## Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sales Chapter 3

###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sales 3:1:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sales 3:1:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sales/r/3:1:1)

**אחד הבהמה ואחד שאר המטלטלין וכו'.** נראה דפסק כר"י דס"ל בפרק הזהב דבר תורה מעות קונות וכו' ומשיכה אינה מדאורייתא אלא מדרבנן משום גזירה שמא יאמרו וכו' ודלא כר"ל דאמר דבר תורה משיכה קונה ושם בפרק הנזכר בגמ' (דף מ"ח) בההיא דאמרינן מתני' מנא לן דתניא וכו' מתבאר בגמ' ובדברי התוס' ז"ל דלריש לקיש דרשינן לעמיתך במשיכה ולעכו"ם בכסף וכשנותן פרוטה של הקדש לספר עכו"ם מעל אע"ג דלא משך תספורת דבעכו"ם קונה כסף אבל בישראל צריך שימשוך דבישראל משיכה קונה ולר"י הוי איפכא דלעכו"ם בעינן שימשוך ולישראל לא בעינן שימשוך דדבר תורה מעות קונות כל זה מבואר שם בסוגיא ובתוס' ז"ל והוא פשוט. וא"כ אני תמה על דעת רבינו ז"ל דכאן פסק כר' יוחנן דבישראל דבר תורה מעות קונות ובפ"ו מהל' מעילה כתב נטל פרוטה של הקדש וכו' קנה בה חפץ ולא משך אם מן העכו"ם מעל ואם מן הישראל לא מעל ע"כ וזהו סברת ר"י שפסק כאן דלר"י בעכו"ם בעינן משיכה ולא מעל עד דמשך ובישראל לא בעינן משיכה דדבר תורה מעות קונות וכמו שכתבתי והדין שכתב שם רבינו ז"ל הוא סברת ר"ל דדריש לעמיתך במשיכה ולעכו"ם בכסף והא ודאי קושיא אלימתא היא וצ"ע. עוד אני תמה בדעתו ז"ל במ"ש שם בהל' מעילה וכן אם נתנה לאחד מבעלי אומניות דאיך סתם ולא חילק בין עכו"ם לישראל דבהדיא אמרו שם בפרק הזהב נתנה לספר או לספן או לכל בעלי אומניות לא מעל עד דמשך והך ברייתא איירי לר"י בעכו"ם אבל בישראל לא בעינן משיכה ולר"ל איירי בישראל אבל בעכו"ם לא בעי משיכה אבל לומר דבין בעכו"ם בין בישראל לא בעינן משיכה לא שמענו לא בדברי ר"י ולא בדברי ר"ל. איברא דלזה י"ל דה"ה כתב בפ"א מהל' זכייה דעכו"ם וישראל קונים בדמים ע"ש, מ"מ לא ידעתי מנין לו, אמת שה"ה ז"ל בקש לתת טעם וע"ש, ועוד הקושיא הראשונה במקומה עומדת. ולתרץ אלו הקושיות יש לי לומר דרבינו ז"ל מפני שראה בפ"ק דקדושין שאמרו אשכחן עכו"ם הואיל וכל קניינו בכסף דמשמע דלעכו"ם הוי בכסף ולכאורה נראה דאתי כר"ל וכדכתבו התוס'. ותו קשיא ליה דרב חסדא סבר בפ' הזהב כר"י דאמר כדרך שתקנו משיכה וכו' ובמסכת ע"ז (דף ס"ג) גבי בא עליה ואח"כ נתן לה וכו' אתננה אסור אמר דאיירי בטלה זהו בזונה עכו"ם דלא מחסרא משיכה משמע דהיא כר"ל והוא הפך מ"ש בפ' הזהב לכך הוצרך רבינו ז"ל לומר דר"י אית ליה דבעכו"ם או בכסף או במשיכה ודרשינן לעמיתך בכסף ולעכו"ם או בהא או בהא ובזה א"ש דרב חסדא אית ליה בפ' הזהב כר"י ובפרק השוכר סבר ליה עכו"ם זונה בכסף דר"י נמי אית ליה הכי ומ"ש דלא מחסרא משיכה ר"ל דר"י לא קאמר דמעות בישראל אינן קונות אלא משום גזירה נשרפו חטיך בעליה ודוקא בישראל עשו תקנה אבל בעכו"ם אוקמוה אדין תורה ולא הצריכוהו משיכה וי"א דלא מחסרא משיכה כלומר דלא הצריכוהו משיכה וכ"כ רבינו ז"ל פ"ד מהל' איסורי מזבח ונמצא דרבינו ז"ל דחה סוגיא דבכורות דקאמר דלא אמרינן או בהא או בהא מפני סוגיא דקדושין ודע"ז כדכתיבנא וזהו טעם נכון לרבינו ז"ל במ"ש דלר"י בעכו"ם או בהא או בהא. וכדי לתרץ הקושיות של הלכות מעילה נראה לומר דרבינו הוקשה לו מה שהוקשה לבעלי התוס' ז"ל דהך סוגיא ודאי דאתי כר"י דרב חסדא דתירץ ס"ל כוותיה וכיון שכן מאי קשיא ליה הא מחסרא משיכה דהא לר"י מעות קונות מן התורה והוי אתנן מן התורה ותירצו דחכמים הפקיעו קניית המעות וא"כ לא הוי אתנן והקשו מהא דפ' הזהב דאמרינן נתנה לסיטון מעל ואמרינן דאתי שפיר לר"י אמאי מעל הא כיון דחכמים הפקיעו קנין מעות עדיין לא הוציאה מן ההקדש ותירצו דכיון דמעל מן התורה מי הפקיע המעילה ממעות ההקדש כ"כ בע"ז פ' השוכר ונ"ל פירוש לפירושם דשאני מעות הקדש כיון דחל בהם הקדושה מן התורה וזה בא להוציאה מדין תורה מעל ואין כח ביד חכמים להפקיע אבל גבי אתנן קודם שיהיה אתנן חכמים עקרו הקנייה ומעולם לא היה אתנן אע"ג דהביאה במקום כסף ומן התורה מעות קונות מ"מ חכמים עקרו אותו קודם שיבא לאתנן ודוק וקושיא זו נראה שהכריח לרבינו לומר ולחלק דטעמא דר"י דהוי משום גזירה שמא יאמר נשרפו חטיך בעליה לא שייך אלא בקניית חפץ או שום דבר אבל כשנותן פרוטה לבלן או לספר דאינו קונה ממנו שום דבר לא שייך טעמא דגזירה וכיון שכן אוקמוה אדין תורה וכיון דבדין תורה בין בעכו"ם בין בישראל מעות קונות כדכתיבנא מכח הסוגיות לכך מעל בנתינה לשום אחד מבעלי אומניות בין בעכו"ם בין בישראל ולכך הביאו סייעתא בפ' הזהב לר"ל מהברייתות דלר"י אין אופן כלל ליישב דבכל בעלי אומניות בין בעכו"ם בין בישראל מעל לא כמ"ש התוס' בפ' הזהב דר"י יתרץ הברייתות בהפך מר"ל ומוקי מתני' בעכו"ם דא"כ לא הוי סייעתא כיון דאפשר לתרצם בהפך מר"ל אע"ג דהתוס' כתבו דהסייעתא הוי משום מתני' דמשמע מתני' בישראל לא משמע ליה לרבינו ז"ל הכי אלא טעם הסייעתא משום דלר"י אי אפשר ליישבם בשום פנים ולדידיה פליגי ותרי תנאי הוו ואית ליה לר"י כתנא דאמר דמעל ובכל גוונא איירי בין בעכו"ם בין בישראל והשתא אתי שפיר סוגיא דע"ז דגבי אתנן דהוי בקנייה הפקיעו חכמים ולא הוי אתנן ולהכי פריך בגמרא והא מחסרא משיכה וה"ה גבי קניית חפץ דשייך הגזירה דנשרפו דלא מעל דכיון דשייך טעמא דגזירה הפקיעו חכמים הקנייה דומיא דאתנן ולהכי כתב רבינו ז"ל בהל' מעילה דנתינה לאחד מבעלי אומניות מעל בין בעכו"ם בין בישראל דכיון דליכא טעמא דגזרה אוקמוה אדין תורה אבל בקנה חפץ מישראל לא מעל דכיון דרבנן תקינו ביה משיכה הפקיעו חכמים ממנו הקנייה ולא הוציאן מרשות הקדש דומיא דאתנן אבל בעכו"ם דלא תקנו ביה משיכה מעל דומיא דאתנן וכ"ת הא נתנה לסיטון אמרינן דמעל ופירש"י דהוי מוכר פירות וא"כ הא שייך ביה טעמא דגזירה ומ"מ מעל, וי"ל דרבינו שפירש המשנה בפ' המוכר את הספינה על מתני' דהסיטון מקנח מדותיו וכו' פירש שם דסיטון הוא המחלק סחורות מבעלי סחורות על בעלי החנויות משמע דאית ליה דהוי כסרסור כדפירש רש"י ז"ל ולא שייך ביה טעמא דקנייה איברא דיש מקומות שפירוש סיטון הוא הסרסור וכ"ת היכי מייתי בגמ' מינה סייעתא לר"י הא כיון דלא הוי קנייה לא מחסרה משיכה ולכך מעל אפילו לר"ל י"ל דהסיטון הוא סרסור דמודד במדותיו כדתנן במתני' מקנח מדותיו ומשלמין לו בעבור כך וכיון שכן הוי מחסרא משיכה שהוא המדה שמודד דומה לתספורת דספר ולר"ל לא היה לו למעול ולכך מייתי סייעתא לר"י זה נ"ל טעם נכון לרבינו ז"ל והוא בעיני נכון עד מאד. ותו קשיא לי בדברי רבינו ז"ל דמסוגיא דבכורות דדוקא לאמימר דאית ליה דעכו"ם וישראל שוים במשיכה דוקא אייתר ליה קרא דעמיתך למעוטי הקדש מאונאה ועכו"ם מאל תונו איש את אחיו אבל מאן דמחלק בין עכו"ם לישראל ואצטריך עמיתך לחלק ביניהם כלומר לעמיתך בכסף ולעכו"ם או בהא או בהא ע"כ צ"ל דהקדש ועכו"ם ממעיט להו מאל תונו איש את אחיו ולית ליה צריכותא דגמ' וא"כ איך רבינו ז"ל בפי"ג מהל' מכירה ממעיט עכו"ם והקדש מתרי קראי עיין שם ובפרק הזהב משמע כדכתיבנא וצ"ע:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sales 3:6:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sales 3:6:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sales/r/3:6:1)

**לפיכך אם היה ביתו של לוקח וכו'.** קצת תימה לפי מה שהבין ה"ה וכמו שנראה מלשונו שכתב אחרי כן וכן השוכר המקום שאותן מטלטלין וכו' דטעמיה הוא מפני שחצרו של אדם קונה לו א"כ למה כתב רבינו ומשנתן הדמים [בלא נתינת הדמים] נמי חצרו קונה לו וע"ק מאי לפיכך מה נפשך אי שייך הגזרה שנשרפו א"כ הוא הפך הקודם ולא נמשך ממנו ואי לא שייך למה לי טעמא דקניית חצר בלאו הכי כיון דלא שייך הגזרה אוקמוה אדין תורה וצ"ע: (זהו מה שהוסיף הרב במקום אחר).


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sales 3:6:2
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sales 3:6:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sales/r/3:6:2)

**ומשנתן את הדמים נקנה המקח כו'.** קשה דבגמ' משמע בהדיא כדפירש"י ז"ל וכדכתבו המפרשים דטעמא משום דהכא לא שייך גזירה דנשרפו חטיך וכו' ולא כדמשמע בדברי רבינו ז"ל דהטעם הוא שקונה לו חצרו דשם אמרו אמר רבא הכא במאי עסקינן כגון שהיתה עליה של לוקח מושכרת ביד מוכר טעמא מאי תקינו רבנן משיכה גזירה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעליה הכא ברשותיה דלוקח נינהו אי נפלה דליקה באונס טרח ומייתי לה ע"כ. משמע בהדיא כפירוש רש"י ז"ל. ונ"ל שרבינו גריס כגירסא שדחה שם רש"י ז"ל וז"ל אי נמי שמא תפול וכו' ולא גרסינן ליה אלא לישנא אחרינא הוא והיא היא ע"כ. והגירסא נראה שהיה כאן הב"ע כגון שהיתה עלייה של לוקח מושכרת ביד מוכר טעמא מאי תקינו רבנן משיכה גזירה שמא יאמרו נשרפו כו' הכא דלוקח נינהו אי נמי שמא תפול דליקה אי נפלה דליקה באונס איהו טרח ומייתי לה ע"כ. וכדי לחלק בין שתי הלשונות דלכאורה משמע דהיא היא וכדכתב רש"י ז"ל פירש רבינו דבלישנא קמא הטעם לאו משום טרח ומציל אלא טעמא דכיון שהוא ברשות לוקח כלומר דקננהו חצירו לא אמרינן טעמא דנשרפו אע"ג דאין הלוקח טורח ומציל כיון שאינו בידו אלא שכורה ביד מוכר ואפשר שהוא לא ידע כשתפול דליקה כדי שיטרח ויציל מ"מ כיון דחצירו קנהו הוה ליה כאילו הוא בביתו של לוקח ממש דלא פלוג רבנן בין היכא שהוא בביתו ממש שהוא עומד שם או שהוא ברשותו אע"פ שלא יהיה עומד שם כי היכי דלא פלוג במשיכה דאי מושך ואח"כ הניחו בבית המוכר אע"ג דלא טרח ומציל מ"מ קני משיכה משום דכיון דכל מושך מסתמא מוליכה ליה בביתיה לא פלוג ה"נ כי האי גוונא הוי ולישנא בתרא הוי נמי האי פירושא דלא מטעם קניית חצר הוא אלא משום דטרח ומציל ופסק רבינו כלישנא קמא דיש סיוע ללישנא קמא ממאי דנתבאר פ"ו מהל' שכירות דמוכח בגמרא דחצר המושכרת קני ליה לאדם:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sales 3:7:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sales 3:7:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sales/r/3:7:1)

**וכן השוכר המקום וכו'.** כתב ה"ה ודוקא בחצר המשתמרת וכו'. והיינו דלא כרב פפא דאמר בפ"ק דגמרא דהיכא דאיכא דעת אחרת מקנה לא בעינן עומד בצד שדהו וכ"כ רבינו בהדיא בפ"ד מהל' זכייה ואע"ג דבפ"ו מהל' גירושין נראה שם מדברי ה"ה ז"ל דפסק כרב אשי דתירץ שם אליבא דרב פפא גבי גט דחוב הוא לה וכו' ולכאורה נראה דכיון דנפל היסוד נפל הבנין דכיון דלית הילכתא כרב פפא דברי רב אשי ליתנהו ולא הוה ליה למיפסק כרב אשי, לא היא דדברי רב אשי בלא דברי רב פפא מוכרחים הם כדי לחלק בין גט למתנה דבגט אפי' בחצר המשתמרת בעינן עומדת משא"כ במתנה ועל כרחין אנו צריכין לחילוק דרב אשי וכ"כ הר"ן ז"ל ולכך קי"ל כרב אשי אע"ג דלא קי"ל כרב פפא: (


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sales 3:7:2
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sales 3:7:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sales/r/3:7:2)

**וכן השוכר המקום שאותן המטלטלין וכו'.** מדברי ה"ה נראה דדוקא בחצר המשתמרת ולא קי"ל כרב פפא דאמר דעת אחרת מקנה שאני בפ"ק דבבא מציעא ומה שתירץ שם רב אשי גבי גט דחוב הוא לה אע"ג דהיא היא כדמשמע מדברי ה"ה בהלכות גירושין ריש פ"ה ולכאורה נראה דרב אשי לא תירץ כן אלא אליבא דר"פ וכיון דלא קי"ל כרב פפא לא היה לו לרבינו ז"ל לפסוק כרב אשי י"ל דאמר תירוץ רב אשי אמת כדי לחלק בגט דהתם בחצר המשתמרת בעינן עומדת מצד חצרו וכ"כ הר"ן ע"ש * ): *(היא נוסחא אחרת מעין פיסקא הקודמת)


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sales 3:8:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sales 3:8:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sales/r/3:8:1)

**המקנה קרקע ומטלטלין וכו'.** בפ"ק דקידושין (דף כ"ז) אמרינן אמר רבא לא שנו אלא שנתן דמי כולן אבל לא נתן דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו תניא כוותיה דרבא מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן בד"א שנתן לו דמי כולן אבל לא נתן לו דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו ופי' רש"י ז"ל בד"א דקנה בחזקה וכו' ומטלטלים הנקנין עם הקרקע נמי כשדה שאינה סמוכה דמי והיינו דרבא עכ"ל. ומאחר שבגמ' דמו הך מימרא דרבא להך דמכר עשר שדות בעשר מדינות משמע דשניהם שוים וא"כ כיון דבעשר שדות בעשר מדינות כתב הרב למעלה בספ"א דבעינן שיתן דמי כולן והתם איירי ע"כ בדלא עייל ונפיק אזוזי דאי בדעייל ונפיק אזוזי לא היה לו לרבינו ז"ל לבאר זה שהיה לו לסמוך על מ"ש בפ"ז דהיכא דעייל ונפיק אזוזי לא קנה וכמ"ש כאן ה"ה דהך דמקרקעי ומטלטלין שלא כתב דברי הגמרא משום דסמך על פ"ז. ועוד דע"כ דברי הרב האמורים בפ"א גבי עשר שדות איירי בדלא עייל ונפיק אזוזי דבעייל ונפיק אזוזי כבר כתב הרב לקמן בריש פ"ח מהלכות אלו דאע"פ שהחזיק בקרקע אפי' אם לא נשאר לו אלא זוז אחד לא קנה הלוקח את כולן וא"כ איך כתב לעיל דקנה כנגד מעותיו כשלא נתן לו דמי כולן אלא ע"כ איירי בדלא עייל ונפיק אזוזי וכמבואר שם בדברי ה"ה ז"ל וא"כ כיון דגבי עשר שדות הוכחנו דאפילו לא עייל ונפיק אזוזי בעינן שיתן דמי כולם הוא הדין כאן גבי מכר קרקע ומטלטלים דבעינן נתן דמי כולן אע"ג דלא עייל ונפיק אזוזי כיון דבגמרא דימו הא להא כך נראים הדברים לכאורה, והשתא יש לתמוה הרבה על ה"ה ז"ל שכתב רבינו ז"ל השמיט הך דרבא שאמר דבעינן שיתן דמי כולם מפני שנראה לו שאיירי בדעייל ונפיק אזוזי דע"כ איירי אפי' בדלא עייל ונפיק אזוזי וכמו שהוכחתי דבגמרא דימו אותה להך דעשר שדות. ובאמת שיש לתרץ בזה בדוחק דדוקא בעשר שדות אמרינן דאפי' לא עייל ונפיק אזוזי בעינן שיתן דמי כולן מפני שלא החזיק בעשר הקרקעות אלא באחת מהן וקנין החזקה לא עשאהו שלם דלא החזיק אלא במקצת אבל אם היה עושה פועל קנין החזקה שלם שהיה מחזיק בכולם בודאי דלא בעינן שיתן דמי כולם וכמ"ש ה"ה בספ"א אבל הכא גבי מכירת קרקע ומטלטלים הקרקע נקנית בחזקה והמטלטלין בקנין אחד שהוא קנין אגב ופועל קנין החזקה עשאהו שלם שהרי החזיק בקרקע אע"ג דקנין המטלטלין אינו שלם כיון שקנין החזקה שהוא קנין אחד שלם סגי ומפני כן די לנו שנאמר דהיכא דעייל ונפיק אזוזי בעינן שיתן דמי כולם ולזה דימו בגמרא הא דרבא להך דעשר שדות בעשר מדינות כלומר דאע"ג דבעשר שדות אע"ג דלא עייל ונפיק בעינן שיתן דמי כולם הכא דיש טעם נכון לומר דלא נצטרך כן די לנו שנדמהו לעשר שדות היכא דעייל וליהוי כהך עייל ונפיק דהתם. ועוד היה אפשר לחלק מהכא להתם דבשלמא בעשר שדות בעינן שיתן דמי כולם מפני שהשאר אינו נקנה באגב דקרקע אינו נקנה אגב קרקע וכמ"ש ה"ה לקמן אבל מטלטלין נקנין באגב וא"כ מסתיין דליהוי הך עייל ונפיק כהתם. זה נראה בדעת ה"ה ז"ל והוא דוחק:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sales 3:9:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sales 3:9:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sales/r/3:9:1)

**בד"א כשהיו אותם המטלטלין צבורים וכו'.** וא"ת א"כ איך אמרינן בגמרא בפ"ק (דף י"ב) וליטעמיך להך לישנא דאמר עבדא כמטלטלי דמי למה לי עומד בתוכה הא קי"ל דלא בעינן צבורים לישני דהא דבעינן צבורים משום דאיירי בדליכא אגב דלדעת רבינו היכא דליכא אגב מהני צבורים י"ל בעבד איירי דאיכא אגב וכמ"ש שם התוס' ז"ל בד"ה מכר לו עבדים וקרקעות ע"כ בקנין אגב מיירי וכו' ע"ש:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sales 3:10:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sales 3:10:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sales/r/3:10:1)

**הקנה השדה לאחד והמטלטלין לאחר וכו'.** כתב ה"ה ז"ל ורבינו מפרשה וכו'. וקשה דבגמ' אמרינן ת"ש קתני כל הני ולא קתני בהו אגב ולדעת רבינו ז"ל מאי קושיא נימא דאיירי בצבורים ולהכי לא בעי אגב דהא כולם מצינן לאוקומי בצבורין כדמשמע שם בסוגיא וכ"ת דמ"מ מוכח ממימרא דרב הונא דהביא לעיל דקאמר וקנה השאר בכ"מ שהוא מוכח מינה בגמ' דלא בעינן צבורים מ"מ קשה דאיך קאמר כל הני דהא ליכא ראיה אלא מהך. וי"ל כיון דפשיטא דכולהו משמע בלא צבורים אע"ג דאינו מוכרח אלא ממימרא בתרייתא קאמר כל הני דודאי לא מפקינן לכולהו מפשטא כיון דסוף סוף הקושיא הוי ממימרא בתרא דאיירי בלא צבורים. עוד הקשה הר"ן ז"ל על רבינו דהיה לו לפרש דוקא בחצר המשתמרת הוא דבלא צבורים מהני דאי אינה חצר משתמרת הא בעינן עומד בצדה. וראיתי להריב"ש שכתב בסימן ר"ג להנצל מקושיא זאת וז"ל אלא שהרמב"ם ז"ל כתב דלא בעינן שיאמר אגב אלא היכא שאינן צבורים אבל היכא שהמטלטלים צבורים בתוך הקרקעות אפי' בלא אגב קנה ממעשה דר"ג וזקנים בפ"ק דמציעא דאמר עשור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו דכל שצבורין בתוכה נקנין המטלטלין מדין חצר ואע"פ שאינה משתמרת לדעת הקונה הא אמר ר"פ התם דלא בעינן הכי במתנה דאיכא דעת אחרת מקנה אבל הראב"ד השיג עליו דבין צבורים בין אינם צבורים בעינן שיאמר אגב ולא מיקנו מדין חצר אפילו בדעת אחרת מקנה דלא קי"ל כר"פ ולזה הסכימו האחרונים ז"ל ע"כ. ודברים אלו מתמיהים דהבין בדברי רבינו ז"ל דטעמו משום דפסק כר"פ והוא ז"ל פסק בהדיא דלא כרב פפא פ"ד מהל' זכייה ומתנה שכתב שם זכין לקטן כו' לגדול בין בפניו וכו' בד"א בחצר המשתמרת אבל בחצר שאינה משתמרת כגון שדהו וחורבתו עד שיהא עומד בצדה הרי שם דבמתנה פסק דלא כר"פ וכ"כ שם ה"ה ז"ל. וע"כ נ"ל ליישב לשון הריב"ש דה"ק כיון דאיכא ר"פ דאמר דבמתני' לא בעינן עומד בצדה אע"ג דלא קי"ל כוותיה היינו דוקא התם אבל הכא עדיף ממתנה דבמקנה לו הקרקע עם המטלטלים ומקנה להם שניהם יחד ומגו דקני זה קני זה אבל בחצר שכבר קנוי לו ורוצה לקנות המטלטלין שבתוכו בהא דוקא לא קי"ל כר"פ ומה שהביא מר"פ לומר בהא דמתנה הוא דאמר ר"פ כ"ש כאן דעדיף טפי כדכתיבנא ואע"ג דלא קי"ל כר"פ בההיא בהא מיהא נקטינן כוותיה והראב"ד ז"ל השיגו דכיון דלא קי"ל כר"פ לא אהניא לן סברתיה כלל לא למתנה ולא להך מילתא דצבורים. זה נ"ל ליישב דברי הריב"ש ז"ל על צד הדוחק:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sales 3:11:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sales 3:11:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sales/r/3:11:1)

**המקנה עבדים וקרקעות כאחד וכו'.** בב"ק (דף י"ב) משמע דלכ"ע אין העבד נקנה באגב אא"כ צבור בתוכו אבל בשמעתא דב"ב ושמעתא דמאה צאן ומאה חביות והיא בהאשה נקנית (דף כ"ו) דאמרינן התם ואמר טפח על טפח לפלוני ועמו מאה צאן ומאה חביות ואי אמרת בעינן צבורים טפח על טפח למאי חזי וכו' משמע מהתם דאפילו במטלטלי דניידי לא בעינן צבורים ואע"ג דבגמ' דחו התם ואמרו דמאי דאמר מאה צאן הוא לדמי כלומר דמי מאה צאן ומאה חביות היינו למאי דס"ד מעיקרא דצבורים בעינן אבל לפי המסקנא דאמרינן ש"מ לא בעינן צבורים ודאי דברייתא כפשטה ותיקום אדוכתא דר"ל מאה צאן ממש א"כ למדנו דאפילו במטלטלי דניידי לא בעינן צבורים הפך מהסוגיא הנזכרת בב"ק ולזה ראה רבינו ז"ל לדחות הך שמעתתא דב"ק מפני הני תרתי שמעתתא דב"ב דמכר פרה וטלית וכו' והך דמאה צאן וכן הוא דעת הר"א ז"ל בהשגות וזהו שהקשה עליו דלמה בעינן צבורים דהיה לו לדחות הך שמעתתא דב"ק מפני הך דמאה צאן והיל"ל דמטלטלי דניידי שוים למטלטלי דלא ניידי וכי היכי דבמטלטלי לא בעינן צבורים היכא דליכא אגב לפי דעת המחבר ז"ל ה"נ במטלטלי דניידי היה לו לומר כן דלא בעינן צבורים אלא בדלא אמר ליה אגב אבל היכא דא"ל אגב ודאי דלא בעינן ואע"ג דלפי דעת הראב"ד ז"ל אפילו בצבורים בעינן אגב כמו שהקשה לרבינו ז"ל בהשגה הקודמת מ"מ כאן השיג עליו כפי סברתו דלא בעינן אגב היכא דאיכא צבורים. ומ"ש ואיכא דקאי כוותיה כוונתו לבאר מה שכתבתי דבאמת איכא דקאי כוותיה דיש סמך לדבריו משום דבמטלטלי דניידי לא מהני אגב ושמעתתא דב"ק מוכחא הכי אלא ש"מ היה לו לדחות הך שמעתתא דב"ק משום הך דקשיא לן בב"ב תא שמע וכו' וגם מפני שמעתתא דמאה צאן זו היא כוונת הר"א ז"ל. עוד אפשר ליישב דברי הראב"ד ז"ל ולומר דמ"ש אלא כי איתא להך מילתא בדלא א"ל אגב הכי קאמר שמה שנתן הרב הטעם מפני שהעבד מהלך לדעת עצמו כלומר דנייד אין זה טעם כלל דמ"מ לא בעינן צבורים והך טעמא דניידי לא אהני לן אלא במלתא דליכא אגב כגון במשיכה דעבד דלא הוי כמשיכת מטלטלין. אבל במילתא דאיכא אגב מה לי נייד מה לי לא נייד כיון שהוא נקנה באגב ובזה אין צורך לדחוק ולומר דלדבריו של רבינו קאמר כאשר דחקנו בפירוש הראשון:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sales 3:11:2
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sales 3:11:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sales/r/3:11:2)

**ואע"פ שאמר לו קנה עבדים על גבי קרקע וכו'.** אע"ג דלמ"ד עבדא כמקרקעי דמי לא היה לו לקנות אגב קרקע דקרקע אינה נקנה אגב קרקע וכמו שכתבו התוס'. הרי כבר תירץ ה"ה ז"ל דאינו כמקרקעי ממש לענין זה ומ"מ נראה לי מרהיטת לשון רבינו שפסק כמ"ד עבדא כמטלטלי דמי דהך דקאמר אלא אם היו מטלטלים על גבי העבד וכו' בגמרא אמרו כן כי אמרינן עבדא כמטלטלי דמי כו':


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sales 3:12:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sales 3:12:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sales/r/3:12:1)

**המקנה עבדים ומטלטלין וכו'.** הסוגיא דב"ב שכתב הראב"ד ז"ל בהשגותיו גבי מכר לו פרה וטלית דמוכח מינה דבמטלטלי דניידי כמו בהמות לא בעינן צבורים נראה דהוא מדאקשינן בגמ' בפרק חזקת הבתים (דף מ"ד) גבי מכר לו פרה מכר לו טלית מעיד לו עליה והקשו שם וליחוש דילמא דאיקני כלומר דילמא הך פרה וטלית שיעבד לו לב"ח אגב מקרקעי וכתב לו קודם שקנאה דאקני שהיה משעבד לו המטלטלין שיקנה אגב קרקע והוא רוצה להעמידה לפני בעל חובו ולכך מעיד לו עליה וכדקאמר שם דבשיעבד מטלטלים שיקנה אגב קרקע והפרה שהיא מטלטלי דניידי בכלל אע"פ שאינן צבורים שהרי דאיקני כתב לו ועדיין לא בא הפרה לעולם משמע דבמטלטלי דניידי לא בעינן צבורים ואין זה מוכרח דדילמא מאי דאקשי בגמ' לא הקשו אלא ממכר טלית דאמאי מעיד לו עליה וליחוש דילמא כתב דאיקני אבל מ"מ משמע ליה להראב"ד ז"ל דאכולא מילתא קא מהדר מדקאמר בתירוצא דקשיא דלא הוה ליה קרקע מעולם. ודוחק הוא לומר דהברייתא לצדדין קתני היכא דמכר לו פרה בין דאית ליה קרקע בין דלית ליה קרקע ובטלית דוקא דלית ליה אלא משמע דתירוצא דקשיא אכולא מילתא קא מהדר. וא"ת לדברי הראב"ד דהסוגיות פליגי תיקשי לסוגיא דב"ק דקאמר דבעינן צבורין ברייתא דמאה צאן דפ"ק דקדושין דהא ברייתא משמע דלא בעינן צבורין. וי"ל דהראב"ד ז"ל סובר דסוגיא דב"ק מוקי לה בצבורין כדמוקי לה בדוחק בקידושין. וא"ת א"כ מה ראיה מייתי מפ"ק דקידושין הא אוקמה התם בצבורים וי"ל דע"כ לא מוקי לה בצבורין אלא לדחות הפשיטות דבעינן צבורין אבל אי לא בעינן צבורין הכא נמי לא בעינן ולא שאני מטלטלי דניידי ממטלטלי דלא ניידי דאל"כ לימא ליה המתרץ וליטעמיך מטלטלי דניידי הוו וע"כ בעינן צבורין והיכי מתרץ ליה המקשה דלא בצבורין אלא ודאי דאותה סוגיא סוברת דלא שאני מטלטלי דניידי מלא ניידי:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sales 3:13:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sales 3:13:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sales/r/3:13:1)

**המקנה בהמה וכלים שעל גבה וכו'.** בפ"ק דב"מ אמרו בעי ר"א משוך בהמה וכו' אלא משוך בהמה זו וקני הכלים שעליה מהו אמר רבא אי א"ל קני בהמה וכלים שעליה מי קני כלים וכו' משמע דיש חילוק בין היכא דאמר משוך בהמה וקני כלים להיכא דאמר קנה בהמה וקני כלים דאי לאו הכי היכי מקשה בקנה בהמה וקני כלים לומר דלא קנה משמע דר"ל אפילו בהא דמשמע דהוא פשוט לן לא קנה וזהו שכתב הרב המגיד ז"ל דאי לא במאי קא מתמה וכו' ויש בדבריו חסרון לשון ובספר מוגה כתוב במה שכתב אמר ליה קנה בהמה וקני כלים צ"ל עוד בדוקא הא אם אמר לו משוך בהמה וקני כלים לא קנה דחילוק יש בין משוך בהמה וקנה כלים לקנה בהמה וקנה כלים דאי לא במאי קא מתמה רבא אי אמר ליה קני בהמה וכו' דמשמע דטפי אית ליה למיקני כלים כי קנה בהמה מלמקנינהו אי לא קני בהמה ע"כ והוא מבואר ובגמרא אמרו במסקנא והלכתא בכפות ופירש הרב המגיד לדעת רבינו ז"ל דלא קני אלא בקנה בהמה וקני כלים אבל בעיין לא איפשיטא וא"כ יש תימה על דעת רבינו ז"ל איך כתב כאן לא קנה דהיה לו לפסוק ככל תיקו דגמ' דאי תפס לא מפקינן מיניה וכמו שפסק לעיל גבי הקנה שדה לאחד ומטלטלין לאחר וכמו שכתב שם ה"ה ז"ל וצ"ע:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sales 3:18:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sales 3:18:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sales/r/3:18:1)

**פשתן שהוא מחובר לקרקע וכו'.** בפ' הספינה הקשו כיון דתלש ממנו כל שהוא קנה ותירצו הכא במאי עסקינן דא"ל לך ויפה לי קרקע וכו' ופירשה רבינו דבפשתן שאינו צריך לקרקע איירי ובכי הא אתי שפיר מה שהקשו בגמ' כל שהוא קני כלומר דמטלטלי נינהו אבל אי הוה צריך לקרקע לא הוי מטלטלי דמחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ובודאי דבכל שהוא קני דהרי החזיק ומפני כן מפרשה כשאינו צריך לקרקע והפשתן אינו נקנה בחזקה דהוי מטלטלי כיון שאינו צריך לקרקע אבל לשאר המפרשים שפירשו דאפילו [אינו] צריך לקרקע חשיב כמחובר ק"ק מהו זה שהקשו בגמ' וכל שהוא קני דודאי דקני כיון שהוא מחובר לקרקע והוי חזקה אלא שיש לומר לדעתם ז"ל דלא הוי חזקה אלא כעין נעל גדר ופרץ דהוי תועלת לקרקע אבל עקירת הפשתן אינו תועלת לקרקע ומ"מ דברי רבינו ז"ל נתחוורו וזהו שכתב ה"ה ז"ל והיינו דאקשינן וכל שהוא קני דמטלטלי נינהו וכו' וא"כ נתבאר מכאן לדעת רבינו ז"ל דכשאינו צריך לקרקע לא הוי כקרקע ואינו נקנה בחזקת הקרקע וזהו שכתב ה"ה ז"ל בפ"א ומ"מ דין החזקה נתברר בפרק המוכר את הספינה על מתני' דהלוקח וכו' כלומר דין וחזקת הקרקע שאינה מועילה כשמה שעליה אינו צריך לקרקע נתבאר מדין הלוקח פשתן וכו' והרב מהר"י קארו נראה בסי' קצ"ג שלא הבין כן דברי הרב המגיד ז"ל ומפני כן תמה עליו אבל באמת כוונתו כדכתבתי: כתב הרב המגיד ולשון רבינו ז"ל כלשון הגמרא עכ"ל. נ"ל שכתב כן משום דהוקשה לו דלדברי רבינו ז"ל דמפרש דפשתן דאינו צריך לקרקע לא הוי כקרקע צ"ל דאמר לו קנה מדין אגב והל"ל טול קרקע כל שהוא וקני קרקע ואגבו כל מה שעליה דבשלמא לשאר המפרשים אתי שפיר דכיון דהוא מחובר לקרקע שצריך לו כקרקע דמי ואינו מקנה לו הקרקע אלא משאילו כדי שיקנה כל מה שעליה אבל על דברי רבינו ז"ל קשה דהיה לו לרבינו ז"ל לפרש ולומר קנה הקרקע וכל מה שעליה להכי כתב הרב המגיד ז"ל ולשון רבינו כלשון הגמרא כלומר אע"פ שלא פירש יפה דבריו תפס לשון הגמרא וכמו שנפרש בדברי הגמרא נפרש בדבריו: