## Maaseh Rokeach on Divorce Chapter 7

###### Maaseh Rokeach on Divorce 7:2:1
[Maaseh Rokeach on Divorce 7:2:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/7:2:1)

**בא הבעל וערער וכו'.** הרמ"ך ורבינו אף שפסק בפ"ג דהל' עדות דקיום שטרות אינו אלא מדרבנן דמדאורייתא כיון שחתמו העדים נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד צ"ל דס"ל דהיינו דוקא כשאין שם מערער דאז מוקמינן הדבר על חזקתו אבל אם יש מערער כל עוד שלא נתקיים הרי הוא כחרס ובפרט כשהבעל עצמו הוא המערער ואומר מעולם לא כתבתי אותו שהוא נאמן דהא אפילו אם היה אמת היה בידו לבטלו קודם שיגיע לידה והיינו דוקא לגבי השליח אבל לגבי האשה כבר ביאר פי"ב דיתקיים בחותמיו או בעידי מסירה ואם לא נתקיים או לא נמצאו עידי מסירה אינה מגורשת אך היא מגורשת לענין פיסול כהונה ואם היה בעלה כהן לא תאכל בתרומה וכאן גבי שליח עדי מסירה לא מהנו לענין ערעור הבעל ומבואר הדבר דכל זה כשהשליח אינו אומר בפני נכתב ובפני נחתם אבל אם אמר השליח בנו"ן אז אין ערעור הבעל מזיק כמ"ש בגמרא דף ו' ונתבאר בדברי רבינו לקמן דין ז' וכיון שכן השליח הו"ל כטוען שמא והבעל ברי ולכך הבעל נאמן לגמרי והעמד אשה בחזקתה כמ"ש ה"ה ז"ל האמנם הרב"י סי' קמ"א דקדק דאם איתא דלרבינו כשלא נתקיים בחותמיו הולד ממזר ודאי למה לא כתב סתם ה"ז בטל אלא כוונתו לומר שהוא קרוב לודאי בטל כיון שחזר לו על קיומו ולא נודעו עדיו מ"מ כיון שאפשר שיתקיימו העדי' אינה ודאי אשת איש ונ"מ אם פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר ע"כ. ומלבד שהרואה יראה שפי' זה הוא דחוק מהכיל אכתי אמאי סיים רבינו שהרי אינה מגורשת דמשמע כלל עוד קשה ממ"ש דין ז' שאם לא נתקיים ובא הבעל וערער דאינה מגורשת ולא כתב כמ"ש כאן וכן הק' הרש"ך ז"ל ואין ספק שהוא פי' דחוק מאד ודע שהרל"מ ז"ל הקשה לדעת רבינו וגם לדעת המפרשים שהיא ספק מגורשת קושיות נמרצות וחזקות מהגמ' ותמהני ששום מפרש לא הזכירו ע"ע:


###### Maaseh Rokeach on Divorce 7:2:2
[Maaseh Rokeach on Divorce 7:2:2](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/7:2:2)

**לפיכך נשים וכו' ותתכוון לקלקל אותה וכו'.** מדיהיב האי טעמא משמע היכא דליכא חששא דקלקולא כגון שאומרות בנו"ן דאז אף אם אתי הבעל ומערער לא משגחינן ביה וכמ"ש רבינו בדין ז' גבי מביא גט בח"ל מהימנות אף השונאות ודבר זה הוא מחלוקת בין הרמ"ה והרמב"ן עם הרשב"א ז"ל לפום תירוצא בתרא וה"ה ז"ל כתב דאין בדברי רבינו הכרע כמאן ס"ל הן אמת דלפי מ"ש רבינו לקמן דיבמתה אפילו היתה אחותה אף שאין מציאות שתהיה צרתה בחייה אפ"ה משום דלא פלוג וכו' כמ"ש ה"ה שם ומעתה הדין עם ה"ה ז"ל דה"נ כמה לא פלוג:


###### Maaseh Rokeach on Divorce 7:3:1
[Maaseh Rokeach on Divorce 7:3:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/7:3:1)

**אפילו היתה צרתה נשואה לאחר וכו'.** דברי ה"ה בזה הם מגומגמים הרבה שכתב דבירושלמי דיבמות מבואר כדברי רבינו דהרי שם בירושלמי לא אמרו אלא צרתה ואפילו נשואה גבי עדות דמיתת בעלה ורבינו כתב נשואה לאחר א"כ מה ביאור מצא בירושלמי לדברי רבינו ואם הבין דהירושלמי שאמר אפילו נשואה הכוונה היא שזאת הצרה בשעה שהיא מעידה היא נשואה לאחר וממנה למד לדין הגט א"כ מאי האי דקאמר בתר הכי דראייתו מ"מ אינה דהתם בשעת עדות הויא צרה משא"כ כאן וכו' הרי לפי מה שרצה לומר דדברי רבינו מבוארים בירושלמי דכוונת נשואה היינו לאחר מעתה מאי קאמר דהתם בשעת עדות הויא צרה דכלפי לייא הוא. ועוד הקו' שהביא מההיא דהאשה שלום שאפילו במקלקלת עצמה אינה נאמנת מכ"ש כאן שאינה מקלקלת עצמה דק"ו פריכא הוא דהתם אף שמקלקלת עצמה מ"מ בשעת העדות הויא צרה כמ"ש הוא ז"ל לעיל משא"כ הכא דאף שאינה מקלקלת עצמה מ"מ הרי בשעת העדות לא הויא צרה כלל גם הרש"ך ז"ל נתקשה בלשון זה ולא תירץ כלום ע"ע. ובס' כנה"ג א"ה סי' קמ"א בהגהת הב"י אות ע"ד כתב בשם הראנ"ח ז"ל בכ"י דדברי ה"ה אין להם על מה שיסמוכו אבל הרמב"ם ז"ל מצא זה בירושלמי דיבמות שאמרו שם צרתה אפילו נשואה ופי' הוא ז"ל אפילו היתה נשואה לאחר והוא פי' מוכרח בירושלמי ע"כ. ואני הצעיר לא זכיתי להבין דבריו אלה תחילה במ"ש אבל הר"מ במז"ל מצא זה בירושלמי וכו' כאילו הוא מציאה שלא זכה בה אדם מעולם הלא ה"ה ז"ל דביה קא עסיק מר הזכיר זה הירושלמי וכתב ע"ד רבינו שדבריו מבוארים בירושלמי ועוד במ"ש ז"ל דפירוש זה הוא מוכרח בירושלמי לא הבנתי מאי אולמיה דהאי פירוש דאם באנו לפרש הפירוש האמיתי וקרוב אל השכל הכי פירושו דלא מבעייא אם גרשה בעלה דודאי השנאה תקועה בלבה שהיא גרושה וצרתה נשואה אצל בעלה שזה דאבון נפש גדול אלא אפי' נשואה עם בעל זה דאין שנאתה כ"כ כמו הגרושה אפ"ה לא תעיד לה ואם נפרש דאפי' נשואה ר"ל לאחר מלבד דהעיקר חסר אם איתא לא הול"ל אפילו נשואה אלא הכי הול"ל אפי' נשאת כלומר שנשאת לאיש אחר וכיון שהוא חידוש גדול שאפי' שנתפרדה החבילה לגמרי שהרי כיון שנשאת לאיש אחר דהרי הוא בבל תשוב לקחתה מעולם א"כ הו"ל להירושלמי לבארו להדיא. ואף לפי דעת מהראנ"ח ז"ל אכתי קשה טובא ותמיהא מילתא דדין זה נאמר בירושלמי גבי עדות דמיתת הבעל ולמה השמיטו רבינו בפי"ב והו"ל לאשמועינן רבותא שאפי' אם זאת הצרה היא עכשיו בשעת עדות נשואה לאיש אחר כדברי הירושלמי שלדברי מהראנ"ח הוא מוכרח. גם הלום ראיתי להרב מכתב מאליהו בשער ו' סימן כ"ח שכתב דודאי נפל ט"ס בדברי ה"ה אך כוונתו ברורה דעם היות דאיתא בירושלמי כדברי הרמב"ם מ"מ אינו ענין לדבריו דהתם קאי לעדות אשה שמת בעלה שאין הצרה נאמנת הגם שכבר נשאת בעדות עצמה לגבי חברתה לא מהימנא והכי איתא נמי בגמ' דילן דף ק"ך האשה שהלכה היא ובעלה למד"ה ובאה ואמרה מת בעלי תנשא ותטול כתובתה וצרתה אסורה ודכוותה הוא ההיא דירושלמי דבהכי עסיקינן וכיון שכן איכא למימר דשאני התם שהעדות הוא בשעה שעדין היא צרה דע"י העדות נתפרק הצרות שלה ברם הכא כיון שנשאת היא ועדין בעלה קיים שהרי מביאה גט לצרה מוכרח שכבר נתגרשה היא תחילה והיתה לאיש אחר וכו' ומהיכא תיתי לן לומ' דלא מהימנא. ומ"ש ה"ה וק"ו הוא בכאן שאין מקלקלת עצמה היינו בשלא נחלק כן וכו' עכ"ל וגם לדבריו קשה חדא דאיך כתב תחילה דעם היות דאיתא בירושלמי כדברי הרמב"ם מ"מ אינו ענין לדבריו דאכתי לא עיילתיה אפיקתיה ותו דה"ה כתב דמבואר בירושלמי כדברי רבינו ועוד קשה לדבריו דאם איתא הרי ברייתא ערוכה בגמ' דידן ולמאי צריכי' להירושלמי הרי אין זה דרך להסתייע מן הירושלמי אלא היכא דלא אתבריר בגמ' דידן וכיון שכן למה זה ה"ה ז"ל יביא מזה הירושל' על רבינו ולומר שמשם הוציאו ומכ"ש דבברייתא הוא יותר מבואר ותו קשה דאם כוונת הירושלמי שנשאת כבר ע"י עדות לא הו"ל לומר אפילו נשואה אלא אפי' נשאת כנז"ל ותו שדין זה הובא בירושלמי שם לקמיה חשודה היא לקלקל את עצמה כדי שתקלקל צרתה ואם איתא (כאן בלוי) באופן שלכל הפירושי' לא מצאנו מנוס לדברי ה"ה ז"ל דהן אמת שהמוחש לא יוכחש שנראה שאיזה ט"ס וחסרון לשון יש בדבריו ועל צד היותר טוב נראה שמ"ש ה"ה דמבואר בירושלמי כדברי רבינו תיבת מבואר אינה בדקדוק וכוונתו שיש בירושלמי קצת מדברי רבינו דהיינו מ"ש שם צרתה אפי' נשואה ושוב בא לבאר כוונת רבינו דלא תקשה דשאני התם דבשעת עדות הויא צרה כלומר דכוונת אפי' נשואה האמור שם אין הכוונה שהיא נשואה לאחר דא"כ הו"ל לבאר ואין צריך להביא מדין זה כלל לכך הביא מההיא דהאשה שלום דיש ללמוד ממנה דאפי' היא מקלקלת לעצמה לא מהימנא ק"ו כאן דאף דעכשיו אינה צרה כיון דהיתה צרתה מקודם ואפשר שע"י נתגרשה וגם אינה מקלקלת לעצמה מצד זה יש ללמוד הק"ו ואפשר דלזה סמך ה"ה דין דאפילו אחותה לדין הנ"ל כלומר דמזה יש ללמוד לזה ולא תקשה דק"ו פריכא הוא ונמצא דדין זה שכתב רבינו כאן לא בא בביאור לא בגמ' דידן ולא בירושלמי אלא מכח ההיא דהאשה שלום וכו' וזה הוא הטעם שלא הזכיר רבינו דין זה להדיא בפי"ב משום דסמך למ"ש כאן כמו שעשה בדין יבמה אפילו אחותה שהוא בירושלמי גבי עדות המיתה והשמיטו רבינו שם מפני שסמך למ"ש כאן זהו הנלע"ד והמעיין יבחר:


