## Lechem Shamayim on Mishnah Peah Chapter 1

###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:1:1
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/1:1:1)

**א"ד שאין להם שיעור הפאה.**הביא הר"ש בשם הירושלמי למה לא תנינן עמהון תרומה אר"א מפני המחלוקת. ופי' כלומר שיש תרומות חלוקות וכו'. ועוד ה"מ לשנויי שאין מצוה בתוספתה ותרומה גדולה כשמוסיף אדרבה עבירה היא. ולכאו' יפה הק' עליו בתי"ט דע"כ לא הויא ההוספה טבל אלא כשהוסיף אחר הפרשה. אבל בתחלה רשאי לתרום כמו שירצה. ובפאה נמי דכוותה. ר"ל שגם בפאה כך הוא אם מוסיף בתחלה הויא פאה. אבל אח"כ אינו נותן אלא משום הפקר כדלקמן. ובאמת בתחלת העיון כן תמהתי מדברי הר"ש הללו מחמת זה:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:1:2
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:1:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/1:1:2)

**אמנם**במעט השקפה בדברי הר"ש ז"ל לק"מ דאזיל לשטתיה במ"ג דלקמן [ופיר"ש כלומר] (דפירש שם) שיכול להוסיף פאה במחובר אע"פ שכבר נתן כשיעור בתחלה יש לההוספה דין פאה לפטור מן המעשרות, ובהכי אתיין שפיר דברי הר"ש דהכא נמי מיירי כה"ג דבפאה איכא מצוה בהוספתה. שאע"פ שכבר נתן מתחלת השדה ומאמצעה ויצא בזה ידי חובתו. רשאי להוסיף ומצוה היא בידו. משא"כ בתרומה שאם נפטר פ"א. שוב אינו יכול להוסיף עליה ואם הוסיף חייב במעשרות. ודוק שדברי הר"ש ברורים לשטתו. אמנם בפי' לשון הירושלמי נראין דברי הר"ש דוחק:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:1:3
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:1:3](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/1:1:3)

**ולענ"ד**נראה לפרשו כך דבפאה אין בה מחלוקת שלד"ה יכול להוסיף כשירצה ואפי' לעשות כל שדהו פאה. משא"כ בתרומה דפליגי בה תנאי (בפ"ג) [פ"ד מ"ה] דתרומות עד כמה יכול להרבות בשיעורה. משו"ה לא פסיקא ליה. והשתא אתי לישנא דמפני המחלוקת כמשמעו. וגם מ"ש התו' [חגיגה דף ו' ע"ב ד"ה שאין להן] מפני המחלוקת דעין יפה רעה ובינונית לא נהירא כולי האי. דבפא' נמי מדרבנן יש בה עין יפה ורעה ובינונית. שזהו ששנינו אין פוחתין לפאה מששים לבינונית ואמרו עוד לפי רוב הענווה היינו עין יפה ורעה וק"ל. ואי מדאורייתא בין תרומה בין פאה אין להם שיעור למטה שאפילו חטה א' פוטרת כל הכרי וק"ל:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:1:4
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:1:4](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/1:1:4)

**שעור**בחיר"ק בלתי מושך יו"ד ע"מ בעור בכור בעותי אלוה. בעלי הדג"ש. אעפ"י שחסר בזו:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:1:5
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:1:5](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/1:1:5)

**והראיון.**יש דעות חלוקות בניקוד מלה זו עמ"ש בהגהות התפלה בס"ד משם תראה דעתי הקרובה לקרות הרי"ש בחיר"ק ע"מ חזיון:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:1:6
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:1:6](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/1:1:6)

**א"ד שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב.**כתב תי"ט בשם הרמב"ם ז"ל טעם לזה לפי שאלו המצות הן תלויות בתועלת בני אדם קצתם עם קצתם וכשיעשה אותן תחשב לו לצדקה לפי שקיים מצוה ולכן הקרן קיים לעוה"ב כמו בשאר מצות וימצא ג"כ טובה בעוה"ז שהן הפירות ששנינו בעבור שנהג מנהג הטוב בין בני אדם זוהי כוונתו אלא שתקנתי הלשון במקצת לתוספת ביאור:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:1:7
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:1:7](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/1:1:7)

**וקשיא לי**עיון תפלה דאיתא בגמרא דריש מפנין [שבת דף קכ"ז ע"א] שגם היא מאותן שהקרן קיימת ואדם אוכל פירותיה בעוה"ז:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:1:8
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:1:8](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/1:1:8)

**ודעת**התו' בפ' הנז' [שם ד"ה אוכל] אינה מסכמת לדברי הר"מ הללו שכתבו שם דהיינו לומר שאם היתה שקולה מכרעת דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא. ובאמת הכי איתא שילהי פ"ק דקדושין [דף ל"ט ע"ב] לחד שינויא ואליבא דאביי דעבדין ליה יום טב ויום ביש. וכפירש"י [שם].


