## Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure Chapter 11

###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 11:1:1
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 11:1:1](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/11:1:1)

**כל**
**האוכל כזית מבשר העולה לוקה וכו'.** ובלח"מ הקשה מגמ' דמכות דף י"ח אמימרא דרבא זר שאכל מן העולה לפני זריקה וכו' פריך ולילקי נמי מהא דר"א כל שבכליל תהי' ליתן ל"ת על אכילתו איה"נ ורבא מהאי קרא קאמר א"כ יש לתמוה דרבינו לא כתב דחייב משום כליל גבי עולה כמש"כ גבי אימורים ונראה ליישב דהנה בזבחים דף ע"ז פליגי ר"א סובר דכל ממנו לאישים דלקי היינו לשם קרבן אבל לשם עצים שרי ורבנן ס"ל דגם לשם עצים לקי דלריח ניחוח לא קאי אממנו לאישים ואמרתי דפליגי בהאי סברא דהנה בסוף תמורה תנן כל הנשרפין אפרן מותר ובנקברין אפרן אסור וכ' במהרמ"ש במצות קמ"ז ליתן טעם לשבח עפימש"כ המג"א סי' י' בשם האר"י הקדוש על הפסוק כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי ד' יחי' האדם ופי' אף בלחם יש לבד הגשמיי דבר רוחניי המקיימו היינו מוצא פי ד' שמזה נהנית הנשמה ה"נ בנשרפין נשרף גם הרוח החיוני וכל כחותיו אבל בנקברין נשאר עוד רוחו וכחו וכך חזינן דאם זורעין בקרקע אף שנבלה וכלה אח"כ קם וגדל דבר חדש היינו משום שנשאר בו דבר רוחניי וע"כ נקברין אפרן אסור משום שיש בו כחו לפי"ז י"ל כל שממנו לאישים ועומד השאר לאכילה שזה מזון הרוחניי ע"כ אם נותן ממנו לאישים ומכלהו אף אם מעלה לשם עצים עכ"פ כלה ממנו כל כח הרוחניי ותורה אמרה שזה החלק צריך שיהא עומד למזון הרוחניי אמנם ר"א ע"כ לית לי' האי סברא לכך סובר דלשם עצים שרי לפי"ז י"ל להיפך במידי דהוא כליל למזבח ורצתה התורה שיהא כלה כח הרוחניי על המזבח לא למזון כח הרוחניי שלאדם דלמזון כח הרוחניי הא איכא שיריים א"כ אם האדם אוכל אותן אף אם אוכלו לאכילה גסה דלאו אכילה הוא גבי קדשים כדאיתא ביבמות דף מ' עובר ג"כ דהא עכ"פ לא נעשה כליל כח רוח הרוחניי ע"ג המזבח אמנם בעולה דכולו כליל ל"ש זה א"כ אי אוכלו לאכילה גסה לא מחייב דרק היכא דאיכא שיריים לאכילה דאיכא חלק אחד למזון הרוחניי אמרה תורה שהקומץ שיהא כליל מזבח לכלות כח הרוחניי על המזבח א"כ אי אכיל לה כליל אף אכילה גסה עובר דהא אף באכילה גסה נהי דל"ה אכילת מזון הגוף אבל מזון כח הרוחניי הא איכא וכיון דמצותו שיהא כליל גם זה שפיר בכלל האיסור לכן בעולה דליכא אכילת אדם רק אכילת מזבח ל"ש לחייב האדם שאוכלו משום כליל דהא אם אכלו לשם אכילה גסה ל"ה אכילה לגבי בשר העולה כמו בשאר איסורין דבעולה דכולו למזבח עיקר המצוה שיהא מזון הגופניי שיש בבהמה לאכילת מזבח לא על כח הרוחניי שיש בבהמה לכן אם אכלו רק עבר אמימרא דרחמנא שהמזון הגופני' שיש בבהמה לא העלהו לאכילת מזבח לכן ל"ש לחייב משום כליל בבשר עולה והא דבגמ' קאמר איה"נ ורבא מהאי קרא קאמר יפורש דבודאי לר"א לשיטתו שפיר חייב גם אבשר עולה משום כליל אבל רבא לדידן קאי ולדידן קמ"ל דחייב מאידך קרא דלא תוכל לאכול וטעמא דר"א היינו דכיון דר"א ס"ל דממנו לאישים א"ח בלשם עצים א"כ לית לי' האי סברא דקפיד קרא אמזון כח הרוחניי שיהא לאכילת אדם ולא יעלהו למזבח ה"נ להיפך הא דכ' כליל תקטר אין הכונה יען דיש חלק השיריים לאכילת כח הרוחניי שבאדם ע"כ יהא חלק הקרבן למזבח כולו גם כח הרוחניי לאכילת מזבח אלא הא דבעינן כליל רק שיהא אכילת חלק הגופניי שבבהמה או בהסולת לאכילת מזבח א"כ אי אכלו אדם באכילה גסה אין עובר רק כשאכלו בדרך אכילה א"כ גם בעולה שכולו למזבח ואין בו אכילת אדם כלל ג"כ שייך לומר דאם הי' חלק הגופניי שבבהמה לאכילת אדם לא לאכילת מזבח עובר אלאו דכליל וא"כ ניחא דרבינו דפסק כרבנן דגם לשם עצים עובר בממנו לאישים ע"כ סבירא לי' דרק באימורים עובר משום כליל אבל בעולה א"ח משום כליל וא"ש:
**הנה** הבאתי במק"א דהא דכתיב לא תוכל לאכול בשעריך לא משמע איה"נ דרק לא תאכל משמע איה"נ ונראה לבאר דהנה בסוכה ובב"ק מייתא ברייתא דתניא אין מוסרין פירות שביעית לא למשרה ולא לכבוסה ור' יוסי אומר נותנין פירות שביעית לתוך המשרה ולתוך הכבוסה ומפרש דרבנן סברו לכם דומיא דלאכלה במי שהנאתן וביעורן שוה יצאו אלו שהנאתן אחר ביעורן ור' יוסי לית לי' הא דהנאתן וביעורן שוה והנה הסוג' שם כולו מוקשה ורש"י מפרש בב"ק פירוש אחר ממה שפירש בסוכה אמנם בפירוש הר"ח ראיתי שמפרש הענין בטוב וז"ל בעינן לכם דומיא דלאכילה ודרך האוכל ללעוס ולבער המאכל בלעיסתו מתורת אוכל וכיון שמגיע בחניכיו נהנה חכו מן המאכל בלעיסתו ונתבער אותו הפרי נמצאת הנאתו ועת ביעורו באין כאחת וזה פי הנאתו וביעורו שוין וכל דבר שהנאתו וביעורו ביחד קדושה חלה עליו ואף על פי שאינו נאכל והוא שניתן ליהנות ממנו בדרך אכילה ששוה בכל אדם יצאו העצים שהנאתן אחר ביעורן כלומר אין הפת נאפת ואין התבשיל מתבשלות אלא אחר שריפת עצים הנה ביעורן קודם להנאתן לפיכך אין הקדושה חלה עליהם ור' יוסי ל"ב דומיא דלאכלה דהנאתן וביעורן שוה או כמש"כ בשמ"ק בב"ק דלית לי' כלל המשמעות דלאכלה היינו הנאתן וביעורן שוה דאכילה לא משמע ביעור לפי"ז נראה מפי' הר"ח דפירוש אכילה היינו ביעור כמו אשר תאכל האש ובזה ניחא ליישב קו' תוס' חולין דף פ"א דרי"ו ס"ל דעולה מיקרי בת אכילה דכתיב אם האכל יאכל אחד אכילת אדם ואחד אכילת מזבח אמנם רבא לית לי' דעולה בת אכילה הוא והוק' תוס' א"כ לא ליטמא טומאת אוכלין ולפימש"כ ניחא דסברת רי"ו רק יתכן אי נפרש דאכילה דאדם היינו ג"כ ביעור שפיר הו' עולה בת אכילה כמו אכילת אדם אבל רבא ס"ל דאכילה לא משמע ביעור א"כ ל"ש לדמותו לאכילת אדם שהוא מקרי שחיטה ראוי' אבל לענין טומאת אוכלין דשייך עכ"פ בי' לשון אכילה דכתיב אשר תאכל האש על המזבח שפיר מטמא טומאת אוכלין דהא חזינן בבכורות דף כ"ג ס"ל לרי"ו גופי' דעד שראוי לכלב מטמא טומאת אוכלין וע"כ טעמי' דידי' דגם זה מיקרי אכילה כדכתיב אשר יאכל הכלבים גבי איזבל כדאיתא בזבחים דף ל"א:
**ונראה** דהא"ט דר' אבוהו דס"ל כל מקום דכתיב לא תאכל אחד איסור אכילה ואחד איה"נ במשמע ויליף מדכתיב או מכור לנכרי דבעלמא לא תאכל איה"נ במשמע ויש להבין טובא עכ"פ איך נכלל איה"נ בלשון אכילה בשלמא בלא יאכל ס"ל לחזקי' שפיר איה"נ דמשמע דבר הבא לידי אכילה אבל בלא תאכל מאי משמעותי' איה"נ וכן להיפך יש לדקדק דאמר אחד איסור אכילה ואחד איה"נ במשמע לכאורה דהאי במשמע קאי נמי אאיסור אכילה ותמוה לכאורה דעל איסור אכילה ל"ש במשמע דהא איסור אכילה היינו פירושו דקרא וכמדומה שבחי' ספר חתן סופר חלק ב' עמד בזה ולהנ"ל ניחא דלשון אכילה פירושו ביעור שנעשה בשעת הנאתו בשעה שנהנה גרונו מתבער א"כ עיקר פירוש דאכילה אינו אכילה אלא ביעור רק שאסור יען שאז נהנה ממנו בגרונו לכן שפיר שייך לומר דנלמד מנבילה דלא פרט היתר הנאה ע"כ אסור בהנאה ואף דכתיב אכילה הא לאו היינו פירושו אכילה רק ביעור שבשעת הנאה וכן ניחא דנקט איסור אכילה במשמע דעכ"פ אסור באכילה משום שכשאוכל הוא מתבער מן העולם ולפי"ז י"ל דהנה בירושלמי איתא כן ר' אבוהו בשם רי"ו ובחולין דף קי"ג איתא דר' יוחנן ס"ל דאהנאת גרונו מחייב והיינו כרבנן דס"ל דאכילה היינו ביעור שבשעת הנאה אבל ר' יוסי דלית לי' אכילה היינו ביעור שבשעת הנאתו משום דס"ל הנאת מעיו בעינן א"כ הנאתו אדרבא ג"כ אחר ביעורו ולפי"ז הדבר מוכרח כפירוש שמ"ק דלפירוש הר"ח דמפרש דחברי' לית לי' דומיא דלאכלה אבל עכ"פ מפורש גם דאכילה היינו הנאה שבשעת ביעור א"כ תקשה לר"ל דס"ל דאזלינן בתר הנאת מעיו ותקשה מברייתא זו דמוכח דאכילה היינו הנאת שבשעת ביעור בגרונו שמתבער בשעת לעיסה אע"כ דר' יוסי ס"ל דלאכלה לא משמע כלל דהנאתו ובעורן שוה דביעורן בשעת לעיסה והנאתו היינו במעיו א"כ אדרבא גם אכילה הנאתו אחר ביעורו א"כ י"ל דלדידי' משמעות אכילה אינו פירושו כלל ביעור אלא אכילה כפשוטי' לדידי' באמת ל"ש לומר דלא תאכל איסור אכילה במשמע א"כ לירושלמי ניחא דהאי פלוגתא דבתר הנאת גרונו איתא ג"כ בירושלמי דביבמות ואזיל רי"ו לשיטתו דס"ל לא תאכל איה"נ במשמע:
**ובהכי** ניחא הא דאיתא בחולין דף קי"ד א"ר אבוהו א"ר אלעזר כל מקום שנאמר לא תאכל איה"נ במשמע עד שיפרוט לך הכתוב לגר בנתינה ולנכרי במכירה והוק' תוס' הא זה רק לר"י דס"ל לדברים ככתבן קאתי ודר' אבוהו לא מתוקמא רק כר"מ להנ"ל י"ל דהני קאי לר"א דס"ל בספג"ה בתר הנאת גרונו אזלינן א"כ לא תאכל משמעותו הנאה בשעת ביעור א"כ אף אי קרא אתא לדברים ככתבן שפיר נשמע איה"נ מלא תאכל דעכ"פ נשמע דפירושו הנאה בשעת ביעור רק היכא דפרט הכתוב כגון בנבילה נהי דאתא לדברים ככתבן עכ"פ משמע דנבילה מותר בהנאה ובהא יתבאר הא דאיתא עוד שם בחולין דרבי יליף מלא תאכלנו איסור בב"ח ומפרש בהנאה מנין דכתיב לא יהי' קדוש בבנ"י מה להלן בהנאה אף כאן בהנאה והוק' תוס' א"כ לא תאכלנו ל"ל ותי' דאי לאו קרא דלא תאכלנו הו"א בהנאת הגוף בלא אכילה אסור הכתיב ולכאו' תמוה א"כ אטו אם איכא נמי אכילה מגרע גרע ועיין עצמות יוסף להנ"ל ניחא דהו"א כיון דבאכילה מתבער מן העולם א"כ הנאה כזו שבשעת ביעור לא אסרה תורה כלל רק הנאת הגוף שהאיסור לא נתבער מן העולם אסרה תורה כדאמרינן כהא"ג בפסחים דף כ"ה עצים דאיסורא היכא משכחת ומשני בשר שיפי' ונהנה דנשאר האיסור בעולם ובזה יתבאר לי ג"כ הא דאיתא ביומא דף ל"ו דלאו דנבילה ס"ל לחכמי' דהוה ניתק לעשה מלגר תתננה והוא פלא דהאי לגר תתננה אין כלל מענין הלאו להנ"ל ניחא דהא לא תאכל נבילה פירושו שלא יתבער מן העולם על ידי אכילתו אלא יבערנו ע"י שיתננו לגר שיאכלנו שפיר הוה ניתק לעשה:
**ובהכי** ניחא דרבינו פסק בפ"י מעכו"ם כמ"ד לגר בנתינה ובפ"ח ממא"ס ס"ל דלא תאכל איה"נ במשמע לפמש"כ ניחא דלמ"ד בתר הנאת גרונו אזלינן כל הנאה דכתיב לא תאכל פירושו ביעור דהיינו הנאה בשעת ביעור א"כ אף דאתי לגר בנתינה שפיר נשמע דל"ת איה"נ במשמע דמדכתיב לא תאכל נבילה לגר תתננה שפירושו שלא יבער מן העולם ע"י אכילתו אלא נתינה לגר א"כ לא מיתורא לגר ילפינן איה"נ אלא מפירושו דקרא נשמע דאיה"נ במשמע:
**מעתה** נסתר דעת הלח"מ דמלא תוכל לאכול בשעריך לא משמע איה"נ דלא תוכל לאכול לא תוכל לפרש בלשון ביעור דאיך יאמר לא יבער ע"י אכילה קדשים כשהוא בשעריך אלא יבערנו בשערי מקדש דאכילת קדשים בודאי אין תכלית מצותו שיבערנו מן העולם במקדש אלא כאכילה במשמע כדכתיב למשחה לגדולה או לכפר כדכתיב ואכלו אשר כופר בהן או י"ל מטעם אחר לא תוכל לאכול לא נוכל לפרש לשון ביעור מן העולם כשהוא בשעריך דהנה תוס' פסחים דף כ"ג הוק' יהא נהנה מן החמץ בכרת ותי' דכתיב כי כל אוכל חמץ לא משמע הנאה ודבר זה צריך תלמוד לפימש"כ א"ש דלשון כי כל אוכל דקאי אגברא לא יפול על כונת ביעור דהרי מי שאוכלו אין כונתו לבער אלא לאוכלו לשבוע ממנו ובאמת מהא תקשה לדברי הבעל המאור דמפרש דבאכילה מתקיים תשביתו מן העולם דאיך יקיים בזה עשה כיון דכתיב קרא לא תאכל חמץ דלא יבער החמץ ע"י האכילה א"כ להנ"ל י"ל שפיר דלא תוכל לאכול בשעריך לא משמע לשון ביעור ובדברינו הנ"ל שכתבנו דכי כל אוכל חמץ לא משמע איה"נ יען דאין לפרש בזה לשון ביעור מן העולם נראה ליישב מה שהקשה במשל"מ דתוס' חולין דף ק"כ כ' הא דפריך דאכילה כתיב משום דעל הנאה א"ח כרת ויקשה מאי הוק' תוס' דלחייב כרת א"כ ל"ל נפש להנ"ל א"ש דאי לאו דכתיב כי כל אוכל רק הו' כתיב לא תאכל חמץ דמשמעותו גם איה"נ יען דכונת הכתוב שלא יהנה בשעת ביעור מעולם דע"י אכילה שלועסו מתבער מן העולם כמ"ש הר"ח א"כ כשהמחה החמץ וגמעו הא במידי דשתי' בתר הנאת מעיו אזלינן כמו שהעלה בח"ס א"כ אין ההנאה בשעת ביעורו שבא לתוך גרונו א"כ לא יתחייב כרת משום הנאה לכן שפיר פריך הא אכילה כתיב בי' ומשני דכתיב נפש ומפרש רש"י דמתיישב הנפש והיינו דבשתי' מתיישב הנפש כשבא לתוך מעיו גלי קרא אף דההנאה אחר שעת ביעורו חייב משום דמתיישב נפשו ודו"ק:


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 11:1:2
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 11:1:2](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/11:1:2)

**לא**
**תוכל לאכול בשעריך ומפי השמועה למדו וכו'.** ובספר מגילת אסתר על ספר המצות שורש ב' השיג עליו דלא ראה בשום מקום שאלו מצות שהוציאו מפסוק זה הוא מפי השמועה אלא שזה פשט הפסוק ובס' מרגניתא טבא שם כתב דמקור דברי רבינו הוא מגמרא דמכות דף ח' דפריך התם על דרשת ר"ש וכי מזהירין מה"ד ופירש"י אם לאכלו חוץ לחומה קו"ח ממעשר וכו' ותו אם לפני זריקה קו"ח מתודה דלמא כולהו חוץ לחומה אתי ודקאמרת קו"ח אין מזהירין מה"ד ואין כאן אם אינו ענין ומשני הש"ס איסורא בעלמא פירש"י הא דמייתא בכולהו אזהרה קו"ח לאיסורא בעלמא קאמר ולא למלקות עכ"ל והדר פריך והאמר רבא זר שאכל מן העולה לפני זריקה חוץ לחומה לר"ש לוקה חמש ומשני חמשה איסורין הו' ופריך והא אנן תנן אלו הן הלוקין אלא קרא יתירא הוא מכדי כתיב והבאת שם ואכלת לפני ד' אלקיך ליכתוב רחמנא לא תוכל לאוכלה מיהדר מפרש בהו רחמנא ל"ל אלא ליחודי להו לאווי לכל חד וחד ותוס' שם בד"ה איסורא בעלמא הקשו טובא על פירש"י ופירשו בזה שיטה חדשה דלא כפירש"י א"כ יש לומר דרבינו לא ניחא לי' כפירש"י ולא כתוס' משום דקשיא לי' על פירושם מאי קמשני הש"ס אלא קרא יתירא מכדי כתיב וכו' לכתוב רחמנא לא תוכל לאוכלם דאי ל"ה כתיב אלא לא תוכל לאוכלם לא הייתי דורש דבר חדש דודאי אין בהם יתור לומר מה בא זה ללמדנו מקו"ח דתודה שהרי אין במקרא אריכות יותר משאם הי' מפרש תודה לבדה וכן בכור הא ליכא שום יתור אריכות לשון דהא כולהו נפקי בחדא מלא תוכל לאוכלם וכמו שהקשה שם בתוס' ד"ה איסור בעלמא לכן פירוש רבינו שבא בפירוש מקובל למשה מפי הגבורה בסיני לכל איסור חדש כמו שביאר רבינו בדבריו בהלכה שלפניו ובזה תעלה הסוגיא כהוגן בלי שום גומגם וכו' ולפי"ז המקשן דפריך והא אין מזהירין מה"ד סבר כפשטי' דהא דמוקי ר"ש כל חד וחד לאיסור לאו מפי הקבלה אמר אלא דיליף שם דלא איצטריך לאימורים דיליף בקו"ח וע"ז פריך והא אין מזהירין מה"ד כפירש"י ומשני דר"ש לא מפיק אסורא מכח יתורי דקרא אלא מפי הקבלה למשה מסיני ולא יליף בקו"ח אלא לגלויי דהאסורים ישנים ידעינן מקו"ח את"ד.
**על** דבר קו' הקצה"ח סי' ת"ו הא קדק"ל נאסרים בהנאה מיד שהקדיש דילפינן מקרא דלא תוכל לאכול בשעריך א"כ איך ס"ל לריוה"ג דיכול למכור קדק"ל דממון בעלים היא הא אסור בהנאה ונראה ליישב לפמש"כ רבינו בפי' המשנה בנקודה נפלאה דאיסור הנאת הקדש אין תלוי באיסור אכילה א"כ זה ניחא בקדשים דלאו ממון בעלים שפיר יש לומר דנאסר בהנאה ואין תלוי באיסור אכילה אבל קדק"ל דממון בעלים ע"כ איה"נ תלוי רק באיסור אכילה דלא תוכל לאכול בשעריך ולאו דלא תוכל בשעריך הא לא שייך במחיים רק בלאחר שחיטה א"כ גם איה"נ דתלוי באיסור אכילה אינו כלל במחיים אלא לאחר שחיטה והו' כמו שוהנ"ס דאין אסור במחיים א"כ שפיר יכול למכור.
**והנה** לכאו' יש להקשות מסנהדרין דף ס"ג דאכל בשר ודם במזרק עובר משום ל"ת על הדם ומסיק בגמרא דאין לוקה משום דהו' לאו שבכללות ואין לומר שכונתו רק משום ל"ת אין לוקה אבל לוקה משום לא תוכל לאכול בשעריך זה אינו דאי אמרת דלא תוכל לאכול קאי אהא דבשר קודם זריקה א"כ אמאי לא ילקה משום ל"ת על הדם כיון דמוזהר כבר ממקום אחר אך נראה ליישב דלכאו' דרשא זו תמוה לאוקמא קרא דל"ת על הדם בקרבנות דלאו בעניינא דקרבנות כתב רק נראה דאתיא כר"ש דס"ל בחולין דף י"ז דבשר תאוה הי' אסור להם והי' צריך כל בשר זריקה על המזבח ועל זה מוזהר קרא דלא תאכלו על הדם כל זמן שהדם במזרק אבל לפי מה דקייל"ן בכל דוכתי' כרע"ק דבשר תאוה לא הי' נאסר להם א"כ לא שייך כלל לאוקמא קרא דל"ת על הדם על קדשים ולכן ס"ל לרבינו דלר"ע ע"כ דריש דרק מקרא דלא תוכל לאכול בשעריך ודו"ק.


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 11:1:3
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 11:1:3](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/11:1:3)

**מפי**
**השמועה למדו שזו אזהרה לאכול בשר עולה.** ובלח"מ הוק' למה לא כ' דלוקה שנים חדא משום לא תוכל לאכול וחדא משום כליל תהי' לא תאכל ועוד לקמן גבי אוכל כזית מבשר קדק"ד אמאי לא כ' דלוקה שתים משום הלאו דלא תוכל ומשום בשר בשדה וכו' דהא לקמן בחטאת העוף כתב דלוקה שתים משמע דקמאי לא לקי תרתי את"ד הנה בעיקר קו' י"ל דבאמת לקי תרתי דהא כ' לקמן בה"ג וכן האוכל כזית מכל האימורים לוקה וכן באוכל כזית מקד"ק דהא כ' כן לקמן בה"ו והא דהוצרך רבינו ליכתוב גבי חטאת העוף דלקי שתים היינו כדי לאשמעינן דזרות ונבילה חיילי בב"א וכמש"כ תוס' ביבמות דף ל"ג דהו' ב"א דאיסור נבילה נמי לא חייל עד אחר הזריקה דנפקא איסור מעילה וחייל שפיר בב"א אלא דקשיא באמת אמאי חייב אלאו דכליל תהי' כיון דאיסור מעילה קדמי בשלמא באימורי קק"ל ניחא שאינו מועל עד אחר זריקה אבל באינך דחל איסור מעילה משעת הקדישו ואסור נמי בהנאה איך מצי חייב אך י"ל דאיסור מעילה הא תליא בהנאת ממון והוא בפרוטה כמש"כ רבינו בפ"א ממעילה ובאוכל כזית ואין בו ש"פ ליכא האיסור מעילה דחל מחיים רק לאו דלא תוכל לאכול דתליא בהנאת אכילה וזה רק בכזית וזה נמי לא חל עד אחר זריקה אך הנה בה' ד' כ' רבינו דהאוכל מבשר קדשים אפי' קדק"ל קודם זריקת דמים לוקה משום לא תוכל לאכול והיינו כר"ש במס' מכות דף י"ז ואף דאתי בקו"ח ל"ש אין מזהירין מה"ד כיון שהכל מפורש בקרא דוהבאתם שפיר יליף בקו"ח כמש"כ תוס' שם, ובפ"ג מביכורים כ' שאם אכלן הכהן קודם הנחה בעזרה לוקה כמו שאכלן בחוץ והיינו דלא כר"ש ובכ"מ שם הרגיש בזה וכ' יען דבמכות איתא דאמר רבה זו דברי ר"ע סתומאה אבל חכמים אומרים הבאה מעכבת קריאה אין מעכבת משמע דהלכה כחכמים ואף דסתם משנה האוכל ביכורים עד שלא קרא עליהם לוקה הנה הא רבה בב"ח סובר בגיטין דף פ"א דלאו כללא הוא אליבא דרי"ו אלא היכא דאמר בפירוש הלכה כסתם משנה:
**והנה** על קו' הלח"מ דאמאי לא לקי גם משום לאו דכליל תהי' לא תאכל ובלח"מ פ"א ממעילה כתב דבאמת האוכל מבשר עולה חייב אלאו דכליל היכא דיש בה כזית ולאו דלא תאכל חייב רק ביש גם שוה פרוטה כדין מעילה כמוש"כ רבינו בפ"א ממעילה וכמוש"כ המ"כ שכ' הכ"מ אך הקשה ע"ז א"כ למאי כתבו רבינו כאן דמונדריך ילפינן לאו דמעילה היכא דשו"פ והנה בלח"מ תי' דונדריך בא לחייב באוכל בשר עולה והנאה דמעילה ילפינן כיון דקייל"ן כר"א דלא תאכל איה"נ במשמע והקשה במל"מ שם הא לרבינו אין לוקין אהנאה:
**ונראה** ליישב דהנה הה"מ פ"ח מה' מא"ס כתב לכן אין לוקין אהנאה דשלכדה"נ הו' והיינו דדינו כח"ש וכל זה שייך היכא דהנאה בעינן ג"כ בכזית אבל בהקדש דמעילה בפרוטה והו' אפי' בח"ש אם שו"פ ושפיר לקי אהנאה דילפינן מלא תאכל ובמש"כ יש להוסיף עוד ליישב קו' הראב"ד שלא הביא דרשא דחטא חטא דבאמת הקשה תוס' פסחים ל"ג הא מתרומה לא מצי לילוף רק איסור אכילה אבל איה"נ בפרוטה א"א לילף ולא תי' כלום וצ"ל דבאמת הא דילפינן חטא חטא רק אי אמרינן כאבא שאול גם בתרומה בשו"פ לקי באכילה כן בהקדש אף בהנאה אבל להלכה כרבנן בתרומה בכזית א"כ בהקדש לא שייך לילוף מתרומה הנאה בפרוטה רק הנאה בכזית ולכן יליף מלא תוכל לאכול איה"נ ושפיר יש לומר דבכלל איה"נ דהקדש שהוא בפרוטה בשוגג בהנאתו בפרוטה גם במזיד הנאתו שהוא מלא תוכל לאכול הוא בפרוטה ודו"ק היטב:
**והנה** בראב"ד שם השיג דמתרומה ילפינן חטא חטא מתרומה ובכ"מ הקשה מעולה איך יליף שאר קודש והנה ראיתי בריטב"א מכות דף י"ב שפלוגתת ראשונים הוא שכתב שם אמשנה דהקדש שלא נפדה נפקא לן מדכתיב לא תוכל לאכול ונדריך והקדש בכלל נדרים הוא ולא נהירא דזה לעולה ילפינן ואיכא דילפי מן לא יאכל כי קודש וגם זה אינו דזה לעולה וקדשי מזבח והנכון כדפרש"י דילפינן חטא חטא מתרומה [ועיי' תוס' זבחים דף מ"ד דמשנה דמכות איירא באמת בקמ"ז שהוממו] הנה מבואר דקו' הכ"מ הוא קו' הריטב"א דונדריך לעולה אתיא ומנ"ל הקדש בדה"ב ואמנם לי נראה ליישב דעת רבינו דאין כאן פלוגתא כלל דהנה רש"י במנחות דף ע"ד כתב לאו דזרות וזר לא יאכל קודש וכהן לגבי אימורים כזר הוה כדאמרינן במכות מונדריך אשר תדור הנה רש"י ארכבי' אתרי רכשי' דפי' לאו דזרות וזר לא יאכל [והיינו כמוש"כ תוס' דיליף חטא חטא מתרומה דכתיב בי' לאו וזר לא יאכל קודש והיינו לאו דמעילה] וגם דיליף מונדריך ודבריו צריכין ביאור לכן נראה דהנה בריש מעילה אמרינן דאין מעילה רק בדבר שיש בו איסור לכהן וא"כ אי לאו ונדריך שכהן אסור בעולה ובאימורים ל"ה שייך בו מעילה מקרא דחטא חטא מתרומה או יש לומר איפכא אי לאו ונדריך הו' ילפינן מתרומה דשייך מעילה אף בדבר דשרי לכהנים כמו תרומה לכן צריך דרשא דונדריך דאסור אף לכהנים דאי ילפינן מהאי קרא שפיר יש לומר רק מה דאסור גם לכהנים שייך בו לאו דמעילה ולפי"ז יש לומר גם רבינו יליף חטא חטא מתרומה אלא אי מהתם אף במידי שרי לכהנים ולכן צריך לדרשא דונדריך וא"כ א"ש גם קו' המל"מ דלמה כתב רבינו זה ב"ה מעה"ק משום דכאן מקורו ולאיה"נ ומעילה כתב גם ב"ה מעילה דמשם ילפינן דמועלין במידי דאסור לכ"ע כמוש"כ רבינו בריש ה' מעילה והא דלקי אהנאה היינו מדגלי קרא חטא חטא מתרומה דאחר דידעינן דאסור לכהנים שוב שייך דלקי אהנאה מקרא דמכל זר לא יאכל דכ' בתרומה ודו"ק:
**והנה** בגוף קו' הכ"מ איך יליף מקרא זה שאר קדשים וכ"כ שהוא קו' הריטב"א לדעתי לק"מ דהרי גם אי יליף חטא חטא מתרומה ג"כ קשיא דבזבחים מ"ד איתא דתרומה קדה"ג ולא ילפינן ק"ד וכבר הוק' כן תוס' שם ותי' דכתיב לד' לכן ממעטינן ק"ע אבל לשאר מילי ילפינן אף דתרומה קדה"ג והנה גם לרבינו ע"כ לומר כתי' הזה דהרי סובר ק"ע בדה"ב אין מועלין ע"כ דבתרומה לא יליף דקדה"ג וא"כ יקשה קו' תוס' שם א"כ לא למעול כלל בקדשי עכו"ם בקדבה"ב וע"כ רק לענין עכו"ם ממעטינן מדכ' אשר יקריבו לד' וא"כ יש לומר גם לרבינו יליף מעולה אף דקדה"ג הו' רק לענין קדשי עכו"ם ממעטינן מדכ' לד' והבן:


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 11:2:1
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 11:2:1](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/11:2:1)

**ובשרה**
**וסלתה ויינה חמשתן מצטרפין לכזית.** ובמנ"ח תמה טובא לפמש"כ משל"מ פ"א ממעילה דלענין מעילה תליא בשו"פ א"כ האיך משכחת דיין יצטרף לכזית דלענין מעילה הא תלוי בשו"פ ולענין כליל הא יין אינה כליל רק מתנסך לשיתין [ועוד הא יין הו' לאו דשתי' ברביעית ואיך מצטרף הקל לחמור להחמיר אך כ"כ זבחים דף ק"ט דאם הוא דרך אכילה כגון ששרה פתו ביין הוא בכזית] וצ"ע את"ד:


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 11:2:2
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 11:2:2](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/11:2:2)

**ושמנה**
**ויינה של נסכים כולם מצטרפין לכזית וכו'.** מבואר בדבריו דס"ל דיין של נסכים בפ"ע ג"כ בכזית דאי ברביעית לא שייך דמצטרפין שיעור הקל לשיעור החמור ותוס' זבחים ק"ט הקשו איך מצטרף היין הא חלב בכזית ויין ברביעית ותי' בבלוע הוא בכזית ורבינו לא מחלק וכתב סתם דמצטרף ובפ"ד משבועות כתב מי שנשבע שלא יאכל היום ושתה חייב שהשתי' בכלל אכילה וחייב ברביעית כשאר איסורים הרי דס"ל דשתי' הוא ברביעית וכן מוכח מדבריו פט"ו ממא"ס שכתב רביעית יין של ערלה וכה"כ וכו' וכבר עמד ע"ז במנ"ח ונראה דשיטת רבינו דשתי' ואכילה מצטרפין כהא"ג היכא דאי הו' בלוע באוכל הו' כמאכל כסברת תוס' הנ"ל שוב מצטרף משקה עם אוכל אף בלא בלוע ולכן לא כתב רבינו לחלק בין בלוע במאכל משום דס"ל כיון דעכ"ח אם בלוע במאכל הו' כאוכל שוב מצטרף אף באין בלוע ג"כ ורק במידי דאף אם נבלע במאכל אין דינו כאוכל כגון באיסור שאיסורו משום שם פרטי כחלב וכדומה דאף אם נאמר דהו' כאוכל אבל ל"ש דהו' כחלב אז הוא דאמרינן שתי' ואכילה מצטרפין ודו"ק.


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 11:3:1
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 11:3:1](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/11:3:1)

**וכן**
**האוכל כזית מכל האימורין וכו'.** וכ' הכ"מ מ"כ דע כי אין מעילה באימורים עד אחר זריקת דמים ואע"ג דאוכל מבשר קדשים לוקה אינו לוקה משום לאו דמעילה דהא אם אכל בשוגג מאימורין קדשים קלים קודם זריקה אינו מביא אשם מעילות וקשה דנראה לאו דלא לאכול מבשר עולה היינו לאו דמעילה וראי' לזה שלא מנה לאו דמעילה בה' מעילה שסמך אמש"כ כאן וא"א לומר דלענין קרבן בשוגג אין מעילה באימורים עד לאחר זריקת דם ובמלקות יש בהן לאו דמעילה אפי' קודם זריקת דמים דהא מתניתין סתמא תנן קק"ל לפני זריקת דמים אין מועלין לא באימורין אלא בבשר פ"ק דמעילה ז' ונראה דיש בהן שני לאוין האחד לאו וכל מנחת כהן כליל תהי' לא תאכל ומשם למדנו לכל הראוי לאישים שאם אכלו הוא בל"ת ואם אכל בשר אימורים קק"ל לוקה משום לאו זה ויש עוד לאו אחר הנהנה מההקדש במזיד ואם אכל מבשר עולה או מאימורי חטאת האשם עובר על שנים לאו דמעילה ולאו דכל מנחת כהן וכן מנה רבינו בלאוין חלוקין בפי"ט בסנהדרין ולא ירדתי לסוף דעתו למה לא כ' בה' מעילה לאו דנהנה מן ההקדש במזיד וכן הקשה במשל"מ בפ"א ממעילה וכונתו דלמה בפתיחתו לה' מעילה לא הביאו ובה' מעה"ק הביאו ובתר איפכא הו' לי' למיזל ובמרכבת המשנה בפ"א ממעילה כ' לתרץ דהמעיין בצדק שם ביתו בה' מעה"ק לבאר כל מאכלות אסורות דפהמ"ק וכאן בה' מעילה מקום ביאור איזה הדבר שחייב בו משום מעילה עכ"ל ובס' נ"מ כתב ע"ז בארוכה דדעת רבינו אע"ג דמהאי קרא דוכל נדריך נפ"ל אזהרה למעילה אינו אלא דרך אסמכתא בעלמא אבל עיקר קרא בא להזהיר שלא לאכול מבשר העולה אפי' לאחר זריקה דפשטי' דקרא בהכי איירא כדאיתא די"ז נדריך זו עולה מה בא ללמדינו אם לאוכלן חוץ לחומה ק"ו ממעשר אם לפני זריקה ק"ו מתודה ושלמים אם לאחר זריקה והוא זר ק"ו מבכור אם מחוץ לקלעים ק"ו מחטאת ואשם הא לא בא הכתוב אלא לאכול מן העולה אפי' כהן לאחר זריקה אפי' בפנים שהוא לוקה ופירש"י ואזהרת עשה אשכחן בה בעלמא וערכו בני אהרן כו' כליל הוא ולא לאכילה ובגמ' שם פריך וכי מזהירין מן הדין ומשני קרא יתירא אלמא עיקר קרא דריש לי' ר"ש דלהכי הוא דאתא לאוכל מן העולה אפי' לאחר זריקה אפי' הוא כהן לוקה אלא דממנו למדנו שהוא אזהרה גם לכל מועל בקדשים על צד הרמז:
**וראיתי** להראב"ד שהשיג עמש"כ רבינו שאזהרה על מעילה מונדריך וז"ל א"א ופשוטה מזה הוא בתרומות הקדשים לא תאכל וכ' הכ"מ מדאמרינן בסנהדרין דפ"ד הזיד במעילה וכמ"ט דרבי גמר חטא חטא מתרומה ומ"מ אין להשיג על רבינו למה לא הביא אותה ראי' מגמ' מאחר שהביא ראי' הכתובה בגמ' ובס' נ"מ תמה דמהתם לא ילפינן אלא אזהרה לאוכל מן העולה ושיעורו בכזית אבל מעילה דשיעור בפרוטה מאן לימא לן שזה שאמרו בגמ' דונדריך הוא אזהרה למועל דילמא הוא אזהרה לאוכל כזית דבעינן כליל אבל אזהרה למעילה נפקא לן מג"ש דחטא חטא ושיעורה בש"פ ואיך שביק רבינו דרשה פשוטה שאמרו בהדיא דהוא אזהרה למעילה ע"כ נראה דדעת רבינו דהך דשביק האי דרשא יען דלטעמו אזיל דכל מה שלמדו בי"ג מידות הוא דרבנן ומש"ה סמכה רבינו בכלל לאו דלא תוכל לאכול בשעריך ונדריך ומודה רבינו דאזהרת מעילה עיקר הילפותא מגז"ש דחטא וכיון שכן יפה כיון רבינו ז"ל להביא לאו זה בה' מעה"ק דעיקר אתרי' הוא שם ששם הביא כל הני דרשות דדריש ר"ש מהאי קרא דלא תוכל דלוקין עליו בכזית וכ"כ התוס' במכות דח"י ד"ה ולילקי משום זר דהא דאמר רבא זר שאכל מן העולה לפני זריקה חוץ לחומה לר"ש לוקה חמש לא מני אלא דבר שאכילתה בכזית ולא בדבר שהוא בשו"פ ונראה מדברי רש"י הנ"ל דטעמא דלוקה באכילת עולה אפי' לאחר זריקה אפי' שהוא כהן אינו אלא משום דבעינן כליל וליכא שנאמר וערכו בני אהרן כליל ולא לאכילה ומפני שאזהרת עשה ל"ש אזהרה כדאמרינן בפ"ק דתמורה דף ד' ובכמה מקומות לכן איצטריך וכל נדריך לאזהרה לחיוב מלקות עלה וזהו נמי דעת רבינו בפי"א ממעה"ק אחר שכ' כל האוכל כזית מבשר העולה לוקה שנאמר לא תוכל כתב וכן האוכל כזית מכל האימורין שהאימורין כליל למזבח ככל העולה מזה מוכח דסבר דטעמא דלוקה באכילת כזית מן העולה היינו משום דבעינן כליל והביא ראי' ע"ז ממנחת כהן שנאמר בו כליל תהי' לא תאכל וילפינן משם דכל שהוא כליל למזבח אכילתו בל"ת כלומר דמטעם זה הוא שנאסר אכילת העולה בלאו דלא תוכל לאכול משום דבעינן כליל וה"ה לכל האימורים ג"כ כליל למזבח כמו עולה וממוצא דבר אתה למד שיש אזהרה מיוחדת מלאכל בשר העולה ומכל האימורים ממאמר הכ' לא תוכל לאכול לפי שהם כליל לאישים ואזהרה מיוחדת לאכול מנחת כהן שנאמר בו כליל תהי' לא תאכל ונמנית לב' ולוקין על שתיהן אמור מעתה דמש"כ רבינו במנין הלוקין האוכל ממנחת כהן וכן מכל דבר שהוא כליל לאישים כולל ב' אזהרות איסור אכילת כהן ואיסור אכילת העולה והאימורין שהם כליל לאישים וכ"כ הגאון מרכבת המשנה כאן ודלא כמש"כ המשל"מ בפ"א ממעילה ואולם אזהרה דמעילה דיליף לה רבינו מעולה מייתא לה לקמן אות ע"ז מפני שהוא ענין אחר והוא ענין נפרד מנה אותו לחודי' את"ד:


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 11:3:2
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 11:3:2](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/11:3:2)

**וכן**
**האוכל כזית מאימורין וכו' לוקה משם כליל תהי'.** וקשה לי הא הו' לאו שבכללות כמוש"כ תוס' מנחות ע"ד והא דפריך דליחשוב לאו בכליל תהי' היינו עכ"ח לאיסורא כמוש"כ תוס' שם אלאו דכל שבקודש פסול הוא ל"ת אבל לרבינו דלקי יקשה ונראה לפמש"כ בחס"ו וכ"כ האוה"ד בפסחים וחגיגה דלאו שבכללות אי יש קו"ח מזהירין מה"ד כמו היכא דיש עשה כמוש"כ הה"מ פ"ז ממא"ס וא"כ יש לומר גם באימורים יש קו"ח ממנחה דמנחה רק כליל בשל כהן משא"כ אימורים אף בשל ישראל הוא כליל והיכא דאיכא קו"ח שפיר לקי אלאו שבכללות:


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 11:4:1
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 11:4:1](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/11:4:1)

**כל**
**האוכל כזית וכו' קודם זריקה לוקה שנאמר וכו' ונדבותיך לפני זריקה.** והוא גמ' במכות דדרש אי חוץ לחומה יליף ממעשר הקל וע"כ לפני זריקה א"כ רבינו דכ' דרשא לפני זריקה ע"כ חוץ לחומה יליף מק"ו ממעשר וכן בהל' ה' כ' רבינו האוכל מבשר קק"ד וקק"ל לוקה שנאמר לא תוכל לאכול בשעריך בקרך וצאנך והיינו מדאיתא בגמ' דלחוץ לחומה ולאחר זריקה ל"צ רק אתא לזר שאכל אחר זריקה לקי אבל קשה בפ"א מבכורות כתב רבינו דלקי אבכור לאחר זריקה מקרא דלא תוכל לאכול מבכורות צאנך וע"כ דסובר אלפני זריקה ל"ב קרא דיליף מונדבתיך דשלמים בקו"ח וא"כ סובר דלא כפירש"י דלמסקנא לא לקי רק אחוץ לחומה ולפני זריקה בכל חדא וחדא קשה לי בהל' ח' כתב רבינו דאוכל חוץ לקלעים ולחומה ולפני זריקה לא לקי רק אלאוי דידהו לא אלאו דזרות דיליף מולא יאכל כי קודש הם כיון דל"ח לכהן ויקשה אכתי לילקי אלאו דלא תוכל לאכול בשעריך בקרך וצאנך דיליף מיני' לאחר זריקה וחוץ לקלעים הרי אף דל"ח לקי וכמו שאמר רבא אכל עולה לפני זריקה בחוץ לקי ה':
**ולכן** נראה דרבינו לא מפרש לא כפירש"י ולא כפי' הר"י דלקי ה' ממש דלא כלח"מ אלא כתי' התוס' דרק מרבינן בכל חדא לדבר החדש כיון דלאיסורא עכ"פ כבר ילפינן מהיקשא אמרינן דקרא אתא לדבר החדש ולא דלילקי אאיסורא דכבר ידעינן מהיקשא וא"כ לפי"ז בבכור לקי לאחר זריקה שפיר מהאי קרא אבל בחטאת דהיינו קדק"ד שכ' רבינו קרא אתא רק אחוץ לקלעים אבל אאיסור זרות דאחר זריקה דידעינן מבכור זה רק לאיסורא בעלמא דאין מזהירין מן הדין אבל לא דלילקי והבן:
**אך** קשה לי לפמש"כ לעיל בשם הה"מ היכא דיש עשה מזהירין מה"ד והרי בקדק"ד יש איסור עשה דכ' ואכלו אשר כופר בהם כהנים אוכלין ובעלים מתכפרים וכמ"ש רש"י בבכור יש עשה ובשרם יהי' לך כן שייך בחטאת ואשם איסור עשה מואכלו אשר כופר בהם א"כ כהא"ג שפיר מזהירין מה"ד:
**ונראה** ליישב דבאמת קשה א"כ הא דפריך בגמ' וכי מזהירין מה"ד ויקשה לשיטת הה"מ הא בכל הני יש עשה לפני זריקה יש עשה דוהדם ישפך וחוץ לקלעים יש עשה דבחצר אוה"מ כפירש"י וריטב"א דבכל חד וחד יש עשה א"כ שפיר מזהירין מה"ד וכבר כתבתי מזה בפ"ה מאימ"ז וליישב י"ל דבאמת הגמ' לית לי' הא דספרי וא"כ לפי"ז י"ל דלעולם בפירושא דשמעתתא מפרש רבינו כפי' הר"י דחייב ה' ממש והיינו משום דגמ' משני דקרא יתירא ליחודי לאווי קאתי אבל לשיטת רבינו י"ל דבאמת ל"א דליחודי לאווי אתי ולא לקי ה' דזה רק מסיק בגמ' יען דסובר אמזמה"ד וע"כ מקרא ושפיר לקי אף ה' אבל להלכה י"ל דכהא"ג מזמה"ד היכא דיש איסור עשה וא"כ לפי"ז א"ש בבכור אמרינן דגלי קרא לאחר זריקה דלפני זריקה ל"צ קרא דידעינן מנדבותיך כיון דיש עשה דוהדם ישפך והבשר יאכל וזה שייך גם בבכור [ע' זבחים דף ל"ז] ובחטאת א"צ קרא לאחר זריקה כיון דיש עשה דוכופר בהם מזמה"ד ונילף מבכור וע"כ קרא רק לחוץ לקלעים אבל דנאמר דבאמת באכל חטאת חוץ לקלעים לוקה ב' זה ל"א משום כיון דכל הטעם דמזמה"ד מקרא דואכלו אשר כופר אבל בזר יש איסור עשה א"כ י"ל לפי מאי דאמרינן במכות דף י"ט דרק היכא דשרי לכהנים יש לאו דלא יאכל כי קודש הם כן נמי י"ל רק היכא דהיתר לכהנים שייך איסור עשה בזר וכיון דליכא עשה באוכל בחוץ שאין היתר לכהנים שוב אמ"ז מה"ד ללקות גם משום זרות מבכור כיון דליכא בהו גם עשה והבן ועמש"כ בפ"ד מאימ"ז:
**עיי'** במל"מ מה שהביא בענין שאלה בהקדש והנה בהא דמשני הש"ס בנדרים נ"ט דאתי ליד כהן דלא מצי לאיתשולי וכן בקדשים שנמסר ליד גזבר דלא מצי לאיתשולי כתב הש"ך סי' רנ"ה משום דלא אתי דיבור ומבטל למעשה:
**ולי** נראה טעם אחר דהנה ביבמות פליגי אי אמרינן איגלאי מילתא למפרע ומפורש בנמ"י שם דל"א איגלאי מילתא למפרע דילמא לא הי' עומד מעיקרא לכך עיי"ש לפי"ז יש לומר הא דמהני שאלה דעוקר החכם מעיקרא היינו דאמרינן איגלאי מילתא למפרע שהי' עומד לכך אמנם בא ליד כהן וגזבר ל"ש דאיגלאי מילתא למפרע דהי' עומד לכן דבודאי לא הי' עומד לכן אחר שנמסר ליד גזבר לכן לא מצי לאיתשולי דנאמר נעקר למפרע כיון דמעיקרא לא הי' עומד לכך משא"כ באמירה לגבוה דהו' כמסירה אבל עכ"פ שייך דהו' עומד לכך אך נראה לקיים דברי הש"ך דהנה בב"ק דף ק"י איתא דיכולה לומר אדעתא דהכי לא הקדשתי ובמל"מ פי' מ"ה זכי' הביא דברי תוה"ד דהיכא דכבר נגמר הקנין ל"ש לומר אדעתי' דהכי לא קניתי וכ"כ בנוב"י יו"ד סי' ס"ט עייש"ה א"כ יש לומר לסברת הש"ך ג"כ בבא ליד גזבר לא מהני שאלה דהא אפי' היכא דאיכא הוכחה דאדעתא דהכי לא אקדשי ל"מ אי כבר נגמר הקנין משא"כ משום אמירה לגבוה כמסירה להדיוט דעכ"פ סוף סוף לא נגמר הקנין לכן מהני שאלה:
**והנה** אם קדשים שנזרקו דמן כהלכתן יכול לשאול משום דעדיין לא נסתלקו הבעלים והיינו כר"י דסובר דאין מועלין עד לאחר כפרה ובהא ניחא לי ליישב שיטת המרי"ט שכתב דאין לעשות שליח להקדש דמילי לא מימסרא לשליח והא דתרומה היינו משום דכתיב ונחשב לכם דמחשבה כמעשה ובמחנה אפרים הקשה גם בהקדש חשוב כמעשה דכ' כל נדיב לב ועוד הקשו מתמורה דף י"א דבעי אם מכפר עושה תמורה או מקדש עושה תמורה ודחי א"כ מצינו ציבור עושין תמורה כגון דעשה שלוח להקדש ונראה דא"ש דהנה בכל הקדש יש לנו לדין על שני דברים על איסורא ועל ממונא של הקדש והנה כ"ז שלא בא ההקדש ליד גזבר הממון נמשך אחר האיסור דעיקר הוא האיסור וכשבא ליד הגזבר הממון עיקר דהוא הממון של גבוה ואז האיסור נמשך אחר הממון ובזה מובן מש"כ הש"ל בסי' רנ"ה דביד גזבר א"י לשאול יען דיש מעשה משיכה דקנינהו הקדש ולא אתי דיבור ומבטל מעשה והיינו דכיון דעשה משיכה נעשה ממון גבוה עיקר וצד האיסור נמשך אחר זכות הממון שיש להקדש בדבר מעתה כן בקדו"ה עד שבא ליד גזבר לר"ש או כשנזרק דמן לר"י הנה הממון נמשך אחר צד האיסור דזה עיקר האיסור שיש בדבר אבל אחר שנמסר לגזבר או שנזרק דמן שנסתלקו הבעלים עיקר הוא הממון והאיסור רק נמשך אחר הממון א"כ זהו ההבדל בתרומה מיד שמפריש נעשה ממון כהן א"כ כשעושה השליח הוא שליחות לדבר שמשתנה מרשות לרשות וע"כ הו' כמעשה אבל בהקדש כל זמן שלא בא ליד גזבר הו' עיקר האיסור והממון נמשך אחר האיסור ולכן אמרינן בב"ק דמעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן דזכות שיש להקדש בדבר שבממון נמשך אחר האיסור ולא הו' כנסתלקו הבעלים א"כ כשעושה שליח להקדש בזה אינו נעשה שליח לעשות בזה שינוי רשות לכן לא הו' כמעשה ולא הו' רק מילי בעלמא מעתה ניחא הך דתמורה דאיבעיא להו בתר מכפר או בתר מקדיש היינו דהוא גופי' איבעיא להו דאי מקדיש עושה תמורה ע"כ משום דמיד שמקדישו הוא כנכנס לבי גזא דרחמנא וממנו של הקדש הו' ויש כאן שינוי רשות דנסתלקו בעלים ואף דבעי מסירה לגזבר מחוסר מעשה כזו לא מיקרי מחוסר מעשה ובידו לתת לגזבר ולהביאו לעזרה לכן הוא עושה תמורה דכ"ז שלא נתכפר הבעלים לא נסתלקו ואין שינוי רשות דאין דנין על הממון רק על האיסור והממון נמשך אחר האיסור לכן רק מכפר עושה תמורה ושפיר קאמר נפ"מ דעשה שליח דהא להאי מ"ד דמקדיש עושה תמורה דנסתלקו הבעלים ויש כאן ש"ר יכול לעשות שליח דהו' כאלו עשה שליח למידי דקנינו שמוציא מרשות זה לרשות אחר ושפיר עושה שליח:
**הנה** בקצה"ח הקשה נהי דקק"ל ממון בעלים כיון דעכ"פ אסור בהנאה מלא תוכל לאכול בשעריך דל"ת איה"נ במשמע א"כ א"י למכור [אבל לעיל בארתי דכאן לא משמע איה"נ] ונראה דלפמש"כ הרמב"ן דאיה"נ רשאי למכור אלא דא"י למכור דלאו ממונו הוא ובקק"ל דממונו הוא שוב שפיר יכול למכור:
**עוד** י"ל דנהי דמל"ת נשמע איה"נ היינו הנאה שע"י אכילה דהוה הנאה של כילוי אבל מכירה שאין הנאה של כילוי אין אסור במכירה ול"ד לשאר איסורין דילפינן מנבילה דגם מכירה הו' הנאה ואסורה היינו משום דאיסור דידהו הוא משום תועבה דידהו אסרה תורה בהנאה כל הנאות דעכ"פ מתרבה ממונו ע"י תועבה אבל בקדשים דאיה"נ דידי' משום קדושתי' ליכא איסורא אי מתרבה ממונו ע"י מכירה רק שלא יהא בי' אפקעת קדושה או הנאת של כילוי:
**ע"ד** המשל"מ שאין זוכה אלא לאחר הקטרה הנה ברש"י בב"ק דף ע"ו ד"ה ריוה"ג דבשעת טביחה דהקדש נינהו שאין לכהנים זכי' בו אלא לאחר זריקה והקטרה ולכאו' הנה הא דאיתא בגמ' דאין הכהנים זכאין בחלקם רק אחר הקטרה היינו לענין היתר אכילה אבל לא שלא יהא להם זכי' לעשות חלוקה עד אחר הקטרה וראיתי בפנים יפות פ' צ"ו שכתב דנפקא לי' מתו"כ הביאו הרמב"ן על פסוק חלקם נתתי אותם מאישי לומר שאף חלקם אינם רשאים אלא לאחר מתנת האישים מכאן למדנו שכל הקדשים דכתיב כי קודש קדשים הוא אולם בפירש"י פ' קרח משמע דנפקא לי' מקרא זה יהי' לך מקודש הקדשים מן האש כל קרבנם לכל מנחתם ולכל חטאתם וכו' ופירש"י מן האש לאחר הקטרת האישים משמע דמזה נפקא דאין להם זכי' בכל הקרבנות עד לאחר הקטרה ואפשר דהך דהכא אליבא דר' יוסי דס"ל בקידושין דף נ"ב מן האש כאש מה זה לאכילה אף הא נמי לאכילה עיי"ש עכ"פ נשמע מזה דגם בקדק"ל אין לכהנים זכי' עד אחר הקטרה כש"כ דאסור לאכול קודם הקטרה.


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 11:8:1
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 11:8:1](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/11:8:1)

**אכל**
**מבשר ק"ק בעזרה אחר זריקה לוקה.** הנה במכות דף י"א איתא א"ר גידל אמר רב כהן שאכל מחטאת ואשם לפני זריקה לוקה שנאמר ואכלו אשר כיפר בהם לאחר כפרה אין לפני כפרה לא לאו הבא מכלל עשה לאו הוא ופריך בגמרא וכל בהמה מפרסת פרסה ושוסעת שסע אותה תאכלו ואין בהמה אחרת תאכלו ואי כדקאמרת את זה לא תאכלו ל"ל ומסיק אלא אי אתמר הכי איתמר אר"ג אמר רב זר שאכל מחטאת ואשם לפני זריקה פטור מ"ט דאמר קרא ואכלו אשר כיפר בהם כל היכא דקרינן בי' ואכלו אשר כיפר בהם קרינן וזר לא יאכל וכהא"ג בזבחים דף ל"ד פליגי ר"ל ור"י אי לוקין על לאו הבא מכלל עשה ומסיק ג"כ מכח קו' הנ"ל דלכ"ע אין לוקין והנה אחרונים הביאו בשם רשב"א מובא במל"מ דלאו הבא מכלל עשה לא עדיף מלאו ועשה אחרת דוחה אותו וראיתי בספר איגרא רמה בפסחים נ"ט פריך מאי אולמי האי עשה מהאי עשה והרי עשה דהשלמא רק לאו הבא מכלל עשה שפיר עשה דוחה אכתי לפי הנ"ל יש לומר דהנה למאן דסובר דהו' לאו ולקי נהי דפריך מדכתיב לא תאכלו מוכח דלא לקי היינו לענין ללקות אבל לענין לדחות לאו הו' ונדחה מפני העשה אבל למ"ד היינו לרי"ו דל"ה לאו אלא עשה גמורה גם לענין לדחות עשה הו' ואין עשה דוחה אותה ואתיא הך דפסחים כרי"ו.
**והנה** בחס"ו סי' ק"נ הקשה אשה תדליק בשמן שריפה דלאו דיו"ט בקדשים רק מלאו הבא מכלל והו' רק כשני עשה והו' עשהז"ג דנשים פטורות וכן קשה בשבת כ"ד לענין שמן שריפה דמשני עשה ול"ת הוא וקשה הו' כתרי עשה ולפמש"כ דתליא בפלוגתא דלחד מ"ד הו' עשה ועדיף מלאו ובהא ניחא מה שהקשו תוס' ביצה ח' דרבא ס"ל יו"ט עשה ול"ת ובשבת משמע דלא ס"ל כן לפמש"כ א"ש דרבא שם פריך לרב גידל אמר רב דסובר דלאו הבא מכלל עשה עשה הו' ולכן שם בשבת לענין שריפת קדשים האיסור רק משום דאיתמעט מלכם ולא לגבוה כמוש"כ תוס' שבת ל"ה לאו ועשה.
**ויותר** י"ל דרבינו יוסף מא"מ הקשה אשה תדליק שמן שריפה ותי' כיון דיש עמה עשה אלים הלאו וע"ז קשה קו' החס"ו הא ל"ה רק תרי עשה דהא לרבא לאו הבא מכלל עשה עשה א"כ אשה תדליק ולכן צריך ליתן הטעם משום דאין זמנו קבוע נתמעט מקרא דלבדו אבל בכה"ד דהו' לאו ממש א"כ אלים הלאו ולכן גם ע"י אשה אסור לחפור ולכסות.


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 11:9:1
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 11:9:1](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/11:9:1)

**זר**
**שאכל וכו' וכשהותרה לכהנים הותרה ולא לזרים.** במנחות מ"ה אמרינן נבילה וטרפה לא יאכלו הכהנים כהנים הוא דלא יאכלו א"ר סד"א הואיל דאישתרי מליקה הותרה נמי נבילה ור"י אמר מקרא זה אלי' עתיד לדורשה וקשה לי הא בע"ז דף ס"ז איתא דנבילה שא"ר לגר לא שמה נבילה וכ' תוס' בבכורות דף כ"ג דלרי"ו ס"ל עד לכלב ס"ל דאם חזיא לכלב מיקרי עדיין ראוי לאכילה דאכילת כלב מיקרי ג"כ אכילה ולכן לענין טומאה עדיין מטמאה א"כ לרי"ו מצי לפרש קרא כפשטי' דנבילה וטרפה שמותר לישראל כשא"ר לגר אף שראוי לכלב לא יאכלו הכהנים דלכהנים אסור אף שא"ר לכלב דעכ"פ שייך בזה לשון אכילה ושפיר אזהיר דלא יאכלו הכהנים:
**ונראה** ליישב דהנה איתא התם רבינא אמר ס"ד הואיל דאישתרי מליקה אישתרי נבילה נמי קמ"ל דלא יאכלו הכהנים וקשה לי דהנה בחולין דף קל"ו איתא דרבינא מוקי משנה כר"ש דטרפה פטור מראשית הגז דמה מתנות פטור אף ראשית הגז פטור דיליף נתינה נתינה ופירש"י טרפה אינה בכלל מתנה דכ' תתנו לו ולא לכלבו ויקשה אי איתא דראוי לכהנים למה כתיב תתנו לו למעט נתינה לכלבו הא ראוי לכהנים עצמן ונראה דקרא אתי למעט אם נסרחה שא"ר עוד לאדם רק לכלבו פטור ליתנו עוד לכהן וזה ניחא אי א"ר לגר לא קרוי אכילה כלל אבל לרי"ו דמיקרי אכילה לא מצינן לפרש הכי א"כ לא מצי לפרש כרבינא דס"ד דאשתרי נבילה דא"כ למה כתיב תתנו לו דהא אם נסרחה ראוי לאכילה לדידי' ל"ש למעט לכלבו דהא לדידי' גופי' ראוי ע"כ דריש רי"ו דאלי' עתיד לדורשה דהיינו דידרוש דלכהנים אסור באכילה אפי' בא"ר לאדם מדכתיב תתנו לו ולא לכלבים דהיינו דאף אם נסרחה א"ר לכהנים דאסור באכילה רק לכלבים ראוי לכן פטור ממתנות א"כ הא דקאמר אלי' עתיד לדורשה דהיינו לאפוקי מדרבינא דס"ל דאתי לאשמעינן דלא נימא דאישתרי לגמרי לכהנים וקרא דתתנו לו ולא לכלבים היינו למעט נסרחה דא"ר לאכילת אדם רק לכלבים או דאתי למעט טרפה דאסור לכהן אף בנסרחה וא"ר רק לכלבו וא"כ יחזקאל קמ"ל הא גופי' דאסור אף בנסרחה דא"ר לגר וזה אתי אלי' עתיד לדורשה או כרבינא או כרי"ו לשיטתו דא"א לדרשה כרבינא ודו"ק: