## Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim Chapter 1

###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:1:1
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:1:1)

**באחד באדר משמיעין על השקלים.**עיין פי' הרע"ב. והא דבעינן דווקא ל' יום קודם. נ"ל משום דהוא השיעור כדי שיבואו הרחוקים שבא"י. או שלוחיהם לירושלם עם שקליהם. דכל א"י הוא מדת ט"ו יום כי שכיחי שיירתא וכי ליכא שיירתא דאזלי ביממא וליליא. הוי שלשים יום. יעויין מ"ש בחי' פ"ק דפסחים באורך:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:1:2
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:1:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:1:2)

**ועל הכלאים.**כתב הרע"ב ורבותינו פירשו דלאחר שגדלו הזרעים אפי' אחד באלף צריך לעקור הכל. דכל תרי מילי דכל חד לחודיה שרי. ונאסרו ע"י תערובת לא שייך בהו ביטול. וכתב בתי"ט ותמיה לי והרי בשר בחלב דכל חד לחודיה שרי והוא בנותן טעם עכ"ל:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:1:3
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:1:3](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:1:3)

**ולא**ידענא מאי קושיא מי דמי ביטול טעם לביטול ממש. ביטול ממש ודאי לא שייך במידי דאי קאי לחודיה שרי. ועירובו גורם לו ליאסר. ואיך יבטל ע"י רוב מאחר שדרך איסורו בכך. הרי גם בבשר בחלב אין ביטול בפחות מששים. ורוב אינו מועיל לו לבטלו כיון שעדיין הטעם נרגש וטעם כעיקר. ועל כן אפילו בשאר איסורין שבתורה (למר מדאורייתא ולמר מדרבנן) אין ביטול כל זמן שהטעם קיים. שהרי האיסור כאילו ישנו בעין ואי אפשר לו להתבטל. כמו יבש ביבש שמתבטל ברוב מפני שאין האיסור ניכר. משא"כ בלח שניכר הוא ע"י הטעם המוכיח עליו ומגלה בושתו של איסור שעדיין לא נתבטל. וכ"ש בדבר שעירובו בדבר אחר גורם איסורו כבשר בחלב. שלד"ה אין לו ביטול מן התורה עד שיתבטל הטעם:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:1:4
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:1:4](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:1:4)

**והיינו**נמי דקיי"ל בבב"ח אליבא דכ"ע חנ"נ כדכתבו המפרשים מה"ט משום דכל חד באפי נפשיה שרי. וכי איתנהו בהדי הדדי עירובן גורם האיסור. וזהו עצמו של איסור כל זמן ששניהם נמצאים ביחד. אע"פ שהאחד מועט מחברו. אך בהעדר הטעם נעדרה מציאותו ועבר ובטל ומסתברא דהיינו דרבא (חולין דקח"א) דאע"ג דס"ל דחידוש הוא אפ"ה אינו אוסר אלא בנ"ט. כדאיתא התם משום דדרך בישול אסרה תורה דגלי רחמנא דלא דמי לכלאים בכרם. והוא מטעמא דפרישית דאע"ג דחידוש הוא שחידשה תורה שמין אחד מועט יאסור את המרובה. לא אמרה אלא כשיש מציאות לשני המינין ביחד. משא"כ כשהאחד מרובה כל כך עד שאין מחברו בנותן טעם. כמאן דליתיה דמי. וע"כ מה שבטל בב"ח בס' זהו לפי שגם הטעם נתבטל במיעוטו (דבלא"ה לאו מששא אית ביה דכמה אמוראי סברי טעמו ולא ממשו בשאר איסורין לאו דאורייתא עיין חולין דצ"ח ברש"י). דהכי קים להו לרבנן דלא יהיב טעמא בטפי מס':


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:1:5
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:1:5](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:1:5)

**ואינו**דומה לביטול ברוב שישנו לאיסור בעין. אלא שהרוב רבה עליו ומבטלו מגזרת הכתוב. אע"פ שהוא בעין שהרי הוא האיסור אחר הביטול. כשהיה קודם שנתבטל. ואעפ"כ התורה עשאתו כמי שאינו ואינו ניכר אחר שנתע' ברוב. אבל כשהטעם בטל ואינו נרגש. לא מחמת הרוב בלבד הוא מתבטל. רק שדומה שאין כאן עוד שום דבר מן האיסור כלל. אלא נתהפך לעצם אחר ולא נשאר בו מאומה מהאיסור:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:1:6
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:1:6](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:1:6)

**משא"כ**בביטול יבש ביבש שאע"פ שבטל בשאר איסורין חד בתרי. מ"מ אין הרוב עושה את המתבטל כאילו אינו. שהרי לא נשתנה בכלום. ולא עוד שאע"פ שהוא נרגש שנתרבה כמותו. גזרת הכתוב היא שיחזור להיתר כאילו נשתנה בעצמותו:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:1:7
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:1:7](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:1:7)

**ולכן**כאן בכלאי זרעים דחידוש הוא שחידשה תורה לאוסרן ע"י התערב המינין זה בזה. על כרחך אינן בטילין ברוב. כיון שדרך איסורן בכך וכבשר בחלב בפחות מס' דמי וכנז'. דכיון דחדית לן רחמנא דלא שייך הכא ביטול ברוב כבעלמא. א"כ לא מהני להתיר אפי' א' באלף. מאחר שאין בהן תורת ביטול ברוב. ואינן ניתרין אלא בביטול עצמו של המין האחר. באופן שלא ישאר רק מין א' עומד לבדו. וכל זמן שנשאר אפי' א' באלף. היאך יקבל הביטול. והוא לא נשתנה כל עצמו. מעתה תרי כמאה ומאה ואלף כתרי דלא מהני מידי לבטולי כה"ג. במקום שהתערובת הוא האוסר שגילתה תורה שאין הרוב עושה ביטול. וזה ברור מאד בעזה"י:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:1:8
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:1:8](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:1:8)

**ועוד**שכאן האיסור ניכר כי מין א' במין אחר אפי' דבר מועט בהרבה אי אפשר שיתערב מבלי שיוכר שכל א' משונה מחברו במראיתו ובתמונתו. משו"ה אפי' א' באלף לא בטיל כדכתב הרע"ב:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:1:9
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:1:9](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:1:9)

**וא"ת**לזריעה מ"ט שרי כל שאין רובע לסאה. י"ל משום שנתערב בהיתר קודם הזריעה. שלא היה אז בדעתו לזורעו. ובענין זה ודאי בטיל מין מועט לגבי מרובה שקשה להפרישם ולא קפדי אינשי אפורתא כה"ג. ואין התערובת בתלוש אוסר. לכך אף שנמלך לזורען מותרין הן כשהיו. ובדין הוא דאפי' ברובע לסאה. לא היה צריך למעט. דבהיתירא איבטיל ברובא. ומדאורייתא משרי שרי. ולא מיקרי זורע כלאים. אלא מדרבנן בעלמא צריך למעט וכדפירש הרע"ב. כל זה ברור לענ"ד ביישוב תמיהה ראשונה של התי"ט. ואולי גם התוספת בע"ז לכך נתכוונו אלא שסמכו על המבין:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:1:10
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:1:10](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:1:10)

**עוד**כתב התי"ט ז"ל ועוד תימה דמשנ' שלמה היא כלאי זרעים אסורין לזרוע ולקיים ומותרין באכילה עכ"ל. וגם ע"ז נפלאתי דכוונת הרע"ב פשוטה וברורה ולא עלה על דעתו דבר זה לומר שאין ביטול לכלאי זרעים ושמפני זה אסורין באכילה. דפשיטא באכילה מותרין ולא צריכי ביטול. דאפילו גדלו באיסור מותרין כדילפי' היתירא דידהו מקרא. ולא נתכוון הרע"ב בזה שאמר דכיון שנאסרין ע"י תערובת לא שייך בהו ביטול. רק לענין עקירה דמיירי בה הכא במתני'. משום דכלאי זרעים אסורים גם מלקיים וכמו שביאר הרע"ב בסוף לשונו. באומרו דלא שייך ביטול וצריך לעקור הכל חוץ א' מהמינים:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:1:11
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:1:11](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:1:11)

**ושני**הפירושים שכתב הרע"ב במחובר עסקינן לעקור הזרע אחר שלא לקיים כלאים. ויש ביניהם שלפירוש הראשון אין צריך לעקור אלא כדי שיתמעט מרובע לסאה. ולפי' הב' צריך לעקור הכל עד שלא ישאר כי אם מין א' לבדו. ומה שאמרו במיעוט בית רובע ענינו לפי הפי' הב' להתיר לזרוע. דלא מיתסרא זריעת התערובת. אלא מפני מראית העין. ומשו"ה במיעוט כזה סגי. וכדכתיבנא לעיל מפני שהתערובת בתלוש אינו אסור. ומתבטל מעצמו כל שלא נתערב בידים על מנת לזרעו. ולפיכך הותר אח"כ לזריעה שאין שם כלאים על התערובת. וקמ"ל בפי' הב' אע"ג דהוה שרי לזרע. כגון שהוא פחות מרובע לסאה. אפ"ה מצווין עליו לעקרן לכי גדלי. ולא מהני מה שנתבטלו כבר והותרו לזריעה להתירן בשביל זה בקיומן אלא צריך לעקור דלענין זה לא שייך בהו ביטול:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:1:12
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:1:12](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:1:12)

**וכללו**של דבר שני איסורין הן בכלאי הזרעים ואינן תלויין זה בזה לענין ביטול. שיש חילוק בין זריעה לקיום. שאע"פ שיש כאן תערובת פחות מרובע לסאה. דכבר נתבטל ואשתרי לזריעה. דהיינו משום דבטל מקודם שלא היה דעתו לזרע מתחלה. והועיל לו להתבטל לענין זה מכיון שאין נחשב ואין בני אדם מקפידין עליו. דבזריעה בעינן שיכוין לזרוע כלאים גמורים. וההיא שעתא דהיתירא הוו ולאו כלאים נינהו. דבלא כוונה איבטילו להו ממילא בתלוש:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:1:13
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:1:13](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:1:13)

**ומ"מ**לא מהני מידי למשרינהו לקיימן לב' המינין כשיצמחו. שזהו איסור אחר הבא לאחר מכאן. ואינו תלוי במעשה האדם ובכוונתו. שהרו אפי' עלה התערובת מאליו אסור לקיימו. כדמשמע בפ"ב דכלאים בתלתן שהעלתה מיני עשבים שאין מחייבין אותו לנכש. ודווקא בכה"ג דלמיעקר קיימי. דלא ניחא ליה בהו וסופו לעקרן. ושמע מנה דעקירה בעו אע"ג דעלו מאליהן. וא"כ הדבר ברור שאין מועיל כלום. מה שהותרו לזרוע להתירן אף בקיום. דקיום מילתא באפי נפשה היא דבכל אופן שיצמחו הכלאים. בקום עקור קאי אפי' עלה מאליו בלי זריעה כנז'. דלא שייך השתא ביטול ברוב מאחר שדרך איסורו בכך. ופשוט מאד דאף מה שנזרע בהיתר לא עדיף לענין קיום ממה שצמח מאליו בלי זריעת אדם. אדרבה ודאי מיגרע גרע ואיני חושב שיסתפק בזה אדם. אבל הם דברים ברורים מאד בעזה"י:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:1:14
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:1:14](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:1:14)

**ופירושא**בתרא דהרע"ב נכון ביותר ולא כמו שחשדו בתי"ט בדבר שתשב"ר אין נכשלין בו. ונהפוך הוא ששגג הרבתי"ט בכוונת הרע"ב באומרו אבל לאחר שגדלו לא שייך בהו ביטול. איהו סבר דלכל מילי קאמר וגם לענין איסור אכילה. וליתא אלא לענין הקיום הוא דלית להו ביטול שצריך לעקור. ולא יקיים אלא מין א'. ואם עוקרן גם יחד ומניחן בתערובתן אף הן מותרין באכילה. ושפתי הרע"ב ברור מללו כדאמרן:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:1:15
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:1:15](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:1:15)

משנה לחם
**בלח"ש**ס"פ באורך. נ"ב. **ובגמ'** דפרק בני העיר מוקמינן למתניתין. אפילו אליבא דרשב"ג. דס"ל שתי שבתות שואלין ודורשין לפני הפסח. ומשום שולחנות קדמינן מאחד באדר. משמע לכאורה. דלאו היינו טעמא. **איברא**דאיכא למימר מאן דס"ל שתי שבתות. נמי מה"ט קאתי עלה. ולא בעי אלא לפום שעורא. כי אזלי ביממא ובליליא. וקאי ליה רשב"ג בשטתיה דאבוהי. מ"ג פ"ק דתענית. עמ"ש שם בס"ד. **ומ"ש** הרע"ב במשנתנו. ב"ד שולחין בכל ערי ישראל. דמשמע ר"ל ב"ד הגדול שבירושלם שולחין שלוחיהם. **לא** ידעתי מניין לו זה. ועיינתי בדברי שני ראשי המפרשים. רש"י והר"מ. ולא מצאתי בהם כלשון הזה. אלא כך אמרו. משמיעין בהכרזת ב"ד. ופשוט דסתמו כמשמעו. וכן כל ב"ד בעירו. עושין הכרזה זו בכל המקומות. והטרחת שלוחין למה. גם לא היה מספיק להם שלשים יום. ואצ"ל שאין די בשתי שבתות. ומתניתין נמי דייקא. דקתני סיפא ויוצאין. וק"ל.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:1:16
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:1:16](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:1:16)

משנה לחם
**שם**ס"פ מהאיסור. נ"ב (והיינו נמי דקיי"ל במעמיד בעור קיבת כשרה. אם יש בה בנו"ט. הוא דאוסרת. ובציר מהכי לא. אע"ג דאוקומי מוקים. ודבר המעמיד לא בטיל אפילו בשאר אסורין. אלא משום דכל כמה דלא יהיב טעמא. לאו בשר בחלב הוא).


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:1:17
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:1:17](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:1:17)

משנה לחם
**ועושין כל צרכי הרבים**עתי"ט בשם הר"מ וכ"מ. שבכל זמן משקין את הסוטות. **אין** הדבר כן בהחלט. אלא דווקא אם נמצאת מנחת שעורין מן הישן. אבל מן החדש. אסור עד אחר עצרת.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:2:1
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:2:1)

משנה לחם
**משרבו עוברי עבירה** קרי להו עוברי. אע"ג דלא עבדי מידי. דמכל מקום איסורא מי לא איכא. **אף** דלא קיי"ל כר"ע. משום דאין לוקין על לאו שאין בו מעשה. ואפילו מאן דעבד איסורא שרי למקרייה עבריינא. כדאיתא בגמרא דכירה.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:1
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:3:1)

**כל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו שוב אינו פוסק.**מדברי הרמב"ם ז"ל נראה דשוב אינו פוסק אאב קאי. ואם מת האב והבן עדיין קטן אין החיוב חל עליו. וזה שלא כדברי הרע"ב שכתב אם מת אביו הוא שוקל ע"י עצמו. וכתב בתו"ט ובאמת לא ידעתי טעם לסברת הרע"ב דהיאך יוכל האב להעמיד חובה על הקטן. ואולי כשירש מאביו דחוב חל על הנכסים עכ"ל:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:2
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:3:2)

**ומצינו**כיוצא בו באחין השותפין דלקמן שחייבין במעשר בהמה כשקנו מתפוסת הבית דהחיוב חל אנכסי אביהן. ומה"ט נמי פטורין מן הקולבון דהוי ליה כשוקל ע"י בניו משלו וק"ל. והכי נמי אשכחן דכוותה בבכורות [ד' נ"ו ע"ב]:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:3
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:3](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:3:3)

**ונ"ל**לפי שיטת הרבתי"ט בקטן דמתני' דקטן ממש הוא יש מקום לקושיתו. וי"ל כתירוצו דבירש מאביו קאמר ומשום דחובה חל על הנכסים. והוא דבר פשוט ומוכרח לפי דרכו ז"ל ולא היה צורך להתנא לפרשו דבכה"ג מיירי בדירש דווקא. דאי לאו דירית קטן מהיכא אית ליה. הא אין קנין לקטן אלא מפני דרכי שלום [גיטין ד' נ"ט ע"ב]. ואפי' למאן דס"ל היכא דדעת אחרת מקנה אותו הוא שלו [עיין חו"מ סי' רמ"ג ועי' תוס' סנהד' ד' ס"ח ע"ב ד"ה קטן]. ע"כ אין לו זכייה אלא מדבריהם הוא שלו נ"מ להוציאה מיד הגוזל ממנו (ודברי הש"ך צ"ע) וכ"ש דלא אפשר לאוקמה במזכה לו ע"י אחר דלא אתי לידיה. דפשיטא דאין לו בה קנין אלא מדבריהם שתקנו זכין לקטן (עפ"ט דב"ב) ואדרבה זכייה ע"י אחר ודאי גריעא טפי. דאפי' בגדול אינה אלא מדרבנן כי לא שוייה שליח זה ברור מאד בעזה"י ודוק:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:4
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:4](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:3:4)

**אמנם**אין צורך לכ"ז לשיטת הרע"ב בקטנים דמתני' דלפחות מבן עשרים שנה קרי קטן לענין זה. משום דאכתי לאו בר חיובא הוא בשקלים דכתיב בהו מבן עשרים שנה. ומכל מקום אם התחיל ועשה לאביו שליח נתחייב הבן. והוכרח הרע"ב לפרש כן דקמ"ל הך מתני' דחיובא אקטן רמיא. ולא כפירושא דרמב"ם דהאב אינו פוסק. דלישנא דמתני' דחקיה. מדתני כל קטן כו'. דהכי הו"ל למיתני האב שהתחיל לשקול ע"י בנו שוב אינו פוסק. ובאמת ששיטתו של הרע"ב בענין זה נוחה ונכוחה. והתי"ט השיג עליו במה שפירש לקטנים דפירקין פחותים מבני עשרים (עיין במשנ' דלקמן) וס"ל לבתי"ט דקטנים ששנינו כאן ובסמוך כששקלו שמקבלין מידן. דפירושן ככנ קטנים דעלמא:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:5
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:5](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:3:5)

**ותימה**תימה אקרא ואשתומם על זה כשעא חדא איך אפשר לומר כן. והרי משנה שלמה בקטן. קודם לזמן הבדיקה אע"פ שאמרו יודעין אנו לשם מי נדרנו לשם מי הקדשנו אין נדרן נדר ולא הקדשן הקדש [נדה ד' מ"ה ע"ב]. והיאך אפשר לקבל מידם שקלים להביא מהם קרבן ציבור. א"כ על כרחנו קטן דמתני' לאו בקטן דעלמא עסקינן. ואפי' בהגיע לעונת נדרים אין נראה לכאורה שיהא שייך בשקלים שקרבנות צבור קרבין מהם. כיון שעדיין פטור הוא מכל המצות. אין נכון להיות חלקו מעורב בקרבנותיהן. שהרי זה דומה קצת למי שאינו מחוייב בדבר שאינו מוציא הרבים ידי חובתן [ר"ה ד' כ"ט ע"א] הכי נמי לא אתי קטן דלאו בר חיובא הוא. ומפיק לצבור בחלקו דפתיך בתרומ' הלשכה ודוק:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:6
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:6](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:3:6)

הגה"ה


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:7
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:7](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:3:7)

**ואפי'**בקרבן יחיד שמענו להרמב"ם ז"ל בקטן הבא על שפחה חרופה שאעפ"י שחייב באשם לדעתו. אינו מביאו עד שיגדיל כמ"ש פ"ט מהל' שגגות. ואין ראיה מפסח שממנין עליו הקטנים. דהא אמרינן שה לבית אבות לאו דאורייתא [נדרים ד' ל"ו] וקטנים אכלי אפי' לא נמנו עליו. וההיא דסוף נגעים דאדם מביא ע"י בניו ובנותיו ומוקמינן לה בגמ' דפ"ד דנדרים בקטנים שאין בהם דעת. דבני אתויי קרבן נינהו ע"י גדול ובדידהו מיהת. דהא פרשינן התם דמיירי במחוסרי כפרה שאפי' בגדולים אין צריכין דעת כדאי' התם:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:8
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:8](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:3:8)

**אבל**בשקלים ודאי בעינן דעת. ולא מיפטר העני ע"י ששקל עליו חבירו אלא מדעתו. דאפי' בנדרים ונדבות מסקינן בסוף פ' האומר משקלי עלי [ערכין ד' כ"א ע"א] דלכ"ע בשעת הפרשה בעינן דעת מתכפר. וטפי משמע דשקלים לחטאות ואשמות דחובה דמו לענין זה. דהא שקלים נמי חובה הוו. וממילא חייל חיובא דידהו. ולכפרה נמי אתו כדכתיב בענינא לכפר על נפשותיכם. ועדיפי מעולה דאע"ג דמכפרת נמי [זבחים ד' ו' ע"א] אעשה גרידא הוא דמכפרא. אבל תמידין ושאר קרבנות צבור כפרתן מרובה לכל ישראל. כדאמרינן מעולם לא לן אדם בירושלם (ונ"ל דירושלם לאו דווקא אלא ר"ל כל זמן שירושלם היתה בבנינה ובית המקדש קיים וק"ל) ועבירה בידו ועליהן העולם עומד. מלבד כפרה פרטית שבקצתן. לטומאת מקדש וקדשיו כבפ"ק דשבועות:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:9
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:9](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:3:9)

**והא**דממשכנין עליהן דומיא דבנדרים ונדבות דקיי"ל חייבי עולות ממשכנין. [ערכין ד' כ"א ע"א] משום הא לא איריא. דודאי חייבי חטאות ואשמות נמי ממשכנין. לאחר שעברו עליהן ג' רגלים מכיון דחזינן להו דפשעו. [תוס' ר"ה ד' ו' ד"ה יקריב] ושקלים נמי דכוותייהו אין ממשכנין עליהן אלא כשזמנן קרוב לעבור. אבל קודם לכן אע"פ שכבר ישבו שולחנות במדינה אין ממשכנין. משא"כ בעולות ושלמים שכופין ומעשין מיד ברגל ראשון. כדמשמע בפי"ד מהנ' מעשה הקרבנות. על כן היה נ"ל באמת ששקלים שוין לגמרי לחטאות ואשמות לענין זה. שצריכין דעת מי שניתן בשבילו אף מתחלה ועד סוף כמו בחטאות ואשמות דבעינן דעת מתכפר בשעת הפרשה ושעת הקרבה:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:10
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:10](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:3:10)

**אמנם**עדיין לא נתחוור לי ההיא דפרק אין בין המודר. [ד' ל"ג ע"א] דתנן סתמא שוקל את שקלו ולא מפרש ביה לדעתו. כמו בסיפא [ד' ל"ה ע"ב] בתורם את תרומתו ומעשרותיו דתנן בהדיא לדעתו. וכן באידך בבא דמקריב עליו קינין וכו'. מתפרשא שלא לדעתו. כיון דלא תנן לה בהדיא:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:11
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:11](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:3:11)

**והכי**נמי מסתברא דעל כרחך התם בשלא לדעת מיירי. דאל"ה דכוותה בפורע חובו לדעתו אמאי שרי הא קמשתרשי ליה ובכה"ג לאו אברוחי ארי בעלמא הוא. והא קמהני ליה. ותו דבעי לאוכוחי התם דכהני שלוחי דרחמנא נינהו דא"א שלוחי דידן איך מקריב עליו. ומשו"ה מיבעי לן לאוקמה במחוסרי כפרה ושלא לדעת דווקא. אבל בלדעת הו"ל מהני בהכי ואסיר. והשתא לאו כל דכן הוא. אם במחוסרי כפרה שאינן באין לכפרה ואין ממשכנין עליהן. חשיבא הנאה מה שמקריב עליו. שקלים שכפרתן מרובה כדלעיל ועוד שממהרין למשכן עליהן עאכ"ו שתחשב להנאה כששוקל עליו. הא ע"כ דבשוקל שלא לדעתו איירי וצ"ע רב. והתימה שלא ראיתי להמפרשים והמחברי' שדברו מזה וגם בחיבור המחוכם משנה תורה הדברים סתומים:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:12
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:12](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:3:12)

**ולכל**זה לא הוצרכנו אלא לענין משנתינו דקטן שאביו שוקל על ידו. אם יש מקו' להעמיד דברי האומרים שקטן ממש הוא. ויש לו שייכות בשקלים ע"י אביו כמו בזבחים:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:13
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:13](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:3:13)

**אבל**במשנת קטנים ששקלו בעצמן. אין מועיל כל האי שקלא וטריא. דודאי אי אפשר לפרשה בקטנים גמורים. מטעמא דפרישית דאין הקדשן הקדש. דאפילו תימא דעת מתכפר לא בעינן. דעת מקדיש בעלמא על כרחך בעינן. דבלאו הכי הוו להו חולין בעזרה. וגבי זבחים נמי האב הוא שמביא ע"י בניו. הא קטנים גופייהו לא לייתו כיון דלאו בני דעת נינהו ודוק:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:14
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:14](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:3:14)

**וכן**צריך לומר גבי הלכה בנזיר שהאב מדיר את בנו בנזירות. והל"מ היא שמביא קרבנות טומאה וטהרה כנזיר גדול. כמ"ש הרמב"ם ופשוט במשנה וגמרא דנזיר [ד' כ"ח ע"ב]. על כרחך צריך לומר שכמו שהנזירות חלה על הבן ע"י האב. כמו כן הקרבנות שיביא. ע"י האב הוא מביאן. ולא שיהא הבן עצמו הוא המביא. דבכל קרבנות אפילו דמחוסרי כפרה דלא בעינן דעת מתכפר. דעת מקדיש ומפריש בעינן עכ"פ בלי ספק. ולא קיי"ל חולין בעזרה לאו דאורייתא. והכין דייקא נמי לישנא דמתניתין דנזיר דקתני היתה לו בהמה מופרשת. ולא קתני הפריש בהמה:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:15
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:15](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:3:15)

**ולשיטת**התו' שם ע"כ צריך שתאמר כן. דלדידהו אם לא מיחה מיד שוב אינו יכול למחות. ואי אמרת דהא דתנינן תמן היתה לו בהמה מופרשת. היינו שהקטן בעצמו הפרישה לבדו. הרי אחר ההפרשה אין לך קבלה גדולה מזו ואיך יוכל עוד למחות ודוק:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:16
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:16](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:3:16)

**וגם**לשון הרמב"ם בפ"ב מהל' נזירות יפה מתפרש שחובת הבאת קרבנותיו של הבן על האב המדיר היא. שכך לשונו ז"ל שם האב שהזיר בנו הקטן הרי זה נזיר גמור וחייב האב לנהוג בו כל דקדוקי נזירות. הרי שאין שום חובה מהנזירות מוטלת כי אם על האב שהזירו. ועל דרך זה נמשך לשונו שם באומרו ואם נטמא מביא קרבן טומאה וכשישלים מביא קרבן טהרה. שזה הלשון מביא מוסב על האב שאמר למעלה. שמתחייב להשגיח על בנו בדקדוקי נזירות שבגופו. ובהבאת קרבנותיו שיביאם הוא עליו. והרי זה פירוש מרווח בדבריו:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:17
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:17](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:3:17)

**וגם**מוכרח אתה לפרשו כך מחמת אותה שבהל' שגגות שהבאתי לעיל. שדעתו מפורשת שם שאין הקטן מביא קרבן שנתחייב בשפחה חרופה עד שיגדיל. ועל כן ילמד סתום מן המפורש. דהרי גם אשם נזיר הוא בא לכפרה ועל הזדון כשגגה כמו אשם שפחה חרופה. ולמה נחלוק ביניהם לומר שהבן הנזיר יביא קרבנו בעצמו. אלא ודאי ע"י אביו דווקא:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:18
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:18](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:3:18)

**איברא**עכ"ז עדיין לא יצאנו ידי חובתי' בכך בדעת הרמב"ם ז"ל. דממה נפשך אכתי תקשי עליה מנא ליה בהל' שגגות דצריך להמתין עד שיגדיל ויביא אשמו. דילמא משכחת לה נמי בעודו קטן וע"י אביו ושמא אפי' ע"י שליח דעלמא בדלית ליה אב. דמדסגי בזבחים ובנזיר באב. ש"מ דלא בעינן דעת מתכפר. וא"כ בכל שליח או ע"י אפוטרופוס מיהת שפיר דמי. דלא קפדינן אלא אמפריש בר דעת. והוי דומיא דתרומה ומעשר. שהאפטרופסין תורמין ומעשרין על היתומים:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:19
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:19](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:3:19)

**ואת"ל**דמהל"מ לא גמרינן דחידוש הוא בנזיר. ותוכל להכריח כן בכח לדעת הרמב"ם שכתב (בבן הנזיר) ואם נטמא מביא קרבן טומאה. והא איהו ז"ל פסיק דבקרבנות שהן לכפרה. צריכין דעת מתחלה עד סוף. ואליבא דכ"ע בעינן דעת בחטאות ואשמות. א"כ איך תמצא קרבן נזיר טמא בקטן ע"י אביו. דאשם נזיר טמא לכפרה הוא בא. ועל כן בעלמא כמו בשפחה חרופה דלעיל פסק כהילכתא. דאי אפשר כלל לקטן להביא אשם זה עד שיגדיל וע"י אביו נמי לא. כיון דקרבן של כפרה על חטא הוא. לא סגי דלא בעי מיהוי מתכפר בר דעת. ועל כרחין ההיא דנזירות חידוש היא וליכא למיגמר מנה. כדאמרינן בעלמא דאין למדין מהל"מ:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:20
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:20](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:3:20)

**אך**עתה הלאני המו"מ הזה ושויתינן כגדי מסנקן. שחזרה התמיהה למקומה ועלומתי קמה. וגם נצבה בהל' נזירות שחידש לנו דבר גדול בזה שהוסיף רבינו משה (על לשון המשנה) מדעתו. במ"ש הרב ז"ל באותה הלכה ואם נטמא (הבן) מביא קרבן טומאה. דבמשנה לא שמענו אלא משלש בהמות של טהרה שנוהגין בו (ואף דבסוגיא דגמרא התם משמע לכאורה דמייתי נמי קרבן טומאה. אי לאו דמסתפינא אמינא דכל ההוא שיקלא וטיריא. אינו אלא משום יגדיל תורה ויאדיר ולא לקושטא דמילתא. ולא פרכינן מעיקרא בשלמא לר"י ניחא אלא לפלפולא בעלמא. דאפשר לומר דגם אם נטמא מביא קרבן טומאה דאיכ' למימר דכך היא הל"מ. והני שינויי דריב"ח ודאי שינויי דחיקי נינהו ולא אליבא דהילכתא וק"ל. וא"כ איך אפשר לריב"ח דמביא קרבן טומאה. אלא ע"כ קושטא דמילתא ליכא קרבן טומאה בנזיר קטן ודוק. אע"ג דשתיק תלמודא. יש לנו כמה סוגיות כיוצא בה בתלמוד) וכיון דחידוש הוא אין לך בו אלא חידושו המפורש. הבו דלא לוסיף עליה. ועל החלוקים הראשונים אנו מצטערים למצוא טעם נכון. מניין לנו להוסיף עוד דבר הסותר למוסכם. ושמא לא באה ההל"מ כי אם לנזירות של טהרה. אבל קרבן טומאה אין לו כיון דבעינן ביה דעת מתכפר וליכא. וצריך נגר ובר נגר לפרוקי ולמשקל אגר. עד כאן **הגה"ה)**:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:21
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:21](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:3:21)

**אלא**ודאי שבקינן למתני' דדחקא ומוקמא נפשה. דקטנים דהכא איירי בגדולים מי"ג שנה ולמעלה. ולא באו לכלל עשרים להתחייב בשקלים דמיעטינהו קרא דמבן עשרים ממשכון. ואם שקלו מקבלין מידם דאתרבו מדכתיב בהו איש. ובן י"ג איש הוא. וכן משנתינו זו דכל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו. נמי הכי מתפרשא בבן י"ג. ולא תקשי היאך יוכל האב להעמיד חובה על בנו. דמיירי שעשאו שליח. כיון דהשתא בגדול עסקינן דמצי לשוויי שליח:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:22
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:22](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:3:22)

**ומתיישב**נמי מה דקשה לכאורה אמתני'. דהא ע"כ הא דאמרינן אינו פוסק. פירושו שעל כרחו צריך ליתן וכופין וממשכנין אותו. דאלת"ה אלא שמקבלין ממנו אם שקלו. פשיטא בתחלה נמי מקבלין ממנו. ואפי' שקלו קטנים ע"י עצמן. מקבלין מהן כדתנן לקמן. כ"ש אם האב שוקל ע"י בנו הקטן. וא"כ כולה בבא דכל קטן וכו' כדי נסבה דממילא שמעינן לה לקמן במכ"ש. אלא ודאי כדאמרן דחיובא אתי לאשמועינן וזה פשוט. א"כ תיקשי אטו קטן בר מיעבד מצוה הוא. ולפום מאי דכתיבנא ניחא ופירש הרע"ב אתי שפיר:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:23
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:23](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:3:23)

**איברא**דמ"מ איכא לאתמוהי אמאי נקט שהתחיל האב לשקול על ידו. דאליבא דרע"ב בקטן מבן כ' מיירי. משמע דאפילו בשקל ע"י עצמו. אינו פוסק. מכיון שנדרו נדר. וכ"ש הוא ודאי שמתחייב ע"י עצמו. אחר שהעמיד חובה על עצמו. בודאי כייפינן ליה לקיים נדרו כמו לשטת הרמב"ם באב. וא"כ ליתני הכי כל קטן ששקל שוב אינו פוסק. דמשמע בכל גווני דמה לי ע"י עצמו או ע"י שלוחו שכמותו וק"ל:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:24
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:24](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:3:24)

**ולהרמב"ם**דמוקים למשנתינו בסתם קטן ניחא. דמשו"ה מפרש הכא דהאב אינו פוסק אבל הבן פוסק. אבל אין לומר דלהרמב"ם משו"ה לא תני בקטן ששקל ע"י עצמו. לפי שאין מקבלין ממנו שאין לו יד לזכות. והוצרך לשקול ע"י אביו. דידו כיד אביו. ואביו אית ליה יד לזכות. דהיכי מיירי אי בשלו הא לית ליה. ואפי' תימא אית ליה. הא שליחות נמי לית ליה כדאיתא פ"ק דמציעא [ד' י' ע"ב] ורפ"ב דקדושין:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:25
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:25](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:3:25)

**ואי**בשל אביו ושוב אינו פוסק אשמעינן. ולעולם אבוה הוא דמצי שקיל עליה. ואיהו גופיה לא. מ"מ קטנים ששקלו מקבלין מידן דלקמן לא מיתרצא. דודאי מיירי ששקלו בעצמן. ואיך אפשר זה בקטן גמור שאינו יכול לזכות. אלא ודאי ס"ל לרמב"ם נמי דמקבלין ממנו אפי' שלא ע"י אביו. משום זכייה דמדבריהם דאית ליה לקטן מיהא. אלא שאינו נקבע בחובה ע"י אביו. ואצטריך לאשמועינן דאב אינו פוסק:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:26
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:26](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:3:26)

**וגם**לפי שיטתו של הרע"ב י"ל בזה דמתני' דכל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו רבותא אשמעינן דאפי' ע"י אביו. מתחייב הקטן להבא. כיון דלענין שליחות גדול הוי. דמשוי שליח ונדרו נדר. ואיכא לאוקמה בנכסי עצמו. או אפילו תימא דשקל אביו על ידו משלו. קמ"ל דנתחייבו נכסים ואתיא אליבא דהילכתא דאיפסיקא בפ"ק דקידושין [ד' י"ג ע"ב] דשיעבודא דאורייתא במלוה הכתובה בתורה. והאשה שמתה מביאין יורשיה עולתה. אפי' לא הפרישה מחיים נתחייבו נכסים. ולפ"ז אם שקל הקטן ע"י עצמו פ"א פשיטא שאינו פוסק ודוק:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:27
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:27](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:3:27)

**ואין**להקשות היאך יתחייב ע"י ששקל פ"א בשביל בנו. אטו אי תקיל ע"י עני משלו פ"א. יתחייב כן לעולם ליתן בעדו השקל שהעני חייב. ולהרמב"ם איכא למימר כיון דשקל ע"י בנו הקטן ממש וגבול יש לו. אמדינן דעתיה דאב דודאי ניחא ליה למיעבד מצוה בממוניה. וקבעיה עליה חובה כל זמן שבנו קטן. אבל גדול דהוא קטן דהרע"ב שאינו מוטל עליו לפרנסו כאחר דמי. ועד אימת לשקול וליזיל. די"ל דמיירי בסמוך על שולחנו דכקטן דמי לענין זכייה. וה"ה למה שנותן האב בשבילו. בחובה קבליה עליה. כל כמה דסמיך על שולחנו. וכל מחסורו וצרכו עליו. ועיין מ"ש בס"ד בדיבור הסמוך:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:28
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:28](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:3:28)

**עי"ל**דאשמעינן הכא בדמוחזק לן ביה דקטן הוא. ואכתי לא ידעינן דהביא שתי שערות. והתחיל אביו לשקול עליו. אמרינן דודאי ידע ביה אבוה דגדול הוא ושכבר הביא שתי שערות. ואבוה מהימן עליה לענין זה כדתניא פ' האומר דקידושין (דס"ד) בני זה בן י"ג ויום א' הוא נאמן לנדרים ולחרמים ולהקדשות. ע"ש בתו' דעשאוהו כדבר שבידו. משו"ה מחזיקינן ליה מכאן ואילך לגדול דאי לא דקים ליה לאבוה ביה. דהביא שתי שערות לא הוי שקול על ידו. ושוב אינו פוסק דתנן. לומר שמעתה חייב בהן. והרי הוא כגדול. לענין שתובעין ממנו אם לא ישקול מעצמו. אע"פ שאין ממשכנין עד בן כ' כמו שאבאר בסמוך מטעם הירושלמי:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:29
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:29](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:3:29)

משנה לחם
**בלח"ש**ד"ה כל קטן. אית ליה (וירושה הבא מן האם אחר מיתת האב. לא שכיחא).


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:30
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:3:30](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:3:30)

משנה לחם
**ואין ממשכנין** יש ללמוד מכאן ק"ו. לדיני ממונות בעלמא. כל היכא דאיכא מפני דרכי שלום. אין אומרים יקוב הדין את ההר. **מ"מ** י"ל נמי לאידך גיסא. דמצינו הדיוט חמור מהקדש בדררא דממונא. לגבי נזקין ושומרים.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:4:1
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:4:1)

**כל כהן שאינו שוקל.**כתב תי"ט והא דהוצרך לומר דעובר בים סוף כבירו' וכו' עיין לקמן מ"ש בזה בפי' הירו'. עוד כתב ולדברי הרע"ב משמע דקרא תניין דריש לתרומת הקרבנות וקמא באדנים והיינו טעמא דכתב לעיל דאינו שוקל עד בן כ' שכן כתוב בהך קרא מבן עשרים ולמעלה. אבל לא ידעתי מי הכריחו לכך דקטנים דמתני' מסתברא דעד בן י"ג הוא ככל קטנים דעלמא. וכן פירשו הרמב"ם והרמב"ן וכן בהדיא בירו' ולפ"ז קרא תניין באדנים. וקמא דלא כתיב ביה מבן עשרים בקרבנות. ואולי דעת הרע"ב וכו' אבל לא ידעתי היאך יפרש הירו' עכ"ל:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:4:2
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:4:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:4:2)

**והנה**דעת רש"י וכל המפרש' כהרע"ב דקמא באדנים ותניין בקרבנות. ומ"ש בשם הרמב"ם והרמב"ן ז"ל שכתבו כן. לא כך אמרו שכל הקטנים עד שיהיו בני י"ג שנה שייכים בשקלים כדעת התי"ט. וממילא לשיטתו משנת י"ג ואילך ממשכנין אותן. שהם ז"ל לא הזכירו אלא שתי שערות כדאיתא בירו'. וגם בהביאו שתי שערות. אע"פ שאמרו שחייבין בהן. מ"מ אין ממשכנין וכמו שנבאר היטב לשון הירושלמי שעליו נסמכו בזה:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:4:3
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:4:3](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:4:3)

**גם**מ"ש התי"ט בשם הרע"ב שכתב לעיל דאינו שוקל עד שיהא בן כ'. אינו מכוון שכבר נתבאר שהרע"ב סובר שקטן פחות מבן כ' שוקל וגם מחוייב לשקול. אלא שאין ממשכנין עד שיהא בן עשרים וכמו שיתבאר. וא"כ בחנם עשה הרב בתי"ט מחלוקת בין פירושו של הרע"ב והני תרי תנאי הרמב"ם ורמב"ן ז"ל. דלענ"ד כולהו בשיטה חדא קיימי. אלא שלשון הר"מ בחיבורו סתום קצת:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:4:4
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:4:4](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:4:4)

**ולפי**שעיקר יסודו של הרב תי"ט בענין זה על הירושלמי. וכסבור הוא ז"ל שמתנגד לפי' הרע"ב ולא ידע לפרשו ע"פ דרכו. על כן אעתיק לשון סוגית הירו'. ואפרשהו מסכים מאד לדעת הרע"ב. והכי איתא התם הלכה ה' אין ממשכנין את הקטנים הא לתבוע תובעין הא כן כשהביא שתי שערות. אבל לא הביא ב' שערות לא. כהדא אין ממשכנין עד שיביא שתי שערות כן היא מתני' אין ממשכנין את הכהנים מפני דרכי שלום. ובהל' ב' שאחר זה אפלוגתא דבן בוכרי וריב"ז. גרס התם הכי. כתיב כל העובר על הפקודים ר"י ור"כ חד אמר כל דעבר על פקודא יתן. וחד אמר כל דעבר על ימא. מאן דאמר דעבר על ימא מסייע לריב"ז. ומ"ד דעבר על פקודא מסייע לבן בוכרי. תו גרסינן תמן הלכה ז'. ואע"פ שאמרו כו' הא לתבוע (כצ"ל ב' מלות) אין תובעין. הכא אמרת תובעין והכא אמרת אין תובעין. כאן כשהביא ב' שערות כאן כשלא הביא ב' שערות ע"כ סוגית הירו':


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:4:5
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:4:5](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:4:5)

**והנה**צריך להבין בהא דדייק מרישא אבל לתבוע תובעין הקטנים. ומוקים לה בשהביא שתי שערות. אבל לא הביא אין לו תובעין. וכדמסיק נמי בהלכה ז'. א"כ מאימתי ממשכנין. כיון דלגדולים מבני י"ג ולמעלה נמי קרי קטנים. אע"פ שגדולים הם בכל מקום. דמשהביאו שתי שערות על כרחך בבן י"ג איירי. דקודם לכן לא נפקא מנה מידי דשומא בעלמא נינהו. אלא ודאי בבני י"ג ושהביאו ב' שערות משתעי. ואפ"ה אין ממשכנין. מעתה איזה גבול יש למשכן. ומאיזה זמן יחשבו גדולים לענין זה. אם לא מבן עשרים. ומשום דתלמודא דבני מערבא נמי ס"ל כהמוסכם דתניין בקרבנות מיירי. דכתיב ביה מבן עשרים:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:4:6
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:4:6](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:4:6)

**ומבואר**נגלה בהשקפה מעטה דהירו' סותר דעת התי"ט לגמרי. ועל כרחך ס"ל דקטנים דמתני' לאו ככל קטנים דעלמא. ואית ליה נמי דקרא דבן עשרים לשקלי הקרבנות אתי. ושלש חלוקות הן לפי שיטת הירו' ואלו הן. בן עשרים ופחות מזה שהביא ב' שערות. ועוד קטן ממנו שלא הביא ב' שערו'. וכולן מי"ג שנה ולמעל' הן. אבל קודם שנת י"ג כיון דליתיה בנדר. כ"ש בזה וכמ"ש. ואפי' שקל אין מקבלין מידו. ברם מבן י"ג ולמעלה אע"ג דלא הביא ב' שערות. וקטן הוא עדיין שלא בא לכלל מצות בעלמא. מ"מ לענין זה נידון כגדול. שמקבלין ממנו אם שקל מעצמו. אע."פ שאינו מחוייב להביא. כיון שהקדשו הקדש מסתמא ימסרנה לצבור יפה. ואולי גם במופלא סמוך לאיש. ס"ל דמקבלין ממנו מאחר שנדרו נדר. אבל יותר סברא להעמידו בבן י"ג. (ולקמן נמי נימא בה טעמא דאפשר איכא קפידא דווקא בבן י"ג) דכבר איש הוא בשנים. רק שלכל שאר מצות עדיין קטן הוא. כל שלא הביא שתי שערות ומשו"ה הכא נמי אפילו לתבוע. אין תובעין אותו. שהרי אינו חייב בהן. וטעמא דמקבלין ממנו כדאמרן. דמאחר דלענין נדרים איש הוא. חשבינן ליה נמי ביודע למסור לצבור יפה:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:4:7
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:4:7](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:4:7)

**אי**נמי טעמא דמקבלין מאתו. כיון שהוא בן י"ג. ואעפ"י שאין לו ב' שערות. חיישינן שמא נשרו. אבל אין יכולין לתובעו ממון מספק דהמע"ה ודוק. ובהביא ב' שערות והוא בן י"ג. עד שיגיע לכלל בן עשרים. ס"ל דמחוייב הוא בשקלים כמו בכל המצות. דחשבינן ליה בעלמא לגדול. דמשו"ה הכא נמי תובעין אותו. ואפ"ה אין ממשכנין עד שיהא בן עשרים. ומקראי יליף להו. וכך היא הצעה של שמועה זו נאה ביותר:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:4:8
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:4:8](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:4:8)

**והענין**הוא כך דבמערבא פסקי להך פסוקא לתלת למילף מנייהו בהך ענינא. דכל העובר חד. על הפקודים תניין. מבן עשרים תליתאי. וכולהו צריכי. דמכל העובר דאיפליגי בה ר"י ור"כ אי פירושו דעבר על ימא או על פקודא. נ"ל דנפקא מנה נמי לענין קטנים דהכא. לפי מה שכתב הרמב"ן בריש פ' כי תשא שגם בני י"ג הם היו מכלל השש מאות אלף רגלי הגברים:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:4:9
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:4:9](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:4:9)

**ועפ"ז**נ"ל דמאו דס"ל הא לתבוע תובעין את הקטנים. דאתי כריב"ז דפליג אבן בוכרי ומחייב הכהנים מהך קרא דכל העובר על ימא. מהכא נפקא ליה נמי דבני י"ג הן ג"כ בכלל כל העובר על הים כמו הכהנים. אעפ"י שאין מכלל הפקודים פחותים מבן עשרים. להכי אהני כל העובר לומר שכל אותן שנמנו ביוצאי מצרים שהם עוברי הים. דאין סברא לומר דמרבי אפילו קטנים מאד שגם המה עוברי הים. דמסתבר לאוקמי בהני דשייכי במצות. ועוד דבהכי לא מפקינן לקרא ממשמעותי'. דה"פ כל העובר בפקודי הים דהיינו הגברים שנמנו ביוצאי מצרים והם נקראים ג"כ עוברי הים:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:4:10
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:4:10](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:4:10)

**ואתי**שפיר דלא תיקשי למ"ד דעבר בימא. היכא מפרש על הפקודים דאבתריה. דהשתא ניחא. והיינו טעמא דס"ל קטנים פחותים מבני עשרים שהביאו ב' שערות בני אתויי שקלים נינהו. וחייבין הן ותובעין אותן. אלא שאין ממשכנין. דלהכי אהני קרא דמבן עשרים. לאגמורי דבבן כ' נמי תליא מילתא. ומוקמינן ליה אמאי דמסתבר טפי. רצוני למשכן בני העשרים ולכוף אותם עד שיתנו:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:4:11
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:4:11](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:4:11)

**ובן**י"ג שלא הביא ב' שערות. מקבלין ממנו מסברא. מטעמא דפרישית אע"ג דליתיה בשקלים בחיוב. בתורת נדר מיהא שקלינן מניה. וחזקה דמסרינהו לצבור יפה ולית לן בה. אי נמי בני י"ג שלא הביאו ב' שערות. אם שקלו שמקבלין מהן. מכל העובר נפקא. דאינהו בכלל כל העובר בים. מפקודי מצרים נינהו. לפמ"ש הרמב"ן כנז'. ורבינהו קרא למשקל מנייהו אי מייתו. אבל לחיובא ליכא למימר דרבינהו קרא. דהא אכתי קטנים נינהו לכל מילי. ולא אשכחן חיובא בקטן. ואפילו בבן סורר דכתיב קרא בן ולא איש. אפ"ה הקטן פטור שלא בא לכלל מצות. משו"ה מסתייה לאוקמי בהכי:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:4:12
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:4:12](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:4:12)

**ובני**י"ג שהביאו ב' שערות ולא באו עדיין לשנת עשרים. לא צריכי קרא. ופשיטא דחייבין בהן. ותובעין אותן מסברא. דמאי שנא מכל מצות ה' דמחייבי בהו. ותו איש כתוב בפרשה. למימרא דמשנקרא איש חיובי מיחייב. ומכל מקום אין ממשכנין כי אם בני עשרים וכדכתבינן. והעובר על הפקודים נמי למיגמר מניה אתי. אע"ג דלא אפקינן קרא מפשטיה. ומצינן לפרושי העובר על הפקודים בחד מילתא. כדפרשינן אליב' דמ"ד על ימא. דבכללן אתה מוצא בני י"ג וכהנים. אפ"ה אייתר ליה. דהא מצי למכתב כל העובר מבן עשרים דשמעינן תרתי. ולשתוק מהפקודים. אלא לאורויי דאין ממשכנין את הכהנים. אעפ"י שנתרבו מכל העובר. ולא נתמעטו מן הכתוב מבן עשרים. הוה אמינא דכהנים בני עשרים. משכון נמי ניסב מנייהו. להכי אצטריך הפקודים כלומר דבעינן נמי הפקודים במקום אחר במנין אחד. ולא הנמנין בפני עצמן. ואי לאו הכי למאי אתא:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:4:13
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:4:13](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:4:13)

**ואחרי**הודיע אלהים אותנו את כל זאת מעתה נשוב לבאר ל' הירו' בהל' ה' דייק ממתני'. דמדתנן אין ממשכנין את הקטנים. משמע הא לתבוע תובעין אותן. דאל"ה לישמעינן רבותא טפי. דאפילו תובעין לא. ומיבעי ליה לאוקמי הכא כשהביא שתי שערות. כלומר קטנים דאיירי בהו השתא. על כרחך בשכבר הביאו שתי שערות. ולכן תובעין אותן. לפי שחייבין הן בשקלים כמו בכל המצות. או משום דאתרבו מכל העובר. וקרי להו קטנים הכא. לפי שעיקר מצות שקלים רצוני לכוף. עליהן ולמשכן. אינה אלא בבני עשרים גדולים גמורים. כדמוכח קרא דמבן עשרים. אבל לא הביא ב' שערות. לא. כלומר אפי' לתובעו אין יכולין. דקטן פטור מכל המצות. ובכל התורה כולה לא מצינו מצוה בקטן. ואפילו מיירי בבני י"ג. כל זמן שלא הביא ב' שערות קטן הוא. ולא מצינן לרבוייה אלא לענין לקבל ממנו אם שקל מעצמו. ולא להוציא ממנו בחיוב כנז':


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:4:14
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:4:14](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:4:14)

**אחר**זה אמר כהדא אין ממשכנין וכו' פירושו כדרך זה שאמרו אין ממשכנין עד שיביאו ב' שערות. ור"ל עד שיהיו אנשים גדולים בני עשרים ויהיו להם ג"כ ב' שערות. דאפילו הביאו ב' שערות לחוד אין ממשכנין. וכן בן כ' לחוד בלי הבאת ב' שערות ג"כ אין ממשכנין. כיון שעדיין קטן הוא עד שיצאו רוב שנותיו או שיוולדו בו סימני סריס. ולא אתרבי בן עשרים למשכון. אלא כשהוא גדול דווקא. ונקט חדא מנייהו דאין ממשכנין עד שיביאו ב' שערות. וה"ה לבן כ' דבעי מיהוי וכלומר דאין למשכן אלא גדולים ודאי. וא"כ ת"ק דס"ל דאין ממשכנין אלא גדולים האמורים כאן כנז'. אע"ג דדריש נמי העובר בים. ויש במשמעו ג"כ בני י"ג לחייבן בשקלים כמ"ש לעיל. אפ"ה ס"ל דלא אתרבו למשכון. כן היא מתניתין דאין ממשכנין את הכהנים כלומר דאזדה מתניתין לטעמה בהא כההיא ודרך אחד לשתיהן ששני דברים הללו שוין בדינן ונלמדים ממקרא אחד. שגם הכהנים חייבים לדבריו. לפי שהם כמו כן עוברי הים. ואין ממשכנין אותן. דלהכי אתי על הפקודים. דמשכון תלי נמי בהו וכדפרישנא. הלכה ו' מבוארת:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:4:15
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:4:15](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:4:15)

**הלכה**ז' ואף על פי שאמרו מהדר אמתניתין ואע"פ שאמרו אין ממשכנין כהנים וקטנים אם שקלו מקבלין מידם. דייקינן מנה הא לתבוע אין תובעין. דלא תנן אלא ששקלו מעצמן. ואפילו מיתבע לא תבעינן להו. ורמי דיוקי אהדדי. ומשני דלעיל בהביא ב' שערות תובעין. ומ"מ אין ממשכנין. וכאן שלא הביאו ב' שערות. אבל אינן פחותים מבני י"ג. דבציר מהכי אי אפשר כדכתבינן סגין אי בעית אימא גמרא וסברא. ואב"א קרא דנפקא לן מניה דווקא בני י"ג. אבל קטנים ממש מקבלין נמי לא:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:4:16
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:4:16](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:4:16)

**ואיכא**למידק לפום מאי דפרשינן בדיוקא דסיפא דלתבוע אין תובעין. וקתני כהנים דומיא דקטנים ששקלו דדוקא הוא דמקבלין. אבל אין תובעין את הכהנים. וקשיא לרישא דקתני אין ממשכנין הכהנים. דע"כ צריך לומר דתובעין אותן מיהא אית ליה לתנא. וכן בדין דזיל בתר טעמא דאתרבו מכל העובר. והא מהאי טעמא כתבינן לעיל דבני י"ג שהביאו ב' שערות חייבין ונתבעין. ודין שניהם שוה כמ"ש למעלה בטוב טעם. י"ל דהיינו דתנינן אין ממשכנין את הכהנים מפני דרכי שלום. ועל כרחך אית לך למימר דטעמא דמפני ד"ש אתביעה קאי. דהא משכון בלא"ה לא נסבינן מנייהו. דאימעיטו להו ממשכון מקרא כדפרשינן יאות. ולמאי קאמר מפני ד"ש. אלא שאפילו לתבוע אין תובעין אותן מפני דרכי שלום. שהדין היה נותן לתובען ג"כ אם לא מפני דרכי שלום ולא מהדין:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:4:17
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:4:17](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:4:17)

**וזהו**שאמר לעיל כהדא כן היא מתני' אין ממשכנין את הכהנים מפני ד"ש. שר"ל שדין א' לשניהם. ומדין תורה גם הכהנים נתבעים כמו בני י"ג שהביאו ב' שערות. אחר שהן חייבין כמותם. אלא שמניעת התביעה מפני דרכי שלום וכדיוקא דסיפא. ורישא חסורי מחסרא והכי קתני אין ממשכנין הכהנים. אבל תובעין. ומפני מה אמרו שלא לתבוע מהן. אלא אם שקלו מעצמן מקבלין. הא ע"י תביעה לא כדדייקא סיפא. מפני דרכי שלום. ודוק היטב. הדין הוא פרושא דהך סוגיא דתלמודא ירושלמאה. והוא המחוור והנכון והיא דעת הרע"ב ז"ל ומסכמת מכל צד עם הירושלמי:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:4:18
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:4:18](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:4:18)

**ואיה**איפה עדותו של הרב תי"ט ז"ל במחילת כבודו הוא כשגגה שיוצא מלפני השליט. ואנחנו לא נדע מה נעשה להפוך בזכותו כאן ולפרש הירו' ע"פ דרכו ז"ל. וגם דעת הרמב"ם בפירושו יש להסב אותה עד"ז. ועכ"פ אין ממנה סיוע. וככה הם דברי הרמב"ן בפי' התורה. שאחז רק דרך הירושלמי מופשט הביאור. אמנם לשון הר"מ ז"ל בחבורו סתום מכל צד. ויש להפליא על אשר לא שת לבו לדעת הירו' לבאר החלוקות הג' האלה הנז'. אחר שהוא ז"ל נאמן ביתו וחושש לו בכל מקום. ולפעמים אף במקום שחלוק מתלמוד שלנו כידוע לרגיל בפסקי הלכותיו. כל שכן במכילתין. שעל כרחנו אנו צריכין לו להעדר הבבלי. ואין כוונת הרב ז"ל לסתום אלא לפרש וצ"ע:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:5:1
[Lechem Shamayim on Mishnah Shekalim 1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Shekalim/r/1:5:1)

משנה לחם
**אבל** ע"פ הר"מ הביאו תי"ט וכתב דל"ג במתני' אבל. ולפיכך מפרש דמכותים מקבלין חטאות ואשמות. לפי שהוא כיון שנתכוין בכפרה אולי ישוב. **ותמיהא**מילתא טובא. דלכאורה משמע בסוגיא דגמרא. לא ימנע. או שכותי דינו כגוי. או גרוע מגוי. די"ל דין משומד. שאפילו נידר ונידב אין מקבלין מידן. משא"כ בגוי. דמקבלין מהם עולה לד"ה. **והשתא** היכי ס"ד שיקבלו מהכותי חטאות ואשמות. שאינן לא נידר ולא נידב א"כ כמאן אתיא. **לכן** נ"ל לפרש סוגי' דתלמודא מערבאה עלה דמתני' כך. תפתר כמ"ד כותי כנכרי. לפי שנחלקו בה. ששנו בברייתא כותי כנכרי. רשב"ג כישראל לכל דבר. ועל כרחך לא אתיא מתני' כרשב"ג. שבמשנתנו הושוו הנכרי והכותי. שאין מקבלין שקליהם. ואתי רבי אלעזר ואמר לעולם רשב"ג היא. מתניתין בנכרי לחוד מיירי וסמי מנה והכותי. אלא מכותי ודאי מקבלין מהן. ודתנן ואין מקבלין מידן קינין חטאות כו' כולה בנכרי עסקינן. אבל כותי. כישראל הוא לכל דבריו. ומקבלין ממנו הכל. ועלה קאי תני כן אדם לרבות הגרים כו'. והני נמי ס"ל גרי צדק הן. ולאו מומרים נינהו. והדר אקשי עליה תלמודא מתני' פליגא עליה דר"א. והיינו מתניתין דידן דקתני ואין מקבלין מידם קיני כו'. לפום מאי דאוקי ר"א למתניתין בנכרים בלחוד. היכי מסיק ואין מקבלין מהם קינין ותמה על עצמך היאך אפשר לפרש זו בנכרים. וכי יש קינין כו'. דצריכא למימר. וא"כ מוכח דמתניתין פליגא אר"א. ולא ס"ל לאוקמתא דידיה. דאל"כ א"א להבין המשנה אלא לחלוק בין הרישא והסיפא. דרישא בנכרי וסיפא בכותים. וזה דוחק נגלה. **ומשני** אין כך הוא. ושבקה למתניתין דמוקמה נפשה. רישא בנכרי וסיפא בכותי. ולעולם רשב"ג היא. וגרס הר"מ ומקבלין מידן קני זבים וחטאות כו'. ומתוקמא בכותי. כך אני אומר בשטת פירוש הר"מ. שע"כ היתה לו גירסא זו. אלא שיש דוחק במ"ש אולי ישוב. דמשמע קצת דס"ל. שדין כותי כמומר. וא"כ. אין מקבלין ממנו שום קרבן בעולם. ואצ"ל חטאת. כמבואר בחבורו בפ"ג ממה"ק ופ"ג משגגות. וי"ל שכוונתו. אולי ישוב לדעת חכמים ג"כ. **אמנם**לגירסא דידן. פירוש הסוגיא הוא ג"כ עה"ד הנ"ל. שפירשנו. דר"א מוקי לרישא דמתניתין בנכרי. אבל כותי ס"ל דמקבלין ממנו שקלים מיהא. אע"ג דלא משוי להו כישראל לכל דבר כרשב"ג. אלא מילתא מציעתא קאמר. דשקלים דווקא הוא דמקבלין מהם. משום דדמו קצת לנדר ונדב. שממותר הלשכה. מקיצין המזבח. ואין חלק השוקל ברור. משא"כ בחובות שאין בהם שום שייכות לנדר ונדב. מודה שאין לכותים חלק בו. דס"ל לא אתרבו גרים אלא לנדר ונדבה. וכל כיוצא בהן בלבד. **וזה** הפירוש מוכרח. דאל"ה. מאי קאמר אבל בכותי לא. כיון דגרע מנכרי. ומשומד נמי הוי. אמאי לא לתנייה. דבר זה אין לו שחר. ולא צורה דשמעתא. גם להמסקנא אין הבנה. על פי דרך המפרשים. דוק ותשכח שפירושנו מוכרח.