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:1:9
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:1:9](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/1:1:9)

**אבל**אליבא דרבא ברייתא דהתם כר"י יחידאה אתיא [שם]. ולעולם מתניתין דקדושין ודהכא סברי דיש מצות שהצדיק אוכל פירות בעוה"ז. ודוק שם בגמרא דלא סלקא במסקנא הא דר"י:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:1:10
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:1:10](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/1:1:10)

**והתימה**דלפירוש התו' שם בקדושין [ד"ה מתניתין] משמע נמי איפכא ממה שכתבו בריש מפנין שלפי מה שפירשו שם דברי אביי דעבדין ליה יום טב מתבאר ג"כ דמתני' כפשטה דיש פירות למצות בעוה"ז ע"ש. ואולי תו' אחרים הם:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:1:11
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:1:11](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/1:1:11)

**ובמ"ש**עוד בשם הר"מ שכל המצות שבין אדם לחברו נכנסות בגדר ג"ח. יש לדקדק קצת דר"י דריש מפנין [שבת קכ"ז ע"א] דחשיב נמי מאי דשביק תנא דמתני'. אמאי לא קחשיב לכולהו דבין אדם לחבירו אם איתא דס"ל לר"י הכי הו"ל לפרושי. כיון דבא לפרש מאי דסתים לן תנא במתני' דכיילינהו בכללא חדא משום דהני בהני מישך שייכי. ואפ"ה פריט להו ר"י. ה"נ הו"ל למיפרט כל מה דשייך בג"ח ולאתויינהו נמי בהדיא. וליכא למימר דשיורי שייר. דאפי' במתני' ליכא למימר הכי דהא ואלו תנן כדאי' פ"ק דקדושין [דף מ' ע"א] דמשו"ה ליכא למימר דשייר לשילוח הקן. ועוד שהיה יכול לשנות דרך קצרה ומצות שבין אדם לחברו וכ"ש שהיה מוסיף וכולל כולם כדברי הר"מ ז"ל וקשה בין אתנא בין אר"י וצ"ע:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:1:12
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:1:12](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/1:1:12)

משנה לחם
**וג"ח**עמ"ש בס"ד בשי"ע (סוף ס"ג) ובהשמטה שם שדברי הר"מ ז"ל כאן אינן מכוונין. עם מ"ש בחבורו פ"ז מה"ל מ"ע. **ונראה** דינקותיה היא מ"ש כאן. והדר ביה. **ולענין** אם אדם הנוהג במעשר כספים או חומש. רשאי לנכות ההוצאה מהריוח. יעוין שם (ס"ו).


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:1:13
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:1:13](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/1:1:13)

משנה לחם
**פירותיהם**אע"ג דש"מ בהאי עלמא ליכא.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:1:14
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:1:14](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/1:1:14)

משנה לחם
**עלח"ש**בס"ד ספ"ק דקידושין.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:1:15
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:1:15](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/1:1:15)

משנה לחם
**לעוה"ב**ער"פ חלק.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:1:16
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:1:16](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/1:1:16)

משנה לחם
**ות"ת**המביא לידי מעשה. גדול הוא בודאי מן המעשה עצמו. כמ"ש בס"ד בפתיחת בית נתיבות (עיין ב"א דרסח"א) לכן בדין הוא שי"ל פרות ג"כ. **אבל** ת"ת שאינו מביא לידי מעשה. צ"ע אם הוא בכלל הזה. כיון שת"ת כזה אינו גדול אפילו כמעשה. אלא המעשה גדול ממנו לדעתי. זה פשוט מוכרח ממקומו בטעמו. וכתבתיו בכ"מ (לכן העוסקים בתלמוד על מנת לשמור ולקיים. באמת גדולים הם מהעוסקים בסתרי תורה ובמרכבה). **ואולי**אעפ"כ יש לו קרן ופירות. אם עוסק בה לשמה. כי מ"מ יוצא ממנה יראת שמים ואהבת ה' בכל לב. **וכיון** שבאנו למדה זו. אפשר שגדול ג"כ מהמעשה. כי בבחינה זו. לא סגי דלא מייתי נמי לידי מעשה (הוא שאמר הלל לאותו גר. דעלך סני לחברך לא תעביד. זוהי כל התורה כולה. שבודאי נכלל במצות ואהבת לרעך כמוך. גם חלק המצות שבין אדם למקום. כי מתוך שנצטוה לאהוב לחברו כנפשו. עאכ"ו להקב"ה שנקרא רעך ורע אביך (והוא קורא אותנו למען אחי ורעי) ק"ו לשכינה שלא יעשה הרע בעיניו. ולא יקניטהו ולא יעבור על דבריו) **ואף** אם אינו לומד עתה איך ובמה מתקיימות המצות המעשיות בפועל. מ"מ יוצא מזה הלמוד פרי המעשה. להוציאו לפועל ממש. ע"י התעוררות גם ללמוד המעשי. גם לפעולת המעשה עצמו. לכן כל למוד תורה לשם שמים. אי אפשר שלא יהא סבה גם למעשה. הגדול בבחינת התכלית. בלבד שלא תהא כוונתו שלא לשמה. כי אז טוב לו שלא נברא ונהפכה שליתו על פניו. ואעפ"כ אל ימנע ממנה. כי מתוך שלא לשמה בא לשמה. והמאור שבה מחזירו למוטב. **אך**חמתי וצערי על המניחים למוד המעשה עקר. וקובעים עצמן כל ימיהם לעסוק בחכמת הנסתר לבדה. כאשר שמעתי נתפשט מנהג זה החדש במדינות מזרחיות. שאין פונים ללמוד ידיעת קיום מצוה. רק לחפש. סתרה של תורה. ע"י ס"ה וכאר"י בלבד. ובעו"ה היא היתה למכשול עון. וגרמה פרצה עזה בישראל. שע"י כך השליכו אחרי גוום שמירת התורה. מצא השטן פתח פתוח להשיאם לפרוק עול תורה מעל צוארם. וללכת בשרירות לבם. להשביע יצרם בעבירה. ולהצמד לבע"ל פעור חדש מקרוב בא ש"ץ שר"י. והודחו אחריו רבים גם בארץ פולין. גם באשכנז ופיהם מעררין אונגרין. אוי לדור שכך עלתה בימיו. אשר אם זכרתי ונבהלתי ואחז בשרי פלצות. וכבר נודע בעולם מכמה חבורים שיצאו מת"י. השלכתי נפשי מנגד. ונלחמתי באויבי ה'. צוררי תורתו הקדושה אשר יצאו להדיח עם ה'. והחזיקו רבים בחלקלקות. הי"ת יעקור אותן המינין הארורים ומחה זכרם ורוח הטומאה יעביר מן הארץ במהרה. שלא תאבד האמונה על ידם ח"ו. וכבר מלאה הארץ חמס האמת מפניהם. ועיין מ"ש בס"ד בתשובה בס"ס קצ"נ. על אודות לשון ס"ה על העוסק בתורה שאין מבקשין ממנו דין וחשבון. ובספר שבירת לוחת (כ"ז) ועיין ספר מטפחת ספרים ביחוד על עסק הקבלה וס"ה. חלילה לנו מה' להניח ולעזוב למוד החמוד קיום המצות ע"פ התלמוד. שהוא שורש יסוד ועמוד התורה והאמונה. ממנו יתד ממנו פנה. בו נראה חכמה ובינה. ולא תמצא חכמה ויראת ה' וחסידות אמיתית אלא בעוסקים בו לשם שמים. לא להתגדר ולהתייהר. כדברי רה"ג בתשובה הביאה הכותב בע"י ועליו אדני הזוהר ביחוד יצוקים וסודותיו מיוסדים. ואיך יתכן לעקור השורש ולהרוס היסוד. וישאר הבנין שעליו עומד פורח באויר. ואין לו על מה לנוח ולהשען. אף גם לא המדרש הוא העקר. ואין תלמוד תורה גדול אלא שמביא לידי מעשה. ואין חדוד וחריפות ועומק ומדע ושכל ישר. אלא בהויות התלמוד. שעל זה מעיד ס"ה גם הוא. דקב"ה חדי בפלפולא. וממנו יקנה דעת ישר. מה גם שסודות ס"ה וסתריו בתלמוד גנוזים ועליו מאמריו המה בנוים. לכן תדע היועצים להניח שקידת למוד התלמוד תואנה המה מבקשים עקשים ונלוזים. אלא הוא צריך להיות העקר שהוא היה כל מעיינם של תנאים ואמוראים. ולא אמרו אלא צפית במרכבה. **והלא**אנחנו שוכני בתי חומר. צריכים לידע מה חובתנו במקום חושך הלז. ע"י כך נראה אור עולם עליון. ולא ע"ה חסיד. כמ"ש באורך בספר השבט. וגם בספר מטפחת. טפחתי פני העקשים הטפשים. החושבים להתאמץ לעלות במרכבה. וליכנס בחדרי מלכו של עולם. לבוא דרך שער הרזים. אל האוצרות הגנוזים. ולא שוטים מוחלטים הם פראים פתאים. אשר לא יכלו לפלש אפילו החומר החמישי. איך יעשו שקר בנפשם לעבור משם והלאה. במקום שאין חומר כי אם צורה. לא חושך רק אורה. והלא אפילו נפשם הצרורה בחיקם. לא יכלו להשיג מהותה ואיכותה וצורתה ויגעו לשוא לחקרה. כי ישובו כלי השגתם ריקם. ואיך לא יבוש ויכלם החופש בתעלומות רמות לאויל חכמות, אם בשער החכמים לא יפתח פיהו להבין ולהורות מה יעשה ישראל בדין ודת. על כל המעשה שם. ולא יירא פן יקראנו אשם. אף כי עתה כל שוטה סכל שא"ל ידיעה אפי' במחויב ונמנע ומשולל מכל הבחנה. לא דעה ולא תבונה. ואפילו מקרא לא ידע. לא תלמוד לא משנה. אף בלה"ק לא חלק לו בבינה. עוסק ולומד בס"ה. מבלי ידע בין טוב לרע. ובודאי אינו יודע אפילו לקרוא קריאה ישרה בס"ה ושאר ספרי קבלה. כמו בנגלה. כי לא ידעו אפילו שפת עברית. אף כי בארמית. רטין ולא ידע מה רטין. והלא ישתומם כל בר דעת על זאת. איך יעלה על לב איש בער לא ידע ולא למד תכסיסי מלכות. יגש לבוא בחצר המלך וגם לפשפש ולחפש באוצרותיו. אף כי איש אשר תעבוהו שלמותיו ומלוכלך בדמי תועבותיו לא יבוש לעמוד בהיכל מלך כאחד מרואי פניו לחקור מצפוניו. והארכתי בזה בספר השבט. **ונעויתי**משמוע כי עתה מקרוב קמו כת חסידים בוואלין פאדליע. ובאו מהם גם למדינה זו. שכל עסקם בס"ה וס"ק (עס"ה פרשת ויחי (דרכ"הא) שח"ל אינה מסוגלת ללמוד חכמת האמת) ומאריכים חצי היום בתפלה. הרבה יותר מחסידים ראשונים. שלא היו שוהים בתפלה עצמה אלא שעה אחת בלבד. אבל יתר על זה עושים אלו (לפי מ"ש לי) בתי"ח. תנועות זרות משונות ומגונות. מטפחים בידיהם ומנענעים לצדיהם ראשיהם כפופים לאחוריהם. ופניהם ועיניהם פונים למעלה. נגד מה שאמרו רז"ל שצריך להיות העינים למטה ולב למעלה. ובתנחומא לא נאמר להיות עינים למרום. אלא בשעת קדושה. וסגורות. כמ"ש בסולם. והרמ"ע בתשובה אסר כל תנועה בתפלה. וכמה כרכורים כרכרתי למצוא פשר דבר. להתיר רק קצת התנועעות הגוף בנחת אחור וקדם. לעורר הכחות ורוחות חיוניות בלבד הותר. כמ"ש בסולם ב"א שלנו שם. והקדמונים בתפלתם היו בלי הרגשה. ועפס"ה היתה שומה בעמדם תרפנה כלפיהם. ואלה עושים כנפים לעוף השמים. ותמה על עצמך אם לפני מלך ב"ו יעשו כן. הלא ישליכום לארץ עד שאיבריהם יתפרקו. וכל גרמיהון הדיקו. באמת אם הייתי רואה עושה אלה שלא שערום אבותינו זצ"ל החסידים האמתיים. ומראה גדולה. גזרתינהו לשוקיהו בגזרא דפרזלא. עמש"ל במשנה לחם ספ"ה דאבות. **וכן**המייגע עצמו רק ליישב דקדוק הלשון במשנה ובתלמוד עפ"ד בעלי מלאכה זו. אפילו אינו מחדש בה לא דין ולא דבר סתר. מצוה רבה היא בידו. כדי להסיר כל גמגום ותלונה מלשונה. ולהרבות כבוד תורה בכל אופן. זכות היא. ולמוד זה נקרא אצל הר"מ מצוה קלה פ"ב דאבות. שעליה אמרו שאינך יודע מ"ש של מצות. **אבל** באמת בעיני היא אחת מן המצות הגדולות הראשיות שבת"ת. כי בלתי ידיעת לה"ק על נכון. לא יגיע אדם לשום דבר מדע והשכל בתורה בכל חלקיה. הן בלמוד המעשי הן בעיוני. בין בנגלה בין בנסתר. בלעדי הכרת הלשון דקדוקו ומליצתו על הנכונה. לא ירים איש ידו ורגלו בבה"מ. הן בפלפול וסברא. או בהוראה. קרוב להפסד ולהטעאה. ולא יעמוד על סודה ועל חכמת סתריה הנפלאה. **אבל**העוסק בפ"ו של תורה להגדילה ולהאדירה בציצים ופרחים וחדושים. בין עיוניים. בין מעשיים. אין קץ לשכרו (כמ"ש כ"פ בספר בית אל במעמדות ובבית תלמוד) בלבד שיהא אומן לה.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:3:1
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/1:3:1)

**ובלבד שיתן בסוף כשיעור.**פירש הרע"ב אע"ג דרבי קרא וכו' שיש תורת פאה למה שנתן. מ"מ לא מיפטר אא"כ נותן בסוף השדה תשלום שיעור א' מששים עם מה שנתן בתחלה עכ"ל. ולא הבנתי זה דהיכי תיסק אדעתין בשביל שעשה שלא כמצוה והניח בתחלה ופיחת מן השיעור. שיספיק לו יותר משאם מקיים המצוה כתקנה ומניח בסוף השדה דלא סגי ליה בבציר מששים. והא ודאי דאע"ג דרבי קרא שיש דין פאה למה שנתן בתחלה ובאמצע. מ"מ אינו מקיים המציה כמאמרה בזה. דדוקא בסוף שדה הוא דקפיד קרא לכתחלה. וכ"ש הכא דאיכא טעמי טובא דבעינן קרא כדכ' כדאי' פב"מ [שבת דף כ"ג ע"א] מפני ד' דברים אמרה תורה להניח פאה בסוף שדהו. והא נמי ר"ש הוא דקא"ל דדריש התם טעמא דקרא:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:3:2
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:3:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/1:3:2)

**ומשו"ה**משמע לי טפי דלר"ש לא יצא ידי חובתו בפאה שמניח בתחלה ובאמצע ולא סגי דלא יהיב בסוף כשיעור. אפי' כבר נתן בתחלה. או באמצע כשיעור ששים בכל השדה. דלא רבייה קרא אלא לענין שיהא לו דין פאה שחל שם פאה עליו ליתנו לעניים כשהפרישו וגם פטור מן המעשרות. ומן הפאה שאין צריך להניח פאה עליו. אבל מ"מ מחוייב ליתן בסוף כשיעור המגיע לכל השדה הנשאר לבד מה שנתן כבר שאינו עולה לו בחשבון. ופירושו כדברי הרמב"ם בחבורו [הל' מתנות עניים פ"ב הי"ב] דהיינו כשיעור הראוי למה שנשאר בשדה. אע"פ שכבר נתן עליו לא פטר את הנשאר ודיו להפקיע את עצמו כדפרישנא:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:3:3
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:3:3](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/1:3:3)

**ובהכי**אתיין דברי המשנה כהוגן כפשטן. ולפירושו של הרע"ב אין לשונה מכוון דהגע בעצמך שכבר השלים ונתן כשיעור לכל השדה בתחלה. בזה לא שמענו כלום לדברי ר"ש ודוק. שוב ראיתי בפי' הר"ש דסד"א כדפירש רע"ב והדר ביה:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:4:1
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/1:4:1)

**ונשמר.**כתב הרע"ב למעוטי הפקר שאין לו שומרים. ואיכא למידק קצת למאי צריך לאשמועינן כה"ג. דהא לאו דידיה הוא מכי אפקריה והיכי תיסק אדעתין לחיוביה במאי דלאו דיליה:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:4:2
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:4:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/1:4:2)

**וי"ל**דאצטריך אפי' חזר הוא עצמו ולקט ממנו לא נתחייב בפאה. אע"ג דקיי"ל המפקיר שדהו והשכים וקצרו חייב בפאה כדאיתא בהגוזל (דצ"ד) דווקא כשזכה בכל השדה שישנו בלא תכלה ובתעזוב יתירא. אבל אם אין לו בו אלא כשאר עניי עולם עדיין הפקר הוא ופטור אפי' מה שקצר ממנו הוא עצמו:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:4:3
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:4:3](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/1:4:3)

**אי**נמי אתא לאפוקי הפקר שהפקירו בעליו דווקא. אבל עומד במקום הפקר שידי הכל ממשמשין בו מחמת שאין לו גדר סביב שדהו ולא העמיד עליו שומרים. לא הוי הפקר כל כמה דלא אפקריה בידים. כיון שבמינו נשמר ומקפיד עליו:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:4:4
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:4:4](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/1:4:4)

**או דילמא**לא אצטריך אלא משום הא דאמרן דכיון דקיי"ל בחזר וזכה בשדהו וקצרו אחר שהפקירו אכתי רמי עליה חיובא דפאה. מדכתיב תעזוב יתירא סד"א דלא מהני ביה (ר"ל לבעל השדה עצמו) הפקר כלל. שאפילו עדיין לא חזר וזכה בו יתחייב בפאה וקרא להכי הוא דאתא. דמאחר שיכול שוב לחזור בו ולזכות לעצמו. כדיליה דמי ולא נפיק מרשותיה. דרחמנא רמי חיובא דעניים עליה אחר שכבר גדלה התבואה ברשותו. ולאו כל כמיניה למעט זכות העניים. דבהפקר זכו בו עשירים כעניים. והו"א דאין בהפקרו כלום שכבר זכו בו עניים בחלקם. קמ"ל כיון דהשתא לאו נשמר הוא פטור שחובת הפאה בקציר. וכל שלא התחיל בו הפקרו הפקר אף להפקיע זכות העניים ודוק:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:4:5
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:4:5](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/1:4:5)

**וצריך**שתדע דהפקר דתנן הכא. היינו שהפקיר הקציר ולא השדה. דאם הפקיר שדהו עם הקרקע. הזוכה בקרקע ודאי חייב בפאה דהוי כלוקח. וא"כ יש לתמוה למאי אצטריך למילף פטורא דהפקר מתעזוב. תיפוק ליה דלית ליה קרקע לזוכה. ופשיטא דמיפטר משום דבעינן שדך וליכא כבפרק ג' דמכילתין. אלא על כרחך כדפרישית דלא צריך תנא דידן לאשמעינן פטורא דהפקר אלא לגביה דהיאך דהשדה שלו היא. ומשו"ה לא ניחא לי למימר דאתי לאשמועינן דאחר הזוכה בשדה המופקר פטור אע"ג דדיליה הוא. דאי משו"ה ודאי לא צריך. דהאי נשמר הוא גביה דהזוכה. ולא מיפטר משום הפקר אלא מחמת שאין לו קרקע. ומתני' בדאית ליה קרקע מיירי ודוק היטב וייטב לך בעזה"י. ועמ"ש בס"ד לקמן פ"ה מ"ה:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:4:6
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:4:6](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/1:4:6)

**ולקיטתו כא'.**למעוטי תאנה. צ"ל דהיינו דווקא סתם תאנה. ולא היינו בנות שוח דתאיני חיוורתי נינהו והנהו ודאי לקיטתן כא' עמ"ש בס"ד ריש פ"ה דשביעית. ועיין לקמן מ"ה:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:4:7
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:4:7](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/1:4:7)

**והתבואה והקטנית בכלל הזה.**כתב הרע"ב כשישלמו בהם כל התנאי' הללו וכך הן דברי הרמב"ם ז"ל. ובתי"ט כתב עליהם ודברי תימה הם דהא ודאי שנשלמו בהם כל התנאים. ובמהדורא תבריה לגזיזיה וכתב בדרך אולי משום תנאי דנשמר כתבו כך. ויש לתמוה עליו שכתב בדרך אולי מה שהוא ברור ואין לספק בו וק"ל:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:4:8
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:4:8](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/1:4:8)

**אבל**עוד יותר יש להפליא על הרב ז"ל איך לא שת לבו לראות שכמעט רובם ככולם של תנאים שבמשנתינו אינן גם בתבואה ובקטניות בהכרח ובחיוב. דאוכל למעוטי מה שאינו ראוי לאכילה הא נמי משכחת בתבואה וקטנית כל שלא הביאו שליש דודאי פטורין מפאה שאינן אוכל. ואע"ג דהקוצר לשחת אינו מפסיק לפאה דחשבינן ליה אתחלתא דקצירה. אבל הקציר עצמו ודאי פטור כיון דלא הוי אוכל. וגם אינו נכנס לקיום כירק וזה פשוט. ונשמר לאפוקי הפקר איתא נמי בתבואה וקטנית וכאמור. וגדוליו מן הארץ למעוטי עציץ שאינו נקוב שאינו כהארץ ולא קרינן ביה שדך לא מיחייב אפי' בתבואה וקטנית. ובגדר מכניסו לקיום נכנס ג"כ תבואה וקטנית שלא הביאו שליש וכנז'. וגם בקטנית משכחת דאתי למעוטי אפונים הגמלנים שאע"פ שהן ממיני הקטנית דין ירק להן שאין מכניסן לקיום ואפשר שגם אין לקיטתן כא'. הרי שכל תנאים האמורים אינן נשלמים בתבואה וקטנית בשילוח ובהחלט. ולא נעדר כ"א א' מהם דהיינו ולקיטתו כא' ואולי ימצא גם הוא אלא שאין צורך לדחוק:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:4:9
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:4:9](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/1:4:9)

**מעתה**פירוש משנתינו מרווח במה שאמרו והתבואה והקטנית בכלל הזה. שהוא הכלל שקדם בתנאים האמורים. ואין מקום לפרשו אלא כמ"ש הרע"ב והרמב"ם. דלפי' התי"ט למאי דס"ד. התבואה והקטניות חייבין בפאה הוה ליה למימר. והוי מצי נמי למיכללינהו במתני' דלקמן עם האוג והתותים. וכך היה יפה לו לתנא לשנות בדרך קצרה ולשון נאות יותר. אלא ודאי האמת כמו שאמרנו וכפירושם של הר"מ והרע"ב. והוצרך להשמיענו שאפי' התבואה והקטנית שעיקר חובת הפאה בהם (ולא הוצרך לומר כן באילנות דכ"ש הוא וק"ל) דפשטא דקרא בהו משתעי. אף הן אינן יוצאין מהכלל האמור שצריכין לשלמות כל התנאים הללו. שאם לא נמצאו בהן פטורים. ודוק:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:5:1
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/1:5:1)

**האוג**עיין מ"ש בעזה"י ריש דמאי. וכתב הרע"ב ולאו דווקא אלו וכו' אלא אלו ודומיהן עכ"ל וע"כ צ"ל כן דהא ודאי איכא בנות שוח כדכתיבנא לעיל מ"ד ולא קחשיב להו וצ"ל דתני ושייר וכ"כ התו' בר"ה (דט"ו ע"ב). והשתא לפי' רע"ב ניחא דל"ק מאי שייר דהאי שייר:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:5:2
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:5:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/1:5:2)

משנה לחם
**המעשרות**כולל גם התרומה. **עלח"ש** מ"ג פ"ח דתרומות.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:6:1
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/1:6:1)

**כהן ולוי שלקחו את הגורן המעשרות שלהן עד שימרחו.**לשטת ר"ת [בכורות דף י"א ע"ב תוס' ד"ה טבלים וב"מ דף פ"ח תוס' ד"ה תבואת] במירוח דלוקח דמחייב במעשר ניחא דהמעשרות שלהם אף שנתמרח בידם. והוקבע למעשר בלוקח ישראל. מ"מ בכהן ולוי פטורים ולא קנסו בכה"ג. אלא לשטת הר"ש והריב"ם בתו' דהשוכר את הפועלי' [שם] דס"ל איפכא דמירוח דמוכר קובע. והנתמרח ביד לוקח פטור מדתניא [שם בב"מ] זרעך ולא לוקח. קשיא מאי קאמר המעשרות שלהן. הרי לא נתחייב במעשר אפי' בלוקח ישראל. וי"ל דמ"מ הלוקח מדרבנן מיחייב:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:6:2
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:6:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/1:6:2)

**אלא**דאיכא למידק אכתי כיון דבישראל כה"ג פטור מדאורייתא. וכהן ולוי נמי לא שייך למיקנסינהו בכה"ג אמאי מיבעי להו לאפרושינהו מדקאמר המעשרות שלהם. ולא קתני פטורין מן המעשרות. ש"מ דמיהת אפרושי בעו. ואמאי לא אוקמינהו אדין תורה כיון דבלוקח ישראל נמי אינו אלא מדרבנן:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:6:3
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:6:3](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/1:6:3)

**ודיוקא**דסיפא קשיא איפכא. דקתני עד שימרחו הוא דמיפטרי. אבל אם לקחו אחר מירוח המוכר חייבים. דלהר"ש וסיעתו אתי שפיר. דאחר שנתמרח ביד המוכר הוקבע למעשר מן התורה גם ללוקח. משו"ה כהנים ולויים חייבי' להוציאו מתחת ידם נמי מדרבנן משום קנסא. אבל לר"ת מי ניחא דכיון דאפי' לוקח ישראל בכה"ג מפטר. כ"ש כהן ולוי. ואפי' תימא דלר"ת נמי הלוקח הממורח חייב מדרבנן. מ"מ אמאי קנסו בכהן ולוי שיפסידו מעשרותיהם לגמרי:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:6:4
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:6:4](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/1:6:4)

**ותו**איכא למידק דמדקתני הכא עד שימרחו לשון רבים. דמשמע דקאי אכהן ולוי דאין פטורין אלא עד שימרחו. אבל לכשימרחו הגורן מיחייבי וסייעתא לר"ת. דכיון דמירוח הלוקח קובע מן התורה. משו"ה אפי' ביד כהן ולוי נתחייב הגורן להפריש ממנו המעשרות מן התורה. וליתנם לאחרים משום קנסא. וא"ת א"ה למאי הילכתא תנן המעשרות שלהן סוף סוף לאו דידהו הוי. י"ל דילמא הכי פירושו דיכולין למכור הגורן אע"פ שמעשרותיו מעורבין בתוכו. וקמ"ל דלא קנסינהו בהכי להוציא ממנו המעשרות בשבלין. או שלא יוכלו למכור כולו עד שימרח ויוקבע למעשרות ונ"מ לדמי טובת הנאה דמעשרות שבתוכו. דאשמעינן עד שימרחו. הנאת המעשרות שבו שלהן הוא ויכולין למכרו כולו. ומכל מקום אם מרחוהו בידם נתחייבו במעשרותיו כנ"ל אליבא דר"ת. ומלת ימרחו כוותיה דייקא כדכתיבנא. דאי אמוכר קאי כמו שיחוייב לשטת הר"ש. עד שימרח הו"ל למימר כמו באינך דמתני' דמקמי הך בבא דכהן ולוי:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:6:5
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 1:6:5](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/1:6:5)

**ואולי**לפי פירושו של הר"ש מלת שימרחו היא מהנפעל וקרינן $ימרחו ואמעשרות קאי דפטורין מהמעשרות עד שיתמרחו המעשרות ביד המוכר שאז הוקבעו ע"י מירוחו. שאם קנאום לאחר שכבר נמרחו הרי הן כמופרשין המעשרות שבתוכו. ולכן יתחייבו להוציאם ודוק וצ"ע. ולפירושא קמא. מלת שימרחו היא מהקל. המ"ם והרי"ש שניהם שואי"ם כמו וימרחו על השחין דישעיה [ל"ח כ"א]: