## Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit Chapter 1

###### Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:1:1
[Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Ta%27anit/r/1:1:1)

**מזכירין.**כתב תי"ט מדלא תני זוכרין ותני מזכירין וכדדייק הר"ן גבי השני מתקיע נ"ל דאשמעינן הא דירושלמי אסור להזכיר עד שיכריז ש"ץ עכ"ל:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:1:2
[Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:1:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Ta%27anit/r/1:1:2)

**ונ"ל**שאינו דיוק שענין הזכירה הוא במחשבה בלבד בכל מקום. כמו זכור את יום השבת וכל חבריו הנמצאים מהקל. משו"ה איבעי ליה למיתני לשון הזכרה לומר שהיא בפה. שכן הוא מטבע הנוסף בזה השורש. כמו לא תזכירו לא ישמע על פיך ואחוזת מרעיו:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:1:3
[Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:1:3](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Ta%27anit/r/1:1:3)

**ולא**דמי למתקיע. דהתם ודאי שפיר דייק ר"ה גאון. דיותר טוב לומר תוקע מהקל. דודאי משתמע תוקע בפועל:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:1:4
[Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:1:4](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Ta%27anit/r/1:1:4)

**ותדע**דהא בשאלה משמע נמי דבעיא הכרזת ש"ץ. דחד טעמא אית להו. שלא יעשו אגודות וכדאיתא בטור (סימן קי"ז) בשם אבי העזרי ודוק (אף שאין נראה כן מדברי האחרונים ז"ל. ועמ"ש בס"ד במו"ק (סימן קי"ד) לטא"ח) ואפ"ה לא תני משאילין. ועוד בסמוך קרי לה שאלה להזכרת גשמים. לפירושא קמא דכתב הרע"ב במ"ב:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:1:5
[Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:1:5](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Ta%27anit/r/1:1:5)

**ותו**התם בפ' א"ע דתנן נמי מזכירין גבורת גשמים בת"ה [ברכות ד' ל"ג ע"א]. מאי איכא למימר לדידן דקיי"ל דמכריזין קודם התפלה. א"כ לא הו"ל למיתני הכי. דהא לא בת"ה מזכירין. אלא ודאי ליתא לפירושא דתי"ט:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:1:6
[Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:1:6](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Ta%27anit/r/1:1:6)

**וע"ק**מ"ט תני מזכירין לשון רבים. אי בש"ץ לחוד איירי ליתני מזכיר. כי אידך לישני דמתני' הראשון מזכיר. וכן העובר לפני התיבה. ועיין עוד לקמן מ"ב. ומיחוורתא כדכתבינן:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:2:1
[Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Ta%27anit/r/1:2:1)

**העובר לפני התיבה.**עתי"ט שכתב ז"ל ומיהו לשון מזכירין דלעיל הוא בלשון רבים. כבר מיושב במה שכתבתי שם. ותדע דהא תו בכולה מתני' דלעיל תני נמי בלשון יחיד עכ"ל:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:2:2
[Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:2:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Ta%27anit/r/1:2:2)

**ולא**הבנתי איך נתיישב. אם במה שאמר שם דלהכי תני מזכירין שכל ש"ץ וש"ץ מזכיר. במ"כ הוא דבר בטל דאם הדין כן בש"ץ א'. פשיטא שכך בכל ש"ץ וש"ץ. (אע"ג דתני בעלמא נשים דעלמא ל"ד להכא):


###### Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:2:3
[Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:2:3](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Ta%27anit/r/1:2:3)

**ותדע**דאיפכא הוא. שהרי בכל מקום ששונה התנא דין הש"ץ. שונאו בלשון יחיד. דיקא נמי דקתני הכא העובר לפני התיבה. ולא קתני העוברים לפני התיבה. וכן בכל מקום כיוצא בו. על כן ברור הדבר בהפך. כמ"ש שם דמזכירין דלעיל לאו אש"ץ לחוד קאי. אלא אכולה ציבורא משמע. וניחא דנקט לשון רבים:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:2:4
[Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:2:4](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Ta%27anit/r/1:2:4)

**האחרון**מזכיר. פירש הרע"ב המתפלל מוסף. וכתב תי"ט קצת יש לדקדק אמאי קרי ליה התם (בר"ה) השני והכא קרי ליה האחרון עכ"ל:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:2:5
[Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:2:5](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Ta%27anit/r/1:2:5)

**וי"ל**דלא דמי להדדי. דהתם שחרית נמי ראוי לתקיעה. ובתחלה בו היו תוקעין. וקבעוה במוסף מן הסכנה ואילך. שייך טפי לישנא דשני שאין חילוק ביום. אבל כאן כאילו היום חלוק. ששחרית אינו ראוי להזכרה כלל. לישנא דאחרון עדיף דמשמע כאילו הוא עובר לפני התיבה ביום אחר:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:2:6
[Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:2:6](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Ta%27anit/r/1:2:6)

**ועי"ל**מילתא אגב אורחה קמ"ל. דאפילו לדידן האידנא דעבדינן תרי יומי. כיון שהתחיל במוסף שוב אינו פוסק במנחה כדס"ל לרב משו"ה נסיב לישנא דאחרון. דביה כייל נמי תפלת המנחה שהיא אחרונה. וגם זה נכון אע"ג דלא מייתי מנה סייעתא לשמואל:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:3:1
[Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Ta%27anit/r/1:3:1)

**כדי שיגיע אחרון שבישראל.**שלפעמי' מתעכבין קצת בירושלים עד שיעבור החג כולו עכ"ל תי"ט:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:3:2
[Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:3:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Ta%27anit/r/1:3:2)

**ונתעלמה**ממנו הלכה שתלמוד ערוך הוא בידינו (סוכה דמז"א) דשמיני טעון לינה בירושלים. והוא מכלל פז"ר קש"ב לפי' התו'. דשמיני רגל בפ"ע הוא. הרי על כרחך בכל זמן הכל צריכין להיות בירושלים בשמיני עצרת. שטעון ראיית פנים כמו החג עצמו. ולכן לעולם ולכל אדם העולה לרגל. אין רק ט"ו ימים אחר המועד. עד ז' במרחשון:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:3:3
[Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:3:3](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Ta%27anit/r/1:3:3)

**לנהר פרת.**עבתי"ט שחשב חשבונו' לכוין מדת ט"ו יום מירושלים. לקצה צפונה של א"י שהוא נהר פרת:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:3:4
[Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:3:4](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Ta%27anit/r/1:3:4)

**וצ"ע**שהרי פרת אינו הולך בצפונה של א"י ביושר אלא באלכסון על פני קרן צפונית מזרחית. נוגע ואינו נוגע כנראה במפת העולם:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:3:5
[Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:3:5](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Ta%27anit/r/1:3:5)

**ואף**שהכתוב הגביל את פרת בתחומי א"י. לא זכו שתתקיים להם אותה הבטחה. שהיתה על תנאי. וכן כתב הרמב"ם בספרו שכל יד נהר פרת לסוריא תחשב. ותנא בבית שני קאי. (עמ"ש בס"ד בחי' פ"ק דפסחים) ועוד באלכסון מתרבה הדרך כי אע"פ שירושלים קרובה לקצה מזרחה של א"י. ואינה רחוקה מן הירדן שהוא גבולה רק יום א' מ"מ אין שם מהלכו של פרת כנגד הירדן. אך רחוק בינו ובין פרת מהלך רב כי כל ארץ הארא"ביאה מפסיק ביניהם. כי פרת הוא ההולך קדמת סוריא וערב אל בבל ועובר בים הפרסי ונופל באוקיינוס הדרומי הנקרא הערבי. ועל כרחך אתה צריך לדברינו שכבר כתבנו והוכחנו בעזה"י בחי' הנז' באריכות. שבאמת מהלך שלשים יום הוא כי ליכא שיירתא. איברא כי שכיחי דאזלי ביממא וליליא. הוא דלא הוי אלא ט"ו יום כדתנן הכא. ונסתייע מ"ש שם שגם שוכני ח"ל חייבים לעלות לרגל כל שאינם רחוקים יותר ממהלך ל' יום. ע"ש.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:3:6
[Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:3:6](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Ta%27anit/r/1:3:6)

משנה לחם
**בלח"ש**על תנאי (אלא שלפעמים איזה מלכים אדירים בבית שני הרחיבו גבול א"י. וכבשו הסוריא תחתם לזמן מה. אך לא התמידה בידיהם).


###### Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:4:1
[Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Ta%27anit/r/1:4:1)

**היחידים.**פירשו הרע"ב והרא"ש ת"ח שמיוחדים במעשיהם. והתי"ט השיג עליהם. מדאמר בגמרא איזה יחיד ואיזה תלמיד. ש"מ דיחיד עדיף מתלמיד והאריך בזה. וסוף דבריו וא"כ לא שפיר עביד הרא"ש שכתב ת"ח עכ"ל:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:4:2
[Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:4:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Ta%27anit/r/1:4:2)

**ואני**אומר אטו לא שני ליה בין ת"ח לתלמיד סתמא. וכסבור הרב תי"ט שמלת חכם הסמוכה אצל תלמיד. איננה תואר. ומלת תלמיד דבוקה ופירושה תלמידו של חכם:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:4:3
[Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:4:3](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Ta%27anit/r/1:4:3)

**אבל**הנר' אלי מוכרח בכמה מקומות. שגם החכמים נקראים ת"ח. ושם התואר הוא כך. ואין מלת תלמיד דבוקה. אבל הרצון בו תנמיד שהוא חכם. והיה ראוי לפי זה נומר בריבוי תלמידים חכמים. אבל לפי רוב השימוש בשם זה קצרו אותו. וחסרו ממנו המ"ם כאילו מלת תלמידי דבוקה. ואינה אלא כמו שאמרנו. שגם החכמים המובהקים קרויים ת"ח. וזה לענווה להם. לפי שנחשבים כולם תלמידים זה לזה. כדברי האומר הרבה למדתי מחבירי יותר מרבותי. ועוד שאין מחזיקים את עצמם שלמים בחכמה. אכן כמו שלא הגיעו לתכליתה. וכל ימיה' יצטרכו למלמד ילמדו ממנו. וא"כ אזיל ליה דיוקיה על הרא"ש והרע"ב ז"ל:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:6:1
[Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Ta%27anit/r/1:6:1)

**ממעטין באירוסין ובנישואין.**כתב תי"ט משם התו' ר"ל שלא יהיו ששים כלל. וחמירי מט"ב שמארסין בו עכ"ל:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:6:2
[Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:6:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Ta%27anit/r/1:6:2)

**ואני**אומר לענ"ד אין זה מוכרח. דודאי מי שאין לו אשה ובנים מותר לארס. מדקתני אירוסין דומיא דמו"מ ובנין ונטיעה. וממעטין נמי אכולהו קאי. דלא אסרו גם כן אירוסין ונישואין. אלא למעט בהם:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:6:3
[Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:6:3](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Ta%27anit/r/1:6:3)

**ומעצמו**מבואר השיעור מה שהוא קורא ממעטין. דהיינו כשיש לו אשה ובנים. שאז אינו אלא רשות. דומיא דבנין של שמחה. וגם בט"ב נ"ל שלא הותר לארס בו. אלא בהאי גוונא במקום מצוה:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:6:4
[Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:6:4](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Ta%27anit/r/1:6:4)

**ודצריכינן**לטעמא שלא יקדימנו. (ובאמת בגמרא ליתא אלא לענין ח"ה. מ"מ הפוסקים שהזכירוהו הוצרכו לו) הוא מפני שאינו אלא יום א'. והו"א אע"ג דמצוה עביד. אית ליה לשהוייה בתר ט"ב. אבל פשוט שאין אירוסין מותרין בו לשמחה בעלמא. בשכבר יש לו אשה ובנים. אלא כדאמרן. דחדא דינא אית להו לימים הללו עם ט"ב. ועיין בב"י הל' ט"ב דמשמע דחמירא ליה אבילות ט"ב. משל ימים אלו שאמרו בהן ממעטין כשעברו אלו ולא נענו:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:6:5
[Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 1:6:5](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Ta%27anit/r/1:6:5)

**יצא ניסן.**מ"ש הרע"ב וכל הדינים האלו בא"י אבל האיים הרחוקים כו' כל א' וא' שואל הגשמים בזמן שצריך להם. עמ"ש בזה בס"ד בחיבורי לטא"ח (סימן קט"ז):