## Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 306

###### Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim 306:1
[Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim 306:1](https://torahapp.org/share/book/Levushei%20Serad%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/306:1)

ש"ע ס"א אין מחשיכין כלומר לקרב עצמו בשבת עד סוף התחום ולהחשיך שם שיהי' קרוב למקום הפועלים אבל על דבר המותר בשבת כגון להביא בהמתו מותר להחשיך אע"ג דהבהמה היא חוץ לתחום ואסור להביאה בשבת מ"מ הא יש היתר לקרות לה בסעיף ב' ואפי' אם הבהמה רחוקה מהתחום שאינה שומעת קולו מ"מ כיון שיש צד היתר בעולם אם היה בורגנין שרי להחשיך אע"ג דליכא בורגנין ודין זה נתבאר באורך בס"ס רס"ג בט"ז ע"ש:


###### Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim 306:2
[Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim 306:2](https://torahapp.org/share/book/Levushei%20Serad%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/306:2)

ס"ג סכום מקח. הטעם דזה אינו צורך המצוה רק הצלת ממונו הובא במג"א ס"ק ט"ז:


###### Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim 306:3
[Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim 306:3](https://torahapp.org/share/book/Levushei%20Serad%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/306:3)

מ"א סק"ה הע"ש תמה דבסי' ש"ז סעיף ח' מבואר דאפילו בדבר הרשות מותר לומר לחבירו לך למחר לכרך פלוני כיון שיש צד היתר בשבת ע"י בורגנין. ותירץ המג"א דלרשות אסור לומר שילך למחר ליקח שם איזה דבר מש"ה לא שרי כאן אלא מחמת שהיא צורך מצוה ואע"ג דהכא ג"כ לא הזכיר אלא לך למקום וכו' ולא הזכיר הקניה מ"מ כיון שסיים ואם לא מצאת וכו':


###### Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim 306:4
[Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim 306:4](https://torahapp.org/share/book/Levushei%20Serad%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/306:4)

ש"ע ס"ד אינו נותן לו שכר שבת. דשכר שבת אסור כמבואר בסי' רמ"ג רמ"ו ואינו מותר אלא בהבלעה כגון שכיר שבת שכיר חודש וכו':


###### Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim 306:5
[Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim 306:5](https://torahapp.org/share/book/Levushei%20Serad%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/306:5)

מ"א ססק"ז פ"ה דכתובות דאמר שם דמורדת שפוחתין לה מכתובתה לא מיחזי כשכר שבת אבל מורד דמוסיף מיחזי כשכר שבת:


###### Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim 306:6
[Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim 306:6](https://torahapp.org/share/book/Levushei%20Serad%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/306:6)

ס"ק י"א כשמעריך עצמו. ר"ל דהא אמרו ג"כ אין מעריכין ותירץ דהוי כקונה איש דהא נותן דמי ערכו:


###### Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim 306:7
[Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim 306:7](https://torahapp.org/share/book/Levushei%20Serad%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/306:7)

שם דלא כהרב"י הב"י מפרש דברי הכלבו כדברי הר"ן לפי שאין מייחד דבר ידוע אלא שנודר ומחייב עצמו ליתן ס"ת או עטרה ולדבריו אסור להקדיש טס ידוע בשבת משא"כ לפי' המג"א שרי כיון שעדיין יש גם לו חלק בו:


###### Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim 306:8
[Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim 306:8](https://torahapp.org/share/book/Levushei%20Serad%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/306:8)

סקט"ו אפילו ביום ראשון ר"ל אע"ג דביום ראשון בעינן משלכם מ"מ אינו קונה אלא המצוה וקונה ע"מ להחזיר:


###### Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim 306:9
[Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim 306:9](https://torahapp.org/share/book/Levushei%20Serad%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/306:9)

שם ובתים מהצדקה ר"ל באופן זו שכל מה שהוציא פיו נותן לצדקה אפילו קנה חבירו:


###### Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim 306:10
[Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim 306:10](https://torahapp.org/share/book/Levushei%20Serad%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/306:10)

שם דאדם יכול למכור. בא לסתור היתר של היש"ש דאין שייך מקח וממכר בדבר מצוה אלא בחפץ הנקנה וע"ז אמר דהרי גם המצות יכול למכור לאחר:


###### Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim 306:11
[Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim 306:11](https://torahapp.org/share/book/Levushei%20Serad%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/306:11)

ס"ק ט"ז ועפ"ז פסק בש"ע שם להתיר השומ' והסמ"ע מתיר חף המדיד' כצ"ל. ור"ל אם נותן לו דבר שצריך מדידה:


###### Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim 306:12
[Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim 306:12](https://torahapp.org/share/book/Levushei%20Serad%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/306:12)

ס"ק י"ח אפי' להשכיר שלא תטרף דעתו עליו כצ"ל. והוי בכלל פיקוח נפש שדוחה שבת:


###### Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim 306:13
[Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim 306:13](https://torahapp.org/share/book/Levushei%20Serad%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/306:13)

הגה סי"א בכתב שלהם ביאור לשון זה עיין סי' ש"מ ס"ה: במג"א:


###### Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim 306:14
[Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim 306:14](https://torahapp.org/share/book/Levushei%20Serad%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/306:14)

מ"א סק"כ מ"מ צ"ע דהא ברייתא ס"ל. כך אמר הש"ס בגיטין דף ח' ולא כמו שהעתיק התוספת שבת דברי המג"א אלו בזה"ל דאפשר דהברייתא ס"ל כיבוש יחיד וכו':


###### Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim 306:15
[Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim 306:15](https://torahapp.org/share/book/Levushei%20Serad%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/306:15)

ס"ק כ"ב וה"ה נידוהו בחלום שנידוהו בליל שבת מתירין לו דהוי צורך שבת דלא לשתהי בשמתא:


###### Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim 306:16
[Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim 306:16](https://torahapp.org/share/book/Levushei%20Serad%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/306:16)

ס"ק כ"ג כמ"ש סי' שמ"א. ר"כ ולטעם זה אף לצורך יחיד כיון דאין מתקבצין הקהל אלא ביום שבת ואם לא יתירו בשבת לא יהיה היתר לעולם ודמי לנדרי אשתו שהבעל יכול להפר משום דאינו מופר אלא ביום שמעו:


###### Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim 306:17
[Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim 306:17](https://torahapp.org/share/book/Levushei%20Serad%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/306:17)

ס"ק כ"ד דצבור שרי. כיון דמדמה להתרת נדרים ושם עניני צבור מותר אפי' אם אינו לצורך שבת כמבואר בסי' שמ"א ומה"ט גם היתר חרמות מתיר רמ"א כאן אעפ"י שאינו לצורך שבת א"כ ה"ה להחרים וא"כ אין החילוק בין התרה והתרתו וכ"כ בספר דברי ריבות כו' דאעפ"י שאינו לצורך שבת והטעם משום דהוי יום כנופיא וכדברי רמ"א כאן לענין התרת החכם: