## Lechem Shamayim on Pirkei Avot Chapter 6

###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:1:1
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:1:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:1:1)

**הצעה לפרק קנין תורה**


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:1:2
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:1:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:1:2)

**נאם**יעב"ץ לא אעמיד על הפרק הלז הנטפל למסכת אבות. דברי המפרשים ככתבם וכלשונם. המובאים בס' מד"ש באורך יותר מהצורך. וכבר היתה למשל כל מאריך טירחא. וביותר המייגע בדברים פשוטים ושפת יתר. וביחוד בעל ס' הנ"ל מרחיב פה ולשון כמה פעמים בפטומי מילי בעלמא כחומץ על נתר. נלאיתי נשוא עול דבריו שמהפך בהם כעתר. כמ"ש בפתיחת ספרי זה לא מראש דברתי בסתר. גם לא נשאתי פנים לפירוש המיוחס לזקן מאור המפרשים רש"י ז"ל כאלו הוא החולם ופותר אבל כבר העמדתיך על האמת שרחוק הוא מאדם גדול כמוהו. והמפרש בים מסכת הלז להשיב אל יבשת ארשת פרישת רש"י חתר. והדברים מעידים על עצמן ועל אומן שעשאן להתפאר. ולתלותן באילן גדול להיות לו שם ושאר. לפיכך לא אביא דבריהם אם לא במקום שחדשו דבר רשום. ורע"ב ותי"ט לא עשו פה מאומה. באשר הפרק הלז אינו מגוף המשניות. אלא ברייתא שהוסיפוה אמוראים וצרפוה לזאת המסכתא אחר חתימת המשנה. מ"מ אינה אלא דברי חכמי המשנה. ונקרא פרק הלז **קנין תורה**אצל המפרשים. כי בודאי זה שמו הנאה לו. שעל ידו התורה נקנית קנין גמור. בקנין סודר סוד ה' ליראיו. אם נעשה ככל הכתוב בו זכור ושמור. להזהר בקל וחמור. וז"ל החסיד התורה לא תשכון כי אם בריקן ממדות הרעות. ומלא ממדות החשובות. ולזה כוון השי"ת ואמר היו נכונים לשלשת ימים. וכן כבוס הבגדים שיזהרו מן הטומאה. ולכלוכים המונעים הנפש מהשגתה. וכל הפרקים הקודמים מלאים מדברים החשובים. מקדשים את הנפש לבוראה. ומעוררים אותה לעבודתו. ולזה נהגו לקראם באלה השבתות קודם למתן תורה. כדי שיתעוררו לאנשי קודש. רחמי האלהים אשר קרא לאבותינו בזמן הזה (עיין בבית תפלה דמוסף השבת) וזה הפרק כולו מעורר על חשק התורה ואהבתה. ואע"פ שבשאר הפרקים בא מזה הרבה. זה אין בו דבר אחר לידע ולהודיע כי הוא תכלית הפרקים הקודמים. ומתוך דבריו המסולאים בפז. נתעורר לקנות התורה מצורף אל הזמן. ואין ספק שבזה הזמן נהיה יותר מוכנים לקבל כל דבר עבודת ה'. מזמן אחר. כי הרושם אשר קבלו אבותינו אז יתנוצץ בנו עתה ולזה נקרא זה הפרק קנין תורה. מה שילבש מהמדות החשובות קודם בואו בברית התורה ותבוא כמים בקרבו. ויהיה עוסק בתורה לשמה. כאמרם על בת כ"ש אשת ר"ע. חזיתיה דהוה צניע. אמרה אתקדש לך על מנת שתלך לבי רב. וראה סופו של ר"ע. ולזה אנו קורין פרק זה קנין תורה סמוך לעצרת שהוא מתן תורה. ע"כ. ובודאי לא דבר רק הוא. יפה דבר ולפי זמנו דבר. ודבר מנוסה הוא מאד. במקרה שאירע בזמן מה. כשיבוא אותו יום בשנה האחרת. מתעורר אותו המקרה ופגע כמו שהורה הנסיון בבעלי הקדחת. ובחליי הראש והנכפים וכן בשאר הדברים. וכן אמרו חז"ל מגלגלין זכות ליום זכאי. וחובה ליום חייב. ואמרו בר ישראל דאית ליה דינא בהדי גוי באב. לשתמיט מניה דריע מזליה. ובאדר לימצי ליה דשפיר מזליה:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:1:3
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:1:3](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:1:3)

**ברוך שבחר בהם ובמשנתם.**הודאה וברכה היא להשי"ת. שבחר בחכמים ובשנון לשונם המחוכם ומסוגל להחכים. כי תפסו דרך קצרה ושפה ברורה. ולשון זאת ההקדמה שוה למטבע ברכת אשר בחר בתורה ובמשה. אשר בחר בנביאים ובדבריהם. וכיוצא. ובחנם הפך במד"ש הלשון וכפה קערה על פיה. לבארו לשון ברכה לאדם. מברך רעהו בקול וגו'. ונשתבש מאד. אשרי שיבחר הול"ל לפי דרכו. וגם אין נוח לזה מזה. בדרבנן אין ברירה כה"ג. ע"ז אני קורא יש דברים מרבים הבל. והבל שיש בו חטא הוא. שרי ליה מריה:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:1:4
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:1:4](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:1:4)

**רמ"א כל העוסק בתורה לשמה.**כל לאתויי גוי העוסק בתורה ואזדא ר"מ לטעמיה. שהיה ר"מ אומר אפי' גוי ועוסק בתורה הרי הוא ככ"ג. שנא' אשר יעשה אותם האדם. כהנים לוים וישראלים לא נאמר כו'. והיינו בשבע מצות דידהו. שהיא תורה לשמה (על מנת לקיימה) כדתנן הכא. כי אין התלמוד גדול. אלא מפני שמביא לידי מעשה. וכדדייק קרא אשר יעשה אותם וגו':


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:1:5
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:1:5](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:1:5)

**זוכה לדברים הרבה.**נ"ל שרמז למעלות שכבר נזכרו בפרקים הקודמים. שמכללם נודע כמה מעלות. לאדם בעל מדות מעולות. שהרי הוא חכם. גבור. ועשיר. וכדומה לזה הרבה מעלות טובות שנתבארו בפרקים העוברים. שטוב לו לאדם בהם בעוה"ז ובעוה"ב. וכמ"ש בספ"ה אוכלין בעוה"ז כו' (אע"ג דבני חיי ומזוני לא בזכותא תליא מילתא. כמ"ש שם בס"ד דבר ברור) ולכן לא הוצרך לזכור כאן מה הם הדברים הרבים שזוכה בהם. שסתמן כפירשן. שכבר נשנו למעלה בגוף המסכתא ונודעו. ועכשיו בא להוסיף עליהם. כמו שביאר בנמשך שאמר ולא עוד. ר"ל שזה שבחו של העוסק בתורה לשמה. שזוכה בכל הנאמר בשכבר. ויתר עליהם:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:1:6
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:1:6](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:1:6)

**שכל העולם כולו כדי הוא לו.**להיות נברא בשבילו. ושקול הוא כנגד כל העולם. ולא נברא העולם אלא לצוות לזה. שנא' כי זה כל האדם. כדאיתא פ"ק דברכות. ועמ"ש בס"ד במכלתין פ"א מ"ח. ובהרואה לא איברי עלמא אלא לרחב"ד:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:1:7
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:1:7](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:1:7)

**נקרא ריע.**שנא' ולי מה יקרו רעיך. וכתוב למען אחי ורעי. וארז"ל כל דיין שדן דין אמת לאמתו אפי' שעה אחת כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית. מלבד שעל צדיק העולם עומד. שנא' וצדיק יסוד עולם. ומאחר שהעולם מתקיים על ידו. הרי הוא כחבר וריע למי שבראו:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:1:8
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:1:8](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:1:8)

**אהוב.**כתוב מאשר יקרת בעיני ואני אהבתיך. ואומר שלום רב לאוהבי תורתך. ואמר להנחיל אוהבי יש. ואומר אני אוהבי אהב וכהנה רבות:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:1:9
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:1:9](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:1:9)

**אוהב את המקום.**תחלה היה צריך לומר אוהב אח"כ אהוב. כך הוא סדר הראוי להקדים הסבה אל המסובב. אבל באמת אוהב לגופיה לא אצטריך. כי אם הוא אהוב. בהכרח צריך להיות אוהב. כמים הפנים לפנים. אלא הוא כנתינת טעם לנמשך. ר"ל מתוך שאוהב את המקום הוא אוהב גם לבריותיו של מקום. כלומר שאהבתו זכה לבריות כמו למקום. כי סבה אחת לשתיהן. שהיא אהבת האמת. שעל כן עוסק בתורה לשמה. לא על מנת לקבל פרס וכל שכן שאין אהבתו לבריות ע"ד החנופה. בשביל הנאה ותועלת שחושב לקבל מהם. אלא אוהב אותם לטובתם. ומוכיחם כשרואה בהם דבר מגונה. כדי להסיר מהם כל נזק והפסד גופני או רוחני. שהיא האהבה האמתית. לא המחפה עליהם. ומייפה כל מעשיהם. כי אדם כזה אוהב עצמו ושונא הבריות. וכבר דברנו מזה בסוף עלית האהבה ובכמה מקומות מהמגדל ובית מדות בהרחבה:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:1:10
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:1:10](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:1:10)

**משמח את המקום.**כי ישמח ה' במעשיו. שיוכל להיטיב אליהם (שלא יהא פ"פ לקטרג למנוע הטוב מהם) ועל ידי כך. משמח את הבריות. שנהנים על ידו שפע רצון וברכה. ושמחים בכל הטוב:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:1:11
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:1:11](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:1:11)

**ענוה ויראה.**כך הוא הסדר. כמו ששנינו שילהי סוטה. ענוה מביאה לידי י"ח. וא"ת הרי אמרו מה שעשתה חכמה עטרה לראשה. שנא' ראשית חכמה יראת ה'. עשתה ענוה עקב לסוליתה. שנא' עקב ענוה יראת ה'. אי הכי איפכא הו"ל למימר ומלבשתו יראה וענוה. וכן הקשה במד"ש (וא"כ יקשה גם על משנה דסוטה הנ"ל) ונדחק מאד. אמנם לדעתי דבר פשוט וברור הוא דלק"מ. ובעל מד"ש לא עמד על אמתת הפירוש. במה שאמרו מ"ש חכמה עטרה כו' כי בודאי צריך להקדים יראת חטא לחכמה. שאם לא כן אין החכמה מתקיימת. כמו ששנינו בפ"ג מ"ט כל שי"ח קודמת לחכמתו כו'. ועמ"ש בס"ד שם שאפי' חכמת אנשי העולם. אין לה קיום אם לא יקדים האדם יראת חטא וזהירות מתאוה ושרירות (ולכן חברו גם חכמי או"ה ספרי מוסר כמו סי המדות היוני) משא"כ בענוה שאינה צריכה מתחלתה לי"ח. כי בלי ספק יש לה קיום והעמדה גם בלי יראה מן השם (שגם חכמי אומות העולם בחרו בה. אפי' שהיו אפיקורסים בלתי יראים את ה'. רק מחמת ששמו אל לבם סוף כל אדם רמה ותולעה) ולכן היא קודמת בזמן בודאי. אבל היא דרך סלולה. המביאה לידי יראה בסופה. הוא שאמרו שעשתה ענוה עקב לסוליתה. כי כמו שהעקב סוף הגוף. כך היראה סוף ותכלית הענוה. שעל כל פנים כרוכה בעקבה ובסופה. אם לא באה מתחלתה. זהו דבר אמיתי וישר. באופן שאין כאן סתירה כל עיקר. ולכן הקדימו בכל מקום ענוה ליראה. שכך הוא סדר המדרגה ולא זו בלבד שיש לענוה אפשרות קדימה זמנית. אלא שהיא מוכרחת ג"כ. שאם אין ענוה. אין מציאות לי"ח כלל. כמבואר מעצמו. לפיכך בהכרח תקדם כדרך שקדמה י"ח לחכמה. מחמת שלא תתקיים מציאות החכמה בלתה. עם היות לה ציור בהתחלה זולתה. אבל היראה לא תצויר בזולת הענוה. ויש לה קדימה זמנית הכרחית. ובזה נתבאר שאין כאן ריח קושיא מצד זה. אכן עדיין צריך ליישב דתרווייהו לא צריכי ר"ל ענוה ויראה. דהא בעסק תורה לשמה עסקינן. שהיא החכמה השלמה. וכבר שנו שאם אין י"ח קודמת לחכמתו. אין חכמתו מתקיימת. א"כ פשיטא צריך לומר שכבר קדמה לו מדת היראה. וכיון שכן. גם עניו הוא מקודם. שהרי כך הוא סדר המדרגות. כמו שהוכחתי בבירור. ולא זכה בהן ע"י למוד תורה. יש להשיב הפרש בין קניית מעלת המדה סתם. ובין העושה לו ממנה מלבוש שמתכסה בו כל גופו (וכתנות אור לנשמתו) על דרך שאמר הכתוב וילבש צדקה כשרין. וילבש בגדי נקם תלבושת. שהם לחזק הענין בתכלית. כן הכוונה כאן. עם היות ודאי באיש אשר אלה לו היא מדבר. שכבר קנה חכמה ענוה ויראה היו לו למנה. מ"מ הוסיף לו עתה קנין עצום ומעלה יתרה על הראשונות שלא יזוז ממנה ולא יטה. בישרו סוף שתהיינה לו מעלות הללו כבגד יעטה. כמעיל וצניף ילבשם וילבישוהי. ערום בל יעזבוהו: ומכשרתו. מכינתו ומזמינתו. מלשון ויתרון הכשר חכמה. ובמשנה הכשר מבוי. הכשרתי את נזקונ להיות צדיק. תמים בדרכיו. וחסיד במעשיו עושה לפנים משורת הדין:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:1:12
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:1:12](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:1:12)

**ישר.**לא חסיד שוטה. אלא חסידותו הוא ביושר:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:1:13
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:1:13](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:1:13)

**ונאמן.**רוח. דובר אמת בלבבו. כדר"ס. עיין עלית ד"א (דקסט"א):


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:1:14
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:1:14](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:1:14)

**ומרחקתו מן החטא.**משמרתו שלא יבוא שוגג לידו:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:1:15
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:1:15](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:1:15)

**ומקרבתו לידי זכות.**מצוה גוררת מצוה:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:1:16
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:1:16](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:1:16)

**ונהנין ממנו עצה**עמש"ל פ"א מ"ח:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:1:17
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:1:17](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:1:17)

**ותושיה**מלשון יש. כתב ר"ד קמחי בשרשיו. נקראת התורה והחכמה ומעשה הטוב. תושיה. לפי שהיא נמצאת לעולם. כי כל הישים יחסרו ויחזרו לאין והתורה והחכמה תעמד בישותה כל ימי עד:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:1:18
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:1:18](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:1:18)

**ונותנת לו מלכות.**מאן מלכי רבנן. שנא' בי מלכים ימלוכו:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:1:19
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:1:19](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:1:19)

**וממשלה.**סוף הכבוד לבוא. שעולה לגדולה. א"נ מושל ברוחו וכובש יצרו. שהיא הממשלה הגדולה. וחקור דין לעמוד על האמת בעומק חכמתו ושכלו. בענין שלמה המע"ה. בדין הילד. ורבי בנאה. וזולתם. עיין בית אל מעמד ליום רביעי. על מ"ש הוי ערום ביראה:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:1:20
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:1:20](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:1:20)

**ומגלין לו רזי תורה כו'.**מן השמים גם בלי רב. כענין אאע"ה. שהיו שתי כליותיו נובעות חכמה. זהו כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק. כן לא יפסוק מלהשפיע על אחרים. כענין שכתוב וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו. והיא היתה מדתו של א"א כידוע:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:1:21
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:1:21](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:1:21)

**והוה על ידי כן צנוע**כך מצינו בא"א כמ"ש עה"פ הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:1:22
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:1:22](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:1:22)

**וארך רוח.**ג"כ מצינו בא"א. כנראה ממה שנהג עם בן אחיו שגדלו ורוממו. וא"ל אל נא תהי מריבה ביני וביניך וגו' אם השמאל ואימינה וגי'. נתן הברירה בידו לבחור לו חלק בארץ שלו. ורצה לפנות ולזוז מפניו להניח לו מקומו. ולא לריב עמו:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:1:23
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:1:23](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:1:23)

**ומגדלתו כו'**על כל המעשים. הטובים והמדות החמודות. והמוסרים הישרים. הוא מתגדל ומתרומם. שמוסיף עליהם תמיד:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:2:1
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:2:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:2:1)

**אריב"ל כו'.**המאמר הלז צוח דרשני. חרפת התמיהות הסר ממני. ועיר רק ההכרחי בלבד. בכל יום ויום. לא סגי בלא"ה. ותו לימא בכל יום ולשתוק. ויום למאי אתא. מהר חורב מה טעם אחז בשם זה דוקא. הלא נקרא גם בשמות אחרים סיני ופארן. לבריות. הי"ל לומר לאדם. נזוף. מה ענינו. ומה שמץ דבר נשמע בו. ואיך למד זה מהכתוב נזם זהב וגו'. ואומר והלוחות. מאי ואומר. ולכאורה אין לזה קשר עם הקודם. א"ת חרות. מנין לנו. ומה מכריחנו לשנות הקריאה ממה שנאמר. בעז"ה נדרשהו כמין חומר: כוונת ריב"ל היא על מי שיש בידו לשקוד על למוד התורה. ולומד לפרקים בלבד. ועוזבה בין הפרקים ופונה לדברים בטלים בשאט בנפש. וכן העוסק בחכמות חיצוניות. ומשליך ד"ת אחרי גיוו (עמ"ש לעיל ספ"ה. ד"ה דכולא בה. ובגמרא פרק ב' הלחם) אע"פ שחוזר ללמודה בעתים ידועים. כי זה נקרא דבר ה' בזה. כל מי שיש בידו לעסוק בתורה. ואינו עוסק. לפי שאין עסקו בה לשמה. על מנת לקיימה. שאם כן לא היה לבו פונה ממנה. כדי שלא ישכח דבר ממשנתו. א"כ רשע הוא. ורשע אסור בד"ת. שכן כתוב. ולרשע א"א מה לך לספר חוקי וגו'. ותשלך דברי אחריך (ומ"ש במדרש איכה. הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו. המאור שבה היה מחזירן למוטב. זה שייך במי שפורק ממנו עול תורה. רק להשביע יצרו בעבירה. לזה יש תקוה לשוב למוטב ולדרך חיים ע"י אור תורה. משא"כ מי שמואס בתורה עצמה. ולכן עוסק בספרי מינות. לזנות אחרי אלהי נכר ולדרוש דעות האפיקורסים. לא על מנת לידע מה להשיבם. רק כי מצאו חן בעיניו. לזה תורתו נעשית לו סם מות ודאי (כי כל באיה לא ישובון. וכל דפריש ממינות מיית) ולא יועיל לו למודו בה. כי סופו להפך דא"ח למינות ולדרשם לגנות. כענין מנשה שהיה דורש דרשות של דופי) ועל דבר זה נאסרו או"ה בלמוד התורה. כמ"ש רז"ל גוי העוסק בתורה חייב מיתה. מחמת שלא רצו לקבל התורה. ובדבר ה' מאסו. נעשית מאורסה לישראל. ומאחר שלמודם של או"ה בה. אינו על מנת לקיים. נאסרו בה ונענשים עליה כבא על אשת איש (שאין אהבתו אליה. אלא מחמת האיסור. שאל"כ מה לו לדרך אסור (אם לא) לשתות מים גנובים ימתקו כך היא אהבת העוסקים בתורה דרך ארעי. ובחכמות חצוניות בקביעות. אינן אלא מתאוים לדברים האסורים. שהרי נאסרו בשניהם. מחמת התאוה הרעה) ואפי' בז"מ דידהו שקבלו. משחזרו בהן ולא קיימום. התירן להם. לומר שאינן מקבלים עליהן שכר. כמצוה ועושה. כדאי' בשדו"ה. ועל דבר זה נחתם גזר דינם. ונקרא סיני חורב. שמשם ירדה חורבה לאו"ה. כמ"ש בפר"ע. זהו שבא ריב"ל להשמיענו. שאפי' לומד אדם תורה (דלאו ברשיעי גמורים עסקינן. שאין להם עסק עם התורה כלל. אלא בלומד ופירש. וחוזר חלילה. שסופו מר חלילה) אם אינו שוקד עליה להביאה לידי מעשה. אין לה' חפץ בו. והוא שדייק ואמר:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:2:2
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:2:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:2:2)

**בכל יום ויום.**שכך כתוב. אם תעזבני יום. יומים אעזבך. היינו דאכפל ותני יום ויום. לפי שכנגד היום שמבטל ממנה. היא עוזבתו יום ויום. מפני שאינו כדאי לעסוק בה. וראיה מהר חורב. כי על כן נתרחקו האומות ונאסרו בתלמודה. והיינו דנקט נמי לבריות. דכייל נמי גוי העוסק בתורה (וכמש"ל פ"א מי"ב בס"ד) ואי הוה אמר אדם היה משמע דוקא ישראל שנקראו אדם. ובאמת גם האומות נענשים על שלא עסקו לפחות בז"מ ע"מ לקיימן והיו חשובין ככ"ג. ועכשיו אפי' לומדים אותן נענשין עליהן מפני שאינו לימוד לשמה. לפיכך כל הבריות נכללים בכרוז הלז הקורא תרעומת התורה ועלבונה. וזהו ג"כ שאמר כל שאינו עוסק בתורה תדיר בדיוק. וגם לגרסת ספרים שלנו דל"ג תדיר מדויק על דרך זה. כי לכן תפס לו לשון עוסק. לא לומד בלבד (כמ"ש בס"ד פ"ג מ"א) נקרא נזוף שכן מצינו בישראל כל ל"ח שנה שהיו נזופים במדבר. לא בא הדבור למשה. שלא ילמדם. לפי שנאסרו בד"ת כמנודים לשמים. שנא' נזם זהב באף נוטריקון נזוף. אי נמי מ"ם דנזם מתחלפת בפ"א. שהם אותיות השפה הרי נזף. ואפשר להמליץ ג"כ בדרך זה הדבר מגונה דסמוך ליה לדבר אחד נתכוון מלשון חזרה. לומר שהוא חוזר אליה לעתים (ועל כן פושט טלפיו להראות סימן טהרה):


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:2:3
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:2:3](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:2:3)

**אשה יפה**היא התורה. וכן אמרו עה"פ נואף אשה חסר לב. זה ת"ח שלומד תורה לפרקים היינו הך. מטעם שאמרנו כדרך שנאסר הגוי בתורה מפני שאין תלמודה מביאו לידי מעשה. כך הת"ח שפורש ממנה לפרקים ולומד לפרקים אין תלמודו לשם שמים. ואינו מתקיים לפיכך נחשב לו ג"כ עון חמור כאשת איש. כענין שאסורה לגוי. משום דמאורסה היא לזולתו. מזה הטעם בעינו ממש נאסרה על זה וככל האמור. זהו נזם זהב וגו'. שעושה לו מן התורה תכשיט. להתגדר בו בפני בני אדם. כן הדבר הזה שלוקח לו אשה יפה לזנות עמה. זו כלת משה החמודה. שנואף אותה. מפני שאינו עושה אלא להתייהר בה. שהרי חוזר ופורש ממנה ומונה עונתה. ונחשבת אצלו סרת (לשון סרחון ובאוש. תרגום ויבש וסרי) טעם על כן ממאס בה ומתרחק ממנה פעם אחר פעם. אע"פ שחוזר אליה לפעמים. הרי היא אצלו כנואף אשה. שאינו מרגיש על סרחונה. כי אינו עושה רק למלאות תאותו הרעה לטעום טעם האסור. אח"כ מניחה והולך לו. לכן הלמוד עצמו עבירה חמורה היא בידו. כי טוב לו יותר שלא יבוא אליה כבוא אל אשה זונה ולבו לאחרת פונה. שהרי היא מכלל ראשי תיבות חמורות דמגלה ערוה. וזהו ודאי עלבונה. ומפריד אלוף נעוריו הוא זה השונה (ונקרא חסר לב. מפני שקץ בתוכחתה של תורה. וכתוב ושומע תוכחת קונה לב. ועוד שאין לו לב לעמוד בקשרי מלחמת הויכוח שאינו יודע מה להשיב לאפיקורוס. בשער לא יפתח פיהו והיה כי תקראנה מלחמת מינין ואפיקורסים ונוסף גם הוא על שונאינו וזה מחמת שלא היה שקוד ללמוד תורה. משא"כ השוקד עליה. לבו כלב האריה המס ימס כי יקרא עליו מלא רועים בגנות המינות מקולם לא יחת ומהמונם לא יענה. הוא שאמר דוד מאויבי תחכמני מצותיך כי לעולם היא לי בתמידות. לא הסחתי דעתי ממנה לפיכך נתחכמתי בה. לעמוד נגד אויבי באומץ הלב. לא כלומדה לפרקים. שהוא נואף חסר לב. ואמר לכל סכל הוא) ושמא תאמר כבר נתבטלו האירוסין דתורה לישראל ע"י שבירת הלוחות. שהן היו עדי קדושיה. ולכן שברם משה כדי שלא ידונו כא"א אלא כפנויה. כנודע ממאמרם ז"ל. א"כ הרי היא מופקרת ומותרת לכל אדם. לזה בא כמודיע שאינו כן. כי לא נתבטלו הקדושין בכך. אלא לאותה שעה בלבד. ושוב חזרו ותלו בלוחות שניות. תדע שלכך נאמר חרות על הלוחות. ולא נאמר בלוחות (כענין שכתוב בספר ויוחקו בצור יחצבון כך היה ראוי שיאמר חרות הוא בלוחות וגם שהוא קצור לשון) אלא לרמוז שלא היה הכתב נחקק בגופן של לוחות. לשנאמר בהשתברה. כבר נמחק הכתב נקרעה הכתובה ופקעו קידושין לגמרי. אלא האבנים בלבד נשתברו ולא נגעה יד השבירה במכתב מאומה. שנשאר שלם בלי הפסד. לפי שהיה כמונח על גביהם לא נחצבו האותיות בגוף האבנים שלא היו רק בסיס לדבר האסור. זהו על הלוחות. לא בתוכן וכמו שאמרו חז"ל. שראה משה האותיות פורחות מן הלוחות. ע"כ שברן. הלכך כתב קידושין במקומו עומד. לחזור ולחול על לוחות שניות. ומן אז חזרו הקידושין ונתקיימה הכתובה. לא נכתב עוד שובר על גבה. לפי זה בהכרח לשנות המקרא. ויש אם למסורת. כי איך אפשר לקרות חרות כמשמעו. והרי המכתב לא נחרת באבני הלוחות עצמן ולא נחקק בגופן. אלא פורח באויר על פניהם. הא על כרחך לומר אל תקרא חרות אלא קרי ביה חירות ללמדך שכל מי שעוסק בתורה. שכל עסקו בתורה. דהיינו לשמה. כמו שפירשנו כמה פעמים. הרי זה מתעלה. ולעולם דין ארוסה לישראל יש לה. ואינה נשאת אלא להגון לה שעוסק בה ומקיים עונתה. שוגה תמיד באהבתה. ולא מכניס צרתה לביתה למען הרעימה לתבוע ממנו פגמה בשתה וכלימתה. שאין אשה מתקנאה אלא בירך מסרחת של חברתה. והנה זה יפה אף נעים מה נמלצו לחך. מדבש ונופת לוחך: גם י"ל חרות גי' תרי"ג מצות. שנכתבו כולן על הלוחות. ואחד יתר בגי'. לרמוז על תורה שבע"פ. שגם היא היתה כתובה עליהם. כמ"ש רז"ל:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:2:4
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:2:4](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:2:4)

**חירות**שהת"ח פטורים ממסים. ויחלו ממשא מלך שרים. מנדה בלו והלך לא שליט למרמא עליהום:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:3:1
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:3:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:3:1)

**הלומד**לא הי"ל להתחיל במלמד. שא"כ היה צריך להאריך וק"ל ובחנם נדחק בו מד"ש: דבר אחד של טעם תורה. כגון רבא דאסבריה רב סחורה זוהמא לסטרון וכשמואל דאסבריה ההוא מרבנן אחד יורד לאמת השחי כו' כן נ"ל אלא דקשיא לי עלה. אי הכי מאי צריך דקאמר חייב הו"ל למימר דהא שמואל קרע מאניה עליה. דהכי קיימ"ל כר"י דנימוקי עמו. וס"ל אפי' לא האיר עיניו אלא במשנה אחת. הוא רבו. וכל שכן דקשיא רישא. פרק אחד או הלכה אחת כה"ג ודאי רבו הוי. וחייב לעמוד מפניו ולקרוע עליו. ולכן מ"ש מד"ש במה שהתחיל בפרק א'. ולא מסכתא לפי שהוצרך לתת גבול להתחלת ענין צריך ולא חייב ולאו מילתא היא. למה ליה כוליה האי לענין חייב. דהא כגוונא דתנן. פשיטא דחייב נמי (אע"ג דברבו המובהק החיוב יותר גדול ועצום ממנו) ואם כן לא היה לו לתנא להתחיל אלא מאות אחת. ונראה דלק"מ. הכא במאי עסקינן. בחברים הלמדים זה מזה. כדתנן הלמד מחברו. ולא דמי לעובדי דאייתינן לעיל. דהתם מיירי ברב ממש אע"פ שאין רוב חכמתו ממנו שלא למד ממנו אלא דבר א' בלבד. כרבא מר"ס וכן שמואל מההוא מרבנן. מ"מ ר"ס וההוא מרבנן. לא למדו כלום מרבא ושמואל. הלכך הוה להו דין רב. לא חבר. וכה"ג חיובא נמי הוי כדלעיל. מיהו בחברים הלומדים יחד. אם זה למד מחברו עכשיו. חברו לומד ממנו ג"כ בפעם אחר. ולפיכך אמרו. ת"ח שבבבל עומדים זה מפני זה. וקורעין זה על זה. וזהו חומרא בלבד. לא חיוב גמור (על כן בטלוה האידנא) אלא דבר הראוי. ומהא מיירי נמי תנא דידן. מש"ה קתני לשון צריך ולא שנא פרק. או הלכה. או דבור אחד. ואות אחת. הכל שוה. כיון דבחברים עסקינן. זה ברור בס"ד. אבל הלמד מסכתא שלמה או אפילו רק שני פרקים. פשיטא דרב מובהק נמי הוי. ומהא לא קמיירי:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:3:2
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:3:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:3:2)

**אות אחת**כגון מעמצין. או מאמצין. עוממות. או אוממות. מעברין. או מאברין. עכוזי. או אכוזו:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:3:3
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:3:3](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:3:3)

**שני דברים**לפי שמצאו אחיתופל לדוד שהיה יושב יחידי ועוסק בתורה א"ל למה אתה לומד יחידי. והלא כבר נאמר חרב אל הבדי' (ואע"ג דהאי קרא בקוסמי' משתעי אסמכתא בעלמא הוא והדבר מקובל בידם) שוב פעם אחרת מצאו שהיה נכנס לבית מדרשו בקומה זקופה. א"ל הלא כבר נאמר ומקדשי תיראו. שצריך ליכנס שם במורא. כדי שתהא אימת שמים עליו. מדרש הביאוהו המפרשים. והיינו דקאמר אשר יחדיו נמתיק סוד וגו'. ואותו מזמור כנגד דואג ואחיתופל אמרו דוד. שכן סיים בו. ואתה אלהים תורידם לבאר שחת וגו' לא יחצו ימיהם. דדרשינן ליה עלייהו. כדאיתא בחלק. והכי נמי הך קרא דלעיל מיניה דואתה אנוש כערכי. דקאמר כי לא אויב יחרפני וגו'. מאחיתופל משתעי. שהיה מראה עצמו כאוהב לדוד. שלא ידע להשמר ממנו. וא"ת הא אשכחן דגמר מיניה תו הא דשרי למכתב שם אחספה ומשדי בתהומא. כדאיתא שילהי סוכה. והיכי קאמר שני דברים בלבד. וי"ל ההיא שעתא דקאמר הך קרא ואתה אנוש כערכי וגו'. אכתי לא אגמריה טפי. והא דכתיב הכא בבית אלהים נהלך. על כרחין דחיק ומוקי נפשיה אבית מדרשו. דהא אחיתופל לא ראה בנין ביהמ"ק. שגם דוד לא בנאו. אלא יסודו בלבד כרה. וגם זה היה מעשה זמן רב אחר מיתתו של אחיתופל כמ"ש רש"י פ' אלו הן הגולין. שנא' ואתה אנוש כערכי. א"ת היכי משמע שקראו רבו. הא אנוש כערכי שוה לו משמע דעדיף מיניה. מי שמעית לה. וי"ל ודאי חבירים היו. כדקאמר אשר יחדיו נמתיק סוד. ומהכא נמי אמרינן בחלק שקראו דוד לאחיתופל חבירו. והיינו נמי אנוש כערכי בלי ספק. שערך אחד להם. אלא שלפי רוב הענוה שהיתה בדוד עשאו רב עליו. ונהג בו כבוד כרבו. וכי הא דתנן במכלתין פ"ד מי"ב וכבוד חברך כמורא רבך. זהו שאמר. ואתה עם היותך אנוש כערכי עשיתיך אלופי ומיודעי. וממילא שמעינן דנהג בו מנהג רב. כפי הראוי לחבר הטוב. ומדקאמר ואתה אנוש כערכי דהיינו חבר דייק לה ודאי דלשבח הוא. וכדמסיים אלופי. וזה מחמת שאתה אנוש כערכי ר"ל חבירי. וראוי אתה אצלי לכבודו של רב כדאמרן אלא שאח"כ הורידו מגדולתו ולא נהג בו אלא כחבר בלבד. כמו שהיה באמת. וכמ"ש רז"ל ושוב קראו תלמידו. ג"כ מטעם זה. שהרי מתוך שחבירו היה. ראוי גם הוא לנהוג בדוד מנהג רב. מהטעם הזה בעצמו. לפיכך קראו כך. אחר שהרע מעשיו:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:3:4
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:3:4](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:3:4)

**אלופו.**מלמדי. כענין ואאלפך חכמה. תאלף אורחותיו:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:3:5
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:3:5](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:3:5)

**ומיודעי.** מלמדני דעת. כמו אנשים חכמים וידועים. יודעי דעת. ומודע לבינה:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:3:6
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:3:6](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:3:6)

**והלא דברים ק"ו.**וא"ת נימא דיו כנדון. שלמד שני דברים. לא בלומד אות אחת בלבד. דהא אפי' לשכינה אמרינן דיו. וי"ל ק"ו בהדרגה קילוף. מה אם דוד כו' שלא למד אלא שני דברים. קראו רבו אלופו ומיודעו. עשה לו את כל הכבוד הזה בכל אותם התוארים. הלמד אות אחת עאכ"ו דבעי למעבד ליה הדור כל דהו. וכ"מ במד"ש. אבל לא נתחוור לי. מנין לנו שנעשה ק"ו כזה. דילמא אפי' כל דהו לא איבעי למעבד. ולא נילף ק"ו מנושאים בלתי שוים. איברא במד"ש קטעי בהכי. דסבר למימר דיו. שאין כאן מדת דיו. דכי דיינינן ק"ו לכל אדם הלומד אות אחת. שיהא חייב בכבוד חבירו. כמו דוד לאחיתופל. מה מקום לומר כאן דיו. היכא אמרינן דיו. כי מייתינן בלמד טפי ממלמד כגון ק"ו לשכינה י"ד יום. אתא דיו ואוקמיה אשבעה. כדין המלמד ותו לא. דכוותה הכא. אי הוה בעינן לאתויי מדוד מ"י שעשה כבוד פשוט לאחיתופל. ק"ו לשאר אדם בכבוד גדול. ר"ל שחייב לקרות לחבירו שלימדו. נשיא או מלך ד"מ. הוה אמרינן דיו לומר שאינו חייב לקרותו אלא רב. כדעבד דוד. תו לא. משא"כ עכשיו שאין אנו למדים ק"ו כי אם להשוות המדה. אין לך לומר בכאן דיו. אלא פירכא היא. ואכתי אתי במה מצינו. אע"ג דמפריך. ותו גילוי מילתא בעלמא הוא. ודיינינן ק"ו לפי הערך (וכן דעת המפרשים. והיא סברא ברורה. אע"פ שהיתה בעיני במד"ש לזרא. דלא גמיר מערכין. ופריך דיו. ולא עמד על עומק הענין. וכאשר נעריך אותו באמת בעז"ה. כן יקום). מה אם דוד שהיה מלך ישראל (בודאי לא לחנם האריך התנא לשון ושפת יתר) שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים. קראו רבו כו'. הלמד אפי' אות אחת. עאכ"ו שיקראנו רבו. מאי פירכת. מה לדוד שכן למד שני דברים. אות אחת מנין. אדון אני מדוד לשאר אדם. מה אם דוד. אע"פ שהיה מלך ישראל. נהג קלות בנשיאותו וקראו לאחיתופל רבו. הלמד מחבירו כו' עאכ"ו שיקראנו רבו. אע"פ שלא למד כל כך כדוד מאחיתופל. נגד זה יש מעלה גדולה למלך שצריך שתהא אימתו עליך. והרי זה ודאי ק"ו עצום וחזק לפי ערך. והיינו גילוי מילתא דלא אמרינן ביה דיו. דכוותה איכא טובא ותו משום דמיפרך ק"ו. וכדאשכחן פ"ק דפסחים (דף י"ח) דבעי תלמודא למילף רביעי בקודש. מק"ו דשלישי בתרומה. אע"פ שמוסיף מעלה אחת. ופירש"י משום דהיכא דמפריך ק"ו. לכ"ע לא אמרינן דיו (א"נ משום גילוי מילתא כמ"ש שאר מחברים) וה"נ הא מיפרך ק"ו. ותו אשכחן טובא. דאע"ג דלא מיפרך ק"ו לא אמרינן דיו. כל שכן הכא. דאין כאן עונש מדין ק"ו זה. דלא משגיחין בדיו. ומייתינן לק"ו בדרך הערך. ואין בכך כלום:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:3:7
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:3:7](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:3:7)

**ואין כבוד אלא חכמים.**ה"ג במד"ש. וי"ג אלא תורה. וזה נראה עיקר. מ"מ שניהם לדבר אחד נתכוונו. וה"פ אין כבוד אלא לחכמי התורה בלבד. להוציא חכמים בחכמות העולם העובר. כי אפי' אם תמצא לומר שראוים לברך עליהם ברכת שנתן מחכמתו (עמו"ק סרכ"ה) מ"מ כבוד תורה. מילתא אחריתי היא (אע"ג דמיבעי למעבד לזקני וחכמי אחרים. נמי הידור קצת) וגמר ג"ש ינחלו דגבי חכמים. מינחלו דגבי תמימים. ליתן את האמור כאן בזה. דגבי תמימים כתיב טוב. ואין טוב אלא תורה כו'. מכלל דנחלה האמורה בחכמים. טובה חכמה עם נחלת שפרה היא התורה:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:4:1
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:4:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:4:1)

**כך היא דרכה של תורה כו'.**בבא זו צריכה עיון. כי נמצא בזה הענין סתירה גדולה בכמה מקומות בתלמוד. כי הן אמת כך אמרו חכמים. אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה. שנא' וזאת התורה וגו'. עוד אמרו שאין ד"ת מתקיימין במי שמחייה עצמו עליהם. שנא' ולא תמצא בארץ החיים. וצריך להיות אכזרי על עצמו ועל בניו כעורב. שנא' שחורות כעורב. ואמרו צריך הת"ח לשום עצמו כחיה שדורסת (נ"א מסרחת) ואוכלת. שנא' חיתך ישבו בה. וכדומה לזה הרבה. וכל זה מסכים למה ששנו כאן פת במלח תאכל. אבל נגד זה מצינו ניגוד רב. דהכא אמרינן פת במלח תאכל. והתם אמר ר"נ דלא אכיל בישרא דתורא. לפיכך לא יכול להשיב בד"ת. ורבא אמר כל כמה דלא שתינא רביעתא דחמרא לא צילא דעתאי. ואלו הכא תנן ומים במשורה תשתה. ועוד התני ר"ח המקפה אכילתו במים. אינו בא לידי חולי מעיים. והכא תנן ועל הארץ תישן. והאמר בן עזאי. על כל משכב שכב חוץ מן הקרקע. ותנן הכא וחיי צער תחיה. ואלו לקמן תנינן שהתורה נקנית במיעוט תענוג לפחות. לפעמים מצינו שהיו ת"ח בעלי תענוג רב. כמ"ש במפנקי דמערבא. ואמרי אמוראי בבלאי אי קרצתן כנה לא תנאי משום דשמעתא בעיא צילותא כיומא דאסתנא ומר בריה דרבינא עבדא ליה אמיה שב מני לשב יומי. ודכוותה טובא. מלבד מה שמצינו שהיו מרבים בסעודה ובמיני תפנוקין. ואמרו הרוצה לנסך יין ע"ג המזבח. ימלא גרונם של ת"ח יין. וכיוצא הרבה. חוץ מה שנמצא לפעמים ת"ח מפליגים באכילה ושתיה מרובה חוץ לטבע הפשוט. כר"י ור"ל בפירות גנוסר. ואביי בתורים. ור"א בר"ש בשתין מיני לפדי. וזולתם שלמים וכן רבים. שהיו נוהגים בשולחן מלכים. כמ"ש בריב"ל אשר נכנס חי לג"ע. נמצא במ"ר דבר גוזמא ממאכל שולחנו ושל ר"ח שגדולים מעשיו. מכל הלין נ"ל שאין דברי משנתנו אמורים לא בעני החסר ואין לו. דמילתא דפשיטא היא צריכא למימר שלא יאכל העני למעדנים. וישתה משתה שמנים. וישכב על מצעות משי ותולעת שנים. ואעפ"כ מצינו שמהן יצאה תורה בודאי. גם אין הדברים מצוה ואזהרה לעשירים. שיכופו טבעם וימנעו מכל תענוג שהורגלו וגדלו עליו. כמ"ש מפרשים אחרונים. שהביאם בס' הנ"ל. אלא ודאי הכל לפי מה שהוא אדם. בין עני בין עשיר. אין צורך לומר שאם הוא אדם תש כח וחולה. כענין ר"א בר"ש וכיוצא בו. פשיטא שצריך לנהוג במעדנים עד שיבריא. ויוסיף אומץ בתורה. אלא גם הרגיל מנעוריו בתפנוקים ויש לאל ידו. ודאי שאינו מחויב למנוע מהם. ולהחליש טבעו ע"י כך. ונמצא מתבטל מן התורה. בסבת חלישות כוחותיו. ולא עוד אלא אפי' הוא עני. אם הורגל לאכול למעדנים. צריך וחיוב הוא להספיק לו מאכלים טובים שמנים ודשנים. מן הצבור. כההוא דאתא לקמיה דרבא. וא"ל במה אתה סועד. אמר בתרנגולת פטומה ויין ישן כו' ואמר אטו מדידהו קאכילנא מדרחמנא אכילנא. דכתיב נותן להם את אכלם בעתו. וגדולה מכל זה. אפי' אינו רגיל. אם נתן לו השי"ת עושר ונכסים. ויוכל להטיב לבו במאכלים טובים. כדי שיוכל ללמוד ולעבוד ה' בשמחה ומתוך הרחבת הלב. הרי זה עושה מצות חכמים. כמ"ש רב לרב המנונא. בני אם יש לך. הטיב לך (ואע"ג דרב ממשפחת בריאים הוה. וכן אמר החכם מכל אדם כמה פעמים בספר החכמה. ואמר הכתוב ביאשיה. הלא אכל ושתה דן דין עני וגו' וטוב לו וגו') וכן אמר שמואל לר"י. שיננא חטוף ואכול כו'. דעלמא דאזלינן מניה כהילולא דמי ואע"ג דרב הוא דאמר צריכין אנו לחוש לדברי זקן. אלא שמע מנה הא בדאית ליה. והא בדלית ליה. ומצי לצעורי נפשיה. כדמפלגינן נמי ביושב תענית. דמאן דמצי. נקרא קדוש. ודלא מצי נקרא חוטא. ומש"ה אמר ר"י כגון אנו מי שיש לו פרוטה מריצה לחנוני. ור"נ אמר כגון אנו לוין ואוכלין. כל שכן מי שיש בידו לגמול חסד עם נפשו. שאין לו לענותה. ואין היחיד רשאי לסגף עצמו. אם לא על דרך התשובה. ואם אין כל אדם זוכה לשתי שולחנות. אך איש אשר יתן לו האלהים עושר וישליטנו לאכול ממנו וגו' מתת אלהים היא. אמנם עם כל זה. האיש העשיר בנכסים ובכח ובבריאות. ויוכל להיות שוקד על התורה והעבודה ולבו פתוח עם עזיבת התענוגים. הוא משובח ביותר. כי ירויח זמן רב. יקר המציאות וינצל ממכשולות רבות הנמצאות עם המאכל והמשתה והתענוגים. אשרי לו ודאי. טוב לו בעוה"ז ובעוה"ב. כי ינוח לבו מטרדות יתירות. ויהיה פנוי מלרדוף אחד יתרונות הקנינים האובדים. כדי לבקש לו מותרי התפנוקים החמודים. ויסתפק במועט והכרחי. יזכה בזה למעלת העשירות האמיתית שהיא ההסתפקות. ויט שכמו לסבול עול תורה. כדרך שהיה ראב"ח עושה. שהיו לו אלף עירות ביבשה. אלף ספינות בים. ובכל יום נוטל משוי על כתפו. והולך מעיר לעיר ללמוד תורה. ועוד שהמרגיל עצמו בתענוג הרבה סוף כשאכל את שלו וכלה כיסו מבקש למודו ואינו מוצא. עומד ומלסטם את הבריות. או יוצא לתרבות רעה. ועל זה אמרו אכול בצל ושב בצל כו'. דאכיל אליתא. טשי בעיליתא. ואמר החכם מפנק מנוער עבדו (הוא יצרו הרע שניתן באדם לעבד לו) ואחריתו יהיה מנון (אדון מלשון ינון שמו) ואמרו חכמי הנגב מה יעשה אדם ויחיה. ימית עצמו. ר"ל יכניע כחות היצר שלא ישלטו בו. כי בזה יחיה חיים טובים ויאריך ימים בנעימים. לפיכך בודאי צריך אדם להביא עצמו בעול המוסר והסכל עודנו באבו. וכמ"ש טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו. שלא יעשה הרגל התענוגים ומנוחת הבטלה. טבע חזק. אשר לא במהרה ינתק. ובודאי ענין התורה אינו סובל ריבוי תענוגים כמ"ש רב לר"כ לא תמצא בארץ החיים. במי שמחיה עצמו עליה. ותנא דבי אליהו מבקש אתה שיכנסו דברי תורה במעיך. אל תכניס תענוגים בתוך מעיך. כי אם מלאה זו. חרבה זו. וקצר המצע מהשתרר עליו שני רעים כאחד. ולכך עיקר דרכה של תורה כך הוא ודאי. שכן אבותינו הראשונים מקבלי התורה. לא היה להם מתחלה אלא לחם בלבד. אפי' מים לשתות לא השיגו אלא ע"י תפלה. וכשבקשו בשר. נענשו. (ואצ"ל שלא טעמו טעם יין. כמ"ש לא מקום זרע וגו') וכן הוא אומר ויענך וירעיבך ויאכילך את המן וגו'. כי בזה היו פנוים אל למוד התורה. כמו שאמרו לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן. וכן יהיה לעתיד. כמש"ה ונתן ה' לך לחם צר ומים לחץ. בסבת השגת התכלית. שהוא למוד התורה באופן היותר שלם. כמ"ש אחריו והיו עיניך רואות את מוריך. וכן לא היו להם מצעות כרים וכסתות ומטות כבודות (שאפי' בגדיהן לא היו מחליפין. אלא היו גדלים עמהן) כי על הארץ היו ישנים בלי ספק. אך לא על הקרקע בלי הספק אלא איש כסותו בארץ. כדרך ששנינו בשומרי המקדש (וכמ"ש בס"ד גבי ההיא דהרואה) כללו של דבר אע"פ שלא נאסרו התענוגים לת"ח. אפי' הוא בריא וחזק. מכל מקום אינו משובח אם מרגיל עצמו בהם בנערותו. ואינו צריך להם. כי על כל פנים יתבטל הרבה מהתורה על ידיהם. אם לא שעושה בדרך הרפואה (ולשמור הבריאות אע"פ שאינו חולה) כשנחלש לבו מגרסתו. או מזקנה או רואה שטבעו צריך לכך. אזי מצוה היא בידו שיחוש על בריאותו. אולם בדורות האחרונים. שירדה חולשה לעולם. וביחוד ת"ח העוסקים בתושיה. ומאן קצירי ומריעי זכות היא להם להחזיק כחם בבשר ויין ומיני תבשילים ומרקחות. אם טבעם צריך לכך. ועל זו אמרו כגון אנו מהלוין ואוכלין. ואעפ"כ כל ת"ח יחוש לעצמו. שלא יעשה מההרגל טבע אכזרי. שלא יוכל לגרשו ולשרשו אח"כ. ובפרטות היכא דשכיח דוחקא דצבורא. לכן ימעט בהם כל האפשר. אם לא לפרקים ולעתים רחוקים. שעל זו אמר רב. אם יש לך הטיב לך (עם היותו ממשפח' בריאים) ייטיב לבו במעט תענוג. להשיב רוחו ולהחזיק כחו. ומפני שאינו דבר הווה ורגיל אצל ת"ח. יש לחוש לשינוי וסת תחלת חולי מעיים. הלכך הוצרך לתת עצה טובה לת"ח שישמור בריאותו בדרך זו. היינו שיקפה אכילתו במים. כדי שלא יבוא לידי ח"מ. ואמרי' כמה קתון לפת. שהוא במשורה שזכרה משנתנו. אמנם היא מדברת בעיקר דרכה של תורה. שהוא פת במלח. על כן די לו במים במשורה. ואז אין לו לדאוג מחולי בסבת אכילתו. ובכן כל דברי חכמים קיימים. ואין לך דבר שאין לו מקום. והכל לפי האדם והענין ואיש חכם יכלכל דבריו במשפט לשאת חלקו. לחם חוקו. וכבר כתבנו מזה בכסא שן. וכעליית האכילה. רק שלא לעשות דברי חז"ל כחוכא וטלולא. ולהסיר מהם עקשות פה ולזות הסתירה מדברי עצמם. לכן עתה הרחבנו בו הבאור הצריך למשנתנו ואין מדרש בלי חדוש:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:4:2
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:4:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:4:2)

**במשורה**היא מדה קטנה מאד. אחד משלשה ושלשים בלוג. והיא לשתיה פעם אחת. כענין שנא' ביחזקאל וששית ההין מעת לעת כך נראה לי:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:4:3
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:4:3](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:4:3)

**וחיי צער תחיה.**אטו עד האידנא לאו חיי צער קחשיב. אלא ה"ק ובחיי צער. עם שאינן חשובין חיים. תחיה בהם. כמו שאמרו הרוצה שיחיה ימית. כי מיתת כחות היצר. היא חיי הנפש. ובכן גם הגוף מרוויח אורך ימים בלי ספק. כידוע שמילוי התאוות ממיתות את האדם קודם זמנו. ומקצרין ימיו. ואע"פ שאמרו מי שיסורים מושלים בגופו. אין חייו חיים. א"כ אורך ימים וחיים כאלה למה. זהו במי שיסוריו יש להם ממשלה עליו. לענותו בעל כרחו. לא יוכל שלחם. אבל מי שמקבלם עליו בבחירתו והוא שליט עליה'. שאינו סובלם אלא כפי חפצו ורצונו. לא יזיקוהו אבל יוסיפו אומץ ויחזקוהו:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:4:4
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:4:4](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:4:4)

**ובתורה תהא עמל.**אע"פ שפתח כך דרכה של תורה. וכבר ידענו שכל אלו המדות. צרכה של תורה ומכשיריה הם. רצה להשמר מטענות היצר. כי אם אמנם אמת הדבר שמיעוט התענוגים ועזיבת מילוי התאוות. מוסיפים כח ושומרים הבריאות. נגד זה יש לחוש ממעוט כח והפסד בריאות. בסבת למוד התורה. כי כלל גדול אמרו בשמירת הבריאות. שצריך להתעמל ולהתיגע עד שיזיע. כמ"ש בס"ד בכסא שן. ובנוה חכם. ולומדי תורה שוקטים נחים. ואין להם עמל מלאכה. ביחוד אם יסתפק במועט דמועט ככל השנוי למעלה. לא יבקש לעסוק במלאכה ובאומנות לגמרי. מאחר שדבר קל מספיק לו. אך אז קרוב הדבר שיצא שכרו בהפסדו כי יכלה כחו ויאבד בריאותו ע"י העדר העמל הנוסף על הסגוף והעינוי בחיי צער בלא"ה א"כ כמעט קט ישחת חייו ויקצר ימיו נמצא קרח מכאן ומכאן. ואיה איפה הריוח בהנהגה כזו. שאין בה אלא כילוי ובילוי העוה"ז. ואיך ובמה יושג טובת עוה"ב. ויהי כמשיב לזה. ובתורה תהא עמל. כלומר אין לך לחוש. כי הנה בראתי רטיה וקמיעא וצרי שתשאר חזק ובריא. אולם ובתורה תהא עמל. ולא יהא למודך בשחוק ושעשוע וטיול וזהירות אלא תתייגע ותעמול בה בשהיא צריכה עמל ויגיעה. להשיג מחמדיה הטובים. שאינם נראים מיד. ולא נמצאים בקלות. אבל צריכין טורח רב. חקירה ודרישה היטב כחפירת אוצרות וחפישת מטמונים. כמ"ש אם תבקשנה ככסף וגו'. א"כ הרי לך עמל די והותר. המגיע לשמירת בריאותך. והעמדת כחך רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך. ומדוע תעמול לרוח. ולמה זה תיגע לריק ברדיפת הקנינים הנפסדים. אשר לא ישארו לך. וכחך כלה ודאי ע"י היגיעה הרעה ההיא. וחייך אובדים מהרה. משא"כ בעמל התורה. אינך צריך לדאוג מכל זה. כי אדרבה בה ירבו ימיך. אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך. עץ חיים היא למחזיקים בה. אין עמה רק טוב. ומה שאמרו שנקראת תושיה. לפי שמתשת כח. ר"ל כח היצר ודאי נחלש על ידה. אך כאשר יענו את היצה"ר. כן ירבה וכן יפרוץ כח היצ"ט. ואם יפול כח הגוף. כח הנפש יקימהו ויעודדהו כי רוח איש יכלכל מחלהו. נפש עמל עמלה לו. וטוב לו עמה. ואלו האחד (המיוחד הכח הנפשי) שיפול. אין לו תקומה. ועמש"ל פ"א מ"י. ועז"ח (ד"ו דח"א) רי"א התורה נקראת תושיה בתחלה אח"כ גבורה כו' כיון שרגיל לעסוק בתורה י"ל שמחה וגבורה ע"ש. ואמנם יש לחלק ג"כ בין המרבה בישיבה. כי הוא נחלש ודאי. ובין ההולך ולומד דרך הלוכו (כדרך שעשו המשאיים לקיים בריאותם) שמעמיד הבריאות. וטוב לה עמך בהעמדת והתמדת הלמוד. ואולי כך סובר תנא דידן. ורמז לזה באמרו. ובתורה תהא עמל. ר"ל עם עסק התורה תעמול בהתהלכך תנחה אותך. או שמא יכוון למ"ש על האר"י ז"ל. שהיה יגע בהלכה ומקשה בכח עד שמזיע. זהו ובתורה עצמה תהא עמל בתנועת איבריך בחמום. ובלבד שלא ינהוג בשגעון כדרך אלה המשתגעים בישיבות הללו. אע"פ שי"ל סמך בר"מ. שמדמה הת"ח לאילים המנגחים. הוא ע"ד שאמרו גדיים נעשו תיישים בעלי קרנים:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:4:5
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:4:5](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:4:5)

**ואם אתה עושה כן.**אם תעשה הול"ל. אלא ה"פ אם אתה מדעתך ומרצונך הבחיריי עושה כן. אז יש לך שכר טוב בעמלך. משא"כ אם הוא מצד נטיית טבעך ומזג גופך. המכריח אותך לנהוג במדת הכילות. ולכן אתה מסגף עצמך. ומונע מנפשך כל טוב. זו רעה חולה:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:4:6
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:4:6](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:4:6)

**אשריך בעוה"ז.**שאתה מוצלח בלי ספק ככל הנ"ל. והעוסק בתורה. נכסיו מצליחים. והרי זה בן חורין:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:4:7
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:4:7](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:4:7)

**וטוב לך.**ע"י השגת הקנין התכליתי. העומד הנצחי האמיתי:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:5:1
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:5:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:5:1)

**אל תבקש גדולה.**כי הרבנות מקברת בעליה. ואמרו הוי קבל וקיים. ולכן אמר יב"פ כל האומר לי עלה אני כופתו ונותנו לפני הארי. ועוד שהרודף אחר הכבוד. הכבוד בורח ממנו (וא"ת הרי אנו רואין בכל יום רודפי שררה מתהללים על תאות נפשם שמשיגים כל מבוקשם. זהו ברשע שהשעה משחקת לו. ובעונות הדור שמצא ב"ח מקום לגבות חובו. כמ"ש פרנס לפי דורו) והבורח ממנו. הכבוד רודף אחריו. א"כ מדוע יהיה רועה רוח רודף קדים. ואם יהא הכבוד ראוי לך. אינך צריך לבקשו ולחזור אחריו. כי הוא ירדוף אחריך. עד שישיג אותך. כמ"ש ב"ע (יומא ל״ח, ב) בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך. ואפי' ריש גרגותא משמיא מוקמי. ואין אדם נוגע אלא במה שמוכן לו. ואם אינו מוכן לך. למה תיגע לריק. כי אפי' תשיגהו. יהפך לך לרועץ. פתאום לפתע יבוא שברך:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:5:2
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:5:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:5:2)

**לעצמך.**אע"פ שמנעתיך מרדיפת השררה. זהו כשאינך משקיף על תועלתך והנאת עצמך בלבד. אך כשהוא לצורך ולתועלת הרבים. אזי לא זו שאינו דבר בלתי הגון. לקבל הגדולה. כשבאה לידו ולא ידחנה. אלא שראוי לחזר אחריה. כמ"ש ב"ק (ברכות סג, א) באתר דלית גבר. תמן הוי גבר. וכן שנינו ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש. ולא הזהרתיך אלא במקום שיש אנשים או במקום שאין מי שמקבל תועלת על ידך. או כשכל מגמתך אינה אלא לעצמך דוקא. ר"ל להנאתך בלבד. לזה אני מזהירך שלא טוב הדבר לבקש גדולה. וכן אמר הקב"ה למשה. לך רד מגדולתך. כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל כו'. הרי שאין כוונת הגדולה ותכליתה. אלא להנאת הזולת. לא להנאת בעל הגדולה עצמו. וא"כ כ"ש שלא יתכן לו לרדוף אחריה. אם לא במקום שאין איש. כי אז היא הנאת הזולת ועמ"ש בס"ד בסוף פרקין. ובמעלה ל"ד ממ"ח דברים:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:5:3
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:5:3](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:5:3)

**ואל תחמוד כבוד יותר מלמודך.**פירוש יותר מהרגלך. לא תחמוד להוסיף עליו. שכל המוסיף גורע. ואמר המשל גמלא אזיל למבעי קרני. אודני דהוו ליה גזזי מניה. אבל הכבוד שאתה למוד ורגיל בו לא תניחהו. והחזק בו. שכך אמרו חכמים לעולם אל ישנה אדם מן הרבנות שלו. ואפי' בשעת הסכנה כמו שלמדנו מחמ"ו. ואמרו במתא שמאי. בלא מתא תותבאי. ורבי הקפיד על בן בוניוס. העשיר שבא לפניו בכלים פחותים. והמקפיד על כבוד גופו העשוי בצלם. בודאי יקפיד על כבוד נשמתו ביותר שהיא בצלם אלהים ודאי. לפיכך יחוש אדם על כבודו הקנוי לו. שלא יהא לבוז. ואמר דוד המע"ה עד מה כבודי לכלימה. כך נ"ל דבר הגון ומתקבל בכוונת בבא זו. ומה שאמרו בו המפרשים. רחוק מכליותי:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:5:4
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:5:4](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:5:4)

**עשה.**מאהבה. ואף אם שולחנך ריקן. אל ירפו ידיך מלעשות חפצי שמים. בלי שתשקיף לשכר עובר. לכן לא תתאוה לשולחנם של מלכים. ועם שבעלי תורה נקראו מלכים. כמ"ש כי בי מלכים ימלוכו. ומאן מלכי רבנן (מלבד שכל ישראל בני מלכים הם) כי על כן ישיאך יצרך. לומר שצריך אתה להתנהג בנימוסי מלכים. לערוך שולחן מלא דשן. כראוי למעלת התורה. אשר לה המלוכה:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:5:5
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:5:5](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:5:5)

**ששולחנך גדול משולחנם.**כי על שולחן המלך מה"מ הקב"ה אתה אוכל. כמש"ה וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה':


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:5:6
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:5:6](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:5:6)

**וכתרך גדול מכתרם.**שאין אדם אחר יכול ליטלו ממך. ועוד מלך ב"ו גוזר ומצוה כל זמן שהוא בחיים. כיון שמת. בטלו כל גזרותיו וצויו. אבל מרע"ה. גם אחרי מותו מצותיו עומדים וקיימים. לעד ולעולמי עולמים וכן כל היושבים על כסאו ואשר ירשו כתרו מהחכמים. דבריהם ותקנותיהם אין להם בטול עולמית:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:5:7
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:5:7](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:5:7)

**ונאמן בעל מלאכתך כו'.**יעוין מש"ל ספ"ב. וכאן נוסיף לקח בעז"ה. לפרשו על פי ענינו. שמדבר מקנין התורה. ירצה ואין לך לדאוג שמא לא תוכל להשיג כתרה. מאחר שכל כך גדול הוא. מי ימצאנו ויבוא עד תכונתו. כי אין קץ לכל עמלו. כמ"ש לכל תכלה ראיתי קץ וגו'. א"כ למה זה הבל איגע. בדבר שלא אוכל להשיגו. לזה אמר ונאמן בעל מלאכתך כו'. כי כתר תורה מונח בקרן זוית. הרוצה לזכות. יבוא ויזכה וישלם לו השי"ת שכר פעולתו. אף שלא גמרת המלאכה המרובה. לא עליך היא לגמרה. שכר פעולתך אתה נוטל מכל מקום כי נאמן הוא בעל המלאכה שאינו מקפח שכר כל בריה. גם יכלול שלא תאמר. שמא לא אזכה להבין מה שאלמוד. לפי טבעי הבלתי מוכן. שכבר נגזר על הטפה. אם חכם. אם טפש. אבל גם זאת הטענה. בטלה. כי תורת ה' מחכימת פתי. יגעת ולא מצאת. אל תאמין. וה"מ לחדודי. לכך אמר ונאמן ב"מ. שישלם לך שכר. זו תורה וזו שכרה. אגרא דשמעתא סברא. לכן מובטח אתה לראות טוב בעמלך. ואף אם לאוקומי אגירסא. סייעתא דשמיא. ולא יועיל השתדלות. מ"מ אין נגרע משכרך מאומה. שהכל לפי העמל והיגיעה. אתה משתכר. ואם אתה שוכח אחר שעשית את שלך. מה איכפת לך. בזה לא הפסדת שכרך. ולא יהא יגיעך לריק. כמ"ש והזהרו בזקן ששכח תלמודו מפני אנסו:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:1
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:1)

**שהמלכות נקנית בשלשים מעלות.**כולן מפורשים בפרק כ"ג דן. ואמר נקנית אע"פ שירושה היא בדין תורה. כמ"ש למען יאריך ימים ע"מ הוא ובניו בקרב ישראל. לפי שאם היו בנים רבים למלך. אין יורש גדולתו אלא אחד מהם. והיינו אותו שממלא מקום אבותיו. ביראת חטא ובחכמה. כדאיתא בהנושא:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:2
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:2)

**והכהונה בכ"ד.**עשר במקדש. חטאת. וחטאת העוף. אשם. ואשם תלוי. זבחי שלמי צבור. לוג שמן של מצורע. שתי הלחם. לחם הפנים. שירי מנחות. מנחת העומר. וארבע בירושלים. הבכורה (בכור תם) והבכורים. ומורם מן התודה. ומאיל נזיר. ועורות קדשים. ועשר בגבולים. תרומה. ותרומת מעשר. חלה. ראשית הגז. מתנות. פדיון הבן. ופדיון פטר חמור. שדה אחוזה. ושדה חרמים. גזל הגר: בכהונה לא אמר נקנית. כי כל בני אהרן שוין בה. ואף ע"פ שאין נותנין תרומות ומעשרות אלא לכהן חבר:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:3
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:3](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:3)

**והתורה נקנית במ"ח דברים.**גם בתורה אמר נקנית אע"פ שגם היא אינה פוסקת אחר שלשה דורות. אז היא קנין עולם לדורות. מחזרת על אכסניא שלה. אכן קודם לכן. אינו בטוח שיהיו בניו ת"ח. שאינה ירושה. וכן אחז"ל. מפני מה אין מצוין בני ת"ח ת"ח. עמ"ש בס"ד בגמרא דפ' הפועלים. ואף אחר שלשה דורות. אינה באה בתורת ירושה. אלא מתורת קנין כמ"ש שם:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:4
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:4](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:4)

**א) בלמוד.**אין למוד אלא הרגל. כמ"ש למוד מדבר למודי הרע. ור"ל שהיה רגיל לשנות ולחזור על תלמודו. ולשקוד על הספר. עד שיהא שגור בפיו. כדאמרינן תני מניה ארבעין זמנין. ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים למאה ואחד. צא ולמד משוק של חמרין. ודבר זה יש לו קדימה. כי אע"פ שעדיין לא נתן לו ה' אזנים לשמוע ולב לקבל. ולירד לסוף דעת רבו. מ"מ ילמיד. כמ"ש לגריס אינש. והדר לסבר. ואע"ג דלא ידע מאי קאמר:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:5
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:5](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:5)

**ב) בשמיעת האוזן.**אחר שרגל על לשונו לשון תורה. יחזור אחר רב שישמע ויקבל ממנו ויורהו וישכליהו. ולא אמר בשמיעה סתם. בידוע שהאוזן הוא כלי לחוש השמע. כי הזהירו ללמוד מפי רב לאזנו. אע"פ שעדיין לא זכה להיות לו לב שומע (שמיעה שכלית) מבין. לא ימנע מבית המדרש. רק שיטה אזנו לשמוע. סופו שיבין:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:6
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:6](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:6)

**ג) בעריכת שפתים.**יאמר שאין די שישמע באזנו ויקבל הדברים בלבו. אלא צריך שיוציאם בשפתיו. כענין חיים הם למוצאיהם בפה. ואימתי הם שמורים בלב. בזמן שיכונו יחדיו על שפתיך. ואע"ג דאמר לעיל בלמוד. סד"א אפי' בלחישה סגי. קמ"ל. והכי אמרינן נמי. עה"פ ושננתם. שיהו ד"ת שנונים ומחודדים בפיך. עוד ירצה שצריך שיהיו השפתים ערוכות. מתחלה מכוונות ומדובקות בהשואה. לא אחת נכנסת ואחת יוצאת (כל שכן שלא יהיו פתוחות. כדרך הגולם) אלא מחוברים יחד אדוקים כנושקים קודם שיפתח פיו לדבר דבר. כי הוא סימן לאנשי הדעת השוקלים מלותיהם בטרם יוציאום מן הפה. דוחקים שפתותיהם זה על זה תחלה. לעורר המחשבה. ושותקים מעט לחשוב על הדבור שיהא שקול במאזני צדק. ועל דרך זה פירשו הקודמין שפתים ישק משיב דברים נכוחים. ר"ל המשיק שפתותיו זו לזו קודם שישיב. נראה כנושק שפתיו. ומעיין תחלה איך ומה ישיב. הוא משיב דברים נכוחים ודאי. שע"י השקת השפתים תחלה. מקבץ כחות המחשבה ומקיצם. לעיין יפה ולשקול דבריו בפלס השכל. באופן שיבואו נכוחים וצחים. וכן הוא אומר ודעת שפתי ברור מללו. ואומר בשפתי נבון תמצא חכמה והלא אפי' אינו נבון יכול שיאמר דבר חכמה ומרגלית בכל מקום שהיא מרגלית שמה. ועוד כך היל"ל בפי נבון תמצא גם לפחות היל"ל להקדים החכמה ולומר. חכמה בשפתי נבון תמצא. אלא אמר לך ע"י שפתי נבון. תמצא החכמה. מחמת נשיקת שפתיו. ואומר לב חכם ישכיל פיהו. ועל שפתיו יוסיף לקח. ר"ל ע"י שפתיו מוסיף לקח טוב. והוא שאמר עוד דברי פי חכם חן. מכלל שדברי חכמה היוצאים מפי כסיל. אין בהם חן. אע"פ שהם ד"ח. אין חן בהם. לפי שאינו יודע לערוך שפתיו. כי לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון. שאינו נמצא אלא עם החכם:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:7
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:7](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:7)

**ד) בכוונת הלב.**שהכל הולך אחר כוונת הלב. כמו שאמרו בכמה מקומות. וכוונה היא מחשבה. ר"ל שלא ילמוד כמתעסק: י"ג בבינת הלב והוא להבין דבר מתוך דבר. בשכלות הלב נחשב לדבר אחד עם כוונת הלב. עם שיש קצת הפרש דק ביניהם. מ"מ השכלות הוא תולדת המחשבה והבינה (עיין חלון צורי) ואמנם השכלות. הוא קרוב לענין הסתכלות. המצוי בלשון חכמים. כמו הסתכל בשלשה דברים. שפירושו ראיית הלב בעתיד ובנולד. כענין שאמרו איזהו חכם הרואה את הנולד. והוא הרואה בעין הלב. ובלמוד צריך להיות משכיל רואה בלבו עומק הדבר להיכן מגיע כל הנמשך והנולד ממנו רואה. ויורד לסוף הדברים שלומד. ומשיג הכללים היוצאים. גם מביט ומסתכל תכלית הדבר והתחלתו שרשו ומצאו על מה אדניו הטבעו. לדעת ראשיתו ואחריתו. ר"ל טעם הדבר וסבתו. על איזה יסוד הוא בנוי. וסוף הענין המבוקש והמסובב בידיעת תלמודו. וענינים המסתעפים ממנו:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:8
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:8](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:8)

**ה) באימה.**אימת שכינה. שלא תפסיק בדברים בטלים. ותפסיד למודך:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:9
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:9](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:9)

**ו) ביראה.**מורא רבך כמורא שמים. שלא תקל ראש עמו אפי' בד"ת כמ"ש זרוק מרה בתלמידים. וכל תלמיד שאין שפתותיו נוטפות מור תכוינה. שמתוך שמגיס לבו ברבו. ואינו מחשיבו הרבה. אינו משגיח כל כך על דבריו. לירד לעומקן (וכ"ש שאין משים לבו לדברי אזהרותיו והוראותיו) לכן אינו רואה סימן יפה בתלמודו. מלבד העונש הראוי למי שמסלק ממנו מורא רבו שהקשה למורא המקום.


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:10
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:10](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:10)

**ז) בענוה.**זו גדולה מכל המדות כידוע. והיא צריכה ביחוד לקניית התורה. שעל ידי כן לא יבוש מללמוד מכל אדם אפי' מקטן ממנו. וכמש"ה מכל מלמדי השכלתי. ולכן לא יתבייש לילך אפי' רב אצל תלמיד. להזכירו תלמודו. וכדאי' פ"ק דמנחות באבימי. וכן יודה ולא יבוש לומר דברים שאמרתי טעות הם בידי. שאין אדם עומד על ד"ת אא"כ נכשל בהם:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:11
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:11](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:11)

**ח) בשמחה.**לפי שאין השכינה שורה מתוך עצבות אלא מתוך שמחה של מצוה. וכן לדבר הלכה. שמתוך שמחת הלב מתרחב לבו ומתפקח ומתחדד השכל והזכרון. והיינו ע"י ששמח בלמודו. כמ"ש פקודי ה' ישרים משמחי לב. אבל שמחה של הבלי עולם. מפסדת את הלימוד. עליה נאמר ולשמחה מה זו עושה. אם לא מידי דבדיחותא מקמי דפתח בשמעתא. כדי להרויח ללב ולהכינו אל הלימוד שיבין דברים עמוקים וע"ל סי"ח בס"ד:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:12
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:12](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:12)

**ט) בטהרה.**שישא אשה. ואח"כ יעסוק בתורה. בטהרת המחשבה. שלא יטרד בהרהורים רעים וכדאמר ר"ח. האי דמחדידנא מחבראי. דנסיבנא בשיתסר כו':


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:13
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:13](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:13)

**י) בשמוש חכמים.**כי גדולה שמושה יותר מלמודה. כמ"ש אשר יוצק מים ע"י אליהו. שע"י השמוש אינו זז מרבו. כמ"ש ביהושע משרת משה. לא ימיש מתוך האוהל. ע"י כן רואה ויודע כל הנהגות רבו גם בדרך ארץ אין דבר נעלם מאתו. וכן אפי' שיחתן של ת"ח צריכין לימוד. לכן תמצא להקודמים אשר היו יראים וחרדים לדבר ה'. שהיו מחבבין אפי' ענינים קלים ודבור של חול ששמעו מרבותיהם. כמ"ש בתשב"ץ ובס' מהרי"ל ביחוד שהקפיד אפי' בענין קריאתו לאשתו על דרך חז"ל שנהג לקראה הוי"ז פרוי"א. כדרך שאר"י מימי לא קראתי לאשתי אשתי. אלא ביתי. והמדקדק בכך. בודאי יזהר עוד בלשון חכמה לאמרו בדרך ששמע מרבו. וכמו ששנינו שחייב אדם לומר בלשון רבו על ידי זה תלמודו מתקיים בידו. כמו שאמרו בני יהודה דדייקי בלישנא. נתקיימה תורתם בידם. וכל שכן שידקדק במעשיו. לנהוג כפי מה שראה רבו נוהג. גם יכלול מה שאמר ר"ח אין התורה נקנית אלא בסימנין:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:14
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:14](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:14)

**יא) בדקדוק חברים.**כמ"ש ומחבירי יותר מרבותי. וזה לפי שחבירו לבו גס בו. לכן מדקדקים זה עם זה יותר בהבנת תלמודם. ממה שידקדקו עם הרב. מפני האימה המוטלת על התלמיד. ולהכי אשכחן דהוי מרהטי גמרייהי והדר עיילי לכלה והחברים נוחים ואין כוונתם רק להשיג האמת בלבד. ועדיין צורך אל המעלה הסמוכה. כמ"ש ר"י לר"א לית את כבר לקישא. אטו לא ידענא דשפיר קאמינא:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:15
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:15](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:15)

**יב) בפלפול התלמודים.**כמ"ש ומתלמידי יותר מכולם. כי התלמידים מתוך שאינן שלמים בחכמה עדיין. וגם כדי להראות כחם שגם להם לבב ואוזן מלין תבחן. הם מפלפלין בין באמת בין בשקר ושבוש. בחימום ובחריפות יתר מאד מן החברים. השלימים בחכמה. וידועים בשם. וע"י כך גם הרב מתחדד. שעומד על מקום טעות התלמידים. שאין אדם עומד על ד"ת אא"כ נכשל בהם. שעל ידי ידיעת השגיאה. מתברר האמת שכל דבר נודע בהפכו. הרע מבחין את הטוב. וכן האמת נבחן ע"י השקר. ומפני שהתלמידים הטעות והשבוש מצוי בהם. גם הספקות והדעות מתרבות בריבוי התלמידים. על ידי זה הרב מוציא תעלומות לאור אמת. ולכן אמרו ברבי משום דשכיחי רבנן גביה מחדדן שמעתיה (נדה דיד"ב) ור"ש הוה מסתפי מפלפוליה דר"ח. ואפי' ר"ע ששמו הלך מסוף עולם ע"ס. קפחו בכור שטן ואוקמיה בפלפולו. ור"י אמר על ר"ל דכי הוה אמר מילתא מקשי ליה כו' וממילא רווחא שמעתא ור"ח משתבח בנפשיה דכי משתכחא תורה. מהדר לה מפלפוליה. הרי שהוא צורך גדול לקנין התורה. גם קנאתם תרבה חכמה אך לא יקנא לבך בחטאים האלה תלמידי תרביצאי שקרי ושקרוראי. המרימים קולם בחלוק ובלוק בערמה. באסקונדרי איטללו בנרדשיר וגורייתא. הללו מכלי עולם. עושין מעשי זמרי ומבקשין שכר כפנחס. חוטאים ומחטיאים וממלאים הארץ זמה. ליצנות שחוק ומרמה. בהם מפלפלים בעומק גדול ותהי להם לחכמה. והסכלים מחזיקים בידיהם ביד רמה. להוסיף עליהם אשמה. ה' יצילנו מהם ומהמהם:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:16
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:16](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:16)

**יג) בישוב.**כששואלין אותו דבר. לא ימהר להשיב אלא במתון ובישוב הדעת. ואית דגרסי **בישיבה**. ונ"ל דהיינו הך. ר"ל ללמוד מיושב (אי בעית אימא קודם שמת ר"ג הזקן. וכדרבא. ובקשות איירי. אי נמי כדבעינן למימר. ואב"א בתר ר"ג. שירד חולי לעולם) לפי שבישיבה מתיישב הדעת. וכדקיי"ל אין שואלין מעומד (עמ"ש בס"ד בדרוש תפלת ישרים. ואם תרצה אמור אין ישיבה אלא לשון עכבה. ור"ל בין מעומד בין מיושב. ולאפוקי מהלך. שאין דעתו מיושבת עליו (ודלא כמשאיים) וע"י ישוב הדעת יודע לסדר דבריו כהוגן. כי הסדור הוא נשמת הענינים וחיותם:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:17
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:17](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:17)

**יד) במקרא במשנה.**מעלה אחת. כי העוסקים במקרא בלבד. אינה מדה. והמתרגם פסוק כצורתו. הרי זה בדאי. ואי אפשר בעולם להבין המקרא אלא עם המשנה. אבל צריך הת"ח להיות בלול במקרא ובמשנה. ואמרו לעולם ישלש אדם שנותיו כו'. ואמרו שצריך להיות מקושט בכ"ד ספרים ככלה שמקושטת בכ"ד תכשיטין. שכן התורה נקראת כלתו:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:18
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:18](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:18)

**טו) במיעוט שינה.**אמר החכם אל תאהב שינה פן תורש וגו' שבע לחמה של תורה. ואמר מעט שנות מעט תנומות וגו'. ובא כמהלך רישך וגו'. למ"ד לא איברי ליליא אלא לגירסא. שכל העוסק בתורה בלילה. הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום. נ"ל דהיינו חוט של תורת חסד. אינו נפסק ממנו ביום. כשהולך לעסקיו להשיג פרנסתו. אין תלמודו משתכח בשביל כך. ולמ"ד לא איברי ליליא אלא לשינתא. אתא לאפוקי שינת היום. שאסור לישן יותר משינת הסוס. ואיכא למימר מר אמר חדא. ומא"ח. ולא פליגי (אע"ג דלא משמע הכי) מר איירי בלילי תקופת טבת. ומר בלילי תקופת תמוז. ובודאי אי אפשר לאדם בלא שינה. ואם לא יישן גם בלילה. ישתגע ויצא מדעתו. ולכן אמר התנא במעוט שינה וכתוב מתוקה שנת העובד. ושכבת וערבה שנתך:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:19
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:19](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:19)

**טז) במעוט שיחה.**אף בדברים ההכרחיים שאי אפשר מבלעדם. ואינה שיחה בטלה. יתפוש במועט ויקצר כל האפשר. לפי שהזמן יקר המציאות. ולפיכך אפי' בד"ת הזהירו. לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה. ק"ו לדבר הרשות. שלא יאבד הזמן בדברים יתרים. ויפסיד תורה הרבה. שהיה יכול ללמוד בתוך כך. ואצ"ל שלא להרבות שיחה עם האשה (כמ"ש בפ"ק) ואמרה ברוריא לריה"ג שוטה גלילי. הי"ל לומר באיזה ללוד. ואפי' בתפלה. האריכות אינה משובח בהחלט. שכן אמרו המאריך בה. בא לידי כאב לב. וחנה ע"י שהרבתה להתפלל. קצרה שנותיו של שמואל. כמ"ש חז"ל. וכן כתיב אל תבהל על פיך וגו' על כן יהיו דבריך מעטים:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:20
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:20](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:20)

**יז) במעוט סחורה.**כמ"ש עה"פ כי לא מעבר לים היא. לא תמצא בסחרנים ולא בתגרים. ולא מנע אותה מכל וכל. כי אמנם מעוטה יפה. וצריכה לקנין התורה. שאם אין קמח אין תורה. וכל תורה שאין עמה מלאכה. סופה בטלה. ולא אמר במעוט מלאכה. דהפוכי בעיסקא טב מנה. ובחר לו הטוב:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:21
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:21](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:21)

**יח) במעוט שחוק כו'.**מילי דבדיחותא כנ"ל. וצריך שתדע כי מילי דבדיחותא שאמרו רז"ל. אינן דברי חשק ותפלות ח"ו. אלא דברי חכמים וחידותם. שנראים לכאורה כדברי הבאי וגוזמא. כגון ילדה אשה במצרים ששים רבוא בכרס אחד. או שנפלה ביצת בר יוכני וטבעה ששים כרכים כו'. וכענין אגדות דרבב"ח וזולתן. שמביאין את השומעין לידי שחוק. בהשקפה ראשונה על פשטי המלות הערומות. והם דברים נפלאים עומדים ברומו של עולם (ער"מ פנחס ריו"א) ויש בהם חכמה עמוקה. וכן אתה מוצא בדינין והלכות. ששואלים לפעמים דברים זרים במציאות. כענין שאמרו ע"כ הביאו ר"א לר"ז לידי גיחוך כו' (נדה דכג"א) ובפרק המקשה (ד"ע) הדביק שני רחמים וכיוצא הרבה בתלמוד להגדיל תורה. וע"י המצאות החידות והתרתם ישמח התלמיד וילמד שכלו להבין דברים עמוקים. ולהעמיק בתלמודו. ואשכחן בפירקא דחסידי דהוו מבדחי לאינשי עציבי ואמר אליהו עלייהו. בני עלמא דאתי נינהו. ובס"ה דוד המע"ה בדחנא דמלכא הוה:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:22
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:22](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:22)

**יט) במעוט תענוג.**עמש"ל מ"ד על אותה ששנו כך דרכה של תורה. ואמר החכם לא נאוה לכסיל תענוג מכלל דלחכם נאה. לפחות מעוטו יפה. ואשכחן מפנקי דמערבא. ואמרו חכמים עתיד אדם ליתן דין וחשבון על מה שראו עיניו ולא נהנה ממנו. וכן השכל נותן שלא ברא הקב"ה עולמו לפני חזירים. וערך שולחן מלא דשן לפני בהמות וחיות רעות. או לבני אדם הדומין להם. או להגרועים מהם. ומתחלה לא נברא העולם. אלא לצדיקים. רק אחר שנתקלקל העולם. והצדיקים אינן מוחין ברשעים כראוי להם. למסור נפשם על קדושת ה'. כי אז היה טוב להם גם בעוה"ז. ראית אאע"ה שהיה יחיד בעולם. שכולם היו עובדי אלילים. וקדש שמו של הקב"ה בפרהסיא. והכריז והודיע שמו בעולם. כלום חסר לו מן העוה"ז. לא לבד שעמד לו הקב"ה בכל הנסיונות. אלא גם עושר גם כבוד היו לו לנחלה וכן האבות הנביאים והמלכים הטובים. אשר היו לבבם ישר עם ה'. אבל הצדיקים החוששים לחיי עולם עובר ואינן מוסרין עצמן בסכנה על דבר כבוד ה'. הם הסובלים יסורין עוני ודוחק בעוה"ז. וניטל חלקם בו. וניתן לרשעים. מפני שאינן מחזירין אותן למוטב (ואע"פ שידוע להם שנא יקבלו מוסר. מ"מ מי גילה להם מצפוני לבו של כל אחד מבני אדם. על כן אין בזה די התנצלות ואמתלא מספקת) וברוך אל אמונה ואין עול. שמשלם שכרן לרשעים בעוה"ז על פניהם להאבידם. ובעוה"ב יירשו צדיקים משנה חלקם. מחמת שסבלו בעוה"ז בשביל הרשעים. אמנם אם היו מוסרים נפשם באהבת ה' לתקן העולם. ודאי גם העוה"ז לא ניטל מידם. כמ"ש קמאי דמתרחיש להו ניסא. משום דמסרי נפשייהו על ק"ה. וראה מה סבלו הנביאים צער על התוכחה. אמר ישעיה גוי נתתי למכים. מה כתוב אחריו וה"א יעזר לי וגו'. והסתכל תחלת ס' ירמיהו אמצעו וסופו. איך התאונן והתלונן אוי לי אמי כי ילידתני איש ריב ואיש מדון לכ"ה. כענין הזה כתוב ביחזקאל ואתה ב"א אל תירא מהם וגו' כי סרבים וסלונים אותך ואל עקרבים אתה יושב וגו'. ואצ"ל מאליהו המקנא על עובדי הבעל ופנחס על ב"א נכר שעמדו נגד כמה אלפים והשליכו נפשם מנגד. ולא יכלו להם המון כל בוגדי בגד. ואי בעו צדיקי ברו עלמא שנא' רק עונותיכם היו מבדילים וגו'. ולולי זאת היו מושלים בכל הנבראים. ובוראים עולמות חדשים לחפצם. ואצ"ל שלא היה קילורין שלהם חסר כלום. וכל חמדת תבל היתה נמצאת בידיהם (וכן כתוב עושר וכבוד אתי הון עתק וגו' ונסף תועפות לך ורשבי"א בקעה התמלאי דינרי זהב ונתמלאה עאכ"ו כי לא ירעיב ה' נפש צדיקי לשוד ולכפן ישחק. וצדיקים ככפיר יבטח. לא יבושו בעת רעה ובימי רעבון ישבעו. והרבה כזה במקראות. שלא יפול מדבריהם ארצה) זהו העיקר בטעם יסורי הצדיקים בעוה"ז שנבחנים בכור הדוחק ונאחזים בחבלי עוני. אם לא שבוחרים בכך מרצונם כמש"ל מ"ח. גם יסורי ראבר"ש ויסורי רבי ע"י מעשה היו. ואמרו עוד אטו אי אכלי צדיקי תרי עלמי מי סני להו. והאבות וחבריהם ראו עולמן בחייהם. ואמרו עה"פ מאשר חטא על הנפש. מה אם זה שלא הזיר עצמו אלא מן היין נקרא חוטא (אע"פ שהכתוב קראו קדוש. וכן הוא בודאי. אעפ"כ השורש הוא החטא. והיצה"ר סבב והביאו לידי מדה זו. כמ"ש בנזיר שבא מן הדרום. ואמרו נדרים סייג לפרישות. והרי זה דרך רפואת הנפש. אך בריא הנפש ודאי אינו צריך לכך. לאסור על עצמו מה שברא הקב"ה ליהנות בהם בני אדם ואמרו לא דייך מה שאסרה תורה) וצריך כפרה. הפורש עצמו מכל דבר עאכ"ו. וא"ר לר"ה בני אם יש לך היטיב לך שאין בשאול תענוג כמש"ל במשנה ד'. לכן ודאי מי שיש לו (עושר נכסים. ועושר דעת) ייטיב לעצמו. הרוצה ליהנות יבוא ויהנה מן המותר והרצוי. אם מוצא טבעו צריך לתענוג מועט. כדי שיעסוק בתורה מתוך שמחה והרווחה. כמש"ה ושמחת בכל הטוב מ"מ רובו קשה. כמש"ה פן תאכל ושבעת. וכתוב וישמן ישורון ויבעט. וכתוב בנביאים כמרעיתם וישבעו. ומשולש בכתובים ויאכלו וישמינו ויתעדנו וגו' (עיין בית אל בפי' פ"ב דק"ש):


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:23
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:23](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:23)

**כ) במעוט ד"א.**תשמיש. שכן אמרו חכמים מיעוטו יפה כו' (גטין ד"ע) שנמצא מבטל תורתו. ולסבת זה אסרו ריבוי שיחה אפי' עם אשתו. שסופו בוטל מד"ת. ותקן עזרא טבילה לבעלי קריין מטעם זה. ושמא יכלול גם לימוד חכמות העולם הנצרכות. כגון חשבון ותשבורת וטבעיות. שמיעוטן יפה. כדי לידע דרכי ישוב הארץ אשר נתן האלהים לבני האדם. איך להתנהג בה בצרכי הגוף ההכרחיים. ועניני הבית. ועסקי בני אדם זה עם זה. וניהוג המדינות שתהא דעתו מעורבת עם הבריות. גם את העולם נתן בלבם. לפי שיגיעת שניהם משכחת עון:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:24
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:24](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:24)

**כא) בארך אפים.**הוא תנאי מוכרח ברב. כי לא הקפדן מלמד. וכן בתלמיד. כמ"ש עה"פ ומיץ אף יוציא דם. כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם אחת ושותק זוכה להבחין בין דם טמא לדם טהור. ומיץ אפים יוציא ריב. כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושניה ושותק. זוכה להבחין בין דיני ממונות לדיני נפשות. וכן צריך הת"ח להתנהג במדה זו עם כל אדם. שלא יבאנו כעסו לידי טעות. ואמרו כל הכועס. אם חכם חכמתו מסתלקת ממנו. גם מתנאי הת"ח ללמוד ממדת קונו. שמאריך אף וגבי דיליה. כך כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח. דנקיט בלביה עד דמפייסו ליה. ומיפייס:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:25
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:25](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:25)

**כב) בלב טוב שלבו.**פנוי מקנאה ושנאה ודאגה ועצבון. כי בכל מדה הוא שמח וטוב לב. לפיכך לבו רחב לקבל דברי תורה. ונכן שיבח ריב"ז מדה זו כנגד כל המדות:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:26
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:26](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:26)

**כג) באמונת חכמים.**כמ"ש בספרי עה"פ ואם לא תשמעו לי למדרש חכמים. סופכם למאוס בחוקותי ולגעול במשפטי. שהרי נעו מעגלותיה של תורה לא תוכל לפרשה בכל מקום. ומסרה ביד החכמים לעשות ע"פ הדבר אשר יורוך. ועוד וכי ממי קבלת תורה לא מהם. לאו עלייהו קסמכת באבג"ד. א"כ מה. אכפת לך סמוך נמי ענייהו בתשר"ק. ואל בינתך אל תשען. ד"ח כדרבונות וגו' כולם ניתנו מרועה אחד:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:27
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:27](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:27)

**כד) בקבלת היסורין.**ביסורי הגוף קמיירי (כי על זה בחרת מעוני. ולענין חבלי עניות עמש"ל בסי' י"ט) שכן לא נתנה תורה אלא ע"י יסורין. שנא' כי נר מצוה ותורה אור וד"ח תוכחות מוסר. לפי שרוב הטובה והשלוה. מביאין האדם לבעוט כאמור. ולכן אמרו חז"ל שאין ישראל יכולין לעמוד ברוב טובה (עיין בהקדמת בית אל ובפי' פ"ב דק"ש. ובעלית היסורין) וביחוד למוד תורה עלול ליסורין. שכן נקראת תושיה. שמתשת כח. ומאן קצירי ומריעי רבנן. והא דאר"א זילו מפני בטול תורה. ואלו לעיל תנן שהתורה נקנית בקבלת היסורין. לא סתרן אהדדי. דהא אמרו איזו הן יסורין של אהבה. כל שאין בהן בטול תורה. ובהו מיירי ההיא דלעיל. משא"כ יסורי ר"א שהיה בהן ביטול תורה. לפיכך ביום בעת הלמוד שלחם מעליו. גם במש"ל מ"ג בשם ז"ח נתיישבה סתירה זו בד"א. ועמש"ל במשנה ד' ובמשנה ז': בכאן נשלמו חצי מספר מ"ח מעלות והם אבות. ומכאן ואילך שינה הלשון מתנאי המעשים. אל תוארים קנינים נחכם. במה שאלה האחרונים תולדות המחצה הראשון הם. ונמשכים מן הראשונים ממילא שעל ידי שמוש פעולות מעלות הנ"ל הקודמות. ישתלם הת"ח בשאריתם בנקל. כי על ידי הענוה ישיג ערך עצמו. ויכיר מקומו וע"י קניית לב טוב. ירויח שיהא שמח בחלקו כו'. ואם התעצמה בו היראה תביאנו לעשות סייג לדבריו. מיראתו שלא יבוא לידי מכשול. ובזה ודאי יהיה אהוב כו'. וכן כל שאר המעלות נמשכות אחריהן בלי ספק. דוק ותשכח. וזה דבר ברור ונכון לא שיערוהו המפרשים:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:28
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:28](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:28)

**כה) המכיר את מקומו.**ע"י שהוא רגיל בבה"מ מכיר מקומו. ואינו מבקש מקום גבוה ממקומו הראוי לו. וכן היה הלל אומר. השפלתי היא הגבהתי. כי טוב אמר לך עלה הנה מהשפילך וגו'. שלא יאמרו לך רד. וכן שנינו ושלשה שורות של ת"ח יושבים לפניהם. כל אחד מכיר את מקומו. שאם באין לסמוך סומכין מן הראשונה. ולכן מקומו קבוע לפי חכמתו ולא יהרוס לעלות בטרם אל על יקראוהו. כשצריכין לסמוך. גם י"ל שכולל בזה. שיכנס לבה"מ בראשונה עד שלא ימלאו אחרים את מקומו. ולא יכירנו עוד מקומו. וגם לא יצטרך לפסוע על ראשי עם קודש:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:29
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:29](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:29)

**כו) השמח בחלקו.**בודאי אשרי חלקו בתורה מאחר שפנה לבו מדאגת עוה"ז. והיא מדה נמשכת מהשמחה בפקודי ה'. ומצב טוב כאמור:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:30
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:30](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:30)

**כז) והעושה סייג לדבריו.**סייג לחכמה שתיקה. על כן ודאי הוא הכרחי לקנין תורה. והוא נמשך ממעוט שיחה. מאחר שהרגיל במעוט שיחה. גודר עצמו בשתיקה ובכלל זה שמסייג עצמו שלא יפגע באיסורין. ואצ"ל בגזרות חכמים. כגון שניות לעריות. שאלו הן גופי תורה שבע"פ. וחמורים מיינם של תורה. אלא לקדש עצמו במותר מדבריהם. משום סחור סחור לכרמא כו'. כגון בי"ח דבר שאסרו יינן ש"ג. ובאו חכמים בדור אחרון. ואסרו גם השכר. משום שימצא דשימצא. ואין בזה משום תוספת על דברי חכמים. כל שיש סרך איסור לפי ענין השעה והמקום. וכי הא דאמרינן רב בקעה מצא וגדר בה. ור"י אמר לר"ל צא והכריז על בניהם (של בני גבלא) משום ממזרים כו'. ורב מנשיא סדר לבני' בשכר חזרנו על כל צדדי כילה. ולא מצאנו לה היתר כו'. וטובא דכוותה. ביחוד אם הוא ת"ח. שצריך לגדור עצמו יותר משאר העם כדקפיד רבי אמי על ר"נ דשתי מיא דאחים קפילא ארמאה. וכמה זימנין אמרינן אדם חשוב שאני. ועמש"ל פ"א על משנת ואת"ע כעורכי הדיינין. וא"צ לומר במה שנוגע לכלל ולתקנת הצבור וצורך שעה. שמכין ועונשין שלא מן הדין אלא לעשות סייג. ומעשה באחד שרכב על הסוס בשבת והביאוהו לב"ד וסקלוהו:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:31
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:31](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:31)

**כח) ואינו מחזיק טובה לעצמו.**כמו שאמר ריב"ז (פ"ב) אם למדת תורה הרבה. אל תחזיק טובה לעצמך. כי לכך נוצרת. שלא יתלה הטובה מה שלמד הרבה בעצמו. לומר בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבונותי. כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל בתורה. שהרי לכך נוצרת מתחלה על מנת ללמוד הרבה. והראיה שמתחלת יצירתו בבטן אמו. מלאך מלמדו כל התורה כולה. ואלמלא לא סייעוך מן השמים לחזור ולזכור מה ששכחת (אחר שבא מלאך וסטרו) לא הגעת למדה זו. דמגמר בעתיקא קשה מדחדתא. ואוקומי אגרסא סייעתא דשמיא היא. ואפי' העסק בלמוד צריך סיוע גדול מן השמים. אע"פ שהאדם בעל בחירה. אם אין הקב"ה עוזרו אינו יכול לעמוד בו. לכן לא יתגאה בלמדו תורה הרבה. שלא יענש בשכחה (וכדרך שהראוהו בתחלה בבטן אמו והודיעוהו שהוא עלול לשכחה) ונענש שמואל שאמר אנכי הרואה. או לבטלו מלמודו. והרי אמרו מחשבה מועלת אפי' לדברי תורה. שנא' מפר מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תושיה. לפיכך לא יתלה הגדולה בעצמו אלא בבעליה. ויתן הודאה למי שעזרו עליה. כדי שיתקיים תלמודו בידו וזה נמשך מהענוה. וכמ"ש שלחו מתם איזהו בן העוה"ב. ענותן ושפל ברך ולא מחזיק טיבותא לנפשיה. והא דאשכחן לר"ש דאמר חדאי נפשאי לך קראי לך תנאי. לא תלה הגדולה בעצמו אלא שמח בישועת ה' לנפשו. עד"ש אנכי אשמח בה' שמחו צדיקי' בה'. ולישרי לב שמחה:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:32
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:32](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:32)

**כט) אהוב.**זה ודאי אינו דבר מעשיי. אלא תואר מחיוב. מחמת מדותיו הטובות וקניית המעלות הקודמות. הם שגורמות לו אהבה מכל אדם. וכמ"ש עה"פ ואהבת את ה' אלהיך שיהא שם שמים מתאהב על ידך. שיהא אדם קורא ושונה ומשמש ת"ח ודבורו בנחת עם הבריות. ומשאו ומתנו בשוק נאה. ונושא ונותן באמונה. מה הבריות אומרות. אשרי פלוני שלמד תורה. אשרי אביו אשרי רבו כו'. ראיתם פלוני שלמד תורה. כמה יפים מעשיו. כמה מתוקנים דרכיו. עליו הכתוב אומר. ישראל אשר בך אתפאר:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:33
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:33](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:33)

**ל) אוהב את המקום.**באור ותנאי לתואר הקודם. לומר שאין די שיהא אהוב לבני אדם. שמא בשביל שאינו מוכיחם ונושא פנים בתורה. כמ"ש האי צ"מ דמרחמו ליה בני מתיה. לאו משום דמעלי כו'. ולכך צריך עוד שיהא אוהב למקום. ודבוק לקודם. כלומר שזה שהוא אהוב הוא מחמת שהוא אוהב כו'. לא זו שנאהב למטה. אלא שאהוב גם למעלה. ע"י שהוא אוהב את המקום. ובל שרוח הבריות נוחה הימנו (עמ"ש בס"ד שם באותה משנה) רוח המקום נוחה הימנו. לפיכך הכל מאמצין את כחו. ואין מקטרג על תלמודו. נמצא תלמודו מצליח בידו:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:34
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:34](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:34)

**לא) אוהב את הבריות.**גם זה מוסיף באור. לומר שאין מספיק שיהא טוב ואהוב ואוהב למקום בלבד. כי אם גם לבריותיו של מקום. שיש לך אדם אוהב את המקום. ולכן שונא את הבריות לפי שאינן עושין רצונו של מקום. כענין ריב"ל מתחלתו (ואין זה ראוי דלא כתיב יתמו חוטאים. אלא ישנא מעשיהם בלבד. דהכתיב ורחמיו על כל מעשיו) ליבעי רחמי עלייהו דלהדרו בתיובתא. ואם הוא שונא הבריות. גם הבריות שונאות אותו (כמים הפנים לפנים) נמצאו מבטלין אותו מלמוד תורתו. ומפסיד יגיעתו. ועוד מרויח באהבתו לבריות. להתקיים תורתו בידו. כמ"ש אוהב הבריות מקרבן לתורה. ועל ידי שלומד עמהם. תורתו מתקיימת יותר. כמ"ש ומתלמידי יותר מכולם. מלבד המצוה הגדולה שמזכה את הרבים. שמסייעתו:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:35
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:35](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:35)

**לב) אוהב את התוכחות**כמש"ה הוכח לחכם ויאהבך. ואריב"ן כמה פעמים לקה עקיבא בן יוסף על ידי. וכ"ש שהיה מוסיף בי אהבה. נמצא לומד חכמה ומוסר הרבה. כמ"ש מכל מלמדי השכלתי. בספרינו גרסינן אוהב את הצדקות לכאורה אינו ענין לקנין תורה. איברא קרא כתיב באורח צדקה אהלך (משלי ח׳:כ׳) ויש לפרשו על היושב בדין ועושה כדרך שהיה עושה דוד המע"ה. שעשה צדקה לזה ומשפט לזה. ודין היינו תורה. וקרא דאייתינן הכא נמי דייק. היינו דמסיים בתוך נתיבות משפט. וניחא נמי דהיינו צדקות. היינו תוכחות. חדא מילתא היא ואיכא למידק למאי אצטריך למתני אהוב אי אית ביה כל הני. שאוהב המקום. והבריות. ותוכחות כו' פשיטא שהוא אהוב למעלה ולמטה. ונ"ל אצטריך דאי תני אוהב המקום אכתי איכא למימר דסני לבריות. משים דלא מעלו כדאמרן. ואינו חושש לטובת ולהנאת זולתו להחזיר הבריות למוטב. ואי תני אוהב הבריות. סד"א דאוהבן לצורך עצמו. כדי שיהא לו הנאה מהן. לא מאהבת המקום ולא מאהבת הבריות בעצם. ואי תני הא והא. הוה אמינא שאינו אהוב בעצם. אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא. משו"ה מרחמו ליה לפנים. אך לא באמת. אחר שמחפה עליהם ומייפה מעשיהם בשקר. סהדי שיקרי אאוגרייהו זילי. ע"כ מבזים אותו בלבם. אע"פ שנראין כאוהבים להנאתן להכי איכא למימר. אע"ג דאוהב המקום באמת. ואוהב הבריות לפנים. מחמת מורא בשר ודם. לעולם אינו אהוב לא למקום ולא לבריות. מאחר שאין אהבתו לבריות זכה. נמצאת גם אהבת הבריות אינה נאמנת לו. מטעם הנ"ל כמים הפנים לפנים. וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו. אין רוח המקום נוחה הימנו. להכי אצטריך אהוב. ואי תני כל הני ולא תני אוהב את התוכחות אכתי איכא למטעי כדאמרן. שהוא אהוב לבריות. לא באמת ולא בצדקה. אלא מפני שנושא להם פנים ובחלק שפתיו ידיחם. כענין שעשה אבשלום לגנוב לב אנשי ישראל כשור אל טבח יקחם. ובמה יוודע איפה כי הוא האהוב והאוהב הנאמן שמא זה וזה אינו אלא לפנים. לכך הוצרך לתנאי אוהב את התוכחות. כלומר שאוהב להוכיח את בני אדם. כדרך שאוהב התוכחה לעצמו (והיינו דדייק לישנא דתוכחות לשון רבים. תסגי ליה למימר אוהב התוכחה. אלא תרתי שמעית מנה) שהיא האהבה הגמורה האמתית. כמ"ש ואהבת לרעך כמוך. ואם אעפ"כ הבריות אוהבות אותו. אז יוודע באמת כי הוא אוהב ואהוב מאהבה נאמנת אמיתית. ואי תני ואוהב את התוכחות. ולא תני כל הני קס"ד דעבד לגגוב דעת הבריות. להראות כצדיק ומוכיח. מקשט אחרים ואינו מקשט עצמו (כענין מוכיחים שבימינו הרוכלים המחזירים בעיירות להונית העם וליהנות ולרעות עצמם. שרובם צבועים רעים לשמים ולבריות. חשודים על הגזל והעריות). אך אם הוא אהוב גמור לכל העם מקצה בלי זיוף. זו היא ראיה גמורה על אמתת צדקתו בתוכחתו עמש"ל פ"ג מ"ט. ואצ"ל אם הוא אהוב גם למעלה שעושין לו רצונו גוזר ומקיימין גזירתו ונושאים פנים לדורו בעבורו. שהיא הוכחה בטוחה ודאי שהוא אהוב. אבל אין זה מוכרח בתנאי הת"ח. כי יש לפעמים גדול שבגדולים שאינו זוכה לכך. כמ"ש ריב"ז על עצמו אפי' הטיח בן זכאי ראשו כל היום לא השגיחו בו. וכן בפרקא דחסידי חבוטו לנחמן כו'. משו"ה כולהי מיצרך צריכי. ועמ"ש בס"ד בריש פרקין:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:36
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:36](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:36)

**לג) אוהב את המישרים.**בזו פתח החכם ספר משלי. לקחת מוסר השכל וגו' ומישרים. אז תבין צדק ומשפט ומישרים. מישרים כל מעגל טוב. זהו עיקר כל התורה וכל המדות אם אין יושר תפוג תורה ויצא משפט מעוקל. לכן צריך להזהר עוד בין בלימוד בין במעשה שלא לנטות מקו היושר ואגרא דשמעתא סברא ישרה:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:37
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:37](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:37)

**לד) מתרחק מן הכבוד.**שהכבוד אחד משלשה דברים שמוציאין את האדם מן העולם גם אמרו הטיל עליהם צרכי צבור. והם כלים מאליהם. ויס"ג עוד. ואינו רודף אחר הכבוד ואינו שפת יתר. כי רוצה לומר שאינו רודף אפי' אחר הכבוד הראוי לו. כמ"ש להלן הכבוד הוא מהדברים הנאים לצדיקים ולעולם (עמ"ש שם בס"ד) אעפ"כ לא ירדוף אחריו. אלא יבטח שסוף הכבוד לבוא מעצמו. וכמו שפירשנו למעלה במשנת אל תבקש גדולה לעצמך. לכן לא יפה עשו המפרשים. שדחו גירסא זו בשתי ידים. ולא שיערו מציאות שני מיני כבוד. מגונה. ומשובח. כמ"ש באורך בעלית הכבוד ובריש פרקין. ובסוף פרקין. ואמנם הכבוד הראוי. הוא חיזוק לתורה. שאין כבוד אלא תורה כמש"ל. מ"מ לא יתכן לרדוף אחריו. כי ע"י כך בודאי מתבטל מתורה. כ"ש שלא יהא כוונת למודו. כדי להשיג כבוד על ידו. כמ"ש לא יאמר אקרא ואשנה. בשביל שאקרא רב כו'. ואצ"ל שלא יבקש ליטול עטרה בחזקה ובאלמות אף כי ע"י שוחד ממון לתקיפי העם. אי למושלים נכרים. כמו שהיו עושין הרבה כ"ג בבית שני שקונין הכהונה גדולה בממון וכמו שנוהגין עכשיו פריצי הדור. שמעלים הרבנות בדמים כקונה אחוזת נחלה לפרנסתם. אוי להם ולנשמתם. אוי לנפשם כי גמלו להם רעה. בשביל חיי שעה. הם קלי עולם מכלי עולם הם שועלים קטנים מחבלים כרם ה' צבאות פרצו גדרו של עולם אוי לדור שכך עלתה בימיו. מן אז עממו גחלי אש דת ובערו זיקות אש זרה זפת בוערה על ראש רשעים. יחול קדקוד שעיר מתהלך באשמיו. אפס התום והיושר וצדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו. ה' יפן ברחמיו. על עמו ממרומיו. ואין כאן המקום להאריך בזה. רק הערה קצרה. אגב גררא. אגב אורחא לבעלי דבבא אשתמע. הלא משנאיך ה' אשנא: אמנם אחר שנתקלקלו הדורות וכבר גרמו העונות שבארץ פולין מקום המשפט. שמה ישבו כסאות להרבצת תורה. ומהם יצאו מידי הוראות בישראל למופת ולאות. היתה למס אב"ד. העת לקחת את הכתב רבנות בכסף מלא. וד"ת מעות קונות. ולא סגי בלא"ה. מעתה ודאי אין איסור לתת הכסף בעד הרשיון מהשררה. אם הוא ע"פ רצון הקהל. ובחירה כראוי לפי מנהג הקהלות. ובלבד שיהא הגון להוראה אז פשיטא מצוה קעבד. ומי שספוק בידו למיזל ולפלוחי ביושר. ואינו עושה. יחוש מעון ועצומים כל הרוגיה. שלא יבואו בה פריצים וחללוה כי היום רבו עבדים המתפרצים פריצי זתים כבושים בערפיהם. ואין עלה זית טר"ף בפניהם. כי רודפים אחר פרנסה מתוקה בדבש לפיהם ומה יעשו גדולי הדור. אם אין דורן דומה יפה יאזרו חיל לשבר מתלעות עול והדוך רשעים תחתם. ובלבד שלא יצער אדם את הציבור העוסקים לשם שמים לברור להם הטוב והישר בעיני אלהים ואדם. אבל אין הדבר מסור ביד ע"ה.. לקבל ולהתמנות עליהם רב כל הישר בעיניהם לקרב תועלתם המדומה. ולגדל אחד ממשפחתם במרמה. וכמ"ש מהרש"א בח"א בפא"נ. כי זה עלבון הדור וחטאת הקהל הוא. אלא הכל ע"פ דעת תורה. לפי מה שיראו הת"ח הנמצאים בעיר. המבינים את מי ימנו עליהם לראש ומודה צדק. ואשר לו תאות הגדולה באמת ובצדק ואף גם זאת לא הותר לעשות תחבולות בהבטחות הטבות וגמולות ושוחד דברים וחנופה. ואצ"ל שלא להכשיל הרבים בהפריז ממון לקנות דעות לא זו הדרך בחר ה'. ויש חרם קדמונים על זאת. אפי' הוא ראוי והגון מאד. במקום שיש אנשים מסוימים זולתו. ואם יסכימו עליו מן השמים במקומו יושיבוהו ובשמו יקראוהו. אם נוהגים כשורה וכוונתם לשם שמים. אך האדם בעל בחירה. בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו ה' יראה ללבב. ואם עושים וכוונתם להנאת עצמן אזי הדבר מנוסה ובחון שנכשלים בבני אדם שאינם מהוגנים. וכענין שאירע לבעלי שכם עם אבימלך כי אמרו אחינו הוא. וכתוב הם המליכו ולא ממנו. ואומר אתן לך מלך באפי וגו'. וכמ"ש בס"ד במ"א באורך (ועס"ח סי' תרצ"ד):


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:38
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:38](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:38)

**ודאתאן**עלה הגירסא ואינו רודף אחר הכבוד. ישרה הוא בעיני וצריך לקבוע בה מסמרות. לומר שאפי' בדבר כבוד ההגון והראוי. אל יבקש לעלות. פן יפול וישבר ואל ידחוק את השעה. שאינה נוגעת בחברתה כמלא נימא. וכל הרודף אחר הכבוד. הכבוד בורח ממנו. והנדחה מפני השעה. השעה עומדת לו:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:39
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:39](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:39)

**לה) ואינו מגיס לבו בתלמודו.**להתייהר ולומר הרבה למדתי. לכן אינו מחשיב שום אדם. ומתלוצץ בבני אדם ומקיל בכבודם. כענין (רשב"א)[רבש"א] כשחזר מבית רבו ממגדל גדור. ולמד תורה הרבה. זחה דעתו עליו. ובא לכלל טעות. לבייש אדם שלא חטא לו. שכל המתייהר. אם חכם הוא. נוטלין חכמתו ממנו. לפיכך אם רוצה לזכות בכתרה של תורה. לא יגיס דעתו בה אפי' למד הרבה מאד יחשוב כי המלאכה מרובה מארץ ארוכה. לא ידע אנוש ערכה. ומי יבוא עד תכונתה. כל מה שלמד אינו אלא כטפה מן הים. בערך אוצרותיה הגנוזים. גם ירמוז למ"ש כל היגע בתלמודו בצינעא. מחכים. ומ"ש אל תשב בגבהה של עיר ותשנה:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:40
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:40](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:40)

**לו) ואינו שמח בהוראה.**שהגס לבו בהוראה. ה"ז שוטה רשע וגס רוח (ולרשע א"א מה לך לספר חוקי ע"כ אי אפשר שיקנה קנינה של תורה. ואפי' דואג ואחיתופל לא גמרי שמעתא) והיינו בדאית ליה רבה במתא (עמש"ל מ"ו פ"ד) ולא זו בלבד שנענש כמורה הלכה בפני רבו משום אפקירותא. אלא דלא מסתייעא מילתא. אע"ג דגמיר טובא כמו שאירע לאביי פ' אע"פ לארס אחר טו"ח הרי שהמגיס לבו בהוראה מהר הוא שוכח תלמודו. ובא לידי מכשול אף במה שידע ולמד:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:41
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:41](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:41)

**לז) נושא בעול עם חבירו.**כדאמרי אינשי אי דרית טונא. דרינא. וכן אמרה דבורה. אם תלכי עמי והלכתי. וזו מדה אחרת בענין ההוראה. כי לא זו בלבד שלא יקפוץ להורות במקום שיש גדול ממנו בלי המלכה עמו אלא אפילו במקום שאין גדול ממנו. צריך להמלך עם חבירו ועם מי שקטן ממנו. וכדרב אשי כי אתי טריפתא לקמיה. מכניף לכולהו טבחי דמתא מחסיא. כי היכי דלמטייה שיבא מכשורא. לפיכך איש את אחיו יעזורו. וחביריך יקיימוה בידך:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:42
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:42](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:42)

**לח) מכריעו לכף זכות.**כשרואה חבירו נתקל בדבר הלכה. אינו מתכבד בקלונו. אלא מהפך בזכותו ליישב דעתו ולתרץ דבריו ולהראות פנים לסברתו. כענין שלמד שמואל זכות על רב שילא באגמא דסמקי. ואביי לר"י דילמא הכי קאמר מר (פק"ק) ור"ס דלא אודי בחוכא דאחיכו עליה דר"א בתבלין ומלח דלא בטילי לגבי עיסה. ור' אבא דמתרץ חוכא דעל ר"י פרק הגוזל קמא. וכמה זימנין אשכחן גברא רבה אמר מילתא. לא תחוכו עלה. וכה"ג טובא:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:43
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:43](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:43)

**לט) מעמידו על האמת.**שאל יעלים האמת מחבירו אם טעה בבירור. או לא ירד לסוף דעתו. וא"ל אבוה דשמואל לבנו אשתבשת. וכמו שמצינו הרבה בתלמוד. כי אין ראוי להניח הטעות והשבוש בתורת אמת חלילה. ולכן לפעמים מביישין את התלמידים בדברים קשים ומרים. כגון תרדא. קבסתן. פתיא אוכמא. קאקי חיוורי. כל אבא תיכסא כו' וכהנה רבות. כדי שיעשו בהן רושם. שיתנו דעתם לעיין יפה ולחדד שכלם. והרי אפי' רבי הידוע בהפלגת הענוה. כמ"ש משמת רבי בטלה ענוה. אמר על לוי כמדומה שאין מוח בקדקדו. וכן צוה לבנו זרוק מרה בתלמידים (עמ"ש במ"א על בחו"י) ולפעמים מצערים אותם קודם שישיבו להם על שאלותיהם. כדי לזרזם. כמ"ש ר"נ לרבא. לכי תיכול כורא דמילחא. ורמי ב"ח לר"ח. לכי תכרוך לי סודרי. ודכוותה טובא. לחדודי להו עבדי הכי. להעמידם על האמת והיושר. שישימו לבם לדקדק הרבה ולטרוח בשכלם:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:44
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:44](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:44)

**מ) מעמידו על השלום.**אע"פ שהאב ובנו הרב ותלמידו נעשים אויבים זה לזה בשער. שאין משא פנים בתורה. אינן זזים משם עד שנעשים אוהבים. שנא' את והב בסופה. שכל מחלוקת שהיא לשם שמים. סופה להתקיים. אלו ואלו דברי אלהים חיים. ות"ח מרבים שלום בעולם. ואינן עוברים על לא תתגודדו. ומסקינן לא עשו ב"ש כדבריהם. אלא הולכין אחר הרוב. והמיעוט נמשכין אחריהם מכל מקום (אם לא במנהגים שאינם מעלים ולא מורידים. אינם מקפידים) שלא תהא תורה נעשית כשתי תורות. ובזה קיום והעמדה לתורה:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:45
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:45](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:45)

**מא) מתיישב לבו בתלמודו.**לתת לב לטעמו של דבר. שזה גורם להצילו מן השכחה. ולשמור קנינו. כמ"ש בהמפלת. האי צ"מ דאמר מילתא. לימא בה טעמא. דכי מדכרו ליה מדכר. הרי שזו תועלת גדולה בקניות התורה שלא תאבד:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:46
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:46](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:46)

**מב) שואל.**כענין שעסוקים בו. ולא בדברים אחרים. שלא תתבלבל דעת הנשאל וכדאמר ר"ח לרב בר פחתי לא אמינא לך כי קאי רבי בהך מסכתא לא תשייליה במסכתא אחריתא (אם ברבי כך. אנן יתמי דיתמי מה נענה בתריה) והיא ראשונה להשבעה דברים שבחכם. ואצ"ל המטריח בשאלות זרות. כענין פלימו עם רבי וכר"י דאפקוה מבי מדרשא מה"ט. ואר"י אל יכנסו תלמידי ר"מ שקנטרנין הם. ודכוותה טובא. ועאכ"ו השואל דברי בורות כזקני הנגב לר"י. או השואל מה למעלה מ"ל כו'. שענשו ידוע (להוציא מלבן של מינין חיון שר"י וחבריו המכחישים את הידוע בבאור. להתיר האסור):


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:47
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:47](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:47)

**מב) ומשיב.**חדא מילתא היא. דלא סגי בשואל. רבותא למבעי בעיי. אלא שיהא משיב כהלכה. שלא יאמר על טמא טהור כו'. ומראה פנים לדבריו. כאותו תלמיד שביבנה שהיה יודע לטהר השרץ מן התורה:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:48
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:48](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:48)

**מג) שומע ומוסיף.**כענין שנא' תן לחכם ויחכם עוד. וד"ת עניים במקום אחר. ועשירים במקום אחר. וכל זמן שאדם ממשמש בהם. מוצא בהם טעם חדש. לפיכך כלת משה אילת אהבים היא. חביבה על בעליה כל שעה. כבתולה ואיש לא ידעה. דדיה ירוום בכל עת ועונה. ואל תבוז כי זקנה. לעולם חביבה היא כשעה ראשונה:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:49
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:49](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:49)

**מד) לומד ע"מ ללמד.**שצריך בע"כ להרים קול בלמודו. ע"י כך תלמודו מתקיים. שכן ברית כרותה לשפתים. כמ"ש כי חיים הם למוצאיהם בפה. ובטשה ברוריא בההוא תלמידא דגרס בלחישה. ואמרה לו פתח פיך ויאירו דבריך. ואימתי תשמרם בבטנך. בזמן שיכונו יחדיו על שפתיך. ועוד שחבריך יקיימוה בידיך. ומתלמידי יותר מכולם וגם כי לעת הזקנה והחולשה כששוכח תלמודו. התלמיד יזכירנו. כענין שאירע לאבימי עם ר"ח. ור"י דאתעקר ליה תלמודיה. וא"ל אביי את אמרת ניהלן כו'. וכובס דאהדר לר"ח ולרבי גרסייהו. מלבד זכות הלמוד עם זולתו. שעומד לו להקנותו התורה קנין עולם:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:50
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:50](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:50)

**מה) הלמד ע"מ לעשות.**זכירה מביאה לידי עשייה. שנא' וזכרתם ועשיתם. ועשייה מביאה לידי זכירה. כמ"ש ראה מעשה. ונזכר הלכה. שע"י פעולת המעשה. נשאר דמיונו חקוק בזכרונו. וכן על ידי השתוקקותו למעשה. מתחזק לשמור מה שלומד באוצר הזכרון שיהא נכון בידו לקיימו ולעשותו בעת שיזדמן. ולא יפקד מקומו. ויחרץ על כח הזוכר. וכמ"ש בס"ד בחלון צורי:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:51
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:51](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:51)

**מו) מחכים את רבו.**כענין שאמר ר"י על ר"ל. בר לקישא כי אתינא מילתא. מקשי לי כ"ד קושייתא. ומפריקנא ליה כ"ד פירוקי. וממילא רווחא שמעתא. עוד אמרו כל כי האי לימא אינש קמי רביה. ולא לשתוק. משום דכתיב אם נבלת בהתנשא כי לא הביישן למד. וע"י שאלתו הסכלית. מתעורר הרב להשיב לו דברי טעם חדש ותשובה ושכלית. והרי זה מחכים את רבו. וממילא גם הוא מתחכם. ולכן אמר הלל כל שאלות שיש לך. שאל. ע"ז נאמר יקר מחכמה ומכבוד (שמוותר הרב על כבודו לשמוע שאלות סכלות. וכן כתלמיד שאינו בוש לשאול) סכלות מעט. ר"ל הסכלות הנמצאת בשאלה. מעט הוא. בערך היקר הנמשך ממנו. שהוא גדול ויתר שאת מן החכמה המצויה בשתיקה ומהכבוד הנמצא עמה. לכן טוב ממנה הסכלות הקטן הלז עם הכלימה. שאינו נחשב מאומה. ליקר המושג בהמה. וכן עד"ז יפורש. וראיתי שיש יתרון לחכמה מן הסכלות. כלומר שיתרון לחכמה. נולד מן הסכלות. ועיין חלון צורי:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:52
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:52](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:52)

**מז) מכוין את שמועתו.**כענין ר"ח בן שמוע עם יוסף הבבלי. בהקומץ רבה:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:53
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:53](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:6:53)

**מח) האומר דבר בשם אומרו.**אין צורך לומר שלא יתעטף בטלית שאינה שלו. אטו בגנבי עסקינן. אלא קמ"ל שצריך לומר הדבר בשם מי שאמרו. ולא יעלימנו. כההיא דככ"ה. דמעיקרא תני תנא סתמא. והדר אדכר ואמר זו מקולי ב"ש וחומרי ב"ה. וכן בכמה דוכתי איכא מתני' דמיתניא סתמא. ולבסוף מייתי יחידאה כמאן דפליג. ואמר תלמודא עלה. דלא פליג ארישא אלא כולה מתני' אתיא כוותיה. והא קמ"ל מאן תנא דמתני פ' (וי"ל עליה. ואין מקום להאריך) וטעמא ומשום דכשאומרים דבר שמועה מפיו. שפתותיו דובבות בקבר. וכדקפיד ר"י אר"א דלא אמר שמעתא משמיה. ובע"פ קפיד ר"י אר"ב יצחק בריה. דרב רבנותיה גרמא ליה דלא מתאמרא שמעתא מפומיה. והיינו דמפרש תנא דידן שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם הוא עולם הקטן. גאולה תהיה לו בבור השבי. לעשותו בן חורין. שעוסק בתורה גם שם. ותו נמי נפקא מינה בגירסא. למרמי דידיה אדידיה: שנא' ותאמר אסתר למלך בש"מ. ואם מועיל לגאולת וחפשיות הגוף. ק"ו לגאולת הנפש וחירותה בעולם הנצחי:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:7:1
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:7:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:7:1)

**גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה.**לא אמר ללומדיה. שאם לא זכה. נעשית לו ס"מ. אלא לעושים. ללומדים על מנת לעשות ומקיימים התורה שלומדים. ונקראים עושים לעולם. שהלמוד עצמה נקרא עשיה. על שם כך. לפי שמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:7:2
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:7:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:7:2)

**בעוה"ז.**וא"ת הרי אנו רואין רובן של לומדי תורה (וביחוד הלומדים לשמה) מדוכאים ביסורים. שחייהם אינם חיים. וכן יקשה לכאורה שמצינו סתירה גדולה בדברי חכמים עצמם בענין זה. שכן אמרו העוסק בתורה יסורין בדילים ממנו. וכמפורש בתורה. וכדאיתא ריש ברכות ואריב"ל חש בראשו יעסוק בתורה כו'. ובמ"א אמרו שהתורה אינה נקנית אלא ע"י יסורין. שנא' כי תורה אור וד"ח תוכחות מוסר. וכמו ששנו במ"ח דברים הנ"ל. בקבלת היסורין. ולכן נקראת תושיה. ונקראו לומדיה קצירי ומריעי. אמנם במה שכתבנו לעיל (מ"ד) על מ"ש וחיי צער תחיה ובפ"ד (מ"ט) על אותה ששנינו כל המקיים את התורה מעוני סופה לקיימה מעושר. נתיישב הכל באר היטב בס"ד. יע"ש. אי נמי אפ"ה ההוא מושל על היסורין. שאם אינו חפץ בהם. מסתלקים ממנו. כמ"ש ר"י לרחב"א חביבים עלך יסורין. ואמר לא הן ולא שכרן. יהב ידיה ואוקמיה. ור"א בר"ש בצפרא אמר זילו מפני ביטול תורה. ולא אמרו שבעלי יסורין אין חייהם חיים. אלא במי שיסורין מושלים בגופו. היינו שיש להם ממשלה עליו שאינו יכול לסלקם (ויעוין במעלה כ"ב דמ"ח דברים):


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:7:3
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:7:3](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:7:3)

**ובעוה"ב.**הוא עולם הבא אחר המות מיד (כמ"ש בפ' משנת כל ישראל י"ל חלק. עיין בית אל דר"ה) וזה ע"י שאומרים שמועה מפיו. וכמש"ל בסוף משנה הקודמת. לכן יפה נסמכה בבא זו לשלפניה (ויעוין בדרוש יציב פתגם מענין זה):


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:7:4
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:7:4](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:7:4)

**כי חיים הם למוצאיהם.**ודרשו חז"ל למוציאיהם בפה (משום דקשיא למוצאיהם יתירא הוא לגמרי. פשיטא אם לא מצאם. האיך יהיו לו חיים. ותסגי ליה למימר כי חיים הם. ותו דלאו בני מציאה נינהו דאתיא בהסח הדעת. כי לא יגעת ומצאת. אל תאמן) והיינו בעוה"ז. שיוכל להוציאם בפיו:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:7:5
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:7:5](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:7:5)

**ואומר רפאות תהי' לשרך.**הטבור שממנו התחלת היצירה. ושקוי לעצמותיך. העצמות היבשות בקבר:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:7:6
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:7:6](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:7:6)

**ואומר עץ חיים הוא.**משום די"ל תינח ת"ח. ע"ה מה שתהא עליהם. ס"ד שאין עומדין בת"ה. וכדס"ל לר"א. קמ"ל כדאהדריה לר"י מצאתי להם תקנה. וזהו שהביא הכתוב ע"ח היא למחזיקים בה. ללומדים לא נאמר. אלא למחזיקים ידי לומדי תורה. כמו המשיא בתו לת"ח. ומהנהו מנכסיו. שגם הוא זוכה ע"י התורה לקיים בעוה"ז ובעוה"ב כת"ח (וכשמעון אחי עזריה) לפי שהגורם לדבר. חשוב כעושה הדבר בכל ענין. כתוב ויבן שלמה. וכי עלתה על דעתך שבנה הוא הבית בידיו. אלא שסבב הבנין בהשתדלותו. נקרא בונה. ככה המסבב למוד התורה נחשב לו כלומד ממש (גם מפני זה התחיל בעושיה לא בלומדיה לכלול בזה העושים את התורה שתצא לפועל. וגורמים לאחרים שילמדו וא"ת כשהוא בדרך ואין לו לויה. וטרוד מסכנת הדרך לא יוכל לכוין דעתו ללמוד. שהרי חייו תלוים לו מנגד. לז"א ואומר כי לוית חן הם לראשך שכן אמרו. אם אין לו לויה. יעסוק בתורה שנקראת לוית חן. וא"ת תינח בזמן שעוסק בתורה. כשמוטל ביסורין ואינו יכול לעסוק בה. מה תהא עליו. לז"א תתן לראשך לוית חן. כי לכן אמרו. חש בראשו. יעסוק בתורה וטוב לו וירפא:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:7:7
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:7:7](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:7:7)

**עטרת תפארת תמגנך.**תמסור בידיך עטרת חכמים עשרם. ואל תאמר האיך אלמוד מתוך דוחק. שהמקיים תורה מעוני. סופו לקיימה מעושר. וא"ת אע"פ שנותנת חיים ורפואה למחלה. שמא אין עמה אריכות ימים. תלמוד לומר אורך ימים בימינה. וגו'. וכ"ש עושר וכבוד. וא"ת שמא אורך ימים בלי שנים. כמ"ש בזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע. תלמוד לומר כי אורך ימים ושנות חיים וגו'. הרי גם שנים אמורים. ודרשו חז"ל על ושנות חיים. וכי יש שנים של מתים. אלא אלו שנותיו של אדם שמתהפכות עליו מרעה לטובה: ומפי אבא מ"ה ז"ל שמעתי הלצה נאה בזה הפסוק. כי הנה מצאנו שנים של מתים. כההיא דריש חגיגה. עה"פ ויש נספה בלא משפט. דא"ל ר"ב סוף סוף שניה מאי עבדת בהו. א"ל כי חזינא צ"מ דמיעבר במיליה. מוסיפנא ליה והוו חילופיה. נמצא זה צריך להיות לו מריבה וקטטה מבני אדם. ולעבור על מדותיו. מתוך כך זוכה לאריכות ימים כאלה שהן שנות מתים. אמנם התורה מבשרת באורך ימים של שנות חיים בעצם. לא של מתים שנתקצרו שנותיהם. וא"ת מאי נפקא לך מינה. ומשני קרא. ושלום יוסיפו לך. כלומר יש ריוח גדול בדבר. שהרי תרויח שלום. ע"כ דפח"ח:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:8:1
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:8:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:8:1)

**הנוי נאה לצדיקים.**שכן מצינו התורה משתבחת ביפה תואר ויפה מראה כמו שכתוב ביוסף הצדיק ושאר צדיקים וצדקניות. שמברכין עליהם ברכה למקום. שברא בריות נאות בעולמו. הרי שיש גם לעולם הנאה מהם. כשהם נאים משובחים. ואצ"ל לאדם עצמו שכל אדם רוצה בכך. שישא חן בעיני רואיו. ושיתנו שבח להקב"ה בעבורו. ודוקא לצדיקים נאה הנוי. לפי ששולטין ביצרם. כענין יוסף הצדיק. ונזיר שבא מן הדרום. נמצא יוצא לו ממנו תועלת גם לנפשו. אם נתנסה ועמד בנסיון. משא"כ לרשעים אינו נאה. כי יותר ממה שמרויחים. מפסידים. והיא התנצלותו של הרשע ליום הדין. על שלא עסק בתורה. שאומר נאה הייתי. וטרוד ביצרי הייתי. לפיכך מוטב לו שיהא כיעור בגופו. וא"ת מאי קמ"ל. אטו לא ידעינן דהנוי הוא דבר נאה כשמו. ולדיוקא נמי לא אצטריך. פשיטא דלרשעים אין נאה אלא הקדרות. ורשעים בחושך ידמו. י"ל משום דלענין עסק התורה אמרינן. אי לא הוו שפירי טפי הוו גמירי. קמ"ל אפ"ה. הכי עדיף דאיכא תרתי מושל ביצרו. ושבח לבוראו והכח מעלה גדולה צריכה מאד לתורה. כמ"ש ר"י לר"ל חילך לאורייתא לפי שמתשת כח. וגם לסבול יסורין. כמש"ל וכמו שמצינו ברבי. דעבר קליה לקלייהו דחיותא. כי כח גדול לו. והיה ארוך בדורו. שהארוכים בעלי כח המה. כמ"ש שהקב"ה משתבח בבעלי קומה. שנא' אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים. ולא אמר הגבורה נאה לצדיקי' כי איזהו גבור הכובש את יצרו. א"כ אין צדיק שאינו גבור. לפיכך דייק בלשונו לומר והכח. ונאה לצדיקים שיהיו גבורי כח עושי דברו של מקום. אבל ברשעים נאמר גם כח ידיהם למה לי וגו':


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:8:2
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:8:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:8:2)

**והעושר.**מעלתו ידועה בתורה ובמצוה. שאם אין קמח אין תורה. ועל ידו מתקיימות מצות גדולות. ביחוד להחיזת נפשות. ולאפוקי רשעים. בודאי אינו נאה להם ולא לעולם. כי בטוב צדיקים תעלוץ קריה. ובמשול רשע יאנח עם. ועליו נאמר יש עושר שמור לבעליו לרעתו. ואע"ג דכתיב ריש ועושר אל תתן לי. קמ"ל שלא יבעוט אדם בברכתו של הקב"ה. אם האציל לו ברכה. עי"ל ועושר א"ת לי. היינו שלא יחזיק עצמו עשיר להתגאות בעשרו. על זאת יתפלל כל חסיד לעת מצוא מציאה ועושר רב שלא יהא מהומה בו. ע"י הגאות המתלוה עמו. אצל בני אדם שאינם עשירים בדעת (בפרט אם היו תחלה עניים. אולי כך הוא הפירוש. ריש ואח"כ עושר א"ת לי. כי רובן אינן מכירין עצמן. מחמת השינוי הגדול פתאום. שהיא ודאי רעה רבה על האדם. לכך יתחנן מאת ה' שעם עשרו יתן לו מדת עני בדעה נכנע ולב נשבר. וע"ד שקרא עצמו המלך החסיד. עני ואביון ואמר ואני בעניי הכינותי וגו'. וכמ"ש בס"ד בפ"ק על משנת ויהיו עניים בני ביתך:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:8:3
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:8:3](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:8:3)

**והכבוד.**הוא דבר אחד עם העושר. כי הם רוכבים צמדים. והיו לאחדים. כמ"ש בס"ד בעליית הכבוד. אבל ברשעים נאמר. לא נאוה לכסיל כבוד. זורק אבן במרגמה. כן נותן לכסיל כבוד:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:8:4
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:8:4](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:8:4)

**והחכמה.**ודאי נאה לצדיקים משא"כ ברשעים נאמר הנה בדבר ה' מאסו וחכמת מה להם. חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו. וכתוב וחכמת המסכן בזויה. זה שממסכן דבריו כנודע:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:8:5
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:8:5](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:8:5)

**והזקנה.**ידוע שהיא ברכה והבטחה לצדיקים. הנאה להם והנאה לעולם. יראת ה' תוסיף ימים. ושנות רשעים תקצורנה. למה להם חיים שאינן חיים ע"ד האמת. וחייהם רע להם ורע לעולם:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:8:6
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:8:6](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:8:6)

**והשיבה.**מילתא באפי נפשה היא. דהיינו חיוורתי שהיא נאה לזקן. כדי שיהא נבדל מן הבחורים. משו"ה בעי אברהם רחמי עלה דמילתא. משום דכל דמשתעי בהדי אברהם משתעי בהדי יצחק:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:8:7
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:8:7](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:8:7)

**והבנים.**ודאי נאים לאבותם כשהם צדיקים כמותם. גיל יגיל אבי צדיק. הנה נחלת ה' בנים נטעי נעמנים. תחת אבותיך יהיו בניך. ושנינו האב זוכה לבן בנוי בכח כו'. מה יפה ומה טוב ונעים. כשידמה הענף לשרשו ויעיד עליו אחר שיזקין בארץ ובעפר ימות גזעו מריח מים יפריח ועשה קציר כמו נטע שעשועים. אבל ברשעים. נאמר מה תתן להם ה'. תן להם רחם משכיל וגו'. כי הם ילדי פשע זרע מרעים. דמכלבא בישא גוריא טבא לא נפק. מה ילדה חפושיתא. קרוצי בישא מנה אע"ג דזימנין נפיק מניה זרעא מעליא. מ"מ מילתא דלא שכיחא היא. וקמ"ל בכל הני מילי דנאין לצדיקים. למימרא דכי אכלי צדיקי תרי עלמי לא סני להו. וליכא למיחש שמא יקבלו עולמם. ונ"מ למבעי רחמי עלייהו. וכדרבא דתלת מילי בעי משמיא. ויהבו ליה מיהא תרי מנייהו:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:8:8
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:8:8](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:8:8)

**עטרת תפארת שיבה.**ר"ל כי עוד ינובון בשיבה. דשנים ורעננים יהיו בנויים ובכחם. שלא יכהה עינם ולא ינוס ליחם. שהם ודאי עטרה וכליל תפארת לשיבה. שאל"כ טוב ממנה המות. כי סבא בביתא פחא בביתא. אכן עטרת וגו' שיבה:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:8:9
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:8:9](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:8:9)

**בדרך צדקה תמצא.**ובזה נכלל גם עושר גם כבוד וחכמה. שלא יחסר להם כל טוב בזקנותם. וזו מדת צדיקים להיטיב אחריתם מראשיתם וככתוב אצל דוד המע"ה. וימת בשיבה טובה שבע ימים עושר וכבוד. והשתא מייתי ראיה אאינך. ואומר עטרת זקנים בני בנים. עמ"ש בס"ד בעליית הבנים ותנוח דעתך:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:8:10
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:8:10](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:8:10)

**והדר זקנים שיבה.**דלא תימא אפי' שיבה דינקותא מעליותא היא. כדאתרחיש ניסא לראב"ע דאהדרו ליה י"ח דרי חיוורתי. לפי שאין מזכירין מעשה נסים. ואין למדין מצורך שעה. אלא הדרת זקנים היא השיבה. לא הדר בחורים. אלא תחלה זקנה ואח"כ שיבה. וא"ת דילמא זקנים דקרא. בזקני תורה מיירי. אין זקן אלא שקנה חכמה. להכי קאמר תו. ואומר כו' ונגד זקניו כבוד. וזקניו דהשי"ת לע"ל. ודאי זקנים באים בימים ממש. כי לא יהיה משם עוד עול ימים. ועוד שאין נאה בישיבה אלא זקן. וההיא זימנא עתיק יומין יתיב. וגם לפי שהדבר תלוי בבנין ירושלים. שבודאי הזקנים הם שסייעו בבנינה. משא"כ בנין ילדים סתירה. הרי כל המאמר נקשר. בדרך יפה ומתוקן וישר: נשאר עלי לבאר הכתוב וחפרה הלבנה וגו'. שנראה תמוה מאד לכאורה. וא"צ להאריך בדקדוקים והערה. אך אגב גררא. נציג הנה מרגלית יקרה. מהקשורים שלנו. הלא הוא ביאור מאמר סתום וחתום. לא נמצא בו דבר טוב והגון אצל המון המפרשים. ובבאורו. יתבאר ג"כ הכתוב הנ"ל באר היטב. ויבואר הנעלם בנעלם. וזהו המאמר בפרק הספינה (בבא בתרא ד' ע"ה) ונתת מהודך. ולא כל הודך. זקנים שבדור אמרו פני משה כפני חמה. פני יהושע כפני לבנה. אוי לאותה בושה כו'. ע"כ. וצריך טעם מדוע באמת פני משה כפני חמה. פני יהושע כפני לבנה. ולמה דוקא זקנים שבדור אמרו כן. ולא הכיר זה אדם אחר זולתם. ומה ענין הבושה. ונלע"ד דבר הגון בזה כי הנה בפ"ק דסנהדרין אמרו עה"פ כי אתה תבוא פעל עומד מרע"ה אמר ליהושע אתה והזקנים שבדור עמך. הכל ע"פ דעתם ועצתם. והקב"ה אמר ליהושע כי אתה תביא פעל יוצא טול מקל והך על קדקדם. דבר אחד לדור. גם זה יפלא לפום ריהטא במאי קמפלגי משה וקוב"ה. אמנם יובן היטב עם אותה שאמרו בפ"ק דשבועות ופא"ט. עה"פ ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים וגו'. שמתחלה נבראו שני המאורות שוין. וקטרגה הלבנה באמרה א"א לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד כנודע על פי הדברים האלה נאמר. כי מרע"ה לפי שהיתה מדתו כמדת החמה. שלא הקפידה על חברת הלבנה עמה בשמוש הנהגת העולם. ולא קטרגה כנגדה. כן הוא שתף הזקנים עמו בשררה. וכמו שאמר מ"י כל עם ה' נביאים (ויהושע הקפיד עליהם) ולכן צוה גם את יהושע. אתה והזקנים שבדור עמך (זהו פני חמה. ר"ל כלומר מנהגה ודרכה. כמוהו לדעתי לפני בת בליעל. מנהג ודרך בת בליעל) ולפי שהיה חפצו ורצונו של יהושע להשתרר לבדו. ולא להיות גדולתו בשותפות עם הזקנים. ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו שכך היתה מדתו ונטיית טבעו. מחמת שהיו פניו כפני לבנה במדתה כנזכר. לכן בא אלו הדבור תביא לבדך כפי מדתך. והזקנים הם שהרגישו בזה ביותר (לפי שהכה במקל על קדקדם ולא אבה חברתם בהנהגה. מזה ידעו שפניו פני לבנה. שמשם אחיזת נשמתו) א"כ לא יפה אמרו זקנים שבדור אמרו כו'. והרי זה דבר ברור ונכון מאד. ובזה מה נמלצו לחכי דברי הכתוב הנזכר כאן במשנתנו. וחפרה הלבנה וגו'. כי ידוע שחפרה היא גרועה מאד. אבל הבושה היא יפה. כמ"ש סימן טוב באדם שהוא ביישן. ובוש פנים לג"ע. יאמר נא וחפרה הלבנה. שיוודע לה שדיברה שלא כהוגן. ובושה החמה. שתדע שיפה עשתה ששתקה וסבלה בושה. בהשוואת הלבנה עמה מתחלה. ולא דיברה מאומה. כשימלוך ה' צבאות וגו':


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:8:11
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:8:11](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:8:11)

**ונגד זקניו כבוד.**שינהוג כבוד בזקניו. אז יוודע האמת. כי העוה"ז מתנהג הכל כפי בחירת האדם כל דרך איש ישר בעיניו. וה"ז יפה אף נעים. ובארנו בענין זה ג"כ שזהו הענין ג"כ שהתעצלו הזקנים בהספדו של יהושע. ועוד כמה דברים נחמדים יע"ש:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:8:12
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:8:12](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:8:12)

**אלו שבע מדות.**עושר וכבוד חדא נינהו. כדפרישית. א"נ זקנה ושיבה חדא מילתא היא. למאי דפרישית:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:8:13
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:8:13](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:8:13)

**כולם נתקיימו ברבי.**קמ"ל דאפשר להתקיים גם כולן בצדיק אחד. אע"פ שאין כל אדם זוכה לשתי שולחנות. כל שכן לכל אלה הטובות שבעתם יחד. רבי שאני דרב גובריה. ומימות משה עד רבי לא מצינו תורה וגדולה כאחד:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:8:14
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:8:14](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:8:14)

**ובבניו.**היא הראיה על שזכותו גרמה לו. ולא במזלא תליא מילתא. כי על כן זכה לעצמו גם זכה לבניו. כמו ששנינו האב זוכה לבן (באוחז מעשה אבותיו בידו) משא"כ במזל שלא יוריש טובו לבנים. והואיל ואתא לידן הך מילתא דיקרא דאורייתא. אציגה נא הנה עוד חלי כתם על אוזן שומעת. מחליות הקשורים שלנו. באור מאמר גמרא בפרק השותפין. וזהו. א"ר אבהו שאלו את שלמה בן דוד איזהו בן העוה"ב. אמר להם כל שכנגד זקניו כבוד (פירש"י אותם שחולקין להם כבוד בעוה"ז. מחמת חכמת זקנתם. ומהרש"א פירש שלא יתבייש ממעשי בני בניו. כי בני בנים הם כבנים) כי הא דר' יוסף בריה דריב"ל חליש ואתנגיד (פרחה נשמתו וחזרה) אמר ליה אבוה מאי חזית. א"ל עולם הפוך ראיתי. עליונים למטה (אותם שהם עליונים כאן) ותחתונים למעלה. א"ל עולם ברור ראית (כי שם העיקר) א"ל אנן היכי איתינן. א"ל כי היכי דאיתנן הכא (חשובים ונכבדים) איתנן התם. ושמעתי שהיו אומרים אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו ושמעתי שהיו אומרים הרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם. מאי נינהו אי לימא ר"ע וחביריו. משום הרוגי מלכות ותו לא כו'. אלא הרוגי לוד (פפוס ולוליינוס אחיו. שהרגן טוריינוס הרשע בלודקיא. ע"י שגזר להשמיד ישראל לפי שנמצאת בת מלך הרוגה. וחשדו את היהודים עליה. עמדו האחים הללו ואמרו. מה לכם על ישראל. אנחנו הרגנוה) כדאי' ספ"ב דתענית. (ועיין אבן בוחן שלנו) ע"כ. המאמר הלז צווח ואומר דרשני. דקשיא טובא. מ"ט הזכיר לשני המלכים שלמה ודוד. בלי תואר והדר שם מלך כראוי להם. והיה יכול לומר בקצור שלמה המלך. והיינו יודעים במי מדבר. ומה צריך לייחסו אחר אביו. ומה ראו על ככה לשאול אותו דוקא שאלה זו. והתשובה צריכה באור. פירש"י דחוק דמשמע כינוי זקני על בן עוה"ב. שזכה לכבוד. הוא נופל. ואין זה במשמע הלשון גם הענין אינו סובלו. דמאי שכנגד. גם דברי מהרש"א בלתי מובנים. בעובדא דר"י בריב"ל איכא למידק. דשייל ליה אבוה אנן היכי איתינן. תמיהא טובא. והיא [וכי] אכתי הוה ריב"ל בחיים כאן. ומה טיבו עכשיו באותו עולם הנשמות. לדעת איך ענינו ומצבו שם. ושמעתי כו'. קשה מדוע לא שמע שם דברים אחרים. ואיזה שייכות יש לשני דברים הללו לכאן. ומה הלשון אומרת. ותלמודו בידו פשיטא כל ת"ח תלמודו בידו. אי לימא ר"ע כו'. מאי שנא דנקט ר"ע טפי משאר עשרה הרוגי מלכות. שרובן קדמו לו. בעז"ה יבואר כל זה היטב הדק. דהנה ידוע מה שאמרו חז"ל עוד אחד בקשו למנות עם אותן שאין להם חלק לעוה"ב. וכן בפרק ש"ש. ופלוני מהו לעוה"ב הרי שנסתפקו בו אם הוא בן עוה"ב. וככה נסתפקו באביו. אם נמחל חטאו בכשבה ורועה. אם לא. וזה מחמת שלא רצה הקב"ה להודיע בחייו שמחל לו על אותו עון (או שלא חטא כמאן דאמר) לפיכך עזבו כאן תואר מלכות משמותם. ואמרו ששאלו את שלמה בן דוד בשמם העצמי בלבד. כאלו לא יצלחו למלוכה אמתית נצחית רוחנית. ולא נאה להם המלכות באמת לפ"ד השואלים. מחמת הספק שנפל בשניהם אם הם בני עוה"ב. והשיב להם כהוגן. כל שכנגד זקניו כבוד. ר"ל הרי מכאן ראיה. כשרצה להכניס הארון לדביר. דבקו שערים. ואמר פתחו שערים ויבוא מלך הכבוד כו'. ולא נענה עד שאמר אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך. מיד נענה. ובאותה שעה ידעו כל ישראל שמחל לו הקב"ה. ונהפכו פני כל שונאי דוד כשולי קדרה. הנה הוכיח ה' היותו בן העוה"ב. במה שעשה לו כבוד נגד זקני עמו כשאמר ויבוא מלך הכבוד כו'. שהיו כולם עדים בדבר הכבוד. הנעשה לו בעבורו לעיניהם. והיינו זקני תורה שהם זקניו של הקב"ה ודאי. לא כנגד זקני דבהתא כי בזקנים שקנו חכמה תליא מילתא. שלהם הכבוד חכמים ינחלו. ועל כן בהם תלוי כל דבר כבוד (כמש"ל בלח"ש ובעלית הכבוד) וממילא היא הוכחה עליו ג"כ. דאמרינן מפני מה נאמרה בדוד שכיבה. מפני שהניח בן כמותו. וגם כן נהגו בו כבוד זקניו של הקב"ה (שראו הנס שנעשה על ידו) מעתה לא יסתפק אדם עוד שגם הוא בן עוה"ב. א"כ נקוט האי כללא בידך כל אדם שכנגד זקניו של הקב"ה ונעשה לו כבוד אותו אדם ודאי הוא בן עוה"ב. אף אם זקני ע"ה לא יכבדוהו מ"מ כבודו במקומו עומד. שאין כבוד אלא תורה. ואין אדם נותן או לוקח אלא דבר שבידו וברשותו. לא ליתן או ליטול מה שאין לו. וא"א לתלות בזכות האב. שאם הבן רשע אינו מועיל לו כלום. דכתיב ואין מידי מציל. אדרבה קרינן ליה רשיעא ב"ר. הרי אלו דברים ברורים. במ"ש כל שכנגד זקניו כבוד (דברי מהרש"א אינן מובנים לי. שאינם במשמע הלשון. גם לא יתכן לומר שאם בן בנו אינו הגון. שיפסיד הזקן על ידו חלקו לעוה"ב) ומייתי תלמודא ראיה שאין הדבר תלוי בזקני ע"ה. ושאין הכבוד נמשך אחרי עצתם והסכמתם. שכן ראה ד"י בעלמא דקושטא. שאותם שהיו עליונים כאן מחמת אלמות ע"ה (כדרך העולם שמגדלים ומנשאים. מי שהוא ממשפחתם) משו"ה לא נטייה דעתא דקב"ה אחר רובא ח"ו. אלא הרי הם תחתונים שם. ושאל לו ריב"ל אנן היכי איתנן. נפל לו ספק על אודות עצמו. וזה לפי שריב"ל מסר עצמו למיתה ע"ד תורה כדאיתא שילהי המדיר. דהוה מיכריך בבעלי ראתן ועסיק בתורה (לפיכך זכה ונכנס חי לג"ע) והשתא הכא מספקא ליה מילתא. אי אמר קוב"ה שמעתא משמיה. משום דגמירי כל המוסר עצמו למיתה עד"ת. אין אומרים דבר הלכה משמו. היינו דשייל היכי איתנן התם לא בקש לידע מקום כבודו שם שזה ודאי לא ראה ר"י בנו. אלא אי עבדי ליה יקרא במתיבתא דרקיעא. למימר שמעתא מפומיה ולא על כבוד מקומו בישיבה של מעלה. הגיע לשאול אם הוא למעלה או למטה פשיטא דלא שייך ביה כל ימי היותו פה בחיים. אלא אם נעשה לו יקר וגדולה לומר דבר שמועה מפיו אחר שלא חשש שיאמרו ד"ת משמו למטה כנ"ל. כי לא רדף אחר הכבוד. והיה חפץ לידע אם גם למעלה אינם אומרים ד"ת משמו. מפני שמסר עצמו למיתה עד"ת. שנן שונין בישיבה שלמעלה. כמ"ש אליהו לרבה ב"ש. דאמר קב"ה שמעתא משמייהו דכולהו רבנן בר מר"מ. והשיבו ר"י בנו תשובה הגונה. כי היכי דאיתנן הכא חשובים ונכבדים. אע"פ שאין אומרין הלכה משמו מטעם הנ"ל. ועל דרך שפירשתי בעז"ה (בקונטרס דרוש יתיב פתגם) זה שאמרו כל המוסר עצמו למיתה עד"ת א"א כו'. ודאי אינו אלא לשבח. דהיינו טעמא משום שכל התורה נקראת על שמו. אחר שעלה למדרגה הגבוהה כל כך. שכל עסק למודו לשם שמים בלבד לא ליהנות בחייו מד"ת. לפיכך משליך נפשו מנגד על ד"ת. ואינו חושש לחייו. משו"ה אורייתא דיליה היא. כדאמרינן לבסוף נקראת תורתו. דכתיב ובתורתו יהגה. הלכך גריעותא היא לגביה. לומר דבר פרטי משמו. כאלו אין לו חלק בה רק בדבר זה. שכולה נפלה לחלקו. נחלת שפרה לו. אף אם אין ב"א אומרים ד"ת משמו. כגון דמקיים בנפשיה חמוקי ירכיך או בשעת המפזרים מכנס. אעפ"כ מעשיו מוכיחים. וכמ"ש לפרת. מפני מה אין קולו נשמע כשאר נהרות. והוא משיב מעשי מודיעים. ככה הוא הת"ח המסכן עצמו עד"ת כריב"ל וחביריו. שא"א ד"ת משמם כנ"ל. מ"מ חשובים ונכבדים הם בכאן ע"י מעשיהם המודיעים טבעם בעולם הלז. וכן דבריהם ומעשיהם הטובים נזכרים ונעשים במתיבתא דרקיעא. כאלו כל התורה שלהם. ומה שמסרו עצמן למות עד"ת. היינו דאהני להו. שהרי ע"י כך החזיקו בכולה לשמור ולעשות. ולכן כולה נקראת על שמן. והיינו דמסיק ושמעתי שהיו אומרים אשרי מי שבא לכאן כו'. ר"ל מכאן תדע שלא הפסיד מי שמסר עצמו עד"ת. אדרבה שבח הוא לו שם. כמו בכאן. שכן שמעתי אומרים שם אשרי כו' ותלמודו בידו. פירוש שתלמודו כולו הוא בידו. ואינו צריך לאחרים שיזכירו דבר מיוחד בשמו. (איסתרא בלגינא קישקיש קריא. מאה קרי בזוזא. מלא צנא קרי ושפמי דפגרי בהו רבנן) כי אדם כזה הוא ביד תלמודו. שאם בני אדם זוכרים ממנו איזה דבר טוב. הוא נזכר לטוב. ואם לאו הוא נשכח. משא"כ במי שתלמודו בידו. לעולם הוא נזכר לשבח בכל תושיה יתגלה כבודו. ומעשיו מודיעים. לפיכך ודאי אשריו ואשרי חלקו. אע"פ שגרם לעצמו בבחירתו שא"א ד"ת משמו. ע"י שמסר עצמו למיתה בשביל התורה. ועז"א אין ד"ת מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה. והרוצה שיחיה בשני עולמות. ימית (אולי זפ"ה נפשי בכפי תמיד שסכן עצמו עד"ת. ותורתך לא שכחתי. שהרי על ידי כך מתקיימת בידו) כי אדרבה היא הנותנת חיים לעושיה בעוה"ז ובעוה"ב. שכך אמרו עוד בהרוגי מלכות. שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן. מפני שמסרו עצמן למיתה. כדי שיחיו ישראל ויקיימו התורה (והיא שעמדה לדוד המע"ה שנקרא חי וקים. לפי שמסר עצמו למיתה על ישראל כמ"ש תהי ידך בי וגו') ת"ח עצמן שמסרו נפשם עליה. לא כל שכן. ולהכי מקשי תלמודא אי לימא ר"ע כו' משום דס"ד על ר"ע ביחוד נתכוונו. שהוא שמסר עצמו לשחיטה על ד"ת. כמ"ש בפ' חלק עה"פ כורתי בריתי עלי זבח. ומשני אלא הרוגי לוד. שלא היו ת"ח. רק מסרו עצמן על קיום התורה. זכו לכך. ר"ע וחבריו עאכ"ו שלא יפסידו. מחמת שמסרו עצמן עד"ת. לפיכך זכה באמת שכל התורה נקראת על שמו. כדאמרינן סתם מתני' ר"מ. סתם ספרא ר"י כו' וכולהו אליבא דר"ע. אע"פ שלגלגו עליו תלמידי ב"ש. כמ"ש לו יונתן בכור שטן. אתה הוא עקיבא ב"י ששמך הולך מסוף העולם עד סופו. ועדיין לא הגעת לרועה בקר וענה לו ר"ע אפי' לא לרועה צאן. ר"ל לא רדף אחר הכבוד לרעות צאן קדשים. ולא רצה ליהנות בכתרה של תורה. ומסר עצמו עליה. וזכה בכולה שתקרא על שמו. כמש"ל שכל הספרים שחיברו בתורה שבע"פ. כולם מיוחסים אליו. ולא תמצא בארץ החיים. במי שמחיה עצמו עליה ומשתמש בתגא. אסף רוח בחפניו. בכן נתבאר המאמר דבר דבור על אופניו:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:9:1
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:9:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:9:1)

**פעם אחת הייתי מהלך בדרך.**הרבה יש לדקדק בזה המאמר. ולא נטריח על המעיין באריכות דקדוקים. אך נבליעם בתוך הבאור בקצור האפשרי. פעם אחת באמת אין לדקדק מהו הצורך להודיע שפ"א היה כמו שמטריחים עלינו המפרשים. כי כך הוא דרך הלשון. וכמ"ש ר"י פ"א הייתי מהלך גמרא ריש ברכות. ודכוותה טובא. ושמא הודיענו בזה שלא היה רגיל לעשות כן. שהרי אמרו אל ימנע אדם עצמו מבית המדרש אפי' בשעת מיתה (ובפ' א"צ א"ר אל ימנע אדם מבה"מ דבאורתא אמר רבי הכי. ובצפרא הדר ביה) ומאחר שהיה ריב"ק בעיר גדולה של חכמים כו'. לא היה רשאי לפרוש מהם כדמסיק. אלא פ"א אירע שהלך בדרך שהיתה מזומנת לפניו מפני הדחק והאונס שהוצרך לכך. כדבעינן למימר בס"ד. והיה מהלך ברגליו. לא רוכב ולא יושב בקרון. מטעם שיתבאר:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:9:2
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:9:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:9:2)

**ופגע בי.**והוא לא פגע בו. אולי בא לו מאחריו או מן הצד. באופן שלא ראה ר"י את האדם ההוא בפגעו בו. ואותו אדם ראהו בתחלה. א"נ ופגע בי פירושו בקש אותי וחילה פני. כמו ואל תפגע בי הפגיעו במלך וישתומם כי אין מפגיע. והענין הוא להודיע שאותו אדם היה מחזר אחר ר"י רודף אחריו לבקשו. ומצאו והשיגו. גם התחנן אליו על הדבר שספר:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:9:3
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:9:3](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:9:3)

**אדם אחד.**כן הוא דרך הלשון לעולם וגם בכל הלשונות מ"מ להפיס דעת השונים נמליצהו ג"כ בטוב טעם. שלא הספיק לומר אדם או אחד בלבד. ונדע ממילא שעם אדם הוא מדבר. אלא משום שבדרך היה מהלך יחידי. כי לא נזכר שהיה אדם עמו. אלא הוא לבדו היה הולך. ושמא היה ג"כ במדבר וביער. בדברא דשכיחי מזיקין. א"נ בלילה. אך סופו הוכיח שאדם היה ואחד היה מיוחד חשוב. כמו אחד העם הכבש אחד מיוחד שבעדרו. אי נמי איפכא אדם קל מהמון העם. אדם כל דהו (וכ"ד קצת באחד העם) וכמ"ש לפנינו בס"ד:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:9:4
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:9:4](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:9:4)

**ונתן לי שלום.**ממה שכתבנו ככר מיושב מדוע לא הקדים לו ר"י שלום. משני טעמים. אם מחמת שאותו אדם ראה את ר"י. בטרם ראהו ר"י. ואם משום דמעיקרא סבר דילמא שד הוא. ואמרינן אסור לאדם שיתן שלום בלילה. חיישינן שמא שד הוא. איברא כיון דההוא גברא יהב ליה שלמא מעיקרא. ושלום שמו של הקב"ה. וגמירי דלא מפקי שם שמים לבטלה. משו"ה אע"ג דלא חש עוד לשמא יזיקנו (ואכתי מידי חששה דילמא שד הוא לא נפיק) אהדר ליה שלום ותו לא. דמ"מ אסור לתת לו שלום. כמו שפירש"י דדמו לע"א. אלא קיים השלום שנתן לו בלבד (וכמ"ש שונמית לגיחזי מחמת שהיתה אסורה בשאילת שלום. עלח"ש רפ"ב דברכות):


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:9:5
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:9:5](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:9:5)

**והחזרתי לו שלום.**אע"פ שמהראוי היה לכפול לו שלום. לא עשה כן מטעם שאמרנו. ועוד מטעם אחר. כי מתוך שראה ר"י שנתן לו האדם שלום בקצור. חשב שמא עם הארץ הוא. ואולי האמת כך היה. כמו שנאמר להלן בעז"ה. כי מן הדין היה לו לומר שלום עליך רבי. שהרי אפילו אליהו ז"ל כך אמר לר"י כשפגע בו בחורבה. ואמר לו שלום עליך רבי. ומתוך כך ידע ר"י שאדם גדול הוא השואל בשלומו. שהבין מדעתו היותו ת"ח לפיכך גם הוא נהג בו כבוד גדול. והשיבו מיד שלום עליך רבי ומורי. אך אדם זה שהראה כי סכל הוא להכיר ענינו של ריב"ק כי על כן שלל ממנו תור המעלה הראוי לו. אך. הוא ענהו לפי דרכו שלום ותו לא מידי. כי ההדיוטות משיבין להם בשפה רפה וגם אין חיוב לכפול לכל אדם. כמ"ש בס"ד ריש פה"ק:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:9:6
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:9:6](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:9:6)

**א"ל רבי.**עכשיו הכירו שהוא רבי. ועד האידנא לאו רביה הוא. כי עדיין לא ראה בו דבר חכמה. ולא נביא היה כאליהו לידע מעלתו מעצמו. רק מתוך תשובתו הקצרה ניכר שאדם גדול הוא. ומדקדק בדבורו. שלא להשיב יותר מהשאלה. וכמ"ש רפ"ב דביצה ש"מ האי צורבא מרבנן דקא"ל חבריה מידי. לא לימא ליה אלא כדאמר ליה חבריה. לכן בזה הכיר. שאדם חכם הוא ריב"ק. אז קראו רבו:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:9:7
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:9:7](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:9:7)

**מאיזה מקום אתה.**על שמו ומשפחתו לא הוצרך לשאול. כי אם לא הכירו מעולם. מה יועיל לו הודעת שמו. גם יחוסו לא בקש לידע. כי לא בתו היה מבקש. רק את שם מקומו ועירו היה חפץ לידע. מחמת מה שאמרנו. כי היה האיש ההוא מחזר ורודף אחר ת"ח (אפשר היה שליח לקבל רב לבני עירו) ורצה לדעת אצל מי למד חכמתו וממי קבל קבלתו. כי המקום גורם. כמ"ש אוירא דא"י מחכים. ובורסיף סימן רע לתורה. ובני יהודה דדייקי לישנא. נתקיימה תורתם בידם. וההפך בבני גלילא. וא"ר טבעא דבבל גרמא לי דלא חזאי דמא ובהא מכן ומכן (תמורה כט"א) וכה"ג טובא. ועוד מאחר שראה בו דבר תמוה. שלא השיבו שלום עליך או שלום לך (כנהוג במקראי קודש ביחוד) אלא שלום גרידא חשדו שמא כך הוא מנהג המקום שיצא משם (שאינו משנהו אפי' מפני המחלוקת) ודרך אנשי עירו כן הוא. לא ידעו דרך שלום. ושאל לו על עירו. כאומר בתמיה אין שלום בעירך. ושמא כל בני מקומך מכוערים במנהגם כמותך. ועוד חקר על כך כי רצה לעמוד על השורש. מה טעם פירש ממקומו הפעם. מה עול מצא בהם כי רחק מהם. ואם רוח המושל עלה עליו. מקומו אל ינח (אם לא מאן דביש ליה בהאי מתא) וע"י החקירה והדרישה יוודע לו האמת. מה טיבו וטיב אנשי מקומו. ואם יכשר להיות הוא רב ומורה לבני מקומו:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:9:8
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:9:8](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:9:8)

**א"ל מעיר גדולה של חכמים כו' אני.**בזה תשובה מוצאת לכל מה שיסתפק בו. בהודיעו שאמנם הוא גדל בין החכמים. ויודע דרך ארץ של שאילת שלום. אבל היא הנותנת מפני שגם הוא חכם. כהולך את חכמים יחכם. וכבוד חכמים ינחלו. היה ראוי להניח לו כבודו בתואר חכם ורבי וכנ"ל. ובודאי בני עירו דייקי לישנא טפי. ומה שפירש מהם לדרך בפעם הזאת. הוא על פי האונס כי בהיות העיר גדולה לאלהים. שכולה חכמים וסופרים. לא סוחרים ותגרים. לכן יש להם דוחק בפרנסה ומזונותיהם מצומצמים. כי לא לחם לחכמים. על כן נודד הוא ללחם איה. והוא הטעם שהיה מהלך ברגליו. לא רכב סוס. ולא ישב בקרון משום דוחקא דצבורא. ביחוד שכולם חכמי תורה. אי נמי לא רעב ללחם גשמי היה אלא לדבר ה'. שהוצרך דבר לחכמים לשאול מבית הוועד. כענין שמצינו בפ' ב"ש אר"י א"ר מ"ד מימינו בכסף שתינו עצינו במחיר יבואו. בשעת הסכנה נתבקשה הלכה זו. הרי שיצאה מראשון בגט כו'. שכרו אדם אחד בארבע מאות זוז ושאלו את ר"ע בבית האסורין ואסר (ללמדך כמה ד"ת חביבין על ישראל. שאפילו על דבר קל מדבריהם ובשעת הסכנה. הפריזו כל כך ממון והכניסו עצמן בסכנה גדולה. שהיתה שעת שמד ר"ל. ולא סמכו להקל בספק של דבריהם. משום דספק ידיעה. לאו שמיה ספק. מכאן אתה דן ק"ו לדברי איסורים ברורים. אפי' של סופרים כמה הם חמורים. ותוכחה לקלי עולם אשר מקלם יגיד להם. להקל ראש פורה ראש ולענה. אף בגופה של תורה ויינה). כן היה ענינו של ריב"ק לדעתי. שהוצרך לכתת רגליו לילך למקום הוועד לברר ספקותיו:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:9:9
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:9:9](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:9:9)

**רצונך שתדור עמנו במקומנו.**די היה שיאמר עמנו. או במקומנו. תרתי למה לי. אלא הענין הוא אחת משתים. האחת לשבח. שהיה האדם ההוא אוהב התורה ומחבב ת"ח. לכן רדף. אחר ריב"ק כמש"ל. לקבלו לרב ולמנותו לראש. שילמוד אצלו בעירו. לפי שלא היו במקומו בעלי תורה הרבה. רק כסף וזהב רב מאד. אולי מחמת העושר הרב לא פנה לבם לתורה. כמו שהוא על הרוב. וכמו שהיא התנצלות העשיר ליום הדין. שאומר טרוד בנכסי הייתי. אכן אדם ישר זה אהב התורה ביותר. ורצה לקבוע ישיבה במקומו להרביץ תורה בעירו. ולכן בשמעו את דברי ריב"ק והבין כי חכם גדול הוא. נתאוה ללמוד לפניו בשקידה גדולה. בגלל זה התנה עמו שלא יזוז מקיר העיר וחוצה. לא כמו שעשה עתה שהלך לו בדרך כאיש נודד ממקומו. ואמנם כשיהיה לו עשירות גדול כזה. חשב למשפט שלא יצטרך להפרד ממנו כלל. כדי שלא יבטל מד"ת. אפי' שעה אחת. רק ישאר תמיד עמו במקומו. ושעבד אותו אדם עצמו ג"כ בזה האופן. שגם הוא לא יפרד ולא יעתק עוד ממקומו. כדרך שעשה בפעם הזאת. שהלך לבקש לו רב בלבד. זהו עמנו במקומנו. ולא בחדר ובבית אלא התנה שיהיו תמים יחדיו כל הימים במקומם. לא יפרדו איש מעל אחיו. והשנית לגנאי. ארצה בו שמא היה האיש ההוא כאחד מקציני הזמן שהיו במדינה ידועה. קובעים מדרש בביתם ומושיבים בה לומדים שיתמידו בלמודם. על מנת לכפר על כל תועבותיהם. ותושבים שהקב"ה מקבל שוחד. למען יצא זה בזה. או לוקחים לומד שיעור דוגמת שעיר. שישא את כל עונותם למצוא כופר נפשם) וכן מכניס אותו בלעג הרבה צובע שחור וכדומה) אוכלים ושותים וחוגגים כל ימיהם. משביעים יצרם בשחוק ובקלות ראש נאוף אלה וכחש אונאה ונבול פה ובכל דרכי התועבות הרעות והרבות ממלאים תאוותיהם. ובטוחים בעצמן ואומרים שלום עליך נפשי. הלא את בת חורין וחפשי. יש לנו שעיר מכפר בעדינו נושא עונותינו. הנה הוא עוטה מעיל החסידות. והרבה עמו פדות. ומה עושה הקב"ה מזמין להם בני אדם בלתי הגונים. רעים וחטאים מהם וגרועים יותר מאותם שמספיקים להם מזון ומחיה עד אשר יצא מאפם. כי נראה כמה פעמים שנכשלים באנשים שאינן מהוגנים מינים שונים שעירים ושדים יהודאין. מראין עצמן קדושים וחסידים. ועוברים כל העבירות החמורות ועל העריות והגזל חשודים. חוטאים ומחטיאים ומקדיחים תבשילם ברבים כמו שהוכיח הנסיון בבה"מ ידוע לפני שלשים שנה ובא האות והמופת על המחזיק לומדי תורה שלא לשמה שנעשית להם ס"ם והמצוה נהפכה לאשמה. להכשיל רבים בתורה ולהרים יד לגדף ה' ביד רמה. הי"ת יעקור אותן המינין המתועבים אנשי דמים ומרמה. לא יחצו ימיהם ולא יעזוב להם שורש וענף בעודם בחיים ילבש בשרם רמה. והיו דיראון לכל בשר לשלחם למטרה אל חצי הנקמה. נשוב לענין. כי אולי על כן הקפיד אדם הלז (וימחול לי שדברתי ככה. ח"ו לא חשדתי אותו אדם כשר מעולם. (הדרך הראשון הנ"ל הוא אמתי בלי ספק) וישר היה וכוונתו טובה לשמים היתה בודאי. רק לחוד חדה ולמשול משל לבית מרי הוצרכתי. ועכ"פ באנשי המקום ההוא. נראה שלא דבר רחוק מן האמת הוא מ"ש. ככתוב וכסף הרביתי וזהב כו'. ובהדי הוצא לקי כרבא. אף כי שמו לא נזכר. ולדבר הזה יסלח. באשר יצא ממנו מוסר נאה לענין ההוה בזמנינו מעז יצא מתוק. ובדרך הזה דרכו כמה גדולים אשר מעולם אנשי השם לרמוז מוסרים ישרים בכל אופן שיוכלו) והתנה שישאר ריב"ק עמו במקומו. לא יזוז משם. למען הרבות כפרתו. שיוכל לילך בשרירות לבו ותאותו (או על אנשי המקום נתכוון) ותהיה תמיד עמנו. להגין עלינו מפני החימה שפוכה במקומנו. המוכן לפורענות. בסבת העושר וישמן ישורן ויבעט. ובהיותך אצלנו נוכל לשקוד על הנאות עולמנו. שלא נפסיד שעה אחת בזולת זה. ולהתמיד על חפץ יצרנו הבלתי מניח לנו לישון ולהתעלם מעבודתו. ואתה היה לנו לאב ולכהן. כאחד משרי בוהן. אנן בדידן ואתון בדידכו ותסתיים מינן ומנייכו. אב"א לישנא אחרינא. תלמוד אתה ממנו. להיות כמונו. ותהיה לנו מעיר לעזור לעסוק בצרכי עולמנו הנחמד להשכיל לפייס יצרנו בכל מידי דמפייס. מי כמוך מורה חטאים. בדרך שאדם רוצה לילך. כי אני חכמה שכנתי ערמה. למען נפטר מעונשו של היצר שלא יתרעם עלינו שלא יצאנו ידי חובתו כראוי. וטוב כי תהיה לנו לכהן מורה. דרך בן סורר ומורה. וטוב לנו עמך ולזה קח לך אלף הכסף לעשות ממנו פסל ומסכה. ועשה את יצרך ברכה. לטעום מטעמותיו והנאותיו ולא יקצוף עליך במנעך ממנו חפצו כהלכה. ואם תעשה ככה. תמצא חן בעיניו וחמתו שככה:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:9:10
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:9:10](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:9:10)

**ואני אתו לך אלף אלפים כו'.**לדרך הראשון מילתא דלא שכיחא היא. זוזא לעללא לא שכיח. אבל לדרך השני יתכן זה יותר ויתבאר יפה. שמא בדק בשמא. שנקרא בן קיסמא שלא נמצא לו דוגמא. וחשב שהוא קוסם קסמים (ועינו הטעתו. כי באמת היה נקרא קיסמא. ע"ש קסם על שפתי מלך במשפט לא ימעל פיו) דורש דמים וכספים המכחישים פמליא של מעלה הפה שאסר. זוזי לתליתא שכית תולה באילן גדול המזיק את הרבים. ואומר פ' חכם להר"מ טיהר לי את השר"ץ ואת הדמים. וכדאי לסמוך עליו להתיר כל איסורין שבתורה. אדרבא המה תקוני נפשי בעידנא דמיעקר לאו מקיים עשה אשרי שזה שמש מה נעים חלקו אשרי העם שלו ככה. לכן בדין הוא שיטול שכרו משלם זוזי אלפי דחזו ליה מדאורייתא לפסולא דחריפא סכמא וחריפא זבינא כדהבא פריכא. היינו דאהני לן הכא והתם קרו ליה רבי דבחיה עדיפא. למשרי עורבא וכל מאי דאסר לן רחמנא שרא כי מעיקרא דדינא פירכא:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:9:11
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:9:11](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:9:11)

**אם אתה נותן לי כל כסף וזהב שבעולם כו'.**זה ודאי דבר תמוה וזר מאד לא נשמע כמוהו שימאן ת"ח ויבעט בעושר שמזמין לו הי"ת בהיתר. ועל מנת שיזכה לעצמו ולאחרי' עמו ואדרבא מצוה יותר להרבץ ולהרבו' מורה במקום שאינה מצויה. כי ה' חפץ להגדיל תורה ולהאדיר' ולזכות הרבים. והלומד תורה לע"ה דומה להדס במדבר. לכן לד"א יקשה מאד. ובדוחק יש ליישב הענין. כי מאחר שאותו אדם רצה לתת לו ממון רב. מכלל שלא הי"ל נחלת שדה וכרם להתפרנס מהם ואמר במערבא עה"פ והיו חייך תלוים וגו' זהו שמזונותיו תלוין בכספו. הלכך ירא היה שמא יהא טרוד יותר במזונות. וההכרח יביאנו לעסוק במעותיו במלאכה בזויה כזוזי ובזוזי דבזוזי בחנות וחלפנות. דזוזי כמאן דפליגי דלא איתנהו בכלל ברכה. נמצא מתבטל מלמודו. ויותר ממה שירויח. יפסיד. גם בשנות רעבון לא ישבע לחם. וכל הכסף והזהב לא ישבעו מעיו. וכולי האי למאי מהני כספם וזהבם בחוצות ישליכו. לכן אמר איני דר אלא במקום תורה כי בימי רעבון ישבעו. לא ירעבו ולא יצמאו. שהתורה נותנת אחרית ותקוה בזקנותו. אע"פ שלא יוכל לעסוק במלאכתו אינו מת ברעב: ואולם לדרך שני יבוא על נכון. כי למה לו עושר כזה שמור לבעליו לרעתו עושר רב ומהומה בו. מעט יהנה ממנו. כי אמנם העשירות המביאו לילך בשרירות לבו. בודאי יהיה סבה לקצר ימיו ולמות בלא עתו. ואבד העושר ההוא בענין רע כי רועה זונות יאבד הון. וזולל וסובא יורש. ולא יספיק לו כל ממון שבעולם. ביחוד השחוק הוא ישסה אוצר כל כלי חמדה. ומאבד אוצרות מלכים. ושנות רשעים תקצורנה מהר ילך בלי חמדה. יפה לו שלא נברא ולא נתפטם באיסור כל ימיו. טוב ממנו הנפל. עשיר ישכב ולא יאסף ישב בשפל. משו"ה כל האי עותרא בישא למאי מתבעי. וזוהי שאמר. לפי שבשעת פטירת ש"א כו'. אין הכוונה על הפטירה בעתה ובזמנה. לבוא אלי קבר בכלח. כי הוא האיש המוצלח. אך נתכוון לגויעה וגדיעה בלא עת. כי אחר שהעושר ההוא מסבב מיתתו בלא עתו. מה יועיל הון ביום עברה. כי לא ילווהו. יעזוב לאחרים חילו אל מצנים יקחהו:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:9:12
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:9:12](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:9:12)

**אין מלוין אותו לא כסף כו'.**בידוע שכך הוא. וכי יעלה על לב אדם כל שהוא. שילווהו כסף וזהב לבית עולמו. ולא היה צריך הדבר לאמרו. אבל באמת יש כסף וזהב המלוים לאדם בשעת פטירתו. אם עשה בהם מצות וצדקות. כמ"ש והלך לפניך צדקך וגו'. אך ירצה הכסף והזהב שאתה רוצה לתת לי על מנת שאהנה בו בלבד להשביע היצר ולהתבקש בנפשי להמיתני בלא זמני. הוא לא ילווני. וה"ק שבשעת פטירתו של אדם שגרם האדם לעצמו ע"י תרבות רעה שלו. זוהי מיתה בידי אדם. שאיבד עצמו לדעת. א"כ ודאי כספו וזהבו לא יוכל להצילו ביום עברת ה'. כספם לנדה יהיה לכל זונות יתנו נדה. ילווהו החייט בעל מוד"ע מדויקת חדשה. והספר המגלח פאות הראש וגם את הזקן תספה להדמו' לאשה. והמתקן לו כאות נכריות מתולת לו' מלפניו ומאחוריו עד הבושה. ומלובנים היטב באבקת רוכל מור ולבונה יבכו עליו הצייר האומן בציור מיני עגבים ויעלות אהבים בתולות יפות ערומות מרקדות בתופים ובמחולות ישאו כנור ועוגב מיטיבות נגינה חרדות ילבשו הזונות יפות המראה והבריאות אשר רעה אתהן במרעה טוב ושמן והרבה להן מוהר ואתנה. על הארץ ישבו מוכרי קארטין וחרדה לרגעים בעלי חנויות היין והשכר ושממו סוחרי התכשיטין היקרים ותגרי א"ט ומרגליות יספדו הליצנים ויילילו הפורטים על פי הנבל העורכים לגד שולחן מלא קיא צואה וסרוחים על ערשותם וכפתם לא רעננה. המה ישאו עליו בניהם קינה. וישרים יעלוזו באבוד רשעים רנה. וזהו הלויה והספד לפטירתו של אדם. ר"ל שבידי אדם באה לו וסי?רב אותה בידיו והיא מיתת הסכל היות בלא עתו ויגוע בבלי דעת (ולפי פשוטו נמי ניחא לשון בשעת פטירתו של אדם. והיינו אדם כי ימות באוהל. שממית עצמו על ד"ת כמש"ל) ולדיוקא אתי. הא המת על פי ה' שמילא ימיו יודע ה' ימי תמימים. כבוד ה' יאספם. להם ודאי מלוים אותם גם זהבם וכספם אשר סגלו מיגיע כפם מעת אפם. ולא נהנו ממנו לעצמם כי אם לחפצי שמים:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:9:13
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:9:13](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:9:13)

**בהתהלכך**בהילוכך או בלכתך לא נאמר. אלא בהתהלכך שכולל כל התנועות הליכה ישיבה שכיבה ויקיצה הכל בכלל כל מעשה אדם. כמו התהלך נח. התהלך לפני. על כן מורה על כל עניני האדם ועסקיו בעוה"ז:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:9:14
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:9:14](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:9:14)

**בשכבך.**הא אין לך לומר אלא שפירושו בקבר. כי היא השכיבה האמיתית. עליה נאמר ושכבת וערבה שנתך. אבל בעולם הלז שדומה לים זועף הולך וסוער. והאדם בו כשוכב בראש חבל גם בלילה לא שכב לבו איך ישכב ויישן אם לבו ער:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:9:15
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:9:15](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:9:15)

**תשמור עליך.**מחטוטי שכבי. כעובדא דראב"י:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:9:16
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:9:16](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:9:16)

**א"נ תשמור תורתו.**שלא תאבד מפיו תורה. שכשאומרים שמועה מפיו שפתותיו דובבות. ועזר מצריו תהיה למטרח ולמשקל בשמעתא במתיבת' דרקיעא ולאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:9:17
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:9:17](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:9:17)

**והקיצות היא תשיחך.**לעוה"ב תחזור להשיח בה בלי התעוררות תחתונים. כי היא תשיח עמך. ותהיה כל שיחתך תורה כבראשונה. שאפי' שיחתן של ת"ח צריכה תלמוד. וכענין שכתוב מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי. וזה"פ מכל מלמדי השכלתי כי עדותך שיחה לי. לפי שאפי' בעת שיחתי בצרכי לא הסחתי דעתי ממנה. וכן כתוב בספר תהלים ע"י דוד מ"י שלא תאמר להדיוט נאמר. שלא שלט על שני זבובים מימיו. אבל כתר מלכות גדול מכתרה של תורה (ושמא רצה להשמר ג"כ שלא יטעה אדם שלא אמר דוד זה הכתוב. שהרי כבר כלו תפלות דוד בן ישי בספר שני של תהלים. ואין מביאין ראיה מהדיוט למלך. לכן הזכירך שכל ס' תהלים נאמר ע"י דוד כו' וכמש"א א"ת כלו. אלא כל אלו) לפיכך הביא לך ראיה מדוד מ"י שלא למד מאחיתופל אלא ב"ד בלבד. וקראו רבו. לומר שאין כבוד אלא תורה. ומאס בכסף וזהב וסגולת מלכים. לפיכך גם לא חשב זהב וכסף שמכסיף את הזהב (כמ"ש רז"ל במ"א) בערך התורה. ואמ"ה היה מפרש פסוק זה עם אותה ששנינו הכסף קונה את הזהב ואין זהב קונה הכסף אע"ג דזהב חשוב כסף חריף בהוצאה הנה יש לכסף מוצא מעלה יתרה על הזהב. זה"ש מאלפי זהב. ואפי' שיהיו אלפי הזהב מוחלפים במטבע כסף. שיש להם שתי המעלות. ויש לי לדקדק עוד לימא קרא טוב לי תורתך וגו'. פיך למה לי. ונ"ל עם אותה שאמרו אסור לקבל שכר על למוד תורה שבע"פ. אלא מה אני בחנם. ולא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על תורה שבע"פ. שנא' כי על פי הדברים האלה כרתי עמך ברית גו'. אבל על תורה שבכתב מותר ליטול שכר. כמו ששנינו אבל מלמדו מקרא. זה"ש טוב לי תורת פיך שבע"פ. אע"פ שאני מלמדה לאחרים בחנם כמו שלמדתי בחנם מאלפי וגו' שאוכל להרויח בלמוד תורה שבכתב. עם שהוצאתי אלפי בלמודה. מ"מ החמרתי על עצמי לנהוג גם בתורה שבכתב דין תורה שבע"פ. שלא ישיאנו חמוד ממון ליהנות מד"ת ומן ההיתר יביאנו אל האיסור. ואפשר לפרש מאלפי לשון למוד. כמו ואאלפך חכמה תאלף אורחותיו. וה"ק טוב לי תורת פיך היינו שבע"פ. שאני מלמדה בחנם. ממלמדי זהב וכסף. ר"ל אותן המלמדים בשכר. אע"פ שמעשירים. דיקא נמי דאל"ה לימא קרא טוב לי תורת פיך מכל כסף וזהב. מאי רבותא דמאלפי. מיעוט רבים שנים:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:9:18
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:9:18](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:9:18)

**ואומר לי.**מאי ואומר. ותו פירושא דהאי קרא לא ידענא. מאי קמ"ל פשיטא כ"ע דיליה אטו משו"ה לא יהנו בו ב"א כלל. והכתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב והארץ נתן לבני אדם. אלא ה"פ. לא תימא דאסור לאצור כסף וזהב. ולכן מאס בו ריב"ק. לא כן הדבר. כי טובה גדולה היא למאן דזכי לה בהיתר. ברכת ה' היא תעשיר וברכה גדולה היא. כמש"ה ושית על עפר בצר. וכסף תועפות לך. ביחוד נאה הוא לצדיקים. כי עטרת חכמים עשרם. ומוציאים אותו בחפצי שמים ועושים בו רצון קונם. (לא נאסר אלא למלך שלא להרבות כסף. וזה ע"י מסים וארנוניות. שלא להכביד על עמו. ומתוך כך ירום לבבו מאחיו. משא"כ בברכתו של מקום ודאי לא יבעוט (שלמה יוכיח. ולא אשכחן בהא נמי דלא שפיר עבד) ורבי כנס עשירות מופלג. והוסיף לו אנטנינוס עוד יתר הרבה. וא"ל ליהוו לדבתרך כו') בברכת ישרים תרום קרת. ורבה תפארת. וזה"ש לי הכסף וגו' לשמי הוא נמצא בעולם. המצאתיו לעשות בו חפצי. כי זולת זה אין לו י"ת צורך לכסף וזהב. ולא ייחסם אליו יותר משאר הנמצאים כולם בראם יחד. הכל שלו ולכן סמכו ענין חמשה קנינים שקנה לו הקב"ה. כי ידוע שמאמר לי ולו. הוא עצמו מאמר הקנין (עיין סולם ב"א) ואין אתה מוצא כסף וזהב בכללם. הא ע"כ ה"פ לי הכסף וגו'. לעשות בו נחת רוח לפני. למוציאם לשמי ולכבודי הוא שנתתים לבני אדם ליהנות בם כרצוני. לא להם להנאותם וחשוקיהם כסף נמאס קראו להם:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:10:1
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:10:1](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:10:1)

**חמשה קנינים.**ער"פ האשה שינוי גרסא בברייתא זו תורה קנין אחד. אע"פ שקדמה לעולם. מ"מ לא נעשית קנין עצמי אלא בעולם. ע"י שקבלוה ישראל:


###### Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:10:2
[Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:10:2](https://torahapp.org/share/book/Lechem%20Shamayim%20on%20Pirkei%20Avot/r/6:10:2)

**שמים וארץ ק"א.**לכאורה יש מכאן סיוע לדעת בסמ"נ שהם נצחיים כפשט הכתוב ויעמידם לעד לעולם. ומ"ש ונגולו כספר השמים וגו' והארץ כבגד תבלה. יפרשהו דרך משל. וכן הכתוב כאשר השמים החדשים וגו' יאמר הלא ממשל משלים הוא. ומתניתין כוותיה דייקא לפום ריהטא. כי קנינו של מקום אינו דבר בטל ונפסד. אבל הוא קנין עולם ודאי לעד ולעולמי עולמים. ודומיא דשארא דקחשיב. איברא לאו מילתא היא. דהא בהמ"ק חרב הוא. אלא מאי אית לך למימר. על העתיד להבנות הוא אומר. שמים וארץ נמי דכוותה על השמים החדשים והארץ החדשה קאמר שהן קנין עולם. וכן ארז"ל פ"ק דע"ז. מה שמים וארץ בטלים. וכתיב כי יד על כס יה. שאין הכסא שלם בעוה"ז ואין אלה השמים נקראים כסאו בהחלט. עד שיחדש הקב"ה עולמו. וינערו רשעים מן הארץ. אז יהא השם והכסא שלם. והדום רגליו מכון לשבתו שלמים וקימים. אז יוגמר הקנין סודר. סוד ה' ליראיו ונגד זקניו כבוד הוד והדר. כן נזכה ב"ב לאור לא נעדר אמן: