## Lechem Shamayim on Mishnah Yoma Chapter 2

###### Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:1:1
[Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:1:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Yoma/r/2:1:1)

**ואם היו שניהם שוין הממונה אומר להם הצביעו.**כתב תי"ט פי' לכל הכהנים כפירש"י. והטעם לפי שא"א להפיס באצבעות בין שנים לבד. עכ"ל:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:1:2
[Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:1:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Yoma/r/2:1:2)

**ועדיין**צריך טעם לדבר. האם לא יכלו להטיל גורל בין השנים השוים. והלא שאול ויהונתן בנו הפילו גורלות בין שניהם לבדם. (ובסוכה דנה"ב אטו ב' משמרות לאו אפוסי בעי) אלא שי"ל בדוחק שלא רצו אלא בפייס זה דווקא. לפי שהגורל בין שנים אינו מוציא מידי הרהור. כאמרם ז"ל שאמר עכן ליהושע בגורל אתה בא עלי אתה ואלעזר שני גדולי הדור כו'.   כדאיתא בגמרא דפרק נגמר הדין [דף מ"ג ע"ב] (ובכהנים חיישינן טפי דלא ליתו לאינצויי דכתיב ועמך כמריבי כהן ובפייס אין להם מקום להרהר וק"ל. ולכן נקרא פייס שמפייס דעת המפיסין. ושני משמרות שהיו מפיסין לעצמן בפרי החג כנז'. צ"ל דלאו דווקא אלא גורל הטילו. ושאני התם דלא אפשר):


###### Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:1:3
[Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:1:3](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Yoma/r/2:1:3)

**אבל**אין צורך שהדין כך אפי' בגורל כשלא זכה א' מהשנים. אין להם זכות יותר מהאחרי'. אלא חזרו כולם בשוה. כדקיי"ל גבי אחין שחלקו ובא להם אח ממד"ה. דבטלה חלוקה ודוק. דבעינן שלא יהא שום קלקול בגורל. ומכאן סמכו האחרונים ז"ל לפסוק כן בגורל בין בדבר ממון או זולת כגון בקדיש:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:2:1
[Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Yoma/r/2:2:1)

**ארבעה פייסות היו שם.**הביא בתי"ט דברי הרמב"ן ז"ל בספר מלחמותיו (ברם זכור לטוב הוא האיש אשר נתן נפשו על דברי הקדמונים והוא התחיל גם במצוה זו וגמר אותה לדעתי. זאת לו חלף עבודתו כי טרח מאד להליץ בעד רבים ועצומים גדולי החכמים. מכת קודמים ודן אותן לזכות בדבריו הנעימים. על כן גדל והעשיר. יגע ומצא דברי חפץ תקצר הלשון בשבחם וישחו כל בנות השיר) שכ' לאשר ולקיים שטת בעלי הקרובות שהושגו מבעל המאור על שהכניסו הפייסות בסדר יוה"כ. וכתב הרב הנז' לפי מה דקיי"ל כר"ע בחלבי שבת שאין קריבין ביוה"כ [שבת דף קי"ד ע"א] נ"ל ליישב בד"א דפייס הרביעי היה לשיושיטו האיברים לכ"ג עכ"ל:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:2:2
[Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:2:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Yoma/r/2:2:2)

**והנה**מלבד שלא נתיישב בזה שלא זהו הפייס הרביעי השנוי במשנתינו. עוד יקשה עליו אם העבודה היא הושטת האיברים. אינה כשרה אלא בכ"ג. שהרי עבודת יום היא. וכדאמרינן במירוק יכול לא מירק יהא פסול. הויא לה עבודה באחר. ואי לאו עבודה היא. וכן נראה שאיננה עבודה ולא ממכשירי עבודה. א"כ לא תיבעי פייס ודוק:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:2:3
[Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:2:3](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Yoma/r/2:2:3)

**והרמב"ן**לא נתן פייס אלא לעבודה שא"א מבלעדה. (ואע"ג דגם עבודה שאפשר לבטלה עבודה היא. מ"מ הולכה שלא ברגל. מסקינן פ"ק דזבחים דלאו עבודה היא וכשרה בזר ומחשבה נמי לא פסלה בה) ואף שהיא מכשיר בלבד. אבל הושטה אינה כי אם להראות כבודו וגדולתו של כ"ג. ואינה עבודה כלל גם לא ממכשיריה. שאיננה אלא הושטה כשמה. בלי שום הולכה ותנועה ברגל. ואינה אלא כמעשה אצטבא (דפרק הוציאו לו ועיין זבחים דף י"ד וט"ו) דוק. וזה ברור:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:2:4
[Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:2:4](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Yoma/r/2:2:4)

**ולענין**הקושיא שהקשה בתי"ט לשיטתו של הרמב"ן בפייס הרביעי שהיא העלאת איברים דערב יוה"כ. דהא לא קיי"ל הכי. אלא כר"ע דחלבי שבת אינן קרבין ביוה"כ. נלע"ד ליישב ולקיים עדיין דעת הרמב"ן. דאפ"ה היו מפיסין להעלותן מן הכבש למזבח. שהיו צריכין עכ"פ להעלותן לראשו של מזבח. כדי שלא יפסלו בלינה. כדאי' בגמרא (דף מ"ו) דאליבא דרבנן סודרן על גבי מזבח. דאין לינה פוסלת בראשו של מזבח. ומי שזכה בהעלאה זכה גם בהקטרתן ודוק. מעתה נתקיימו דברי הרמב"ן ז"ל ואין צורך לזוז מהן:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:2:5
[Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:2:5](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Yoma/r/2:2:5)

**וצריך**שתדע דהא דקאמר הרמב"ן ז"ל דפייס השני לדישון מנורה הוה. אע"ג דתנן במכילתין נכנס להקטיר ולהטיב הנרות. כבר פירשה הרמב"ן גופיה דפייס היה לדישון. שהוא הסרת השמן והפתילות הישנים וקינוח הבזיכין. והטבה דכ"ג היא נתינת שמן ופתילות חדשים. בשחר. ובין הערבים מדליקן. ולשיטת הרמב"ם ז"ל בהטבה דשחר שהיא היתה כמו כן הדלקה. פשיטא דאתי שפיר:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:2:6
[Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:2:6](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Yoma/r/2:2:6)

**ומדברי**התו' בפ"ק גבי כל שבעת הימים שכ"ג מקריב ומקטיר ומטיב נרות. למדנו עוד לחלק ביניהם. שכתבו שם שלא היה כ"ג מטיב כי אם שתי נרות שהן גמר עבודה. משא"כ הטבת חמש נרות לא היתה בכ"ג. וכבר ידעת ממ"ש לעיל פ"א מ"ב בס"ד. שהיא היתה להתלמד במה שמוטל עליו לעשותו ביוה"כ. א"כ ביוה"כ נמי לא עביד אלא הטבה דשתי נרות. והשתא דאתינן להכי אפי' תימא דישון נמי בכ"ג הוה. דהטבה כולל גם הדישון. אפ"ה לק"מ דפייס הוה לה' נרות:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:2:7
[Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:2:7](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Yoma/r/2:2:7)

**וזה הפייס הראשון.**וכיון דתקינו לה פייסא לא אתו אמרי מי יימר דמתרמי לן. הדר תקינו מי שזכה בתרומת הדשן יזכה בסידור מערכה ובשני גזירין כי היכי דניתו וניפייסו גמרא. והיינו שני גזירין של שחר. דשל בין הערבים היו בשני כהנים:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:2:8
[Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:2:8](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Yoma/r/2:2:8)

**וכתב**הכ"מ בשם הריטב"א שהזוכה בבוקר אומר בערב לחבירו זכה עמי בעץ שני עכ"ל. משמע ליה דבדידיה תליא לזכות בו לכל מי שירצה הוא. ויותר נראה שכבר זכה בו ג"כ בבוקר. זה שאצלו הסמוך לו בפייס הראשון. וכמו שאבאר עוד בעזה"י:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:2:9
[Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:2:9](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Yoma/r/2:2:9)

**וצ"ע**מנא ליה להריטב"א הא. דאין לומר דמר' יהודה דבגמרא קגמר לה. דשמעינן ליה לר"י כהן הזוכה בקטורת אומר לזה שעמו זכה עמי במחתה. דהא לא דמי ולא אתיא לא כר"י ולא כת"ק דידיה. דאי אליבא דר"י אע"ג דלא בעי פייס למחתה. מ"מ לאו בדידיה דכהן תליא מילתא:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:2:10
[Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:2:10](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Yoma/r/2:2:10)

**איברא**לא אתי ר"י למימר אלא לאפוקי דלא ניבעי פייס בפני עצמה. קמ"ל דבפייס הג' זכה זה שעמו במחתה. וכפירש"י דהיינו זה שבימין הזוכה בקטורת. וכדרך שאמרו בכהן שזכה בתמיד ששנים עשר אחיו הכהנים נמשכים עמו. ומ"ש אומר לזה שעמו. היינו שרגיל לומר כך משום דחדא עבודה היא. וצריכין הן זה לזה. אבל לא שיהא לזה שזכה בקטורת. שום יפוי כח וזכות במחתה ליתנה למי שירצה. אלא דווקא זה שעמו בסמוך לו בפייס. זכה בה על כרחו:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:2:11
[Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:2:11](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Yoma/r/2:2:11)

**ותו**תיקשי אדמסייעית ליה מר"י. תותביה לריטב"א מת"ק דפליג. ס"ל דגם למחתה היו מפיסין בפני עצמה. כל שכן שאין כחו של הזוכה בתרומת הדשן יפה. לשיזכה לאחרים בגזירין. א"כ מהיכא יליף לה הריטב"א. דילמא ברייתא אשכח:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:2:12
[Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:2:12](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Yoma/r/2:2:12)

**שוב**ראיתי בתו' לחד פירושא אליבא דר"י לא היה שום זכייה במחתה. אלא משמע קצת להתו' דבכהן הזוכה בקטורת בדידיה לחוד תליא לזכות למי שירצה. אלא שאינו רגיל לשנותו מזה שעמו משום איבה. ואין פירושם ז"ל מוכרח מהא דכתיבנא. וממ"ש עוד בעזה"י לפנינו במ"ד ע"ש. ופירוש התו' הנז' הוא אליבא דר"י. ברם לת"ק ודאי איכא זכייה במחתה:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:2:13
[Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:2:13](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Yoma/r/2:2:13)

**ותו**הא לא דמיא דהתם היינו טעמא דמחתה משום דחדא עבודה היא. אבל הכא אפי' לר"י טפי אית לן למיחש לאיבה ולניצויי. ולא נייפה כחו של זה. אלא ודאי מסתברא כדפרישית דכהן הסמוך לימינו של הזוכה בהרמה בפייס ראשון. הוא נמשך עמו לזכות בעץ שני של בין הערבים. ושמא גם דעת הריטב"א כן ולהאי חבירו קרי ליה. אלא שלא ביאר דבריו ומעתה נתבארו. וכל שכן שתנוח בו דעתינו אם כיווננו שמועתנו לדעתו ז"ל:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:2:14
[Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:2:14](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Yoma/r/2:2:14)

**ומצאתי**לתו' שטה אחרת מי הזוכה בגזירין של ערב (עיין בגמ' דף כ"ו.) ד"ה אלא כהן שזכה. ובאמת מה שכתבו לדוחק אינו רחוק כל כך. והתירוץ השני שכתבו שם נוטה לדברינו ממש. שכבר זכה מי שזכה בשני גזירין בפייס הבוקר. אלא שנטו במקצת במה שכתבו שזכה ע"י פייס השני. וצ"ע מה דחקם לומר כן. ולמה לא ע"י פייס הראשון כמו שכתבנו. ועכ"פ גם מדבריהם נזדכה הזוכה בגזירין ע"י פייס לא לרצון חבירו. ונתחזקה דעתינו בעזה"י:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:2:15
[Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:2:15](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Yoma/r/2:2:15)

משנה לחם
**בלח"ש**ד"ה ארבעה. לדעתי. נ"ב (עם שיש לדקדק בדבריו. אם במה שרצה להוכיח. שתרומת הדשן אינה בכ"ג. שאם לא כן. כשבא לקרוץ התמיד למה הוא טובל. **זו** אינה הוכחה. דהא קיי"ל כרבי. דלינה פוסלת בקדוש. ומסתמא גם בטבילה. וכי לא כל שכן הוא. והשתא הכא בי"כ דתרמינן בחצות. פשיטא דלאורה טעון קדוש וטבילה שנית. ועוד שכבר פירש לחול. שהרי ודאי בחול היה קודם שחיטת התמיד כדאיתא. **גם** מ"ש במשום חולשא דכ"ג. הוא דוחק גדול. כמעט נעדר הבנה. כי מה תועיל הקדמת תה"ד. להאריך היום. הלא בהאיר המזרח. היה שוחט התמיד לעולם. וזה יוכל לעשותו בכל אופן. ואין תה"ד של כל יום. מונעת. וקודם זה לא אפשר. (שוב נזדמן לידי פירוש תמיד מיוחס לראב"ד (ואיננו לו. אלא אחד מרבותינו האשכנזים. או הצרפתים) ובו נתיישב זה קצת) מ"מ שאר הראיות נכוחות ונאמנות. **גם** יש לו סעד ממ"ש ומעסיקין אותו עד שיגיע זמן השחיטה וק"ל. **אך** האחרונה קשה. ובגמר דבריו נתפס במ"כ. כמש"ל בס"ד).


###### Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:2:16
[Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:2:16](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Yoma/r/2:2:16)

משנה לחם
**שם**ס"פ לזוז מהן. נ"ב. כך אמרתי בילדותי. **אבל** כשנכנסתי בימי בינה ת"ל. עמדתי משתאה משתומם על המראה. נלאיתי כלכל דברי הרמב"ן ז"ל. כי מלבד שהכניס עצמו במחלוקת ר"ע ור"י. עוד דחק עצמו מאד לעבור במשעול צר. אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל. במאי מיירי. אי באותן שעלו ונעשו לחמו של מזבח. מי שייך בהו פייס. הרי הם בראשו של מזבח. ואם באותן שנותרו למטה. הדר אתאן לפלוגתא. אם לינה מועלת בהן. ואיכא מ"ד. אפילו בחול. אינו חוזר ומעלן. עמ"ש בס"ד מ"א פ"ק דברכות. ואיך יפיסו בי"ט על קרבן של חול. **ועוד** תמה על עצמך. מה מקום לפייס בכאן. הלא כבר הפיסו על זאת מאתמול. וכי מפיסין היום. וחוזרין ומפיסין מחר. על אותה עבודה עצמה. כזה לא שמענו מעולם. חי נפשי אפילו אמרה יב"ן לא נכנסה באזני. **אבל**לענ"ד אין צורך לכל הטורח הלז. ודרך טובה ורחבה לפנינו. שבודאי היה גם פייס רביעי כדרכו בכל יום. והיינו להעלאת איברי תמיד של בין הערבים. אע"ג דבהדיא תנן נכנס להקטיר ולהקריב האיברים. בשל שחר לחוד הוא. אבל בשל ערב. לא תנן. והוה קשיא לן טובא. והשתא ניחא טפי. דמתניתין נמי דיקא דלא תני להו בהדיא. משום דשאנו. דליתינהו בכ"ג. **והטעם** ברור. משום דלאו עבודות יום נינהו. ולא ק"ו הוא מדשון מזבח ומנורה. דאע"ג דאינן נעשות אלא ביום. כשרות בכהן הדיוט. מטעם שכשרות בלילה. כ"ש באיברי תמיד. דלכתחלה בלילה קרבי. **והא** דתנן קטורת של בה"ע בין איברים לנסכין. וקטורת לא סגיא דלאו כ"ג. מוקי נפשיה באיברי מוספין. ותו לא מידי. **ופלא** גדול שנתחבט הרמב"ן ז"ל בכך. על זה סמכתי וכך קבעתי בסדר עבודה שלנו בשער העליון. ברוך אל עליון לאל גומר עלי. ה' יגמור בעדי מעשה ידיו אל ירף.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:3:1
[Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Yoma/r/2:3:1)

**מי שוחט.**כתב הרע"ב מי שיכלה בו החשבון הוא זורק כו'. והסמוך לו שוחט. אע"פ ששחיטה קודמת כו' מ"מ זכה הראשון שהגיע לו הפייס בזריקה והסמוך לו בשחיטה עכ"ל:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:3:2
[Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:3:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Yoma/r/2:3:2)

**ונפלאתי**ע"ז מאד מאין יצא לו. דממתניתין דהכא ודתמיד לא מוכחי הכין. והרמב"ם ז"ל בהל' תמ"ו פ"ד ביאר ביותר כמשמע פשוטה של משנתינו. שהראשון זוכה בשחיטה כו':


###### Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:3:3
[Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:3:3](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Yoma/r/2:3:3)

**ותו**מוכח כוותיה דרמב"ם. דעל כרחך לומר דתנא דידן דווקנא הוא. דנקיט קמא קמא ברישא בדווקא. מדאפיך ואקדים ברישא שחיטה וזריקה לדישון מזבח ומנורה. אע"ג דהני קדמי בסדר עבודה. הא על כרחך אית לך למימר הא דאפכיה לסדריה. משום דניחא ליה למינקט   עיקרי העבודה ברישא. וכדכתב הרע"ב גופיה בתמיד. ואי ס"ד דזריקה עדיפא כדעת הרע"ב. הו"ל למיתנייה נמי מקמי שחיטה. איידי דחביבא. אע"ג דקדמה. דחשוב חשוב קודם נשנה כאמור:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:3:4
[Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:3:4](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Yoma/r/2:3:4)

**איברא**לפי מ"ש המפרש בתמיד. לעולם לא תיפוך דאין הכי נמי שחיטה וזריקה מיהת קדמי בסדר עבודתן. לענין שהזוכה בהן זוכה בביקור התמיד ואם כן תנא כסדרן נקטינהו. ולא צריך לאפוכי מידי:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:3:5
[Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:3:5](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Yoma/r/2:3:5)

**מי זורק.**כתב הכ"מ בשם הריטב"א ז"ל הזורק. הוא מקטיר את האיברים. כדי שתיעשה עבודת הדם והאיברים בכהן אחד עכ"ל:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:3:6
[Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:3:6](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Yoma/r/2:3:6)

**וצ"ע**מנ"ל דאיכא קפידא במילתא. ותא שמע תנן התם בזמן שכ"ג רוצה הוא מקטיר אברים כמו ששנינו בתמיד. משמע אע"ג דלא עביד עבודת הדם דמעיקרא. ואם איתא אטו משום כבודו דכ"ג. ישתנה סדר העבודה במידי דתליא ביה כפרה. ולא ידענא אמאי לא נימא כפשטא. דאותן כהנים שזכו בהעלאת האיברים למזבח. הן עצמן המקטירים. דוגמא לדבר והוא אומר על המוגמר. אף על פי שאין מביאין אותו אלא לאחר סעודה. כדתנן בפ' כיצד מברכין [דף מ"ב ע"ב] ודוק:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:3:7
[Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:3:7](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Yoma/r/2:3:7)

**הסולת.**עשרון בלול ברביעית הין שמן. והוא שלשה לוגין. עיין בגמרא דמכילתין פ"ג. בסדר מערכה ובתו' שם. מאי טעמא מפסקי חביתין בין הסולת והיין. אע"ג דשייכי להדדי. דתרווייהו נסכים מיקרו. ומ"מ אין מעכבין זא"ז כדאיתא פ' התכלת. ועמ"ש בעזה"י לקמן פ"ג מ"ד:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:3:8
[Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:3:8](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Yoma/r/2:3:8)

**הגרה.**ז"ל הרע"ב מקום שהוא מעלה גרה הוא הצואר ובו מחוברים קנה הריאה עם הכבד והלב. והשיגו בתי"ט והדין עמו שהכבד תלויה בדופן ימנית כדאיתא בתמיד:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:3:9
[Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:3:9](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Yoma/r/2:3:9)

**ומה**שיכולתי להליץ קצת בעד הרע"ב ז"ל אומר. ולא אשתוק לגמרי עם שיהא קצת דוחק. כי הוא דבר שלא יתכן בהחלט. שיעלם מן המפרש מה שהוא בין עיניו. והוא עסוק בו. שגם בתמיד כך פירש כמו כאן. ועל כן אמרתי בחפזי שאין כוונתו שכך היתה קריבה הגרה עם הכבד. שא"כ הי"ל לבאר גם דין ב' צלעות רכות שמניח עמה כמו ששנינו שם. אלא לא רצה רק לפרש מלת גרה שהיא מלשון גרון וגרגרת שהוא הצואר כי מעלה גרה הוא. והוושט וגם הקנה שהריאה והלב והכבד תלויים בו הכל קרוי גרה. שבודאי אלו השלשה מחוברים כולם בקנה. כדאמרינן פרק אלו טרפות [דף מ"ה ע"ב] תלתא קני הוו חד פריש לריאה חד ללבא וחד לכבדא. הא קמן דהיינו רביתייהו. וכדתנן נמי בתמיד [דף ל"א ע"א] נטל את הסכין והפריש הריאה מן הכבד. הרי שהם מחוברים ע"י הקנה המתפצל בהם. שעל ידו כל אלו נקראים בשם גרה. שהיא הגרגרת והוא שם משותף לקנה. וזה קודם שהפריש הריאה מן הכבד. אבל לא לומר שכך היתה קריבה. לפי שאח"כ היו מפרישין את הכבד ממנה. ולא בא הרע"ב כי אם לומר על מה נקראים איברים הללו בשם גרה. כך נ"ל ליישב מעט וכשם שדנתיו לזכות כן ידינוני מהשמים לזכות זכרה לי אלהי לטובה:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:3:10
[Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:3:10](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Yoma/r/2:3:10)

משנה לחם
**הפייס השני מי שוחט** נראה שכך היה פייס זה גם בשבת. **אע"פ** ששחיטה כשרה בזרים. מ"מ לכתחלה ודאי איכא קפידא שלא ישחוט זר. עמ"ש בפ"ד דקדושין בס"ד. ורפ"ג דזבחים. וכדשמעינן מעובדא דעלי ושמואל. דאע"ג דלא בעי לאהדורי בתר כהן. כי לא שכיח מיד. מיהו בדאיתיה איהו קדים ודאי מתרי טעמי. וכיון דהכי הוא. פשיטא לי דלא שייך בפייס שני בשבת. דהא קיי"ל שבת הותרה היא בצבור. כדאיתא ס"פ טרף בקלפי. **ועפ"ז**דברי הרא"ש מדוייקים. שהשיגו אמ"ה ז"ל בספרו (סמ"ד) מאן יהיב לן מעפריה דמר אבא ומלינן עיינין. ברם מאחר שראיתי זכות להרא"ש. חובה עלי שלא לשתוק. עמ"ש בתשובה שלי כ"י בס"ד.


###### Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:4:1
[Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Yoma/r/2:4:1)

**חדשים לקטרת.**עמ"ש בתי"ט ובס' בה"ז מ"ד פ"ד דמנחות:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:4:2
[Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:4:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Yoma/r/2:4:2)

**ודע**דמתני' אתיא כר' יהודה דלית ליה פייס למחתה. אלא הזוכה בקטורת אומר לזה שעמו זכה במחתה. דאל"ה נפישי להו פייסות. דהא תנן דלא כראב"י כבגמרא. ואנן ד' פייסות תנן ותו לא:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:4:3
[Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:4:3](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Yoma/r/2:4:3)

**ובזה**מתורץ מה שהקשו התוספות לעיל בגמ' (דף כ"ה:) דדייקינן מדר"י דלא לכל עבודה ועבודה הן מפיסין. כתבו ז"ל תימה לייתי מת"ק איפכא. והשתא לק"מ דבעיא דילן ודאי אליבא דתנא דמתני' היא. דעל כרחך לא סבירא ליה כת"ק דר"י. דא"כ נפישי להו פייסות וכדאמרן:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:4:4
[Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:4:4](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Yoma/r/2:4:4)

**ושינויא**דהתו' התם דלא פליגי רבנן עליה דר"י. אלא דלאו בדידיה תליא. ומ"מ מודו דלא בעינן למחתה פייס בפ"ע. אלא סבירא להו דזוכה במחתה מכח פייס השלישי שבבוקר (ואם כן תוקמה למתני' דהכא אפי' כרבנן) הוא דוחק. דאם כן אמאי קאמר תלמודא הכא ראב"י לית ניה דר"י הא אפי' כת"ק דר"י נמי לא ס"ל. דא"כ בצרי להו פייסות ודוק. אלא מיחוורתא כדאוקימנא:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:7:1
[Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:7:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Yoma/r/2:7:1)

**אבל בקרבנות היחיד אם רצה להקריב מקריב.**יחידי ובלא פייס רש"י. כתב בתי"ט וק"ל אמאי לא חיישינן דאתו לנצויי ושיבואו לידי סכנה עכ"ל:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:7:2
[Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:7:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Yoma/r/2:7:2)

**ולק"מ**דדווקא עבודת ציבור חביבא להו וחיישינן. אבל קרבנות יחיד שכיחי טובא ולא חביבי להו כולי האי. ובר מן דין נמי לא קשיא כלל. דנ"ל באמת אפילו של יחיד דישראל כיון דזכה בהן המשמר. אין הכי נמי דבעו פייס. והכא במאי עסקינן בכהן העובד עבודת יחיד בקרבן שלו. דודאי ליכא למיחש למידי. דרחמנא זכי ליה בדיליה. כדילפינן [ב"ק דף ק"ט ע"ב] מקרא דעבודתה ועורה שלו אפי' אינו מאנשי משמר. וכיון דלא קפדינן אפי' אאנשי משמר. שוב לא שייך כאן פייס בכה"ג. כי מי יבקש את שאינו שלו. אטו בשופטני עסקינן. או בבעלי זרוע דחמסי ועבדי:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:7:3
[Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:7:3](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Yoma/r/2:7:3)

**לכן**ברור הדבר שאין חששא כי אם בקרבנות צבור שכל אנשי משמר ראויין להן. על כן הוצרכו לפייס. ואשמעינן תנא אגב אורחיה. דאיכא קרבנות יחיד דליכא קפידא. מכל מקום לא כל קרבנות יחיד בכלל זה. דשל ישראל לענין זה הרי הן כקרבנות ציבור וטעונים פייס כנלע"ד:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:7:4
[Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:7:4](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Yoma/r/2:7:4)

**וראיה**לדברי ממ"ש רש"י ז"ל בגמרא דריש מכילתין אהא דקאמר אלמודא דילמא פרישה דקרבנות. מי ידעינן הי כהן מתרמי. והלא אין עובדין אלא בפייס. ע"ש שלכאורה דבריו סותרין משנתינו דאין פייס בקרבנות היחיד. ובמ"ש נתיישב היטב. שאין ענין משנתינו אלא בקרבן יחיד דכהן עצמו. אבל דישראל הרי הן כקרבנות צבור לפייס. משום הני טעמי דלעיל. ודייקא נמי דקתני אם רצה ולא קתני כל כהן שירצה יקריב. אלא משום דבבעל הקרבן עצמו איירי:


###### Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:7:5
[Lechem Shamayim on Mishnah Yoma 2:7:5](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Mishnah%20Yoma/r/2:7:5)

**עם**שאפשר לומר עוד לכאורה דהא דתנן אם רצה להקריב. פירושו שהמתחיל בעבודתן של קרבנות יחיד. אם רצה הוא גומרן בלי פייס. משא"כ בקרבנות ציבור שאחד שוחט ואחר זורק וכו'. אבל לעולם היו מפיסין אף לקרבנות היחיד. ורק אחד בלבד זוכה בכל עבודות הקרבן של יחיד. ומתורץ ג"כ מ"ש בתי"ט. וגם לשון רש"י הנז' מיושב אעפ"כ אינו מתקבל. גם לישנא דהרע"ב לא משמע הכי וק"ל: