## Machatzit HaShekel on Orach Chayim Siman 245

###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 245:1:1
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 245:1:1](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/245:1:1)

**(ס"ק א) אע"פ כו'** כמו בשדה ר"ל שדה ע"י שהגוי עושה בה בשבת גם חלק ישראל שיש לו בשדה מתרבה ונהנה בה ישראל ודאי נראה כמעמד פועל אלא אפי' תנור דע"י שעושה גוי בשבת אין חלק ישראל מתרבה בחול שאז הוא של ישראל מ"מ נראה כמעמיד פועל כיון שישראל מחויב ג"כ לעשות בשבת ה"ל כשלוחו:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 245:1:2
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 245:1:2](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/245:1:2)

**וא"כ כו'** כיון דהאיסור הוא דנראה מה שעושה גוי הוא בשליחות ישראל כיון דהמלאכה מוטלת גם על ישראל א"כ אם הם אין עושים כלום ר"ל בעלי התנור אין אופים ומסיקים רק מי שהעיסה שלו הוא מסיק התנור ואופה בו:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 245:1:3
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 245:1:3](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/245:1:3)

(ומ"ש רק שהנכרי מסיק משום דהא מיירי בשבת וישראל ודאי אינו אופה ומסיק באותו יום אלא גוי שהעיסה שלו) בזה ליכא למימר דהוי כמעמיד פועל דהא בעלי התנור אין עושים כלל וליכא רק משום שכר שבת לכן שרי בהבלעה דהיינו לחלק שכר של כל השבוע ולא של כל יום לבד. כמ"ש ב"י ס"ס זה והובא בש"ע ס"ס רמ"א סעיף ה':


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 245:1:4
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 245:1:4](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/245:1:4)

דאל"כ אפי' התנו ליתסר כצ"ל ור"ל דהא אין העולם יודעים שהתנ' ואע"כ כיון שיש לגוי חלק תולין בהיתר אם האמת כן אחר החקירה:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 245:2:1
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 245:2:1](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/245:2:1)

**(ס"ק ב) אם מעט כו'** אבל אסור לחשוב כו' הטעם דהא ע"י תנאי מותר דאז אמרי' דאין לישראל חלק בשבת וכיון שאח"כ מחשב עם הגוי הרי נראה למפרע התנאי הערמה בעלמא דהא חזי' דנוטל ישראל חלק במלאכת שבת כ"ה פי' הראב"ד במאי דתניא ספ"ק דע"ז ואם באו לחשבון אסור דקאי על התנה ואע"פ שרש"י חולק ופי' דברי הברייתות באופן אחר מ"מ כ' הב"ח דלדינא מודה רש"י להראב"ד דהכי מסתבר:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 245:2:2
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 245:2:2](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/245:2:2)

**וגבי שדה.** ר"ל ששם אין ריוח כל יום ידוע:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 245:2:3
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 245:2:3](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/245:2:3)

כנגדו בחול ומש"ה שרי כצ"ל:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 245:3:1
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 245:3:1](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/245:3:1)

**(ס"ק ג) וחלקו כו'** ואם מסתמא לקח הגוי כו' ר"ל שהישראל לא א"ל שיטול חלקו בשבת אלא הגוי מצד עצמו לקחו אם אחר זה מותר לישראל ליקח חלקו יום חול כנגדו:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 245:3:2
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 245:3:2](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/245:3:2)

**איבעיא סוף פ"ק דע"ז וז"ל הש"ס סתמא מאי.** וז"ל רש"י מסתמא כו' רש"י פי' האיבעי' לענין שדה דל"ל כפי' ר"י הנ"ל לכן פי' סתמא שאין הישראל אומר טול חלקך כו' אי רשאי בסתם לחלוק בשוה ולא יצטרך ליתן תחלה חלק שביעי לגוי ולהרא"ש דנקט האיבעיא לקולא הני תרי גווני מותרים:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 245:3:3
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 245:3:3](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/245:3:3)

ולהרמב"ם היינו דעת הרב"י שכ' מדסתם הרמב"ם משמע דפסק האיבעי' לחומרא א"כ הני תרי גווני אסורים דהא סתם לאיסור. אסירי כ' הרב"י אם אין לאופה גוי כו' כצ"ל:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 245:3:4
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 245:3:4](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/245:3:4)

**טול לעצמך כך וכך ימי' כו'** אין זה לשון הג"א וכן הוא ל' הג"א אפי' התנו אסור אלא שהרב"י לפי הבנתו דברי הג"א כ' כן מדעתו אבל לפמ"ש מ"א אח"ז אין הפי' כן. ונראה מתוך דבריהם דלא קי"ל כוותי'. דז"ל התוס' ספ"ק דע"ז מעשה כך הי' בימי ר"ת שגבה ישראל אחד בחובו תנור א' מגוי והיה לאופה המסיק חלקו בתנור וה"ל ליהודי ליטול כך וכך ימים בחלקו ולאופה כ"וכ ימים ולא התנו בתחלה כו' והיה ר"י ר"ל דמותר דל"ד שדה כו' ולא הודה לו ר"ת ונר' לה"ר אלחנן דבתנור אפי' התנה מתחלה לא יועיל כיון שכל התנור של ישראל וה"ל כמשכי' כו' טול שכר תנור בשבת כשתסיקנו לי בחול ול"ד לישראל וגוי כו' שיש לגוי חלק בגוף הקרקע וגם ר"י חזר בו והביא ראיה לר"ת כו' וגם ר"ת באותו מעש' דתנור צוה לקבל החוב מן הגוי ולחזור ולהלות ולהתנות מתחלה עכ"ל התוס' הרי במעשה דתנור שהאופה לא ה"ל חלק בו צוה ר"ת להתנות משמע דחולק על הרר"א הנ"ל דמהני תנאי:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 245:3:5
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 245:3:5](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/245:3:5)

דין זה עכ"ל הרב"י כצ"ל:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 245:3:6
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 245:3:6](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/245:3:6)

**ול"נ דאדרבא מדכתב כו'** שגבה חצי תנור כו דל"ל מעשה שהיה כך היה דאדרבה הא ההיא מעשה שכתבו התוס' שהיה בימי ר"ת שם גבה כל התנור ולא היה לאופה חלק כלל ושינה הרא"ש המעש' וכ' חצי תנור דהיינו שנשאר מחצה לגוי והי' לגוי חלק בו ולכך מהני תנאי אבל אי גבה כל התנור ולא היה לגוי חלק ס"ל כהרר"א דל"מ תנאי. ולזה פי' בהג"א כו' דלא כהרב"י שהג"א חולק על הרא"ש אלא אדרבא הג"א בא לפרש דברי הרא"ש דמה"ע נקנו חצי תנור דאין לגוי חלק מודה הרא"ש דל"מ תנאי:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 245:3:7
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 245:3:7](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/245:3:7)

**ונ"ל דהתוס' דהיינו הרר"א והג"א לא אסרו כו'** תחלה דחה מ"א מ"ש הרב"י מדלא הזכיר הרא"ש האי דינא משמע דחולק ומ"א כ' אדרבא להיפך ועכשיו בא לדחות מ"ש הרב"י דהתוס' חולקים על הרר"א מדצוה ר"ת לקבל החוב כו' ולהתנות מתחלה כנ"ל ועז"כ מ"א דהתוס' והג"א לא אסרו אלא כו' דהרב"י ס"ל הא דאסרו הרר"א והג"א אם אין לגוי חלק משום דהוי כמעמיד פועל והגוי שלותו של ישראל דל"ל כיון דהתנו מתחלה אין לישראל חלק בתנור ביום השבת אלא דשייך רק לגוי לבד כיון דאין לגוי חלק בו. ולזה כ' הרב"י דאפי' הגוי נוטל שכר כמה ימים ושבת בתוכם אסור כנ"ל לדעת הרר"א והג"א וס"ל דר"ת ושאר פוסקים חולקים ול"ל האי סברא ומ"מ ס"ל דמודה הרר"א והג"א דאפי' אין לגוי חלק אם התנו לא הוי כמעמיד פועל אלא האיסור באין לגוי חלק דה"ל שכר שבת וכמו שביאר מ"א וא"כ דוקא אם מתנה ששכר שבת לבד יהי' לגוי אבל כשיהי' שכר איזה ימים לגוי ובכללן גם יום השבת ה"ל שכר שבת בהבלעה ושרי וכה"ג התיר ר"ת להתנות וכן משמע מל' התוס' שהובא לעיל וא"כ גם ר"ת אינו חולק על הרא"ש והג"א:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 245:3:8
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 245:3:8](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/245:3:8)

**וכ"ז במקום כו'** כמ"ש סי' רמ"ג סעיף ב' דתנור כיון דלאו לאריסותא קיימא איכא מראית העין שהוא שכיר יום:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 245:4:1
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 245:4:1](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/245:4:1)

**(ס"ק ד) עוסק כו'** כיון דהישראל כו' ר"ל דוקא כשישראל עוסק ביום א' וביום שאחריו הגוי וכן חוזר חלילה א"כ יום שעושה הגוי היא לפי שהישראל יעסוק ביום שאחריו או שלפניו וכן ישראל העוסק משום שהגוי עובד יום אחר א"כ כשעוסק הגוי בשבת הוי שלוחו של ישראל דהרי תמורת יום השבת יעסוק ישראל יום אחר משא"כ אם ב' עוסקים ביחד ואפי' אם יבטל ישראל לפעמים מלעסוק מ"מ יעסוק הגוי לבדו ואין בזה קפידא. א"כ מה שהגוי עוסק בשבת לאו אדעתי' דישראל אלא להנאת עצמו. אע"ג שחלק ישראל מתרבה מ"מ מותר מידי דהוי כאריס וכמ"ש מ"א בס"ק שאח"ז:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 245:6:1
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 245:6:1](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/245:6:1)

(ס"ק ו) בהבלעה כו' ר"ן וה"ה בהאי מעשה כצ"ל:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 245:6:2
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 245:6:2](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/245:6:2)

**וא"כ אפי' לא התנו כו'** אבל כיון שאם לא הי' מסיק כו' מקשים א"כ לעיל דצוה ר"ת להתנות באיזה ענין מיירי אי בהבלעה הא כ' מ"א דאינו צריך תנאי ואי שלא בהבלעה הלא ל"מ תנאי כמו שכ' לעיל. והדבר פשוט דשני מיני הבלעות הן ר"ת מיירי בהבלעה שהגוי נטל כך וכך ימים ובתוכן שבת והיהודי נוטל שכר הימים א"כ אי לא התנה אע"ג דליכא משום שכר שבת דהא בהבלעה מ"מ אסור דמה שהגוי עושה בשבת ה"ה כשלוחו של ישראל דלולי שעושה גוי בשבת ונוטל שכר השבת לא היה מסיק בחול באותן הימים ששייכים לישראל דהא באותן הימים ששייכים לישראל אין הגוי נוטל כלל מהשכירות ואינו עושה באותן הימים כ"א לצורך ישראל והיינו משום שעושה בשבת ונוטל שכר בשבת לבד ולכן הוי כשלוחו ולכן צריך תנאי ואין לישראל שייכות ביום השבת ולא הוי כשלוחו משא"כ הבלעה דהכא מיירי שנוטל גוי חצי שכר מכל ז' ימי השבת א"כ בכל יום שעושה אדעתיה דנפשי' עביד גם מה שעושה בשבת אדעתי' דנפשי' עביד כיון שנוטל חלק כל עת ולא הוי כמעמיד פועל ולא משום דנראה כשכר שבת:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 245:7:1
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 245:7:1](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/245:7:1)

**(סק"ז) דמי כו'** קנין חדש דע"י חזרות השטרות והדמים לא חזרה המכירה. קצ"ד כו' דקנין גוי חלוק מדין קנין ישראל:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 245:8:1
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 245:8:1](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/245:8:1)

**(ס"ק ח) להשכיר כו'** נ"ל משום דהוי קשיא למ"א הא גבי מכם ומטבע לא שרינן אלא משום פסידא ואיך סתם רמ"א פה ומשמע דמותר בכל ענין וכן הקשה ט"ז ולכן כתב מ"א דמשכחת לה בין בשכירות ובין בקבולת דמותר אפילו שלא במקום פסידא ולכן סתם רמ"א ולא הזכיר פסידא וסמך עצמו אדלעיל והיינו בשכירות משכחת לה דמותר בלי פסידא בהתנה מעיקרא ובקבולת משכחת לה דמותר אפי' בלי פסידא דל"ל בקבולת ע"י שהתנה מעיקרא דבקבולת לא מהני תנאי דהא התירא דתנאי הוא ע"י שהתנ' שיום השבת יהי' לגוי א"כ אין ישראל חלק בתנור ביום השבת ובקבולת דהיינו מכל מאה דינר שיגב' יתן לגוי כך וכך אבל עיקר המכס נוטל הישראל ואיך אפשר לו' דאין לישראל חלק בשבת. דהא נוטל כל הריוח של שבת אלא משלם לגוי שכרו בקבולת לכן לא משכחת התירא כ"א כמ"ש מ"א במקום שאין עושי' בעצמן רק מי שהקמח והעיס' שלו הוא אופה ומסיק ובעלי תנור נוטלים שכר שאלת תנורם אלא דאכתי קשה בשכירות בלא התנה שכתב מ"א דאינו מותר אלא במקום פסידא אבל אי איכא פסידא ודאי מותר ואמאי והא אסור משום שכר שבת דל"מ פסידא וכמ"ש מ"א לעיל ס"ס רמ"ד ס"ק ח"י וכאן אין שייך תי' הרב"י דשם כמו שפי' מ"א דבריו דשאני מכס דמפסיד מכיסו וחשבינן כל יום בפ"ע דהא הכא מיירי בתנור דליכא הפסד מכיסו וגם תי' המ"א דשם אינו מוכר רק הורמנא דמלכא ל"ש כאו וצ"ל דכאן לא דיבר מ"א מענין שכר שבת כ"א מאיסור דהוי כמעמיד פועל זה מותר בלא התנ' במקום פסידא להתיר משום שכר שבת באמת צ"ל דמשכירו בהבלעה ואינו משכירו לשבתות לחוד וכמו שכ' מ"א גם למסקנת פירושו ומ"ש רמ"א כמו שנתבאר לעיל לענין מכם ומטבע ר"ל שני ההתירים המוזכרים לעיל גבי מכס ומטבע הם גם פה מותרים אבל מ"מ דין מטבע ומכם חלוק מהתנור דכאן אי לא התנה צ"ל שיהי' בהבלעה. אבל מלשון רמ"א משמע דבכ"ע שרי אפי' שלא במקום הפסד והדרא קושיא לדוכתי' הא במכס ומטבע בעינן דוקא במקום פסידא. וצ"ל דכיון כו' ולפ"ז צריך ג"כ לו' הא דכ' רמ"א כמ"ש לענין מכס ומטבע ר"ל שני ההתירים המבוארים במכס ומטבע הן שכירות הן קבלנות מותרים גם פה אך הא כדאיתא כו' דכאן בעי' דוקא בשכירות בהבלעה ובקבולת שלא ייחד יום השבת וגם מיירי שמי שהקמח והעיסה שלו הוא אופה ומסיק וא"כ עדיף ממטבע ומכס ולכן כ' רמ"א וכ"ש כאן:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 245:8:2
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 245:8:2](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/245:8:2)

**בש"ע סעיף ו' אם אפו כו'** ונתנו לו פת וכ' בספר א"ר ל"ד פת אלא המעשה כך היה: