## Magen Avraham Siman 608

###### Magen Avraham 608:1
[Magen Avraham 608:1](https://torahapp.org/share/book/Magen%20Avraham/r/608:1)

תוספות עינוי דאורייתא אך אין בו כרת: **אין ממחין**. ודוק' שיודע בודאי שלא יקבלו ממנו כ"כ הרא"ש בביצה פ"ד ובתשו' סי' ג' כלל ו':


###### Magen Avraham 608:2
[Magen Avraham 608:2](https://torahapp.org/share/book/Magen%20Avraham/r/608:2)

**מפורש בתורה**. אף על פי שהוא ספק כגון ב"ה מוחין [יש"ש פ"ד דביצה]:


###### Magen Avraham 608:3
[Magen Avraham 608:3](https://torahapp.org/share/book/Magen%20Avraham/r/608:3)

**ואם יודע**. ודוקא כשברור לו ודוקא כשהחוטא שוגג אבל אם החוטא מזיד נהי דמי שאינו מוכיחו אינו נענש כמותו מ"מ עובר על מ"ע דהוכיח תוכיח וחייב להוכיחו עד שינזוף בו החוטא, מכאן ואילך אסור להוכיחו שנא' אל תוכח לץ, ובעבירה שבסתר יוכיחנו בסתר ובעבירה שבגלוי יוכיחנו מיד שלא יתחלל ש"ש (סמ"ק סימן קי"ב פסק כמ"ד עד נזיפה ובס"ח סימן תי"ג כתב דוקא איש את אחיו שלבו גס בו אבל אם היה איש אחר שאם יוכיחנו ישנאנו וינקום ממנו אין להוכיחו ע"כ): לעולם ידור במקו' רבו כשמקבל תוכחתו ואם לאו אל ידור מוטב שיהיו שוגגים (ברכות דף ח'):


###### Magen Avraham 608:4
[Magen Avraham 608:4](https://torahapp.org/share/book/Magen%20Avraham/r/608:4)

**שלא קיבל**. ואם קיבל עליו קודם פלג המנחה אין קבלתו כלום (רי"ו וב"י סימן תקנ"ג בשם רמב"ן) ומיהו אם קבל עליו בפי' שלא לאכול עוד אסור עסי' תקס"ב סי"א וכתב רש"ל כבר נהגו העם לקבל בהפסקתם התענית והוי כאלו קבלו בפה וחומרא יתירה היא ע"כ ומהרי"ל כ' דאסור לאכול אח"כ ואין להקל (ב"ח):


###### Magen Avraham 608:5
[Magen Avraham 608:5](https://torahapp.org/share/book/Magen%20Avraham/r/608:5)

**דברים המחממין**. כגון בשמים וכרכום (שם) וזה אינו אסור כ"א בסעוד' המפסק' אבל דברים המרבים זרע אין לאכול כל היום (ב"ח):


###### Magen Avraham 608:6
[Magen Avraham 608:6](https://torahapp.org/share/book/Magen%20Avraham/r/608:6)

**מאכלי חלב**. חמה (רמב"ם):


###### Magen Avraham 608:7
[Magen Avraham 608:7](https://torahapp.org/share/book/Magen%20Avraham/r/608:7)

**נוהגים לאכלן**. וטעם המנהג לא נתפרש דבגמרא משמע דאסור (מהרי"ל) ונ"ל ראיה להמנהג דאמרי' בנדרים ספ"ח קונם בשר שאיני טועם עד הצום אינו אסור אלא עד לילי הצום שאז דרך לאכול בשר ע"כ משמע שבשחרית לא היו רגילים לאכול הבשר וגם ביומא אמרינן שלא היו מאכילין לכ"ג חלב משמע דלאחרים שרי וכ"מ ממעש' דחייט וטעמא נ"ל משום שהם מאכלים קלים ומ"מ נהגו לאכול בשר שהיא עיקר הסעודה ודוקא בבשר עוף: לא יאכל שומשמין מפני שמעלה גרה ואם אכל הרבה לא ישים אצבעו בפיו בי"כ להקיא שמא יבלע מן הקיאה (ס"ח):