## Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, The Chosen Temple Chapter 6

###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, The Chosen Temple 6:1:1
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, The Chosen Temple 6:1:1](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20The%20Chosen%20Temple/r/6:1:1)

א') בילקוט חבקוק אמר רשב"י מדד הקב"ה את כל האומות ולא מצא אומה ראוי' לקבל את התורה אלא ישראל מדד הקב"ה את כל הדורות ולא מצא דור שיקבל התורה אלא דור המדבר מדד הקב"ה את כל ההרים ולא מצא הר שראוי שתשרה עליו שכינה אלא הר המורי' מדד הקב"ה את כל העיירות [וכו'] ולא מצא הר שתנתן עליו התורה אלא הר סיני מדד את כל הארצות ולא מצא ארץ שראוי' שתנתן לישראל אלא א"י ואפשר דמ"ש דלא מצא אומה שתהא ראוי' לקבל התורה אלא ישראל מטעם כי התורה נקראת אש וצריך כח לקבלה וישראל עז שבאומות והם דוקא יכולין לקבל וכו' א"כ הטעם כי תורה שבכתב בחינת קב"ה ותורה שבע"פ בחינת שכינתי' וישראל קדושים כתיב בהו בנים אתם לד' אלקיכם פי' קב"ה ושכינתי' וראוים לקבל תורה שבכתב ותורת שבע"פ הרמוזים לקב"ה ושכינתי' וחדא מגו חדא אתה משמע דמש"ה יצאו מלאכ' עוררין דהיו רוצים התורה דאתי עלה מדינא דבר מצרא וכלפי ישראל לא זכו כי הם בנים ולגבי בן ליכא דינא דבר מצרא כמש"כ הראשונים הילכך לא מצא אומה שתהא ראוי' לקבל התורה אלא ישראל או יאמר עפ"י מדרש תל תלפיות על פ' הלא הוא אביך קונך הוא עשך ויכוננך שההבדל בין ישראל לאומות ישראל נשמתם חלק אלקוה ממעל וזהו הלא הוא אביך קונך ועוד ויכוננך עשה בך כונניות והכנה לקבל החכמה בדעתך וזהו ויכוננך לשון כן וזהו מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל דוקא ולא לאוה"ט ומטעם משום שלא עשה כן לכל גוי מלשון כוננת וכמו מעשה כן של כלים דשלמה וזהו לא עשה כן לכל גוי אין להם בית קיבל בדעתם ללמוד בתורה ולכן בתורה ומשפטים בל ידעום וזה דמדד כל האומות ולא מצא אומה שראוי לקבל התורה אלא ישראל:
**מדד** כל הדורות ולא מצא וכו' אלא דור המדבר עפ"י מש"כ הרב ילקוט דוד פ' יתרו שלכן המתין הקב"ה בנתינת התורה עד דור המדבר שבדורות הקודמים עדיין לא באו שבעים אומות ואפשר שיאמרו אותם אומות שעדיין לא היו אלא המתין עד שבאו לעולם היינו מקבלין את התורה לכך המתין עד שהחזירה על כל האומות ולכן מדד הקב"ה כל הדורות ולא מצא דור שיקבל התורה בלתי שום טענה אלא דור המדבר שאז יסכר פי האומות:
**מדד** כל הערים וכו' אלא הר המורי' עפי' שתירץ ה"ר מהר"א רוזאניס לקושית המפורשים דאין נבנה בית הבחירה על גבי הר משום דכביכול התפלל יה"ר ובכל מקום ששרתה קדושה אין רשות שבסט"א לבא והיינו דקאמר מדד הקב"ה כל ההרים ולא מצא הר אלא הר המורי' כי כל ההרים אשר במעדר יעדורין ועבדו בהם ע"ז נפסלו לגבוה אבל הר המורי' אין רשות לסט"א שם:
**מדד** כל העיירות וכו' ולא מצא אלא ירושלים כי אז"ל כי ירושלים שלמטה מכוונת נגד ירושלים של מעלה ובא האות כי ירושלים גמטריא שעריו וז"ש בשעריך ירושלים כעיר שחוברה לה למעלה בירושלים ומשו"ה שם עלו שבטי י"ה עדות לישראל ואפי' בשעת חורבנא כתיב הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי שיאמרו לעתיד ובכלל צרה נחמה תבנה ותכונן עיר האלקים סלה כי היא מכונת לירושלים של מעלה:
**לא** מצא הר וכו' אלא הר סיני כי עיקר התורה הוא להיות עניו ובזה תתקיים התורה ויכוין האמת וזה כל פרי התורה להבינה על בורי' על דבר אמת וזהו לא יכוין אלא בענוה ומהר סיני נלמוד מדת ענוה כידוע ומשם ילמדו לומדי התורה שהניח הקב"ה את כל ההרים והשרה שכינתו על הר סיני שהוא שפל:
**מדד** כל הארצות ולא מצא ארץ וכו' אלא א"י כי כל הארצות חלקם הקב"ה לשרי אוה"ע וא"י נתעלה בחלקו ית' ולכן בני אל מי העם אשר בחר לו ית' והם חלקו ראוים להיות בארץ שהוא חלקו ית' ולז"א לא מצא ארץ שתנתן לישראל:
 ב') 
**המקדש**
**כולו לא הי' במישור אלא במעלה ההר.**
 והוא גמ' זבחים דף נ"ג על פסוק וקמת ועלית מפיק שביהמ"ק גבוה מכל א"י וא"י גבוה מכל הארצות וכן הוא בירושלמי סנהדרין פ' הנחנקין ה"ג וכתב בספר הברית אין הכונה גבוה ממש שהרי לא יתכן לומר בכדור גבוה כלל כי כל מקום אשר היא עומד האדם שם הוא גבוה מפני שלא ישוער בכל כדור לא מעלה ולא מטה ולא אמצע ולא גבוה אף גם לא יתכן שכיוונו בו שלא יהי' נמצא בכל הכדור לא הר ולא מדינה שיהא גבוה ורמה מא"י והר הבית אפי' מהרי אררט אך הכונה בו על החשובות שא"י חשובה במעלה יותר מכל שאר ארצות וביהמ"ק גבוה במעלה חשיבות מא"י כי כן נמצא עד"ז עלי' אפי' על מקום נמוך כמו ויעלו אותם עמק עכור לגדולת ולכבוד יהושע שהי' שם וכן הכא הכונה במעלת גבוה על חשיבות א"י וירושלים תותבב"א ומעתה לא יקשה על דברי חכמז"ל עם היותם יודע שירושלים יושבת ברוחב העולם מקו השוה ל"ב מעלות ט"ו דקים ובאורך העולם ס"ו מעלות עשרים דקים במהרה בימינו יבנה ד' ירושלים ויכוננה:
**אולם** כבר ישב על מדוכא זאת ברדב"ז סי' תרל"ט דנשאל על האי דאמרינן ביהמ"ק גבוה מכל א"י שעתה החוש מגיד להיפוך דעינינו הרואות דירושלים גבוה מכל סביבות הבית חוץ מצד הדרום אשר שם עמק יהושפט ויישב והכריח הדבר ממאי דשנו חכמים ביומא משניטל הארון אבן היתה שם גבוה מן הקרקע ג' אצבעות ועתה שאל את פי הישמעלים וענו ואמרו שהיא גבוה יותר משתי קומות ומכח זה הכריח שנאכל קרקעית הבית וירושלים נחרבה כמה פעמים וממפולת הבתים נעשה הבתים תל ובנו עליו בתים עד שנעשה גבוה וכן היו כל בתי ירושלים נמוכים מן המקדש דאפי' ביהכנ"ס אסור לבנות בנין גבוה ממנו כ"ש ביהמ"ק לרומם בית אלקנו נשמע מדבריו דס"ל דברים כפשטן דביהמ"ק היינו גבוה ממש וכן הביא מהילקוט טל פ' וירא את המקום מרחוק שבתחילה הי' המקום עמוק אמר הקב"ה אין דרך המלך לשכון בעמק אלא במקום גבוה ומעלה ויפה והגביהו הקב"ה לכך נקרא הר המורי' שמיראתו נעשה הר וכן נשמע מתוס' סנהדרין שכתבו בד"ה שביהמ"ק גבוה לאו מכל א"י קאמר דאיכא עין עיטם דמדלי מיני' א"כ כותלי ביהמ"ק גבוהים מעין עיטם נשמע מדבריהם דמאי דקאמר תלמודא גבוה גבי ביהמ"ק וגבי א"י היינו גבוה ממש וכן כתב בספר כפתור ופרח פ"ו דדברי חכמז"ל הם אמורים כפשטן דא"י גבוה מכל הארצות וירושלים גבוה מכל חלקי':
**אמנם** בח"ס כתב דהענין כן דהנה ידוע דהארץ הוא עגולה ובדבר עגול ל"ש מקום גבוה רק מאחר שבמקדש הי' האבן שתי' שממנו נשתתה העלם א"כ הוא התחלת הארץ א"כ מאותה נקודה מחשבינן אל עיקר הארץ א"כ זאת הנקודה הוא הגבוה מכל הארץ עכ"ד אך הנה משבת דף קמ"ה לא משמע כן דמייתיא דרב אמר הני מדרי דבבל מהדרי מיא לעין עיטם משמע דהי' גבוה ממש מכל הארצות ועתוס' בכורות דף נ"ה דמוכח ג"כ דגבוה ממש הוה:
**והנה** בקידושין אמשנה דעשרה יוחסין עלו מבבל פריך בגמ' ליתנו הלכו לא"י מילתא אגב אורחא קמ"ל כדקתני וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ד' מלמד שבית המקדש גבוה מכל א"י וא"י גבוה מכל הארצות בשלמא ביהמ"ק גבוה מכל ארץ ישראל היינו דכתיב דברי ריבות בשעריך וקמת ועלית א"י גבוה מכל הארצות מנלן דכתיב לכן הנה ימים באים נאול ד' כי אם חי ד' אשר העלה ואשר הביא את בנ"י מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדחתים שם ובספר המקנה כתב ע"ז דמשני כדתניא וקמת ועלית ולכאורה הא מהכא לא נשמע דא"י גבוה מכל הארץ רק שביהמ"ק גבוה מא"י כדמקשי בתר הכי א"כ מאי משני כדתניא והנה מהרש"א ז"ל כתב וז"ל שהעולם הוא כתפוח ומקום ביהמ"ק מרכז העולם וכן בא"י ולכך אמרו בא"י כי היא מקום הממוצע אוירו מזיג ומחכים ויותר מקום המקדש עכ"ל וכונתו בזה דלהכי אמר הכתיב כי יפלא ממך דבר וקמת ועלית מפני שמקום המקדש הוא במרכז העולם מבוררת החכמה לאמיתה של תורה וגם יש בזה מעלה לא"י שהוא קרובה לשער השמים שמשם השפע יורד משא"כ בהר גבוה ממש אין בו מעלה ותועלת יותר ממקום עמוק אמנם לפי"ז דעליות א"י היינו מפני שהוא קרובה למרכז הארץ אין בזה עליה דרך הטבע כמו שעושין על הר גבוה כי אף שהארץ דומה לתפוח מ"מ אותן המדינות שעומדין בצידו התפוח הם הולכין כמו אותן שעומדים על התפוח והשמים שעל ראשיהם הם שווים זה לזה ול"ש בזה עלי' וירידה כי לכל אחד מדומה כן שהוא על התפוח כי מה שאנו אומרים שא"י הוא על התפוח ושאר ארצות הם בצד התפוח ושייך בו עלי' וירידה היינו משום שביהמ"ק נקרא שער השמים בא השפע ובעבור נקרא ראש התפוח אבל איני נרגש בטבע ההליכה כי בכ"מ שאדם הולך נדמה לו שהוא ע"ג התפוח:
**אך** לכאורה משמע בהא דרי"ו בזבחים דף קי"ג דלא ירד מבול לא"י שנאמר ארץ אשר לא גשומה ביום זעם ומשמע אפי' שגברו המים בשאר ארצות ויכוסו ההרים ואפ"ה לא ירדו המים משאר ארצות לא"י ולפי"ז משמע שהם גבוהים בטבע כמו שאר ההרים והם גבוהים יותר מהרי אררט ולכאורה י"ל דאף את"ל שא"י גבוה בדרך הטבע כפירש"י בפ' מסעי שעל ירושלים נאמר ועלה הגבול מ"מ אין זה כונת התנא על זה שאין זה מעלה אמנם רחוק הדבר שא"י גבוה בטבע מהרי אררט שכיסה עליהם המים ט"ו אמות וצ"ל דהי' בדרך נס שלא ירד המים משאר ארצות לא"י אך לפי"ז קשה מאי מקשה מנ"ל דא"י גבוה מכל הארצות ת"ל כיון דא"י סביב לביהמ"ק שהוא באמצע העולם שהוא מרכז העולם וממילא דא"י גבוה מכל הארצות וצ"ל דקושית היא דמנ"ל באמת הא דאמר קרא ועלית אל המקום היינו עליות מרכז העולם ממילא דא"י גבוה מכל הארצות דילמא היינו עלי' בטבע כמשמעות קרא בפ' מסעי וא"כ אין ראי' לשאר ארצות וע"ז משני דכ' אשר העלה ואשר הביא דקמ"ל קרא דבטבע ימצא באמת מקומות שיהא גבוהים מא"י ושייך בהן לשון הבאה ואפ"ה שייך נמי לשון עלי' מפני מעלת מרכז הארץ ובזה א"ש דהתחיל בברייתא שא"י גבוה דהיינו כיון דלפי האמת קאי על עליות מרכז הארץ ממילא נשמע דא"י גבוה מכל הארצות אלא דגמ' פריך הא גופי' מנ"ל דקאי על עליות המרכז כנ"ל יעוש"ה:
**ואיתא** בירושלמי עירובין פ"ח ח' ר' אלעזר שאל לרי"ו ההן פיוסרס זרק מתוכה לרה"ר או מרה"ר לתוכה א"ל על דעתך אין רה"ר לעולם ר"ל אמר לעולם אין רה"ר עד שתהא מפולשת מסוף העלם ועד סופו מוחלף שיטתו דר"ל דאמר אין רה"ר בעוה"ז דהרים מקיפים לכל העולם אלא לעוה"ב וקשה לי הא גם לע"ל לא יהא רה"ר דהא ים אקינוס מקיף את כל העולם וכדפ' בעירובין דף כ"ב דכולה עלמא נמי מקיף אקיינוס וע"כ דז"א דבהכי חייבי רחמנא כמו שביאר בח"ס סי' פ"ז שכן גזרה חכמתו שלא להוציא מרה"י המוקף מחיצות לרה"ר המוקף מחיצות בי"ש מחיצות דכל העולם כולו א"כ גם בזה"ז דאיכא הרים המקיפים ג"כ הוה רה"ר דהא הוה מחיצות בי"ש ואהכי חייבי רחמנא ולכן נ"ל דמים אוקינוס ל"ק לי' דבוודאי בהכי חייבי רחמנא דהי' כן מתחילת הבריאה וכיון דהארץ נתנה לבני אדם יד כל אדם שוה בו הוה רה"ר כמש"כ בחכ"צ סי' ל"ז דבפלטיא אפי' דלתות מדינה נעולות הוה רה"ר יען שיד כל אדם שוה בו אך הנה הרים נעשו ונתהוה גם אחר בריאת העולם וגם אחר מתן תורה א"כ כיון שע"י ההרים נעשה רה"י אחר זה או מטעם שע"י ההרים שנתהווה איני מפולש מסוף עולם עד סופו ע"כ ס"ל דאין לו דין רה"ר בעוה"ז עד לע"ל והא דמחייב בעוה"ז ארה"ר הוא מטעמא אחרינא דאתי רבים ומבטלי מחיצתא דבמחיצה בי"ש לכו"ע אתי רבים ומבטלי מחיצתא כמו שכ' תוס' עירובין דף כ"ב ד"ה דילמא וא"ש:
**אח"ז** בא לידי ספר באר הגולה מהגאון מהר"ל מפראג ז"ל כתב בענין זה דברים נמרצים והביא דברי חכז"ל דירושלים באמצע העולם כדאיתא ביומא בפ' הוציאו לו עולם מאמצעיתו נברא דכ' מציון מכלל יופי וכדאיתא בתנחומא פ' קדושים כשם שהטבור הזה נתון באמצע העולם וירושלים באמצע א"י וביהמ"ק באמצע ירושלים וההיכל באמצע בית המקדש והארון באמצע ההיכל ואבן שתי' לפני הארון שממנו נשתת עולם וכתב וז"ל ודע כי דבר זה אין על מדידות השיעור המוחש רק שהענין הוא שאם הי' ראוי' שיהי' נקרא בשם אמצעי דבר שהוא באמצע העולם ממש בוודאי ראוי' שיהי' אמצעי העולם ממקום אשר הוא תחת הנקודה שבשמים ששם עיגול חצי היום העובר מקוטב לקוטב חותך לשתי חלקים שוים כי דבר זה הוא אמצעי העולם לפי מצב כדור השמים אבל אמצעי העולם האמיתי הוא האמצעי לפי חשיבות מעלה עליונה שנקראת ארץ החיים ועוד כי ראוי' להיות א"י אמצעי כי הארץ שהיא כדורית האמצעי שהוא בכדור אין לו מיוחד ולפיכך יש לשום אמצעי מה שאינו נוטה אל הקצה וכך אמרו על א"י שהוא גבוה מכל הארצות מטעם זה שנקרא א"י אמצעי מא"א שתשים גובה הכדור רק דבר שהוא אמצעי בכדור וכל דבר שהוא כדור תוכל לעשות האמצעי מקום שתרצה כי מפני שהיא אמצעי בין שני חלופי הצדדים והיא אמצעי בעצמה יש להשים אותה אמצעי בכדור ושייך בה עלי' ג"כ:
**והנה** בירושלמי פ"ג דע"ז איתא דאלכסנדור מוקדן ראה דהעולם הוא ככדור ולכך צייר ביד ע"ז שלו ציור כדור להורות דשולט על העולם כולו ופריך למה לא נתן ציור קערה דציור קערה הוא דומה לים ומשני דמודים הם שע"ז שלהם אין שליטה בים ובזה נ"ל לפרש הא דאיתא בסוף מס' תמיד דשאל אלכסנדור המוקדן את זקני הנגב בימא ימא למידר או ביבשתא א"ל ביבשתא דהא כל נחותי יאי לא מיתבא דעתייהו עד דסלוקא ליבשתא הכונה כיון דאלכסנדור ג"כ מודה דע"ז שלהם אין שליטה על הים דיבשתא נתן השם תחת יד המזלות שאוה"ע עובדים להם אבל הים הוא תחת שליטת השי"ת בעצמו וכיון שהוא רצה להוכיח דכח ע"ז שלו עדיפא ששולטת ביבשתא דשם מסתמא יאי למידר א"כ יפה יותר לעבוד ע"ז שלהם את המזלות מלעבוד השם ית' ויתעלה (ועיין רמב"ן פ' אחרי שבאר בארוכה אמונת העכו"ם במזלות) ע"כ שאל להם ביבשתא יאי למידר ששם שולט כח ע"ז שלו ובכח הזה הוא שלוט על כל הארץ שדומה ככדור וחשב שבזה כל ינצחם שיודו שח"ו עדיפא עבודת המזלות או שיאמרו שיאי למידר בימא ובזה ינצחם שזה נגד החוש אבל חכמי הנגב אמרו באמת ביבשתא יאי למידר אבל לא נשמע מזה דח"ו עבודת הככבים ומזלות עדיפא דהא כל נחותי ימא לא מיתבא דעתייהו עד דסליקא ליבשתא דהיינו דכל הני שעובדים לאלקי ישראל אשר אתם מודים ששולט על הים לא מיתבי דעתייהו לא ימצאו קורת רוח בזה שח"ו השם רק שולט על הים ומסר הנהגות יבשתא לככבים ומזלות אלא דהקב"ה הוא השליט על היבשתא ומזה גופי' תשובה לדבריכם דאי איתא דהשי"ת השליט על הים איני אותו השליט על היבשתא א"כ למה הני דנחתי לימא לא מיתבא דעתייהו עד דנחתי ליבשתא דזה טבע נוצר באדם והלא אתם מודים דהשם הוא אשר יצר את האדם בצלמו ואי איתא דהיבשתא מסר השם להנהגות המזלות למה יצר את האדם בטבע זו אלא וודאי דגם על היבשתא הוא לבדו השליט בעולמו:
**ובזה** יבואר היטב הא דאיתא בכריתות דף ז' ת"ר את ד' הוא מגדף איסי בן יודא אומר כאדם האומר לחבירו גירפת הקערה וחיסרת קסבר מגדף מברך השם וראב"ע אומר כאדם האורח לחבירו גירפת הקערה ולא חיסרת דבר קסבר מגדף היינו ע"ז ופירש"י וחסרה גם את העץ ומילתא רבה הוא דעבד דפשט ידו בעיקר ואידך אמר ולא חיסרת קסבר היינו עע"ז כגון משורר לע"ז דלאו מילתא רבא כולי האי ופלא המשל שהביאו לקערה אבל לפי הירושלמי שהבאתי לעיל ניחא דדימו שליטת השי"ת על העולם לקערה שדומה לים אבל הכדור הארץ עצמה שהוא נתנה בתוך הקערה מיחסים לשליטת ע"ז שהשם מסר הנהגת העולם לכומ"ז וזהו דומה למאכל שבתוך הקערה דכל מה שמעלין בתוך הקערה להם היא נתונה להאמצעים אבל הקערה גופי' אינן מחסרים כי מודים ששליטת השי"ת על הים שדומה לקערה ע"כ עע"ז אינה חמורה כמגדף דהמגדף הוא הכופר בכל אף בשליטת השם בים כי סילק השגחתו לגמרי מהארץ או שכופר לגמרי בהבריאה הכללית ושולח ידו בכסא ד' א"כ הוא מחסר הקערה גופי' לומר שאינה נתונה תחת ממשלת השי"ת וזהו ברור ונכון:
**ובזה** נראה לפרש הא דכתיב לד' הארץ ומלואה כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה ואיתא במדרש תילים יש לך אדם שיש לו ספינה אבל הפרקמטיא שיש בתוכה אינה שלו ואם הפרקמטיא שלו הספינה אינה שלו אבל הקב"ה אינו כן לד' הארץ ומלואה נראה הכונה ג"כ דהספינה דהיינו הים והארץ שעומד בתוכה דומה כפרקמטיא שבתוכה שכלפי האומרים שהים הוא של השי"ת אבל המלואה דהיינו כדור הארץ שבתוכה אינה לד' כי מסורה להאמצעים העליונים שזה אמר שאיני כן כי לד' הארץ ומלואה דהארץ היינו הקערה והספינה ומלואה היינו כל מה שנעשה בתוכה מלוא כדור הארץ הכל מונהג מהשי"ת לבדו ואין לאל אחר עמו ומפרש ואזיל כי הוא על ימים יסדה דהיינו קערות הארץ שמודים שהוא מונהג מהשגחת הבורא ית"ש כי גם כדור הארץ מתנהג עפ"י השגחתו לבדו (ועמש"כ בשו"ת מהרי"א או"ח סי' קנ"ז) והנה עפ"י פשטות נראה לי לפרש לפי מה דאיתא ביבמות דף ס"ג אמר ר"א עתידים כל בעלי אומניות שיעמדו על הקרקע שנאמר וירדו מאניותיהם כל תופשי משוט מלחים כל חובלי הים אל הארץ יעמודו ולבתר הכא איתא דר"א אמר אין לך אומנת פחותה מן הקרקע לפי"ז היינו דשאל להו אלכסנדר היכיא יאי למידר ביבשתא דהיינו בשדה לפירותיו או בימא יאי למידר דבעיסקא מתברך האדם יותר ופשט לי' דלא מיתבא דעתא עד דנחית ליבשתא והיינו כדר"א דכל בעלי אומניות יעמדו על הקרקע:
**עוד** נ"ל דלכן נקט בירושלמי כדור דאמונה שלהם שהעולם הוא קדמון וגם הוא נצחיי שלא יחרב לעולם לאפוקי מקבלתינו דעולם נברא ועתידה ליחרב כד"כ שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה ונשגב ד' ביום ההוא דהיינו באלף השביעי כדאיתא בפ' בתרא דר"ה דאמר רב קטינא שיתא אלפי שני הוה עלמא וחד חרוב שנאמר ונשגב שמו לבדו ובספר ח"נ פ"ז דתמיד כתב לבאר זה דרש"י ברה"ש פי' שעתיד העולם להיות חרב ואין אדם וכל המלאכות שובתות הכונה שיתבטל מן העולם ההגשמה ועולם השפל שהוא גשמי יהא חרב ואין אדם ר"ל שאין הגשמה כי אדם נקראת על שם שנברא מן האדמה וכו' וז"ש ונשגב ד' לבדו ביום ההוא דהיינו באלף השביעי שהוא יום שביעי לגבי הקב"ה וחוזר ומחדש אח"כ עולמו כשהקב"ה מתעלה ומתרומם שמו הגדול והנורא כי לד' המלוכה כי ביום ההוא יוסר כח השלוטה שנתן לצבא השמים ע"ז העולם השפל כיון דאין שם עולם שוב אין להחם שליטה ומה שאמר השמים נמלחו על יסוד האש ויסוד הרוח כי הם מקיפים על זה העולם והארץ כבגד תבלה קאי על יסוד המים והעפר והקב"ה מחדש עולמו הוא יסוד השמיטה וכן חוזרים חלילה ז' שמיטות ובשנת החמישים שהיא היובל הגדול דהיינו אלף החמשים אז בטלים כל עולמות עליונים ולאשי כי אם מציאות סיבה ראשונה הקב"ה בלבד וכן הוא באידרא רבה חמשין אלפין דרין דזמין קב"ה לאתבא רוחי' לי' כידוע ליודעי חן יעי"שה:
**אמנם** הנה בס' עקרים העלה דיותר מינכר השגחת ד' ביבשה מבים דהא מצד הטבע דהים יכסה היבשה דכן הי' בשעת בריאת רק שהקב"ה גזר שתיראה היבשה ויתכנסו המים לתוך הימים והים המקיף העולם הוא גבוה דאין הים עולה ושם חול גבול לים כדכתיב אשר שמתי חול גבול לים והנה איתא במדרש אקרא דאילת השחר אלי אלי למה עזבתני שאמרה אלי בים אלי ביבשה דהתפללה שכמו שהשי"ת משגיח על היבשה דלא ירד הים ויכסה היבשה כן ישגיח עלי' השגחה פרטיות:
**וזה** נראה הכונה בהא דאיתא בזבחים דף קי"ו אימא דשבור מלכא שדר קורבנא לרבא שלחה לי' אסקוה נהלי לש"ש א"ל רבא לר"ס ולרב"א זילו ואדברו תרי עולמי גולאי וחזו היכי דמסקא ימא שירטון ושקלו ציבי חדתי ואפיקו נורא ממרא חדתא ואסקיה ניהלי' לש"ש ופירש"י דשם ממקום שירטון אין חשש שנעבד לע"ז ונראה דהנה שבמקום דהעלה הים שירטון שם באותו מקום נראה השגחת הבורא דאף דהים הוא גבוה מעל הארץ בכל זה לא די שאין עולה ומציף היבשה אלא מעלה שירטון ובזה הוא תשובה לאוה"ע דאמרי דע"ז שולט על היבשה ורק בים הוא שליטת הבורא דא"כ איך מעלה הים שרטון ונעשה מים יבשה מזה מתבאר דהכל טעות דהשי"ת שולט ביבשה ובים וכרצונו מעלה הים שרטון ומתרחבת היבשה א"כ באותו מקום שירטון אין חשש ע"ז דהיינו שאין יכולין לטעות דמקום זה שהעלה שירטון הוא תחת ממשלת ע"ז שלהם דאיך ישלוט כח הע"ז על היבשה שנתרחבה אשר באמת הי' תחת ממשלתו של הקב"ה גם לפי דעתם לכן שם ראוי להקריב קרבן לש"ש:
**והנה** אמרו חכז"ל שעוה"ז הוא צורת ה' פתוח לצפון שאם יבא אחד ויאמר אלקים אני אומרים לו סתום צד הצפוני והיינו אם עובדי ע"ז יאמרו שכח של ע"ז שלהם שולט על היבשה נשיב לו א"כ יסתום צד הצפון ולמה מניח זה הצד פתוח לעולם:
**והנה** בתורת משה פ' בשלח כתב לפרש דכל העולמות הם כדוריים ממש אבל הארץ הלזו איני עגול ממש בצד צפון כי אם כתפוח הזה לא כערורית כ"א גבנונית והנה אם תרצה לרבעות העגול הזה ע"כ א"א לרבעותו דהריבוע יותר על העגול ומאין יבוא ההוספה אך אמנם באשר הגיהנם הוא למערבו של עולם וג"ע למזרחו כמבואר ב"ב דף פ"ד החוטא מכין לעצמו מקום בגיהנם משכב הקליפות ובשובו מחטאו כאלו עוקר המקום ומהפכו כזכות ונעשה ממנו ג"ע ונמצא שניתוסף על הג"ע שהוא במזרח העולם ונעשה מעיגול וריבוע ונחסר ממערב העולם מקום הגיהנם ונעשה ממנו צורת ה יעיש"ה:


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, The Chosen Temple 6:2:1
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, The Chosen Temple 6:2:1](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20The%20Chosen%20Temple/r/6:2:1)

א') בילקוט חבקוק אמר רשב"י מדד הקב"ה את כל האומות ולא מצא אומה ראוי' לקבל את התורה אלא ישראל מדד הקב"ה את כל הדורות ולא מצא דור שיקבל התורה אלא דור המדבר מדד הקב"ה את כל ההרים ולא מצא הר שראוי שתשרה עליו שכינה אלא הר המורי' מדד הקב"ה את כל העיירות [וכו'] ולא מצא הר שתנתן עליו התורה אלא הר סיני מדד את כל הארצות ולא מצא ארץ שראוי' שתנתן לישראל אלא א"י ואפשר דמ"ש דלא מצא אומה שתהא ראוי' לקבל התורה אלא ישראל מטעם כי התורה נקראת אש וצריך כח לקבלה וישראל עז שבאומות והם דוקא יכולין לקבל וכו' א"כ הטעם כי תורה שבכתב בחינת קב"ה ותורה שבע"פ בחינת שכינתי' וישראל קדושים כתיב בהו בנים אתם לד' אלקיכם פי' קב"ה ושכינתי' וראוים לקבל תורה שבכתב ותורת שבע"פ הרמוזים לקב"ה ושכינתי' וחדא מגו חדא אתה משמע דמש"ה יצאו מלאכ' עוררין דהיו רוצים התורה דאתי עלה מדינא דבר מצרא וכלפי ישראל לא זכו כי הם בנים ולגבי בן ליכא דינא דבר מצרא כמש"כ הראשונים הילכך לא מצא אומה שתהא ראוי' לקבל התורה אלא ישראל או יאמר עפ"י מדרש תל תלפיות על פ' הלא הוא אביך קונך הוא עשך ויכוננך שההבדל בין ישראל לאומות ישראל נשמתם חלק אלקוה ממעל וזהו הלא הוא אביך קונך ועוד ויכוננך עשה בך כונניות והכנה לקבל החכמה בדעתך וזהו ויכוננך לשון כן וזהו מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל דוקא ולא לאוה"ט ומטעם משום שלא עשה כן לכל גוי מלשון כוננת וכמו מעשה כן של כלים דשלמה וזהו לא עשה כן לכל גוי אין להם בית קיבל בדעתם ללמוד בתורה ולכן בתורה ומשפטים בל ידעום וזה דמדד כל האומות ולא מצא אומה שראוי לקבל התורה אלא ישראל:
**מדד** כל הדורות ולא מצא וכו' אלא דור המדבר עפ"י מש"כ הרב ילקוט דוד פ' יתרו שלכן המתין הקב"ה בנתינת התורה עד דור המדבר שבדורות הקודמים עדיין לא באו שבעים אומות ואפשר שיאמרו אותם אומות שעדיין לא היו אלא המתין עד שבאו לעולם היינו מקבלין את התורה לכך המתין עד שהחזירה על כל האומות ולכן מדד הקב"ה כל הדורות ולא מצא דור שיקבל התורה בלתי שום טענה אלא דור המדבר שאז יסכר פי האומות:
**מדד** כל הערים וכו' אלא הר המורי' עפי' שתירץ ה"ר מהר"א רוזאניס לקושית המפורשים דאין נבנה בית הבחירה על גבי הר משום דכביכול התפלל יה"ר ובכל מקום ששרתה קדושה אין רשות שבסט"א לבא והיינו דקאמר מדד הקב"ה כל ההרים ולא מצא הר אלא הר המורי' כי כל ההרים אשר במעדר יעדורין ועבדו בהם ע"ז נפסלו לגבוה אבל הר המורי' אין רשות לסט"א שם:
**מדד** כל העיירות וכו' ולא מצא אלא ירושלים כי אז"ל כי ירושלים שלמטה מכוונת נגד ירושלים של מעלה ובא האות כי ירושלים גמטריא שעריו וז"ש בשעריך ירושלים כעיר שחוברה לה למעלה בירושלים ומשו"ה שם עלו שבטי י"ה עדות לישראל ואפי' בשעת חורבנא כתיב הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי שיאמרו לעתיד ובכלל צרה נחמה תבנה ותכונן עיר האלקים סלה כי היא מכונת לירושלים של מעלה:
**לא** מצא הר וכו' אלא הר סיני כי עיקר התורה הוא להיות עניו ובזה תתקיים התורה ויכוין האמת וזה כל פרי התורה להבינה על בורי' על דבר אמת וזהו לא יכוין אלא בענוה ומהר סיני נלמוד מדת ענוה כידוע ומשם ילמדו לומדי התורה שהניח הקב"ה את כל ההרים והשרה שכינתו על הר סיני שהוא שפל:
**מדד** כל הארצות ולא מצא ארץ וכו' אלא א"י כי כל הארצות חלקם הקב"ה לשרי אוה"ע וא"י נתעלה בחלקו ית' ולכן בני אל מי העם אשר בחר לו ית' והם חלקו ראוים להיות בארץ שהוא חלקו ית' ולז"א לא מצא ארץ שתנתן לישראל:
 ב') 
**המקדש**
**כולו לא הי' במישור אלא במעלה ההר.**
 והוא גמ' זבחים דף נ"ג על פסוק וקמת ועלית מפיק שביהמ"ק גבוה מכל א"י וא"י גבוה מכל הארצות וכן הוא בירושלמי סנהדרין פ' הנחנקין ה"ג וכתב בספר הברית אין הכונה גבוה ממש שהרי לא יתכן לומר בכדור גבוה כלל כי כל מקום אשר היא עומד האדם שם הוא גבוה מפני שלא ישוער בכל כדור לא מעלה ולא מטה ולא אמצע ולא גבוה אף גם לא יתכן שכיוונו בו שלא יהי' נמצא בכל הכדור לא הר ולא מדינה שיהא גבוה ורמה מא"י והר הבית אפי' מהרי אררט אך הכונה בו על החשובות שא"י חשובה במעלה יותר מכל שאר ארצות וביהמ"ק גבוה במעלה חשיבות מא"י כי כן נמצא עד"ז עלי' אפי' על מקום נמוך כמו ויעלו אותם עמק עכור לגדולת ולכבוד יהושע שהי' שם וכן הכא הכונה במעלת גבוה על חשיבות א"י וירושלים תותבב"א ומעתה לא יקשה על דברי חכמז"ל עם היותם יודע שירושלים יושבת ברוחב העולם מקו השוה ל"ב מעלות ט"ו דקים ובאורך העולם ס"ו מעלות עשרים דקים במהרה בימינו יבנה ד' ירושלים ויכוננה:
**אולם** כבר ישב על מדוכא זאת ברדב"ז סי' תרל"ט דנשאל על האי דאמרינן ביהמ"ק גבוה מכל א"י שעתה החוש מגיד להיפוך דעינינו הרואות דירושלים גבוה מכל סביבות הבית חוץ מצד הדרום אשר שם עמק יהושפט ויישב והכריח הדבר ממאי דשנו חכמים ביומא משניטל הארון אבן היתה שם גבוה מן הקרקע ג' אצבעות ועתה שאל את פי הישמעלים וענו ואמרו שהיא גבוה יותר משתי קומות ומכח זה הכריח שנאכל קרקעית הבית וירושלים נחרבה כמה פעמים וממפולת הבתים נעשה הבתים תל ובנו עליו בתים עד שנעשה גבוה וכן היו כל בתי ירושלים נמוכים מן המקדש דאפי' ביהכנ"ס אסור לבנות בנין גבוה ממנו כ"ש ביהמ"ק לרומם בית אלקנו נשמע מדבריו דס"ל דברים כפשטן דביהמ"ק היינו גבוה ממש וכן הביא מהילקוט טל פ' וירא את המקום מרחוק שבתחילה הי' המקום עמוק אמר הקב"ה אין דרך המלך לשכון בעמק אלא במקום גבוה ומעלה ויפה והגביהו הקב"ה לכך נקרא הר המורי' שמיראתו נעשה הר וכן נשמע מתוס' סנהדרין שכתבו בד"ה שביהמ"ק גבוה לאו מכל א"י קאמר דאיכא עין עיטם דמדלי מיני' א"כ כותלי ביהמ"ק גבוהים מעין עיטם נשמע מדבריהם דמאי דקאמר תלמודא גבוה גבי ביהמ"ק וגבי א"י היינו גבוה ממש וכן כתב בספר כפתור ופרח פ"ו דדברי חכמז"ל הם אמורים כפשטן דא"י גבוה מכל הארצות וירושלים גבוה מכל חלקי':
**אמנם** בח"ס כתב דהענין כן דהנה ידוע דהארץ הוא עגולה ובדבר עגול ל"ש מקום גבוה רק מאחר שבמקדש הי' האבן שתי' שממנו נשתתה העלם א"כ הוא התחלת הארץ א"כ מאותה נקודה מחשבינן אל עיקר הארץ א"כ זאת הנקודה הוא הגבוה מכל הארץ עכ"ד אך הנה משבת דף קמ"ה לא משמע כן דמייתיא דרב אמר הני מדרי דבבל מהדרי מיא לעין עיטם משמע דהי' גבוה ממש מכל הארצות ועתוס' בכורות דף נ"ה דמוכח ג"כ דגבוה ממש הוה:
**והנה** בקידושין אמשנה דעשרה יוחסין עלו מבבל פריך בגמ' ליתנו הלכו לא"י מילתא אגב אורחא קמ"ל כדקתני וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ד' מלמד שבית המקדש גבוה מכל א"י וא"י גבוה מכל הארצות בשלמא ביהמ"ק גבוה מכל ארץ ישראל היינו דכתיב דברי ריבות בשעריך וקמת ועלית א"י גבוה מכל הארצות מנלן דכתיב לכן הנה ימים באים נאול ד' כי אם חי ד' אשר העלה ואשר הביא את בנ"י מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדחתים שם ובספר המקנה כתב ע"ז דמשני כדתניא וקמת ועלית ולכאורה הא מהכא לא נשמע דא"י גבוה מכל הארץ רק שביהמ"ק גבוה מא"י כדמקשי בתר הכי א"כ מאי משני כדתניא והנה מהרש"א ז"ל כתב וז"ל שהעולם הוא כתפוח ומקום ביהמ"ק מרכז העולם וכן בא"י ולכך אמרו בא"י כי היא מקום הממוצע אוירו מזיג ומחכים ויותר מקום המקדש עכ"ל וכונתו בזה דלהכי אמר הכתיב כי יפלא ממך דבר וקמת ועלית מפני שמקום המקדש הוא במרכז העולם מבוררת החכמה לאמיתה של תורה וגם יש בזה מעלה לא"י שהוא קרובה לשער השמים שמשם השפע יורד משא"כ בהר גבוה ממש אין בו מעלה ותועלת יותר ממקום עמוק אמנם לפי"ז דעליות א"י היינו מפני שהוא קרובה למרכז הארץ אין בזה עליה דרך הטבע כמו שעושין על הר גבוה כי אף שהארץ דומה לתפוח מ"מ אותן המדינות שעומדין בצידו התפוח הם הולכין כמו אותן שעומדים על התפוח והשמים שעל ראשיהם הם שווים זה לזה ול"ש בזה עלי' וירידה כי לכל אחד מדומה כן שהוא על התפוח כי מה שאנו אומרים שא"י הוא על התפוח ושאר ארצות הם בצד התפוח ושייך בו עלי' וירידה היינו משום שביהמ"ק נקרא שער השמים בא השפע ובעבור נקרא ראש התפוח אבל איני נרגש בטבע ההליכה כי בכ"מ שאדם הולך נדמה לו שהוא ע"ג התפוח:
**אך** לכאורה משמע בהא דרי"ו בזבחים דף קי"ג דלא ירד מבול לא"י שנאמר ארץ אשר לא גשומה ביום זעם ומשמע אפי' שגברו המים בשאר ארצות ויכוסו ההרים ואפ"ה לא ירדו המים משאר ארצות לא"י ולפי"ז משמע שהם גבוהים בטבע כמו שאר ההרים והם גבוהים יותר מהרי אררט ולכאורה י"ל דאף את"ל שא"י גבוה בדרך הטבע כפירש"י בפ' מסעי שעל ירושלים נאמר ועלה הגבול מ"מ אין זה כונת התנא על זה שאין זה מעלה אמנם רחוק הדבר שא"י גבוה בטבע מהרי אררט שכיסה עליהם המים ט"ו אמות וצ"ל דהי' בדרך נס שלא ירד המים משאר ארצות לא"י אך לפי"ז קשה מאי מקשה מנ"ל דא"י גבוה מכל הארצות ת"ל כיון דא"י סביב לביהמ"ק שהוא באמצע העולם שהוא מרכז העולם וממילא דא"י גבוה מכל הארצות וצ"ל דקושית היא דמנ"ל באמת הא דאמר קרא ועלית אל המקום היינו עליות מרכז העולם ממילא דא"י גבוה מכל הארצות דילמא היינו עלי' בטבע כמשמעות קרא בפ' מסעי וא"כ אין ראי' לשאר ארצות וע"ז משני דכ' אשר העלה ואשר הביא דקמ"ל קרא דבטבע ימצא באמת מקומות שיהא גבוהים מא"י ושייך בהן לשון הבאה ואפ"ה שייך נמי לשון עלי' מפני מעלת מרכז הארץ ובזה א"ש דהתחיל בברייתא שא"י גבוה דהיינו כיון דלפי האמת קאי על עליות מרכז הארץ ממילא נשמע דא"י גבוה מכל הארצות אלא דגמ' פריך הא גופי' מנ"ל דקאי על עליות המרכז כנ"ל יעוש"ה:
**ואיתא** בירושלמי עירובין פ"ח ח' ר' אלעזר שאל לרי"ו ההן פיוסרס זרק מתוכה לרה"ר או מרה"ר לתוכה א"ל על דעתך אין רה"ר לעולם ר"ל אמר לעולם אין רה"ר עד שתהא מפולשת מסוף העלם ועד סופו מוחלף שיטתו דר"ל דאמר אין רה"ר בעוה"ז דהרים מקיפים לכל העולם אלא לעוה"ב וקשה לי הא גם לע"ל לא יהא רה"ר דהא ים אקינוס מקיף את כל העולם וכדפ' בעירובין דף כ"ב דכולה עלמא נמי מקיף אקיינוס וע"כ דז"א דבהכי חייבי רחמנא כמו שביאר בח"ס סי' פ"ז שכן גזרה חכמתו שלא להוציא מרה"י המוקף מחיצות לרה"ר המוקף מחיצות בי"ש מחיצות דכל העולם כולו א"כ גם בזה"ז דאיכא הרים המקיפים ג"כ הוה רה"ר דהא הוה מחיצות בי"ש ואהכי חייבי רחמנא ולכן נ"ל דמים אוקינוס ל"ק לי' דבוודאי בהכי חייבי רחמנא דהי' כן מתחילת הבריאה וכיון דהארץ נתנה לבני אדם יד כל אדם שוה בו הוה רה"ר כמש"כ בחכ"צ סי' ל"ז דבפלטיא אפי' דלתות מדינה נעולות הוה רה"ר יען שיד כל אדם שוה בו אך הנה הרים נעשו ונתהוה גם אחר בריאת העולם וגם אחר מתן תורה א"כ כיון שע"י ההרים נעשה רה"י אחר זה או מטעם שע"י ההרים שנתהווה איני מפולש מסוף עולם עד סופו ע"כ ס"ל דאין לו דין רה"ר בעוה"ז עד לע"ל והא דמחייב בעוה"ז ארה"ר הוא מטעמא אחרינא דאתי רבים ומבטלי מחיצתא דבמחיצה בי"ש לכו"ע אתי רבים ומבטלי מחיצתא כמו שכ' תוס' עירובין דף כ"ב ד"ה דילמא וא"ש:
**אח"ז** בא לידי ספר באר הגולה מהגאון מהר"ל מפראג ז"ל כתב בענין זה דברים נמרצים והביא דברי חכז"ל דירושלים באמצע העולם כדאיתא ביומא בפ' הוציאו לו עולם מאמצעיתו נברא דכ' מציון מכלל יופי וכדאיתא בתנחומא פ' קדושים כשם שהטבור הזה נתון באמצע העולם וירושלים באמצע א"י וביהמ"ק באמצע ירושלים וההיכל באמצע בית המקדש והארון באמצע ההיכל ואבן שתי' לפני הארון שממנו נשתת עולם וכתב וז"ל ודע כי דבר זה אין על מדידות השיעור המוחש רק שהענין הוא שאם הי' ראוי' שיהי' נקרא בשם אמצעי דבר שהוא באמצע העולם ממש בוודאי ראוי' שיהי' אמצעי העולם ממקום אשר הוא תחת הנקודה שבשמים ששם עיגול חצי היום העובר מקוטב לקוטב חותך לשתי חלקים שוים כי דבר זה הוא אמצעי העולם לפי מצב כדור השמים אבל אמצעי העולם האמיתי הוא האמצעי לפי חשיבות מעלה עליונה שנקראת ארץ החיים ועוד כי ראוי' להיות א"י אמצעי כי הארץ שהיא כדורית האמצעי שהוא בכדור אין לו מיוחד ולפיכך יש לשום אמצעי מה שאינו נוטה אל הקצה וכך אמרו על א"י שהוא גבוה מכל הארצות מטעם זה שנקרא א"י אמצעי מא"א שתשים גובה הכדור רק דבר שהוא אמצעי בכדור וכל דבר שהוא כדור תוכל לעשות האמצעי מקום שתרצה כי מפני שהיא אמצעי בין שני חלופי הצדדים והיא אמצעי בעצמה יש להשים אותה אמצעי בכדור ושייך בה עלי' ג"כ:
**והנה** בירושלמי פ"ג דע"ז איתא דאלכסנדור מוקדן ראה דהעולם הוא ככדור ולכך צייר ביד ע"ז שלו ציור כדור להורות דשולט על העולם כולו ופריך למה לא נתן ציור קערה דציור קערה הוא דומה לים ומשני דמודים הם שע"ז שלהם אין שליטה בים ובזה נ"ל לפרש הא דאיתא בסוף מס' תמיד דשאל אלכסנדור המוקדן את זקני הנגב בימא ימא למידר או ביבשתא א"ל ביבשתא דהא כל נחותי יאי לא מיתבא דעתייהו עד דסלוקא ליבשתא הכונה כיון דאלכסנדור ג"כ מודה דע"ז שלהם אין שליטה על הים דיבשתא נתן השם תחת יד המזלות שאוה"ע עובדים להם אבל הים הוא תחת שליטת השי"ת בעצמו וכיון שהוא רצה להוכיח דכח ע"ז שלו עדיפא ששולטת ביבשתא דשם מסתמא יאי למידר א"כ יפה יותר לעבוד ע"ז שלהם את המזלות מלעבוד השם ית' ויתעלה (ועיין רמב"ן פ' אחרי שבאר בארוכה אמונת העכו"ם במזלות) ע"כ שאל להם ביבשתא יאי למידר ששם שולט כח ע"ז שלו ובכח הזה הוא שלוט על כל הארץ שדומה ככדור וחשב שבזה כל ינצחם שיודו שח"ו עדיפא עבודת המזלות או שיאמרו שיאי למידר בימא ובזה ינצחם שזה נגד החוש אבל חכמי הנגב אמרו באמת ביבשתא יאי למידר אבל לא נשמע מזה דח"ו עבודת הככבים ומזלות עדיפא דהא כל נחותי ימא לא מיתבא דעתייהו עד דסליקא ליבשתא דהיינו דכל הני שעובדים לאלקי ישראל אשר אתם מודים ששולט על הים לא מיתבי דעתייהו לא ימצאו קורת רוח בזה שח"ו השם רק שולט על הים ומסר הנהגות יבשתא לככבים ומזלות אלא דהקב"ה הוא השליט על היבשתא ומזה גופי' תשובה לדבריכם דאי איתא דהשי"ת השליט על הים איני אותו השליט על היבשתא א"כ למה הני דנחתי לימא לא מיתבא דעתייהו עד דנחתי ליבשתא דזה טבע נוצר באדם והלא אתם מודים דהשם הוא אשר יצר את האדם בצלמו ואי איתא דהיבשתא מסר השם להנהגות המזלות למה יצר את האדם בטבע זו אלא וודאי דגם על היבשתא הוא לבדו השליט בעולמו:
**ובזה** יבואר היטב הא דאיתא בכריתות דף ז' ת"ר את ד' הוא מגדף איסי בן יודא אומר כאדם האומר לחבירו גירפת הקערה וחיסרת קסבר מגדף מברך השם וראב"ע אומר כאדם האורח לחבירו גירפת הקערה ולא חיסרת דבר קסבר מגדף היינו ע"ז ופירש"י וחסרה גם את העץ ומילתא רבה הוא דעבד דפשט ידו בעיקר ואידך אמר ולא חיסרת קסבר היינו עע"ז כגון משורר לע"ז דלאו מילתא רבא כולי האי ופלא המשל שהביאו לקערה אבל לפי הירושלמי שהבאתי לעיל ניחא דדימו שליטת השי"ת על העולם לקערה שדומה לים אבל הכדור הארץ עצמה שהוא נתנה בתוך הקערה מיחסים לשליטת ע"ז שהשם מסר הנהגת העולם לכומ"ז וזהו דומה למאכל שבתוך הקערה דכל מה שמעלין בתוך הקערה להם היא נתונה להאמצעים אבל הקערה גופי' אינן מחסרים כי מודים ששליטת השי"ת על הים שדומה לקערה ע"כ עע"ז אינה חמורה כמגדף דהמגדף הוא הכופר בכל אף בשליטת השם בים כי סילק השגחתו לגמרי מהארץ או שכופר לגמרי בהבריאה הכללית ושולח ידו בכסא ד' א"כ הוא מחסר הקערה גופי' לומר שאינה נתונה תחת ממשלת השי"ת וזהו ברור ונכון:
**ובזה** נראה לפרש הא דכתיב לד' הארץ ומלואה כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה ואיתא במדרש תילים יש לך אדם שיש לו ספינה אבל הפרקמטיא שיש בתוכה אינה שלו ואם הפרקמטיא שלו הספינה אינה שלו אבל הקב"ה אינו כן לד' הארץ ומלואה נראה הכונה ג"כ דהספינה דהיינו הים והארץ שעומד בתוכה דומה כפרקמטיא שבתוכה שכלפי האומרים שהים הוא של השי"ת אבל המלואה דהיינו כדור הארץ שבתוכה אינה לד' כי מסורה להאמצעים העליונים שזה אמר שאיני כן כי לד' הארץ ומלואה דהארץ היינו הקערה והספינה ומלואה היינו כל מה שנעשה בתוכה מלוא כדור הארץ הכל מונהג מהשי"ת לבדו ואין לאל אחר עמו ומפרש ואזיל כי הוא על ימים יסדה דהיינו קערות הארץ שמודים שהוא מונהג מהשגחת הבורא ית"ש כי גם כדור הארץ מתנהג עפ"י השגחתו לבדו (ועמש"כ בשו"ת מהרי"א או"ח סי' קנ"ז) והנה עפ"י פשטות נראה לי לפרש לפי מה דאיתא ביבמות דף ס"ג אמר ר"א עתידים כל בעלי אומניות שיעמדו על הקרקע שנאמר וירדו מאניותיהם כל תופשי משוט מלחים כל חובלי הים אל הארץ יעמודו ולבתר הכא איתא דר"א אמר אין לך אומנת פחותה מן הקרקע לפי"ז היינו דשאל להו אלכסנדר היכיא יאי למידר ביבשתא דהיינו בשדה לפירותיו או בימא יאי למידר דבעיסקא מתברך האדם יותר ופשט לי' דלא מיתבא דעתא עד דנחית ליבשתא והיינו כדר"א דכל בעלי אומניות יעמדו על הקרקע:
**עוד** נ"ל דלכן נקט בירושלמי כדור דאמונה שלהם שהעולם הוא קדמון וגם הוא נצחיי שלא יחרב לעולם לאפוקי מקבלתינו דעולם נברא ועתידה ליחרב כד"כ שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה ונשגב ד' ביום ההוא דהיינו באלף השביעי כדאיתא בפ' בתרא דר"ה דאמר רב קטינא שיתא אלפי שני הוה עלמא וחד חרוב שנאמר ונשגב שמו לבדו ובספר ח"נ פ"ז דתמיד כתב לבאר זה דרש"י ברה"ש פי' שעתיד העולם להיות חרב ואין אדם וכל המלאכות שובתות הכונה שיתבטל מן העולם ההגשמה ועולם השפל שהוא גשמי יהא חרב ואין אדם ר"ל שאין הגשמה כי אדם נקראת על שם שנברא מן האדמה וכו' וז"ש ונשגב ד' לבדו ביום ההוא דהיינו באלף השביעי שהוא יום שביעי לגבי הקב"ה וחוזר ומחדש אח"כ עולמו כשהקב"ה מתעלה ומתרומם שמו הגדול והנורא כי לד' המלוכה כי ביום ההוא יוסר כח השלוטה שנתן לצבא השמים ע"ז העולם השפל כיון דאין שם עולם שוב אין להחם שליטה ומה שאמר השמים נמלחו על יסוד האש ויסוד הרוח כי הם מקיפים על זה העולם והארץ כבגד תבלה קאי על יסוד המים והעפר והקב"ה מחדש עולמו הוא יסוד השמיטה וכן חוזרים חלילה ז' שמיטות ובשנת החמישים שהיא היובל הגדול דהיינו אלף החמשים אז בטלים כל עולמות עליונים ולאשי כי אם מציאות סיבה ראשונה הקב"ה בלבד וכן הוא באידרא רבה חמשין אלפין דרין דזמין קב"ה לאתבא רוחי' לי' כידוע ליודעי חן יעי"שה:
**אמנם** הנה בס' עקרים העלה דיותר מינכר השגחת ד' ביבשה מבים דהא מצד הטבע דהים יכסה היבשה דכן הי' בשעת בריאת רק שהקב"ה גזר שתיראה היבשה ויתכנסו המים לתוך הימים והים המקיף העולם הוא גבוה דאין הים עולה ושם חול גבול לים כדכתיב אשר שמתי חול גבול לים והנה איתא במדרש אקרא דאילת השחר אלי אלי למה עזבתני שאמרה אלי בים אלי ביבשה דהתפללה שכמו שהשי"ת משגיח על היבשה דלא ירד הים ויכסה היבשה כן ישגיח עלי' השגחה פרטיות:
**וזה** נראה הכונה בהא דאיתא בזבחים דף קי"ו אימא דשבור מלכא שדר קורבנא לרבא שלחה לי' אסקוה נהלי לש"ש א"ל רבא לר"ס ולרב"א זילו ואדברו תרי עולמי גולאי וחזו היכי דמסקא ימא שירטון ושקלו ציבי חדתי ואפיקו נורא ממרא חדתא ואסקיה ניהלי' לש"ש ופירש"י דשם ממקום שירטון אין חשש שנעבד לע"ז ונראה דהנה שבמקום דהעלה הים שירטון שם באותו מקום נראה השגחת הבורא דאף דהים הוא גבוה מעל הארץ בכל זה לא די שאין עולה ומציף היבשה אלא מעלה שירטון ובזה הוא תשובה לאוה"ע דאמרי דע"ז שולט על היבשה ורק בים הוא שליטת הבורא דא"כ איך מעלה הים שרטון ונעשה מים יבשה מזה מתבאר דהכל טעות דהשי"ת שולט ביבשה ובים וכרצונו מעלה הים שרטון ומתרחבת היבשה א"כ באותו מקום שירטון אין חשש ע"ז דהיינו שאין יכולין לטעות דמקום זה שהעלה שירטון הוא תחת ממשלת ע"ז שלהם דאיך ישלוט כח הע"ז על היבשה שנתרחבה אשר באמת הי' תחת ממשלתו של הקב"ה גם לפי דעתם לכן שם ראוי להקריב קרבן לש"ש:
**והנה** אמרו חכז"ל שעוה"ז הוא צורת ה' פתוח לצפון שאם יבא אחד ויאמר אלקים אני אומרים לו סתום צד הצפוני והיינו אם עובדי ע"ז יאמרו שכח של ע"ז שלהם שולט על היבשה נשיב לו א"כ יסתום צד הצפון ולמה מניח זה הצד פתוח לעולם:
**והנה** בתורת משה פ' בשלח כתב לפרש דכל העולמות הם כדוריים ממש אבל הארץ הלזו איני עגול ממש בצד צפון כי אם כתפוח הזה לא כערורית כ"א גבנונית והנה אם תרצה לרבעות העגול הזה ע"כ א"א לרבעותו דהריבוע יותר על העגול ומאין יבוא ההוספה אך אמנם באשר הגיהנם הוא למערבו של עולם וג"ע למזרחו כמבואר ב"ב דף פ"ד החוטא מכין לעצמו מקום בגיהנם משכב הקליפות ובשובו מחטאו כאלו עוקר המקום ומהפכו כזכות ונעשה ממנו ג"ע ונמצא שניתוסף על הג"ע שהוא במזרח העולם ונעשה מעיגול וריבוע ונחסר ממערב העולם מקום הגיהנם ונעשה ממנו צורת ה יעיש"ה:


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, The Chosen Temple 6:3:1
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, The Chosen Temple 6:3:1](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20The%20Chosen%20Temple/r/6:3:1)

א') בילקוט חבקוק אמר רשב"י מדד הקב"ה את כל האומות ולא מצא אומה ראוי' לקבל את התורה אלא ישראל מדד הקב"ה את כל הדורות ולא מצא דור שיקבל התורה אלא דור המדבר מדד הקב"ה את כל ההרים ולא מצא הר שראוי שתשרה עליו שכינה אלא הר המורי' מדד הקב"ה את כל העיירות [וכו'] ולא מצא הר שתנתן עליו התורה אלא הר סיני מדד את כל הארצות ולא מצא ארץ שראוי' שתנתן לישראל אלא א"י ואפשר דמ"ש דלא מצא אומה שתהא ראוי' לקבל התורה אלא ישראל מטעם כי התורה נקראת אש וצריך כח לקבלה וישראל עז שבאומות והם דוקא יכולין לקבל וכו' א"כ הטעם כי תורה שבכתב בחינת קב"ה ותורה שבע"פ בחינת שכינתי' וישראל קדושים כתיב בהו בנים אתם לד' אלקיכם פי' קב"ה ושכינתי' וראוים לקבל תורה שבכתב ותורת שבע"פ הרמוזים לקב"ה ושכינתי' וחדא מגו חדא אתה משמע דמש"ה יצאו מלאכ' עוררין דהיו רוצים התורה דאתי עלה מדינא דבר מצרא וכלפי ישראל לא זכו כי הם בנים ולגבי בן ליכא דינא דבר מצרא כמש"כ הראשונים הילכך לא מצא אומה שתהא ראוי' לקבל התורה אלא ישראל או יאמר עפ"י מדרש תל תלפיות על פ' הלא הוא אביך קונך הוא עשך ויכוננך שההבדל בין ישראל לאומות ישראל נשמתם חלק אלקוה ממעל וזהו הלא הוא אביך קונך ועוד ויכוננך עשה בך כונניות והכנה לקבל החכמה בדעתך וזהו ויכוננך לשון כן וזהו מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל דוקא ולא לאוה"ט ומטעם משום שלא עשה כן לכל גוי מלשון כוננת וכמו מעשה כן של כלים דשלמה וזהו לא עשה כן לכל גוי אין להם בית קיבל בדעתם ללמוד בתורה ולכן בתורה ומשפטים בל ידעום וזה דמדד כל האומות ולא מצא אומה שראוי לקבל התורה אלא ישראל:
**מדד** כל הדורות ולא מצא וכו' אלא דור המדבר עפ"י מש"כ הרב ילקוט דוד פ' יתרו שלכן המתין הקב"ה בנתינת התורה עד דור המדבר שבדורות הקודמים עדיין לא באו שבעים אומות ואפשר שיאמרו אותם אומות שעדיין לא היו אלא המתין עד שבאו לעולם היינו מקבלין את התורה לכך המתין עד שהחזירה על כל האומות ולכן מדד הקב"ה כל הדורות ולא מצא דור שיקבל התורה בלתי שום טענה אלא דור המדבר שאז יסכר פי האומות:
**מדד** כל הערים וכו' אלא הר המורי' עפי' שתירץ ה"ר מהר"א רוזאניס לקושית המפורשים דאין נבנה בית הבחירה על גבי הר משום דכביכול התפלל יה"ר ובכל מקום ששרתה קדושה אין רשות שבסט"א לבא והיינו דקאמר מדד הקב"ה כל ההרים ולא מצא הר אלא הר המורי' כי כל ההרים אשר במעדר יעדורין ועבדו בהם ע"ז נפסלו לגבוה אבל הר המורי' אין רשות לסט"א שם:
**מדד** כל העיירות וכו' ולא מצא אלא ירושלים כי אז"ל כי ירושלים שלמטה מכוונת נגד ירושלים של מעלה ובא האות כי ירושלים גמטריא שעריו וז"ש בשעריך ירושלים כעיר שחוברה לה למעלה בירושלים ומשו"ה שם עלו שבטי י"ה עדות לישראל ואפי' בשעת חורבנא כתיב הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי שיאמרו לעתיד ובכלל צרה נחמה תבנה ותכונן עיר האלקים סלה כי היא מכונת לירושלים של מעלה:
**לא** מצא הר וכו' אלא הר סיני כי עיקר התורה הוא להיות עניו ובזה תתקיים התורה ויכוין האמת וזה כל פרי התורה להבינה על בורי' על דבר אמת וזהו לא יכוין אלא בענוה ומהר סיני נלמוד מדת ענוה כידוע ומשם ילמדו לומדי התורה שהניח הקב"ה את כל ההרים והשרה שכינתו על הר סיני שהוא שפל:
**מדד** כל הארצות ולא מצא ארץ וכו' אלא א"י כי כל הארצות חלקם הקב"ה לשרי אוה"ע וא"י נתעלה בחלקו ית' ולכן בני אל מי העם אשר בחר לו ית' והם חלקו ראוים להיות בארץ שהוא חלקו ית' ולז"א לא מצא ארץ שתנתן לישראל:
 ב') 
**המקדש**
**כולו לא הי' במישור אלא במעלה ההר.**
 והוא גמ' זבחים דף נ"ג על פסוק וקמת ועלית מפיק שביהמ"ק גבוה מכל א"י וא"י גבוה מכל הארצות וכן הוא בירושלמי סנהדרין פ' הנחנקין ה"ג וכתב בספר הברית אין הכונה גבוה ממש שהרי לא יתכן לומר בכדור גבוה כלל כי כל מקום אשר היא עומד האדם שם הוא גבוה מפני שלא ישוער בכל כדור לא מעלה ולא מטה ולא אמצע ולא גבוה אף גם לא יתכן שכיוונו בו שלא יהי' נמצא בכל הכדור לא הר ולא מדינה שיהא גבוה ורמה מא"י והר הבית אפי' מהרי אררט אך הכונה בו על החשובות שא"י חשובה במעלה יותר מכל שאר ארצות וביהמ"ק גבוה במעלה חשיבות מא"י כי כן נמצא עד"ז עלי' אפי' על מקום נמוך כמו ויעלו אותם עמק עכור לגדולת ולכבוד יהושע שהי' שם וכן הכא הכונה במעלת גבוה על חשיבות א"י וירושלים תותבב"א ומעתה לא יקשה על דברי חכמז"ל עם היותם יודע שירושלים יושבת ברוחב העולם מקו השוה ל"ב מעלות ט"ו דקים ובאורך העולם ס"ו מעלות עשרים דקים במהרה בימינו יבנה ד' ירושלים ויכוננה:
**אולם** כבר ישב על מדוכא זאת ברדב"ז סי' תרל"ט דנשאל על האי דאמרינן ביהמ"ק גבוה מכל א"י שעתה החוש מגיד להיפוך דעינינו הרואות דירושלים גבוה מכל סביבות הבית חוץ מצד הדרום אשר שם עמק יהושפט ויישב והכריח הדבר ממאי דשנו חכמים ביומא משניטל הארון אבן היתה שם גבוה מן הקרקע ג' אצבעות ועתה שאל את פי הישמעלים וענו ואמרו שהיא גבוה יותר משתי קומות ומכח זה הכריח שנאכל קרקעית הבית וירושלים נחרבה כמה פעמים וממפולת הבתים נעשה הבתים תל ובנו עליו בתים עד שנעשה גבוה וכן היו כל בתי ירושלים נמוכים מן המקדש דאפי' ביהכנ"ס אסור לבנות בנין גבוה ממנו כ"ש ביהמ"ק לרומם בית אלקנו נשמע מדבריו דס"ל דברים כפשטן דביהמ"ק היינו גבוה ממש וכן הביא מהילקוט טל פ' וירא את המקום מרחוק שבתחילה הי' המקום עמוק אמר הקב"ה אין דרך המלך לשכון בעמק אלא במקום גבוה ומעלה ויפה והגביהו הקב"ה לכך נקרא הר המורי' שמיראתו נעשה הר וכן נשמע מתוס' סנהדרין שכתבו בד"ה שביהמ"ק גבוה לאו מכל א"י קאמר דאיכא עין עיטם דמדלי מיני' א"כ כותלי ביהמ"ק גבוהים מעין עיטם נשמע מדבריהם דמאי דקאמר תלמודא גבוה גבי ביהמ"ק וגבי א"י היינו גבוה ממש וכן כתב בספר כפתור ופרח פ"ו דדברי חכמז"ל הם אמורים כפשטן דא"י גבוה מכל הארצות וירושלים גבוה מכל חלקי':
**אמנם** בח"ס כתב דהענין כן דהנה ידוע דהארץ הוא עגולה ובדבר עגול ל"ש מקום גבוה רק מאחר שבמקדש הי' האבן שתי' שממנו נשתתה העלם א"כ הוא התחלת הארץ א"כ מאותה נקודה מחשבינן אל עיקר הארץ א"כ זאת הנקודה הוא הגבוה מכל הארץ עכ"ד אך הנה משבת דף קמ"ה לא משמע כן דמייתיא דרב אמר הני מדרי דבבל מהדרי מיא לעין עיטם משמע דהי' גבוה ממש מכל הארצות ועתוס' בכורות דף נ"ה דמוכח ג"כ דגבוה ממש הוה:
**והנה** בקידושין אמשנה דעשרה יוחסין עלו מבבל פריך בגמ' ליתנו הלכו לא"י מילתא אגב אורחא קמ"ל כדקתני וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ד' מלמד שבית המקדש גבוה מכל א"י וא"י גבוה מכל הארצות בשלמא ביהמ"ק גבוה מכל ארץ ישראל היינו דכתיב דברי ריבות בשעריך וקמת ועלית א"י גבוה מכל הארצות מנלן דכתיב לכן הנה ימים באים נאול ד' כי אם חי ד' אשר העלה ואשר הביא את בנ"י מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדחתים שם ובספר המקנה כתב ע"ז דמשני כדתניא וקמת ועלית ולכאורה הא מהכא לא נשמע דא"י גבוה מכל הארץ רק שביהמ"ק גבוה מא"י כדמקשי בתר הכי א"כ מאי משני כדתניא והנה מהרש"א ז"ל כתב וז"ל שהעולם הוא כתפוח ומקום ביהמ"ק מרכז העולם וכן בא"י ולכך אמרו בא"י כי היא מקום הממוצע אוירו מזיג ומחכים ויותר מקום המקדש עכ"ל וכונתו בזה דלהכי אמר הכתיב כי יפלא ממך דבר וקמת ועלית מפני שמקום המקדש הוא במרכז העולם מבוררת החכמה לאמיתה של תורה וגם יש בזה מעלה לא"י שהוא קרובה לשער השמים שמשם השפע יורד משא"כ בהר גבוה ממש אין בו מעלה ותועלת יותר ממקום עמוק אמנם לפי"ז דעליות א"י היינו מפני שהוא קרובה למרכז הארץ אין בזה עליה דרך הטבע כמו שעושין על הר גבוה כי אף שהארץ דומה לתפוח מ"מ אותן המדינות שעומדין בצידו התפוח הם הולכין כמו אותן שעומדים על התפוח והשמים שעל ראשיהם הם שווים זה לזה ול"ש בזה עלי' וירידה כי לכל אחד מדומה כן שהוא על התפוח כי מה שאנו אומרים שא"י הוא על התפוח ושאר ארצות הם בצד התפוח ושייך בו עלי' וירידה היינו משום שביהמ"ק נקרא שער השמים בא השפע ובעבור נקרא ראש התפוח אבל איני נרגש בטבע ההליכה כי בכ"מ שאדם הולך נדמה לו שהוא ע"ג התפוח:
**אך** לכאורה משמע בהא דרי"ו בזבחים דף קי"ג דלא ירד מבול לא"י שנאמר ארץ אשר לא גשומה ביום זעם ומשמע אפי' שגברו המים בשאר ארצות ויכוסו ההרים ואפ"ה לא ירדו המים משאר ארצות לא"י ולפי"ז משמע שהם גבוהים בטבע כמו שאר ההרים והם גבוהים יותר מהרי אררט ולכאורה י"ל דאף את"ל שא"י גבוה בדרך הטבע כפירש"י בפ' מסעי שעל ירושלים נאמר ועלה הגבול מ"מ אין זה כונת התנא על זה שאין זה מעלה אמנם רחוק הדבר שא"י גבוה בטבע מהרי אררט שכיסה עליהם המים ט"ו אמות וצ"ל דהי' בדרך נס שלא ירד המים משאר ארצות לא"י אך לפי"ז קשה מאי מקשה מנ"ל דא"י גבוה מכל הארצות ת"ל כיון דא"י סביב לביהמ"ק שהוא באמצע העולם שהוא מרכז העולם וממילא דא"י גבוה מכל הארצות וצ"ל דקושית היא דמנ"ל באמת הא דאמר קרא ועלית אל המקום היינו עליות מרכז העולם ממילא דא"י גבוה מכל הארצות דילמא היינו עלי' בטבע כמשמעות קרא בפ' מסעי וא"כ אין ראי' לשאר ארצות וע"ז משני דכ' אשר העלה ואשר הביא דקמ"ל קרא דבטבע ימצא באמת מקומות שיהא גבוהים מא"י ושייך בהן לשון הבאה ואפ"ה שייך נמי לשון עלי' מפני מעלת מרכז הארץ ובזה א"ש דהתחיל בברייתא שא"י גבוה דהיינו כיון דלפי האמת קאי על עליות מרכז הארץ ממילא נשמע דא"י גבוה מכל הארצות אלא דגמ' פריך הא גופי' מנ"ל דקאי על עליות המרכז כנ"ל יעוש"ה:
**ואיתא** בירושלמי עירובין פ"ח ח' ר' אלעזר שאל לרי"ו ההן פיוסרס זרק מתוכה לרה"ר או מרה"ר לתוכה א"ל על דעתך אין רה"ר לעולם ר"ל אמר לעולם אין רה"ר עד שתהא מפולשת מסוף העלם ועד סופו מוחלף שיטתו דר"ל דאמר אין רה"ר בעוה"ז דהרים מקיפים לכל העולם אלא לעוה"ב וקשה לי הא גם לע"ל לא יהא רה"ר דהא ים אקינוס מקיף את כל העולם וכדפ' בעירובין דף כ"ב דכולה עלמא נמי מקיף אקיינוס וע"כ דז"א דבהכי חייבי רחמנא כמו שביאר בח"ס סי' פ"ז שכן גזרה חכמתו שלא להוציא מרה"י המוקף מחיצות לרה"ר המוקף מחיצות בי"ש מחיצות דכל העולם כולו א"כ גם בזה"ז דאיכא הרים המקיפים ג"כ הוה רה"ר דהא הוה מחיצות בי"ש ואהכי חייבי רחמנא ולכן נ"ל דמים אוקינוס ל"ק לי' דבוודאי בהכי חייבי רחמנא דהי' כן מתחילת הבריאה וכיון דהארץ נתנה לבני אדם יד כל אדם שוה בו הוה רה"ר כמש"כ בחכ"צ סי' ל"ז דבפלטיא אפי' דלתות מדינה נעולות הוה רה"ר יען שיד כל אדם שוה בו אך הנה הרים נעשו ונתהוה גם אחר בריאת העולם וגם אחר מתן תורה א"כ כיון שע"י ההרים נעשה רה"י אחר זה או מטעם שע"י ההרים שנתהווה איני מפולש מסוף עולם עד סופו ע"כ ס"ל דאין לו דין רה"ר בעוה"ז עד לע"ל והא דמחייב בעוה"ז ארה"ר הוא מטעמא אחרינא דאתי רבים ומבטלי מחיצתא דבמחיצה בי"ש לכו"ע אתי רבים ומבטלי מחיצתא כמו שכ' תוס' עירובין דף כ"ב ד"ה דילמא וא"ש:
**אח"ז** בא לידי ספר באר הגולה מהגאון מהר"ל מפראג ז"ל כתב בענין זה דברים נמרצים והביא דברי חכז"ל דירושלים באמצע העולם כדאיתא ביומא בפ' הוציאו לו עולם מאמצעיתו נברא דכ' מציון מכלל יופי וכדאיתא בתנחומא פ' קדושים כשם שהטבור הזה נתון באמצע העולם וירושלים באמצע א"י וביהמ"ק באמצע ירושלים וההיכל באמצע בית המקדש והארון באמצע ההיכל ואבן שתי' לפני הארון שממנו נשתת עולם וכתב וז"ל ודע כי דבר זה אין על מדידות השיעור המוחש רק שהענין הוא שאם הי' ראוי' שיהי' נקרא בשם אמצעי דבר שהוא באמצע העולם ממש בוודאי ראוי' שיהי' אמצעי העולם ממקום אשר הוא תחת הנקודה שבשמים ששם עיגול חצי היום העובר מקוטב לקוטב חותך לשתי חלקים שוים כי דבר זה הוא אמצעי העולם לפי מצב כדור השמים אבל אמצעי העולם האמיתי הוא האמצעי לפי חשיבות מעלה עליונה שנקראת ארץ החיים ועוד כי ראוי' להיות א"י אמצעי כי הארץ שהיא כדורית האמצעי שהוא בכדור אין לו מיוחד ולפיכך יש לשום אמצעי מה שאינו נוטה אל הקצה וכך אמרו על א"י שהוא גבוה מכל הארצות מטעם זה שנקרא א"י אמצעי מא"א שתשים גובה הכדור רק דבר שהוא אמצעי בכדור וכל דבר שהוא כדור תוכל לעשות האמצעי מקום שתרצה כי מפני שהיא אמצעי בין שני חלופי הצדדים והיא אמצעי בעצמה יש להשים אותה אמצעי בכדור ושייך בה עלי' ג"כ:
**והנה** בירושלמי פ"ג דע"ז איתא דאלכסנדור מוקדן ראה דהעולם הוא ככדור ולכך צייר ביד ע"ז שלו ציור כדור להורות דשולט על העולם כולו ופריך למה לא נתן ציור קערה דציור קערה הוא דומה לים ומשני דמודים הם שע"ז שלהם אין שליטה בים ובזה נ"ל לפרש הא דאיתא בסוף מס' תמיד דשאל אלכסנדור המוקדן את זקני הנגב בימא ימא למידר או ביבשתא א"ל ביבשתא דהא כל נחותי יאי לא מיתבא דעתייהו עד דסלוקא ליבשתא הכונה כיון דאלכסנדור ג"כ מודה דע"ז שלהם אין שליטה על הים דיבשתא נתן השם תחת יד המזלות שאוה"ע עובדים להם אבל הים הוא תחת שליטת השי"ת בעצמו וכיון שהוא רצה להוכיח דכח ע"ז שלו עדיפא ששולטת ביבשתא דשם מסתמא יאי למידר א"כ יפה יותר לעבוד ע"ז שלהם את המזלות מלעבוד השם ית' ויתעלה (ועיין רמב"ן פ' אחרי שבאר בארוכה אמונת העכו"ם במזלות) ע"כ שאל להם ביבשתא יאי למידר ששם שולט כח ע"ז שלו ובכח הזה הוא שלוט על כל הארץ שדומה ככדור וחשב שבזה כל ינצחם שיודו שח"ו עדיפא עבודת המזלות או שיאמרו שיאי למידר בימא ובזה ינצחם שזה נגד החוש אבל חכמי הנגב אמרו באמת ביבשתא יאי למידר אבל לא נשמע מזה דח"ו עבודת הככבים ומזלות עדיפא דהא כל נחותי ימא לא מיתבא דעתייהו עד דסליקא ליבשתא דהיינו דכל הני שעובדים לאלקי ישראל אשר אתם מודים ששולט על הים לא מיתבי דעתייהו לא ימצאו קורת רוח בזה שח"ו השם רק שולט על הים ומסר הנהגות יבשתא לככבים ומזלות אלא דהקב"ה הוא השליט על היבשתא ומזה גופי' תשובה לדבריכם דאי איתא דהשי"ת השליט על הים איני אותו השליט על היבשתא א"כ למה הני דנחתי לימא לא מיתבא דעתייהו עד דנחתי ליבשתא דזה טבע נוצר באדם והלא אתם מודים דהשם הוא אשר יצר את האדם בצלמו ואי איתא דהיבשתא מסר השם להנהגות המזלות למה יצר את האדם בטבע זו אלא וודאי דגם על היבשתא הוא לבדו השליט בעולמו:
**ובזה** יבואר היטב הא דאיתא בכריתות דף ז' ת"ר את ד' הוא מגדף איסי בן יודא אומר כאדם האומר לחבירו גירפת הקערה וחיסרת קסבר מגדף מברך השם וראב"ע אומר כאדם האורח לחבירו גירפת הקערה ולא חיסרת דבר קסבר מגדף היינו ע"ז ופירש"י וחסרה גם את העץ ומילתא רבה הוא דעבד דפשט ידו בעיקר ואידך אמר ולא חיסרת קסבר היינו עע"ז כגון משורר לע"ז דלאו מילתא רבא כולי האי ופלא המשל שהביאו לקערה אבל לפי הירושלמי שהבאתי לעיל ניחא דדימו שליטת השי"ת על העולם לקערה שדומה לים אבל הכדור הארץ עצמה שהוא נתנה בתוך הקערה מיחסים לשליטת ע"ז שהשם מסר הנהגת העולם לכומ"ז וזהו דומה למאכל שבתוך הקערה דכל מה שמעלין בתוך הקערה להם היא נתונה להאמצעים אבל הקערה גופי' אינן מחסרים כי מודים ששליטת השי"ת על הים שדומה לקערה ע"כ עע"ז אינה חמורה כמגדף דהמגדף הוא הכופר בכל אף בשליטת השם בים כי סילק השגחתו לגמרי מהארץ או שכופר לגמרי בהבריאה הכללית ושולח ידו בכסא ד' א"כ הוא מחסר הקערה גופי' לומר שאינה נתונה תחת ממשלת השי"ת וזהו ברור ונכון:
**ובזה** נראה לפרש הא דכתיב לד' הארץ ומלואה כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה ואיתא במדרש תילים יש לך אדם שיש לו ספינה אבל הפרקמטיא שיש בתוכה אינה שלו ואם הפרקמטיא שלו הספינה אינה שלו אבל הקב"ה אינו כן לד' הארץ ומלואה נראה הכונה ג"כ דהספינה דהיינו הים והארץ שעומד בתוכה דומה כפרקמטיא שבתוכה שכלפי האומרים שהים הוא של השי"ת אבל המלואה דהיינו כדור הארץ שבתוכה אינה לד' כי מסורה להאמצעים העליונים שזה אמר שאיני כן כי לד' הארץ ומלואה דהארץ היינו הקערה והספינה ומלואה היינו כל מה שנעשה בתוכה מלוא כדור הארץ הכל מונהג מהשי"ת לבדו ואין לאל אחר עמו ומפרש ואזיל כי הוא על ימים יסדה דהיינו קערות הארץ שמודים שהוא מונהג מהשגחת הבורא ית"ש כי גם כדור הארץ מתנהג עפ"י השגחתו לבדו (ועמש"כ בשו"ת מהרי"א או"ח סי' קנ"ז) והנה עפ"י פשטות נראה לי לפרש לפי מה דאיתא ביבמות דף ס"ג אמר ר"א עתידים כל בעלי אומניות שיעמדו על הקרקע שנאמר וירדו מאניותיהם כל תופשי משוט מלחים כל חובלי הים אל הארץ יעמודו ולבתר הכא איתא דר"א אמר אין לך אומנת פחותה מן הקרקע לפי"ז היינו דשאל להו אלכסנדר היכיא יאי למידר ביבשתא דהיינו בשדה לפירותיו או בימא יאי למידר דבעיסקא מתברך האדם יותר ופשט לי' דלא מיתבא דעתא עד דנחית ליבשתא והיינו כדר"א דכל בעלי אומניות יעמדו על הקרקע:
**עוד** נ"ל דלכן נקט בירושלמי כדור דאמונה שלהם שהעולם הוא קדמון וגם הוא נצחיי שלא יחרב לעולם לאפוקי מקבלתינו דעולם נברא ועתידה ליחרב כד"כ שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה ונשגב ד' ביום ההוא דהיינו באלף השביעי כדאיתא בפ' בתרא דר"ה דאמר רב קטינא שיתא אלפי שני הוה עלמא וחד חרוב שנאמר ונשגב שמו לבדו ובספר ח"נ פ"ז דתמיד כתב לבאר זה דרש"י ברה"ש פי' שעתיד העולם להיות חרב ואין אדם וכל המלאכות שובתות הכונה שיתבטל מן העולם ההגשמה ועולם השפל שהוא גשמי יהא חרב ואין אדם ר"ל שאין הגשמה כי אדם נקראת על שם שנברא מן האדמה וכו' וז"ש ונשגב ד' לבדו ביום ההוא דהיינו באלף השביעי שהוא יום שביעי לגבי הקב"ה וחוזר ומחדש אח"כ עולמו כשהקב"ה מתעלה ומתרומם שמו הגדול והנורא כי לד' המלוכה כי ביום ההוא יוסר כח השלוטה שנתן לצבא השמים ע"ז העולם השפל כיון דאין שם עולם שוב אין להחם שליטה ומה שאמר השמים נמלחו על יסוד האש ויסוד הרוח כי הם מקיפים על זה העולם והארץ כבגד תבלה קאי על יסוד המים והעפר והקב"ה מחדש עולמו הוא יסוד השמיטה וכן חוזרים חלילה ז' שמיטות ובשנת החמישים שהיא היובל הגדול דהיינו אלף החמשים אז בטלים כל עולמות עליונים ולאשי כי אם מציאות סיבה ראשונה הקב"ה בלבד וכן הוא באידרא רבה חמשין אלפין דרין דזמין קב"ה לאתבא רוחי' לי' כידוע ליודעי חן יעי"שה:
**אמנם** הנה בס' עקרים העלה דיותר מינכר השגחת ד' ביבשה מבים דהא מצד הטבע דהים יכסה היבשה דכן הי' בשעת בריאת רק שהקב"ה גזר שתיראה היבשה ויתכנסו המים לתוך הימים והים המקיף העולם הוא גבוה דאין הים עולה ושם חול גבול לים כדכתיב אשר שמתי חול גבול לים והנה איתא במדרש אקרא דאילת השחר אלי אלי למה עזבתני שאמרה אלי בים אלי ביבשה דהתפללה שכמו שהשי"ת משגיח על היבשה דלא ירד הים ויכסה היבשה כן ישגיח עלי' השגחה פרטיות:
**וזה** נראה הכונה בהא דאיתא בזבחים דף קי"ו אימא דשבור מלכא שדר קורבנא לרבא שלחה לי' אסקוה נהלי לש"ש א"ל רבא לר"ס ולרב"א זילו ואדברו תרי עולמי גולאי וחזו היכי דמסקא ימא שירטון ושקלו ציבי חדתי ואפיקו נורא ממרא חדתא ואסקיה ניהלי' לש"ש ופירש"י דשם ממקום שירטון אין חשש שנעבד לע"ז ונראה דהנה שבמקום דהעלה הים שירטון שם באותו מקום נראה השגחת הבורא דאף דהים הוא גבוה מעל הארץ בכל זה לא די שאין עולה ומציף היבשה אלא מעלה שירטון ובזה הוא תשובה לאוה"ע דאמרי דע"ז שולט על היבשה ורק בים הוא שליטת הבורא דא"כ איך מעלה הים שרטון ונעשה מים יבשה מזה מתבאר דהכל טעות דהשי"ת שולט ביבשה ובים וכרצונו מעלה הים שרטון ומתרחבת היבשה א"כ באותו מקום שירטון אין חשש ע"ז דהיינו שאין יכולין לטעות דמקום זה שהעלה שירטון הוא תחת ממשלת ע"ז שלהם דאיך ישלוט כח הע"ז על היבשה שנתרחבה אשר באמת הי' תחת ממשלתו של הקב"ה גם לפי דעתם לכן שם ראוי להקריב קרבן לש"ש:
**והנה** אמרו חכז"ל שעוה"ז הוא צורת ה' פתוח לצפון שאם יבא אחד ויאמר אלקים אני אומרים לו סתום צד הצפוני והיינו אם עובדי ע"ז יאמרו שכח של ע"ז שלהם שולט על היבשה נשיב לו א"כ יסתום צד הצפון ולמה מניח זה הצד פתוח לעולם:
**והנה** בתורת משה פ' בשלח כתב לפרש דכל העולמות הם כדוריים ממש אבל הארץ הלזו איני עגול ממש בצד צפון כי אם כתפוח הזה לא כערורית כ"א גבנונית והנה אם תרצה לרבעות העגול הזה ע"כ א"א לרבעותו דהריבוע יותר על העגול ומאין יבוא ההוספה אך אמנם באשר הגיהנם הוא למערבו של עולם וג"ע למזרחו כמבואר ב"ב דף פ"ד החוטא מכין לעצמו מקום בגיהנם משכב הקליפות ובשובו מחטאו כאלו עוקר המקום ומהפכו כזכות ונעשה ממנו ג"ע ונמצא שניתוסף על הג"ע שהוא במזרח העולם ונעשה מעיגול וריבוע ונחסר ממערב העולם מקום הגיהנם ונעשה ממנו צורת ה יעיש"ה:


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, The Chosen Temple 6:4:1
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, The Chosen Temple 6:4:1](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20The%20Chosen%20Temple/r/6:4:1)

**ועולה**
**משם לאולם וכו'.** והנה בכ"מ הקשה דבפ"ב דמידות תנן דכל המעלות רום כל מעלה חצי אמה ושלחה חצי אמה חוץ משל אולם ולגי' רבינו בפ"ג דחצי אמה שלחה גם באולם יקשה מהא דתנן בפ"ב חוץ מאולם:
**הנה** אי מהא יש ליישב דהא תנן במשנה אמה ורובד אמה ורובד ב' אמות ופי' הרע"ב והר"ש דאחר שעלה ב' אמות דהיינו לד' מעלות ברום ב' מעלות אז הי' שלחה ג' אמות והקשה ע"ז בר"ש והרע"ב א"כ לרי"ו דקחשיב רובד עליון ה' אמות א"כ יש כאן יותר מכ"ב אמות בין מזבח ולאולם ונדחקו בזה ליישב אמנם לגי' רבינו דשלחה ח"א א"כ הא דקתני אמה היינו לאחר שעלה ב' אמות דהיינו ד' מעלות הי' רוב"ד ג' אמות א"כ ל"ה מעלות אין כאן ברוחב אלא ה' אמות ול"ה מעלות אחרים עוד ה' אמות ולמעלה הי"א חצי אמה ולמעלה הי"ב לר"י ה' אמות א"כ ליכא רק ט"ו אמות וחצי א"כ גי' זו דחצי אמה שילחה מחוורת יותר וא"כ לפי"ז א"ש ג"כ הא דתנן בפ"ב חוץ משל אולם דהיינו דבשאר מעלות כולן שוות שלחה חצי אמה אבל באולם הי' מעלות אשר שלחה ג' אמות ונתיישבו בזה דברי רבינו:
**אלא** דאכתי קשה דהנה רבינו לעיל בפ"ד כתב דלכותל אולם סביב הי' אמה אחת חלק ורובד ג' אמות ואמה חלק ורובד ג' אמות עד למעלה ויצא לרבינו זה ממשנה בפ"ג דמידות הנ"ל דמפרש אמה אמה ורובד ג' לא קאי אמעלות רק אכותלי האולם וכמו שפירש במשנה וטעמו של רבינו דכ' פי' אחר מפירושן של כל המפורשים דקאי אמעלות היינו משום דקשיא לי' קו' הר"ש אי קאי אמעלות א"כ לפי' הגי' דכל מעלה שלחה אמה א"כ לר"י דרובד ה' א"כ הוה כ"ג אמות ולכן מפרש דהאי אמה אמה ורובד ג' לא קאי אמעלות רק אכותלי אולם שהי' מוקף רובדין ומעתה תיקשי אתרי פסקי רבינו כיון דגריס שלחה חצי אמה א"כ איך קתני לעיל חוץ מאולם דא"ל דקאי לאפוקי בעלמא שלא הי' רובד ג' אמות הרי לרבינו האי רובד לא קאי אמעלות כלל וכן יקשה כיון דגריס חצי אמה שלחה א"כ מאי דוחקא לפרש האי רובד ג' קאי אכותל אולם לא אמעלות דאייריא בי' דא"ל משום דקשיא לי' דא"כ לר"י דסובר רובד ה' יש כאן כ"ג אמות כיון דלא הי' שלשה רק חצי אמה א"כ אף דרובד העליון ה' אמות ליכא רק ט"ו אמות וחצי וא"כ הני תרי פסקי סתרי אהדדי:
**אמנם** לחומר הקו' נראה לומר דנהי דרבינו מפרש דהאי רובד ג' קאי אכותל אולם קאי נמי אמעלות ג"כ דמהא"ט שנו התנא זאת אצל מעלות האולם דהנה כיון דרבינו מפרש אמה אמה ורובד ג' לא בעלה ב' אמות אלא דעלה אמה אחת בכותל אולם במישור ואא"כ הי' בולט רובד ג' אמות ברוחב ולפי"ז כשעלה אמה אחת בגובה כותל האולם התחיל רובד בולט ג' אמות ומעתה סובר רבינו דהתחיל זאת מיד בתחתית הכותל וסובר דמעלות היו רק כנגד הפתח של אולם ברוחב מ' א"כ מעתה כשעלה אמה אחת בגובה מן הקרקע הי' אמה אחת בגובה בולט רובד רחב ג' והנה מעלה העליונה היתה בגובה מקרקע העזרה ו' אמות א"כ פוגע המעלה העליונה ברובד הג' שבכותל אולם שהי' ג"כ גובה מקרקע ו' אמות וא"כ אי נאמר דמעלה שלחה ג"כ רק ח"א א"כ לפי"ז לא היתה מתרחקת ומתפשטת מן הכותל אל תוך העזרה ג' אמות א"כ המעלות עם הרובדים שבכותל אינם מתרחקים ומתפשטים בשוה וזה לא מסתבר כלל לכן סובר רבינו כשעלה י"ב מעלות בגובה ו' מקרקע ופגע ברובד ה"ב שגבוה ג"כ מן הקרקע ו' אמות הי' מתפשט המעלה ג' אמות כמו הרובד והי' רחבו כמו הרובד מתפשט אל תוך העזרה בשוה ג' אמות:
**בזה** ניחא ג"כ דע"כ כשעלה ד' אמות והגיע למעלה ח' עדיין היתה מתפשטות מן הכותל ה' אמות דהרי עד מעלה הי"ב מתקצר עוד ב' אמות וא"כ כיון שמעלה עליונה ארוכהג' כשירד ד' מעלות ע"כ היתה משוכה אל תוך העזרה ה' אמות א"כ הי' מתרחק מן הכותל יותר מן הרובד כדי שיהא ניכר שהוא לא רובד ולכן תנא לי' בהדדי דנשמע מדהי' רובדים לכותל אולם שגם המעלה העליונה היתה מתפשטת ג' כמו הרובד וא"כ ניחא דאין כאן דוחק במה שמפרש רבינו דהאי רובד קאי אכותל האף דאייריא התנא הכא במעלות האולם תנא נמי הך דרובדים הי' לכותל האולם לאשמעינן שגם מעלה העליונה הי' שלחה ג' אמות כמו הרובד שפוגע בו כשעלה מעלה הי"ב ונמצא דכשעלה ו' אמות הי' רובד א' על פני כל האולם באורך ג' אמות מתפשט אל תוך העזרה ונגד פתח האולם הי' משתמש גם במקום מעלה דהיינו שהרובד גופי' הי' גם המעלה שעולין בו אל פתח האולם וא"כ נמצא דמעלה התחתונה משוכה מן הכותל אל תוך העזרה שמונה אמות ומחצה ודו"ק כי הוא עצה עמוקת:
**ולפי"ז** א"ש קו' הכ"מ ג"כ דלעיל תני חוץ משל אולם די"ל דקאי אמעלה עליונה שהי' מתפשט באורך אל העזרה ג' אמות ע"י שפוגע ברובד שיהי' מתפשטין בשוה ג' אמות:
**והנה** ראיתי בספר כפתור ופרח תנא ודייק מונה וסופר ג"כ י"ב מעלות כל אחת גובה חצי אמה ושלחה חצי אמה וכדברי רבינו:


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, The Chosen Temple 6:5:1
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, The Chosen Temple 6:5:1](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20The%20Chosen%20Temple/r/6:5:1)

**ומפני**
**זה עשו כותל שעל גבי שער זה נמוך וכו'.** וקשה לי טובא דרבינו כתב בפירקן דלעיל דז' אמות וחצי אמה עומד המזבח בצפון ומזבח גבוה ט' אמות אף כי אפקית מיני' אמה סובב ואמה יסוד הנה כלה המזבח שוה עם פתח ההיכל ואין יכול לראות משם כדמוכח ביומא דף י"ו וא"כ מה הועילו במה שעשאו אותו נמוך ועוד הא כתב רבינו בדין ג' דהי' שם דוכן ובו ג' מעלות יקשה ג"כ דהא זה ראב"י אמר לה דסבירא לי' מזבח בדרום הוה קיימי' לכן לדידי' הי' יכול לראות פתח ההיכל ע"כ ס"ל שפיר שמעלה הי' שם אבל רבינו דפסק כמ"ד מזבח בצפון עומד וא"כ אין יכול לראות פתח ההיכל מעלה א"כ לאותו מ"ד ע"כ לא הי' שם מעלה:
**והנה** ראיתי בספר עבודה תמה שעמד בזה והניח בצע"ג ונראה ליישב דזבחים דף נ"ד בעי גובהה מאי שיפסוק ורבינו בפ"ה ממעה"ק לא הביא האיבעיא ובארתי שם דאיבעיא איפשיטא לי' מדוכתא אחרינא דהא תוס' שם הקשו א"כ קדק"ל דל"ב צפון הא אין יכול לשחוט כנגד המזבח דהא גובה מפסיק וכו' וא"ל דיכול לראות ממעל למזבח כשעומד דהא ס"ד גובהה שמונה מפסיק דל"ל דשם אין יכול לראות ממעל המזבח דהא גובה השער כ' ושפיר יכול לראות וסובר רבינו דמוכח מהאיבעיא אחריתא דמייתיא דגובה אין מפסיק וא"כ זה דאין יכול לראות מפני המזבח דמפסיק לא איכפת לן (ובאמת קשה לתוס' דמיומא מוכח דגבהו מפסיק ואך י"ל דתוס' לכך מפרשי דהאיבעיא היינו ביכול לראות והך דיומא בא"י לראות כשעומד) וא"כ ע"כ אידחי לה שקליא וטריא דיומא ולכך צריכין לטעם דלכן כותל השער הי' נמוך דכבר עלה כ"ב אמות א"כ הפתח למעלה מן השער וא"י לראות דכהא"ג שפיר יש קפידא בא"י לראות דכאן אין מפני דגובה המפסיק אלא משום דהפתח מתחיל למעלה ממנו ולכן הי' נמוך שיהא יכול לראות מעל גבי כותל השער וא"כ שוב מוכח דהי' שם מעלה ועלי' דוכן עומד דעי"ז נמצא דעלה כ"ב וא"י לראות וצריך שיהא השער נמוך:
**אלא** דאכתי קשה הא דפסק רבינו בפ"ה דמזבח מקצתו בצפון והיינו כמשנה דמידות דחשוב מקום שולחנות והננסין כדאיתא ביומא א"כ יקשה הא דאמרינן התם אלא ש"מ ראב"י והקשו תוס' א"כ גם כראב"י לא מצי אתיא דלדידהו כולהו בדרום קיימי ורק ע"כ הכוונה כפירוש התוס' דרק מוכח דלא אתיא כר"י וממילא אתיא כרב"י דלא מפשינן פלוגתא ומעתה רבינו דפסק דז' אמות בצפון עומד א"כ גם כראב"י לא מצי אתיא הך דמידות ונראה דרבינו מפרש כפירש"י שפי' ראבא"ה אמר הא מני ר"י קאי אמשנה דתמיד כיון דהך דמידות דלא כר"י דלר"י באמצע הוה קאי ומכאן מוכח דבדרום הוה קאי ולכן מוקי הך דמידות כראב"י אולם ראיתי בספר עבודה תמה שתמה דהא גם לפירוש זה קשה דראב"י פליג אמשנה דמידות א"כ מצית לאוקמא הך דתמיד כראב"י אך ל"נ דא"ש דלפירוש זה ל"א כלל דגובה מזבח מפסיק דהרי חזינן דהוא בעיא בזבחים ואיך נוקים כאן בפשיטות דס"ל דמפסיק לכן נראה דסובר איפכא דמכאן מוכח באמת דגובה אין מפסיק ומעתה א"ש דבשלמא אי הך דמידות כראב"י עכ"פ באותה משנה דשער מזרח נמוך דאל"כ לא הי' יכול לראות בפלגתא דמאתה למעלה אף דמשנה דעומד רובא בדרום דלא כוותי' הך משנה דשער נמוך עכ"פ כראב"י א"כ א"א לומר דהוא תנא דתמדי דפליג אתנא דמידות כיון דעכ"פ אותה משנה כראב"י אתיא אבל אי כר"י לא אתיא שפיר אף משנה אחת דא"ל דמזבח מפסיק לכן א"י לראות דז"א דהא גובה אין מפסיק וא"כ י"ל לדעת רבינו דמזבח אין מפסיק כלל רק דלכך השער נמוך יען דיש מעלה גבוה אמה וחצי אבל המזבח לעולם רובא בדרום כמשנה דמידות דחשוב שולחנות עם הננסין וכפירש"י בלשון הזה וזה ברור:


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, The Chosen Temple 6:6:1
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, The Chosen Temple 6:6:1](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20The%20Chosen%20Temple/r/6:6:1)

א') 
**ולשכות**
**הי' שם [וכו'] שהלוים הי' נותנין שם כלי שיר ועל הדוכן העולה לעזרת הכהנים הי' עומדים בשעה שאומרים שירה על הקרבן.**
 הנה לכאורה יש להבין כי זה הי' לרבינו ליכתוב לעיל כשכתב דעזרת כהנים גובה מעז' הול"ל דשם עומדין על הדוכן כמו ששנוי' במשנה וכן בדין טו' שכתב דטו' מעלות מע"נ לע"י הול"ל ושם לשכת לכלי שיר כלשון המשנה ונראה לי דרמז בזה דבר גדול דלא נטעה כיון ששם כ"ש א"כ גם דוכן שם כמו שיהי' בבנין עתיד דלשכת שיר יהא סמוך על הדוכן ככתוב ביחזקאל מ' לשכת כמש"כ במראה יחזקאל וכן בסי' מ"ב גדרת הגינה כמש"כ באברבנאל לזה רמז רבינו דשיר על הקרבן איני כאן והא דהי' כאן לשכת כ"ש יען דשם עומדין לשיר בשמחת בית השאבה כדאיתא בסוכה דף נב' אבל שיר על הקרבן בעזכ"ה:
 ב') 
**ועל**
 הדוכן וכו' היו הלוים עומדים. הנה בפב' דמידות איתא ודוכן היה שם וכ' בס' חק נתן ראי' לזה דהא ברכת כהנים היתה על מעלות האולם וא"כ תימא שהר"ש שמקיים הגי' ודוכן של כהנים ואפשר שסובר הר"ש דהא דתנן בתמיד וברכת כהנים היתה במעלות האולם היינו לרבנן דלית להו דוכן אבל לראב"י דאית לי' דהוה דוכן סובר דברכת כהנים היתה על אותו דוכן אבל שיר הלוים הי' על טו' מעלות שעולות לעזרת ישראל:


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, The Chosen Temple 6:7:1
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, The Chosen Temple 6:7:1](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20The%20Chosen%20Temple/r/6:7:1)

א') 
**לשכת**
**הבנויות בקודש וכו'.**
 ראיתי להעתיק בכאן שמעתין דפסחים דף פח' ת"ש לשכת הבנויות בקודש ופתוחות לחול תוכן חול וגגותיהן שוויין לקרקע עזרה אי הכי אימא סיפא בנויות לחול ופתוחות לקודש תוכן קודש וגגותיהן חול ואי ס"ד בשגגותיהן שווין לקרקע עזרה הוה לה מחילות ואר"י מחילות לא נתקדשו כי קאמר ר"י בפתוחות להר הבית וכי תניא ההוא בפתוחות לעזרה והנה יש להבין דאחרי שתי' בשווין לקרקע עזרה והיינו ג"כ שהן מחילות רק פתוחין לחול להר הבית הא דפריך אח"כ מסיפא דהוה לה מחילות משמע אי לה' מחילות רק לשכת אז ניחא דקודש הן וע"כ טעמו יען דפתוחות לקודש ועזרה הוה כקודש א"כ מ"פ מרי"ו דמחילות לא נתקדשו דממנ"פ אי פתוחות לקודש גם מחילות נתקדשו ואי אין פתוחות לקודש גם לשכת לא נתקדשו וע"כ לפרש דבס"ד סבור דלרי"ו מחילות לא נתקדשו אף בפתוחות לעזרה וע"ז משני בפתוחות להר הבית דהיינו בפתוחות לחול כמו שפי' תוס' לעיל דף ס"א ויקשה א"כ מ"ש מחילות גם לשכות הפתוחות לחול לא נתקדשו והרי בס"ד דפריך הא הוה לי' מחילות ע"כ הכונה בשלמא אי הוה כלשכות א"כ פתוחות לקודש תוכן קודש אבל אי הוה מחילות אז אף בפתוחות לקודש תוכן חול דמחילות גרע מלשכות א"כ כדמשני בפתוחות לחול ע"כ ג"כ תאמר דלשכות עדיף והרי פתוח לחול גם לשכות אין תוכן קודש ולכך נראה לי לפרש בב' אופנים דפריך ארי"ו ממחילות דהוה חול ר"ל דאף דין קדושת הר הבית לית לי' וע"ז משני כי קאמר רי"ו בפתוחות להר הבית שם אמרינן דגרע מחילות מלשכות אבל בפתוחות לעזרה ל"א דמגרע גרע וכן נראה מדברי השעה"מ דבזה חלוק לשכה ממחילות ואך זה דוחק בלשון הגמ' כיון דגם מתחילה ידע דאייריא בהר הבית ולכן נראה כמש"כ דס"ד דאף בפתוחות לעזרה אייריא ולרי"ו הוה חול וע"ז משני כי קאמר רי"ו בפתוחות להר הבית והכונה דבוודאי רי"ו אייריא ג"כ מפתוחות לקודש אבל רק מקדושת הר הבית וכאן אייריא מפתוחות לעזרה ובהא לא מגרע מחילות מלשכות ובזה נראה לי לבאר דברי באר שבע שתמה עליו בשעה"מ דהנה תוס' פסחים דף ס"ז הקשו ארי"ו דסובר מחילות לא נתקדשו דהרי אמרינן דוד קידש ריצפה עד התהום ותי' תוס' דבגמ' כאן סובר דרי"ו אייריא בפתוחות לחול ושם אייריא בפתוחות לקודש ותמה בב"ש כי בלא"ה הא לק"מ דהרי שם בנבנה תחת עזרה ממש אז אמרינן קידש עד התהום ותמה בשעה"מ דבגמ' מוכח אף בנוי תחת ההיכל לא נתקדשו ושפיר הקשו תוס' וע"כ כתירוצם שפתוחות לחול ולפמ"ש ניחא דהנה לרי"ו אף שפתוח להר הבית אמרינן דנחות חד דרגא ואפי' דין הר הבית אין לי בנבנה תחת עזרה או היכל אז רק בפתוח לחול גמור יש לו דין חול אבל פתוח להר הבית כיון שנבנה תחת עזרה יש לו דין הר הבית שפתוחה לו ולפי"ז תוס' דהקשו על רי"ו דסובר דתוכן חול מדוד שקידש עד התהום לק"מ כי בבנה בהר הבית נחית חד דרגא לכן אף שפתוח להר הבית יש לו דין חול גמור אבל בבנה תחת עזרה דקידש עד התהום הוי קודש (ורק בפתוח חוץ להר הבית יש לו דין חול גמור) ופתוח להר הבית יש לו דין הר הבית וא"כ א"צ לתי' תוס' דרי"ו אייריא בפתוח לחול להר הבית רק דבלא"ה ניחא יען דבנוי תחת עזרה הוה קודש ואם פתוח להר הבית דין הר הבית יש לו והא דמחילות שתחת היכל חול היינו בפתוחות חוץ להר הבית (או אף בפתוח להר הבית רק שנבנה תחת הר הבית) ולפי"ז יצא לנו דהא דרי"ו מחילות לא נתקדשו ויש לו דין חול גמור היינו אף בנבנה בהר הבית ופתוח להר הבית אבל לא בנבנה תחת עזרה ולפי"ז המקום שפתוח לו לא גרע ממקום שנבנה בו ושפיר מדויק לשון הגמ' כי קאמר רי"ו בהר הבית הכונה בכהא"ג אמרינן אף דבאמת אין כאן בפתוחה גריעותא נגד מקום שנבנה שם דאידי ואידי למקום אחד אין לו דין הר הבית וכאלו אמר רק בכהא"ג אף שבאמת אין נקרא פתוח למקום חול דהרי כיון שמחילה בהר הבית א"כ זהו שפתוח להר הבית ל"ח מקום חול והול"ל דיש לו דין הר הבית אפ"ה סובר דגרע דיש לו דין חול אבל בפתוח לעזרה יש לו דין קודש ומינה כשנבנה תחת עזרה ופתוח לעזרה יש לו דין עזרה (ול"א דיש לו דין הר הבית כמו מקום שבנה בהר הבית ופתוח להר הבית דאין לו דין הר הבית דנחות חד דרגא וכן מקום שנבנה תחת עזרה ופתוח להר הבית דדין הר הבית יש לו) וע"ז פריך ממחילות היכל תוכן חול משמע חול גמור אף שנבנה במקום קודש ומשני בפתוח לחול ולכאורה תמוה וכי לא ידע המקשן לחלק כן לפמש"כ ניחא דס"ד דפתוח להר הבית ואפ"ה קאמר דדין חול יש לו וזהו דקשיא לי' כיון דאם פתוח להר אף שנבנה תחת היכל אפ"ה אין לו דין הר הבית א"כ מינה דיש לנו לומר בנבנה תחת עזרה ופתוח לעזרה דלא יהא לו דין עזרה רק דין הר הבית וע"ז משני בפתוח לחול הכונה לחול גמור חוץ להר הבית אבל בבנוי תחת היכל ופתוח להר הבית באמת דין הר הבית יש לו וכך בפתוח לעזרה דין עזרה יש לו וזהו כדעת הב"ש:
**ובהא** ניחא דלכאורה יקשה לס"ד דל"א בפתוח להר הבית אייריא רי"ו אפ"ה מחילות לא נתקדשו א"כ יקשה מזבחים דף נ"ח דלפי"ז לא משכחת שחיטה תחת מזבח דאי עשה מחילות תחת מזבח אין קדוש במקום הראוי לשחיטת קדשים וע"כ דגם לס"ד ידע דשאני בבנוי תחת עזרה ופתוח לעזרה ורק ס"ד בבנוי בהר הבית אף שפתוח לעזרה אין קודש ולכן ממילא לא קשה גם קו' התוס' פסחים הנ"ל וכמש"כ הב"ש:
**והנה** בשעה"מ כ' דהא דעדיף לשכה ממחילה דלשכה הבנוי בעזרה ופתוחה להר הבית דינו כהר הבית אבל בנוי תחת עזרה דהוה מחילה ופתוח להר הבית אז אפי' קדושת הר הבית אין לו ול"נ כמש"כ כיון דנתקדשה עד תהום קדוש בקדושת הר הבית וכמש"כ הב"ש ורק ההבדל בלשכה הבנוי בהר ופתוחה להר דינו כהר אבל מחילה הבנוי' בהר ופתוחה להר אז אין לו דין קדושת הר הבית:
**ולפי"ז** יש לישב גם סתירת רש"י שהביא בשעה"מ דבדף ס"ז כתב רש"י בפירוש מחילות שתחת עזרה אינו דינו כעזרה ומשמע דעכ"פ דינו כהר הבית ומשמע דעכ"פ דינו כהר הבית אבל בדף פ"ו אייריא במחילה שהולכת תחת בירה דלר"מ מקום יש במקדש שנקרא שמו בירה כדאיתא בריש יומא וא"כ הוא מחילה שבהר הפתוחה להר ובזה א"ש דאפי' דין הר הבית אין לו כמש"כ המפרש ריש תמיד למ"ד מקום יש בהר ובירה שמו ואף דכ' שם המפרש דא"ש גם למ"ד כל מקדש קרוי בירה די"ל כיון שנטמא שם לא הטריחוהו לצאת ולמ"ד זה באמת אין דינו כמו חוץ להר אלא כהר הבית ואפ"ה לא הטריחהו לצאת כיון דעכ"פ אין בו קדושת עזרה אבל אי הוה בקדושת עזרה הוה מטרחינן לצאת ובזה א"ש תוס' יומא שכ' להפרישו למחילות הכונה שבנוי בהר ופתוח להר אז לכו"ע אין לו דין קדושת הר הבית ודו"ק:
 ב') 
**והנה**
 בשעה"מ הביא לחקור בנוי בחול ופתוחה לקודש אי ישיבה מותר בתוכו והנה אי ישיבה אסור י"ל היינו דיש חילוק בין מחילות ללשכה דלשכה פתוחה לקודש אסור ובמחילה הפתוחה לקודש ישיבה מותרת והביא דעת הרב בעל דרך הקודש דהבדל יש בין לשכה הפתוחה ולקודש חצי קודש אבל מחילה פתוחה לחול ולקודש ל"ה קודש ותמה עליו מפסחים דאמאי לא פריך ממשנה דמעשר שני דבנוי בקודש ובחול ופתוחה לקודש ולחול אמאי חצי קודש כיון שפתוח לחול ולפמש"כ י"ל דבעל דרך הקודש אייריא בבנוי בהר ופתוח לקודש היינו ג"כ להר בהא סובר דבלשכה חצי קודש אבל במחילה בכהא"ג הכל חול והנה יש לומר עוד חילק אחר בבנוי חצי בקודש וחצי בחול ופתוח לקודש ולחול הא מבואר בדברי רבינו לעיל בלשכת הגזית דאין בה ישיבה רק בחצי שבחול אבל במחילה י"ל דשרי ישיבה ואמנם מדברי רבינו מבואר הבדל שיש בין לשכת למחילה דבלשכה ביאר רבינו בנוי בקודש ופתוח לחול תוכן חול בנוי בחול ופתוח לקודש תוכן קודש ובמחילה כתב פתוח לעזרה קודש להר חול ובשעה"מ כתב דרבינו לא ביאר הא דתנן חול אי דינו כהר הבית או אפ"י קדושת הר הבית אין לו ולפמש"כ מוכח דרבינו סובר דהוה חול גמור דלמה בלשכה לא כתב כמו במחילת בנויות בעזרה ופתוחות להר הבית תוכן חול וע"כ דרק במחילות אמרינן פתוחות להר הבית חול היינו חול גמור דאפ"י בקדושת הר הבית איני אבל בלשכה כתב פתוחות לחול תוכן חול הא אם פתוח להר הבית דינו כהר הבית ואם חוץ להר דינו כחוץ להר ולכן לא כתב פתוח להר תוכן חול דאז הוה משמע דאפ"י בקדושת הר הבית אינו:
**והנה** בדין ו' כתב רבינו לשכה הי' תחת עזרה פתוחה לע"נ והיינו להר הבית שם לוים נותנים כלי שיר והא בפסחים שם בפירשי דכלי מזבח צריך מקום קדוש וא"כ יקשה כיון דפתוחות לחול הא הוה מחילות שתחת עזרה שאין תוכן קודש אך י"ל דכלי שיר אין לו דין ככלי מזבח ועיין לעיל בפ"ה כתב רבינו מסיבה הולכת תחת המקדש כולו משמע שהי' תחת עזרה אפ"ה בע"ק נכנס לשם ומוכח דאפ"י קדושת הר הבית אין לו ואמנם קשה למה לא כתב מחילות שתחת עזרה ופתוחה לעזרה הוה קודש אפ"י לשחיטה כדמוכח בפסחים דף נ"ח ורבינו כתב דפתוחה לעזרה קודש משמע דשוה מחילה שבנוי בהר למחילה שבנוי בעזרה כיון שפתיח לקודש קדושתן שוה ובג"מ הא לא משמע הכי ואי נאמר שבאמת כונתו כך דפתוחות לעזרה ובאמת גם בנוי בעזרה וא"כ הא דכ' פתוחה להר הכונה ג"כ דבנוי בהר א"כ שוב לא נתפרשה דין של בנוי בחול ופתוחה לקודש או בנוי בקודש ופתוחה לחול וצ"ע:
 ג') 
**לשכות**
**הבנויות בקודש וכו' ואם אינן שווין גגותיה חול היו בנויות בחול ופתוחות לקודש וכו' וגגותיהן חול לכל דבר.**
 הנה מדכ' גבי בנויות בחול דתוכן קודש וגגותיהן חול לכל דבר משמע בבנויות בקודש גגותיהן רק חול לאותה קדושה אבל קדושת הר הבית יש להן וכן נראה מפירש"י פסחים דף ס"ז וכן בסוף פ' כ"צ הא דאמר רב גגין ועליות לא נתקדשו כ' דאיני קדוש בקדושות עזרה אבל בשבועות דף י"ז גבי גגין הללו לא נתקדשו אין אוכלין שם קדק"ד ואין שוחטין קדק"ל כ' וה"ה דאין אוכלין דעליות לא נתקדשו מוכח דס"ל דלא נתקדשו בקדושת ירושלים לאכול שם קדק"ל:
**והנה** לכאורה יש להקשות לפי' רבינו שהוא גם שיטת רש"י דקדוש בקדושת הר הבית א"כ כי פריך התם דתניא גגין הללו אין אוכלין שם קדק"ד ומשני כי קתני קודש לאותן שתי אמות וכו' אמאי לא משני הא דקתני וגגו קודש היינו לאכילת קדשים קלים אע"ג דגגין של ירושלים לא נתקדשו לאכילת קדק"ל גגין של עזרה נתקדשו לאכילת קדק"ל והא דקאמר לא נתקדשו היינו בקדושת עזרה לאכילת קדשי קדשים הנה ראיתי בספר ח"נ שעמד עכ"ז וכ' דאיה"נ דה"מ לשנויי הכי אלא דעדיפא קמשני דיש בהן אחרת שאינה בירושלים:


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, The Chosen Temple 6:8:1
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, The Chosen Temple 6:8:1](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20The%20Chosen%20Temple/r/6:8:1)

**אבל**
**אין שוחטין שם וכו'.** הנה בפ"ה ממעה"ק כתב אחורי היכל שוחטין שם ולא כתב צידי צדדים כדאמר בגמ' דהיינו לשכות וע"כ דסמך אמה שכ' כאן אולם קשה לי דבפי"ח ממעה"ק כ' דאם שחט בגגו של היכל פטור משום ש"ח אף דאין מקום שחיטה וכמש"כ שם בפ"ה ויקשה דילמא קרא לא ממעט גגו של היכל כיון דלא חזיא חייב גם אש"ח ולא ממעט קרא רק צידי צדדים דהיינו לשכות דלענין אכילה הא נאכל שם ואין שוחטין שם כהא"ג ממעט קרא דאפ"ה פטור משום ש"ח כיון דלענין אכילה מיקרי במקום קדוש יאכל ויתבאר לקמן בפי"ח:


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, The Chosen Temple 6:9:1
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, The Chosen Temple 6:9:1](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20The%20Chosen%20Temple/r/6:9:1)

**מחילות**
**הפתוחות לעזרה קודש והפתוחות לה"ב חול וכו'.** וכ"כ סתם משמע דלא איכפת לן היכא קיימא תחת עזרה או בנויות בהר הבית אלא העיקר הוא להיכן פתוחות ודינן כדין הלשכות כך נראה מפירש"י פסחים דף ס"ז על הא דאמר רי"ו מחילות לא נתקדשו בקדושת עזרה כן העלה בספר ח"נ דלא כב"ש וכמו שבארנו לעיל:
 א') 
**החלונות**
**ועובי החומה כלפנים לאכילת קדק"ד וכו'.**
 וראב"ד השיג שלא הביא דדוקא בששוים לקרקע העזרה בבר שורה ובכ"מ כתב דסמך אמש"כ לעיל בגגין וראיתי בספר יעדב"ש ח"ר שהקשה א"כ למה כתב רק לאכילת קדק"ד אף בקדק"ל בירושלים כן ולכן העלה שם דרבינו אייריא מחלונות בחומת ההיכל דגם שם נאכלין קדק"ד ובהיכל נתקדשו גם החומות כמו עליות ההיכל יען שהכל בכתב עלי השכיל ולדעתי דבריו תמוהים שהרי רבינו בפי' ממעה"ק כתב גם לענין קדק"ל בחומה כלפנים ועוד עיקר יסודו שבנה אמה דהקשה אמשנה דעדיות דהי' עושין קלעים להיכל מבפנים ואיך הי' מקריבין הא מידתו מעכב קשה לי מאוד שהלא אף במזבח אין מידת ארכו ורחבו מעכב לפסול הקרבן ולכך נהי דבעינן שיהא מידתו כאשר בכתב השכיל אבל לא דנפסלו הקרבנות ואולם גם על הכ"מ קשה לי שרבינו בפ"ט מק"פ כתב החלונות והחומה כלפנים וגג הבית כחול והלא בשוה לקרקע גם בגג כלפנים וע"כ באין שוה לקרקע עזרה ואפ"ה סובר לענין חלונות הוה כלפנים אף שאין שוה לקרקע עזרה והנה הי' אפשר לומר דרבינו סובר כפירש"י בשבועות דף ט"ו דכשהי' סובבין לקדש החומות הי' סובבין מבחוץ ומסתברא דאמרינן דנתקדשו החומות ולפי"ז י"ל סוג' דפסחים קאי למ"ד בשבועות באחת מכל אלו תנן וא"כ שפיר י"ל דנתקדשו מבחוץ דהנה תוס' הקשה דנפסל ביוצא וא"כ י"ל אי בכל אלו תנן לא נפסל ביוצא דלא נתקדש ירושלים וקודם שנתקדש נאכל בכל עיר ישראל אבל אי באחת מכל אלו תנן ע"כ נתקדש בשיר וכיון דאפשר בלא תודה איך מקדש בתודה הא נפסל כשהוא בחוץ וא"ל כדמסיק ע"י נביא דזה שייך אהא דקאמר בגמ' אי מקדש כלפנים וכיון דא"א ע"כ אמרינן ע"י נביא אבל באפשר בפנים והוא עושה בחוץ יקשה הא נפסל ביוצא שכבר נתקדש החומה וע"כ מקדשו מבפנים וכיון שרבינו בפירקין פסק בכל אלו תנן שפיר י"ל מקדשו בחוץ וקידש גם החומה ודו"ק:
**אמנם** נראה דרבינו ע"כ סובר כפי' התוס' דהרי כ' ואוכלין שירי מנחה והודה במקום שנגמר הקידוש ואכילה הוא בפנים א"כ ע"כ מקדשין מבפנים וא"כ לכאורה הדרה קו' לדוכתי' אך נראה דא"ש דהתוס' הקשו אי מקדש מבפנים איך ס"ד דחומה כל פנים ותי' דדעתו לקדש אף מה שבחוץ ונראה דזה ניחא דוקא למ"ד בכל אלו תנן אבל אי באחת מאלו תנן ל"ש אם קידש בתודה מבפנים דגם החומה קדוש משום דדעתו לקדש מבחוץ דא"כ יקדוש אותו מבחוץ דא"ל דבתודה א"א בחוץ דהא אפשר לקדש בשיר לצד שבמחוץ אבל אי בכל אלו תנן וא"א לקדש בלי תודה שפיר י"ל דקדוש דדעתו לקדש מבחוץ והא דאין מקדש מבחוץ משום דצריך גם תודה וא"א בתודה לקדש מבחוץ וא"כ לפי"ז אף שרבינו כתב דמקדשין ואוכלין שם משמע דמקדש מבפנים אפ"ה קדוש החומה משום דדעתו לקדש החומה משא"כ הא דפסחים קאי למ"ד באחת מכל אלו ל"ש סברא דעתו לקדש מבחוץ גם חומה ודו"ק:
 ב') 
**ואולם**
 נראה דרך אחרת בזה דהנה בצל"ח הקשה שרבינו לא הביא הדין דעליות היכל נתקדשו וכתב כיון דמסקינן לישכה ומחילה פתוחה לקודש קדוש א"כ ה"ה עליות נתקדש יען דפתוחה לפנים וסובר רבינו כמו בקדק"ד הי' לול פתוח לפנים כן בהיכל (וראי' לדבריו ממש"כ רבינו בפ"ז דגם בהיכל נכנסין האומנין בתיבות דרך לולין) וע"כ כן הוא גם בעליות העזרה אם פתוחין לעזרה קדוש ואין חילוק בין היכל לעזרה בזה אך הקשה א"כ מ"פ מחלונות הא הוה הפתוח לקודש ותי' דאין דרך כניסה ויציאה וא"כ י"ל דרבינו סובר דבאמת לפי מה דמסיק פתוח לקודש שאני גם חלונות וחומה קדוש דל"ג מפתוח לקודש ורק גגין לא נתקדשו וגמ' דפריך קאי לפי מה דתי' מתחילה שאני היכל דבכתב השכיל ולא מטעם דפתוח להיכל צריך לתרץ בחלונות וחומה בשוה לקרקע העזרה אבל למאי דמסיק דפתוח לקודש כקודש ל"צ לתרץ שאני היכל כמש"כ הצל"ח וגם א"צ לתירוץ דחומה בשוה לקרקע עזרה אייריא אלא כיון דחלונות וחומה פתוח לקודש הוה כלפנים:
**והנה** במשל"מ הקשה אמאי לא הביא רבינו דשערי עזרה נתקדשו חוץ משער ניקנור מפני המצורעים ונראה דהנה הב"י סי' נ"ה כתב כיון דשער עזרה נתקדש מוכח דבעלמא לענין תפלה כלפנים דלכך נתקדשו שערי עזרה רק שערי ירושלים לא נתקדשו מפני המצורעים והביא דרי"ו סובר דלתפלה כלחוץ ולכן הצריכו לקדש שערי עזרה דבלאו קידוש ל"ה כלפנים וכ' שדעת רבינו בפ"ט מק"פ דאגף עצמו כלחוץ א"כ סובר מסתמא גם לתפלה כלחוץ א"כ לפי"ז א"ש דרבינו א"צ להשמיענו שערי ניקנור לא נתקדשו וטמא הנכנס לשם פטור כיון דמסברא אגף עצמו כלחוץ:


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, The Chosen Temple 6:11:1
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, The Chosen Temple 6:11:1](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20The%20Chosen%20Temple/r/6:11:1)

**ומשה**
**רבינו מלך היה.** הנה הכ"מ לא הראה מקומו ואמנם הוא ירושלמי פ"א דסנהדרין אך קשה לי דהנה רבינו בפ"א ממלכים כתב דמלכי ישראל אין מושחין אותו והקשה הכ"מ משאול דנמשך אף דלא הי' מחלוקה ותי' דמלך ראשון על ישראל שאני ופלא הא מש"ר הי' מלך כמש"כ רבינו כאן ולישב קו' הכ"מ ע"כ נאמר דהי' עפ"י הדיבור (ועפרש"י כריתות דף ה) אך יקשה בהוריות דף י"א פריך מיהוא דנמשח ומאי קושיא הא כתיב ואת יהוא בן נמשי תמשך למלך על ישראל א"כ הוה עפ"י הדיבור ולכן נ"ל גם בשאול הי' מחלוקה כיון שהי' מקטנם של שבטים וקרא כתיב לא יסור שבט מיהודה והנה בהא דפריך בשבת פ' הזורק א"כ עשית למרע"ה בע"מ מוכח ג"כ דמשה רבינו ע"ה הי' מלך על ישראל (אולם לפי"ז צ"ע אמאי לא ירשו בניו בדין ירושה מלכות ישראל) והנה בתוס' שם הקשו הא לא נתכהן אהרן עדיין ואיך חשוב כה"ג ואו"ת ובריטב"א תי' דמשה שימש בכה"ג ואו"ת ויש להקשות דבע"ז דף ל"ז וירושלמי יומא דף ב' איתא דמשה שימש בחלוק לבן לא בבגדכ"ה ונראה לפמש"כ הר"י מאורליינש בתוס' שם דלכן לא שימש בבגכ"ה דהי' לו דין במה ואין כה"ג בבמה ולפי"ז בעת קידש העזרה דבאותו שעה נתקדש ונעשה אוה"מ שפיר לבש הגכ"ה וכעין שכ' תוס' שם דלכן קרבו מנחה לקדש העזרה אף דאין מנחה בבמה משום דבאותו מנחה נתקדש אך לפירש"י בע"ז דמשה זר הי' לגבי בגכ"ה קשה א"כ אין כהן ואין או"ת אך רש"י לשיטתו בזבחים דף ק"א דלמ"ד לא פסקה כהונה מוכח שמרע"ה הי' כה"ג כל מ' שנה ולא הי' זר וכן הוא ברבה פ' שמיני בשם ריב"נ כל מ' שנה לא נמנע משה מלשמש בבכ"ה הה"ד משה ואהרן בכהניו ועמש"כ בארוכה בפ"ה מביאת מקדש:
**והנה** בח"ס בחי' ע"ז כתב דלדעת הרמב"ן דלא הי' מפרקין המשכן לא הי' לו דין במה והוא תמוה דהא בירושלמי ריש יומא מבואר שהי' מפרקין כל ז' ומעמידו ומצאתי בשמ"ק בכורות דף ד' דכ' דל"ה לו דין במה ומה שלא שימש בכה"ג שהבגדים לא נתחנכו ולא נמשחו עדיין עד שלבשו אהרן בז' מילואים ונמשחו עליו אמנם על מה שהקשו תוס' בבית ראשון במאי קידשו הא אין מנחה בבמה הנה בירושלמי פ"ק דסנהדרין פריך לה ומסיק בלחם תודה שהביאו מנוב:


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, The Chosen Temple 6:12:1
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, The Chosen Temple 6:12:1](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20The%20Chosen%20Temple/r/6:12:1)

א')
**עושין**
**שתי תודות וכו'.**
 והנה איתא בפסחים ס"פ אלו עוברין עתיד הקב"ה להוסיף על ירושלים עד שהסוס רץ ומציל ועיין מהרש"א שזה התוספות לענין אכילת קדק"ל ומבעב"ש ובאור יקרת כתב יען שצריך לחמי תודה אין נאכל רק כ"ד שעות א"כ צריך ההוספה דוקא שש שעות כדי שיהא בין הכל כ"ד שעות בההוספה מכל צד:
 ב') 
**ואומר**
**ארומימך וכו'.**
 יש להקשות הא הוה אמצע הפסוק דלא פסקינן אך הכלבו הובא במ"א סי' תכ"ב כ' דבכתובים לא איכפת לן והנה בגמ' דשבועות מסיים כי אתה ד' מחסי עליון שמת מעוניך אולם הגר"א מוחקו דעתו כי אומר רק עד כי אתה ד' מחסי והיינו דבריא"ף מוכח כן שלא הביא רק עד כי אתה ד' מחסי ובריא"ף ע"כ הגי' כן דהרי מתחיל יושב בסתר עליון וגו' עד כי אתה ד' מחסי ואומר ד' מה רבו צרי עד לד' הישועה והנה ענין וגומר הוא כדי להורות שאין להפסיק בזה וגומר אותו פסוק או אותו ענין ומדלא כתב וגומר גבי כי ד' מחסי משמע דפוסק והרי בפסוק ל"ד הישועה מסיים וגומר מפני כי הוא באמצע פסוק והגר"א באמת מוחק בש"ס הך דעל עמך ברכתיך עכ"פ מוכח מהש"ס דגם בכתובים צ"ל כל הפסוק:


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, The Chosen Temple 6:13:1
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, The Chosen Temple 6:13:1](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20The%20Chosen%20Temple/r/6:13:1)

**מקדשין**
**אותה בשירי המנחה.** והנה בגמ' שבועות דף ט"ז פריך ליקדש בשתי הלחם ומשני דא"א משום דנפסל בלינה ואם לא שחטו הזבח לא נתקדשו הלחם והקשו בתוס' למ"ד תנור מקדש ותי' דנפסל בלינה בלא זבח וקשה לי הא רבינו בפ"ו מתומ"ס דאפייתן בפנים אפ"ה א"ד שבת וביאר בלח"מ דהטעם דנהי דתנור מקדש אין מקדש ליפסל בלינה א"כ נשאר קו' הגמ' ליקדש בשתה"ל וע"כ דרב"ח יסבור כמ"ד אין תנור מקדש כלל יעיי"ש וא"כ רבינו דפסק כמ"ד תנור מקדש איך כתב כאן כרב"ח ונראה דהנה בריטב"א כ' לישב קו' תוס' דלמ"ד תנור מקדש הא אין מקדש אלא מה דראוי לו למצותו זו ושתהל"ח אם אתה אופה אותם מאתמול ומקדשן אותן אין ראויות למחר למצוותם שכבר נפסלו בלינה וז"ש שם דלמ"ד תנור מקדש אפייתן דוחה שבת דאל"כ נפסלו בלינה והנה דבריו צריכין ביאור דאיך כ' כיון שאם הוא מקדשם יפסלו בלינה ולא יהא ראויין לכך אמרינן דלא מקדשין דא"כ איך מייתיא ראי' ממה דאמרינן תנור מקדש נפסל בלינה אדרבא נאמר שאין מקדש ולא יפסולו בלינה אך הכונה כך דהנה תנור אין מקדש אלא מדעת ובפרט שלא בזמנן (כדאמרינן בעלמא לעבור שלא בזמנו צ"כ) וחד מ"ד סובר דמקדש שלא מדעת ואמנם זה ניחא היכיא דיהא ראוי' שייך דמקדש שלא מדעת אבל אי לא יהא ראויין אין מקדש שלא מדעת ומעתה אי נאמר דאופה מאתמול ויהא דעתו לקדש לא יהא ראוי למחר א"כ ע"כ אין דעתו לקדש ובאין דעתו לקדש אין קדוש שלא מדעת כיון דלא יהא ראוי והא דאמרינן למ"ד מקדש דנפסל בלינה היינו אם בדעתו לקדש וזה אין בדעתי לקדש וזה נכון בלשון הריטב"א ומעתה א"ש דבאמת תמהו על רבינו איך סובר דאפייתן בפנים וא"ד שבת הא איפסל בלינה אמנם לפי' הריטב"א י"ל דאין תנור מקדש בשא"ר דיפסלו בלינה (ורק בכ"ש גבי מחבת אמרינן דמקדש אף של"מ אף כשאין ראוי למחר דיפסול בלינה דהרי כ"ש מקדש אפי' פסולין) וכיון שאין מקדש רק בדעת א"כ יכול לאפות ויהא דעתו שלא יקדש ולכן א"ד שבת וא"כ א"ש דא"א לקדש בשתי הלחם דממנ"פ אי בדעתו לקדש יפסול בלינה ואי אין דעתו לקדש א"כ לא נתקדש כלל וכיון שעדיין לא נתקדש הלחם ל"ש שתחול עי"ז קדושת העזרה וא"ש דבדברי הריטב"א מיושבין דברי רבינו ויש לי בזה אריכות דברים ויתבאר במקומו ובזה אפשר לפרש גם דברי תוס' במנחות דף מ"ז שכ' ג"כ בא"ר אין תנור מקדש ובבה"ז נתקשה מאוד בדבריהם ועפ"י ריטב"א דבריהם מובנים היטב:


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, The Chosen Temple 6:14:1
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, The Chosen Temple 6:14:1](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20The%20Chosen%20Temple/r/6:14:1)

א') 
**כל**
**שלא נעשה בכל אלו אינו קדוש.**
 ובדין שלאח"ז כ' מקריבין אעפ"י שאין בית והנה הראב"ד השיג דהא אמרו אין מקדש ירקב וכן אמרו כגון דנפיל מחיצות אלמא דלקלע"ל אף לענין מקדש ובבה"ז זבחים דף ס' וכן במג"א סי' תקס"א וכן במשל"מ תי' דבעינן עכ"פ מזבח בנוי כמו לענין בכור וכמש"כ הטור יו"ד סי' של"א בשאין מזבח בנוי נקבר (שוב ראיתי שכבר קדמו בתשב"ץ סי' ר"א) וכמש"כ גם רבינו לענין מעשר בהמה שאין נאכל אלא בפני הבית והיינו באין מזבח וכן מה דהקשה מנפל מחיצות מי שיעיין בפ"ו ממעשר יתיישב לו קו' זו דהיינו דשם כתב רבינו דנפל מחיצות ויצא אבל בנפל ולא יצא נאכל אף שאין מחיצות:
**והנה** בפמ"ג שם השיג עליו נהי דיצא כיון דמחיצות שנפלו אין מעכבין דמקריבין אעפ"י שאין בית א"כ אמאי אין לו היתר בחזרה לפנים ויאכל אף שנפל מחיצות וכן הקשה בספר עבד"ת ועוד הקשה נהי דבעינן מזבח עכ"פ קשה לשון משנה דקאמר אם אין מקדש ירקב משמע דבמקדש תליא לא במזבח וא"כ יפה השיגו הראב"ד:
**ולי** נראה ליישב בשנקדים עוד מה דקשה על רבינו מסוג' דמגילה דף י' ושבועות דמייתיא מדפליגי תנאי בבתי ערי חומה אי קלע"ל דפליגי נמי לענין אי במקדש ג"כ קלע"ל א"כ מוכח דאין חילוק בין מקדש או קדושת א"י אחרת:
**ועוד** קשה טובא דרבינו סוחר בכמה דוכתין דבה' שמיטה פסק לענין שביעית דקלע"ל ורק לענין תרומה שאני דגם בימי עזרה לא נתקדשה בקדושה דאורייתא משום דלא הי' ביאת כולם והנה בכ"מ ובראב"ד פי"ב משמיטה השיגו דדברים סותרים זא"ז דפסק כמ"ד אשר לו חומה שהי' לו בימי יהושע אעפ"י שאין לו עכשיו ופסק דלקלע"ל ועוד יש לתמוה שכאן כתב רבינו דמקריבין אעפ"י שאין בית ובה' יוהכ"פ פ"ה כתב דאם נפחת התקרה אין מזין דם פר והשעיר כדאיתא בזבחים דף מ' וכן הקשה בס' עב"ת ולכן נראה ליישר הא דכתב רבינו מקריבין אעפ"י שאין בית היינו בהקדישו בזה"ז או קודם שנבנה הבית שני דלא איתחזו מעולם להקריב בבית הבחירה אבל קרבנות שהקדישו בזמן הבית להקריבו בבית הבחירה בוודאי א"ר להקריב לאחר שחרב הבית אף אי בנו מזבח להקריב כיון שאין בית נדחו הקרבנות כולם ובהא ניחא לי הא דאיתא בנזיר דף ל"ד דמוכח שם בנדרו בנזיר וחרב המקדש הוה נדר בטעות ואמאי הא יכולין להקריב אעפ"י שאין בית אי הוה בונין מזבח אע"כ כיון שנדרו להקריב בבית אין מקריבין כשאין בית וכהא"ג איתא במשנה דזבחים דף קי"ב זבחים שהקדישו למשכן יקריבו במשכן ובזה א"ש הא דנפחת התקרה דהא שכן אייריא בכבר נשחט א"כ הקדישה לקרב בבית לכן כשחרב אין מזין:
**ולפי"ז** א"ש השגת הראב"ד מהא דקתני אם אין מקדש ירקבו י"ל דאייריא בכבר הפריש כשהי' הבית קיים לכן ירקב וכמו דמסיק בזבחים דף ס' לפי' גי' תוס' לעולם קלע"ל וכבר הקריב דמו וכן במעשר בהוזקקו להבאה בעוד הבית קיים א"כ כשחרב הבית ילפינן מבכור דאין נאכל וירקב ובזה א"ש הא דנפלו מחיצות דשם אייריא שנכנס לירושלים מחיצות קיימין לכן אין נאכל אלא בשיש מחיצות כמו לענין הקרבה דג"כ כשהקדיש בזמן שהבית קיים וחרב הבית דאין יכול להקריב אבל אם לא הי' עוד במחיצות אזי נאכל אפי' כשחרב הבית רק דעכ"פ המזבח קיים ולכן כ' רבינו דנאכל אעפ"י שאין בית ולפי"ז ניחא מה דהקשה בפמ"ג ובעב"ת אם קלע"ל מה לי אם מחיצות קיימות או נפלו דלפמש"כ בוודאי כיון שנראו לאכול בזמן שהי' מחיצות אין נאכל בלי מחיצות ותדע דהרי בנפל מחיצות בזמן הבית פשיטא דקדושה ל"ב וכשבנו המחיצות לא הי' צריכין לקדש המחיצות דהא פשיטא כאשר בנה הורדוס הבית המקדש מחדש לא הי' צריכין קידוש (וכן בימי יוונים שבאו פריצים וחללוהו וכ' הרמב"ן דהעזרה וההיכל ג"כ נתחלל כדאיתא בע"ז דף נ"ב הכי תאמר דהי' צריכין אח"כ קידוש מחדש) וא"כ אף לראב"ד מי ניחא הא הך דב"מ היינו בנפול מחיצות בזמן הבית דרק נפלו מחיצות לפי שעה כהא"ג לכו"ע ל"ב קדושה ואמאי אסור לאכול וא"ל דכונה נפלו מחיצות שנחרב הבית ז"א דהא בסנהדרין דף קי"ג דמוקי ג"כ כשנפל הא שם ג"כ בזמן הבית אייריא דאי בשנחרב הבית אין דנין עיהנ"ד וע"כ בנפילה בעלמא אייריא וא"כ פשיטא דלא בטלה הקדושה וא"כ גם לראב"ד יקשה אמאי אסור בנפלו מחיצות וצ"ל משום בנכנס לתוכו בשעה שיש מחיצות אסור לאכול בלי מחיצה וא"כ גם לרבינו לא יקשה מהך דב"מ אף אי נאמר דאייריא בנפל מחיצות בזמן שחרב הבית אסור לאכול (אף שהקדושת הבית והעיר לא בטלה) כיון שנכנס למחיצות ונראה לאכול שם:
**אולם** נראה לי דבר חדש בדעת רבינו דהנה מלבד קו' הראב"ד קשה טובא דבכמה דוכתין מוכח דבזמן הנשיאים שאחר החרבן מעת אשר נחרב הבית לא הקריבו קרבנות כמו שהוכיח בס' עב"ת ממס' מגילה דלא הקריבו בימי רבי דלא כשאילת יעב"ץ ואני הבאתי עוד הוכחה מיבמות ס"פ הערל בימי רבי ביקשו להתיר נתינים וקאמר בזמן שאין מזבח הותר גם חלק מזבח מוכח אף בימי רבי שהי' קרוב למלכות ובוודאי הי' נותנים רשות להקריב מוכח אפ"ה מקריבין בזה"ז שאין בית וכן קשה לי עוד ממש"כ רבינו בפ"א ממלכים כשיבוא מלך המשיח יבנה המקדש ויקבץ נדחי ישראל ויקריב קרבנות משמע שקודם אין מקריבין וכן בפ"א מתשובה כתב רבינו עתה שאין לנו ביהמ"ק ולא מזבח כפרה וכ"כ בפ"י מה' פרה אדומה שט' פרה עשו והעשירי יעשה משיח במהרה בימינו מוכח דס"ל דפסקא דמילתא דבזה"ז לא משכחת שיהא לנו מזבח כפרה וע"כ איך כתב רבינו שמקריבין אעפ"י שאין בית ויותר קשה אלשון רבינו בפ"ט ממעה"ק דחייב בזה"ז בהעלה בחוץ יען דמקריבין אף שאין בית ותוס' זבחים דף כ"ט הכריחו דהא דחייב בהעלה בחוץ רק כשיש מזבח בנוי וא"כ יקשה דבה' תשובה כתב דאין לנו מזבח כפרה וכן קשה דבפ"א מאימ"ז כתב דמטיל מום בקדשים בזה"ז אין לוקה מוכח דאין יכולין להקריב בזה"ז ועוד קשה דהנה רבינו הביא מקרא דוהשימותי את מקדשיכם דאף בזמן שחרב בקדושתו עומד וקשה לי דבמדרש איתא הביאו בפירש"י והשימותי את מקדשיכם יכול מן הקרבנות כשהוא אומר ולא אריח הרי קרבנות אמורים הא מה אני מקיים והשימותי את מקדשיכם מן הגדודיות שהיו נועדות לבוא שמה הרי מקרא דולא אריח מוכח דאין מקבל קרבנות דל"ה לריח ניחוח א"כ איך יליף מקרא זה דמקריבין אעפ"י שאין בית ולכך אומר שדעת רבינו הוא כך דהא איתא בשבועות דף ט"ז דעזרא זכרון בעלמא עשה כיון שקדלע"ל וממילא מקריבין אעפ"י שאין בית ולא הוצרך לקידוש לפי"ז י"ל גם הא שהעיד ריה"ש דמקריבין אעפ"י שאין בית קאי אימי עזרא דעלו ישראל וישבו בערי ישראל בכהא"ג א"צ בית וקאי אדברי ר"א דקאמר כשהיו בונין במקדש הי' בונין קלעים לאכילת קדשים וקאי אבנין עזרא ע"ז העיד ר"י יותר דמקריבין אעפ"י שאין בית ולא הי' צריכין בית לאכילת קדשים וא"כ לפי"ז שפיר י"ל דמודה רבינו דעתה בזמנינו כל זמן שלא עלו ישראל לארץ והחזיקו בה והארץ תחת ממשלת אוה"ע שאין בונין מזבח ואין מקריבין קרבנות (ובזה ניחא מה דנתקשו האחרונים איך מקריבין בלא מזבח שאין אנו יודעין מקום המזבח וגם אין לנו בגדכ"ה ובי"ד הגדול להגבות השקלים וגם שאנחנו טמאי מתים דלהנ"ל גם לרבינו אין יכולין להקריב בזמנינו קרבנות עד אשר יערה עלינו רוח טהרה ממרום בביאת משיחנו) ורק רבינו בא ליתן טעם על שלא הוצרך עזרא לקדש משום דעלו ישראל והחזיקו בארץ ויצא מתחת ממשלת מלכי אוה"ע מרשות כורש שפיר הי' יכולין להקריב בלא בית והקידוש לא הי' אלא לזכרון בעלמא ולכן נמי אי נפל מחיצות בזמן שהי' ישראל על אדמתן בבית שני הי' מקריבין אף שאין בית וכגון בימי הורדוס שסתר הבית הי' יכולין להקריב (ועמש"כ בפ"א מה' אלו) וא"כ י"ל גם הא דאמר ר"א כשהיו בונין במקדש היו בונין קלעים לאכילת קדשים קאי אבזמן הורדוס ועמש"כ בפ"ז מה' אלו (כעת נדפס ספר שושן עדות ראיתי שדרך דרך זה) וא"ש:
**ומעתה** י"ל גם מש"כ בה' מעה"ק דחייב אש"ח כונתו כך דהנה לעתיד כשיבוא משיחנו ויקבץ נדחי ישראל לא יהא בנין ביהמ"ק עיכוב דשפיר יהי' מקריבין עד שלא יבנה הבית דהמקום נשאר בקדושתו וחזו לפנים מיקרי לכך יחייבו אש"ח אבל קודם שעלו ישראל ול"ה קבוץ גליות באמת אין אנו יכולין להקריב ולא לבנות מזבח כפרה כמש"כ בה' תשובה א"ח אש"ח ובזה א"ש הקרא דוהשימותי דבוודאי בזה"ז וכך כשהיו ישראל בבבל כל זמן שלא הי' ישראל על אדמתן וגלה שכינה עמהם כדאיתא במגילה דף כ"ו לא היו מקריבין וע"ז אמר הכתוב ולא אריח ריח ניחוחם אבל כשחזרו ישראל לירושלים בימי עזרא שפיר הקריבו מיד אעפ"י שלא נגמר הבית כיון שחזרו ישראל דגם שכינה שבה עמהם כדדרשינן ושב ה"א שבותך מלמד ששכינה שבה עמהם מגולה לעתיד כשיקבצו הגליות לארץ יהא יכולין להקריב מיד אף שלא יהא עוד הבית בנוי על תלו וכמש"כ תויו"ט פ"ג דמע"ב שבנין המקדש אחר קיבוץ גלויות ודו"ק:
**ובזה** יתיישב השגת הראב"ד ממשנה דקתני אם אין מקדש ירקב דכונה כשאין מקדש שחרב וישראל גלו ממקומם דאז אין יכולין להקריב אפי' כשיבנו מזבח אבל בזמן שישראל שרויין על אדמתן וגם השכינה שבה למקומה שפיר מקריבין אף קודם שיבנו ביהמ"ק ולפי"ז מש"כ רבינו דבקדושתן עומד אין הכונה לענין הקרבה בזה"ז אלא לומר דלא פסקה הקדושה לענין כניסה וטומאה ושלא ינהג מנהג בזיון כמש"כ בפ"ז כיון דלעתיד כשיהא קיבץ גליות יהא יכולין להקריב בלא קידש דלא בטלה קדושתו וכן מוכח מהא גופי' מדצריך קרא שחייב לינהג בו מנהג קדושה כמש"כ בפ"ז ואי אמרת דיכולין עתה בזה"ז להקריב פשיטא דחייב לינהג בו כבוד וכך מוכח ממש"כ רבינו בפ' שאח"ז שלא יפנה ולא ישן מזרח ומערב ובארנו להלן יען דבזמן שאין המקדש קיים אנו הולכין אחר מזרח ומערב העולם ובזמן שמקדש קיים אז לא יפנה צפון ודרום במקומות שסביב ירושלים ומעתה אי נאמר דיכולין להקריב א"כ לפי"ז ישתנה הדין בכל עת שיהי' להם רשיון להקריב אזי יאסר במקומות שסביב ירושלים צפון ודרום לא מזרח ומערב אלא וודאי עתה בזמנינו לא משכחת שיקריבו הקרבנות ולפמש"כ א"ש מה דהי' קשה לי לפמש"כ רבינו בפי' המשנה בפ"ד דר"ה דירושלים בכלל מקדש לענין שופר ולולב א"כ יהא ניטל גם כל ז' אפי' בשבת בזה"ז כיון דקדושת ירושלים אין בטילה וראיתי בטו"א בה"ג ה"ג מהר"ב ז"ל שהקשה כן ולפמש"כ א"ש דכ"ז שאין ישראל על אדמתן באמת אין מקריבין א"כ ניחא דאין ניטל בשבת ואיה"נ לכשיקבצו הגליות אף קודם שיבנה הבית יהא נוטלין בשבת כל ז':
 ב') 
**והנה**
 הראב"ד השיג עוד שאדרבא שקדושת מקדש ידעו שיחרב א"כ מעיקרא לא קדשוהו לכשיחרב ובשו"ת מהר"ע מפאנו סי' כ"ד הקשה עוד למה יתחייב כרת הנכנס למקדש טמא הא מכיון שבאו פריצים חללוהו ותי' דזה רק שייך בדבר שיש בו תפיסת יד אדם אבל קרקע אינה נגזלת ואינה נאסרת ולכן לא יצאה לחולין ובח"ס סי' של"ב כ' דדעת הראב"ד דאמרינן באו בה פריצים וחללוהו ונתבטל קדושתו ופליגי בפלוגתת רמב"ן ובעה"מ פ"ד דע"ז אי גם במחובר אמרינן באו בה פריצים וחללוהו ולישב דעת רבינו י"ל דיש להבין לראב"ד דנתחלל ופקע קדושה א"כ אמאי אסור לנהוג קלות ראש בזה"ז במקדש ותשמיש בזיון כדאיתא בברכות וצריך לומר דעכ"פ לאו אורח ארעא ע"ד דאמרינן בע"ז דלא אורח ארעא בארנו בפ"א דלמסקנא דלאו אורח ארעא א"כ ע"כ לא פקע לכל דבר לענין ליכנס למקדש טמא וא"כ אף דידעו שיחרב כיון דעכ"פ לאו אורח ארעא לאשתמושי להדיוט שוב בקדושתו עומד עמש"כ עוד בה' מ"ז:
**והנה** דעת המהרי"ט סי' מ"ג דגם בקרקע שייך באו בה וחללוהו שכ' ועוד אני סביר לומר שכיון שכל זה מטעם קדושה כל שהוא ביד עכו"ם נפקעה הקדושה כדאמרינן באו בה פריצים וחללוהו ושוב כ' לחלק שאני הקדש דמתחלל גם ע"י פדיון משא"כ שביעית ול"נ דיש להוכיח דאפי' בכהא"ג שייך ג"כ דיצא מקדושתו דהנה בב"מ דף כ"א איתא וכן הירדן שנטל מזה ונתן לזה וכ' בשמ"ק בשם ירושלמי דלענין קדושת הארץ איירי שאם נטל ירדן ממנו נעשה חו"ל עכ"ד והוא ירושלמי פ"ד מחלה א"כ חזינן דגם ע"י ירדן פקע קדושה ה"ה ע"י עכו"ם ג"כ מצי פקע הקדושה:
**ונראה** דיש להוכיח דגם במקדש שייך באו בה פריצים וחללוהו דהנה האחרונים עמדו לחקור דאיך שרף הקב"ה המקדש הא כתיב ל"ת כן לד' אלקיכם וקיימ"ל הנותן אבן ממזבח לוקה א"כ קו' לאדונינו איך התיר לעצמו לאו זה דשריפת המקדש ואי משום דע"י שליח הא בדיני שמים מחייב שולחו ואמנם אי נאמר דבאו פריצים וחללוהו לפימש"כ בעהמ"א ע"י פריצי ישראל א"כ גם המקדש נתחלל לית בי' משום לא תעשון כמש"כ בפ"א אמנם לפמש"כ בעשרה מאמרות דביהמ"ק לא נשרף ולא נחרב ולא שלטו בו אויבים אלא נגנז שנשקע במקומו ועדיין הבית קיים ואלי' מקריב עליו בכל יום תמידין רק שנתעלם מן העין ופי' בזה קרא זכור ד' לבני אדום האומרים ערו ערו ויקשה הרי בפועל עשה מעשה שערו עד היסוד בה להנ"ל ניחא שרק אמרו אבל לא שלטו ידם בפועל כי נגנז ולעיניהם נדמה כי נשרף או י"ל דל"ש באו פריצים וחללוהו לפמש"כ רבינו בפ"ב שזה המקום שנתקדש ע"י עקידת יצחק ונבחר המקום הזה ע"י הקב"ה שהראהו הקב"ה הר המורי' א"כ ל"ש דנתחלל ע"י פריצים כיון שהקב"ה איוה למושב לו מכבר והוא שער השמים מימות עולם ולא נתקדש ע"י קדושת אדם רק ע"י הקב"ה א"כ ל"ש דבאו פריצים וחללוה דשייך רק בקדושה שבא ע"י קדושת פה ואפשר שזה כונת רבינו שכ' כאן דקדושת שכינה אינה בטילה דהיינו שבאה הקדושה ע"י קדושת השכינה ל"ש באו פריצים וחללוהו:
**ובהא** ניחא מה שתמה בס' עבוד"ת מה שייך דשכינה לא בטלה דהא איתא ברה"ש דף ל"ב דעשר מסעות נסעה השכינה ולפמש"כ א"ש דאף דנסעה השכינה משם כיון שמעיקרא נתקדש ע"י הקב"ה בעצמו שאיוה למושב לו לא נסתלקה הקדושה דהרי עוד הקדושה בתוכה לענין שתחזור לקדושתה כשתבוא השכינה לשם לעתיד כמו שביארתי בפ"ב עי' דברי הר"ן בדרושותיו שכל דבר שכבר היתה עליו הקדושה תחול עליו הקדושה גם אם אזלה לה כעת הזאת ועוד דהרי כשבחר ד' בהר המורי' ג"כ לא הי' השראת שכינה בביהמ"ק רק בהר רק שלא הי' בנגלה כ"כ לכן כשחרב המקדש ונפל הבית קדושת הר שקדמה עכ"פ לא פקע דאף שנסע משם השכינה היינו שלא תתראה בנגלה אבל בהסתר חופפת עדיין על ההר כבתחילה (ולקמן אבאר זה בארוכה):
**אמנם** לפמש"כ לעיל ניחא מאוד די"ל בוודאי אמרינן באו בה פריצים וחללוהו אבל זה רק עתה בזמן שאין ישראל שרויין על אדמתן דעומדת עדיין תחת ממשלת אוה"ע מחללין אותה מקדושתה והא דאסור בזה"ז לינהג מנהג בזיון היינו מטעם דלאו אורח ארעא ובזה ניחא גם דעת הרמב"ן דסבור בקרקע שייך ג"כ שנתחללה היינו כל זמן שתחת ממשלתם וכן הי' בקדושה ראשונה כשהלכו ישראל בגולה אבל כשבא עזרא וישבו ישראל בעריהם ויצאה מתחת ממשלת אוה"ע חזרה לקדושתה וכן לעתיד כשיקבצו ישראל מיד תחזור לקדושתה בלי קידוש:
 ג') 
**ובמש"כ**
 יש לישב ג"כ דברי רבינו בפי"ב משמיטה דסובר ערי חומה לקלע"ל וצריכה קידוש ובגמ' מגילה מדמי קדושת הבית לקדושת ע"ח וכן הקשה בס' עבוד"ת ובשלמא לדעת בעל ספר התרומה שהביא הר"ן בשביעית דאף דקדושת הארץ בטלה קדושת בית לא בטלה משום דילפינן מבע"ח דכ' אשר לו חומה מוכח דקדושת מחיצה ל"ב א"ש דמדמי להדדי אבל לרבינו דס"ל בה' שמיטה דלקלע"ל אף לענין קדע"ח ואף בקדושה שני' ל"ק וודאי קשה איך פסק רבינו כאן דקדושת בית ל"ב ובקע"ח פסק דבטלה ובגמ' מוכח דהא בהא תליא ונראה דהנה דעת רבינו דבתי ע"ח א"צ קידוש (אף דפשיטא דלמ"ד דלקלע"ל צריכה קידוש באיזה דבר ורש"י בשבועות כ' דלא איתפרש במה מקדשין ובעירוכין דף ל"ב כ' דמקדשין בלחמי תודה וטו"א במגילה הקשה דנפסל ביוצא ולכן דעתו שמקדשן בפה) רק בביאת ישראל מתקדש וכך משמע מלשונו שם שכ' בביאת עזרא נתקדשה הע"ח והיינו אותן שהי' בימי יהושע וכך בעליות ישראל בימי עזרא ואותן שנתקדשו אז בקדושה לעתיד יתקדש ג"כ בביאת ישראל אף אם לא יהי' באותה שעה מוקפת חומה כיון שהי' בימי יהושע ובימי עזרא מק"ח וזהו שכ' רבינו אעפ"י שאין מוקפת חומה היינו בזמן ביאה שלישית ומה שאמרו בגמ' דהאי ברייתא דדריש דהאי אין לו חומה אעפ"י שאין לו עכשיו פליגי וסובר דקלע"ל היינו בה"י בימי יהושע ואל הי' בימי עזרא אותה ק"ר ג"כ לא בטלה ומיושב קו' הצל"ח די"ל דקאי לת"ק דמנאום וקדשום א"כ סובר דבעי קידוש בפה ולא מתקדש בקדושת ישראל לבד לכן שפיר קאמר דהוה כתנאי כיון דסובר דצריך לקדש אפי' בביאה שלישית דקדושה שני' ג"כ לקלע"ל ולכן בביאה שלישית יצטרך קידוש גמור ולהאי מ"ד וודאי גם קדושת מקדש בטלה ואין חילוק בין קדושת ארץ לקדושת מקדש וכן אי אמרינן דק"ר קדשה לע"ל ואפי' נפל החומה בביאה ב' אז ע"כ אמרינן דקד"ר ל"ב כלל דאפי' קדושת ארץ ל"ב אבל אי נאמר דדוקא כשקיים החומה אז הוא דק"ח ל"ב (ונפ"מ שא"צ לקדש אז מצינן לחלק ולומר דק"ש בטלה היינו רק בקדושת ארץ אבל לא קדושת הבית (וכדעת התוס' ביבמות דף פ"ח דלר"י דדריש אשר לו חומה שהי' כבר דל"ב אבל בקדושת ארץ בטלה ק"ר היינו דלדידי' רק דרשינן אשר לו חומה שא"צ לקדש אבל צריך שיהא החומה קיימת) ובהא ניחא קו' העבודת מעירוכין דמוכח דפליגי האי מ"ד דאשר לו חומה עם האי מ"ד דס"ל דדריש וירשת דמקיש ביאה שני' ולפמש"כ יען דסובר דל"ב שיהא חומה קיימת בביאה שני' ע"כ משום דסובר ק"ר ל"ב כלל אפי' קדושת ארץ ל"ב ומעתה הא דכ' רבינו דלעתיד ימינו יובלת ויקדשו ערי חומה אין הכונה יקדשו בפה רק הכונה שבביאתן לארץ יתקדשו הע"ח דקדע"ח תליא בביאת ישראל ומש"כ רבינו בפ"ט משמיטה ואף כי באותה שעה כבר אין מוקפת חומה מתקדש בביאתן כיון שהי' מוקפת בימי יהושע ובימי עזרא ולפי"ז זהו ההבדל בין ק"ר לק"ש דלענין בתי ע"ח גם בביאה שני' לא הי' צריך לקדש בפה כמו שהי' צריך בביאה הראשונה אך כל זה אם הי' החומה קיימת גם בימי עזרא אז אף אם אח"כ נפלה לא בטלה קדושתה גם לעתיד דאף שלא יהא לה חומה תתקדש בביאת ישראל לארץ אבל אם לא הי' קיים לא מתקדש בביאת ישראל (ובטו"א מגילה דף י' נסתפק אי בימי עזרא קידש עיר מוקפת חומה שלא נתקדשו בימי יהושע ומהרי"ט דעתו שלא קידש אחרים וכמש"כ במשל"מ בה' שמיטה) ולפי"ז קע"ח בביאה שני' שוה לקדושת מקדש וירושלים בק"ר וא"כ י"ל דרבינו מודה לדעת בעל ספר התרומה דקדושת מקדש תליא בקע"ח והיינו בק"ש ושפיר מייתי בגמ' כתנאי דלמ"ד ל"ק בתי ע"ח וצריך לקדש דוקא בפה דקאמר מנאום וקדשום גם בביאה ג' כן וא"כ ע"כ דהאי מ"ד סובר דמקדש ג"כ בטלה קדושתי' והיינו כתנאי:
**והנה** יש להביא ראי' לדעת רבינו דהנה תוס' הקשו ביבמות דף פ"ב סובר רי"ו דלקלע"ל ובזבחים סובר דקלע"ל וע"ז כתבו תוס' לחלק דקדושת ארץ לקלע"ל אבל קדושת בית קלע"ל שזהו קדושת מחיצות ובזה קדלע"ל כמו בקדושת בע"ח ובספר עבוד"ת כ' דאין מזה ראי' משום דיש ליישב קו' תוס' ע"ד אחר דלכאורה קשה בזבחים דף ק"ו מפרש הגמ' טעמא דרי"ו דק"ר קדלע"ל אמאי לא אמרו יען דסבור דק"ש קלע"ל וע"כ משום דלהו"א ס"ד כן דנהי דקדושת ארץ ל"ב קדושת בית בטלה וכסברת הראב"ד דכ' דאיפכא מסתברא אבל למסקנא דמסיק מר מה דשמיעה לי' אמרו ולכו"ע קלע"ל איה"נ די"ל דתליא בפלוגתתם ביבמות אי ק"ש קלע"ל ולעולם סובר רי"ו ק"ר לקלע"ל יעו"ש אמנם ל"נ דלשיטת רבינו הראי' במקומה עומדת דהנה לסברת הראב"ד דעזרא לא קידש קדושת בית לעולם משום דידע שיהא אחרי' קדושה שלישית דלעתיד הוא יבנה בית בקרוב קשה לי אי רק מהא"ט לקלע"ל יען דידע שאין קדושת עולמים א"כ קשה הא תנאי ל"מ במידי שגוף קדושה כמש"כ הראשונים במגילה פרק בני העיר וזהו טעמא שכ' רבינו דשכינה לא בטלה ומעתה כ"ז או ק"ר קלע"ל אבל אי אמרת דק"ר לקלע"ל ואמרינן דשכינה נסעה ועברה משם וקדושה ממילא פקעה א"כ שוב מהני תנאי בק"ש וא"כ לדעת הראב"ד דעזרא לא קידשה לעולמית א"כ ע"כ בטלה הקדושה וא"כ רי"ו בזבחים דסבור קדושת בית קלע"ל משום דאי אמרינן דק"ר לקלע"ל א"כ אי תאמר בק"ש דקדלע"ל ע"כ היינו רק קדושת הארץ אבל קדושת בית ע"כ בטלה דהא מהני תנאי וא"כ כיון דסובר כאן דקלע"ל וכבימות סובר לקלע"ל ע"כ לומר כסברת תוס' ורבינו הנ"ל דקדושת בית לא בטלה וראי' לשיטת רבינו ובס' עבד"ת הנ"ל הקשה עוד לדבריהם דבעירוכין מפרש טעמא דמ"ד דקלע"ל מקרא דאשר לו חומה וטעמא דמ"ד לקלע"ל מקרא דובאתשמה וירשת מקיש ביאתן בימי עזרא ופריך בגמ' מ"ט דמ"ד דקלע"ל והא כתיב וירשת ויקשה מ"פ דהא ריוס"י סובר ק"ש קלע"ל ק"ר לקלע"ל אפ"ה בקדושת בית וע"ח סובר דקדשה מקרא דאשר לו חומה א"כ כן נוקי להאי מ"ד קרא וירשת לשאר דברים ולפמש"כ לעיל א"ש דלריוס"י נהי דדרשינן אשר לו חומה היינו דא"צ לקדש אבל עכ"פ צריך שיהא החומה קיימת בביאה שני' אבל בעירוכין דפליגי אי צריך קידוש וקאמר דאתיא כמ"ד אשר לו חומה שהי' לו מכבר א"כ סובר אף שלא הי' בימי עזרא ג"כ קדוש א"כ כיון דסובר דקדוש אף שאין החומה קיימת האי מ"ד ע"כ סובר דק"ר קלע"ל לגמרי ולא בטלה ולכן שפיר פריך מוירשת והבן:
**ועוד** נראה להביא ראי' דרי"ו סובר דקדושת בית קלע"ל דבמ"ק דף ט' עשה רי"ו קו"ח מה משכן שאין קדושת עולם דוחה שבת מקדש שקדושתו קדושת עולם א"ד שדוחה את יוהכ"פ ובזה ל"ש סברת תוס' שבועות דף ט"ז דלענין שא"י לקדש בית אחר הוה קדושת עולם דהא עשה קו"ח לדחות יוהכ"פ וא"כ יקשה מיבמות דסובר דלקלע"ל וזה ברור:
**והנה** כיוצא בזה כתב רבינו בפ"א מתרומות בהא דאין קנין לנכרי להפקיע מיד מעשר דהיינו דכל זמן שביד נכרי יש קנין רק בחזר ולקחה חייב דל"ה אלא כיבוש יחיד ולאו שמי' כיבוש והיינו דכל זמן שעכ"כ כבוש יד נכרי הוה כיבוש וזה וכסברתינו דבכל זמן שביד נכרים כמו בזמנינו אין מקריבין דעכ"פ כבוש תחת ידן רק דקדלע"ל לכשיצא מתחת ידן לכלל ישראל שנזכה לקחת מתחת ידן שפיר מקריבין אף שאין הבית בנוי עד שיבנהו מלך המשיח:


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, The Chosen Temple 6:15:1
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, The Chosen Temple 6:15:1](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20The%20Chosen%20Temple/r/6:15:1)

א') **מקריבין** **הקרבנות וכו' ואוכלין קדק"ד וכו'.** והנה הראב"ד לעיל השיג מסוג' דב"מ דף נ"ד בנפלו מחיצות אסור לאכול מע"ש בירושלים הרי דבטלה הקדושה וכתב במשל"מ דלפמש"כ רבינו בפ"וממעשר דכיון דיצא ונפלו מחיצות ל"ה דשיל"מ דאין שם מחיצות להחזירו בטיל לק"מ וכתב במג"א סי' תקס"א דכונתו דרש"י פי' יצא ונפלה ולכן אין נאכל בירושלים בלא מחיצות אבל בלא יצא נאכל א"כ לק"מ אך הקשה ע"ז כיון דלא יצא אפשר לאכלו שם מ"ט ביצא מהני להכניסו לשם כדי לאוכלו בירושלים וכן הקשה בס' עב"ד ונראה דהנה יש לחלק בין הקדישו בזה"ז להקדיש בזמן שהי' ביהמ"ק קיים ונחרב ולפי"ז י"ל הא דרבינו מקריבין אף שאין בית ואוכלין שם קדשים היינו הכל בהקדישו בזה"ז אבל קרבנות שהקדישו בזמן שהי' הבית קיים אסור להקריב בזמן שאין בית וכמש"כ רבינו בה' עביוהכ"פ שכ' אם נפחת התקרה אין מזין דם פר והשעיר עליו מיקרי לפני ד' א"כ גם מע"ב שם אין יכול לאכול שם דהא כתיב ואכלת שם לפני ד' ולכך מע"ש שנכנס לפנים והי' להם מחיצות דנראה לאכילה כשיש מחיצות אסור לאכול בלא מחיצות וכדאמרינן כהא"ג בזבחים דף קי"ב זבחים שהקדישו למשכן יקריבו במשכן אבל לא בבמה ולכך בנפלו מחיצות אסור לאכול בלא מחיצות וכמש"כ לעיל:
**ואולם** לכאורה יקשה א"כ אף בלא יצא ג"כ יהא אסור לאכול בנפלו מחיצות כיון שנראה לאכילה במחיצות קיימין ונראה דלרבותא נקטו כהא"ג דהנה בשמ"ק כ' הא דמחיצה לקלוט דרבנן ואין לו פדיון היינו ביצא אבל בפנים מה"ת אין לו פדיון וכן משמע מדברי רבינו בפ"ד ממעשר שכ' דבפנים אין לו פידיון דקלטו מחיצות אף כשיצא מחזירו ומחיצות לקלוט דרבנן הרי דכל שיצא אמרינן מחיצה לקלוט דרבנן וא"כ לכך נקט יצא לומר דאפ"ה מדרבנן יש מחיצה לקלוט וא"י לפדותו ולאכול בפנים אין רשאי כיון דנפל מחיצות ודו"ק:
**ותדע** דהא אף לראב"ד דסובר דלקלע"ל לענין בית היינו בנחרב הבית אבל הא דנפלו מחיצות משמע דהבית לא נחרב ולא אייריא מזמן החרבן דאזלה הקדושה וא"כ גם לראב"ד יקשה אמאי בנפלו מחיצות וע"כ דש"ה דנראה לאכילה במחיצ' א"כ גם לרבינו ניחא דס"ל לחלק בין נכנס לפנים קודם שנחרב דנראה לאכילה וכן בקרבנות בנראה להקריב והבית עומד ובין לא נראה להקרבה ולאכילה כשהבית הי' עומד:
**אך** לכאורה י"ל דלראב"ד אייריא בנפלו מחיצות היינו באמת בנחרב הבית כולו ופקעה הקדושה לכן אין נאכל (אבל מתוס' נראה דלא אייריא בנחרב הבית שכ' דאייריא בנפלו רוב מחיצות ועוד דהביאו ראי' מזמן הלל שנפלו מקצת מחיצות לכך שרי הא רוב מחיצות הי' אסור אף דלא נחרב הבית עדיין ובהא ניחא מה שהקשה בס' עב"ת דילמא הך דהלל כרי"ה דאוכלין קדק"ל אף בנפלה חומה דקלע"ל ולפמש"כ ניחא דלא תליא כלל באי קדשה לע"ל דלא אייריא מזמן החרבן ולא בטלה הקדושה וכיון דסבירא לי' בנפל כולו אין אוכלין אף דלא נחרב הבית א"כ אמאי אכלו פסחיהם כשפרצו החומה אע"כ דבמקצת מחיצות שנפלו אוכלין והא דיקשה מדרי"ה דסובר אפי' כשנחרב אוכלין קדק"ל ע"כ לחלק דלרי"ה אייריא בנכנס לפנים אחר שנפלו המחיצות כנ"ל ודו"ק) אך מסנהדרין דף קי"ב בהא דמשני בנפלו מחיצות והא שם א"א לפרש אחר החרבן דהא אין דנין עיהנ"ד אחר שגלו סנהדרין ובזה הא הראב"ד מודה דלא בטלה הקדושה אך יש לדחות לכאורה דמהך דסנהדרין בלא"ה ל"ק דשם דמוקי בנפלו מחיצות ורשאי להוציא מירושלים ולכן נעשה נכסי עיהנ"ד אבל לא דאסור לאוכלו:
**ואדרבא** מסוג' מוכח דמותר לאכול כאשר הקשה בחיה"ר בסנהדרין דא"כ בנפלו מחיצות הא אסור לאכול א"כ שוב הוה ממון גבוה כמו בגבולין לרי"ו ואמאי נעשה עיהנ"ד ותי' כיון דכשנכנס נעשה ממון הדיוט אף דנפל לא הוה עוד ממון גבוה דלכשיבנה יהא ממון הדיוט לכן גם עתה לא הוה ממון גבוה הנה דצריך לתרץ כן יען דסובר דאסור לאכול בנפלו אבל אי נאמר דמותר לאכול גם בנפלו ניחא בפשיטות דהוה ממון הדיוט א"כ מוכח דאייריא בלא נחרב רק בנפל ובאמת מותר לאכול א"כ לשיטת הראב"ד ניחא אלא דהשתא דאתית להכי א"כ כש"כ דל"ק לדעת רבינו דא"כ סתרי הסוג' אהדדי דבב"מ מוכח בנפל אסור לאכול ובסנהדרין מוכח דמותר לאכול כקו' חיה"ר וע"כ לישב שם ביצאו ובסנהדרין אייריא בלא יצאו א"כ מוכח כדברי המשל"מ לחלק בין נפל ויצאו ובין לא יצאו והם בפנים א"כ ה"ה לאחר החורבן דקדושת בית ל"ב כשלא יצאו שרי לאכול אף דליכא מחיצה ודו"ק:
**אולם** מדברי חיה"ר נשמע דסובר בנפלו אסור לאכול א"כ לפי שיטתו ע"כ לתרץ ולחלק מטעם שנראה לאכילה במחיצות אבל הביאו אח"כ שרי לאכול כיון דפשיטא דכ"ז שלא נחרב הבית ל"ב הקדושה אף שנפלו המחיצות ולא יצאו היכיא דלא נראה לאכילה במחיצות רק נכנס אחר שנפל שפיר שרי לאכול א"כ קו' הראב"ד מיושב ממנ"פ גם לשיטת רבינו די"ל דאם הביא קודם שנחרב אסור לאכול אח"כ אבל אם הביא מע"ב לירושלים אחר שנחרב שרי לאכול (אח"ז ראיתי בשמ"ק כ' בזה"ל וא"ת והא אמרינן בשבועות דאוכלין ק"ק ומע"ב דקדלע"ל ותי' דהכא אתיא כמ"ד לקלע"ל ואע"ג דבכל זמן שביהמ"ק קיים מסתברא דלא פקע קדושתי' אפ"ה למ"ד לקלע"ל יש לפרש בנפל הבית כגון שחרב אלא דההוא דחלק קשה טפי דמסיק בנפל מחיצות ואי בחרב הבית הא אין דנין נפשות הרי מבואר להדיא כדברינו) ודו"ק:
**והנה** בפי"ב משמיטה כתב הראב"ד וז"ל חידוש גדול אני רואה בכאן דהוא סובר ק"ר לקלע"ל והדר אמר אעפ"י שאין מקופת חומה הרי היא כמוקפת ר"ל שהקדושה ראשונה ל"ב עד שבטלה הארץ חידש גדול הוא זה ואין סומכין עליו שהראשונות בטלו משבטלה הארץ אעפ"י שחומתה ואם קיימת נפלא חומתה מיד בטלה קדושתה עכ"ל ולמד מזה בספר עבוד"ת שגם בזמן הבית מיד כשנפלו החומה בטלה קדושתה אמנם כתב דא"א לומר דא"כ בכל פעם שתיפול החומה תצטרך קידוש בלחמי תודה רק כונת הראב"ד דבטלה הקדושה היינו דין קדושה לאכול במחיצתו קדק"ל ומע"ב אחר שנים רבות הגיע לידי שו"ת תשב"ץ ראיתי שכונתי לדעתו שכך כ' בסי' ר"א דלאו משום בטול קדושה אייריא אלא דקרא קפיד אמחיצות:
 ב') **אולם** לי נראה דלא עמדו המפרשים בזה על דעת רבינו שהביאו דמש"כ רבינו דביצא ונפלו מחיצות אין להחזירו לשם הכונה יען דאסור לאכילה ולדעתי כונת רבינו כך דסובר ישל"מ ל"ה רק היכא דחייב להעלותו לירושלים אבל היכיא דאפשר לפדותו וא"ח להעלותו אז ל"ה דישל"מ מאי אמרת הא אפשר לפדותו ז"א דהא בנכנס לירושלים ויצא דא"א לפדותו שוב ל"ה ישל"מ רק אכתי הוה ישל"מ יען שנכנס וקלטוהו מחיצות דחייב להחזירו כשיצא וכמש"כ רבינו פ"ב ממעשר דין י"ט ואי משום טירחא כיון דיצא רק למקום קרוב ל"ה טירחא כמש"כ הראשונים דא"כ כשיצא ונפלו מחיצות שוב א"ח להחזירו דהא מחיצה לקלוט ל"ה אלא דרבנן א"כ רק מדרבנן חייב להחזירו ולפדותו לפי"ז נאמר דלא גזרו רק ביש מחיצות אבל בנפלו לא גזרו וא"ח להחזיר ולפדותו ג"כ א"כ ל"ה דשיל"מ דאף דרשאי להחזירו ולאכול שם אבל כיון דא"ח להחזירו שוב ל"ה דשיל"מ וניחא גם הך דסנהדרין דשם לא אייריא רק בנפל מחיצות דרשאי להוציא והוה נכסי עיהנ"ד אבל לא דאסור באכילה ושפיר הוה ממון הדיוט וא"ש קו' חיה"ר וגם קו' הראב"ד סלקה לה דאף בליכא מחיצות רשאי לאכול דקלע"ל אלא דא"ח להחזירו ל"ה דשיל"מ ובטיל:
**ובהא** ניחא לי נמי לישב קו' הפ"ח שהקשה סתירה מדברי רבינו אהדדי שבפ"ו ממע"ב כתב פירות מע"ב שנתערבו יאכל בטהרה או יפדנו לפיכך אם הי' בירושלים יאכל בטהרה או יפדנו דהוה כדשיל"מ כיון דהוה בירושלים ל"ב משמע חוץ לירושלים ויצאו ונפלו מחיצות ל"ה דשיל"מ והנה בשעה"מ דקדק עוד דרבינו כתב פירות מע"ב שנתערבו יאכל בטהרה או יפדנו אי בנתערב ברבי' מאי לפיכך היינו הך וכ' דאייריא בנתערב וליכא רוב ויקשה א"כ איך קאמר דיפדנו הא בירושלים אין לו פדיון ועל פי האמור נראה לישב דהנה רבינו בפ"י המשנה דביכורים כ' לכן בירושלים ל"ב יען דעשאוהו כדבר שישל"מ כיון דיכול לאכול בטהרה (אף דלזרים ולטמאים אין לו מתירין אפ"ה ל"ב) אבל חוץ לירושלים דטורח להעלותה בטלה והנה הראב"י הביאו בשו"ע סי' ס"ט פסק דבשר אחר גי' בלא מליחה שנתערב בטיל דל"ה דשיל"מ בצלי דלזה לא נאסר מעולם ולבישול אין לו מתירין והקשה בחו"ד ממעשר ב' דהוה דשיל"מ להעלותו והא חוץ לירושלים אסור ולאוכלו בירושלים לא נאסר מעולם להנ"ל ניחא דבוודאי היכיא דחייב להעלותו שפיר מיקרי ישל"מ אף בכהא"ג דלא נאסר מעולם דעכ"פ חייב להביאו לידי היתר אכילה ורק בדבר רשות בזה כ' הראב"י כיון דלצלי לא נאסר ולבישול אין לו היתר א"כ כל מילתא הוה ענין בפ"ע דהא אין חייב להמציא לו היתר ע"י צלי ע"כ ל"ה דשיל"מ אמנם היכיא דאפשר לפדותו א"כ אין חייב להעלותו שוב ל"ה שיל"מ משום זה דיכול לאכול בירושלים דהא לזה לא נאסר מעולם אלא דהוה ישל"מ משום זה גופי' דאפשר לפדותו ולאכול בהיתר חוץ לירושלים וא"כ בירושלים דאין לו פדיון ל"ה ישל"מ ואף דאפשר לאכול בטהרה הא לזה לא נאסר מעולם ובטומאה הא אין לה היתר א"כ הוה כמחוץ לירושלים ול"ח דשיל"מ רק עשאוהו כדבר שישל"מ יען דאיכא חיוב לאכלו בטהרה הוה ישל"מ כנ"ל:
**ומעתה** נתיישב היטב סתירת דברי רבינו באמת חוץ לירושלים בוודאי הוה דשיל"מ משום פדיון אבל בירושלים דאין לו פדיון ל"ח דשיל"מ לכך צריך לטעם דעשאוהו כדבר שישל"מ ועל כן כתב רבינו נתערב פירות יאכל בטהרה (או יפדנו היינו כשהוא חוץ לירושלים) לפיכך כשנתערב בירושלים דא"א בפדיון רק שייך ישל"מ לאכול בטהרה וזה הא ל"ח דשיל"מ רק דעשואהו כדבר שישל"מ ורק בלא נכנס עוד דהוה ישל"מ ע"י פדיון (לא משום דיכול להעלותו ולאכול בטהרה בירושלים דמשום זה ל"ח ישל"מ כדעת הראב"י לכך גם בירושלים גופי' ל"ה דבר שישל"מ משום זה דיכול לאכול בטהרה רק דאפ"ה עשאוהו כדבר שישל"מ יען דאיכא חיוב לאוכלו בטהרה כנ"ל) אבל בנכנס דקלטהו מחיצות שפיר הוה דשיל"מ מעיקר הדין משום כיון דחובה להחזירו לפנים שפיר הוה דשיל"מ להביאו לידי היתר אכילה ולכן אף דאין לו מתירין ע"י פדיון הוה דשישל"מ משום זה דחייב להעלותו להביאו לידי היתר אכילה אבל בנפלו מחיצות דא"ח להחזירו ל"ח דשיל"מ כיון דלאכול בירושלים לא נאסרה מעולם ולפדותו הא א"א דקלטוהו מחיצות דמחיצה לקלוט עכ"פ מדרבנן א"כ ל"ה דשישל"מ כלל וא"ש סתירת רבינו:
**והנה** לכאורה אכתי קשה לשיטת הריא"ף פג"ה דס"ל דרל"מ והקשה לו מרב כהנא דאסר לאכול פת שאפאה עם הצלי בתנור אחד עם הכותח ותי' דהוה כדבר שיל"מ דל"ב דהכי נמי ישל"מ עם הצלי והקשה הר"ן הא ישל"מ רק במינו ל"ג ובב"ח הא הוה א"מ ובר"ן נדרים דף נ"ב תי' כיון דלרבנן ישל"מ ל"ב מטעם דהוה מב"מ אבל בא"מ בטיל דעכ"פ אין שוה בעצם אבל במידי דשוה לגמרי דעתה ג"כ אפשר בהיתר ל"ב אף בא"מ בעצם והקשה עוד מתרומה דל"ח ישל"מ מה דשרי לכהן וא"כ ה"נ כיון דלכותח אין לו מתירין אמאי לא יהא בטל ותי' הר"ן שם אין לאסור לישראל משום דיש היתר לכהן אבל כאן לדידי גופי' הוה לי' היתר בצלי ויקשה אכתי ממשנה דביכורים דאף בירושלים בטיל אף במינו אי לאו דעשאוהו כדבר שיל"מ דל"ב במינו אבל בא"מ בטיל מוכח דאף דאפשר הוא גופי' לאכול בהיתר בטהרה אפ"ה בא"מ בטיל וכן יקשה להיפוך דהא אף במינו לא הוי כדבר שיל"מ (אי לאו דעשאוהו כדבר שיל"מ) משום דלאכול בטהרה הא לא נאסר מעולם ולכותח אין לו היתר א"כ הדרה קו' לדוכתי' וכן קשה לרבינו גופי' דסובר ג"כ רל"מ ואפ"ה בפת שאפאה עם הצלי פסק דאסור לאכול בכותח וע"כ משום דסובר כשיטת הריא"ף דהוה ישל"מ אפי' בא"מ יען דיש לו היתר מיד א"כ קשיא מדידי' אדידי' מהך דביכורים שכ' דל"ה דשיל"מ רק דעשאוהו כדשיל"מ ונראה לישב דיש לחלק בין איסור גברא לאיסור חפצא דהנה פת שאפאה עם הצלי כיון דמשהו בשר שבפת אם באת לאוכלו עם כותח הרי מבטל לאיסור חפצא בשר בחלב דהרי ריח הצלי א"ב בפת עד שבא לאוכלו לכן אף בא"מ דינו כישל"מ אבל במע"ב בירושלים דל"ה אלא איסור גברא אם אוכלו שלא בטהרה בזה ל"ח ישל"מ כיון דלאכול בטהרה לא נאסרה רק דבמינו עכ"פ עשאוהו כדבר שיל"מ שלא בטל דמדינא באמת גם במיני הוה בטל כיון דהוה איסור גבראל"ש שיהא כדשיל"מ כיון דלזה לא נאסר מעולם א"כ רק במינו עשאוהו כשאר דשישל"מ דל"ב אבל בא"מ שפיר בטל דל"ח ישל"מ באיסור גברא כהאי דלא נאסר להגברא מעולם וא"ש:
 ג') **והנה** כתב הראב"ד דהנכנס בזה"ז במקדש פטור הנה מלשונו משמע דכולנו ט"מ ואי הוה קדשה לע"ל הנכנס בה הוה חייב ורק פטור משום דלקלע"ל והנה הראב"ד בזה לשיטתו בפ"ב מנזירות דס"ל דעתה כולנו ט"מ ואין עוד עליהם חיוב טומאה והנה רבינו ס"ל ג"כ דבזה"ז כולנו ט"מ והביא תוספתא כי גם בימי עזרא כשעלו לארץ הי' כן א"כ לכאורה כיון דרבינו ס"ל דקדלע"ל א"כ הנכנס בזה"ז חייב:
**אמנם** בטעמא דמילתא כ' בח"ס סי' ש"מ דע"י המשכת טומאה ע"י זיזין נטמאו כולנו ול"נ טעם אחר דהנה תוס' נזיר דף נ"ג הביאו הר"ח כהן הקשה איזה בית אשר תבנו לי אם מתכות מטמא באוהל דחרב כחלל והיינו דא"א שלא יהא בבית מסמר מתכות ורצה להוכיח מכאן דכל דאין נזיר מגלח ממילא אין כהן מוזהר ולדעתי רבינו סובר דאף דאין נזיר מגלח אפ"ה כהן מוזהר דהרי בפ"ה כתב דנהי דאין מגלח עכ"פ לוקה (הגם דלכאורה יקשה על רבינו מפ"ג דט"מ דכ' דכל שאין נזיר מגלח טומאתו מד"ס וכבר תמה במשל"מ אולם לדעתי לק"מ כי רבינו בפ"ה מט"מ מוכח דסובר דהא דכל שאין נזיר מגלח אין חייבין בביאת מקדש רק בטומאת הפורשת ממת אבל בשאר טומאת חייבין בביאת מקדש והטעם דטומאתו הוא מה"ת רק לענין לגלח הוא הלממ"ס ולכן לקי עכ"פ וא"כ גם בביאת מקדש חייב וא"כ כהן לקי) ולפי"ז אי מתכות מטמא באוהל וכהן מוזהר באמת אין בית טהור לכהן כקו' הר"ח וא"כ ממילא כולנו ט"מ:
**אולם** לדעת הראב"ד לא נוכל לפרש הא"ט דהא סובר בפט"ו מט"מ דכל שאין נזיר מגלח כהן אין מוזהר וכן בפ"ה מט"מ סובר דאין חייבין על מקדש בשום טומאה שאין נזיר מגלח עלי' א"כ מאיזה טעם כולנו ט"מ ואין לומר עכ"פ נהי דאין מוזהר אבל עכ"פ טמאין הם מה"ת והוה מחולל דז"א כיון דלא מוזהר לא הוה מחולל וא"כ לראב"ד צריכין אנו לטעם אחר ונראה טעמו כיון דא"א ליזהר שלא ליגע בכלים או במתכות ואפי' שלא במחוברין מטמא לראב"ד בכלים שנגעו במת ודו"ק:
**אלא** דקשה לי טובא ממש"כ רבינו בפ"ב מנזירות דמוכח דסובר דאין אנו ט"מ דשם כ' דבזה"ז כיפין לעלות לא"י והראב"ד השיג למה כופין אותו לעלות לא"י גם בא"י ט"מ ואסור להזיר גם בא"י ובכ"מ השיג וז"ל ואיני יודע אמאי אסור דאף שאנו ט"מ אם אחר שנזר יזהר מלטמא במת מה איסור יש בזה עכ"ל:
**ולדעתי** דבריו תמוהים דהרי מנ"ל דכולנו ט"מ וע"כ משום דא"א ליזהר ממתכות כמש"כ או ע"י המשכת טומאה כמש"כ הח"ס וא"כ ממילא אסור להזיר דא"א ליזהר שלא יטמא עצמו במתכות וא"כ רבינו דסובר בא"י מותר להזיר וע"כ דאפשר ליזהר וא"כ ממילא אין אנו ט"מ וא"כקשה דבפ"ג מפרה כתב דכולנו ט"מ ונראה ליישב דיש הבדל בין נזיר לכהן כאשר אוכיח דהנה רבינו כתב שם עוד דכ"ז שהוא בחו"ל אסור לטמא למתים וגם לוקה ויקשה אמאי לא השיגו הראב"ד כיון דלראב"ד כולנו בחזקת ט"מ אמאי לוקה בנטמא דלשיטתו בפ"ה רשאי לטמא אפי' בפירש אך י"ל דבוודאי מסתבר דכולנו ט"מ שהרי מעת שבאנו לעולם א"א לנו שנזהרו שלא יטמאו בנגיעות מתכות אבל אפשר ליזהר מעת שנזיר ואף אי אין אפשר ליזהר בניקל ל"ש לומר דבחזקת שנטמא במתכות מעת שנזר בנזיר ולפי"ז א"ש דבנזיר אם הי' טמא קודם שנזר אסור לטמא עצמו אחר שנזר כמבואר בדף י"ז ורק מעת שנזיר יש לנו לדון אם כבר נטמא ונאמר דלא לקי כשטימא שנית דכבר מחולל שנטמא אחר שנזר זה אינו דאין שייך ע"ז בחזקת שנטמא מעת שנזר ורק בכהן דאם נטמא אפי' בקטנותו ג"כ כבר מחולל שפיר הוא בחזקת ט"מ ומחולל שבוודאינטמא כבר פ"א מעת שנולד ולכן לא לקי כשטימא עצמו שנית ולכן לא השיג הראב"ד בפ"ב דנאמר דלא ילקה דבחזקת ט"מ דע"ז אין ברור שנטמא מעת שנזר ורק לעיל השיג הראב"ד דגם בא"י עכ"פ אסור להזיר כיון דכולנו ט"מ ע"כ משום דס"ל דגם להבא הוא בוודאי שלא יכול ליזהר שלא ליגע ולכן אסור להזיר אבל רבינו לית לי' זה דסובר דנהי דכולנו ט"מ כדמוכח מדבריו בפ"ג מפרה היינו דבוודאי כבר נטמא מעת שנולד דא"א ליזהר אבל ליזהר מעת שנזר אפשר ליזהר לכן רשאי להזיר (ובקונטרס אבל אם שכתבתי בימי חורפי ונדפס בספר שבי"ד לאאו"מ הגזצ"ל בחלק יו"ד הארכתי בענינים אלו) וא"ש הכל:
 ד') **הנה** הסוג' דקלע"ל במגילה דף י' תמוה מאוד וכבר עמד ע"ז בצל"חחדא דאיך קאמר רבא דלא אמרה אטו משקר וגם מאי מקשה לי' אמרת בוודאי אמרה דהא הוא אמר להם כך וכדמסיק גם רבא באמת אמרה וגמירנא לה מיני':
**ובתוס'** הקשו אטו לא ידע המשנה ועוד אמאי הדר הא אתיא כתנאי ותי' דלכו"ע במה אסורה רק פליגי אי יכול להקריב במקום המזבח והקשה במהרש"א דאכתי קו' ראשונה אין מיושב ותו דלפי תוס' צ"ל דהא דמייתיא כתנאי לא אדרי"צ קאי רק אי קדלע"ל בעלמא וכמש"כ תוס' זבחים דף ס"א והוא דוחק עוד הקשו תוס' דהא לקמן דמייתיא כתנאי מבתי ע"ח לחד מ"ד קדושה שני' יש להם אבל קדושה שלישית אין להם דק"ש עזרא קלע"ל:
**ובטו"א** הקשה יותר דגמ' פריך מכלל ר"א סובר ל"ק לע"ל יקשה דאף לפי מה דס"ד דר"א סובר לקלע"ל אפ"ה אפשר לומר דלא פליגי ר"א ור' יושיע דהא ר"א אייריא מבנין שבימי עזרא שהי' אחר ק"ר של יהושיע בזה ס"ל דלקלע"ל אבל רי"ש מייריא בזה"ז אחר קדושת עזרא שמקריבין אעפ"י שאין בית ובהא אפשר דמודה ר"א וכריוס"י דס"ל דף פ"ב גבי קדושת הארץ לענין מעשרות קדושה שני' יש להם ושלישית אין להם וכך משמע' בסמוך דלמ"ד קדושה ראשונה קלע"ל לענין מעשרות ה"ה לכל מילי אמר הכי ק"ר ושני' יש להם ג' אין להם:
**עוד** הקשה הטו"א דהכא מדמי קדושת הבית אי קדלע"ל אי לא קידשה בהא דבית חוניו דרי"צ וקדושת תי ע"ח וה"נ מדמה להו בשבועות וא"כ קשיא דבזבחים מסיק דלר"ל לא אתיא כשום תנא דסובר דפטור בש"ח ואמאי לא מייתיא מבע"ח ואפי' למאי דפי' תוס' בשם ר"ח אפי' למ"ד לקלע"ל מודה דבמה אסורה הא מ"מ המעלה בחוץ פטור משום דא"ר לאוה"מ ולכך אף דאין אחרי' היתר פטור דא"ר לפתח אוה"מ וכ"ת דמשם לא נשמע אלא דקד"ר ל"ק אבל ק"ש מצי סבור דקדשה ור"ל אייריא מזה"ז דא"כ היכיא מייתיא ראי' מדר"א הא מדר"א נמי לא נשמע אלאדקד"ר ל"ק כקו' הנ"ל:
**עוד** הקשה בטו"א דקאמר שמעתי שמקריבין אעפ"י שאין בית ומייתיא מזה כתנאי לפי' התוס' שיש תנאי בעלמא דפליגי אי קלע"ל ויקשה הא מהא גופי' תיקשה לרי"צ דס"ל דמקריבין בבמה והא מדרי"ש משמע דאי לקלע"ל אף במקום המקדש לא הי' מקריבין א"כ ממילא במק"א דליכא קדושה ראשונה בוודאי אין מקריבין וא"כ הא דקתני בסיפא דקדשים קלים נאכלים אף שאין חומה ויהיב טעמא מפני דלקלע"ל הא אדרבא אי לקלע"ל כש"כ דקריבין ונאכלים בכל מקום אע"כ דאפי' לא קידשה ירושלים לע"ל אין אחרי' היתר ומשנבחרה נסתלקו כל המקומות מהקרבתו ואכילת קדשים אפי' לאחר חורבנה ומשחרב הבית גרע טפי דאפי' ממקומה פרח הקדושה ולכן צריך ליתן טעם דקלע"ל וקלע"ל וקשיא לרי"צ:
**עוד** הקשה הטו"א דרבא קאמר מטיל מום בזה"ז שאין ביהמ"ק קיים ול"ח להקרבה והשתא אליבא דמאן אמרה אי למ"ד דקלע"ל הא אליבא דידי' מקריבין אעפ"י שאין בית והרי חזו להקרבה וחייב משום ש"ח לרי"ו ואי אליבא דמ"ד דלקלע"ל א"כ במות מותרת בזה"ז א"כ חייב ג"כ דאין בע"מ ראוי להקרבה בבמה אע"כ אפי' אי לקל"ע אפ"ה במות אסורות וכדעת ר"ח כהן:
**ועוד** ראי' לר"ח כהן מהא דחולין דף י"ז דקאמר השתא דארחוקי להו טפי והקשו תוס' דרי"ש הא סובר דלקלע"ל א"כ אקרבו להו טפי דיכולין להקריב בבמה אבל לר"ח ניחא יעו"ש:
**עוד** הקשה דבגמ' איתא דמקיש מה מנוחה יש אחרי' היתר אף נחלה יש אחרי' היתר א"כ אמאי קרוי נחלה דהא בזבחים איתא דלכך נקרא נחלה דהוה קדושת עולם ותי' לפי' תוס' שבועות דעכ"פ לכו"ע נשאר קדושה שא"ר שתחזור ולקדש רק באותו מקום:
**אולם** הצל"ח הקשה דאדרבא משמעתין מוכח דלא כתוס' שבועות דא"כ מ"פ מרב מרי על רי"צ ממתניתין דילמא הפירוש במשנה דשילה יש אחרי' היתר שלא נתקדש המקום לעולם והי' רשאין להקדיש מקום אחר אחרי' אבל ירושלים אין אחרי' היתר דמקומו מקודש לעולם וא"ר לקדש מקום אחר למקדש אבל לעולם לקלע"ל ובמות הותרו לאחר החורבן ונראה ליישב דהנה הבית אפרים הקשה מהא דאיתא בר"ה דף כ"ד בברייתא דבית תבנית היכל ואכסדרא תבנית אולם אסור לבנות משום לא תעשון אתי והא לרי"צ יכול להקריב בו כמו בבית חוניו והנה לכאורה לק"מ דב"ח רק במה בעלמא ובוודאי גם לבמה אסור לבנות בית תבנית היכל דהא להקדיש בקדושת בית אסור לפמש"כ תוס' שבועות הנ"ל אמנם מדהקשה ע"כ הוה ס"ל דבית חוניו למ"ד לש"ש נתכוין אין לו דין במת יחיד רק שיש לה דין ביהמ"ק והיינו משום דלדעת ר"ח כהן אין הכרעה לדברי תוס' דשביעות הנ"ל דאסור לבנות ביהמ"ק במקום אחר והא דאמר דהוה קדושת עולם היינו שאסור במות יחיד דאף דלקלע"ל במה אסורה:
**והנה** לישב קו' בית אפרים נאמר דהא לפי המבואר בדברי רבינו בפ"א מה' אלו דאין עושין מתחלתן לגבוה ואם נעשה להדיוט א"ר לגבוה א"כ שפיר אמר לא יבנה בית תבנית היכל ולא יקשה הא אפשר להקריב בו דז"א דמאחר שנעשה להדיוט א"ר לגבוה ולא יכשר לגבוה רק אם עשו מתחילה לשם גבוה וילפינן כן מקרא דועשו לי מקדש השתא דאתית להכי איני ראי' לסברת תוס' בשבועות ולא לסברת הר"ח כהן די"ל דשפיר מיקרי קדושת עולם דבמקום המקדש בונין בחול דבדעתו לעשות מתחילתן לגבוה סגי אבל במקום אחר אין רשאי לבנות סתמא כשלא הקדישו מטעם דכ' לא תעשון אתי דאסור לבנות בית תבנית היכל (אם לא שקידשו בפירוש מתחילה ובונין רק בהקדש) אבל איה"נ אף שבנה ועשה איסור רשאי להקריב בתוכו כיון דלקלע"ל רק שאסור מתחילתו לבנות במק"א בתבנית ביהמ"ק (או י"ל עד"ז דבוודאי במקום המקדש אף שבונין בחול רשאין דהוה כבנוי מתחילתן לגבוה כיון דהמקום קדוש הוה כאלו בנוי אחר שכבר הקדישו אבל שלא במקום מקדש באמת אין בונין בחול רק אחר שהקדישו וא"כ אי בנוי במק"א בחול באמת איכא איסור משום לא תעשון אתי אבל אם בנוי שפיר מקריבין) ולפי"ז י"ל אף אחר קדושת עזרא ג"כ מותר להקריב בבית חוניו שהוא במקום מקדש דאחר שמקריבין בתוכו שוב ליכא איסור משום לא תעשון בית תבנית היכל (רק בשעת הבנין עושה איסור דאז הוה להדיוט ואסור לבנות להדיוט או דבאמת בית חוניו מעיקרא נבנה לשמים) ולפי"ז י"ל כך דרב מרי וכן שאר בני הישיבה סברי כסברת תוס' בשבועות דלבנות ביהמ"ק במק"א ולהקריב שם אסור דהא הוה קדושת עולם לכו"ע והוה סבירא להו דהא דרי"צ התיר להקריב בבית חוניו היינו בתורת במות יחיד הא לבנות ביהמ"ק אסור כסברת תוס' הנ"ל וכדמוכח מהא דאסור לבנות בית תבנית היכל ואי הוה שרי להקריב בתורת ביהמ"ק אמאי אסור לבנות כקושית הבא"פ אע"כ דלרי"צ ג"כ רק שרי בתורתש במותיחיד (ובוודאי גם לבמת יחיד אסור לבנות בית תבנית היכל ואכסדרה צורת אולם) וכיון דרי"צ אמר בזה"ז משמע אף אחר שקידש עזרא והיינו כדמפרש טעמא דקד"ר לא קידשה לע"ל אף שקדושה שני' קדשה לע"ל אפ"ה שרי לפי הבנתם כדרי"צ (משום דנהי דקדושת עזרא לא בטלה רק היינו לענין זה שרשאי להקריב במקום המקדש וא"צ לקדש דבית דקודם שקידש עזרא הי' אסור להקריב אף במקום המקדש עד שיקדש הבית שנית (כמש"כ הרח"כ) אבל אחר שקידש עזרא שפיר י"ל דמותר להקריב במקום ביהמ"ק וא"צ לקדש בית למ"ד קלע"ל ולפי"ז לפי הבנתם בדרי"צ הוה סבירא להו במקצת כסברת תוס' בשבועות ובמקצת כסברת תוס' במגילה) ולכן הקשה רב מרי ממשנה דקתני ירושלים אין אחרי' היתר מוכח דאסור להקריב בבמה אחר קד"ר ואין לומר דמשנה רק סבר דאין אחרי' היינו להקריב בביהמ"ק במקום אחראבל במה מותרת כקו' הצל"ח דכיון דאסור לבנות בית תבנית היכל במקום אחר א"כ א"צ לאשמעינן דאין לה היתר דאי הוה לה היתר א"כ הי' רשאי לבנות ג"ככקו' הרא"פ אע"כ דמשנה רק אייריאמבמה שאסורה וקשיא לרי"צ דסובר אפי' אחר קדושת עזרא ג"כ מקריבין מדקאמר בזה"ז דאין לומר דאתיא כתנא דסובר דקלע"ל ורי"צ קאי למ"ד לקלע"ל כקו' התוס' דהא עכ"פ כיון דמדרי"צ נשמע דאף אחר שקידש עזרא מותר להקריב בבמה וא"כ שפיר קשיא לרי"צ דהא עכ"פ נשמע ממשנתינו דאחר קדושה ראשונה אין לבמה היתר א"כ נשמע גם לדידן אחר קדושת עזרא עכ"פ יהא אסור להקריב בבמה דאל"כ לענין מה אהני הא דקדושת עזרא לא בטלה דלענין דאסור להקריב בביהמ"ק במק"א הא זה אסור אף קודם שקידש עזרא אבל רי"צ באמת סובר במה אסורה היינו אחר שקידש עזרא ומשנה דאמרה דקדושת ירושלים אין אחרי' היתר אתיא כמ"ד קלע"ל אבל למ"ד דלקלע"ל מותר אף אחר קדושת עזרא וכי תימא א"כ לענין מה אמרת דקדושת שני' ל"ב דשפיר אהני לענין זה דנאמר דבמה אסורה אבל להקריב שרי בביהמ"ק במקום אחר לאחר שבטלה קדושת עזרא:
**אמנם** בני הישיבה דטעו בדרי"צ והי' תמוה להם דאטו לא ידע רי"צ ממשנה וע"כ לדחוק דרי"צ מוקי כתנאי וסובר דלמ"ד דלקלע"ל אף אחר שקידש עזרה ובטלה מותר ג"כ בבמה דקדושת עזרא ג"כ בטלה לה דלא כריוס"י (רק שלא הי' זה מסתבר להם כמו שבארנו) וע"כ הי' מסופקים ובאו ושאלו אי אמרה למ"ד דקדושת עזרא בטלה דבמה מותרת והשיב להם דלא אמרה לענין במה רק בב"ח דדמי לקדושת ביהמ"ק אף דגם בבמה באמת סובר ג"כ דמותר אבל רק לאחר קד"ר אבל אחר קד"ש דלמ"ד קדושת עזרא ל"נ בוודאי מודה דבמה אסורה (ורק הא דנקט למ"ד דקד"ר לקלע"ל דמשמע אבל קדושה שני' ס"ל דקדושה לע"ל היינו לענין להקריב בב"ח דהוה כקדושת ביהמ"ק) ורבא ראה שטעו שוב בדרי"צ שהשיב דלא אמרה כלל דבב"ח מקריבין כיון דק"ש ל"ב לכן בא רבא ומפרש לדרי"צ האלקים אמרה וגמירנא לה מיני' דהיינו דבב"ח מקריבין בזה"ז אף למ"ד דק"ש דעזרא ל"ב והא דקאמר לא אמרה היינו דמפני קושית רב מרי לא אמרה דמכח הקושיא הבין רי"צ דלא הבינו דבריו ומפרשין דבריו דב"ח הוא כבמת יחיד ומקריבין בבמת יחיד ולכן השיב דלא אמרה וכיון דהשיב ואמר דלא אמרה הבינו דחזר מגוף הדין דמקריבין בב"ח ע"ז אשמעינן רבא דבאמת אמרה דבב"ח מקריבין ולא הדר מזה כלל דמקריבין שפיר אף למ"ד דקד"ש ל"ב והא דהדר היינו הא דאמר דלא אמרה רק מפני קושית רב מרי שהבין דמפרשין דבריו דגם בבמת יחיד מקריבין אף למ"ד ק"ש ל"ב על זה שפיר השיב דלא אמרה דהא רק בב"ח אמר שמקריבין שהי' במת ציבור ונבנה בתבנית ביהמ"ק בכל כליו (דהא בית חוניו לאו דוקא אותו ב"ח שנבנה בימי בית שני דזה כבר נחרב עוד קודם חורבן הבית רק הכונה בבית דומיא דב"ח שנבנה בתבנית ביהמ"ק בית תבנית היכל דל"ה כבמת יחיד וכמש"כ מהרצ"ח בהגהות (וכמש"כ רבינו בפ"י המשנה סוף מנחות) ומזה לא הדר דרק לענין במת יחיד סובר רי"צ דנהי דקודם ק"ע גם בבמת יחיד מקריבין (והא דמקדש חשוב קדושת עולם היינו דשם במקום ביהמ"ק מותר לבנות בית תבנית היכל אף דבונין בחול ובמק"א אסור) אבל אחר קדושת עזרא דקדושת זו ל"ב ע"כ דאסור בבמה דאל"כ לענין מה אמרת דק"ש ל"ב (דעתה אנו מפרשין הא דליוס"י ק"ש ל"ב לא לענין תרומה ומעשרות בלבד כמש"כ תוס' לקמן בקושיתם) וא"כ לפי"ז ניחא דלא יקשה קו' תוס' וכי לא ידע ממשנה די"ל דשפיר ידע אבל המשנה לא אייריא רק מבמת יחיד (ואף אי אייריא גם מבית חוניו ג"כ ניחא דמוקי כמ"ד דקד"ר קדשה לע"ל אבל למ"ד דקד"ר לקלע"ל אף דקד"ש ל"ב וקלע"ל מותר להקריב דקד"ש רק אהני דל"ב לענין דאסור להקריב בבמה דלענין להקריב בבמת יחיד אסור גם למ"ד ק"ר לקלע"ל כיון דק"ש ל"ב א"כ כמו דמוכח ממשנה דלמ"ד קלע"ל אסור להקריב בבמה א"כ ע"כ גם למ"ד דקד"ר לקלע"ל כיון דקדושה שני' ל"ב ע"כ אסור בבמה) וא"כ כיון דבאמת רי"צ לא הדר דמותר להקריב בב"ח שפיר קאמר ע"ז כתנאי דלר"א מותר להקריב ולר"י אסור להקריב וא"צ לומר כתוס' דלא קאי כלל כתנאי אדרי"צ כיון דאיכא תנאי דלפמש"כ ניחא דלענין להקריב בבמה אחר שקידש עזרא כו"ע מודין דאסור (וא"צ לומר דר"ח כהן ס"ל דלמ"ד לקלע"ל ג"כ אסור להקריב בבמה אחר שבטלה קד"ר אלא כמש"כ דקאי אחר שקידש עזרא ק"ש) ורק הא דב"ח דהוה כקדושת ביהמ"ק בזה שפיר תליא כתנאי דמוכח דר"א דסובר דעשו קלעים למקדש ופליגי אדריוה"ג סובר דמקריבין בב"ח אף עתה שכבר קידש עזרא דכיון דר"י מפרש דמקריבין אף שאין בית מפני שקד"ר קלע"ל ומשמע מדבריו אף דעתה שכבר קידש עזרא ק"ש דל"ב אפ"ה אי לאו דקלע"ל ל"ה מקריבין אף שאין בית וכיון דל"ה מקריבין בלא בית א"כ אין לנו ביהמ"ק שפיר מותר לעשות ולהקריב בביהמ"ק במקום אחר (אי קדשוהו בשיר ובלחמי תודה) דרק בלא בית מקדש כלל אין מקריבין אפי' במקום המקדש ובבית מקדש מקריבין אף שלא במקום המקדש א"כ מדידי' נשמע דלר"א דלית לי' מקריבין בלא בית אחר קד"ר משום דכבר בטלה ולא קלע"ל א"כ בבית מקדש במקום אחר שפיר מקריבין אף עתה שכבר קדשה עזרא (כמו לר"י אי לאו דקלע"ל דהוה מותר להקריב בביהמ"ק במקום אחר) ושפיר הוה דרי"צ כתנאי וע"ז דחי דלכו"ע קלע"ל וקלעים רק לצניעותא בעלמא ולכך מייתיא כתנאי מבתי ע"ח דלחד מ"ד בטלה קדושת ערי חומה והצריכו לקדשם שנית ולחד מ"ד קלע"ל וא"צ קידוש נשמע דסובר דקדשה לע"ל ומיושב קו' תוס' דלא יקשה הא משמע דרק קד"ר לקלע"ל אבל ק"ש קלע"ל דלפמש"כ אף דקד"ש קלע"ל אפ"ה שפיר מקריבין לרי"צ בב"ח (דרק בבמה אסורה אחר קדושת עזרא דלענין זה קד"ש ל"ב) דמותר להקריב בביהמ"ק במקום אחר וא"כ אף דהאי מ"ד מצי סבר דקד"ש ל"ב אפ"ה הוה שפיר כתנאי דלהאי מ"ש מקריבין בב"ח ומיושב נמי קו' מהרש"א דבוודאי לס"ד דלמ"ד קלע"ל אף קדושת הארץ לא בטלה שפיר נשמע מדרי"ש דסובר דמקריבין אף שאין בית א"כ אסור להקריב בב"ח די"ל דבר חדש כיון דקדושת הארץ בטלה א"כ הא דקדושת ביהמ"ק ל"ב היינו כסברת רבינו דקדושת שכינה ל"ב דזה הקדושה לא משום דישראל בנו ביהמ"ק וקידשו בשיר ובתודה ובאורים ותומים ובמלך ונביא אלא משום דכבר קודם שבנו ביהמ"ק היו מקריבין במקום המקדש כמש"כ רבינו בפ"ב מה' אלו יען דשם הקריבו אדם הראשון ונח ושם הי' עקידת יצחק (וכדכ' וזה שער השמים והיינו דכ' רבינו קדושת שכינה ל"ב וכן נראה מדברי הח"ס סי' רל"ד ועל זה אמרו בגמ' ביבמות דף ו' לא ממקדש אתה ירא אלא ממי ששכן שמו במקדש) וא"כ כמו שהי' קודם שבנו ביהמ"ק בירושלים הי' הביהמ"ק במק"א בשילה ובנוב וגבעון (אף דאותו מקום של ביהמ"ק כבר הי' קדוש לקדושת קרבנות שהקריבו שם אבות הקדושים) כן נמי אחר שבטלה קדושת הארץ שנתקדשה ע"י ביאת ישראל וכן מה שקדשו ישראל הביהמ"ק בטלה אחר שנחרבה ומותר לבנות ביהמ"ק במקום אחר וא"כ מהא דר"י סובר מקריבין אף שאין בית דקלע"ל לא נשמע דאסור להקריב בב"ח ע"כ הוצרך להביא דאיכא למ"ד דסובר דבתי ע"ח לא נתבטלה א"כ כיון דקדושת הארץ שנתקדשה בביאת ישראל ל"ב א"כ הא דקדושת הבית ל"ב היינו ג"כ דקדושה שקידשו ישראל לביהמ"ק עומדת בקדושתה ומקריבין אעפ"י שאין בית שוב אסור לבנות בית קמום אחר דאין לנו רק ביהמ"ק אחד ושפיר הוה דרי"צ כתנאי ומיושב קו' מהרש"א:
**ולפי"ז** מיושב קו' הטו"א שהקשה אמאי לא מייתיא כתנאי דלמ"ד דקלע"ל בבתי ע"ה מותר להקריב בחוץ כדר"ל דיש לומר דהא מוכח משמעתין דלהאי מ"ד דבתי ע"ח בטלה קדושתי' מצי סביר ג"כ דמקריבין אף שאין בית משום דקדושת שכינה ל"ב כסברת רבינו א"כ שוב בוודאי חייב אש"ח וניחא נמי מה שהקשה בטו"א מאי מייתיא בשמעתין מדר"א ורי"ש דפליגי בקדשה לע"ל הא מדרי"ש נשמע ג"כ דלא כרי"צ דאין מקריבין בזה"ז דהא מקאמר ר"י דמקריבין יען דקלע"ל הא לא"ה אף במקום מקדש אין מקריבין מכש"כ דאין מקריבין שלא במקום מקדש דלפמש"כ ניחא דבוודאי נשמע מדר"י דאין מקריבין בבמה שלא במקום מקדש דלא עדיף ממקום מקדש אבל בבית מקדש במקום אחר כמו ב"ח שפיר י"ל דמקריבין דעדיף מליכא בית במקום מקדש ואין לומר אכתי קשיא לרי"צ דסובר אי לקלע"ל מקריבין אפי' בבמה דנוכל לפרש דהכי קאמר דבמקום מקדש מקריבין בלא בית היינו ק"צ דכאלו הבית קיים דיינינן לי' והדיוק כך הא א"ה אף במקום מקדש אין מקריבין ק"צ:
**וא"ש** נמי מה שהקשה מרבא די"ל דרבא לשיטתו כאן דקאמר דלא הדר ב"י וגמרינא לה מיני' א"כ סובר דבב"ח מקריבין אבל בבמת יחיד שפיר אין מקריבין משום דק"ש קלדע"ל א"כ שפיר מטיל מים בזה"ז פטור דק"ש קלע"ל א"כ לכו"ע אסור להקריב בבמה אבל אי לאו ק"ש הוה מותר להקריב שפיר בבמה כמ"ד זו וזו שילה דמותר להקריב בבמה כמו שנתקשה בטו"א דלא כר"ח וכן נדחה בזה הרא"י שהביא לר"ח כהן מדאמרינן בחולין כש"כ דארחיקן לי' טפי יקשה הא יכול להקריב בבמה די"ל דקאי אאחר שכבר קדשה עזרא ק"ש בוודאי אסור להקריב מזה בבמה דק"ש ל"ב וא"כ אין ראי' דלמ"ד ק"ר קלע"ל דס"ל דאסורה להקריב בבמה ותדע דהא אמרינן כש"כ השתא דארחיקו להו טפי וקשה לשון ארחיקו משמע דאיכא מקום להקריב קרבנות אלא יען דארחיקו להו ע"כ אי' להקריב לכן מותר לשחוט ב"ת א"כ ע"כ לומר דסובר דמקריבין אף שאין בית וא"כ כיון דרי"ש סובר דלקלע"ל כקו' תוס' ע"כ דסובר כיון דעכ"פ ק"ש ל"ב שוב מקריבין אף שאין בית א"כ ע"כ דאסור להקריב בבמה:
**ובזה** ניחא דרבה שם סובר דעכשיו שגלו כזרו לאיסורין הראשון ולכאורה קשה דשפיר קאמר רב יוסף דאדרבא השתא דגלו ארחיקו להו טפי די"ל דרבה סובר דבמה מיתרת דק"ש ג"כ לקלע"ל ולא ארחיקו כלל א"כ ס"ד דאסור לשחוט לבשר תאוה קמ"ל לעולם שוחטין:
**ומעתה** נתישבו דברי רבינו דלא יקשה כקו' הצל"ח דשפיר קאמר כתנאי דהיינו דלמ"ד לקלע"ל דקדושת הארץ בטלה א"כ אף דקדושת מקדש ל"ב היינו מסברא שכ' רבינו דקדושת שכינה ל"ב לכן מקריבין אף שאין בית אבל קדושת המקדש שבא מכח מה שקידשו ישראל בטלה א"כ שפיר מקריבין בב"ח בזה"ז וכרי"צ ושפיר הוה כתנאי ואדרבא מכאן מוכח כדעת רבינו דלדיד"י ניחא דלא יקשה כק"ו מהרש"א כנ"ל:
**ואמנם** להלכה לא קיימ"ל כרי"צ כיון דקיימ"ל דקדושת הארץ לענין קדושת בתי ערי חומה ל"ב דהא קיימ"ל כראב"י דאשר לו חומה שהי' לו חומה אף שאין לה עכשיו ואף דלענין תרומה ומעשרות כתב רבינו דקדושה ראשונה בטלה היינו משום דתלוי בביאת ישראל וכיון שגלו בטלה קדושתה והנה אחר זמן ראיתי במהר"ם שיק פ' קדושים שמחלק בין קדושת קרקע דלא בטלה דזה קדוש מצד קדושת שכינה מששת ימי בראשית ע"כ אסור לינהוג קלות ראש כנגד שער המזרח משא"כ קדושת מחיצות דשייך בזה באו פריצים וחיללהו דזהו בטלה לגמרי א"כ יש לישב כל הנ"ל ג"כ עד"ז דהא דלמ"ד לקלע"ל אפ"ה הוה ג"כ קדושת עולם דהיינו קדושת המקום וקדושת קרקע ונפ"מ דאסור לינהוג קלות ראש כנגדו:


###### Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, The Chosen Temple 6:16:1
[Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, The Chosen Temple 6:16:1](https://torahapp.org/share/book/Ma%27asai%20LaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20The%20Chosen%20Temple/r/6:16:1)

א') 
**שכינה**
**לא בטלה.**
 ונראה לי שיצא לו מהא דאיתא במדרש תנחומא אר"ש בר נחמני עד שלא חרב בית המקדש היתה השכינה נתונה בהיכל וכ"כ לעיל כך מדברי רבינו אמנם זה שכ' רבינו דזה קאי בבית שני נראה דעל זה אומר הכתוב כי גדול יהי' כבוד בית האחרון מן הראשון דקאי אבית שני כדאיתא ב"ב דף ז' ובגמ' נתקשה במה גדלה כבודו להנ"ל י"ל שזה כבודו שקדושתו קדושת עולם שלא זזה שכינה משם ובהא ניחא קו' התויו"ט הבאתי בפ"א מה' אלו והנה ראיתי ביעדב"ש שכ' בשם יוסף בן גוריון כי בבית ראשון לא יצא שם הבית בכבוד ותהילה בעיני מלכי ארץ ולא מצינו ששום מלך שלח מנחה וקרבן לבית ד' כי לא יצא טיב ישראל בארצות וגם הגויים היו משוקעים ביותר בתרפם עד שחשבו שגם להם שפע אלקית אבל בבית שני כל מלכי הגויים כבדו הבית במנחות וקרבנות ודורונות וקראו אותו בית ד' וזהו ובאו חמדת כל גוים ומלאתי את בית זה כבוד אמר ד' צבאות לי הכסף ולי הזהב נאום ד' צבאות גדול יהי' כבוד הבית האחרון מן הראשון:
**והנה** בספר שער החצר ראיתי שהקשה מנ"ל דאפי' בזמן שהם בחורבן הן בקדושתו דמהא דאסור לינהג בהם קלות ראש לא נשמע דהא אפי' בביהכנ"ס שחרב אין נוהגין בקלות ראש ולק"מ דהא"ט באמת יען דבביהמ"ק הדין דאפי' בזמן שהן בחורבן הם בקדושתן לכן גם בביהכ"נ הדין כן דיש לו קדושת מקדש מעט ואין נוהגין קלות ראש בתקנו דומיא דקדושת ביהמ"ק (ועיין קידושין דף ע' כהיכלא ופירש"י נשבע בהיכל ד' וכתב בע"י מהרש"א דאתיא כמ"ד קלע"ל ותמוה הא אפי' בשעת קדושתו ל"ה כדבר הנדור כדאיתא בנדרים פ"ב וע"כ דכונתו דנשבע במי ששכן בהיכל א"כ אף למ"ד לקלע"ל ג"כ שייך שבועה):
 ב') 
**והשימותי**
**את מקדשיכם אעפ"י שחרב בקדושתו עומד.**
 והקשה במהרי"ט סי' קי"ב מגיטין דף מ"ב דדרשינן עבדו שהי' כבר ה"נ נדרש מקדשי שהי' כבר ותי' בטוב טעם אי הוה כתיב והחרבתי את מקדשי הוה שייך לדרוש מקדשי שהי' כבר אבל כיון דכ' והשימותי לשון שממון אין נופל על שעת החורבן אלא על השממון שאחר החרבן אפ"ה קראו מקדשי ול"נ עפ"י רמב"ן פ' בחוקותי שכ' שהשממון ראי' על הקדושה שא"א לבנותו על תלו בחורבנו זה מורה על הקדושה לפי"ז ע"כ לפרש מקדשיכם שהוא עתה עדיין בקדושתו:
**והנה** כהא"ג יש להקשות מהא דמנחות דף ח' דדרשו קרא דכ' והנותרת מן המנחה אף שחסרה ואמאי לא נדרש מנחה שהיתה כבר וכן קשה לי ממעילה דף י"ח דיליף מעל האשם דיש מועל אחר מועל ולמה לא נדרש האשם שהי' כבר ומנ"ל דיש מועל אחר מועל ועוד קשה לי מהא דזבחים דף ס"א ונסע אוה"מ אעפ"י שנסע אוה"מ הוא דילמא הפירוש אוה"מ שהי' כבר וכן מצינו בשבת דף צ"ב שדרשו על ויבלע אהרן את מטותם נס בתוך נס ואמאי לא נפרש מטותם כפשוטו מטותם שהי' כבר:
**וכן** ביומא דף נ"ו השוכן אתם בתוך טומאתם אפי' בשעה שהן טמאים שכינה עמהם א"ל האי צדוקי לר' חנינא השתא טמאים אתם דכתיב טומאתה בשולי' א"ל תא חזי מה כתיב בה השוכן אתם בתוך טומאתם אפי' בשעה שהם טמאים שכינה שרוי' ביניהם ועיין מהרש"א בח"א שכ' ע"ז דומיא דאשה נדה שבעלה פרוש ממנה ושרוי עמה בבית:
**אולם** בספר החינוך פ' אחרי כ' בדרך אחר וז"ל ודרשו מדכ' והשימותי את מקדשיכם ולא אמר את מקדשיכם אשים שממה דמשמע קדושתן עליהן אפי' כשהם שוממים עכ"ל א"כ ניחא דאין לנו לדרוש מקדשיכם שהי' כבר כעת נדפס ספר שושן עדות ראיתי שהרגיש בקצת דברים שאמרנו:
 ג') 
**אעפ"י**
**ששוממין הרי הן בקדושתן.**
 והנה הראב"ד לעיל חולק דקדושתו בטילה אמנם אני ראיתי כי דברי רבינו מבוארים בירושלמי פ"ד דברכות ארשב"נ עד שלא חרב המקדש היתה שכינה נתונה בהיכל שנאמר ד' בהיכל קדשו משחרב ביהמ"ק ד' בשמים כסאו סלק שכינתו לשמים אר"א בן פדת בין חרב בין לא חרב איני זז ממקומו שנאמר והי' עיני ולבי שם כל הימים וכן הוא אומר קולי אל ק' אקרא מהר קדשו אפי' הר הרי הוא בקדושתו אר"א אין שכינה זזה מכותל מערבי שנאמר הנה זה עומד אחר כתלינו ע"כ הרי דרשב"נ סובר כשיטת הראב"ד ור"א כשיטת רבינו דאפי' בחורבנו הרי הוא בקדושתו ובזה נראה לי לפרש כונת הכתוב והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפילתי עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים ולהנ"ל י"ל כי הנה לרבינו דמקריבין אעפ"י שאין בית א"כ הא דבונין מקדש בית שני וכן לעתיד רק יען כי הוא בית תפלה וכמו שאמר שלמה הע"ה ובא להתפלל אל הבית הזה והנה בברכות דף ז' מניין שהקב"ה מתפלל שנאמר ושימחתים בבית תפילתי תפילתם לא נאמר אלא תפילתי וצריך בית לתפלה כמו שאמרו בברכות שם שצריכין קביעות מקום לתפלה וזה שאמר והביאותים אל הר קדשי אפי' שהוא הר הוא קודש כמו שדרשו בירושלמי הנ"ל על פסוק קולי אקרא מהר קדשי וכי תקשה א"כ דגם כשהוא הר בקדושתו א"כ למה צריכין לבנות בית לזה אומר ושימחתים בבית תפילתי דהיינו דהוא מקום תפילה וצריך קביעות מקום ולכך צריך לבנות הבית לבית תפלה אבל לקרבנות א"צ בית והדר מפרש ואזיל עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי דכיון שיש מזבח כבר לרצון אעפ"י שאין בית אבל מזבח בעי כמו שנתבאר לעיל וכמש"כ במשל"מ ורק ביתי שצויתי לבנות בית תפלה יקרא לכל העמים ולא בית הקרבות קרבנות רק בית תפילה והוא פי' נעים:
**אמנם** יקשה מר"ה דף ל"א עשר מסעות נסעה השכינה ממדבר לשמים שנאמר אשובה אל מקומי הראשון משמע ששכינה נסתלקה וזה הי' בבי"ר כפירש"י כמו שהקשה בס' ע"ת ונראה לישב בהקדים מה דקשה לכאורה דבמגילה דף כ"ח דרשו למענם שלחת בבלה שבכל מקום שישראל נגלים גם שכינה נגלה עמהם וקו' זה זכיתי לשמוע מפה קדוש אדאמוהגזצ"ל כד הוינא טליא ועניתי ואמרתי עפ"י מה שהעלה באפי' שהקשה כהא"ג דבספ"ק דיומא חשוב ה' דברים שחסר בב"ר שדא מהם שכינה ובשבת דף כ"ב דרשו עדות הוא לבאי עולם דשכינה שרוי בישראל ופירש"י עד מות שמעון הצדיק הרי ששכינה שרתה בב"ש ותי' דגילוי שכינה בטלה זהו שאמר הכתוב וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך אבל גדר השראת שכינה הוא ע"י אמצעי ולא היתה בגלוי ולכן בשבת אמרו עדות ששכינה שורה ובזה א"ש ג"כ הא דעשר מסעות היינו השראת שכינה בגלוי נסעה משם וכעת ראיתי בכוזרי שכ' כעין דברים אלו וז"ל אח"כ הי' מענין החבר שהסכים לצאת מארץ כוזר ללכת ירושלים ויחר למלך כוזר על פרידתו ודבר עמו ע"ז ויאמרו לו מה תבקש היום בירושלים והשכינה נפרדת מהם והקורבה אל האלקים מושגת בכ"מ בלב הטהור והכוסף החזק והשיב החבר השכינה הנראית עין בעין יראו בשוב ד' ציון ובאמרינו בתפילתינו ותחזינה עינינו בשובך לציון אך השכינה הנסתרת הרוחני הוא עם כל ישראל אזרח ועם כל בעל דת האמיתית זך המעשים טהור הלב וארץ כנען מיוחדת לאלקי ישראל והמעשים לא ישלמו כי אם בה והלב והנפש אינם טהורים כי אם במקום שיודעים בו שהוא מיוחד לאלקים עכ"ד הצריך לענינו וא"כ נתישבו דברי רבינו דנהי דגילוי שכינה בטלה אבל השראת שכינה שע"י אמצעי ונסתרת לא בטלה עוד י"ל עפ"י מש"כ בנובי"ת א"ח עפמש"כ רבינו במורה נבוכים שהשראת שכינה היינו התמדת השפעת והשגת השי"ת ועפי"ז כ' לפרש מה דאמרו גלות השכינה יען שהקב"ה משפיע לאומות ואח"כ בא ההשפעה לנו מהם עכ"ד ולי עני נראה דגמ' מגילה תיובתי' דהנה כשגלו ישראל לבבל א"כ היתה גלות השכינה שהשפיע לאומות ואיך אמר שנגלה עמהם אך הסברת הדברים הוא דהנה בזמן שישראל עושין רצונו של מקום והם על אדמתם הנה הקב"ה כשם שמשפיע לישראל תחילה לכל האמות כך משפיע תחילה על ארצות הקודש קודם לכל הארצות וע"ז אמר הכתוב ארץ אשר עיני ד' אלקיך דורש אותה תמיד ושאר הארצות יונקים השפע מן הארץ וא"כ כשגלו ישראל אז השפע יורד תחילה על שאר הארצות ועל האומות עבור הישראל שנגלו שמה וזה הכונה גלות השכינה כי רצון הקב"ה להשפיע תחילה על א"י וכשגלו ישראל ע"כ משפיע על שאר הארצות וזהו גלות השכינה ולכך אמרו שהקב"ה נגלה עמהם דהיינו שמשפיע על שאר הארצות שיושבין שם ישראל וכישראל חזרו מבבל חזרה שכינה עמהם דהיינו להשפיע על ארצות ישראל תחילה וכדאיתא במגילה והא דבר"ה אמרו שנסע השכינה עשר מסעות היינו שנסעה מהם מלהשפיע עליהם תחילה והי' משפיע תחילה על האומות אבל הקדושה ברוחניות אינה בטלה לעולם כעת ראיתי בשו"ת בנין ציון שכ' כעין דברינו והא דשם שכינה על ב' בחינות על כבוד ד' מקור הקדושה ועל אור הנאצל השפעת הקדושה וזהו החילוק שבין בית ראשון לבית שני שבמשכן וכן בב"ר שכן כבוד ד' בעצמו כדכתיב וכבוד ד' מלא את המשכן ובמקדש כי מלא כבוד ד' את בית ד' ועל ענין זה אחז"ל על פסוק בין שדי ילין שצמצם שכינתו בין שני בדי ארון וכן אמרינן סנהדרין דף ז' מעיקרא כתיב ונועדתי לך ולבסוף השמים כסאי איזה בית אשר תבנו לי וע"ז אמרינן ר"ה דף ל"א עשר מסעות נסעה שכינה מקראי והפסוקים שהביא לזה וכתב שם כבוד ד' שהוא מקור הקדושה כדכתיב ויעל כבוד ד' מעל תוך העיר עד שעלה וישב במקומו כדכתיב אלכה ואשובה אל מקומי שהוא מקום הנעלם גם ממשרתיו ולא ישרה בבית שני כי שם לא נאמר בשום מקום שחנה כבוד ד' אשר על כך אמרו חסרה שכינה בבית שני אבל שם שרתה שכינה בענין השני שממקומו השפיע אור הקדושה על הבית וזה לא נפסק גם בחרבנו ולא יפסיק לעולם כדילפינן מוהי' עיני ולבי שם כל הימים וגדלה השפעת אור הקדושה שם מבכל מקום כי מקום המקדש הוא מול שער השמים אשר לא יסגר ושם זורח אור הקדושה תמיד ולכן יפה כתב הרמב"ם ששכינה אינה בטילה שאור הקדושה אשר קדש הבית לא נתבטל ולא יבטל ועל זה נאמר מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי שהוא אור הקדושה הנעלם אבל כבוד ד' מקור הקדושה הוא הנגלה כדכ' ולא יול משה וכו' וזה גילוי השכינה אשר ניבא עליו ישעי' כעת הגאולה דכ' ונגלה כבוד ד' וכו' מכ"ד ובזה מיושב הסתירות שהקשתי ג"כ כמובן:
 ד') 
**לפי**
**שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטילה וכו'.**
 ובס' עבודה תמה הקשה מהא דאמרינן ברה"ש דף ל"א עשר מסעות נסעה שכינה מישראל דכ' אלכה ואשובה אל מקומי הראשון עד אשר יאשמו ובקשו פני הרי לך מבואר שהשכינה נסתלקת מן המקדש בחורבנה ועוד דהא גם בשילה נוב וגבעון היתה השראת שכינה כדאיתא בזבחים דף קי"ח בשלשה מקומות שרתה שכינה בישראל בשילה נוב וגבעון בית עולמים וע"כ אתה צ"ל דבחורבנה נסתלקה השכינה משם כן גם בביהמ"ק מצינן למימר כיון שנחרב בטלה השכינה:
**ולי** קשה טובא מהא דאיתא בביצה דף ה' ת"ש במשוך היובל המה יעלו בהר מכדי כתיב הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא לפ"י תוס' דק"ו גמ' כיון שכל האסור מחמת קדושת השכינה כשנסתלקה השכינה מסברא דהותר ורק משום דצריך מניין אחר להתירו לכן צריך קרא דבמשוך היובל וא"כ קשה דמוכח דבסילוק השכינה בטלה הקדושה וא"ל דבאמת הא דכתב רבינו היינו דמהא"ט הן בקדושתן משום דצריך מניין אחר להתירו ז"א דמהא"ט ל"ש דהמקום קדוש אלא דאיכא איסור כניסה בטומאה ואסור לינהג בו מנהג בזיון כמש"כ רבינו ב"פ שאח"ז (ולפי רש"י שם שכתב דההוכחה יען דכ' ההוא משמע שרק כל זמן שהוא בהוויית קדושתו אז יש איסור ממילא ידעינן דנסתלקה השכינה בטלה האיסור מוכח בפשיטות דמיד בסילוק השכינה בטלה הקדושה):
**אמנם** נראה לישב דהנה בצל"ח עמד באמת להקשות על תוס' מאי סברא הוא שנאמר שהותר הא אדרבא מסתברא כיון שירדה הקדושה עליו קדוש לעולם וחייבין אנו לינהג כבוד ומורא לעולה שאפ"י תסתלק השכינה משם אין רשאין להתקרב אל ההר ויותר קשה לי דאף שנאמר בעלמא דקדושה פקעה בכדי היכיא דהקדושה קדה"ג לזמן היינו רק כקדושה פה שבדה מלבו אבל מה שקדוש עפ"י התורה הן ע"י מעשה או ע"י משיחה ל"מ תנאי ולא פקעה בכדי כגון כה"ג שנתקדש ע"י מילוי בגדים או הכלים והבגדים שנמשחו וכן לדורות העבודה מקדשתן כל הני קדושת עולם ולא פקעה בכדי וכמש"כ בטו"א מגילה דף ט' וכמש"כ בפ"א מה' אלו בארוכה והנה כן קשה לכאורה גם לפי' רש"י דסובר מדכ' ההוא גלי קרא דפקעה הקדושה כשהשכינה נסע משם הא אף ע"י תנאי קדושה לא פקעה בכדי אך לפי' רש"י י"ל דרק אנו אין יכולין להתנות שיפקע הקדושה שזכה בו רשות גבוה מעל גבוה אבל הקב"ה יכול להתנות שרק עד זמן ששוכן עליו יהא נמשך הקדושה (וכן בכה"ג באמת ע"י הקב"ה יכול להפקיע קדושתו כמו שמצינו במש"ר שהי' כה"ג ואח"כ כשנתקדש אהרן הי' לוי כדאיתא זבחים דף ק"א) אך לתוס' שכ' דמסברא הוא כן קשה:
**ולכן** אומר דכל זה היינו בדבר שהוא עצמו קדושה אבל בדבר שהוא רק תשמיש קדושה כמו ההר בשעה שירד הקב"ה עליו באש הני לא הי' בו איזה קדושה עצמיות לעבודת ד' לכן כשנסתלק השכינה פקע הקדושה והנה כמו כן בקדושת המשכן ע"י היריעות והדפנות נתקדש המקום ולכן אמרו במנחות דף צ"ה הוגללו הפרוכת הותרו זבין ומצורעין ליכנס לשם כי המקום לא נתקדש בעולם רק ע"י המשכן נתקדש האויר והמקום ולכן פקע הקדושה כשהוגללו הפרוכת וכן בנוב וגבען שהי' הקדושה רק ע"י המשכן כמש"כ בפ"א כשנסתלק משם פקעה הקדושה משא"כ בית עולמים דנתקדש הריצפה עצמו לעבודה כדכ' בקרא ביום ההוא קידש דוד חצר ד' כדאיתא בזבחים דף כ"ד כי קידשה דוד הריצפה עד תהום קידש א"כ הוה גוף קדושה לכן לא פקע ושפיר כתב רבינו דקדושה לא בטלה ואף דנסתלק השכינה דנסעה עשר מסעות עדיין בקדושתו:
**אמנם** נראה לי עוד בטעמא דמילתא דבוודאי בכל קדושה כ"ז שהוא ראוי לאותו קדושה אינה בטלה לעולם הא אם אינו ראוי עוד לאותה קדושה שפיר בטלה הקדושה כדמצינו בעצי סוכה שנפלה ומטעם שכ' רש"י סוכה דף ט' דגם קדשי שמים לאחר זריקה והקטרה פקעה הקדושה וכן קדשים שמתו יצאו מידי מעילה (עיין פנ"י ביצה דף ו' וקדושין דף נ"ח גבי ציפורי מצורע וכך בבגכ"ת אי לאי דכ' והניחם שם דצריך גניזה הי' הקדושה בטילה ומהא"ט כ' תוס' ביומא דף ה' בשם ירושלמי דכהן גדול מסתלק בפה והיינו משום דא"ר עוד לשימוש וכמש"כ בפ"א) וא"כ י"ל הא דבשילה פקעה הקדושה אף שהי' גוף קדושה לעבודת הקרבנות (דהא הבית בנוי ולא תליא קדושתה בקדושת המשכן ופריסת יריעות המשכן כדאיתא בפ"א) כיון שהקב"ה השכין שכינתו בירושלים כי שם איוה למושב לו א"כ אין המקום עוד ראוי לקדושה לכן פקעה הקדושה אבל קדושת המקום בירושלים כבר כתבו תוס' שבועות דף ט"ז דלכ"ע אף אם לקל"ע אבל עכ"פ א"א לבנות בית אחר דהקב"ה לא ישרה שכינתו לעתיד במקום אחר א"כ הוה ראוי לקדושה ולכן שכינה לא בטילה ולא קשיא משילה שא"ר עוד לקדושה שנעתקה הקדושה לירושלים לכן פקעה הקדושה (וכן מבואר באו"ח סי' קנ"ג דביה"כ אין יכול להפקיע קדושתו ע"י זטה"ע במעמד אנשי העיר אבל אם בנו ביהכנ"ס אחר יכולין להפקיע קדושת ביה"כ הראשונה וכן נשמע מסי' קנ"ב דביה"כ שבבבל לעתיד תפקע קדשתן יען דנעתקה הקדושה לבית עולמים עמג"א שם) ודו"ק:
**אמנם** יקשה עדיין לכאורה נהי דכהא"ג מסברא לא פקע הקדושה היינו ליכנס לשם טמא ושאסור לישב בעזרה דז"פ מסתברא דנשאר בקדושתו דגלי קרא אבל שיהא קדוש לעבוד בו עבודה ולא יהא צריך קידוש עוד מנ"ל אולם לפמש"כ לעיל דהשראת שכינה באמת לא בטלה כלל א"כ שפיר קדוש אף לקרב והיינו דיליף לה רבינו מקרא דוהשימותי ולא אריח משמע דיכול להקריב רק שאין מריח ע"כ דנשאר השראת שכינה רק שאין בגלוי גם י"ל דהרי כבר כתיב את מקדשי תיראו א"כ ידעינן דאסור ליכנס לשם בטומאה ובביזיון ול"ל קרא דוהשימותי אע"כ שהקדושה עומד אפ"י לענין עבודה רק שלא אריח ריח ניחוכם אמר השם אבל כשר הוא המקום לעבודה:
**והנה** במש"כ נראה לישב ק"ו תוס' בשבועות שהקשו דלא פריך ממשכן גופי' דכ' וכן תעשו ומקדש לא בעי משיחה די"ל דשאני מקדש שקדושתו קדושה בעצם לא מפני היריעות ואי היה נמשח הי' תופס הר הבית כולו דהרי כל משיחה הוא תמיד רק כמין יונית ואפ"ה בזה נתקדש כולו:
**ובמש"כ** א"ש ק"ו טו"א במגילה הא דבזבחים אמרינן מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלים ולמה חילקן הכתוב ליתן היתר בין זה לזה דלמה צריך לדרוש מטעם דחילקן הכתוב הא ממילא נפקא לי' מדיש מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלים ש"מ דשילה לקלע"ל וממילא יש אחרי' היתר אבל ירושלים נבחרה לעולם וא"א לקדש מקום אחר וכש"כ דיקשה לסברת תוס' ביצה דכשנסתלק שכינה מסברא דבטלה גם הקדושה ולפמש"כ י"ל נהי דידעינן דפקע הקדושה אבל עכ"פ צריך מניין אחר להתירו לכן צריך לדרשא דלמה חילקן הכתוב כדי ליתן היתר בין זה לזה דהיינו שיהא מניין אחר להתיר הדבר שנאסר:
 ה') 
**מעתה**
 י"ל לשיטת הרר"ח בתוס' מגילה דנהי דלקלע"ל אפ"ה במות אסורות די"ל דהיינו מטעם שצריך מניין אחר להתירו ובזה ניחא ק"ו הצל"ח שם במגילה מ"פ ממשנה דירושלים אין אחרי' היתר דילמא כונה לבנות בית במקום אחר אסור דהא זה לכוע' אסור כמש"כ תוס' שבועות ולפמש"כ י"ל דסברת תוס' ג"כ רק מהא"ט דעכ"פ צריך היתר והיינו כסברת הר"ח דבמה לכו"ע אסור וא"כ לרי"צ דמתיר במה ע"כ משום דהיקש הוה התיר קרא בפירוש ויש כאן מניין אחר להתירו ע"כ דלא סבירא ל"י כסברת הר"ח א"כ ה"ה דלית לי' סברת תוס' בשבועות ולדידי' יכול לבנות בית במק"א כיון דאיכא היקש הוה כמניין אחר להתירו ובהא ניחא הק"ו למה הדר רי"צ הלא יש מ"ד דסובר לקלע"ל וצל"ח הקשה אלשון גמ' אמר לי' לאו ורבא אמר אמרה ופלא שיכחישו אמוראי אהדדי ונראה דרי"צ אמר מקריבין בב"ח דלקלע"ל והיינו או דסובר זו וזו שילה או דסובר זו וזו ירושלים רק מסברא סובר דלקלע"ל דבטלה הקדושה ואולם גמ' הוה מפרש דטעמא דרי"צ משום דס"ל דמנוחה זו שילה נחלה זו ירושלים א"כ נשמע מקרא דחילקן הכתוב ליתן היתר בין זו לזו אבל מסברא לא פקע וירושלים ג"כ מסברא לא פקע רק מהיקשא וע"ז פריך לי' אמרת היינו אי אמר כן דיש היתר מהיקשא וע"ז אמר לאו דלא אמרה מטעם הקישא ל"א דמסברא קאמר לה דלא פקע ורבא אמר אמרה דעכ"פ גוף הדין מודה דאמרה דאף דלא אמרה בפירוש אבל מכללא נשמע דאמרה ומפרש ומ"ט הדר גבי רי"צ הכונה למה עתה נאוד מטעם זה ומשני משום דקשיא ל' משנה דשילה יש אחרי' היתר ירושלים אין אחרי' היתר וזה למ"ד מנוחה זו שילה ונחלה זו ירושלים דמסברא שילה לא פקע רק מקרא דחילקן בנתיים ולכן ירושלים מסברא לא פקע ונשאר באיסורא דליכא קרא דפקע והיקש לית לי' וא"כ ל"ש להקשות הא יש מ"ד דסובר דלקלע"ל דהיינו למ"ד זו וזו שילה או זו וזו ירושלים דלדידהו מסברא פקע לכן לקלע"ל אבל לדידי' דצריך היקש ומסברא סובר דלא פקע ולכן מיהדר הדר ולא רצה לומר הא"ט (ועמש"כ ב"ה ביאת מקדש) והבן:
**ובהא** ניחא גם מה שהקשו תוס' חולין דף י"ז דהקשו לרי"ש דלקלע"ל ובמות מותרות כש"כ בשר תאוה דליתסר ולפמש"כ א"ש כיון דהא דבמות מותרות כשבאו לגלגל הוא מסברא כמש"כ רבינו בפי' המשנה פי"ב דזבחים מטעם דבטלו המחנות ומהא"ט הי' אז מותר בבשר תאוה לכן גם כשחרב המקדש והותר הבמות דהוה ג"כ מסברא דפקע הקדושה כמש"כ תוס' ביצה הנ"ל א"כ מהאי טעמא גופי' הותר גם בשר תאוה כיון דבטלו המחנות ועמש"כ בפ"א מה' אלו עוד י"ל בכונת רבינו דשכינה אין בטילה דהנה בסוכה דף ה' ובמכילתא דרשו כתיב אחד אומר וירד ד' על הר סיני וכתיב אחד אומר מן השמים דברתי עמכם ללמד שהרכין הקב"ה את השמים למטה על הר סיני הנה מבואר כי קדושת הר סיני לא הי' גוף קדושה כי הקב"ה לא השרה שכינתו עליו רק ע"י אמצעים לכן לאחר שנסתלקה השכינה בטלה הקדושה אבל קדושת ביהמ"ק שהשרה השי"ת בלי אמצעים ובלי הפסק לכן אין קדושתו בטלה לעולם:
 ו') 
**והנה**
 נראה לי עוד טעם למה קדושת הבית קדלע"ל דהנה איתא במדרש ילקוט איוב משחקת בתבל ארצו למה נקרא שמה תבל על שם תבל שבתוכה ואיזה זה תורה שנאמר בגויים אין תורה מכאן שהתורה וכו' וא"י משבחת משאר ארצות שנאמר וחברון ז' שנים נבנה לפני צוען מצרים וכו' וכן את מוצא בדרכי המקום כל מי שחביב ומשובח נברא קודם לחבירו לפי שהתורה חביב לכל נבראת ראשון לכל שנאמר ד' קנני ראשית דרכו מעולם נסכתי מראש מקדמי ארץ וביהמ"ק לפי שחביב מכל נברא קודם לכל שנאמר כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו אי' שחביבה נברא קודם לכל ארצות שנאמר עד לא עשה ארץ וחוצות ארץ זו א"י וחוצות אלו שאר ארצות והיינו כמו שאמרו חכז"ל שבקדשי קדשים שם הוא האבן שתי' שממנו נשחת העולם כדאיתא ביומא פרק הוציאו לו משניטל הארון אבן היתה שם מימות הנביאים הראשונים ושתי' היתה נקראת גבוה מן הארץ ג"א ועליהם הי' נותן ונקרא אבן שתי' ששם טבור הארץ כדאיתא בפרדר"א פ' כ"ח אין זה כי אם בית האלקים מכאן אתה למד שמתפלל בירושלים כאלו מתפלל לפני הקב"ה ולפני כסא כבודו שער השמים וישב יעקב ללקוט את האבנים ומצאן כולן אבן אחת ושם מצבה בתוך המקום וירד לו שמן מן השמים ויצק עלי' ונקראת אבן שתי' ששם טבור הארץ ומשם נצמחה כל הארץ ושם היכל השי"ת עומד שנאמר והאבן הזאת והביא בכו"פ פ"ו (ורבינו לעיל ב"פ ד' כתב כן ונראה שלמד זאת מפדר"א הנ"ל ועמש"כ לעיל):
**והנה** בספר נחלת בנימין כתב שהטעם שביהמ"ק נברא תחילה קודם העולם דקיימ"ל בבית בבתי ערי חומה כי ימכור איש בית מושב עיר חומה שהוקף ולבסוף ישב ולא שישב ולבסוף היקף ולכן ברא הקב"ה המקדש קודם בריאת עולם כדי שיהא מיקרי ישב ולבסוף הוקף תחלה עשה בית דירתו ושוב עשה היקף לדירתו כביכול משא"כ אלו ברא העולם תחילה ושוב הי' בונה בית דירה לעצמו ואז הו"ל הוקף ולבסוף ישב והו"ל בתי ע"ח דימים תהי' גאולתו אבל בכלות השנה הוא לצמיתות לקונה אותו והוא ית' מביט עד סוף כל הדורות וידע שעתיד למכור בית מקדשו לאומות בעונותינו ועון אבותינו וכמו שדרשו חכז"ל ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה על חורבן ביהמ"ק ומשוה"כ גזרה חכמתו לבנות המקדש תחילה כדי שיהא ישב ולבסוף הוקף דהו"ל כבתי עיר החצרים וגאולה תהי' לו לעולם עכ"ד מעתה לפי"ז איכא טעמא רבה דקדושת המקדש קלע"ל כדין בתי ערי חצרים דיש לו גאולה וחוזר לבעליו כבתחילה וא"צ קידוש כלל:
 ז') 
**ק"ר**
 הי' בכיבוש אתי כיבוש ומבטל כיבוש וכו'. הכ"מ הקשה הא גם בקדושה ראשונה הי' שם חזקה שהחזיקו בה ישראל והנה בקו' זו נתעצמו מאוד גדולי המחברים ואני בעניותי אין רואה בזה שום קושיא דאטו יכולין להחזיק בשל נכרי אף אי ג"ע שרי אבל אינו שלו דלא קניא לי' וכמש"כ המג"א סי' תרנ"ח ואף למה שבארתי במקום אחר דג"ע מיקרי שלו כשהכניסו לביתו ולרשותו לגמרי נעשית שלו כגון באתרוג ולולב שלקוח לגמרי לרשותו שפיר מקרי לכם ג"כ אבל פשיטא דאי' ליקנות בקנין חזקה מה שאינו שלו רק ע"י כיבוש דהיינו דע"י כיבוש נעשה הפקר עכ"פ שוב מצי לעשות קנין חזקה לזכות בו שיהא שלו א"כ שפיר כתב רבינו דאתי כיבוש ומבטל כיבוש אך י"ל דקושיתם הי' משום דא"צ לזה דין כיבוש כיון דעכ"פ נתיאשו זכו ישראל ע"י חזקה אולם הנה בע"ז דף נ"ג איתא דכנענים בימי יהושע כשהלכו למלחמה הי' דעתם לחזור ולא נתיאשו אז ואין לומר דאח"כ נתיאשו הנה אחר שכבשו ישראל ל"ש יאוש דל"מ יאוש לדבר שא"ב כמו שכתב בפ"י בגיטין דף ל"ח וא"ל דקרקע ברשות בעלים קאי א"כ גם יאוש ל"מ בקרקע מהא"ט דברשות בעלים קאי לכן גם חזקה ל"מ דלא מצי להחזיק בשל אחרים רק מכח כיבוש כנ"ל אולם יש לומר דכונת קושיתם הוא למאי דאיתא ב"ב דף קי"ט דא"י מוחזקת היא לאבותינו ובא לנו בירושה שנפל לנו ואיך אתי כיבוש נכרי ומוציא מידי חזקה וא"כ אמאי קדושה ראשונה לקלע"ל:
**והנה** ראיתי בשו"ת חיים שאל ח"ב סי' ט"ל שכתב לתרץ וז"ל דאפשר לישב במאי דאמרינן פ"ק דמציאה דף י' דאע"ג דד"א קונות לו בכל מקום כיון דנפל גלי דעתי' דבנפילה ניחא לי דלקנוי בד' אמות לא ניחא לי' דלקנו' ותו כתבו התוס' בב' דף נ"ד ד"ה אדעתא דציבי וז"ל ואין להקשות אמאי אין ידו קונה לו שלא מדעתו כמו חצירו דחצר משום יד אתרבאי דהא דחצירו קונה לו שלא מדעת היינו שא"י אם הוא בחצירו ואם הי' ידע הי' רוצה לקנות אבל אם יודע ואין מתכוין ליקנות לא קני עכ"ל ומאחר שכן אפשר לומר דה"ה בכיבוש ראשון לדעת רבינו לא קני בחזקה דבכיבוש כיונו לקנות ולא כיונו ליקנות בחזקה הן אמת דסברת תוס' הלזו שכ' דהא בחצר קונה שלא מדעתו היינו שא"י אם הוא בחצירו אבל יודע ואין מתכוין ליקנות לא קני נראה דרבינו וסייעתו פליגן בה דהיינו דסברי דחצר מדין שליחות איתרבאי ולדידהו אפשר דקני לי' חצירו אף שלא כיון ליקנות וכ"כ במחנא"פ בקנין משיכה אולם בכל זאת נראה דלמה דקמן שפיר קאמינא דכל כי הני מילי בחצר או ד' אמות דקונות שלא מדעתו אבל בחזקה הרי אמרו ביבמות דף נ"ב המחזיק בנכסי הגר ובהפקר והוא אין דעתו ליקנות אעפ"י שבנה וגדר קנה העודר בנכסי הגר וסבר שהן שלו ל"ק ולפי"ז ניחא דברי רבינו דלא קני רק בכיבוש שלא כיונו לקנות בחזקה ומשו"ה כשבאו הגויים ולקחו הארץ ממנו פקע כיבוש דידן והם קנאוהו בכבוש דגויים קנו בכיבוש וכו' אמנם קדושת עזרא לא בטלה כיון דקנינו בחזקה שכיונו ליקנות בחזקה לא אתי כיבוש דידהו ומפיק חזקתינו דגוים אינם קונים בחזקה ואיך יפקיעו חזקתינו ולא אשכחן אלא דכיבוש מפקיע כיבוש ויש צד דחזקה עדיף מכיבוש דאיתא בין ביחיד בין ברבים אבל כיבוש יחיד לא שמי' כיבוש עכ"ד:
**והנה** מש"כ בשו"ת הנ"ל לחלק בין חזקה לחצר וד"א דדוקא בחצר קני אף שלא מדעתו אבל בחזקה ל"ק כמו בעודר בנכסי הגר הנה מדברי המהרי"ט ח"א סי' כ"ד הביא במשל"מ פי"ז מגזילה מבואר דלית לי' לחלק דהא כתב דהא דחצירו קונה לו שלא מדעתו היינו בלא מתכוין ליקנות ול"ד לעודר בנכסי הגר דלא נתכוין כלל לקנין דהא סבור שהוא שלו לכך ל"ק הרי דלא סבירא לי' לחלק בין חזקה לשאר קנינים אמנם נראה דדברי השו"ת חיים שאל נכונים דרק בחצר או בד"א אמרינן כן ולא דמיא לעודר בנכסי הגר משום דקנין חזקה שאני דהנה בחו"מ סי' קצ"ח גבי ספינה אמרינן גלי דעתי' דבמשיכה ניחא לי' דליקנא ולא במסירה וקשה מ"ש מהאי דסי' רס"ט דד"א קונות ול"א דגלי דעתי' דבנפילה ניחא לי' דליקני' בד"א לא ניחא לי' דליקנא (דכן הוא למסקנת דברי הגמ' ב"מ דף י"א) יעו"ש והנה במשל"מ פ"ב מ"ה זכי' כדבהך דד"א דעכ"פ רוצה ליקנות באותה שעה ע"י נפילה רק לא בד"א ע"כ לא מהני דעתי דלא ניחא לי' בד"א משא"כ בספינה בשעה שנמסר לא הי' רוצה ליקנות אלא במשיכה ועדיין לא משך דמשיכה צריכה להיות מר"ה לסימטא ע"כ לא קנה א"כ מהא"ט י"ל גם בנידון דידן דבשעה שהחזיקו דגל"ד דרק בכיבוש רוצים לא לזכות בחזקה שבאה אח"כ כשכבשו כל הארץ (ועיין בר"ן פ"ק קידושין שכתב כך דבכל שתי קנינים יכול לומר בהאי ניחא דלקני בהאי לא ניחא לי' דליקני לכן לא קני בחזקה):
**אמנם** לדברי השו"ת חיים שאל יש לומר בפשיטות דבקנין מסירה שפיר לא קני שלא מדעתו כמו בחזקה דל"ק שלא מדעתו ול"ד לד"א דלא מהני ג"ד דלא ניחא לי' דד"א דקונות הוא דוגמא דחצר דחכז"ל תקנו דד"א בסימטא להוי כבחצירו וחצר דגברא משום שליחות איתרבאי לכן ל"מ הג"ד שלא יקנה כמו בחצר דקונה שלא מדעתו:
**אולם** הנה יש לחדש דל"ד להך דבב"מ מסיק דל"א דדעתו דלא ניחא לי' דליקנא בד"א דהא באמת הקשו תוס' ס"פ האומר בקידושין הא עכ"פ הוה עני המהפך בחררה וצריך לומר משום עני המהפך בחררה ליכא אלא אסירא לכתחלה אבל אין מוציאין מידו ובדיעבד קנה אמנם למסקנא י"ל דבאמת כיון דלכתחלה עכ"פ הוה מהפך בחררה ואסור לאדם ליטלו שוב קונה לו הד"א בע"כ דיד"י אף דלא ניחא לי' דהא הטעם דד"א קונות הוא משום דכיון דדעתו ליקנות אין אדם רשאי ליטלו ושוב קנוי לו נעשה כמונח ברשותו דאין אדם אחר יכול ליטלו כדמשמע מרא"ש נדרים דף ל"ה א"כ אף דבנפילה גלי דעתי' דלא ניחא לי' דלקני בד"א כיון דעכ"פ אסור ליטלו הוה כחצירו דקנוי לו דאין אדם אחר יכול ליטלו משם (ועיין במשל"מ פי"ז מגזילה שהקשה על המהר"ט מב"ב דף כ"ט ההופך את הגלל ברה"ר והיזק בהן אחר חייב בנזקן אמר ר"א ל"ש אלא שנתכוין ליקנות אבל לא נתכוין לזכות פטור חזינן דשלא במתכוין לא קנה אבל י"ל כיון דמהפך את הגלל לצרכו דמגביה לשם דבר אחר גרע) שוב ראיתי בשו"ת רע"א בס"י ל"ז שכתב לחלק בין דע"א מקנה אותו דקנה אף בלא מתכוין ליקנות רק בנכסי הגר משום דהוה הפקר וליכא דע"א מקנה ל"ק:
 ח') 
**אך**
 לכאורה קשה הא גופי' למה לא כיונו לזכות בחזקה כיון דכח קנין חזקה עדיפא מכיבוש ונראה דהא"ט דהא הבטיח לפני השי"ת בתים מלאים כל טוב ובחזקה לא מצי ליקנות המטלטלין כדאיתא בסי' קצ"ח דחצר לא קני מטלטלין שהי' בחצירו קודם שקנה החצר דרק בבאו אח"כ לחצירו אז חצר קונה כמבואר בש"ך שם ולכן כיונו לזכות בכיבוש שבזה יזכו גם במטלטלין שהרי מדאמר להם השי"ת ובתים מלאים כל טוב וזה א"א ליקנות רק בכיבוש מלחמה מזה גופי' ידעו כי רצון השי"ת שיקנו בכיבוש מלחמה לא בחזקה:
**ונראה** ראי' לזה מהא דאיתא בב"ק דף פ' תניא רש"א אומר תלושין שבהרים בחזקת השבטים הן עומדים ומחוברים בחזקת אותו השבט ופירש"י בחזקת כל השבטים כל מי שירצה יטול דהוה כמטלטלי ושאר השלל והמלקוח והוה הפקר כל הקודם בהם זכה ואי הוה אמרינן דזכו בתורת חזקה א"כ כל התלושים שבהרים הוה ג"כ להיות בחזקת אותו השבט שנפל לחלקו אבל לפמש"כ נכון כיון דלא רצו לזכות בחזקה כדי לזכות במטלטלין א"כ גם מטלטלין שבהרים זכו רק בכיבוש מלחמה ולכן יד כל השבטים שוה בהם אמנם משמע לכאורה דזהו בתלושין שבהרים אבל בשאר מטלטלין איתא בסנהדרין דף כ' אוצרת מלכים למלך ושאר ביזה מחצה למלך ומחצה לעם ולא כל הקודם בהם זכה בהם אלא דיש בהן דין חלוקה וחולקים בשוה אבל עכ"פ גם מכאן מוכח דרק בדין כיבוש זכו לא בדין חזקה (וכן מוכח ברא"ש ב"מ על מתניתין דמצא בתוך הגל דס"ל דכל ישראל חולקים בשוה) ובהא העירותי במק"א על דברת רבינו בפ"ד ממלכים שפסק דשלל דידהו לא אישתרי אלא במקום רעב וסכנה והקשו עליו מגמ' דחולין דף י"ז דמשמע שלל דידהו אישתרי אפי' כתלי דחזירי אפ"י שלא במקום רעב וסכנה אולם י"ל זה תליא אי אמרינן דהך ובתים מלאים כל טוב דדרשינן אפ"י כתלי דחזירי הוה הפקר וכל הקודם בהם זכה אז שפיר י"ל דהוה שלל דידהו ואישתרי לגמרי אבל אי אמרינן דכולן חולקים בשוה א"כ לא זכו בהם רק עד אחר חלוקה א"כ ל"ה שלל דידהו אלא שלל דידן ואין להתיר אלא בשעת רעב וסכנה) והוא הערה חדשה:
**אך** לכאורה יקשה מהכא להיפך מדאמרינן דמחוברין בחזקת אותו השבט משמע דשבטים כל אחד זכה בחזקה בקרקע שלו ובמה שמחובר עליו אבל אי בתורת כיבוש זכו בהם א"כ אין חילוק בין תלושין למחוברין שבחזקת כל השבטים הם עד שיבוא לידי חלוקה אך י"ל דהנה בפ"ז מ"ה אלו הבאתי דברי חיה"ר בע"ז דאי ישראל זכו בירושה לא זכו רק במחוברין לא בתלושין א"כ י"ל דלכך בחזקת אותו שבט דהא גוף הקרקע בירושה הוא להם כמש"כ לקמן רק הפירות הוא דזכו בכיבוש א"כ כיון דעכ"פ מחובר לקרקע של כל שבט ושבט לכך הוא של אותו השבט אבל לעולם דקנאו בכיבוש לא בחזקה כדברי רבינו:
**כעת** ראיתי שעמד בזה בשו"ת חסד לאברהם חו"מ סי' מ"ו והביא דברי הרא"ש ב"מ דף כ"ג בהא דתנא מצא בגל ובכותל ישן הרי אלו שלו שום שיכול לומר של אמוריים הן וכ' הרא"ש וחצירו למה לא קנה לו ותי' מה שנשאר מן האמוריים ל"ה לאותו שנפל הקרקע לחלק כי הכל הי' מתחלה לכל ישראל ואחר שעמד שם ה"ה כאבוד מכל ישראל והרי היא של מוצאו עכ"ל והוי כגמ' דבב"ק ולכן העלה שם כיון דקיימ"ל א"י מוחזקת הוא להם לכן שפיר הוה של כל ישראל דזכו ע"י חצירו שזכה כל אחד עפ"י הגורל וממילא הוה כשותפים וכל זה בחצר דהוה חצר המשתמר אבל במה שהי' מונח בהר ובקעה שהוא מופקר ואינו משומר אינו זוכה בו בעל החצר ולכן נוטלו אחר הכיבוש מלחמה):
 ט') 
**הנה**
 המתבאר מדברי רבינו דכיבוש מבטל כיבוש ואין כיבוש מבטל חזקה והנה בח"ס בתשו' ביאר הדבר משום דאמרו דנכרי לאו בר כיבוש הוא כדאיתא בסנהדרין והא דעמון ומואב טהרו בסיחון היינו רק קודם מ"ת אבל לאחר מתן תורה ראה ויתר גוים ואין להם דין כיבוש רק דנבוכדנצר עפ"י ד' עשה ע"כ קנה ובטלה קדושתה ע"י כיבוש אבל החזקה של עזרא מכורש מלך פרס מי מרמי' לי' מיני' דכורש לכן נשאר הקדושה שני' וכ"כ בתויו"ט ואמנם בח"ס בח"י לגיטין דייק מהאי שמעתתא דהתם דעמון ומואב טהרו בסיחון בדין כיבוש כמש"כ הרשב"א והא דנכרי לאו בר כיבוש היינו דאין לו רשות לכבוש אבל עבר וכבש קנה יע"ש ול"נ ע"ד אחר ואדרבא עפ"י סברת רבינו רווחא שמעתתא הא דעמון ומואב טהרו בסיחון הוא באמת מהא"ט גופי' דאתי' כיבוש ומבטל כי מי שכבש מדינה בוודאי הרשות בידם לחזור ולכבשה במי שנלחם עמהם תחלה והא דאין דין כיבוש לנכרי היינו במי שאין לו רשות להלחם עמו כמו עמלק שלא יהא לו רשות ללחום עם ישראל כי הוא התחיל בישראל ע"כ שפיר אמרינן דנכרי לאו בר כיבוש הוא וא"כ ניחא בישראל שהחזיקו ע"י כורש ולא התחילו במלחמה נכרי לאו בר כיבוש הוא להלחם עם ישראל ע"כ לא פקע מקדושתה וכן מצאתי במחנא"פ ה' עבדים שכ' לישב הא דעמון ומואב טהרו בסיחון דלא יקשה מסנהדרין דנכרי לא ובר כיבוש הוא מושם דהי' ביניהם מלחמה תחילה וקרא דישב ממנו שביו דכ' הרמב"ן בגיטין דשפחה כנענית היתה משום דל"ה רשות לעמלק להלחם עם ישראל:
**והנה** לדעת הרשב"א בגיטין דע"י כיבוש קונה נכרי כשהוא בחזקת מלחמה אולם דעת הרמב"ן דמטעם כיבוש אין קונה אלא מטעם יאוש אתינן עלה אך במחנא"פ העלה דהרמב"ן ג"כ מודה דבחזקת מלחמה יש לנכרי דין כיבוש דדינא מלכותא דינא והא דרמב"ן מפרש מטעם יאוש היינו משום דסובר דאי בחזקת מלחמה אייריא אז גופו ג"כ קני לי' כמש"כ תוס' והרא"ש בפ' החולץ משא"כ בשמעתן דגיטין מבואר דלא קני רק למעשה ידיו לכן מוקי לה בנכרי שבאי לכן לא קני לגופי' רק יליף מעמון ומואב טהרו בסיחון דמצינו עכ"פ לנכרי שיש לו קנין ע"י חזקה ה"נ שבאי גזלן מצי קני ג"כ ע"י יאוש:
**אולם** לי נראה שיטה אחרת בזה דהנה ח"ס בחי' לגיטין מייתיא הרמב"ן פ' חקת דמשמע דגם בעמון ומואב טהרו בסיחון היינו שלא יהא גזל ביד ישראל כמו דאמרו באו נכרי דהוה גזל ביד ישראל וא"כ ניחא דבאמת נכרי לאו בר כיבוש כלל וכמש"כ לעיל ולפי"ז ניחא גם קו' המחנא"פ דמאחר דשבאי דשמעתין דקנאו רק למע"י ע"כ לא אייריא בכיבוש מלחמה א"כ מאי מייתיא מהא דעמון ומואב טהרו בסיחון ולהנ"ל א"ש דאף לרמב"ן סובר הטעם דכיבוש מלחמה אלא דסובר גם הא דטהרו בסיחון לא אהני רק לענין שלא יהא גזל ביד ישראל אבל לא לענין איסורא משום דנכרי לאו בר כיבוש הוא:
**והנה** אח"ז מצאתי בח"ס חולין דף ל"ב שכ' דאף דכיבוש קונה בגוי רק כמו גזלן שקונה ביאוש ושינוי אבל אינו מפריד בין הדביקים ואסור ביפ"ת אשת חבירו הגוי וסיים ואם אולי יזדמן שישלח הקב"ה נביא לפי שעה ויצוה כגון נ"נ לצור על מצים ועל צור כיון שאז נצטווה לכבוש ה"נ דשרי ביפ"ת לפי"ז מובן דבריו שבתשובה יפה דכיון דנכ"ד נצטווה לכבוש הארץ שפיר מפריד בין הדבקים ובטלה קדושתה:
**ובהא** רווחא כולי שמעתתא דגיטין דהקשה בפנ"י דאף לפני יאוש משום דחזקי' הוא דאי לאחר יאוש מהני האי חששא דחזקי' דחייש שלא יפיל עצמו לגייסות ולהפקיע מדין תורה מכש"כ לפני יאוש להעמיד על דין תורה שישתעבד ולא ניחוש לדילמא ממנע ולא פרקי עוד יש לדקדק דלמה צריך כלל רשב"ג להשיב אי לפני יאוש קאמריתו כשם וכו' הא בטעמא דחזקי' סגי דאיך נאמר דחכמים הפקיעו השיעבוד מן האדון ועשאוהו ב"ח מן התקנה אדרבא איפכא מסתברא דהא יש לחוש כדחזקי' שיפיל עצמו לגייסות ועוד יקשה איך סמך רשב"ג ואמר כשם ולא ביאר הטעם דלאחר יאוש הוא כדחזקי':
**עוד** הקשה הפנ"י ובמהר"ם בריבי בשם העולם לפירש"י דפי' דבין כך ובין כך ישתעבד לראשון אמאי משני הש"ס דספוקי מספקא לי' אי לפני יאוש הל"ל דרשב"ג ידע שפיר דאייריא לאחר יאוש אלא דבהא טעי דהוה סבור טעמא דרבנן דאית להו נמי טעמא דחזקי' היכיא דלא שייך מימנעי ולא פרקי' רק היכא דחיישינן משום דמימנע ולא פרק עדיף מדחזקי' ומשו"ה מהדר להו כשם מיהו רבא פשיטא לי' דרבנן סברי כשם אלא דלא ס"ל טעמי' דחזקי' כמש"כ תוס':
**והנה** בפנ"י הקשה אטעמא דחזקי' הא קיימ"ל סתם גזילה ל"ה יאוש בעלים וא"כ לאחר יאוש לא משכחת אלא כשאמר בפירוש נתיאשתי ומה"ת ניחוש שהעבד יפיל לגייסות על סמך שהאדון יאמר בפירוש שנתיאש עוד הקשה הפנ"י הא קיימ"ל יאוש לא קני ובתורת גיטין תי' משום דלגבי הלוקח איכא שר' אך הא הקשה בעבד שברח דקני עצמו ביאוש הא ליכא אלא יאוש לחודי' דל"ק ועוד הקשה הא אין יאוש לקרקעות ונראה לישב הכל דהנה הראב"ד הקשה איך קנאו למעשה ידיו הא אי קאי עמו בדינא מי לא מצי מפיק מתחת ידו ותי' הרמב"ן הביאו הרשב"א דמטעם יאוש בעלים נגעו בה דכיון דנתייאשו הבעלים זכה הנכרי בגופו למעשי ידיו לפי שלא פקע ממנו קנ"פ אבל ג"ש צריך וא"כ אף הקונה ממנו קנהו למע"י וכאלו גזל ומכרו לאחר יאוש בעלים דקנה ביאוש וש"ר אך הקשה א"כ במאי שקיל וטריא בקנין הנכרי ואימא דכספא בחזקה מניין שהרי הגזלן אינה קונה רק הלוקח כמו בכל יאוש וש"ר דגזלן לא קנה רק לוקח ועל כן העלה הרשב"א דאפי' לפני יאוש קני מטעם כיבוש מלחמה אלא דלפני יאוש מיד כשפדאו חוזר לבעלים ראשונים אי פדאו לשום ב"ח אבל לאחר יאוש כשפדאו לשום ב"ח יצא לחירות ולשום עבד י