## Lechem Shamayim on Mishnah Oholot Chapter 1

###### Lechem Shamayim on Mishnah Oholot 1:2:1
[Lechem Shamayim on Mishnah Oholot 1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Oholot/r/1:2:1)

**לענין**קושית רמ"כ. עמ"ש בלח"ש פ"ז דנזיר. **והנה** ראיתי במ"ל פ"ה מה"ל ט"מ. הביא לשון סמ"ג בענין חרב ה"ה כחלל. שסיים בדבריו וכבסתם בגדיכם היינו טבילה. וכתב עליו במ"ל ולא ידעתי כוונתו.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Oholot 1:2:2
[Lechem Shamayim on Mishnah Oholot 1:2:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Oholot/r/1:2:2)

**ונראה**לי שיש ליישבו בשני דרכים. אם שהוא לשון דיחוי. ר"ל שאין ראיה גמורה מכתוב זה לענין שיצטרכו הבגדים הזאה. שהרי בכל מקום שכתוב כבוס בגדים. אינה אלא טבילה בלבד. ואע"פ שכאן כתוב וכבסתם ביום השביעי. גם זו אינה ראיה כי מפני האדם הוצרך. שקודם שביעי אין טבילה מועלת לאדם הטמא במת. **ואם** אולי יש בו חסרון והשמטת תיבה. וצ"ל טבילה (והזאה) לומר שכבוס זה. חלוק משאר כבוס בגדים שבתורה. שזה כולל הזיה עם הטבילה בהכרח. מדכתיב וכבסתם ביום השביעי. **ואני** בעניי אין לי סמ"ג. שאוכל לעיין בו. למקור כוונתו האמתית יותר. רק מפי העתקת המ"ל אני חי. אולם לאחת משתי אלה נתכוין הסמ"ג בודאי. וראשון נראה עיקר. **וכן** דעת רמב"ן על התורה. עם היותו מכת הסוברים. חרב ה"ה כחלל בכל הכלים. מ"מ סובר הוא שא"צ הזיה. ואעפ"כ טמא טומאת שבעה.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Oholot 1:4:1
[Lechem Shamayim on Mishnah Oholot 1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Oholot/r/1:4:1)

**והאדם שנים** אף לפמ"ש רע"ב בריש פרקין. דבעודו נוגע במת מטמא טטומאת שבעה כמת עצמו. מ"מ אינה אלא גזרת חכמים. הילכך לעולם לא משכחת לה אלא שנים.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Oholot 1:5:1
[Lechem Shamayim on Mishnah Oholot 1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Oholot/r/1:5:1)

**שהבגדים הנושאים את הזב**אפילו אינם נוגעים בו. מטמאים אדם.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Oholot 1:5:2
[Lechem Shamayim on Mishnah Oholot 1:5:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Oholot/r/1:5:2)

**ואין אדם הנושא זב** ואינו נוגע בו כו'.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Oholot 1:6:1
[Lechem Shamayim on Mishnah Oholot 1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Oholot/r/1:6:1)

**הותזו ראשיהן** אע"פ שעדיין הראש מעורה בעור הגוף. הר"מ. ופכ"מ דאל"כ פשיטא. כלומר דאע"פ שמפרכסין. אינה רבותא כלל. תי"ט.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Oholot 1:6:2
[Lechem Shamayim on Mishnah Oholot 1:6:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Oholot/r/1:6:2)

**ואני**אומר מדוע לא. ומי יגיד לנו בטבע איזה משכן הנפש החיונית. אם במוח. או בלב. או בכבד. הלא הטבעיים נחלקו בזה. ופשיטא רבותא גדולה היא שהשמיענו התנא. ולכן גם פשיטותיה דהכ"מ. לא ברירא לי. **אך** מ"ש הר"מ. אינו נראה שיסמוך על הדיוק בלבד. אם שהוא דבר פשוט בעצמו. שאין חיות בעור לבדו.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Oholot 1:6:3
[Lechem Shamayim on Mishnah Oholot 1:6:3](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Oholot/r/1:6:3)

**אבל**באמת תלמוד ערוך הוא בפיו של הר"מ. פ"ק דחולין (ד"ך) דעור אינו מעכב בהבדלה דעולת העוף. שאינו מעכב אלא דבר המעכב בשחיטה. והויא לה מתה במליקה. ובהדיא אפליגו נמי אמוראי התם. בפירושא דמתני' דהכא. ומפורש עוד בגמרא דר"פ השוחט. מנין לרבות את הראש שכבר הותז. ופרש"י דבשחיטת סימנין קרי ליה הותז.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Oholot 1:8:1
[Lechem Shamayim on Mishnah Oholot 1:8:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Oholot/r/1:8:1)

**ושמונה בנקביו** נ"ל שצ"ל בנקבים. ואין מקום לכינוי כאן. יותר משאר איברים כולם.