## Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Vows Chapter 4

###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Vows 4:1:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Vows 4:1:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Vows/r/4:1:1)

**וכן אם בקשו ממנו שידור שלא תהנה אשתו לו וכו'.** פ"ג דנדרים (דף כ"ח) איכא שם במשנה בברייתא תרי דיני שלא הזכירם רבינו ז"ל והם פלוגתא דב"ש וב"ה במשנה לא יפתח לו בנדר וב"ה אומרים אף יפתח לו ופירש"י אם הליסטים אינו מזקיקו שידור לא יפתח לו הוא בעצמו ובברייתא ב"ש אומרים לא יפתח בשבועה וב"ה אומרים אף יפתח לו בשבועה והקשו שם בגמ' לב"ש בשבועה הוא דלא יפתח הא בנדר יפתח לו והתנן ב"ש אומרים לא יפתח לו בנדר ותו מיפתח הוא שלא יפתח לו בשבועה הא מנדר נדר בשבועה והתנן ב"ש אומרים בכל נודרים חוץ מבשבועה ותירצו תנא מתני' בנדר להודיעך כחן דב"ש תנא ברייתא בשבועה להודיעך כחן דב"ה רב אסי אמר הכי קתני ב"ש אומרים אין שאלה בשבועה וב"ה אומרים יש שאלה בשבועה ע"כ. והשתא לתירוצא קמא דגמ' לב"ה דקי"ל כוותיה פותח לו בשבועה כלומר שיאמר לליסטים אם תרצה אשבע לך ולתירוצא דר"א לא ילפינן הך דינא מהך ברייתא ואפילו נאמר דרבינו ז"ל אית ליה כר"א מ"מ דינא דמתני' דיפתח לו בנדר היה לו להזכיר. והטור ז"ל ביו"ד סי' רל"ב כתב ואפילו לא בקש ממנו שידור והוא נודר מעצמו כו' והיינו דינא דמתני' עוד כתב או שבקש ממנו שידור והוא נשבע ונראה דאמר כן מן הברייתא. אבל קשה דלמה כתב שבקש שידור אבל לא בקש כלל שידור לתירוצא קמא יכול לפתוח לו אני אשבע דאי אמרת הטור מפרש דמ"ש ב"ה יפתח לו בשבועה הוא כששאל לו הליסטים נדר אבל לא שאל לו כלל אינו פותח לו בשבועה זה א"א דא"כ מאי מקשו בגמ' בשבועה הוא דלא יפתח הא בנדר יפתח והתנן ב"ש אומרים לא יפתח לו בנדר כו' מאי קושיא דמאי דקאמר התם לא יפתח לו בנדר היינו אם הליסטים אינו מזקיקו שידור אבל כאן איירי שמזקיקו שידור וקאמר ב"ש דאף על גב דמזקיקו שידור לא יפתח לו בשבועה א"ו דהאי פתיחה דשבועה דקאמר ב"ש דלא יפתח אינו כשאינו מזקיקו הליסטים שידור ומינה דלב"ה דקאמר שיפתח אפי' שאין הליסטים מזקיקו לידור א"כ אמאי כתב הטור ז"ל דכששואל לו הליסטים שידור איירי ואי הטור ז"ל פסק כתירוצא בתרא מהיכן למד שישבע אע"פ שהליסטים אינו אומר אלא שידור הא אין לברייתא עסק בזה הדין כלל. ואולי י"ל דהטור פסק כתירוצא בתרא ומ"מ כיון דמתני' קאמרה שנודר אע"פ שאינו שואל ממנו וכן שנודר יותר ממה ששואל ממנו מזה למד הדין מנדר לשבועה אבל אם אינו מזקיקו לידור כלל לית ליה דיפתח בשבועה כתירוצא קמא:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Vows 4:3:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Vows 4:3:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Vows/r/4:3:1)

**וכן נדרי זרוזין מותרין.** רבינו ז"ל לא כתב בהל' שבועות שבועת זרוזין. וכתב הרב כ"מ ז"ל בפ"ג דלא כתבו רבינו ז"ל שם משום שלא אמרו בגמ' כשם שנדרי זרוזין מותרין כך שבועות זרוזין מותרים ע"כ. ואני ראיתי לרבינו ז"ל שכתב בפירוש המשנה בפ"ג דנדרים ודע שאלו הארבעה נדרים כולם אין הפרש בהם בין נדר ושבועה ולכך אין צריכים הפרה אלא נדרי זרוזין ולפיכך אין זה מותר בשבועות ע"כ. ואם דברים אלו דנדרי זרוזין צריך היתר זה אי אפשר דבהדיא אמרו בגמ' דאלו נדרים אין צריך שאלה לחכם כלל, ועוד דשם (דף כ"ד) בעי למפשט דרבנן פליגי עליה דראב"י ממתני' דהאומר לחבירו קונם שאיני נהנה לך וכו' ואמרו שם טעמא דאמר זה הוא כבודי הא לאו הכי נדר הוא וצריך היתר ואמאי צריך היתר הא נדרי זירוזין הוא משמע דנדרי זרוזין א"צ היתר אלא צ"ל דמאי דקאמר צריך הפרה כלומר יש צד בהם שצריך הפרה כיון שמעמיד דבריו כדאמר בירושלמי ואומר שנתכוון לנדר וכיון שיש בו צד שהוא נדר לכך החמירו בשבועות החמורות דילמא נתכוון לשבועה ולפיכך אמר בגמ' דנדרי זרוזין מותרין בשבועות כמ"ש בשגגות ובשאר:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Vows 4:3:2
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Vows 4:3:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Vows/r/4:3:2)

**כגון שהדיר חבירו שיאכל אצלו.** פסק כראב"י דהכי איפסיקא בגמ' הלכתא כוותיה ומ"מ ההיא דקונם שאיני נהנה לך אם אי אתה נוטל לבנך כור של חטין וכן האומר לחבירו קונם שאתה ניהנית לי אם אי אתה נותן לבני כור של חטין הביאם רבינו ז"ל לפסק הלכה בס"פ שמיני דאית ליה דמודה בהו ר"א מטעמא דאמר שם לא כלבא אנא דמיתהנינא מינך ולא מתהנית מינאי וכן באידך לאו מלכא אנא דמהנינא לך וכו', וסובר רבינו ז"ל דלפי המסקנא הני טעמי אינהו וכפירוש בתרא דהר"ן ז"ל ומ"ש בברייתא יתר על כן אמר ראב"י האומר לחבירו קונם שאני נהנה לך אם אי אתה מתארח אצלי ואוכל עמי פת חמה וכו' לא משום דלא חיישינן לטעמיה דלאו כלבא אנא דשאני הכא דהוי מתנה מועטת אלא הא יתר ע"כ דקאמר משום דסד"א כיון דמייחד ואמר פת חמה וכו' של חמין דוקא נדר ולא לזרוזי בעלמא קמ"ל. ועל דרך זה כתב הטור ז"ל בסי' רל"ב וכן הרא"ש בפסקיו ואע"ג דהרא"ש ז"ל בפירושו כתב דליכא למפשט מהא דפליגי רבנן משום דא"ל לא כלבא אנא משמע דאית ליה דשייך הכא טעמא דכלבא אנא אולי דאית להו לרבנן דאמרינן ליה אפילו במתנה מועטת וראב"י לית ליה אלא במתנה מרובה אבל במתני' בקונם שאיני נהנה וכו' וקונם שאתה ניהנית לי מודה ראב"י דהוי מתנה מרובה ושייך בהו הני טעמי ועם זה יסכים מ"ש בפירושו עם מ"ש בפסקיו. ומ"מ ק"ק למה השמיט רבינו ז"ל ההיא דיתר על כן דר' אליעזר כיון דאפי' לפי פירושו דהוי כפירוש בתרא דהר"ן ז"ל הוי רבותא כיון דייחד ואמר פת חמה וכוס של חמין כדכתיבנא:


###### Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Vows 4:11:1
[Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Vows 4:11:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Vows/r/4:11:1)

**אמר שאיני נהנה לזה ולזה ולזה כו'.** קשה דבפרק ארבעה נדרים (נדרים דף כ"ז:) אוקימנא להאי מתני' כגון שתלאן זה בזה ואמר פלוני כפלוני ופלוני כפלוני וכו' משמע דאם לא אמר בלשון הזה אלא בלשון האמור במשנה לזה ולזה ולזה לא שייך לומר ביה אחרון וראשון כדאמרינן התם דאי חשבת ליה ככללי ולא כפרטי הוה ליה ככולכם וכיון שהותר אחד מהם הותרו כולן בין שיהיה ראשון בין שיהיה אחרון ואי חשבת ליה כפרטי א״כ כשיתירו לו לא יותר האחר. והטור ז״ל בי״ד סימן רכ״ט ביאר דינים אלו יפה מסכים למה שכתבתי דהוא פוסק כר״ש דאמר דצריך שיאמר לזה קרבן ולזה קרבן וכתב דאי לא אמר הכי הותר אחד מהם הותרו כולם ואי אמר הכי אפילו אם יתירו לאחד לא הותרו האחרים ואם התפיס זה בזה אז אם יתירו לראשון הותרו כולם ואם יתירו לאחרון כולם אסורים אבל לרבינו ז״ל דכתב משנה כלשונה קשה טובא. ועל מ״ש הרב בעל כ״מ ז״ל דרבינו ז״ל אית ליה דלזה ולזה בוי״ו הוי כללי ובלא וי״ו הוי פרטי ואית ליה גירסת התוס' ז״ל בפ' שבועת הפקדון ופסק כר' יהודה איני יודע איך אפשר לומר כן דהא רבינו ז״ל בפרק שביעי מהל' שבועות כתב שבועה שאין לך בידי לא לך ולא לך ולא לך כולהו בוי״ו דהוי פרטי וחייב על כל אחד ואחד וכן חטין ושעורין וכוסמין ומ״ד (דכיון דלא) [דבוי״ו] הוי כללי צריך שיאמר חטים שעורים כוסמים בלא וא״ו כדאמרינן בפ' שבועת הפקדון. לכך נ״ל לומר דרבינו ז״ל גריס בפ״ג דנדרים גירסת הרא״ש ז״ל שכתב בפסקיו בפ' ר״א וז״ל הא דקתני במתני' הותר הראשון הותרו כולם אוקימנא בפ' ד' נדרים כגון שתלאן זה בזה דאמר פלוני ופלוני ופלוני דיקא נמי וכו' ואע״ג דהוא מפרש בפירושו בפ' ד' נדרים כפירוש הטור ז״ל מ״מ למדנו ממה שכתב בפסקיו דלא גריס פלוני כפלוני ופלוני כפלוני וכו' אלא פלוני ופלוני ופלוני ועל פי גירסא זו הוא מפרש דמ״ש בגמ' דמקרי תלייה זה בזה הוא משום דקאמר בוי״ו דכיון דקאמר בוי״ו בהכי תלה זה בזה אבל כשלא אמר בוי״ו הוי פרטי בלא תלייה ולכך צריך פתח לכל אחד ואחד ואם יתירו לאחד הותרו האחרים אבל ודאי דרבינו ז״ל אית ליה דבין אמר בוי״ו ובין בלא וי״ו הוי פרטי דהוא פוסק כרבי דאמר לא שנא כזית כזית לא שנא כזית וכזית בוי״ו הוי פרטי והחילוק בין וי״ו להיכא שאמר בלא וי״ו הוא לענין זה דבוי״ו הוי התפסה כשאמר קונם שאיני נהנה וכו' ובלא וי״ו [לא] הוי התפסה. כנ״ל ליישב דברי רבינו ז״ל. ומה שהקשה דכאן פסק כר״ש כתבתי בהל' אישות: