף. הרבה תירוצים בדבר חדא מ"ש הר"ן ז"ל דמוקי לה בבעל מום ועוד יש לי לתרץ דבפ' אלו קדשים אמרינן דרבה אמר מעיקרא דהקדיש זכר לדמיו אינו קדוש ולבסוף הדר ביה ואמר דקדוש קדושת הגוף. ואפשר דהאי דתירץ הכא הוא קודם דהדר ביה אי נמי אחר דהדר ביה ומוקי הך ברייתא כר"ש דלית ליה הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף דלא אמר רבא כן אלא לרבנן דאית להו מיגו דנחתא קדושת דמים נחתא קדושת הגוף ור"ש פליג כדאמרינן בפרק ואלו קדשים אבל לדעת רבינו ז"ל צריכים אנו לתירוצים שתירץ הרב בעל כ"מ ז"ל עכ"פ:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 15:8:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 15:8:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/15:8:1)

**היתה לו בהמה מעוברת וכו'.** משנה בר"פ כיצד מערימין (דף קכ"ז:) ואע"ג דקצת נאמרו שם גבי בהמת הקדש כתב רבינו ז"ל כולם גבי בהמת חולין דליכא בה שם קדושה דודאי דינא הכי הוי בה:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 15:8:2
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 15:8:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/15:8:2)

**ילדה טומטום ואנדרוגינוס אינן קדשים והרי חולין וכו'.** בפ' כיצד מערימין [שם] ילדה טומטום ואנדרוגינוס רשב"ג אומר אין קדושה חלה עליהם, וקשה בפרק מי שמת (דף ק"מ) אמרינן דלית הלכתא כר"ש גבי האומר אם תלד אשתי זכר וכו' וכן פסק רבינו ז"ל פ"ח מהל' זכיה ומתנה ילדה טומטום ואנדרוגינוס נוטל בפחות משניהם וכדכתב שם הרב המגיד ז"ל משום דלית הלכתא כר"ש ואם כן איך פסק כאן רבינו ז"ל כוותיה. וי"ל דלא אמרו שם דאין הלכה כר"ש אלא משום דהוא איירי בבהמת הקדש וקאמר דאע"ג דכשהאם קדושה לא חלה קדושה כלל על הטומטום אגב האם דהכי משמע אין קדושה חלה עליהם וכדכתבו התוס' ז"ל בר"פ כיצד מערימין דאפילו קדושה אגב האם לית ליה משום דהוי בריה בפני עצמה ובהא ודאי דלית הלכתא כוותיה דקדוש אגב האם אבל בהמת חולין דודאי דאם הקדיש העובר דאין קדושה חלה עליו אם הוא טומטום דהמקדיש טומטום ואנדרוגינוס הוי כמקדיש עצים ואבנים ומ"מ קשה במ"ש כמו שביארנו והיינו ודאי בפ"ג מהלכות איסורי מזבח וכדכתב הרב בכ"מ ז"ל ושם כתב וימכרו ויביא בדמיהם כל קרבן שירצה היינו ודאי בדאמר הרי אלו למזבח ומש"ה יביא בדמיהן קרבן וכדפירש שם הר"א ז"ל בהשגות דאם אמר הרי אלו קרבן הם חולין גמורים ויעשה בהם מה שירצה ומוכרח הוא בפ"ב דתמורה וכאן שאמר הרי זה עולה ודאי דלא חל כלל ויעשה כל מה שירצה. וי"ל דכמו שביארנו לאו דוקא אלא הכוונה לומר שהם חולין אבל ודאי דהכא הוי חולין טפי ויעשה בהם כל מה שירצה: