## Leket Yosher, Volume I (Orach Chayim)

###### Leket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 47b:1
[Leket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 47b:1](https://torahapp.org/share/book/Leket%20Yosher/s/Volume%20I%20%28Orach%20Chayim%29/r/47b:1)

[וא"ף מסי"ב כדר"ך אנש"י נסיכ"ה]. כלומר אף צריך להסיב בכריכה בשביל המצה, כך כתב' רוב הגאונים. ויראה דטעמא מסתברא, דהא מצה בזמן הזה דאורייתא ומרור בזמן הזה דרבנן, ולא שבקינן חובת מצה מקמי חובת מרור, ותו דלא קאמר תלמודא אלא דמרור אין צריך הסיבה, משמע לכאורה דכי אכיל ליה בהסיבה יוצא בדיעבד, מידי דהוה אתרי כסא קמאי, דאכתי עבדי אנן, ואפילו הכי שתינין להו בהסיבה.


###### Leket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 47b:2
[Leket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 47b:2](https://torahapp.org/share/book/Leket%20Yosher/s/Volume%20I%20%28Orach%20Chayim%29/r/47b:2)

[גומ"ר מא"ז סעוד"ה לכ"ל צורכ"ה]. כלומר אוכלי' כל צרכיה, ולעיל כתבינא דהמסיב בכל הסעודה ה"ז משובח. [ומפטי"ר במצ"ה שבשמל"ה כרוכ"ה], כלומר ומסיים טעימתא ואכילתו בפרוסת אפיקומן הצרורה במפה, כדכתיב לעיל זכר לצרורות בשמלותם. [קוד"ם חצו"ת אכילה ז"ו נערכ"ה]. כך פסקו רוב הגאונים, שצריך ליזהר לאכול אפיקומן קודם חצות דסתמא דמתני' דאיזהו מקומן הכי דייקי. ומיהו אם לא אכלו קודם חצות אוכלו כל הלילה, לפי סתם מתני' דמגילה¹ ובדיעבד עבדינא כאידך גאונים דפסקו הלכה כר"ע²

footnotes:
¹ הביאו בטור סי' תע"ה.
² דף כ"א ע"א.


###### Leket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 47b:3
[Leket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 47b:3](https://torahapp.org/share/book/Leket%20Yosher/s/Volume%20I%20%28Orach%20Chayim%29/r/47b:3)

[כ"ל מינ"י טע"ם ומתיק"ה להשליכ"ה]. הכי פסיק תלמודא¹ מאי אפיקומן? אפיקו מיני מתיקה. לפי שאסור לאכול ולטעום כלום אחריו, כדי שישאר טעמו בפיו, זכר לפסח שנאכל על השובע באחרונה, כך פי' הגאונים. ויש גאונים² שאסרו אף לשתות אחריו אפילו מים. ויש מתירים מים ואוסרים יין, מלבד ב' כוסות שתקנו חכמים מתרי טעמים, חדא דמפיג טעם מצה טפי, ואידך שמא ישתכר בין ג' לד' ולא יוכל לומר הלל. ואחר ד' מצוה ג"כ לספר ביציאת מצרים כל הלילה, וגם נראה כמוסיף על הכוסות. ויראה דראוי לנהוג איסור בשתיית יין, אבל במים המיקל לשתותו אחר כוס ד' לא הפסיד.

footnotes:
¹ ברכות ט' ע"א.
² פסחים קי"ט ע"ב ועי' ברש"י ורשב"ם.


###### Leket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 47b:4
[Leket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 47b:4](https://torahapp.org/share/book/Leket%20Yosher/s/Volume%20I%20%28Orach%20Chayim%29/r/47b:4)

וכתב בהג' במיימוני דאותו כוס מיהו יכול לשתות בין גדול בין קטן, ואין בו משום בין ג' לד' לא ישתה. ויראה דאותו כוס ר"ל בפ"א אבל לשתות בהפסק לא. [במנהגים לא כתבו הכי. הג"ה] כיון דאין שעור למעלה בכוסות הללו האיך יהיו גדולים, א"כ ישתה מכוס אחד כמה פעמים שירצה, מה הועילו החכמים בתקנתם, דבין ג' לד' לא ישתה. דמפרש בירושלמי הטעם שלא ישתכר, והלא ישתכר וישתכר אם ישתה כמה פעמים מכוס. אבל בלוגמא אחת מרובה אין קפידא, דאין להצריך לצמצם שתייתו בפעם אחת. ובכמה דוכתי מיד' חכמים הוא כך, שלא מסרו תקנתם למלאכי השרת.


###### Leket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 47b:5
[Leket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 47b:5](https://torahapp.org/share/book/Leket%20Yosher/s/Volume%20I%20%28Orach%20Chayim%29/r/47b:5)

[מדי"ח ידי"ו מזוהמ"ות מל"ח המהפכ"ה]. כלומר נוטל ידיו מפני מלח סדומית, מלשון כמהפכת סדום, ותלמודא¹ קאמר דידים מזוהמות פסולות לבהמ"ז. ואע"ג דאין מלח סדומית עתה מצוי בינינו, ולא קפדינן האידנא אידים מזוהמות, כמו שכתבו הגאונים, יראה דמשום חיבת הכוסות והנמים² נהגו בו סילסולים הראשונים. וכן יסדו ר"י ט"ע בסדרו, ואשירי וא"ח³ לא הזכירו נטילה זו בסדריהם. וכן משמע במרדכי שלהי פסחים דגם לדידן נהגו נטילה זו.

footnotes:
¹ עי' בטור סי' תפ"א.
² ברכות ד' נ"ג ע"ב.
³ והנסים.


###### Leket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 47b:6
[Leket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 47b:6](https://torahapp.org/share/book/Leket%20Yosher/s/Volume%20I%20%28Orach%20Chayim%29/r/47b:6)

[בכו"ס יפ"ה לבר"ך ע"ל המזו"ן כהלכ"ה]. בכוס יפה כלומר דבעי שטיפה והדחה, ומשו"ה קרי ליה תלמודא כוס יפה זה ודאי איכא למיחש שמא נתלכלך בשיורי מאכל בסעודה. [א"ל עליו"ן לשבח"ו ולגמו"ר הלול"ו]. כך שנו חכמים¹ כוס רביעי גומרים עליו את ההלל, ומ"מ האי ולגמור הוא מלשון קורין, כמו ותיקין גומרים אותו עם הנץ החמה כדפי' ר"ת² דאין יכולת בכל צבאי השמים והארץ לספר אחד מאלף הללו כ"ש לגמור. [מלחתו"ם ביהללו"ך ישמו"ר מילול"ו]. כך כתבו הגאונים בשם ר' חיים כ"ץ³ שלא היה חותם ביהללוך משום דאין חותמין בשתים דחתימות ישתבח שבסוף נשמת, וחתימת יהללוך הכל חתימה אחת הן, ולכך חותמין בסוף על שתיהם. ואע"ג דשאר גאונים פליגי [עליה] ולא חשבי לה חתימה בשתים, יראה כיון דשנו חכמים דבהלל דכל השנה מקום שנהגו לברך אחריו יברך, הכל כמנהג המדינה, א"כ אין קפידא אי בצרינן להאי ברכה דאינה תלויה אלא במנהג היכא דאיכא למיכללה בהד' אחריני דכוות', ואף כי אין מרבין בברכות בפלוגתא דרבוותא.

footnotes:
¹ בסי' תע"ט.
² פסחים קי"ז ע"ב.
³ עי' תוס' סוכה דף מ"ד ע"ב ד"ה כאן ויומא ל"ז ע"ב סוף ד"ה אמר אביי.