## Machatzit HaShekel on Orach Chayim Siman 197

###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:1:1
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:1:1](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/197:1:1)

**(ס"ק א) מצי כו'** אפי' קינוח כו'. וכתב הלבוש ודוקא שאינו קץ במאכל. וכן משמע לשון הש"ע:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:2:1
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:2:1](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/197:2:1)

**(ס"ק ב) בא כו'** דלהר"ן מצטרף כו' דהר"ן ס"ל דאפילו אומר הב לן ונברך דוקא לשתות אסור אבל לאכול שרי וא"צ לברך עליו. א"כ אפי' אמר הב לן כו' לא הוי סילוק דהא עדיין רשאי לאכול:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:3:1
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:3:1](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/197:3:1)

**(ס"ק ג) ונטילת כו'** כמ"ש שם בסי' קע"ט דאע"ג דהר"ן ס"ל בהב לן ונברך רשאי לאכול אבל בנטל ידיו מודה להרא"ש דאסור לאכול:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:3:2
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:3:2](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/197:3:2)

**ונ"ל דבא לאשמעינן כו'** ר"ל דאדרבא מ"ש רמ"א ונטילת כו' כהב לן כו' ר"ל קולא דגם בנט"י משכחת דמצרפי כמו בהב לן דהיינו אם רוצה לברך תחל' אע"ג דאסורי כו':


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:3:3
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:3:3](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/197:3:3)

**אלא צריך לברך בהמ"ז תחלה.** דהא י"ל דלעולם מותרים כמ"ש מ"א בסי' קע"ט דלא כהרב"י שם:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:4:1
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:4:1](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/197:4:1)

**(סק"ד) מצטרפים כו'** ולא דמי לסי' קצ"ד דאם א' מהג' שאכלו יחד בירך בהמ"ז בפני עצמו מכל מקום השנים מזמנים עמו:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:6:1
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:6:1](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/197:6:1)

(סק"ו) חוץ כו' כדאיתא רפ"ג דעירובין:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:6:2
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:6:2](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/197:6:2)

**וכ"מ בי"ד סי' רנ"ח.** שהנשבע שלא יאכל ושתה חייב דשתי' בכלל אכילה. הרי סתם אם שתה משמע אפי' מים וע"כ גם מים בכלל אכילה והתוספות כתבו בברכות דף מ"ח ע"א ד"ה תשעה כו' דמה"ט אפי' שתה כוס יין מצטרף דשתיה בכלל אכילה וכיון דמש"ע י"ד סי' רל"ד משמע דגם מים בכלל אכילה א"כ גם אי שתה מים מצטרף:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:6:3
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:6:3](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/197:6:3)

ואף ע"ג דבגמ' נקט כוס יין הוא דאמרי' דף מ"ח ע"ב א"ר חנן בר יהודה משמיה דרבא הלכתא אכל עלה ירק ושתה כוס של יין מצטרף להוציא אינו מוציא עד שיאכל כזית דגן:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:6:4
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:6:4](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/197:6:4)

**לכן נ"ל שיצטרף.** ובס' ח"מ כ' דלרמ"א דבה"ז עד הזן. א"כ מים דלא זייני אינו ראוי להצטרף:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:6:5
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:6:5](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/197:6:5)

ולענ"ד אפי' להרמ"א דינו של מ"א א"ש דברכת הזן הוי כשאר ברכות המצות דעיקר קפידא במה שאו' שאכלנו דאם לא אכל עמהם עכשיו הוי דובר שקרים משא"כ ברכת הזן שהוא שבח שה"י ברחמיו זן לכל העולם ואפי' לא אכל ושתה כלל הוי מצי להוציא ברכת הזן ומה"ט נקטו התוס' והרא"ש שאכלנו דוקא:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:7:1
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:7:1](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/197:7:1)

**(סק"ז) ואינו כו'** אחר הסעודה דהיינו אם כבר משך ידיו מן הפת שאין דעתו לאכול עוד פת באותה סעודה חייב לברך עליו ברכה ראשונה וברכה אחרונה ואין ברכת המזון פוטרו. וע' סימן ר"ח סעיף י"ז דאם בירך בהמ"ז אחר היין יוצא מה"ט:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:7:2
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:7:2](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/197:7:2)

וכן מבואר שם דכן גם הדין בתמרים אם בירך אחריהם בהמ"ז יצא. ומ"מ לכתחלה. בין ביין בין בתמרים:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:10:1
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:10:1](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/197:10:1)

**(סק"י) מצוה דמן התורה כו'** וכ' ב"י דאם כ"א כו' ר"ל דהא מה"ט אם כלם יודעים יברך מי שאכל לשובע דחייב מן התורה כדי לצאת ידי דעת בה"ג שכ' דהמחוייב מדרבנן אינו יכול להוציא את מי שמחוייב מן התורה. וניהו דלא קי"ל כוותי' (כמו שהוכיחו מעובדא דשמעון ב"ש) מ"מ אם אפשר לצאת גם לדעת בה"ג עדיף טפי ויברך המחויב מן התורה להוציא האחרים אבל אם כ"א מברך לעצמו א"כ אינו מוציא לשום אדם גם לדעת בה"ג יכול לברך אפי' מי שלא אכל כדי שביעה:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:10:2
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:10:2](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/197:10:2)

ועסי' קפ"ג שדעת הרב"י שכל עת נכון שיברך כ"א בעצמו בלחש וע"ש במ"א יש חולקים:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:11:1
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:11:1](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/197:11:1)

**(סקי"א) יכול כו'** כיון שחבירו כבר אכל כו' ר"ל דדוקא ברכת המוציא אינו יכול להוציא לאחרים אם הוא אינו אוכל אע"ג דכל ישראל ערבים היינו משום כיון שהוא ברכת הנהנין לא לתהני ולא לברך כמ"ש לעיל סי' קס"ז ר"ל דוקא מצוה או ברכה שהחיוב חל ממיל' כ"א מישראל נתערב אבל חיוב שהוא מביא על עצמו שהוא רוצה ליהנות מעה"ז וכיון שאסור ליהנות מעה"ז בלא ברכה ל"ל על זה נעשו ערבות כיון שהוא עצמו גורם לו החיוב אומר לו אל תגרום לך החיוב משא"כ ברכת המזון שכבר אכל וכבר חל עליו החיוב ממילא ואין ביד האוכל לפטור א"ע מבהמ"ז ה"ל כשאר ברכת המצות שכל ישראל ערבים ולכן יכול להוציאו:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:11:2
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:11:2](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/197:11:2)

**ומשמע כו'** דאם הם שנים וא' מהן אינו יודע לברך בהמ"ז דכה"ג היודע יכול להוציא את שאינו יודע כמ"ש ר"ס קצ"ג:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:11:3
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:11:3](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/197:11:3)

**ומ"מ בר"ס קצ"ג משמע כו'** מדנקט שנים שאכלו אע"פ כו' אבל אם א' יודע והשני א"י מברך היודע כו' ולא נקט רבותא טפי דאפי' היודע לא אכל משמע דבעי' דוקא שאכל אע"ג דיש לדחות דלרבותא נקטי' דאם שניהם יודעים אפי' אכלו שניהם מצוה לחלק. מ"מ סבירא ליה למגן אברהם דזה הוי רבות' יותר דאם אחד אינו יודע יכול להוציאו אפי' מי שלא אכל וגם הוי כח דהיתירא וה"ל לאשמועי' האי חידוש' ממה דאשמעי' עכשיו דבשניהם יודעים אפי' אכלו שניהם מצוה לחלק:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:11:4
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:11:4](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/197:11:4)

וכ"מ ברא"ש בשם הירושלמי כצ"ל אבל בתוס' לא הוזכר מידי ודברי הרא"ש הביא הרב"י דלאחר שכ' הטעם דבעי' שיאכל גם הוא כדי שי"ל שאכלנו כמ"ש מ"א (ומהרש"א הקשה אם כן למה לחד דעה בעי' דוקא פת) כ' הרא"ש וז"ל אבל בירושלמי גרסי' כל מצות שאדם פטור מהן מוציא את הרבים י"ח חוץ מבהמ"ז כו' דכתיב ביה ואכלת ושבעת וברכת מי שאכל הוא מברך אפשר דמדרבנן הוא וקרא אסמכתא בעלמא עכ"ל הרא"ש ומשמע ליה למ"א דמ"ש הרא"ש אבל בירושלמי כו' משמע ליה להרא"ש מדברי הירו' דאין הטעם משום שא"י לו' שאכלנו דלשון הירוש' משמע לי' דמי שלא אכל אינו יכול להוציא מגזירת הכתו' וגם הא בקרא סתם כתיב ואכלת ושבעת וברכת דדריש מיניה מי שאכל יברך משמע אפי' לא אכלו רק שנים שאצ"ל שאכלנו אפי' הכי דוקא מי שאכל יברך וא"כ גם למאי דמסיק הרא"ש דאפשר דאסמכת' הוא מ"מ נשאר הדין דאפי' בשנים אין מי שלא אכל יכול להוציא חבירו והטעם כ' הב"ח בסי' קפ"ו לפרש כן דבריו כיון דבשלשה שאומרים שאכלנו צ"ל כזית עבדי חז"ל לא פלוג אפי' בשנים ע"ש:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:11:5
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:11:5](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/197:11:5)

**אבל לפי מ"ש הלחם חמודות שם דכ' על מ"ש הרא"ש אבל בירוש' גרסי' כו'** ור"ל דמירושלמי משמע היפך דברי הרא"ש וז"ל הל"ח מי שאכל הוא מברך וא"כ א"ל הטעם שיאכל כדי שיוכל לו' שאכלנו שאין סידור לשון הברכה מן התורה עכ"ל וא"כ א"א לו' דמטעם לשון שאכלנו שיש בנוסח הברכה מיעטו קרא דהא מן התורה אינו חייב לו' לשון שאכלנו וכיון שזהו מהוכחות הרא"ש א"כ למאי דמסיק לבסוף ואפשר דמדרבנן הוא וקרא אסמכתא בעלמא. שפיר י"ל דהטעם כמו שכ' הרא"ש כדי שי"ל שאכלנו וחכמים אסמכוהו אקרא. וא"כ בשנים שאין אומרים שאכלנו א"ל אפי' לא אכל לא מוציא את חברו:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:12:1
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:12:1](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/197:12:1)

**(סקי"ב) וי"א כו'** ולדבריהם אם אכל כזית חייב מדאוריית'. דהא טעם י"א שאינו חייב מן התור' אלא אם כן שתה. כ' מרדכי כיון דתנן כמה יאכל ויתחייב בב"ה ר"מ או' כזית ר' יודא או' כביצה ואמרי' דפליגי בקרא דואכלת ושבעת וברכת ר"י ס"ל דפי' ואכלת ושבעת דבעי' אכילה שיש בה שיעו' שביעה דהיינו כביצה ור"מ ס"ל אכילה כסתם אכילה בכל מקום דהיינו כזית ושבעת זו שתי' וכיון דקי"ל כר"מ דעל כזית חייב לברך בהמ"ז וכדלעיל סס"י קפ"ד א"כ ע"כ דרשינן ושבעת זו שתיה כדדרש לה ר"מ וא"כ ע"כ צ"ל דהוא דרש' גמורה ולא אסמכתא דאי ליכא רק אסמכא מ"ל דאם לא שתה דאינו חייב מן התורה אע"ג דדרשי' ושבעת זו שתיה הא רק אסמכת' היא אע"כ דס"ל דהיא דרשה גמורה וא"כ בכזית חייב מן התורה:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:12:2
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:12:2](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/197:12:2)

**ולדעת הרב"י כו'** ר"ל המחבר שכ' שיברך מי שאכל כדי שביעה משמע דס"ל דמי שלא אכל כדי שביעה אף שאכל כזית אינו חייב מן התורה ע"כ צ"ל דס"ל דדרש' ואכלת כזית הוא רק אסמכת' ומה"ט לא הזכיר דאי לא שתה וצמא שאינו חייב מן התור' כיון דלדידיה הכל אסמכתא:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:12:3
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:12:3](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/197:12:3)

והב"ח לא הבין דברי הרב"י בזה שהר"י כ' ע"ד המרדכי הנ"ל ואינו נכון בעיני שהרי כתבו התוס' פ' ג"ש דקראי אסמכתא בעלמא כו' וכ' ע"ז הב"ח וז"ל מ"ש מדברי התו' דקראי אסמכתא בעלמא רוב הפוסקים חולקים ותופסים עיקר דברכות אלו דאורייתא נינהו כו' כמבוא' לעיל סי' קפ"ז כו' עכ"ל הב"ח הבין הב"ח דעת הרב"י דבהמ"ז לאו דאורייתא ולכן אייתי ראיה מסי' קפ"ז דהוא דאורייתא וזה לא עלה על דעת הרב"י מעולם ובודאי מודה דקרא ואכלת ושבעת וברכת דרשה גמורה והיינו שאם אכל כדי שביעה מצות עשה מן התורה לברך בהמ"ז אבל מאי דדרשי' מיני' שיעור כזית או כביצה או שצריך שישתה זה הוי אסמכת' ומן התורה בעינן דוקא כדי שביעה ולא בעינן שישתה:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:12:4
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:12:4](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/197:12:4)

**ואם מקצתן כו'** ר"ל דאותן שאכלו לשובע ולא שתו לדעת הרב ב"י חייבים מן התור' ולדעת המרדכי אין חיובן רק מדרבנן ואותן שלא אכלו לשובע ושתו הם לדעת המרדכי חייבי' מן התורה ולדעת הרב"י דרבנן. וכיון שלכתחלה יש לברך המחוייב מן התורה א"כ יש ספק כהאי גוונא מי מברך ולזה הכריע מ"א מוטב שיברכו שאכלו לשבען כו':


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:12:5
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 197:12:5](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/197:12:5)

**והוא שנהנה גרונו.** ע' סי' תרי"ב שאם אכל ביום הכפורים אכילה גסה עד שקץ במזונו פטור ביום הכפורים דלא שמיה אכילה. אבל אכל מאכלים מבושמים אמרינן רווחא לבסימ' שכיח ולא מיקרי אכילה גסה לענין יום הכפורים וה"ה הכא וע"ש מ"א בשם הב"ח. אולם שם כ' דוקא שאכל בערב יום הכפורים עד שקץ במזונו מערב יום הכפורים אז כשאכל ביום הכפורים על אכילתו פטור אבל אי כשהתחיל לאכול ביום הכפורים לא קץ במזונו אלא שאכל הרבה עד שקץ במזונו חייב מיהו על תחלת אכילתו שעדיין לא היה קץ ואפשר דה"ה הכא לענין בהמ"ז כהאי גוונא כשהי' מתאוה בתחלת אכילתו ואכל הרבה עד שקץ מ"מ צ"ל בהמ"ז על תחלת אכילתו ואולי יש לחלק: