## Machatzit HaShekel on Orach Chayim Siman 696

###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 696:1:1
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 696:1:1](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/696:1:1)

(ס"ק א) בכ"מ ער"ס תס"ח דע"י גוי מותר בער"פ כ"ש בפורים דקיל. דהא העושה מלאכה בער"פ משמתין אותו. והעושה בפורים אין משמתין אותו:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 696:2:1
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 696:2:1](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/696:2:1)

**(ס"ק ב) אינו כו'** עיין ברמב"ם דמשמע כו' שכתב וז"ל ומותר בעשיית מלאכה ואעפ"כ אין ראוי לעשות בו מלאכה. אמרו חכמים כל העושה כו' א"ר סי' כו' משמע דקאי אדסמוך ליה ונתן טעם על מ"ש שאין רואה וגם לא הזכיר כלל שם ממנהג:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 696:2:2
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 696:2:2](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/696:2:2)

**אבל בב"י משמע כו'** שכתב דראיית הרמב"ם הוא מעובדא דרב דחזי להאי גברא דזרע פשתן בפורים. ולטיי' ולא צמח הפשתן הרי נראה דאינו רואה ס"ב. א"כ אין ראיה כ"א למקום שנהגו איסור דפריך הש"ס התם למאי דמסיק שם דאיסור מלאכה לא קבלו ומותר מצד הדין. א"כ אמאי קלל רב להאי גברא. ומשני משום דברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור. א"כ ע"כ במקום דזרע האי גברא הי' מקו' שנהגו בו איסור ומקום שלא נהגו איסור אין ראיה שאינו רואה ס"ב:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 696:3:1
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 696:3:1](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/696:3:1)

**(ס"ק ג) סי' כו'** אינו מצמיח. וא"כ מפסיד אפי' הזרע דהא כתב הרב"י דראיית הרמב"ם מה"ג דזרע פשתן כנ"ל דלא צמח. ומשמע שם שגרסא אחרת היה לו. דלגרסתינו הא מוכח דהפסיד הזרע:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 696:8:1
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 696:8:1](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/696:8:1)

**(ס"ק ח) דברים כו'** מיהו משמע בטור כו' שכתב ולאחר שיתפלל בבית האבל בליל פורים ילך לבהכ"נ לשמוע מ"מ עכ"ל. ומדכתב בליל פורים משמע דוקא בלילה שקודם התפלה עדיין לא חל פורים כ"ה אבל ביום מותר לילך לבהכ"נ להתפלל:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 696:9:1
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 696:9:1](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/696:9:1)

**(ס"ק ט) עולה כו'** אפי' מת כו' לא ידעתי מאי אפי. וקצת איפכא מסתברא ועיין לעיל סי' תקמ"ח. ואפשר נדפס בטעות וצריך לציין על מ"ש רמ"א וי"א שאין אבילות כו' עז"ק אפי' מת בפורים דהוי לי"א דאורייתא אפי' אינו נוהג בפורים דקי"ל דיום קבורה דרבנן כדלעיל סי' תקמ"ח סעיף ג'. ועיין בי"ד בש"ך ס"ס ת"א:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 696:12:1
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 696:12:1](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/696:12:1)

**(ס"ק יב) בי"ד סי' שפ"ה.** נ"ל כו' שכ' שם רמ"א לשלוח מנות לאבל בשבת. תליא במנהגא אי נהגו לשאול בשלום האבל בשבת שרי לשלוח מנות:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 696:13:1
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 696:13:1](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/696:13:1)

**(ס"ק יג) עשה דיחיד.** וי"א אפי' עשה דרבים. ר"ל אפי' הוי אבילות עשה דרבים. מ"מ לא דחה עשה דפורים דהא איסור אכילת בשר לאונן אינו אלא מדרבנן. ופורים הוא דברי קבלה דהוי כדאורייתא ולא אתי דרבנן ודחי דאורייתא. ומה"ט איתא לעיל סי' תקמ"ח דלמ"ד אבילות יום ראשון דאורייתא אם מת לו מת ונקבר בי"ט שני צריך לנהוג אבילות די"ט שני דרבנן ואתי דאוריי' ודחי דרבנן. ולשון י"א שכ' מ"א שלא בדקדוק:


###### Machatzit HaShekel on Orach Chayim 696:18:1
[Machatzit HaShekel on Orach Chayim 696:18:1](https://torahapp.org/share/book/Machatzit%20HaShekel%20on%20Orach%20Chayim/r/696:18:1)

**(ס"ק יח) מותר כו'** בגמ' איכא ג' טעמים. א' משום דאין מערבים שמחה בשמחה. ב' דכ' ושמחת בחגך ולא באשתך. ג' משום ביטול פריה ורביה. גזירה שמא ישהה הנשואין עד הרגל כדי להרויח הוצאות סעודת הנשואין. דברגל בלא"ה יוציא להוצאות סעודת הרגל. ורשב"א התיר פה לב' טעמים האחרונים. וטעם א' משום מערבים כו' יבאר מ"א אח"ז ואפשר שהוכחתו כו' אע"כ כיון דאינו אלא יום אחד לא איכפת ליה כו' והא דלמ"ד משום ביטול פו"ר אין נושאים בעצרת גופיה אע"פ שאינו רק יום א. צ"ל משום לא פלוג. משום דכבר אסרו בכל הרגלים משא"כ ערב הרגל שלא נאסר בשום י"ט: