## Machzor Vitry, Pirkei Avot

###### Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:1:1
[Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:1:1](https://torahapp.org/share/book/Machzor%20Vitry/s/Pirkei%20Avot/r/3:1:1)

**תכו.**
**לך. וישב. בא. תשא.**


###### Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:1:2
[Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:1:2](https://torahapp.org/share/book/Machzor%20Vitry/s/Pirkei%20Avot/r/3:1:2)

**עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה, דע מאין באת ולאן את הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. מאין באתה, מטיפה (מליחה) סרוחה, ולאן אתה הולך למקום עפר רימה ותולעה, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הוא הקב"ה:**


###### Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:1:3
[Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:1:3](https://torahapp.org/share/book/Machzor%20Vitry/s/Pirkei%20Avot/r/3:1:3)

**הסתכל**. התבונן בהם ושוב לא תעלה על דעתך להיזקק לעוברי עבירה: מטיפה סרוחה. היא שכבת זרע. שאינה כדיי ליראות. למקום עפר רימה ותוליעה. שנאמר כי עפר אתה ואל עפר תשוב ואומר כי אנוש רמה ובן אדם תולעת. ומעתה לא יעלה על ליבך ליטול עטרה לעצמך לעשות עצמך חפשי מן המצות. לפי שאינך כדיי ליטול שררה. ואם על כל זאת. הגבר עליך יצרך הוי משיב אל לבך. לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון מעשיך. הוא שהכל צפוי לו ואי איפשר לך להישמט ממנו: ושלשתן מוציאים בויקרא רבה ממקרא אחד. וזכור את בוראך בימי בחורותיך. קרי ביה בארך. בורך. בוראך. בארך. הוא שכבת זרע שנובע כבאר. בורך. הוא הקבר. בוראך הוא הבורא. כמשמעו. בורא עולם ה':


###### Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:2:1
[Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Machzor%20Vitry/s/Pirkei%20Avot/r/3:2:1)

**ר' חנינא סגן הכהנים אומר הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש אל רעהו חיים בלענו:**


###### Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:2:2
[Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:2:2](https://torahapp.org/share/book/Machzor%20Vitry/s/Pirkei%20Avot/r/3:2:2)

**סגן** הכהנים. ואת כהני המשנה. מתרגם וית סגן כהניא. והוא שני לכהן גדול. לשון פחות וסגנים. הוא הכהן המתוקן לעמוד תחת כהן גדול ביום הכיפורים אם יארע בו פסול. לפי שכל עבודות יום הכיפורים אינם כשירות אלא בכהן גדול. וכך שנינו בפ' אחרון דהוריות, למה סגן הכהנים ממונה שאם יארע פסול בכהן גדול נכנס זה ומשמש תחתיו: בשלומה של מלבות. אפי' באומות העולם. שאלמלא מוראה מפיק ה'. שאילולי לא היתה יראתה של מלכות עלינו איש אל רעהו חיים בלענו. היינו בולעים אחד את חבירו כשהן חיים. ולשון המקרא הוא נבלעם (חיים) כשאול חיים. וכן הוא אומר ודרשו את שלום העיר וגומ'. כי בשלומה יהיה לכם שלום. שיהיה עליכם מוראת מלכות. שמתוך כך בני המקום שלימים זה עם זה ואינם מתגרים זה בזה. ושלום בכל עבדיו שלא יבטחו למרוד בו: ובמשניות מדוייקות כת' חיים בלעו:


###### Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:2:3
[Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:2:3](https://torahapp.org/share/book/Machzor%20Vitry/s/Pirkei%20Avot/r/3:2:3)

**ר' חנניא**בן תרדיון אומר שנים שיושבין ואין ביניהם דברי תורה הרי זה מושב לצים, שנאמר ובמושב לצים לא ישב, אבל שנים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה שכינה שרוייה ביניהם, שנאמ' אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחשבי שמו, אין לי אלא שנים ומניין אפילו אחד שיושב ועוסק בתורה שהקב"ה קובע לו שכר, שנאמר ישב בדד וידום כי נטל עליו:


###### Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:2:4
[Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:2:4](https://torahapp.org/share/book/Machzor%20Vitry/s/Pirkei%20Avot/r/3:2:4)

**שנאמר** ובמושב לצים לא ישב. ומיעוט לצים שנים. וסמיך ליה כי אש בתורת ה' חפצו. מי שחפצו בתורת ה'. זהו שבמושב לצים לא ישב. הא אין חפץ בתורת ה' הרי זה ישב במושב לצים. הא למדת שמעלין עליהם כאילו ישב במושב לצים כשאין ביניהם דברי תורה אבל שנים שיושבין ועוסקין בתורה שכינה שרוייה ביניהם שנאמר איש אל רעהו. הרי כאן שנים. ויקשב ה' וישמע. הרי שהשכינה שרוייה ביניהם. ויושבין אינו דווקא. ומה שמצינו במשניות ומניין אפי' אחד. כו'. אין אנו גורסין דבר זה במשנת ר' אפרים ושאר משניות מדוייקות. אלא מסיים ליראי ה' ולחושבי שמו. ולפי מה שכת' בקצת משניות לא תיקשי בהדי ההיא דאמ' בכמה דוכתי. חרב אל הבדים ונאלו. חרב על שונאיהן של ישר' שיושבין בתורה בד בבד. והיכא דאיפשר אמרי' חרב על הבדים. ודלא איפשר קובע לו שכר. נטל עליו. נחה עליו רוח ה': וידם. לשון המתנה. כי נטל ולקח עליו שכר פעולתו:


###### Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:3:1
[Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Machzor%20Vitry/s/Pirkei%20Avot/r/3:3:1)

**ר' שמעון אומר שלשה שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו מזבחי מתים, שנאמר כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום, אבל שלשה שאכלו על שלחן אחד ואמרו עליו דברי תורה כאילו אבלו משלחנו של מקום ברוך הוא, שנאמר וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה':**


###### Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:3:2
[Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:3:2](https://torahapp.org/share/book/Machzor%20Vitry/s/Pirkei%20Avot/r/3:3:2)

**מזבחי** מתים. תקרובת ע"ז דנפקא לן בפ' אין מעמידין שאסורה בהנייה משום דאיתקש למת. שנאמר ויצמדו (ישר') לבעל פעור. ויאכלו זבחי מתים. כי אלהי העמים הבל הם ואת המתים הם עובדים. אבל אנו עובדין להק' שהוא אלהים חיים וקיים לעולם ומלך על כל: והתם קבעי ומת גופיה מנא לן. גמר שם שם מעגלה ערופה. ועגלה ערופה כפרה כת' בה כקדשים: ויש תימ' דבלא ג"ש דשם שם איתסר מת בהנאה. כדאמר פ' נגמר הדין. מפני מה אמרו מת אסור בהנאה כדי שלא יעשה אדם מעור אביו ואמו שטיחין לחמור. וי"ל דמקרא ומסברא קחזינן ליה: ונ"ל לתרץ. דאי מג"ש הוה אמינ' עגלה ערופה גופה. אפי' כי מקשת לחומרי כל הקדשים. עור העולה לכהן לו תהיה. וכי אתיא לגזירה שוה בשם שם. הוה אמינא דעור המת מיהא לישתרי. דכל בשרו הוא דמיתסר מגזירה שוה. אבל עורו מותר. אתו רבנן וגזרו עליו בנגמר הדין. מיהו הא קשיא לי. למה לי למיחזי בעגלה ערופה מדכת' בה כפרה. תיפוק לי משם דמשתמע שם תהא קבורתה. כדא' בסוטה. ועוד תי' לי. כי כתב בה כפרה וילפת לה מקדשים. מאי חזית דילפת לה מקדשים האסורין. גילף מקדשים המותרין. כגון בשר שלמים. ודם לאחר זריקתו. כדאמ' בכל שעה. ואימא דעגלה ערופה תשתרי בהנאה לאחר עריפתה. ואפילו תימא דשאני הכא דגלי קרא הערופה. כדאמר בשלהי כל הבשר. אינמי משום דלחומרא מקשינן ולא לקולא. כדאמרינן בריש יבמות. גבי אחות אשה. הא תינח. אלא מהא תיקשי. כיון דכת' שם תהא קבורתה משמע. דאפילו העור שלה מיתסר בהנאה. ואיצטרך אע"ג דכפרה כת' בה בקדשים משום דכל הקדשים עורן מותר אצטריך שם תהא קבורתה. למיסרה. א"כ ההיא דנגמר הדין למאי כן אצטריך מעגלה נפק' למיתסר אפילו עור. והשתא מיהא דמת אסור בהנאה יש תימא להאי כן אצטריך למעוטי מונפל שמה שור או חמור שור ולא אדם גבי בור: מוהמת יהיה לו. אימעט אדם. דיצא אדם מת שאין המתה שלו לעולם דהא מיתסר בהנאה: וצ"ע: כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום. סתם שלחנות יש בהן ג' לזימון. מלאו קיא צואה. הרי הן כמי שמלאו תקרובת ע"ז. שהוא משוקץ ונתעב ומגואל בקיא צואה. אימתי בלי מקום בזמן שאין מדברין בעסקי הק' שנקרא מקום. והרבה יש במשנתינו. וכן והניף ידו אל המקום ואסף (את) המצורע. וכן ויפגע במקום: ולכך חשוב תקרובת שהשלחן קרוי מזבח. ולחם שעליו תקרובת כמפורש למטה. והרי בזמן שאמרו עליו דברי תורה השלחן חשוב מזבח כפרה. והלחם קרבן בשר. וכשלא אמרו עליו דברי תורה הואיל ואין אתה קורא בו תקרובת הק' על כורחך חשוב הוא תקרובת ע"ז. כמה שנאמר הערכים לגד שלחן. כאילו אבלו משלחנו של מקום. שנאמר וידבר אלי וגו'. סיום המקרא הוא (במשכנת) [במראות] יחזקאל. ומשמ' שדברו אליו בדברים הללו של תורה. ולכך נקרא שלחן אשר לפני ה'. כך קיבלתי: ולי נראה כמו שפירשו חכמים במסכת' חנינה. בסופו. שבעינין המזבח הכת' מדבר. ופרשו חכמים פתח הכת' במזבח וסיים בשלחן אלא לומר לך בזמן שבית המקדש קיים מתכפר אדם על המזבח. וכשאין בית המקדש קיים אדם מתכפר על ידי שלחנו. שמאכיל ומשקה העניים. ולכך נקרא השלחן מזבח. שהשלחן ומזבח שוין. ואם השלחן חשוב מזבח. הלחם שעליו קרוי תקרובת המקום. והאוכל עליו הרי הוא כנוטל פרס משולחנו של מקום שהוא דרך כבוד:


###### Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:4:1
[Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:4:1](https://torahapp.org/share/book/Machzor%20Vitry/s/Pirkei%20Avot/r/3:4:1)

**ר' חנינא בן חכינאי אומר הניעור בלילה והמהלך בדרך יחידי והמפנה לבו לבטלה הרי זה מתחייב בנפשו:**


###### Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:4:2
[Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:4:2](https://torahapp.org/share/book/Machzor%20Vitry/s/Pirkei%20Avot/r/3:4:2)

**הניעור** בלילה. אפילו בבית. מאחר שאינו עושה שום מלאכה. והמהלך בדרך. ואפי' ביום. וביחידי אנו עוסקין בשניהם. אבל אין אנו גורסין אותו במשנה דווקנית. הניעור בלילה יחידי. מסתכן. לפי שמזיקין ההולכים בלילה פוגעין בו. פעמים שאין מראים עצמם ופוגעים ברואה בהם. כגון אילו שקורין פיאש. והן מצויות במדברות. מקום שאין בני אדם רגילין. כאותה שאמר ר' יוחנן במדרש קהלת. כל הדרך בחזקת סכנה. והואיל וכן אע"פ שיש בידו תורה הרי זה מתחייב בנפשו. כאותה שאמרו חכמים היכא דשכיהא היזיקא שאני. כדכת' ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני. וכן המפנה לבו לבטלה. שמבטל מדברי תורה ועוסק בדברים בטלים. מפני שנעשה גופו חולין למזיקין. ואפ' בעיר וביום יש לו לדאג. מאחר שאין תורתו משמרתו מי ישמור עליו. ולא עוד אלא מחמת בטילתו. הוא נכשל בדבר תורתו ונטרד מן העולם. וגורם גלות לבניו. שנאמר ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני:


###### Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:5:1
[Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:5:1](https://torahapp.org/share/book/Machzor%20Vitry/s/Pirkei%20Avot/r/3:5:1)

**ר' נחוניא בן הקנה אומר כל המקבל עליו עול תורה מעבירים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. וכל הפורק ממנו עול תורה גוזרין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ:**


###### Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:5:2
[Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:5:2](https://torahapp.org/share/book/Machzor%20Vitry/s/Pirkei%20Avot/r/3:5:2)

**לא מצאתי** מפורשת דבר זה. ונ"ל כדאמרי' בהשותפין שרצו. מנדא בלו והלך לא שליט למירמא עליהן. מיכן שאין מטילין ארנוניות ומסים על תלמידי חכמים. שמאחר שהן עוסקין בתורה מעבירין מהן עול מלכות. ובבבא קמא נמי אמרינן דפרדכת מסייע מתא. אבל רבנן לא מסייעי מתא דהן שומרי העיר ע"י תורתם. ועול דרך ארץ. שאיני צריך לטרוח אחד מזונותיו. שהרי מן השמים מזמנין לו פרנסתו: אבל הפורק ממנו עול תורה. כמו עמי הארץ. גוזרין עליו עול מלכות. כי ההיא דמי כלילא. דשדו אטברייא. בהשותפין וערוק כולהו עמי הארץ. משום דרבנן לא הוו מסייעי להו. דליוה לדמי כלילא. א"ר ראיתם שאין פורענות בא לעולם אלא בשביל עמי הארץ. וההיא דפ"ק דע"ז. דליעביד טבריא קלניא. בת חורין. אף מעמי הארץ וגוים קאמר. דמדרבנן לא איצטריך דהא מיפטרי. כדא' בהשותפין:


###### Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:6:1
[Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:6:1](https://torahapp.org/share/book/Machzor%20Vitry/s/Pirkei%20Avot/r/3:6:1)

**ר' חלפתא איש כפר חנניה אומ' עשרה שיושבין ועוסקין בתורה שכינה שרויה ביניהן. שנא' אלהים נצב בעדת אל. ומניין אפי' חמשה. שנאמר בקרב אלהים ישפוט. ומניין אפילו שלשה. שנאמ' (אלהים) ואגדתו על ארץ יסדה. ומניין אפי' שנים. שנאמ' אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו. ומניין אפילו אחד. שנאמ' בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך:**


###### Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:6:2
[Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:6:2](https://torahapp.org/share/book/Machzor%20Vitry/s/Pirkei%20Avot/r/3:6:2)

**בעדת** אל. בעדה שנתאספו לשמו הכת' מדבר. ומניין לעדה שהיא עשרה. שנא' עד מתי לעדה הרעה הזאת. יצאו יהושע וכלב. הרי הן עשרה. מניין אפי' חמשה. שנא' בקרב אלהים ישפוט. הרי אלהים האמור כן לשון ב"ד. כמו אלהים לא תקלל. דמתרגמ' דייניא. ואשר ירשיעון אלהים. וכן פתרון המקרא. אלהים נצב בעדת אל. וגם נצב ועומד בקרב אלהים ישפוט. עם הדיינין. בשעה שישפטו. ור' חלפתא בשיטת ר' אמרה. דת"ר דיני ממונות בג'. ר' אומר בה'. מניין אפי' בג' שנאמר ואגודתו וגו'. בשביל אגודת הצדיקים שיש לו להק' בארץ יסדה לארץ, וסתם אגודה ג'. כמו שמצינו אצל לולב. פשיט' תלתא הוי אגד. וכן אצל אגודת אזוב. ג' גבעולין. וכן שנו רבותינו. הא למדת שלשה שישבו ועסקו בתורה מעלה עליהן כאילו נעשית אגודה לפני הק'. מניין שאפי' שנים. שנאמר אז נדברו. ואין כת' יותר במשנה. אזכיר את שמי. כל מקום שמדברין בו בדברי תורתי לכשאזכיר שם את שמי אבא אליך וברכתיך. לך המדבר. מאחר שכתב לשון יחיד למדנו שביחיד הכת' מדבר. ובפ' ראשון דברכות מפרש שיש הפרש בדבר. שהאחד דבריו אינן נכתבין. ושנים דבריהם נכתבין. וג' משיש בו ב"ד בא שכינה על ידם:


###### Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:7:1
[Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:7:1](https://torahapp.org/share/book/Machzor%20Vitry/s/Pirkei%20Avot/r/3:7:1)

**ר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא אומר תן לו משלו שאתה ושלך שלו. וכן בדוד הוא אומר כי ממך הכל ומידך נתנו לך:**


###### Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:7:2
[Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:7:2](https://torahapp.org/share/book/Machzor%20Vitry/s/Pirkei%20Avot/r/3:7:2)

**במשניות**כת' איש ברתותא. ובמכילתא בפרשת ויושע שנינו איש כפר תותא. ואלמלא שנקוד כך במשנה הייתי אומר שמכפר תותא הוה. וכן בדוד הוא אומר כי ממך וגו'. מקרא הוא בדברי הימים. כשהתנדב דוד ושרי ישר' הכסף והזהב לבית המקדש הודה להק' על רוב הנדבה. ואומר וכי מי אני ומי עמי כי נעצר כח להתנדב כזאת כי ממך הכל ומידך נתנו לך. כלומר הדין עלינו לתת לך כי מברכתך נתת לנו וממנה נתנו לצורך ביתך. וכת' בתריה י"י אלהי אברהם יצחק וישר' אבותינו שמרה וגו'. כלומר שמור לבם של ישר' לעולם שיהו מזורזין ליתן לך ממה שנתת להם. כמו שהן עכשיו מזורזין לנדבת ביתך. נתנו. כמו נתננו:


###### Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:7:3
[Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:7:3](https://torahapp.org/share/book/Machzor%20Vitry/s/Pirkei%20Avot/r/3:7:3)

**ר' יעקב אומ' המהלך בדרך ושונה. ומפסיק משנתו ואומר מה נאה אילן זה מה נאה ניר זה מעלה עליו הכת' כאילו מתחייב בנפשו:**


###### Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:7:4
[Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:7:4](https://torahapp.org/share/book/Machzor%20Vitry/s/Pirkei%20Avot/r/3:7:4)

**המהלך**בדרך יחידי ל"ג. אלא אפי' בחבורה. ואפי' בעיר. ולא תפש דרך זה אלא מפני שאילו מצויין בדרך. ואדם עשוי להפסיק כדי להסתכל בהן ומפסיק משנה ששונה בה. ניר. משקצרו את התבואה מהפכין את הקרקע על ידי חרישה מפני שנשרשין העשבים שם ועכשיו מעלין שרשיהן. ומתייבשין שלא יגדלו עם התבואה. לשנה הבאה. והוא קרוי ניר. והוא שאמר הכת' נירו לבם ניר ואל תזרעו אל קוצים. וב' קורין להם קרדונש. ויש לועזין שנברא. מעלה עליו הכת' כאילו מתחייב בנפשו. הרי הוא כמי שמתחייב בנפשו. כלומר שאף בעון מועט כזה קרוב הוא להיתפש ולהתחייב בו. הואיל ופסק מדברי תורה לעסוק בשיחת חולין. שנאמר הקוטפים מלוח עלי שיח שרש רתמים לחמם. שנשרפים בגחלי רתמים בגהינם. אותם שפוסקין מדברי תורה שניתנו בלוחות. עלי שיח בשביל שיחת חולין. שורש רתמים לחמם. שמאכילין אותן גחלי רתמים. יינבראי. והרי כאן (בית) ב' פורעניות מרירת עשב המר. ושריפת הנשמה. ולאו מקרא דייק גחלי. אלא שסתם מאכלם של רשעים בגהינם הם הוא כגחלים: הקוטפים. לשון וקטפת מלילת. לא תבצר. מתרגם לא תקטוף: ויש אומרים לכך נקט גחלי רתמים. שמשפט רשעים בגהינם יש מהן כי תולעתם לא תמות. ואשם לא תכבה. כדאמר בארבעה ראשי שנים. ואפי' לאותן שתכבה אשם. שוהא מיהא לכבות. וגחלי רתמים שוהין לכבות. כדאמר בבבא בתרא בהמוכר את הספינה. אמר רב אשי (אישתבע) [אישתעי] לי רב הונא בר נתן כו'. ואין לומר דהא עלי שיח מתפילה קאמר דאטו משום דפוסק מדברי תורה להתפלל ידון בגחלי רתמים נהי דלאו שפיר עבד ותפילתו תועבה מיהו אין מאכילין אותו גחלי רתמים. הילכך על כורחא עלי שיח. שיחת חולין קאמר. וחס ושלום לא דיבר הכת' בדבר כזה. לפיכך הוא אומר כאילו מתחייב בנפשו. ולא נתחייב ממש. דהוה ליה למימר הרי זה מתחייב בנפשו. ויש לפרש. לפי שנאמר ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך. וכת' בהתהלכך תנחה אתך בשכבך תשמר עליך. שכל זמן שאין אדם מסיח עצמו מדברי תורה תורתו משתמרת עליו. וזה הואיל והסיח דעתו ממנה קרוב היה להתחייב בנפשו. משום שכת' התעיף עיניך בו ואיננו. ואית דגרס הרי מתחייב בנפשו. כלומר מסתכן בעצמו. שמאחר שפסק מדברי תורה ניתנה רשות לשטן להזיק:


###### Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:8:1
[Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:8:1](https://torahapp.org/share/book/Machzor%20Vitry/s/Pirkei%20Avot/r/3:8:1)

**ר' דוסתאי בר' ינאי משום ר' מאיר אומ' תלמיד חכם שהוא יושב ושונה ושכח דבר אחד ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו. שנאמר רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך יכול אפילו תקפה עליה משנתו ת"ל ופן יסורו מלבבך. הא אינו מתחייב עד שישב ויסירנה מלבו:**


###### Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:8:2
[Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:8:2](https://torahapp.org/share/book/Machzor%20Vitry/s/Pirkei%20Avot/r/3:8:2)

**ושכח**דבר ממשנתו. שהסיח דעתו ממנה מלחזור עליה עד ששכחה. ושמור נפשך. כלומר הרי נפשך ערבון נתונה תחת דבר זה שאם עשית כן הריני נוטל את נפשך. תקפה. יש לפרש אנסה. שכחה באונס. כמו תקפתו ועלתה. תקפתו זימה. דאמרי' גבי בהמה המסורה לרועה. וכמו התוקף בעבדו של חבירו. או תקפה כמו חמרא דתקיף. שנתחמצה ונתייקרה והכבידה עליו משנה שלו מתוך שהיא חמורה. ונשתכח ממנו בעל כרחו. ת"ל ופן יסורו. עד שישב ויסירנה מלבו. מדעת. שיסורו מעיקרא משמע. שאינו זכור בהן כל עיקר. וא' אתה מוצא שאינו זכור כל עיקר. אלא בהסיח דעתו מדעת ומפנה לבו לבטלנות ואינו מחזיר עליה ואז מתחייב בנפשו. אבל תקפה נזכר עליו במקצת:


###### Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:9:1
[Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:9:1](https://torahapp.org/share/book/Machzor%20Vitry/s/Pirkei%20Avot/r/3:9:1)

**ר' חנינא בן דוסא אומר כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת. וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת: וכל שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת [וכל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת]: כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו. וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו אין רוח המקום נוחה הימנו:**


###### Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:9:2
[Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:9:2](https://torahapp.org/share/book/Machzor%20Vitry/s/Pirkei%20Avot/r/3:9:2)

**קודמת** לחכמתו. שכל מה שהוא עוסק לעשות דבר בחכמתו הוא נותן לבו תחילה ליראה את המקום. ולהבין ולעשות שלא יתגלגל הדבר לידי עבירה. חכמתו מתקיימת. חכמתו יפה לו ועולה בידו שמתוך כך אינו נכשל בעבירה לעולם. וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו. שאינו ירא לפני האלהים כל כך לראות תחילה את הנולד הרי זה נכשל בחכמתו. כדרך שנכשל שלמה שאמר אני ארבה ולא אסור. וכן הוא אומר ראשית חכמה יראת ה'. ועוד שפירשו חכמים ביומא פ' בא לו. כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים הרי הוא כאדם שמסרו לו מפתיחות החצר הפנימיות. ומפתחות החצר חיצונות לא מסרו לו אלא שאין לו דרך ליכנס לשם. אף זה אין חכמתו מתקיימת. ורבותינו שנו שאל תלמיד אחד לרבן יוחנן בן זכאי. חכם וירא חט מהו. אמר להם הרי זה אומן. וכלי אומנתו בידו. וחכם ואין ירא חט מהו. אמר לו הרי זה אומן ואין כלי אומנתו בידו. ירא חטא ואינו חכם מהו. אלא שאין כלי אומנותו בידו. נ"ל שברייתא משובשת היא זו. וכן ראוי לגרוס בסיפא. אין זה אומן אלא כלי אומנתו בידו: שחכמתו מרובה ממעשיו. שאינו מקיים מה שהוא לומד. ואין תורתו מתקיימת. שמתוך כך הולך ושוכח אותה. וכדאמרי' כל הלומד ואינו מקיים דומה לאדם שזורע ואינו קוצר. ולאשה שיולדת וקוברת: שמעשיו מרובין מחכמתו. שמרבה לעשות גדרים וסייגים והרחקות לתורה. וליכנס לפנים משורת הדין יותר ממה שלמד. חכמתו מתקיימת. שמתוך כך אינו נכשל בעבירה לעולם. ורבותי' למדו בברייתא. מדכת' נעשה ונשמע. שהקדים מה שלא שמע כדי שיתקיים שמועתו בידו הבאה לאחר מיכן: נוחה הימנו. שיש לו נחת רוח בו. שכל מי שמתקבל ואהוב למטה בידוע שהוא אהוב למעלה. שנאמר ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם. ואומר וחסד ה' מעולם ועד עולם על יריאיו. שכל מי שמושך עליו חוט של חסד בידוע שהוא ירא שמים:


###### Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:10:1
[Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:10:1](https://torahapp.org/share/book/Machzor%20Vitry/s/Pirkei%20Avot/r/3:10:1)

**ר' דוסא בן הרכינס אומ' שינה של שחרית ויין של צהרים. ושיחת ילדים וישיבת כנסיות של עמי הארץ מוציאין את האדם מן העולם:**


###### Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:10:2
[Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:10:2](https://torahapp.org/share/book/Machzor%20Vitry/s/Pirkei%20Avot/r/3:10:2)

**שינה** של שחרית שהיא עריבה לו לאדם. ויין של צהרים. ששותה כל היום עד הצהרים. ושיחת ילדים שמרבה שיחה עם הילדים. בחורים היושבים בבתי מנגינתם. וישיבת כנסיות של עמי הארץ. שמתכנסין עמי הארץ ומתעסקין בדברים בטילים. מוציאין את האדם מן העולם. שנמשך אחריהם ובוטל מדברי תורה. ונטרד מן העולם. שנו רבותי' שינה של שחרית כיצד. מלמד שלא יתכוין אדם לישן עד שיעבור זמן ק"ש ונמצא בטל מדברי תורה. שנאמר הדלת תסוב על צירה ועצל על מיטתו. יין של צהרים כיצד. מלמד שלא יתכוון אדם לשתות בצהרים. ונמצא בטל מדברי תורה. שנאמר אי לך ארץ שמלכך נער. ואומר אשריך ארץ שמלכך בן חורים. ושריך בעת יאכלו בגבורה ולא בשתי. בגבורה של תורה ולא בשתייה של יין שאינן מרבים בשתייה:


###### Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:11:1
[Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:11:1](https://torahapp.org/share/book/Machzor%20Vitry/s/Pirkei%20Avot/r/3:11:1)

**ר' אלעזר המודעי אומ' המחלל את הקדשים והמבזה את המועדות והמיפר בריתו של אברהם אבינו. והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה והמאדים פני חבירו ברבים אע"פ שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא:**


###### Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:11:2
[Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:11:2](https://torahapp.org/share/book/Machzor%20Vitry/s/Pirkei%20Avot/r/3:11:2)

**המודעי**. מן המודעים היה. הר שהוא סמוך לירושלם ט"ו מילין. שאסרו חכמים מן המודעים ולפנים כלפנים. המחלל את הקדשים שאינו משמרן כהלכה ונוהג בהן מנהג בזיון. או כיששכר איש כפר (בדקאי דבריך) [ברקאי דכריך] ידיה בשיראי ועביד עבודה. בסוף מקים שנהגו. ותא חזי מאי סליק ליה. והיינו דאמר רב יוסף התם בריך רחמנא דשקליה למטר' דיש' איש כפר (בדקאי) [ברקאי] בהאי עלמא כדי שיהא לו חלק לעולם הבא. והמבזה את המועדות. חולו של מועד. ומיקל לעשות בהם מלאכה. אפי' בדבר שאינו אבד. והמיפר בריתו של אברהם אבינו. שאינו רוצה למול. והמגלה פנים בתורה. פנים. עיניינים. ומראות טעמים. כאותה שאמרו חכמים במ"ט פנים התורה נדרשת. שמחפש לגלות טעמי גנאי. שלא כהלכה. אין אנו גורסין במשנה. ופירשו חכמים בכל ישראל יש להם חלק. כגון מנשה שהיה יושב ודורש באגדות של דופי. ואומר מה לי לכתוב מקרא זה ואחות לוטן תמנע. ותמנע היתה פילגש. וילך ראובן בימי קציר חטים. מה לכם ולדודאים. ודברים הללו של בזיון הן. ומ"מ טעם הגון יש בהן. כמפורש שם. והמאדים פני חבירו. גרסי'. שמביישו בדברים ע"ד שפניו מאדימים. מפני שנעשה כשופך דמים. ופירשו חכמים. תדע דאזיל סומקא ואתי חיוורא. עוד מציגו בכל ישראל יש להם חלק. כי דבר ה' בזה. זה האומר אין תורה מן השמים. ואפי' כל התורה כולה מן השמים חוץ מפסוק זה שלא אמרו הק' אלא משה אמרו מפי עצמו. זה דבר ה' בזה. ד"א כי דבר ה' בזה. זה אפיקורוס. ואת מצותו הפר. זה המיפר ברית בבשר. הכרת תכרת. הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא. מכן א"ר אלעזר המחלל את הקדשים כו'. סביון שדרשנו בו הכרת בעולם הזה. תכרת לעולם הבא. מיכן יש ללמוד על כל דבר שנוהג בו בזיון כגון מחלל קדשים. ומבזה מועדות. שמיקל בחולו של מועד כבחול דעלמא. והרי אף הן נקראו מקרא קודש ועל כולו מעיד הכתוב. שכל המבזה אותם ומיקל בהם אין לו חלק. ולפי שברוב מקומות במקרא כת' חילול לקודש הוא תופש לשון חילול אצל קודש. ולשון בזיון האמור במקרא אצל מועדות. ואעפ"י שיש לנו מקרא אחד המלמד שהקדשים וימים טובים שוין ונותן בזיון לקדשים וחולין לשבת. שנאמר קדשי בזית ואת שבתתי חללת. וכל כך. לפי שאחד לשון חילול ואחד לשון בזיון נופל לכאן ולכאן. והמיפר בריתו של אברהם אבינו. דכת' ואת מצותו הפר. מצותו יחידה משמע. ואיזה היא מצוה שניתנה יחידה הוי אומר מילה. מגלה פנים בתורה. כגון מנשה שהיה מבזה דברי תורה. שהיה אומר לא נאמר על פי רוח הקדש וילך ראובן. ותמנע היתה פלגש. אלא דברי הבאי הן. ומשה מפי עצמו אמרן. ואף היא בכלל כי דבר ה' בזה. ואילמלא שנינו באותה משנה והמאדים פני חבירו הייתי מוציאו אף מכלל מקרא וכדברי האומר זה אפיקורוס. ולפי מה שפירשו חכמים. יש אומ' זה המבזה תלמיד חכם. ויש אומר זה המבזה חבירו בפני תלמיד חכם. אבל מאחר שאינו שם. מכלל שאינו יוצא ממקרא זה ולא שנאו עם אילו. אלא לפי מה שדינו שוה. ומהך למדו ר' אלעזר. אומר אני. שלמד מאותה ששנינו עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו. שיבקש מטו ממנו. דמסתמא כיון שביזהו בפני רבים שבושתו גדול לפיכך עונשו גדול ואעפ"י שיש בידו מעשים טובים אין לו חלק צא ולמד מתמר שאמרו חכמים לעולם יפיל אדם עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים. דמוטב ימות זכאי. ואל ימות חייב. תורה. ל"ג. אעפ"י שיש בידו תורה:


###### Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:12:1
[Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:12:1](https://torahapp.org/share/book/Machzor%20Vitry/s/Pirkei%20Avot/r/3:12:1)

**ר' ישמעאל אומ' הוי קל לראש ונח לתשחרת והוי מקבל את כל האדם בשמחה: ר' עקיבא אומר שחוק וקלת ראש מרגילין לערוה. מעשרות סייג לעושר. מסורות סייג לתורה. נדרים סייג לפרישות. סייג לחכמה שתיקה: הוא היה אומר חביב אדם שנברא בצלם. חיבה יתירה נודעת לו. שנאמ' כי בצלם אלהים עשה את האדם: חביבין ישר' שנקראו בנים למקום. חיבה יתירה נודעת להם. שנאמ' בנים אתם לה' אלהיכם: חביבין ישר' שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם. שנאמ' כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו: הכל צפוי והרשות נתונה. ובטוב העולם נידון. והכל לפי רוב המעשה: הוא היה אומר הכל נתון בערבון. ומצודה פרוסה על כל החיים. החנות פתוחה. והחנוני מקיף. והפנקס פתוחה. והיד כותבת. וכל הרוצה ללות בא ולוה. והגבאים מחזירין תדיר בבל יום. ונפרעין מן האדם לדעתו ושלא לדעתו. ויש להן על מי שיסמוכו. והדין דין אמת. והכל מתוקן לסעודה:**


###### Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:12:2
[Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:12:2](https://torahapp.org/share/book/Machzor%20Vitry/s/Pirkei%20Avot/r/3:12:2)

**הוי**קל לראש. הקל את ראשך והוי רך כקנה. שהולך לכאן ולכאן. וזריז כאדם קל להקביל פני ראש העיר ושופטיה. ונוח לתשחורת. והוי נוח אצל [ראש] העיר שתלך אחר דברו. ואחר עצתו. ואל תתגרה בו. ואל תעמד כנגדו. וכן אתה כשתהיה נוח אצלו כל אשר תחפוץ תעשה. וכן מתלין מתלא. עבד מלך מלך. הדבק לשחוור וישתחו לך. תשחורת. הוא הממונה של מלך לעשות אנגריא בבני אדם. והעומד כנגדו מכבידין עליו עולו. ואונסין בהמתו ממנו. ומקילין לנוח להם. לשון תשחורת. כמו ממטי ליה ולחמריה לשחוור. וכמו לא חמור אחד מהם נשאתי. תרג' שחרית. תשחורת. קורביאה ב': שחוק ליצנות. גבוייש ב'. וקלת ראש בלדירא. מרגילין את האדם לערוה. שמתוך שהוא מיקל ראשו ושוחק את האשה סוף שהוא תובעה לזנות: מסורות. כגון אילו שכותבין בגליון הספרים. היא מסורת הגדולה. שכל הבקי בהן עומד על פתרון רוב המקרא ואינו טועה בהן. להחליף דבר בדבר. סייג. גדר. לעושר שמתוך כך מתעשר. שנאמר עשר תעשר. ופירשו חכמים בתענית. עשר בשביל שתתעשר. ומתמה. ומי שרי לנסויי הק' והכ' לא תנסו. ואמרי' חוץ מזה. שנאמר ובחנוני נא וגו'. נדרים סייג לפרישות לא איתפרש. ויש לפרש שאם קיבל לפרוש מכל דבר מכיון שנדר. הוא נזהר ביותר ומקמי מר רב יהודאי גאון. שאלו. נדרים סייג לפרישות. ואמר הדין גמרא דאית בנדרים. הא דתקינו חכמים קונם קונס. דילמא אית למימר נדר לה' וכי אמר הכי מאי הוי דילמא אית למימר לה' נדר. סייג לחכמה שתיקה. שמתוך כך שנזהר לשתוק הוא מתחכם בדבר וזהיר בתשובתו. ואינו נבהל להשיב. וכן הוא אומר אויל מחריש חכם יחשב ואמרו חכמים יפה שתיקה לחכמים. ק"ו לטפשים: חיבה יתירה נודעת לו. כלומר חיבה יתירה חיבבו שנבראו בצלם אלהים עצמו. שנאמר כי בצלם אלהים. בצלם אלהים עצמו עשאו המקום. ואית דלא גרסי הא. דכיון דאין לצור דמיון ולא תמונה מי שאומר כזה חיישינן שמא מין הוא. ואף כי בצלם. אית מתרג' ארי בצלמא ה' עבד. ולא בצלמא די"י. ובעברי היקף גדול בצדין של בצלם לפיסק הטעם. להכין פתרונו. כמו שפירשו בהכל חייבין בויעלו עולות וכן נקוד כי בצלם בצלם כלי חמדה. תורה שהיא כלי חמדה. שנאמר ויקר מכלי חמדה. ואומר לא יערכנה זהב וזכוכית. שבו נברא העולם. דכת' בראשית ברא אלהים. ואין ראשית אלא תורה שנאמר י"י קנני ראשית דרכו. ואומר ואהיה אצלו אמון. אמרה תורה אני הייתי כלי אומנותו של הק'. בתחילה. שבה נסתכל וברא את העולם. בברייתא דר' אושעייא. כי לקח טוב. וגו. הרי שטובה ויפה לישראל. ואם לא שמקרא מבואר הוא יש לנו ראייה מן התורה. שנאמר ראה נתתי לפניך החיים וגומר. ועוד טוב משמוע גדול וחשוב. הכל צפוי. הק' צופה כל מעשה בני אדם. שנאמר (כי) עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ. וכשבא לעשות שלא כהוגן הוא רואה ויודע. ואעפי"כ אינו מוחה בידו. אלא הרשות נתונה ביד כל אדם. רצה חוטא. רצה נמנע מלחטוא. דכת' ראה נתתי לפניך וגומ'. וכת' ובחרת בחיים. אין לומר לאדם בחר. אלא בדבר שיש לו רשות לבחר. אלמא הרשות בידו. ואית דאמרי הכל צפון. מלמד שכל מעשיהם של בני אדם צפונין הן אצל הק' שנאמר הלא הוא כמוס עמדי. ועד כאן מדברי ר' עקיבא. וההיא נמי דהכל נתון בערבון. ואני מצאתי בתוספתא. ועד כאן מדברי ר' ישמעאל הן. ונר' שיבוש הסופר. דא"כ מיקמי מילתיה דר' עקיבא הוה ליה למיתנינהו. לבתר מילתא דר' ישמעאל. ובטוב העולם נידון. מלמד שהק' מפרנס עולמו בטובו. אבל לא על פי רוב המעשה. אעפ"י שיש בעולם חוטאים ויש עושין צדקה וזכות. העולם נידון בטובתו של הק'. שאינו הולך אחר רוב מעשיהן המקולקלין שלא להחריב עולמו. ומ"מ מעשיהן גנוזין להפרע מהן ליום הדין. מניין אנו למידין מברייתו של עולם עד שלא ניתנה תורה. כדאמר בערבי פסחים הני כ"ו חסדו שבהלל הגדול כנגד מי. כנגד כ"ו דורות שמאדם ועד נתינת התורה. שאילו לפי מעשיהן היה העולם מתחייב שלא היה להן זכות. וזן אותם בחסדו. ואומר תכין בטובתך לעני אלהים. וזהו שאנו אומ' בברכת הזן. נותן לחם לכל בשר כל"ח. ובטובו. כו'. שהעולם ניזון בטובתו של הק'. כך קיבלתי. אבל לא לפי רוב המעשה. כדפרי'. ואני מצאתי במשניות הכל לפי רוב המעשה. ופי' כל זה שאמרנו שהעולם נידון בטובה הוא מפני רוב מעשיו שהיו רעים ואוכל חלקו בעולם הזה; הכל נתון בערבון. כל מה שהק' מקיף את האדם ע"י ערב הוא נותן לו ומקיפו משנולד. ונשמתו של אדם ערב בכל האיברים. וכשזכו הן. זכתה היא. וכשלא זכו. היא נדונת עמהן. שנאמר יקרא אל השמים מעל. זה נשמתו של אדם שנבראת מן השמים. ואל הארץ לדין עמו. זה הגוף שנברא מן האדמה. ומצודה פרוסה. זהו מצודתו של מלאך המות. שאין אדם יכול להשמט מיום המיתה ומיום הדין. כמה שנאמר כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה ואומר אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח. החנות פתוחה. זה דרך הטוב והרע שנפתחין לו לאדם דכת' ראה נתתי לפניך וגו'. ועוד כת' אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן. ודרשו חכמים בא לטמא פותחים לו. שבדרך שאדם רוצה לילך רגליו מוליכות אותו. ומניחין אותו לחטוא אבל לאחר מכאן נפרעים ממנו כחנוני הזה שמניח ליקח את אשר לו באמונה. ומאמין בהם הרבה. ואחר כך חוזר ותובע הכל. וזה שאמר החנוני מקיף. זה יצר הרע שמקיף לאדם מעט מעט כדי שימלא ספקו. וכיון שנתמלא ספקו יצר לו וכל יד עמל תבואנו: והפינקס פתוחה. זהו פינקסו. שנכתב מה שעשה. זהו שאומר הכת' גלמי ראו עיניך. הפינקס פתוחה. ומזומנת לכתוב כל מעשיו של אדם. פנקס. היא טבלאות של גלחים. ומדרש איכה רבתי מוכיח. דאמר ההוא. חזית בפילמאי חד פנקס דאית ביה ד' לווחין. ובמסכת כלים שנינו. פינקס שיש בה בית קיבול שעוה. והכי הוי אורחא דמילתא. ובתלמוד שני לווחי פינקס. והיד כותבת. כדכת' אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת. וכת' וביד כל אדם יחתום. ואמרו חכמים אעפ"י שגלויים וידועים הן לפני המקום נכתבין הן משעה שנוצר אדם. כתובים לא נאמר אלא יכתבו. ואומר כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך. ואומר והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. ללמדך שני מלאכים מהלכין ומלוין לו לאדם ביום. ושני מלאכים אחרים מלוים לו בלילה. אותן שמהלכין עמו ביום כותבין מה שעושה ביום. ואותן שמהלכין עמו בלילה כותבין מה שעושה בלילה. ובאים ומעידין לפני הק' והגבאים מחזירין. מלאכי המות הם הגבאין. שמשתלחים בחמתו של הק' להפרע על עסק עבירות שהקיפוהו והמתינו לו שמא יעשה תשובה. משנתמלאת ספקו. ומחזירין ומחבבין אותו תדיר. כלומר אילו פירות מעשיהן של רשעים שהן עונשין בעולם הזה. והק' פורע מהן בין מדעתו כו'. בין רוצה וחפץ בין אינו חפץ. כחנווני שכותב על פינקסו ונפרע מן האדם לאחר מיכן. ומחבב עליו תמיד עד שמוציא ממנו כל אשראיותיו. בכל אשרי גבאי בעיא. רצה מדעתו. רצה על כרחו. וכן הוא אומר במלאות ספקו יצר לו. ואומר ויאכלו מפרי דרכם וממועצותיהם ישבעו. ואם תאמר עבירה יש לה קרן ואין לה פירות שנאמר אוי לרשע רע כגמול ידיו יעשה לו. כבר פירשנו באשה נקנית. עבירה לה שיש פירות אם עושה פירות אוכל פירות. אבל קרן כולו קיים לעולם הדין: ולצדיק אמרו כי טוב שנאמר כי פרי מעלליהם יאכלו: ויש להם על מה שיסמוכו. אילו טעמים שאמרנו על כל אחת ואחת והדין דין אמת. מה שק' דן. דין אמת הוא שבדין נפרעין ממנו. והכל מתוקן לסעודה. מצאתי כת'. אילו משניות שמתוקנות לסעודה ללמוד שמשם תצא כל התלמוד. ואינו דומה עיניין לכאן. ועוד והלא שנינו התנאים מבלי עולם. והוה ליה למינקט תלמוד: ע"א ויש להם על מה שיסמוכו. ויש לגבאין שהולכין לגבות ממון החנווני המקיף על מה שיסמכו על פירעון זה שהן גובים. שהרי אינם גובים לצרכם אלא שליחות חנווני הם עושין ועליו הם סומכין. שהזקיקם לכך. והדין דין אמת כלומר בדין הוא שיגבה החנווני המקיף מעותיו מהן על יינו ששתו. והכל מתוקן לסעודה. כלומר מה שאינו יכול לגבות מהם מעט מעט הוא מניח בידם ומייחד אותם לצורך סעודה אחת שהוא עתיד לתקן ביום פלוני לקרוביו שיבואו אצלו ואז יצטרכו לו. כך הק' שולח שלוחיו לחזור ולפשפש על דרכי בני אדם ולגבות חובותיהן בין מדעתם בין שלא מדעתן. ויש להם לשלוחיו על מי שיסמוכו. שהרי הם סומכים על המקום ששלחם על כך. והדין דין אמת. שבדין הם עושין והאמת עמהן. וכל מותר פשעיו מזומנין ומוצנעין ליום אחר שעתיד לבא עליהם דהיינו ליום הדין: ור' משולם בר' קלונימוס איש רומי פי' לסעודה. ליום המיתה. כדאמרינן לקמן סוף אדם למות. הכל למיתה הן עומדין. שנאמר הכל כאשר לכל מקרה אהד לצדיק ולרשע. לסעודה. זה כינוי של מיתה. מלמד שכל מתוקן למיתה. ולמה נקרא שמה של מיתה סעודה ללמד שכשנקראין בני אדם לסעודה הכל נכנסין בפתח אחד. אבל כשיושבין אין יושבין בעירבובייא אלא כל אחד ואחד לפי מה שהוא. הכל לפי כבודו. אף בשעת פטירתו של אדם מקרה אחד לצדיק ולרשע. ולעיניין כבוד. לסוף נוטל כל אחד ואחד לפי מעשיו. כמה שנאמר בעדן גן אלהים היית. ואומר כי הלך האדם אל בית עלמו. שלכל אחר ואחד עושה לו הק' מדור לפי כבודו. כמו שמפורש בפ' גן עדן. שיסד ר' יהושע בן לוי. וזהו שאמרו מתוקן לסעודה לכל אחד ואחד בגן עדן יש לכבודו. ויש לגנותו. כאותה ששנינו בשבת בס"פ שואל. בכל עת יהיו בגדיך לבנים. ופי' יותיו חתנו של ר' מאיר משום ר' מאיר שהקב"ה עושה כמי שמזמין את הצדיקים ואת הרשעים הללו בבנדים נקיים והללו בבגדים צואים. והק' מזמין להם ויושבין אילו ואילו. הללו אוכלים והללו רעיבים שנאמר לכן כה אמר אדני אלהים הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו וגו':


###### Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:17:1
[Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:17:1](https://torahapp.org/share/book/Machzor%20Vitry/s/Pirkei%20Avot/r/3:17:1)

**ר' אלעזר בן עזריה אומר אם אין תורה אין דרך ארץ. ואם אין דרך ארץ אין תורה. אם אין חכמה אין יראה. אם אין יראה אין חכמה. אם אין דעת אין בינה. ואם אין בינה אין דעת. אם אין קמח אין תורה. אם אין תורה אין קמח:**


###### Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:17:2
[Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:17:2](https://torahapp.org/share/book/Machzor%20Vitry/s/Pirkei%20Avot/r/3:17:2)

**אם** אין תורה אין דרך ארץ. אין שום אדם שבקי יפה בדרך ארץ ותרבות ומנהג כל דבר אלא א"כ למד תורה שבכללה של תורה הוא מוצא כל עינייני חכמות ומשלות כל דבר. ואיך יתנהג. ואם אין דרך ארץ אין תורה. שאם אין תרבות לאדם לנהג כשורה אין תורתו מועלת לו כלום ואינה מתקיימת בידו. דרך ארץ נורטורא ב'. שהתורה מלמדתו תרבות. כגון הילכות מסכת דרך ארץ. אם אין יראה אין חכמה וכן הוא אומר ראשית חכמה יראת ה'. דכיון דאינו ירא חט אינו נמנע מעבירה. וכיון שאינו נמנע מעבירה נמצא שאינו חכם. ואם אין חכמה אין יראה. וכן הוא אומר רוח דעת ויראת ה'. שכיון שאינו עמוק בחכמה אינו יודע להבין ולפשפש ביראת שמים. אם אין דעת אין בינה. וכן הוא אומר אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך. ואם אין בינה אין דעת. וכן הוא אומר אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא. ואומר לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה. אם אין דעת. מה שלומד מרבו קרי דעת. ומה שמבין מלבו קרי בינה. אם אין דעת. כלומר אם לא למד מפי השמועה. אין לו בינה. אין לו בינת הלב בדברי תורה. שמה יבין בלבו מאחר שלא שמע כלום. ואם אין בינה. ואם אין לו בינת הלב להבין ולעשות סברא מלבו ולהוסיף על שמועתו. אין דעת. כלומר מה יתרון לו בכל מה שלמד שהרי אינו יכול לעמוד בה אם לא יוסיף על מה ששמע: אם אין קמח. לחם. אין תורה. שאם אין לו לאדם מה יאכל אינו יכול לעסוק בתורה הואיל וחייו תלוים לו מנגד. ממעשה דר' זריקא. שהיה סמוך אפלטיר. במנחות. ובשקלים. לפיכך יעסוק באומנות ובסחורה עם הלימוד. ואם אין תורה אין קמח. דכת' אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד. ומידותיה של תורה כך הן. מכלל הן אתה שומע לאו. ומכלל לאו אתה שומע הן ואומר הכסיל חבק את ידיו ואכל את בשרו. שבשעה שהן(עסוקים) [מפסיקין] מלעסוק במלאכה. וסופו אוכל את בשרו שמתחכך ומתחופף בעצמו מחמת צערו. ואית דגרסי היש תורה יש קמח. בזכות התורה. והיא היא לפי ראות העין. מכלל דאין תורה אין קמח. ובזה תווהי אינשי. והא מעשים בכל יום אשר ישליו אהלים לשודדים. ואינן בני תורה. לאשר הביא אלוה בידו. ומילי דכדי נינהו. לפי שאין בידינו שלות רשעים:


###### Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:17:3
[Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:17:3](https://torahapp.org/share/book/Machzor%20Vitry/s/Pirkei%20Avot/r/3:17:3)

**הוא היה אומר כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה. לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מעוטין והרוח בא ועוקרתו והופכתו על פניו שנאמר והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבא טוב ושכן חרירים במדבר ארץ מלחה לא תשב. אבל כל שמעשיו מרובים מחכמתו למה הוא דומה לאילן שענפיו מעוטין ושרשיו מרובים שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ומנשבות בו אין מזיזות אותו ממקומו. שנאמר והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא יראה כי יבא חום והיה עליהו רענן ובשנת בצרת לא לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי:**


###### Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:17:4
[Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:17:4](https://torahapp.org/share/book/Machzor%20Vitry/s/Pirkei%20Avot/r/3:17:4)

**שחכמתו** מרובה ממעשיו. שאינו מקיים כל מה שהוא לומד. ושרשיו מעוטין. המעשה הוא תולה בשרשים. מפני שהן עיקר. כאותם שאמרנו למעלה ולא המדרש הוא עיקר אלא המעשה. חכמתו זהו ענפי האילן. והרוח באת ועוקרתו והופכתו על פניו. שמאחר ששרשיו מעוטין אינו יכול לעמוד לפני הרוח. וכאן נמי שאף חכמתו אינה מתקיימת. דהואיל וגוזל וחומס ואינו מקיים מה שהוא לומד נעקר מן העולם. שנאמר והיה כערער בערבה. אותו שאינו בוטח בהק' ואינו מקיים מצותיו. הרי הוא כאילו יחידי ומקולל העומד בערבה בארץ צייה ושממה. שלא נעבדה מעולם שאין דרך אילנות להיות שם אלא הוא יחידי גדל שם. ולא יראה כי יבא טוב. אותו אילן כשיבא טוב לשאר אילנות הוא לא יראנו. שלא נעבד מעולם ולא נעדר. ולא מקושקש כעיניין קשקושי ואברויי אילנא. אלא שכן חרירים במדבר. בארץ מלחה לא תשב. ועצמי חרה מני חרב. צייה וחריבה. וכן חרירים לשון יבש. ארץ מלחה. כלומר הרי הוא עומד שם כאילו עומד בקרקע שהיא מלוחה במלח שלא יתיישב לעולם. דכל קרקע שזרקו עליה מלח אינה מתיישבת לעולם בזרעים לפי שהמלה מכלה הזרעים. לא תשב. ארץ נושבת שאינו נעבדת לעולם. ערער. לשון ערירים ימותו. בלא וולד. שולטא. שהכת' מבשרן שלא ישאר נין ונכד. ואין לך קילקול גדול מזה. אי נמי לשון חורבה וששה. שנסתר בניין ביתו. כמו חמות בבל הרחבה ערער תתערער: וכל שמעשיו מרובין. הן מעשיו שמעמידין אותו בעולם. שעושה מצות יותר ממה שלמד. נושבות לשון משיב הרוח. וישב אותם אברם. ואית דגרסי נושפות. כמו נשפת ברוחך. נושבות. רוחות. לשון נקבה כמו והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. ופעמים לשון זכר. ויגע בארבע פנות הבית. ויצא הרוח. רוחו של נבות: ועל יובל. יבלי מים ונהרות. לעיל מיניה כת' ברוך הגבר אשר יבטח בה'. ישלח. מתפשט. אשטנט. לא ירא כי יבא חם. כשבא החום הוא עומד כנגדו כמי שאינו. ואינו רואהו. שלא ייבש מפניו. שהמים אשר תחתיו מרטיבין אותו וכל שעה עלהו רענן לח. כמו דשנים ורעננים יהיו. ובשנת בצורת לא ידאג. שנת רעבון. שהגשמים כלים ומבצרים מן העולם אע"פ שיש חורב בעולם ששאר אילנות פירותיהן כלין. לא ידאג ולא ימיש. ולא יסיר מעשות פרי. מפני שהמים שהוא שתול עליהן נותנין בו ליחלוחית.


###### Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:18:1
[Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:18:1](https://torahapp.org/share/book/Machzor%20Vitry/s/Pirkei%20Avot/r/3:18:1)

**ר' אלעזר חסמא אומר קינין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות תקופות וגימטרייאות פרפראות לחכמה: ר' חנניא כו':**


###### Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:18:2
[Machzor Vitry, Pirkei Avot 3:18:2](https://torahapp.org/share/book/Machzor%20Vitry/s/Pirkei%20Avot/r/3:18:2)

**ר' אלעזר** חסמא. פירשו רבותינו בירושלמי. שיצא לעיירות ושאלו ממנו הלכות ולא ידע להשיבם. וחזר לעירו ולמד הרבה והיו קורין לו חסמא על שם שחזר ונתאמין ונעשה חסום באומנותו. כמו מפני שצריך לחסמן. דרעפים. במסכת ביצה. וכן הלשון בויקרא רבה בסדר אחרי מות בפרשה ראשונה ר' אלעזר חסמא אזל לחד אתר, אמרו ליה חכים ר' למיפרס על שמע. אמר להו לאו. אמרי ליה חכים ר' למיקרב קדם תיבותא. אמר להו לאו. אמרו ליה על מגן צווחין לך ר'. (נתכרסמו) [נתכרכמו] פניו והלך אצל ר' עקיבא רבו. אמר לו למה פניך חולניות. תני ליה עובדא. א"ל צבי ר' דיילף. א"ל אין. אלפיה. לבתר זימנא אזל לההיא אתר. אמרין ליה חכים ר' למיפרס. אמר להו אין. למיקרב. אמר להו אין. אמרין ליה הא חסים ר' אלעזר. והוו קרוו ליה ר' אלעזר חסמא. לשון משניטל החיסום דסכין: קינין. כגון האשה שאמרה הרי עלי קן במסכת יומא. ובזבחים פ' חטאת העוף. וכמה הלכות יש במסכת קינים שאינו יכול לעמוד על עיקרן. וכן פתחי נידה. נדה שאבדה פתחה. ומן ראייתה. ואמרה יום אחד טמא ראיתי. שני ימים טמאים ראיתי. ואינה יודעת אם בימי נידתה. אם בי"א יום שבין נידה לנידה. הן הן. הן הנה. אותם שני דברים. גופי הלכות. עיקר הלכות למשה מסיני היאך תוכל עוד למצוא פתחיה. שתטהר לבעלה. דעכשיו כל ראיותיה אנו מספקין בנידות וזבות. והרי אנו מטילין עליה חומר נידה וחומר זבה. כדמפורש במסכת נדה. ובמסכת ערכין. ושם אנו מפרשין אימתי היא ראוייה לבעלה. שיש לחזר לנדה של י"ח יום. כיצד. כשהיא רואה פעם ראשונה היא טמאה כל ז' ימים. אם חזרה וראתה או לא חזרה וראתה כל תוך ז'. טובלת אור לשמיני ומשמשת עם בעלה כל י"א יום. שלאחר אותם ז' ימים ראתה יום אחד. שממתנת יום אחד חוץ מאותו יום שאינת משמשת מיטתה. ואם לא ראתה יום המחרת טובלת לערב ומשמשת מיטתה. ואם חזרה יום המחרת שומרת עוד יום אחד לשניהם. ואם לא ראתה טובלת לערב ומשמשת. וכל אותו זמן של אותם ראיות קרוייה זבה קטנה. ואינה צריכה להביא קרבן וחזרה וראתה יום שלישי צריכה לישב ז' נקיים. חוץ מיום שראתה בו. ובזמן שבית המקדש צריכה להביא קרבן. ואור ליום שמיני טובלת ומשמשת. ודין זה נוהג בי"א יום שלאחר ז' ימים של ראייה ראשונה. אחד בתחילת יום. אחד בסופו. אחד באמצעיתו ומשעמדה ז' נקיים אם ראתה אחרי כן חוזרת להיות נידה. וחזר הדין: תקופות. היא הילוך החמה. היא מקפת את העולם בזמניה. ובמה אריכות הימים והלילות וקוצר שלהן. וניסן ותשרי נושקין זה את זה שהלילות והימים שוין: וגימטריא. דרישת חשבון קרוי נוטריקון בלשון ייוני. שאדם יודע לחשב סימני האותיות עד שאין הפה יכולה לדבר. כדרך שהייונים עושין. כדמפורש בסידור רב סעדיה גאון של ספר יצירה. וקורין אותו אומות העולם אבק. והכין הוא בספר יצירה. שתים עשרה פשוטות הן. הוז. חטי. לן. סע. צק. צרפן חקקן. שקלן והמירן. כיצר צרפן. שתים אבנים בונות שנים בתים. שלש בונות ששה. ארבע בונות עשרים וארבעה. חמש בונות ק"כ. שש בונות שבע מאות ועשרים. מיכאן ואילך צא וחשוב מה שאין הפה יכולה לדבר ואין אוזן יכולה לשמוע. וסוף דבר באותיות עגל או באדם מונין ובונין עמהם. ואיברי להו. כך נ"ל גימטרייא. אבל אני קיבלתי הן הנה טעמי התורה התלויין בחשבון האותיות. כגון רדו שמה. שנרמז להם שעתידין לעמוד במצרים כמניין רד"ו. בזא"ת יבא אהרן רמז שעתיד בית ראשון לעמוד ד' מאות ועשר שנים. ציצית. עם ח' חוטין וה' קשרים כמניין כל המצות תרי"ג. ירא"ת ה'. תור"ה. שוין בחשבונן. ויראת עם תורה וי"י תרי"ג. יצחק. יוד לי' נסיונות. לצ' שנה ילדתו שרה. לח' נמול. לק' לאברהם נולד. ובמפורשים בתנחומא. ברית. חסר אחד מתרי"ג. ותורה חסר שנים. דכיון שנימול בבריתו לא נחסר אלא לקיים מניין המצות שעולה ברית. תרי"ב. ותורה צריכה להעמיד על ב' דברים גמילות חסדים ועבודה. והרבה כאילו: פרפראות לחכמה. אני שמעתי מביאין את האדם לידי חכמה. לשון פרפרת הפת. בפ' כיצד מברכין. הוא דבר הממשיך את הלב וגריר את האוכל. ורב נתן הבבלי שסידר את הערוך פי' לשון פופירין האמור באגדה. עין בגד ארגמן. כלומר תכשיט. ונראין דבריו שנאה לחכם להיות יודע מדבר בהם. ואעפ"י שאינן הלכות. לפי שזו היא חכמה ובינה שהיא לעיני העמים. והרי כת' ושמרתם ועשיתם (אותם) כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני (כל) העמים. ואמרינן איזהו חכמה ובינה שהיא לעיני העמים הוי אומר זו חישוב תקופות ומזלות. ובלשון ערבי קרוי פירפאורא. ואני הכותב תמה עלה דההיא דאמרינן דכל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו מחשב עליו הכת' אומר ואת פעל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו. והא אמרו חכמים. מניין שאין שואלין בכלדיים. שנאמר תמים תהיה עם ה' אלהיך. ואיני יודע אם שאלה הוא דאסור. הא חישוב בעלמא מותר. דמאי חכמה לעיני העמים איכא בחישוב גרידתא: