## Maaseh Rokeach on Divorce Chapter 11

###### Maaseh Rokeach on Divorce 11:1:1
[Maaseh Rokeach on Divorce 11:1:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/11:1:1)

**אין נושאין את הקטנה.** בא להזהיר בין לאב בין לבעל שאין ראוי לישא קטנה עד שתגדיל ותאמר בפי' אני רוצה כמ"ש רבינו פ"ג דאישות דין י"ט ושוב כתב ז"ל דין הקטנה שהיא ממאנת ובטעם המיאון למה תיקנוהו חז"ל דכיון דאמרו בגמרא לעולם יתרחק אדם מן המיאון משום דאפשר דלכי גדלה מיחרטה מעתה אעיקרא דדינא למה תקנו כן הו"ל להניחה אצל בעלה עד שתגדיל וי"ל דכיון שהיא קטנה אין בה דין חיוב להכריחה לישב תחת בעלה בע"כ וכדאמרינן בגמרא חיובא לדרדקי ומפני שיש לחוש פן תניח בעלה ותלך לבית אמה ושוב תתפייס ותשוב לבעלה ועוד תשוב תעשה כן מכח קטנותה והו"ל כחוכא ואיטלולא ועוד שיש לחוש שמא תפקיר עצמה באותם העתים שהיא בורחת מבעלה דמטעם זה תיקנו לה נישואין כדאיתא בפ' חרש משא"כ כשהיא ממאנת ובפני שני עדים שאומרת להם דעו שאין רצוני בבעל זה אז בהכרח היא מרגשת בעצמה ובודאי שלא תחזור אצלו וזהו מ"ש בגמ' נישואיה הן הן מיאוניה דכיון שנשאת לאיש אחר אין לחוש עוד בדבר ומה שלא תיקנו שיכתוב לה הבעל גט נראה דהט' שלא לפוסלה מן הכהונה ועוד שאם יגרשנה ותנשא לאיש אחר ותמאן בו בעודה עדין קטנה תהיה אסורה לחזור לראשון וכמ"ש רבינו לקמן דין י"ז ובס' ידי אליהו האריך בזה ואין דבריו נראין כמבואר גם שם הקשה על רבינו במ"ש פ"א דה' יבום דין י"ג קטנה שהשיאה אביה וגירשה בעלה והחזירה ומת ועדין היא קטנה ה"ז אסורה ליבם מפני שגירושיה גרושין גמורין שהרי אביה השיאה וכו' ע"כ ותמה על דבריו שלא כתב שנתגרשה ע"י אביה וכדברי רש"י והטור ז"ל דדוקא בנתגרשה ע"י אביה ע"ע. עוד הקשה למ"ש שגירושיה גירושין גמורין שהרי אביה השיאה משמע מדבריו שהיות הגירושין גמורין תלוי בקבלת אביה קדושיה שכל שהשיאה אביה אפי' שקיבלה היא גטה בקטנותה הויין גירושין גמורין ולא ידעתי מאין למד זה רבינו וכו' וצ"ע עכת"ד. ולא ידעתי למה הניח דברי רבינו בצ"ע והרי אין כאן תחילת קושיא שהרי רבינו לא נחית שם אלא לאשמועינן שכשנתגרשה אפי' בעודה קטנה פקע זיקת היבם ואסורה לו מפני שהדבר נעשה ע"י אביה ואלו היה חושש הרב המקשה ז"ל לתור אחר דברי רבינו לא היה מקשה כלל שהרי בפ"כ דין י"ח כתב דהמקדש קטנה ע"י אביה וגירשה כשהיא קטנה אביה מקבל גיטה וכו' קידשה אביה כשהיא קטנה ומת אם מבחנת בין גיטה לד"א ה"ז מתגרשת משיגיע הגט לידה וכו' ע"כ וכיון שרבינו ביאר הדין במקומו מה לנו לחוש ולדקדק כשהביאו במקום אחר בדרך אגב דודאי כדינו קאמר כמו שהזכירו במקומו ומינה אתה למד דל"פ רבינו על רש"י והטור ז"ל דלעולם כשאביה קיים יש לו לקבל הגט הוא עצמו אבל מת אז מחלקינן בין אם מבחנת ללא וכדעת רבינו ז"ל וק"ל:


###### Maaseh Rokeach on Divorce 11:2:1
[Maaseh Rokeach on Divorce 11:2:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/11:2:1)

**החרשת וכו'.** יש להסתפק אם קבלה קדושין מאחר בעודה תחת בעלה אם היא אסורה לשניהם דאם נדון אותה כקטנה שמיאנה הרי דינה מפורש לקמן בדין י"ו אך החרשת חמירה מקטנה שהרי היא צריכה גט עכ"פ דאין המיאון מועיל בה ויש להתיישב ועיין להכנה"ג סי' קנ"ה:


###### Maaseh Rokeach on Divorce 11:3:1
[Maaseh Rokeach on Divorce 11:3:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/11:3:1)

**קדושיה הן הן מיאוניה.** נתבאר בגמ' ועיין מ"ש בדין א':


###### Maaseh Rokeach on Divorce 11:4:1
[Maaseh Rokeach on Divorce 11:4:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/11:4:1)

**עד מתי הבת ממאנת וכו'.** מדכתב עד שתהיה נערה וכו' משמע דנבדקה ונמצאו לה סימני נערות אלא שעדין אינה נקראת בוגרת עד השלמת השנים אבל יוצאת מכלל קטנה אחר י"ב ויום א' כיון שנמצאו לה הסימנין וכמו שנתבאר כל זה בדברי רבינו פ"ב דהל' אישות וכיון שכן בהכרח איירי רבינו בנבדקה ולכך סיים או עד שיוודע שהיא איילונית כלומר שנבדקה כמה פעמים ולא נמצאו לה שום סימן וא"כ כשכתב אח"ז במד"א וכו' היינו עפ"י האמור שנבדקה ולא נמצאו לה סימנין שכיון שלא בא עליה אף אם גדלה בשנים יכולה למאן דאין כאן קדושין מה"ת כלל אבל אם נבעלה וכו' שוב אינה ממאנת ומבואר הדבר דא"צ לבעול בפני עדים כדי שיהיו הקדושין גמורין שהרי בפ"ד דהל' אישות דין ח' כתב רבינו שאין קדושיה קדושין גמורין מה"ת אלא מד"ס והן תלויין שאם ישבה עם בעלה עד שגדלה גמרו קדושיה ונעשית אשת איש גמורה וכו' ע"כ הרי דבישיבה בעלמא קאמר כדרך איש ואשתו ולא שצריך עדי יחוד וכו' וה"ט שהם גומרין בלבם לקיים הקדושין הראשונים והיא מקודשת גמורה ואף דהתם כשהביאה סימנין ודאי קאמר שהרי כתב עד שגדלה וכו' ואלו הכא בלא הביאה סימנין קאמר מ"מ לענין הישיבה עם הבעל הם שוין אלא ששם היא א"א גמורה מכח הסימנין וכאן אינה אלא ספק דאפשר שבאו לה סימנין ונשרו וכ"נ מתוך דברי הרד"ך ז"ל בית כ"ד אות ו' ע"ש. אמנם יש לגמגם בזה מדברי ה"ה שכתב דאמרינן דבעל לשם קדושין וכו' משמע דבעילה לשם קדושין דוקא קאמר אך נראה שאפשר לכוין דבריו דהכוונה לשם קדושין הראשונים א"נ לשם קדושין דקאמר הכוונה לשם אישות ובכוונה שהיא אשתו תדע שכתב דאמרינן וכו' ואלו דוקא קאמר הרי צריך עדי יחוד שיאמר בפניהם שבזאת הביאה הוא מקדשה ואין זה במשמע דברי ה"ה וגם לא במשמע דברי רבינו הנ"ל שבפ"ד דהלכות אישות ומ"ש רבינו וא"ץ בדיקה למיאון ע"כ לפרש דכוונתו דאף דלעיל איירי בנבדקה וכו' משמיענו השתא דלכתחילה מאחר שנבעלה א"ץ בדיקה דודאי שאינה יכולה למאן שחזקתה שהביאה סימנין אלא דתיבת למיאון שכתב ז"ל היא מגומגמת דכיון שכבר סיים דאינה ממאנת היל"ל וא"ץ בדיקה שחזקתה וכו' ועוד דהמשך הלשון משמע דר"ל א"ץ בדיקה למאן כלומר דיכולה למאן בלא בדיקה וזה אי אפשר שהרי סיים שחזקתה שהביאה סימנין וכיון שיש לנו זאת החזקה איך נאמר שיכולה למאן. וראיתי בזה להרב כנה"ג סימן קנ"ה בהגהת הטור אות נ"א שכתב שמהראנ"ח ח"א סי' כ"ו עמד בדקדוק זה דלמיאון שכתב רבינו הוא מיותר ושפירש בו פירושים מתחלפין והוא ז"ל כתב דרבינו הוצרך לפרש למיאון דאל"כ היינו אומרים דא"ץ בדיקה ואם קדשה אחר אין קדושין תופסין בה ואף דבגמ' אמרו דהך חזקה אינה אלא להחמיר ולא להקל היינו מפרשים בענין המיאון דוקא אבל בדבר היוצא מן המיאון כגון אם נתקדשה לאחר לא. לזה הוצרך רבינו להוסיף תיבת למיאון לדיוקי דדוקא למיאון אמרינן הך חזקה אבל לענין קדושין לא אלא צריכה בדיקה דוקא ודלא כמהראנ"ח ז"ל וכו' ע"כ. ועם כי דרך נכון הוא מ"מ נראה דכל כי האי הו"ל לרבינו לבארו בהדיא דיש מקום לטעות דאם איתא הו"ל לאסמוכי המיאון לחזקה ולכתוב וא"ץ בדיקה שחזקתה וכו' למיאון דאז הוה משמע להדיא בלי ספק דהך חזקה לא מהניא אלא לדין מיאון לכ"נ יותר דכוונת רבינו שהזכיר זה אחר החלוקה שנבעלה וכתב עלה דאינה ממאנת הוצרך לבאר דלא נימא הגם שנבעלה יבדקו אותה ואם לא מצאו בה סימנין תמאן לזה כתב דא"ץ בדיקה כלל למיאון כלומר כדי שתמאן אם לא נמצאו לה סימנין דכיון שנבעלה דיש כאן חשש איסור תורה אמרינן חזקתה שהביאה סימנין משא"כ כשלא נבעלה דאין סומכין על זאת החזקה ואם לא בדקוה תמאן ותלך והן הן דברי ה"ה ז"ל אלא דלשונו מגומגם וגם נראה שסותר את עצמו דכיון דאמרינן דאף אם לא נבדקה יכולה למאן ואין אומרין חזקה זה מכיון שלא נבעלה וזהו שסיים ז"ל אבל כשלא נבעלה וכו' אין אומרים הוחזקה וכו' ולמעלה כתב וכיון שכן אם נבדקה ואין לה סימנין וכו' ע"כ וכיון שלבסוף כתב דאפילו בלא נבדקה וכו' מעתה מאי אירייא מ"ש וכיון שכן אם נבדקה וכו' וכבר תמה עליו הרל"מ ז"ל ע"ע. אך לעד"ן דברי ה"ה שרירין וקיימין דמתחילה פי' הבמד"א שכתב דע"כ איירי בנבדקה ולא נמצאו לה סימנין שזהו מ"ש רבינו עד שתהיה נערה וכו' כנז"ל וא"כ בהכרח הבמד"א וכו' היינו כשנבדקה ושוב פי' החלוקה של בא עליה דאעפ"י שלא נודע אם הביאה סימנין אינה ממאנת ונקט הך לישנא דאעפ"י שלא נודע כלפי הרישא דאפי' שנודע שלא הביאה וקאמר דכיון שהביאה כשנבעלה וכו' כלומר לפי החזקה וכו' הויא לה מקודשת דאורייתא וכו' והיינו שסיים באיסורא דאורייתא אמרינן חזקה וכו' ושוב בא לפרש או אינה צריכה בדיקה וכו' שכתב רבינו דמינה משמע לן דזאת החזקה לא נאמרה אלא להחמיר ובנבעלה אבל אם לא נבעלה ולא נבדקה מדברי רבינו אלה משמע לן דיכולה למאן בסתם כל שלא נבדקה וידוע לנו בבירור וכו' והרל"מ ז"ל סבב דעת רבינו לפן אחר והנלע"ד כמ"ש:


###### Maaseh Rokeach on Divorce 11:5:1
[Maaseh Rokeach on Divorce 11:5:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/11:5:1)

**הרי שנבדקה וכו'.** בא לבאר ז"ל דין הגט דדין המיאון כבר ביארו ז"ל וכי היכי דלא נימא כיון דאלימא החזקה וכו' מעתה אפילו נבדקה נימא אלימא חזקתה לומר דודאי נשרו לזה ביאר דכיון שלא מצאו לה סימנין איתרע החזקה לענין שאין כאן אלא ספק וכו' ומ"ש ואם מיאנה וכו' היינו כלפי שנתקדשה לאחר שהרי קי"ל בעלמא דהן הן מאוניה כמ"ש בדין ג' שהשמיענו ז"ל דצריכה גט מן השני מספק דמן הראשון כבר ביארו ז"ל:


###### Maaseh Rokeach on Divorce 11:6:1
[Maaseh Rokeach on Divorce 11:6:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/11:6:1)

**קטנה שלא מיאנה והגדילה וכו'.** משמע דר"ל שהגדילה בשנים וגם הביאה סימנין דאם לא הביאה סימנין הרי קטנה עד זמן האילונית כמ"ש רבינו בפ"ב דהל' אישות. ועמ"ש רבינו שהרי לא בא עליה אחר שהגיעה לשני נערות וכו' הקשה הרל"מ ז"ל דאם בא עליה אחר שהגיעה לשני נערות ולא ידענו שהביאה סימנין מקודשת גמורה הוי כמ"ש רבינו לעיל דאמרינן חזקה הביאה סימנין וא"כ אמאי קאמר דהוי ספק מקודשת ע"כ ולפי מ"ש לעיל בשם ה"ה ז"ל נראה דאין כאן קושיא דהחזקה שאנו מחזיקין אותה שהביאה סימנין אינו אלא להחמיר בשל תורה והא ראיה שכשלא נבעלה אין אנו אומרים חזקה זו וכיון שכן גם היא בכלל הספק מדאורייתא ודו"ק. גם מ"ש שם הרל"מ


###### Maaseh Rokeach on Divorce 11:6:2
[Maaseh Rokeach on Divorce 11:6:2](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/11:6:2)

ז"ל עמ"ש רבינו ולא בא עליה אחר שהגדילה דל"ד הגדילה דבעינן שיהא לה סימנין ושנים וכו' א"ץ לזה כמ"ש וודאי דהגדילה הכוונה היא בשנים וסימנין כנז' וק"ל:


###### Maaseh Rokeach on Divorce 11:6:3
[Maaseh Rokeach on Divorce 11:6:3](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/11:6:3)

**אבל אם גירש שני לא יקיים ראשון וכו'.** בזו שאין קדושי ראשון אלא מד"ס כתב ז"ל דיש לגזור שמא יאמרו וכו' ולעיל גבי בא עליה אחר שהגיעה לשני נערות לא כתב אלא דהיא ספק מקודשת וצריכה גט מספק וכו' משמע דמותרת לחזור לראשון אף אחר שגירשה ולכאורה היה נראה דלא הוצרך לבאר מפני שהדבר נלמד בק"ו אם כשאין הקדושין אלא מד"ס אנו מחמירין ואומרים שלא יכנוס הראשון אחר שגירש השני משום גזרה שמא יאמרו וכו' כשיש שם קדושי תורה אפילו בספק לא כ"ש שיש לגזור וכו' אמנם ראיתי להרב בצלאל ז"ל סי' ז' שרצה להבין בדברי רבינו דבההיא יכנוס ראשון ועיין להרב כנ"הג סימן קנ"ה בהגהת הטור ז"ל:


###### Maaseh Rokeach on Divorce 11:7:1
[Maaseh Rokeach on Divorce 11:7:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/11:7:1)

**איזוהי קטנה וכו'.** כבר נתבאר פ"ד דהלכות אישות דין ז' ועמ"ש שם ולמ"ש רבינו וכל מי שהשיאה אחיה וכו' הוא מהמשנה דיבמות דף ק"ז ומשמע דאין הקפידה אלא שיהא מדעתה של הקטנה אבל דעת אחיה ואמה לא קפדינן בה ובב"י סי' קנ"ה הביא מחלוקת בזה ע"ע:


###### Maaseh Rokeach on Divorce 11:8:1
[Maaseh Rokeach on Divorce 11:8:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/11:8:1)

**כיצד ממאנת אומרת בפני שנים וכו'.** שם דף ק"ז הלכה כאותו הזוג דמכשירין בשנים וכתבו התוס' ה"ה בחד אלא שצריך לעדות שמיאנה ע"כ. ונראה שכן דעת רש"י ז"ל שהרי בההיא דיתר על כן אר"י בר יהודה אפילו שיגרה בעלה אצל חנוני וכו' פירש"י אצל חנוני דליכא אלא חנוני וכו' ע"כ משמע שדעתו ז"ל להכשיר אפי' בעד אחד בדיעבד וה"ה ז"ל כתב דיש מי שכתב דלכתחילה בעי ג' ואין כן דעת רש"י ז"ל ודעת רבינו וכו' ע"כ משמע דרבינו סבור כרש"י ז"ל וא"כ גם בזו אפשר דס"ל הכי דאפי' בחד סגי בדיעבד אלא דאנכי הרואה דמשמעות דברי רבינו נוטין הפך זה שהרי לא הזכיר ז"ל ההיא דחנוני כלל ולכאורה הוה תמיהא מילתא טובא שהרי בזו שהיא אחרונה בברייתא ואמרו בכולן יתר על כן וכו' ואמרו עלה אין לך מיאון גדול מזה ובאינך לא נאמר זה הלשון אלא ה"ז מיאון סתם וכיון שכן אדאשמועינן רבינו דהיו אורחין מסובין וכו' לישמועינן הא דעדיפא טובא אלא נראה דלא רצה להזכירה לאשמועינן אגב ארחיה דבעינן שנים אפילו בדיעבד:


###### Maaseh Rokeach on Divorce 11:8:2
[Maaseh Rokeach on Divorce 11:8:2](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/11:8:2)

**אפילו היו אורחין מסובין וכו'.** פירש"י ז"ל אפילו אורחים דליכא ב"ד ותו דהני משתק שתקי ולא קא מודעי ע"כ. ולכאורה לא הבנתי מאי קאמר דאמאי ליכא ב"ד ומי הגיד לנו דאין שם כי אם שני אורחים לבד הא בברייתא אמרו סתם ומשמע דאפילו איכא אינשי טובא ובגירסת רש"י להרי"ף ז"ל ראיתי שכתב דליכא ב"ד דהני משתק שתקי משמע דר"ל דאין שייך ב"ד מפני שאלו מעולם לא יעידו על זה משום כבודו של הבעל שהרי הם סועדין אצלו ודאי לא יעידו על זה וכו' אמנם בנ"י שם כתב כדברי רש"י של הגמ' ואפשר דכוונתו מפני שלא נתייחדו להיות ב"ד ולדון שהרי בסעודה הם יושבים ועכ"ז לא נחה דעתי בפירושו שהרי הוא פוסק דבשנים סגי ולא בעינן ב"ד כמ"ש מדברי ה"ה שכתב כן בשמו ור' יהודה דברייתא נחית להקל בדבר שהרי אומר יתר על כן וכו' וכיון שכן מנ"ל דבעינן ב"ד הרי בשני עדים סגי לדעתו ז"ל ותו דבההיא דשיגרה אצל חנוני כתב ז"ל דליכא אלא חנוני ואפ"ה אמרו דאין לך מיאון גדול מזה וכיון דאפי' אחד סגי מאן דכר שמיה דב"ד וכו' סוף דבר לא זכיתי להבין דבריו כעת. ודע דהטור והרב"י סי' קנ"ה השמיטו כל זה גם בש"ע לא הזכירו ותמהני למה מכ"ש שהרי"ף ורבינו והרא"ש ז"ל הזכירום ע"ע:


###### Maaseh Rokeach on Divorce 11:9:1
[Maaseh Rokeach on Divorce 11:9:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/11:9:1)

**השנים שממאנת וכו'.** שם. בראשונה היו כותבין גט מיאון לא רעינא ביה ולא צבינא ביה ולית אנא בעיא להתנסבא ליה כיון דחזו דנפיש דבורא אמרו אתי לאחלופי בגיטא וכו' ופירש"י אתי לאחלופי בגיטא שיכתבנו סופר בור בגט גרושין לגרש בו אשה ע"כ וכ"כ התוס' ז"ל וכיון שכן ק"ל על ה"ה ז"ל שכתב ופי' דילמא אתי לאחלופי בגיטא ויבאו לאסור קרובות ע"כ דמנ"ל הך פירושא ולמה לא כת' כדברי רש"י ותוס' ושם ריוח בין הדבקים כיון שדברי רבינו סתומים:


###### Maaseh Rokeach on Divorce 11:10:1
[Maaseh Rokeach on Divorce 11:10:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/11:10:1)

**צריכים שיהיו מכירים וכו'.** ה"ה ז"ל נ"ט לדברי רבי' למה הצריך שיהיו מכירים האיש והאשה ע"ע גם בפ"ד דהל' יבום דין כ"ט הביאו רבינו גבי דייני חליצה וכו' אך מ"ש ה"ה מ"ש בגמ' גבי מיאון דלא חיישי' לב"ד טועין נר' פשוט דל"ד דהא במיאון לא בעי' ב"ד לדעת רבי' דבפני שנים סגי אף לכתחילה:


###### Maaseh Rokeach on Divorce 11:11:1
[Maaseh Rokeach on Divorce 11:11:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/11:11:1)

**כבר נהגו וכו'. בכך בשבת וכו'.** כתב ה"ה ז"ל שזה הנוסח שהזכיר רבינו ברור הוא שהוא מועיל והשיג על בהע"ט שהוסיף בנוסח למהך להתנסבא לכל גבר דתצבי ואינש לא ימחי בידה מיומא דנן ולעלם ע"כ ונוסח רבינו עיקר לפי שלשון זה הוא בגט ואתי לאחלופי דהשתא דנפיש דבוריה אמרו בגמ' דאתי לאחלופי כ"ש לכתוב בו לשונות הגט עכ"ל ולא זכיתי להבין איך נחה דעתו ז"ל אפי' בנוסח רבינו וכתב עלה שהוא ברור וכו' והלא בגמ' אמרו בברייתא בראשונה היו כותבים גט מיאון לא רעינא ביה ולא צבינא ביה ולית אנא בעיא להתנסבא ליה כיון דחזו דנפיש דבורא אמרו אתו לאחלופי בגיטא תקנו הכי ביום פ' מיאנה פ' בת פ' באנפנא ע"כ והכי גריס הרי"ף והרא"ש ז"ל ע"ע וכיון דבהנך לישני אמרו דאתי לאחלופי מעתה נראה דאין ראוי להזכירם כלל דהא כי היכי דלא נטעי בדברי הברייתא שאמרה כיון דחזו דנפיש דבורא וכו' דמשמע שטעם אתי לאחלופי לא נאמר אלא על ריבוי הדברים דהיינו לא רעינא ולא צבינא ולית אנא בעיא להתנסבא ליה אבל הה"נ שאם לא יכתוב אלא אחד או שתים מאלו הלשונות אין קפידא שהרי אין כאן רבוי דברים כ"כ וכי היכי דלא נטעי בהא הוסיפו לומר דתקינו הכי ביום פ' מיאנה וכו' כלומר דזה הלשון דוקא וכתבו בקיצור נמרץ שלא לבא לידי חשש תקלה כלל וכך הם דברי התוס' שם ד"ה אתי לאחלופי וכו' ומשמע מכאן לשבש מה שכתב בתיקוני גט מיאון ולא רעינא ביה וכו' אלא כתבינן ליה כדמשמע הכא עכ"ל הרי שגם התוס' הבינו הדברים כפשטן דאין לכתוב אלא ביום פ' מיאנה וכו' וזו היא שיטת הרי"ף ז"ל שלא הזכיר שום נוסח בגט כי אם מ"ש בגמ' ממש וכיון שכן היכי נחה דעת ה"ה ז"ל בנוסח רבינו הרי רבינו הזכיר דלא צבינא ביה ולא קאימנא עמיה ואף דאינן אלא שתי לשונות מ"מ כיון דבברייתא אמרו כיון דחזו דנפיש דבורא וכו' לא היה לו לרבינו להעתיק אלא אחד או אפי' אחד לא אלא כלשון הברייתא ביום פ' מיאנה וכו' גם ראיתי להטור ז"ל סי' קנ"ה שהביא הנוסח כדברי רבינו והרב"י שם לא נרגש כלל וגם לא הזכירו בש"ע שם והכנה"ג ג"כ לא נרגש כלל ולא ידעתי מאי אדון בה גם דברי רי"ו נכ"כ ח"ה נתקשו אצלי שהזכיר בנוסח המיאון לא רעינא ביה ולא צבינא ביה ולא צבינא להתנסבא ליה וכו' ואלו הג' לשונות נאמר בגמ' עליהם כיון דחזו דנפיש דבורא וכו' וא"כ דבריו נראין הפך הברייתא גם בס' תקון סופרים כ"י מהרב שמואל יפה ז"ל שהיה בבית גנזיו של הרב כנה"ג ז"ל והוזכר בדבריו בח"מ סי' ר"ב אות י"ח בהגהת הב"י וסי' תמ"א בהגהת הטור אות ד' וקראו עיטור סופרים והגיה בו הרב מכתיבת ידו מצאתי שם סי' כ"ז בנוסח המיאון וז"ל וכען לא ניחא לי דאהוי לאינתו להאי גברא ולא רעינא ביה ולא צבינא ליה ולית אנא צבית להתנסבא ליה וכו' ואפקדינא למכתב לה גיטא ולמיתב לה ואשרנוה למהך להתנסבא לכל גבר דתצבי ואנש לא ימחא בידה מן יומא דנן ולעלם והרי היא מותרת לכל אדם כדת משה וישראל ע"כ ובתחילת הנוסח שכתוב שם בכך וכך לירח פ' הגיה שם הרב כנה"ג וז"ל בנוסח שהובא במחזור רומניא כתוב לחדש ולא דק עכ"ל ומדנחית להגיה ש"מ שהציץ בזה הנוסח והבינו בטוב וכיון שכן יגדל התימא מכמה צדדים חדא שנוסח זה נראה הפך הברייתא להדיא שהוסיף ע"ד הברייתא וכען לא ניחא לי וכו' ולא רעינא ולא צבינא ולית אנא צבית וכו' שהם ד' לשונות ובברייתא שלא הוזכרו אלא ג' הקפידו וחששו דילמא אתי לאחלופי בגיטא ולא עוד אלא דקתני להדיא כיון דחזו דנפיש דבורא וכו' הרי שהקפידו על התוספת ונתקרבו אל הקיצור נמרץ ובנוסח זה אדרבה הוסיפו בו ועוד שכתוב בו מן יומא דנן ולעלם ואיך לא הגיה בו הרכנה"ג דה"ה מחק זה הנוסח מכח הכ"ש וכו' ועוד שניתוסף בו והרי היא מותרת לכל אדם כדת משה וישראל ונוסח זה הוא כתוב בגט ואנן בדידן כל עצמנו לינצל דלא ליתי לאחלופי בגיטא ואדרבה יש לנו להרחיק מנוסח המיאון כל נוסח הגט לגמרי ואיך יתכן שנכתוב בו לשון זה שהוא נוסח הגט ממש והרי אפי' ברבוי דברים אף שאינן בגט הקפידו דלא ליתי לאחלופי מכ"ש וק"ו לכתוב נוסח הגט ממש ועוד תמהתי על הגהת הרב כנה"ג שהביא נוסח מחזור רומניא שכתוב בו לחדש וכתב עליו דלא דק ותמיה לי מילתא אם יצאו דברים אלו מפי קדשו לומר על מי שגורס לחדש דלא דק הלא כך היא הנוסחא הנכונה וכדברי רבינו והטור ושאר הפוסקים ואדרבה נוסחת לירח היא נראית משובשת שלשון זה נראה שהוא מגרשה וסימניך גרש ירחים כמ"ש ז"ל על נוסח הגט שכותבים לירח אבל הכא במיאון הוא אינו מגרשה כלל אלא היא יוצאת מאצלו וכמעט אין שייך אפילו לשון גירושין כלל דהרי קטנה היא ואין בה דעת ולכך קראוהו מיאון סוף דבר שגבו ממני אלו הדברים וקוצר שכלי לא יכול להולמם שאם נאמר דס"ל דבזמן התלמוד חשו להא מילתא משא"כ בזמנינו שאין לחוש לזה לעד"ן ישתקע הדבר דמאחר שנסתם התלמוד אין לנו כח לא להוסיף ולא לגרוע ודברי התוס' הנ"ל יוכיחו שמכח לשון התלמוד שבשו מ"ש בתקוני גט מיאון וכו' משמע שדברי התלמוד שרירין וקיימין מלבד שיש לתמוה עוד למה לא בחרו ז"ל בנוסח רבינו והטור ז"ל דהגם שגם דבריהם קצת מגומגמים כנ"ל מ"מ אין קושיא כל כך וצ"ע עד יבא מורה צדק. שוב מצאתי לריא"ז שם שכתב וז"ל בראשונה היו כותבין וכו' כיון שראו בו צורך הדברים שמא יסברו שהוא גט גרושין ויכתבו לשון זה בגט גרושין לפיכך תקנו לכתוב בקוצר ביום פ' מיאנה פ' בת פ' באנפנא וכן ראוי לנהוג כמבואר בק"ה עכ"ל. הרי דבריו גם הוא ברור מללו דקפדינן טפי בכתיבת הנוסח וכו' והגם שידעתי שיש פנים לישב קצת לא נתקררה בהם דעתי הקצרה:


###### Maaseh Rokeach on Divorce 11:12:1
[Maaseh Rokeach on Divorce 11:12:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/11:12:1)

**המגרש את אשתו ונתקדשה לאחר.** דעת חכמים בפ"ק דיבמות דף י"א גם בפי"ט דה"ח מנה המחזיר גרושתו אחר שנתקדשה אמנם בפי' המשנה ובסה"מ לאוין ש"ע כתב ז"ל שנישאת וצ"ל דלאו דוקא קאמר וסמך עמ"ש בחיבורו שביאר הדבר כתיקונו:


###### Maaseh Rokeach on Divorce 11:14:1
[Maaseh Rokeach on Divorce 11:14:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/11:14:1)

**ובכלל לאו זה וכו'.** כחכמים שאמרו אחרי אשר הוטמאה נבעלה ולמיקם עלה בלאו אמנם מצינו לרבינו בפ"א דא"ב דין כ"ב שכתב המקנא לאשתו ונסתרה ובא עד אחד והעיד שנטמאת והיה בעלה כהן ובא עליה אח"כ ה"ז לוקה עליה משום זונה אעפ"י שעיקר העדות בע"א כבר הוחזקה בו זונה ע"כ מדנקט הדין בכהן משמע דבישראל אינו לוקה ונראה הפך מ"ש כאן וכבר ידוע מ"ש מרן ז"ל גם הרל"מ ז"ל כתב קרוב לדבריו מפני שלא היה לפניו יע"ע והדברים ברורים למעיין אך מצאתי לרבינו בפי"ח דא"ב דין י"ז שכתב וז"ל אשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עליה משום טומאה שנאמר לא יוכל בעלה הראשון וכו' אחרי אשר הוטמאה הכל בכלל שאם נבעלו אסורין על בעליהן פרט לך הכתוב באשת ישראל שנאנסה שהיא מותרת לבעלה שנאמר והיא לא נתפסה אבל אשת כהן באיסורה עומדת שהרי היא זונה ע"כ הרי להדיא דס"ל ז"ל דלקי מקרא דאחרי אשר הוטמאה שהרי כתב להדיא דלקי משום טומאה והיינו כמ"ש כאן ממש אשר על כן יותר היה נראה לומר דרבינו כך היא דעתו באמת דלקי משום טומאה ומ"ש בפ"א דהל' אישות דאם היה בעלה כהן וכו' דייק לכתוב כן מפני שכוונתו שהוא לוקה משום זונה שכיון שכבר קדם לה הקינוי הרי הוחזקה ולכך אפילו בע"א שהעיד על הטומאה מלקינן ליה משום זונה משא"כ משום טומאה דאין לחייבו בע"א אלא בעינן שני עדים שנטמאת והכי דייקי דבריו ז"ל שכתב לוקה עליה משום זונה אעפ"י וכו' כבר הוחזקה בו זונה ע"כ הרי שאין לחייבו מלקות משום טומאה שהרי אין כאן אלא ע"א משא"כ משום זונה דשם זונה מוכח אנפשיה כמבואר ועפ"י האמור יומתקו דבריו שכתב שם פי"ח דמפני שכבר הקדים בפרקין דיש מלקות בטומאה דהיינו עפ"י שני עדים כידוע וביאר ג"כ בפ"א שם שהכהן חמור מישראל שלוקה משום זונה חידש לנו שם דבאשת כהן שנטמאת וכו' אפי' באונס לוקה עליה משום טומאה וה"ט משום דהחמירה תורה עליו לחייבו משום זונה וזהו שסיים שהרי היא זונה כלומר וכלל בה גם האונס מכח זה והה"נ דילקה תרתי משום טומאה ומשום זונה שהרי הם לאוין מחולקין להדיא וכן דעת הטור סי' ו' ע"ע והוא מהגמ' פ"ק דיבמות ע"ש ומה שלא מנאו רבינו פי"ט דהל' סנהדרין י"ל דכיון שמנה מחזיר גרושתו אחר שנתקדשה הרי נכלל בה מי שנטמאת כיון ששניהם בפסוק אחד ובלאו אחד ועכ"ז צ"ל לדעתו ז"ל דאין זה לאו שבכללות כיון שהדבר מפורש בפסוק דאי האי אחרי אשר הוטמאה קאי אגרושה דלקמיה א"א דהא פסק ההלכה היא דאפילו בנתקדשה גרידא קאי עלה בלאו א"כ מאי אחרי אשר הוטמאה אלא ודאי דבטומאה ממש קאמר קרא וכיון שהוא מבואר בפסוק אין זה לאו שבכללות וכ"ד הרב מגילת אסתר בסה"מ ע"ע ועפי"ז נמשך גם בסה"מ לאוין שנ"ו ע"ש הוא הנראה בדרך שקלא וטריא וכבוד ה"ה ומרן ז"ל במקומם:


###### Maaseh Rokeach on Divorce 11:15:1
[Maaseh Rokeach on Divorce 11:15:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/11:15:1)

**חרש וכו'.** כמ"ש הוא בפ"ב דין י"ז ועמ"ש בס"ד ועיקר דינו של רבינו כתב ה"ה ז"ל שהוציאו מהירוש' פ' חרש ועם כי ידוע בעלמא דלשון הירוש' משונה מ"מ לפי הגירסא שהביא ה"ה אף לפי הגהתו ז"ל אינו מתיישב כלל חדא דבגירסת החלוקה שניה אשתו של פקח שגירשה והלכה ונשאת לחרש או לפקח וכו' כלומר שזו היא החלוקה השניה שהזכיר רבינו אבל אשתו של פקח וכו' ודרבינו גריס בה איני קורא ונ"ט ה"ה ומ"מ לא תיקנו לו נשואין להורעת כח הפקח וכו' משמע דדוקא חרש קאמר אלא ודאי ט"ס היא ואגב דנקטיה ברישא נקטי נמי בסיפא אך מה שסיים ה"ה ומלבד הנוסחא הזאת מוכרחת ממ"ש גירש מותרת לראשון ע"כ דברים אלו לכאורה אין להם מובן דההיא דגירש מותרת לראשון היא באשת חרש שנישאת לפקח וה"ה ז"ל בא להכריח לדעת רבינו באשת הפקח שנשאה חרש אחר שנתגרשה שלא נאסרה עליו וכלפי לייא הוא. הן אמת דבפשט הירוש' היה נראה דכי אמר עלה הדא היא דתני ר' חייא וכו' הכוונה דמאי דקאמר גירשה מותרת לינשא לראשון היינו משום דלא גירשה מעולם דלהכי תפסי בה קדושי הפקח הא אם גירש החרש ושוב נתקדש' לפקח ונתגרשה ממנו אסור' לחזור לחרש והיינו דמייתי עלה ההיא דתני ר' חייא וכו' וכ"נ שהבין הראב"ד ז"ל מ"מ סוף כל סוף באשתו של חרש שנתקדשה לפקח איירי ומה ראיה מייתי מינה ה"ה לדעת רבינו ועמ"ש פ"ד דהל' אישות דין ט':


###### Maaseh Rokeach on Divorce 11:16:1
[Maaseh Rokeach on Divorce 11:16:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/11:16:1)

**הממאנת וכו'.** משנה וגמרא שם. אך לא נתבאר בדברי רבי' היכא דגירשה והחזירה ומיאנה אם נאסרו הקרובות ונפסלה מן הכהונה או לא דממ"ש ולא עוד אלא וכו' ה"ז כמי שלא נתגרשה ממנו בגט מעולם ומותרת לחזור לו משמע שלענין חזרתה הוא שאנו אומרים דהרי היא כמי שלא נתגרשה ממנו אבל לענין הקרובות ופיסול הכהונה כדקאי קאי אך ממה שסיים אבל המגרש את הקטנה בגט ונישאת לאחר ומיאנה בו וכו' וכן אסורה לאבי הראשון וכו' כשאר הגרושות וכו' משמע דדוקא מפני שיצאה מן הראשון בגט הוא דנאסרו הקרובות הא יצאה ממנו במיאון אעפ"י שקדמו גט לא נאסרו הקרובות דאל"כ לישמועינן רבותא דאפילו במיאון שקדמו גט נאסרו הקרובות וכ"ש וק"ו בגט גרידא ואם נרצה לומר דהה"נ דמיאון שקדמו גט הותרו הקרובות ומ"ש ומותרת לחזור לו סיומא דמילתא היא והה"נ דאף לקרובות לא היה נאסרת וכו' והכי משמע מדהותרה לחזור לו אחר שגירשה מ"מ הדבר מגומגם דכיון דחלו הקדושין מדינא שהרי רבינו כתב ה"ז כמי שלא נתגרשה מעולם דמשמע שלא נפקעו גוף הקדושין לענין הקרובות ואילו למעלה גבי המיאון כתב שדינה כמי שלא נתקדשה מעולם וכיון שכן הדבר קשה איך הותרו הקרובות וכו' אם לא שנאמר דכיון דעיקר הקידושין אינו אלא מדרבנן הם אמרו והם אמרו וק"ל. אכן לענין פיסול כהונה דאפי' ריח הגט פוסל לא ידענו מכאן מה דינה:


###### Maaseh Rokeach on Divorce 11:17:1
[Maaseh Rokeach on Divorce 11:17:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/11:17:1)

**הממאנת ביבם וכו'.** ה"ה ז"ל הביא החולקין על רבינו וס"ל דגם לשאר הקרובים נאסרה גם הרב"י סי' קנ"ה הקשה משם הנ"י ע"ע ולהרל"מ ז"ל אך מ"ש ה"ה דלמה לא הביא רבינו בהלכות יבום ההיא דאשת אחי אמו שהיא שניה לו ונשאה אחיו מאביו ומת וכו' ע"כ. נלע"ד דרבינו לא היה גורס כגירסתינו דהבעיא היא לעקור נישואי אחי אמו אלא היתה גירסתו לענין יבום הצרה של אחיו שמת וכגירסת דפוס ויניצייא והיא גירסת הטור ז"ל. ומהרש"א ז"ל שם הכריח שגירסא זו היא עיקר ומוכרע מהגמרא וכיון שכן הרי רבינו הזכיר הדין בפ"ו דהל' יבום דין כ"ב וז"ל היתה זו שהיא ערוה על היבם וכו' או שהיתה קטנה הראויה למאן ולא מיאנה בחיי אחיו אעפ"י שמיאנה ביבם צרתה חולצת ולא מתייבמת ע"כ הרי שהזכיר דין הערוה וקטנה לענין הצרה דאין המיאון מועיל לענין היבום וק"ל:


###### Maaseh Rokeach on Divorce 11:18:1
[Maaseh Rokeach on Divorce 11:18:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/11:18:1)

**כל אשה וכו'.** מבואר שם דגזרו גם באירוסין אטו נישואין אך שידוכין היה נראה להתיר מ"מ כתבו האחרונים ז"ל שאף שידוכין לכתחילה יש לאוסרן והכי מסתבר' מדהחמירו כ"כ ואסרו כל הנשים אף שאינן ראויות לילד כלל כדלקמן בדברי רבינו ומ"ש רבינו להבחין בין זרעו של ראשון וכו' הם דברי ר"ן א"ש וכו' ועוד אמר רבא התם גזרה שמא ישא את אחותו מאביו ויבם אשת אחיו מאמו ויוציא את אמו לשוק ויפטור את יבמתו לשוק ופסק כר"ן א"ש דמסייעא ליה ברייתא דאייתי התם רב חנניא בכולן אני קורא בהן משום תקנת ערוה וכאן משום תקנת ולד ע"כ אף דלפי האמת כלהו איתנהו כמבואר:


###### Maaseh Rokeach on Divorce 11:19:1
[Maaseh Rokeach on Divorce 11:19:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/11:19:1)

**ומיום כתיבת הגט וכו'.** עמ"ש פ' דין :


###### Maaseh Rokeach on Divorce 11:20:1
[Maaseh Rokeach on Divorce 11:20:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/11:20:1)

**וגזירת חכמים וכו'.** מבואר הדבר דלפי חומר האיסור מכח החששות וכו' כמבואר בגמ' הוצרכו לגזור בכל אלו וכולה חדא גזירה היא:


###### Maaseh Rokeach on Divorce 11:21:1
[Maaseh Rokeach on Divorce 11:21:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/11:21:1)

**שפחה שנשתחררה וכו'.** כתב ה"ה ז"ל דפי' דברי רבינו הם בשפחה וגיורת שיהיו נשואות לבעלים בגיותן ובעבדותן הא לאו הכי א"צ להמתין שאעפ"י שהם בחזקת מזנות אשה מזנה משמרת עצמה שלא תתעבר וכו' עד ואם אין דעתו כן איני יכול להלום דבריו לפי הגמרא ע"כ. הן אמת דלפי הגמ' הזאת בהכרח לומר כן מדהזכיר רבינו דין אנוסה ומפותה שא"ץ להמתין כמבואר אך מ"מ לפי דרך זה הקושיות הם מבוארים חדא דא"כ למה תפס רבינו הדין שלא הוזכר והניח הדין המוזכר דהא פלוגתא דר' יהודה ור' יוסי היא בסתם גויה ומשוחררת אבל אם היא נשואה אין כאן מחלוקת לפי דעתו בפי' זה ועוד דלמה לא ביארה להדיא רבינו דבבעולה דוקא קאמר ובעלמא נמי אמרינן סתם גויה זונה ועוד דיפת תואר תוכיח שהזכירה רבינו כאן דצריכה להמתין ולא מצינו בה חילוק בין נשואה לשאינה נשואה וכמ"ש רבינו פ"ח דה"מ ע"ע דמשם באר'ה דהמתנת הץ' יום נאמר בכל אשה וכו' ע"ש. והנה ראיתי להרב"י סי' י"ג שתמה גם הוא ע"ד ה"ה ז"ל וכתב ולכן נראה שאפשר לומר דאע"ג דפסק הרמב"ם כר' יוסי באנוסה ומפותה מ"מ בגיורת ומשוחררת לא פסק כוותיה אלא כר' יהודה דאמר צריכות להמתין וטעמיה מדתניא בפ' החולץ גר וגיורת צריכות להמתין ג' חדשים וההיא בפשטא כר' יהודה אתיא עכ"ל. ודבריו סתומים דמה מייתי מההיא דפ' החולץ הלא התם בנשואה דוקא קאמר דכיון דנקט גר וגיורת מוכרח שהיו נשואין יחד וכ"כ רש"י ז"ל והוא פשוט מאד וכ"ה מהר"א רוזאניס ז"ל הובא בהמש"ל וכבר קדמו בקושיא זו הרב תורת חסד בש"ות סי' ס"א והיא קושיא עצמית לכאורה דכלפי לייא הוא אכן נראה דביאור כוונת הב"י ז"ל להוכיח מההיא גופא דפשטא של הברייתא מוכחא אנפשה דאתיא כר"י וזהו מ"ש וההיא בפשטא כר"י אתיא משום דלר"י כל גיורת בין נשואה בין אינה נשואה צריכה להמתין אך משום דהוה ס"ד דדוקא בנשאת לישראל אנו צריכין לזה להבחין בין זרע טמא לזרע קדוש גמור מעיקרו אך בגר וגיורת שהיו נשואין יחד בכותיותן ובאים להתגייר ולישב יחד כיון שבין נתעברה בכותיותה בין בגיותה הרי בנו הוא עכ"פ הוצרכה הברייתא להשמיענו דאפ"ה צריכה להמתין כדי להבחין בין נזרע בקדושה וכו' והכי מוכח ממאי דפריך רבא התם דגבי גר וגיורת מאי כדי להבחין איכא וכו' וזה האפילו שכתב רבינו דל"מ סתם גיורת וכו' אלא אפי' גר וגיורת שהם נשואין יחד וכו' ולר' יוסי הה"נ דמצי אתיא נמי ההיך ברייתא אך מכיון שהוא סבור דבנשואה צריכה להמתין מעתה פשיטא דכל נשואה קאמר שהרי לא חילק בזה וכיון שכן אמאי נקט בברייתא גר וגיורת. א"נ י"ל שדעת הרב"י ז"ל עפ"י דברי רש"י שכתב בפד"א דף ל"ה דמוכח בגמ' דלר' יוסי אפי' בגר ואשתו שבאו להתגייר לא גזור דאפילו גיורת נשואה כיון דדעתה לאגיורי מתהפכת נמי כדי להבחין בין זרע קדושה לזרע שלא בקדושה וכו' וכיון שכן ההיא ברייתא דפ' החולץ לא אתיא אלא כר"י ולפ"ז הוה אתי שפיר נמי שלא הזכיר רבינו דין השבויה אלא שלענין פסק ההלכה ראיתי שהב"י בש"ע נמשך אחר סברת ה"ה ז"ל כמדומה דלא פסיקא ליה מילתא ונראה דטעמא דמילתא מפני שהוא מסכים לדעת רבו הרי"ף ז"ל כמ"ש ה"ה ד"ה וכן המזנה וכו' ע"ע ולמ"ש בדין היפ"ת ראיתי למרן כ"מ בה"מ שעל מ"ש רבינו שצריכה להמתין צ' יום כתב ז"ל שם ירח ימים ל"י רשב"א אומר צ' יום ירח ל' ימים ל' ואח"כ ל' מתקיף לה רבינא אימא ירח ל' ימים ל' ואח"כ כי הני קשיא ואע"ג דלא פסקינן כרבינא וכו' מ"מ מאחר דלדידיה בעי ק"ך יום פסקינן כרשב"א דאמר צ' יום דהא רבינא מודה דבעינן צ' יום וכו' ע"כ וקשה דמדברי רבינו שם נראה שפסק כת"ק דאמר ירח ל' יום אלא דבעי תו שני חדשים משום גזרת חז"ל להבחנה וכו' שכ"כ וצריכה להמתין ג"ח חדש של בכיה ושני חדשים אחריו וכו' הרי שכתב להדיא חדש של בכיה ותו לא והיינו כת"ק ותו דאם איתא נילף מינה להבחנה וכו' וזה לא מצינו בתלמוד דילפינן זמן ההבחנה מיפ"ת שוב ראיתי להמש"ל שם שעמד בזה וגם הוא כתב בפשיטות שרבינו פוסק כת"ק וק"ל:


###### Maaseh Rokeach on Divorce 11:21:2
[Maaseh Rokeach on Divorce 11:21:2](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/11:21:2)

**ואפילו גר ואשתו וכו' כדי להבחין וכו'.** מדיהיב האי טעמא דכדי להבחין והוא מהגמרא ולא אמר סתם והוה משמע דל"פ רבנן מינה יש ללמוד דאם היתה מעוברת להדיא א"צ להמתין דאזלא לה טעמא דכדי להבחין ובס' מש"ל הביא ספק זה ונראה שנחלקו בו גדולי הדור שבאותו זמן ודעת הר"א רוזאניס ז"ל כמ"ש תלי"ת:


###### Maaseh Rokeach on Divorce 11:22:1
[Maaseh Rokeach on Divorce 11:22:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/11:22:1)

**וכן המזנה וכו'.** לכאורה היה נראה דזה לא נאמר אלא בישראלות דסתמן אינן פרוצין ואריא דאיסורא רביעא עלייהו נמי וכסיפא להו מילתא טובא אם תתעבר ותלד אבל בגיורת שכשהיתה בגיותה לא כסיפא להו מילתא ולא מפקדי ואדרבה בעלמא אמרינן סתם גויה זונה היא א"כ צריכה להמתין כדינה אמנם ה"ה ז"ל לא רצה להבין כן וכמו שנתבאר בדין כ"א ועמ"ש שם:


###### Maaseh Rokeach on Divorce 11:24:1
[Maaseh Rokeach on Divorce 11:24:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/11:24:1)

**המארס בתוך ץ' יום.** פ' החולץ (יבמות דף ל"ז) אתמר קדשה בתוך ג' וברח פליגי בה רב אחא ורפרם ח"א משמתינן ליה וחד אמר ערוקי מסתייה ופרש"י ערוקיה מסתייה לא בעייא למכפייה דלכתוב גט דגלי אדעתיה דלא בעי לכנוס עד זמנו ע"כ. משמע מדבריו דלמ"ד משמתינן ליה היינו כדי שלא יכנוס דאין לומר דמשמתינן ליה עד שיגרש דא"כ הו"ל לפרושי הכי בחלוקה דמשמתינן ליה ואף שיש מקום לדחות זה מ"מ הכי מסתברא דלא לאפושי במחלוקת דאם נימא שהמחלוקת אינו אלא כדי שלא יכנוס הו"ל מחלוקת אחד לבד דח"א אפילו שברח משמתינן ליה וחד אמר דכיון שברח ודאי דאין דעתו לכנוס משא"כ אם נאמר דלמ"ד משמתינן ליה היינו לכופו להוציא למ"ד ערוקיה מסתייה אין לכופו הו"ל מחלוקת בתרתי בשמתא ובגט כמבואר ודעת רבינו נראית כן שהרי סתם דבריו ולא עוד אלא שאפי' בכנס כתב דמפרישין וכו' ולא הצריך גט כלל וכ"נ שהבין ה"ה ז"ל וידוע שהראב"ד ז"ל השיג על רבינו לפי שיטתו דמפרש שהנדוי הוא כדי להכריחו לגרש וכפשט דברי רש"י ז"ל וכבר ה"ה הליץ בעד רבינו אך לא נרגש מאותה שכתב הראב"ד ממתני' דהבע"י בתוך שלשה חדשים ונמצאת מעוברת אם אין הולד של קיימא יקיים ולא קתני יוציא התם מפני דהיא יבמה ואם יתן לה גט נאסרה עליו עכ"ל. דצריך ביאור מה היתה כוונתו שהרי הכונס את יבמתו ושוב הוציאה בגט הוא מותר גמור להחזירה כדאיתא התם דף ל"ט ויליף לה מקרא דולקחה לו לאשה כיון שלקחה הרי היא כאשתו לכל דבר כלומר דכשם שאשתו אף שהוציאה יכול להחזירה כך יבמתו הדין כן ואיך כתב הראב"ד דאם יתן לה הגט נאסרה עליו גם מרן ז"ל כתב עליו דלא הבין דבריו מכח בקיאות זה. אך נלע"ד פשוט דכוונת הראב"ד אינו אלא במציאות זה דמתניתין שכנסה כשהיתה מעוברת והקשה על עצמו דאמאי לא תיקנו חז"ל שיוציאנה בגט תכף ומיד שנתגלה שהיא מעוברת ולזה תירץ בטוב שאם היה מוציאה בגט בזמן ההוא היתה אסורה עליו עולמית (כיון שהגט במקום חליצה קאי) דהו"ל פוגע באשת אח וכ"פ רבינו פ"א דהל' יבום דין כ' דחליצת המעוברת לא שמה חליצה וביאת המעוברת לא שמה ביאה וכיון שכן הרי עדין לא נתייבמה ולא נחלצה וכשמגרש אותה פשיטא שנאסרה עליו מן הדין אבל במיבם את יבמתו כפי הדין וקנאה קנין גמור בהא לא איירי הראב"ד ז"ל דודאי אף אם גירשה היא מותרת לחזור לו אך מרן ז"ל מכח שהראב"ד ז"ל סתם דבריו וכתב התם מפני שהיא יבמה וכו' נתן מקום לטעות דעל כל סתם יבמה קאמר ולזה לא הקשה עליו בכח אלא כתב דלא הבין דבריו וכו' וא"צ למ"ש המש"ל והפר"ח ז"ל דמרן ז"ל לא דק וכו' דאין ספק שכל יקר ראתה עינם אך ראיתי להרל"מ ז"ל שנראה שלא היו לפניו דברי מרן ז"ל ורצה לזווג ההיא דר"א ור"מ לדברי הראב"ד ז"ל וההיא דר"א ור"מ אינו אלא קנסה דרבנן ודו"ק:


###### Maaseh Rokeach on Divorce 11:25:1
[Maaseh Rokeach on Divorce 11:25:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/11:25:1)

**וכן גזרו וכו'.** כבר ידוע מ"ש מרן ז"ל דאמאי פסק רבינו משום דחסא וכו' כיון דדחיא ליה וכו' ותירץ וכו' והנה מלבד מ"ש ז"ל אם באנו לדייק בדברי התלמוד נראה דכל הנך קושיות דמקשה תלמודא אינו אלא דרך שקלא וטריא דאל"כ תקשי ודקארי לה מאי קארי לה שהרי מתחילה הקשה אשמא תעשה עוברה סנדל אי הכי דידיה נמי אי למ"ד במוך במוך אי למ"ד מן השמים ירחמו מהש"י ה"נ אי למ"ד במוך במוך אי למ"ד מהש"י מהש"י אלא משום דחסא א"ה דידיה נמי דידיה חייס עלויה ה"נ חייס עלויה אלא סתם מעוברת למניקה קיימא דילמא אעברא ומעכר חלבא וקטלא ליה א"ה דידיה נמי דידיה ממסמסא ליה בבצים וחלב דידה נמי ממסמסא ליה בבצים וחלב לא יהיב לה בעל וכו' ע"כ וכיון שהקשה לו מתחילה דידיה נמי וכו' לא היה לו לתרץ באופן שיקשה עליו דידיה נמי אלא ודאי דדרך חריפות בעלמא קאמר וההיא דחסא קיימא משום דכי פריך עלה ה"נ חייס עלויה אף שרש"י ז"ל פי' שאין אדם מתכוין להרוג הנפש מ"מ עינינו הרואות דאף שאינו מתכוין להרגו לדעתו מ"מ אינו חס עליו כמו בנו ואדרבה מאיס עליה ואף שאינו מתכוין להרגו מ"מ אינו חושש לו לחוס עליו וליזהר בדבר שלא למעכו בשעת תשמיש משא"כ בבנו ממש דודאי הוא שם לבו ודעתו עליו וזה דבר מבואר כשמש ועוד י"ל דהתירוץ שמתרץ סתם מעוברת למניקה קיימא כלומר וטעם המעוברת משום ההנקה וכו' הוא תירוץ דחוק שהרי בברייתא קתני לא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו משמע דטעם המעוברת אינו משום ההנקה וזהו טעמו של רבינו ג"כ שלא פסק כן אלא בטעם המעוברת עצמה שמא יזיק לולד וסיים שאינו מקפיד על בן חבירו כלומר דאף שאינו מתכוין להרגו לדעתו מ"מ אינו מקפיד כלומר אינו שם לבו ודעתו על דבר זה ודרך הנאתו הוא דעביד:


###### Maaseh Rokeach on Divorce 11:25:2
[Maaseh Rokeach on Divorce 11:25:2](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/11:25:2)

**ומיניקת שמא יתעכר החלב והוא אינו מקפיד לרפאת החלב וכו'.** לפי דברי הגמ' הנ"ל שאמרו דממסמסא ליה בבצים וחלב נראה שהכוונה על הולד שמאכילתו בצים וחלב לחסרון החלב שלה שנעכר אמנם רבינו נראה שהיה גורס דממסמסא לה דקאי להאשה המניקת אף שבזמנינו לא מצינו ולא שמענו שום רפואה לעיכור החלב שלא יזיק לולד שהרי ידוע שעיכור החלב הוא מחמת הולד שבמעיה שהוא ניזון מדם וסתה ומחמת זה נחסר ונעכר חלב האם דידוע דהחלב הוא מתהווה מדם וסתה ג"כ ואיך שיהיה רבינו היה רופא מובהק וידע שיש לו רפואה והכי מסתברא טפי דלפעמים תתעבר בעוד הילד קטן הרבה שבדרך טבע א"א לו לחיות ע"י בצים וכו' משא"כ אם נאמר שהרפואה היא לחלב האם עצמו אתי שפיר אף שבגמ' לא הזכירו אלא חלב ובצים ואין להקשות לההיא דרב ביבי דג' נשים משמשות במוך וכו' מניקה שמא תתעבר ותגמול הילד וימות ואם איתא הרי יש לו רפואה לשלא ימות די"ל דאפשר שלא יזדמן לה וביני וביני יסתכן הולד:


###### Maaseh Rokeach on Divorce 11:26:1
[Maaseh Rokeach on Divorce 11:26:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/11:26:1)

**כמה הוא זמן ההנקה כד"ח.** מדקאמר כד"ח ולא שתי שנים משמע דאין חדש העיבור בכלל ומ"מ יש מהפוסקים דס"ל שחדש העיבור בכלל עיין להרב"י סי' י"ג ואין להקשות דכיון דאחר כד"ח אמרו בגמ' דהו"ל כיונק מן השרץ א"כ הי"ל למפסק לחומרא דאין חדש העיבור בכלל די"ל דה"ד כשפירש וק"ל:


###### Maaseh Rokeach on Divorce 11:27:1
[Maaseh Rokeach on Divorce 11:27:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/11:27:1)

**כשם שאסור וכו'.** ברייתא בכתובות דף ס'. ולמ"ש @04אפילו נתנה בנו למינקת וכו'. ובגמ' התירו לפי ריש גלותא ורבינו לא הזכיר היתר זה וכבר כת' ה"ה ז"ל דגם הרי"ף לא הזכירו ושהם סבורים שאינה הלכה או שלא אמרו אלא בדריש גלותא בדוקא וכו' ע"כ. ועוד נראה משום דסתם ברייתא דהיתה רדופה וכו' משמע מינה דאין שום חילוק בדבר שהרי גזרו אפילו בזקנה או אילונית או עקרה לענין הבחנה כמ"ש רבינו לעיל דין כ' ודימו שם דין ההבחנה לגזירת הכ"ד חדש וכיון שכן אין נראה לחלק כלל ודע שהרב"י ז"ל סימן י"ג הביא סברת הרא"ש ז"ל שכתב דאשה שיש לה חלב להניק את בנה אפילו לא הניקה לא פלוג רבנן וכו' אבל אשה שיש לה צימוק שדים ואינה מניקה בשום פנים אותה ודאי לא מקריא מיניקה וא"צ להמתין וכו' ע"כ וכ"כ הריב"ש בתשו' סי' תס"ב ע"כ. ובספר ידי אליהו ז"ל נתקשה בלשון זה וכתב שחיפש בכל אותה תשובה והסמוכה לה ולא מצא דברים אלו בהריב"ש אדרבה באותה תשובה כתב וכיון דמעוברת גרושה צריכה להמתין אע"ג דליכא למיחש לסכנת ולד משום דלא פלוג רבנן במעוברת שנתנה בנה למיניקת וגם שאינה רגילה להניק צריכה להמתין דלא פלוג רבנן ע"כ הרי בהדיא כתב באינה רגילה להניק דלא כהרא"ש ז"ל שצריכה להמתין דלא פלוג רבנן וכו' ע"כ. ובסוף דבריו כתב דהריב"ש חולק על הרא"ש שהרי בהדיא כתב בסי' הנז' במעוברת שנתנה בנה למיניקה וגם שאינה רגילה להניק צריכה להמתין דל"פ רבנן וכנראה דאשתמיט ממרן דברי הריב"ש אלו עכ"ל ולעד"ן הדבר פשוט שכל יקר ראתה עינו של מרן ז"ל ולא אשתמיט ליה הך מילתא כלל תדע שהרי שם הביא כתוב בתשובת הרא"ש סי' תס"ב דאשה שמת בעלה והניחה מעוברת וילדה ולא הניקה את בנה שגם זו צריכה להמתין כד"ח דכיון שזו נאסרה משום מעוברת חבירו וכו' אפי' נתנה בנה למיניקה אח"כ איכא למיגזר אטו לא נתנה ומשמע מדבריו שם ובסי' י"ג דה"ה לגרושה שילדה ולא הניקה את בנה וכתב בסוף דבריו ומה ששאלת איך נוהגים כאן וכו' עכ"ל. ואלו הדברים הם דברי הריב"ש בעצמו שהזכיר באותה תשובה ואיך כתב עליו דאשתמיטיתיה והרי הזכירה למעלה ולמטה (אף שמ"ש ומשמע מדבריו וכו' הוא מגומגם דהרי בהדיא כתב כן הריב"ש ז"ל שם והכנה"ג ז"ל שם תמה על זה ע"ש) ומזה יתבאר לנו שמ"ש הרב"י לעיל וה"נ הריב"ש היינו לעיקר דברי הרא"ש דבאשה הראויה להניק אף אם לא הניקה ל"פ רבנן ומינה נמי יש ללמוד דבאינה ראויה להניק כלל דהיינו שצמקו דדיה גם הריב"ש מודה לו שהרי לא אסר אלא כשאינה רגילה להניק או מחמת תענוג או שמזיק לה וכו' אבל בצמקו דדיה דכ"ע ידעי דאין לה חלב כלל בהא לא איירי הרב כלל ופשיטא דמשמע מדבריו דבהא אין לגזור ומ"ש במעוברת שנתנה בנה להניקה לא קאי אלא למה שכתב שם שהסכימו האחרונים ז"ל דמניקה שמת בעלה לאו דוקא אלא הוא הדין לנתגרשה וכן נמי מעוברת שנתגרשה ואף על פי שאבי הבן קיים וכו' ואין להתעקש בדברים אלו ולומר דגם צמקו דדיה בכלל זה ולשוויה מרן מאור הגולה כטועה בדבר משנה חלילה:


###### Maaseh Rokeach on Divorce 11:28:1
[Maaseh Rokeach on Divorce 11:28:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/11:28:1)

**עבר ונשא וכו' יוציא בגט וכו'.** ולא דמי לכנס בתוך תשעים יום שכתב בדין כ"ד דסגי בהפרשה בעלמא דהתם שהוא זמן מועט אין לחוש משא"כ במעוברת ומניקה שזמנן ארוך כד"ח יש לחוש ובעי גט עכ"פ א"נ יש לומר דהבחנה שאין שם פקוח נפש סגי ליה בהפרשה אבל במעוברת ומניקה שיש שם סכנת הולד כנז"ל לא סגי בהפרשה ובעי גט ולמ"ש דכיון שנשא וברח ולאחר זמן בא וישב עם אשתו אין בכך כלום נראה דלאחר כד"ח קאמר שחזר שאם קאמר שחזר תוך כד"ח היכי מצי לכתוב דאין בכך כלום הא צריך הוא ליתן גט עכ"פ כמו שהקדים ז"ל אלא ודאי לאחר כד"ח קאמר והנה הרב המגיה ז"ל כתב לפי דעת הר"א שכתב למעלה שבכונס תוך ג"ח אפילו ברח כופין אותו להוציא כ"ש שכופין אותו להוציא אבל רבינו סבר דבכל גוונא ערוקיה מסתייה עכ"ל פירוש לדבריו כנז"ל דבהבחנה אין כ"כ חומרא שאין שם פקוח נפש ואפילו הכי לא סגי ליה להר"א בברח אלא כופין אותו ליתן גט מכ"ש בנשא מעוברת ומניקה דאיכא סכנת הולד פשיטא שכופין אותו להוציא לדעתו ז"ל אלא שיש לומר אם איתא אמאי לא השיגו הר"א לרבינו גם בכאן ומדשתק לו י"ל דבזו הודה לדבריו ואמאי לא נימא דהר"א ז"ל כשיטת הר"י מאורלינ"ש קאי שהביאו התוס' ז"ל בפרק החולץ (יבמות דף ל"ו) ד"ה ולא קתני וכו' וז"ל והר"י מאורלי"נש הורה מטעם זה באחד שקדש מינקת חבירו שלא להצריך גט אלא הפרשה בעלמא אפילו לר"מ כיון דבלאו הכי אסירא ליה דכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה ודוקא בנשא הוא דאמר הכא דבעיא גיטא אע"ג דבקדש תוך ג' וברח אי לאו דערוקיה מסתייה הוה צריך ליתן גט במעוברת ומניקת חבירו לא החמירו עכ"ל הרי דדעתו ז"ל דאף דבהבחנה הוה בעי גטא במעוברת ומניקה אין צריך גט מטעם דכלה בלא ברכה וכו' א"כ אמאי לא נימא דגם הר"א ז"ל קאי בשיטתיה דדוקא בהבחנה כופין לגרש אפילו בקדש כ"ש בנשא אבל במעוברת ומניקה לא החמירו ואתי שפיר שלא השיג על רבינו בדין זה כלל. וגם מצאתי להטור ז"ל דקאי בשיטה זו עיין עליו הן אמת דדעת רבינו אינה כן שהרי בדין הבחנה בין בארס בין בכנס לא חייב להוציא ובברח ערוקיה מסתייה ולפי"ז נתקשה אצלי ג"כ לשון המש"ל שאחר שהביא לשון הר"י מאורלינ"ש הנ"ל במי שקדש מינקת שלא להצריך גט אלא הפרשה בעלמא ודוקא בנשא הוא דאמרינן דבעינן גט מיהו בקדש תוך ג' ס"ל דצריך ליתן גט זה דעת רבינו ז"ל ע"כ ולא ידענא מאי קאמר דנראה דר"ל שרבינו סבור כהר"י מאורלינ"ש ז"ל והלא הדבר ברור כשמש שהם חולקין דבג"ח דהבחנה כתבו להדיא שצריך ליתן גט ורבינו לא הזכיר כלל גט לעיל בדין המארס תוך תשעים יום והראב"ד הוא שהשיג עליו וסבירא ליה שצריך גט ואף אם נדחוק את עצמינו ונאמר דלאו אסיפא קאי דהיינו במה שסיים ומיהו בקדש וכו' אלא ארישא דוקא קאי בקדש מינקת וכו' אכתי כיון דרבינו פליג עליו בין בדין בין בטעם בדין דהבחנה לא בעי גט והר"י ז"ל בעי גט היכא דלא ברח ובטעם דהוא ז"ל ס"ל דמעוברת ומניקה חמיר מהבחנה דבזו הצריך גט ובזו לא הצריך גט והר"י ז"ל ס"ל בהפך דהבחנה חמירא ממעוברת כמבואר. מעתה אף אם נדחוק עצמנו לומר דקאי ארישא אכתי לא הוה ליה לומר שזה דעת רבינו כיון שדעות הם חלוקות ואף אם נאמר שהוא ט"ס וצריך לומר וזה שלא כדעת רבינו אכתי יקשה דמילתא דפשיטא היא ועוד דכיון שדין הרישא דהיינו במעוברת וכו' מודה לו רבינו לא יוצדק לומר שזה שלא כדעת רבינו: