## Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim Chapter 9

###### Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:1:1
[Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:1:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Kilayim/r/9:1:1)

**אם רוב מן הגמלים מותר.**לפי שצמר רחלים נתבטל ברוב של גמלים. ומותר אפי' לכתחילה לערב ולטרוף זה בזה. ולא שייך ביה אין מבטלין איסור לכתחלה [ביצה ד' ד' ע"ב]. דהכא תרווייהו דהתירא נינהו. ואפי' הראב"ד מודה בהא דשרי. ועמ"ש בס"ד בחידושי לי"ד (סימן רצ"ט) ובש"י סי'. ואע"ג דמכוין לערובי למשרייה בכלאים איכא למימר דשרי ודוק. ועמ"ש לעיל פ"ב מ"א:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:1:2
[Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:1:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Kilayim/r/9:1:2)

**ואפילו**את"ל דהתם אסור במכוין כל שניכר. היינו משום דכל זמן שניכר עדיין לא נתבטל ולא התירוהו אלא לזריעה. היכא דלא ניחא ליה בקיומן. ומתבטלין אגב מחשבתו ודוק. משא"כ כאן דבטל ברוב מחמת שאינו ניכר עוד:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:1:3
[Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:1:3](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Kilayim/r/9:1:3)

**ועפ"ז**תבין שא"צ למ"ש בתי"ט בד"ה אם רוב מן הגמלים דבתר שמא אזלינן במין במינו ואפי' אית לחד שם ליווי. וכוונתו ליישב איך מתבטל צמר רחלים ברוב צמר גמלים. כיון דלאו מינא הוא ובעי ששים. משו"ה קאמר דאזלי' בתר שמא ואע"ג דאית ליה שם ליווי דצמר רחלי' מקרי. אפ"ה חשיב מין במינו דסגי ברובא. ואולם לא ידעתי מה יאמר הרב ז"ל בפשתן וקנבוס שטרפן דבטילי ברובא. וקנבוס לא איקרי פשתן בשום צד. ולא מינא דפשתן הוא כלל לא בשמא ולא בטעמא:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:1:4
[Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:1:4](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Kilayim/r/9:1:4)

**איברא**בקושטא לא צרכינן הכא להא דאמור רבנן בשמא וטעמא. דמין במינו ליבטל ברובא ובשא"מ ליבעי ששים אפי' ביבש. דהתם היינו טעמא דכי בשיל להו הדר יהיב טעמא בקדירה. מה שאין כן במידי דלאו בר קדירה הוא דליתא לנתינת טעם. ודאי דעדיף וקיל מין בשאינו מינו ממין במינו. דאיכא מ"ד באלף לא בטיל [מנחות ד' כ"ב ע"ב]. ובשאינו מינו לכ"ע סגי בביטול טעם בדבר הנ"ט. וה"ה בדבר שאינו נותן טעם דבביטול היכר סגי. והכי נמי אע"ג דצמר גמלים לאו מינא דצמר. וקנבוס לאו מינא דפשתן הוא לגמרי. אפי' הכי בטלי ברובא   היכא דלא מינכרי. דכיון דשוין בחזותא תו לא מינכרי. ואזלינן בתר רובא בכל דוכתא. וזה ברור מאוד וק"ל:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:1:5
[Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:1:5](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Kilayim/r/9:1:5)

משנה לחם
**בלח"ש**בפיסקא איברא כו'. נדפס טעמא יתיר בטעות.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:1:6
[Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:1:6](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Kilayim/r/9:1:6)

משנה לחם
**שם**בפיסקא כתב. ש"ג באפיה. צ"ל באפי.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:1:7
[Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:1:7](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Kilayim/r/9:1:7)

משנה לחם
**שם**והראוי. צ"ל מהראוי.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:2:1
[Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:2:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Kilayim/r/9:2:1)

**אפילו לגנוב את המכס.**כתב הרע"ב ולי נראה לפי שאין אדם נותן מכס מבגדיו עכ"ל. וכך פי' הר"ש:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:2:2
[Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:2:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Kilayim/r/9:2:2)

**וטעמייהו**דנאדו מפירושא קמא. נ"ל משום דאם עושה כן כדי שלא יכירוהו במלבושיו שהוא יהודי. פשיטא דאסור ולא צריך כלל לאשמועינן דלגנוב המכס אסור. והא אפילו מפני הסכנה אסור כדאיתא במדרש בב' תלמידי ר"י ששינו עטיפתן בשעת השמד ודוק. ומאי איריא נמי כלאים אפי' בלא כלאים אסור להתלבש במלבושיהן שלא יוכר. דאית ביה משום ובחוקותיהם לא תלכו וק"ל. ואם כן היכי קאמר אפי' וכו':


###### Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:4:1
[Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:4:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Kilayim/r/9:4:1)

**תכריכי המת אין בהם משום כלאים.**דבמתים חפשי. ואע"ג דעומדין בלבושיהן זאת אומרת מצות בטילות לעתיד לבא (נדה ד' ס"א ב') ומשום לועג לרש ליכא ע"ש בתוס'. והר"ש תירץ עוד דשאני כלאים. דבחי דומיא דמת לא אסיר. דלא מתהני כלל ובעינן הנאה ונכון הוא. אף על פי שהרא"ש כתב ע"ז ולא נ"ל דטלית שאין בו הנאה גם מציצית היא פטורה עכ"ל:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:4:2
[Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:4:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Kilayim/r/9:4:2)

**נ"ל**דלק"מ דודאי שפיר קאמר הר"ש. דשאני כלאים דהיכא דליכא הנאה. גם בחי אין כאן איסור. משא"כ בציצית דענשי עלה ובעי למיעבד ליה ציצית. אע"ג דלית ליה בגד בעל ד"כ כדי שלא יהא ערום מן המצוה. ואין ראיה ממוכרי כסות דכתב הרא"ש ודוק היטב:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:4:3
[Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:4:3](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Kilayim/r/9:4:3)

**מרדעת של חמור אין בהם משום כלאים.**כתב הרע"ב מפני שהיא קשה ביותר מכרים וכסתות. הילכך אפי' בשרו נוגע בה לא חיישינן עכ"ל:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:4:4
[Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:4:4](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Kilayim/r/9:4:4)

**הוכרח**לזה מדפלגינהו בתרי בבי. ולא כייל מרדעת בהדי כרים וכסתות דמ"ב לעיל. ש"מ דמרדעת קילא טפי:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:4:5
[Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:4:5](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Kilayim/r/9:4:5)

**ואין**זה מוכרח דאיכא למימר הא דלא כריך ותני להו בחדא. היינו טעמא משום דלא דמי לכרים וכסתות. דלא שייכא בהו העלאה. משו"ה שרו באין בשרו נוגע בהן. אבל מרדעת מהו דתימא ניגזור ישיבה אטו העלאה. כיון דלפעמים נותנה על כתיפו. והא איצטריך ליה לפלוגי בה בסיפא. שלא יתננה על כתיפו אפילו להוציא הזבל. להכי איצטריכא ליה למיתנייה לנפשה. ולאשמועינן דאפילו הכי לא גזרינן ושריא בישיבה. ולעולם דווקא היכא דאין בשרו נוגע בה. הא לאו הכי לא. וכן נראה יותר שהמרדעת אינה קשה כל כך ככרים וכסתות. שהרי עושין אותה מבגד. וחוששין שלא יקח ממנה לבגדו. ואע"פ שלאחר שנעשית מרדעת. היא קשה מחמת תפירה חזקה. מ"מ חוטיה רכין יותר מכרים וכסתות. שהן קשין כלבדים וק"ל:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:4:6
[Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:4:6](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Kilayim/r/9:4:6)

**מיהת**מרדעת נמי שריא לפי שתפירתה עושה אותה קשה שאין חוטין נשמטין ממנה בקלות. ועכ"פ לא מסתבר דעדיפא מכרים וכסתות ודוק:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:4:7
[Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:4:7](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Kilayim/r/9:4:7)

**כתב**עוד הרע"ב אבל בגד שאבד בו כלאים. (ור"ל אפילו חוט אחד דלא בטיל אפילו באלף. כיון דדרך איסורו הוא. דכל חד באפיה נפשיה שרי ובהדי הדדי מיתסר. ולא דמי למ"א דפרקין. דבטיל ברובא דהתירא). לא יעשנו מרדעת. דחיישינן שמא יקח ממנו טלאי לבגדו עכ"ל. ואע"ג דכבר כתב שהמרדעת קשה יותר מכרים וכסתות. והא לא חיישינן בכרים וכסתות כה"ג. משום דלא חזו לבגדו איידי דקשין הן. היינו דאמינא לעיל שהמרדעת נעשית קשה ע"י תפירתה. אבל הבגד שנעשית ממנו רך הוא. מהראוי ללבישה. וחיישינן דילמא אדמשהי ליה לעשות ממנו מרדעת. אתי ביה לידי תקלה. ליקח ממנו טלאי לבגדו קודם שנתפר במרדעת. אי נמי אפי' בתר דעבדיה מרדעת. איכא למיחש שמא יתיר תפירתו לכשיצטרך לו לבגדו. מאחר שראוי לכך. וכיון שאין הכלאים ניכרין. משו"ה אסור אפי' לרכיבה. דילמא מישתלי:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:4:8
[Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:4:8](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Kilayim/r/9:4:8)

**אפילו להוציא עליה זבל.**דהעלאה אסירא מדאורייתא. והך מתני' אתיא אפילו למ"ד דבר שאינו מתכוין מותר לכתחילה. כדאיתא במתני' דבסמוך. דמ"מ הכא אסור. ואע"ג דלית בה הנאת לבישה. ולא קמכוין ביה בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים. רק להציל עצמו מהטינוף. אפ"ה לא שרי דומיא דמוכרי כסות. דכי היכי דמפני החמה חשוב הנאת לבישה. ה"ה נמי מפני הטינוף. ובגמרא דשבת פ"ק ד' ח' ע"ב מסקינן נמי דאצולי טינוף חשיבא ואורחיה הוה ודוק: ועמ"ש בס"ד בחידושי לי"ד סי' ש"א:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:4:9
[Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:4:9](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Kilayim/r/9:4:9)

משנה לחם
**עפר"ש**שמביא ירו' שכעס ר"א על אותו שאמר לחברו אתה לבוש כלאים. ונתקשה בו מגמרא דילן. **נ"ל** דה"ט. משום דס"ל כסתמא דמתני' דבסמוך. דבר שאין מתכוין אפילו לכתחלה מותר. כ"ש באינו יודע. וגם בבה"מ. ושמואל סבר לה למתניתין דלעיל. דאסרה דבר שאינו מתכוין. א"נ דווקא בשוק אזיל לחומרא. אבל בבה"מ. מודה דשפיר דמי. כה"ג דאינו מתכוין.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:7:1
[Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:7:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Kilayim/r/9:7:1)

משנה לחם
**מחוף הים**נמל לספינות. כגון עכו ויפו. **ולכן**הוצרכו לפרש בירושלמי מחוף שבמד"ה. שלא תאמר גם הבאים ממקומות הללו. הם בכלל ההתר. לפיכך פירשו שאין הדברים אמורים. אלא בחוף שבמד"ה. **אלא** דקשיא. לימא ממד"ה ותו לא. **ונ"ל** ה"פ. בודאי גם מקומואת הנ"ל נכללים בחוף הים השנוי כאן. אבל בד"א. כשבאו ממד"ה אל חוף הים שבא"י משא"כ הנעשים באותן מקומות עצמן. מוצאים מהכלל.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:7:2
[Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:7:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Kilayim/r/9:7:2)

משנה לחם
**וממדינת הים** ר"ל מאיי הים. כמו איי אלישה ותרשיש פול ולוד. יושבי האיים בים יון וארצי פלאגו.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:7:3
[Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:7:3](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Kilayim/r/9:7:3)

משנה לחם
**ומנעל של זרב** עתי"ט שהביא פירוש הר"מ בחבורו. שהוא מנעל שאין לו עקב. ונדחק בו בכ"מ מאד. **ולפי** מ"ש בב"י. נפיק מניה חורבא קולא גדולה. דמשמע אע"פ שיש בו בית קבלת הרגל מלמעלה. רק שאין לו מלמטה. לא מיחזי כמלבוש ושרי. והא ודאי בדותא היא. דעיקר מלבוש שייך טפי למעלה על גב הרגל. והעלאה הוא דאסירא מן התורה. **וכ"ש** לפי טעמו של הר"מ ז"ל שעור הרגל קשה הוא. איפכא מסתברא. דבתחתיתו ליכא קפידא כולי האי. דקשה הוא ודאי. ולא עליונו של רגל שהוא רך בלי ספק. כלפי לייא. **משו"ה** קבעי הרב תי"ט להגיה בלשון הר"מ. שלדעתו כך צ"ל. ואין לו אלא עקב. ויהיה מסכים עם מ"ש הר"מ ז"ל בפירושו. שהוא דמות מנעל שנותנין תחת כף הרגל. ואין על גבו כלום מלמעלה. **והנה** האמת אתו בזה. שכך היא כוונת הר"מ ז"ל בפירושו ובחבורו דא ודא אחת היא. ולא כמו שהבין הרב בכ"מ ז"ל ח"ו. **ואמנם**אין צורך כלל לתקן לשון הר"מ הנ"ל. כפי מה שעלה בדעת התי"ט. ושפיר עבד דמסתפי להגיה בחנם לשון הר"מ הברור מאד. ויש להפליא הפלא ופלא על הני תרי אשלי רברבי ה"ה בכ"מ ובתי"ט. הידועים בשם מפורסמים לחכמים מחוכמים. איך לא ידעו פתרון לה"ק על אמתתו. בשם הרגיל ומצוי לרוב במקרא ומשנה. כי הנה הם ז"ל חשבו. שעקב הוא שם לתחתיתו של הרגל וזה גרם להם להלחץ כל כך בלשונו של הר"מ כאמור. **ובמ"כ** לא דייקי לישנא לגמרי. אבל תחתית הרגל. כף הרגל שמו. או פרסת הרגל יקרא. ובארמי פיסת הרגל. וכך נקרא שמו במשנה פ"ק דאהלות. והעקב הוא אחרית הרגל. שקצהו בולט מאחוריו. כנגד השוק. וכה"א וידו אוחזת בעקב. ואין לאחוז ולתפוס הכף מחמת הרגל. וכן בדרך ההמשל והשאלה. א"א להבין הכתוב ואת עקבו מים לעיר (יהושע ח') אלא באופן זה. כי מה סימן צד ורוח יש בתחתית הרגל. ודוק במעשה החליצה ותשכח ג"כ. וכן ואתה תשופנו עקב. ואין דרכו של נחש לשוך בפרסת הרגל. כי אם בצדדיו בנגלה ממנו. ב) וכך פירש הקמחי בשרשיו עקב אחור הרגל. וזה פשוט מאד. וכ"מ בהדיא ממ"ש מהלכות עקב בצד גודל. וכמו כן הוא מבואר במ"ד פכ"ו דכלים. ע"ש דבהדיא קרי לעליונו של מנעל מאחוריו. עקבו. ותחתונו סוליים נקרא בלשון משנה. ועיין עוד בפ"ח דנדה. וספ"ז דבכורות ע"ש פירוש רע"ב והבן. **על כן** שפתי הר"מ ז"ל ברור מללו. חלילה להגיהו. והוא בלי ספק מה שרצה בו בפירושו. שהכל דבר אחד הוא. **ואתה**המעיין הבט ימין וראה והתבונן וקח עצה לנפשך. כמה יש לך לשמור אזהרת חז"ל לדקדק בלשון. לשקוד על קריאתו והבנתו כהוגן. כי ממנו תוצאות חיים. וכמה גופי תורה בו תלויים. בקל יוכל להתיר את האסור וכן להפך. מי שאינו בקי בפתרונו כל צרכו. והבלתי נזהר בו כראוי להבינו לאשורו על מתכונתו לערוך את ערכו. וארז"ל בני יהודה שהקפידו על לשונם. נתקיימה תורתם בידם. ודי בזו הערה לנפש היפה. לבחון אמרתו שתהא צרופה. **ואמנם** לענין צורת מנעל הלז. נ"ל שהוא מנעל העשוי שתי פיות. פתוח מלפניו ומלאחריו. רק באמצעו קבועה רצועה על פני רחבו. באופן שיכולים לנעלו משני צדדים. ואין עור ע"ג מלמעלה. כי אם רצועה דקה. כדי להחזיק הרגל. ונקרא זרב ע"ש הפיות. וכ"מ לשון כזה בוי"ר פ"ה. שהיו שותין בכוסות של זרבובית. פירשוהו פיות. וזה הפירוש ברור בעיני בס"ד. לפיכך גרסת זרב עקר.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:9:1
[Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:9:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Kilayim/r/9:9:1)

**פיף.**גרסינן בפ"א פשוטה בסיף ובמשניות תי"ט נדפס בטעות. וצ"ע מאי קמשמע לן בהא:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:9:2
[Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:9:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Kilayim/r/9:9:2)

משנה לחם
**באריג**זו הנוסחא מתיישבת לפירוש הר"מ. והר"ש גרס לאריג.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:10:1
[Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:10:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Kilayim/r/9:10:1)

**עשה שני ראשיה לצד א' חיבור.** פי' הרע"ב דהיינו בשקשרן דווקא. זוהי שטת הר"ש. וצ"ע דא"ה תכיפה א' וקשר ראשיה ביחד אמאי לא הוי חיבור. ועיין בי"ד בסי' ש'.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:10:2
[Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:10:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Kilayim/r/9:10:2)

משנה לחם
**עשה שני ראשים צד אחד חבור**עיין פיר"ש משמא דגמרא. והוא שקשרן. וז"ל הגהה. ומספקא לי. אמאי לא הוי חבור. אם העביר המחט פעם אחת וקשר שני ראשין על שפת הבגד. **ונ"ל**משום דחבור יחדו בעינן. דהיינו דבוק מהודק יחד. לאפוקי כה"ג. שאינם דבוקים ואדוקים. שכל אחד נפרד מחברו. מתנועע אילך ואילך. אע"פ שקשורים ביחד. אינם עומדים בשוה זה אצל זה כלל. הילכך לא חשיב חבור כה"ג. אע"פ שהקשר מחברו. דרך תלייה הוא. ולא חבור אחיזה בשווי.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:10:3
[Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:10:3](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Kilayim/r/9:10:3)

משנה לחם
**בלח"ש**סד"ה עשה. לא הוי חבור. נ"ב ותו קשיא א"ה מ"ט דר"י. **וי"ל** משום דלא הוי דבר המתקיים. מ"מ בשולי הבגד עושין כן. ומשכחת לה נמי בקושר ראשי החוט כל קצה אחד ממנו בפני עצמו.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:10:4
[Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:10:4](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Kilayim/r/9:10:4)

משנה לחם
**לצד אחד חבור** ומשכחת לה נמי. אפילו תפירה גמורה שאינה חבור. עפכ"ח דכלים מז"ח.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:10:5
[Lechem Shamayim on Mishnah Kilayim 9:10:5](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Kilayim/r/9:10:5)

משנה לחם
**עד שישלש**שיכניס ויוציא כו' ג"פ. ז"ל הגהה (בפיר"ש) ותמיהא לי אם ג' תפירות בלא קשירה מתקיימא טפי משתי תכיפות בקשירה. דא"א לקשור. דאין שני ראשי החוט מצד אחד. **יש** לתרץ שקושר ראשי החוט כל אחד לבדו בעצמו.