## Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Theft Chapter 2

###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Theft 2:1:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Theft 2:1:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Theft/r/2:1:1)

**לרעהו ולא להקדש.** התוס' ז"ל בריש מרובה הקשו דתרי קראי למה לי קרא דרעהו וקרא דוגונב מבית האיש ומדברי רבינו ז"ל שהביא כאן קרא דרעהו ולמטה קרא דוגונב למדתי תירוץ לקושיא זו דאצטריכו תרי קראי דאי מחד ה"א דדוקא קדשים שאינו חייב באחריותן אבל כשחייב באחריותן מקרי רעהו כסברת ר"ש קא משמע לן מיעוטא אחרינא וגונב מבית האיש דאפילו קדשים שחייב באחריותן פטור עליהן ולהכי כתב רבינו ז"ל למטה גבי דינא דבין קדשים וכו' קרא דוגונב מבית האיש וכו':


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Theft 2:2:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Theft 2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Theft/r/2:2:1)

**אבל העבדים הוקשו לקרקעות וכו'.** אע"ג דבריש פרק מרובה אמר השתא דאמרת כל ריבויא הוא כל הני פרטי למה לי חד למעוטי קרקעות וחד למעוטי עבדים וכו' ומשמע דלא נפיק ליה מהיקשא דעבדים לקרקעות אלא צריך מעוטא אחרינא לעבדים ולא מפיק ליה מכלל ופרט ומ"מ נקט רבינו ז"ל בכי האי גוונא משום דהכי הוי לישנא דברייתא ואחריה נמשך רבינו ז"ל:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Theft 2:7:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Theft 2:7:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Theft/r/2:7:1)

**הקדישו הבעלים וכו'.** קשה דרבינו ז"ל פסק כאן כר"י דאמר דאין אדם יכול להקדיש דבר שאינו ברשותו ובפ' מרובה אמרו דההיא דאמרינן גבי כרם רבעי דהצנועים מניחים את המעות ואומרים כל הנלקט מזה מחולל על מעות אלו הוי דלא כר"י דהא הם מקדישין דבר שאינו ברשותם כיון שכבר לקטו אותו ור"י סתמא אחרינא אשכח ופסק דלא כוותיה וא"כ רבינו ז"ל שפסק כאן כר"י איך כתב לההיא דצנועים בפ"ו מהל' מעשר שני ונטע רבעי. וע"ק שכתב שם דההיא דצנועים שאין פודין אותו במחובר דהא משמע מההיא סוגיא דפודין במחובר דהא אמרו שם אלא אימא כל המתלקט ולא דחו אותו בגמרא הא אלא משום דר"י לית ליה ברירה משמע דאי לאו הכי היו אומרים כל המתלקט אע"פ שהיה במחובר וכבר הקשו התוס' ז"ל מתוספתא דמשמע דאין פודין אותו במחובר ותירצו דטעמא דתוספתא משום דבמחובר אין דמיו ידועים מ"מ משמע מסוגיא דמרובה דפודים במחובר. וע"ק למה לא תלה שם הטעם רבינו ז"ל דאין אומרים כל המתלקט משום דאין ברירה דרבינו ז"ל פסק בהל' שמיטה ויובל דאחין שחלקו לקוחין הן ומחזירין זה לזה ביובל משמע דלית ליה ברירה, מיהו לזה י"ל דהוקשה לו כמו שהקשו בתוס' בפ' מרובה דהיה להם לצנועים לחלל כל הכרם בבת אחת במחובר אבל שאר הקושיות קשיא לן. ונראה לתרץ קושיא קמייתא דרבינו ז"ל ראה סתמא דצנועים וההיא סתמא דאין הגונב אחר הגנב וכו' דאשכח ר"י דהוו סתמא אחרינא ודחיקא ליה מלתא לומר דפליגי סתמי אהדדי כמ"ש ר"י ולכך לא ס"ל לרבינו ז"ל בהא כר"י אלא כאביי דאמר שם אי לאו דאמר ר"י צנועים וכו' ה"א צנועים אית להו דר' דוסא וכו' וכתבו שם התוס' ז"ל ולא מן הדין דגזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אין יכולים להקדיש וכו' אלא מחמת תקנה וכן רבא אמר אי לאו דאר"י וכו' ה"א מאן תנא צנועים ר"מ וטעמא משום דלענין אחולי אוקמוה רבנן ברשותיה וכיון שכן לדברי אביי ורבא ל"פ סתמי אהדדי ואע"ג דאין אדם יכול להקדיש דבר שאינו ברשותו טעמא דצנועים הוא מחמת התקנה או מטעמא דרבא וכיון דלדידהו ל"פ סתמי מסתבר ליה לרבינו ז"ל לפסוק כוותייהו ודלא כר"י בהא מלתא לחודא:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Theft 2:11:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Theft 2:11:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Theft/r/2:11:1)

**ובתוך שלשים יום הוכר הגנב וכו'.** היינו מאי דשני בפ' מרובה ר"נ כדמקשה ליה רב ששת דאית ליה דמוכר לפני יאוש פטור מההיא ברייתא דמה טביחה שאינה חוזרת כו' תירץ הוא פרט לשהקנה לו לשלשים יום ומפרש רבינו ז"ל דהיינו שהקנה לו לאחר שלשים יום ובתוך הל' הוכר הגנב דכיון דבתוך הל' הוכר הגנב הרי היא חוזרת לבעליה קודם שתחול המכירה ומש"ה אמרו דלא הוי דומיא דטביחה דהרי זאת המכירה חוזרת קודם שתחול לבעליה ולכך פטור עליה אבל לקמן גבי מכרה חוץ מל' יום היינו דכבר עברו השלשים יום ואח"כ הוכר הגנב וחלה המכירה קודם שיכירו לגנב ולכך כתב רבינו לקמן דהיא ספק משום דהוי בעיא דלא איפשיטא והיינו דאיכא בין הכא להתם לפירוש רבינו ז"ל:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Theft 2:12:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Theft 2:12:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Theft/r/2:12:1)

**ואם תפס אין מוציאין מידו וכו'.** הטור כתב בסי' ש"נ בשם הרא"ש ז"ל דמוציאין וכתב הרב ב"י ז"ל שם דטעמו דאית ליה כדעת הראב"ד ז"ל בהשגות. ואינו דלהר"א ז"ל כל ספיקא דדינא דממון אי תפס לא מפקינן מיניה ולא פליג על רבינו ז"ל בהא אלא משום דהוי קנס כדכתב ה"ה ז"ל אבל הרא"ש ז"ל אזיל לטעמיה דסובר דבכל ספיקא דדינא אפילו דממונא אם תפס מפקינן מיניה וכדכתב הטור בשמו בסוף סי' שפ"ח יע"ש:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Theft 2:16:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Theft 2:16:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Theft/r/2:16:1)

**פטור השומר וכו'.** יש סעד לפירוש רבינו ז"ל משום דלפירוש קמא דפירש רש"י ז"ל קשה מה שהקשו התוס' ז"ל שם ולפירוש בתרא דקאי נתנו אגנב קשה מה שהקשו שם דאין שליח לדבר עבירה והוצרכו לידחק לתרץ ולפירוש רבינו ז"ל ניחא אלא שמ"מ קשה לפירושו דאמר שם איתמר נמי א"ר אלעזר כדרך שתקנו משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרים והתם הוי פירושו להתחייב השומר במשיכה אפילו לדעת רבינו ז"ל וכמ"ש בפ"ב מהלכות שכירות כדרך שתקנו חכמים משיכה בלקוחות וכו' ופירש שם ה"ה ז"ל כן וא"כ היכי תלי הא בהא דאמרינן לעיל תקנו משיכה בשומרין דהתם איירי להיות השומר גנב לפירוש דרבינו ז"ל ואין הדברים דומים וצ"ע:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Theft 2:17:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Theft 2:17:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Theft/r/2:17:1)

**היה העדר ביער וכו'.** בפרק מרובה מימרא דרבי אלעזר ראוהו שהטמין ופירשו התוס' ורש"י ז"ל דהגנב עצמו נטמן וטעמייהו דמשום הכי פריך והא לא משך דכיון דהיה סבור דהוא עצמו נטמן והלך שם וטבח והבהמה לא זזה ממקומה לכך פריך הכי אבל לרבינו דמפרש דהטמין לבהמה מנין לו דלא הכיש הבהמה ומשכה להטמינה, ומיהו אין זו קושיא דאפשר דהנהיגה בקול והטמינה ולכך פריך הכי ותירץ דהכישה במקל אבל הנהגה בקול לא הוי משיכה בשומר אע"ג דקורא לה ובאה הוי קנין לענין בהמה כדכתב רבינו פרק ב' מהלכות מכירה מ"מ הא לא דמיא ויש סעד לפירוש רבינו מ"ש בגמרא וכיון דראוהו גזלן הוא ואם הוא עצמו נטמן אע"פ שראוהו לא הוי גזלן דהרי זה כגנב בפני שנים וכדהוקשה לרש"י ז"ל והוצרך לידחק ולרבינו ניחא דהוא אינו נטמן אלא הבהמה היא הנטמנת ולכך פריך דכיון דהוא אינו נטמן הוא כגזלן ומשני מכל מקום כיון דמטמין הבהמה הוי גנב: