## Maaseh Rokeach on Fasts Chapter 1

###### Maaseh Rokeach on Fasts 1:1:1
[Maaseh Rokeach on Fasts 1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Fasts/r/1:1:1)

**מצות עשה וכו'.** הנה הרב המגיד ז"ל נתעורר שרבינו בספר המצות [עשה] נ"ט מנה תרועה זו ותקיעה שבשעת הקרבנות במצוה אחת ותמה עליו שהרי שני פסוקים הם בכתוב וכו' ותירץ דמצוה כללית אחת היא לתקוע וכו' ע"כ. ולא ידעתי איך נחה דעתו דעת עליון בזה כיון דסוף סוף שני פסוקים ועניינים חלוקים הם ותו דאם כן בואו ונאמר דתקיעת שופר דר"ה ויוה"כ דיובל ימנו במצוה אחת שהכל ענין תקיעת שופר ויותר דימוי ושייכות יש להם מהנך דחצוצרות שהרי לומדים זה מזה בג"ש דשביעי שביעי כדאיתא בשלהי ר"ה ומנאן רבינו לשתי מצות בעשין קל"ז וק"ע וכן הקשה מהר"י רוזאניס ז"ל בספר פרשת דרכים דף ס' והניחו בצ"ע עיי"ש ומאי דנראה לענ"ד דשתי מצות אלו מסתבר טפי למנותן לאחת מתרי טעמי חדא שהכתוב הזכירם סמוכים זה לזה וכי תבואו מלחמה וכו' וביום שמחתכם וכו' בפרשה אחת דמשמע דר"ל כן תעשו בין בעת צרה בין בשעת הקרבן ותו משום דעניינם שוה שהכל לזכרון לפני ה' שיעשה בקשתינו כדכתיב ונזכרתם לפני ה' אלהיכם וכתיב והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם וכו' ובמדרש איתא והיו לכם לזכרון למה נאמר לפי שהוא אומר ותקעתם בחצוצרות שומע אני קרבנות שתקעו עליהם יהיו כשרים ושלא תקעו עליהם לא יהיו כשרים תלמוד לומר והיו לכם לזכרון לזכרון נתנו ולא להכשיר קרבן ע"כ. הרי דעניינם שוה דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן ולכך דין הוא שימנו למצוה אחת משא"כ שופר דר"ה ויוה"כ דיובל דרחוקים בענייניהם הרבה דבר"ה התקיעה בשופר היא לזכרון לפני ה' דומיא דהך זכירה דחצוצרות [ואע"פ כן אין למנותם עם אלו משום דהתם שופר והכא חצוצרות] כדכתיב בפרשת אמור זכרון תרועה מקרא קדש אבל שופר דיוה"כ דיובל אין עניינו לשום זכרון אלא סימן ודרך העברת קול לשלוח עבדים ונראה דלזה ממש נתכוון רבינו בסה"מ עשין קל"ז וז"ל וידוע כי התקיעה ההיא היא ביובל אמנם לפרסם החירות ושהוא מין הכרזה והוא אמרו וקראתם דרור וכו' ואין עניינה כענין תקיעת ר"ה כי היא זכרון לפני ה' וזהו להוציא את העבדים ע"כ. מוכח להדיא שהרגיש בזה דאמאי לא מנינן להו במצוה אחת דהכל מצות שופר הוא דומיא דהך דחצוצרות ומה גם דלמדין זה מזה בג"ש כמבואר בדבריו שם ובא התירוץ דשאני מצות שופר מדין חצוצרות משום דאין ענין ותכלית התקיעות שוה מה שאין כן בחצוצרות שעניינם ותכליתם שוה לזכרון לפני ה'.


###### Maaseh Rokeach on Fasts 1:1:2
[Maaseh Rokeach on Fasts 1:1:2](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Fasts/r/1:1:2)

**וכעין**דמות ראיה מצאתי לרבינו בספר המצות שורש י"א וז"ל הנה התבאר לך שאפילו החלקים שאינם מעכבים זה את זה פעמים יהיו מצוה אחת כשהיה הענין אחד כי הכוונה בציצית למען תזכרו א"כ כלל הדבר המחוייב בזכרון ימנה מצוה אחת הנה לא נשאר לנו א"כ שנביט במנין המצות לאמרו מעכבים או אין מעכבים כי אם אל הענין לבד האם הוא לענין אחד או לעניינים רבים וכו' עכ"ד. איברא דעם כל זה אכתי קשה מ"ש מוהר"י רוזאניס ז"ל והיא קושיא עצמית ממצות השביתה שבאה בתורה בימי המועדות וכל מועד ומועד נמנה למצוה אחת מאחר שזמנו של זה אינו כזמנו של זה ובכל אחד ואחד באה מצוה מיוחדת עכ"ד. וריש מילין מ"ש דהטעם דנמנו למצות חלוקים מאחר דזמנו של זה אינו כזמנו של זה אחרי המחילה הראויה לא ידעתי מנין לו שהטעם הוא מפני חילוק הזמנים שהרי מצינו ביום ראשון ויום שביעי של פסח דאין הזמנים חלוקים והכל הוא המשך החג ואפ"ה מנו אותם לשתי מצות כמ"ש רבינו בסה"מ עשין קנ"ט וק"ס אלא האמת הוא מ"ש ז"ל בסיום דבריו דטעמא דמלתא משום דבכל אחד ואחד באה מצוה מיוחדת והמה בכתובים כמבואר וביום שביעי של פסח כתיב וביום השביעי מקרא קדש ומשמעות הכתוב ג"כ שכוונת השי"ת לחלקם לשתים שהרי כתוב בפרשת בא וביום הראשון מקרא קדש וביום השביעי מקרא קדש יהיה לכם ואם שניהם מצוה אחת היה לו לכתוב וביום הראשון וביום השביעי מקרא קדש למאי פלגינהו ודאי שאינו אלא בכוונה מכוונת לחלקם לשתים וכן עשה בפרשת אמור שחלקם לשני פסוקים וטעמם מבואר דביום הראשון היינו טעמא משום יציאת מצרים ויום שביעי משום נס דקריעת ים סוף.


###### Maaseh Rokeach on Fasts 1:1:3
[Maaseh Rokeach on Fasts 1:1:3](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Fasts/r/1:1:3)

**ואחר**הערה זו נבא ליישב דברי רבינו לסקל מעליו גם קושיא זו כי לכאורה מרפסא איגרי וזה דתחילה יש להבין הדק היטב אופן ותוכן העניינים ובחינותיהם ותכליתם ונראה אם הם שוים דנראה לענ"ד דלא ראי זה כראי זה דכשצותה התורה לשבות בכל המועדים בכל אחד מהם איכא טעם חלוק מחבירו דבפסח היינו טעמא משום יציאת מצרים כדכתיב וביום הראשון מקרא קדש וכו' ושמרתם את המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם וכו'. בשבועות משום מתן תורה ובא הרמז וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בסוכות למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי וכן על זה הדרך בכולם יש להם טעם עצמי לעיקר המצוה למה צוותה תורה שביום זה נשבות וכל אחד חלוק מחבירו ואף כי השביתה היא מצוה שוה בכולם מ"מ אין תכלית השביתה ועניינה שוה כמבואר משא"כ התקיעה בחצוצרות ביום בא הצרה וביום המועדים על הקרבנות שתכלית התקיעות בהם אינם אלא לזכרון לפני ה' שיעלה זכרונינו לפניו לטובה להושיענו בבא עלינו הצרה ולמנוע ממנו הצרה שלא תבא הרי התכלית ובחינת הענין שוה. ואין לגמגם משביעי של פסח דהתם על כרחך אינו משום נס דיציאת מצרים דביום ראשון סגי וזה מבואר כנז"ל ואין להאריך. זאת ועוד דנראה כוונת התורה לצרפן למצוה אחת דאל"כ למאי איצטריך לגלות לנו טעמא דמלתא לישתוק מטעם הדבר ואנא הוה אמינא מסברא איזה טעם שיהיה דהסברא מסייענו משום דעת רצון היא אלא ודאי דיהא הטעם להדיא בדיוק עצמי כאמור ומה גם שהם פסוקים סמוכים זה לזה ובדין היה להזכיר מצוה זו בענין המועדים בפרשת אמור כשהזכיר הקרבנות שם היה לו לכתוב שבימים אלו אנו מצווים לתקוע בחצוצרות. זאת ועוד שכתב וביום שמחתכם וכו' בוי"ו החיבור לפסוק שלמעלה לרמוז לנו שהכל ענין אחד. ולא תקשה מביום השביעי הכתוב בפרשת אמור שכבר כתבנו לעיל תירוץ מספיק לזה.


###### Maaseh Rokeach on Fasts 1:1:4
[Maaseh Rokeach on Fasts 1:1:4](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Fasts/r/1:1:4)

**ואכתי**איכא להקשות דרבינו כשבא לכתוב בפ"ג דכלי המקדש דהלויים משוררים ומחצרים בחצוצרות על הקרבן לא הזכיר שזה הוא מצות עשה וגם בפתח דבריו כשהזכיר מנין המ"ע שבהלכות אלו השמיט מ"ע זה והוא תימה דבספר המצות כתב וז"ל היא שציונו לתקוע בחצוצרות במקדש עם הקרבת הקרבן וכו' והוא אמרו וביום שמחתכם ובמועדיכם ותקעתם וכו' וכן אנחנו מצווים לתקוע בחצוצרות בעתות הצורך והצרות וכו' והוא אמרו וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם וכו' ע"כ. ולא עוד אלא ששם הזכיר המ"ע במועדות וכלל בו התקיעה בצרות וכאן עשה בהיפך וגם בזה כבר נתעורר מהר"י רוזאניס שם אלא שלשונו מבולבל אפשר שיהיה איזה ט"ס שייחס דברי הרמב"ם שבסה"מ למ"ש בהלכות תענית ולפי דבריו לא תיקן כלום עיין עליו ומאי דנראה לענ"ד דרבינו בספר היד כתב דבריו בדיוק גמור וזה דקרא דוכי תבאו מלחמה כתוב קודם וסמיך ליה וביום שמחתכם וכו' ולכך קבע רבינו המצות עשה בהל' תעניות, ובהל' כלי המקדש הביא הפסוק גרידא ולא רצה להזכיר מ"ע דהיינו טועים שהיא מ"ע אחרת וק"ו בפתח דבריו שהיינו מונין תרי"ד מצות אלא שבסה"מ מפני שהוא עסוק בענין הקרבנות הזכיר מצוה זו ומה גם דשקולין הם.


###### Maaseh Rokeach on Fasts 1:1:5
[Maaseh Rokeach on Fasts 1:1:5](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Fasts/r/1:1:5)

**תו**הקשה מהר"י רוזאניס זלה"ה דבסמ"ג מצא שמנה מצות עשה דקרבנות וכעת לא מצא שמנה המ"ע דהתקיעה לעיתות בצרה והצ"ע עיי"ש וגם אני הטפל חפשתי בספר ההוא לא מצאתי זאת המצוה אפילו ברמז והוא דבר תמוה הרבה עד שמצאתי במקור דין זה והוא הספרי בענין זה שנראה שזאת היתה לו להסמ"ג שלא מנאה למ"ע וז"ל וכי תבאו מלחמה וכו' במלחמת גוג ומגוג הכתוב מדבר או אינו מדבר אלא מכל מלחמות תלמוד לומר ונושעתם מאויביכם אמרת צא וראה איזוהי מלחמה שישראל נושעים ממנה ואין אחריה שעבוד אין אתה מוצא אלא מלחמת גוג ומגוג וכו' ר' עקיבא אומר אין לי אלא מלחמה שדפון וירקון ואשה המקשה לילד וספינה המיטרפת בים מנין ת"ל על הצר הצורר אתכם על כל צרה שלא תבא על הצבור ע"כ. וידוע דהלכה כר"ע מחבירו ולא מחביריו כדאיתא בעירובין דף מ"ו ולכך פסק כת"ק דהוו רבים לגבי דר"ע וכדאיתא בכללי הגמרא משם התוס' ועיין למרן פ"א דמילה ופשטיה דקרא מסייעתו קצת דלא איירי אלא במלחמה וכיון דקרא לא איירי אלא במלחמת גוג ומגוג ובש"ס דילן אין שום גילוי מזה לכך לא מנאה דלא מנינן אלא המצות הנהוגות לא המצות שאינם אלא לפי שעה לבד וכמו שכתוב באורך בשרשי רבינו בסוף פ"ט ולכך לא שייך למנותה ופשוט הוא אלא שרבינו פסק כר"ע דתלמודא דידן מוכח דס"ל כוותיה מהנך מתני' ומתנייתא דאיתא בסוף פ"ק ובריש פ"ב דתענית עיי"ש אלא שהסמ"ג ז"ל יפרשם כולם דרך אסמכתא ומדרבנן.


###### Maaseh Rokeach on Fasts 1:1:6
[Maaseh Rokeach on Fasts 1:1:6](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Fasts/r/1:1:6)

**ואכתי**פש גבן למידק בדברי רבינו שכתב מצות עשה לזעוק ולהריע בחצוצרות וכו'. ומשמע דזעקה בפה ותרועה בחצוצרות והא מנ"ל ובסוף פ"ק דתענית משמע דהתרועה היא בחצוצרות או בפה אבל תרווייהו לכו"ע לא כדאיתא התם ותו דבפתח דבריו כתב מ"ע אחת והיא לזעוק לפני ה' ולא הזכיר חצוצרות ויותר תמהתי דבתחילת הספר שהזכיר כל המצות כתב וז"ל מ"ע אחת והיא להתענות ולזעוק לפני ה' וכו' והוא תמוה דעינוי לא מצינו מן התורה אלא ביוה"כ בלבד ורבינו כתב לקמן מדברי סופרים להתענות וכו' ועיין להרב המגיד ז"ל וכן הביא הרב בעל שני לוחות הברית וכן נדפס בבראשית רבה דפוס ויניציא פרשת בהעלותך והוא דבר פלא ויש לנו ליישב הדברים אף כי בקצת דוחק עם מ"ש רבינו ודבר זה מדרכי התשובה הוא וכו' וכיון שכן כל מה שהוא נוגע לענין תשובה הרי הוא נכלל במ"ע זה כיון שכל תכלית השי"ת אינו אלא לעורר התשובה ובספר המצות כתב וז"ל וכן אנחנו מצווים לתקוע וכו' כשנזעק לפני ה' וכו' הרי שתכלית הציווי היא התשובה והצעקה וההרעשה לעורר הלבבות ובספר החרדים במצות התלויות בפה כתב דהך והרעותם היינו תרועה בפה דהיינו תפילה וזעקה דנדרש הפסוק לפניו ולאחריו וכאלו כתיב על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות וכו' ע"כ. ומעתה הא דכתב רבינו ומד"ס וכו' צ"ל לפי זה דר"ל מן התורה דומיא דתוספת יוה"כ וקדושי כסף דקרי להו רבינו מד"ס והם מן התורה עיין למרן פ"א דהל' אישות. אי נמי י"ל דמד"ס שכתב לא קאי אלא אעד שירוחמו דוקא וק"ל.


###### Maaseh Rokeach on Fasts 1:1:7
[Maaseh Rokeach on Fasts 1:1:7](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Fasts/r/1:1:7)

**ומריעים בחצוצרות וכו'.** רבינו השמיט מה שאמרו בפרק ראוהו בי"ד דפיו מצופה כסף והוא דבר תימה ועיין מה שכתבתי פ"א דשופר בס"ד. ולמ"ש הרב המגיד וכו' עיין להרב לח"מ ז"ל.


###### Maaseh Rokeach on Fasts 1:2:1
[Maaseh Rokeach on Fasts 1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Fasts/r/1:2:1)

**תעניות אלו וכו'.** תענית דף ט"ו אין גוזרין תענית על הצבור בתחילה בחמישי שלא להפקיע השערים אלא ג' תעניות הראשונות שני וחמישי ושני וג' שניות חמישי שני וחמישי ר' יוסי אומר כשם שאין הראשונות בחמישי כך לא שניות ולא אחרונות ופי' רש"י שלא להפקיע את השערים כשרואים בעלי חניות שקונים למוצאי יום חמישי שתי סעודות גדולות אחת לליל ה' ואחת לשבת סבורים שבא רעב לעולם ומייקרים ומפקיעים לשער אבל משהתחילו להתענות יודעים שאינו אלא מפני התענית ע"כ. וצ"ל דבעלי החניות דקאמר היינו גוים דאל"כ הרי הם ג"כ חייבים להתענות עם הצבור ואין כאן מקום להפקעת שערים וכ"כ התוס' יו"ט ז"ל והרע"ב ז"ל הביא פי' אחר שלא יאמרו אם לא שראו בי"ד שהרעב בא לא היו דוחקים לגזור תענית עתה סמוך לשבת ומפני כן ייקרו ויפקיעו השער ע"כ. והוא פירוש הרמב"ם וז"ל מפני שאומר דלת העם לולא הצורך הגדול למטר לא היו מתענים קודם השבת ואין הלכה כר"י ע"כ. והרב קול הרמ"ז ז"ל כתב שיש נפקותא לענין דינא בשני פירושים אלו דלפי' רש"י בכל צרה שגוזרים עליה תענית יש לחוש להפקעת שערים ולפי' שני שיודעים שהוא תענית צבור יודעים סבתו וא"כ אם יהיה התענית על סבה אחרת לא חיישינן להפקעת שערים וגזרינן בחמישי וכ"כ הר"י וא"כ תימה על הרב שכתב השני פירושים דמזכה שטרא לבי תרי וכו'. והנה הרב ב"י נסתפק בסברת הרמב"ם בזה מפני שלא נתן שום טעם בזה וכו' ע"כ.


###### Maaseh Rokeach on Fasts 1:2:2
[Maaseh Rokeach on Fasts 1:2:2](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Fasts/r/1:2:2)

**והנה**קושיית הרב על הרע"ב דמזכה שטרא לבי תרי תפול ג"כ להרב המגיד על דברי רבינו שהרי בפירוש המשנה פי' כפירוש שני של הרע"ב והרה"מ הביא פירוש רש"י שהוא הפי' הראשון של הרע"ב ז"ל ועליה סמיך לדברי רבינו כדעת הגאונים ז"ל שבכל מין צרה שלא תבא אין גוזרים תענית בתחילה אלא בשני ותמהתי למה לא הקשה ג"כ עליו ולכאורה נראה דהרה"מ ס"ל דהיא היא ולא נפקא לן מידי לענין דינא דבין מטעם בעלי החניות בין מטעם דלת העם שלא יטעו סוף כל סוף כיון דנמשך מזה יוקר השערים כל אפיא שוים לגזור כן בכל הצרות בר מינן. א"נ י"ל לדעת הרה"מ דשני הטעמים אמת היכא דשייכי וכל זה כדי להליץ בעד הרה"מ ממ"ש רבינו בפירוש המשנה דאין לומר דחזר בו ומה גם דכאן סתם הדברים ושפיר יש לפרשו כדבריו בפירוש המשנה אלא דעל כרחינו לפרש דבריו בפרקין דבכל התעניות של כל הצרות קאמר ולא של גשמים דוקא דהא המשך דבריו מורה להדיא דבכולל קאמר כמ"ש בתחילת הפרק על כל צרה וכו' ובימי התעניות האלו וכו' תעניות אלו וכו' וזה פשוט.


###### Maaseh Rokeach on Fasts 1:2:3
[Maaseh Rokeach on Fasts 1:2:3](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Fasts/r/1:2:3)

**אכן**מאי דקשיא טובא על דברי הרב המגיד דפסק כר' יוסי בהא דכשם שאין הראשונות בחמישי וכו' משום דנימוקו עמו דמשמע דכללא כייל וקשה דבפ"ב דשבת בההיא פלוגתא דר"י עם ת"ק על אלו מתריעין בשבת על עיר שהקיפוה וכו' כתב הרה"מ דפסק רבינו כת"ק ומ"ש כאן אבל אין תוקעים אלא אם כן תקעו לקבץ את העם וכו' היינו ככו"ע דלר"י אפילו תפלה אסורה בשבת וכדמוכח כל זה להדיא בדברי הרב ב"י סימן תקע"ו ונמצא דלקמן נמי לא פסק כר"י וכן הקשה הרב לח"מ ז"ל והניחו בצ"ע ומאי דנראה לענ"ד דרבינו לא פסק כר"י בהא משום דנראה דחזר בו ר"י גופיה דקתני בברייתא דף כ"ב ת"ר עיר שהקיפוה נכרים וכו' מתריעים עליהם בשבת [כצ"ל וכ"ה בהרי"ף והרא"ש] ועל כולם יחיד רשאי לסגף עצמו בתענית וכו' ומדלא פליג ר"י אלא אסיפא ש"מ דברישא מודה לת"ק דמתריעים עליהם בשבת גם מהירושלמי מוכח קצת דאין הלכה כר"י בהא דאיתא התם ר"י אומר לגזירה ולא לצעקה והא תניא קדמיא סבר מימר אפילו לצעקה ע"כ. וקשה דמאי קמ"ל ומי לא ידע דת"ק פליג אר"י דלישנא דר"י אומר משמע דפליג ותו דמאי נ"מ אי ת"ק פליג עליה או לא אלא ודאי משום דדעת הירושלמי לפסוק דלא כר"י להכי קפיד לאשמועינן דת"ק פליג עליה תו יש להכריח אמאי לא פסק כר"י בהא משום דאיכא ברייתא אחרת סתמא דפליגא על ר"י בב"ב דף צ"א ת"ר מתריעים על פרקמטיא אפילו בשבת ופי' רש"י מתריעים בתפילה וכן פירש הר"ן ז"ל ולר"י בשבת אין לצעוק כלל דהא טעמא לא הוי אלא משום שאין אנו בטוחים כ"כ שתועיל תפילתינו לצעוק עליהם בשבת וכמ"ש רש"י פ"ק דתענית דף י"ד וכיון שכן סתם ברייתא היא דלא כר"י ופסקא רבינו ריש פ"ב עיי"ש. אחרי שכתבתי הנ"ל זימן השי"ת לידי ספר כתיבת יד קדמון וכתוב בו שמצא נוסחא אחרת מכתיבת ידו של רבינו זלה"ה וכתוב בה וכן על הסדר חמישי ושני וחמישי וכן בפ"ג וסיים ולפי נוסחא זאת פסק כרבנן וכן פירש בפירוש המשנה ע"כ. ועיין מה שכתבתי בפרק ג' דין ג' ודין ט'.


###### Maaseh Rokeach on Fasts 1:6:1
[Maaseh Rokeach on Fasts 1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Fasts/r/1:6:1)

**אלא אם כן היתה עיר וכו'.** ועיין מ"ש בזה בפ"ב דין ב'.


###### Maaseh Rokeach on Fasts 1:6:2
[Maaseh Rokeach on Fasts 1:6:2](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Fasts/r/1:6:2)

**אבל אין תוקעים וכו'.** הך תקיעה על כרחך בשופר היא דלשון תרועה אפשר לפרשו בפה כדאיתא בש"ס אמנם לשון תקיעה על כרחך אינו אלא בשופר וכן נראה מדברי הרב המגיד ז"ל וכן כתב להדיא הרב לח"מ ז"ל ותימה עליו שכתב על דברי רבינו פ"ב דשבת דהאיך התרעה היינו בפה והביא לו סמוכות ממ"ש כאן והוי דבר בהפכו ודבריו סותרים זה את זה עיין עליו.


###### Maaseh Rokeach on Fasts 1:7:1
[Maaseh Rokeach on Fasts 1:7:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Fasts/r/1:7:1)

**וכן אין גוזרים וכו'.** התוס' ז"ל דף י"ח כתבו בד"ה הלכה מתענה ומשלים דאראש חדש קאי דאי אחנוכה ופורים אינו יכול להתענות דיום משתה ושמחה כתיב ע"כ. וכן רש"י ז"ל במתניתין ד"ה ואם התחילו לא הזכיר אלא ר"ח מטעמא דלא כתיב ביה יום משתה ושמחה עיי"ש ותימה על רבינו שסתם הדברים אם לא שנאמר דסמך למ"ש כל אחד במקומו אף דבחנוכה יש לגמגם דאינו פסוק.


###### Maaseh Rokeach on Fasts 1:8:1
[Maaseh Rokeach on Fasts 1:8:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Fasts/r/1:8:1)

**וכל תענית וכו'.** שם דף י"ב. ומ"ש


###### Maaseh Rokeach on Fasts 1:8:2
[Maaseh Rokeach on Fasts 1:8:2](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Fasts/r/1:8:2)

**והוא שלא ישן** מפשט דברי רבינו נראה דהכל תלוי בשינה דבין גמר מלאכול בין לא גמר אם ישן אינו חוזר לאכול וכן משמעות הרב המגיד ז"ל וכן הם פשט דברי הרי"ף ז"ל. אמנם הטור בפסקי הרא"ש והר"ן פירשו דבעינן גמר מלאכול ואח"כ ישן והרב לח"מ רצה לפרש גם דברי רבינו והרה"מ כדבריהם והרב ב"י לא פירש כן והרב ב"ח פלפל בענין זה עיי"ש ונראה לענ"ד כדברי הרב ב"י עיין עליו. ואם רבינו היה גורס כגירסאות שלפנינו דבלישנא קמא פריך מאכל ועמד אין צורך לעקם הכתובים אלא כפשוטו דהכל תלוי בשינה ואין שייך להקשות דאיך פסק נגד רבו הרי"ף כמ"ש ז"ל די"ל דפסק לפי הגירסא שהיתה לפניו.


###### Maaseh Rokeach on Fasts 1:9:1
[Maaseh Rokeach on Fasts 1:9:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Fasts/r/1:9:1)

**כשם שהצבור וכו'.** פירש הרב ב"ח ז"ל דכוונתו בלשון חיוב כמו שהוא הדין בציבור וכמ"ש לעיל ע"כ. ונכון.


###### Maaseh Rokeach on Fasts 1:9:2
[Maaseh Rokeach on Fasts 1:9:2](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Fasts/r/1:9:2)

**כיצד הרי שהיה לו חולה או תועה במדבר וכו'.** איכא למידק לישנא דתועה במדבר דמשמע דוקא תועה דנפיש סכנתיה אבל הולך במדבר לא ואמאי הא איכא נמי צרה מסכנת חיות רעות ולסטים ואפשר דהוא הדין אלא דלישנא דקרא נקט תעו במדבר בישימון דרך וכו' ואם כן קשה אמאי לא מנה גם יורדי הים שארבעתם חייבים להודות וכמ"ש רבינו פ"י דברכות והרב מעיל שמואל ז"ל כתב דהוא הדין אמנם נראה לענ"ד שהיותר נכון דאין יורדי הים בכלל וגם לא הולכי מדברות כגון בשיירא שבקיאים בדרכים ומכ"ש הולכי דרכים סתם דהגם שכולם צריכים להודות שאני הכא דבעינן שתהיה צרה לשעתה ממש ובזמנה ואה"נ דגם ביורדי הים או יודע שהוא בצרה כגון נחשול של ים וכיוצא פשיטא דחייב להתענות וכו' אלא שרבינו הזכיר אלו שהיא צרה מצויה לשעתה והכל לפי הענין.


###### Maaseh Rokeach on Fasts 1:10:1
[Maaseh Rokeach on Fasts 1:10:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Fasts/r/1:10:1)

**כל תענית וכו'.** שם. ועל מ"ש


###### Maaseh Rokeach on Fasts 1:10:2
[Maaseh Rokeach on Fasts 1:10:2](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Fasts/r/1:10:2)

**כיצד מקבלו וכו'.** הרב המגיד ז"ל תמה על דברי רבינו שכתב אומר ענינו ונראה מדבריו שהוא מתפלל עננו בתפילת המנחה והוא ז"ל תמה שלא תקנו עננו אלא ביום התענית אבל קודם לכן ודאי לא וכן ראיתי לכל המפרשים וכו' ע"כ. נ"ב בנוסחאות שלפנינו ליתיה להאי עננו ושמא בנוסח הרה"מ היה כתוב כן. ולמ"ש וכן ראיתי לכל המפרשים וכו' נראה דלאו דוקא קאמר או דאישתמיטתיה דברי הרא"ש בשם שאלתות דרב אחאי ז"ל שכתב כן ובהגהות מא"ז כתוב שם וז"ל וכדבריו נראה לרבינו אבי"ה ורבינו שירלייו"ן היה אומר במנחה בשומע תפלה עננו ה' עננו ביום צום תעניתי כי למחר אשב בתענית וכו' ע"כ.


###### Maaseh Rokeach on Fasts 1:11:1
[Maaseh Rokeach on Fasts 1:11:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Fasts/r/1:11:1)

**קבל עליו מבעוד יום וכו'.** שם דף י"א ונראה פשוט דלא גרע מתענית שעות שכתב רבינו בדין י"ג והכא לא נחית אלא לומר דאינו נקרא תענית גמור דאין זה אלא בשקבלו מבעוד יום דוקא כמו שקדם בדין י' ושוב כתב ז"ל ואצ"ל וכו' שאין זה תענית כלל ובאמת תיבת כלל שכתב הוא מגומגם הרבה דמשמע דאפילו לתענית שעות אינו עולה ואמאי. הן אמת דעד השתא לא גלי לן דין תענית שעות ולא קעסיק אלא בדין תענית גמור וכיון שכן י"ל דלא חש לשנטעה בזה ותיבת כלל שכתב אינו אלא המשך לשון משום דגרע מהקודם. ואי דייקינן דבריו שלא כתב ונמלך להתענות כל היום מצינן למימר נמי דאה"נ דגרע וגרע מתענית שעות דלא אמרינן דין תענית שעות אלא במתענה בסוף היום מיהא עד הלילה דאז שייך טפי להתפלל ענינו במנחה כיון דבאמת אינו אוכל עד הזמן המוגבל לסתם תענית משא"כ אם יתענה איזה שעות מהבוקר ואינו משלים עד הלילה איך יאמר ענינו בבקר וכ"ש במנחה והוא אוכל אח"כ ביום ההוא ודייק נמי דלקמן כשהתיר רבינו לאוכל בבקר ואח"כ רוצה להתענות שאר היום דמשמע כל היום כולו מאז ועיין להרב לח"מ ז"ל שנדחק בזה והבין תיבת כלל שכתב רבינו דקיימא לחלוקא ראשונה שהזכיר.


###### Maaseh Rokeach on Fasts 1:12:1
[Maaseh Rokeach on Fasts 1:12:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Fasts/r/1:12:1)

**הרואה חלום וכו'.** דף י"ב וא"ת דלשון צריך משמע שחייב להתענות ומנא ליה הא בגמרא לא אמרו אלא יפה תענית לחלום וכו' ועוד אמרו חלמא עציבותיה מסתייה ויש מן המפרשים דס"ל דבשבת אסור להתענות על שום חלום עיין עליו וי"ל דכיון דרבינו ס"ל שזה מדרכי התשובה וכו' אם כן משום ליתא דושבת עד ה' אלהיך הוא ונכון. אלא דקשה קצת דבגמ' אמרינן לאדם טוב מראין לו חלום רע וכו' וכל ימיו של דוד לא ראה חלום טוב וכל ימיו של דואג לא ראה חלום רע ויש ליישב ודו"ק.


###### Maaseh Rokeach on Fasts 1:12:2
[Maaseh Rokeach on Fasts 1:12:2](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Fasts/r/1:12:2)

**אע"פ שלא קבלה וכו'.** כתבו המפרשים ז"ל דבשעה שחלם אמדינן דעתיה דגמר בלבו ומאז קבלו.


###### Maaseh Rokeach on Fasts 1:13:1
[Maaseh Rokeach on Fasts 1:13:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Fasts/r/1:13:1)

**וכן אם אכל ושתה וכו'.** כל המפרשים ז"ל נתחבטו בדברי רבינו דמאין הוציא דין זה דנראה שהוא היפך הגמ' והרב ב"י סי' תקס"ב כתב שהוציאו מן הירושלמי פרק קונם יין רבי יוחנן הוה אמר הריני בתענית עד דנחסל פרקין דס"ל שזה נקרא תענית שעות וכן ר' יונה דהוה בצור וכו' אע"ג דאכל גבני ושתה מיא אסקי צום ההוא יומא [וכ"כ התוס' בע"ז דף ל"ד] ושכן דעת אבי העזרי סי' תתנ"ה ועיין עוד שם דלענין עננו לא יאמר כדי להשוות הש"ס דילן עם הירושלמי עיי"ש. ועיין עוד להרב לונזאנו באצבע מעריך דף מ"ה שרצה להשוות הבבלי עם הירושלמי ועוד עמד בדברי הראב"ד והרב המגיד ז"ל.


###### Maaseh Rokeach on Fasts 1:14:1
[Maaseh Rokeach on Fasts 1:14:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Fasts/r/1:14:1)

**כל השרוי וכו'.** שם ודין הטעימה וכו' בברכות דף י"ד ועיין להשיירי כנסת הגדולה סימן תקס"ח ולרבינו פ"ב דהלכות ברכות.


###### Maaseh Rokeach on Fasts 1:14:2
[Maaseh Rokeach on Fasts 1:14:2](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Fasts/r/1:14:2)

**שכח ואכל משלים תעניתו.** בנוסח אחר כת"י כתוב משלים תפילתו ותעניתו ע"כ. והכוונה שיתפלל ג"כ עננו ופשוט הוא.


###### Maaseh Rokeach on Fasts 1:15:1
[Maaseh Rokeach on Fasts 1:15:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Fasts/r/1:15:1)

**על החולה ונתרפא.** פירש רש"י הוא הדין אם מת החולה בעי לקיומי נדרו ע"כ. וקשה קצת דמנא ליה הא וי"ל עמ"ש לקמיה על הצרה ועברה מתענה ומשלים ואם לאו נראה כמתנה עם קונו אם תעבור אתענה ואם לאו לא אתענה ע"כ. ורבינו העתיק דברי הברייתא ואפשר דלא פליג על רש"י דטעמא דמסתבר הוא.


###### Maaseh Rokeach on Fasts 1:15:2
[Maaseh Rokeach on Fasts 1:15:2](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Fasts/r/1:15:2)

**הרי זה מתענה עמהם.** רש"י ז"ל פירש כל התעניות שקבלו עליהם וכן נראה כוונת רבינו שכתב מתענה עמהם דמשמע כמותם.


###### Maaseh Rokeach on Fasts 1:15:3
[Maaseh Rokeach on Fasts 1:15:3](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Fasts/r/1:15:3)

**שכח ואכל ושתה וכו'.** הקשה הרב לח"מ דהטור סימן רי"ג כתב בשם ר"י דאפי' בעיר מותר לאכול שלא בפניהם ע"כ. והקשה על זה דהברייתא הויא תיובתייהו וכו' עיי"ש ונראה לענ"ד דר"י היה גורס אכל ושתה כגירסת רש"י ולא שכח ואכל ושתה ואף דרש"י פירש בדיעבד ר"י ס"ל דאף לכתחילה שרי ותיבת אכל ושתה ר"ל אם רצה דבאמת הדבר תלוי בו ובלבד שלא יתראה בפניהם.


###### Maaseh Rokeach on Fasts 1:16:1
[Maaseh Rokeach on Fasts 1:16:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Fasts/r/1:16:1)

**שאין אומרים הלל גדול וכו'.** קצת קשה דאמאי לא פרט רבינו דהיכא דאיכא למיחש לשכרות יש לקרות הלל הגדול קודם האכילה כדאיתא בס"פ סדר תעניות ברב פפא וכו' שאני בני מחוזא דשכיחא בהו שכרות. ואפשר דדוקא בבני מחוזא שהיו עשירים ומושפעים והיתה העיר כולה כן ואפי' הנשים שבה כדאיתא בש"ס לענין קבלת צדקה מהם וזה לא שכיח.


###### Maaseh Rokeach on Fasts 1:17:1
[Maaseh Rokeach on Fasts 1:17:1](https://torahapp.org/share/book/Maaseh%20Rokeach%20on%20Fasts/r/1:17:1)

**בכל יום תענית וכו'.** הרב המגיד ז"ל הקשה לו שינוי המנהג עכשיו מזמן התלמוד ועיין להרב לח"מ ז"ל ושם כתב דבזמן הגמ' שהיו כל כך עסוקים ורודפים במצות וכו' ראוי היה להם לבטל קריאת התורה בבקר ולחפש בעבירות ולהסיר המכשולות אבל בדורות אלו שאין אנו רודפים כל כך במצות אין ראוי לנו לבטל קריאת התורה בבקר וכו' עיי"ש. עוד הקשה הרב לח"מ ז"ל לרבינו והטור ז"ל דבגמ' משמע דהך דאמר רב הונא כנופיא מצפרא לא הוי בשלש תעניות ראשונים דהא אסיפת זקנים שצוה הכתוב לא הוי אלא בשלש תעניות אמצעיות דהם אסורים במלאכה וכו' ע"כ. וי"ל דעיקר הקפידה בגמרא הוא איסור המלאכה דהא הוא דמקשה וההיא דאביי מצפרא עד פלגא דיומא וכו' שפיר שייכא לכל תענית צבור כדי שיקובל תעניתם ולא יהיה כטובל ושרץ בידו והכי משמע במגילה דף ל' דפריך ובתעניות למה לי הפסקה וכו' מסייע ליה לרב הונא דאמר ר"ה מצפרא כנופיא היכי עבדינן אמר אביי מצפרא עד פלגא דיומא מעיינינן במילי דמתא וכו' ופי' רש"י ז"ל מצפרא כנופיא מאספים בני אדם ובודקים ומזהירים אם יש בידם עבירה ויחדלו כדי שיתקבל התענית וכו' ע"כ. הרי להדיא דהך דאביי אכל תענית צבור קאי כי התם וכדברי רבינו והטור זכרונם לברכה ומסתבר נמי וק"ל.