## Lechem Shamayim on Mishnah Sanhedrin Chapter 9

###### Lechem Shamayim on Mishnah Sanhedrin 9:1:1
[Lechem Shamayim on Mishnah Sanhedrin 9:1:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Sanhedrin/r/9:1:1)

**הבא על אשה ובתה**על כרחנו צריכין אנו לפירוש התלמוד על האשה שכבר נשא בתה. דאי כפשטה. דבא על שתיהן בזנות. לא מצית אמרת. דהא תנן נושאין על המפותה. כל שכן היכא דתרווייהו בזנות. דליכא חיוב מיתה וכרת לגמרי. הא ודאי בנאסרה עליו על ידי אישות קמיירי. וקתני הבא. לאשמועינן אגב אורחא. דכה"ג אף בזנות מיחייב. דהמפותה על הנשואה. חייב. והני מילי בששתיהן בחיים אבל חמותו לאחר מיתה. פלוגתא דר"י ור"ע.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Sanhedrin 9:2:1
[Lechem Shamayim on Mishnah Sanhedrin 9:2:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Sanhedrin/r/9:2:1)

**נתכוין**צריך באור. אי סגי בלב ובמחשבה בלבד. או צריך שיוציא בשפתיו. קודם שעשה מעשה. שמתכוון הוא לבהמה. כמו במחשבת פגול. שצריך לפרש כוונתו בפיו.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Sanhedrin 9:2:2
[Lechem Shamayim on Mishnah Sanhedrin 9:2:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Sanhedrin/r/9:2:2)

**והכי**מסתברא ודאי. כי במה ואיך יפטר אחר ההתראה. ואפילו כה"ג עדיין הדבר קשה להבינו. **וצריך** לומר שניכר הדבר מן המצב. שמטה ידו להכות הבהמה. ואדם עומד בצדה (וכדאסברה רש"י) לכן מתרין בו מספק. או"ל ראה שתוכל לפגוע באדם. והוא מקבל התראה כזו. דהיינו אע"פ שעקר כוונתו לבהמה. אומר הוא שעל מנת כן הוא עושה. שגם אם יפגע באדם הלז. אינו חושש.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Sanhedrin 9:5:1
[Lechem Shamayim on Mishnah Sanhedrin 9:5:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Sanhedrin/r/9:5:1)

**עיין**לשון הר"מ שהעתיקו תי"ט. שאין כיפה לשאר עברות. אפילו ע"ז. ולמד כן מאחאב. **ואינה** הוכחה כל כך. איברא גבי מנשה מוכח קצת דע"ז חמורה. ועמ"ש בס"ד באבן בוחן (סק"ה וק"ו).


###### Lechem Shamayim on Mishnah Sanhedrin 9:6:1
[Lechem Shamayim on Mishnah Sanhedrin 9:6:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Sanhedrin/r/9:6:1)

**הבועל ארמית**דאשכחן בר כרת הוא. **ומצינו** שקינא הי"ת על דבר זה יותר מעל ע"ז. שהרי בעגל לא נפקדו מישראל. כי אם שלשת אלפי איש. ובמעשה שטים בבנות מואב נפלו עשרים וארבעה אלף. עם היות בנות מואב מותרות להם דבר תורה. דבגירותן לדידן נמי משרי שריין. דדרשינן מואבי ולא מואבית. ואף בגיותן לא מצינו שנאסרו. שהרי אינן משבעה אומות. אלא מחמת שנצמדו ידיהן לבעל פעור. דהיינו נמי חיתון בבת אל נכר. ואיכא תרתי. משו"ה ודאי חמיר טובא. אע"פ שלא נתן לאזהרת מיתת ב"ד. וממעשה דזמרי ראיה מפורשת בתורה שבע"פ מסיני היא. שאל"כ עשה פנחס שלא כדין שהרגו. מאחר שלא נאסרה המדינית מעולם. **ולפי** הנראה מהכתוב לא חטא זמרי. בד"א רק במה שבא על המדינית בלבד. ע"כ לומר שכבר פשט בישראל אסורו של בועל ארמית. ואע"פ שנתעלמה הלכה ממשה. היינו לענין העונש בלבד. כדי שיטול פנחס שכרו. **אבל** ודאי ידעו שאסורה היא. לפיכך רשאי היה להרגו. אפילו אם לא היה חייב מיתה בד"ת לא יהא אלא הוראת שעה. כדרך שעשו בימי יונים. משא"כ אם לא נודע ולא נתפרסם האסור מתחלה כלל. אי אפשר לדון אדם במיתה כלל. **גם** מיוסף הצדיק יש הערה גדולה על חומר העברה. כי מדוע מסר עצמו בסכנה על זאת קודם שנצטוה עליה. ואין אישות לגוי. אלא שיש לומר בזה. שהיה לו דין בן נח (כמ"ש תו' בכ"מ אפילו על א"א. עם שאין זו דעתי. כמ"ש במקומו בס"ד) שאסור באשת חברו. אבל מ"מ אינם מצווים על האונס. ועמש"כ בחלון מצרי.