## Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure Chapter 13

###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:2:1
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:2:1](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/13:2:1)

**וכיצד**
**עשיית חביתי כה"ג וכו' אינה מתקדשת לחצאין.** והנה בהל' ד' כתב רבינו חולק כל חלה וחלה לשנים באומד כדי שיקריב חצי בבוקר וחצי בערב והראב"ד חולק דמקריב שש חלות בבוקר ושש חלות בערב ולי קשה טובא דדברי רבינו תמוהים דדבריו סותרין זא"ז דמאחר שכתב דחולק כל חלה א"כ צריך לקדשה כולה כאחת ואח"כ מחלק אותה א"כ איך כתב כאן שאעפ"י שקריבה חצאין אינה מתקדשת חצאין שהרי כן הדין נותן כיון שלוקח מכל הי"ב חלות י"ב חצאין א"כ ע"כ צריך לקדש הכל בב"א דאל"כ נמצא החצי שמקריב בבוקר הוא ממנחה שנתקדשה בב' כלים ויותר יקשה דהנה בדף ז' פליגי לחד מ"ד יען שקרב לחצאין מתקדשת לחצאין איך תליא הא בהא הא אף דקרב לחצאין צריך לקדשה כולה כדי שיחלק אותה אח"כ לחצאין:
**והנה** בטה"ק שם הקשה לדעת רבינו פ"ד ממעה"ק דסגי בקיבל הזי' אחת בכלי וכמוש"כ במשל"מ א"כ מ"פ הג"מ לילף מדם הא גם בדם מה דקרב בפ"ע לחצאין מתקדש בפ"ע ותי' דהא לדעת רבינו דקרב חצי חלות א"כ הוה כמו חצי הזי' דבדם כהא"ג לא קידש לכן פריך אמאי נתקדש לחצאין אבל עדיין לא הועיל דאכתי יקשה הא ל"ד דעכ"פ כאן קרב לחצאין אבל דם הזי' אין קרב בפ"ע ולכן אומר דזה באמת הכריחו לרבינו לפרש פי' אחר דבודאי אם פי' לוקח לשש חלות שקודש בחצי עשרון הי' קדוש לחצאין כיון דקרב לחצאין ורק יען דבאמת אמרה תורה הביא עשרון וחוצהו שהכונה אחר אפי' יחצהו לחלות כמש"כ רבינו בפי' המשנה בפ' שתי מידות א"כ לכן באמת אין מתקדש לחצאין אף דקרב לחצאין דא"כ הי"ב חצי חלות משני כלים לכן סובר רבינו יען דעכ"פ שייך לומר דקרב לחצאין חצי עשרון י"ב חצאי חלות מה דאין קרב בשאר מנחה לכן מתקדש לחצאין לחד מ"ד אף דיהא י"ב חלות מב' כלים כיון דקיל לענין זה אנו נותנין לו גם קולא אחרינא ומעתה שפיר פריך ליליף מדם דל"א יען דהזי' אחת ג"כ קרב לכן גם קידשה בב' כלים יהא קדוש וכן לפי' התוס' אף דיש דסגי ב"ד הזי' אפ"ה אם קיבל הזי' בב' כלים ג' בחדא וג' בחדא והזה מזה ב' ומזה ב' לא קידש והטעם דקדוש באמת לחצאין לחד מ"ד נראה כיון דצריך לחלק החלות א"כ ע"כ יוציא חצי עשרון עוד וא"כ הוה כמו דעתו למלאות ובזה א"ש קו' תוס' שם דהוק' מק' אי רב סבור כר"א נילף מחביתין ותי' דדעתו למלאות כמו לחצאין קריבה והוא דחוק אבל לפמש"כ ניחא כל הטעם דקרב לחצאין הוא משום דעתו למלאותו:
**ועכ"פ** לרבינו רווחא יותר שמעתתא דפ"ק דמנחות ומעתה שפיר כתב רבינו אף דקרבי לחצאין קל משאר מנחות אפ"ה אין מתקדש לחצאין ועוד נראה לי הוכחה ממנחות דף נ' דאיתא בברייתא במחצה א' וב' תצא לבית השריפה ופריך מעיקרא לאיבוד אתא ומשני אי בעי האי מיקרב מחזי חזי ומעתה בשלמא אי צריך לאפותו כל הי"ב ולחלקם שייך לומר דמחזי חזי אבל אי רק מביא שש חלות א"כ מיד כשמודד החצי עשרון הראשון א"צ שוב למדוד חצי עשרון השני ונשאר סולת א"כ לא איתחזי כלל להקטרה ואדרבא קשה למה יצא לבית השריפה יפדה ויצא לחולין ומכש"כ למ"ד לעיל דקרב לחצאין מתקדש לחצאין וקשה יבוא רק חצי עשרון ואף אם מביא מביתו עשרון שלם עכ"פ א"צ להקדיש החצי עשרון השני אלא אף למ"ד דאין מתקדש לחצאין עכ"פ בקידוש כלי לבד לא נעתק לשריפה כיון דלא נגמר מעשה המנחה עד אחר האפי' וכן הא דאיתא שם לעיל מיני' ומחצה אבד הוק' תוס' למ"ד לא נתקדש לחצאין אמאי אבד יפדהו ומה בין זה לסולת אחר אמנם לפמש"כ רבינו א"ש הכל כיון דחוצהו היינו חצי החלות א"כ נתקדש באפי' כל הי"ב חלות לכן שפיר אבד ויצא לבית השריפה כי שייך לומר דאיחזי להקרבה והן אמת ליישב דעת ראב"ד י"ל לפי מה דהוכיח המשל"מ מדבריו דעכ"פ נאפות הי"ב חלות בבוקר הקשה במשל"מ למה וביאר בטה"ק ריש מנחות דף ח' דעכ"פ לא מיקרי מנחה עד אחר אפי' ותורה אמרה הבא מנחה וחוצהו משמע לאחר אפי' א"כ א"ש גם לדידי' דאמרינן אבד וגם שייך הסברא דמיחזי חזי ואין כאן הוכחה לדעת רבינו אמנם שוב ניחא דברי רבינו כיון דעכ"פ מוכח דנאפות הכל שוב סובר כקו' משל"מ אם איתא דאין נחלק לחצאין למה יצטרכו לאפות הכל בבוקר וע"כ דחלות עצמן נחלקין וחוצה אותם:
**והנה** בכ"מ כתב דרבינו הוכיח כן מהא דקתני דף כ"ז חולק לחלות מוכח כדברי רבינו הנה באמת כ"כ רבינו בפ"י המשנה לשם אלא דעל ראב"ד אין קו' דהוא יפרש כיצד מחלקן שיהא כל חלה וחלה בפ"ע ואולם י"ל דהוק' לרבינו קו' תוס' דף ע"ו אין אפשר לחלקן ביד לחלות שיהא כל חלה וחלה שוה לכן מפרש כיצד מחלקן קאי אלחצות ואז לא קשה איך מחלק שיהא שוה כל החצאין וכאשר הקשה באמת הראב"ד הא כתיב מחצית שלא יגרע ולא יוסיף דאין זה קו' דזה אפשר לעשות באומד דבשלמא אי קאי שמחלק כל חלה וחלה בעיסא א"א לשום באומד וע"כ דהי' לזה כלי באמת שהי' מחלק כמוש"כ הראב"ד אבל כיון דאמר מחלקן ביד קאי ע"כ רק אלחצות דבחלות ל"ש לעשות בכלי דאטו טורטני מייתיא דבלחם שייך סימן קללה כדס"ד בתוס' דף פ"ז אלא דא"כ קשה אי ס"ד דהו' מחלק בכלי החצי עשרון ל"ו חלות למה הי' צריך לחלק בחצי עשרון ג"כ הלא יכול לחלק העשרות לי"ב חלות והנה אפשר ליישב בפשיטות דעכ"פ לא הי' כ"ש עליו אלא די"ל כמוש"כ המשל"מ לתרץ מה דהקשה כיון דמחלק ברביעית לכל חלה למה צריך מדה של לוג וחצי ותי' דצריך שיהא כל השמן שמקריב בבוקר קדוש בשעה שמתחיל לעשות החלות ושוב הוקשה לרבינו דעושה כל החלות בבוקר א"כ למה צריך מדה לוג וחצי יחלק מיד לי"ב רביעית ותי' כמו דקפידא שיהא מקדש בעשרון קודם שמחלק לחצי עשרון כן קפידא שיקדש בלוג וחצי קודם שמחלק לרביעית ולפי"ז י"ל אף דחולק גם החלות בעד הצריך חצי עשרון ג"כ ולפי"ז מעשה שניהם שווין דבעי עשרון וחצי עשרון וחלק י"ב מעשרון ובשמן צריך כלי של ג' לוגין ולוג וחצי לרביעית לי"ב חלות וכן מוכרח בתוס' דף פ"ז שצידדו למה תיקנו מדה של י"ב מעשרון לחלק הסולת וקשה הא כיון דבעי חצי עשרון ע"כ דלא בעי מדה קטנה י"ב מעשרון וכבר עמד בטה"ק על תוס' בזה ולפמש"כ אין כאן קו' דכמו דבשמן אף שהי' מחלק ברביעית הי' מחלק גם לוג וחצי ה"ה בזה:
**והנה** בטה"ק תמה על המשל"מ הנ"ל כיון דע"כ לקדש בכלי של ג' לוגין כמו העשרון שמקדש בעשרון שלם וא"כ למה צריך לוג וחצי יחלק ברביעית ואמנם לפמש"כ א"ש דמעשי שניהם דהי' ג' כלים עשרון וחצי וי"ב מעשרון וכן בשמן ג' לוג וחצי ברביעית אולם לקמן בארתי שלא כמשל"מ כיון שרבינו לא הביא דמחלק בלוג וחצי כלל כמו שתמה במשל"מ:


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:2:2
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:2:2](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/13:2:2)

**וכיצד**
**וכו' ולש מכל חצי עשרון שש חלות.** ותמה במל"מ טובא כיון דרבינו סובר דמחלק החלה לב' חלקים א"כ למה צריך כלל חצי עשרון הרי יכול לחלק מיד לי"ב חלות ויאפו בבוקר כולן ויחלקו אח"כ החלות לשנים והוא תימא רבתא עוד הקשה במל"מ אמש"כ רבינו בה"ג כיצד עושה מחלק השלשה לוגין ברביעית שבמקדש רביעית לכל חלה ותמה במל"מ כיון דהי' כאן רביעית למה צריך לחצי עשרון ותי' דצריך שיהא קודש מקודם ובטה"ק תמה ע"ז הא נתקדש בג' לוגין א"כ למ"צ חצי עשרון יחלקנו ברביעית ול"נ דקו' טה"ק מעיקרא לק"מ דזה נכלל בדברי הגמרא דף פ"ח דפריך לא יעשה לוג דרביעית היה שם אלא זה הכלל כלי שמשתמש מדה זו אינה משמש מידה אחרת וקשה מאי ראיה מזה הכלל בודאי מנחות שהיה צריך ג' לוגין כגון לתמידין בודאי אין נכון שימודדנו ברביעית אבל כאן כיון שכל חלה צריך רביעית ומודד לה ברביעית למ"צ לוג וחצי לחביתין [הנה לקמן יבואר ישוב ע"ז וממילא יתורץ קו' מל"מ] וע"כ כיון דעכ"פ דבין הכל צריך חצי עשרון לוג ומחצה אין מהראוי למדוד ברביעית וא"כ מיושב הקו' מל"מ למה צריך לוג וחצי ימדוד ברביעית אלא דאכתי יקשה לרבנן דאמרו מודד בחצי לוג הרי יכול למדוד ברביעית לכל חלה אעכ"ח הא"ט דרבנן נהי דל"ל זה הכלל אבל פשיטא דעדיף למעט במדידה דהא לקמן בפ"ח איתא דמאן דחשוב ממטה למעלה סובר מלאים שהוא יותר עי' פירש"י דהו' כהכרע וא"כ אם ימדוד הכל ברביעית יהא יותר משיעור ולכן נותן לחצאי לוג ולא יצטרכו להוסיף כ"כ להכרעות וא"ל א"כ בנותן בחצי לוג מרבה בהכרעות טוב ליתן בכלי לוג וחצי דלא יצטרך רק ב' הכרעות דזה אינו דשוב יחסר שיורי מידה שנשאר בלוג ולכן נותן בחצאי לוג אבל לא להרבות בהכרעות ע"י מדידה ברביעית.
**ומעתה** י"ל דהיינו טעמא דמילתא דמה שהיה משמש מידה זו משום דא"כ כשימדוד ברביעית ג' לוגין לתמידין יהי' בג' הכרעות יותר מלוג וסובר כמ"ד מלמעלה למטה קחשוב א"כ א"א ליתן ברביעית שהוא מדידה מלמעלה למטה ויהא יותר ע"י ג' הכרעות.
**והנה** בכריתות שם דריש מקרא דמחציתו חמשים ומאתים רק שקיל בב' הכרעות דיודע ד' הכרעות ולכאו' קשה דכאן ג"כ נדרוש מחציתה דלא יביא עשרון שלם אלא יביא ב' חצאי עשרון כדי שיהא כאן ב' הכרעות או דנפרש קרא דמחציתו חמשים ומאתים ג"כ שיבוא חמשים ומאתים מתוך חמש מאות ויביא חמשה מאות בפ"א ויחצהו אך לק"מ דבשלמא כאן דכתב דיביא עשירית האיפה ואח"כ מחציתו בבוקר משמע דוקא עשרון שלם ואח"כ חצי עשרון אבל שם לא כתיב תחילה חמשה מאות ולכן משמע ליה דקרא קפיד שיביא ב"פ מאתים וחמשים משום הכרעות ומעתה נהי דכאן משמע שיביא תחילה עשרון צריך להביא עשרון כזה שיכול לעשות ממנו שני חצי עשרונות אף דצריך ב' הכרעות יהא מחזיק העשרון כ"כ שיעשה ממנו ב' חצי עשרונות עם הכרעות אמנם י"ל דכאן אין קפידא כלל בהכרעות דהרי למ"ד מלמעלה למטה סובר דלא בעינן הכרעות וקפידא שלא ירבה בהכרעות לכן דרשינן שיביא עשרון שלם [ויש לתמוה לרש"י דפירוש למ"ד ממטה למעלה דהוה יותר משום הכרע כדמייתא משקלים דלא הביאו הגמרא דכריתות דשם מוכח דזהו סברא דאורייתא וגם שמוכח שיודע ד' הכרעות ואין קפידא ביתרים רק בחסרים] ולפ"ז י"ל דה"ט דבעי למדוד בחצי עשרון כדי שיהא כאן שתי הכרעות וצריך העשרון כדי שיהא מחזיק ב' חצי עשרונות עם ההכרעות אמנם הדרך היותר נכון בעיני כי רבינו סובר דמחלק בחצי עשרון ולש מחצי עשרון י' חלות והקפידא שילוש רק חצי עשרון דוקא דאלו בעשרון אין נילוש יפה וכן הוא בפירש המשנה פר"ב דמידות ולש מכל חצי עשרון ו' חלות ויותר מבואר כן ברע"ב שם שהעתיק לשון רבינו כדרכו ולש כל ח' עשרון בפ"ע ועושה מכל חצי עשרון ו' חלות שהן י"ב ואופה ביחד ואח"כ מחלק כל חלה לב' חלקים [ועיין מש"כ מזה בפ"ג מתומ"ס] ודו"ק:


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:2:3
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:2:3](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/13:2:3)

**אינה**
**מתקדשת לחצאין.** והנה בטה"ק מנחות ד"ח הקשה דמאי פריך התם ונילף מדם הא בדם קדוש ליקרב ע"כ אין קדוש לחצאין אבל בחביתין דפליגי אי קדושה לחצאין היינו רק אי קדוש לפדות ולכן שפיר סובר ר"א דקדוש לחצאין אבל מודה דלהקרבה צריך להקדישו אח"כ ביחד והיינו לפמש"כ תוס' דר"א מודה בשאר מנחות אף דליכא מתוך מקדש לחצאין וע"ז פריך דנילף מדם דא"כ אין קדוש לחצאין כיון דליכא מתוך ויקשה הא בדם הקידוש להקרבה לכן ל"מ ואכתי מ"פ לילף מדם ולי נראה ליישב דהנה רבינו בפר"ג מפסהמ"ק כתב דאם לא היה דעתו למלאות קדוש לפסול אבל לא שיקרב והקשה בטה"ק לעיל ד"ז א"כ לרי"ו דאין קדוש קאמר היינו לפסול א"כ מ"פ ארי"ו מהביא עשרון ודעתו למלאות דקדוש הא ע"כ בדעתו למלאות ג"כ אין למלאות רק לפסול ליקרב פשיטא צריך להקדישו ביחד כדי לקמוץ דא"א לקמוץ מחסרון חסר וא"כ מ"פ ארי"ו דאמר אין קדושה לחצאין הא רק אין קדוש ליקרב אבל קדוש לפסול והנה יש לומר דלכאו' יש להבין אי באין דעתו למלאות קדוש לפסול משמע הא בדעתו למלאות קדוש ליקרב והא פשיטא דליקרב צריך שימלאנו אח"כ קודם קמיצה וא"כ אין נפ"מ במה שקדוש ליקרב כסברת הטה"ק אך א"ש דלקמן דף פ"ז בהא דשולחן מיקדש לפסול ולא ליקרב מבואר בפירש"י ותוס' שני פירושים האחד לפסול בלינה וביוצא ולפי' השני לפסול דאין יכול להקדישו אח"כ בכ"ש להקטירו ומעתה יש לומר באין דעתו למלאות קדוש לפסול והיינו דלא מהני אם ימלאנו אח"כ אבל דעתו למלאות קדוש לפסול בלינה אבל לא שייך לומר דקדוש לפסול לא יהא מהני אם ימלאנו אח"כ כיון שהי' דעתו למלאות א"כ לפי"ז שפיר פריך דרי"ו דקאמר אין קדוש לחצאין ונהי דאפי' באין דעתו למלאות קדוש לפסול היינו דאף אם ימלאנו אח"כ דכבר נפסל כפי' הב"י לקמן דף פ"ז אבל לא קדוש לפסול בלינה וביוצא ולקמן קאמר רי"ו בדעתו למלאות קדוש היינו לפסול ע"כ אין לפרש דרק קדוש לפסול שיפסל להקרבה אם ימלאנו אח"כ כיון שהי' דעתו למלאות רק ע"כ קדוש לפסול בלינה וקשיא לרי"ו דקאמר אין קדוש לחצאין דע"כ הכונה דאין קדוש לפסול בלינה ונהי דקדוש שלא יצא לחולין ושלא יכשר להקרבה אם ימלאנו אבל לא לפסול בלינה וקשיא דרי"ו אדרי"ו ומיושב שיטת רבינו.
**ומעתה** לפי"ז הא דר"א אמר קדוש ע"כ הכונה דקדוש להקרבה וא"כ קשיא לילף מדם דא"ל דם דצריך קידוש היינו ליקרב וכאן רק לפסול בלינה אבל אה"נ דליקרב אין קדוש לחצאין וצריך למלאות דהרי לא מהני דעתו למלאות כיון שכבר נפסל דלזה מודה גם ר"א דנפסל להקרבה וא"כ איך קאמר סתם קדוש בשלמא אי אמרינן דפליגי דלרי"ו אין קדוש לפדות ולר"א קדוש לפדות יש לומר דסמך ר"א בהא דקאמר קדוש דנפרש קדוש לפסול ולכשימלאנו נקדש ליקרב ושייך שפיר לומר דקדוש היינו דקדוש לפסול ויגמור הקדושה כשימלאנו אח"כ אבל כיון שבארנו דגם לרי"ו נפסל להקרבה א"כ אי לר"א אין קדוש ליקרב רק לפסול בלינה א"כ כש"כ דאין קדוש לקרב עוד לכשימלאנו א"כ לא שייך לומר דקדוש דמה קדושה שייך כיון שנפסלה להקרבה אף לכשימלאנו א"כ רק שייך לומר דפסול אבל לא לקדושה ובשלמא בדעתו למלאות שבארנו דלרי"ו כונה קדוש לפסול בלינה היינו משום דכשימלאנו יהא גמר קדושה להקרבה שייך לומר דעכ"פ מיד קדוש לפסול בלינה אבל כאן אי אין קדוש ליקרב לא שייך לומר דקדוש דהרי נפסלה וע"כ לר"א קדוש ליקרב ושפיר פריך לילף מדם דאין קדוש ליקרב ודו"ק.
**עוד** נראה ליישב תחילה אביא ראיה נכונה לשיטת רבינו אף באין דעתו למלאות עכ"פ קדוש לפסול בלינה דהנה לקמן דף כ"ד עשרון שחלקו בשני כלים אין קומץ מזה על זה משמע אבל קדושה אית בי' דאי אמרינן דלא קדוש כלל מה קמיצה שייך הא חולין גמירי הו' ודוחק לומר דרבא שם קאי לר"א דקדוש לחצאין וכמוש"כ תוס' דגם בשאר מנחות קדושה לחצאין וע"כ דקדוש היינו לפסול בלינה ורק קמל"ן דא"א לקמוץ מזה על זה דלא מהני הקדושה לענין ליקרב וכן לא לענין שיקמוץ מזה על זה [ובהא יש לתמוה בתוס' מנחות דף ע"ז שהביאו ראי' לרש"י שם דהרמת חלות תודה צריך שיהא כל החלה במחובר דהיינו בכלי אחד מהא דאין קומץ אלא מן המחובר דהיינו בכלי אחד וקשה לרש"י בהא דאין קדושה לחצאין לצאת לחולין א"כ הא דרבא דאין קומץ זה על זה ע"כ הטעם באמת מהא"ט גופיה דל"ה קדושה כלל ויוצא לחולין א"כ מאי הוכחה לתרומת תודה ששם בודאי נתקדשה אפי' אין בכלי אחד דשחיטה מקדשה וא"כ למה יהא צריך בשעת הרמה שהוא נגד הקמיצה שיהא בכלי אחד והנה בר"ש פ"ב דמע"ב דחה פירוש זה דל"ד לקמיצה דמנחה תליא בכלי אבל תודה לא תליא בכלי הנה לפירוש הר"ש נוכל לומר באמת דבמנחה לא קדוש אפי' לפסול דתליא בקדושת כלי לכן הקמיצה אבל לתוס' צע"ג] ותדע דהרי בגמ' מדייק טעמא דבשני כלים הא בכלי אחד דומיא דשני כלים שאין נוגעין זב"ז קומצים ומאי דיוקא הא בשני כלים אין קדוש כלל ותצא לחולין הא בכלי אחד ואין נוגעין קדוש לפסול בלינה אבל לא שיקמוץ מחצי עשרון על חצי עשרון אלא אחר שיערבנו יחד מהא יכול לקמוץ [ויותר יקשה מכאן לפירושו דלר"י אין קדוש ליקרב אבל קדוש לפסול להקרבה וא"כ מאי דייק הא בכלי אחד דילמא הכ"ק בשני כלים אין קומץ אפי' יערבנו אח"כ דכבר נפסול להקרבה אבל בכלי אחד ואין נוגעין קומצין כשיערבנו יחד].
**והנה** מכאן ראיה לפירש רבינו דקדוש לפסול והיינו אפי' לפסול בלינה רק אשמעינן דעכ"פ א"י לקמוץ אבל בכלי אחד דייק שפיר דיכול לקמוץ מזה ע"ז אף שאין נוגעין זב"ז וא"כ כיון שהוכחנו דלרי"ו ג"כ קדוש לפסול א"כ הא דפריך מרי"ו אדרי"ו נראה ליישב דהכי בחביתין א"צ קמיצה א"כ הקדיש צורך הקרבה ואפ"ה קאמר דאין קדוש רק לפסול ולקמן במנחה אמרת דקדוש וע"כ דקדוש להקרבה קאמרת דא"ל הא להקרבה ע"כ צריך שימלאנו א"כ אין נפ"מ במה דקדוש לחצאין ליקרב לק"מ דהרי בדף כ"ד נשאר הג' בספק אי עשרון שחלקו בשני כלים יכול לקמוץ מזה ע"ז וא"כ אי יחזור וימלאנו בכלי בביסא אבל לא יערבנו יחד ג"כ קדוש החצי עשרון הראשון אבל אי קדוש לחצאין ליקרב שיהא ראוי לקמיצה כשימלאנו אף כשימלאנו א"י לקמוץ מחצי עשרון זה על חצי עשרון אחר וע"כ דקדוש לחצאין ליקרב דהיינו שהוא עתה כך חלה הקדושה עליו לכשימלאנו יהא ראויה לקמיצה אף שלא יהא מעורבין יחד וע"ז משני דעתו למלאות שאני דקדוש לקמיצה לאחר שימלאנו ולא משום הצירוף שאחריו דצירוף ספק הו' ספק אי מהני מה"ת לקמיצה רק כאן שהי' דעתו למלאות אהני שיחול עליו הקדושה לענין שאם ימלאנו יהא יכול לקמוץ ממנו ובזה נכונים דברי רבינו דשפיר פריך הגמ' נילוף מדם כיון דלרי"ו ג"כ קדוש לפסול בלינה א"כ לר"א קדוש אף ליקרב ומ"ש מדם דלא קדוש ליקרב ודו"ק:


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:3:1
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:3:1](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/13:3:1)

**ואחת**
**אחת היו וכו' רביעית לכל חלה וכו'.** והנה במשל"מ הקשה דבגמ' איתא דהי' מחלק לוג וחצי והקשה לאיזה תכלית אנו צריכין לשער לוג ומחצה כיון דמתחלק לכל אחת ברביעית יכול להביא ג' לוגין בכלי חול וימדוד בכ"ש רביעית לכל חלה וכ' דצריך לקדש כל השמן בשעה שמתחיל לעשות החלות ובטה"ק הקשה ע"ז כיון דילפינן לקמן נ' ממחציתה בערב דצריך להביא עשרון שלם שיהא בשם מנחה ואח"כ חוצהו א"כ ה"ה השמן צריך להביא ג' לוגין ביחד וא"כ מאחר שכבר נתקדש כולו אמאי הוה צריך לאותו מידה של לוג ומחצה הא יכול למדוד רביעית לכל חלה וחלה ועוד יותר יקשה דבגמ' אמרינן דזה הכלל הי' במקדש מידה שמשתמש לזו אין משתמש לזו ולכאורה הדבר צריך טעם למה בעשרונות מודד כמה עשרון למנחה אחת וכאן אין למדוד כמה רביעית או כמה לוגין אלא מודד במידה גדולה חצי הין ושלישית ההין וביאר בתפארת ישראל למשניות דבעשרונות כתיב בתורה מנין שלשה עשרונות ארבעה עשרונות אבל במדת לח לא כתיב ז' לוגין אלא רביעית הין לכן צריך למדוד במדה גדולה א"כ פשיטא דצריך להביא תחלה רביעית הין ביחד וא"כ למה צריך למדוד אח"כ לוג ומחצה הא אפשר לחלק ברביעית לכל חלה וחלה ועוד דהרי בגמ' מבואר דסולת לא הי' שוקלין ותוס' הוקשו שימדוד כל חלה וכ' דהוה ג"כ סימן קללה ולכאורה מנא לן הא וכ' בטה"ק מדכ' תורה חצי עשרון בערב וחצי עשרון בבוקר ואי הי' יכולין למדוד הקמח לכל חלה לא הי' צריך חצי עשרון ועיי"ש וא"כ בודאי יקשה גם בשמן נאמר כן כיון דמודד רביעית לכל חלה ל"ל לוג ומחצה:
**ונראה** ליישב דהנה תוס' הוק' א"כ רי"ו ור"מ דאמרו לו דאפשר בלוג ומחצה וקשה כאתקפתא דר"ש דהלא רביעית הי' שם ואמינא ליישב דבאמת אית לי' לר"מ ור"י הך זה הכלל ואפ"ה לדידהו לא הי' לוג ומחצה בין המידות משום דאית להו דהי' מודד ברביעית לכל חלה וחלה כדאיתא שם ע"ב וא"כ באמת אי אית לן דמודד ברביעית לכל חלה א"צ לוג וחצי ור"ש דסובר לוג ומחצה הי' סובר דלא הי' מודדין ברביעית לכל חלה והסברא נראה משום דיש לחוש כיון דהחלות לא הי' נמדדין כמבואר לעיל דף פ"ז משום דהוא קללה וע"כ אי הו' צריך למדוד רביעית דוקא לכל חלה וחלה נמצאת חלה אחת מרובה שמן וחלה אחת חסרה שמן לפי ערך הסולת ולכן הי' סובר ר"ש כיון דאין מודד הסולת לחלות גם השמן אין נמדד רביעית לכל חלה וחלה לכן ס"ל דבעי למדוד לוג ומחצה כמו דמודדין החצי עשרון סולת אבל ר"י ור"מ סברו דנמדד ברביעית ולא בלוג וחצי ורק לשיטת ר"ש דאית לי' דנמדד בלוג ומחצה השיבו דחצי לוג הי' שם והבן:


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:3:2
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:3:2](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/13:3:2)

**מחלק**
**השלשה לוגין ברביעי' שבמקדש.** הנה כ"כ מה שתמה במל"מ א"כ לוג וחצי למה וכן לרבנן למה מודד בחצי לוג כיון שמודד ברביעית ולי נראה דקאי התם אהא דאיתא לעיל דף נ"ב במת כה"ג ולא מינוי אחר תחתיו דבעי' מביאין ואיתא שם דמביאין עשרון בבוקר ועשרון בערב ולוג וחצי בבוקר ולוג וחצי בערב וזה הי' צריכין לוג וחצי ורבנן סברו כדי למדוד בחצי לוג ונראה דהיינו טעמא דרבנן דלא קיבלו זה הכלל דקאמר התם ותוס' כ' יען דצריך למילי טובא ולפמש"כ ניחא יותר יען דלא שכיח כלל כהא"ג במת כה"ג ולא מינוי אחר מחמת זה אין צריך כלל לוג וחצי ובזה א"ש קו' מל"מ דלא הביא רבינו דמחלק לוג ומחצה בפ"ע דבאמת א"צ לזה ורק לענין כה"ג שמת ולא מינו אחר וכמוש"כ רבינו בפ"ב מתומ"ס דמביא לוג וחצי בבוקר וכן בערב והוכיח רבינו כן במת משום קו' המל"מ אי מחלקו ברביעית לוג ומחצה למה ע"כ מפרש דקאי רק אכה"ג שמת ולא מינו אחר והבן:
**והנה** לכאו' יש להקשות מאי פריך שם בפשיטות מדלבונה לא הוכפל שמנה נמי לא הוכפל הא יש לומר דלכן שמנה הוכפל יען דל"מ קדושה לחצי' כי בכה"ג שלא מת אין מחלק לוג וחצי משא"כ בלבונה דב' קומצין לחודי' קאי [ועיי' מל"מ פי"ז מהלכות אלו בשם קרית ספר דלכן קדוש כשמביא לוג וחצי יען דיש בחביתין וע"כ דלדעת רבינו דליתא בחביתין רק במת א"כ הו"א גם במת ל"א יהא לחצאין] שוב ראיתי דאדרבא בזה יש ליישב מה דקשה לכאו' לס"ד דאתיא כרבנן פריך למה לבונה הוכפל שמנה לא הוכפל הא טעמא רבה יש לחלק בשלמא שמנה יש שיעור ויותר משיעור דהרי מנדבין לוג וא"כ ה"ה לוג וחצי יש עדיפתא אבל חצי קומץ דלא מנדבין כמבואר פט"ז א"כ לרבנן לכך הוכפל לבונה אבל לפמש"כ נכון כיון דבחביתי כה"ג הי' מחלק לעשרון וחצי דמי שפיר לחצי קומץ והא דאמרינן פי"ז דיש עדיפתא בלוג ומחצה אחר שידעינן בכה"ג שמת לוג וחצי אולם יקשה עוד דקאמר מדרי"ו לבונה לא הוכפל גם לרבנן לא הוכפל וקשה בשלמא לר"י דמביא תמיד קומץ בבוקר וקומץ בערב א"כ ל"ה מנחה אחת אפ"ה מביא לוג וחצי א"כ מביא ג"כ למנחה אחת לוג ומחצה אף דעתה שמת הוכפל שמנה אבל לרבנן דמביא חצי קומץ ע"כ כהקרבה אחת חשיב כפירש"י א"כ לכך הי' מביא לוג וחצי אבל עתה שהוכפל סולתה הוכפל לבונתה ושמנה ומאי ראי' מדרי"ו אך יש לומר דבירושלמי פ"י דשקלים מבואר טעמו דרי"ו דמביא ב' קומצין מלחה"פ א"כ עכ"ח גם כן סובר קרבן אחד לכן סגי בב' קומצין וא"כ עתה שהוכפל סולתה בקרבן אחר כמו כה"ג בחייו בב' הקרבנות א"כ הה"ד דהו"ל לכפול לבונתה ושמנה ע"כ דבכה"ג כקרבן אחד חשוב לכן עתה הוכפל הכל ואולם יש לומר הכל בדרך אחר דבדף פ"ט קאמר בגמרא דיין לא מערב בגוף מנחה לא הוכפל שמנה דמערב בגוף מנחה איכפל עייש"ה כן כאן יש לומר לבונה הוכפל כש"כ שמנה דמתערב עם גוף מנחה ושפיר פריך ומיושב קו' ראשונה ודו"ק:


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:3:3
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:3:3](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/13:3:3)

**ואופה**
**החלה מעט ואח"כ קולה אותה.** מפרש דלא כפירש"י דצריך ב' פעמים אלא דאית לי' נא שלא יאפה תחילה ולזה כיון הכ"מ שכתב שכונה אופה אותה ולח"מ רצה להגיה נא ולפי הנ"ל א"ש שכונה רק פעם אחד יאפה אותה ולא כפירש"י:


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:4:1
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:4:1](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/13:4:1)

**ואח"כ**
**חולק כל חלה באומד.** וראב"ד השיג דתורה אמרה ומחציתה והוא אומר באומד לדעתי הנה מבואר בכריתות דף ה' ומחציתו בהכרע או עין בעין ופריך בגמ' תורה אמרה בד בבד ואת אמרת בהכרע הרי דמחציתו לחוד לא הי' משמע דיהא עין בעין שוה בשוה וא"כ כאן ע"כ אף דכתיב מחציתה ל"ב עין בעין רק יכול להיות בהכרע וכיון שאחד בהכרע היתר הוא פחות ולכך סגי באומד שהוא שוה ועמש"כ לעיל בהל' ב' על דברי השגת הראב"ד אלו:
**והנה** במש"כ רבינו דמקריב חצי י"ב חלות בבוקר וחצי י"ב חלות בערב והקשה בטה"ק מנחות דף ו' א"כ מאי פריך שם לר"א לילף מדם הא קידוש כלי בדם היינו כדי לזרוק והוא קדושת גבוה לכן אין קדוש לחצאין אבל האי קדושה דמנחה שבלא"ה צריך אח"כ לערב יחד בכלי כדי ללוש ולאפות ואח"כ חוצהו ואין זה גמר קידוש דעכ"צ אח"כ לבלול יחד עם השמן ולעשות כל העשרון ביחד שוב שפיר קדושה לחצאין ושוב הקשה דאף לשיטת הראב"ד ג"כ קשה דעכ"פ לא דמי לדם שהקידוש הוא לגבוה אבל כאן אין הקידוש לעלות לגבוה דפלוגתא דר"א ורי"ו רק אי יוצא לחולין בלא פדיון אבל לא שיהא קדוש ליקרב:
**ונראה** ליישב דהנה לכאורה יקשה דהא ע"כ חילוק יש בין קידוש דדם דקידוש דם אפי' חזר ועירבו ומילאו כשיעור לא מהני כמש"כ רבינו פי"ז מה' אלו משא"כ בקידוש חביתין לכאורה פשיטא אם ימלאנו אח"כ קדוש דרק בקומץ ל"מ חזר ועירבו כשיעור כמש"כ המשל"מ להלן ולכן נראה ליישב דהנה תוס' לקמן כתבו דבחביתין דליכא קמיצה הכלי מקדשו לפסול בלינה וביוצא א"כ לפי"ז נראה דהקידוש בחביתין הוא דומה לקומץ שאחר הקמיצה דהיינו קידוש השני וכמו דבקידוש קומץ ל"מ לחצאין דילפינן מדם כך קידוש חביתין בקדושה ראשונה כבר הוא קדוש קדושה גמורה וא"כ שפיר פריך דלילף מדם כמו דילפינן קידוש קומץ מדם אלא דקשה לי לאידך גיסא מאי פריך מרי"ו אדרי"ו דקאמר במנחה בדעתו למלאות קדוש הא שם קאי אקדושת מנחה כיון שיש אחרי' קדושה אחרת קידוש קומץ בזה קדוש לחצאין כמו דמקדשין מנחה עג"ק אבל בחביתין דאין קומצין א"כ זה הקידוש הוא העיקר ודמי לקידוש הקומץ לכן לא קדוש לחצאין וע"כ לומר דכיון דקיימ"ל אין מנחה קדושה בלא שמן א"כ צריך ע"כ לקדש החביתין בכ"ש הסולת והשמן א"כ ג"כ אין בזה עיקר הקידוש ושפיר פריך לרי"ו וא"כ הדרה קו' לדוכתי' מאי פריך לילף מדם הא בדם הוא הקידוש להקרבה לכן לא קדוש משא"כ קידוש חביתין בעשרון לא הו' גמר קידוש:
**אך** אכתי יש ליישב דהנה הא דחביתין שהביא לחצאין איירא אפי' בהביא כבר הסולת והשמן לוג וחצי בזה הוא דפליג ר"א מתוך שקרב לחצאין דאי לא הביא גם השמן א"כ בלא"ה ל"ש מתוך שקרב לחצאין וע"כ שהביא עם השמן ובזה פליגא אי קדוש לחצאין א"כ שוב י"ל כדברינו שבאמת אין אחרי' קדושה אחרת ושפיר דמי לדם והא דפריך מדרי"ו אדרי"ו י"ל דמדקאמר רי"ו הביא מנחה חצי עשרון משמע אפי' מנחת חוטא של כהנים שאין עמה שמן וגם אינה נקמצת א"כ הוא גמר קדושה אפ"ה קדוש ושפיר קשיא דרי"ו אדרי"ו אך קשה מהא דתנן לוג שמן של מצורע שחסר ממלאין הא שם ל"ש קמיצה ואין אחרי' קדושה אפ"ה ממלאין:


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:4:2
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:4:2](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/13:4:2)

**עם**
**חצי קומץ לבונה.** הנה רבינו פסק דלא כר' יוסי ויש לתמוה דהרי בברייתא תניא כוותי' דר' יוסי ועוד בגמרא מסיק דתרי אמוראי הן דלחד מ"ד הלכה כסתם משנה וכן בירושלמי פ"ו דשקלים מוכח דהלכה כר' יוסי דבעי שם לר' יוסי אי בעי ב' קומצין וג' לוגין בבוקר ולא בעי אליבא דרבנן עייש"ה בק"ע [אך בה"ג ראוו' גרס כגי' ש"ס דילן בחצי קומץ בבוקר או קומץ שלם בבוקר כרבנן ואולם הוכחתי דגי' ירושלמי נכונה דע"כ גם לר' יוסי הו' כקרבן אחד] ואך נראה דרבינו הכריח דלא כר' יוסי דסוג' דש"ס דלא כוותי' דהנה נראה דתליא בהאי פלוגתא דר"א ורבנן זבחים דף ק"י בהקטיר כזית קומץ בחוץ ותליא אי אמרינן דכה"ג בבוקר מקריב קומץ שלם חזינן דפחות מכן ל"ה הקטרה לכן סובר ר"א דל"ה הקטרה דגם בכה"ג רק קומץ מקריב ולרבנן חייב בכזית דהוא חצי קומץ א"כ חייב גם בחוץ והרי הלכה כרבנן בפי"ח דחייב בחוץ:
**ועוד** דפי"ג מפסהמ"ק פסק ג"כ בפיגול חייב אכזית לבונה כסתם משנה וזה ג"כ תליא בהאי פלוגתא דרבנן ור"א כמו שכתבתי שם א"כ ממילא מוכח דלא כר' יוסי וכן יש לומר דהא דפליגי במנחות דף י"א בב' קומצי לבונה אי הו' יתיר לבונה בפסול עיי"ש בפירש"י ובתוס' נראה דתליא ג"כ בדר' יוסי כיון דבכה"ג ב' קמצין לקרבן אחד לכן ל"ה יתיר לבונה:
**אלא** דיקשה הא דפריך הגמרא לר' יוסי מ"ש לבונתה דהוכפלה ושמנה לא הוכפלה ומאי קו' לפי' גי' במנחות שם ב' קומצין לה' יתיר לבונתה א"כ לכן אמרינן כאן דהוכפל אבל שמנה אי נאמר דהוכפל יהא יתיר שמנה נגד מנחה אחרת אך יש לומר אי הוכפל סולתה א"כ ל"ה כיתיר שמנה ועוד י"ל דגמרא סובר דאם לבונה דלא מתערב הוכפל שמנה דמתערב כש"כ שיוכפל כדפריך כהא"ג במנחות פ"ט וכמוש"כ לעיל בהלכה ג':


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:4:3
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:4:3](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/13:4:3)

**ואם**
**הי' מנחת חינוך אינה חוצה.** עכ"מ ולח"מ דיצא דין זה מקרא אחד עם הא דמת כה"ג ולא מינו אחר תחתיו מוכח שמקריב הכל בבוקר וקשה לי א"כ פשיטא דאין חוצה ומביא קומץ אחד ולא הוכפל וכן שמן ולא הוכפל א"כ מ"ש דבעינן במת כה"ג ולא מינו אחר אי הוכפל לבונתה ושמנה ולא כן במנחת חינוך כיון דדין אחד להם [עפ"ה מכהמ"ק שכתב רבינו דין שלשתן שוה עיי"ש במל"מ] בשלמא אי מנחה חינוך חוצה ג"כ א"כ ל"ש בו הוכפל סולתה הוכפל שמנה אבל אי מקריב כולה א"כ מ"ש דבעיא בלא מינו אחר תחתיו ולא בעיא כן בכל מנחת חינוך וצ"ל ה"ה דבעיא גם בזה ואחר דפשיטא לי' דלא הוכפל אמרינן הה"ד במנחת חינוך ועיי' פ"ה מכהמ"ק דבעת חינוך מביא ג' מנחות וכתב הכ"מ ירושלמי שקלים ובגמרא איתא רק ב' אחד לחינוך ואחד לחובת היום ונראה לפרש ירושלמי איירא בנתקרב לעבודה והביא מנחת חינוך ואח"כ באותו יום נתמנה לכה"ג ס"ד דלא מביא באותו יום עוד מנחה לחינוך ע"ז אמר דמביא אחת לחינוך ואחת לחובת היום:


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:4:4
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:4:4](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/13:4:4)

**ואם**
**היתה מנחת חינוך אינה חוצה.** הנה במשל"מ מביא ראיה מהא דאיתא בת"כ פ' צו וכי מה אהרן מביא חצאים אף בניו מביאין חצאין ת"ל זה ואין ספק שכונת הברייתא כסברת רבינו דדוקא מנחת חביתין קריבה לחצאין אבל מנחת חינוך קריבה שלימה אולם לכאו' קשה דבירושלמי פ"ק דיומא משמע דקריבה לחצאין דשם איתא ר' יוסי ב"ח בעי עשירית האיפה האיך קריבה חצי' קריבה או שלימה קריבה מן מה דכתיב ויבוא משה ואהרן אל אוה"מ מלמד שלא בא עמו אלא ללמדו על מעשה הקטורת הדא אמרה חצי קריבה אין תימר שלימה קריבה ויתנו על מעשה הקטורת על עשירית האיפה שהקריב אהרן לחינוכו אם קריבה שלימה או לחצאין ואי תקשה מת"כ הנה מת"כ אין ראי' דתו"כ איירא מקרבן עשירית האיפה אבל קרבן עשירית האיפה של אהרן לא שמעינן כיון דהוא מקריב בכל היום לחצאין אף זה שמקריב לחינוכו מקריב לחצאין אך בירושלמי דחי לה דבעבודת פנים קיימינן אבל עשירית האיפה בחוץ קרב איכא למימר דשלימה קריבה לכן פסק רבינו כן ועיי' שירי' קרבן שם.


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:4:5
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:4:5](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/13:4:5)

**ואם**
**הי' מנחת חינוך וכו'.** עיי' כ"מ ולח"מ וקשה דבזבחים דף נ"א פריך הגמרא ור"ש האי אותה מאי עביד לי' נימא דאתי קרא להכי ובס' ח"נ תי' דהאי נמי נפקא לי' לר"ש מבל תקטירו דקאי נמי ארישא דקרא וראי' לדברי רבינו מדברי התו"כ פ' צו סוף פ' ד' דקתני יכול מה אהרן מביא חצאים אף בניו יהי' מביאין חצאים ת"ל זה רק לכאו' יש לדחות דקאי אחינוך דכהן הדיוט אבל חינוך דכה"ג קריבה לחצאין כמו חביתין כה"ג שמקריב בכל יום דכה"ג צריך ליקרב ב' מנחות אחד לחינוכו ואחד לתמיד שמקריב בכל יום כדאיתא בפ' תודה דף ע"ה אמר ר"ח כה"ג המתקרב צריך שתי עשרונות האיפה אחת להמשחו ואחת לחינוכו מר בר רב אשי אמר שלש ולא פליגי הא דעבד עבודה כשהוא כהן הדיוט הא דלא עבד עבודה כשהוא כהן הדיוט וכן כתב רבינו בפ"ה מכהמ"ק וכ"מ כתב שהוא מירושלמי ובאמת גמרא ערוכה בפ' התודה את"ד.


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:5:1
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:5:1](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/13:5:1)

**מנחת**
**הסולת וכו' מביא עשרון וכו'.** מבואר דרבינו סובר דבעי מת"ש וגם בלילה ויציקה ועלח"מ ומשל"מ שהאריכו מהיכן יצא זאת והביאו דברי תוס' שכתבו ע"ז ב' דרכים חדא ממנחה יליף כמו דיליף יציקה ועוד דכיון דבעי שמן מסתברא דדמי להדדי וגז"ש רק בעי יען דהו"א דבמרחשת כתיב מתן שמן שהוא תחילה ובמחבת כתיב יציקה לבסוף הו"א דוקא אבל שאר מנחות מנחת סולת ומנחת עומר ידעינן מסברא דדמי להדדי מקרא לרבות יציקה רק יען דממעטינן מאפה מיציקה ודבריהם דחוקים דמש"כ יען דכתיב מתן שמן בתחילה ובמחבת יציקה שהוא לבסוף לכן הו"א מדיוקא דמה סברא הוא זה אמנם לי נראה דלקמן בהל' ז' ביאר רבינו מעשה מרחשת רכין יען שיש להם שפה אבל מחבת מעשי' קשים דאין לה שפה ולפי"ז לכאורה י"ל לרבי דסובר דבולל חלות לפי"ז יש לטעות דוקא מרחשת דמעשי' רכין דיש לה שפה לכן יש מת"ש תחילה ולא יציקה ובלולה כיון דמעשי' רכין בלא"ה אבל מחבת דמעשי' קשין לכן אין נתינת שמן רק עד אחר אפי' דבוללן חלות ושפיר הו"א דוקא כתיב לכן צריך גז"ש אמנם לדידן דסולת בוללן באמת א"צ לג"ש דידעינן דמסתמא שווין כל האי דבעי שמן כסברת תוס' אלא שגם זה קשה לאומרה דגמ' דדריש קרבנך רק אליבא דרבי לכן נראה עפ"י הקדמה הנ"ל גם לדידן צריך גז"ש דהוה טועין דדוקא קתני דהנה היציקה הוא אחר האפי' לכו"ע בהני דבעי אפי' ומעתה י"ל דמרחשת יען דיש שפה יש מת"ש ולכן נותן הכל וליכא יציקה ולא בלולה אבל מחבת דאין לה שפה וע"כ מעשי' קשין לכן ע"כ רק בלולה בעי וישייר מחצה ויציקה ויהא מעשי' קשין אבל אם בעינן גם מת"ש א"כ יצטרך ב' חלקים שמן קודם אפי' ויהא מעשי' רכין לכן הו"א דדוקא לכן צריך גז"ש לפי"ז לענין מנחת סולת דל"ש סברא זו שיש בין מרחשת למחבת שפיר י"ל דמסתמא שוה לשאר מנחות כמוש"כ תוס':
**אמנם** הא דאמר דבמאפה תנור ליכא מתן שמן כמו שהוכיח משל"מ וכאשר נבאר זה נראה דהא"ט כמש"כ תוס' דממנחה ילפינן כל המנחות ל"ג מתנות וממילא כיון דממעטינן מהאי קרא מאפה ממעטינן מכל המנחות סולת בלולה וכמש"כ התוס' וא"ל א"כ גז"ש למה לפמש"כ א"כ דבוודאי למנחת סולת שפיר יש לרבות ממנחה דבעי ג' מתנות אבל מחבת ומרחשת א"א לילף מהדדי דטעמא רבה יש לחלק יען דזו מעשי' קשין וזה מעשי' רכין לכן צריך גז"ש אבל מנחת סולת שפיר יליף ממנחה דמי להדדי וממילא ממעטינן מאפה מהיא וכמש"כ תוס' הנ"ל:


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:5:2
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:5:2](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/13:5:2)

**ואח"כ**
**נותן שמן אחר על הסולת ובולל סולת בו ואח"כ נותן בכ"ש וצק שמן וכו'.** מוכח דרבינו סובר דבלולה ל"צ כ"ש ותמה בכ"מ מדף ט' דאיתא התם בללה חוץ לחומה פסול יען דכלי בעי ורבינו פסק בפי"א מפהמ"ק כן דבללה בחוץ פסולה ונראה לתרץ דהנה טעמא דר"ל דמיציקה ואילך מצות כהונה א"כ גם פנים לא בעי וא"כ ממילא גם יציקה בפנים ל"ב ומעתה כך השיב ר"י כיון דעשייתן בכלי גם פנים בעי' והכונה יציקה בעי פנים כיון דבעי כ"ש א"כ ע"כ לא תליא בכהונה ושוב מסברא גם בלולה אף דל"ב כלי פנים בעי כיון דנדחה הוכחת ר"ל מדכשר זר דא"כ יציקה ג"כ לתכשר וביציקה ע"כ פסול כיון דבעי כלי [אלא דהא גופא צריך טעם למה יציקה בעי כ"ש ובלולה לא יצטרך כ"ש ונראה דרבינו סובר דתמיד במתן שמן האחרון בעי כ"ש ולכן בעי יציקה כ"ש כיון שאחר בלולה נראה לקמיצה בעי ביציקה כ"ש ולכן אף במאפה תנור דליכא יציקה כ' רבינו אחר פתיתה נותן לכ"ש לבלול דשם ליכא יציקה לכן בעי בלולה כ"ש ולכאורה הי' אפשר לומר בללה בחוץ פסולה היינו במאפה דצריך כ"ש אלא דמדקאמר סתם משמע בכל מנחות בלל בחוץ פסול ואולי נלמד מבלולה דמאפה דבעי כ"ש ובעי פנים לכן כל בלולה צריך פנים דלר"ל דל"ב כהן ל"ב פנים ולרי"ו דבעי כ"ש בעי פנים א"כ מוכח דלא תליא בכהן א"כ שוב כל בלולה בחוץ פסול עוד נ"ל דהא דביציקה בעי כ"ש אין מעיקר הדין אלא יען דצריך לקמוץ כ"ש לקמיצה לכן נותנה ביציקה בכ"ש ובפרט די"ל דכיון דצריך לקמוץ א"כ צריך כ"ש שוב נותנה בכ"ש ביציקה ובפרט די"ל דכיון דצריך לקמוץ ממקום שנתרבה שמנה א"א לערות מן הכלי לכ"ש אחר יציקה לכן בעי כ"ש ביציקה ונראה להוכיח כטעם הראשון מפ"ב דסוטה דכ' דנותן לכ"ש ומניף ושם ליכא מתן שמן ולמה צריך כ"ש לתנופה יותר מבלולה אע"כ יען דאין מחוסר מעשה עוד ונראה לקמיצה לכן בעי כ"ש וה"ה כאן ביציקה אבל בלולה דמחוסר מעשה אח"כ ל"ב כ"ש] ולפי"ז ר"ל דמכשיר אפי' ביציקה והא דאיירא מבלולה י"ל משום דביציקה ל"ש למינקט דהרי יציקה בעי' כ"ש א"כ שייך פסול יוצא כמו שהוק' תוס' ורק נפ"מ מנחת נסכים דאין מתקדש רק בשחיטת הזבח לא נפסל ביוצא כמש"כ תוס' רק פסול לרי"ו מטעם בללה בחוץ ולר"ל כשר אבל עכ"פ ל"ש למינקט הפלוגתא ביציקה יען דבמנחות שאין באין בגלל זבח אין נפ"מ בבלל בחוץ ודו"ק:


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:5:3
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:5:3](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/13:5:3)

**מנחת**
**הסולת וכו' ואח"כ נותנה בכ"ש.** עיי' כ"מ ולח"מ שהקשו מדף ס' דמוכח דבלולה בעי כ"ש והנה ראיתי לקדוש אחד מדבר ה"נ אאמ"ו הגזצ"ל בספרו לאו"ח סי' תנ"ט שהביא קו' הכ"מ והלח"מ ותמה עליהם למה יצטרך ביציקה יותר כ"ב מבלולה ולכן העלה דבאמת אין חילוק בין קודם בלולה ליציקה ורק במרחשת ומחבת שייך אחר אפי' נותנה בכ"ש אבל בסולת מה נתינה צריך בין בלולה ליציקה ודברי רי"ו כפשטי' דעשי' הנעשה בפנים בעי כ"ש והיינו התנור ונראה מדבריו דס"ל דסולת ל"ב כ"ש אף ביציקה ורק דברי רי"ו דבעי כ"ש היינו התנור ולכן בעי פנים [וכהא"ג כ' במל"מ על דברי הרא"ם במנחת מחבת יש כלי באפיות המחבת ובסולת ליכא כלי דל"ב מחבת] ולא זכיתי להבין דברי קדשו כי נראה שסבור דרק במרחשת נתנה אח"כ בכ"ש אבל בסולת בכלי שבלל באותה כלי שיצק ולא הי' נתינה חדשה ופלא דבפירוש כתב רבינו בסולת דהי' נתינה חדשה ומה שהקשה אאמ"ו הגזצ"ל מ"ש מבלולה הא ילפינן מיחזקאל הנה כעת שנדפס ס' טה"ק על מנחות ראיתי שהרגיש בזה ולי נראה ליישב דלקמן די"ח איתא לא יצק פסול דיציקה מעכב ובלולה אין מעכב וכ"כ י"ל דלכן בעי כ"ש כיון דמעכב ובלולה דאין מעכב ל"ב כ"ש והוכיח כן רבינו מדברי רי"ו בעצמו דהרי תוס' הקשו הא נפסלו ביוצא ולכן סבר רבינו דע"כ בלולה ל"ב כ"ש וכמש"כ הלח"מ ורק יציקה בעי כ"ש ובאמת נפסל ביוצא סולת במנחת נסכים דזבח מקדשו ולכן לא פליגי ביציקה רק בבלולה.
**הנה** מה שתי' בלח"מ דכלי בעי לכן פסול ביוצא ובטה"ק הקשה מאי סברא זו דבעי כלי שיפסל בחוץ ונראה ליישב דקאמר ר"ל מדכהונה ל"ב פנים נמי לא בעי והוקשו בתוס' הרי שחיטה דבעי פנים ולדעתי יש לומר שחיטה שאני דבעי כ"ש לכן בעי פנים מודה גם ר"ל אבל כאן ל"ב כ"ש רק לכתחילה דלכתחילה גם ר"ל מודה כמוש"כ בטה"ק דמוכח כן מדף צ"ה דלכ"ע בעי כלי כל שעשייתן בפנים אמנם רי"ו סבור מדבעי כלי שרת א"כ דמי לשחיטה ושפיר בעי פנים דל"ש מדכהונה ל"ב פנים נמי ל"ב דהרי שחיטה בעי פנים כיון דבעי כ"ש כן נמי בבלולה בעי כ"ש בעי פנים ולפי"ז יש לומר רבינו לשיטתו דתוס' בפסחים ריש פ' איזהו סברו דשחיטה אף בדיעבד בעי כ"ש וא"כ לרי"ו בעי כ"ש ולכן בעי פנים כמו שחיטה אבל רבינו סובר בפ"ד ממעה"ק בדיעבד אף בלא כ"ש כשר רק כלי בעינן [דלא כלח"מ שכתב דלרבינו בדיעבד אפי' כלי ל"ב] וא"כ כאן ג"כ שפיר יש לומר כיון דכלי בעי אף בדיעבד לכן בעי פנים כמו בשחיטה ודו"ק.
**ואין** לומר כיון דלרבינו לכתחלה בעי כ"ש עכ"פ וא"כ כאן דל"ב רק כלי ל"ד לשחיטה יש לומר דזה דבעי לכתחלה כ"ש לא מהני רק מה שבדיעבד כלי בעי ולא סגי בקרומית של קנה אם אין כלי אפי' דיעבד [דלא כחס"ו חולין] שפיר בעי פנים והה"ד הכא ותדע דהרי ר"ל מודה דלכתחלה כלי בעי דהרי אין חולק אקרא ומשנה בדף צ"ה דבעי כל שעשייתו בפנים כלי אבל רק לכתחלה בעי כלי ולכן סובר דל"ב בפנים כן נמי לרי"ו מה דבעי בשחיטה לכתחלה כ"ש אין טעם דליבעי בפנים אלא כיון דבעינן בדיעבד כלי בעי פנים וכן נמי בבלולה [ועיי' טה"ק חקר לר"ל א"כ כיון דבעי פנים ליבעי כהונה ותי' יען דרק לכתחלה עיי"ש] ויקשה בשחיטה דבעי פנים ליבעי כהונה ואולם לפמש"כ תוס' זבחים דף י"ד דשחיטה לאו עבודה הוא יען דסגי בעומד בדרום א"ש דנהי דבעי פנים הא צפון לא בעי.
**ונראה** להוכיח כדברי רבינו דהנה בטה"ק הוסיף להקשות עוד דלעיל דף ח' אהא דמוכיח שמואל מקרא דמזרקות מלאים סולת דמקדשין היבש ויקשה לרבינו דהו' כלי סגי לבלול א"כ אף דכתיב סולת בלולה אין ראי' דמקדש ליישב אומר דהנה הקשה עוד בטה"ק גם לתוס' דבעי כ"ש לא שיקדש אלא דצריך עשי' בכ"ש וא"כ מאי ראי' ממזרקות דמקדשין הא יש לומר שכבר נתקדש בכלי בעשרון וא"צ שיקדש בשעת בלולה עוד ויש לומר דהנה התוס' הוקשו למה פסל בלל בחוץ אטו רגע מלא בלל כלל [והוסיפו להקשות דלא דמי להא דאם מיצה בכ"מ כשר יען דלא מיצה כלל כשר ולכן נראה דהרי בדף כ"ו איתא אפי' זריקה שלא במקומו כשר אלא דלא כיפר וא"כ היכא דאם לא מיצה כלל ג"כ כשר אז אפי' כיפר אך עדיין יקשה דכאן קאי לר"מ דסובר שלא במקומו לא כיפר] ותמה בטה"ק מה הוק' לרש"י דלא בלל היינו שנתן הכל ביציקה א"כ פשיטא דעדיף מבלל מבחוץ שהי' גם מתן שמן הראשון בעין ולדעתי נראה דתוס' בקושיתם סברו דהא דצריך כ"ש היינו שיתן בכ"ש ולא שיקדש וע"ז שפיר הוק' כיון דלא בלל כלל כשר א"כ בלל בחוץ דלמעשה חוץ מהכא ג"כ כשר דבשלמא אי בעינן קידש בכ"ש בשעת בלולה לקדש המנחה בשעת בלולה וא"כ ע"ז ל"ק דהא לא בלל כלל כשר דש"ה דנתקדש עכ"פ השמן מתן שמן הראשון שנתן הכל ביציקה אבל בלל בחוץ לא נתקדש בשעת בלילה אולם כיון דל"ב כ"ש כדי לקדש אלא שיהא עשיי' בכ"ש א"כ כיון דמאותן עשי' אין מעכב דלא בלל כשר לא שייך לפסול יען דבלל בחוץ דנהי דבלא בלל הי' מתן שמן בפנים אין זה עדיפתא דהרי בשעת מתן שמן ל"ב עשייתו בפנים דאם נתן שמן בחוץ והכניסו בפנים ובללו בשמן בפנים כשר דרק בשעת בלילה בעינן פנים אבל בשעת מתן שמן לא בעי' פנים וא"כ לא שייך לפסול בבלל כיון דאם לא עשה מעשה בלילה כלל ג"כ כשר ואולם ליישב קו' תוס' ע"כ נאמר דבאמת הא דבעי כ"ש היינו לקדש בשעת בלילה א"כ לא שייך לא בלל כשר דשם נתקדש השמן בשעת נתינה ויציקה להכלי וא"כ לפי"ז שפיר מוכח ממזרקות דמקדשין היבש דא"ל דכשר בעי רק בשעת בלולה לא כדי שיקדש היבש דזה אינו דא"כ מ"ש מלא בלל כלל דכשר ומיושב קו' טה"ק.
**אמנם** למש"כ תוס' דמ"ש מלא בלל כלל ע"כ סברו דכאן אין צריך כדי לקדש אלא שיהא בשעת עשי' ושפיר הוק' וע"ז משני בתוס' לחלק בין זבח וא"כ לפי תירוצם לחלק אין הכרח דבעי כ"ש לקדש וא"כ יקשה טובא מאי מוכיח ממזרקות דמקדשין היבש הא יש לומר דאין מקדש רק הא דצריך כ"ש היינו דצריך בשעת עשיי' שיהא בכ"ש ונשאר קו' הטה"ק ונראה בודאי למסקנא דקדוש זו בלא זו סולת בלא שמן ולבונה א"כ כש"כ בשעת בלילה אינה כדי לקדש שכבר קידש אבל אי אין קדוש זו בלא בזו א"כ בודאי הא דבעי כ"ש בשעת בלולה היינו כדי לקדש ושפיר מוכח ממזרקות דמקדשין היבש ואי נאמר דקדושה זו בלא זו וכ"ש בשעת בלילה אין כדי לקדש עכ"ח כבר מוכח דקדוש זו בלא זו ואף שאין ראוי' ה"ה דמקדש מזרקות היבש אף שאין ראוי' לו וכעין מש"כ תוס' דף ח'.


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:7:1
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:7:1](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/13:7:1)

**מה**
**בין מחבת למרחשת יש לה שפה.** הנה רבינו מפרש מרחשת דלא כפירש"י שרוחש וצפה בשמן ולכאורה קשה דרבינו בפ"ו מחומ"צ כתב דאם אפה וטגנה בשמן במחבת הוה כבישול דאדמבשל מחמע וא"כ יקשה מרחשת דשמנה מרובה ג"כ הוה טיגון כבישול אמנם הדבר נכון דהא ס"ל דמרחשת עיסה רכה ויש לה שפה אבל שמנה רק מיעוט ול"ה כהא"ג טיגון כבישול שוב ראיתי שכן העלה אאמוה"ג זצ"ל בספרו שבי"ד סי' תס"ב וכתב דהא דמורבכת משמע רובה שמנה הא כ' רבינו בפ"ט ממעה"ק דחולטה תחילה ברותחין יעיי"ש אמנם לכאורה גם קושיא הנ"ל יקשה גם למתירין שהביא הטור והה"מ לטגן בשמן דהב"ח כתב הטעם יען דמ"פ לא נתערבו אלא שכבר שמו במחבת שנתלבנה יפה אין לה פנאי להחמיץ וא"כ כאן שמ"פ ע"מ נתערבו בלישה לא מהני טיגון בשמן גם להמתירין וקשיא ממנחת מרחשת אך א"ש כי ב"ח כ' לפרש כן דלא יקשה דברי הטור בסי' תס"א אהדדי שכ' שאם הרתיח יפה המחבת שרי לטגנה בשמן א"כ מטעם חליטה הוא דמתירין ואח"כ כ' דאסור לחלוט במים רותחין דאין בקיאין בחליטה וע"ז כ' אם חלטו בשמן ל"ה כמו מ"פ ע"מ יען שלא נתערבו תחילה אבל במים אסור דטבע המים אע"פ שהן רותחין מעכבין אפיות העיסה וממהר להחמיץ א"כ כ"ז יען דאין בקיאין בחליטה אבל אי בקיאין בחליטה א"צ לטעמו של ב"ח יען דלא נתערב ע"מ תחילה אלא במחבת שנתלבנה יפה אף אם נתערבה תחילה מ"פ עם מים מהני ג"כ טיגון במחבת שהרתיח יפה כמו בחליטה במים דשרי דאין בקיאין בחליטה ואדרבא עדיף מבמים כסברת ב"ח וא"כ א"ש במקדש דבקיאין בחליטה כמוש"כ פ"ט ממעה"ק א"כ כש"כ בחליטה בשמן ולפי"ז ניחא גם קו' אדמוה"ג זצ"ל הנ"ל דזה שכ' הב"י בשם רבינו דאפשר לטגן הוא ג"כ יען דאין בקיאין בחליטה ולית לי' החילוק שמחלק הטור בין חליטה בשמן לחליטה במים אלא גם בשמן ל"מ חליטה דאין בקיאין אבל במקדש דמהני חליטה מהני גם חליטה בשמן אף דהוה מ"פ ע"מ [ועיי' נוב"י סי' כ"ב כ' ליישב הטור דשמן ע"מ רק דרבנן בקיאין בחליטה אבל דמה"ת לא בקיאין ורבינו ס"ל מ"פ ע"מ ח"ג לכן אוסר חליטה אף עם שמן] אמנם אני תמה על הב"ח ונוב"י שהבינו דטור מתיר בשמן מטעם חליטה בשמן עדיף והב"י בשם רבינו ס"ל אפי' חליטה בשמן ל"מ וקשה לי לדבריהם דבפ"ה מחומ"צ מוכח דה"ה שהביא דעת המתירין בטיגון לא קאי אזמן הזה דאין בקיאין בחליטה אלא קאי לפי דין דגמ' דחליטה שרי אלא דהא דאסור בשמן היינו באין רותח כחלוט בהא סובר רבינו דטיגון הוה כבישול וע"ז הביא הה"מ בשם ראשונים דמתירין בטיגון בהרתיח המחבת א"כ לא מטעם חליטה אוסרין אמנם קצת ראי' לדברינו דמטעם חליטה שרי במרחשת יען דמסתמא הי' שם ליבון הכלי ורותח מאוד נראה קצת ראי' מהא דפסחים דף ל"ה דקאמר אם אמרו במקדש בתנור יאמרו בתנור צונן אף בירושלמי פכ"צ משמע דרק ברבוכה שהוא חלוטה אינו בא לידי חומץ דאיתא בירושלמי יכול יוצא ברבוכה דכ' ושמרתם וכו' מה דבעי שימור יוצא יצא זו שא"צ שימור ופי' בק"ע יען שנחלט ברותחין והיינו כסברתנו הנ"ל:


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:8:1
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:8:1](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/13:8:1)

**מנחת**
**מאפה תנור כיצד אם חלות הוא בולל.** והנה במשל"מ לעיל בהל' ה' האריך דגם מתן שמן לא צריך כיון דרקיקין ע"כ ל"ב מת"ש מדקאמר מותר רקיקין ואי דבעי מ"ש הרי יכול רק לשייר כדי משיחת כמין כי והקשה ע"ז דילמא רק דיעבד יש מותר שמן ולדעתי מוכח מדף ק"ו דקאמר שם הא אי מחצה רקיקין מביא א"כ השאר נותנה לחלות ואי כולה רקיקין לכהנים ואם איתא לכתחלה ליכא כלל מותר א"כ מסתמא עשה כדינה וליכא כלל מותר ומ"פ בגמ' ועיי"ש כי זה ראי' ברורה ומש"כ במשל"מ מדקאמר מושחן וחוזר ומושח משמע כל הלוג דאל"כ כבר נתמעט במת"ש הנה עדיין קשה אף דל"ב מת"ש עכ"פ מבואר בדברי רבינו דבולל בשמן א"כ כבר נתמעט בלא"ה ע"י שבללו אלא ודאי כיון דכ' רבינו בוללן בשמן מסתמא הוה ע"י מת"ש ודו"ק:
**ונראה** הוכחה לזה דהנה בדף ע"ב סובר רבי תנור מקדש ובדף צ"ו איתא דפליגי אי תנור מקדש ונראה דמוכח דרבי סובר תנור מקדש דרבי סובר חלות בוללן א"כ מאפה תנור דליכא נתינה מתן שמן והבלולה לאחר אפי' א"כ במה נתקדש מנחת מאפה ע"כ בתנור אבל אי נאמר דיש מתן שמן א"כ נתקדש ע"י שמן וע"כ דליכא מתן שמן וממילא ה"ה לדידן ליכא מתן שמן ואף דלדידן בוללן סולת באמת לדידן תנור אין מקדש כמבואר בדברינו בה' תומ"ס:
**אך** לכאורה יקשה הא דבדף ה' תנן לא מושחן כשר והנה לא בלל פירש"י רק נתן כולו במתן שמן וביציקה דאל"ה הוה חיסר שמנה א"כ ע"כ גם הא דתנן לא מושחן כשר היינו שנתנו במתן שמן כולו וכיון דל"ב מתן שמן כלל א"כ אמאי כשר דהרי שינה בעבודתה וכן אם בללן ולא משחן אמאי כשר וכמש"כ באמת הרא"ם הביאו בלח"מ רק לא משח כשר אבל בשינה שבלל פסול בשלמא אי נתינה בעי עכ"פ א"ש דמה שנתן כולו לא מיקרי שינה רק בלל מיקרי שינה וא"כ מוכח דעכ"פ מתן שמן בעי ואמנם נראה דלק"מ דכיון דתנא סתם בדף ע"ה מושחן כמין כי א"כ י"ל לא משח אלא שנתן כולו לכהנים דל"ש חיסר שמנה כיון דל"ב שמן אלא דז"א דמשמע כשר דקאמר היינו דיעבד אבל לא הקריב עדיין א"כ כיון דהשמן בעין עדיין יכול ליתנו וע"כ דכבר נתנו או בללו ושינה וזה פסול והנה מוכח מכאן דאף אם שינה שבלל ברקיקין פסול וכמו שאבאר להלן ג"כ דאי שינה בבלל פסול א"כ שינה שנתן מת"ש ג"כ פסול כיון דכבר הוכחנו דל"ב מתן שמן וע"כ דגם שינה בבלל ג"כ כשר ודו"ק ועמש"כ מזה בארוכה להלן:
**והנה** בהא דממעט מנחת מאפה מיציקה יען דהוה ב' דברים בענין אחד ותוס' הוקשו נמעט מנחת חוטא ומנחת כהנים כמו לעיל ותי' שם יש ג' מיעוטים ולכאורה קשה הא אדרבא אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות אך לק"מ דהא כ"כ ברש"י בהוריות אהא דזאת תורת העולה דהוה ג' מיעוטים שפיר הוה למעט אך הא קשיא הא דפריך הגמ' דנמעט כאן מנחת כהנים ומנחת מאפה בכל אחד מיציקה קשה אין מיעוט א"מ אלא לרבות אך י"ל דהיכא דבא למעט שני דברים מיוחדים ל"א אין מעוט א"מ אלא לרבות אבל הא קשיא איך ממעט במאפה מצוה וחלות מיציקה ובא למעט דבר אחד כהא"ג מיעוט אחר מיעוט הוה לרבות וכמש"כ תוס' שם בהוריות בשם רשב"א ועוד דלכאורה גם אי אתיא למעט מנחת כהנים ומאפה קשה עכ"פ בא רק למעט דבר אחד יציקה בשני דברים ול"ד להיא העולה דחדא למעט לן דמה וחדא למעט נשחט בדרום הוה כל אחד דבר אחר אבל למעט דבר אחד בב' עניינים הוה מיעוט א"מ לרבות ומכאן ע"כ מוכח כמש"כ תוספת הרא"ש דהכא גמורי לן היכא דאפש' לרבו' כולם מרבין וא"כ א"ש ועיין מנחות דף ח' ארבע שמאלית כתיבי ועיין מנחות דף צ"א איזה דבר שצריך ג' מיעוטים זה מצורע ויש לפלפל בזה בקידושין דף ל"ה וכן בדף ל"ו דממעט בני אהרן הכהנים הא הו' מיעוט א"מ אך י"ל דבת"כ ממעט גם חלל והיכא דאפשר מידרש דרשינן ואולם הך דקידושין א"ש גם לרשב"א דעכ"פ ממעט תרי מילתא חלל ונשים כהא"ג גם לרשב"א דרשינן והבן:


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:9:1
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:9:1](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/13:9:1)

**וכיצד**
**מושחן מביא לוג ומושחן עד שיכלה השמן שבלוג.** עכ"מ שתמה דרבי סתם כוותי' דמושחן כמין כי ונראה ליישב דלדעתי ר"ש לטעמי' דסובר דמביא מחצה חלות ומחצה רקיקין לכן מושחן כמין כי דהנה בדף ק"ה איתא דלר"ש אפי' רקיק אחד וט' חלות או חלה אחת וט' רקיקין ועיי"ש בפירש"י דצריך להביא י"ד מנחות ומעתה נחזו אנן במביא רקיק אחד וט' חלות הנה אפשר שחלק עשירי זה מושח עד שיכלה אבל במביא חלה אחת ורקיקין ט' הנה אם מביא חלק עשירי לחלה וט"ח לרקיק ומושח עד שתכלה א"ש ג"כ אבל באמת אף לרקיק אחד צריך חצי לוג וכן ל"ט חלות חצי לוג או להיפוך לחלה אחת חצי לוג ול"ט רקיקה חצי לוג ומעתה איך אפשר דלרקיק אחד ימשוח חצי לוג וע"כ דנותן לכהנים וכן להיפוך אי לחלה אחת חצי לוג לא יספיק למשוח ל"ט חלות מחצי לוג על פני כולן וע"כ דרק תמיד מושח כמין כי והשאר לכהנים א"כ ניחא דברקיק אחד מביא חצי לוג ומושח האחת כמין כי והשאר לכהנים וא"ל ג"כ דנותן השאר לחלות דא"כ בחלה אחת שיש לו חצי לוג וט' רקיקין חצי לוג א"כ אם יתן השאר לחלה א"כ יהא לחלה אחת יותר מחצי לוג וגם זה אי אפשר ואפי' נאמר שלוקח לחלה אחת רק עשירית לוג ג"כ א"א לומר דמחזיר השאר לחלה דא"כ נמצא לחלה אחת יותר שמן מחצי לוג כי זה המשיחה כמין כי רק דבר מיעוט וע"כ דסובר ר"ש דהשאר לכהנים אבל לדידן דלא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקין שפיר י"ל דמושחן עד שיכלה ודו"ק:


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:10:1
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:10:1](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/13:10:1)

**כל**
**ארבע מנחות אלו האפויות וכו'.** עיי' לח"מ הביא ראי' ממשנה דמנחות דחשוב עשר חלות מוכח כרבינו דמנחת סולת ג"כ באות עשר מצות דלא כפירש"י ופלא הא במשנה חשוב מנחת כהן משיח ולחה"פ דבאות י"ב חלות לכ"ע וחשוב במשנה וע"כ דלא קאי ר"פ אכל המנחות א"כ אין ראי' דמנחת סולת בא עשר חלות.


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:10:2
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:10:2](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/13:10:2)

**כל**
**ארבע מנחות וכו'.** ובהא יש להבין דמ"ט לא כתב רחמנא הך אזהרה דאסור לחמץ גם השירים בפ' ויקרא אצל הלאו דלא תעשה חמץ י"מ דפלגינהו רחמנא דאזהרה על כל המנחה נאמר בפ' ויקרא ואזהרה על שירים נאמר בפ' צו ונראה דהתם דכתיב לא תעשה חמץ ע"כ מיירא במנחות דשייך בהם עשי' קודם קמיצה כגון מנחת מחבת ומרחשת ומאפה תנור דנקמצת אחר אפי' וכל העשיות הוא קודם קמיצה והלכך לא מצי למיתני בהו אזהרה בשירים דקיימל"ן לאחר אפי' שוב אינו בא לידי חימוץ ולא שייך בהו איסור חימוץ בשיריים כלל וכלל ולכן לא כתב שם אזהרה על השיריים כלל אבל כאן בפ' צו יש לומר דבא ללמד על מנחת הסולת דליכא עשי' במנחה קודם קמיצה כלל [ואפי' אם עבר ולש וערך קודם קמיצה בחימוץ אפשר דאינו עובר בלאו כלל דלא חייבה רחמנא רק בעשי' המחוייבת לעשות ועוד כיון דדינו דנקמצת סולת אם עשאה עיסה נפסלה המנחה והמחמץ את הפסולה א"ע בל"ת וכמו שמבואר לקמן דף נ"ז ועיקר אזהרה בהם על החימוץ אינו אלא בשיריים וזהו דלא הוזכר כאן רק לא תאפה חמץ דהשיריים אינו מחוייב ללוש ולהעריך דיכול לעשות בשיריים מה שירצה והלכך א"ח אלא על מלאכת אפי' בלבד דהא מ"מ נצרך או לאפות או לעשות מהן תבשיל ולבשלם והיינו דפלגינהו קרא להורות דבמקום דחייב על עשיית המנחה א"ח על השיריים ואמקום דחייב על השיריים א"ח על עשיית המנחה.
**והנה** במנחות דף ע"ה במתניתין גבי מנחת ישראל כופל אחד אחד לשנים ושנים לד' ואינו מבדיל ור"ש אומר מנחת כהנים אין בהם פתיתה וכולן כזתים ופי' הרע"ב דלאחר שעשה פתיתין כזתים כופל כל זית לב' ושניים לד' ורבינו בפי' המשנה כ' וז"ל אמר רחמנא פתות אותה פתים ואמרו אותה פתים ולא פיתים פתיתין הכונה שאינה מפליג בפתיתה רק לא יהא פחות מכזית ואותה הפתיתה שהוא כזית כופל אותה עם ארבע ואינו מבדיל כדי שלא יהא פתיתין משמע מדבריו שס"ל הא דקאמר במתניתין וכולן כזתים היינו כשחולק לא יחלק שיהי' פתיתה א' פחות מכזית ולכך אינו מבדיל שלא יהא פיתין פתיתין ואם אירע שלא נחלק מתחלה כשהתחיל לפתות ולא נשאר בצד אחד אלא כזית או כשפותתה לד' צריך שלא יבדיל וכ"כ במהרמ"ש.


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:10:3
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:10:3](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/13:10:3)

**ואם**
**הי' המנחה של זכרי כהונה.** עיי' מל"מ שהביא שתמהו הקדמונים דמנחת כהנים אין פותת פיתים ובס' קרבן אהרן תי' דס"ל לר"ש דלא פתות אותה קאמר רק שיעשנה כמנחת פיתים שיאפנה בכלי או לענין שטעונין יציקה והוצרך לומר זה מפני ששינה אותו באמרו חפונה תביאנה אפיות הרבה לזה אמר שע"כ כמו מנחת פיתים הי' ובמל"מ השיג עליו והנה ראיתי בחי' רשב"א שכתב ג"כ כעין דברי הק"א וז"ל כיון דר"ש דריש טעמא דקרא ולדידי' הא דצריך פתיתה משום קמיצה לכן עכ"ח במנ"ח דליכא קמיצה א"צ פתיתה ויפרש פתים ר"ל תפוני מנחת פתים שתאפה כמנחת פתים שהוא מנחת מחבת שנקראת מנחת פתים דכתיב בה פתות אותה פיתים וזו מנחת חביתין ממנחת מחבת הי' בא ולא שיצטרך פתיתה עכ"ד והנה מדבריו יצא להוכיח דרבנן דלא דרשו טעמא דקרא סברו דנהי דפשיטא דפתיתה צריך לקמיצה אבל לזה הי' סגי בפתיתה כדי קומץ ואמרינן דקרא דכ' דצריך פתיתה לכל המנחה וא"כ לא משום הקמיצה הוא לכן גם במנחת כהן שייך פתיתה אבל ר"ש דדריש טעמא דקרא סובר דמצות פתיתה בכל המנחה משום קמיצה ולכן במנחת כהן א"צ פתיתה.
**ובהא** ניחא מה שפירש"י דף ע"ה וכולן פתיתין כזית ופירש"י אפי' מנחת העומר פותתין כזית ותמה בטה"ק הא מנחת העומר נקמצת שהוא סולת ורש"י פי' בתורה פתות אותה פיתים דריבה תורה מנחות לפתיתה קודם קמיצה א"כ עומר דנקמצת כשהוא סולת א"צ פתיתה כלל להנ"ל ניחא דהנה הא דגלי קרא דבעי פתיתה אף דפשיטא דצריך פתיתה לקמיצה היינו לרבות כל המנחה כמוש"כ הרשב"א ולפי"ז הא דפירש"י על תורה דרבתה תורה פתיתה קודם קמיצה ע"כ קאי על המנחה דכדי קומץ פשיטא דצריך פתיתה ורבתה תורה כיון דכדי קומץ ע"כ צריך לפתות לכן גם יתר המנחה צריך פתיתה אף דלא הו' צורך קמיצה כלל וזה כונת רש"י אמור מעתה במנחת העומר דקומץ סולת הפתיתה של שירי המנחה לאחר הקמיצה והאפי' דהרי הפתיתה בשירי המנחה אין משום מצות קמיצה והנה רש"י פי' שכופל אחד לט"ז ותמהו א"כ ליכא כזית בפתיתה אחת עיי' צ"ק וטה"ק ולדעתי לק"מ דע"י אפי' מתרבה העיסה ועיי' מש"כ הכ"מ פ"ח מתומ"ס בשם הרלב"ג.
**והנה** במל"מ תמה אפירש"י דפי' דהא דלר"ש דמנחת כהנים אין נקמצות אין פתיתה דבנדבה איירא דמשמע דקשיא לי' אי במנחת חוטא הוא לר"ש נקמצת כדאיתא לעיל דף ע"ג וע"כ בנדבה וע"ז הוקשה הא מנחת חוטא סולת הוא וא"כ בלא"ה אין פתיתה א"כ אף אי מחובה איירא דנקמצות הא ל"ש פתיתה דנקמצות קודם אפי' וכן הקשה בטה"ק ולדעתי לק"מ כי איתא שם דר"ש סובר דשאר נשפכים על בית הדשן וסובר דאין השירים כלל א"כ לא שייך פתיתה לכן פירש"י נדבה דאינן נקמצות גם אין מתפזרים אלא נאפה ונקטר א"כ הו"א דשייך בהו פתיתה קמל"ן דאין בהו פתיתה כיון דנקטר בלא קמיצה ודו"ק.


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:11:1
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:11:1](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/13:11:1)

**לא**
**בלל וכו'.** הנה ברע"ב פ"ג דמנחות כתב דהיינו אם שייר כדי קמיצה ותויו"ט השיג דהא רבינו לא מחלק ולדעתי הדבר מבואר כרע"ב דהא רבינו בפ"ה מאימ"ז כ' דקומץ מעכב המלח וכ"מ השיג שם עליו אבל טעמו מבואר היטב ברע"ב פ"ג דמנחות ס"ה לענין פתיתה דאי ליכא פתיתין במה יקמוץ דכ"כ לעיל דפתיתה תליא בקמיצה דהיכי דל"ב קמיצה ל"ב פתיתה אלא דלדידן דלא דרשינן טעמא דקרא ומצריך פתיתה אף אי ל"ב קמיצה כגון במנחת כהנים ובמנחת אלו באמת אם לא פתת כלל כשר אבל מנחות הצריכות קמיצה ע"כ צריך פתיתה דאל"כ במאי יקמוץ.
**והנה** בגמ' שם אמרו משנה דלא כר"ש ומוקי ר"נ במנחת כהנים והנה לכאו' קשה לר"ש מנחת חוטא של כהנים נקמצות אך ניחא דרש"י כ' לפרש דמשנה דפתיתין מנחת כהנים והיינו נדבה וכונה דרק בחוטא נקמצות אבל לא בנדבה אלא דא"כ תמוה לי טובא א"כ איך קתני שם לר"ש הפתותות בין ט"ו עבודות דכהן מודה בהן הרי כיון דאין נקמצות אין בהן פתיתה ובמנחת נסכים אין כאן פתיתה לר"ש דסובר דמנחת כהנים אין פותת דאין נקמצות ובשלמא לפמש"כ הרא"ם דר"ש רק חולק דלד' ל"ב אבל לשנים פותת א"ש וכן לדרכו של לח"מ לעיל בה"י אבל לפי דרכו של קרבן אהרן ומל"מ דלר"ש אין פותת כלל קשה טובא והנה למל"מ יש ליישב קצת דהוא ביאר דמנחת חביתין פותת דהיינו לשנים שחולק החלות א"כ מצי קאי אהא אף שזה דוחק לומר על הכה"ג דבעינן שיהא מודה בט"ו עבודות דאל"ה אין עובד דאיך ימנו כה"ג כזה מי שאין מודה בעבודה אבל לדרכו של קרבן אהרן וכאשר הבינו הראשונים הראב"ד שהקשו מקרא דפותת פיתים דלר"ש אין פותת כלל גם במנחת כה"ג א"כ קשה מה מוקי כר"ש דאין נקמצות א"כ ליכא פתיתה אולם ק"ל עוד מדף ס' דקאמר ר"ש כל שאין נקמצות אין בהן הגשה והיינו מנחת כהנים ושם הוקשו התוס' ג"כ קו' הנ"ל לר"ש מנחת חוטא של כהן נקמצות וכתבו באופן הב' דבאמת צריך הגשה ורק כאן איירא משל נדבה [וכפירש"י בדף ע"ו] אלא שתמהו דר"ש בעי שיהא ממנו לכהנים ולכן מפרשינן דלא נקטו לטעמא רק לכללא ולפ"ז גם במשנה דפתיתין י"ל דלא נקטו לטעמא רק לכללא דאף דיש נקמצות כגון של חוטא אפ"ה אין בהן פתיתה ובזה א"ש פירש"י שם דמנדבה איירא ר"ל מדנקט אין נקמצות היינו לכלול של נדבה אבל באמת יש של חוטא דנקמצות ואפ"ה אין בהן פתיתה דנקמצות כשהן סולת ומיושב מה שתמה במל"מ על פירש"י כמש"כ לעיל וא"כ תמוה מאוד הא דמוקי בשל כהנים או באין נקמצת א"כ כיון שיש כאן הגשה ליכא והרי חשוב בט"ו עבודות גם הגשות וכן יקשה מתנופה דבהני דליכא קמיצה ליכא תנופה [כמובאר דף ס"א]:


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:11:2
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:11:2](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/13:11:2)

**לא**
**פתת לא משח וכו'.** הנה כמו לא משח ברקיקין כן הא דקתני לא בלל בחלות והיינו או שמשח או נתנו במתן ראשון או נתנו ביציקה אחר אפיה וכן לא אלא שנתנו במת"ש או בלל דאל"כ הוה חיסר שמנה אפ"ה כשר ומוכח דלא כרא"ם הנ"ל והנה תוס' הוק' לא בלל לעכב דהא כתוב במחבת ומאפה תנור בלולה ולפמש"כ י"ל דמאפה שאני כיון דליכא מעשה אחריתא שפיר י"ל דמעכב דאם לא בלל רק שנתנו במת"ש וביציקה א"כ אין כאן שינוי במנחה עצמה רק שחיסר מעשה בלולה ע"כ כשר והנה בטה"ק שם הקשה לתוס' דלר"ש לא בלל מעכב א"כ מאי פריך מסו"א דאין נבללין הא בזה ר"ש קאמר לה להנ"ל יש לומר רק במאפה תנור בלולה מעכב אבל בשאר מנחות אין מעכב וכיון דר"ש סתמא קאמר דסו"א אין נבללין ועוד יש לומר קו' הנ"ל דבטה"ק לקמן בדף ק"ג הקשה נהי דסו"א אין נבללין עכ"פ ביש מתן שמן למטה ויש מתן שמן למעלה כבר הוא בלול כמוש"כ בטה"ק דף ע"ה על דברי רש"י [והנה יש לומר ג"כ דאיירא במאפה תנור דליכא מתן שמן למטה כמוש"כ המל"מ] ולדעתי לא קשה מידי אי נאמר דסובר כרבי דחלות בוללין א"כ אין כאן מתן שמן למטה לאחר אפי' לכן צריך בלולה ולקמן בדף ק"י איתא דרבי סובר דלס' עשרונים לוג אחד אבל יותר מס' לא ולפמש"כ רבי לשיטתו דסובר חלות בוללן א"ש דרק ס' נבלל אבל ס"א אין נבלל דליכא שמן למטה וגם בלא"ה רבנן דסובר לוג אחד סגי א"כ לא שייך דנבלל ע"י שיש שמן למטה ולמעלה כיון דאין כאן רק לוג בס' עשרונים וכן יש לומר לר"ש אי יסבור לוג לס' עשרונים אך דקשיא לי טובא דקאמר לרבי לוג אחד לס' עשרונים והנה מזה צריך מתן שמן למטה ולא נשאר אפי' לוג אחד ואיך אפשר לבלול ס' עשרונים חלות בפחות מלוג הא בדף ע"ו דעשר מצות רביכה א"א לבלול ברביעית שהוא רק שלשה עשרונים ושליש ואיך אפשר דיסבור רבי כראב"י דאין לה אלא לוגה ומכאן ראי' לפירוש ראשון בדף ע"ה דלית לי' לרבי הך סברא דאין אפשר לבלול ועיי' תוס' שם שכ' יען דנאפה בולע ולכן א"א לבלול במעט שמן עיי' פירש"י זבחים דף צ' מותר רקיקין יען דנאפה אין בולע וצע"ג.
**ואמנם** אף אי יסבור דלא כרבי יש ליישב קו' טה"ק דשם באמת איכא בלולה דיש מתן שמן למטה ולמעלה א"כ אף נהי דבעינן בלולה ממש אבל משום זה לא שייך דיפסול דעכ"פ יש כאן שמן למטה ולמעלה ולכן שפיר מתמה ר' זירא כי אין נבללין מאי הו' והא תנן לא בלל כשר והכונה לפי"ז לא בלל היינו שלא בלל ביד אבל הי' מתן שמן למטה ולמעלה אולם לרש"י לא בלל רק נתן במתן שמן ביציקה וקשה לכאו' מאי פריך הגמרא הא לא בלל פסל מר' זירא הא יש לומר כהא"ג היכא דליכא שמן למטה ולמעלה רק ליכא בלולה ביד זה ודאי לא בלל כשר אך א"ש דמנחת סולת יש יציקה קודם אפי' א"כ ע"כ יש כאן מתן שמן למטה ולמעלה דמתן שמן מעכב מדלא קתני במשנה כמוש"כ טה"ק ואפ"ה קתני לא בלל ואמאי כיון דיצק איכא שמן למטה ולמעלה ע"כ דסובר דאם לא בלל ביד ג"כ פסול ושפיר מייתא דר"ז הקשה לר"ש הא תנן לא בלל כשר דהיינו ג"כ בלילה ביד דהרי יש שם שמן למטה ולמעלה דהוא איירא אפי' ממנחות שיש שמן למטה אבל במנחות דצריך יציקה לאחר אפי' א"כ אם לא בלל רק נתן ביציקה א"כ בעודו סולת ליכא שמן למטה ולמעלה כהא"ג לא בלל באמת יש לומר דלר"ש מעכב כמוש"כ תוס'.


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:12:1
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:12:1](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/13:12:1)

**סדר**
**הבאת המנחה כיצד וכו' ונותן הקומץ לכלי שרת ומקדשה בכלי שרת.** ומבואר בש"ס סוטה י"ג ע"ב טעמא דילפינן מדם כמו בדם דקדישתי' סכין בצואר בהמה הדר מקדש לי' בכלי שרת הכא נמי ל"ש וכתב בלח"מ אע"ג דבמנחות ז' מסופק רבא בקידוש קומץ אי ילפינן מדם לא הו' שמיע לי' הא ברייתא ע"ז יש להשיב דילמא לעולם ידע מברייתא דסוטה רק דבעי אי ממנחה ילפינן או מדם משום דסבור דלענין עג"ק עדיף טפי לילף ממנחה ממדם אמנם קשה א"כ הא דפריך לרבא ואם איתא לילף מדם וקשה הרי אף אי רבא לענין עג"ק לא יליף מדם משום דיליף ממנחה דממנחה עדיפא לי' לילף אבל בב' כלים דליכא ילפותא ממנחה יקשה נילף מדם כדמוכח ברייתא דסוטה ומאי מקשה ואם איתא:
**והנה** הרשב"א בחי' הקשה כעין זה הא כאן ל"ש לילף ממנחה א"כ נילף מדם ולדעתי זה אין קושיא כ"כ דילמא לית לי' ילפותא מדם אבל כפמש"כ יקשה מברייתא דסוטה דילפינן מדם א"כ כיון דלא יליף ממנחה יקשה נילף מדם ורשב"א הביא בשם תוס' ליישב גם כאן יש לילף ממנחה דקדוש לחצאין ותמה ברשב"א חדא לחד מ"ד אין קדוש כלל ולמ"ד נמי דקדוש רק משום מתוך:
**אך** נראה ליישב גם לענין ב' כלים יש לילף ממנחה דאף למ"ד אין חביתין קדושין לחצאין בארנו בפ"ד מה' אלו דעכ"פ חזר ועירבן ודעתו לקדשן שנתקדש ליקרב א"כ שפיר שייך לומר דממנחה ילפינן דנהי דאין קדוש לחצאין היינו ליקרב בלא חזר ועירבן וקידשן אבל בחזר ועירבן מהני א"כ שייך למיבעי אי לילף מדם דל"מ חזר ועירבן או ממנחה דמהני וכש"כ למ"ד ליקרב שבארנו שם דכונה לדעת רבינו דסובר בפרקין דחביתין היינו י"ב חצאין וע"כ מערבן דנפ"מ רק דא"צ לקדשן מדעת א"כ סובר דקדוש אפי' ליקרב ואף דנתן טעם יען דקרב לחצאין הרי בארנו שם דלר"א אפי' בשאר מנחה כך יען דישנו בחביתין וא"כ בכל מנחה קדוש לחצאין לאותו מ"ד ושפיר בעי בקומץ אי ילפינן מדם או ממנחה וא"כ אין ראי' דלא ידע מברייתא אלא דבעי אי ממנחה ילפינן או מדם לכך המובחר דהדר בי' רבא מההיא מטעם שכתבו תוס' דר"נ רבי' סובר דאין קדוש ולכן פסק רבינו דאין קדוש בב' כלים ודו"ק:
**אלא** דעדיין יקשה דהרי רבינו כתב דחוזר ומקדשן ע"כ דסובר דמהני חזר ועירבן כמו שעמד עליו במל"מ וע"כ דסובר אי ילפינן מדם היינו דאין קדוש אבל חזר ועירבן מהני דל"ה כנשפך מטעם שיבואר ויקשה א"כ ע"כ דלא מפרש כמוש"כ דהאי בעיא אי ממנחה ילפינן היינו דעכ"פ לכ"ע מהני חזרה או מדם ילפינן דלא מהני חזר ועירבן אלא דהאי בעיא אי ילפינן מדם דקדוש וא"כ שוב יקשה מאי בעיא הא ברייתא הוא ואין לומר דבעיא אי ילפינן ממנחה הא מנחה גופא לא קדוש לחצאין כנ"ל וע"כ כלח"מ דלא ידע מברייתא ולהלכה שפיר פסק רבינו כברייתא דסוטה דלפי אותה ברייתא מסתבר לומר דהדר אביי מב' כלים שלא יהא ברייתא סותר לדבריו ולפי"ז ג"כ ראי' למש"כ בפ"ד מ"ה אלו דלכ"ע יכול להקריב כשעירבן החצאין דחביתין ולא פליגי אלא אי צריך קדוש מדעת ובזמנו דהא לפי שכתבנו דלרי"ו א"י להקריב אפי' כשעירבן יקשה א"כ כש"כ קומץ ל"מ בחזר והקדישן ואמאי כתב רבינו כאן דמהני חזר והקדישן:
**ואמנם** במה שהקשה במל"מ אמאי מהני חזר והקדישן הא הו' כנשפך נראה ליישב דאף דאין קדוש רק בדם דהא יכול להחזירו לידו ויתננו לכ"ש אבל בדם א"א להחזיר הדם לצואר ולכן לענין שיהא כנשפך אין לדמותו לדם ועוד אפשר לחלק דבדם דצריך לראות אויר הכלי כדאיתא זבחים דף כ"ה משא"כ בקומץ לא צריך לפמש"כ בטה"ק דף ז' להוכיח מהא דמצריך ג' כהנים דגם בקומץ בעינן שיראה אויר הכלי נסתר חילוק זה אך לי צ"ע דבריו דזה אין מיושב הא דבעי ג' כהנים דאף אי צריך לראות פני הכלי יכול לעשות ב"ב כהנים דהנה בשחיטה נהי דצריך לראות פני אויר הכלי היינו אם שחט ומקבל אבל אם שחטו ודמו עדיין בצוארו [כגון אם יש דם מעט שאין דמו נזרק למרחוק] עד שמקבל הדם בכלי כשר כדמוכח מהא דדרשינן בנכנס צווארו ואח"כ הוציאו לחוץ וקיבל דמו בעזרה עיי' כ"מ פ"ב מפהמ"ק אף דלא ראה פני הכלי הדם כשר לזריקה אך יש לדחות דזה בעינן רואה פני הכלי בלא"ה רק לכתחלה ואין ראי' מזה:
**אמנם** נראה לחדש ליישב שיטת רבינו דהנה המל"מ הביא המ"כ שהביאו הכ"מ פי"א דנשפך על רצפה אוספו רק אחר שקידשו בכלי והנה אני החזקתי על ידו בפי"א מפהמ"ק מדכתב רבינו שם נתן לפסול או לכלי חול פסול ולא מהני חזרה לכשר או לכלי קודש ואולם יש לחלק לפמש"ש תוס' זבחים דף כ"ה ויומא דף מ"ח ביתר ביאור דיש סברא דם שעל הסכין גרע מנשפך דהו' קבלה בפסול כמו דמצינו דכשר בלא בלל ובבלל בחוץ פסול וא"כ יש לומר לעולם דברי רבינו בפשיטת דנשפך אוספו אפי' בקידשו שקידש בכלי ודוקא קבלה בפסול דנתן לכלי חול בידים או לשמאל גרע אבל נשפך ממילא עדיף ולפי"ז יש לומר כאן נהי דלא קידש מהני חזר ולקחו דנהי דיש פסול בקבלה הנה זה דלא קידש אין גורם פסול רק דלא נעשה עבודת קבלה וכאילו נשפך והא נשפך כשר במנחה אבל בדם דנשפך פסול ל"מ חזר ערבו כיון דלא קידש הו' כנשפך דפסול וזה דבר חדש:
**ויותר** יש לומר לפמש"כ בשי"צ דלתוס' בזבחים יש לומר הא דאוספו עדיף מדם סכין יען דרצפה נתקדשה ג"כ א"כ הו' כאלו קבלה בכלי אבל קבל הפסול גרע אבל מהא דבלל בחוץ דגרע באמת אין ראי' דחוץ י"ל דגרע כמוש"כ תוס' גבי מוצה דם העוף כשר עיי"ש ולפי"ז יש לומר דבמנחה דלא גלי קרא שפיר יש לומר נשפך עדיף דהו' כאלו קידשה בכ"ש כיון דרצפה נתקדש [וראי' לזה מזבחים דף צ"ג ומדברי רבינו דיש ספק אם הכלי פוסל הה"ד נשפך משמע אי קיבל בכלי כשר גם ברצפה כשר משום דהו' כקיבל בכלי אחרת אחר שכבר נתקבל בכ"ש כתיקונו דהיינו בצואר הבהמה דהוא כר"ש] ואולם לתוס' יומא דמדמי ללא בלל כלל א"כ סברו נשפך הו' כאלו אין קיבול כלל גרע מנשפך אבל לא דנשפך חשוב כקבלה דהרי מדמי ללא בלל כלל כן העלה בשי"צ וא"כ לפי סברת תוס' יומא גם במנחה שנתפזרה פסול ולפי"ז תליא בב' תי' שבתוס' זבחים ויומא ודו"ק:
**והנה** הי' אפשר לפרש חוזר ומקדישו שקומץ מחדש כעין הך דפי"א מבהמ"ק יצא לחוץ חוזר וקומץ וראיתי בספר מנחה טהורה שכתב לפרש כן אבל לדעתי זה אינו דשם נקמץ בפסול אבל בקיבל בפסול א"א לקמוץ שנית דהו' מנחה שנחסרה אחר קמיצה דשירים אסורים באכילה ואולי י"ל דעכ"פ מוטב שיקמוץ דנהי דפסול באכילה עכ"פ ראוי' להקטיר ודוחק:
**ועוד** יש לומר לפשמ"כ בטה"ק דף ז' דהו"ל דמחזיר הקומץ לשירים תחילה חצי קומץ ומבטלו ואח"כ חצי קומץ שני ומבטלו דהא דשירים אין מבטלין הקומץ מטעם עולין וכאן בקמצן פסולין להקרבה מבטלו ובטיל עיי"ש וכן מסתבר לכאורה דזה דאין קומץ מתבטל היינו לאחר קידוש כלי וא"כ לפי"ז כאן דלא נתקדש החצי מחזיר לשירים ומבטלו מעט מעט דאי בפעם אחרת מתקדש בחזירתן ואח"כ יחזיר ויקמוץ [או שיתן הכלי עג"ק דאין מקדשין עג"ק וכדמוקי בגמרא ולא מתקדש בעודו עג"ק ויתבטל ושוב יחזור ויקמוץ]:
**ומה** שהקשה במל"מ שלא הביא רבינו כהן שאין ידיו מחזיק ב' זתים הנה כיוצא בזה קשה דביומא דף מ"ז מסיק דבעי כהנים שמנים ורבינו לא הביא כל הני בעיא דיומא שם ב"ה בין לענין קמיצה בין לחפינה עיוהכ"פ הך דבין הביניים ודאבראי ונראה דדעת רבינו כאן דקיימל"ן כדקמצי וכדחפנו אינשי אין קפידא רק שלא ירחיק אצבעותיו אבל מה שנעשה ממילא כדקמצי אינשי הכל בכלל הקומץ ואף אי ידיו כחושות וא"א לו להדביקו הא עכ"פ קמץ כדקמצי אינשי דהרי כהא"ג בחפינה א"א באחר רק בכה"ג ול"ש שיחפון כהן שמיני ואטו משום זה יפסול לכה"ג וע"כ דעכ"פ כיון דחפן כדחפנו אינשי סגי וכ"כ בשי"צ בשם המאירי:
**ובזה** יש לומר הא דכהן שאין ידיו מחזיק ב' זתים היינו ג"כ של קמיצה פסול לא לעבודה דהא בגמרא דבעי כהנים שמינים אפ"ה לשאר עבודות כשרים הה"ד באין ידיו מחזיק נהי דלא כשר לקמיצה אבל לשאר עבודות כשר וע"כ אין רבינו להביאו דפשיטא דלקמיצה צריך ב' זתים ולפי"ז בכה"ג באמת יש קפידא שיהא ידיו מחזיק ב' זתים דא"א באחר וראי' מירושלמי פ"ה דיומא גדול לפי גדלו וקטן לפני קטנו כגון בן גמלא שלא הי' ידיו מחזיק רק ג' זתים משמע זהו שיעור היותר קטן דמשכחת בכה"ג משום דכה"ג צריך להקריב מנחת מחבת בכל יום עם חצי לבונה פרס בשחרית ופרס בין הערבים וצריך להביא בבת אחת בבוקר אלא דלפי"ז בכל כהן צריך שיהא ידיו מחזיק ב' זתים דהא כל כהן צריך להקריב מנחת חינוך שמעשהו שוה לחביתי כה"ג כמוש"כ רבינו בפ"ו מכה"מ אך יש לדחות דאחר יכול לקמוץ לו קומץ לבונה דקמיצת לבונה אינה עבודה רק ליקוט לבונה עיי' פי"ג מפהמ"ק [ועיי' ירושלמי פ"ה דשקלים דבעי בלבונה שמביא קומץ אי לפי כהן או לפי בעלים ועיי' תוס' מנחות דף קו' ומשל"מ פט"ז מה' אלו]:


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:12:2
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:12:2](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/13:12:2)

**וקומץ**
**שחלקו בשני כלים אינו קדוש.** עיי' לח"מ שמוכח מברייתא דסוטא דקידוש כלי מדם ילפינן וכאן לא ידע מברייתא זו והנה בטה"ק מנחות דף ז' השיג דשפיר יש לומר דידע דילפינן מדם רק דאין ראי' משם דלפסול עג"ק דרק בדם דצריך שכהן יעשה עבודה צריך שיהא שלא עג"ק רק ביד כהן אבל בקידוש קומץ שכהן עושה עבודה שזורק לתוכו כדאמרינן בזבחים דף י"ג אידי ואידי מתן כלי א"כ כיון שכהן נותן לתוכו שרי אף עג"ק כיון שנעשה עבודת הנתינה ע"י הכהן ולדעתי דברי הלח"מ פשוטים דעכ"פ זה דליבעי כלי אחד לא ב' כלים זה מוכח שפיר מברייתא כיון דילפינן מדם וא"כ אם איתא דהדר מההוא דעג"ק א"כ סובר לענין ב' כלים ג"כ קדוש דלא ילפינן מדם וא"כ הו' נגד ברייתא דסוטה ולכן נכון לומר שהדר מקמייתא ורק יקשה ע"ז דלא אותבי' מברייתא ע"ז כתב הלח"מ שפיר דלא ידע מברייתא ועוד נראה דהרי לעיל דף ו' אמרינן דלא גמרה עד נתינה בכלי והיינו דעד שנתן בכלי הוא הכל עבודת הקמיצה לא ממתן כלי שהוא נגד קבלה והראי' שהביא מזבחים סתירה לדבריו דשם פירושו דתחילה קאמר דל"ד לקבלה דממילא והכי שקיל ורמי א"כ הקבלה אין עבודה וע"ז קאמר אידי ואידי מתן כלי הכונה עכ"פ מקבלו ולא קאי אנתינה אלא אקבלה דאי אנתינה מאי שייכא אידי ואידי מתן כלי לא דמי שם ממילא והכא שדי ורמי כדס"ד וכאשר ביארתי ענין זה בפי"א פסהמ"ק בארוכה א"כ זה שנתן הכהן מעבודת הקמיצה הוא ועבודת מת"כ היינו מה שביד הכהן לקבל הקמיצה וא"כ אי ידע מברייתא ידע ג"כ דליבעי עג"ק דכמו בדם דבעי עבודה ביד כהן כן בקידש כלי אלא דלכאו' עדיין יקשה דמלישנא דקידוש קומץ משמע מטעם קידוש בכלי עג"ק קאתיא עלה לא מטעם עבודה ביד כהן ולכן נראה דתליא באשלי רברבי ואקדים דברי תוס' לקמן דף י"ד אהא דאמרינן שם שחיטה וזריקה מתירין א"כ גם קבלה מתיר ותי' כיון שכבר קדוש בדם ויפלא מהך דסוטה דאמרינן כמו שחיטה קדוש ובעי כלי לקדש כן נמי בקומץ הרי דבעי לקדש וכן בדף י"ג אמרינן בתרווייהו קדושת כלי ועיי' צ"ק ונראה דהנה בדף ע"ח פליגי לחד לישנא סכין עדיף ולחד לישנא סכין גרע דאפי' למ"ד דמקדש שלא מדעת סכין אין מקדש אלא מדעת דקדושת סכין לא אלימא ככ"ש והנה למ"ד זה ודאי דכהן בעי משום עבודה אבל הא דבעי כ"ש לא כלי חול יען דסכין לא אלימא כר"ש לכן צריך כ"ש וזהו גם שיטת גמרא דסוטה דבעי כ"ש לקדש וכן במנחה בעי לקדש בפ"ע דהרי קדושת מנחה לא אלימא ככ"ש לכן צריך כ"ש ולכן צריך לקדש המנחה שנית אבל למ"ד סכין אלימא ככ"ש א"כ לא צריך כ"ש רק שתורה ציותה כן וא"כ אין הקבלה מקדש ולא הו' מתיר וא"ש דברי התוס' בדף י"ד דשם יש ב' לישנא לחד לישנא שחיטה וזריקה דמתירין א"כ סברי דקבלה ל"ה מקדש ולא מתיר ולאידך כ"ש דמקרבי משום דסובר דהו' מקדש ומתיר ותלוי הני תרי לישנא בהני תרי לישנא בדף ע"ט ובזה נתיישב דברי רבינו פי"ז מפסהמ"ק דפסק כהני לישנא דכש"כ קבלה והלכה דמקרבן עיי' כ"מ שתמה לפמש"כ ניחא דסובר כברייתא דסוטה סכין לא אלימא ככ"ש ובא לקדש והו' גם קבלה מתי' כש"כ דקבלה והולכה דיש גם מעלה דמקרבן.
**ומעתה** א"ש גמרא דנקט קידוש כלי מדם היינו דסובר בדם דחוץ מזה דהו' בכהן מהא דבעי כ"ש דוקא ולא כלי חול ע"כ דבא גם לקדש לכן בקומץ מה שנותן בכלי היינו לקדש ושפיר בעי [אף אי לאו מטעם עבודה בכהן אי בעי ביד כהן או עג"ק דקידש בעי ביד כמו בקבלה וכאן הקידוש לא לבד מטעם עבודה אלא דבא להוסיף קדושה] מטעם קידוש כלי ולפי"ז יפה כתב בלח"מ דא"כ ידע מברייתא ידע דבא לקדש דא"ל משום עבודה בכהן בעי בדם דהרי אי הו' ידע מברייתא הו' ידע ג"כ מטעם קידוש הוא להוסיף קדושה על קדושת סכין אעכ"ח דלא ידע ועוד כמוש"כ דלישנא בפירוש משמע דבעי מטעם קידוש ולא מטעם עבודה וא"כ עכ"ח דלא ידע ונכונים דברי הלח"מ בישוב דברי רבינו.
**ואולם** אכתי קשה מאי בעי נהי דמטעם קידוש לא בעי שלא עג"ק עכ"פ ליבעי מטעם עבודה בכהן כיון דלפמש"כ לא בנתינה מתקדש אלא בקבלה שהכלי מקבל הקומץ לתוכו וא"כ ליבעי דוקא ביד כהן וצ"ל עכ"ח דהי' סובר דל"ה עבודה והי' סובר דהעבודה הוא מעשה הנתינה וכגמרא דלקמן דף ט' לפי פירש"י בהא דמסיק קידוש קומץ בימין היינו מעשה הנתינה אבל לפי פירש"י בזבחים דמפרש דקאי אקידוש קומץ שמקבל בהכלי א"כ העבודה הוא הקבלה בכלי לא נתינה בכלי ולפי מה שפירשתי הוא פלוגתא דתנאי בדף ז' דלמ"ד דל"מ חזרה בקידוש כלי ע"כ סבר הנתינה הו' גמר עבודה בקמיצה כאמור והני דפליגי וסברי דגם קידוש כלי יחזור דל"ה עבודה סברו דנתינה הו' עבודה בפ"ע לא גמר עבודה והנה איכא ב' לישנא אליבא דרב ותליא ג"כ בהאי סברא כמו שיבואר בפי"א מפסה"ק וא"כ ע"כ דכאן סובר דל"ה עבודה הקבלה אלא מת"כ וא"כ הא דבעי אי מהני עג"ק היינו כיון דנעשה עבודה כבר בכהן בנתינה א"צ כהן לקידוש כלי וסגי עג"ק וכדברי הטה"ק אלא די"ל דאפ"ה דברי הלח"מ נכונים דאי הו' ידע דילפינן מדם ע"כ מוכח משם כמוש"כ קידוש כלי אין עבודה אלא משום דבא לקדש וא"כ ממילא עג"ק פסול כמו שמלבד דבעי ביד כהן משום עבודה בעינן ג"כ כ"ש כדי לקדש וה"ה דבעינן שלא עג"ק אף בקידוש דקבלת קומץ דליכא משום עבודה.


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:12:3
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:12:3](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/13:12:3)

**חלקו**
**בשני כלים לא קידש.** וקשה לי דבגמרא מבואר משם דילפינן מדם וקשה אדרבא הא בדם הו' קדוש ג"כ לחצאין אם אין קיבל כדי הזי' בכלי אחד כמבואר במל"מ בפ"ב מהלכות אלו וא"ל שם משום דכדי הזי' קרב בפ"ע לכן קדוש בפ"ע אבל כאן אין קרב לחצאין חצי קומץ בפ"ע דז"א דקייל"ן דקומץ שהקטירו לשנים כשר דיש הקטרה פחות מכזית כמבואר בפי"ב מפסהמ"ק וכרי"ו דמנחות דף כ"ו וא"ל דסובר כרי"ו דאף דקרב לחצאין אין קדוש לחצאין במנחה וע"כ דילפינן מדם דאין מקדש בהזי' ז"א דשם שפיר ילפינן מדם דהרי בחביתין הו' פחות מכדי הזי' כיון דלדעת רבינו בפרקין מקריב חצי י"ב חלות בבוקר וחצי י"ב בערב ולכן לא קדוש וא"כ כאן דקרב לחצאין יש לומר אדרבא נילף מדם דקדוש לחצאין.
**ומזה** עכ"ח יש להוכיח דבדם אף בכדי הזי' לא קידש אף דקרב בפ"ע ושפיר פריך דנילף מדם דאף דקומץ שהקטירו פעמים כשר אפ"ה אם לא קידש בב"א לא קידש לחצאין ובזה ניחא מה שהקשה ברשב"א בהא דפריך לרבא נילף מדם והא אף אי לא ילפינן מדם דלא קדוש ג"כ אית לן לומר דלא קדוש דמהיכי תיתי דקדוש דא"ל דמצינו בחביתין דקדוש לחצאין לר"א הא משום מתוך וכאן ל"ש מתוך ולפמש"כ דגם כאן קדוש מתוך א"כ הו"א דנילף מחביתין דקדוש לחצאין לכן שפיר פריך דנילוף מדם דלא קדוש לחצאין.


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:12:4
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:12:4](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/13:12:4)

**קידש**
**הקומץ בשני כלים וכו' חוזר ומקדש.** ובמשל"מ הקשה מפ"ד מה' אלו דאם קיבל הדם בב' כלים ל"מ חזר ועירב כמו שפירש"י בשמעתין דזבחים דף צ"ג ונראה ליישב דהנה קייל"ן דאין חיבור אדם חיבור כמוש"כ רבינו בפ"ו מטומאת אוכלין דאתרוג שנפחת ותחב בו כוש אינו חיבור והוא מתוספתא וכהא"ג איתא בתוספתא פ"ב דאהלות חלב המת שהי' מפורד והתיכו טהור שאין חיבורי אדם חיבור ובחי' הרש"ש שם הקשה ע"ז א"כ הא דאיתא בכמה דוכתי' דעיסה וכן ככר מטמאים הא חיבור הוא ע"י אדם ולי נראה דרק מה שהוא בבריאה דבר שלם כשנפרד לא מהני אם חזר והתיכו דלגבי חיבור ביד"ש ל"מ חיבור בידי אדם שיהא חיבורו כמו חיבור ביד"ש אבל בככר או עיסה או בגד דחיבורו ע"י אדם לכן חיבור בידי אדם כשחזר וחיברו שפיר הו' חיבור לפי"ז ניחא בקומץ דהו' חיבור ביד"א מהני חזר וקידשו כאחת אבל חיבור של דם דהו' חיבור ביד"ש לא מהני חזר וקידשו ביחד אך קשה הא בפ' דאהלות איתא דדם מב' זתים אם קיבלו בב' כלים מערבן ועיי' בחידושי הרש"ש דלכן מהני חיבור בידי אדם דדמי לגמרי לחיבור ביד"ש א"כ הדרה לדוכתין גם בדם בב' כלים בחזר ועירבו יהא קדוש ועוד קשיא לי לפי"ז הא דאיתא בזבחים דף צ"ג דרצה לפשוט מהא דקידש מי חטאת פחות מכדי הזי' בכלי אחד וכן בכלי שני דא"י לקדש כשחזר ועירבו דגם בקיבול דם בשתי כלים דל"מ חזר וקידשו כדפירש"י בזבחים שם ומאי פריך דילמא דוקא במי חטאת שערב בו אפר פרה לא הו' חיבור כשחזר ועירבו משום דיש בו אפר חטאת א"כ כהא"ג לא הו' חיבורי שבידי אדם דומה ממש לחיבור בידי שמים שהוא מים בטבע בלא אפר כהא"ג חיבורי אדם לאו חיבור לכן לא מהני כשחזר ועירבו בכלי אחד בפרט לפמש"כ רבינו שם בפי המשנה דהא דעירב רקק במים דלא הוי חיבור יען דאין גיבול לאפר ל"מ חיבור שבידי אדם שיהא חיבור א"כ מאי פריך מקיבל בפחות מכדי הזיה דהוי מים עם אפר דל"ה חיבור לכן לא מהני חזר ועירבו משא"כ בדם כשחזר ועירבו הרי הוה כחיבור בידי שמים ממש הוי חיבור לכן מהני כשעירבו שמתקדש בכלי כאלו הי' עירבו מתחילה דאף שבשעת קבלה לא הי' כשיעור בכל כלי משחזר ועירבו הוה חיבור ומתקדש הכל בבת אחת וצ"ע לכאו' אך כל זה לפירושו של רש"י דאיירא בחזר ועירבו אבל מדברי רבינו בפ"ה מהל' אלו באמת משמע דס"ל דלא איירא בחזר ועירבו אבל חזר ועירבו שפיר מהני ולפמש"כ ניחא דרבינו הוי קשיתי' כקושיתנו ע"כ לא ניחא לי' כדפירש"י אלא דבחזר ועירבו גם בדם מהני אף דדם הוה חיבור ביד"ש מהני החיבור שבידי אדם כיון דדומה ממש לחיבור שביד"ש כהא"ג הוי שפיר חיבור כסבר' הרש"ש אלא דקשיא דבפ"א משמע דס"ל לרבינו דגם בקיבל בב' כלים מהני חזר ועירבו וקשה הא באפר דלאו בת גיבול חיבור שבידי אדם לאו חיבור אמאי ס"ל דמהני חזר ועירבן.
**בענין** גודשה אין מקדשה הנה בסמ"ג [הביאו הב"י סי' קכ"ה] הקשה מהא דאיתא בפסחים דף מ"ח טבלא שאין לה לבזבז מהו תוך הכלי בעינן וליכא או דילמא אויר כלי בעינן ואיכא והעלה שם הר"ם דמשמע דאי יש לה לבזבז אפי' בגדשה מצטרף והכא בשמעתין לענין מנחות אמרינן דגדושה לא מיקדשא וכ' לתרץ דלענין חלה שאני דאויר בית מצטרף כדאיתא בירושלמי שם וישליכנה לאויר בית אויר בית מצטרף ואין קרקע בית מצטרף לחלה ומשני דבר שמקפיד על תערובתו אין הבית מצטרף עיי"ש. אמנם קשה לי מגמ' דחולין דף ס"ט דבעיא הוציא הולד ידו בעזרה אי מחיצת עזרה הוי כמו מחיצת הבהמה ואין כאן איסור יוצא והא מוכח דבעזרה ל"ש זה דאי אמרת דהוה כמו מחיצות הבהמה א"כ ה"נ יהא הגודש קודש דהאויר עזרה תהא כמו אויר כלי דמצטרף.


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:12:5
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:12:5](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/13:12:5)

**ומלקט**
**את כל לבנותה וכו'.** עיי' פי"ב מה' פסהמ"ק בחישב בלקיטה ונתינה בקומץ ולא בלבונה לא פיגל ומל"מ ובה"ז תמהו על רבינו ועיי' בבה"ז בשם הגאון מו"ה יושיע העשיל ז"ל מה שהעלה שם ולא זכר דברי רבינו אלו המבוארים להיפוך ובעיקר קו' שלהם נראה דרבינו אזיל לשיטתו כאן דהכל חדא עבודה הוא דשייכות להדדי קמיצה לקיטה נתינה והקטרה לכן סובר דגם אין מפגל בחישב בלקיטה ונתנה בקומץ לבדו ולא בלבונה ג"כ.
**הנה** במנחות דף ט"ז אמר רב מחלוקת וכו' שכל העושה ע"ד הראשונה עושה וכן משמע מכל האי סוגי' וכן משמע בשלהי פרקין מהא דאמר רה"מ הקטיר קומץ להקטיר לבונה וכן איתא לעיל י"ג דקאמר אי בעי מקטיר האי ברישא וכן משמע שם מפירש"י גבי ליקוט לבונה בזר דמקטירין כל אחד בפ"ע אמנם בסוטה דף י"ד משמע כדעת רבינו דמקטיר שניהם יחד דתניא סדר מנחות כיצד אדם מביא וכו' ומסלק את הלבונה לצד אחד וקומץ ממקום וכו' ומקדשו בכ"ש ומלקט את לבונתה ונותנה על גביו ומעלהו ומקטירו בכ"ש ומולחו ונתנו ע"ג האישים הרי נשמע דמקטיר שניהם ביחד ונראה דהא דתניא בסוטה דהקטרת שניהם ביחד היינו לכתחלה אבל בדיעבד אי הקטיר כל א' בפ"ע כשרה והני סוגי' איירא בדיעבד וכן הוא בהדיא בתוספתא דמנחות פ"ה הקטיר את הקומץ בפ"ע ואת הלבונה בפ"ע או שהקטיר קומצה פעמים כשרה לפיכך וכו' עיי"ש.


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:13:1
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:13:1](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/13:13:1)

**כיצד**
**קומצין מנחות הנקמצות וכו' פושט אצבעותיו על פס ידו.** הנה בכ"מ ולח"מ תמהו דבגמרא איתא רק ג' אצבעותיו ולי נראה דפסק כסתם משנה דשם דף י"א איתא במשנה כיצד פושט ראשי אצבעותיו על פס ידו והיינו כר"פ כדקמצי אינשי ולא קתני שלש אצבעותיו ומוחק בגודש מוכח דלא הי' עבודה קשה דעיקר הקו' היינו דצריך מחיקה וכן רבינו לא הזכיר מחיקה אח"ז ראיתי בשי"צ יומא דף י"ט שכתב כדברינו דסמך אסתם משנה אך הקשה לפמש"כ רבינו בפ"י משנה דיומא דחפינה מעבודות היום הן סבירא לסתם משנה ולא קייל"ן כן א"כ יקשה מאי אולמי' האי סתמא מהאי סתמא ונדחק ליישב ולפמש"כ בפ"א מעיוהכ"פ דמשנה דתמיד ומידות דלא כמשנה דיומא דעליות בית אבטינס לא נתקדשו ניחא.
**והנה** לפמש"כ בקרבן עדה בירושלמי פ"ז דיומא דלכך לא הביא רבינו הך דכהן שאין ידו מחזקת כב' זיתים פסול לעבודה משום דסובר דהוא בכלל ננס הנה בודאי מי שאין ג' אצבעותיו מחזיק כב' זיתים ל"ש לומר דהו' ננס וא"כ מוכח מזה דקומץ בכל היד וע"כ מי שאין ידו מחזיק כב' זיתים שייך לומר דהו' ננס וכן יש להוכיח מירושלמי פ"ב דיומא דכהן שאין ידו מחזיק כב' זיתים ופסול לעבודה מוכח דבעינן קמיצה בכל היד דאי בג' אצבעותיו למה פסול לעבודה הא בודאי אם קומץ בד' אצבעותיו לא שייך לומר דהו' קמיצה פסולה א"כ אמאי יפסול לעבודה יקמוץ בד' אצבעותיו אלא ודאי דירושלמי סובר דקומץ בכל היד ולכן מי שאין ד' אצבעותיו מחזיק כב' זיתים שפיר פריך דליפסל לעבודה.
**ולפמש"כ** הקרבן עדה שם דרבינו לא הביא דין זה משום דסובר דהו' בכלל ננס בודאי מי שאין ג' אצבעותיו מחזיק ב' זיתים ל"ש לומר דהו' ננס אעכ"ח משום דבעינן קמיצה בכל היד וכן יש להוכיח דר"י ע"כ חולק דאי איתא דלר' ירמי' רק להשוות קאמר פושט ידו וקומץ בג' אצבעותיו והוא מהלמ"ס כמוש"כ בשלום ירושלים שם א"כ מיבעי מלמטה למעלה ואינך פשיטא דפסול אלא ודאי כדקמצי אינשי ולא בא הלכה בפירוש איך יקמוץ רק תורה סתמא כדקמצי אינשי לכן שפיר בעי למטה למעלה אם לא קמץ כדרכו מה דינו וזה ראי' ברורה והנה בכ"מ הקשה דהשמיט רבינו בעיא דלמטה למעלה הרי"ק בכתב יד הביאו בס' מנחה טהורה כתב דהוא נכלל בכלל איבעיא ראשונה דראשי אצבעותיו דדינו חד אלא זה תפס ידו למטה וזה גב ידו על הקמח.


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:13:2
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:13:2](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/13:13:2)

**כיצד**
**קומצין וכו'.** ותמהו דבגמרא איתא דחופה בג' אצבעות וכתב הכ"מ דר"פ דאמר כדקמצי אינשי פליג על הברייתא וכן הראב"ד בפי' לתו"כ תמה וכן בספר קרבן אהרן אמנם באמת הוא מפורש בירושלמי יומא פ"ה הא דחופה את פת ידו כדברי רבינו וכן הוא בתו"כ ויקרא פ"ט.


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:14:1
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 13:14:1](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/13:14:1)

**אין**
**קומץ וכו' ומקצת הקומץ מעכב את כולו.** והנה רבינו בפי' המשנה מנחות דף כ"ח כ' מדכ' מלא קומצו והקשה בתויו"ט דמזה לא ידעינן עיכוב ובגמרא איתא משום דכ' תרי מלא קומצו ונראה ליישב דלכאו' קשה איך דריש תרי מלא קומצו לעכב הא צריך לכדדרשינן לעיל דף י"א שלא יקמוץ בראשי אצבעותיו א"כ לקומץ חסר שעלה בידו גרגר מלח ליכא רק חדא מלא קומצו ולכאו' יש לומר דהרי כתיב עוד קרא וימלא כפו ממנה ובזה הו' ניחא גם מש"כ תוס' לעיל י"ט הא דילפינן מלא קומצו למעט חסר מנ"ל עיכוב וכתב משום דכ' וימלא כפו ממנה וטה"ק תמה טובא אי אקומץ המתיר לא נשמע מוימלא כפו ממנה קומץ מבורץ ואי אקומץ חסר הרי כתיב תרי קראי ולהנ"ל ניחא דהנה לקומץ חסר שעלה בידו גרגר מלח יש לומר דצריכין קרא מיוחד דהא מסברא יש לומר דכש"כ כאה"ג דהא רובו ככולו דבשלמא בקומץ חסר כ"ש לא שייך רובו ככולו כמוש"כ חס"ו או"ח סי' ק"מ דהא ליתא למיעוט ורובו ככולו רק שייך אי איתא למיעוט ג"כ דהיינו רובו מתוך כולו אבל כאן בקומץ שעלה בידו גרגר מלח הרי יש קומץ שלם רק מסולת אין כאן שיעור שלם א"כ איתא למעוט לפנינו והו' רובו מתוך כולו א"כ צריך קרא דמלא קומצו למעט כהא"ג וליכא תרי קראי לעיכובא ושפיר כתב תוס' דכתיב וימלא בכפו ממנה לעיכוב והן הן דברי הגמרא כאן תרי קומצו ואף דצריך חד למעט ראשי אצבעותיו א"כ ליכא למעט לקומץ שעלה בידו גרגר מלח רק חדא קרא דלא נאמר רובו ככולו אפ"ה הרי כתיב וימלא כפו ממנה אבל אי לאו דאיכא תרי קראי ומלא קומצו הו' מוקמינן וימלא כפו למעט ראשי אצבעותיו ומלא קומצו לעלה בידו גרגר מלח אבל עיכוב ל"ה ידעינן ע"כ אמרו דכ' ב' מלא קומצו א"כ כבר ידעינן לראשי אצבעותיו א"כ ילפינן ממלא קומצו השני עלה בידו גרגר מלח למצוה וימלא כפו לעיכובא.
**אך** רבינו לא ניחא לי' בזה משום דקשיא לי' קו' תוס' לעיל בדף י"ט שהקשו דהא וימלא כפו הא לא ילפינן דורות משעה ומנ"ל עיכובא לדורות ולכן ס"ל רבינו דבאמת אין צריך לזה תרי קראי לעיכוב אלא ממעטינן לי' ממשמעות הכתוב כמוש"כ תוס' שם ג"כ ומה שדחו תוס' וז"ל דאי בלא שינה הכ' לעכב מסתבר לן שעיכב א"כ גם לענין מדה לקומץ נמי מעכב כיון דתרווייהו מחד קרא נפקא עכ"ל לזה יש לומר דסובר רבינו דדוקא לענין קומץ חסר יש למעט שפיר בלא שינוי הכ' לעכב דלגבי עיכובא דנפשי' אין צריך שינה הכתוב לעכב כמוש"כ תוס' כאן וכמו דממעטינן שמן שחסר משמנה ה' יתירא כן יש למעט ממלא קומצו לחוד קומץ שחסר ואין צריך שינה הכתוב לעכב אבל לענין שלא לעשות מדה לקומץ זה לא הו' עיכובא דנפשי' לכן צריך תרי קראי לעכב וא"כ לפי"ז הא דאמרינן תרי מלא קומצו כ' יתפרש הכי כיון דכתיב תרתי לכן מוקמינן אחד שלא יקמוץ בראשי אצבעותיו ואכתי לא נשמע מזה עלה בידו גרגר מלח דשייך לומר רובו ככולו אבל כאן דכתיב מלא השני נשמע דגם בעלה בידו גרגר מלח ולעיכובא באמת אין צריך קרא דהוא עיכובא דנפשי' וזה שכ' רבינו בפי' המשנה דמלא קומצו נשמע חסר הקומץ פסול דאין צריך לזה שינה הכתוב לעכב אלא דאכתי קשה אמש"כ רבינו שמן וסולת מעכב זה את זה דכ' מגרשה ומשמנה וקשה הא מזה לא נשמע לעיכובא כדאיתא בגמרא דזה לא הו' עיכובא דנפשי'.