## Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Service on the Day of Atonement Chapter 2

###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Service on the Day of Atonement 2:2:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Service on the Day of Atonement 2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Service%20on%20the%20Day%20of%20Atonement/r/2:2:1)

**ומוציא משם כף ומחתה וכו'.** נפל מחלוקת בין רבינו ורש"י ז"ל בענין הכף והמחתה דלרש"י ז"ל בפרק שלישי דיומא הכף והמחתה מפסיק בין אילו ואיל העם לתמיד של בין הערבים ולרבינו ז"ל היה אחר תמיד של בין הערבים וכן כתב רש"י ז"ל בפירוש החומש והרמב"ן ז"ל הסכים לדעת רבינו ז"ל. והאמת דלרש"י ז"ל מסייע לו הברייתא דבפ"ג (דף ל"ב) דקאמרה וחמש עבודות הן תמיד של שחר בבגדי זהב וכו' כף ומחתה בבגדי לבן תמיד של בין הערבים בבגדי זהב ע"כ. הרי בהדיא הזכירו כף ומחתה ואח"כ תמיד של בין הערבים ועוד שאמרו שתמיד של בין הערבים עבודה מחולקת משמע כדברי רש"י ז"ל דתמיד של בין הערבים לחוד אחר כף ומחתה וזו היא הברייתא השנויה בת"כ שכתב הרמב"ן ז"ל בפירוש התורה דמסייעא לרש"י ז"ל ובתורת כהנים מפורשת יותר. ועוד יש סיוע לרש"י ז"ל מסדר הכתוב דמשמע דובא אהרן דהוי הוצאת כף ומחתה אחר כל המעשה הנזכר בפרשה הוי אבל לרבינו אינו אחר זה אלא אחר תמיד של בין הערבים שלא נזכר בפרשה, וזה דקדק רש"י ז"ל בפירוש החומש שכתב וסדר המקראות וכו'. ולרבינו ז"ל יש ראיות אחרות והם דברי הירושלמי שהזכיר הרמב"ן ז"ל שם וסדר המשנה שאמרה נכנס להוציא את הכף ואח"כ נכנס להקטיר את הקטורת של בין הערבים דמשמע דהוא אחר המחתה. ועוד יש סיוע לרבינו ז"ל מר"ע דתוספתא שהזכירו שם ואח"כ אימורי חטאת ואח"כ תמיד של בין הערבים ולדברי רש"י ז"ל קשה דאין תמיד של בין הערבים אחר אימורי חטאת דכף ומחתה מפסיק. וכבר הרגיש רש"י ז"ל קושיא זו. ועוד סיוע לרבינו ז"ל מהמשנה שאמרה ושעיר הנעשה בחוץ היו קרבין עם תמיד של בין הערבים ולרש"י ז"ל קשה דתמיד של בין הערבים לא היה קרב עמו שום דבר והתוס' ז"ל הקשו לרש"י קושיא זו ופירשו דאימורי חטאת היו קרבים עם תמיד של בין הערבים ודחקו הרבה בפירוש המשנה בדיבור המתחיל ואח"כ שעיר הנעשה בחוץ. ולפירוש רבינו ז"ל ניחא דשעיר הנעשה בחוץ ואימורי חטאות היו עם תמיד של בין הערבים ומפני שנסתייע רבינו ז"ל מכל זה אפשר שריחק אותה הברייתא שהזכרתי למעלה שמסייעת לרש"י ז"ל. וא"ת הך דתנא דבי שמואל ר"א אומר ויצא ועשה אילו ואיל העם ואימורי חטאת אבל פר העולה וכו' מאי אבל לדברי רבינו ז"ל הא אילו ואיל העם עם תמיד של בין הערבים היה קרב וכולם היו נקרבים יחד אילו ואיל העם ואימורי חטאת ופר העולה ושבעה כבשים ותמיד של בין הערבים לר"א בשלמא לרש"י ז"ל דכף ומחתה מפסיק בין אילו ואיל העם לתמיד של בין הערבים ניחא. וי"ל דרבינו ז"ל אינו גורס אבל פר העולה ושבעה כבשים כו' אלא ופר העולה ושבעה כבשים כגירסא שכתבו התוס' ז"ל בשם יש ספרים ולדברי רבינו ז"ל ליכא לאקשויי מה שהקשו התוס' דא"כ איכא למבעי עלה כמו אמתני' דכיון דאין שם הפסק אלא כולם נקרבים יחד עם תמיד של בין הערבים תו ליכא בעיא. אבל התוס' הקשו כן לפי פירושם שהם מפרשין כפירש"י ז"ל דכף ומחתה מפסיק בין אילו ואיל העם לתמיד של בין הערבים ולהכי ליכא למיבעי פר העולה אי קרב עם אילו ואיל העם או עם תמיד של בין הערבים. ולרש"י ז"ל בפירוש החומש הסכים למ"ש בגמרא דכף ומחתה מפסיק בין אילו ואיל העם לתמיד של בין הערבים אלא שדבריו שם תמוהים שכתב בפ' אחרי מות וזהו סדר העבודות תמיד של שחר בבגדי זהב ועבודות פר ושעיר הפנימיים וקטרת של מחתה בבגדי לבן ואילו ואיל העם ומקצת המוספין בבגדי זהב והוצאת כף ומחתה בבגדי לבן ושירי המוספין ותמיד של בין הערבים וקטורת ההיכל שעל מזבח הפנימי בבגדי זהב וכו' ע"כ. ודברים אלו אתו דלא כמאן דלר"א בפ' בא לו כל המוספין היו קרבין עם תמיד של בין הערבים ואיך כתב שיירי המוספין עם תמיד של בין הערבים ומקצת המוספין עם אילו ואיל העם ולר"ע כל המוספין קרבין עם תמיד של שחר ולא נשארו שיירי מוספין ליקרב עם תמיד של בין הערבים ואי אליבא דר' יהודה ור"א בר"ש אליבא דר"ע דאמרי התם דמקצת עם תמיד של שחר ומקצת עם תמיד של בין הערבים אילו היה רש"י ז"ל אומר כן הוה ניחא אבל הוא לא כתב אלא עם אילו ואיל העם מקצת מוספין ועם תמיד של שחר לא הזכיר קריבת מוספין כלל. וכבר עלה בדעתי לומר דאתי כהני תנאי אליבא דר"ע ומקצת המוספין דקאמר שקרב עם אילו ואיל העם הוי שעיר הנעשה בחוץ דמן המוסף הוא ואין זה מספיק דאיך קרי לחד לחוד מקצת ועוד שהיה לו להזכיר עם תמיד של שחר שהיו קרבים מקצת מוספין וצ"ע. והרב מוהר"ר אליה מזרחי ז"ל בפירושו בדיבור ועשה את עולתו שכתב רש"י ז"ל שם איל לעולה וכו' כתב רש"י דאית ליה כר"ע דמוספין קרבין עם תמיד של שחר ותימה על זה כל מה שהקשיתי ועוד כתב שם דרש"י נשמר דלא נימא כר"א דעם אילו ואיל העם היו קרבים המוספים וגם זה תימה דלרש"י דסובר דכף ומחתה מפסיק אינו כן אפי' לר"א אלא אחר שקרב אילו ואיל העם מכניס כף ומחתה ואח"כ קרבים המוספין ותמיד של בין הערבים. והרמב"ן ז"ל בפירוש התורה הסכים לדעת רבינו ז"ל אלא שכתב שהמוספין עם תמיד של בין הערבים וצ"ע למה פסק דלא כר"ע דהלכתא כוותיה מחבירו ואולי משום דאמרו בפ' בא לו דהיקשא דמלבד חטאת הכפורים אתי לומר דעל מה שזה מכפר זה מכפר והוא כסתם משנה דפ"ק דשבועות. והר"ז הלוי ז"ל בפרק בא לו הסכים לפירש"י ז"ל אלא שכתב דלר"א תמיד של בין הערבים קרב לחודיה אחר כף ומחתה וכל השאר עם אילו ואיל העם ואינו גורס בהא דתני שמואל אבל:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Service on the Day of Atonement 2:4:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Service on the Day of Atonement 2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Service%20on%20the%20Day%20of%20Atonement/r/2:4:1)

**שאין שבות במקדש וכו'.** בפרק אמר להם הממונה (דף ל"ד) הקשו שם על ר"י דאומר עששיות וכו' והלא מצרף ותירץ אביי דדבר שאינו מתכוין מותר והקשו והא תניא וכו' ואמר אביי לר"י דדבר שאינו מתכוין אסור ה"מ בכל התורה כולה אבל הכא צירוף דרבנן הוא ואין שבות במקדש. כך היא גירסת התוס' ז"ל ורש"י ז"ל לא גריס ואין שבות במקדש אלא דאיסורא אפי' דרבנן ליכא כיון דהוי דבר שאינו מתכוין והוי צירוף דרבנן, ורבינו ז"ל שכתב ואין שבות במקדש נראה דגורס כגירסת התוס' ז"ל ותימה דלפי' התוס' לר"י דבר שאינו מתכוין בשבת אסור מדרבנן ולר"ש מותר גמור וכיון דרבינו ז"ל פסק כר"ש בפ"א מהל' שבת דדבר שאין מתכוין מותר א"כ הכא נמי ליכא איסורא כלל ולא שבות והיכי קאמר ואין שבות במקדש ובפרק כירה גבי מיחם הקשו בכי האי גוונא והלא מצרף ותירצו דאתי כר"ש דאמר דבר שאינו מתכוין מותר משמע דלר"ש ליכא איסורא כלל. ונראה דרבינו ז"ל מפרש דהך צירוף דעששיות הוי פסיק רישיה דא"א שלא יצרף ויש הכרח לזה מדמדמי ליה לההיא דבשר ערלתו דהוי פסיק רישיה כדאמרי' בפ' ר"א דמילה וכמו שכתבו התוס' ז"ל בפ"ג דיומא בד"ה הני מילי באיסורא דאורייתא וכו', ואע"ג דבפ' כירה כשהקשו שם והלא מצרף לא הוי פסיק רישיה אלא פירושו דאפשר שיצרף מדמתרץ דאתי כר"ש דאמר דבר שאינו מתכוין מותר ואי הוי פסיק רישיה אפילו ר"ש מודה דאסור מ"מ הך צירוף דעששיות אית ליה לרבינו ז"ל דהוי פסיק רישיה מדמדמי ליה לההיא דבשר ערלתו כדכתיבנא ותירץ אביי דדבר שאינו מתכוין מותר ואע"ג דהוי פסיק רישיה והקשו דקשיא אביי מדידיה אדידיה דאף ע"ג דאית ליה לאביי מעיקרא קודם שקבל מרבא דלר"ש פסיק רישיה מותר כדאמרי' בפ' ר"א דמילה מ"מ לר"י הוי פסיק רישיה אסור כדאמר גבי ההיא דבשר ערלתו לא נצרכה אלא לר"י וא"כ הכא דקיימינן אליבא דר"י דאיהו אמר בברייתא הא דעששיות איך תירץ אפי' אליביה דפסיק רישיה מותר ותירצו כי אמר אביי התם דפסיק רישיה אסור הוי באיסור מן התורה אבל הך איסור צירוף הוי דרבנן כלומר כשאינו מתכוין אע"ג דפסיק רישיה לא הוי אסור אלא מדרבנן אע"ג דבמתני' אסור מן התורה ומשום הכי תלה אביי טעם ההיתר בדבר שאינו מתכוין משום דאז ליכא אלא איסורא דרבנן כיון דהוי פסיק רישיה ואין שבות במקדש אבל במתכוין אסור מן התורה. ויש ראיה לזה ממ"ש רבינו ז"ל בפי"ב מהלכות שבת בתחילתו המכבה גחלת של מתכת פטור ואם נתכוין לצרף חייב וכתב שם ה"ה ז"ל שכל שאינו מתכוין אין ראוי לומר בו פסיק רישיה ולא ימות וליחייב מפני שכשהוא מתכוין עושה מלאכה וכו' ועמ"ש רבינו ז"ל שם נ"ל ליישב הסוגיא הנזכר כמ"ש אבל מדברי ה"ה ז"ל שם נראה דאית לרבינו ז"ל מהך לישנא דהכא דצירוף דעששיות אפי' במתכוין הוי מדרבנן וקשה א"כ לפ"ז למה תלה אביי הדבר באינו מתכוין ואמר דבר שאינו מתכוון מותר אפי' מתכוין נמי ליכא אלא איסורא דרבנן ואין שבות במקדש וצ"ע:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Service on the Day of Atonement 2:5:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Service on the Day of Atonement 2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Service%20on%20the%20Day%20of%20Atonement/r/2:5:1)

**והיום עולים באמצע וכו'.** בפרק טרף בקלפי אמר בכל יום כהנים עולים במזרחו של כבש ויורדים במערבו והיום כ"ג עולה באמצע ויורד באמצע ור"י אומר לעולם כ"ג עולה באמצע ויורד באמצע ע"כ. ופשט המשנה כפירש"י ז"ל דאכ"ג קאי דהיה עולה באמצע להראות חבתן של ישראל שהוא עושה עצמו כבן בית. ונראה דרבינו ז"ל דמפרש דקאי אשאר כהנים שעולים להדר הכ"ג הוא גורס בכל יום כהנים עולים במזרחו של כבש והיום עולים באמצע ויורדין באמצע וכן הוא בלשון הגמרא שאמרו שם על המשנה ובדברי ר"י גורס לעולם כהנים עולים באמצע ויורדים באמצע. עוד הזכירו שם במשנה דכל יום פרס והיום מלא חפניו יותר וכן היום דקה מן הדקה ולא הוצרך רבינו ז"ל להזכירו דבכל הדינים שיתבארו בהלכות אלו יובן זה:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Service on the Day of Atonement 2:6:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Service on the Day of Atonement 2:6:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Service%20on%20the%20Day%20of%20Atonement/r/2:6:1)

**ומבליעו בנעימות וכו'.** קשה דבפרק עשרה יוחסין לא אמרו כן אלא על שם של בן י"ב ולא על שם בן ארבע ועוד דשם נראה דכ"ג היה אומרו במהרה בזמן שהיו מנעימים קולם אחיו הכהנים ורבינו ז"ל נראה שכתב בהפך שכ"ג היה מבליעו בתוך נעימותיו והיה מזמר כשאומר השם שלא יבינו אותו: