## Malbim on Job Chapter 42

###### Malbim on Job 42:2:1
[Malbim on Job 42:2:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Job/r/42:2:1)

**ידעתי**, אחר שנשלם הוכוח עד סופו, גלה איוב מה שבלבבו, שבאמת שלבבו היה שלם עם ה' אלהיו ועמד בנסיון באמת, כי בלבבו האמין בכל יסודות האמונה ולא מש מצדקתו, וכל הוכוח אשר ערך היה רק בדרך התפלספות וחקירה לבד, להוציא ברור הדברים ע"י החקירה והעיון, שבזה בהכרח שאחד יעמוד בשם הדעה המכחשת את האמונה וידבר בשמה, ויציע את כל טענותיה והוכחותיה והאחרים יעמדו בשם הדעות המחזיקות באמונה להשיב תשובתם איש ואיש לפי שטתו, שעי"ז יברר האמת ויצא לאור במשפט, והוא עמד בשם הדעה המכחשת בהשגחה ובחפשיות הבחירה ובאמונת השארת הנפש וגמולה לעוה"ב, לא כאשר נטה אל דעות אלה בלבו, כי לבבו היה שלם באמונה בכל אלה, רק כדי שעי"ז יתבררו ויצרפו הדברים, כי רצה שהאמונה תתברר גם ע"פ השכל והחקירה, ומה שקרא אל ה' שיתוכח עמו היה קריאתו שיאיר עיני שכלו בזה למען יבין הדברים אשר הוא מאמין בם בלבו, ושלא יהיו אצלו כדברים פלאיים בלתי מובנים אל השכל, וז"ש **ידעתי**, ר"ל גם תחלה בעת הוכוח **ידעתי כי כל תוכל**, היינו שיש לך היכולת המוחלט, **וגם לא יבצר ממך מזמה**, כל חכמה וכל מחשבה עמוקה נמצאת אתך, וא"כ האמנתי היטב שבחכמתך תשגיח על כל הפרטים ותדע את כל המעשים, הגם שהבחירה ביד האדם, ושההנהגה שלך היא בחכמה ויכולת עד שתסכים עם הצדק לגמול לכ"א כמפעלו, אבל מה שהתוכחתי ועשיתי את עצמי כטוען וכמכחיש כל הדברים האלה, הוא כדי להשיג את הדברים האלה גם ע"י החקירה, עד שלא אצטרך להאמין רק אדע הדברים בידיעה ברורה, כי.

**Malbim's Job, trans. Jeremy I. Pfeffer. Ktav, 2003:**
The moment has come for the final denouement of this drama: the revelation that Job had really never lost his faith and had emerged from the trial with his integrity intact. He had never really ceased to believe in Providence, free-will, the immortality of the soul or redress in the hereafter. However, knowledge is preferable to blind faith and matters as important as these should not be shrouded by ignorance; they should not be just incomprehensible mysteries. Accordingly, his intention in initiating the symposium had been to find a way of substantiating these fundamental tenets by means of rational investigation and philosophical contemplation; for this purpose, someone had to adopt the position of denying their existence. However, the attempts made by the other debaters to substantiate these tenets were totally unconvincing. Employing God’s own words, Job explains that it was in the light of this that he had called on Him to appear and enlighten his understanding of these matters.


###### Malbim on Job 42:3:1
[Malbim on Job 42:3:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Job/r/42:3:1)

(ג-ד) **מי זה מעלים עצה בלי דעת**, כי אמרתי היתכן להעלים עצה, שהיא הנהגת ה' שהכל בעצת החכמה, איך נעלים ונכסה תעלומותיו שלא נדע ענינה, ונסמוך על האמונה בלבד, הלא טוב לגלות צפונותיה עד שנדע העצה ע"פ הידיעה, לא ע"פ האמונה לבד, **לכן הגדתי (על שלא אבין** את העצה, ועל שהיא **נפלאות ממני ולא אדע** לכן **הגדתי) שמע נא ואנכי אדבר אשאלך והודיעני**, לכן הגדתי שאני רוצה שתדבר עמי ואני אשאלך ואתה תודיעני למען אבין ואדע, כי אחר שהחקירה האנושית והפילוסופים ישאלו שאלות הרבה על האמונה הזאת, כמו שאלת הידיעה והבחירה, ושאלת מפני מה יש צדיק ורע לו ורשע וטוב לו, וכן יתר השאלות ששאל איוב במשך וכוחו, והוא לא יבין ולא ידע מה להשיב על שאלות אלה, ואין ראוי להעלים עצה בלי דעת ולסמוך על האמונה בלבד, לכן התוכח ויטעון שרוצה שה' יענהו על שאלות אלה, כדי שע"י הוכוח יתבררו לו דברים אלה ע"פ החקירה וידע מה שישיב לאפיקורס. וגם שגדולה הידיעה וההשגה מן האמונה בלבד בלא הבנה וידיעה, זאת היה כונתו בכל הוכוח הגם שבאמת לא נטה לבבו מפנות האמונה והאמין בהשגחת ה' וביושר משפטיו, ולא נתן תפלה לאלהים בלבבו:

**Malbim's Job, trans. Jeremy I. Pfeffer. Ktav, 2003:**
In his reply to God, Job paraphrases the very challenge God had made to him at the beginning of His oration (Job 38:2). It was because he did not want God's design to remain just a matter of faith, shrouded in mystery and uncertainty, that he had initiated the debate. 
Responding to God in His own words (Job 38:3), Job explains that just as He had called for answers from Job, so Job had been seeking answers from God. Job's contention had been that rational answers should be given to the great issues raised by ethical monotheism; they should not be just matters of faith. And if man is unable to find these rational answers unaided, God ought to provide them.


###### Malbim on Job 42:5:1
[Malbim on Job 42:5:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Job/r/42:5:1)

**לשמע**, אולם כל זה היה עד עתה אשר רק **לשמע אזן שמעתיך**, ולא ראיתי אותך בנבואה רק מה שקבלתי בקבלה, לכן היה לי רק אמונה לא ידיעה, והיה מקום להסתפק על כל הדברים האלה, אבל עתה **עיני ראתך**, ובזה נתברר לי הכל בידיעה ברורה, כי ע"י שנגלית אלי במראה ראיתי שאתה משגיח על מעשי בני אדם הפרטיים עד ששמעת הוכוח שהיה לי, וגם נודע לי מפיך התשובה על השאלות האלה, וגם שע"י המראה הלז נתברר לי במראה מציאת הנפש חוץ לגוף, ואפשריות דיבוק הנפש עם האלהים, כי לולא זה א"א שישיג האדם את ה' במראה שזה ענין התפשטות הנפש מן הגוף ודבוקה עם שרשה העליון כמו שעתידה להדבק אליו אחרי הפרדה מגופה ושובה אל מעונתה באלהי הרוחות, שזה עצמו השכר הנפשי בעוה"ב, וא"כ נתברר לי בידיעה ברורה שכר הנפש וגמולה הרוחני, **ע"כ אמאס** בחיי הגוף, **ונחמתי על** הגוף שהוא **עפר ואפר**, כי חיי הגוף והצלחתו כאין נחשב נגד הנעימות הזה היקר שהוא חיי הנפש באלהים, שהוא העידון האמתי אשר יזכו נפשות הצדיקים, ואין עתה שום שאלה וקושיא מצדיק ורע לו, כי טוב ורעת הגוף והעפר כאין נחשב נגד רגע אחד של נעימות הנפש בעידון הרוחני, ומעתה סרו העננים ונראה אור בהיר ונתגלה לי אור הדעת:

**Malbim's Job, trans. Jeremy I. Pfeffer. Ktav, 2003:**
But all this had been before God appeared to him in a prophetic vision. Now, through the experience of prophecy, Job has been graced with sure knowledge of those truths that previously he could only believe, and perhaps even doubt at times, viz. that God oversees and governs every detail of the world;⁴⁴ that man’s soul is divine and has an existence distinct from that of his body; that his soul cleaves to its Sublime Source when separated from his body, as during a prophetic vision or after death;⁴⁵ that after death the soul returns to its abode with the Lord of Hosts which is of itself its reward in the hereafter. 
**Therefore do I forbear this life and am comforted for being just dust and ashes.** For all the physical joy or suffering in this world is as nothing compared to one moment of the soul’s life with God in the hereafter: the true bliss reserved for the merit of the righteous souls.

footnotes:
⁴⁴ For He had heard the debate between Job and his companions and had answered Job's call.
⁴⁵ For other than by the separation of his soul from his body, there is no way that man can perceive God.


###### Malbim on Job 42:7:1
[Malbim on Job 42:7:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Job/r/42:7:1)

**חרה אפי בך**, כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב, כי איוב דבר דברי חטא בפיו אבל בלבו דבר נכונה כי לבו היה שלם עם ה' והריעים היו להפך, שבפיהם התוכחו בעד ה', אבל לבם לא היה מסכים אל פיהם כמ"ש להם איוב (יג) הכהתל באנוש תהתלו בו וכו' הלא שאתו תבעת אתכם, שהוכיחם ע"ז שדברו דברים מה שהם עצמם לא חשבו כן בלבם, ועקר הדבור אל ה' הוא דבור הלב לא דבור החיצוני של פה, ובדבור זה לא דברתם אלי נכונה כאיוב:

**Malbim's Job, trans. Jeremy I. Pfeffer. Ktav, 2003:**
Job may have uttered sinful things during the debate but he had not really meant them; in truth, he had remained faithful to God. However, just the opposite was true of his three companions: they may have defended God in the debate but had not really meant what they said. As Job had observed: "*Were He to investigate you, would it do you any good if, as one beguiles a man, you tried to beguile Him?*" (Job 13:9).


###### Malbim on Job 42:8:1
[Malbim on Job 42:8:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Job/r/42:8:1)

**ועתה**, צוה שיקרבו עולות לכפר על הרהור הלב, מה שבלבם הרהרו על עקרי האמונה ולא היה לבם נכון עם פיהם, וגם על שחרפו את איוב בחנם ושמוהו כרשע ובוגד בה' צריכים שאיוב יתפלל בעדם, ובזה ישא פניו בל יעשה עמם נבלה להענישם, **כי לא דברתם אלי נכונה** כיון עתה גם על הדבור החיצוני מה שחטאו בדבור זה נגד איוב, צריך שהוא ימחול עלבונו ויתפלל בעדם:


###### Malbim on Job 42:10:1
[Malbim on Job 42:10:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Job/r/42:10:1)

(י-יב) **וה'**, ובזכות זה שמחל על עלבונו והתפלל בעדם, באתהו טובה שלא לבד ששב את שבותו, כי גם הוסיף את כל אשר לאיוב למשנה, וכפי הנראה מחז"ל לא נשללו הקנינים ולא מתו בניו רק השטן הסתירם מנגד פניו ושלח אליו מלאך לבשרו הבשורות הרעות, וכל קניניו ובניו היו כל משך זמן ההוא ביד השטן, ועז"א את כל אשר לאיוב כי היו הקנינים הקודמים, ועתה הוסיף עליהם עד שהיו למשנה, וכמו שמפרש שהיה לו ארבעה עשר אלף צאן וכו' הכל כפול מהקודם:

**Malbim's Job, trans. Jeremy I. Pfeffer. Ktav, 2003:**
Despite the terrible things they had said of him, Job intercedes with God on behalf of his three companions, just as he had in the past for his own children, and their offering is accepted. In reward for this generosity of spirit, God restored all Job’s losses and even doubled his fortune. 
The book ends with God’s reconfirmation of Job’s virtue and integrity. All his losses are restored,¹ his friends and family are reconciled and Job lives out the rest of his long life in peace and contentment.

footnotes:
¹ Nahmanides suggests that Job's children had not really been killed nor had his possessions actually been destroyed. They had all only been hidden from him by Satan who had sent the messengers with news of their loss. His children and possessions are now restored to him. The former are endowed with still greater beauty and the number of the latter is doubled.


###### Malbim on Job 42:13:1
[Malbim on Job 42:13:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Job/r/42:13:1)

**ויהי לו**, למ"ש בשם חז"ל הם הם הבנים הקודמים, רק שהבנות נתרבו ביופי וע"ש יפים שנהדר מחדש קרא להן שמות חדשים שמורים על רוב יפים:


###### Malbim on Job 42:14:1
[Malbim on Job 42:14:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Job/r/42:14:1)

**והיו** הבנות מוצלחות אם ביופי, ואם בעושר שנתן להם נחלה בתוך אחיהם, ובאשר מסוף הוכוח ממה שנגלה ה' אליו ועי"כ הכיר חיי הנפש בעוה"ב שטוב קורת רוח אחת בעוה"ב מכל חיי העוה"ז, עי"כ הכיר שעקר החיים והגמול והעונש הם בעוה"ב, ואמר ע"כ אמאס ונחמתי על עפר ואפר, שאינו דואג על איבוד הגוף ויסוריו, אחר שרואה שעת תפשט הנפש את הבגדים הצואים תשוב אל אלהי הרוחות ושם תתעדן בנעימות נצח, לכן כד הוה ר"מ מסיים ספרא דאיוב אמר סוף אדם למות וכו' אשרי מי שגדל בתורה וכו', שמזה ראה שתכלית החיים הוא המות ששם יתחילו החיים העקרים חיי הנפש, והתכלית הוא הסוף, וכ"ז שאדם חי מתקרב תמיד אל התכלית הזה, וצריך להכין לו צדה ליום מועד ע"י שעמל בתורה להשלים את הנפש, ועליו אמר שלמה בחכמתו טוב שם משמן טוב, כי יום המות מתחיל מיום הולדו, כי זה תכליתו שאליו הולך ומתקרב מעת לדתו, ומכל עמלו בעוה"ז, העקר הוא השם טוב שנשאר לו, וטוב שם משמן טוב:

**Malbim's Job, trans. Jeremy I. Pfeffer. Ktav, 2003:**
The Talmud (TB Berachot 17a) relates that whenever Rabbi Yochanan finished reading the Book of Job he would say: "The end of man is death and the beast’s end is slaughter; all are candidates for death. Happy is he who grew in Torah and labored in Torah; who gratifies his Maker’s spirit; who grows in repute and departs the world with a good name. Of such a one did Solomon say: *‘A good name is better than the finest oil; and the day of death than the day of birth’ (Ecclesiastes 7:1)*.