## Maaseh Nissim on Pesach Haggadah, Magid, First Fruits Declaration ###### Maaseh Nissim on Pesach Haggadah, Magid, First Fruits Declaration 18:1 [Maaseh Nissim on Pesach Haggadah, Magid, First Fruits Declaration 18:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Nissim%20on%20Pesach%20Haggadah/s/Magid,_First%20Fruits%20Declaration/r/18:1) **ויוציאנו ה' ממצרים.** לא ע"י מלאך. בכאן הרבו לתמוה מהרי"א ובעל מעשה ה'. **Rabbi Mark Greenspan:** **Background** The Haggadah turns its attention to the plagues. It interprets the first part of the verse as a reference to the presence of God as the One who performs the plagues and the remainder of the verse as containing references to specific plagues. But why should the Haggadah refer to some plagues such as pestilence and blood and not to others in this verse from Deuteronomy? Rabbi Lorberbaum is troubled by this and attempts to read into the language of the Haggadah references to the other plagues as well. The plagues can be divided up in different ways and he finds ingenious ways to find such references in this verse. The plagues as a group are referred to by the expression “A mighty hand and an outstretched arm.” Similarly the reference to the plague is an opportunity to discuss the different nature of the various plagues. Who performed them, by what means and for what purpose? **And the Lord took them out – Not by means of an angel, nor by means of a Saraf, nor by means of a messenger but by means of the Holy One through His own glory.** There are several questions that are raised by commentators on this entire passage as well as the terminology that is used here: ###### Maaseh Nissim on Pesach Haggadah, Magid, First Fruits Declaration 18:2 [Maaseh Nissim on Pesach Haggadah, Magid, First Fruits Declaration 18:2](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Nissim%20on%20Pesach%20Haggadah/s/Magid,_First%20Fruits%20Declaration/r/18:2) שהאיך נאמר ולא ע"י מלאך והלא נאמר בהדיא וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים. וגם היאך אמר והכתי ולא שרף. הלא נאמר ולא יתן המשחית. וגם תימה מה ענין הארבעה שהזכיר מלאך ושרף ואחר ושליח מאחר שאין הפרש ביניהם. וגם מאין לו לדרוש מועברתי מלאך ומוהכיתי שרף ומאני ה' שליח ואחר. **Rabbi Mark Greenspan:** What is the difference between an angel (Malach), a fiery being (Saraf,) a messenger (Shaliach) as well as the other terminology that is used for such beings in the Bible? Why does the Haggadah mention four categories of spiritual beings? There is a difference between a “messenger” and an “envoy. ” A messenger has a choice about whether or not he performs a specific task, while an envoy is simply a means of performing the task and has no choice in its performance. If there is a divine decree, the envoy has no free will in the performance of the act any more than a stick that strikes someone has a choice in that act. The stick is not a messenger, but a means of performing the act. The envoy is an object that performs the will of others. An angel or a fiery being can be either a messenger or an envoy, an object that is used to fulfill the divine will. The words Malach and Saraf refer to the nature of the act being performed. When the act is for the benefit of others, the one performing the act is a Malach, but when the act involves destruction or violence, then it is performed by a Saraf, sometimes referred to as a Mashchit, a destroyer (see the verse quoted in question two, below). These two types of beings can be messengers, with free will to act, or they can simply be the means that God uses to carry out His will. In this passage when the Maggid says “Not by means of an angel, and not by means of a…” we learn that while God may have acted through the agency of a Malach and a Saraf, they were merely the means of the act and not the actor. They were no different than a stick in the hands of someone striking another. Therefore, it was really God who performed these acts since the angel and the fiery beings were not messengers. ###### Maaseh Nissim on Pesach Haggadah, Magid, First Fruits Declaration 18:3 [Maaseh Nissim on Pesach Haggadah, Magid, First Fruits Declaration 18:3](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Nissim%20on%20Pesach%20Haggadah/s/Magid,_First%20Fruits%20Declaration/r/18:3) וביישוב כל זה נראה. דהנה שם שליח נאמר על אחד שמצוין לו לעשות ונסתלק ממנו והשליח אי בעי עביד אי בעי לא עביד וכשעושה מדעת עצמו הוא עושה זה נקרא בשם שליח. אבל אם אחד עושה הדבר על ידי אמצעי והעושה לא נסתלק בשום פעם מהאמצעי מראש ועד סוף המעשה ההוא יקרא כלי ולא שליח כמו הרודה במקל לא יקרא המקל שליח רק כלי לעושהו וכן אפילו אם אמצעי הוא בר דעת כשאוחז העושה ביד האמצעי ומכה בו או עושה בו שאר מעשה לא יקרא האמצעי שליח רק כלי לעושהו ולא יקרא שליח רק כשנותן רשות לאחד והשליח עושה מדעת עצמו ההוא יקרא שליח ולזה בשאר עונשים שהקב"ה נותן רשות למשחית להשחית וכענין אמרם כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין טוב לרע וכן מעשה הטוב כשהמלאך עושה בציווי הקב"ה מדעת עצמו נקרא שליח ומלאך כי מלאך ג"כ שם נופל על השליח רק שעל מעשה הטוב נקרא מלאך ועל השחתה נקרא משחית או שרף וכן לא יאמר כלל על מה שנקרא כלי לעושהו שהדבר נעשה על ידו כמו שלא שייך לומר על הרודה במקל שהכה על ידי המקל רק שהכה במקל ולזה במצרים שהקב"ה לא נתן רשות להמשחית כענין שנאמר ולא יתן המשחית והקב"ה היה אוחז מראש ועד סוף אף שהמשחית היה אמצעי בהכאה לא יקרא להמשחית שליח רק כלי ושפיר אמר המגיד שלא היה ע"י שליח אף שנאמר ולא יתן המשחית כי באמת היה המשחית רק שלא נקרא שליח וכן במעשה הטוב לא יקרא האמצעי לא מלאך ולא שליח כיון שהיה על יד הקב"ה בעצמו רק שהאמצעי היה כלי לעושהו. ובזה מיושב ג"כ קושי' המפורשים שהקשו שבפרשת משפטים לא התפלל משה על שליחות מלאך ובפ' כי תשא התפלל ואמר אם אין פניך הולכים. ובזה א"ש שבפ' משפטים אמר לו כי שמי בקרבו ולא היה נקרא המלאך רק כלי ולכן לא התפלל משא"כ בפ' כי תשא שאמר לו כי לא אעלה בקרבך והיה רוצה שיתנהגו ע"פ שליח ולזה התפלל ואלו הארבעה שהזכיר מלאך ושרף ושליח ואחר. נראה כי הרמב"ם בספרו מורה נבוכים ח"ב פ"ו כתב שמלאך נאמר ג"כ על כח טבעי המוטבע בטבע. **Rabbi Mark Greenspan:** How can the Maggid tell us that God did not perform such acts by means of such beings when the Bible explicitly makes such statements? For instance, we read in the book of Numbers 20:16, “We cried out to the Lord and He heard our plea and sent an angel who freed us from Egypt,” and Exodus 12:23, “The Lord will pass over the door and not let the Destroyer enter and smite your home.” Rabbi Moses Maimonides also understands the term Malach as referring to the forces of nature that serve some larger divine purpose. When the Haggadah says that God did not perform an act by means of an angel, it means that this act wasn’t simply a coincidence of nature but a fulfillment of the divine will. At the time of the Exodus from Egypt, there were four divine acts that occurred: God smote the first born of Egypt, saved the first born of the Israelites, brought judgment against the Gods of Egypt and revealed His presence to the entire land of Egypt. The four expressions in the Haggadah are meant to teach us that each of them was uniquely and solely an act of God, not a coincidence of nature or some predetermined act that was set in motion with the creation of the world. Both the act of destroying the Egyptians and the act of saving the Israelites were acts of God. ###### Maaseh Nissim on Pesach Haggadah, Magid, First Fruits Declaration 18:4 [Maaseh Nissim on Pesach Haggadah, Magid, First Fruits Declaration 18:4](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Nissim%20on%20Pesach%20Haggadah/s/Magid,_First%20Fruits%20Declaration/r/18:4) והנה בשעת יציאתן ממצרים היה ארבעה דברים. א) שהוכו בכורי מצרים. ב) שניצולו בכורי ישראל. ג) שהפיל לאלהיהם כמ"ש ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים. ד) שנגלה עליהם מלך מ"ה הקב"ה כמ"ש המגיד שלא הספיק בצקם להחמיץ עד שנגלה עליהם ממ"ה הקב"ה וגאלם. והנה הקדמנו בשם הרמב"ם ששם מלאך נאמר על כח טבעי וכענין אמרם שהקב"ה שולח מלאך בבטן האשה לצייר הוולד שהוא כח טבעי ע"ש שהאריך בהרבה מאמרים בש"ס. ולזה רצה המגיד למעט שהן בהשחתה הן בהצלה במכת בכורות לא היה ע"פ כח טבעי כעפוש האויר וכדומה. וגם רצה למעט שלא היה כדרך שאמרו תנאי התנה הקב"ה עם הים שיקרע. ורצה למעט זה שלא היה זה ע"פ טבע שהטביע הקב"ה בשעת בריאה רק היה בריאה מחודשת הן בהשחתה הן בהצלה. לזה אמר שלא היה ע"י מלאך שהוא שם שליחות על הטוב ולא ע"י שרף שהוא שם שליחות על השחתה. ולזה ממעט (מועברתי מלאך ומוהכתי שרף) וגם רצה למעט שבהפלת השר של מצרים שלא שייך בו כח טבעי לזה נקט שלא היה ע"י שליח. ולזה ממעט (מבכל אלהי מצרים אעשה שפטים ולא השליח) וכן כשנגלה עליהם לא היה נגלה עליהם ע"י אמצעים ומסכים מבדילים רק שכולם הכירו והראו באצבע שזה אלהינו וכולם ראו (שאני ה' ולא אחר) ובזה לא שייך לתפוס לשון שליחו לה נקט ולא אחר. ובעל מעשה ה' כתב. כי בשעת הכאת בכורות היו מוכים כל מצרים דכתיב בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל ולא כתב בנגפו את בכורי מצרים וכן כתוב ופסחתי עליכם ולא יהיה בכם נגף ולא כתב ולא בבכוריהם נגף אלא ודאי שנגיפה היה בכל מצרים רק לא מכת מיתה כי נגיפה סתם לא נאמר רק על הכאה. והאמת כדבריו שכן פירש"י בפ' וארא בפסוק הנני נוגף את כל גבולך בצפרדעים שכל לשון מגיפה אינו לשון מיתה אלא לשון מכה ע"ש. והנגיפה שהיה כוללת כל בתי מצרים היה ע"י משחית ולזה הוצרך דם פסח להצילם מהנגיפה של משחית. אבל הכאת בכורות מכת מות היה ע"י הקב"ה בעצמו המבחין בין טפה של בכור ולזה באמת לא היה צריך שום אות. **Rabbi Mark Greenspan:** How does the Maggid reach the conclusion that the four phrases in Exodus 12:12 refer to these four categories of angel, fiery beings, messenger and another? Each of the expressions in Exodus, then, refers to a type of divine act. “I will pass through the land of Egypt” is a reference to the Malach – God, and not some Malach, saved the Israelites while destroying others: “I will smite” refers to what might be thought of as the act of the Saraf: It was God who killed the first-born and not some other force. The last two phrases in this verse, “I will exact judgment” and “I am the Lord” are meant to teach us that the judgment of the gods of Egypt and God’s revelation were not through some other means but through an act of God.