## Lechem Shamayim on Mishnah Peah Chapter 8

###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:1:1
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:1:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/8:1:1)

**מאימתי כל אדם מותרין בלקט.**ה"ה לבע"ה שמותר בלקט שלו. משפסקו העניים לחזר אחריו. דלא נקט כל אדם אלא לרבותא. דלא תימא כיון שנתייאשו ממנו עניים הרי הוא של בע"ה שזכתה לו שדהו. קמ"ל כל כמה דלא גלי דעתיה דניחא ליה דליקני. יד כל אדם שוה בו דמהפקירא קזכו ביה:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:1:2
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:1:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/8:1:2)

**ומשו"ה**לא איצטריך למתני פאה. דכ"ש הוא אם בלקט שעל כרחו ושלא מדעתו זכו בו עניים. הפקרן הפקר שיותרו בו כל אדם. פאה דמדעתיה דבע"ה. שהוא מפרישה לעניים ואיכא דעת אחרת מקנה אותה. לא כ"ש שהיא של עניים לענין שאם הסיחו דעתן ממנה. שנעשה הפקר והותר לכל אדם. ושכחה ולקט כדבר א' הם. אף על פי שהייתי יכול לומר בו טעם למה לא שנאו כאן. (ובאמת בגמרא דתענית (דו"ב) גרסינן בהדיא לכולהו). משום דבפלוגתא לא קמיירי כיון דקבעי למתני ובזתים משתרד רביעה שנייה. ותו לר"י דפרק דלעיל ס"ל דאין שכחה לזתים. ואליביה דר"י נפק מנה חורבא דקמפקע לה ממעשרות. שיש לך לידע דכי תנן מותרין בלקט משילכו נמושות וכו'. פטורין הן מן המעשרות כאילו לקטוהו עניים. וגם מתורת הפקר שפטור מן המעשרות. אבל האמת ג"כ כמ"ש בתי"ט דשם לקט מושאל לכל מ"ע. וגם הפאה בכללו. ותלמוד ערוך הוא בידינו בפרק ראשית הגז (דקלז"א) אע"פ שאין דין לקט הפרטי כ"א בתבואה וכיוצא בה מהנקצרים כמ"ש לעיל פ"ד עיין שם בהשמטה: [בהוצאה זו הודפס לעיל בפנים. שם.]


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:1:3
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:1:3](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/8:1:3)

**ובזתים משתרד רביעה שנייה.**הרמב"ם בפירוש פסק שאין הלכה כר"י. ובחבור פ"א דהל' מ"ע [הלכה י"א] לחלק יצא וקבע שני זמנים לשכחת זתים דאותה שבראש האילן ניתרת מרביעה ב' ואילך. ושכחת התלושין שתחתיו משיפסקו העניים. וצ"ע מאן פלג ליה בהכי. ולטעמיה דהירו' דלא תנינן נמושות משום דעת צינה היא כו'. ודאי משמע דלא פלוג. איברא טעמא דמסתבר איכא. דמשו"ה לא תני נמושות. משום דאיירי בראשו של אילן שאין נמושות באין לשם:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:1:4
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:1:4](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/8:1:4)

**ונראה**דהירו' דלעיל פ"ז משנה ב' הכריח להר"מ ז"ל לפרש כן עיין שם. וצ"ל שחזר בו מחמת זה ופסק כאן כר"י דהכי הוא מסקנא דהירו' דר"י דידיה ס"ל בזתים נמי משילכו נמושות והיינו ודאי למטה דמצי אזלי הנך סבי אתיגרא. מיהא בראש הזית דלא אתי להתם. מודה נמי דזמנו ברביעה ב' ודוק היטב.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:1:5
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:1:5](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/8:1:5)

משנה לחם
**הנמושות**אית דמפרשי זקנים. ולשון נמושות מענין משמוש שבדברי חז"ל. ולדעת רש"י בחומש יהיה וימש חושך מענינו. לומר שהיה בו ממש. או שהיה ממושש ביד. מלשון ממשש בצהרים. **לפ"ז** יהיה כאן ג"כ מלשון משוש. מורכב זר. ע"ד נמבזה. **ולשון**רש"י בגמרא דב"מ מוטעה. וצ"ל ואית דמפרשי לקוטי בתר לקוטי. **לפ"ז** צ"ע. דא"ה היינו משילכו העניים ויבואו. וצ"ל לפ"ז. דתבואה עדיפה ליה לתלמודא דידן. דחביבה על העניים ביותר. ומחזרים אחריה כמה פעמים. ואינן מספיקין בהליכה וביאה. אלא פעם אחר פעם. וזה דוחק. כי א"כ אין לדבר שיעור. **וי"ל** דבפרט. אותן העניים שכבר לקטו פ"א. חוזרין אחריו פ"ב. מתוך שהוא חביב עליהם. ומשם ואילך הפקר הוא. **משא"כ** בלקט. דבעינן דאזלי לקוטי אחריני בתר לקוטי. שאע"פ שכבר הלכו בו עניים. באים אחרים והולכים אחריהם שנית. אולי ימצאו מה ללקוט. מי יודע והשאירו הראשונים אחריהם ברכה. עם שהם עצמן אינן באין עוד פעם שניה. שאינו חביב עליהם כל כך. וזה נכון. **אמנם** בירושלמי פסיקא לה כפירושא דסבי דאזלי אתיגרא. משו"ה ניחא ליה דתנן בפרט משילכו העניים. ולא נמושות. כי מתוך שהענבים חביבים על הזקנים. שיפים להם. ישישים אוהבי אשישי ענבים הם. אינם מתאחרים כמו בלקט. ובאין לאלתר. משו"ה לא משערינן בהו אלא בחזרת עניים שנית. איך שיהו. על כרחך לא ס"ל להירושלמי כמ"ד לקוטי בתר לקוטי. א"כ**בפרט ועוללות אמאי לא תני נמושות. והיכי מתרץ לה. ובעל תי"ט שתק כאן. וגבי ובזיתים. בעי לפרושי להירושלמי אליבא דגמרא דידן נמי.**ולא**היא. דהא ודאי פליגי בהא. דאל"ה. הכא בפרט. מאי איכא למימר.**


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:2:1
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:2:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/8:2:1)

משנה לחם
**ואין נאמנין אלא על דבר שב"א נוהגין כן**קשיא לי ליהמנינהו במגו. דאי בעו. אמרי חולין מתוקנין הן. שקנו או שנתנו להם במתנה. ובאיזה אופן שהוא. וכי אין עני עשוי לקנות או לקבל מתנה. **והלא** אפילו בלקט שכחה ופאה שבידו. הרי אמרו אם עשאן גורן הוקבעו. ואמאי מהימנינן להו כי אמרי דמהני דפטירי נינהו. מאי מהני דילמא מרחינהו. ומאן תקנינהו. **הא** ע"כ צ"ל דלאו בע"ה עסקינן דחשידי אדמאי. והכי הוא ודאי. דמתניתין סתמא תנן. ולא בעניים ע"ה דווקא מיירי. **אדרבה**צ"ל דבעניים חברים קמיירי. דאל"ה אפילו בדברים שב"א נוהגין כן. נמי לא ליהימנו מטעמא דאמרן. **אלא** הב"ע בעניים הנאמנים על המעשרות. וסתמא דמלתא נמי לאו שפיר דמי לתת מתנות עניים לע"ה. ולהפסיד לחברים. אלא כמו שמעשרות אין נותנין אלא לכהן חבר. ה"נ מעשר עני נותנו לעניים חברים. **ואע"ג**דלא תנן לה בהדיא. מהכא איכא למשמע לה מכללא. אע"ג דלאו דיוקא הוא כולי האי. דאיכא למימר דילמא לעולם בע"ה נמי מיירי. ולקביעות גורן בידם לא חיישינן. דמילתא דלא שכיחא היא. ולא גזרו עלה. ואזלינן בכל דוכתא בתר רובא. וצ"ע (עמ"ש בס"ד ריש דמאי) מיהו סברא היא ודאי. ומתניתין מסייעא (ומהא דרפ"ג דדמאי ליכא למשמע מידי. דהתם בדמאי איירי. דאפילו עניים חברים פטורים מלעשר דמאי. ודתנן התם ונותנין המעושר לשאינו מעשר. היינו נמי בעני שאינו מעשר את הדמאי קאמר. אבל מי שאינו מעשר הודאי. רשע הוא. ואין מצווין להחיותו. אלא שמ"מ סתם ע"ה. נראה שמצווין עליו להחיותו (אם אינו רשע גמור. שממנו דיברו שילהי פא"ע) משום דרוב ע"ה מעשרין. ובלבד שלא יפסיד לחברים. שחייהם קודמין לחיי ע"ה). **ואיך**שיהא. הא ודאי לאו דווקא בעניים ע"ה לחוד משתעי תנא. דמאי פסקא. אטו לא שכיחי גר יתום ואלמנה ועני. שנוהגין דברי חברות. ולא ברשיעי עסקינן. והדרא קושיא לדוכתה. בדבר שאין ב"א נוהגין כן. מ"ט לא ליהמנו אאיסורין. **ואי**משום דכתב הר"ש לקמן. דהוי מגו במקום עדים. אימור דשמעת לה. היכא דאיכא דררא דממונא. כגון ההוא דאזל באורחא דנהר פקוד דאיכא מיא. שרצה להכחיש הידוע. וגם הוא מגו גרוע. דהו"ל מילתא דעבידא לגלויי להיכא אזל. משו"ה מסתפי למימר לא להתם אזילנא. ומשקר בהא דקאמר דליכא מיא ההיא שעתא. דאפשר ידע דליכא למיקם עלה דמילתא. וכיון ששינה מדעת בעלים. ידו על התחתונה. ואי אפשר לו להמלט במגו. ולהפקיע ממונו של זה בכדי. **משא"כ** במידי דאיסורא. הא קיי"ל עד אחד נאמן במה שבידו. ואע"ג דלא שייך בה. ואינו דבר הנוהג. והא הכא נמי בידו לתקנו ולומר מעושר הוא. וכי אמר נמי כך ניתן לי במ"ע. אע"פ שאין דרכו של בע"ה בכך. מ"מ אינו מן הנמנע ומ"ט גרעי אינהו. מאילו אינש אחרינא אמר הכי. דלא שייך בגויה ולאו אורחיה. מי לא מהימנינן ליה. ותו דכל אדם נאמן בשלו. אפילו היכא דאתחזק אסורא (עי"ד קכ"ז) **וי"ל** משום דמאכילין את העניים דמאי. הדר הוה ליה כדבר שחשודים עליו. ותו משום דאית להו הנאה ביה ורווחא. **והיכא**אמרינן אדם נאמן בשלו. היכא דלית ליה הנאה מניה. כגון חתיכה מונחת ואין ידוע אם היא חלב או שומן. אבל המוכר דבר לאחרים. ויש לו הנאה ממנו להרוויח ממון. הו"ל נוגע בדבר. ולא מהימן בדאתחזק איסורא. ואע"פ שהוא שלו ובידו. והכי נמי חשיב כאתחזק איסורא (וכמה דברים אסרו ליקח אלא מן המומחה. היכא דשייך רווחא אפילו דלא אתחזק איסורא) כיון שאין בני אדם נוהגין כן. הו"ל מגו במקום חזקה. וגדולה מזו מצינו. שאין לוקחין בשר מטבחים השוחטים לעצמן. ואפילו הוחזקו. וצ"ע לדינא דאיסורין.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:3:1
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:3:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/8:3:1)

**ואין נאמנין עליו לומר של זיתי ניקוף הוא.**עמ"ש רע"ב והר"מ ז"ל (ועיין מ"ש בס"ד מ"ו פרק דלעיל) ואנא אמינא בה נמי טעמא רבה. דודאי בין בע"ה בין עני אינן עשויין לדרוך הענבים בגת ולטעון הזיתים בבית הבד. כדי שלא להביאן לידי חיוב מעשרות. משום דקיי"ל הלקט השכחה והפאה שעשאן גורן הוקבעו. ונכון הדבר:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:5:1
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:5:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/8:5:1)

משנה לחם
**אין פוחתין לעניים**אפשר לומר ששני בעה"ב ויותר. מצטרפים להאכיל לעני כדי שבעו בגורן. ויוצאים י"ח בכך. ואם אינם גם על היחיד מוטל. ודיקא נמי מתניתין. דפתח בלשון רבים. וסיים בבא דסמיכא בלשון יחיד. ועמ"ש בס"ד.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:5:2
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:5:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/8:5:2)

משנה לחם
**מחצי קב חטים** אע"ג דהוי טפי משיעורא דמזון שתי סעודות. לפי החשבון דככר בפונדיון דלקמן מ"ז. המותר בשכר טרחו. **ועוד**. שאם לא תמצא ידו לטחון ולאפות. ויוכרח למכור לחנוני ולנחתום. מ"מ לא ישאר בידו יתר על מזון שתי סעודות. ובהכי משער תנא בכל הפירות.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:5:3
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:5:3](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/8:5:3)

משנה לחם
**וקב שעורים** או קב שעורים קתני. וכן כולהו דנקיט ואזיל או או קאמר. **ונ"ל** בטעמא דמילתא. משום דקב שעורים. אינו שוה להמכר. רק בכדי מזון שתי סעודות של פת חטים. שבו שיערו חכמים (לתת פת נקיה לבני אי"ו) וכן כולן שנשנו כאן קצב אחד להם. כפי שראויים להמכר בשוק בעד מזון שתי סעודות. **וצ"ע** מ"ט דר"ע דפליג.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:5:4
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:5:4](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/8:5:4)

משנה לחם
**ושאר כל הפירות** וא"ת מאי קמ"ל אבא שאול. בכל הני דנסיב תנא ברישא. נמי הכי הוא כדפרישית. **וי"ל**רישא שאני. דפירות שנשתבחה בהן א"י נינהו. דמיזן זייני וסעיד סעדי ומשבעי ודאי. דקרא דואכלת ושבעת עלייהו קאי. ומברכינן עלוייהו ג' ברכות. או מעין שלש. משו"ה סגי נמי לקיומי בהו קרא ואכלו בשעריך ושבעו. דאית ביה כדי שביעה. אפילו לא מזבין להו. **משא"כ**בשאר כל הפירות. אע"ג דכולהו מידי דזיין נינהו. מ"מ אינן נאכלין לשובע. לשבור רעבון ולסעוד הלב. שאינו אלא בפת ולחם לבב אנוש יסעד. ויהא בודאי מוכרח למכור מה שנתנו לו. ולקנות לחם בעדו. סד"א דלא יצא י"ח בהכי. דלא מיקיים קרא ואכלו בשעריך ושבעו. שהרי אינן שבעין כאן בגורן. ע"י דברים הללו. כי יצטרך להיות נודד ללחם. ולא מיקרבא הנייתא. קמ"ל. ונ"ל דהיינו דאיכא בין אבא שאול לר"מ דפליג.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:6:1
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:6:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/8:6:1)

משנה לחם
**מדה זו אמורה**נ"ל שמדת חכמים כך היא קצובה לכתחלה. ממנה אין לגרוע. ועליה אין להוסיף. אע"פ שאין לה שעור למעלה. דמשו"ה תני לעיל אין פוחתין דווקא. אבל מוסיפין. אם רוצה. לא מנעוהו בהחלט. **מ"מ** מצוה לחלק. שאין דומה הנאת רבים. ליחיד הנהנה. שהכל לפי רוב המעשה (עמ"ש שם בעץ אבות) ואמרינן נמי כל המשגר מתנותיו לכהן אחד. מביא רעב לעולם. כי ברבות הטובה רבו אוכליה. המצפים עליה.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:6:2
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:6:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/8:6:2)

משנה לחם
**היה מציל**נ"ל נמי. אע"ג דלאו חובה ממש היא. לא תידוק מהכא. דרשות גרידא הוי. אלא אדרבה ודאי דבר ראוי הוא. מטעמא דכתיבנא לעיל. וכ"ש קרובים ואוהבים. שהן קודמין לכל אדם. ולכן יפה כחם. שזוכה להם שלא בפניהם במחצה לעולם. ואפילו יעלה למתנה מרובה. דהני ודאי עדיפי בהא. **עוד**נ"ל. דכה"ג לא קעבר עלה בבל תאחר. כיון דלדידהו משהי לה לגביה. ומצנע עד דאתו ושקלי. והרי הוא כגבוי. ופקדון הוא דאיתיה גביה. **ולא** באנו למחלוקת ר"א ורבנן דפ"ד דלעיל. במי שלקט פאה ואמר ה"ז לאיש פלוני. אם זכה לו. אם לא. דהכא ודאי שאני. דעשו שאינו זוכה כזוכה במכירי כהונה. דשמעינן בהו דעדיפא מנה. אע"ג דעדיין לא הופרשו. זכו בהן. דמתנות שלא הורמו. כהורמו דמינן.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:6:3
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:6:3](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/8:6:3)

משנה לחם
**היה מציל נוטל מחצה**צ"ע עד כמה יכול להשהות המ"ע ולעכבו בידו. אם אינו עובר בב"ת.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:6:4
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:6:4](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/8:6:4)

משנה לחם
**עי"ד**סרנ"ז ורנ"ט.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:7:1
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:7:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/8:7:1)

משנה לחם
**אין פוחתין לעני העובר** נראה שמשנתנו במה שמוטל על הצבור לתת לעני די מחסורו שנויה. **ולא**באנו למחלוקת אם מוטל חיוב זה גם על היחיד. כמ"ש בס"ד (שי"ע סס"ג) דלענ"ד פשוט הדבר. אחד יחיד ואחד צבור שוין בחיוב זה. לקיימו כפי השגת ידיהם. אלא משום דביחיד לא פסיקא. ולא שכיחא כולי האי. שיוכל להספיק לעני העובר עליו תמיד לא יחדל. להיות כל מחסורו עליו. משא"כ סתם צבור. עשיר הוא. וידם משגת להשלים חסרון העניים. ומ"מ הכל לפי הצבור ג"כ. כי לפעמים יש יחיד שמכריע ושקול כנגד כל הצבור. ולפום גמלא שיחנא. ואין בכאן שיעור מעשר וחומש. כמ"ש שם בעזה"י. והוא העיקר לדינא.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:7:2
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:7:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/8:7:2)

משנה לחם
**מככר בפונדיון**עמ"ש הרע"ב. **ואע"ג** דמשתכר יותר משתות. שרי כה"ג. עיין גמרא דהזהב (ד"מ).


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:8:1
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:8:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/8:8:1)

משנה לחם
**מי שי"ל ר' זוז**סתמא דמילתא. באדם יחידי מיירי. וכדאיירא נמי בבא דלעיל בעני יחיד. לקופה ותמחוי דסליק מנה. הוא הדין נמי. אם יש לו אשה ובנים. נראה שיכול לחשב ר' זוז לכל אחד מהם. ועמש"ל בס"ד.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:8:2
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:8:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/8:8:2)

משנה לחם
**ר' זוז**נראה דהני ר' זוז. יש להם סמך ג"כ. כנגד מאתים זוז דכתובת בתולה. משום דבעני יחיד וגלמוד עסקינן. כדכתיבנא לעיל. והרי אי אפשר לו לישא אשה ולהתחייב בכתובתה. אם אין לו כזה. וצריך אתה לתת לו די מחסורו. ולהשיאו אשה. אם חסרה לו (ובבציר ממאתן דחזו לה לכתובתה. לא מיקניא נפשה ניהליה בפרוטה דהשתא. וחיישא לגיטא ולמיתה. ולעניותא דקשי ממותא) ומשו"ה לא פלוג רבנן. אע"ג דלזמנין נושא אלמנה. מיהו בתולה מילתא פסיקא היא (ורוב הנשאות כו') דשכיחא ליה. ואי אית ליה אשה. אז מחשבין לו שני פעמים ר' זוז כנ"ל. שהוא קרוב לכדי פרנסת אדם אחד לשנה (עיין בר"ש). **ולא**תיקשי לך מסיפא. דמי שיש לו חמשים זוז והוא נושא ונותן בהם. דההוא שכיחא ליה איתתא. בכל דהו ניחא לה לאנסובי ליה. דסמכה דעתה עליה טפי. משום סגי ליה בחמשין דעבדין (דמאן דאית ליה מאה זוזי בעיסקא. בישרא וחמרא כל יומא. כדאיתא פרק הבע"י) ובחמשין מיהת סגי למזוני דבינוני. **ומ"מ** ודאי שאין שיעור מאתים וחמשים אמור. אלא בימים ההם ובא"י. שהיו יודעין שזה מספיק להתפרנס בו כדי שנה. והוא משתנה בלי ספק לפי המקום ולפי הזמן. ואולי גם לפי האדם. **ולא** שנו אלא בבריא שיכול לעסוק במלאכה או במו"מ. משא"כ בחלוש ובעל יסורין. שאינו יכול לשוט ולרדוף אחר הריוח והשכר. וגם איננו יכול להסתפק בהכרחי ולצמצם בהוצאה. וצריך הוא למזונות טובים מסעדים ומבריאים. והרי אמרו שאם רגיל לסעוד בתרנגולת פטומה ויין ישן. מאכילין אותו כלמודו. ולעני בן טובים צריך לשכור לו אפילו עבד לרוץ לפניו. ולא לשנות ממנהגו. **מ"מ**עדיין יש לי ספק בכך. שמא אין הדברים אמורים אלא בגברא ערטילאי. אחר שלא נשאר כל מאומה בידו. אתה זקוק לו כדי מחסורו. אבל כל זמן שיש בידו מאתים זוז. אולי אין זקוק לו עד שיפחתו. וצ"ע.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:8:3
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:8:3](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/8:8:3)

משנה לחם
**הי"ל ר' חסר דינר** דורשי רשומות מצאו לו גימטריא. בתיבת צדקה שעולה קצ"ט. לומר שהחסר זוז ממאתים. ראוי הוא לטול צדקה. **ואף** אנו נאמר לפי שאין עני אלא מחסרון כסף. ולזה רומזות אותיות עני. שהן מוקדמות לפני אותיות כסף. לפי שהוא עדיין לא השיגה ידו לכסף מוצא. אמנם אשר מצאה ידו למאתים. כבר הגיע והשיג חשבון סך כסף. צא מהם חומש לשמים. נשארו בידו ק"ס. כמספר כסף.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:8:4
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:8:4](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/8:8:4)

משנה לחם
**היו ממושכנין לב"ח או לכתובת אשתו**איידי דנקט ב"ח. נסיב לישנא דממושכנין. דאורחא דמילתא הוא. ואה"נ דאף בב"ח. לאו דווקא בהרהינן אצלו. אלא שמשועבדים לב"ח וכן לכתובת אשה. דהא ודאי לא אפשר למימר דעשאן משכון לאשתו. כדתנן לא יאמר הרי כתובתיך מונחת על השולחן. אלא כל נכסיו אחראין לכתובתה. **ופשיטא**דלא סתם לן רבי למתניתין דהכא. אליבא דמנהגא. דהוה מקמי דאתא שמעון בן שטח. אלא סתמא דמילתא הכי הוא. כל שאין לו מאתים מותר על כתובתה. הרי הם ממושכנין לאחריות הכתובה. **וא"ת** מאי קמ"ל השתא. הא תנינא לעיל מי שיש לו מאתים. דבעני יחידי מיירי ודאי כדפרישית. דלאשה מחשבין מאתים בפני עצמה. וכן לבניו. **י"ל** דקמ"ל אע"ג דאית ליה טובא. והכל ממושכן לאשתו שכתובתה מרובה. אפ"ה יטול. וכה"ג אינו נוטל אלא מאתים בלבד לעצמו. ולא מאתים אחרים בשביל אשתו. כך נ"ל.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:8:5
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:8:5](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/8:8:5)

משנה לחם
**מי שי"ל חמשים**נראה דלאו דווקא. שי"ל משל עצמו. אלא איידי דרישא נסיב הך לישנא. **איברא**הכא. פירושו בכל אופן שיש לו. אפילו משל אחרים. שהלווהו לעסוק בהם. ולטול השכר לעצמו. נמי דינא הכי. זיל בתר טעמא. ודילמא הכא לא שייך נמי דינא דחסר דינר. דבפחות מעט. לא יבצר ממנו להשתכר כמו כן. אע"ג דאיכא למימר כל שיעורי חכמים כך הם. מסתברא דמשו"ה לא תנייה הכא בהדיא.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:8:6
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:8:6](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/8:8:6)

משנה לחם
**אינו נפטר מן העולם** עתי"ט. **ולענ"ד**היה אפשר לומר בהפך. שיותר ראוי לגרוס בזה אינו מת מהזקנה. ר"ל דווקא מן הזקנה לא ימות עד שיצטרך. אבל כבר אפשר שימות והוא עשיר. כשאינו מת מחמת זקנה. אפילו הזקין. אם לא מת מיתה טבעית. וכ"ש כשאינו ממלא ימיו. כמש"ה עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו. ובאופן זה הוא נפטר מהעולם ואינו מצטרך לבריות. והיה נכון אם הגירסא כך.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:8:7
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:8:7](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/8:8:7)

משנה לחם
**וכל דיין שדן דין אמת לאמתו** עמ"ש בס"ד במו"ק ח"מ סכ"ה (ובא"גב יג"א) שר"ל שהוא רודף צדק ודורש משפט אמת בכל לבבו. ואינו נשען על בינתו. עד שידרוש ויחקור את דבר המשפט ע"פ סופרים וספרים (כמ"ש בס"ד בשי"ע סימן ה' ובלח"ש אבות פ"ד מ"ה) וגם אינו בוטח ומאמין לכל הנמצא כתוב בספרים שחברום האחרונים. וקבעום הלכות ופסקי דינים. חדשים מקרוב באו. לא שיערום אבותינו ורבותינו. אף אם רבנים גדולים היו והמחום הרבים. מיהא לא עדיפי מרבא שהרשה לתלמידיו. כי אתא פיסקא דדינא קמייכו כו'. על כן אי בר הכי הוא. לא ימשך אחר כל מחבר שהוא. כסומא הנמשך מפקח. אלא ישתמש בעיני שכלו שחנן אותו בוראו. ולא יעשה מעשה בדין מחודש שבא לידו. עד שירד לעומק הדבר ויעמוד על תוכן הענין באמת וביושר. ועל פי מה שעיני חכמת ובינת הדיין רואות. יהיה כל ריב וכל נגע. אבל אינו רשאי להורות מתוך הספרים. כעור ועינים יש. כי דבר זה ודאי חובה על הדיין והמורה בהלכה. לדרוש ולחקור ולירד לפלגות גדולים חקרי לב בכל מקום שחדשו דבר מדעתם ונטיית סברתם. לבדוק באור נר לבבו. עד מקום שיד שכלו. מגעת. ולהבין להשכיל להיטיב העיון. אם הסכימה דעתם לדעת התלמוד. והעולה משטותיו וסוגיותיו. אחר ההסתכלות היפה. אם הדבר ברור בידו. כחמה ברה וכאחות שאסורה. אמרהו וקבע בו מסמרות. וכתוב אותו על ספר למשמרת לדורות להבין ולהורות. ואם לאו. סלק ידך. וידינהו מי שדעתו יפה. וכל מי שאינו מבחין הדברים בטעמן. ואינו מכיר במשקלי צדק ומאזני צדק. אל יהא לו עסק עמהם. ואינו ראוי להיות דיין. **ומ"ש** תי"ט על דברי הב"י. שזה אינו שייך ללשון משנתנו. **לא**ידעתי מדוע לא. והרי מ"ש הוא ז"ל. זהו עצמו מ"ש הב"י. כי אהבת הדיין לזכאי. סתמא מחמת שוחדו היא. דאי לאו דהוי ליה הנאה מניה. לא הוה רחים ליה. והיינו שוחד. מה לי שוחד ממון. או שוחד דברים. ושאר דבר הנאה הגורם לאהבה ולממון. כממון דמי. הכל נכנס בגדר שוחד (והדיין שאינו פונה לשום צד הנאה. ואינו חושב אהבת אדם. גם שנאתו גם קנאתו. זה בלי ספק מחמת בטחונו בה') על כן אין שום חילוק בין פירושו לפירוש הרב"י כלל. **וכל**הפירושים שנאמרו ונזכרו כאן בענין. הם אמת לאמתו (חוץ ממ"ש בג"א. ואינו נראה בעיני כלל. עם היותו בעיניו אמת ברור. כי במקום שאין לנטות משודא דדייני וכן משקול הדעת או היכא דאמרינן כל דאלים גבר. הכל דין אמת גמור שאין להרהר אחריו. מאחר שכך פסק דין התלמוד. אמת לאמתו הוא בלי שום ספק בעולם. זה ברור) וכולן נכללים בדברינו בקצור. וכך צריך לפרש שהדין אמת והענין אמת. וזה מחמת שכל מגמתו בשביל אהבת האמת. ועמ"ש בס"ד בפי' המעמדות ליום חמישי. על המאמר לעושים לשמה. יע"ש (דקמ"ט).


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:8:8
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:8:8](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/8:8:8)

משנה לחם
**סומא**לשון חכמים הוא מוצאו מהארמי סמיא.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:8:9
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:8:9](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/8:8:9)

משנה לחם
**יעור פקחים** אפילו חכם בתורה ונוטל שוחד. סוף שתטרף דעתו. ומשתכח תלמודו. ויכהה מאור עיניו. לשון רש"י ז"ל. **ואו** או קאמר. ולא כולהו כחדא קאתו. דהכי מפורש בהדיא במכילתא ומייתי לה בילקוט משם ר"נ. **ותדע** נמי דע"כ ה"פ. דאל"כ. הא חזינן דלא"ה הוא. אלא ודאי כדפרישית. הא או הא. דאי צורבא מדרבנן הוא. משתכח תלמודו. ואי לאו בר הכי הוא. דעתו מטרפת ואי לא הא ולא הא. כהה מאור עיניו. **אבל**הנחת העונש הלז בעצם וראשונה. אינה אלא בעיורון עינים בתורה. אם היה דיין ת"ח. דקרא הכי דייק. יעור עיני פקחים וחכמים. דאל"ה. לימא יעור ולשתוק. אלא ה"ק שהוא מעור עיני השכל והפקחות של חכמי לב. שעינם פקוחה בתורה. **ונראה** דהאי קרא לאו לעונש אתא. ולא מניה נפק ליה לתנא הא דעיניו כהות. דפשטא לא משמע הכי. אלא אזהרה היא לדיין. שלא יקח שוחד אפילו על מנת לשפוט אמת. כי אי אפשר לו מבלתי שיכשל על ידו. באופן שאפילו ירצה לדון דין אמת לא יעלה בידו. כי יתעלם ממנו ולא יראנו בעיני לבו. שנתעוורו מחמת השוחד. והוא לא ידע. **אמנם** ענשו בכהיון עיניו מחויב. מחמת שגירה יצה"ר בעצמו. ולא שמע להתראת התורה. ומקרא דלעיל מפיק ליה. דהיינו ודורש רעה. כי גם הדיין הלזה. דרש ובקש את הרעה לעצמו. וחפשה בנרות. שגרם רע לעצמו מתחלה להיות עור ברצונו. ככה תהיה אחריתו שלא לרצונו. והשתא אתי שפיר דהוי דומיא דרישא. משום הכי סמכינהו. ודוק. **צ"ל**בסיומא דמתניתין צדק צדק תרדוף. למען תחיה. **וה"פ** רדוף צדק. בשביל שתחיה חיים גמורים. לאפוקי סומא. שחייו אינם חיים. וחשוב כמת. והרי זה יפה אף נעים. **וכך** צ"ל בודאי לסיים בדבר טוב. וכמ"ש בסוף ידים. ואין לסמוך על תיבת וגו' בכל מקום. כי כמה פעמים עשו זאת הסופרים הבורים מעצמן. כשהיו נמהרים לקצר הכתובים. וסימנך ספרא בצירא.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:9:1
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:9:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/8:9:1)

**ולא**פסח. כתב תי"ט פי' בשתי רגליו כענין שנאמר במפיבושת נכה רגלי' וגו' ויפסח עכ"ל. (והוא בשמואל ב' ד' בראש הסי') וקדייק מדכתיב נכה רגלים לשון רבים מוכח שהיה מוכה בשתי רגליו. וכתיב בתריה ויפסח ש"מ דקרוי פסח:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:9:2
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:9:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/8:9:2)

**ותמיה**אני שלא הביא כתוב אחר יותר מבואר מזה (והוא בשמואל ב' ט' בסוף) דכ' בהדיא והוא פסח על שתי רגליו. ואולי לא הביאו לפי שבאמת אין משם ראיה. ואדרבה הוא סותר לפירושו דהא משמע דאיכא נמי פסח ברגל אחד מדאצטריך לפרושי. ועל כן אינה ראיה כלל:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:9:3
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:9:3](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/8:9:3)

**אבל**החילוק שבין חגר לפסח הוא על דעתי שהחגר נולד כן במעי אמו שרוע וקלוט עד שאינו יכול לילך ברגליו בשוה כשאר בני אדם. והפסח הוא השבור שנעשה ככה ע"י נפילה ושבירה ואינם חלוקים בעניניהם אלא בסבתם:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:9:4
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:9:4](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/8:9:4)

**א"נ**פסח היינו דלא מצי סגי לגמרי אלא ע"י קבין או על ידיו וכרעיו. בין שהוא ממעי אמו בין שנוכה בידי אדם. ולא שנא מרגל א' או משתים. והחגר הוא שהולך ברגליו. רק שהאחת ארוכה וא' קצרה בין מבטן אמו ובין ע"י מכה. שמחמת זה אין פסיעותיו שוות. והשתא ניחא דפסח דומיא דחגר ונ"מ לענין ברכת הראיה עמ"ש בס"ד במו"ק סדכ"ה.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:9:5
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:9:5](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/8:9:5)

**סליק.**יאמץ ברכים כושלות. משוה רגלי אילות. על במותי יעמידני. בל ימוטו פעמי. ויוסיף לי בתורתו אומץ ואילות. לעמול בה כל ימי. ויאיר בה עיני כעיני העם רואים את הקולות. יצילני אף מן קמי. אגיד בבוקר חסדו ואמונתו בלילות. ולא יזכרו עון נעורי ובושת עלומי. כי לא התעלמתי ללקוט אחרי הקוצרים. ולקטוף מלילות. השב ידי כבוצר על סלסלות. בדיני פרט ועוללות. והוא ית' יאיר עיני בדבר אמת ימלא אסמי. ובעזרתו אחל לפרש חמורות. וקלות. והקלין שבדמאי:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:9:6
[Lechem Shamayim on Mishnah Peah 8:9:6](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Peah/r/8:9:6)

סליקא לה מסכת פאה בס"ד