###### Maaseh Rokeach on Divorce 7:4:1
[Maaseh Rokeach on Divorce 7:4:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/7:4:1)

**המביא גט וכו'.** ולקמן דין ך' ביאר דין המביא גט מח"ל וכאן כ' דאין צריך עדים במינוי השליח השני משום דכיון דאין צריך לומר בנו"ן אין כאן אלא גילוי מלתא בעלמא והרא"ש ס"ל דצריך עדים משום דאין דבר שבערוה פחות משנים אמנם רבינו ס"ל דאין זה דבר שבערוה אלא בנתינת הגט ליד האשה ומש"ה אין צריך עדים לא במינוי הבעל כמ"ש פ"ו ולא במינוי השליח ובש"ע סי' קמ"א סעיף י"א וי"ג פסק כרבינו ובסעיף מ' פסק כהרא"ש ז"ל ובס' ל"י הניחו בצ"ע גם בס' מכתב מאליהו סוף שער ו' סי' ך' הניחו בצ"ע אך בס' ב"ש ז"ל כתב דרצה לפסוק לחומרא ע"ש ובדברי ה"ה נפל ט"ס שכתב שהבעל עושה שליח ג' וצ"ל שהשליח וכו':


###### Maaseh Rokeach on Divorce 7:5:1
[Maaseh Rokeach on Divorce 7:5:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/7:5:1)

**שליח שהביא וכו'.** כתב ה"ה ז"ל ואע"ג דקי"ל כרבא וכו' ראיתי להמש"ל ז"ל שנתקשה בלשון זה וז"ל לשון זה אינו מדוקדק דאדרבה משום דקי"ל כרבא הצריך רבינו ממקום למקום בח"ל לפי שטעמא דאין עדים מצויין לקיימו ולא הצריך במדינה עצמה ממקום למקום ולרבא אף במדינה עצמה צריך משום דאין בקיאים לשמה ולשון מקוטע הוא עכ"ל. ונלע"ד דכוונת ה"ה מבוארת מפני שרבינו כתב שליח שהביא גט ממקום למקום וכו' משמע דאפי' במדינה עצמה דהיינו באותו מלכות כיון שהוא ממקום למקום דהיינו מעיר לעיר צריך שיאמר בנו"ן ולזה הרגיש דלרבא דקי"ל כוותיה באותה מדינה דהיינו ממקום למקום שכתב רבינו א"צ שהרי עדים מצויין לקיימו ולזה השיב שכבר אמרו שם דלרבא אפילו משכונה לשכונה מצריך מטעם דניידי אלא שרבינו לא הצריך אלא ממקום למקום אבל באותו מקום לאו כ"ע כבני מחוזא וימצאו עדים לקיימו וכו' ע"כ ובזה אין מקום לדברי המש"ל ז"ל ואתי שפיר נמי שלא הזכיר ג"כ מ"ש שם דלרבא אפי' באותה שכונה עצמה מטעם דניידי משום דהוי מלתא דלא שכיחא ולא חייש לה רבינו ויתורץ בזה קושיית הרב מכתב מאליהו ז"ל בשער ו' סי' כ"ה שהקשה לדעת רבינו למה לא הזכיר דין דבני מחוזא דניידי ועל ה"ה ג"כ ק' דאיך כ' דרבא מצריך אפילו משכונה לשכונה הלא לרבא אפילו בשכונה עצמה מצריך משום דניידי ולפי הדקדוק שבדברי ה"ה יתיישב דרבינו לא רצה לחוש אלא בהוה ושייך והנסיון יוכיח ולכך לא רצה לחוש אלא ממקום למקו' זה הוא דעת רבינו ז"ל ותתורץ ג"כ קושיית הרל"מ ז"ל שהקשה לפי דברי ה"ה ז"ל דא"כ אפי' בא"י ממקום למקום נימא הכי מטעמא דניידי וכו' ע"כ והא ל"ק דרבינו נגרר אחר הגמ' דאיירי בח"ל דוקא ולא בא"י ודו"ק:


###### Maaseh Rokeach on Divorce 7:5:2
[Maaseh Rokeach on Divorce 7:5:2](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/7:5:2)

**אפילו היו שמות עדיו כשמות הכותים אין חוששין להם.** ה"ט כמ"ש שם בברייתא שרוב ישראל שבח"ל שמותם כשמות הגוים ולא הוצרך רבינו לכתוב שאם הם שמות שאין דרך ישראל ליקרא בהם דידוע דודאי הם גוים כמ"ש שם מפני שכבר ביארו בפ"א שאם העדים הם פסולין הו"ל כמזוייף מתוכו שהוא פסול וכמ"ש ה"ה ז"ל ואף שדין זה לא נאמר אלא בח"ל ורבינו סמכו ג"כ עם דין המביא מא"י אין זה קושיא דרוב גוים הם בח"ל ולכך לא מפקינן אלא שמות מובהקים וכעין זה הקשה הרל"מ ז"ל ע"ע:


###### Maaseh Rokeach on Divorce 7:7:1
[Maaseh Rokeach on Divorce 7:7:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/7:7:1)

**ואם לא נתקיים וכו'.** הנה הרא"ש ז"ל בפ"ק אחר שהביא הברייתא דאם לא אמר בנו"ן דפליגי בה ר"מ וחכמים ז"ל דאם נתקיים בחותמיו תו לא צריך מידי ואם אבד הגט כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ז ה"ז ספק מגורשת ואם יבוא הבעל וערער ה"ז ספק ממזר עכ"ל. ואם באנו לדון על פשט הלשון נראה לכאורה דהא דכתב ואם בא הבעל וערער וכו' דברי עצמו הם או דלא קאי אאבד הגט דאל"כ הכי הול"ל ואם אבד הגט ובא הבעל וערער כתב הרמב"ם וכו' א"נ הכי הול"ל ואם אבד הגט או בא הבעל וערער כתב הרמב"ם וכו' דאז היה מבואר דהכל קאי להרמב"ם ז"ל. ברם חזינא ליה להגאון ז"ל הוא מרן הקדוש והובא בב"י ג"כ שנראה שלא הבין כן אלא דגם במ"ש דבא הבעל וערער וכו' קאי להרמב"ם ז"ל ומכח זה כתב דאפשר שהיה גורס כמו שכתב ואפשר שהיה גורס כן ולא כגירסא דידן אלא דמשמע ליה שא"א לומר שכשאבד הגט וערער הבעל שתהיה אינה מגורשת בודאי דשמא אם היה הגט בפנינו היה מתקיים ולפיכך במקום אינה מגורשת כתב ה"ז ספק ממזר וכו' ע"כ. והקושי מבואר בדבריו וכבר עמד עליו המש"ל ז"ל דאם הרא"ש ז"ל היה גורס כגירסתינו היכן מצא בדברי רבינו דכשבא הבעל וערער ואבד הגט שאינה מגורשת וזה לפי גירסתינו בל יראה ובל ימצא בדברי רבינו דהוא כתב דאם בא הבעל וערער והגט בפנינו מאחר שלא נתקיים אינו גט ובאבד אפי' ערער ה"ז ספק דאפשר שאם היה בפנינו היה מתקיים כמ"ש בריש פרקין עכ"ל. הנה מ"ש ז"ל כמ"ש בריש פרקין דמשמע דבריש פרקין מבואר דבדאיכא תרוויהו דהיינו אבד וערער היא ספק מגורשת אינו מבואר כ"כ ע"ע וכיון שכן סברת הרא"ש לפי פירושו של מרן ז"ל נראה שכך היא דהן אמת שרבינו שכתב דאם ערער הבעל אינו גט הכוונה בלא אבד והגט בטל כיון שלא נתקיים והבעל מערער אמנם באבד והבעל מערער אף שלא באה בביאור בדברי רבינו מ"מ משמע ליה להרא"ש שא"א לומר שכשאבד הגט וערער הבעל שתהיה אינה מגורשת ודאי כלומר שא"א לנו להבין שכשכתב רבינו ואם ערער הבעל אינה מגורשת כוונתו בכל גווני אף באבד דזה אי אפשר להבינו בשום פנים שהרי אם היה הגט בפנינו אפשר שהיה מתקיים. ומ"ש מרן ז"ל ולפי' במקום אינה מגורשת וכו' כוונתו שבמקום החלוקא שכתב רבינו בבא הבעל וערער דאינה מגורשת כתב ז"ל דכשאבד הגט ובא הבעל וערער ה"ז ספק כלומר שבמקום חלוקא זו כתב זו שגם הוא אמת לדעתו כנלע"ד כוונת מרן ז"ל בדוחק ותמהתי על נאמני ביתו של הרב"י שלא נרגשו מזה ע"ע זולתי הרב"ח שכתב עליו דשארי ליה מאריה ולעד"ן כמ"ש. גם הלום ראיתי למרן ז"ל שהשיג על ה"ה דאמ"ש רבינו דאם לא נתקיים הגט שהוא פסול כלומר מדרבנן שהוציאו מהסוגייא שאמרו שם בדין הוא דקיום לא ליבעי ורבנן הוא דאצרכו וכו' והשיג עליו ז"ל דלא היה צריך לכך דבהדיא תניא בריש גיטין המביא גט ממ"ה ולא אמר בנו"ן יוציא והולד ממזר דר"מ וחכ"א אין הולד ממזר והלכה כחכמים וכו' ע"כ. הן אמת דלכאורה היה נראה דה"ה ז"ל הזכיר הסוגיא דמשמע מינה דעיקר הקיום אינו אלא מדרבנן והך ברייתא היא לענין השליח שלא אמר בנו"ן אך מ"מ הכל סובב למקום אחד ומה גם שה"ה סיים פירוש להאמין בו עד אחד וכו' ודו"ק:


###### Maaseh Rokeach on Divorce 7:10:1
[Maaseh Rokeach on Divorce 7:10:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/7:10:1)

**והנסין שבים הגדול.** פירש רש"י ז"ל איים ומ"ש רבינו בהלכות מת"ע הוא פ"א דהלכות תרומות:


###### Maaseh Rokeach on Divorce 7:11:1
[Maaseh Rokeach on Divorce 7:11:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/7:11:1)

**גט שכתבו בא"י וכו'.** כבר ביאר ה"ה והכריח בטוב טעם שכל זאת הבבא איירי בשנתנו בא"י ע"ע:


###### Maaseh Rokeach on Divorce 7:12:1
[Maaseh Rokeach on Divorce 7:12:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/7:12:1)

**נכתב מקצת הגט וכו' אם מקצתו הראשון וכו'.** והיינו מקום התורף דהיינו שם האיש והאשה והמקום והזמן ומ"ש @04אפי' לא נכתב בו אלא שיטה אחת וכו'. נראה פשוט דבמקצתו הראשון קאמר דעליה קאי האפילו וכ"פ רש"י והתוס' בגמרא והרל"מ ז"ל כתב דמדלא פירש רבינו מה היא השיטה נראה שפי' כפי' התוס' שהוא בכל שיטה אעפ"י שאין נראה כן מדברי ה"ה ז"ל שהביא פירוש רש"י על רבינו ז"ל ע"כ נראה שהבין דברי רש"י כפשוטן דשיטה ראשונה דוקא קאמר וזה אינו דכיון שהדבר תלוי בהיות התורף כנ"ל א"כ זיל בתר טעמא וכמ"ש ה"ה ז"ל גם מ"ש שרבינו מפרש כפי' התוס' לא ידעתי מאי קאמר שהרי התוס' ז"ל פירשו דבשיטה ראשונה קאמר וכפי' רש"י ז"ל:


###### Maaseh Rokeach on Divorce 7:12:2
[Maaseh Rokeach on Divorce 7:12:2](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/7:12:2)

**ואפילו שמע קול הקולמוס וכו'.** זהו כפי' שני של רש"י ז"ל שפירש דקול הקולמוס כשהוא כותב קאמר ונראה דאין צריך שישמע קול הקולמוס של כל הגט אלא במקצתו הראשון סגי דא"ת דבעי קול הקולמוס של כל הגט מאי אפי' דקאמר הרי יש בו חומרא טפי משיטה אחת דהתם כשיעמוד על שיטה אחת סגי וכאן בעי שישמע קול הקולמוס של כל הגט וכן דעת הרשב"א ז"ל והפר"ח בפ"ק דגיטין הכריח עמ"ש השתא הוא בבית וסופר בעליה דלא חזו ליה אמרת כשר נכנס ויוצא מבעייא ומאי קושיא שאני התם דאע"ג דלא חזו ליה הא קא שמע קול קולמוסא בכולי גיטא משא"כ הכא דיוצא ונכנס אלא ודאי דסגי בקול קולמוסא בתחילת הגט עכ"ל. ולא ידעתי למה הוצרך להביא עצות מרחוק כיון דממקומו הוא מוכרח כנז"ל ומבואר עוד מדברי רבינו דכל אלו הקולות אינן אלא בכתיבת הגט אבל בחתימת העדים בעינן שיראה השליח החתימה כולה ממש וה"ט משום דבנו"ן דגט אינו אלא מגזרה אטו קיום שטרות דעלמא כמ"ש בגמ' משא"כ החתימה שהיא בעיקר הדין ועיין פסק אחר בדין זה למהרח"ש סימן ב' ג':


###### Maaseh Rokeach on Divorce 7:13:1
[Maaseh Rokeach on Divorce 7:13:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/7:13:1)

**אפילו היה הוא העד השני וכו'.** מבואר שם בגמ' ואמרו בירושלמי ואם אמר אני הוא העד השני נעשה כנוגע בעדותו דנראה דלכך בא להעיד על חתימת הגט (כאן בלוי):


###### Maaseh Rokeach on Divorce 7:14:1
[Maaseh Rokeach on Divorce 7:14:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/7:14:1)

**שנים שהביאו וכו'.** שם ופירש רש"י ששניהם אדוקים בו ושניהם שלוחין ע"כ. ואין ספק שאדוקים בו דקאמר ר"ל בשליחותן ששניהם נעשו עליו שלוחין וכמו שסיים ז"ל ואי אפשר לפרש אדוקים בו ממש דאיך יתכן דבר זה וכי יתקשרו יחדיו בדרך עם הגט עד בואם לב"ד זה דבר בלתי אפשר וכמ"ש וכ"כ התוס' והרשב"א ז"ל דאדוקים בו שכתב רש"י ז"ל לאו דוקא ע"ע ועוד כתב הרשב"א ז"ל שאם האחד שליח והאחר אומר שבפניו עשאו הבעל שליח וה"ה והה"ט גם לדעת רבינו ומ"ש רבינו שהבעל עשאם שלוחין וכו' ולא בא לשלול אלא כשאחד נעשה שליח והאחר בא בחבורתו וכו' ע"כ והדברים מגומגמים ממ"ש רבינו לפיכך אם אמר אחד נכתב וכו' הואיל ואינו יוצא מתחת ידי שניהם הרי שכל הקפידה אינה אלא משום שאינו יוצא מתחת ידי שניהם ואם האחד לבדו שליח אף שיש אחר שמעיד עליו סוף כל סוף הרי אינו יוצא מתחת ידי שניהם:


###### Maaseh Rokeach on Divorce 7:17:1
[Maaseh Rokeach on Divorce 7:17:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/7:17:1)

**וחוזר ונותנו לה בפני שנים ואומר בפניהם וכו'.** מבואר מדברי רבינו דאף לפני האשה צריך שיאמר בנו"ן וכאן נתבאר לנו דמ"ש לעיל בדין ה' ה"ז אומר בפני שנים בנו"ן ואח"כ יתן לה בפניהם וכו' כוונתו שהכל בפני האשה קאמר וילמד סתום מן המפורש ועיין להמפרשים ז"ל שנחלקו בזה:


###### Maaseh Rokeach on Divorce 7:17:2
[Maaseh Rokeach on Divorce 7:17:2](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/7:17:2)

**ואם לא נטלו ממנה וכו' עד שיתקיים בחותמיו.** פשטן של דברים משמע דאף אחר שנמסר ליד האשה סגי בקיום החתימות ואין צריך לחזור וליטלו ממנה ומשמע נמי דאף אם אמר לה בפני שנים בנו"ן לא מהני משום שצריך שתקדים האמירה לנתינה משא"כ בקיום דסגי אף אחר שנמסר לידה אך קשה דא"כ רבינו סותר דברי עצמו סמוך ונראה שהרי בדין הבא כתב בדין נשתתק דיתקיים בחותמיו ואח"כ ינתן לה ועוד משמע דאף אחר הנתינה מהני בנו"ן ממ"ש לקמן ונתנו לה ולא הספיק לומר וכו' דמשמע דאם הספיק אף אחר שנתן מהני והנה ה"ה ז"ל כתב דדעת רבינו דאמירת בנו"ן מהני בין קודם הנתינה בין אחריה בסמוך וכו' ע"כ וכיון שכן צ"ל דמ"ש דנוטלו ממנה וחוזר ונותנו לה היינו לכתחילה א"נ מפני שעבר זמן מה אחר הנתינה והפסיק הענין לגמרי דומיא דנשאת דקאמר וכיון שכן גם בקיום בחותמיו נאמר כן דלכתחילה ולא הפסיק הענין סגי בקיום אף אחר הנתינה אבל בלאו הכי צריך ליטלו ממנה ולקיימו ושוב יחזור ויתנו לה ולפ"ז מ"ש ואם לא נטלו ממנה ה"ז פסול וכו' ה"ט מפני שהפסיק הענין ואז לא מהני האמירה לחודה ודו"ק ועיין בס' מכתב מאליהו ז"ל בשער ו' סימן ל"ב:


###### Maaseh Rokeach on Divorce 7:18:1
[Maaseh Rokeach on Divorce 7:18:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/7:18:1)

**נתנו לה וכו' עד שנשתתק.** בגמרא שם אוקמוה בנתחרש וכתב ה"ה דרבינו כתב נשתתק לפי שידוע שחרש שדברו חכמים בכ"מ שאינו שומע ואינו מדבר וכאן מפני העדר הדיבור הוא שאינו יכול לומר כן עכ"ל נראה שר"ל דאף דבגמרא אוקמוה בנתחרש כיון שמה שאנו צריכין כאן אינו אלא מפני העדר הדיבור לכך נקט רבינו נשתתק דאף אם הוא שומע אינו מעלה ולא מוריד כיון שנעדר ממנו הדיבור שהוא המצטרך לענין זה אך אם זאת היא כוונת ה"ה ז"ל תקשה על רבינו דבפ"ב דין ז' כתב מי שנשתתק והרי דעתו נכונה וא"ל נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו בודקין אותו וכו' וכן אם כתב בכתב ידו וכו' שאין דין מי שנשתתק כדין החרש עכ"ל הרי מבואר בדבריו שמי שנשתתק הרי הוא כפקח לענין זה וכיון שכן ה"נ אף שבפיו אינו יכול לומר בנו"ן למה לא יכשר ע"י בדיקה או כתיבה כי התם וי"ל עמ"ש מרן ז"ל דאעפ"י שבעדות אשה מהני עדות האלם משום עגונה התם שאני שאין מצוי כ"כ שיבואו עדים שמת בעלה וכו' אבל בגט שאפשר להתקיים בחותמיו או שאפשר לשליח לומר לבעל שישלח גט אחר וכו' לא רצו להקל בו לסמוך על כתב ידו טפי מבשאר עדויות וכו' ע"כ. מעתה אף אנו נאמר דשאני גבי נתינת הגט שאין לנו תיקון אחר שהרי הבעל בעצמו הוא שנשתתק ואין לך עיגון גדול מזה ומש"ה הקלו בו משא"כ בשליח שאפשר ע"י קיום החתימות לא רצו להקל ואוקמוה אדיניה ודבר זה מבואר בדברי רבינו ספי"ו דהל' עדות שפסל לעדות מי שנשתתק ולא הוכשר אלא לעדות אשה לפי שבעגונא הקילו ע"ש אמנם ראיתי להרב מכתב מאליהו שער ו' סימן ל"ד שהבין בדברי ה"ה שכוונת רבינו בנשתתק וגם נתחרש כדברי הגמרא ושם מחלוקת בינו לבין מרן ז"ל ואין צריך לזה דדברי ה"ה מבוארים כנז"ל אכן מה שהקשה שם על מרן ז"ל היא קושיא עצמית לכאורה שהק' זה דדחיק לאוקומא בלא הספיק לומר עד שנתחרש דפסול להבאתו ולא אוקמא באלם שהוא כפקח לכל דבריו ועוד דאלם הזה אם היה אלם מעיקרו הוא כשר להבאת הגט ואומר בנו"ן ע"י בדיקה ומכח זה הכריח כדברי ה"ה לפי פירושו דנשתתק דכת' רבינו ר"ל שאינו שומע ואינו מדבר וכו' ע"ש ולעד"ן דברי נביאות הן כמבואר למעיין ודברי רבינו של הלכות עדות יוכיחו כנז"ל ואי משום קושיית הגמ' י"ל לרבינו דהה"נ דהוה מצי לאוקומא בלא הספיק לומר עד שנשתתק אלא דאגב דהק' לו מחרש נקיט ליה באוקמתא דמת וכאן העתיק הדין המוזכר בגמרא גם השכל מחייב דלאו מכח קושיא שיש לנו נדחוק עצמינו למיעל פילא בקופא דמחטא ודו"ק:


###### Maaseh Rokeach on Divorce 7:19:1
[Maaseh Rokeach on Divorce 7:19:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Divorce/r/7:19:1)

**הסומא אינו יכול וכו'.** יש להתבונן אם הביא הסומא ונתקיים בחותמיו אם הוא כשר דטעמא מאי פסלו הסומא מפני שאינו יכול לומר בנו"ן מפני סמיותו אבל אם נתקיים בחותמיו (כאן בלוי) הרי כתב רבינו דפסול דהיכא דהשליח אינו יכול לומר בנו"ן מפני דס"ה יתקיים בחותמיו (כאן בלוי) ומתוך דברי רש"י ז"ל בדף ע"ב ד"ה בע"פ כגון גבי גט שכתב כהלכתו וכשמוסרו לה אומר וכו' אבל ע"פ דילמא כי מסריה ניהלה הדר ביה מזמן דשטרא ומסריה ניהלה ע"מ לאחר מיתה הואיל ולא אמר מהיום ע"כ הרי מבואר מדבריו דהכל תלוי בתנאי שעושה שאם הוא מנגד לדברי הגט אמרינן דהדר ביה והוא פשוט: